בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 10856-01-22 פלונית נ' נדב ואח'

 

לפני	כבוד השופט שי משה מזרחי
תובעים:		1. עזבון המנוחה פלונית 2. פלוני 3. פלונית כולם ע"י ב"כ עוה"ד י. אייכנברונר
נגד
נתבעים:		1. ______ 2. ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

 

פסק דין

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 בגין תאונת דרכים מיום 2.8.2015, אשר בעקבותיה נפטרה בתם של התובעים.

 

השאלה העיקרית הדורשת הכרעה במסגרת פסק דין זה הינה שאלת פוטנציאל הכנסתה של המנוחה.

 

הצדדים לתובענה:

התובעים הינם הוריה ויורשיה של המנוחה, שנולדה ביום 26.10.1989 והלכה לעולמה ביום 12.7.2020, לאחר מעורבות בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.8.2015, בדרכה ליומה הראשון בעבודה בחברת "אמדוקס".

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

נתבע 1 הינו נהג הרכב המעורב בתאונה ונתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בו נהג.

אין חולק על חבותם של הנתבעים לפצות את העיזבון בגין התאונה.

 

 

 

 

התאונה ותוצאותיה:

התאונה אירעה עת חצתה המנוחה כביש בדרכה לעבודה והרכב הנהוג על ידי הנתבע 1 פגע בה. המנוחה נחבלה בראשה ומאז לא שבה אליה הכרתה המלאה עד שנפטרה ביום 12.7.2020, לאחר שסבלה מזיהום שהתפתח בעקבות החלפת "קנולה" בבית החולים "ברזילי".

 

ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי העמידה את נכותה של המנוחה על שיעור של 100% לצמיתות החל מיום 1.6.2017. נכות זו מחייבת מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

 

ראשית התובענה בהליך קודם בת.א. (מחוזי מרכז) 15271-07-18 בעוד המנוחה הייתה בחיים. במסגרת התובענה הנ"ל מונתה מומחית שיקום מטעם בית המשפט, ד"ר איזבלה שוורץ, אלא שבמהלך ההליך הלכה המנוחה לעולמה. התביעה נמחקה נוכח בקשת הצדדים לפנות להליך גישור. משלא צלח הגישור, הוגשה התובענה בה נדרש בית המשפט להכריע כעת.

 

פוטנציאל ההשתכרות של המנוחה

כאמור לעיל, זו השאלה העיקרית הדורשת הכרעה במסגרת פסק הדין.

הצדדים הגישו חוות דעת של כלכלנים בשאלה זו, אולם מקריאת סיכומיהם דומה כי המחלוקת ביניהם הצטמצמה עד כי לא נותר טעם לדיון בחוות הדעת ובעולה מחקירת המומחים.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משקפים בצורה הטובה ביותר את כושר השתכרותה של המנוחה ולפיכך מבקשים מבית המשפט לקבוע את בסיס השכר על יסוד נתונים אלה, תוך התחשבות בעליית שכר ככל שהמנוחה הייתה צוברת ותק בעבודתה ועד שילוש השכר הממוצע במשק.

הנתבעים מסכימים בסיכומיהם כי יש לסמוך ידיים על נתוני הלמ"ס, אולם טוענים כי יש להתאים את בסיס השכר הרלוונטי למנוחה על פי היחס בין הנתון היחיד הידוע לגביו (קרי שכרה לפי הסכם ההעסקה ב"אמדוקס") לבין השכר הממוצע במשק בענף ההייטק, אשר לטענתם היה גבוה ב-57% משכרה ההתחלתי של המנוחה בחברה. עוד טוענים כי אין להביא בחשבון עליית שכר כלשהי, נוכח העובדה כי המנוחה טרם השתלבה בשוק העבודה, לא עבדה ולו יום אחד בתחום ובראי נכותה הקונסטיציונאלית אשר הייתה משפיעה על המשך העסקתה ועל אפשרויות הקידום שלה.

 

 

 

 

 

 

 

המנוחה:

עוד מילדותה סבלה המנוחה מליקוי ראיה משמעותי והוגדרה עיוורת. נכותה הכללית הועמדה על ידי ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי על שיעור של 100%.

מעדות התובעים, הוריה של המנוחה, עלה כי למרות מגבלת הראיה, תפקדה המנוחה כילדה רגילה, למדה במסגרות חינוך רגילות והצליחה בלימודים. לאחר סיום לימודי התיכון התנדבה לשירות לאומי ועם סיום השירות למדה מוסיקה. שיפרה לימים את ציוני הבגרות, עברה מבחן פסיכומטרי והחלה ללמוד מדעי המחשב במכללת "ספיר" משך 4 שנים. לימודים אלה מומנו על ידי המוסד לביטוח לאומי ובתומם קיבלה המנוחה תואר ראשון במדעי המחשב. מיד עם תום לימודיה גויסה המנוחה לעבודה בחברת "אמדוקס" וחתמה על חוזה העסקתה אשר למרבה הצער לא בא לידי מימוש נוכח קרות התאונה ביומה הראשון לעבודה, עוד טרם דרכה כף רגלה בבניין. נטען כי נוכח נכותה של המנוחה, הייתה פטורה ממס הכנסה וכי מהיכרותם עם בתם, אין ספק כי הייתה עולה ומצליחה בעבודתה ושכרה היה עולה באופן משמעותי עד כדי שילוש השכר הממוצע במשק.

 

התובעים זימנו את ד"ר נורית גלעוז לתמיכת טענתם בכל הנוגע לכישוריה של המנוחה. ד"ר גלעוז מרצה במחלקה למדעי המחשב במכללה האקדמית "ספיר", וכיהנה בתפקיד ראשת המחלקה למדעי המחשב במכללה בעת לימודיה של המנוחה שם.

 

עיקר עדותה של ד"ר נורית גלעוז:

בתצהיר עדות ראשית שהגישה העדה, סיפרה העדה כי לימודי התואר במדעי המחשב דורשים יכולת למידה עצמית גבוהה, התמדה והשקעה מרובה בחזרה על החומר, אשר בדרך כלל מתאימים יותר לאנשים בעלי חשיבה אנליטית ונטייה למקצועות ריאליים. את המנוחה הכירה העדה לטענתה מקרוב בעיקר בשנת הלימודים האחרונה שלה, בה לימדה את המנוחה בארבעה קורסים. העדה זכרה כי המנוחה "תמיד בשורה הראשונה" מתאמצת לקרוא מן הלוח "התרשמתי מאוד מנחישותה והתמדתה, חרף מוגבלותה והאתגרים שעמדו בפניה בשל כך". עוד סיפרה העדה כי המנוחה מעולם לא דרשה יחס מועדף ולא ביקשה הנחות או הקלות מעבר למה שהוגדר לה על ידי מרכז הנגישות של דיקן הסטודנטים. בסיום לימודיה מסרה המנוחה את שמה של העדה כממליצה ואכן לימים התקשרו אל העדה מחברת "אמדוקס" או אז "אמרתי שאני ממליצה לגייס אותה, כי אני מתרשמת שהיא תהיה עובדת שתתמיד ותתאמץ ללמוד ולהתפתח כפי שעשתה במהלך הלימודים".

