חדשות משפטיות למנויים בלבד

עמוד הבית > מוצרים ושירותים > חדשות משפטיות > חדשות משפטיות > חדשות משפטיות > חדשות בתחומים אחרים > בימ"ש השלום בפתח תקווה: יישום הלכת בית המשפט העליון בענין שיפריס נ' עיני ביחס לחובות גילוי

מהם התנאים הנדרשים להוכחת מרמה בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ומתי נטל ההוכחה המוגבר על חברת הביטוח לא מתמלא?

בית המשפט דן בשאלה מהם התנאים הנדרשים להוכחת מרמה בתביעת פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ומתי נטל ההוכחה המוגבר על חברת הביטוח לא מתמלא?

 

 

 
 

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 25948-12-22

 

 

 

לפני כבוד השופט דניאל הורוביץ

התובע:

פלוני

 

נגד

הנתבעת:

כלל חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין חלקי
    1. תביעת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים נטענת מיום 27.8.2021 עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הנתבעת הכחישה את האירוע התאונה וכפועל יוצא את חבותה לפצות את התובע מכוח פוליסת הביטוח. לאור שאלת החבות, פוצל הדיון כך שראשית נידונה שאלת החבות. פסק דין זה יעסוק בסוגיית החבות בלבד.

טענות התובע

    1. התובע טען כי נפגע בתאונת דרכים. בעת התאונה נהג התובע בטרקטור בבעלות חמו, המבוטח אצל הנתבעת. הטרקטור התהפך כשחרש בו התובע במדרון במטע זיתים של משפחתו בבסמת טבעון, בעת שבמהלך החרישה הרים את המחרשה. משהתהפך הטרקטור, נלכד התובע תחת הטרקטור ונפגע. אחיו של התובע חילצו את התובע מהטרקטור, הבהילו אותו משטח מטע הזיתים ברכב פרטי לכיוון בית חולים רמב"ם, חברו לאמבולנס שהמשיך את פינוי התובע לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. התאונה מהווה תאונת דרכים ומכאן חבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו.
    2. להוכחת טענותיו הגיש התובע תצהיר ובו פירט התובע כי ביום 20.8.21 במהלך ארוחה משפחתית אצל חמו מר מוחמד כחלי סעידה, ביקש התובע כי חמו ישאיל לו במהלך השבוע טרקטור לחרישת האדמה אצל הוריו של התובע. ביום 25.8.21 העביר חמו של התובע לבית הוריו של התובע את הטרקטור באמצעות "גרריסט" אתו עובד חמו. ביום 27.8.21 בשעות הצהריים היה התובע עם כל משפחתו אצל הוריו בבסמת טבעון. בשלב מסוים ירדו כולם לשבת במטע הזיתים של המשפחה. בערך בשעה 17:00, החליט התובע לחרוש את השטח עם הטרקטור. התובע עלה על הטרקטור והתחיל לחרוש את האדמה. מדובר בשטח של כ-6 דונם שחלק ממנו הוא מדרון. אחרי רבע שעה של חרישה הרים התובע את המחרשה המחוברת לטרקטור ובגלל שהטרקטור היה במדרון הוא לפתע התהפך על התובע. התובע לא זכר מה קרה לאחר מכן אבל אחים שלו סוהיב ופאיז סיפרו כי הם רצו לטרקטור, הרימו אותו מעל התובע, הוציאו אותו משם והתקשרו למגן דוד אדום. התובע זוכר שהוא התעורר בבית החולים ואז סיפרו לו מה בדיוק קרה. בתמיכה לגרסתו, צרף התובע תצהירים של אחיו, סוהיב ופאיז, ושל חמו כחלי סעידה מוחמד.
    3. פאיז העיד בתצהירו שהוא היה עם כל המשפחה אצל הוריו בבסמת טבעון. בסביבות השעה 16:30 ירדו לשבת במטע הזיתים של המשפחה. בערך בשעה 17:00 התובע אמר שיחרוש את השטח כמה דקות עם הטרקטור. התובע עלה על הטרקטור שקיבל מחמו. אחרי רבע שעה של חרישה ראה לפתע את הטרקטור מתהפך על התובע. הוא ואחיו סוהיב רצו לטרקטור, הרימו אותו מעל התובע, הוציאו את התובע משם והתקשרו למד"א. פאיז סיכם עם מד"א שייפגשו בדרך על מנת שמד"א לא ילכו לאיבוד בשטח ועל מנת שלא לבזבז זמן יקר מכיוון שמצבו של התובע היה רע. הם הכניסו את התובע לתוך הרכב של פאיז ונסעו לכיוון האמבולנס, חברו לאמבולנס ליד כפר חסידים בכפר אבטין וצוות האמבולנס העביר את התובע לאמבולנס והמשיכו לבית החולים. אחיו של התובע, סוהיב, הגיש תצהיר דומה.
    4. חמו של התובע העיד בתצהיר שהוא קבלן עבודות חקלאיות המספק עובדים וכלים מסוג טרקטורים ומלגזות להוצאת מיכלים והעמסתם. ביום 20.8.21 במהלך ארוחת שישי פנה אליו חתנו, התובע, וביקש לשאול טרקטור לצורך חרישה בשטח האדמה של הוריו, כמידי שנה. ביום 25.8.21 הוא העביר לתובע את הטרקטור באמצעות נהג גרר בשם שעראווי. ביום 27.8.21 הוא שמע מבתו על התאונה במהלכה התובע התהפך עם הטרקטור. לטרקטור לא נגרם נזק. לאחר מכן הוחזר הטרקטור באמצעות הגרר.

טענות הנתבעת 

    1. הנתבעת טענה מתחילת ההליך כי מדובר בתביעת מרמה של התובע. לדידה, גרסת התובע עמדה בסתירה לגרסה שהועלתה במסמכים אחרים. לטענתה, התאונה אירעה ללא זיקה לטרקטור המבוטח, ובעת שהתובע עשה שימוש בכלי רכב אחר שלא היה לו ביטוח בתוקף.
    2. להוכחת טענותיה, ולאחר שהתובע הגיש את ראיותיו, הגישה הנתבעת לתיק בית המשפט דו"ח חוקר ביטוח מטעמה. החוקר ערך לתובע תשאול ביום 11.10.21 (חודש וחצי אחרי התאונה) ובדו"ח ציין החוקר כי עפ"י דברי התובע שאל התובע את הטרקטור מחמו וכי חמו נהג להשאיל לו מידי פעם את הטרקטור לצורך עבודה חקלאית. התובע מסר לחוקר כי לחלק הקדמי של הטרקטור חוברה מחרשה והתובע נהג בטרקטור וחרש את האדמה. התובע מסר כי המקרה אירע ביום 27.8.21 בין השעות 17:09-18:00 במהלך נהיגה בטרקטור בשטח אדמה מדרוני, הטרקטור התהפך על צדו והתובע נפצע באורח קשה מאוד ואיבד את ההכרה. אחיו של התובע חילצו אותו, התקשרו למד"א, הסיעו אותו ברכב פרטי מהשטח החקלאי לכביש הקרוב ומשם פונה התובע באמבולנס לבית החולים. עפ"י דו"ח החוקר, מסר התובע כי הטרקטור נותר בשטח כשהוא הפוך 3-4 ימים ורק לאחר מכן האחים שלו הצליחו להפוך את הטרקטור חזרה. עפ"י דו"ח החוקר, לדברי התובע היתה נזילה של שמן וסולר מהטרקטור. לאחר שהפכו את הטרקטור מילאו את הטרקטור בשמן וסולר והצליחו להניע אותו. החוקר חקר גם את חמו של התובע, בעל הטרקטור המבוטח. חמו, המבוטח, נשאל תחילה ע"י החוקר אם נגרם נזק לטרקטור והוא השיב בשלילה. כמו כן נשאל כיצד הטרקטור חולץ מזירת התאונה והמבוטח השיב שהוא חילץ את הטרקטור. לטענת החוקר, ניתק המבוטח את השיחה לאחר מכן, והניסיונות להשיגו בהמשך עלו בתוהו, ענין שהדליק אצל החוקר נורה אדומה. עוד טען החוקר כי הוא פנה לסוכנת הביטוח שרה קורמן וזו ניסתה לברר מדוע המבוטח אינו משתף פעולה והמבוטח עמד על סירובו להיפגש עם החוקר. בחקירת מידענות שערך החוקר נמצאה כתבה באתרי החדשות באינטרנט בהן דווח על גבר בן 39 שנפצע קשה בהתהפכות טרקטורון בכביש 762 סמוך לאבטין. חובשים של מד"א העניקו לנפגע טיפול רפואי ופינו את הנפגע לבית החולים רמב"ם כשהוא במצב קשה עם פגיעה רב מערכתית. בנסיבות בהן לא נגרם נזק לטרקטור ולא הוצגה שום אסמכתא למעורבות הטרקטור בתאונה, העדר שיתוף פעולה של המבוטח חמו של התובע, ותאונה במעורבות טרקטורון סמוך לאבטין עפ"י כתבה באינטרנט, ביקש החוקר להסיק שקיים חשד סביר שהתאונה לא אירעה בעת שנהג התובע בטרקטור המבוטח, כי אם בעת שרכב על טרקטורון. בדו"ח צוין כי החקירות בוצעו ע"י החוקר שגיא נקל והוקלטו בסמוי.
    3. במסגרת הראיות שהגישה הנתבעת ביום 20.5.24, צירפה הנתבעת חוות דעת של בוחן תנועה, מר משה וייסמן (להלן: " מומחה הנתבעת" או " מר וייסמן"). מר וייסמן ערך ביקור אצל התובע בבסמת טבעון ביום 17.4.24, אסף את התובע מביתו ובהדרכתו של התובע הם נסעו למקום האירוע. התובע הוביל את מר וייסמן למטע הזיתים והצביע על המקום שבו התהפך הטרקטור (תמונות 8 ו-9 לדו"ח). עפ"י דברי מר וייסמן, מסר התובע כי המקום שונה וכיום התווספה שם רפת. מר וייסמן ציין כי קיים מדרון ירידה שיפוע קל (סעיף 8.2) וניתן לראות עפ"י התמונות שבחוות הדעת כי במקום בו נטען כי התרחשה התאונה ישנם עצי זית רבים הקרובים אחד לשני. מר וייסמן ציין כי טענת התובע שלא נגרם נזק לטרקטור או למחרשה אינה סבירה ואינה הגיונית וזאת לאור תוואי השטח והאבנים בגדלים שונים שבמקום. אם הטרקטור התהפך היה צריך להיגרם נזק לפחות לעץ אחד אם לא ליותר, ואף להיגרם נזק גם אם קל ביותר הן למחרשה והן לטרקטור כאמור. כמו כן, מאחר שהטרקטור שוקל 2,140 ק"ג, שני אנשים אינם יכולים להרים טרקטור שהתהפך וגם לחלץ פצוע השוכב מתחת לטרקטור (סעיף 8.5 לחוות הדעת). על כן הגיע מר וייסמן למסקנה כי התובע נפגע בנסיבות אחרות ולא מהתהפכות הטרקטור.
    4. ביום 30.12.24 הגיש התובע תיק מוצגים משלים ובמסגרתו צירף חוות דעת בוחן תנועה מטעמו, מר עמיחי נחמן (להלן: " מומחה התובע" או " מר נחמן"). מר נחמן ערך ביקור בשטח ביום 25.11.24 וצילם את המקום. מר נחמן ציין כי מימין לכניסה ניתן לראות חלק קרקע מיושר שעליו הוצב מבנה יביל וניתן לראות ששטח השדה עצמו הוא עם שיפוע שלילי חד, והבדלי השיפוע בין חלק הקרקע שיושר ובין השיפוע המקורי ניכרים. מר נחמן ציין כי התובע מסר לו שיישור הקרקע בוצע אחרי התאונה ע"י בעל הקרקע החדש אולם המקום בו התהפך הטרקטור לא שונה. התובע הצביע בפני מר נחמן על המקום בו התהפך הטרקטור. צורפו תמונות לחוות הדעת. מר נחמן מדד את השיפוע במקום ההתהפכות ומצא כי השיפוע הוא 25.4 מעלות (47.4%). מר נחמן ציין כי מידות הטרקטור מתאפיינות בכך שהוא צר באופן יחסי, וגבוה, ומרכז הכובד של הטרקטור גבוה אף הוא וגורם לטרקטור להיות פחות יציב מרכב רגיל. כשמחברים מחרשה לטרקטור, משתנה מרכז הכובד של הטרקטור והוא גבוה אף יותר ומוסט לאחור. כאשר המחרשה מורמת מרכז הכובד משתנה ועולה שוב וכמעט מכפיל את עצמו, דבר שמשפיע על חוסר היציבות של הטרקטור. מכאן שגרסתו של התובע כי הטרקטור התהפך היא הגיונית. מר נחמן תחקר את התובע ואת אחיו סוהיב, פאיז ובילאל, וכן את גיסו של התובע, דיאב. סוהיב ראה את הטרקטור מתהפך, והוא ופאיז רצו לטרקטור, אליהם הצטרפו גם בילאל ודיאב. הטרקטור היה הפוך על חלקו העליון, שרוחבו צר באופן משמעותי מרוחבו בעת שהוא עומד על גלגליו, כמחצית מרוחב זה – כ-60 ס"מ. כלומר הטרקטור היה הפוך באופן לא יציב ובשיפוע חד. על כן, טענתו של התובע כי אחיו הצליחו לדחוף את הטרקטור ולחלץ את התובע מתחתיו היא אפשרית בנסיבות הענין. מר נחמן תיעד בסרט וידאו את תחקורו את התובע ואחיו.
    5. עם הגשת תיק המוצגים המשלים, ביקש התובע לצרף תצהירי עדות ראשית נוספים של אחיו ביאל ושל גיסו דיאב, אולם בקשתו נדחתה.

דיון והכרעה:

    1. לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מהעדויות בדיון ההוכחות שהתקיים, אני מוצא לנכון לקבל את גרסת התובע ולקבוע שהתובע אכן נפגע בתאונה עם הטרקטור.
    2. כאמור, טענה הנתבעת כי תביעת התובע היא תביעת מרמה. כבר נפסק, שמאחר שטענת מרמה טומנת בחובה הטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה. (רעא 9215/10 ‏‏יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (12.4.11)). אינני סבור כי הנתבעת הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה להוכיח כי עסקינן בתביעת מרמה.
    3. מנגד, התרשמותי מעדותם של התובע והעדים מטעמו בדיון ההוכחות, היתה חיובית. התובע ועדיו העידו באופן קוהרנטי, רציף, בביטחון, ללא היסוסים או התחמקויות ממתן תשובות, תוך יישור מבט לבית המשפט ולב"כ הנתבעת שחקרה אותם בחקירה נגדית, והעדויות הקרינו אמינות.
    4. זאת ועוד, אין מחלוקת כי פגיעתו של התובע היתה קשה. בדו"ח מד"א נרשם "סטאטוס – קשה. מחוסר הכרה. מונשם". בסיכום אשפוז מבית החולים נרשם " חבלה רב מערכתית". ניתן אפוא להסיק שאחיו של התובע שחילצו אותו מתחת לטרקטור ופינו אותו מהשטח, היו בסערת רגשות. על כן אין מקום לסברת הנתבעת כאילו הם "לקחו פסק זמן" כדי לרקום כביכול גרסה בדויה על מנת להוציא מחברת הביטוח כספים שלא כדין - בעת שהתובע מוטל לפניהם מחוסר הכרה. הגרסה שהתובע נפגע מהטרקטור הושמעה ע"י אחיו של התובע כבר מיד בסמוך לאחר האירוע, בעת הדיווח למד"א, ועל כן אני מאמין לגרסה זו. הפסיקה קבעה כי אמרות הנאמרות תוך כדי אירוע מרגש או בסמוך לו, טומנות בחובן "אותות אמת" ומפחיתות את החשש לבדיה או לסילוף. מסירה  ספונטנית של אימרה מפחיתה את החשש כי מוסר האימרה אינו מהימן, וכי הייתה לו שהות לארגן את גירסתו ולסלף את אימרתו.  (השוו: ע"פ 7293/97  עאמר ז'אפר נ' מדינת ישראל (16.12.1998)). היסוד לכלל משפטי זה מקורו אמנם במשפט הפלילי אולם נעשה בו שימוש גם במשפט אזרחי. כך נקבע: "נסיבות מסירת הגרסה הראשונית על ידי המערער תומכות באמינותה, בדומה לרציונל העומד ביסוד כלל הרס גסטא, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מן השמועה. זאת, מן הטעם שהאמרה מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש כי האמרה היא כוזבת" (עא (י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדאללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי (6.9.07)).
    5. בתמליל השיחה שנערכה עם מוקד מד"א, תועד:

אתה צריך אמבולנס? כן, כן, דחוף, דחוף, בן אדם נפל עליו טרקטור. בשמת טבעון, בירידה למטה... אני נמצא בתישעיר, על יד תחנת ביוף של בשמת טבעון... תחנת ביוף בתשעיר, דחוף, דחוף, נפל עליו טרקטור. איפה זה נמצא? נפל עליכם טרקטור? כן, כן, נפל עליו... איפה זה נמצא, בתוך בשמת טבעון? תחנת ביוף. איפה זה בתוך בשמת טבעון? איפה זה? איפה שתחנת ביוף, הוא יודע, איפה תחנת הביוף למטה, ליד השעיר איך קוראים לו.

    1. נכון אפוא לקבל את גרסת התובע, הן לפגיעתו מטרקטור כגרסת התובע – ולא מטרקטורון כסברת הנתבעת, והן למיקום התאונה בבשמת טבעון כגרסת התובע – ולא סמוך לאבטין כסברת הנתבעת.
    2. הנתבעת העלתה על נס את הכתבות אותן מצא החוקר מטעמה באינטרנט לפיהן אירעה באותו מועד סמוך לאבטין, תאונה עם טרקטורון, אליהן צורפה תמונה של טרקטורון ואמבולנסים, ומכאן ביקשה הנתבעת להוכיח כי התובע נפגע בתאונת הטרקטורון ולא בתאונת טרקטור. ברם, הנתבעת – אשר עליה מוטל הנטל להוכיח את טענתה למרמה - לא ביססה את מסקנתו של החוקר מטעמה ולא ערכה בדיקה נוספת, לא עם מד"א ולא עם בית החולים, כדי לבדוק את זהותו של האדם שנפגע בתאונת הטרקטורון ולאשש את טענתה כי אכן התובע הוא שנפגע בתאונת הטרקטורון. יתרה מכך, התברר שהתמונה שצורפה לכתבות באינטרנט אותן איתר החוקר מטעם הנתבעת, בה נראים טרקטורון ואמבולנסים, היא תמונת אילוסטרציה שמצורפת לכתבות שונות בתאריכים שונים. בתמונה נראים שני אמבולנסים סמוך לטרקטורון אולם אין מחלוקת שהפינוי בתאונה מושא התביעה היה באמבולנס אחד. למעשה, גם מבחינת הנתבעת הסתיים טיעון זה שהתבסס על דו"ח החוקר מטעם הנתבעת, בקול ענות חלושה והוא התבטא באיזכור קצר בשלהי סיכומי הנתבעת.
    3. אציין כי באופן כללי לא התרשמתי מדו"ח החוקר מטעם הנתבעת. הדו"ח לקה באי-דיוקים. החוקר ציין בדו"ח כי התובע מסר לו שהמחרשה חוברה לחלק הקדמי של הטרקטור (סעיף 5.ו.), בעוד שבתמלול החקירה שהוקלטה – אין שום אזכור לכך. החוקר כתב בדו"ח שהטרקטור התהפך על צדו, בעוד שלפי התמלול מסר התובע שהטרקטור היה על הגב שלו (עמ' 5 שורה 22). בעמ' 11 לתמלול, שורה 22, נכתב מפי התובע כביכול שהאחים הרימו את הטרקטור אחרי שלושה, ארבעה ימים, אולם בהאזנה להקלטה שהוגשה לתיק ע"ג החסן נייד, התובע לא אומר זאת, אלא אומר שהטרקטור היה בשטח שלושה, ארבעה ימים, ולא שהאחים הרימו את הטרקטור אחרי שלושה, ארבעה ימים. החוקר ציין בדו"ח כי חמו של התובע לא שיתף פעולה. כמו כן ציין החוקר שסוכנת הביטוח גב' שרה קורמן מסרה לו כי המבוטח אמר לה שלאחר התאונה קרובי משפחה של המבוטח (חמו של התובע) העמיסו את הטרקטור על משאית והעבירו אותו לאתר אחר והמבוטח סרב למסור פרטים נוספים. דבריו של החוקר לא אומתו בשום צורה. החוקר הקליט את שיחתו עם התובע, אך לא הקליט את שיחתו עם חמו של התובע כדי לתמוך בטענה שחמו של התובע לא שיתף פעולה. הנתבעת לא הביאה לעדות את סוכנת הביטוח שתתמוך בטענה שהמבוטח לא שיתף פעולה. ב"כ הנתבעת לא חקרה את חמו של התובע בענין זה בדיון ההוכחות ולא עימתה את חמו של התובע עם טענתה לחוסר שיתוף פעולה כביכול.
    4. איננה נכונה טענת הנתבעת כי היא מראש חשפה את טענותיה לפיהן התובע התהפך מטרקטורון - עוד בטרם הגיש התובע את ראיותיו. התובע הגיש את ראיותיו ביום 26.1.24 ואילו דו"ח החוקר מטעם הנתבעת הוגש לתיק בית המשפט ע"י הנתבעת רק ביום 23.7.24, ונחשף לתובע לאחר מכן, כך שבעת שהתובע הגיש את ראיותיו, לא ידע התובע מה בסיס טענתה של הנתבעת למרמה.
    5. תצהירי העדות הראשית של התובע ועדיו לוקים אמנם ב"אָנֶמִיוּת" מסוימת, אולם צוינו בהם כל הפרטים הנדרשים לגרסת התביעה: מקום האירוע – מטע הזיתים של משפחת התובע בבסמת טבעון; נסיבות האירוע – חרישת האדמה ע"י התובע באמצעות הטרקטור ששאל מחמו; תוואי השטח – מדרון; סיבת ההתהפכות – הרמת המחרשה ומיקום הטרקטור במדרון; חילוץ התובע ע"י אחיו תוך הדיפת הטרקטור מעל התובע.
    6. התובע לא צירף לראיותיו תמונות מזמן אמת של הטרקטור ושל השטח, אולם אך טבעי הדבר שכל תשומת הלב היתה בחילוצו של התובע שנפגע קשה מאוד, ולא בצילומים של השטח ושל הטרקטור. על כן אין לזקוף לחובתו של התובע את העדרן של תמונות מזמן אמת. כך השיב התובע לשאלת חוקר הנתבעת (עמ' 2 לתמלול החוקר, שורה 6):

ש: או.קי. יש אולי תמונות משהו?

ת: לא, איזה תמונות, (לא ברור) אתה רואה אותו מתחת לטרקטור, איזה תמונות? לא עשו תמונות.

ש: או.קי.

ת: בטראומה אני.

ובהמשך (עמ' 11 לתמלול, שורה 18):

ש: אתה בטוח שהאחים שלך לא צילמו מישהו במקרה אולי זה?

ת: לא חושב. הייתי מונשם, מורדם אתה מבין? מישהו חשוב...

כך גם בחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 15):

ש: או-קיי. בסדר. יש לנו תמונות של הטרקטור שהוא הפוך?

ת: לא. לא צילמו.

ש: לא צילמו.

ת: עזבו את הטרקטור, עזבו את הכל, לקחו אותי, כולם באו לבית חולים.

ש: או-קיי. לא צילמו.

ת: לא.

    1. טענה הנתבעת כי לא יתכן ששני אחיו של התובע יצליחו להרים טרקטור במשקל 2,140 ק"ג ולהוציא את התובע מתחת לטרקטור, כפי שגם קבע המומחה מטעם הנתבעת מר וייסמן. עוד טענה הנתבעת שאין לקבל את גרסתו, המאוחרת, של התובע כי ארבעה אנשים, ולא שנים, חילצו אותו מהטרקטור, שכן מדובר בהרחבת חזית וניסיון לייצר תשתית עובדתית חדשה שתיצוק היגיון בטענה שהטרקטור הורם ע"י אחיו, לאחר שהמומחה בוחן התנועה מעם הנתבעת קבע שאין היתכנות לגרסת של התובע, ולא יתכן ששני אנשים יצליחו להרים את הטרקטור לאור משקלו הרב.

אכן, לא נעתרתי לבקשתו – המאוחרת – של התובע להגיש עוד תצהירים - של אח נוסף ושל גיסו של התובע. עם זאת, לא ניתן לשלול את הטענה שהאחים אכן הצליחו לחלץ את התובע מתחת לטרקטור. בניגוד לחוות דעתו המפורטת של המומחה מטעם התובע מר נחמן, המומחה מטעם הנתבעת מר וייסמן לא התייחס - לא בחוות דעתו העיקרית ולא בחוות דעתו המשלימה, למידותיו של הטרקטור, אלא רק למשקלו של הטרקטור. מר וייסמן גם לא מדד את שיפוע הקרקע. מר וייסמן לא ניתח בחוות דעתו את משמעות מידות הטרקטור ומשמעות שיפוע הקרקע בהתייחס לאפשרות דחיפת הטרקטור ע"י אחיו של התובע, על אף ששומה היה עליו לעשות כן, למצער בחוות הדעת המשלימה. עפ"י גרסת התובע, הטרקטור התהפך כך שגלגליו פנו לשמים. המשמעות היא שמכסה המנוע היה בקרקע. כפי שניתן להתרשם מתמונות הטרקטור וממידותיו שפורטו, ומדבריו של מומחה התובע מר וייסמן, מכסה המנוע הוא צר ורוחבו קטן. בחינת מאפייני הטרקטור ומידותיו, בשילוב תנאי השטח ושיפוע קרקע של 25.4 מעלות, מובילה למסקנה כי גרסת התובע בדבר דחיפת הטרקטור והפיכתו חזרה על ידי אחיו היא סבירה ואין מקום לשלול אותה. כך הסביר מומחה התובע מר נחמן, וכך גם העיד בחקירתו, עמ' 82 שורה 12:

ש: עכשיו, אז אני רוצה להבין דבר אחד, בהנחה שהם הפכו את הטרקטור, הטרקטור הזה שוקל יותר משני טון, וגם חוברה אליו, איך שקוראים למחרשה הזאת, שני אנשים יכולים להפוך כזה דבר?

