לפני	כבוד השופט בן ציון ברגר
תובעים		פלוני
נגד
נתבעים		_____
צד שלישי		עדיאלי חברה לבניין ופיתוח בע"מ איילון חברה לביטוח בע"מ
פסק דין

 

לפני תביעה לפיצוי בשל נזק גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מדובר בגלגול שני של התביעה שהוגשה ביום 4.11.15 בגין אירוע מיום 25.9.2011 (ת"א 9682-11-15). התביעה נמחקה ביום 23.1.22 והוגשה מחדש ביום 3.2.22.

תמצית העובדות הרלוונטיות

• התובע יליד 4.2.1976. התובע טען שביום 25.9.2011 הוא עבד בשירות הנתבע בביצוע עבודות טייח באתר עבודה באריאל. הנתבע טען שהוא מהנדס במקצועו ובמועדים הרלוונטיים לכתב התביעה הוא עבד כקבלן משנה לביצוע עבודות גמר בענף הבנייה במסגרת חוזה עם צד ג' 1. צד ג 1 היא חברה לביצוע עבודות קבלניות בענף הבניין. צד ג 2 היא חברת ביטוח שהייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה המבטחת של צד ג 1. למען הנוחות יכונו צד ג 1 וצד ג 2 – צד ג.

התובע טען שבזמן שעמד על פיגום בגובה של כמטר וחצי וביצע עבודות טייח בתקרה, הפיגום התמוטט. (להלן: " הפיגום") התובע נפל ומוטות הברזל של הפיגום נפלו עליו. (להלן: " התאונה") כתוצאה מהתאונה נחבל התובע, בפרט ביד שמאל.

• ביום 4.11.2015 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע במסגרת ת"א 9682-11-15. (להלן: " ההליך הקודם") ההליך הקודם התנהל בפני כבוד השופט הבכיר ערן נווה. במסגרת ההליך הקודם, טען הנתבע שהתובע נחבל כתוצאה מקטטה ולא כתוצאה מתאונה. בהליך הקודם מונה מומחה ע"י ביהמ"ש – ד"ר לורן גורליק אורטופד. (להלן: " המומחה") המומחה קבע כי לתובע נותרה נכות של 5% בעקבות שבר עם תזוזה בעצם המסרק הרביעית בכף יד שמאל שהתחבר בקיצור והשפיע בצורה קלה על כושר הפעולה הכללי.

ביום 13.7.2020 נתן כבוד השופט נווה תוקף להסכמת הצדדים לגשת לבדיקת פוליגרף. (להלן: " הבדיקה") במסגרת הסכמות הצדדים נקבע, כי ככל שהתובע יצא בבדיקה דובר אמת והנתבע יצא דובר שקר, התביעה תתקבל והצדדים יוכלו לטעון את טענותיהם. אולם, ככל שהתובע יצא דובר שקר, התביעה תדחה. (פרוטוקול הדיון צורף כנספח לתצהיר התובע).

תוצאות הבדיקה התקבלו ולפיהן התובע דובר אמת והנתבע דובר שקר. כאן המקום להדגיש שב"כ התובע וב"כ הנתבע חלוקים לגבי משמעות התוצאה דהיינו האם היא מקבעת את שאלת האחריות או רק את נסיבות התאונה. ב"כ צד ג' טוען שההסדר הדיוני אינו חל לגביו שכן לא היה שותף להסכמה זו.

ביום 29.12.2020, הגיש הנתבע הודעת צד ג. בהמשך, נקבע כי הצדדים יגישו תחשיבי נזק, אולם התובע הגיש את תחשיב הנזק באיחור. לאור האמור, נמחקה התביעה ביום 23.1.2022 ע"י כבוד השופט נווה, תוך שנקבע כדלקמן:

 

• ביום 3.2.2022 הוגשה התביעה דנן. במסגרת התביעה, ביקש התובע להסתמך על תוצאות ההליך הקודם ובפרט על תוצאות בדיקת הפוליגרף וטען שיש לדון אך ורק בשאלת הנזק. הנתבע מצדו אישר את חוות דעת המומחה הרפואי ואת ההסכמה הדיונית שניתנה במסגרת ההליך הקודם. צד ג טען שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות או שיהוי ניכר והכחיש באופן כללי את נסיבות התאונה.
• ביום 6.12.2022 אישרתי את ההסדר הדיוני אלי הגיעו הצדדים לפיו יוגשו תחשיבי נזק על בסיס קביעת הנכות הרפואית של המומחה. ביום 11.9.2023 ניתנה הצעה שלא התקבלה בסופו של יום.
• ביום 17.3.2025 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העיד התובע. הנתבע לא התייצב לדיון. במסגרת דיון ההוכחות המציא צד ג את פוליסת הביטוח לנתבע.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע

• התובע טען שביום 25.9.2011, בזמן שעמד על פיגום בגובה של כמטר וחצי וביצע עבודת טייח בתקרה, הפיגום התמוטט. התובע נפל ומוטות הברזל של הפיגום נפלו עליו.
• כתוצאה מהתאונה התובע נחבל בכל חלקי גופו ובמיוחד בכף יד שמאל. התובע עבר בדיקת הדמיה שהדגימה שבר בכף יש שמאל והוא טופל ע"י קיבוע בגבס.
• מאז התאונה, סובל התובע מכאבים, רגישות והגבלה בכף יד שמאל ומתקשה בביצוע פעולות הכרוכות בשימוש בה. התובע טען שאין לו יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו לתאונה, מאחר שהיא נגרמה ע"י רכוש שהיה לנתבע או למי מעובדיו שליטה מלאה עליו. מכאן, שאירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע או מי מטעמו לא נקטו אמצעי זהירות סבירים. לחילופין, טען התובע שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו הבלעדית של הנתבע או מי מטעמו.
• בכל הנוגע לנסיבות התאונה, הזכיר התובע את תוצאות הבדיקה וההסכמה הדיונית שהייתה בין הצדדים בהליך הקודם. לאור האמור, טען התובע שיש לדון בשאלת הנזק בלבד.
• לאור כל האמור, ביקש התובע שביהמ"ש יורה לנתבע לפצות אותו בעבור הנזקים שנגרמו לו.

טענות הנתבע

• הנתבע טען כי התובע גרם במעשיו ומחדליו לתאונה, מאחר שפעל בחוסר זהירות, התעלם מהוראות הבטיחות ועוד. בכל הנוגע לנזק, טען הנתבע שהנזק שהוצג ע"י התובע מוגזם ואין לו כל אחיזה במציאות. לאור האמור, ביקש הנתבע שביהמ"ש ידחה את התביעה.
• במסגרת ההודעה לצד ג, טען הנתבע שככל שיקבע שעליו לפצות את התובע בעבור נזקיו, הרי שיש לחייב את צד ג לשפותו. לדברי הנתבע, ביום 7.8.2011 נחתם בינו לבין צד ג 1 הסכם לביצוע עבודות קבלניות באתר רבבה. (להלן: " ההסכם") במסגרת ההסכם, מסר צד ג 1 לנתבע עבודות טייח ועבודות נוספות המפורטות בהסכם. יתר על כן, התחייב צד ג 1 לקחת על עצמו את מלוא האחריות לביצוע הביטוחים.

לאור האמור הרי שככל שייקבע שהנתבע היה רשלן, הרי שיש לייחס את רשלנותו לצד ג 1 שהיה הקבלן הראשי, מחזיק המקרקעין והאחראי על ביצוע הביטוחים.

טענות צד ג

• צד ג טען כי יש לדחות את התביעה כנגדו בשל התיישנות או שיהוי ניכר. מעבר לכך, הכחיש צד ג בהכחשה כללית את נסיבות התאונה והרשלנות שיוחסה לו. לחילופין, טען צד ג שהתאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של התובע.
• צד ג הוסיף, כי הנתבע היה אחראי על עובדיו, לרבות התובע והיה הקבלן המבצע באתרי העבודה. לגישת צד ג מאחר שהנתבע טען שהתובע נפגע במהלך קטטה, הרי שאין להטיל על צד ג כל אחריות, שהרי הוא אינו אחראי על העובדים של הנתבע. צד ג הכחיש אף את תוכנו של ההסכם שצורף ע"י הנתבע.
• צד ג הוסיף שככל שתוכח רשלנות, הריר שיש להטיל על הנתבע את האחריות בגינה. שכן, צד ג נהג כפי שכל קבלן ראשי אחראי היה נוהג בנסיבות העניין.
• לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את הודעת צד ג.

דיון והכרעה

התיישנות

אקדים ואומר שהדיון בטענת ההתיישנות מתייחס אך ורק לטענת צד ג' שנטענה בס' 3 לכתב ההגנה שהגיש בהליך זה. יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, לא חלה כל התיישנות ביחס לתביעת התובע כנגד הנתבע/המודיע וזאת לאור לוחות הזמנים ממועד התאונה ועד להגשת התביעה כנגד הנתבע ובשים לב לס' 15 לחוק ההתיישנות המורה שאין למנות בתקופת ההתיישנות את פרק הזמן שבו ההליך הקודם התנהל בבית המשפט עד למחיקתו.

כאמור צד ג' טען להתיישנות התביעה/ההודעה כנגדו.

• " סעיף 6 ל חוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה. למושג "עילת תובענה" עשויות להיות משמעויות שונות בהקשרים שונים. משמעותו של מושג זה לצורך התיישנות מושפעת מתכליותיו של מוסד זה, ובין היתר, מן הנטייה להחיל את ההתיישנות על דרך הצמצום, כדי לתת ביטוי לזכות הגישה לערכאות של בעל דין לצורך בירור זכויותיו המהותיות במשפט. גם שאלת המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך תחילת מניין תקופת ההתיישנות ניזון מהערכים השונים העומדים ברקע מוסד ההתיישנות, תוך נסיון לאזן ביניהם (פרשת תלמוד תורה, שם, פסקה 19; ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. פד"י נו (3) 345; ע"א 288/95 לחאם נ' אלזארובי, פד"י נד (2) 598, 612, 623)." (ראו: חוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"); עניין אלנקווה בעמ' 19)
• השאלה בענייננו היא מתי נולדה עילת התביעה כנגד צד ג' האם במועד התאונה או במועד אחר –הגשת התביעה כנגד הנתבע/המודיע?