 

חקירתה הנגדית של העדה העלתה כי את מבחניה קיבלה המנוחה על דפים מוגדלים נוכח ליקוי הראייה שלה. תיקה האישי של המנוחה על ציוניה במכללה לא הוצג.

 

 

 

הסכם ההעסקה בחברת "אמדוקס":

מהסכם ההעסקה שהוצג לבית המשפט (ת/3) עולה כי תפקידה של המנוחה בחברה היה, בין היתר, לפתח ולבדוק תוכנה על פי דרישות הלקוח, לעבוד בצוות עם מפתחים בישראל ובאתרי הלקוח, לתמוך ולתקן תקלות תוכנה ללקוחות. לפי ההסכם, במהלך העבודה תהא רשאית החברה מפעם לפעם ובהתאם לצרכיה להטיל על המנוחה תפקידים נוספים או אחרים. 

על פי סעיף 3 להסכם, המשכורת החודשית של המנוחה תעמוד על 10,921 ₪ ברוטו והיא תעודכן על פי תוספות היוקר כפי שישולמו בכלל המשק. מדי שנה תערוך החברה בחינה מחודשת של משכורתה של המנוחה וזאת מבלי שתהיה מחויבת להעלותו.

בגין העבודה בשעות נוספות הוסכם על תשלום חודשי גלובלי של 1,449 ₪ המהווה מקדמה לכיסוי תשלום בגין עבודה בשעות נוספות. הוצהר כי התשלום בגין שעות נוספות גלובלי משולם אף בגין נכונות העובד לעבוד בשעות נוספות ומתוך כוונת הצדדים כי העובד יידרש לעבוד בשעות נוספות ל-45 שעות העבודה השבועיות. התשלום בגין שעות נוספות, כך נכתב, אינו מהווה חלק מהשכר הקובע, לרבות לצורך זכויות סוציאליות.

עוד הוסכם על מרכיב נסיעות בסך 630 ₪ ברוטו לחודש, חופשה, הבראה, ימי מחלה על פי דין וביטוחים פנסיוניים. סך המשכורת אם כן, עמד על 13,000 ₪ לחודש.

לפי ההסכם, לאחר השלמת שנת עבודה מלאה בחברה, המנוחה זכאית להצטרף לקרן השתלמות לפי בחירתה או אז ינוכה ממשכורתה  סך של 2.5% והחברה תפריש 7.5% נוספים ממנה לקרן.

בכל הנוגע לבונוסים הוסכם כי אלה יינתנו בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי של החברה ולכל הפחות לאחר 6 חודשי עבודה רצופים לפני מועד התשלום ועבודה בפועל בחברה.

 

התובעים הגישו את תצהירה של נציגת החברה ומי שמשמשת כמנהלת משאבי אנוש בה מזה שבע שנים בקרוב (מתוכן שלוש במחלקה האמורה), הגברת ענבר מרק, בתמיכה לטענותיהם בכל הנוגע לשכרה של המנוחה ופוטנציאל הכנסתה.

 

עיקר עדותה של נציגת חברת "אמדוקס" הגברת ענבר מרק:

בתצהירה סיפרה כי החברה דוגלת בגיוס אנשים עם מוגבלות ורואה בהם חלק בלתי נפרד מעובדי החברה. שכרם של העובדים בעלי המוגבלות אינו שונה מזה של עמיתיהם לעבודה שאינם מוגבלים, לרבות הטבות ובונוסים.

בכל הנוגע למנוחה סיפרה הגברת מרק בתצהירה, כי היא התקבלה לעבודה בחברה כמפתחת תוכנה בכפוף להוראות הסכם עבודה אישי מיום 27.5.2015 אשר על פיו יום העבודה הראשון של המנוחה נקבע ל-2.8.2015. שכרה הועמד על 13,000 ₪ בחודש כולל תוספת שעות נוספות ונסיעות. המנוחה הייתה זכאית לבונוס בהתאם לתכנית הבונוסים של החברה שמוענק באופן אישי בהתאם לשיקול דעת המנהל בהתאם להערכתו את ביצועי העובד, רווחיות החברה ושיקולים נוספים שלא פורטו. עוד נקבע כי המנוחה הייתה זכאית להפרשות מעביד לזכויות פנסיה מכל רכיבי שכרה למעט שעות נוספות ולאחר שנת עבודה אחת הייתה זכאית גם לקרן השתלמות בשיעור 7.5% משכרה היסודי. חוזה ההעסקה לא היה מוגבל בזמן והוצהר כי במהלך תקופת עבודתם בחברה ובהתאם להחלטת החברה העובדים עשויים להיות זכאים להעלאת שכר. הוצהר כי אילו המנוחה הייתה ממשיכה לעבוד עד מועד חתימת התצהיר (28.2.2024) סביר להניח ששכרה היה עולה במהלך תקופה זו. אחוז העלייה לא צוין בתצהיר. תיקה של המנוחה, הגם שהתברר שקיים בחברה, לא צורף לתיק המוצגים.

 

מחקירתה הנגדית של העדה עלה כי החלה עבודתה בחברה בשנת 2018. עוד עלה כי החברה חוותה מספר גלי פיטורין משמעותיים; הראשון בשנת 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה, השני והשלישי בשנת 2023 והרביעי באמצע שנת 2024. בכל גל פיטורין פוטרו מספר מאות עובדים בחברה בישראל.

 

כבר עתה יצוין כי לאחר חקירתה של העדה, נותר הנסתר רב על הגלוי. בית המשפט ביקש לקבל פרטים נוספים מן העדה לאחר חקירתה הנגדית (למשל, בכל הנוגע לתהליך קבלתה של המנוחה לעבודה, מנגנון תוספות השכר בחברה, פערי השכר בין גברים לנשים בחברה וכיוב' פרטים), אולם נוכח התנגדות הנתבעת, אשר עמדה על כך כי תצהירה של העדה היה צריך לכלול את כל הפרטים הנ"ל מראש, לא נחקרה העדה בנדון ושאלת פוטנציאל הכנסתה בחברה נותרה להכרעה על בסיס שאר הראיות כמתואר לעיל.

 

דיון ומסקנות

מכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפניי מעלה כי המנוחה לא נתנה לאיש או דבר לעמוד בדרכה להצלחה, חרף כבדות ראייתה. על עובדת התקבלותה לעבודה באחת מחברת ההייטק המובילות  בישראל איש אינו חולק וכך גם לא על גובה שכרה כפי שנקבע בחוזה ההעסקה שצורף לתיק בית המשפט.

