תאונת עבודה - גרימת נזק ראייתי

עמוד הבית > חדשות מקודמות > חדשות משפטיות > נזיקין > תאונת עבודה - גרימת נזק ראייתי

תאונת עבודה - גרימת נזק ראייתי

פרטים
קטגורית אב: חדשות משפטיות
קטגוריה: נזיקין
מס' פרטי ההליך גיל התובע ומקצועו עילת התביעה נזק הגוף הפיצויים שנפסקו הצגה
1 תא 343-11-10
תאריך: 15/09/2016
בית משפט: שלום בנצרת
צדדים: כ.ר. נגד 1.חיים ישראלי ובניו בע"מ 2.מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופטים: רננה גלפז מוקדי

 תובע
שנת לידה: 1975
גיל בעת האירוע: 33
גיל בעת פסק הדין: 41
עיסוק: עבד בעבודות כפיים שונות (שכיר, עבודה פיסית)
שכר: 8,707 ש"ח		 תאריך האירוע: 26/08/2008
סוג התאונה: תאונת עבודה,
כתוצאה מ: התובע נפגע כאשר הפעיל מגרסת אבנים. כאשר התובע ירד באמצעות סולם המותקן על המגרסה ומוט ברזל, אשר נתקע בין גלגלי השיניים אשר ליד סולם המגרסה, ננעץ בבית שחיו של התובע באופן שהתובע נמשך אל עבר גלגלי המכונה. התובע חילץ עצמו מהמוט והתמוטט על הקרקע, אז גם נחבט בראשו.
נקבע אשם תורם בשיעור: 0.00%		 תיאור נזק הגוף:
נ. רפואית: 46.135%
נ. תפקודית: 70%

פגיעה רב מערכתית אשר כללה פגיעה עצבית עם קרע ומעיכת שריר בבית השחי משמאל, שבר במרפק שמאל ופגיעה עצבית בגפה עליונה משמאל. בנוסף, אובחן אויר בחדרי המח ובחלל התת עכבישי, שבר בזיז רוחבי בחולייה 7C וכן אוויר בתעלת השדרה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה נכות נוירולוגית בשיעור 30% בגין פגיעה עצבית בגפה שמאלית עליונה לפי סעיף 31(2)אII, נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין הגבלה ביישור המרפק לפי סעיף 41(7)אIII, נכות בתחום הא.א.ג (אף, אוזן, גרון) בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(1)ג-3, נכות נפשית בשיעור 5% בגין הפרעות פסיכו-נוירוטיות לפי סעיף 34(ב) 1-2. נכות רפואית משוקללת בשיעור 46.135%. נכות תפקודית בשיעור 70% (ראה הערה 8 להלן)		 הפיצויים שנפסקו (ש"ח)
הפסד שכר לעבר: 692,640
הפסד שכר לעתיד: 1,327,644
הפסד פנסיה: 211,121
עזרת הזולת / צד ג: 150,000
הוצאות רפואיות: 30,000
נזק לא ממוני: 200,000
פיצוי כולל: 2,611,405
פיצוי בניכוי אשם תורם: 2,611,405