ת: שני אנשים?

ש: כן.

ת: את הטרקטור?

ש: כן. שהוא הפוך עם הגלגלים לשמיים.

ת: עקרונית זה יכול לקרות באם הזווית מסוימת. אבל 4 אנשים בוודאות.

ש: שניים לא,

ת: אני לא יודע.

ובהמשך:

ת:אני מסביר שקשה מאוד, הטרקטור כשלעצמו הוא כלי כבד. אתה לא יכול להרים אותו באופן, להרים אותו. אבל בזווית החדה המיוחדת שבה הוא היה, ובעובדה שבעצם שטח הפנים, שהטרקטור לאחר שהוא התהפך, נמצא עליה, הוא קטן מאוד, הדבר הזה הוא אפשרי, והוא מוסבר היטב. בפרק ד' לחוות דעתי.

גם בתישאול התובע ע"י החוקר מטעם הנתבעת, לאחר התאונה, הסביר התובע:

ש: אוקי והטרקטור הרימו אותו, כן? מה עם מנוף או משהו או מה, איך אפשר להרים?

ת: לא, מדרון כזה, הפכו את הטרקטור, הוא כאילו היה על הגב שלו...

ש: מה זה אבל איך הרימו אותו.

ת: מדרון, מדרון זה קל מאוד, במדרון זה קל מאוד לדחוף אותו..

ש: בידים כאילו?

ת: תשמע עכשיו אני ואתה נרים גלגל לא יכולים להרים.

ש: כן.

ת: אתה רואה משהו אתה לא יודע מאיפה בא הכוח.

ש: כן.

ת: זה בא לך כוח אתה לא יכול לדעת מאיפה, זה מן אללה, אתה מבין?

גם סוהיב, אחיו של התובע, העיד (עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 17):

ת: הוא הלך התחיל לחרוש 10 דקות, רבע שעה מקסימום התחיל לחרוש, אני מסתכל, פתאום אני רואה את הטרקטור מתהפך. כשהתהפך את הטרקטור הזה אני התחלתי לצעוק 'וואו, וואו, התהפך, התהפך', אני רצתי, רצתי לשם פתאום פיאז על ידי, אז הטרקטור דחפתי אותו אני ופיאז, ופתאום אני רואה גם הצטרף אליי בילאל וגיסי דיאב, אם הם היו גם עם פיאז שמה בשטח, הפכנו את הטרקטור.

ש: איך, איך הטרקטור היה שאתה, איך מצאת אותו?

ת: היה כאילו במדרון. במדרון, את רואה? אני הייתי אגיד לך את האמת, בקטע הזה, אני הייתי יכול בן-אדם אחד להפוך אותו איך היה, הוא היה במדרון. אבל היינו, אני ופיאז דחפנו, ופתאום אחר כך הסתכלתי, דיאב ובילאל הצטרפו אליי, לא יודע איך, היינו כאילו 4 אנשים, אבל הייתי אני ופיאז, דחפנו פתאום, אז ישר אוטומט אבא שלי היה שם, התחיל להתקשר במד"א, ופיאז מתקשר למד"א,

ובעמ' 40, שורה 26:

ש: ועכשיו אח שלך (התובע), איפה הוא נמצא?

ת: בין, בין הכיסא להגה שמה, אבל אני אגיד לך את האמת, אני במצב הזה, הוא היה למטה, אבל אני במצב הזה לא הייתי חושב רק להפוך את הטרקטור, להוציא את הבן-אדם, הייתי בעולם השני שרואה דבר כזה, את לא יודעת, זה אח, זה אח, זה חלק מהגוף שלי

...

... זה את רואה אח שלך למטה, אני מתחיל לחשוב איך היה, מה, רוצה להעיף את הטרקטור, אם היה הר הייתי מעיף אותו, רק להוציא אותו...

ובעמ' 43 שורה 18:

... אני רואה טרקטור כזה, את חושבת יש לי זמן להסתכל מתחת לטרקטור, יש לי זה? יש לי בן-אדם, אני אעשה את המאמץ שאני אהפוך את הטרקטור, להעיף את הטרקטור הזה, להוציא את הבן-אדם הזה. זה היה בראש.

בעמ' 46 שורה 23:

ת: אני ופיאז היינו דוחפים אותו. היה במדרון, זה לא קל. הטרקטור הזה, זה לא כזה צר, הוא, הוא לא על הגלגלים. שהטרקטור הפוך, זה קל להפוך אותו גם במדרון. אני תמיד מתפלל לאלוהים, מנשק אותו שהיה במדרון. שהיה קל,

ש: כן. הכל בזכות המדרון בעצם.

ת: הכל בזכות אלוהים.

ש: בזכות הקב"ה, שיש מדרון.

ת: אם לא היה מדרון,

ש: אם לא היה מדרון,

ת: הלך עלינו.

    1. טענה הנתבעת כי התובע מסר למומחים מטעם הצדדים גרסאות סותרות. למומחה מטעם הנתבעת סיפר התובע כי לא נעשה שינוי כלשהו מבחינת עצי הזית (לא נוספו ולא נעקרו), ואילו למומחה מטעמו סיפר שהטרקטור התהפך ונעצר בעץ, שנעקר מאז האירוע. לטענת הנתבעת, גם לגבי מיקום ההתהפכות מסר התובע לשני המומחים פרטים שונים. ברם, התובע, מצדו, טען שהאמור בחוות דעתו של מומחה הנתבעת אינו נכון וכי מיקום התהפכות הטרקטור אותו תיאר המומחה מטעם הנתבעת, והתמונות שצורפו לצורך תיעוד המקום, אינם מתארים נכוחה את המקום שבו הטרקטור התהפך. כך העיד התובע (בעמ' 17 שורה 28):

ש: תמונה מספר 9 מהדו"ח בוחן תנועה של הנתבעת. פה רואים בעצם את האדמה שליד העץ זית, האדמה של שליד עץ הזית, או-קיי? מה, מה אתה רוצה לעשות פה? כשאתה נכנס לפה עם הטרקטור, מה המטרה?

ת: אבל למה הוא צילם מתחת לעץ?

...

ת: לא, אני שואל למה, את שולחת בוחן, הוא מצלם מתחת לעץ, למה הוא לא מצלם בין העץ, לעץ? בין השורות איפה חרשתי?

...

ת: זה, זה התמונה אחרי שנתיים וחצי, 3 שנים. יש הרבה שינויים בשטח שמה הרי.

ובעמ' 20, שורה 33:

ש: הקונטיינר הלבן בצד ימין בתמונה?

ת: כן. זה לא היה.

ש: לא היה.

ת: לא היה. היה מטע זיתים. שום בטון, שום דבר לא היה. ואז שמכרנו את השטח הזה, הוא הביא קונטיינר, עשה בטון, יש רפתות שמה, כל הזמן יש שינויים. שהגיע הבוחן שלך, גם לא היה.

ש: לא, רגע, לא הבוחן שלי. קודם כל הבוחן שלך.

ת: רגע, אני מסביר,

ש: אבל קודם היה הבוחן שלך.

ת: אני מסביר את עצמי, אני מסביר את עצמי.

ש: כן.

ת: הוא צילם מתחת לעץ הזה.

ש: מי זה הוא?

ת: הבוחן שלכם. או-קיי? הוא לא צילם את השטח הזה, תסתכלי כמה יש חלל, תסתכלי העץ הזה, העץ הזה בן 25, 30 שנה? בטח שברו ממנו חלקים שהתגלגל הטרקטור.

ש: מה זה, בטח מה?

ת: נשבר ממנו,

ש: נשבר.

ת: כן.

ש: או-קיי. כן.

ת: זה עץ של 25, 30 שנה הרי. או-קיי. פה קרתה התאונה. אני באתי,

ש: איפה? מצביע על תמונה מספר 6,

ת: את רואה איפה הלבן הזה, איפה הלבן הזה?

ש: על הלבן,

ת: פה נתקעה לי המחרשה.

ש: או-קיי. או-קיי.

...

ש: איפה זה פה? תצביע,

ת: איפה אני, איפה אני עומד,

ש: כן. איפה שהמקל? איפה שהמקל?

ת: לא, זה אני עומד במקל פה. אבל פה כן.

ש: לא, אז איפה זה היה?

ת: פה, פה. מה, מטר אחורה, מטר קדימה.

ש: הטרקטור התהפך?

ת: כן. ופה קרתה לי,

ש: או-קיי.

ת: פה קרתה התאונה.

ת: כן.

ש: ואתה הראית את זה לבוחן שלי, של הנתבעת? שפה קרתה התאונה?

ת: אני הצבעתי לו באצבע שלי, הוא צילם מתחת לעץ.

    1. מעבר להכחשתו של התובע את דברי מומחה הנתבעת ואת מיקום התהפכות הטרקטור עפ"י מומחה הנתבעת, אני מוצא קושי לקבל את דברי מומחה הנתבעת בענין מיקום התאונה שכן כפי שניתן לראות בתמונות 8 ו-9 לדו"ח מומחה הנתבעת, אין היתכנות ממשית לטענה שהטרקטור התהפך במיקום המצוין בתמונות ב-X שכן עץ הזית שבתמונות הוא נמוך והטרקטור אינו יכול לעבור מתחתיו ולהתהפך שם. גם טענת מומחה הנתבעת כי התובע סיפר לו שלא נעשה שינוי כלשהו במקום מבחינת עצי הזית, אינה סבירה בעיניי, שכן מעיון בתמונות מקום האירוע כפי שתועד בתמונות שבדו"ח מומחה התובעת – תמונות 2 עד 7 – ניכר בעליל כי בנוסף לשינויים הרבים שנעשו בשטח, דוגמת יישור חלק מהקרקע והצבת קונטיינר, הרי שגם נעקרו עצים מהשטח. גם מומחה התובע כתב בחוות דעתו (סעיף ה.2.ב) כי מביקורו בזירה עולה כי הזירה שונתה במובן זה שעצי זית נעקרו ונערכו שינויים בזירה במהלך השנים ולמעשה השיפוע בו אירעה התאונה נותר כגורם היחיד שנותר זהה. חוות דעת מומחה התובע הוגשה לתיק בית המשפט ביום 30.12.24, כחמישה חודשים לפני דיון ההוכחות, וכשם שביקשה הנתבעת להגיש חוות דעת משלימה של המומחה מטעמה, ובקשתה אושרה, יכולה היתה הנתבעת לבקש לזמן את בעל הקרקע החדש כדי לברר לאשורם את השינויים שנעשו בקרקע מאז התאונה, ולתמוך בדברי המומחה מטעמה כי לא נעשה שינוי כלשהו במקום מבחינת עצי הזית. בענין זה יש להוסיף כי התובע ואחיו טענו וסיפרו כי לא נגרם נזק לטרקטור והם לא טענו שלא נגרם נזק לעץ או לעצים. יש לשער כי ככל שניזוקו עצים ונפגעו הרי שעצים פגועים אלו נעקרו. על כן מסקנתו של ממוחה הנתבעת כי הטרקטור לא התהפך משום שלא מצא נזק לעצים, אינה מבוססת.
    2. טענה הנתבעת שהתובע שינה גרסתו ובתחילה טען שאחיו הרימו את הטרקטור ולאחר מכן טען שהם דחפו את הטרקטור. אינני מוצא ממש בטענה זו, שנתלית בסמנטיקה, ואינה מעידה על "שינוי גרסה", מה גם שכבר בתשאול של חוקר הנתבעת, מר שגיא נקל, כחודש וחצי אחרי התאונה, סיפר התובע לחוקר כי אחיו הפכו את הטרקטור באמצעות דחיפתו במדרון. (עמ' 5 לתמלול, שורה 21, ועמ' 6 שורה 3), וכפי ששבו והעידו התובע ואחיו בחקירתם הנגדית.
    3. טענה הנתבעת, בהתבסס על קביעותיו של המומחה מטעמה, כי יש לשלול את גרסת התובע שהטרקטור התהפך, שכן היו אמורים להיגרם נזקים לטרקטור כתוצאה מההתהפכות ואילו התובע ועדיו מודים שלא נגרם נזק לטרקטור. אינני סבור שהעובדה שלא נגרם נזק לטרקטור מעידה שהטרקטור לא התהפך. אין מדובר ברכב רגיל שנסע בדרך והתנגש בעצם כלשהו, אלא בטרקטור עשוי מברזל שהתהפך במקומו לתוך אדמה חקלאית. כך גם העיד מומחה התובע:

תראי, הטרקטור עצמו זה כלי מאוד ישן, בן 40 שנה כמו שאת יודעת, הטרקטור הזה הוא רובו עשוי מחלקים, שהם חלקים קשים, חלקי מתכת קשים, אין לו כמעט חלקים רכים, עכשיו מדובר גם בשנתיים וחצי אחרי התאונה, לא, אני לא הייתי מצפה לראות, במיוחד כשהוא מתהפך לתוך אדמה חקלאית רכה יחסית, לראות מעיכות תאונתיות משמעותיות, שאנחנו נראה אותן שנתיים וחצי אחרי התאונה. יכול להיות שהם בודקים אותו במקום, בזמן קרוב אחרי התאונה, רואים שריטות או מעיכות קלות, בשלב הזה כבר אי אפשר לראות שום דבר. אבל לא הייתי מצפה לראות שום נזק משמעותי כמו שיש למכונית. זה לא מכונית. זה מכשיר אחר לגמרי.

  1. צודקת הנתבעת כי שומה היה על התובע להביא לעדות את בעל הגרר, שגרר את הטרקטור מבית חמו של התובע , ובחזרה, כדי לתמוך בטענתו שהוא עשה שימוש בטרקטור שחמו השאיל לו, וכי אי-הבאת עד זה נזקפת לחובתו של התובע. עם זאת, אינני סבור שבשל כשל זה של התובע, יש לדחות את גרסתו, שכן כפי שקבעתי, עדותו של התובע ועדיו הותירו בי רושם מהימן והשתכנעתי מעדותם כי גרסתם היא גרסת אמת.
  2. בדיון ההוכחות נחשפנו לראשונה, מפי ב"כ הנתבעת, לקיומו של טרקטור נוסף בבית התובע, מסוג מייסי פרגוסון, וטענה הנתבעת בסעיף 39 לסיכומיה כי (אולי – כך בסוגריים) נעשה בטרקטור זה שימוש ביום התאונה. טענה זו איננה רצינית ונראה שגם הנתבעת סבורה כך. התובע העיד (עמ' 36 שורה 5) כי הטרקטור נרכש ע"י אביו, לאחר התאונה. כך גם העיד סוהיב (עמ' 54 שורה 24). עדותם לא נסתרה. הנתבעת לא בדקה את הטרקטור הנוסף, ולא טענה כי היא מצאה בטרקטור הנוסף פגיעות, שיכולות לתמוך בסברתה כי הטרקטור הנוסף הוא שהתהפך ולא הטרקטור המבוטח ע"י הנתבעת.
  3. לאור האמור, אני קובע כי התובע נפגע בתאונה בעת שנהג בטרקטור שהתהפך. מאחר שהנתבעת לא טענה לחלופין כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים ומאחר שאין מחלוקת כי הנתבעת ביטחה את הטרקטור, אזי אני קובע כי מדובר בתאונת דרכים שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 חל עליה, וכי הנתבעת חבה בפיצוי התובע בגין נזקיו, לכשיוכחו.

ניתן היום, י"ב אייר תשפ"ו, 29 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

האם עבודה פיזית העוסקת בטיפוס חוזר על עמודי חשמל, כריעה וזחילה על ברכיים בתחנות טרנספורמציה, ושימוש בכלים רוטטים – גם ללא תאונה נקודתית – יכולה להיתפס כ'פגיעה בעבודה' על דרך המיקרוטראומה לפי חוק הביטוח הלאומי, או שמא מדובר במאמץ עבודה רגיל שאינו זכאי לפיצוי?

האם עבודה פיזית העוסקת בטיפוס חוזר על עמודי חשמל, כריעה וזחילה על ברכיים בתחנות טרנספורמציה, ושימוש בכלים רוטטים – גם ללא תאונה נקודתית – יכולה להיתפס כ'פגיעה בעבודה' על דרך המיקרוטראומה לפי חוק הביטוח הלאומי, או שמא מדובר במאמץ עבודה רגיל שאינו זכאי לפיצוי?

 

 

 

בית הדין האזורי לעבודה חיפה

ב"ל 37026-10-24

 

 

לפני: כבוד השופטת קרן כהן, שופטת בכירה

  
 

התובע

___

 

-

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

 

פסק דין
    1. האם התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 על דרך המיקרוטראומה בנוגע לליקוי בברכיים?

זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.

    1. ביום 9.10.2024 דחה הנתבע את תביעת התובע להכרה בליקוי בברכיים כפגיעה בעבודה.
    2. ביום 17.9.2025 התקיים לפניי[1] דיון הוכחות שבמהלכו נשמעו עדויותיהם של התובע ומר דני אמר, מנהל המחלקה שבה עובד התובע, אשר זומן למתן עדות על ידי הנתבע (להלן: מר אמר).

התשתית העובדתית

    1. התובע יליד 1968.
    2. התובע עובד בחברת החשמל משנת 1992 בתפקידים שונים[2]:
    3. משנת 1992 ועד שנת 2014 עבד בתפקיד עובד רשת.
    4. משנת 2014 ועד שנת 2018 עבד בתפקיד ראש קבוצה.
    5. משנת 2018 ועד היום עובד התובע בתפקיד סגן מנהל עבודה ברשת שבמסגרתו הוא אחראי על צוות המונה בין 10 ל-15 עובדים.

מהות עבודתו של התובע בשני התפקידים הראשונים הייתה זהה בעיקרה. כשהתקדם לתפקיד סגן מנהל עבודה ניתנו לו סמכויות והרשאות נוספות והוא עסק בעיקר בניהול הצוותים[3].

    1. התובע עובד חמישה ימים בשבוע, כעשר שעות בממוצע ליום ולעיתים אף יותר[4]. בחמש השנים האחרונות מבצע התובע גם משמרות של תיקון תקלות[5].
    2. תפקיד התובע כולל ביצוע עבודות שונות:
    3. משיכת חוטי חשמל[6]: התובע, יחד עם עובדים נוספים, מושכים חוטי חשמל כשהם עומדים על הקרקע. החוטים כבדים ולכן עליהם להפעיל מאמץ בזמן המשיכה. ב-60% מהמקרים מתבצעת המשיכה באמצעות הידיים וב-40% מהמקרים הם נעזרים ברכב. הפעולה מתבצעת בתדירות משתנה שנעה בין פעם או פעמיים בשבוע לפעם או פעמיים בחודש. זמן ביצוע הפעולה משתנה לפי אורך החוטים שיש למשוך והיא נמשכת בין 20 דקות לשעתיים, לא רצופות.
    4. חיבור לשנאים[7]: התובע מטפס על עמוד חשמל בגובה של שישה מטרים. הוא עומד על דיאגונאל באלכסון ומחבר 16 גידים לשנאים שנמצאים על העמוד. התובע זז מצד לצד כדי לחבר את הגידים. חיבור הגידים אורך כשעה וחצי ביום. התובע מבצע פעולה זו פעם או פעמיים בשבוע. בכל יום עבודה מחברים שנאי אחד על עמוד חשמל.
    5. התקנת מנתקים וכבלים[8]: ההתקנה מתבצעת כשהעמוד שוכב על הרצפה או כשהוא עומד בגובה של 10 עד 12 מטרים.
    6. עבודה על עמודי חשמל בגובה[9]: התובע מטפס על עמודי חשמל כשהוא חגור ברתמת עבודה במשקל של 5 עד 7 ק"ג[10]. לאחר כ-10 שנים החל השימוש בבמת הרמה ב-50% מהזמן[11]. הטיפוס על העמוד אורך כשלוש דקות[12]. התובע מתקין "מנתק ראש" באופן הבא: כשהוא נמצא בגובה, מעלים אליו זרועות מתכת אותן הוא מרכיב על העמוד. עליו לעבור בין שש נקודות על עמוד החשמל כשבכל נקודה הוא שוהה כעשר דקות.

לפני מינויו לתפקיד סגן מנהל עבודה בשנת 2018, התקין "מנתק ראש" אחד או שניים כמעט כל יום.

כמו כן, התובע מתקין "מנתק צד" לאחר התקנת "מנתק הראש". עליו לזחול על ברכיו מספר שניות על הזרועות ולהתקין את מנתק הצד. עבודה זו מתבצעת בין שעה וחצי לשעתיים בתדירות של שלוש עד חמש פעמים בשבוע[13].

      • עבודה על עמודי חשמל בקרקע[14]: לעיתים העובדים מתקינים אביזרים על עמוד החשמל שמוחזק על ידי משאית בגובה החזה שלהם. העמוד מוחזק באלכסון כך שהחלק המרוחק נמצא קרוב יותר לרצפה וצריך להתכופף כשמתקינים בו אביזרים. הטיפול בעמוד אורך בין שעתיים לשלוש שעות, כשמחציתן בחלק התחתון. התובע התקין אביזרים על החלק התחתון של העמוד כ-50% מהזמן.

יצוין כי רק 30% מהזמן בוצעה התקנת המנתקים על עמודי חשמל בקרקע.

      • עבודה בתחנת טרנספורמציה[15]: העבודה מתבצעת בחדר טרנספורמציה ובמרתף בגובה 1.2 מטר ובגודל של 6 x 4 מטר שנמצא מתחתיו. התובע נכנס למרתף בכריעה על ברכיו כדי להכניס כבלים בגודל 10 ס"מ לחדר הטרנספורמציה. הוא משחיל כבלים לתקרת המרתף ועובד אחר מושך אותם מתוך החדר. התובע מיישר את רגליו מידי פעם כדי לנוח ולאחר מכן מתכופף כדי להמשיך בעבודה. עבודה הזו אורכת בין שעתיים לשלוש שעות בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע ולעיתים פעם בחודש. ב-15 השנים הראשונות ביצע התובע עבודה זו כשלוש פעמים בשבוע.

לאחר השחלת הכבלים לחדר חיבר אותם התובע יחד עם שני עובדים נוספים לארון החשמל בחדר הטרנספורמציה. הוא עובד בכל צד של הלוח בין 10 ל-15 דקות ומשתמש במכשירים רוטטים.

    1. כמו כן, התובע נושא משאות כבדים מהמחסן למשאית ומהמשאית למקום העבודה[16]: סכין מנתק במשקל 30 ק"ג. ככלל יש שלושה סכינים[17]; זרועות למנתק, זרועות לשנאי וזרוע ראש שמשקלם נע בין 10 ק"ג ל-50 ק"ג. את האביזרים ששוקלים מעל 30 ק"ג מרימים שני עובדים[18]; ארגז חלוקה במשקל של 50 ק"ג שמרימים שני עובדים. התובע הרים ארגזי חלוקה בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע[19]; מבודד ששוקל עשרות ק"ג ובעבר בין 30 ל-50 ק"ג[20].
    2. התובע משתמש במהלך עבודתו בכלים רוטטים כגון: דיסק חיתוך, סוגר ברגים, חותכן כבלים ולחצן הידראולי[21].
    3. בשנת 2015 נחבל התובע בברך ימין ואובחן כסובל מחבלה סיבובית בברך[22].

טענות הצדדים

    1. התובע טען כי עלה בידיו להניח תשתית עובדתית לפגיעה בברכיים על דרך המיקרוטראומה בעת הטיפוס על עמודים, בעת העבודה על עמודים ובעת העבודה בתחנות טרנספורמציה. הוא מטפס על עמוד חשמל בין פעמיים לארבע פעמים ביום עם הפסקה בין טיפוס לטיפוס, בעת ביצוע העבודה על העמוד הוא מתנועע מצד לצד ואף עומד על דיאגונאל משופע לצורך ביצוע עבודתו. הוא נדרש לבצע עבודה על העמוד ב-360 מעלות. מדובר בעבודה לא נוחה וצפופה ועליו להזיז את ברכיו ממקום למקום תוך כדי עליה וירידה על העמוד כדי להתקין את האביזרים השונים. כמו כן, כשהוא עובד בתחנת טרנספורמציה עליו לעמוד על הברכיים כדי להעביר את הכבלים לעובד שנמצא למעלה ולזחול. עבודה זו ארכה מספר שעות שבמהלכה ביצע הפסקות כדי לקום ולהתיישר. התובע ביצע עבודה זו לפחות שלוש פעמים בשבוע ב-15 השנים הראשונות לעבודתו. התובע מבצע תנועות חוזרות ונשנות בברכיים בעת הטיפוס והירידה על העמודים, בעת ביצוע עבודות שונות על עמודים בגבהים שונים ובעת העבודה בתחנות טרנספורמציה. כמו כן, הוא משתמש בכלים רוטטים במשך ארבע שעות במצטבר, לרבות כשהוא כורע וזוחל על ברכיו. דפוס עבודתו הכולל של התובע מצביע על ביצוע תנועות חוזרות ונשנות במפרק הברך. עוד נטען כי קיימים פסקי דין של בתי הדין השונים, לרבות בית הדין הארצי, שהכירו בתשתית עובדתית למיקרוטראומה במקרים דומים.
    2. הנתבע טען שיש לדחות את התביעה מכיוון שלא הונחה תשתית עובדתית למקרוטראומה. עבודתו של התובע לא נעשתה תוך כדי ביצוע תנועות חוזרות ונשנות בברכיו. כמו כן, גם כאשר הוא ביצע פעולות בברכיים הן לא נעשו בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק. התובע טיפס על שניים עד שלושה עמודי חשמל בלבד וכל טיפוס ארך בין 2 ל-3 דקות בלבד. כמו כן, הוא לא מבצע תנועות חוזרות ונשנות בעת העבודה בחדר טרנספורמציה. עוד נטען כי אין בפסקי הדין אליהם הפנה התובע כדי לסייע לו משום שנסיבותיהם שונות.

דיון והכרעה

    1. כאמור, השאלה הדרושה הכרעה היא אם התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה בנוגע לליקוי בברכיים.

התשתית המשפטית

    1. תורת המיקרוטראומה היא "פיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה שאינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה[23], ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.
    2. עם זאת, למרות שתורת המיקרוטראומה נועדה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה. נפרט להלן את הכללים שנקבעו בפסיקה.
    3. על התובע להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעניין כהן[24]: "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המצטט מדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".
    4. לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן"[25]: "....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
    5. בעניין כהן[26] נפסק כי התשתית העובדתית לעילת המקרוטראומה נבחנת "על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות".
    6. הלכה היא שאין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה. ובלשון בית הדין הארצי[27]: "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פעולות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

כמו כן, עבודה בתנוחה סטטית שאינה נוחה גם אם לפרק זמן ממושך אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. וכך נפסק בעניין אדרי[28]: "בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה".