כבוד השופט ניל הנדל דן בעניין זה בבר"ע (מחוזי באר שבע) 659/03 הדר חברה לביטוח בע"מ נגד ט.ל.ר.צ. (ג.א.מ.א) וקביעתו עולה בקנה אחד עם ענייננו:

" מאיזה מועד נמנית תקופת ההתיישנות של הודעת צד ג'? שאלה זו עומדת לדיון בבקשה המונחת בפני. מוסכם בין הצדדים כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". כך נקבע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958.

...................

המועד בו מתחילה תקופת ההתיישנות בהודעת צד ג' הינו המועד בו צורף שולח הודעת צד ג' כצד להליך המשפטי. כך עולה מדברי כב' השופט חשין בהקשר מעט אחר, בעניין משמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ והמגן חברה לביטוח בע"מ (דנ"א 5916/02) ". (ראה בהרחבה את נימוקי פסק הדין; ראה גם

בענייננו, ולאור האמור לעיל, יש לבחון את מועד הגשת התביעה כנגד הנתבע/המודיע ובהתאם את המועד בו צורף צד ג' לראשונה. האירוע התאונתי ארע ביום ה- 25.9.2011. התביעה בהליך הקודם (ת"א 9682-11-15) הוגשה ביום 4.11.15 , כתב הגנה הוגש ביום 14.11.2016 ובחלוף 4 שנים הוגשה הודעה לצד ג'. ההודעה לצד ג' הוגשה אפוא בתוך תקופת ההתיישנות לפיכך, במועד הגשתה לא חלה התיישנות של ההודעה לצד ג'. כאמור, התביעה בהליך הקודם נמחקה ביום 23.1.22 והוגשה מחדש בתיק הנדון ביום 3.2.22. כך שגם מחיקת התביעה והגשתה מחדש תוך 10 ימים לערך לא הביאה להתיישנות ההודעה לצד ג'.

• למסקנה כי ההודעה לצד ג' לא התיישנה ניתן להגיע גם בדרך נוספת. כלל ידוע הוא שטענה להתיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה. יש אפוא לבחון מתי נטענה הטענה לראשונה, לאור הכלל לפיו מי שלא טען להתיישנות בהזדמנות הראשונה, ייחשב כמי שוויתר עליה. (ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות)
• ההזדמנות הראשונה שהייתה לצד ג לטעון את טענת ההתיישנות הייתה למעשה במסגרת כתב ההגנה להודעת צד ג שהוגש בהליך הקודם. כתב הגנה זה הוגש ביום 22.9.2021. (להלן: " כתב ההגנה בהליך הקודם") במסגרת כתב ההגנה בהליך הקודם, לא נטענה ע"י צד ג טענת ההתיישנות. כל שנטען הוא טענה לשיהוי ניכר וברי לכל כי מדובר בטענה שונה הדורשת תנאים שונים להחלתה.
• יתרה מכך, צד ג אף השתתף בדיון קדם משפט שהתקיים במסגרת ההליך הקודם ביום 12.10.2021 וגם שם הוא לא מצא לנכון להעלות את טענת ההתיישנות.
• לאור זאת, אני קובע שטענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה שהייתה לצד ג' להעלותה ומכאן שדינה להידחות. להיבט זה יש להוסיף שבהחלטת המחיקה של ההליך הקודם נקבע:

" בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

ככל שתוגש תביעה חדשה, היא תחל מהמועד בו הופסק הליך זה. כמו כן, הגשת תביעה חדשה תהא, כפופה לתשלום הוצאות בהתאם לשיקול הדעת של המותב השיפוטי".

החלטה זו עולה בקנה עם הוראת תק' 41(ג) (1) לתקסד"א 2018 והמשמעות הפשוטה היא שיש להמשיך את ההליך החדש מהמקום בו הופסק ההליך הקודם. משמוצתה אפוא ההזדמנות לטעון טענת התיישנות בהליך הקודם אין מקום להעלאתה מחדש כל שכן כאשר צד ג' היה צד להליך הקודם ואף הגיש כתב הגנה מטעמו.

על כן מכל אחד מהטעמים לעיל אני קובע שההודעה לצד ג' לא התיישנה.

שאלת האחריות

• ההסדר הדיוני אליו הגיעו התובע והנתבע בהליך הקודם, במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 13.7.20 הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה:

" אני נותן תוקף של החלטה לגבי הסכמת הצדדים ביחס להליכה למכון פוליגרף. אני נותן החלטות נפרדות שאיתן כל צד יפנה למכון אשר עליו אורה.

אני מדגיש כי רק אם התובע יוצא דובר אמת והנתבע יוצא דובר שקר, התביעה מתקבלת והצדדים יוכלו לטעון את כל טענותיהם.