 הצג כ- html

פתח בוורד

הצגת חוות דעת המומחים הרפואיים המוזכרים בפסק הדין
הערות:
1. התובע טען כי התבקש להפעיל מגרסה ללא ידע והדרכה בדבר הסכנות הנשקפות לו מעבודה זו ומבלי שנמסרו לו כללי הבטיחות עליהם עליו להקפיד במהלך עבודתו בסביבת עבודה מסוכנת. עוד טען התובע, כי הנתבעת לא דאגה לפנות מכשולים וסכנות ולא סיפקה לו אמצעי מיגון מתאימים. על כן, טען כי הנתבעת התרשלה ולא פעלה כמעסיק סביר ואף הפרה הוראות חיקוק שונות המחייבות מעסיקים מסוגה ומכאן חובתה לפצותו בגין הנזק אשר נגרם לו.
2. מפסק הדין: "זולת התובע, לא הובאו עדים כלשהם לתאונה ועדותו ביחס לנסיבות האירוע אשר בו נפגע וניזוק, היא עדות בעל דין יחידה המחייבת הנמקה, כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971...בנסיבות המיוחדות של אירוע הנזק, כאשר אין מחלוקת של ממש כי התובע, אשר עבד עבור הנתבעת בעת התאונה, היה לבדו בעת הפגיעה, נמצא על ידי מנהל העבודה כשהוא מוטל על הארץ בקרבת המגרסה והמוט התקוע בה, ופונה לבית החולים כאשר הוא פגוע, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מכנות עדותו של התובע והוא נמצא בעיניי מהימן, מצאתי לקבל את גרסת התובע והכל כפי שיבואר להלן..."
3. מפסק הדין לעניין גרימת נזק ראייתי: "23. בנוסף, בחירת הנתבעת שלא לערוך תחקיר כלשהו בעקבות התאונה והאף העדר דיווח מצידה למשרד העבודה ... גרמו לנזק ראייתי לתובע. "החזקה מורה כי במקום שבו גרם הנתבע באופן רשלני לחסר בתשתית הראייתית, עשוי בית המשפט להניח באותו הקשר הנחה המיטיבה עם התובע, כך שהנטל יונח לפתחו של הנתבע לסתור הנחה זו. במילים אחרות, חזקת הנזק הראייתי מעמיסה על כתפיו של הנתבע את סיכון אי-הודאות שהוא עצמו יצר. החזקה שוללת מן הנתבע את האפשרות להיבנות מחוסר היכולת של התובע להוכיח את תביעתו בשל הנזק הראייתי" (שני, בספרו הנ"ל, בעמ 303). בענייננו, חלה על הנתבעת החובה ליצור את אותן ראיות חסרות, שכן סעיף 3 לפקודת התאונות ומחלות משלח יד (הודעה)-1945 מחייב מעסיק לשלוח הודעה בכתב למפקח האזור במשרד העבודה, על תאונה אשר גרמה לעובד להיות נטול יכולת השתכרות למשך יותר משלושה ימים. למנהל במשרד העבודה הסמכות להורות על קיומה של חקירה פורמלית...."
4. מפסק הדין: "בפועל, למרות שלתובע נגרמה פגיעה אשר נטלה ממנו את היכולת להשתכר למשך פרק זמן ארוך באופן ניכר מזה הקבוע בפקודה, לא הוצג דו"ח של משרד העבודה ואף לא דיווח כלשהו מטעם הנתבעת אודות האירוע, כך שהמסקנה המתבקשת היא כי לא הועבר דיווח כמתחייב בחוק. בכך שלא דווח כמתחייב, יש משום גרימת נזק ראייתי לתובע, שכן חקירה כלשהי, לו היתה מתבצעת, היה בה כדי לסייע לתובע בהוכחת גרסתו (ראו לעניין זה ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ מוחמד יאסין (31.8.11); ע"א 361/00 עאזם דאהר נ סרן יואב, נט (4) 310). לפיכך, גם בגרימת הנזק הראייתי יש כדי להוביל להעברת הנטל אל כתפי הנתבעת להוכיח כי גרסתו העובדתית של התובע לאופן שבו אירעה התאונה שבה ניזוק, אינה נכונה. כאמור, לא הוצגו ראיות מטעם הנתבעת שיש בהן כדי לערער את גרסת התובע או כדי להוכיח את טענתה התיאורטית, אשר אינה נסמכות על עדות ראיה כלשהי, כי התובע נפגע בשעה שניסה לחלץ את המוט מן המגרסה. לאור מסקנתי כי התובע הוכיח, ברמה הדרושה, את נסיבות האירוע, דומה כי אין צורך לדון בטענת התובע להעברת נטל הראיה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)."