 

בקביעת פוטנציאל ההכנסה של אדם, כל מקרה נבחן לגופו, כאשר ישנה עדיפות מובהקת לנתונים ספציפיים אודות הנפגע על פני ספקולציות כאלה ואחרות ואף חוות דעת מקצועיות. אולם ניתן לומר בכלליות, כי על הראיות לבסס את הטענה כי הנפגע היה צפוי להשביח את שכרו וכי היו לו נתונים וכישרונות המאפשרים לצפות זאת, כגון: יכולת אינטלקטואלית הפותחת קשת מקצועית רחבה וסיכוי להצלחה במקצועות בהם נדרשים כישורים כאלה; חריצות; התמדה; קשר טוב עם בני אדם; כושר ארגון וכיוצא באלה תכונות המסייעות להצלחה. כך גם יש לתת את הדעת לנקודת הזמן בה אירעה התאונה: תחילת הדרך המקצועית, תווכה או שלהי הדרך וכן לשאלת העתיד המקצועי -בבחינת האם זה לוט בערפל (כמו במקרה של קטינים) או שמא מדובר במי שכבר ביסס את ניסיונו וכשרונו המקצועי.[1]

 

בכל הנוגע למנוחה, הוכחו כישוריה. המנוחה עשתה דרך ארוכה חרף מגבלתה והוכיחה כי כבדות ראייתה אינה עומדת לה לרועץ, אף לא כאשר מדובר במקצוע הדורש עבודה של שעות ארוכות מול מחשב. היא התקבלה לעבודה ל"אמדוקס" בזכות כישוריה וחרף מגבלתה.

 

הנתבעת טוענת כי מעדותה של הגברת מרק עולה שהחברה נקלעה לגלי פיטורין בשנת 2020 ו-2024, במהלכם פוטרו למעלה מאלף עובדים, ומכאן שלא מן הנמנע כי המנוחה, על רקע מגבלתה, הייתה מוצאת את עצמה מפוטרת. הגם שלא ניתן להתעלם מעדותה של גברת מרק בנדון, הרי שמחקירתה לא עלה כי החברה העדיפה את פיטוריהם של החדשים על הוותיקים. זאת ועוד, המדובר בתחום פעיל שבו נוצרים מקומות עבודה רבים חדשות לבקרים ו"לא אלמן ישראל". למנוחה היה בהחלט מקום בתחום ולא הוכח כי המדובר במי שבחרה בעיסוק שאינו מתאים למידותיה. אדרבה, כאמור לעיל, הוכח כי למרות מגבלותיה, הצליחה המנוחה להתקבל לעבודה בחברה מן הגדולות במשק הישראלי.

 

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמנוחה נפגעה ביומה הראשון לעבודה ואין נתונים לגבי השתלבותה בפועל ב"אמדוקס" בפרט ובתחום ההייטק בכלל (כאמור לעיל, תיקה האישי לא הוצג לבית המשפט ותצהירה של הגברת מרק לא פורט דיו).

 

אשר על כן, אני סבור שנכון לגזור מתוך חישוב הפסדיה של המנוחה סך של 80% (קרי הפחתה של 20%) המגלמים סיכונים כאלה ואחרים הן בתחום התעסוקתי בו בחרה המנוחה והן בשוק העבודה בכלל, ביניהם העובדה כי המדובר בתחילת דרכה של המנוחה וחוסר הוודאות בכל הנוגע לעתידה המקצועי בחברה או בתחום.

 

אני סבור שאת פוטנציאל ההשתכרות של המנוחה בעתיד יש לקבוע על בסיס השכר הממוצע בענף ההייטק, נתון ששני הצדדים הפנו אליו, כל אחד מושך לכיוונו. הנתונים הרשמיים של הלמ"ס מבוססים על כלל המשרות בענף- של אלה שרק התחילו בעבודתם ושל אלה שביססו עצמם משך שנים בתחום. זוהי מהות הסטטיסטיקה וטוב עשו הצדדים אשר בחרו לסמוך יותר על נתונים אלה מאשר על הניתוחים שהובאו בחוות הדעת של הכלכלנים מטעמם.

אני סבור כי ביסוס החישוב לעתיד על סמך היחס שבין שכרה של המנוחה לבין השכר הממוצע בענף אינו סביר. אכן, וכאמור לעיל, לא ניתן לדעת אם המנוחה הייתה מתמידה בעבודה ב"אמדוקס", עולה בסולם הדרגות, שכרה היה עולה וכיוצא באלה נתונים. עם זאת, עברה עשוי להעיד על עתידה, ובעניין זה על בית המשפט להעריך את סיכויה של  המנוחה ולא יותר, ועל כן אקח בחשבון 80% מן החישוב האקטוארי כמוסבר לעיל (ראה ע"א 237/80 ברששת נגד האשאש ואח', פ"ד ל"ו (1) 281, 299).

 

שכרה של התובעת לפי החוזה עמד על 13,000 ₪ נכון לאוגוסט 2015.

השכר הממוצע במשק עמד באותו חודש על סך של 9,433 ₪.

השכר הממוצע למשרת שכיר בהייטק בתחום בו התמחתה המנוחה עמד בשנת 2015 על 21,017 ₪.

 

עינינו הרואות: שכרה של המנוחה היה גבוה ב-28% מהשכר הממוצע במשק מצד אחד ואילו נמוך ב-39% מהשכר הממוצע של שכיר בענף ההייטק אותה שנה. ואין זה פלא. המנוחה רק החלה את עבודתה בחברה. לשם סיבור העין, השכר הממוצע במשק היה נמוך ב-55% מהשכר הממוצע למשרת שכיר בהייטק בשנת 2015.

 

סיכום

בשקלול כל הנתונים העומדים לפניי, אני סבור כי נכון להעמיד את הכנסתה של המנוחה לאורך השנים באופן הבא, תוך שאני לוקח בחשבון גם את הסכם העסקתה, ממנו עולה כי מדי שנה תיערך בחינה מחודשת של משכורתה וזאת מבלי שהחברה תהא מחויבת להעלותה:

 

לחמש השנים הראשונות ועד פטירתה, על בסיס הכנסתה של המנוחה, תוך תוספת קרן השתלמות החל מהשנה השנייה לעבודתה, כקבוע בחוזה.

 

החל מהשנה הששית ולאחר פטירתה, עד היום ולעתיד, יעמוד בסיס הכנסתה כנקוב בנתוני הלמ"ס למגזר ולהתמחותה של המנוחה על פי השנתון הסטטיסטי. מאחר ולשנת 2024/2025 טרם פורסמו נתונים שנתיים, יחושבו הפסדי העיזבון בנדון על בסיס השכר הממוצע השנתי בהייטק בשנת 2024, ולחודש אוגוסט 2025 שהוא הפרסום הרשמי האחרון של הלמ"ס:

 

2020: 25,868 ₪ (משוערך: 30,597 ₪) (לשם השוואה, השכר הממוצע במשק עמד על 11,000 ₪).

2021: 28,090 ₪ (משוערך: 32,961 ₪) (לשם השוואה, השכר הממוצע במשק עמד על 11,500 ₪).

2022: 29,556 ₪ (משוערך: 33,359 ₪) (לשם השוואה, השכר הממוצע במשק עמד על 11,500 ₪).

