חיפוש פסקי דין

 

 

 

 

 

 

 

 

מבוא

1.     מחלוקת בעניין הסמכות העניינית, 'הפורום הנאות', והדרך להוכחת עניין שברפואה, בתביעה שהוגשה בגין תאונת דרכים שאירעה לתושב ישראל בשטחי הרשות הפלסטינית.

2.     תובעת 1, ילידת 4.8.13, תושבת ישראל, נפגעה בתאונת דרכים שארעה בחברון ביום  19.5.17. התביעה, בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת 1 בעקבות תאונת הדרכים, הוגשה נגד  הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן- "הקרן הפלסטינית"), ונגד קרנית- קרן פיצוי לנפגעי תאונות דרכים (להלן- "קרנית"), בטענה שנהג הרכב הפוגע אינו ידוע.

3.     בכתב ההגנה שהגישה הקרן הפלסטינית, נטען כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, כי ה'פורום' אינו הפורום הנאות, וכי בדין הפלסטיני לא קיים הליך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ועל כן לצורך הוכחת עניין שברפואה יש להגיש חוות דעת רפואית. 

4.     לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את בקשתה של הקרן הפלסטינית, על כל רכיביה. אדון בטענות אחת לאחת.

 

הסמכות

5.     לטענת הקרן הפלסטינית נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה, מהטעם שבהתאם ל'הסכם הביניים', ידונו תביעות נגד הקרן הפלסטינית לפני בתי המשפט הפלסטינאים בלבד, תהיה זהות התובע אשר תהיה.

6.     התובעות וקרנית טענו מנגד כי בהתאם להלכה הפסוקה רשאי ניזוק תושב ישראל להגיש תביעה בגין תאונת דרכים שאירעה לו בשטחי יהודה ושומרון בבתי המשפט בישראל.           

7.     טענתה של הקרן הפלסטינית מיוסדת כאמור על הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, (שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטיני, ביום ד' בתשרי תשנ"ו (28 בספטמבר 1995)(להלן- "הסכם הביניים"), ובעיקר על הוראת סעיף 19(6), המופיע בנספח III: פרוטוקול בנושא עניינים אזרחיים בהסכם הביניים, תוספת I, אשר כותרתו: "ביטוח" (להלן- "סעיף 19(6)").

8.     בסעיף 19(6) האמור נכתב -

 "כל התביעות, לרבות תביעות תלויות ועומדות כנגד הקרן הקיימת, אין להביא אותן או לדון בהן בפני כל בית משפט או טריבונל ישראלי ויש להביאן רק בפני בתי משפט פלסטינים.
למטרה זו, שני הצדדים רשאים לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לרבות, אם אפשר, חקיקת חוקים".

9.     מעבר לכך שבסעיף האמור לא מופיעות המילים תהיה זהות התובע אשר תהיה, המופיעות בטיעונה של הקרן הפלסטינית,  הקרן הפלסטינית התעלמה בטיעוניה מנספחIV  להסכם הביניים: פרוטוקול בנושא עניינים משפטיים. בסעיף III בנספח האמור, העוסק בסמכות שיפוט אזרחית,  נקבע אמנם בסעיף 1, כי "לבתי המשפט ולרשויות השיפוטיות הפלסטינים יש סמכות שיפוט בכל העניינים האזרחיים, בכפוף להסכם זה", ואולם בסעיף 2 נקבע דין ספציפי באשר לסמכות לדון בתביעות שבהן צד ישראלי להליך. בסעיף נקבעה רשימה סגורה של מקרים, שרק בהם תהיה לבתי המשפט ולרשויות השיפוט הפלסטינים סמכות לדון בתביעות שבהן צד ישראלי (כאשר נושא התביעה הוא עסק ישראלי בשטח הרשות; נושא התביעה הוא נכס מקרקעין המצוי בשטחי הרשות; הצד הישראלי הוא הנתבע, והוא הסכים לסמכות השיפוט של בית המשפט הפלסטיני; התובע הוא ישראלי, אשר הגיש את התביעה לבית משפט פלסטיני, ואם הנתבע הוא ישראלי, ניתנה הסכמתו לסמכות השיפוט של הערכאה הפלסטינית; וכן בתביעות בעניינים שעליהם הוסכם בין הצדדים להסכם הביניים). 

10.  בהסכם הביניים נקבעה אפוא, לצד ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 19(6), גם הוראה ספציפית, המותירה את סמכות השיפוט לבתי המשפט בישראל בתביעות שבהן צד לתביעה הוא ישראלי. לבתי המשפט הפלסטינים מסורה סמכות השיפוט בתביעות שבהן צד ישראלי, לנסיבות מצומצמות בלבד, המנויות בהסכם הביניים במפורש, בעיקר בכפוף להסכמתם של תובע או נתבע ישראלים להתדיין בפני בתי המשפט הפלסטינים. כפועל יוצא רשאי תובע ישראלי להגיש את תביעתו בבית המשפט בישראל, גם אם אירעה תאונת הדרכים באזור, וגם אם הנתבע אינו צד ישראלי, אלא צד פלסטיני.