אם התובע יוצא דבור שקר והנתבע יוצא דובר אמת, התביעה נדחית".

בדיון שהתקיים ביום 12.11.20 לאחר שבית המשפט בהליך הקודם קיבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף, טען ב"כ הנתבע :

" ב"כ הנתבע:

בתגובה להחלטת בית המשפט מיום 16.8.20 לפיה תוצאות בדיקת הפוליגרף לתובע ולנתבע נתקבלו בתיק בית המשפט כאשר התובע יצא דובר אמת והנתבע יצא דובר שקר אני מודיע על דעת הנתבע שאני מבין שדין התביעה להתקבל".

• לאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בעניין תוצאות הבדיקה, אני קובע כי אין מחלוקת בין הנתבע לתובע בשאלה האחריות ויש לדון בשאלת הנזק בלבד. דהיינו שהנתבע אחראי כלפי התובע בעניין התאונה. עם זאת אומר כבר עתה כי קביעה זו לא תשליך בהכרח על צד ג' שלא היה שותף להסדר הדיוני של בדיקת פוליגרף מחייבת ודיון בעניין זה יתקיים בהמשך.

הנזק

הנכות הרפואית

• בהתאם לחוות הדעת של המומחה יש לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%:

 

• לאור ההלכות בעניין חוות דעתו של המומחה שלא נסתרה, אני מקבל את חוות דעתו וקובע שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%. (ראו גם: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח (28.2.2005))

הנכות התפקודית

• התובע טייח במקצועו ועבד כטייח. ידו הדומיננטית היא היד הימנית. לעמדתי, יש השפעה תפקודית לנכות הרפואית של התובע על תפקודו גם אם מדובר בהשפעה קטנה על כושר עבודתו. שכן, עבודת התובע היא עבודה פיזית שלעיתים דורשת שימוש בשתי הידיים ולו גם כדי להחזיק כלי עבודה שונים המשמשים לעבודת הטיח. עם זאת, יש להביא בחשבון כי המוסד לביטוח לאומי קבע שלתובע לא נותרה נכות בגין הפגיעה (0%) וועדה רפואית לעררים דחתה את ערר התובע על קביעה זו. בנוסף, יש אף להביא בחשבון שמצבו הרפואי של התובע שאינו קשור לתאונה המשתקף מהמסמכים הרפואיים בעל השפעה לא מעטה על כושר תפקודו וככל הנראה עולה על המגבלה הרפואית ביד שמאל. הנתבעת פרטה בהרחבה בסעיפים 48-51 לסיכומיה את תחלואיו של התובע עובר ולאחר התאונה:

משנת 2009 החל התובע לסבול מבעיות גב וצוואר , ברישומים מאוחרים למועד התאונה התלונן התובע על כאבים בכתפיים , נמצאו בלטי דיסק בעמ"ש צווארי, תלונות על כאב ברגליים, בברכיים ותלונות על קשיים בעמידה, כאבי ראש ועוד .

התובע אישר בעדותו כי סבל מבעיות רפואיות נוספות:

"ש. אני מסתכלת בתיעוד הרפואי שצירפת לתביעתך ורואה שבשנים 2014 ואפילו קצת לפני החמירו לך כאבי צוואר וגב והיו ממצאים, סי.טי. אם.אר.אי.

ת. כן ", פ' עמ' 5 ש' 16-18. ראה גם עמ' 4 ש' 29 עד עמ' 5 ש' 3 לגבי בעיות גב וצוואר.

ואף הודה בעדותו, כי פנה למל"ל מח' נכות כללית, והתלונן על כאבי ראש, טשטוש בראיה, ליקוי שמיעה, כאב בגב מקרין לרגל ימין:

" ש. אתה בהמשך פנית לביטוח לאומי נכות כללית נכון, אתה יודע מה זה נכות כללית?

ת. כן.

ש. שם התלוננת על כל מיני דברים ליקויים גופניים התלוננת על היד?

ת. כן.

ש. התלוננת על צוואר, על גב, על כאבי ראש, טשטוש בראייה, ליקוי שמיעה, כאב בגב מקרין לך לרגל ימין. היד החזקה שלך היא יד ימין?

ת. כן", פ' עמ' 5 ש' 25-31.

• בנסיבות אלה, שעה שלתובע מגבלות תפקודיות נוספות שאינן קשורות לתאונה, הנכות התפקודית נמוכה אף משיעור הנכות הרפואית והיא לכל היותר בגובה הנכות הרפואית.

בסיס השכר

• מנתוני השכר שצרף התובע עובר לתאונה עולה שהוא השתכר כ-300 ש"ח ליום עבודה ושכרו הממוצע היה כ-5400 ₪ עבור 18 ימי עבודה. יש להדגיש התובע מודה בעדותו שעבודתו עובר לתאונה אינה קבועה ויש תקופות בהן לא עבד :

" ש. לפני התאונה אתה לא עבדת באופן מלא. כל פעם עבדת כמה חודשים, נכון? לא עבדת אף פעם שנה מלאה.