2023: 31,607 ₪ (משוערך: 33,978 ₪) (לשם השוואה, השכר הממוצע במשק עמד על 12,500 ₪).

2024: 33,394 ₪ (משוערך: 34,925 ₪) (לשם השוואה, השכר הממוצע במשק עמד על 13,000 ₪).

8/2025: 33,932 ₪ (לשם השוואה השכר הממוצע במשק עומד על 13,500 ₪).

המנוחה הייתה פטורה מתשלום מס הכנסה ולכן לא ינוכה מס מבסיס ההכנסה.

 

המנוחה הייתה רווקה לעת התאונה ובעת פטירתה, לא הותירה אחריה תלויים ומכאן כי חישוב הפסדיה של המנוחה לאחר הפטירה ולעתיד, בגין "השנים האבודות" יבוסס על פסק הדין בע"א 10990/05 פינץ נגד הראל, פ"ד סא(1) 325 (2006), קרי תוך ניכוי הוצאות קיום בשיעור 70% מהכנסתה הצפויה של המנוחה, מתוך הנחה כי הייתה עוזבת את בית הוריה ומוצאת לעצמה דיור עצמאי ומכלכלת את עצמה, וכמוסכם על ידי התובעים.

 

את טענת הנתבעת כי יש להפחית מן השכר המוסכם סך של 630 ₪ בעבור דמי נסיעות, שכן מדובר בהחזר של הוצאות הנסיעה שהמנוחה הייתה מוציאה בפועל כדי להגיע למקום העבודה ובחזרה לביתה בסיום יום העבודה, אני דוחה. רכיב הוצאות הנסיעה הינו חלק בלתי נפרד מהשכר ומהזכויות וההטבות הניתנות לעובד ואין להבחין בין תשלום שכר בכסף לבין מתן הטבות שוות כסף. אלה כאלה ייכללו בחישוב הפסדי ההשתכרות ( ראה ע"א 2235/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נגד עיזבון המנוח עבד שוארמה ז"ל, פ"ד נד(3) 615 (2000)).

 

תקופת אשפוזה של המנוחה וההוצאות הנחסכות                                                                 

לטענת הנתבעת, בתקופה שבין 2.8.2015 ועד 5.3.2017, משך 19 חודשים, עת הייתה המנוחה מאושפזת במוסדות רפואיים, יש לנכות 70% מבסיס השכר הרלוונטי וזאת בשל החיסכון בהוצאות המחיה שמרביתם סופקו על ידי המוסד הרפואי בו אושפזה. הנתבעת מפנה לסיכום ההלכה בנדון לע"א 1952/11 אלהווא נגד עירית ירושלים, 6.11.2012. התובעים מחשבים את ההפסד במלואו ללא ניכוי הוצאות מחייה (דיור, מזון וביגוד). לא למותר להזכיר כי המנוחה הייתה רווקה והתגוררה בבתי הוריה במושב ברכיה לעת התאונה.

 

בפרשת אלהווא, אושפז הנפגע, רווק שהתגורר עם משפחתו המורחבת, במוסד משך שבע שנים קודם מתן פסק הדין והיה צפוי לשהות במוסד עד תום תוחלת חייו. לדידי, מתאימה יותר קביעתו של כבוד השופט עמית בע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוח בע"מ נגד שובבו (25.11.203), הדומה יותר למקרה הנדון לפניי. בפרשת שובבו אושפז הנפגע לטיפול ושיקום משך 20 חודשים במצטבר ו-16 חודשים רצופים ב"רעות". כבוד השופט עמית קבע כי "איני רואה להרחיב הלכה זו (קרי, ניכוי 70% מבסיס השכר-הערה שלי- שמ.מ) על 'אשפוז לשעה' שנועד לצורכי הטיפול בנפגע לאחר התאונה, גם אם השעה התארכה למספר רב של חודשי טיפול ושיקום". הוסף לכך העובדה כי המנוחה התגוררה בבית הוריה לעת התאונה, ונמצאת מתחזק במסקנה כי במקרה הנדון אין לנכות לתקופת האשפוז 70% מהכנסתה של המנוחה.

החישוב

חישוב הנזק לעבר ולעתיד:

החישוב יבוסס, בחלקים הרלוונטיים, על הצמדת שכרה של המנוחה למדד, בסך 13,000 ₪ להיום: 15,436 ₪.

*מיום 2.8.2015 עד 2.8.2016: 15,436*12=185,232 ₪.

בצירוף פנסיה: 23,154 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 65,370 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 274,000 ₪.

*מיום 2.8.2016 עד 5.3.2017: 15,436*7= 108,052 ₪.

בצירוף פנסיה: 13,506 ₪.

בצירוף קה"ש: 8,104 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 39,757 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 169,420 ₪.

*מיום 5.3.2017 עד 12.7.2020: 15,436*40= 617,440 ₪.

בצירוף פנסיה: 77,180 ₪.

בצירוף קה"ש: 46,308 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 209,000 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 949,928 ₪.

*מיום 2.8.2020 ועד 31.12.2020: 30,597*30%*12=110,150 ₪.[2]

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 20,500 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל):  131,000 ₪.

*מיום 1.1.2021 עד 31.12.2021: 32,961*30%*12: 118,659 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 18,000 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 136,660 ₪.

*מיום 1.1.2022 עד 31.12.2022: 33,359*30%*12=120,092 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 14,951 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 135,000 ₪.

*מיום 1.1.2023 עד 31.12.2023: 33,978*30%*12=122,320 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 11,734 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 134,000 ₪.

*מיום 1.1.2024 עד 31.12.2024: 34,925*30%*12: 125,730 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 7,664 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 133,395 ₪.

*מיום 1.1.2025 עד 15.12.2025: 33,932*30%*11.5: 117,065 ₪.

בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 3,989 ₪.

סה"כ לתקופה (במעוגל): 121,000 ₪.

*מהיום ועד גיל 67: 33,932*30%*242=2,463,463 ₪.

 

 

סה"כ נזק לעבר ולעתיד בגין הפסדי הכנסה:  4,647,866 ₪*80%=3,718,293 ₪.

 

 

עזרת הזולת לעבר:

מחוות דעתה של ד"ר שוורץ עולה כי המנוחה התגוררה בבית ההוריה בקומת קרקע המותאמת לכיסא גלגלים. התגוררה בחדר שינה נפרד וטופלה על ידי שתי מטפלות שהתגוררו בבית באופן קבוע. המנוחה הונשמה דרך פיום קנה, בתהליך גמילה, הפסקות הנשמה של שעה ושעה חצי עם סטורציה תקינה. הזנה ושתיה דרך פיום קיבה מסוג פג. לגופה הושם טיטול.