11.  הוראות הסכם הביניים, לרבות לעניין סמכות בתי המשפט בישראל, אומצו בחקיקה הישראלית, בראש ובראשונה בחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות)(תיקוני חקיקה), התשנ"ה- 1994,  וחוק ליישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 (להלן- "חוקי היישום"). כפי שציין המלומד א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב – 2012), עמ' 60, נפגע ישראלי אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה באזור, רשאי להגיש תביעה נגד הקרן הפלסטינית גם בבית המשפט בישראל, מכוח החוקים האמורים.

12.  לשם השלמת התמונה אזכיר כי בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג- 1973 (להלן- "חוק הפיצויים"), שולבו מספר הוראות לשם יישום הסכם הביניים. כך למשל נקבע בסעיף 2(א1) בחוק הפיצויים כי -

"הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל;"

13.  כמו כן נקבעו הוראות שונות לעניין חובתה של קרנית לפצות נפגע ישראלי, גם בשל נזקים שנגרמו באזור (ראו סעיפים 12 (ד) עד (ז) בחוק הפיצויים). בין היתר נקבעה הוראת סעיף 12(ד1) בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג- 1973 (להלן- "חוק הפיצויים"), אשר נחקקה בעקבות הסכם הביניים, הקובעת-

 

"הגיש נפגע, שהוא ישראלי, לבית משפט בישראל תביעה או בקשה לתשלום תכוף (להלן - התביעה) נגד מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, נגד הקרן הפלסטינית כמשמעותה בהסכם, או נגד המועצה הפלסטינית (להלן - הנתבע), בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל, באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית והנתבע לא הגיש כתב הגנה לאחר שנמסר לו כתב התביעה כדין, או חדל מלהתגונן, יורה בית המשפט על המצאת כתב התביעה לקרן והיא תודיע על כך למועצה הפלסטינית או למי שהיא הסמיכה לענין זה; לא הגיש הנתבע כתב הגנה או לא הודיע על חידוש הגנתו, לפי הענין, בתוך שלושים ימים מיום שנמסרה הודעה כאמור, תנהל הקרן את ההגנה בתביעה ותפצה את הנפגע בהתאם לפסק הדין שיינתן בה; הפיצוי יהיה בהתאם לדין החל במקום התאונה ובשיעור שחל שם.

 

14.  אף שסעיף 12(ד1) בחוק הפיצויים דן בנסיבות שבהן לא הוגש כתב הגנה, ברור מהסעיף כי נפגע ישראלי רשאי להגיש תביעתו לבית המשפט בישראל, בגין נזק שנגרם לו בתאונת דרכים שאירעה באזור, גם נגד נתבע פלסטיני, לרבות נגד הקרן הפלסטינית.

15.  בדברי ההסבר להצעת החוק  (ראו הצעת חוק ביטוח רכב ופיצוי נפגעי תאונות דרכים (מבטח משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית) (תיקוני חקיקה), התשנ"ח- 1998 , (הצ"ח 2725 , ה' בתמוז התשנ"ח ( 29.6.1998 ), עמ'  415)),  פורט כי -

"עם חתימת הסכם אוסלו ב' והעברת הסמכויות באזור יהודה והשומרון לידי הרשות הפלסטינית, קיים חשש לגבי הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שהם אזרחי מדינת ישראל שייפגעו באזורי האוטונומיה, או שייפגעו בישראל על ידי מי שמבוטח אצל מבטח משטחי האוטונומיה. חוק זה בא להבטיח את תשלום הפיצויים גם במקרים אלה."

16.  לצד חקיקת חוקי היישום לשם יישום הסכם הביניים, ברבות השנים השתרשה בפסיקה ההלכה שלפיה מסורה לבית המשפט בישראל הסמכות לדון בתביעה שהגיש ניזוק ישראלי נגד מבטח פלסטיני או נגד הקרן הפלסטינית, בגין תאונת דרכים שאירעה בשטחי הרשות הפלסטינית, ותביעות ניזוקים ישראלים נגד הקרן הפלסטינית (או נגד מבטחות פלסטיניות), בגין תאונות שאירעו באזור, מוגשות לבתי המשפט בישראל, ונדונות לפניהם כדבר שבשגרה (ראו למשל גם פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון  בע"א  4431/17 פלוני ואח' נ' פלוני ואח' (מיום 3.10.19)).

17.  טענת הסמכות הועלתה בעבר הרחוק על ידי הקרן הפלסטינית, ונדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על ידי כב' השופטת ע' ברון (כתוארה אז) במסגרת הדיון בתיק 1523/97  עמאד אבו מור נגד קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (מיום 11.8.09) (להלן- "פרשת אבו מור"). באותו עניין התייצב לדיון היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 1 בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], והביע את עמדתו שלפיה מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל אביב הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה. בעמדת היועץ המשפטי לממשלה אף פורט כי תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 12(ד1) בחוק הפיצויים היא למנוע מצב שבו יאלץ ניזוק ישראלי לפנות לערכאות של הרשות הפלסטינית").