ת. איתו?

ש. לא. באופן עקרוני. עבדת בעבודות מזדמנות. נכון?

ת. לפעמים הם מפטרים אותי מהעבודה.

ש. לא עבדת באופן רצוף בשנים שלפני התאונה, נכון? לפחות מאז 2006.

ת. נכון", פ' עמ' 4 ש' 22-28. לאור זאת אני קובע ששכר הבסיס עובר לתאונה הוא בסך של 5,400 ₪ לחודש.

• בשנת 2022 (1.7.22 מטופס הדיווח לביטוח לאומי- צורף כנספח לתצהיר התובע השתלב התובע בעבודה חלקית (תחילה כ-60 שעות חודשיות ולאחר מכן כ-100 שעות חודשיות) של הפעלת מכונת טיט לטענתו ולפי תלושי שכר שהוגשו שכרו עמד על 3,062 ₪ ברוטו לחודש וכך גם בשנת 2023. למרות שהתובע טען לבסיס שכר של 7500 ₪, בסיס שכר זה לא הוכח. יש לציין בהקשר זה כי לא שוכנעתי שנכותו הרפואית או התפקודית הקשורה לתאונה שבנדון מנעה ממנו לעבוד במקצועו ולהשתכר שכר גבוה יותר אלא אם מגבלותיו הרפואיות האחרות שאינן קשורות לתאונה מנעו ממנו לעבוד במקצועו. עם זאת, בשים לב לעליית השכר במשק ונכותו הרפואית הנמוכה יחסית של התובע, שמאפשרת עבודה במשרה מלאה ובהיקף רחב יותר מזה שנטען על ידו, אני קובע את בסיס בסיס שכרו של התובע לעתיד על 7500 ₪. אני ער לכך, שהתובע לא עבד ממועד התאונה ועד לשנת 2202, וביטוי לכך יינתן בראש הנזק המתאים.

הפסדי השתכרות

הפסד השתכרות לעבר:

• אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע היה באי כושר לאחר התאונה במשך 3 חודשים. לאור האמור ולאור בסיס השכר עובר לתאונה לרבות תלושי השכר שצירף התובע, יש לחשב את הפסד השכר של התובע לעבר כדלקמן: 5400 x 3 = 16,200 ₪.
• מתום 3 חודשים ועד מתן פסק הדין ו/או לפחות עד שנת 2022 שהם מעל 11 שנים ממועד התאונה:

אקדים ואומר, שאין בידי לקבל שתפקודו של התובע בעקבות 5% נכות רפואית (על פי קביעת מומחה בית המשפט ו-0% על ידי המוסד לביטוח לאומי), נפגע כך שהתובע לא יכול היה לעבוד כלל במשך למעלה מ- 11 שנים מיום התאונה, לאור האמור לעיל איני נותן אמון בטענות התובע כי לא עבד משך 11 שנים. התובע הוא בעל משפחה נשוי ואב ל-5 ילדים, בנו הקטן נכה, ואשתו אינה עובדת (פ' עמ' 6), מצופה היה שהתובע יביא ראיות לאופן שבו כלכל את משפחתו במהלך השנים עת לא עבד לכאורה. ברם, התובע העיד כי במהלך התקופה שבה לא עבד קיבל הבטחת הכנסה (פ' עמ' 7 ש' 11-12). אולם גם בעניין זה לא הומצאו אסמכתאות. יתרה מזאת, התובע העיד כי לא פנה לחפש עבודה במהלך השנים (פ' עמ' 7 ש' 13-14) ואף העיד כי נשלח על ידי הלשכה להכשרות מקצועיות אולם לא טרח להגיע אליהם ומשנשאל מדוע?, השיב כי היה "רחוק":

" ש. אני רואה שביטוח לאומי שלח אותך הרבה פעמים להכשרה מקצועית.

ת. כן. שלחו אותי.

ש. היית בשנים 2013, 2014, ועוד.

ת. כן.

ש. לאיזו הכשרה שלחו אותך?

ת. סיימתי 12 שנות לימודים.

ש. זו היתה הכשרה מקצועית?

ת. יש קורסים שאני לא הלכתי. שלחו אותי ולא הלכתי.

ש. למה לא הלכת?

ת. רחוק.

ש. פשוט ישבת בבית?

ת. חזרתי ללשכה. נתנו לי סירוב. לא זוכר בדיוק", פ' עמ' 5 ש' 4-15.

לכן, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת טענות התובע להפסדי שכר לעבר . התובע טען שנעדר מהעבודה למשך מעל 11 שנים. כפי שציינתי לא נתתי אמון בטענה זו שאינה מגובה באסמכתאות ואף לא בשיעור נכות רפואית תואם, יש לזכור שהפסד השתכרות לעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות, בענייננו מעבר לקביעת העדר מהימנות בגרסת התובע לגבי תקופת אי הכושר שבה לא התפרנס אלא רק מהבטחת הכנסה, קיימת דלות ראייתית. יש לזכור שגם מומחה בית המשפט לא התייחס לנכויות זמניות ותקופות אי כושר (צורף כנספח לתצהיר התובע), ולכך יש להוסיף את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה את שיעור נכותו של התובע בשיעור של 0%.

לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי לתובע חובה להקטנת נזקיו, אולם העולה מעדותו ככול שיש בה ממש שהתובע העדיף לקבל הבטחת הכנסה משך תקופה ממושכת, לא פעל לפנות להכשרות מקצועיות אליהן הופנה, כך שהתובע פעל בניגוד לחובתו להקטנת הנזק.

מן המקובץ לעיל, מצאתי שלא לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר מעבר לתקופת אי הכושר שאינה שנויה במחלוקת.

• אובדן כושר ההשתכרות לעתיד:

התובע טען שהוא לא שב למקום עבודתו הקודם ומעיון בתלושי השכר לשנת 2022 ו-2023 ניתן לראות ירידה מסוימת בשכרו בעבודתו החדשה שהיקף עבודתו עומד לכל היותר על 50% (ראה דיווח למל"ל), עבודה במשרה מלאה תביא את התובע לשיעור השתכרות גבוה מזה שהשתכר עובר לתאונה. יתר על כן וכפי שציינתי לעיל, נכותו התפקודית של התובע נמוכה משיעור נכותו הרפואית ולכל היותר עומדת על 5% (שיעור הנכות הרפואית). עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, יש לזכור שעבודת התובע היא עבודת כפיים והתובע עובד במגזר פרטי שבו הקביעות אינה מובטחת. קיים חשש שבשל שינויי העיתים והנסיבות, יאלץ התובע לחפש מקום עבודה חדש שידרוש ממנו לבצע פעולות פיזיות שהוא מתקשה לבצע הגם שראינו לעיל שלתובע בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה הנטענת ואף להן השפעה על תפקודו וזאת כעולה מפניית התובע לנכות כללית.

• לפיכך, אני סבור שהפיצוי שיש לפסוק לתובע בעקבות הפסד השכר לעתיד הוא 65% מהסכום שיתקבל בתחשיב האקטוארי המלא: 7500 x 161.18 x 5% x 65% = 39,287 ₪ (מעוגל).
• הפסד זכויות סוציאליות- פנסיה:

עיון בשכרו של התובע עובר לתאונה ובתלושים שלאחר התאונה לשנים 22 ו-23 מעלה כי לתובע לא הופרשו כספים לפנסיה אף על פי כן, הפרשה לפנסיה היא חובה על פי דין ולכן יש לכלול אותה במסגרת הפיצוי. לפיכך, לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות של התובע לעבר ולעתיד, דהיינו – 12.5% מהפסד השכר שקבעתי לעיל, סה"כ 12.5% x 55,487= 6,936 ₪.

עזרת צד ג

• התובע טען שלאחר התאונה, כשידו הייתה חבושה, הוא נעזר בבני משפחתו ומקורביו לצורך ביצוע הפעולות היומיומיות כגון: אכילה, רחצה, הלבשה ועוד. מעבר לכך, גם בעתיד יזדקק התובע לסיוע בפעולות מסוימות בשל נכותו. לאור האמור, סבר התובע שיש לפסוק לו פיצוי של 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה. לעומת זאת הנתבע טען כי העזרה לה טען התובע לא הוכחה ולכן אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו.
• הגם שהתובע לא הביא לעדות מי מבני משפחתו שסייעו לו בתקופת החלמתו, לאור אופי עבודתו של התובע והנכות הזמנית שנקבעה, אני קובע כי יש לפצותו בסכום של 3000 ₪ לעבר. לא מצאתי לנכון שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג לעתיד.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

• התובע לא הציג קבלות עבור הוצאות רפואיות או עבור הוצאות נסיעה. עם זאת לאור הנכות הזמנית שנקבעה לו אני מניח שנגרמו לו הוצאות מסוימות ומעריך הוצאות אלה בסכום של 1000 ₪.

כאב וסבל

• בנסיבות תיק זה, מועד התאונה, גיל התובע ושיעור הנכות הרפואית, סה"כ נזק בגין רכיב זה עומד על 12,000 .

חישוב נזק כולל

• סה"כ הפסד שכר לעבר ולעתיד – 55,487 ₪

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות – 6,936 ₪

עזרת צד ג' – 3000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות – 1000 ₪

כאב וסבל – 12,000 ₪.

סה"כ – 78,423 ₪.

• לנוכח ההסדר הדיוני בין התובע לנתבע לא מצאתי לייחס לתובע אשם תורם.
• מסכום הפיצוי לעיל, יש לנכות תגמולי מל"ל. צד ג' ציין בסיכומיו שתגמולי המל"ל עומדים על סך של 11,844 ₪ ולכן, סכום הפיצוי בניכוי תגמולי מל"ל הוא 66,579 ₪.
• על מנת לקבוע האם יש לקבל את הודעת צד ג שהגיש הנתבע, יש לדון בשלב זה בטענות צד ג בנוגע לשאלת האחריות.