    1. נוסיף ונציין כי בהתאם לפסיקה כשמדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק[29].

הכרעה

    1. יישום ההלכות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה שלפנינו מצביע על כך שלא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בנוגע לפגיעה בברכיים, כמפורט להלן.
    2. טיפוס על עמודי חשמל: התובע העיד שטיפס על עמוד חשמל בגובה של 10 עד 12 מטר במשך כשלוש דקות, כשבכל יום עבודה עבד על עמוד אחד או שניים ושבמשך שבוע טיפס על כחמישה עמודים. כמו כן, בכל יום טיפס על כל עמוד בין פעמיים לארבע פעמים ביום, כאשר בין טיפוס לטיפוס עשה הפסקה שנעה בין 20 דקות לשעה[30]. אין מחלוקת שבזמן הטיפוס על עמודי חשמל והירידה התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות בברכיים תוך אימוץ ברכיו, כשהוא חגור ברתמה עם כלים שונים במשקל שנע בין 5 ל-7 ק"ג. עם זאת, מעדותו עולה שבכל יום עבודה הוא מטפס ויורד לכל היותר בין 24 דקות (2 עמודי חשמל x 6 דקות (ירידה ועליה) x 2 פעמים) ל-48 דקות (2 עמודי חשמל x 6 דקות (ירידה ועליה) x 4 פעמים) לא רצופות.

בהקשר זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי בעניין בריימוק[31] שם דובר על פעולה של טיפוס על חמישה עמודי חשמל ביום שארכה בין 5 ל-10 דקות ברציפות לכל עמוד ועל ירידה בפרק זמן דומה, ונקבע שמדובר במקרה גבולי. במקרה שלפנינו, התובע העיד שהוא מטפס על עמוד או שניים ביום בלבד ושמשך הטיפוס הוא כשלוש דקות ברציפות והירידה ממנו אורכת פרק זמן דומה. לכן, אם בעניין בריימוק נקבע שטיפוס על חמישה עמודי חשמל ביום בין חמש לעשר דקות ברציפות הוא מקרה גבולי למיקרוטראומה ברכית, הרי שבמקרה זה ברור שהטיפוס על עמוד חשמל או שניים בלבד בפרק זמן קצר יותר אינו מקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

אוסיף כי בהתאם לעדות התובע פרקי הזמן שפורטו לעיל מתאימים לעשר השנים הראשונות לעבודתו בלבד ולאחר מכן ב-50% מהפעמים שבהן עבד על עמודי חשמל השתמש בבמת הרמה, כך שמשך זמן הטיפוס על עמודי החשמל והירידה מהם היה קצר יותר.

יצוין כי לא נעלם מעיני שמר אמר העיד שלעיתים הטיפוס על עמוד חשמל מעץ ארך 10 דקות[32], אולם משהתובע לא טען טענה זו ולא עשה הבחנה בין טיפוס על עמוד מעץ לטיפוס על עמוד מבטון כשהעיד שהוא מטפס על עמוד חשמל במשך כשלוש דקות, שוכנעתי שטיפוס שאורך 10 דקות מתבצע לעיתים רחוקות ואינו מעיד על משך הזמן הממוצע של טיפוס על עמוד חשמל.

כמו כן, אף לא נעלם מעיני שמר אמר העיד שבמהלך ביצוע העבודה על התובע לרדת ולעלות מטר או שלושה מטרים כדי לבצע עבודות ואף לעלות ולרדת מהעמוד בין 10 ל-20 פעמים[33]. עם זאת, משהתובע לא טען טענה זו ולא העיד באופן דומה, אין לקבל את עדותו של מר אמר בעניין.

בנסיבות אלה, למרות שבעת הטיפוס והירידה על עמודי חשמל ביצע התובע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הברכיים, פעולות אלה לא בוצעו בתדירות ובתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק. לפיכך, לא עלה בידיו לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לפגיעה בברכיים.

    1. התקנת מנתקים וכבלים: גם עבודה זו לא מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. כאמור, התקנת מנתקים וכבלים מתבצעת על עמוד חשמל בגובה של 10 עד 12 מטר או כאשר עמוד החשמל שוכב ומורם באמצעות משאית.

אשר לעבודה בגובה, התובע מקבל את החלקים כשהוא בגובה ומרכיב אותם במשך כעשר דקות בכל נקודה על עמוד החשמל ולאחריה עובר לנקודה נוספת וכך הלאה. התובע לא הצביע על פעולות חוזרות ונשנות שביצע בברכיו בעת התקנת מנתקים וכבלים בזמן שהוא על עמוד החשמל.

אשר להתקנת "מנתק צד", גם עבודה זו לא מבוצעת בתכיפות ובתדירות הנדרשת לצורך הנחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. התובע זוחל על הזרועות שהתקין במשך מספר שניות ומטפל בהתקנת מנתק צד במשך כשעה וחצי עד שעתיים. התובע לא העיד שהוא מבצע תנועות חוזרות ונשנות בברכיו בעת ביצוע פעולה זו.

אשר להתקנת מנתקים כשעמוד החשמל שוכב ומורם באמצעות משאית, התובע העיד כי רק בזמן הטיפול בחלק התחתון של העמוד הוא נמצא בגובה נמוך יחסית אך לא הצביע על תנועות חוזרות ונשנות בברכיים בעת התקנת מנתקים בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי ושוכנעתי שגם אם עבד בכיפוף הוא נשאר בתנוחה לא נוחה עד לסיום התקנת האביזר ולאחר מכן התיישר ולכן לא מדובר בביצוע תנועות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה ובתכיפות בברכיו.

אי לכך, התובע לא הניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעת ביצוע העבודה של התקנת מנתקים וכבלים.

    1. חיבור שנאים: גם פעולה זו אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. במהלך חיבור 16 גידי השנאים עומד התובע באלכסון על עמוד החשמל בתנוחה לא נוחה ומחבר את הגידים הקרובים אליו ולאחר מכן עובר למקום אחר על עמוד החשמל ומחבר את הגידים האחרים. כאמור, עבודה זו מתבצעת בתנוחה לא נוחה תוך אימוץ הברכיים, אולם היא לא כוללת תנועות חוזרות ונשנות של הברכיים ובוודאי שלא בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק.
    2. עבודה בחדר טרנספורמציה: במהלך ביצוע העבודה בחדר טרנספורמציה בגודל של 6 x 4 מטר ובגובה 1.2 מטר כורע התובע על ברכיו פרק זמן שנע בין שעתיים לשלוש שעות. אין חולק, שבזמן ביצוע העבודה עליו לזחול על ברכיו, אולם בין כל זחילה יש פרק זמן של מספר דקות שבו התובע נמצא בתנוחה כדי להשחיל כבלים כלפי מעלה, כך שהוא לא זוחל ברציפות. כמו כן, מדובר בחדר קטן כך שהזחילות לא נמשכות פרק זמן משמעותי. לכך יש להוסיף שהתובע ביצע עבודה זו בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע ולעתים פעם בחודש בלבד ורק ב-15 השנים הראשונות לעבודתו ביצע עבודה זו כשלוש פעמים בשבוע.

בנסיבות אלה, משלא מדובר בפעולה שבוצעה באופן יומיומי לטעמי אין בה כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

    1. הרמת משקלים: לא שוכנעתי שהתובע הרים ציוד כבד בתדירות שיש בה כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה. התובע נשא מידי יום משקלים כבדים שנעו בין 10 ק"ג ל-30 ק"ג וכשהמשקל עלה על 30 ק"ג הוא נשא את הציוד יחד עם עובד נוסף.

בשאלון המעסיק ובעדותו ציין מר אמר שהיה על התובע להרים את הציוד בכל בוקר ולשאת אותו מרחק שנע בין 5 מטרים ל-10 מטרים ולהחזיר אותו בסוף יום העבודה, כשפרק זמן העמסת הציוד היה חצי שעה בבוקר וחצי שעה בסיום יום העבודה[34]. כלומר, מדובר בעבודה שלא בוצעה בתדירות ובתכיפות.

כמו כן, התובע לא פירט את מספר הכלים הכבדים שנשא מידי יום ואף לא את פרק הזמן שבו נשא משקלים אלו. לכן, לא עלה בידיו להוכיח שהרים כלים כבדים ברציפות ואין חולק שבעת העמסת הציוד הרים גם כלים במשקל נמוך.

לפיכך, לא עלה בידי התובע לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעת העמסת ציוד ופריקתו.

    1. משיכת כבלי חשמל: פעולה זו אינה מקימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה מכיוון שהתובע לא הצביע על פעולות חוזרות ונשנות בברכיו. פעולת המשיכה מתבצעת יחד עם עובדים נוספים כשכבל החשמל נמצא בתוך גלגלת, בין אם כדי להעלותו לעמוד החשמל ובין אם כדי לפרוס אותו בתוואי השטח. התובע לא הצביע על תנועות חוזרות ונשנות שביצע בברכיים בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי לצורך הנחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. יצוין כי בסיכומים מטעמו לא טען התובע שפעולה זו מהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
    2. עבודה עם כלים רוטטים: התובע עבד במהלך עבודתו עם כלים רוטטים כגון: דיסק חיתוך, סוגר ברגים, חותכן כבלים ולחצן הידראולי. התובע לא פירט אלו פעולות חוזרות ונשנות הוא מבצע עם ברכיו בעת השימוש בכלים הרוטטים ואף לא פירט את תדירות השימוש בכל אחד מהכלים או את עוצמת הרטט של כל אחד מהכלים, כך שלא הוכחה השפעת השימוש בכלים הרוטטים על ברכיו של התובע.

יצוין כי לא נעלם מעיני שהתובע הצהיר שהשתמש בכלים רוטטים במשך כארבע שעות במצטבר מדי יום, ההצהרה שאף אושרה על ידי מר אמר[35]. עם זאת, לא הוכח שמדובר בשימוש בכלים רוטטים בעת ביצוע עבודות המצריכות פעולות חוזרות ונשנות עם הברכיים. לפיכך, אין בשימוש עם הכלים הרוטטים כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לליקויים בברכי התובע.

    1. אוסיף כי לא נעלמה מעיני טענת התובע בסיכומיו שיש לבצע בחינה כוללת של תנאי עבודתו המצביעים על דפוס חוזר על עצמו הכולל הפעלה חוזרת ונשנית של מפרקי הברך במהלך יום העבודה. עם זאת, כפי שפורט בהרחבה לעיל גם אם נבחן את כל הפעולות שביצע התובע יחד לא מצאנו שיש בהן כדי לבסס תשתית עובדתית למיקרוטראומה המחייבת ביצוע פעולות חוזרות ונשנות דומות במהותן בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק. בימי העבודה שבהם עבד התובע על עמודים הוא טיפס וירד מספר מועט של פעמים, שבהתאם לפסיקה אינם מספיקים לצורך ביסוס תשתית עובדתית למיקרוטראומה, וביצע פעולות שלא הצריכו פעולות חוזרות ונשנות בברכיו אלא עמידה בתנוחות לא נוחות. כמו כן, בימים שבהם עבד בחדרי הטרנספורמציה לא ביסס תשתית עובדתית למקרוטראומה ברכית מכיוון שלא שוכנעתי שזחל על ברכיו פרק זמן משמעותי וביצע פעולות חוזרות ונשנות בתדירות ובתכיפות הנדרשת לצורך קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
    2. כמו כן, לא מצאתי שיש בפסקי הדין אליהם הפנה התובע כדי לסייע לו, ואסביר.
    3. פסק דין בריימוק[36]: אזכיר שדובר על עובד שטיפס על כחמישה עמודי חשמל מידי יום בין 5 ל-10 דקות תוך כדי נשיאה של ציוד במשקל שנע בין 6 ל-8 ק"ג וירד מהם בפרק זמן דומה ובית הדין הארצי קבע שמדובר במקרה גבולי מבחינת תדירות ותכיפות הפעולות.

במקרה דנן התובע טיפס על עמוד אחד או שניים ביום ומשך זמן הטיפוס ארך שלוש דקות בלבד. אי לכך, אם בפסק דין בריימוק נקבע שמדובר במקרה גבולי, קל וחומר שבענייננו לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

בהקשר זה אציין כי בפסק דין נחום[37] התייחס בית הדין הארצי לעניין בריימוק והזכיר שקבע בו שמדובר במקרה גבולי מבחינת התדירות ותכיפות הפעולה. אי לכך, כאמור, לא ניתן לקבוע שהמקרה שלפניי מבסס תשתית עובדתית למיקרוטרואמה מכיוון שמספר העמודים שעליהם טיפס התובע היה קטן יותר ומשך זמן הטיפוס היה קצר יותר.

      • פסק דין שוסטר[38]: אציין כי נקבע שבמסגרת עבודת העובד בתפקיד חיבור חשמל לבתים הוא טיפס על בין ארבעה לחמישה עמודי חשמל ביום, במשך 5 עד 7 דקות על כל עמוד ברציפות וכי במסגרת עבודתו במחלקת רשת טיפס על בין חמישה לשישה עמודים בממוצע ביום ובימי חורף ושרב על בין 10 ל-15 עמודים ביום, במשך 5 עד 15 דקות על כל עמוד ברציפות. עוד נקבע כי בעת עבודתו בהקמה של עמודי חשמל מתח ומשך כבלים באופן ידני תוך כדי הליכה באורך של מאות מטרים.

כאמור, בענייננו העובדות שונות לחלוטין הן מבחינת מספר העמודים עליהם טיפס התובע מידי יום, הן מבחינת משך זמן הטיפוס והן מבחינת אורך ותדירות משיכת הכבלים.

      • פסק דין בכר[39]: אציין שנקבע בו שלא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה בעת השחלת כבלים בתחנת טרנספורמציה ובעת הקמת עמודי חשמל, אלא רק בעת טיפוס על עמודי חשמל. באותו מקרה הוכח שהעובד טיפס על בין שלושה לארבעה עמודי חשמל בממוצע ליום במשך שעה וחצי עד שעה ו-40 דקות מידי יום.

בענייננו העובדות שונות. כאמור, התובע טיפס על מספר עמודים קטן יותר מידי יום ומשך זמן הטיפוס היה קצר הרבה יותר. אי לכך, אין בנפסק בעניין בכר כדי לסייע לו.

      • ההחלטה בעניין אלקובי[40]: אציין שדובר בה על עובד שעבד במחלקת חיבור לבתים. נקבע שסחב פריטים כבדים תוך כדי הליכה למרחקים שנעו בין 20 מטר ל-150 מטר.

כאמור, נסיבות המקרה שלפניי שונות, שכן לא נטען שהתובע סחב ציוד כבד מרחקים ארוכים.

      • פסק דין גור[41]: אציין כי דובר על עובד בתפקיד קורא מונים שטיפס מידי יום על אלפי מדרגות כדי לקרוא את המונים.

אין חולק כי עובדות המקרה שלפניי שונות. התובע טיפס על עמוד חשמל או שניים מידי יום בממוצע במשך 24 עד 48 דקות לא רצופות כך שתדירות ותכיפות הטיפוס נמוכה הרבה יותר.

      • פסק דין בלילי[42]: אציין כי בהתאם להמלצת בית הדין הארצי הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות שלפיהן התובע טיפס על סולמות ועמודים תוך ביצוע מאות תנועות של כיפוף ויישור הברכיים מידי יום ועבד בחדרי טרנספורמציה תוך רכינה על שתי ברכיו במשך שעתיים עד שלוש שעות ביום בממוצע.

כאמור, במקרה שלפניי העובדות שהוכחו שונות. התובע לא טיפס על עמודים רבים במהלך יום עבודתו ולא ביצע עבודה בחדרי טרנספורמציה מידי יום. כמו כן, שוכנעתי כי במסגרת עבודתו בחדר טרנספורמציה לא ביצע התובע תנועות חוזרות ונשנות בברכיו בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק.

    1. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע להצביע על ביצוע פעולות חוזרות ונשנות בברכיים המבוצעות בתדירות ובתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי שיכול לגרום לנזק. עבודת התובע כללה פעולות שונות מגוונות שרובן כרוכות בשהייה במנח לא נוח. כמו כן, הפעולות שבהן ביצע התובע תנועות דומות במהותן בברכיו לא בוצעו בתדירות ובתכיפות הנמשכת פרק זמן משמעותי כדי לגרום נזק ולכן אין בהן כדי לבסס תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר

    1. התביעה נדחית.
    2. משענייננו בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אייר תשפ"ו, (27 אפריל 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

  1. נציגי ציבור הוזמנו אך לא התייצבו ולכן הדיון התקיים בהיעדרם. ↑

  2. עדות התובע: עמ' 1 לפרוטוקול ש' 24 – 28, עמ' 2 ש' 8 – 9; עדות מר אמר: עמ' 9 ש' 16 - 17. ↑

  3. עדות מר אמר: עמ' 10 לפרוטוקול ש' 23 - 30. ↑

  4. עדות התובע: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1. ↑

  5. עדות התובע: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1. ↑

  6. סעיף 4.א לתצהיר התובע; עדות התובע: עמ' 3 לפרוטוקול ש' 2 – 19. ↑

  7. עדות התובע: עמ' 3 לפרוטוקול ש' 20 עד לעמ' 4 ש' 10. ↑

  8. עדות התובע: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 11 – 14. ↑

  9. עדות התובע: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 15 עד לעמ' 5 ש' 2. ↑

  10. סעיף 4.א לתצהיר התובע; עדות מר אמר: עמ' 13 לפרוטוקול ש' 10 – 13. ↑

  11. עדות התובע: עמ' 8 לפרוטוקול ש' 29 – 30. ↑

  12. עדות התובע: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 20; עדות מר אמר: עמ' 11 ש' 14 - 15. ↑

  13. עדות התובע: עמ' 5 לפרוטוקול ש' 3 – 10. ↑

  14. עדות התובע: עמ' 5 לפרוטוקול ש' 23 עד לעמ' 6 ש' 7. ↑

  15. סעיף 4.ד לתצהיר התובע; עדות התובע: עמ' 7 לפרוטוקול ש' 17 עד לעמ' 8 ש' 3. ↑

  16. סעיף 4.ג לתצהיר התובע. ↑

  17. עדות התובע: עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11 – 18. ↑

  18. עדות התובע: עמ' 6 לפרוטוקול ש' 19 – 28. ↑

  19. עדות התובע: עמ' 7 לפרוטוקול ש' 1 – 6. ↑

  20. עדות התובע: עמ' 7 לפרוטוקול ש' 7 – 11. ↑

  21. סעיף 4.ב לתצהיר התובע. ↑

  22. עדות התובע: עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18 – 19. ↑

  23. עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003). ↑

  24. עב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004). ↑

  25. עב"ל(ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה 529 (1999). ↑

  26. עב"ל (ארצי) 1078-11-19 כהן – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2020). ↑

  27. דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע (ארצי) מח/77 - 0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988). ↑

  28. עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי - המוסד לביטוח לאומי (23.8.2005); עב"ל 9683-12-11 בארוד - המוסד לביטוח לאומי (16.9.2013). ↑

  29. עב"ל (ארצי) 90/06 כובש - המוסד לביטוח לאומי (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (2007). ↑

  30. עדות התובע: עמ' 5 לפרוטוקול ש' 1 – 2, 16 – 18. ↑

  31. עב"ל (ארצי) 4193-05-17 המוסד לביטוח לאומי - בריימוק (8.8.2018). ↑

  32. עדות מר אמר: עמ' 13 לפרוטוקול ש' 4 – 5. ↑

  33. עדות מר אמר: עמ' 13 לפרוטוקול ש' 19 – 22. ↑

  34. מוצג נ/1: פרק ג לשאלון; עדות מר אמר: עמ' 11 לפרוטוקול ש' 20 – 31. ↑

  35. סעיף 4.ב לתצהיר התובע; עדות מר אמר: עמ' 14 לפרוטוקול ש' 3 – 6. ↑

  36. עב"ל (ארצי) 4193-05-17 בריימוק - המוסד לביטוח לאומי (8.8.2018). ↑

  37. עב"ל (ארצי) 51458-01-19 ספר - המוסד לביטוח לאומי (13.10.2019). ↑

  38. ב"ל (נצ') 28250-08-19 שוסטר - המוסד לביטוח לאומי (29.8.2021). ↑

  39. ב"ל (חי') 8492-06-20 בכר - המוסד לביטוח לאומי (28.6.2021). ↑

  40. ב"ל (נצ') 18750-05-23 אלקובי - המוסד לביטוח לאומי (10.1.2024). ↑

  41. ב"ל (נצ') 58946-05-23 גור - המוסד לביטוח לאומי (18.2.2024). ↑

  42. ב"ל (נצ') 26416-08-18, 20166-08-19 בלילי - המוסד לביטוח לאומי (13.4.2022). ↑

 

 

הגולגולת הדקה או החמרת מצב קיים? גבולות הקשר הסיבתי בנזקי גוף

בית המשפט דן בשאלה הגולגולת הדקה או החמרת מצב קיים? גבולות הקשר הסיבתי בנזקי גוף

 

 

 

בית משפט השלום ברמלה

ת"א 36212-04-23 פלוני נ' חסון ואח'

 

 

 

 

 

לפני

כבוד השופטת, סגנית הנשיא אביגיל פריי

תובע

פלוני

נגד

נתבעים

1. _____

2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

 

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לתובע, מר _____ (להלן: " התובע"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 21/08/2022 (להלן: " התאונה").

2. הנתבעים הם מר _____, נהג הרכב המעורב בתאונה (להלן: " הנתבע 1") וחברת הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 2") שביטחה את הרכב בו נהג הנתבע 1.

3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב היקף הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים, בהתחשב במצבו הרפואי המורכב של התובע עובר לתאונה, וכן כימות הפיצויים הראויים, לרבות יישום דוקטרינת "הגולגולת הדקה" ותחולתה בענייננו.

טענות הצדדים בקצרה

טענות התובע בתמצית:

4. התובע טוען כי נפגע בתאונה כהולך רגל, וכי כתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף קשים, הן פיזיים והן נפשיים. התובע אינו מכחיש קיומו של עבר פסיכיאטרי משמעותי (סכיזופרניה), אך מדגיש כי מצבו היה יציב ובנסיגה (רמיסיה) במשך כשמונה שנים עובר לתאונה.

לטענתו, התאונה היוותה קו פרשת מים שהביא להתפרצות מחודשת של מחלת הסכיזופרניה, החמרה במצבו הנפשי והתפקודי, ואף הצריכה את אשפוזו במוסד סיעודי.

התובע נותח בברך ימין עקב שבר, וטוען לאובדן כושר השתכרות מלא, הוצאות רפואיות ניכרות (לרבות שהות במוסד), עזרת צד ג', הוצאות נסיעה מיוחדות וכאב וסבל.

התובע טוען כי דוקטרינת "הגולגולת הדקה" חלה במקרה זה, וכי הנתבעים צריכים לפצותו על מלוא הנזק שנגרם לו, גם אם מצבו הרפואי הקודם החמיר את הפגיעה.

טענות הנתבעים בתמצית:

5. הנתבעים מכחישים את הקשר הסיבתי בין נזקיו הנטענים של התובע לבין התאונה, וטוענים כי מקור תלונותיו במצבו הרפואי הקודם והמורכב.

הם מדגישים את עברו הפסיכיאטרי העשיר של התובע (סכיזופרניה, אשפוזים מרובים, טיפול תרופתי קבוע, 50% נכות פסיכיאטרית ו-100% אי כושר השתכרות לצמיתות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי עובר לתאונה), ואת העובדה שאחיו מונה כאפוטרופוס לגופו ורכושו של התובע עוד לפני התאונה.

הנתבעים טוענים כי התובע לא עבד באופן סדיר עובר לתאונה וכי הצהרותיו למוסד לביטוח לאומי משנים 2000, 2003 ו-2004 מעידות כי מעולם לא השתכר. לכן, לטענתם, אין מקום לפסוק לו הפסדי שכר כלשהם.

הנתבעים טוענים כי הוצאותיו הרפואיות מכוסות במלואן על ידי סל הבריאות והמוסד לביטוח לאומי (כולל מימון מלא של שהותו במוסד הסיעודי על ידי משרד הבריאות מדצמבר 2023), וכי עזרת צד ג' שקיבל מבני משפחתו אינה חורגת מעזרה מקובלת.

בנוסף טענו הנתבעים כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל.

קביעות מומחי בית המשפט:

6. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבדיקת התובע ומתן חוות דעת:

א) פרופ' יונה קוסאשווילי (מומחה בתחום האורתופדיה) – אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ארטריטיס בתר-חבלתית בברך ימין ו-5% בגין צלקת ניתוחית ובסה"כ 15% נכות אורתופדית משוקללת.

בנוסף, קבע המומחה תקופת אי כושר זמנית בשיעורים שונים למשך כחצי שנה לאחר התאונה.

ב) פרופ' מרק וייזר (מומחה בתחום הפסיכיאטריה) – אשר קבע נכות צמיתה בשיעור של 50% בגין סכיזופרניה (ללא קשר לתאונה) ו- 7.5% נכות צמיתה בגין סימפטומים חרדתיים בעקבות התאונה.

המומחים נחקרו על חוות דעתם וגם לאחר חקירתם על ידי הנתבעת עמדו על דעתם ביחס להיקף הנכות ממנה סובל התובע.

פרופ' וייזר ציין כי התובע סבל ממצב נפשי קשה עוד לפני התאונה, אך העיד כי התאונה היוותה קו פרשת מים עבורו, והקשתה עליו להשתקם ממנה.

דיון והכרעה

שאלת הקשר הסיבתי ודוקטרינת הגולגולת הדקה:

7. העיקרון המנחה בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו, כלומר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין.

מטרת הפיצוי היא לפצות את הנפגע על נזקי ממון ונזק לא ממוני שנגרמו לו בעקבות התאונה, תוך ניסיון להעמידו, ככל האפשר, במצב שבו היה לפני התאונה. הערכת הנזק וקביעת שיעור הפיצויים מבוססת על גישה אינדיווידואליסטית, הבוחנת את הנזק הספציפי שנגרם לניזוק ואת צרכיו האישיים (ע"א 3375/99 אריה אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ (05.09.2000)).