מן הבחינה הסיעודית ציינה המומחית כי המנוחה הייתה מרותקת למיטה וכיסא גלגלים, קיבלה טיפול סיעודי מלא לאורך כל שעות היממה והוריה היו צמודים אליה, כאשר אימה נמצאה בבית כמטפלת הראשית בה. אביה היה מעורב גם הוא בטיפול במנוחה. בעת הבדיקה דיווחו הורי המנוחה כי חל שיפור מסוים בתקשורת עמה ובתגובותיה לסביבה, היא הגיבה למשפחתה עם פקיחת העיניים ועצימתם, ענתה "כן" עם מצמוץ, בו חזתה המומחית במהלך הבדיקה וביצעה פקודות פשוטות כגון הנעת הראש, כפות הידיים וכפות הרגליים, פעולות שגם בהן צפתה המומחית. צוין כי המנוחה לא יצאה מהבית והעבירה את רוב שעות היממה במיטה. למספר שעות ביום הייתה מועברת לכיסא גלגלים ולמיטת העמדה ויוצאת למרפסת. המומחית קבעה כי המנוחה נזקקה להשגחה של 24 שעות ביממה.

 

התובעת, אמה של המנוחה, סיפרה בתצהירה שמיום התאונה לא הגיעה יותר לעבודה. את שכרה קיבלה על חשבון ימי מחלה והחל מחודש 12/2015 הייתה בחופשה ללא תשלום. לאחר שהבינה שהמנוחה זקוקה לה, ביקשה לפרוש פרישה מוקדמת ובחודש 2/2016 יצאה לגמלאות.  התובע היה אחראי על כל הנושא הכספי הקשור בטיפול במנוחה. התובעים פירטו את הוצאותיהם מאז התאונה ועד לכתה של המנוחה לבית עולמה.

 

מחקירתם הנגדית של התובעים עלה כי ביקשו לבתם המנוחה את הטיפול והעזרים הטובים ביותר שבנמצא ועל כן עמדו על כך כי המטפלות ששהו לצדה תהיינה אחיות במקצוען, אם כי התברר כי אלה היו ברמה נמוכה בהשוואה לאם (התובעת) ועל כן האחרונה פיקחה על השתיים מקרוב ואף נטלה חלק פעיל בטיפול במנוחה (לעיתים הושכרו שירותיה של אחות מפקחת שתחליף את התובעת). לאחר פטירתה של המנוחה, לא חזרה התובעת לעבודה נוכח מצבה הנפשי הקשה והדיכאון בו לקתה. התובע ממשיך לעבוד כאיש צוות חשמל בבית החולים "ברזילי". 

 

עזרה בתקופת האשפוז

התובעים  מבקשים לפסוק להם פיצוי בסך 5,000 ₪ לחודש, בגין העזרה החריגה שהעניקו  למנוחה, שהייתה, לטענתם, הרבה מעבר לעזרה הרגילה של קרובי משפחה וזאת לתקופה של 19 חודשים שבהם שהתה במוסדות רפואיים.

 

הנתבעת סבורה כי דרישתם של התובעים לתקופה זו חסרת בסיס נוכח הטיפול המסור שהעניקו צוותי הרפואה למנוחה.

 

המנוחה אושפזה במוסדות רפואיים משך 19 חודשים, במהלכם שהתה התובעת לצדה כאשר התובע ובני משפחה אחרים מחליפים אותה מדי פעם לצרכי התרעננות. אין ספק כי הצוות הרפואי המסור במוסדות הרפואיים העניק למנוחה את הטיפול המיטבי האפשרי, אולם גם זאת נהיר- כי מצבה של המנוחה כפי שתואר לעיל, בעיקר בתקופה הסמוכה לתאונה ונוכח הניתוחים שעברה, חייב פיקוח והשגחה מוגברים, כאלה שאין בידיי הצוות הרפואי העמוס ממילא, להעניק למנוחה מסביב לשעון.

 

אכן,  עזרת בני משפחה ניתנת לפיצוי הן בתקופה בה שוהה הניזוק במוסד רפואי והן  בתקופה בה הינו מחוץ למוסד הרפואי ובביתו (ר' לעניין זה ע"א 5157/91 מדינת ישראל נ' תבור [נבו] (23.10.94), בו קובע ביהמ"ש (כב' הש' שטרסברג כהן): "  אין לגרוס כי בכל מקרה ובכל מצב בו אדם מאושפז במוסד ציבורי יש בכך כדי לספק לו את כל מה שנחוץ לו באופן ראוי והולם כפי שאין לקבוע שכל מי שנמצא במוסד כזה ראוי לפיצוי על כל עזרה ועל כל הוצאה שהוא או בני משפחתו ימצאו לנכון לקבל ולהוציא בקשר למצבו, מעבר למה שמסופק לו על ידי המוסד. השאלה היא שאלה של עובדה, וכל מקרה ונסיבותיו ובלבד שישמר העקרון המנחה לפיו יש להצטמצם לסביר ולהולם ולא למירב ולמיטב" (ראה גם רע"א 7361/14 פלונית נגד פלוני, 6.1.2015).

 

עזרה בתקופה שבה שהתה המנוחה בבית התובעים

התובעים מבקשים פיצוי בגין התקופה בה שהתה המנוחה בביתם, או אז שכרו התובעים מטפלות לתקופה של 40 חודשים אשר עבדו במשמרות בפיקוחה של התובעת (האחת מחודש מרץ 2017 השנייה מחודש אוקטובר 2017). התובעים מבקשים להעריך את העזרה בגין המטפלות בסך של 25,000 ₪ וטוענים כי יש מקום לפסוק את הסכום החודשי האמור, העולה על זה שנפסק בהלכת אקסלרד אשר בהצמדה להיום עומד על סך של כ-19,000 ₪. את דרישתם הם מבססים על החישוב הבא שהובא בתצהירו של התובע: 9,500 ₪ בעבור כל מטפלת (שהם 5,800 ₪ בעבור כל אחת מהן בתוספת מדור, ביטוחים וזכויות סוציאליות) בתוספת הפסדי שכרה של התובעת ועלות השכרתה של אחות פרטית שתנהל את הטיפול כאשר התובעת נאלצה להיעדר מהבית (ראה תצהירו של התובע).

 

הנתבעת סבורה כי לתקופה זו יש לפסוק פיצוי בשיעור מוצמד לסכום שנקבע בהלכת אקסלרד.

 

הפסדי הכנסה לתובעת-האמא

בסיכומיה, ובניגוד לחישוב שערך התובע בתצהירו, התובעת מבקשת פיצוי גם בעבור הפסדי ההכנסה שנגרמו לה בעקבות פרישתה לפנסיה מוקדמת, כאשר הלכה למעשה מאז התאונה לא חזרה לעבודה והקדישה את כל זמנה לטיפול במנוחה.

 

מטופס 106 לשנת 2014 עולה כי שכרה השנתי של התובעת עמד על סך של 201,000 ₪, שהם 16,750 ₪ בחישוב החודשי. מתלושים משנת 2019 עולה כי סך הפנסיה החודשית של התובעת עמדה על 8,652 ₪ (לפי מסמכי הפרישה הפנסיה של התובעת תעמוד על 65% משכרה הקובע).