אחריות צד ג

• צד ג טען כי בדיקות הפוליגרף שבוצעו אינן יכולות לשמש ראיה בתיק הנדון, שכן תנאי לביצוע בדיקת פוליגרף הוא הסכמת הצדדים והוא לא נתן את הסכמתו לביצוע הבדיקות או להגשת תוצאותיהן.
• אכן הצדק הוא עם צד ג במובן זה שהוא לא היה צד בתיק בעת שניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית של הצדדים בעניין בדיקת הפוליגרף בהליך הקודם, החלטה בעניין בדיקת הפוליגרף ניתנה ביום 13.7.20 ואילו ההודעה לצד ג' הוגשה ביום 29.12.20 . בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שבדיקת פוליגרף תחייב את הצדדים, יש לקבל את הסכמתם הן לקיומה של הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. (ראו גם: ע"א 678/86 חניפס נ' סהר (22.8.89))

במקרה דנן, ההודעה לצד ג הוגשה ביום 29.12.2020 ואילו ההסכמה הדיונית של הצדדים בעניין בדיקת הפוליגרף קיבלה תוקף של החלטה ביום 13.7.2020. דהיינו, שצד ג צורף להליך הקודם לאחר שההסכמה הדיונית קיבלה תוקף ואף ניתנו החלטות ליישומה (החלטות מיום 13.7.20).

• יתרה מכך, ההסכמה הדיונית לא צוינה במסגרת ההודעה שהוגשה לצד ג. אני ער לכך שהתובע ציין במסגרת הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט נווה בנוכחות צד ג ש" היה פוליגרף מחייב המדבר בעד עצמו". (ראו: דיון מיום12.10.2021) עם זאת, לא די בכך כדי להבין שצד ג' נתן הסכמה להסדר הדיוני בעניין הפוליגרף כשנה לערך לאחר שהתובע והנתבע הגיעו להסדר דיוני. יתרה מכך וכפי שציינתי לעיל, כשלושה חודשים לאחר דיון זה, נמחקה התביעה.
• לאור כל האמור, אני קובע שמאחר שצד ג לא היה חלק מההסכמה הדיונית בעניין בדיקת הפוליגרף, הוא אינו כפוף לתוצאותיה. דהיינו, שהנתבעת צריכה להוכיח את שאלה האחריות של צד ג לתאונה.

האם הוכחה אחריות צד ג לתאונה מכוח דיני הנזיקין

• הנתבע טען כי בינו ובין צד ג נחתם הסכם במסגרתו התחייב צד ג לקחת על עצמו את האחריות לביצוע הביטוחים הרלוונטיים באתר הבניה. אכן במסגרת סעיף כ' להסכם התחייב צד ג לבצע את הביטוחים והבדיקות הנדרשים. (ראו: נספח 3 להודעת צד ג)

עם זאת, עצם האחריות על ביצוע הביטוחים, אינה מצביעה על אחריותו של צד ג לכל אירוע תאונה שעשוי להתרחש באתר ולכן טענה זו אינה מעלה או מורידה מאחריותו של צד ג.

• בכל הנוגע לטענה לפיה, מאחר שצד ג היה הקבלן הראשי, היה עליו לפרט בפני התובע את הסיכונים בביצוע עבודה בגובה, לפקח על עבודתו ועוד, מדובר בטענות שלא הוכחו. הנתבע לא הזמין לעדות איש מטעם צד ג או המציא הוכחה כלשהי לכך שלא הוסברו הסיכונים או שלא היה די פיקוח על עבודת התובע. למעשה, הנתבע כלל לא התייצב לדיון ההוכחות ואין לו להלין אלא על עצמו.
• זאת ועוד, לא רק שהנתבע לא הוכיח את אחריותו של צד ג' לתאונה, יש לזכור שהנתבע טען לאורך כל ההליך הקודם כי התובע כלל לא נפגע מתאונה כנטען על ידו אלא נפגע מקטטה. אומנם ההכרעה בין התובע לנתבע בשאלת נסיבות התאונה הוכרעה בהסדר דיוני (פוליגרף) אך אין בכך כדי לאפשר לנתבע לטעון טענות עובדתיות חלופיות או להימנע מהבאת ראיות לאחריות צד ג'. בהקשר זה אין לי אלא לפנות לעדותו של התובע אשר נשאל לקיומם של עדים לאירוע והשיב:

" ש. מי היה איתך במקום?

ת. באסל עאסלה. הוא ובעל הבית באו לקחת אותנו הביתה.

ש. כמה זמן אחרי שנפלת, בא בעל הבית?

ת. 10 דקות.

ש. וכבר אז אמרת לו שנפלת והראית לו שהתפרק?

ת. העד שלי ראה את זה.

ש. הראית לו שהתפרק?

ת. כן". פ' עמ' 3 ש' 31 עד עמ' 4 ש' 5

הנה כי כן, התובע נקב בשמו של העד שהיה עמו במועד התאונה, לא התובע , וכל שכן הנתבע זמנו עד זה למתן עדות.