 

 

כן נקבע בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.01.2015) כי אין זהות הכרחית בין נכות רפואית, פגיעה תפקודית וגריעה מכושר השתכרות, וכי הערכת הנזק היא אינדיבידואלית ומונחית על ידי עקרון השבת המצב לקדמותו, תוך התחשבות במכלול נתוני הנפגע.

 

בנוסף יש לבחון בענייננו את כלל "הגולגולת הדקה", הקובע כי המזיק חייב לקבל את הניזוק כפי שהוא, ואחראי לנזק שנגרם גם אם היקפו עלה על הצפוי בשל רגישות מיוחדת של הניזוק. עיקרון זה חל כאשר הנזק שנגרם הוא מסוג צפוי, אך היקפו בלתי צפוי וזאת בשונה מהחמרת מצב קיים שמתייחסת למצב שבו הניזוק סבל מנזק מוקדם, והעוולה גרמה להגדלתו.

במקרה של החמרת מצב קיים, יש להבחין בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לבין זה שהיה קיים עוד טרם ביצועה. כאשר מדובר בפגם שהיה גלוי וידוע לפני התאונה, והתאונה רק החמירה אותו, לא יחול בהכרח עקרון הגולגולת הדקה, והמזיק יחויב רק בגין תוספת הנזק שגרם.

משמעות הדבר היא ששבריריותו המיוחדת של הניזוק אינה מפחיתה מאחריות המזיק.

כלל זה מיושם בפסיקה הישראלית באופן עקבי, ונועד להבטיח פיצוי מלא לנפגע על כל נזקיו בפועל, גם אם אלו חריגים בעוצמתם או בהיקפם בשל מצבו הייחודי.

8. עם זאת, יישום הכלל אינו פוטר את בית המשפט מלבחון את הקשר הסיבתי העובדתי בין התאונה לבין כל רכיב נזק. יש להבחין בין החמרה של מצב קודם כתוצאה מהתאונה לבין התפתחות טבעית של מחלת הרקע שהייתה מתרחשת ממילא, גם ללא התאונה.

כך למשל נקבע בע"א 132/21 פלונית נ' פלוני (13.04.2022) וכך יש לבחון את מצבו של התובע בענייננו.

9. במקרה שלפני, מומחי בית המשפט קבעו נכויות ספציפיות הקשורות לתאונה: 15% נכות אורתופדית ו-7.5% נכות פסיכיאטרית.

קביעות אלו מהוות בסיס לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי.

10. באשר למצבו הנפשי, התובע סבל ממחלת סכיזופרניה קשה וממגבלות תפקודיות משמעותיות עובר לתאונה.

עם זאת, טענתו כי מצבו היה ברמיסיה במשך כשמונה שנים, וכי התאונה הייתה קו פרשת מים שהביא להתפרצות מחודשת והחמרה, נתמכת בעדותו של פרופ' מרק וייזר.

פרופ' וייזר, מומחה בית המשפט, קבע כאמור 7.5% נכות פסיכיאטרית צמיתה כתוצאה מהתאונה בגין סימפטומים חרדתיים, וציין בעדותו כי התאונה הייתה מן איזושהי קו פרשת מים עבור התובע.

הוא הוסיף כי "במצב סכיזופרני כל כך קשה, מאוד, זה מסובך מאוד, לבן אדם מהסוג שלו להשתקם מפגיעה כזו, שהיא מלווה גם בעניין חרדתי נפשי וגם בעניין אורתופדי לא קל בכלל" (פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 15.2.26 עמ' 31 שורות 28-30)). עדות זו מצביעה על קשר סיבתי בין התאונה להחמרה במצבו הנפשי, גם אם מצבו הקודם הפך אותו פגיע יותר.

המומחה למעשה מבהיר כי התאונה היא שהביאה את התובע לשינוי באורחות חייו כפי שהתנהלו טרם התאונה וכך למשל הבהיר שהמעבר למוסד היה פועל יוצא של הפגיעה האורתופדית ולא בשל מצבו הנפשי.

11. גם לעניין הנזק האורתופדי, ראוי ליישם את כלל "הגולגולת הדקה".

התובע סבל מהשמנת יתר (BMI 30.48) ותת פעילות של בלוטת התריס עובר לתאונה.

הנתבעים טענו כי מצבים אלו עשויים להשפיע על תפיסת הכאב, שיתוף הפעולה בטיפול וקצב ההתאוששות.

פרופ' יונה קוסאשווילי, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, אישר בעדותו כי השמנת יתר מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות או החמרה של בעיות אורתופדיות בברכיים, וכי במקרה של החמרה עתידית, ה-BMI של התובע יכול להיות גורם תורם.

עם זאת, הוא הדגיש כי הנכות בשיעור 10% בגין הפגיעה התוך-מפרקית היא מינימום ששבר כזה יכול לגרום וכי היא אינה קשורה לנכות הנפשית או להשמנה באופן ישיר לעניין קביעת הנכות.

פרופ' קוסאשווילי גם אישר כי למרות שהנכות האורתופדית אינה חריפה או אקוטית, וביחס לניזוק אחר ניתן היה לצפות התניידות יעילה ולא רק בכיסא גלגלים כפי שהתובע מתנייד כיום, הרי שלאור מצבו הכללי מצבו של התובע הינו אכן בעל מגבלה בהתניידות ובשל המצב הסכיזופרני יכול להיות פער בין יכולת ללכת לבין עצם ההליכה.

12. על כן, אני קובעת כי התאונה גרמה לתובע נכויות רפואיות כפי שנקבעו על ידי המומחים, וכי יש לייחס נכויות אלו לתאונה, תוך יישום כלל "הגולגולת הדקה" לעניין החמרת מצבו הנפשי והשלכותיו. ודוק- אירוע התאונה והפגיעות שבעקבותיו הביאו לנכויות שאינם חלק ממהלכה הטבעי של מחלתו ערב התאונה ובמובן זה אין המדובר בהחמרת מצב קיים אלא בפגיעה בגולגולת דקה.

13. המומחה הפסיכיאטרי העיד כי הצורך באשפוז במוסד היה בתחילה בשל פציעתו האורתופדית ולא בשל מצבו הנפשי- אולם הקושי להשתקם נובע ממצבו הנפשי עובר לתאונה ולאו דווקא כתוצאה מהחרדה בה לקה בעקבות התאונה.

רוצה לומר- אלמלא התאונה- לא היה צורך באשפוז ובשל מצבו לפני התאונה אינו יכול לעזוב את האשפוז.

הערכת הנכות התפקודית:

14. אין זהות הכרחית בין נכות רפואית לנכות תפקודית.

הנכות התפקודית מבטאת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בחיי היומיום ועל כושר השתכרותו.

במקרה זה, לתובע נכות רפואית משוקללת של 20.91% (15% אורתופדית ו-7.5% פסיכיאטרית).

עם זאת, מצבו התפקודי של התובע היה מוגבל עוד עובר לתאונה, כפי שעולה מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי מיום 13/02/2005, לפיהן נזקק לעזרה ברחצה, הכנת מזון, לבוש, ואף סבל מאי שליטה על סוגרים.

כמו כן, נקבעה לו נכות כללית בשיעור 50% ו-100% אי כושר השתכרות לצמיתות עוד לפני התאונה. בנוסף, הנכות האורתופדית כוללת גם נכות בגין צלקת, אשר המומחה קבע לגביה כי היא רגישה ברמה קלה בלבד.

על כן, בשים לב לקיומן של נכויות רפואיות שנגרמו בתאונה, השפעתן התפקודית על חיי התובע שהביאה לאותו לקושי תפקודי משמעותי, ואשר טרם התאונה תפקד באופן יחסי (גם אם רחוק מתפקוד נורמטיבי), אני קובעת כי הנכות התפקודית המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 30%. אמנם כיום התובע ברמת תפקוד נמוכה משמעותית מהרמה אליה הורגל טרם התאונה, אולם כאמור לעיל, השקלול מתייחס גם לרמת תפקודו טרם התאונה ביחס לרמה הכללית.

בסיס השכר:

15. התובע טען כי עובר לתאונה השתכר כ-2,500 ₪ נטו לחודש מעבודתו כעובד מטבח בבית אבות, וכי מדובר היה בעבודה מוגנת לאדם מאותגר נפשית וחברתית.

הנתבעים טענו כי התובע לא עבד ולא השתכר, והפנו להצהרותיו למוסד לביטוח לאומי.

אני מקבלת את עדות אחיו של התובע ומר משה ניסים ששימש כאחראי הישיר על התובע במקום תעסוקתו כי התובע עבד באופן חלקי בעבודה מוגנת והשתכר סכום זה.

גם אם מדובר בעבודה מוגנת, היא היוותה עבורו מסגרת תעסוקתית וסייעה לשמירה על תפקוד מסוים. אובדן יכולתו לחזור לעבודה זו מהווה נזק בר פיצוי.

על כן, אני קובעת כי בסיס השכר הרלוונטי לחישוב הפסדי השתכרות הינו 2,500 ₪ לחודש.

ראו והשוו ב-ת"א (מחוזי ב"ש) 7097-06 אבו ריאש עבד אלרחמן נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (06.12.2011). באותו מקרה היה מדובר בקטין שנפגע קשות בתאונה אולם סבל ממצב רפואי קודם ולפיכך נקבעה הפחתה מפוטנציאל ההשתכרות שלו- אולם לא נשללה לחלוטין אפשרות השתכרות.

בענייננו הוצגו לפנינו עדויות כי התובע עבד באותה עבודה מוגנת פרק זמן של כ-20 שנים ולפיכך פוטנציאל השתכרות מינימלי הוכח.

16. הנתבעת לא הצביעה על המשמעות הכספית של ההעסקה ואין בפני חוות דעת אקטוארית המתייחסת למשמעות של אי הדיווח ביחס להעסקתו.

כך גם לא נבחנה השאלה עד איזה מועד ניתן היה לצפות להמשך העסקתו של התובע בעבודה ומשכך, אין לי אלא להניח כי התובע אכן הרוויח את הסכומים הנ"ל כמעיין עבודה מוגנת אולם הציג פוטנציאל השתכרות, גם אם מינימלי.

ראשי הנזק:

17. למען הנוחות, נציין את הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לצורך הכרעה:

התובע יליד: 1.1.75, בן 51

מועד התאונה: 21.8.2022

היקף הנכות הרפואית 20.91%

היקף הנכות התפקודית 30%

א. נזק לא ממוני (כאב וסבל):

בהתאם לנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי המומחים (20.91%), ובהתחשב בהוראות הדין, סכום הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על סך של כ-80,000 ₪ (כאשר ימי האשפוז במוסד כשהוא מצוי באי כושר של 100% נלקחים בחשבון לעניין זה)

ב. הפסד השתכרות לעבר:

התובע טען להפסד השתכרות בסך 2,500 ₪ לחודש.

התאונה אירעה ביום 21/08/2022. עד היום חלפו כ-43 חודשים.

כאמור לעיל, שוכנעתי כי התובע עבד והשתכר שכר זה כמעין עבודה מוגנת שהתאפשרה חרף מצבו עובר לתאונה.

עדותו של מר משה ניסים היתה אמינה בעיני וכך גם העובדה שעבד במקום שנים ארוכות (על פי עדותו של מר שפר, אחיו של התובע- כ-20 שנים). על פי תיאורו של מר משה ניסים, העבודה היתה פיזית בעיקרה וחרף העובדה שיכול היה לחזור לעבודה באופן עקרוני לאור מצבו הפיזי בהתאם לעדותו של המומחה בתחום האורתופדי, מצבו הנפשי בעקבות התאונה הוביל למצב בו לא היה יכול לחזור לעבודתו כלל.

בהתחשב בכך שהתובע לא יכול היה לחזור לעבודתו במטבח עקב מגבלותיו הפיזיות והנפשיות שהחמירו בעקבות התאונה, אני קובעת כי נגרמו לו הפסדי השתכרות לעבר, כאשר בהתחשב בעובדה שיש מקום לשייך חלק מחוסר היכולת גם למצבו הנפשי עובר לתאונה יש מקום לפסוק הפסד חלקי ביחס לרכיב זה.

אני מעמידה את ההפסד, על דרך האומדנא על סך 53,000 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד:

בהתחשב בנתוני התובע, בסיס השכר (2,500 ₪), היקף הנכות התפקודית (30%) וגילו של התובע (יליד 1974, כבן 51 כיום), אני קובעת כי הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד תעמוד על 30% משכרו, וכי יש לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין רכיב זה, בהתחשב במגבלותיו הקודמות ובאופי עבודתו המוגנת.

כך גם יש לקחת בחשבון את האפשרות כי בשל מצבו ואופייה הפיזי של העבודה, לא היה ממשיך לעבוד בה עד לגיל הפרישה. מאחר שלא הוכח כי התובע שילם או היה זכאי להפרשות סוציאליות כלשהן עובר לתאונה (כפי שעולה, בין היתר, מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי), לא ייפסק פיצוי בגין רכיב זה.

אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך 78,000 ₪ (כ-70% מתחשיב אקטוארי לאור הנתונים כפי שנקבעו כשהוא מעוגל).

ד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

התובע טען להוצאות רפואיות ניכרות, בעיקר בגין שהותו במוסד הסיעודי "תפארת הורים". לטענתו, הוריו נשאו בתשלום חודשי של כ-15,000 ₪ למשך 14 חודשים (עד נובמבר 2023), בסך כולל של כ-213,000 ₪, עד אשר משרד הבריאות החל לממן את שהותו במוסד באופן מלא. הנתבעים מנגד טענו כי כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי סל שירותי הבריאות, וכי שהותו במוסד הסיעודי ממומנת במלואה על ידי משרד הבריאות החל מדצמבר 2023.

עוד טענו הנתבעים כי קצבת השירותים המיוחדים המשולמת לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי מכסה אף היא הוצאות אלו.

בחינת שאלת נשיאת הנתבעת בעלויות האשפוז במוסד הסיעודי, בתקופה שקדמה למימון המלא על ידי משרד הבריאות (דהיינו, ממועד התאונה באוגוסט 2022 ועד נובמבר 2023), מחייבת יישום עקרון "הגולגולת הדקה".

עקרון זה מטיל על המזיק אחריות למלוא הנזק שנגרם לניזוק, גם אם נזקים אלו הוחמרו בשל מצבו הרפואי הקודם והייחודי של הניזוק. אם התאונה הייתה גורם שהוביל, או לפחות תרם באופן משמעותי, לצורך באשפוז במוסד, הרי שהנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה שהתובע היה מועד לפורענות ממילא.

 

 

התובע הציג אסמכתאות להוצאות שהייה במוסד בסך של כ-213,000 ₪ עבור 14 חודשים שקדמו למימון המלא. בתחשיב הנזק מטעמו (מתאריך 28/10/2024), התובע עצמו הציע קיזוז של חלק מהוצאות אלו, והעמיד את תביעתו בראש נזק זה על סך של 157,000 ₪, תוך הכרה בכך שחלק מההוצאות נחסכו או שאין להכיר בהן במלואן.

 

הנתבעת, מצידה, לא הציגה כל ראיה או תחשיב ספציפי לקיזוז הוצאות מחיה שנחסכו בתקופה זו, והסתפקה בטענה כללית כי הוצאות אלו מכוסות על ידי גורמים אחרים ובמסגרת סיכומיה כלל לא התייחסה לעלויות שהותו של התובע במוסד לאחר ובעקבות התאונה. בהיעדר כל ראיה מטעם הנתבעת הסותרת את תחשיב התובע או מציעה קיזוז נוסף, ובהתאם לעקרון הגולגולת הדקה המחייב את המזיק לשאת במלוא הנזק המוכח, יש לפסוק לתובע את הסכום שהוערך על ידו בראש נזק זה עבור תקופת העבר.

 

 

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשאת בעלויות האשפוז במוסד הסיעודי בתקופה שקדמה למימון המלא על ידי משרד הבריאות, בסך של 157,000 ₪, כפי שחושב והוצג על ידי התובע בתחשיב הנזק מטעמו.

 

ה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

התובע טען לזכאות לפיצוי בגין עזרת צד ג'.

הנתבעים טענו כי עזרה זו ניתנת במסגרת יחסים משפחתיים או על ידי צוות המוסד, ואינה מזכה בפיצוי. בהתחשב במגבלותיו התפקודיות הקודמות של התובע (כפי שעולה מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי מ-2005), ובכך שחלק ניכר מהעזרה מסופק במסגרת המוסד הסיעודי, לא ניתן לקבוע כי נגרם לו צורך מהותי וחריג בעזרת צד ג' כתוצאה מהתאונה, מעבר לזה שהיה קיים או מכוסה.

עם זאת, אני מכירה באפשרות שנדרשה עזרה מסוימת מעבר למסגרת הרגילה בשים לב לפציעותיו האורתופדיות שבוודאי דרשו סיוע מוגבר בסמוך לאחר התאונה, כפיצוי גלובלי, אני פוסקת לתובע סך של 20,000 ₪.

ו. הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד:

התובע טען כי בשל מצבו הנפשי והפיזי, הוא נזקק להסעות מיוחדות בכיסא גלגלים, המייקרות את עלות הניוד.

הנתבעים טענו כי מצבו הקודם כבר הצריך הוצאות אלו.

בהתחשב בהחמרת מצבו בעקבות התאונה, ובצורך הנגזר מכך בהסעות מיוחדות לטיפולים וביקורים, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות נסיעה וניידות בסך 10,000 ₪.

ניכויים:

18. הנתבעים שילמו לתובע תשלום תכוף בסך 13,000 ₪, אשר ינוכה מסך הפיצוי.

19. סיכומם של דברים, היקף הפיצוי לו זכאי התובע:

א) כאב וסבל: 80,000 ₪

ב) הפסד השתכרות לעבר: 53,000 ₪

ג) הפסד השתכרות לעתיד: 78,000 ₪ (הפסד הפרשות סוציאליות: 0 ₪)

ד) הוצאות רפואיות: 157,000 ₪

ה) עזרת צד ג': 20,000 ₪

ו) הוצאות נסיעה: 10,000 ₪

סה"כ פיצוי לפני ניכויים: 398,000 ₪

ניכויים:

תשלום תכוף: (13,000 ₪)

סה"כ ניכויים: (13,000 ₪)

סה"כ פיצוי לאחר ניכויים: 385,000 ₪

20. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 385,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרת משפט כפי ששולמה.

כן תישא הנתבעת בתשלום יתרת אגרת המשפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו ריבית שקלית עד לתשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ו, 11 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

באילו נסיבות יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף בשלב הסיכומים לפי תקנה 88(א), ומתי מדובר בחריגה מן הכלל?

בית המשפט דן בשאלה באילו נסיבות יש מקום למנות מומחה רפואי נוסף בשלב הסיכומים לפי תקנה 88(א), ומתי מדובר בחריגה מן הכלל?

 

 

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 55673-10-23

 

 

 

לפני כבוד השופטת ויג'דאן חליחל

התובעים

1.פלוני

2.פלונית

נגד

הנתבעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

 

    1. לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 06.07.2022 (להלן: התאונה).

 

    1. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה עת נהג התובע 1 (להלן: התובע) ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. תוך כדי הנסיעה, חיית בר חצתה את הכביש ובתגובה לכך, סטה התובע עם רכבו ימינה ונפל לתוך תעלה בצד הכביש. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע ולבת זוגו שהייתה איתו ברכב, התובעת 2 (להלן: התובעת), הנזקים המפורטים בתביעה.
    2. בכתב ההגנה, הנתבעת כופרת בטענות התובעים ביחס לשאלת החבות והנזק.

דיון והכרעה

שאלת החבות:

    1. באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מצאתי לקבל את גרסת התביעה, אסביר:
    2. גרסת התובעים הותירה עליי רושם אמין, והיא מתיישבת עם התיעוד הרפואי. בתצהיר עדות הראשית של התובע תוארה התאונה בצורה הבאה :

"נפגעתי אני ואשתי בתאונת דרכים במהלך נסיעה פרטית מכיוון דיר חנא לכיוון עילבון. חיית בר חצתה את הכביש שבו נסענו, ובעקבות כך סטיתי ימינה והרכב נפל אל תוך התעלה בצד הכביש"(סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית).

    1. גם בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה מיום האירוע אשר צורף לכתב התביעה נכתב:

"פנה למיון לאחר מעורבותו תאונת דרכים עצמית בתור נהג עם חגורות בטיחות, לא נפתחו כריות אוויר, קינמטיקה קלה." (נספח ג' לכתב התביעה).

 

    1. למקום האירוע הגיע אמבולנס אשר פינה את התובעים לבית החולים. בדוח שצורף לכתב התביעה נכתב: "ת.ד עצמי" (נספח ג' לכתב התביעה).
    2. התובעת בחקירתה הנגדית, תיארה את התאונה בצורה הבאה:

"העדה, התובעת 2: אני כבר הסברתי לו, הכביש שאת יורדת בו, הוא לוקח אותך לצומת. או לעילבון או למע'אר, אז אנחנו היינו הולכים למע'אר, לאכול כנאפה בלילה, בא לנו ככה. פתאום חיית בר קפצה ככה,

עו"ד ..: מה? איזה? חזיר?

העדה, התובעת 2: כנראה שזה חזיר.

עו"ד ..: לא שמתם לב?

העדה, התובעת 2: אני לא שמתי לב, את האמת, היינו מדברים, פתאום קפץ משהו, אז אני נכנסתי להלם, אני מפחדת, את האמת, ואני רועדת עכשיו כשאני מדברת, לא רוצה לזכור. אז בעלי רצה לברוח לזה, אז ברח לצד ימין, כמובן, כי מעקה באמצע, אז פתאום, בום, אנחנו היינו, ירדנו בתעלה, ואז, אני לא זוכרת שום דבר, כי הביאו אמבולנס, הזעיקו אמבולנס, ואז אני הייתי עם הזה של ה, היה להם צווארון." (עמ' 8 לפרוטוקול).

    1. התובע במעמד הדיון העיד על התאונה בצורה הבאה:

"העד, מר ...: יש לנו, אני בדרך נסיעה, קפץ לי, הפתיע אותי, כאילו, איזה חזיר, היה פר, לא יודע מה, קפץ מצד ימין, אני, כאילו, ברחתי ממנו לצד ימין, ירדתי בתוך התעלה" (עמ' 9 לפרוטוקול).

    1. נתתי דעתי לטענת הנתבעת, לפיה בתצהיר תשובות לשאלון (סעיף 16) צוין כי מדובר בתאונה חזיתית עם רכב צד ג'. יחד עם זאת, מצאתי לקבל את ההסבר שנתן ב"כ התובעים לחוסר ההתאמה בשאלון " נוסח מובנה, ונגררת." (עמ' 8 שורות 41-43 לפרוטוקול). גם התובעת נשאלה בעניין זה והעידה כי מבחינה לוגית טענה זו היא בלתי אפשרית מאחר ויש בכביש מעקה שמפריד בין שני הנתיבים ולכן לא הייתה אפשרות לסטות שמאלה אלא ימינה בלבד.
    2. צודקת הנתבעת בדבר החשיבות שיש לתצהיר שאלון, אומנם אין זה אומר שיש בו לקעקע את גרסת התובעים, כאשר זאת נסמכת על מצבור כה רב של ראיות, ובשעה שהם עצמם אינם מעלים טענה זאת באף שלב אחר של ההליך. ראה ת"א (מחוזי מרכז) 35346-07-23  פלוני נ' בית חולים שיבא (24.8.2025):

"על פי הפסיקה, הודאה פורמלית של בעל דין היא הודאה הנכללת בכתבי הטענות או נמסרת במסגרת הליך דיוני ייעודי, והיא מוציאה את העובדה המודה מתחום המחלוקת, פוטרת את הצד שכנגד מהוכחתה, ומחייבת את בעל הדין המודה "כמאה עדים", אלא אם בית המשפט התיר לו לחזור בו בתנאים מסוימים. (ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פסקה 8, (נבו 30.4.64(".

    1. בשים לב למשקל המכריע והחד משמעי של הראיות לטובת גרסת התובעים, גרסה המופיעה בכתב התביעה, בתצהירי עדות ראשית, בדוח המיון בסמוך לתאונה, בדוח של מד"א בעת פינוי התובעים ובגרסת התובעים שתועדה בחוות דעת המומחה, אין לי אלא לקבל את גרסת התובעים בדבר התאונה כתאונה עצמית.
    2. לאור האמור, מצאתי לנכון לאמץ את גרסת התובעים בדבר נסיבות קרות התאונה; דהיינו, כי חיית בר שקפצה לכביש בפתאומיות הביאה את התובע לסטות מהדרך ולהיפגע בשול הכביש. משקבעתי כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, התביעה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את נסיבות התרחשות התאונה כנטען על ידה ואת חבות הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהן.

קביעת הנזק בעניין התובע:

 

הנכות הרפואית:

    1. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונה מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, ד"ר טנצמן (להלן: המומחה).
    2. המומחה מצא לנכון לקבוע לתובע נכות רפואית בגובה של 5%, זאת בעקבות הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה צווארי לכל הכיוונים, ללא פחת נוירולוגי בגפיים התחתונות, ודלדול שרירי או פגיעה וסקולרית לפי סעיף 37(5) א לתקנות המל"ל. כמו כן, המומחה בדק את התובע ומצא כי בהתאם לבדיקה הקלינית תנועות תקינות בעמידה בכיפוף לאחור, לצדדים ותנועות סיבוביות. המומחה עיין בצילומי CT ולא מצא שיש מקום לניכוי בגין מצב קודם. הבדיקה הקלינית של עמוד השדרה הייתה תקינה וטווחי התנועה מלאים ואין פחת נוירולוגי בגפיים התחתונות או דלדול שרירי. המומחה ציין כי בצילום CT אין כל פתולוגיה ראויה לציון ולא נותרה כל נכות בגין עמוד שדרה מותני נשוא התאונה.
    3. גם בחקירתו בבית המשפט המומחה עמד המומחה על קביעה זו מכאן לא מצאתי לסטות ממנה. בהתאם לכך, מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה, ולקבוע לתובע נכות רפואית בשיעור 5%.

