מהי חבותה של מבטחת בפיצוי נזקי גוף שנגרמו לאזרח ישראל בתחומי הרש"פ?

פרטים

קטגורית אב: חדשות משפטיות

קטגוריה: נזיקין

 

 

 

מהי חבותה של מבטחת בפיצוי נזקי גוף שנגרמו לאזרח ישראל בתחומי הרש"פ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקשת רשות ערעור על החלת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב) בת.א. 17778-06-12

 

 

 

 

 

 

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם

 

1.       המנוח, אזרח ישראל, מצא את מותו בתאונת דרכים עת נהג את אופנועו (הישראלי) סמוך ליציאה מג'נין. עזבונו והתלויים בו (משיבים 1-6) תבעו את המבקשת (להלן –המבטחת), ולאחר שזו העלתה טענות ביחס להיקפו של הכיסוי הביטוחי, תוקנה התביעה וצורפה לה המשיבה 7 (להלן – קרנית).

 

2.       כאמור, המבטחת העלתה השגה באשר להיקף חבותה הביטוחית, וסביב הטענות שהעלתה נסבה החלטת בית המשפט קמא, עליה קובלת עתה המבטחת, בבקשת הרשות לערער שהונחה לפנינו. משום חשיבותה של הסוגיה מצאתי להורות, כי הדיון בבקשה יתקיים בפני מותב תלתא, וכך ארע.

 

עמדת המבטחת

 

3.       עמדת המבטחת נשענת על ס"ק 3(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן – הפקודה), וזו לשונו (בחלק הרלוונטי לנו):

 

פוליסה ... תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שנגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב בתאונת דרכים אשר אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, או באזורים, הכל לפי הדין החל במקום התאונה.

 

          למען הקיצור אתייחס ל"אזור או בשטחי האחריות הפלסטינית או באזורים" בכינוי "שטחי הרשות".

 

התיקון שבס"ק (ג) הנ"ל, המתייחס לתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות, תוקן במסגרת חוק יישום הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (תיקוני חקיקה), התשנ"ד-1994 (להלן – חוק היישום). לשיטת המבטחת, הנסמכת על האמור בס"ק 3(ג) הנ"ל לפקודה, חובתה הביטוחית מוגבלת לפיצויים על פי הדין החל מקום התאונה. ומכיוון שהתיקון עשוי להביא את הנפגע לידי פיצוי חסר, בשל היקף הפיצויים המצומצם יותר מכפי שהיה זוכה לו אילו ארעה התאונה בישראל, הוסיף חוק היישום תיקון לס"ק 12(ה) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – החוק או חוק הפלת"ד), שזו לשונו (בחלק הרלוונטי לנו):

 

הקרן תשלם לנפגע שהוא ישראלי..., אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה באזור או בשטחי האחריות הפלסטינית,... ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח, השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו אירעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה;...

 

          כך יוצא, לפי שיטת המבטחת, כי הנפגע לא יצא חסר, כאשר הפיצויים ישולמו לו בחלקם האחד על ידי המבטחת, עד כדי שיעור הפיצויים הנקבע לפי הדין החל על מקום התאונה, והיתרה תשולם לו על ידי קרנית.

 

עמדת קרנית

 

4.       מנגד נסמכת קרנית על הוראת סעיף 2(א1) לחוק הפלת"ד, וזו לשונה:

 

הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל.

 

לשיטת קרנית, הוראת זו היא בבחינת דין מיוחד, החל על ישראלי שנפגע מרכב ישראלי בתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות. את הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה מבקשת קרנית לראות כדין כללי, הנסוג מפני הדין המיוחד שקובעת הוראת ס"ק 2(א1) הנ"ל לחוק. היא מוסיפה, בתשובה להסתמכותה של המבטחת על ס"ק 12(ה) לחוק, כי חבותה (של קרנית) קמה רק כאשר הנפגע נעדר כיסוי ביטוחי, אלא שבענייננו המנוח מכוסה היה בפוליסת ביטוח כדין, אותה הוציאה המבטחת. אילו נפגע ישראלי בתאונה בשטחי הרשות מכלי רכב פלסטיני, כי אז יוגבל הפיצוי שיקבל הישראלי לפי דין המקום (מכוחה של פוליסת הביטוח המקומית שביטחה את הרכב הפלסטיני), וכדי להשלים את הפיצוי חלה הוראת סעיף 12(ה) הנ"ל לחוק, המחייבת אותה (את קרנית) להשלים את שיעור הפיצויים לפי הדין הישראלי (כאילו אירעה התאונה בישראל).

 

5.       זוהי, אם כן, המחלוקת בה נחלקו המבטחת וקרנית (העזבון והתלויים תומכים בעמדתה של קרנית). במחלוקת זו ביכר בית המשפט קמא את עמדת קרנית על פני זו של המבטחת. על החלטה זו מלינה המבטחת, והיא שבה על הטענות שהטעימה לפני בית המשפט קמא.

 

דיון והכרעה

 

6.       במחלוקת פרשנית זו שנתגלעה בין בעלות הדין, דעתי כדעת כב' השופטת קמא. על כן אמליץ לחבריי ליתן רשות לערער, לראות בה כאילו הוגש ערעור על פיה, ואת הערעור – לדחות. את טעמיי אפרוש בשורות הבאות.

 

7.       ככלל, תחולתו של חוק הפלת"ד הינה טריטוריאלית, ולכן אין הוא חל על תאונה שאירעה בשטחי הרשות. חריג לכלל מצינו בס"ק 2(א1) לחוק, הקובע תחולה פרסונלית, בהחילו את הוראות החוק על תאונה שאירעה בשטחי הרשות, ובה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי. בדיעה זו אוחזים גם המלומדים א' ריבלין (א' ריבלין תאונת דרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית 2012) ע' 55) וי' אנגלרד (י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה רביעית תשע"ג) ע' 25).