 

בכל הנוגע לדרישת התובעת לפיצוי בגין פרישה מוקדמת מעבודה, דוחה הנתבעת את הדרישה, הן בשל העובדה כי רכיב זה לא נכלל בכתב התביעה וכעת הינו בגדר "הרחבת חזית" והן בשל העובדה כי התובע טען בחקירתו כי ויתר על רכיב זה בתביעה (עמ' 13 לפרוטוקול). עוד נטען כי גם לגופו של עניין  לא היה כל צורך אובייקטיבי בהפסקת עבודתה של התובעת.

 

דיון ומסקנות

מהראיות עולה כי החל מחודש אוקטובר 2016 טופלה המנוחה בבית החולים "רעות" והחל מיום 14.3.2017 החלה לסעוד את המנוחה עובדת זרה. מבלי להתעלם מפרישתה המוקדמת של התובעת לגמלאות בחודש פברואר 2016, אני סבור כי לאחר אוקטובר 2016 נפתחה הדרך בפני התובעת, עם כל הקושי בדבר, לחזור ולו הדרגתית למעגל העבודה, למצער לאחר מרץ 2017, בעיקר נוכח העובדה כי באוקטובר 2017 הצטרפה למעגל טיפולי במנוחה עובדת סיעודית נוספת.

 

סיכומי התביעה כוללים למעשה דרישה לכפל פיצוי, כמוסבר לעיל: פעם במסגרת עזרת צד שלישי ופעם במסגרת הפסדי הכנסה לתובעת, זאת מעבר לעובדה כי האחרונים לא נכללו בכתב התביעה.

 

בשקלול כל הראיות שעמדו לפניי אני סבור כי נכון לפצות את התובעים בגין העזרה המסורה שהעניקו למנוחה בתקופת האשפוז בסך של 125,000 ₪ בערכים ליום פסק הדין, כאשר סכום זה כולל בחובו הפסדים שנגרמו לתובעת, ככל שנגרמו, בשל צמצום עבודתה (בממוצע 6,500 ₪ לחודש).

 

בכל הנוגע לעזרה בשכר ששכרו התובעים, הרי שהגם שאין ספק שרצו להעניק למנוחה את הטיפול הטוב ביותר, על בית המשפט לפסוק את הפיצוי "הסביר וההולם" ופיצוי זה הוגדר בפסק דין אקסלרד, בכפוף לחריגים ויוצאי דופן במיוחד ועל בסיס חוות דעת של מומחה, אשר בעניינו לא קבעה כי המנוחה נדרשה ליותר ממטפלת אחת.  הצדדים מסכימים כי הסכום המשוערך בפסק הדין עומד כיום על סך של 19,188 ₪. לא מצאתי בנסיבות המקרה הנדון מקום לסטות מסכום זה.

מכאן כי יש לפסוק פיצוי המגלם סכום זה במכפלת 40 חודשים: 767,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה: 1,000,000 ₪ (במעוגל).

 

 

הוצאות נסיעה וניידות

התובעים מבקשים כ-200,000 ₪ בראש נזק זה לתקופת אשפוזה של המנוחה ועוד כ-20,000 ₪ לתקופה בה שהתה בביתה ועד פטירתה. דרישה זו כוללת בחובה החזר בעבור חניה, דלק ושינה מתוך הכרה כי התובעים נאלצו לנסוע ממושב ברכיה, הסמוך לאשקלון, לבתי החולים השונים (סורוקה בבאר שבע המרוחק מן המושב 60 ק"מ, שיבא ברמת גן המרוחק ממושב ברכיה מרחק דומה, ולוינשטיין ברעננה המרוחק מן המושב 70 ק"מ) ונסיעות יומיומיות אלה, לרבות ההוצאות הנלוות לה, עלו כסף רב.

הנתבעת מפנה לתצהירו של התובע ממנו עלה כי הוצאות התובעים הסתכמו בכ-100,000 ₪, שלא נשתמרו קבלות וכי התובע לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית כיצד הגיע לסכום הנתבע, אם כי העריך שמדובר בנסיעות של כאלף ק"מ בשבוע. הנתבעת מציעה סך של 28,000 ₪ בראש נזק זה.

כאן המקום להפנות לתצהירו של התובע ממנו עלה כי הלכה למעשה החלה המנוחה לצאת את הבית רק לאחר שנרכש הרכב המומלץ על ידי  ד"ר שוורץ ("הסעה ברכב מתאים לאלונקה"), קרי בחודש 10/2019 שנה קודם פטירתה וכי גם אז לא הספיקו להסיעה הרבה נוכח העובדה שאושפזה חדשות לבקרים עד פטירתה.         

בכל הקשור עם הוצאות ובין היתר הוצאות נסיעה, מן הראוי לצרף קבלות בגין נסיעות אלה, בעיקר קבלות על תשלום הוצאות דלק שהרי בנזק מיוחד עסקינן. ועדיין לא יכול להיות חולק, כי נסיעות בוצעו על ידי התובעים ובני המשפחה לצורך שהייה בקרבתה של המנוחה במוסדות הרפואיים השונים. מאחר ומדובר בתקופת זמן לא מבוטלת של 19 חודשים ועוד תקופה ארוכה של שהייה בבית, אני סבור כי סכום גלובלי בסך 85,000  ₪ יהלום ראש נזק זה (בחישוב של כ- 4,000 ₪ לחודש לתקופת האשפוז ועוד כ- 750 ₪ לחודש מאז נקנה הרכב ועד פטירתה, בערכים של היום).

 

 

 

 

 

הוצאות בגין ציוד קבוע ומתכלה:

לטענת התובעים, היו להם הוצאות מרובות עבור הציוד הקבוע אותו נאלצו לרכוש על מנת לטפל בצורה הטובה ביותר במנוחה. מרביתו אושר על ידי המומחית. בכל הנוגע לציוד מתכלה טענו התובעים כי רכישת מוצרי ספיגה, תרופות ואוכל נוזלי הגיעה כדי סך של 3,634 ₪ מדי חודש, מבלי שנשתמרו קבלות במלואן. עם זאת, התובעים ניהלו רישום מדגמי של ההוצאות בטבלת "אקסל".

הנתבעת דוחה את דרישת התובעים ומפנה לחוות דעתה של ד"ר שוורץ ומציינת כי מתצהירו ועדותו של התובע עלה כי קיבלו החזר כמעט מלא מקופת החולים על רכישת מיטה רפואית ואת מנוף הערסל קיבלו ללא תשלום מהקופה. הנתבעת מפנה עוד לעובדה כי חלק מן המכשירים שנקנו עדיין מצויים בידיי התובעים (מכשיר אולטראסאונד בעלות 20,000 ₪, מערכת חמצן בעלות של כ-11,000 ₪, גנרטור בעלות של כ-3,500 ₪, ומערכת סטורציה בעלות של כ-7,500 ₪, עמ' 17 לפרוטוקול). התובע העיד כי מקופת החולים קיבלו גם החזר בעבור ציוד אורתופדי בשווי 9,100 ₪ (עמ' 217 לראיות התובעים, עמ' 16 לפרוטוקול).