הנכות התפקודית:

    1. כפי שנקבע בפסיקה, הערכת הפגיעה התפקודית מצויה בליבת שיקול דעת בית המשפט, אשר נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל ,לשינויים שחלו בשכר הנפגע (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.07.10)).
    2. בעניינו של התובע, לא הונחה לפני תשתית ראייתית אשר יש בה כדי ללמד שנכותו התפקודית גבוהה או נמוכה מנכותו הרפואית. כל שיש לפני הם הסעיפים 6 ו-7 בתצהיר העדות הראשית שלו, שם הוא מספר כי הוא סובל מכאבים ומהגבלת תנועה, שהוא נזהר מתנועות פתאומיות ומהרמת דברים כבדים. בשים לב לכתוב, עדותו בפניי ולנסיבות אני מוצאת לנכון שיש לקבוע כי נכותו התפקודית זהה לנכותו הרפואית, קרי נכות תפקודית בגובה 5%.
    3. משקבעתי את הנכות התפקודית של התובע אפנה לכימות ראשי הנזק.

שיעור הנזק של התובע:

    1. הצדדים חלוקים בנוגע להפסדים של התובע בכל אחד מראשי הנזק. משנקבע מצבו הרפואי והתפקודי של התובע, אפנה עתה לדיון והכרעה בהיקף נזקיו ולכימות ראשי הנזק.
    2. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

תאריך התאונה: 06.07.2022.

תאריך לידה: 03.05.1988 .

גיל בעת התאונה: 34 ; גיל כיום: 38.

עיסוק: עובד בניין ומנהל עבודה בחברה בנייה.

נכות רפואית: 5% ; נכות תפקודית: 5%.

בסיס שכר: 11,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר:

    1. התובע עתר לפיצוי לפיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪, בגין הפסד שכר לעבר.
    2. הנתבעת מתנגדת לפיצוי, משלא הוכח נזק מיוחד בראיות.
    3. כידוע וכפי שנקבע בפסיקה, כי הפסדי שכר בעבר מוגדרים כ"נזק מיוחד", הטעון הוכחה בראיות והנטל להוכחה על התובע (ראו: ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי, לט‏(‏1‏)‏ 477 ‏(‏1985‏)‏‏).
    4. משלא צורף מסמכים אשר יש בהם ללמד על הפסד שכר לעבר הנטען, אני סבורה שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב שכר זה .

גריעה מכושר השתכרות והפסד פנסיה:

    1. באשר להפסד שכר לעתיד, התביעה עתרה לחשב את בסיס שכרו של התובע לפי נכות תפקודית בשיעור 10%, אשר מסתכמת בהפסד שכר בסך 406,500 ₪ והפסד פנסיה בסך 52,000 ₪.
    2. מנגד, הנתבעת טוענת, כי בהתאם לכך שמדובר בנכות מזערית, יש מקום לפסוק סכום גלובאלי בלבד, סכום אשר לטעמה במקרה צריך לעמוד על 40,000 ₪.
    3. בעניין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נקבע כלל, לפיו אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית, וכי אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. על כן, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד וזאת ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה.
    4. במכלול הנסיבות ובכלל זה התרשמותי ממצבו של התובע ומיכולתו להתגבר ולהסתגל לנכותו המזערית, מפרק הזמן שעבר ומהתנהלותו לאחר התאונה ובעיקר שכרו שהמשיך להשתבח, אני סבורה שיש לפסוק סכום גלובלי.
    5. כפי שהובהר בפסיקה, פסיקת סכום גלובלי בגין גריעת שכר בעתיד יכולה להיות בנכויות נמוכות בשיעורים עד ל-10% (ראו: רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה ‏(‏22.11.2018‏)‏‏; רע"א 3362/21 פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ‏(‏23.5.2021‏)‏‏)‏‏. לחישוב גלובלי בפסיקת בתי המשפט,ראו: ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 28709-11-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (1.1.2025‏)‏‏;רע"א 3362/21 פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ‏(23.5.2021‏)‏‏; ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ ;ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 41969-12-18 פלונית נ' עיריית נצרת ‏(‏ 22.1.2023‏)‏).
    6. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי לעניין חישוב הפסד השתכרות לעתיד, נוכח העובדה כי מדובר בנכות זעירה ומהנימוקים המפורטים לעיל, יש לפסוק פיצוי גלובאלי הכולל הפסד פנסיה בסך 60,000 ₪ (סכום גלובלי אשר מתיישב עם חישוב בשיעור של 40% אקטוארי).

 

עזרת צד ג'

    1. התובע טוען, כי עובר לתאונה הוא תפקד באופן עצמאי ועקב התאונה הוא נזקק לעזרה. התובע העמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד בשיעור 15,000 ₪.
    2. לעומתו, הנתבעת טוענת, כי התובע לא קבל עזרת צד ג' ולבטח לא בשכר והעזרה שניתנה לו היא עזרת בן משפחה בסיסית.
    3. בהתאם לפסיקה, פיצויים בשל עזרה ייפסקו בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרת בני משפחה תזכה בפיצוי כאשר יוכח כי חרגה בהיקפה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה.
    4. לעניין שיעור הפיצוי, נקבע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ראו: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27.12.1973)), וכי ניתן לפסוק סכום פיצוי גלובלי כאשר לא הוצגו נתונים אובייקטיביים (ראו: ע"א 515/83 עגור נ' אייזנברג ואח' (26.2.1985)).
    5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, מצאתי שיש לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה. בנסיבות העניין, לאור טיבה של הנכות הצמיתה, אני קובעת פיצוי בסך של 3,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

    1. התובע טוען כי בעקבות התאונה נזקק לטיפולים רפואיים ונגרמו לו הוצאות שונות. לפיכך, עותר התובע לפיצוי בגין הוצאות עבר ועתיד בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח, וכן לפיצוי בגין הוצאות נסיעה.
    2. הנתבעת סבורה, כי הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי קופת חולים. על כן, התובע זכאי לקבל שירותים אלה ללא תשלום מקופת החולים. עוד נטען, כי לא צורפו קבלות המעידות על קיומן של הוצאות כלשהן הכרוכות בתאונה.
    3. כפי שנקבע בפסיקה, רכיב פיצוי זה הינו בגדר נזק מיוחד, אותו יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל ובשיעור נאות. בהעדר נתונים אובייקטיבים למלוא הסכום הנתבע, יש לפסוק סכום גלובלי לטובת התובע ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
    4. בהתחשב בטיב הפגיעה והיקפה ובמגבלותיו של התובע, וכן בהתחשב בעובדה שהתובע לא הוכיח הוצאות בעין כנטען על ידו ולא הראה צורך מיוחד בהוצאות רפואיות, יש לפסוק בעניינו הוצאות על הצד הנמוך. בנסיבות העניין, ובשקלול כל הנתונים שהובאו בפניי, אני סבורה כי במקרה דנן ניתן לפסוק סכום גלובלי בסך 2,000 ₪.

כאב וסבל :

    1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בגיל התובע, הנכות הרפואית של התובע וטיב הפגיעה שהותירה, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 11,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
    2. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל (התובע):

הפסד שכר לעתיד ופנסיה: 60,000 ₪.

עזרת צד ג': 3,000 ₪.

הוצאות ונסיעה: 2,000 ₪.

כאב וסבל: 11,000 ₪.

סה"כ: 76,000 ₪.

קביעת הנזק בעניין התובעת:

הנכות הרפואית:

    1. על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר עיין בתיעוד הרפואי ובבדיקות ההדמיה (MRI ו-CT) ובחן את מצבה של התובעת, בשים לב לעברה הרפואי ולתאונות קודמות, נקבעו לתובעת נכויות אלו: 10% נכות רפואית בגין ברך שמאל (עקב רגישות בסדק המדיאלי ותזוזה לטראלית), ו-5% נכות רפואית בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.
    2. המומחה הדגיש כי חרף תלונות עבר על כאבים בברך וקיומו של מצב קודם ברור ועקבי בעמוד השדרה המתני, הבדיקות הקליניות וההדמיות העדכניות מלמדות כי אין מקום לנכות שיעור נכות בגין עבר זה בתחומי הברך והצוואר, בעוד שבתחום עמוד השדרה המתני נמצא כי הבדיקה תקינה ולא נותרה לתובעת נכות צמיתה.
    3. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי המומחה שגה בקביעותיו. לטענתה, המומחה מתעלם מההיסטוריה הרפואית של התובעת, מחווה דעתו על סמך ראיות מועטות מדי וללא הידע המקצועי הנדרש. על כן היא מבקשת שבית המשפט ידחה את קביעותיו.
    4. המומחה נחקר על חוות דעתו, תחילה על חוות דעתו בדבר הנכות בגובה 5% שנתן לתובעת בגין ההגבלה הקלה בצוואר. המומחה עמד על חוות דעתו, כאשר נשאל האם יכול להיות שהמדובר בנכות מתאונות ישנות וכי הנכות ממצב קודם השיב המומחה: "אני ממש שולל שיש מצב קודם בנידון הצוואר. לא קיים." (עמ' 5, שורה 11 לפרוטוקול הדיון).
    5. ב"כ הנתבעת מיקד את החקירה בעיקר בעניין הקביעה הקשורה לברך (עמ' 6 שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון).
    6. בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לתאונה, המומחה הבהיר את קביעת הנכות והקשר הסיבתי בינה לתאונה. המומחה התייחס תחילה לתאונה משנת 2006, והעיד:

"יש פה שני אירועים ספציפיים שקשורים לברך, בין השאר1. אירוע משנת 2006 ,2. אירוע משנת .2012 ב 2006- היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים, כתוב שנחבלה בגב צוואר ובברך שמאל, אני מחזיק פה את התיעוד של הרופא, גם הייתה בחדר מיון, ומיד אחרי זה כתוב, אני רוצה שתקרא את זה, "מתלוננת על כאבי גב בשוק שמאל", שוק. ואני ציינתי לי את זה ב 10- סימני קריאה. היא אפילו לא מתלוננת על כאב בברך, היא מתלוננת על כאב בשוק. נקודה. והייתה רגישות למישוש באספקט אחורי של השוק. כל נזק למניסקוס לא יכול לגרום לכאבים בשוק, הוא גורם לכאבים בברך, או באספקט המדיאלי, או באספקט הלטרלי. נקודה. לא בשוק. מעבר לכך, זה תיעוד בודד מ- 2006 . אחרי זה יש שקט תעשייתי במשך 6 שנים, אז אני חושב שהתאונה הזאת היא בכלל לא רלוונטית לברך." (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון).

    1. ביחס לתאונה משנת 2012, העיד:

"העד, ד"ר טנצמן: חכה רגע. אז אנחנו מגיעים לתאונה ב-2012, וב-2012 היא אכן נחבלה בברך, וכתוב "רגישות קדמית בברך", גם הקדמי לא כל כך הולך עם מניסקוס, שהוא יותר צדדי, וכתוב ללא הגבלה.

...

העד, ד"ר טנצמן: זאת אומרת, אפילו במיון, בבדיקת הרופא, לא הייתה הגבלה. בניגוד למקרה שאנחנו עוסקים בו, שאם תקרא את קביעות חדר המיון, הייתה הגבלה בתנועות כבר במיון, גם הרופאים אחרי זה מצאו הגבלה בתנועות. היא קצת השתחררה מזה, כי אני מצאתי תנועות תקינות, זה לחלוטין לא שולל את מה שנפתר. שגם במיון הייתה הגבלה בתנועות, בניגוד לעבר, וגם בהמשך רופא מצא הגבלה בתנועות, אז אני חושב ששני אירועים בודדים, ויש אזכור, אמרת ב- 2015 ,של יומיים או משהו כזה, כאבי ברך, שזה לחלוטין כלום. כמעט 10 שנים מ- 2012 עד 2022 , היא לא פונה לרופא בגין ברך, ואני חושב שבברך, כפי שכתבתי בחוות הדעת, אין מצב קודם. ככה אני סבור." (עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון).

    1. אציין בקצרה, כי ההלכה בדבר משקלה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט מוכרת ומושרשת בפסיקה, ולפיה בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, שבית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא אם כן קיימים טעמים כבדי משקל לסטייה מהם בין אם בשל פגם במקצועיותו או במהימנותו של המומחה (ראו: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4.2.2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007)).
    2. בענייננו, סבורני כי חרף ניסיונות הנתבעת לקעקע את קביעות המומחה, חוות הדעת נותרה איתנה ומנומקת כדבעי, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
    3. בדבר הטענה להעדר התייחסות המומחה לתיעוד רפואי קודם, המומחה נשאל על כך בחקירתו והעיד כי העדר תיעוד רפואי רציף ופרקי הזמן, כמו מוקדי הפגיעות יש בהם ללמד על חוסר קשר סיבתי בין הנכות לתאונות עבר (שורות 49-51 ,עמ' 4 לפרוטוקול; שורות 35-38 ,עמ' 6 לפרוטוקול; שורות 44-50, עמ' 6 לפרוטוקול).
    4. בדבר הטענה לקביעה לא מבוססת מספיק ולא בתחום מקצועו, גם כאן אני רואה לדחות את טענות הנתבעת. בדבר ההסתמכות הלא מבוססת, קרי, ההסתמכות על תשובת MRI בלבד, ולא על פענוח עצמי. בפסיקה נקבע, כי מומחה רשאי לסמוך חוות דעתו על ממצאי רופאים אחרים וכי לא קיימת דרישה שפענוח של בדיקה תתבצע על ידו (ראו: קרן מילר מומחים במשפט האזרחי (2025), פרק 7: תהליך עבודתו של המומחה).
    5. בדבר חוסר המקצועיות, אומר כי המומחה הדגיש כי בהתאם למומחיותו הוא מעדיף שבתחום הזה להסתמך על פענוח של הMRI. בעניין זה אציין, כי בהתאם לפסיקה, אין חובה למנות מומחה בכל תחום ספציפי של פגיעה (רע"א (מחוזי ת"א) 21348-05-25 י.ח נ' ע.א.ל (27.8.2025)).
    6. הנתבעת לחלופין עתרה בסיכומיה, למינוי מומחה בתחום הרדיולוגיה על מנת שזה יחווה דעתו על תוצאות MRI. הנתבעת נסמכת דעתה על האמירה של המומחה בחקירתו:

"באשר למצב בו כן ישנה המומחה את עמדתו מסר באם תומצא לו בדיקת MRI תקינה:

"עו"ד ...: אבל אדוני בעצם אומר שאם לצורך העניין אני אשכנע את בית המשפט לשלוח אותה עכשיו לבדיקת MRI , אצל, נניח, רדיולוג של בית המשפט, וה- MRI יצא תקין, זה ישנה את אחוזי הנכות.

העד, ד"ר טנצמן: כן."(עמ' 6 לפרוטוקול).

    1. אכן, כטענת הנתבעת, תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 , מעגנת את סמכותו של בית המשפט לבחון מינוי מומחה נוסף, אף בשלב מאוחר בהליך כשלב הסיכומים. אולם חובה על בית המשפט לבחון בקשה זאת בכובד ראש (ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 26407-06-20 נדלן גרופ נ.ד. בע"מ נ' טר - ארמה בעמ ( 13.5.2025)):

" הבקשה הוגשה בתום שלב הראיות, ולאחר שכבר ניתנה הוראה להגשת סיכומים. גם אם קיימת סמכות למינוי מומחה אף בשלב זה של ההליך, יש לבחון בקשה מעין זו, בקפידה."

    1. סבורני כי הבירור העובדתי בנדון מוצה עד תום. מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על חקירתו הנגדית של המומחה, במסגרתה נדרש האחרון לסוגיית השפעתן של תוצאות בדיקת ה-MRI התקינה – אותן תוצאות עליהן משליכה הנתבעת יהבה כעת. יוער, כי דרישת הנתבעת הועלתה רק לאחר תום חקירת המומחה, וזאת חרף העובדה שכלל התיעוד הרפואי הרלוונטי עמד לנגד עיני הצדדים עובר לחקירתו.
    2. אחזור ואומר שנסיבות הגשת הבקשה, אחרי החקירה ובשלב הסיכומים אינם סותמים את הגולל על האפשרות למינוי מומחה נוסף, אולם מצריכים את בית המשפט לבחון בקשה זאת בקפידה. ברע"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 3866-12-21 פלוני נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ‏(‏8.12.2021‏))‏‏ נקבע, כדלקמן :

"ודוק, מינוי מומחה נוסף הוא נושא שאינו מעוגן במפורש בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1987 (להלן- התקנות), להבדיל מפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו על פי סעיף 17(א) לתקנות. עם זאת, במהלך השנים, ומכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, התפתחה פרקטיקה של מינוי מומחה רפואי בנוסף למומחה קודם שמונה על ידי בית המשפט וזאת מקום בו הסתבר לבית המשפט כי אין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע (אליעזר ריבלין , תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 699-694 (מהד. 4, 2012)). ואולם בצד זה הובהר, כאמור, כי מינוי המומחה הנוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא אך ורק במקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון ( ע"א 1534/12 - מוחמד זידאן ואח' נ' הראל חברה לבטוח בעמ, (2013); רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, (להלן-עניין מזרחי) (2002); וראו פסק דיני תא (מרכז) 40227-01-14 - ת.ל. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2015)).".

בהמשך בית המשפט התייחס לטענות דומות שמעלה הנתבעת לפני, וקבע:

"אף בהחלטת בית משפט קמא הדוחה בקשת המבקש למינוי מומחה רדיולוג, לא מצאתי כל פגם. בית משפט קמא לא שוכנע בצורך במינוי מומחה בתחום זה, וציין בדין כי למומחה אורתופד כירורג יש את המומחיות לפענח בדיקות MRI הקשורות בפגיעות אורתופדיות וכי אין כל עילה למנות מומחה רדיולוגי אך ורק לצורך פענוח בדיקה, אשר המבקש אינו רואה עין בעין עם המומחה האורתופדי את משמעות פיענוחה".

    1. בשים לב שהפענוח של הMRI היה " חשד לקרע במיניסקוס המידאלי", ושהמומחה עצמו העיד שמדובר בפגיעה מאוד קלה, זאת מתיישבת ומשלימה את הממצאים שהוא מצא בבדיקה שלו:

"אז אני כתבתי שזה ספק חיובי, זה לא היה מבחן ממש חד וחלק. מצד שני, הוא גם לא היה שלילי לחלוטין. תראה, אני חושב שזה הולך יחד גם עם הממצא הרנטגני." (שורות 47-49 לעמ' 5 לפרוטוקול).

    1. האמירה של הנתבעת שבאם הממצא היה יוצא תקין היה משנה את הנכויות שקבע היא אמירה תאורטית וברורה שאין בה ממש, קרי באם ימצא שהבדיקה שהובילה את המומחה לקבוע נכות הייתה יוצאת שונה ותקינה, הנכות הייתה משתנה היא אמירה שאין בה ממש. אילו המומחה עצמו היה מעלה כי מדובר בהדמיה שראוי שתיבדק על ידי מומחה אחר, היה בזה כדי לשנות את דעתי. אולם לא כך מצב הדברים ומשכך אני מוצאת לדחות את בקשת הנתבעת.
    2. בהתאם לכל האמור מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה, ולקבוע לתובעת נכות רפואית משוקללת של 14.5%, בגין פגיעתה בתאונה.

הנכות התפקודית

    1. קביעת שיעור הנכות התפקודית היא עניין שבשיקול דעת של הערכאה הדיונית, המתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות המובאות בפניה בנוגע למצבו של הנפגע.
    2. משמדובר בעיקר, בנכות רפואית בתחום האורתופדיה, מקובל בפסיקה, לזהות נכות רפואית זו עם הנכות התפקודית (ראו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף ‏(30.1.2008‏)‏‏; ע"א 9297/10 קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ‏ (21.6.2011‏))‏‏.
    3. גם פה לא הונחה לפניי תשתית ראייתית המלמדת שיש לחרוג מהנכות הרפואית שנקבעה. התובעת מורה במקצועה מתארת שבמהלך עבודתה נאלצת לעמוד זמן רב על הרגליים משכך לטענתה יש להעמיד את נכותה התפקודית על 20%. מנגד טוענת הנתבעת שלתובעת אין נכות תפקודית כלל.
    4. על מנת לא לחזור על השיקולים שנקבעו בפסיקה, אני מפנה לאמור לעיל בסעיף 17לפסק הדין.

ואדגיש כי מדובר בנכות אורתופדית ובהתאם לפסיקה, יש לכך השלכה תפקודית בהתאם לעיסוק התובעת. בעניין זה התובעת תיארה את הקשיים שנגרמו לה בעקבות פגיעתה והקשיים בהליכה ועמידה כנדרש מתפקידה (ראו: תצהיר עדות הראשית;סעיף10). יש לציין, כי בחקירתה הנגדית היא לא נחקרה כלל בעניין זה.

    1. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בדומה לנכותה הרפואית ואין מקום לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.

שיעור הנזק של התובעת :

    1. משהעמדתי את נכותה התפקודית של התובעת בהתאם לנכותה הרפואית, אעבור לבחינת הפיצוי הראוי לתובעת בגין פגיעתה בתאונת הדרכים, לפי הנתונים הבאים:

תאריך התאונה: 06.07.2022.

תאריך לידה: 10.08.1985.

גיל בעת התאונה: 36; גיל כיום: 40 שנה.

עיסוק: מורה.

נכות רפואית 14.5% ;נכות תפקודית 14.5%.

הפסד השתכרות לעבר:

    1. בעניין המסגרת המשפטית, אני חוזרת על הדיון בסעיף 24 לפסק הדין.

 

    1. התובעת עתרה לפיצוי בסך 15,000 ₪ אך לא צירפה שום מסמך אשר יש בו ללמד על הפסד שכר לעבר, ועל כן אני מוצאת שאין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

גריעה מכושר השתכרות לעתיד ופנסיה:

    1. התביעה טענה בסיכומים כי ערב התאונה התובעת השתכרה בסך 13,000 ₪ וכי בשל הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות שלה יש לחשב את הגריעה מההשתכרות לעתיד לפי נכות תפקודית בשיעור 20% ובסיס משכורת בסך 17,000 ₪ . התביעה עתרה לפיצוי בסך 880,000 ₪ ופנסיה 111,000 ₪.
    2. מנגד, הנתבעת סבורה כי יש לבצע חישוב גלובלי בסך 40,000 ₪ מאחר ולא נגרם לתובעת הפסד שכר.
    3. מעיון בתלושי השכר שהוגשו לעיוני, עולה כי שכרה של התובעת נמצא במגמת עליה מאז התאונה, בעוד שבחודשים אוגוסט עד דצמבר 2022 עמד ממוצע השכר על סך של כ-13,474 ש"ח (כולל מענק הצטיינות חד-פעמי בחודש ספטמבר), הרי שמתלושי השכר העדכניים ביותר (חודשים יוני עד אוגוסט 2023) עולה כי שכרה החודשי הממוצע של התובעת עלה מאז התאונה, ועומד כיום על סך של כ-15,000 ש"ח.
    4. לאור האמור לעיל, מצאתי להעמיד את בסיס השכר עבור הפסד ההשתכרות לעתיד לפי שכר 15,000 ₪.
    5. בעניין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נקבע כלל, לפיו אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית.
    6. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. על כן, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד וזאת ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה (ראו: ע"א 237/80 שבה ברששת נ' יגאל האשאש, לו‏(‏1‏)‏ 281 ‏(‏1981‏)‏‏; ראו גם ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ‏(‏"הפול"‏)‏ ‏(‏22.5.1991‏)‏‏‏).‏‏
    7. התובעת עובדת כמורה, שכרה השתבח עם השנים, והמומחה מטעם בית המשפט הדגיש בעדותו שמדובר בנזק קל ובשתי נכויות זעירות (עמוד 5 לפרוטוקול).
    8. כפי שנקבע בפסיקה, יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23.11.94)).
    9. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לעיסוקה ולמקצועה כמורה, לשנות העבודה שנותרו לה ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותה לאור טיבה וטבעה ובהנחת עבודה עד גיל 67, מצאתי שיש לקבוע לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 280,000 ₪ (הפיצוי הוא בגבולות 50% מהתחשיב האקטוארי, נכות תפקודית בשיעור 14.5%, שכר 15,000 ₪ והפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

עזרת צד ג'

    1. התובעת עתרה לפיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 60,000 ₪.
    2. הנתבעת טוענת כי התובעת לא קבלה עזרת צד ג' ולבטח לא בשכר והעזרה שניתנה לה היא עזרת בן משפחה בסיסית.
    3. בהתאם לראיות שהובאו לפני, ניתן לאמוד את סכום הפיצוי על-פי הנתונים שהובאו בנוגע לפגיעה ולמגבלות שנגרמו לתובעת במיוחד בסמוך למועד התאונה, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך  10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

    1. התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 25,000 ₪.
    2. הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, וכי התובעת לא הוכיחה דבר.
    3. כפי שנקבע בפסיקה, רכיב פיצוי זה הינו בגדר נזק מיוחד, אותו יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל ובשיעור נאות. בהעדר נתונים אובייקטיבים, יש לפסוק סכום גלובלי לטובת התובעת ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
    4. בהתחשב בטיב הפגיעה והיקפה, וכן בהתחשב בעובדה שהתובעת לא הוכיחה הוצאות בעין ולא הראתה צורך מיוחד בהוצאות רפואיות, יש לפסוק בעניינה הוצאות על הצד הנמוך. בנסיבות העניין, ובשקלול כל הנתונים, ובשל האפשרות שהתובעת תידרש להוצאות בעתיד, אני סבורה כי במקרה דנן ניתן לפסוק סכום גלובלי בסך  5,000 ₪.

כאב וסבל:

    1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בגיל התובעת, הנכות הרפואית וטיב הפגיעה שהותירה, יש לפסוק פיצוי בסך 31,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
    2. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל (התובעת):

כאב וסבל: 31,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר: 0

הפסד השתכרות לעתיד ופנסיה: 280,000 ₪.

עזרת צד ג': 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות: 5,000 ₪.

סה"כ נזקי תובעת: 326,000 ₪

סוף דבר :

  1. על הנתבעת לשלם לתובע 76,000 ₪ ולתובעת 326,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% והחזר אגרה.
  2. סכום פסק הדין ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם לדין.

ניתן היום, א' אייר תשפ"ו, 18 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.

 

אימתי יש לפסוק ריבית מיוחדת עקב סירובה של חברת הביטוח לפצותה בגין סכומים שאינם שנויים במחלוקת?

בית המשפט דן בשאלה אימתי יש לפסוק ריבית מיוחדת עקב סירובה של חברת הביטוח לשלם פיצויים בגין סכומים שאינם שנויים במחלוקת?