נוסף על כך, התובע העיד שהיה פועל קבוע של הנתבע ומשנשאל מי בנה את הפיגום העיד :

" ת. הייתי עובד ביישוב, בטיח על הפיגום. פתאום נפלתי אני והפיגום על היד שלי.

ש. באיזה גובה עמדת?

ת. 1.20 מטר. על הרגליים.

ש. למי שייך הפיגום?

ת. לא יודע.

ש. מי בנה את הפיגום הזה?

ת. הפועלים שלו של עאסלה. לא ראיתי מי עשה את זה", פ' עמ' 2 ש' 14-20.

הנתבע או פועלים מטעמו, על פי עדות התובע הוא זה שבנה את הפיגום. יתרה מזאת, גם טענת הנתבע בתצהירו כי צד ג' כקבלן ראשי סביר לא העמיד את התובע על הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודות בגובה היא טענה שאין בה ממש שכן התובע העיד שגובה הפיגום היה 1.20 מטר. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בגובה) מגדירות עבודה בגובה העולה על 2 מטר:

" עבודה בגובה" – כל עבודה, לרבות גישה למקום עבודה, שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים, ולרבות עבודה כאמור" (תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 - מאגר נבו)

לאור כל האמור, הרי שלא הוכחה אחריותו של צד ג לאירוע התאונה מכוח דיני הנזיקין. עם זאת, יש לבחון את אחריות צד ג לאירוע התאונה מכוח פוליסת הביטוח שביצע צד ג 1 אצל צד ג 2. (להלן: פוליסת הביטוח, נ/1)

אחריותו של צד ג מכוח פוליסת הביטוח

• במסגרת סעיף 1 לפוליסת הביטוח נקבע כדלקמן:

 

הנה כי כן, היה על הנתבע להודיע לצד ג על אירוע התאונה תוך זמן סביר. התאונה אירעה כאמור ביום 25.9.2011. עם זאת, הודעת צד ג הוגשה במסגרת ההליך הקודם ביום 29.12.2020. מדובר בהפרש של כ-8 שנים בין אירוע התאונה למשלוח הודעת צד ג ולא הוכח ע"י הנתבע כי נשלחה הודעה על מנת ליידע את צד ג באירוע התאונה קודם לכן. מכאן, שהנתבע לא יידע את צד ג על התאונה בתוך זמן סביר בהתאם להוראות פוליסת הביטוח. גם אם אצא מנק' הנחה שיש למנות את פרק הזמן למתן הודעה רק מעת הגשת התביעה כנגד הנתבע ב-11/15 עדיין מדובר בתקופה של 5 שנים ממועד הגשת התביעה שבו לא נמסרה כל הודעה לחברת הביטוח.

• במסגרת סעיף 5 לפוליסת הביטוח נקבעה איסור הודאה לפיה:

 

לפי סעיף איסור ההודאה כאמור, אין באפשרות הנתבע לקבל הצעה כלשהי הקשורה להודאה באחריות ללא הסכמת צד ג 2 . עם זאת כאמור, הנתבע הגיע עם התובע להסכמה דיונית בדבר בדיקת פוליגרף המטילה עליו אחריות בהינתן תוצאות בדיקה מסוימות, ללא הסכמת צד ג 2.

• במסגרת הסייגים לחבות המבוטח בפוליסת הביטוח נכתב כי " המבטח לא יהיה אחראי לפי פוליסה זו ל:
• התחייבות או אחריות שהמבוטח מקבל על עצמו לפי הסכם, אלא אם כן התחייבות או אחריות כזו הייתה מוטלת על המבוטח גם בהעדר הסכם כזה"

מכאן ניתן ללמוד, שככל שהנתבע בחר להתקשר בהסכם מסוים שמטיל עליו אחריות כלשהי, הסכם זה לא יחייב את צד ג 2 ככל שמדובר באחריות שלא הייתה מוטלת על הנתבע ללא אותו הסכם. בענייננו, מדובר בהסכמה דיונית שהושגה בעניין בדיקת הפוליגרף בהליך הקודם ומטילה על הנתבע אחריות ככל שתוצאות הבדיקה יראו שהתובע דובר אמת והוא דובר שקר. ברי לכל שללא אותה הסכמה דיונית, לא ניתן היה לקבוע בהכרח שהנתבע אחראי לתאונה. מכאן, שחל הסייג בפוליסה שקובע שצד ג 2 אינו אחראי מכוח פוליסת הביטוח להסכמת הנתבע שמטילה עליו אחריות.

• לאור כל האמור, הרי שצד ג אינו אחראי כלפי הנתבע גם מכוח פוליסת הביטוח ומכאן שדין ההודעה כנגדו להידחות.

סיכום:

• על הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין סכום של 66,579 ₪ בצירוף החזר אגרה, שכ"ט מומחה התובע, חלקו של התובע בשכ"ט מומחה בית המשפט, עלות בדיקת הפוליגרף שעבר התובע ושכ"ט עו"ד (20%) בצירוף מע"מ כחוק.

 

• ההודעה לצד ג' נדחית. הנתבע/המודיע ישלם לצדדי ג' הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
• המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ו, 14 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.