5. מפסק הדין לעניין ההתרשלות: " 24. עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיפים 35-36 לפקודה. קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מורכבת משלוש שאלות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ המועצה המקומית בית שמש ואח, פ"ד לז(1) 112). האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק בהיבט העקרוני והאם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע ספציפי, קיימת חובת זהירות בהיבט הקונקרטי. את התשובה לשאלות אלו גוזרים ממבחן הצפיות, היינו האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את קרות הנזק, או את מימוש הסיכון להתרחשות הנזק. השאלה השנייה, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. הנגזרת לשאלה זו היא, האם נקט המזיק באמצעי זהירות סבירים למניעת הסכנה. השאלה השלישית, האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק..."
6. מפסק הדין: " 26. מן הראיות שהובאו בפניי עלה כי ביום התאונה עבד התובע, לראשונה, על המגרסה. התובע טען, וטענתו זו לא נסתרה, כי לא נמסרו לו הסכנות הטמונות בהפעלת המגרסה קודם לעבודתו בה, ואף לא נמסרו הוראות בטיחות הנוגעות במישרין להפעלת המגרסה ולמהותה. כך גם לא נסתרה טענת התובע כי הנתבעת לא ערכה לו הדרכות בדבר ההגנות הדרושות בעבודתו כמפעיל מגרסה ומניעת סיכונים בעבודתו זו...התובע הכחיש כי תודרך ולנתבעת אין כל ראיה המצביעה על כך שהעבירה תדריך כלשהו לתובע. זולת עדויות כלליות בנושא, אין בפניי דבר. המסקנה, אם כן, כי התובע לא תודרך כמתחייב ובכך התרשלה הנתבעת....
אך, בכך לא סגי. רשלנות הנתבעת היא אף בכך שלא דאגה לנקוט באמצעי הגנה אשר ימנעו מחפצים / פסולת בניין, אשר נתקעים בתוך המגרסה, מלפגוע ולגרום לנזק לעובדים, בכל חלקי המגרסה בהם העובדים נמצאים, במהלך עבודתם השוטפת.... מן האמור עולה כי סביבת העבודה בה עבד התובע ביום האירוע, לא הגנה באופן מספק על התובע מפני הסיכונים הנשקפים בעבודה על המגרסה. בכך, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה. פציעתו של התובע נגרמה בשל העדר אמצעי הגנה נדרשים למגרסה ובהעדר אמצעי הגנה לתובע בעצמו, במהלך עבודתו על המגרסה."
7. מפסק הדין לעניין הפרת חובה חקוקה: "התובע הפנה בסיכומיו לתקנות הבטיחות בעבודה ולחובה הקבועה המתייחסת להדרכת עובדים. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999, בסעיף 3 הקובע חובת הדרכת סיכונים ופיקוח על יישום ההנחיות תוך תיעוד ההדרכה ומסירת רשימת סיכונים בכתב לעובד של ההדרכה אשר בוצעה. כמו כן, מחוייב המעביד לספק לעובד את אמצעי המיגון הנדרשים, בהעדרם אין להעסיקו במקום העבודה. כאמור, מן הראיות שהובאו בפניי, מתברר כי התובע לא תודרך כלל, ודאי לא בהתאם להוראות התקנות. כך גם כאמור, הופרה החובה לדווח למשרד העבודה אודות התאונה. "
8. מפסק הדין לעניין הנכות התפקודית: "מהראיות אשר הוצגו לפני עולה כי התובע יליד 1975, אינו יודע קרוא וכתוב, בוגר 8 שנות לימוד במסגרת לימודית של חינוך מיוחד, אשר בגיל 14 החל לעבוד בעבודות כפיים שונות... לאחר ששקלתי את מידת ההשלכה של הפציעה על חייו של התובע, הגעתי למסקנה כי פגיעתו בתאונה מושא תיק זה גרמה לו לנכות תפקודית העולה על זו הרפואית שנקבעה. הדבר בא לידי ביטוי בהתנהלותו הכוללת של התובע, כפי שהוכח ומקבל משנה תוקף בשים לב למאפייניו האישיים הייחודיים של התובע אשר תוארו לעיל, היינו, כישוריו הלימודיים המוגבלים ביותר והיות הפגיעה המרכזית בידו, באופן שמגבילו עד מאד, בעבודת כפיים נוספת. לאחר בחינת האמור ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה גרמה לתובע לפגיעה תפקודית בשיעור של 70%."
9. מפסק הדין לעניין הפסדי פנסיה: "בענייננו, יחושב הפיצוי בהתאם לצו ההרחבה החל ממועד התאונה ועד היום וכן לעתיד. לצורך פשטות החישוב, ובשים לב למדרגות שנקבעו בטבלה, כאשר הפרשות המעביד בעת התאונה הן בשיעור של 1.667% ומחודש יולי 2016 ואילך הן בשיעור 12.25%, יבוצע החישוב לעבר לפי הממוצע, שיעור של 7% (במעוגל) ואילו החישוב לעתיד ייערך לפי 12.25%, על פי פסיקת בתי המשפט בהתאם לצו ההרחבה."
10. עזרת צד ג והוצאות רפואיות הוערכו באופן גלובאלי.
11. מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי המל"ל בסך 1,671,589 ש"ח. סכם הפיצויים לאחר הניכוי - 939,816 ש"ח.