 

 

בית משפט השלום בראשון לציון

ת"א 41931-02-23 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

 

 

לפני

כבוד השופט יוני לבני

תובעים

פלוני

 

נגד

נתבעים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
 
   
 

פסק דין
    1. ביום 10.7.2022 נפגעה התובעת, ילידת 20.12.1988, בתאונת דרכים. מומחים שמונו מטעם בית המשפט בהליך זה העמידו את נכויותיה עקב התאונה בשיעור מצטבר של 16.64%, מתוכם 2.5% בתחום האורתופדי (מתוך 5% בסה"כ), 10% בתחום הפסיכיאטרי ועוד 5% בתחום הנוירולוגי. הנתבעת – חברת הביטוח, אינה חולקת על חבותה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אולם בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע לגובה הנכות, וכפועל יוצא גם ביחס להיקף הפיצוי.

חוות הדעת הרפואיות וקביעת הנכות הרפואית

 

    1. התובעת נבדקה על-ידי מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר אמיר אמיתי. ד"ר אמיתי עמד על כך שהתובעת החלה להתלונן על כאבים בצוואר עם תחושת נימול בידיים עוד בחודש אוקטובר 2020, לפני התאונה. כשלושה שבועות לאחר מכן תועד ביקור נוסף. צילום של עמוד שדרה צווארי שבוצע אז הדגים היצרות מרווח C4-5 ושינויים ניווניים. בגין תלונותיה טופלה התובעת בפיזיותרפיה עד יוני 2021. אשר לתאונה שבנדון, המומחה הפנה לכך שבתיעוד מיום התאונה במיון תוארו כאבים בצוואר ללא הגבלה בהנעה של עמוד שדרה צווארי. בהמשך תועדו ביקורים נוספים בגין כאבים בצוואר, בחלקם תוארה הגבלה בהנעה של עמוד שדרה מותני. בביקור שנערך כחודשיים לאחר התאונה תוארה תחושת נימול ביד שמאל. בפברואר 2023 תוארו כאבים בצוואר המקרינים לחגורת הכתפיים וכן הפרעות תחושה לאורך יד שמאל. בגין תלונות אלה טופלה התובעת בפיזיותרפיה. בבדיקה הגופנית שערך, התרשם המומחה מפגיעה קלה בטווח תנועה של עמוד שדרה צווארי, בטווחי הכיפוף של הצוואר, ללא פגיעה בשאר טווחי התנועה הצווארית וללא חסר נוירולוגי בגפיים. לפי המומחה, מגבלה זו הותירה אצל התובעת נכות צמיתה, ובשל החשיבות של טווח הכיפוף הצווארי לתפקוד היומיומי, הוא קבע אחוזי נכות חלקיים בשיעור של מחצית מתוך אלה המנויים בסעיף הרלוונטי. המומחה הוסיף וציין כי בדיקת CT של עמוד שדרה צווארי שבוצעה כשלושה חודשים לאחר התאונה הדגימה בלטי דיסק עם היצרות של התעלה, נתון שנתמך גם בבדיקת MRI שבוצעה עשרה חודשים לאחר התאונה. לפי המומחה, ממצאים אלה מתאימים לשחיקה כרונית בעמוד שדרה צווארי ותואמים צילום שבוצע שנתיים טרם לתאונה. עם זאת, לדבריו, אין לשלול כי הממצאים המתוארים הוחמרו בעקבות התאונה. לשיטתו, טרם לתאונה תוארו כאבי צוואר והגבלה בהנעה של עמוד שדרה צווארי שבעטיים ניתן טיפול. על רקע זה, ונוכח דבריה של התובעת כי כאבים אלה הוחמרו בשל התאונה, סבר המומחה כי יש לייחס חלק מהפגיעה בטווח התנועה למצבה לפני התאונה.
    2. אשר לעמוד השדרה המותני, בבדיקה הגופנית מצא המומחה טווח תנועה תקין ללא חוסר נוירולוגי ברגליים. נתון זה נתמך גם בתיעוד הרפואי שנעדר תיעוד כאבי גב תחתון לאחר התאונה, זולת בחודשים הראשונים לאחריה. על רקע זה, קבע המומחה כי לא נגרמה לתובעת נכות צמיתה באזור זה.
    3. בשקלול נתונים אלה, העמיד המומחה את נכותה של התובעת על 5% בגין פגיעה קלה בחלק מטווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי, לפי פרט 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי, תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל). מתוך נכות זו, ייחס המומחה 2.5% לתאונה שבנדון. כן קבע המומחה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 10% לפרק זמן של 3 חודשים.
    4. בסיכומיה, חלקה הנתבעת על קביעותיו של ד"ר אמיתי, וטענה כי מקורה של הנכות האורתופדית אינה בתאונה שבנדון. לדבריה, התובעת התלוננה קודם לתאונה על כאבים והגבלה בצוואר, לרבות בחגורת הכתפיים ובגפיים העליונות, וכן על נימול בידיים, הטומנים בחובם מגבלות תפקודיות, ומכאן שיש לייחס את מלוא מגבלות התנועה למצבה קודם לתאונה. בתוך כך, בחקירתה הנגדית של התובעת הצביעה הנתבעת על שורה של תלונות שהשמיעה התובעת לאורך השנים, המצביעים על ליקויים שמהם סבלה באזורים אלה, ובכלל זה בימים 4.10.2020 (עמ' 55 לראיות הנתבעת), 27.10.2020 (שם נטען ל"כאב חד בצוואר", עמ' 104), 3.11.2020 (עמ' 111, מגבלה בנהיגה ובהורדת חולצה מעל הראש), 8.11.2020 (עמ' 112); 24.11.2020 (עמ' 120, כאב לא מגביל בתפקוד שמפריע ברקע בחיי היום-יום), 8.12.2020 (עמ' 120, "כאב בכל תנועות ראש ביום-יום, הנהון, הסתכלות הצידה...לא נהגה לאחרונה"), 24.1.2021 (עמ' 121), 28.2.2021 (עמ' 131, עדיין סובלת מ"כאב בסיבוב הראש לשמאל, בנהיגה וחציית הכביש"); 22.3.2021 (עמ' 135); 5.4.2021 (עמ' 135); 2.5.2021 (עמ' 137); 22.6.2021 (עמ' 141, החמרה בכאבים עקב נפילה על הישבן, כאב בסיבוב ראש לשמאל, בנהיגה ובחציית כביש).
    5. התובעת לא כפרה בתלונות אלה, הוסיפה כי פנתה לטיפול בעקבות כך (פ/עמ' 12, ש' 2) ומסרה מיוזמתה כי "זה היה תקופה ממושכת... הלכתי לטיפולי פיזיותרפיה, המשכתי בטיפולי רפואה משלימה" (פ/עמ' 12, ש' 9-7). לדבריה, "בעבר סבלתי מכאבים בצוואר ומנימול ביד ופניתי וטופלתי בפיזיותרפיה במשך תקופה מ-27/10/2020 עד 22/06/2021" (פ/עמ' 22, ש' 12-8). עם זאת, היא הצביעה על פער בין אופי וטיב התלונות לפני התאונה לבין אלה שהיו אחריה. כך, למשל, היא מסרה שאף שהתלוננה על נימול עוד לפני התאונה, קיים "פער ניכר ממה שאני סובלת אחרי התאונה... עוצמה, תדירות ההופעה של התופעה. זאת אומרת... היום זה משהו שאני סובלת ממנו כל הזמן. בזמנו אני לא זוכרת בדיוק באיזה שנה, זה היה לדעתי כמה שנים לפני התאונה שפניתי בגלל שפתאום הופיע לי איזשהו כאב צוואר וזה הדאיג אותי...ובדקנו ואולי גם נרדמה לי היד. אבל זה היה משהו שקרה אחת ל... זה לא היה משהו תדיר... שהוא נוכח בחיי... זה לא היה חלק מהיום-יום שלי. זה משהו שסבלתי ממנו, טופלתי פיזיותרפיה וזה חלף" (פ/עמ' 12, ש' 14-6). במקום אחר טענה התובעת כי "לאחר... תקופה של חודש משהגעתי התחלתי את סדרת טיפולי הפיזיותרפיה היה שיפור ניכר כי כבר לא היה שום הגבלה" (פ/עמ' 16, ש' 31-16). במקום נוסף הצביעה על כך שכאב עליו התלונה מקורו באירוע חבלתי ספציפי ("אחרי שלא הגעתי הרבה זמן לטיפול כנראה שלא, לא כל כך סבלתי אז הייתה החמרה כי הייתה לי נפילה"; פ/עמ' 20, ש' 36-35).
    6. כאמור, אף מומחה בית המשפט עמד בהרחבה על תלונותיה של התובעת בעבר, ובשל כך ראה לייחס מחצית מן הנכות שמצא למצבה עובר לתאונה. כידוע, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה (ראו למשל ע"א 5509/09  מסארווה נ' עזבון מסארווה (23.2.2014)). הגם שהנתבעת חלקה על חוות דעת המומחה, היא בחרה שלא לעמתו עם ממצאיו בדרך של חקירה נגדית. ממילא, גם לגופו של עניין, אין לומר כי חוות דעת המומחה אינה מתיישבת עם החומר הרפואי ועם הסבריה של התובעת בנוגע לתחושותיה הסובייקטיביות וליחס שבין מצבה קודם לתאונה למצב לאחר מכן. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, מצאתי לאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט בנוגע לנכות הרפואית של התובעת עקב האירוע.
    7. התובעת נבדקה על-ידי מומחה בית המשפט בתחום הנוירולוגי, ד"ר קולין קליין. בחוות דעתו ציין ד"ר קליין כי מאז התאונה הלינה התובעת על כאבים באזור אוקסיפיטלי בצורת לחץ. בתחילה עמדה עוצמת הכאב על 8 מתוך 10 עם כאבים בצוואר, בחילות, סחרחורות, רדימות בכפות ידיים בעיקר בלילה וקושי בהירדמות; ואילו כיום היא עומדת על 5-4 מתוך 10. על רקע זה, התובעת לא עבדה חודשיים מאז התאונה ולאחר מכן חזרה לעבודה חלקית של 4 שעות ביום עקב עייפות ואיבוד ריכוז. המומחה הוסיף וציין כי התובעת נוטלת אופטלגין לפי צורך, וכי הבדיקה הנוירולוגית תקינה פרט לרגישות בשרירי הצוואר. על יסוד כל האמור, ותוך שהמומחה נתן דעתו לעברה של התובעת, שכלל בין היתר, מיגרנה בעוצמה קשה סביב המחזור החודשי, העמיד ד"ר קליין את הנכות על 5% לפי פרט 29(5)(א)(1) לתקנות המל"ל. בצד זה קבע המומחה נכות זמנית עקב כאב ראש בגובה של 20% לפי פרט 29(5)(א)(3).
    8. בסיכומיה חלקה הנתבעת על ממצאיו של המומחה בתחום הנוירולוגי. בין היתר נטען כי מאז היותה בגיל 14, ולאורך שנים, סבלה התובעת מכאבי ראש עזים, מיגרנות, הקאות, בחילות וחוסר ריכוז, שהוכרו כמגבילים את תפקודה ואת יכולתה לעבוד, וכי היא אף נטלה תרופות לטיפול בכאביה. התובעת לא כפרה בכך שמגיל צעיר ועד לתאונה היא סבלה ממיגרנות. עם זאת, היא הוסיפה כי –

במשך שנים רבות לפני התאונה ממש הייתי נקייה וחופשיה מזה. זאת אומרת מצבי הבריאותי השתפר לאין ערוך. לא סבלתי, לא, היו לי אלרגיות בעבר לא סבלתי לא מאלרגיות ולא ממיגרנות במשך הרבה מאוד שנים קודם לתאונה (פ/עמ' 5, ש' 26-23).

    1. ואכן, חלק בלתי מבוטל מהתלונות שעליהן הצביעה הנתבעת ביחס למצבה הנוירולוגי של התובעת מתרכזות שנים הרבה לפני התאונה שבנדון, כשאת התלונות המאוחרות יותר, קשרה התובעת לאירועים ספציפיים ונקודתיים שעמדו בבסיסן. כך, ביום 16.7.2019 נרשם כי התובעת סבלה מכאבי ראש, בחילה, צמרמורת וחולשה כללית (עמ' 41 לראיות הנתבעת), ואולם במקביל נכתב כי מקור הדבר במחלת הסינוסיטיס. בהמשך לכך הלינה התובעת על מיגרנות בתדירות גבוהה ואף קיבלה מדי פעם ימי מחלה בעקבות כך (בימים 26.8.2019, 8.9.2019, 23.9.2019, 7.2.2020, עמ' 50-43 לראיות הנתבעת); ואולם היא תלתה נתון זה בכאבים שליוו את המחזור החודשי שלה או בלחץ נפשי שחשה בשל גירושיה, דבר אותו כינתה "אירוע סטרס אקוטי" (פ/עמ' 6, ש' 25-21; עמ' 8, ש' 29- עמ' 9, ש' 5). טענה זו נתמכה בדברים שמסרה לגורמים שטיפלו בה בזמן אמת (עמ' 50 לראיות הנתבעת). מכל מקום, בפרק הזמן ממושך עובר לתאונה לא הוצגו תלונות נוספות. התובעת אף תיארה בעדותה הבדל בין אופיין של המיגרנות שסבלה לפני התאונה (שלוו גם בבחילות) לכאבי הראש שסבלה אחריה –

הכאבים שאני התלוננתי עליהם לאחר התאונה לא היו כאבי מיגרנה. אני מכירה שנים רבות מה זה כאב מיגרנה. הכאבים שהיו לאחר התאונה היו כאבים אוקסיפיטליים שישבו לי פה, שעדיין יושבים לי פה והם כאבים שונים בתכלית. זה לא אותו כאב, זה לא אותו אופי, זה לא גורם לאותו דבר. זה נמצא כל הזמן. זה לא חולף. זה לא, אני יודעת מה זה התקף מיגרנה. זה לא התקף מיגרנה (...)

ראשית, לאחר התאונה זה לא רק בזמן מחזור חודשי. שנית, מדובר גם בכאבים בחלק אחורי של הראש. כאב לוחץ, מקרין עד לצוואר. במיגרנה זה כאב פרונטלי. (פ/עמ' 9, ש' 35- עמ' 10, ש' 20).

    1. כאמור, מומחה בית המשפט העמיד את נכותה של התובעת על 5%, והוא עשה כן תוך שהוא מביא בחשבון את המיגרנות שמהן סבלה התובעת במהלך חייה, כמצוין בסעיף 2 לעמ' 2 בחוות דעתו. משעה שהנתבעת לא ראתה לחקור את המומחה על חוות דעתו; משעה שהמומחה היה ער לליקויה הקודמים לתאונה; ומשעה שטענות התובעת להבדלים בין מצבה קודם לתאונה למצבה אחריה לא נסתרו; לא ראיתי בסיס להתערב בחוות דעתו, המייחסת את מלוא הנכות שנקבעה לתאונה שבנדון.

 

    1. התובעת נבדקה על-ידי המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר אורי ברודסקי. בחוות דעתו פירט ד"ר ברודסקי את עברה הרפואי של התובעת. בין היתר עמד המומחה על קיומן של אבחנות של אסטמה, סוכרת והפרעת קשב וריכוז שבעטיין היא קיבלה טיפול תרופתי; על כן שבהיותה בת 14 פנתה התובעת לטיפול פסיכולוגי עקב תקיפה מינית; ועל כך שבתקופת לימודיה כסטודנטית, היא סבלה ממצב רוח ירוד וחרדות, ואובחנה כסובלת מאפיזודה דיכאונית שבעטיה טופלה בציפרלקס והסתייעה בטיפול פסיכולוגי. לדברי המומחה, מדברי התובעת עלה כי עם הטיפול מצב הנפשי הוטב, והיא לא סבלה פגיעה תפקודית מכך. אשר לתאונה שבנדון, עמד המומחה על דברי התובעת לפיהם בעקבות התאונה היא נפגעה גופנית, נפשית ותפקודית. לפי המומחה, בעקבות התאונה החלה התובעת לסבול מתסמיני פוסט טראומה עם מרכיבים חרדתיים ודיכאוניים ונדודי שינה שבעקבותיהם פנתה לטיפול פסיכיאטרי, הומלץ לה על טיפול תרופתי וכיום היא נוטלת לעיתים קלונקס. נוסף על כך, ממשיכה התובעת את הטיפול הפסיכולוגי שהחלה טרם התאונה גם עתה, סביב התאונה. על יסוד הדברים האלה, העמיד המומחה את נכותה הנפשית של התובעת על 10% לפי פרט 34(ב)(2), (3) ו-(4) לתקנות המל"ל, וכן קבע נכויות זמניות של 30% לשישה חודשים ושל 20% לשישה חודשים נוספים. המומחה לא שינה ממסקנתו גם בתשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו עליו מטעם הנתבעת, שבמסגרתן הצביעה על עברה של התובעת שכלל ילדות מורכבת עם אלימות ומריבות מן ההורים עד כדי תלונה שהגישה נגד אביה במשטרה; הטרדה מינית בגיל 14 שהצריכה התערבות טיפולית; אפיזודה דיכאונית במהלך הלימודים שהצריכה טיפול תרופתי; גירושין לא פשוטים; מעברים והסבות בתחום המקצועי; והתמודדת עם סוכרת נערים מגיל צעיר. לדברי המומחה "כל הנזכר היה ידוע לי ונפרס בפניי באופן גלוי, אמין ומפורט על-ידי הנבדקת... חרף האירועים שעברה, תפקודה ההיקפי לא נפגע והרשים כתפקוד ברמה גבוהה מאוד".
    2. הנתבעת חלקה על מסקנות המומחה, ובעיקר על כך שלא ראה לייחס את הנכות הנפשית או את חלקה לעברה של התובעת. בתוך כך, הצביעה הנתבעת על כך שלאחר התאונה פנתה התובעת רק בשתי הזדמנויות שונות למרכז לבריאות הנפש "שלוותה" לקבלת טיפול נפשי: בפעם הראשונה כשהתלוננה, בין היתר, על תסמינים פוסט טראומתיים המלווים בהימנעויות, חרדות, תגובות בהלה ביום ובלילה, אך ללא מצב אפקטיבי מג'ורי (עמ' 60 לראיות התובעת); ובפעם השנייה עת נרשם שיפור חלקי במצבה וצוין כי היא לא מעוניינת בטיפול תרופתי, ללא עדות למצב אפקטיבי מג'ורי, פסיכוזה או סיכון מידי (עמ' 63). זאת, בעוד שעובר לתאונה היא נזקקה לטיפול נפשי ותרופתי על רקע התקיפה המינית שעברה, ילדותה המורכבת שכללה מריבות בין הוריה, וכן גירושיה שלה, שהביאו את התובעת, בהתאם לחומר הרפואי, להתקפי חרדה, לחוסר סבלנות ואף למחשבות אובדניות.
    3. ב"כ הנתבעת חקרה את המומחה בחקירה נגדית ועימתה אותו עם טענותיה ועם החומרים הרפואיים. בתוך כך, הוצגו למומחה בחקירתו הנגדית אבחון של הפרעת קשב וריכוז אצל התובעת מהשנים 2013-2010, שטופלו תרופתית (עמ' 20, 82, 90, 92 לראיות הנתבעת); אפיזודות של חרדה ומצב רוח ירוד (בין היתר סביב תקופת מבחנים) משנת 2011 (עמ' 87, 97 למוצגי הנתבעת); ואירועים חוזרים של עצבות ומצב רוח ירוד, טיפול בציפרלקס וקלונקס ואמירה כי "לעיתים ישנה תחושה של אני רוצה למות", אך ללא תכנון או ניסיון ממשי, מ-2014 (עמ' 27-26). עוד הוצגו למומחה תלונות נוספות מצד התובעת בשנת 2020 בגין הפרעת קשב וריכוז, ובגין מתח בעקבות גירושיה, שלוו בנטילת ריטלין (עמ' 51-50); תלונות על כאבי ראש ומיגרנות בשנים 2014-2005 וכן בשנים 2020-2019; הפטור משירות ביטחון שקיבלה; ואבחונה כסובלת מסוכרת לא מאוזנת לאורך השנים, שבעטיה התלוננה על כאבים ונפיחות בשתי הרגליים.
    4. בחקירתו, הדגיש המומחה כי לא התעלם מעברה הרפואי של התובעת ואף עמד עליו בחוות דעתו. לדברי המומחה, אף שאין חולק שעברה כלל אירועים בעלי משמעות, השפעתם הנפשית על התובעת התמצתה במצב זמני – גם אם משמעותי – אשר לא השפיע לטווח הארוך על התפקוד הכללי ועל איכות החיים. לדבריו, תפקוד התובעת לאורך מספר שנים שקדמו לתאונה היה גבוה מאוד (פ/עמ' 40, ש' 19-13; פ/עמ' 45, ש' 14-12). במסגרת זאת, הדגיש המומחה את האמינות הרבה שייחס לדברי התובעת, לפיהם מצבה עובר לתאונה היה תקין וכי חלה בו הידרדרות לאחר התאונה (פ/עמ' 40, ש' 36-33). לדבריו "היו בעיות, הייתה התמודדות, היה טיפול" (פ/עמ' 43, ש' 22). לטענתו, דבריה של התובעת התיישבו גם עם החומר הרפואי שהובא לעיונו מן התקופה שקדמה לתאונה –

לא היה לי חומר מ-2014... שסותר או איזשהו מידע כלשהו שסותר גם את הרושם גם את הדיווח של התובעת שבאיזשהו שלב גם הדברים כולל גם איפשהו היה רשום שהדברים השתפרו, קיבלה טיפול, מרגישה יותר טוב. תפקוד השתפר. כלומר דווקא הכל היה לכיוון כזה ואז אחרי התאונה... כן זה היה נראה אחרת (פ/עמ' 50, ש' 7-3; ראו גם פ/עמ' 58, ש' 28-22).

וכן –

המכלול הגדול של הבעיות היה בגיל, בשנים רבות קודם. איפשהו עד איזה 2014 פלוס מינוס עם כל הדברים ואז הייתה הטבה, רגיעה, שיפור ומאז בעצם לא היה לי לא מידע כתוב... מאז שקט ודיווח מכל הכיוונים של תפקוד, התפתחות. הכל. אין איזה משהו... ואז שינוי משמעותי אחרי התאונה עם הכל כזה. האם הדברים היו קטנים וככה מתחת לפני השטח ולא הפריעו ופה ושם? יכול להיות. אבל התחושה, ההבנה, כלומר רושם היה שיש קו שבר ברור בתאונה שלפני זה אפשר היה להתגבר על הכל, שגם הכל היה גלוי, בטוח ואחר כך התחיל השינוי (פ/עמ' 52, ש' 32- עמ' 53, ש' 8)..

    1. בהקשר זה ציין המומחה כי אין בעובדה שהאירועים שקדמו לתאונה הם בעלי אופי קשה יותר, על פניו, מהתאונה שבנדון, כדי לקשור בהכרח את מצבה הנפשי לתאונה דווקא –

זה אירוע מסוג אחר, קשה ובטח גם משאיר איזשהם עקבות גם לכל החיים. השאלה באיזה תחום זה מתבטא ובאיזה חלק של הדברים, האם זה משפיע על התפקוד והאם זה נכנס לכל החיים לכל התמונה או בסיטואציה ספציפית או במצבים ספציפיים... פה כן שאלתי, כן ורציתי לדעת מה זה עושה ומה ההשלכות והתרשמתי שזה כן השאיר חותם אבל זה לא פגע בתפקוד הכללי בעצם באיכות חיים... יכול להיות שזה בנושאים ספציפיים היה משפיע אבל בכללי ויכולת להתפרנס, לתפקד, לעשות את הדברים היה ... דיווח ורושם שזה לא משפיע על כלל התפקוד (פ/עמ' 45, ש' 21-7).

וכן –

היה לה דיווח פתוח עם כל הפרטים ודיווח על הסיטואציה ועל הטיפול ועל זה שהיא הצליחה להתגבר על זה. גם אם חלקים מזה נשארו היא הצליחה להמשיך להתגבר ולתפקד. וביום של הבדיקה בעצם, יום לפני התאונה זה לא פגע בתמונה הכללית. שוב, יכול להיות שהיו השפעות נקודתיות אבל התפקוד הכללי היה שמור (פ/עמ' 45, ש' 35-31).

    1. בהתייחס לתלונות שהוצגו לו בחקירתו, אישר המומחה כי תלונות אלה, שברובן הגדול הועלו פרק זמן של כעשור או יותר לפני התאונה, משקפות "אירועים קשים ומצבים נפשיים קשים", אך הוסיף כי בעוד שבמועדים שבהם הועלו אותן תלונות, הייתה להן השפעה ממשית על מצבה הנפשי של התובעת, בהמשך לכך "לפי הדיווח ולפי ההתרשמות הגיע לאיזושהי רזולוציה ולשיפור" וש"סך הכול הדברים השתפרו" (פ/עמ' 47, ש' 12-8, 39-38). דברים אלה התיישבו גם עם דברי התובעת בעדותה, שלא נסתרו, שסיפרה כי אף שעברה תקיפה מינית קשה כשהייתה בת 11, היא טופלה אצל פסיכולוגית במשך שנתיים, עזבה את מקום מגוריה, וזכתה לתמיכה מבן זוגה החדש של אמה, ובעקבות כל אלה "תודה לאל כן התגברתי על זה" (פ/עמ' 28, ש' 34). כן התיישב הדבר עם דבריה לפיהם על אף הקשיים שליוו את יחסיה עם אביה בילדותה, בעת שבגרה "חידשתי איתו קשר וזה היה מאתגר ולא פשוט אבל ...קשה ככל שהיה, זה היה חשוב מאוד עבורי וזה עזר לי בכל מיני תהליכים שלי אישיים, רגשיים לגבי הזהות שלי ומי אני ומאיפה אני באה ולמי אני דומה. כל מיני היבטים כאלה. אז זה לא היה קל אבל זה גם עשה לי הרבה מאוד טוב" (פ/עמ' 29, ש' 29-25). לדבריה, תלונותיה על מצב נפשי קשה בשנת 2014 מקורן בתקופה בה חידשה את הקשר עם אביה וכן בתקופת גירושיה הקשים (פ/עמ' 30, ש' 18-16, 36-28).
    2. אשר להפרעת הקשב והריכוז, מסר המומחה כי התובעת זכתה לטיפול וכי "עם הטיפול הזה מתפקדים יפה ואפילו מתפקדים יותר טוב ממי שלא מקבל טיפול.... יש גם עניין של שנים. השנים הקודמות הם בעצם שנים יותר רחוקות וגם עם הטיפול התפקוד הוא טוב" (פ/עמ' 49, ש' 11-4). לדבריו –

בעיות קשב וריכוז לבד לא קובעות תפקוד. השאלה על איזה רקע זה ומה הטיפול, האם הטיפול יעיל כי עם טיפול בעיות קשב וריכוז שהן על בסיס ביולוגי מגיבות מצוין לטיפול יכול להיות תופעות לוואי של תרופה כזאת או אחרת, אבל סך הכל התפקוד יכול להיות מצוין עם מי שיש לו בעיות קשב וריכוז והוא מטופל נכון. אם זה בא על רקע של מצב נפשי לא טוב אז זה אולי דבר אחר ושם הוא צריך להתייחס אחרת ופה לא ראיתי, נכון שבשנים היותר רחוקות של עד 14' היו דיווחים של בעיות נפשיות וכל מיני. אבל מאז בעצם לא היה כל כך דיווח בחומר שהוצג וגם בדיווח של התובעת. לא היה איזה משהו של מצב נפשי לא תקין. בעיות קשב וריכוז לבד על בסיס ביולוגי מטופלות, לא בהכרח קובעות שהתפקוד לא טוב והתפקוד דווקא דווח כמאוד מאוד גבוה (פ/עמ' 49, ש' 32-22).