 

חוות דעתה של ד"ר שוורץ נכתבה בחודש נובמבר 2019, כארבע שנים לאחר התאונה וכשנה קודם פטירתה של המנוחה. מחוות הדעת ומתשובות ההבהרה עולה כי הבית הותאם לכיסא גלגלים, וכי המנוחה נדרשה לשורת עזרים רפואיים, החל ממכונת הנשמה ביתית וכלה בנעליים אורתופדיות. התובעים צירפו לתצהירים קבלות בגין רכישת עזרים רפואיים ונוספים ומעיון בהן עולה כי מעבר לציוד שהומלץ על ידי המומחית נקנו גם עזרים שלא נכללו בחוות הדעת, אולם אין בכך כדי לאיין פיצוי בגינם שכן ברי כי נדרשו (למשל, שקע חשמלי לשבת, ארון ומיטה-ספה למטפלת, מדפים וכיוב' דברים שרכישתם מאליה מובנת). סך הקבלות בגין האביזרים שנזכרים בחוות הדעת מגיע כדי 49,131 ₪.

 

נמצאה קבלה ע"ס 79,560 ₪ מ"מדטכניקה בע"מ" שאינה מפורטת ועוד קבלה ע"ס 2,400 ₪ מ"קוסמוטרייד", קבלה ע"ס 3,276 ₪ מ"פנל אור פתרונות לבנייה קלה בע"מ", קבלה ע"ס 11,098 ₪+7,502 ₪  מ"קלינטיקה בע"מ" אשר מעדות התובע עולה כי מגלמות רכישת מערכת חמצן נוזלי וסטורציה אשר אושרו על ידי המומחית בחוות דעתה ובתשובות ההבהרה, קבלה ע"ס 21,200 ₪ מ"פייב".

 

סך ההוצאות על רכישת ציוד קבוע שהוכחו, אם כן, מגיע כדי 67,731 ₪. עם זאת, לא ניתן להתעלם מחוות הדעת והציוד הקבוע שנדרש על פיה לטיפול במנוחה, ושלא נתקבל מקופת החולים בכוח או בפועל (כגון, מכונת הנשמה ביתית, אלונקת רחצה, עמידון, כיסא גלגלים, מכשיר שאיבה מקנה הנשימה ועוד). דומה כי חלק מעזרים אלה מגולמים בקבלה ע"ס 79,560 ₪  שתוארה לעיל ללא פירוט וככל הנראה כוללת בתוכה גם את התאמת הדירה לצרכיה של המנוחה.

 

מאחר ולתובעים עוד אין צורך במכשור הרפואי שנותר בידם ועליהם להקטין נזקיהם, יש לקחת בחשבון גם את הסיכוי לצמצום הנזק במכירת המכשירים לצד שלישי.

 

בהתחשב בהוצאות בפועל, בהחזרים שנתקבלו מקופת החולים וביכולת למכור, ולו במחיר נמוך בהרבה את המכשור שנותר בידם, אני סבור כי סך של 70,000 ₪ מגלם נכונה בערכים דהיום את עלות הרכישה של ציוד קבוע.

 

בכל הנוגע לעלות הציוד המתכלה (מוצרי ספיגה, סדיניות, מגבונים, תרופות, אוכל נוזלי, כלי מיטה וכיוב'),  הרי שמטבלאות ה"אקסל" שצורפו לתיק המוצגים ומן הקבלות הרבות עולה, כי ההוצאה בעבור אלה נעה בין 2,853 ₪ ל-4,375 ₪ לחודש. לדוגמא, רק בעבור מוצרי ספיגה ומשחות הוציאה המשפחה בחודש מאי 2017 סך של 1,730 ₪.  אני סבור שסך של 2,000 ₪ יגלם נכונה את ההוצאה החודשית לכל התקופה בה שהתה המנוחה בביתה. מכאן כי חישוב הסכום בגין ציוד מתכלה מגיע כדי  2,000*40= 80,000 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה: 91,000 ₪.

 

 

הוצאות בגין טיפולים רפואיים

ד"ר שוורץ המליצה בחוות דעתה על מעקב רפואי שיקומי פעם אחת כל שלושה חודשים, טיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע ועוד טיפול נשימתי בתשובות ההבהרה, ריפוי בעיסוק, טיפול תרופתי, מעקב רופאים מומחים, תזונאית פעם בחודש, אחות פעם בשבוע.

 

לטענת התובעים הם קיבלו חלק מהטיפולים הנדרשים בחינם ואולם נגרמו להם עדיין הוצאות בגין הטיפולים הרפואיים העודפים בסכום של כ-30,000 ₪ לשנה. דרישתם עומדת על 138,000 ₪.

 

הנתבעת מפנה לחקירתו של התובע ממנה עלה כי לא נעשה מאמץ לקבל החזרים מקופת החולים בעבור הטיפולים, חלק מהטיפולים כלל לא הומלצו על ידי המומחית (כמו קלינאית תקשורת) וכי ממילא דובר בתאונת עבודה אשר על פי חוק מחויב המוסד לביטוח לאומי להחזר בעבור כל הוצאות הריפוי של הנפגע לפי סעיפים 86-89 לחוק הביטוח הלאומי. על כן דרישה זו נדחית על ידי הנתבעת (עמ' 18 לפרוטוקול).

 

אין חולק כי מאחר שהמנוחה הוכרה כנפגעת עבודה, הייתה זכאית לזכויות וטיפולים שונים מקופת החולים בהתאם להסכם שבין המוסד לביטוח לאומי וקופת חולים כללית. הזכות הסוציאלית של נפגע עבודה היא לא לשלם עבור הטיפול הרפואי שהוא נדרש לו בגין תאונת עבודה, לרבות טיפולים, התחייבויות לתרופות ונסיעות וככל שהוציא מכיסו בעבורם, הוא זכאי לקבלת החזר, והכל בקשר לפגימות שהוכרו בתאונה ותחת הספקים העובדים עם קופת החולים.

אכן, "על התובע, במסגרת חובתו להקטנת הנזק ולמיצוי זכויותיו, להראות כי פנה לקופת חולים ונענה בשלילה, או להניח דעתו של בית המשפט ברף הוכחה 'מתון', כי קופת החולים מסרבת ליתן לו את השירות הרפואי" ו"משעשה כן, ... הנטל על חברת הביטוח להראות כי על קופת החולים ליתן את השירות הרפואי" (רע"א 7325/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מכבי שירותי בריאות (12.11.2013)), כאשר באותם מקרים בהם הנפגע אינו זכאי לקבל מקופת החולים את מלוא הטיפול הרפואי לו הוא זקוק, יזכה הוא בפיצוי בגינו מאת המזיק.

 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות ולאור החקיקה והפסיקה בנדון, ובראי העובדה כי המדובר בתאונת עבודה והסיכוי כי חלק מהטיפולים הרפואיים לא היו זוכים למלוא ההחזרים, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 40,000 ₪ נכון להיום, המגלמים 1,000 ₪ לחודש, בעבור טיפולים עודפים שלא ניתן היה לקבל בעבורם החזר מקופת החולים ו/או המוסד לביטוח לאומי.