 

במקרה שלפנינו חל החריג הנ"ל לכלל, משעניין לנו בישראלי שנפגע בתאונה בשטחי הרשות, עת נהג בכלי רכב ישראלי. מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של ס"ק 2(א1) לחוק.

 

8.       כפי שנוכחנו לראות, המבטחת מבקשת להישען על הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה על מנת לומר, כי על תאונה דוגמת זו בה עסקינן חל דין מקום התאונה. עמדה זו אין בידי לקבל, מטעמים אחדים:

 

          ראשית, כאמור, התיקונים בסעיפים קטנים 2(א1) לחוק ו-3(ג) לפקודה הוספו בחוק היישום. לפיכך יש לראותם כמשלימים זה את זה, ולא מבטלים האחד את האחר. כל אחד מהם מתאר מאפיינים שונים של תאונת דרכים: הוראת ס"ק 2(א1) לחוק מכוונת לתאונת דרכים בה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי. לעומתה מכוונת הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה לתאונת דרכים שארעה לאדם בשטחי הרשות, משמע כל אדם ובכל כלי רכב. הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה משקפת את העיקרון הכללי בדבר תחולה טריטוריאלית של הדין על הפוליסה, והיא בבחינת דין כללי (כל אדם וכל כלי רכב), הנסוג מפני הדין המיוחד שנקבע בס"ק 2(א1) לחוק (נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי).

 

          שנית, על מנת להשוות את מצבו של נהג ישראלי שנפגע מכלי רכב ישראלי בשטחי הרשות, לזה של ישראלי שנפגע בשטח מדינת ישראל, נקט חוק היישום בטכניקת חקיקה, המשווה את הדין החל בשני המצבים, על ידי כך שקבע פיקציה, לפיה יראו תאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות ובה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי, כאילו אירעה בישראל. יישום לשוני־דווקני של הפיקציה מוביל לכך, שס"ק 3(ג) לפקודה איננו חל על תאונה שכזו, כיוון שעניינו בתאונות שאירעו שלא בישראל, בעוד שתאונה בה נפגע ישראלי מכלי רכב ישראלי רואים כאילו אירעה בישראל, משמע אין זו תאונה שאירעה בשטחי הרשות כלל (על פי הפיקציה).

 

          שלישית, גם ההיסטוריה החקיקתית תומכת במסקנה זו. בתהליך שהוביל לחקיקת חוק היישום עמדו לנגד עיני המחוקק מצבים בהם הפיצויים ישולמו כולם על ידי המבטחת, לעומת מצבים בהם חלק מן הפיצויים ישולמו על ידי המבטחת, והשלמתם תיעשה על ידי קרנית. כך מצינו, בחלק הכללי של דברי ההסבר להצעת החוק (הצע"ח 2299, 25.07.94), את הדברים הבאים:

 

כדי למנוע מצב שבו ישראלי שנפגע בתאונת דרכים שאירעה באיזור יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו יהיה זכאי לפיצוי נמוך יותר מחברו שנפגע בתאונת דרכים בישראל, מוצע לקבוע כי נפגע ישראלי ... יהיה זכאי להשלמת הפיצויים, בין ממבטח ישראלי ובין מהקרן שהוקמה לפי החוק. (ההדגשה שלי – א.א.)

 

          אילו נתקבלה עמדתה הפרשנית של המבטחת, כי אז לעולם היתה נעשית השלמתם של הפיצויים על ידי קרנית, בעוד שעל פי דברי ההסבר לחוק היישום, אפשר שגם המבטחת תישא בהשלמת הפיצויים.

 

          ורביעית, הדרך הפרשנית שמציעה המבטחת מייתרת, הלכה למעשה, את התיקון שהוסף בסעיף 2(א1), שכן לשיטתה – בגידרו של סעיף 12(ה) חייבת קרנית ממילא להשלים לישראלי שנפגע בתאונה בשטחי הרשות את הפיצויים שמעל לשיעור המגיע לו לפי דין המקום. אם נאמץ דרך פרשנית זו, נמצא המחוקק משחית מילותיו לריק. מאידך, הדרך הפרשנית שמציעה קרנית אינה מייתרת איזה מבין שני הסעיפים (2(א1) ו-12(ה)), שכן כל אחד מהם חל על קטיגוריה אחרת של מקרים.

 

9.       סיכומם של דברים, המבטחת חייבת לפצות את עזבון המנוח והתלויים בו, כאילו אירעה התאונה בישראל, ובכלל זה עליה לפצותם במלוא שיעור הפיצויים שהיו מגיעים להם אילו אירעה התאונה בישראל. פועל יוצא מן הדברים הללו, את התביעה נגד קרנית יש למחוק.

 

          לו דעתי נשמעת, יידחה, אפוא, ערעורה של המבטחת, והיא תחויב בשכר טרחתם של המשיבים 1-6 בסך של 10,000 ₪, ובשכר טרחתה של המשיבה 7 (קרנית) בסך 10,000 ₪.

 

 

 

 

 

 

כב' השופט דני צרפתי: אני מסכים.

 

 

 

 

 

 

 

 

כב' השופט עאטף עילבוני: אני מסכים.

 

 

 

 

הוחלט אפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעתו של כב' הנשיא.

 

 

 

 

 

ניתן היום,  י"ט ניסן תשע"ו, 27 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

 

 

 

ד"ר אברהם אברהם, דני צרפתי, עאטף עילבוני