    1. ממילא, המומחה לא ייחס הפרעת קשב וריכוז לאירוע התאונה והנכות נסמכה על אבחון של תסמונת פוסט טראומתית ועל תסמינים של חרדה ודיכאון שאינם נוגעים לתסמונת ADHD.
    2. לבסוף, ובהתייחס לממצאים בדבר סוכרת בלתי מאוזנת, אישר המומחה כי "משק הסוכר מושפע מאוד מהמצב הנפשי של בן-אדם", אך הוסיף כי "באותן שנים הסוכרת לא מאוזנת וגם כתוב שהיא לא מאוזנת עד איזה 13', 14' וכשבאה רגיעה באופן כללי אני לא ראיתי יותר דיווח של סכרת לא מאוזנת דווקא בעברה סכרת נעורים והכל, כלומר זה מחלה כרונית. היא לא נעלמת. אבל אני מקבל רושם שהיא כן התאזנה בשנים האלה... היא הייתה לא מאוזנת בהלימה למצב נפשי לא מאוזן" (פ/עמ' 57, ש' 12-1). נזכיר בהקשר זה גם את דברי התובעת כי בעקבות התאונה "הסוכר בעיקר יצא מאיזון בגלל שנתנו לי הרבה מאוד טיפולים תרופתיים" (פ/עמ' 3, ש' 18-17).
    3. לשאלת בית המשפט, מסר המומחה כי בהתאם למכלול החומר, לרבות הבדיקות שערך, לו בדק את התובעת סמוך לפני התאונה, לא היה מקום לקבוע לה נכות, וזו התפתחה רק בעקבותיה (פ/עמ' 43, ש' 29-23). זאת, שכן "המכלול הגדול של הבעיות היה בגיל, בשנים רבות קודם. איפשהו עד איזה 2014 פלוס מינוס עם כל הדברים ואז הייתה הטבה, רגיעה, שיפור ומאז בעצם לא היה לי לא מידע כתוב, לא מידע בדיווח שהכאבים (...)" (פ/עמ' 52, ש' 34-32).
    4. אשר לשלב שלאחר התאונה, הצביע המומחה בחוות דעתו על דברי התובעת כי היא חשה חרדה להיות על הכביש ולהכניס את הרכב לפני שטיפה; על קשיי השינה שהיו מנת חלקה והמחשבות הטורדניות שהציפו אותה עד שעות מאוחרות; ועל הירידה שחלה במספר שעות העבודה שלה ובחיי החברה שניהלה. לדבריו, "היה כן סוג של קו שבר שהיה שונה לפני התאונה ואחרי התאונה. היה רושם שכן היה שינוי... לפני התפקוד היה יותר טוב, לפני היה ביטחון בכביש בתוך הרכב ואחרי זה השתנה. זה היה הרושם... זה כאילו לא היה אותו דבר לפני ואחרי...זה לא הפריע לתפקוד ואחרי התאונה זה כן נהיה ברמה כזאת" (פ/עמ' 41, ש' 21-15). לפי המומחה אין לייחס משקל ממשי למיעוט פניותיה של התובעת לקבלת טיפול פסיכיאטרי, שכן עיקר החשיבות מצויה בטיפול הפסיכולוגי –

מה שיותר חשוב במצבים של התמודדות עם טראומה זה דווקא לא התרופות, זה טיפול פסיכולוגי... זה יותר חשוב. זה טיפול במערכת הפעלה. הכדורים שלנו עם כל הכבוד לא יודעים לטפל במערכת הפעלה והמשמעות שלהם היא רק משנית... בהתמודדות עם טראומה, עם סטרס הרבה פעמים כלומר הדבר המרכזי תמיד זה טיפול פסיכולוגי.

ש. ופה היו רק שני ביקורים.

ת. בשני ביקורים עם פסיכיאטר. טיפול פסיכולוגי כן היה ברקע. היה וגם יש שם מצג בהמשך טיפול פסיכולוגי וזה מה שהרבה יותר חשוב (פ/עמ' 42, ש' 27-17).

    1. יצוין כבר עתה כי כמו המומחה, אף בית המשפט התרשם ממהימנותה הגבוהה של התובעת שתיארה תפקוד גבוה לפני התאונה ופגיעה בתפקוד אחריה. עדותה של התובעת התאפיינה בפתיחות ובכנות, היא לא ניסתה להעצים או "לנפח" את הנזק, לא הסתירה את קשייה בעבר, והתייחסה לדברים באופן אותנטי וענייני. כך, וכפי שפורט לעיל, סיפרה התובעת כי עובר לתאונה סבלה ממיגרנות שלוו בבחילות והקאות מגיל צעיר, ואף פנתה למל"ל בשל כך, וכן פנתה לקבלת שיקום מקצועי בשל מחלת הסוכרת (פ/עמ' 5, ש' 19-12, פ/עמ' 11, ש' 22-21). עוד עמדה התובעת במפורט על ההבדל בין סוג כאבי הראש שסבלה לפני התאונה לזה שסבלה אחריה (פ/עמ' 10, ש' 30-25); אישרה שבעברה סבלה מכאבים בצוואר, בכתפיים ובגפיים העליונות וכן מנימול, אף שהדגישה כי לאחר שעברה טיפולי פיזיותרפיה, לא היה לכך ביטוי בשנים שלפני התאונה (פ/עמ' 11, ש' 33- עמ' 12, ש' 11; עמ' 22, ש' 10-8); והודתה שלאחר התאונה "הסבירו לי... שאני נראית בסדר. גם מאוד רציתי להיות בסדר אני חייבת להגיד... הייתי בסך הכול בסדר, חוץ מהכאבים שעודדו אותי כן לפנות (פ/עמ' 2, ש' 35-32). בצד זה, הסבירה התובעת בפירוט רב מדוע הסתפקה בשתי פניות בלבד לטיפול פסיכיאטרי לאחר התאונה –

עצם הצורך לפנות לפסיכיאטר זה היה דבר שהוא לא קל עבורי, במיוחד כשאני אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש. ואחרי זמן שהבנתי, גם הייתי בהלם...על-פניו התאונה הזו הייתה אירוע שהוא כאילו פשוט... העבודה שלי ב'מכבי' הייתה ללוות ניצולי שואה עריריים. אני יצאתי מהרכב וראיתי קשיש מבוהל מבולבל, אני דאגתי לו. חשבתי שהכול בסדר. הייתי בטוחה שכלום, שאמרו לי הנה כמה ימים הכאבים יחמירו, הכול להשתפר ויהיה בסדר. ואני חוזרת לעצמי ולעבודה שלי. עבדתי ב-8,000 אחוז עשיתי הכול מהכול, כל מה שאני יכולה לעשות. ואז בכלל להבין שמשהו קורה לי, שמשהו, באמת הייתי בהלם וקודם כל בכאבים מאוד קשים ובבחילות, לאבד שיווי-משקל, פתאום לא מתפקדת. זה, זה משהו שלוקח זמן. שבן-אדם לא, אני לא הבנתי מה קורה לי. עד שבסופו של דבר בצר לי, אחרי שפניתי לרופא משפחה ושיתפתי אותו בקשיים שלי שזה גם לא היה דבר פשוט, הייתי גם צריכה לעבור רופא משפחה כי נזקקתי להרבה ליווי ותמיכה ותורים והמרפאה שטופלתי בה לפני כן הייתה המרפאה המרכזית ברעננה ומאוד מאוד עמוסה. אז רופא המשפחה כן עודד אותי וקצת הסביר לי על המצב שהוא חושב שאני נמצאת בו ובצר לי, אני נאלצתי כן לפנות לפסיכיאטר. תורי המתנה מאוד מאוד ארוכים מרגע שפונים עד שהגעתי למנהל מרפאת הנוטרים... הוא המליץ על טיפול תרופתי... חזרתי אליו לפגישת מעקב אבל בעצם עם הבנה שאני ממשיכה בטיפול הרגשי הקיים שהיה לי עוד לפני כן ושלא הרגשתי הטבה תחת הטיפול התרופתי שנרשם לי. לא הציע לי גם איזושהי חלופה תרופתית ולמען האמת אני גם מההיכרות שלי עם עולם הפסיכו-פרמקולוגיה ועולם בריאות הנפש יש תופעות לוואי מאוד רציניות לקחת טיפול תרופתי ואני העדפתי להתמודד ולהימנע מזה ככל הניתן, בטח כשראיתי שזה לא נותן לי שום הטבה. כן נעזרתי בטיפול הרגעתי מעת לעת, אבל לא... במתן קבוע ... יש טיפול תרופתי שהוא נקודתי מה שנקרא ל-SOS כשמרגישים תחושת מצוקה מאוד מאוד גדולה או כזה שלא מצליחים להירגע ממש ויש, ויש טיפול תרופתי שהוא ongoing אם כדי לייצר רמות כימיות טובות יותר ויותר איזון וזה כשניסיתי ליטול כשהוא נתן לי לא הרגשתי שיש שיפור. חזרתי אליו למעקב, דיווחתי על זה ושם בעצם נפרדו דרכנו. זאת אומרת לא הייתי זקוקה לאיזשהם, המשכתי בטיפול רגשי... פסיכותרפיה (פ/עמ' 24, ש' 14- עמ' 25, ש' 12).

    1. אמנם, התובעת לא צירפה אסמכתאות לביקוריה אצל פסיכולוג, אך הבהירה כי מדובר בטיפול שהחל עוד לפני התאונה, סביב עיסוקה המקצועי, כשלאחר התאונה התמקד הטיפול במשבר שהתפתח סביב אותה תאונה (פ/עמ' 26, ש' 15-4). התייחסותה של התובעת, מיוזמתה, לטיפולים רגשיים שעברה עוד לפני התאונה (דבר שעל פניו אינו משרת את טיעונה), מחזקת את האותנטיות של דבריה ומקנה להם תוקף. לכך יש להוסיף בהקשר זה את התייחסותה הכנה והבלתי מתחמקת להשפעתם של האירועים הקשים שהיו מנת חלקה בעברה ובראשם התקיפה המינית ("זה אירוע מאוד מאוד קשה. אני אגיד לך יותר מזה. את יודעת היו, היו ימים שפחדתי לצאת מהחדר....ממש, הייתי, מפוחדת לא יכולתי להתקלח לבד. זאת אומרת היה לי מאוד מאוד קשה. מאוד פחדתי, מאוד הייתי צריכה את אימא שלי שם" (פ/עמ' 28, ש' 32-25)) ויחסיה המורכבים עם אביה (לגביהם אישרה שהייתה במצב רוח ירוד וחשה עצבות ואף "תחושה של רוצה למות" (פ/30, ש' 39-28)). אף ב"כ הנתבעת הצביעה בחקירתה הנגדית על כך שהתובעת "באמת בהגינות גם פה היא הייתה על דוכן העדים והייתה אמינה וסיפרה מה היא עברה ומה היא עשתה" (פ/עמ' 41, ש' 2-1). אופיים הפתוח והכן של דברי התובעת, אי ניסיונה להמעיט מאירועי העבר או להגדיל מהאירועים שלאחר התאונה, ההסברים המפורטים שסיפקה וההבחנות המדויקות שערכה בין המצב שקדם לתאונה לזה שבא לאחריו, כל אלה מקנים אמינות לדבריה ומחזקים את התשתית העובדתית שעליה התבסס המומחה.
    2. לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה ואת דבריו בחקירתו הנגדית, מצאתי לאמץ את חוות הדעת ולקבוע את נכותה הרפואית של התובעת בהתאם לאמור בה. אמנם, אין חולק שחוויות העבר של התובעת היו קשות, ושבעטיין סבלה מקשיי תפקוד משמעותיים ואף נדרשה לטיפול מקצועי. עם זאת, קשייה של התובעת היו תחומים בעיקרם לתקופות הסמוכות לאירועים האמורים, ומעיון בחומר הרפואי עולה כי לא נרשם רצף של תלונות בשנים שקדמו לתאונה שבנדון. התובעת מצדה עמדה במפורט על האירועים הקשים שליוו את ילדותה ואת השנים שבאו אחריה, אך הדגישה כי קיבלה טיפול אפקטיבי שאפשר לה להמשיך הלאה. אמנם תלונות על הפרעות קשב וריכוז ועל סוכרת לא מאוזנת קיימות גם בשנים מאוחרות יותר, ואולם, כפי שציין המומחה, הן זכו לטיפול נאות ולא התלוותה להן השפעה תפקודית. העובדה שחרף מגבלות אלה, השלימה התובעת תעודת בגרות, התנדבה לשירות צבאי וסיימה תואר ראשון וכן תואר שני בהצטיינות ותעודת הוראה (כמפורט בחוות דעת המומחה הפסיכיאטר), תומכת אף היא בטענה כי השפעת אירועי העבר על תפקודה של התובעת הייתה מוגבלת. כידוע, בהתאם לפסק הדין שניתן בנג/46-01 (ארצי) מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד כו(1) 364 (1993)), אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו בניזוק ממצאים מוכחים קודמים לתאונה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. בענייננו, נשאל המומחה אם בהתאם לממצאיו היה מעניק לתובעת נכות לו בדק אותה זמן קצר לפני התאונה והשיב בשלילה. אשר לשלב שלאחר התאונה, התובעת הסבירה בפירוט את הקושי שהיה גלום בפנייה לטיפול פסיכיאטרי, כמו גם את חוסר האפקטיביות שלו מבחינתה, ואת העדפתה לטיפול רגשי-פסיכולוגי, אותו החלה עובר לאירועים והמשיכה אחריהם תוך התמקדות בתאונה. לכך יש להוסיף את דבריה של התובעת בתצהיר ובעדות מהם עלה כי מאז התאונה, היא סובלת מחרדות, ממחשבות טורדניות על התאונה ומחוסר אנרגיה, כי היא פוחדת מנסיעות וכי היא חשה מתח וסטרס המתישים אותה, ומביאים לכך שהיא עייפה כל הזמן. מומחה בית המשפט נתן אמון בדברי התובעת וכמוהו ראה גם בית המשפט לתת אמון בדברים אלה. על יסוד האמור, מצאתי, כאמור, לאמץ את חוות דעת המומחה ולקבוע כי התובעת סבלה מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 10% בעקבות התאונה.
    3. אני קובע, אפוא, שבעקבות התאונה נגרמו לתובעת נכויות רפואיות צמיתות בשיעור של 2.5% בתחום האורתופדי, 5% בתחום הנוירולוגי ו-10% בתחום הפסיכיאטרי. במשוקלל, נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 16.64%.

בסיס שכרה של התובעת

    1. בעת קביעת בסיס שכרה של התובעת יש לתת את הדעת למספר נתונים:
    2. ראשית שיעור השתכרותה של התובעת עובר לתאונה. עיון בנתוני ההשתכרות של התובעת מלמד כי בשנת 2018 השתכרה התובעת סך ברוטו של 72,304 ₪, ובממוצע לחודש 6,025 ₪ (6,922 ₪ לאחר הצמדה). בשנת 2019 השתכרה התובעת 102,698 ₪ ובממוצע לחודש 8,558 ₪ (9803 ₪ לאחר הצמדה). בשנת 2020 השתכרה התובעת 109,775 ₪, ובממוצע לחודש 9,148 ₪ (10,541 ₪ לאחר הצמדה); ובשנת 2021 השתכרה התובעת בעבודה במכבי שירותי בריאות, סך של 145,066 ₪, ו-12,088 ₪ לחודש (13,602 לאחר הצמדה).
    3. בשנת 2022, היא שנת התאונה, השתכרה התובעת בעבודתה במכבי שירותי בריאות, בששת החודשים הראשונים של השנה, סך חודשי ממוצע של 13,558 ₪ (14,793 לאחר הצמדה). בששת החודשים הבאים, שבמהלכן, לטענת התובעת, היא לא עבדה או עבדה רק באופן חלקי, חלה ירידה קלה בשיעור השתכרותה בממוצע חודשי. בשנת 2023 עבדה התובעת לאורך מספר חודשים ב"נעמת", וזאת בשכר נמוך יותר (לדבריה בחצי משרה) – לטענתה בשל הקושי להוסיף ולעבוד ב"מכבי". במקביל, באותה השנה, פתחה קליניקה פרטית בתחום העבודה הסוציאלית, שבה עבדה כעצמאית. בסוף חודש יוני עזבה התובעת את עבודתה והחלה בלימודי עבודה סוציאלית. בהתאם לתקציר השומה שצורף לראיות התובעת עולה כי בשנה זו עמדה הכנסתה הכוללת על 119,939 ₪, ו- 9,995 ₪ לחודש (10,337 לאחר הצמדה). התובעת לא צירפה דו"ח שומה לשנת 2024, אך לראיותיה צורפו דו"ח עסקאות לשנה זו. מן הדו"ח עלה ששיעור הכנסתה של התובעת בשנה זו עמד על 159,881 ₪, ולאחר הצמדה 163,182 ₪. בממוצע לחודש, עמד, אפוא, השכר על 13,598 ₪.
    4. כידוע, "בקביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפסד השתכרות, יש לקחת בחשבון את התמונה הכוללת של הניזוק ואת כלל נסיבות העניין, ובין היתר, עברו התעסוקתי של הניזוק, גילו, הרצף התעסוקתי, האם ירידה חדה או עליה חדה בשכר הניזוק הם בגדר שינוי חריג וזמני, שניתן להסבירו בנסיבות מיוחדות, או שהירידה או העלייה בשכר מצביעים על דרך חדשה, ועל פוטנציאל השתכרות חיובי או שלילי שיש לקחת בחשבון" (רע"א 2347/15 פלוני נ' פלונית (5.11.2015)).
    5. בעת בחינת פוטנציאל ההשתכרות של התובעת, יש לתת את הדעת, בין היתר, לגילה הצעיר יחסית; לעלייה ההדרגתית בשכר, כך שהשכר בכל שנה עלה בהשוואה לשכר שקדם לו; וכן לעובדה שההכנסות בשנת 2024, כשהתובעת במומה, השתוו בקירוב להכנסות הגבוהות ביותר, אותן הרוויחה התובעת במחצית הראשונה של שנת 2022. בשקלול האמור, מצאתי כי השכר במחצית הראשונה של 2022, 14,793, אינו שכר ספורדי, אלא יש בו כדי לשקף את יכולותיה האמיתיות של התובעת וככזה הוא נותן ביטוי לפוטנציאל ההשתכרות שלה.
    6. מסכום זה יש לנכות את שיעור המס המוטל על התובעת. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, שיעור המס נקבע בהתאם לשיעורו הרלוונטי במועד מתן פסק הדין ולא במועד התאונה (ראו ע"א 7062/02 שפירא נ' פינטו (12.3.2005)). כפי שציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, מספר נקודות הזיכוי של הנתבעת עומד על 2.75. בהתאם לבסיס השכר של התובעת עומד, אפוא, שיעור המס החודשי של התובעת על 1,409 ₪ ושכרה החודשי לאחר מס עומד על 13,384 ₪.
    7. יצוין כי לא מצאתי שהתובעת זכאית לזיכוי מס נוסף בגין הפרשה לפנסיה. בעת הנוכחית התובעת אינה שכירה עוד, אלא משתכרת כעצמאית, ומכאן שאת גובה המס יש לגזור ממעמדה זה. אמנם, הדין מכיר בזכאות עקרונית לפיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה גם לעצמאי, שכן אדם מן היישוב מבקש להבטיח את פרנסתו לעת זקנה. עם זאת, מאחר שהפרשות הפנסיה של עצמאי מגיעות מכיסו שלו (ולא מתוספת מעביד), פסיקת פיצוי נוסף מעבר להפסד השכר המלא תיחשב לרוב ככפל פיצוי, ומכאן שבתי המשפט נוטים לדחות בקשות לפיצוי בראש נזק זה (ראו ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (10.3.2021); ע"א 2197/23 פלוני נ' הפול (25.6.2023); ת"א (מחוזי, מר') 41321-07-17 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' משרד הבריאות מדינת ישראל, סעיף 87 (5.9.2022)). אפילו תאמר כי נוכח חקיקת פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016, מוטלת גם על עצמאים חובה להפקיד כספים לקופות גמל לטובת פנסיה בשיעורים הקבועים בחוק, הרי שבהיעדר אינדיקציה כי התובעת אכן הפקידה בפועל כספים לטובת פנסיה, אין להכיר בהפרשה מעין זו. בענייננו לא הובאו ראיות שיתמכו בכך שהתובעת אכן הפרישה כספים לטובת פנסיה, ומכאן שלא מצאתי להכיר בזיכוי מס כפועל יוצא.

`

שיעור הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

    1. עמדנו על כך שנכותה הרפואית של התובעת עומדת על 16.64%. עתה יש לקבוע מהי דרגת נכותה התפקודית, קרי מהי מידת ההגבלה המעשית שהנכות הרפואית גרמה לה. הלכה היא כי הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, ואף אין לקבוע מעין חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11.1.2015)). עם זאת, ברי כי בעת קביעת הנכות התפקודית קיימת רלוונטיות רבה לנכות הרפואית, והיא מספקת אינדיקציה, הן לבחינת מידת המגבלה, הן לבחינת הקשר הסיבתי בינה לבין הפציעה (ראו למשל ע"א 8799/08 הדסה נ' פלוני (21.3.2011)).
    2. בד בבד עם קביעת הנכות התפקודית יש להוסיף ולקבוע מהו שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובעת בשל התאונה. לשם כך, על בית המשפט לתת את הדעת להשפעתה של הפגיעה על מקצועה ועל עיסוקה, בשים לב גם לגילה, השכלתה וכישוריה, וכן להפסד השתכרותה בפועל לאחר התאונה (ראו למשל 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23.8.2010)).  
    3. בעת הערכת שיעור הפגיעה התפקודית בתובעת יש לתת את הדעת למספר שיקולים.
    4. ראשית, יש לתת את הדעת לשיעורי הנכות הרפואית שמהם סבלה התובעת. כאמור, לתובעת נקבעו נכויות בשלושה תחומים: 2.5% (מתוך 5% בסה"כ) בתחום האורתופדי; 5% בתחום הנוירולוגי; ו-10% בתחום הפסיכיאטרי. בסה"כ עומד שיעור נכותה המשוקלל של התובעת על 16.64%. מחד גיסא, יש לתת את הדעת לכך שחלק מן הנכויות הן בשיעור נמוך, שכשלעצמו לרוב אינו נחשב לבעל השפעה תפקודית, ושבתחום אחד אף קיימת לתובעת נכות בעברה. מאידך גיסא, יש לתת את הדעת לאופייה התפקודי מעצם טבעה של הנכות בתחום הפסיכיאטרי (ת"א (מחוזי, י-ם) 49454-01-11 מלכה נ' שטרית, פסקה 12 (1.6.2015); ת"א (מחוזי, ב"ש) 5707-03-16 פלונים נ' כהן, פסקה 7 (3.2.202)), ובפרט בנסיבות המקרה דנן – כפי שתיאר במפורט המומחה; לנכות המשוקללת הכוללת של התובעת, שאינה כה נמוכה; וכן להשפעה הסינרגטית הפוטנציאלית של ריבוי הנכויות בתחומים השונים על תפקודה הכללי של התובעת (ראו למשל ע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג, פסקה 4 (31.7.2014)).
    5. שנית, יש לתת את הדעת לטיב עיסוקה של התובעת כעובדת סוציאלית קלינית. אמנם, אין מדובר בעבודה פיסית, אך לטענת התובעת, שלא נסתרה, דרישות התפקיד כוללות ביקורי בית ושיחות טיפוליות ארוכות, ונכויותיה, לרבות הקשיים הנפשיים הכרוכים בנסיעות ממקום למקום, עשויים להקשות עליה למלא את תפקידה כבעבר.
    6. שלישית, יש לתת את הדעת לירידה בשכר בפועל. כאמור, בששת החודשים הראשונים לאחר התאונה (12/22-7/22), שבחלקה, לטענת התובעת, היא לא עבדה כלל (אף שקיבלה שכר), עמדה השתכרותה של התובעת על 69,743 ₪, ו-74,544 ₪ לאחר הצמדה. בניכוי מס, עמד שכרה החודשי של התובעת בששת חודשים אלה על 11,489 ₪. ההפסד בששת חודשים אלה עומד אפוא על 11,370 ₪. מדובר בירידה של כ-14% בהשוואה לבסיס שכרה של התובעת. התובעת הוסיפה לעבוד במכבי שירותי בריאות במהלך חודש ינואר 2023, ולטענתה בשלב זה עזבה את עבודתה זו בשל אי יכולה לעמוד בדרישות המשרה. החל מחודש פברואר 2023 עבדה התובעת במשך חמישה חודשים ב"נעמת", ושכרה בחודשים אלה עמד על 39,587 ₪, ולאחר הצמדה 41,296 ₪. בממוצע לחודש עמד, אפוא, שכרה של התובעת על 8,259 ₪, ולאחר מס 8,049 ₪ (ירידה של כ-40%). בשלב זה החלה התובעת בלימודים ולטענתה אף עבדה, אך לא הוגשו תלושי שכר לתמיכה בעניין זה. לפי דוח השומה לשנה זו, עמדה הכנסתה של התובעת על סך של 119,939 ₪, ולאחר הצמדה 124,047 ₪. בממוצע לחודש עמד, אפוא, שכרה של התובעת על 10,337 ₪, ולאחר מס – 9,819 ₪ (ירידה של כ-27%). עם זאת, בהערכת הפגיעה התפקודית בשנה זו יש לתת את הדעת לעובדה שטענת התובעת בנוגע לקשר בין עזיבת העבודה ב"מכבי" לתאונה, לא הוכחה (ובתוך כך לא הובא גורם כלשהו מ"מכבי" כדי לבסס טענה זו); לכך שבאותה שנה החלה לימודים; לכך שבאותה שנה החלה לפתח את עסקה העצמאי; ולכך שכפי שיפורט להלן, בהתאם לדו"ח העסקאות, כבר בשנת 2024 אף שנכותה נותרה בעינה, צמח שכרה במידה ניכרת, ולמעשה כמעט השתווה לשכרה כשכירה לפני התאונה.
    7. בשנת 2024 עמד שיעור השתכרותה של התובעת, בהתאם לדו"ח העסקאות שצורף לראיות, על 159,881, ולאחר הצמדה 163,182 ₪. בממוצע לחודש, עמד, אפוא, השכר על 13,598 ₪, ולאחר מס 12,428 ₪, קרי ירידה של כ-7% ביחס לבסיס השכר. בעת הערכת נתון זה יש לתת את הדעת לכך שגם בשנה זו הייתה התובעת סטודנטית, ומכאן שחלק מן הזמן שבו היה בידה לעבוד, הוקדש ללימודים, וכן לכך שאף לדבריה שלה דובר בעסק בראשית דרכו.
    8. רביעית, יש לתת את הדעת לדברי התובעת עצמה בנוגע להשפעת התאונה על תפקודה הכללי. בתצהירה ובעדותה עמדה התובעת על הקושי שהיא חווה להתרכז בלימודים ובעבודה; על כך שכאבי הצוואר מתישים אותה ומקשים עליה בישיבה ממושכת ובעבודה מול המחשב ומול מטופלים; על כך שכאבי הראש מפריעים לה להתרכז ולהצליח; ועל כך שתוקפות אותה מחשבות על התאונה והדבר גורם למתח ולפחד מהימצאות על הכביש. אמנם בעזרת הטיפול הפסיכותרפי והתרופתי, מצליחה התובעת להגיע לעבודה וללימודים וכן להתגבר על הפחד, התשישות וקשיי הריכוז, אך לטענתה, הנסיעה קשה עלה, היא כל הזמן במתח וסטרס, והדבר "סוחט" ממנה את כל האנרגיות, ומביא לכך שהיא תמיד עייפה.
    9. בשקלול נתונים אלה, מצאתי להעמיד את שיעור הנכות התפקודית, כמו גם את שיעור הגריעה מכושר השתכרותה של התובעת (שלא מצאתי בנסיבות העניין כי יש בסיס להבחין ביניהם) על שיעור אקטוארי של 60% מן הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה, קרי 9.984%.