 

עלויות חשמל מוגברות

לטענת התובעים, נגרמו להם הוצאות מוגברות בגין שימוש בחשמל עקב הצורך במזוג תמידי של חדרה של המנוחה, הוצאות כביסה מוגברות ותפעול הציוד הרפואי שעבד 24/7. התובעים מעריכים את ההוצאה העודפת בסך של 1,000 ₪ לחודש ובסה"כ 41,000 ₪ משך 41 החודשים ששהתה בביתם.

 

הנתבעת מפנה לחקירתו של התובע שממנה עלה כי המדובר בהערכה בלבד (עמ' 19 לפרוטוקול) וכי החשבונות לא צורפו כראיה הגם שהיו ברשות התובעים. הנתבעת מציעה תוספת של 100 ₪ לחודש וסה"כ 4,000 ₪ בראש נזק זה.

 

המומחית קבעה בחוות דעתה כי המנוחה נדרשה למזגן ולכמויות כביסה מוגברות. בניגוד למובאה אליה הפנתה הנתבעת (ת.א. 18054-05-18) שם לא נקבעו צרכים מיוחדים ונפסקו 100 ₪ לחודש, הרי שבעניינו נקבעו גם נקבעו, לרבות פעולת מכונת הנשמה ביתית, מנוף, מיטה חשמלית, עמידון, מכשיר שאיבה מקנה הנשימה, מכשיר משולב ללחץ דם ודופק. כל אלה, אשר חלקם פועלים 24/7 וחלקם רק חלק מן הזמן, צורכים כמויות עודפות של חשמל והתובעים זכאים לפיצוי בגינן.

 

בהיעדר חשבונות חשמל להשוואה, לא נותר אלא להעריך את עלות הצריכה העודפת ואני מעמידה  על סך של 30,000 ₪ בערכים להיום, שהם כ-750 ₪ עודפים לחודש במכפלת 40 חודשים.

 

 

הוצאות קבורה ומצבה

התובעים מעמידים דרישתם לפיצוי על סך של 20,000 ₪ ואילו הנתבעת מציעה 15,000 ₪ נוכח היעדר קבלות. הפער בין הצדדים זניח.

בהתאם להלכה הנוהגת בנדון, יש לפסוק לטובת העיזבון פיצוי למרות אי הצגת קבלות בפריט מיוחד זה, על דרך אומדנא, בשיעור מתון. אני מעמיד את סכום הפיצוי על סך 15,000 ₪.

 

 

כאב וסבל:

הצדדים מסכימים על הפיצוי בראש נזק זה.

אשר על כן אני פוסק בגין כאב וסבל סך של 51,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

 

ניכויים:

סך הניכוי בגין גמלאות נכות כללית מוסכם על הצדדים ועומד על 987,075 ₪.

בכל הנוגע לקצבת הניידות (בסך 228,357 ₪)  טוענים התובעים כי את הרכב שקנו בסך 157,000 ₪ מכרו לאחר פטירתה של המנוחה ב-155,000 ₪. עוד הפנו לחקירתו של התובע ממנה עלה כי הוא מוותר על פיצוי בראש נזק ניידות ועל כן טענתם היא כי אין לנכות גמלה זו מצד אחד ואין לפסוק מצד שני (למעט הוצאות נסיעה שנדרשו בסיכומים). הנתבעת עומדת על הניכוי וטוענת כי אין בוויתורו של האב כדי לאיין את הניכוי, זאת משום שלא דובר רק בנסיעותיה של המנוחה אלא בסכום שנכנס לקופה הכללית ששימשה את כיסוי כלל צרכיה של המנוחה, קרי אין המדובר ב"כסף צבוע".

עיון באישור נ/2 בכל הנוגע לקצבת הניידות מעלה כי כללה הלוואה עומדת (לרכישת רכב) וכללה אביזרים.

אני סבור כי הצדק עם הנתבעת. המנוחה קיבלה גמלה המשקפת לא רק את ההלוואה העומדת לרכישת רכב ואביזריו הנלווים, כי אם גם גמלה בעבור הוצאות שנגרמו לה עקב השימוש ברכב, כגון דמי ביטוח, הוצאות דלק, תיקונים ואחזקה (ראה לעניין זה סעיף ההגדרות ב"הסכם בדבר גמלת ניידות" וסעיפי ההסכם כולו). מכאן כי נכון לנכות את הגמלה כולה מסך הפיצוי[3].

 

סך הגמלאות הנומינלי עומד על 1,215,432 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (375,670 ₪): 1,600,000 ₪ (במעוגל).

סיכום הנזק:

כאב וסבל:                         51,000 ₪.

הפסדי הכנסה:                  3,718,293 ₪.

עזרת צד ג':                        1,125,000 ₪

הוצאות:                             331,000 ₪.

סה"כ:                                 5,225,293 ₪

ניכויים:                              1,600,000 (-) ₪.

סה"כ:                                 3,625,293 ₪.

שכ"ט עו"ד:                       556,120 ₪.

אגרה:                                 1,236 ₪.

סה"כ כללי:                       4,182,650 ₪(במעוגל).

 

 

הנתבעת תעביר את הפיצוי לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ו, 15 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.

    

[1] ראה לסיכום ההלכות בעניין זה: ע"א 3375/99 אקסלרוד נגד צור שמיר, פ"ד נד(4) 450 סעיף 10, ע"א 1457/07 עירית הרצליה נגד כץ, 14.1.2009, ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח נגד אבו חנא, ת.א. 37821-03-12 א.מ. נגד מנסור, 1.5.2017, ת.א.(ב"ש) 3334/04 לוי נגד לוי, 8.10.2006, 10874-08-17, ת.א (מחוזי ת"א) 10874-08-17 ת.ש.א. נגד משולם, 28.4.2023, ת.א. (י-ם) 15099-07-11 נ.ד. נגד המאגר, 20.12.2016, ת.א. (י-ם) 9131/07 קן נגד הכשרה, 22.6.2011.

[2] לפי ההלכה, הפסד זכויות סוציאליות כלול בחישוב הנ"ל, ראה לעניין זה ע"א 1698/17 פלוני נגד קרנית, 23.3.2017.

[3] ראה לעניין זה ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוח בע"מ נגד פת, 13.5.2010 ממנו עולה כי על בית המשפט לחשב בנפרד את הפיצוי המגיע לניזוק בגין כל ראש נזק ורק לאחר מכן לנכות את תגמולי המל"ל, גם אם כלל התגמולים עולה על שיעור הפיצוי (שם, פסקה 12).  על כן, נכון הוא לקבוע תחילה את שיעור הפיצוי ברכיב הניידות ולהפחית את קצבת הניידות המשתלמת על ידי המל"ל מהסכום הכולל של הפיצוי, אלא אם נראה על פניו כי הסכומים כמעט זהים (ראה גם לעיל ע"א 4767/13).