חישוב הנזק

    1. למען הסדר הטוב, נשוב ונציג את נתוניה של התובעת:

 

תאריך לידה: 20.12.1988

תאריך תאונה: 10.7.2022

גיל בעת התאונה: 33.5

גיל כיום: 37.5

נכות רפואית: 16.64%

נכות תפקודית: 9.984%

בסיס שכר: 13,384 ש"ח

 

הפסד שכר לעבר

    1. כאמור במחצית השנייה של שנת 2022 חלה ירידה בגובה השתכרותה של התובעת, ובהשוואה למחצית הראשונה של שנה זו, ירד השכר (לאחר מס) בסכום של 11,370 ₪, ובתוספת פנסיה 12,791 ש"ח. שיעור זה נופל משיעור הגריעה מכושר ההשתכרות עליו הצבעתי לעיל (60% מן הנכות הרפואית, לרבות הנכויות הזמניות), ומכאן שראיתי להכיר בהפסד זה במלואו.
    2. בשנת 2023 עמד השכר ברוטו על 119,939 ₪, ולאחר מס והצמדה 117,828 ₪. השכר החודשי באותה שנה עמד, אפוא, על 9,819 ₪, קרי ירידה של כ-27%. עם זאת, כאמור, שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות אותו מצאתי לייחס לתאונה עומד על 60% מן הנכות הרפואית (כשכאמור לעניין זה יש לתת את הדעת לכך שבאותה שנה החלה התובעת עסק חדש ושהחלה בלימודים). ההפסד למחצית הראשונה של השנה עומד אפוא, על 60% מהנכות הזמנית – 25.9%, קרי 15.54%; ובמחצית השנייה הוא עומד על 60% מהנכות הצמיתה, קרי 9.984%. בהתאם לבסיס השכר עומד, אפוא סך ההפסד על 12,479+8,018 = 20,497 ₪. כמחצית מהכנסתה של התובעת בשנה זו מקורה בעבודה כשכירה. לא הוכח כי החלטתה של התובעת לפתוח עסק עצמאי מקורו בתאונה. משכך, מצאתי להוסיף פנסיה בשיעור של 12.5% רק להפסד שמקורו בעבודתה של התובעת כשכירה. בשקלול האמור, עומד סך ההפסד בתוספת פנסיה (שהוספה למחצית מסכום ההפסד) על 21,778 ₪.
    3. כאמור, בשנת 2024 חלה ירידה של כ-7% ביחס לבסיס השכר (הנמוך משיעור הנכות הרפואית). משעה ששיעור זה נופל משיעור הגריעה מכושר ההשתכרות מצאתי להכיר בו במלואו. שיעור ההפסד בשנה זו עומד, אפוא, על 11,472 ₪. היות שמדובר בסכום שהפיקה התובעת כעצמאית, ומשעה שלא מצאתי שהחלטתה של התובעת לפתוח עסק עצמאי מקורו בתאונה, אין מקום להוסיף לו פנסיה.
    4. לא הוצגו נתונים מעבר לשנה זו, ומכאן שחזקה שלא היו כאלה. לסכום זה יש להוסיף הפסד נוסף, שמקורו בהפרשת כספים על-ידי המעסיק לקרן השתלמות. בהתאם לתלושי השכר משנת 2022 שיעור הפרשת המעסיק לקרן השתלמות עומד על 7.5% (עמ' 106 לראיות התובעת). משכך, להפסד שנגרם במחצית השנייה של 2022 ולמחצית ההפסד שנגרם בשנת 2023 (המתייחס להכנסת התובעת כשכירה) יש להוסיף הפרשת מעסיק בשיעור של 7.5%, ובסה"כ 11,370*7.5%+10,249*7.5%= 1621 ₪.
    5. על יסוד כל האמור, שיעור הפסד ההשתכרות לעבר, בתוספת פנסיה ובתוספת קרן השתלמות עומד על 47,662 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה – 48,899 ש"ח.

הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד

    1. בהתאם לקביעתי כי בסיס השכר של התובעת עומד על 13,384 ₪ ונכותה התפקודית וכן הגריעה מכושר השתכרותה עומדים על 60% מנכותו הרפואית, ובהינתן שהתובעת היא כיום עצמאית, הרי שהפסד פוטנציאל השתכרותה עד לגיל 70 עומד על 336,235 ₪. כאמור, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין הפסד פנסיה, בהיותה של התובעת עצמאית.

עזרת צד ג'

    1. בתצהירה עמדה התובעת על העזרה שלה נדרשה בשל מצבה התפקודי בעקבות התאונה. בין היתר היא סיפרה שבשל כאבי הצוואר והראש ובשל העייפות שהיא חשה, קשה לה לנקות את הבית, ובשובה אל ביתה היא חשה מותשת ורק מבקשת לשכב לנוח ולהיות לבד. לדבריה, אין לה כוח לנקות, ובהיותה גרושה אין מי שיעזור לה, ולכן, בלית ברירה, היא מעסיקה עזרה בשכר בעלות של 240 ₪ בחודש. אמנם, התובעת לא נשאלה במפורט על האמור בתצהיר בהקשר זה, ואולם מנגד היא לא הציגה כל אסמכתא שתתמוך בטענתה, ואף בתצהירה לא התייחסה לזהות הגורם שעסק בניקיונות לפני התאונה ואם הדבר היה כרוך בעלויות. בצד זה לא הובא כל גורם, לרבות בני משפחה, שיעיד על עזרה כלשהי שהעניק לתובעת בשל התאונה. לבסוף, העובדה שהתובעת עובדת ולומדת, כשהגריעה משיעור השתכרותה אינה גבוהה באופן יחסי, משליכה אף היא על טענתה בדבר קשיי תפקוד בעבודות הבית. על יסוד האמור, מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

    1. לטענת התובעת, התאונה הייתה כרוכה בהוצאות שונות, לרבות דמי השתתפות בתשלום לרופאים ומכונים, וכן לתרופות ומשככי כאבים. כן מצביעה התובעת על הוצאות שנשאה בגין דמי נסיעה וחניה. כידוע, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה נחשבות ל"נזק מיוחד", ולכן הן טעונות פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתן, הן בדבר עלותן בפועל (ראו ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982); ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22.3.1994)). בתוך כך, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 קובע בסעיף 3(א) לו כי זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק באמצעות קופת החולים שבה הוא חבר. סעיף 3(ד) לחוק קובע כי" שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכול במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13". בע"א 5557/95  סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) נפסק כי הזכות לקבלת שירותי בריאות משתרעת גם לגבי מקרים שבהם קיים מזיק הגורם לנזק. מכאן שככלל, באין הוכחה מצד התובע כי אינו זכאי למימון של טיפול או תרופות מקופת החולים, לא יהיה מקום לפצותו.
    2. בענייננו, התובעת לא הציגה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה בגין הוצאות, זולת קבלות בסכום של מאות שקלים בודדות, שאף לגביהן לא הוברר קיומה של זיקה לתאונה שבנדון. חרף כך, בשים לב לגובה הנכויות – לרבות אלה שניתנו לתובעת באופן זמני, להשפעתן התפקודית המצטברת, כפי שפורט לעיל, לאפשרות שהכיסוי הניתן על-ידי קופות החולים או הביטוח הלאומי אינו מלא ולניסיון החיים המלמד כי ניזוקים אינם תמיד מקפידים לשמור את מלוא הקבלות בגין טיפוליהם, מצאתי לפסוק בעבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה, פיצוי בסך של 6,000 ₪. בצד זה, ונוכח העלויות הכרוכות בנסיעות לטיפולים השונים, בפרט בהתחשב בקשיים הפסיכיאטריים שתיארה התובעת ביחס לשהותה על הכביש, מצאתי לפסוק לטובת התובעת, לעבר ולעתיד, סכום נוסף של 2,000 ₪.  

נזק לא ממוני

    1. בהתאם לתחשיבים המקובלים, התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק של כאב וסבל, עקב 16.64% נכות רפואית, בסכום כולל של 36,853 ₪.

ריבית מיוחדת

    1. לטענת התובעת יש לפסוק לזכותה ריבית מיוחדת עקב סירובה של חברת הביטוח לפצותה בגין סכומים שאינם שנויים במחלוקת. לדבריה, משעה שהנתבעת בחרה שלא לזמן לחקירה את מומחי בית המשפט בתחום האורתופדי והנוירולוגי, הרי שלמעשה היא לא חלקה על הנכויות שקבעו, ומכאן שלמצער היה עליה לשאת בפיצוי חלקי המשקף את הנכויות שעליהן עמדו מומחים אלה בחוות דעתם.
    2. לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, בית המשפט יחייב מבטח בביטוחים אישיים (ורשאי לחייב בביטוחים אחרים) בריבית מיוחדת אם לא שילם במועד תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב. סעיף זה פורש ככזה המשקף סנקציה עונשית שנועדה להרתיע חברות ביטוח מלהשהות תשלומים ו"להתיש" את המבוטח בטענות סרק (ראו ע"א 4819/92‏‎  ‎ אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'‏‎ ‎נ' ישר, פ''ד מט(2) 749 (1995)); רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (1.12.2004) (להלן: עניין אליהו)). זאת, במטרה למנוע תופעה אשר זכתה לכינוי "שיטת מצליח", שבה חברת ביטוח נמנעת מתשלום ללא עילה, מתוך תקווה שהמבוטח, המצוי בעמדת נחיתות, בפרט נוכח מצבו הרגיש בעת קרות מקרה הביטוח, יתייאש ויוותר על תביעתו, או שייאות להסכים לפיצוי חלקי, על דרך הפשרה, ללא שקיימת לכך הצדקה (ראו רע"א 40280-12-24‏  ‏ שחר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ סעיף 12 (31.7.2025) (להלן: ענין איילון); ירון אליאס דיני ביטוח 583 (2016)). כפי שצוין בעניין איילון, הוראת סעיף 28א תוקנה לאורך השנים מספר פעמים, מתוך מגמה להרחיב את תחולתה (פסקה 14). בין היתר, הועלה גובה הריבית המרבית שניתן לפסוק בגין אי תשלום סכום שאינו שנוי במחלוקת, וסמכות בית המשפט להטילה במקרים המתאימים (בכל הנוגע לביטוחים אישיים) הפכה מסמכות שברשות לסמכות שבחובה.
    3.  השאלה אם המחלוקת היא "בתום לב" נבחנת לפי אמת מידה אובייקטיבית של "המבטח הסביר". בתוך כך, על המבטח להציג טעם ענייני ואותנטי לסירובו לשלם (עובדתי או משפטי), כשלעניין זה, עצם דחיית טענות המבטח בסוף ההליך אינה מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב, אלא יש להוכיח כי הטענות הועלו בשרירות או ללא בסיס ממשי (עניין אליהו, פסקה 4; ע"א (מחוזי, ת"א) 3711/07 הפניקס נ' קידר (16.3.2009)).
    4. עד כה, טרם יצאה הלכה מלפני בית המשפט העליון, בנוגע לאמות המידה הנוהגות ביחס ליישום הסעיף ולהיקף התפרסותו. כך, בהחלטת בית המשפט העליון בעניין אליהו, שניתנה בדן יחיד על-ידי כב' השופטת פרוקצ'יה, קבע בית המשפט העליון כי "הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח". על יסוד פסיקה זו נקטו בתי המשפט גישה מצמצמת בנוגע ליישום הסעיף במקרים דומים (ראו למשל, רע"א 3121/04 עברוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (17.5.2005); ע"א 61/03  אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אבני (4.7.2005); ע"א 11628/05  אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (27.12.2007)). בשונה מכך, בעניין איילון שנדון על-ידי בית המשפט העליון בדן יחיד, קבע השופט כשר כי –

"ככל שהדברים המצוטטים לעיל מההחלטה בעניין אליהו (שמעצם טיבה אינה החלטה הקובעת הלכה מחייבת, ואף ספק אם אינם בגדר אמירת אגב במסגרת ההחלטה עצמה), התכוונו לקבוע כי בית המשפט ייעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח רק במקרים נדירים וחריגים ובכפוף לנטל הוכחה מיוחד המוטל על המבוטח (ואיני משוכנע שזו הדרך היחידה לקרוא את הדברים), הרי שגם לדעתי אין הם מייצגים את פירושה הנכון של הוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ואת האופן בו יש ליישמה. יתר על כן, אף אם לגישה המיוחסת להחלטה בעניין אליהו היה בסיס בעת שניתנה ההחלטה (ולדעתי לא היה תימוכין לגישה כאמור בהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח גם בנוסחה המקורי של ההוראה, וגם לא בפסיקתו של בית משפט זה, וראו: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 777-776 (1995)), הרי בתיקונים שבוצעו בהוראת סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, כפי שעמדתי עליהם לעיל, שהינם מאוחרים להחלטה בעניין אליהו (שניתנה ביום ה-1.12.2004), יש כדי להבהיר שגישה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של ההוראה ומנוגדת לכוונתו של המחוקק".

    1. אכן, נראה כי תיקוני החקיקה שבוצעו בסעיף 28א משקפים מגמה של הרחבה בגישת המחוקק ביחס ליישום הסעיף ולתוצאותיו, מתוך רצון לצמצם את פערי הכוחות בין חברת הביטוח לבין המבוטח ולעודד תשלום מהיר כשלא קיים טעם ממשי העומד מנגד. עם זאת, אף עתה נדרש תחילה לוודא כי אכן מדובר ברכיב שאינו מצוי במחלוקת כנה, וכי הסירוב לשלם נעדר בסיס אמיתי מלכתחילה. זאת, להבדיל מהצבעה על כך שעמדת חברת הביטוח נדחתה בסופו של דבר, בבחינת חוכמה שבדיעבד, לאחר שבית המשפט הכריע במחלוקת עניינית בין הצדדים (ראו (ת"א) מחוזי, מר') 59851-11-19 מצד עתרת בע"מ נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (12.1.2026) (להלן: עניין איי איי ג'י)).
    2. לטעמי, בנסיבות העניין, אין לקבל את הטענה כי חברת הביטוח נהגה בחוסר תום לב בכך שלא שילמה לתובעת פיצוי בשלב מוקדם יותר. אסביר את עמדתי.
    3. הפיצוי בענייננו נקבע על יסוד נכות משוקללת שמקורה בחוות דעת שניתנו על-ידי שלושה מומחים שונים מטעם בית המשפט, שעמדתם אומצה על-ידי בית המשפט. הנתבעת חלקה על עמדתם של כל אחד מבין מומחים אלה. לגבי המומחה הפסיכיאטרי, שלחה הנתבעת למומחה שאלות הבהרה ואף זימנה אותו לחקירה, תוך שהיא מנסה לאתגר את ממצאי חוות הדעת ובעיקר להוכיח שמקור הנזק הפסיכיאטרי באירועים קודמים. בסופו של דבר, לא מצאתי לקבל טענה זו, ואולם אין לומר כי עצם הטענה חסרת יסוד או כי הנתבעת לא האמינה בה בעת שהעלתה אותה.
    4. הטענה ביחס לשני המומחים האחרים מורכבת יותר. בנוגע לאלה, נמנעה הנתבעת מלחקרם ולעמת אותם עם טענותיה ביחס לקביעות בחוות הדעת. אכן, חקירה נגדית היא אחת הדרכים המרכזיות של בעל הדין לסתור את חוות הדעת ולהוכיח את טענתו. הימנעות מחקירה נגדית של המומחה מחלישה במידה ניכרת מיכולתו של בעל הדין לשמוט את הקרקע תחת ממצאי חוות הדעת, בפרט שעה שמדובר במומחה מטעם בית המשפט, שהיקף ההתערבות בחוות דעתו היא מלכתחילה מצומצמת באופן יחסי. ואולם בצד הדברים האלה, נזכיר כי גם בהיעדר חקירה נגדית של מומחי בית המשפט, הנזק מוחזק כמוכחש, כשבענייננו הנתבעת העלתה טענות מפורטות בשאלת הנזק במסגרת סיכומיה ואף הפנתה לתובעת שאלות בנוגע לפגיעותיה האורתופדית והנוירולוגית במסגרת חקירתה הנגדית, תוך התמקדות בשאלת הקשר הסיבתי ובשאלת השפעתן התפקודית.
    5. זאת ועוד, אפילו תאמר כי הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי ובתחום האורתופדי, בשיעור משקולל של 7.38%, אינה שנויה במחלוקת, הרי שנוכח הפער בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, המשליך על מרבית מרכיבי הפיצוי הרלוונטיים, ראש הנזק העיקרי שניתן לטעון לגביו כי אינו שנוי במחלוקת (לפחות במלואו) הוא זה הנוגע לנזק הלא ממוני. זאת שכן יתר רכיבי הנזק מחייבים בחינה פרטנית של מידת הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת עקב הנכות הרפואית וקיים קושי לזקקם מראש, בפרט כשמדובר בנכויות נמוכות יחסית. סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה (בהתייחס לשני מומחים אלה) עומד, בנסיבות העניין, על כ-16,000 ₪, הנמוך באופן יחסי ואף נמוך ביחס למכלול הפיצוי הפוטנציאלי.
    6. לבסוף, בעת שקילת האפשרות לחייב בריבית מוגדלת בגין אי תשלום פיצוי בעבור נזק שאינו שנוי במחלוקת יש לתת את הדעת לשיקולי מדיניות שונים. בתוך כך, יש לתת את הדעת לרצון להבטיח את יעילות ההליך, ולמנוע התדיינות ממושכת בשלב מוקדם בשאלת עצם היותו של הנזק שנוי במחלוקת. כך, ובהמשך לדברים שנכתבו לעיל, עשוי הדבר לחייב בירור מעמיק בשאלה מהו הרכיב התפקודי המינימלי הנגזר מקיומה של נכות רפואית מוסכמת, דבר שעלול להיות כרוך בזמן ובתשומות. בהקשר דומה יש לתת את הדעת גם לחשש כי אפשרות פסיקת פיצוי שכזה תעודד חברות ביטוח לזמן מומחים לחקירה נגדית גם כשנקבעו נכויות נמוכות, זאת כשההימנעות מזימונם נבעה משיקולים פרקטיים ולא בשל הסכמה עם חוות דעתם, והכול כדי לעמוד ברף הנדרש לביסוס עצם קיומה של מחלוקת. מעבר לחוסר היעילות הכרוך בכך, עשוי הדבר גם להציב דה פקטו מגבלה בלתי ראויה על שיקול הדעת הנתון לחברת הביטוח בנוגע לאופן ניהול הגנתה.
    7. לעניין זה, לא מצאתי כי פסק הדין בעניין אי איי ג'י, שהתובעת הציגה לפניי לאחר ניהול ההוכחות, משנה ממסקנתי זו. באותה פרשה קבע בית המשפט כי לא היה כל טעם ענייני לסירובה של הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח בעקבות האירוע הראשון שנדון באותו מקרה, כשלפי קביעתו, לא היה כל בסיס לטענת הנתבעת כי תביעת התובעת נגועה במרמה והיא הועלתה שלא בתום לב במטרה לחמוק מתשלום. בענייננו, הנתבעת העלתה טענות ענייניות בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לבין התאונה שבנדון. טענות אלה נסמכו על תלונות וטיפולי עבר בלתי מבוטלים, הן בתחום האורתופדי, הן בתחום הנוירולוגי. לשיטת הנתבעת, אלה מלמדים כי מצבה הנוכחי של התובעת אינו נובע מן התאונה שבנדון. אף שהנתבעת בחרה שלא לחקור את המומחים בשאלה זו, ואף שבסופו של דבר, לא ראיתי לקבל את טענותיה, אין מדובר בטענות הקלוטות מן האוויר, ולא מצאתי כי עצם העלאתן, וכפועל יוצא סירובה של הנתבעת לשלם פיצוי כלשהו לתובעת בשלב מוקדם, מלמדים על חוסר תום לב.

 

    1. על יסוד הדברים האלה , איני סבור כי הוכח כי הנתבעת השתהתה במתן פיצוי בגין נזק שאינו שנוי במחלוקת באופן המצדיק הטלת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

ניכויים

    1. התאונה שבנדון היא תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי שילם דמי פגיעה בגין 52 ימי היעדרות בסכום כולל של 16,634 ₪ (עמ' 316-314 לראיות הנתבעת). בהתאם למסמכי המל"ל הסכום שולם למעסיק. משעה שהנתבעת לא חלקה על כך שאין מקום לנכות סכום זה מסכום הפיצוי (הודעה מיום 21.9.2025), לא מצאתי להידרש לו.
    2. מעבר לדמי הפגיעה, התובעת לא פנתה למל"ל לקבל תגמולים בגין פגיעתה. הנתבעת הציגה חישוב רעיוני של סכום המענק המגיע לתובעת מן המל"ל, בגובה של 69,913 ₪. התובעת טענה בתגובה כי נוכח מועד הפנייה למל"ל, ובהתאם לסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי, יש להפחית מן המענק, המחושב לפי מכפלת הקצבה החודשית ב-43, את מכפלת הקצבה החודשית במספר חודשי האיחור (החל משנה ממועד ההכרה בתאונה). בענייננו, מועד ההכרה חל ביום 6.11.2022, ומכאן שהחל מתום שנה ממועד ההכרה, 6.11.2023, חלפו 28 חודשים, וגובה המענק הוא מכפלת הקצבה החודשית, 1554.36, בהפרש שבין 43 חודשים ל-28 החודשים שחלפו, קרי 15 חודשים. סכום המענק יעמוד, אפוא, על 23,315 ₪. יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 12.1.26, הותירה הנתבעת לשיקול דעת בית המשפט את שאלת ההפחתה מן המענק עקב האיחור בפנייה למל"ל, ולא העלתה טענת נגד.
    3. אף שמדובר בתאונת עבודה, משעה שהרכב שבו נהגה התובעת לא היה רכב בשירות מעביד, הוסכם בין הצדדים כי תבוצע הקפאה של הסכום הנ"ל, ולא ייעשה ניכוי רעיוני, וזאת עד לאחר השלמת ההליכים במל"ל (ראו לעניין זה רע"א 6738/10 אליהו נ' עזבון המנוחה שירי בשן ז"ל (1.1.2012); רע"א 9823/02 המגן נ' המל"ל (27.12.2004)). היות שבהתאם לאמור בסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי, בתום כ-15 חודשים מהיום, קרי ביום 6.6.2027, יישחק מלוא סכום המענק – ככל שלא תוגש תביעה למל"ל מטעם התובעת, אני קובע כי ההקפאה תעמוד בתוקפה עד למועד זה.

סוף דבר

  1. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בגין תאונת הדרכים מיום 10.7.2022, בסכום של 437,987 ₪. מתוך סכום זה יוקפא סכום של 23,315 ₪ וזאת עד ליום 6.6.2027. ככל שהתובעת תפנה למל"ל בגין התאונה שבנדון עד למועד זה ותקבל מענק, תשלם הנתבעת לתובעת את סכום ההקפאה בניכוי סכום המענק. בחלוף מועד זה, ככל שהתובעת לא תפנה למל"ל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכום המוקפא. לסכום הפיצוי יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ והאגרה כפי ששולמה. כן תצטרף לסכום זה ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אדר תשפ"ו, 09 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

מאמרים נוספים...

  1. אימתי יש לסטות מהחזקה של שכר ממוצע במשק במקרה של תובעים צעירים?
  2. מהם 3 התנאים שצריכים להתקיים כדי להטיל אחריות על רשות מקומית לנזקים שנגרמים עקב נשיכת כלב משוטט?
  3. מהי מידת האחריות של בעל עסק לטרקטרונים לתאונה בה ילד ששכר טרקטור פגע בהולך רגל?
  4. רשלנות רפואית בניהול סוכרת בהיריון