18.  נוכח עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, חזרה בה קרנית הפלסטינית מטענת חוסר הסמכות שהועלתה. גם בערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בפרשת אבו מור (ע"א 7841/09 הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד פלוני (פורמלי) ואח' (מיום 28.10.15) (להלן- "פרשת עזה אלאהלייה")), לא הועלתה טענת העדר הסמכות, ובית המשפט העליון לא סבר שקיימת שאלה בעניין הסמכות העניינית, אף שקיבל את טענת נאותות הפורום, כפי שאפרט להלן.

19.  לא למותר לציין כי הסכם הביניים עסק גם בנושא המצאת תובענות לתושבי צד להסכם. כפי שנפסק, ההמצאה אינה רק אמצעי להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו; "להמצאה גם תכלית נוספת והיא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמאלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט" (ראו 39/89 general electric corp נגד מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב (4) 762, 768  (1989);  רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית נ' גולדמן ואח' (מיום 2.5.10); רע"א 661/17  אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נגד אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', (מיום 16.2.17) (להלן- "פרשת אלמשרק")).

20.  בענייננו אין כל טענה באשר להמצאת כתב התביעה, וגם מבחינה זו הוחלה סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה נגד הקרן הפלסטינית.

21.  לסיכום נקודה זו, בהסכם הביניים קיימת  הוראה ספציפית לעניין תביעות של אזרחי ישראל נגד נתבעים פלסטינים, המקנה לתובע אזרח ישראל את האפשרות להגיש את תביעתו לבית המשפט בישראל או לבית המשפט הפלסטיני, בהתאם לבחירתו. הוראה זו חלה גם לעניין תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לאזרח ישראל בשטחי האזור, המוגשת נגד הקרן הפלסטינית. הוראה זו אומצה בחקיקה בחוקי היישום, ומצאה את ביטויה בהלכה הפסוקה.

22.  מעבר לדרוש אציין כי נוכח ההלכה הפסוקה, הוראות הסכם הביניים והוראות החוק הרלוונטיות, ראוי היה שהקרן הפלסטינית תתכבד ותגיש טיעון משפטי מפורט באשר לטענתה בדבר חוסר סמכות, ככל שברצונה לשוב ולדון בעניין הסמכות העניינית של בתי המשפט בישראל לדון בתביעות של אזרח ישראלי המוגשת נגד הקרן, ולא תסתפק בטענה לקונית בעלמא, כפי שעשתה בכתב ההגנה.

 

פורום נאות

23.  הקרן הפלסטינית הוסיפה וטענה בכתב ההגנה, טענה כללית, ולפיה הפורום בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

24.  כב' השופט ח' מלצר סקר בפרשת עזה אלאהלייה את ההלכה בעניין נאותות הפורום כדלקמן-

הלכה היא כי בית המשפט הישראלי, המוסמך לדון בתובענה פלונית, רשאי שלא להפעיל את סמכותו הבינלאומית באם שוכנע כי קיים פורום אחר, זר, המהווה את הפורום ה"טבעי" לדון בתובענה. שאלת נאותות הפורום הישראלי תוכרע בשים לב לזיקותיהם של בעלי הדין והעניין, מושא התובענה, לכל אחד מן הפורומים המוסמכים (ראו: רע"א 7205/12 אקולין טכנולוגיות (98) בע"מ נ' EAZ PRODUCTS INC DRI, בפיסקה 18 (11.9.2014); וכן: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd, בפיסקה 18 (4.9.2007) וההפניות שם. ראו גם: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בעמ' נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda. פ"ד נז (5) 414 (2003) (להלן: פרשת אלביט), וראו גם: ע"א 2705/91 אבו- ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח (1) 554 (1993); וכן רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. פ"ד נב (1) 109 (1998)). ההכרעה בשאלה זו תושפע אף משיקולים של מאזן הנוחות ושל יעילות דיונית, במסגרתם תיבחנה ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כי הנושא יידון בישראל, ומידת העניין של שיטת המשפט הישראלית בתובענה (ראו לאחרונה פסק-דיני בעניין: 2706/11  SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (4.9.2015), במיוחד שם בפיסקה 98)". 

25.  המחלוקת בפרשת עזה אלאהלייה הייתה מצומצמת יותר מזו שנדונה בבית המשפט המחוזי, לאחר שהפיצוי לניזוק הישראלי שולם, והסוגיה היחידה שנותרה לדיון הייתה על מי מוטלת האחריות לשאת בנזקי הנפגע הישראלי, האם על הקרן הפלסטינית, או שמא על החברה המבטחת, שאף היא הייתה פלסטינית.

26.   כב' השופט מלצר הטעים כי -

"עניין לנו בסוגיה שמגלמת יריבות בין בעלות דין פלסטיניות, ביחס לשאלה, אשר ההכרעה בה כרוכה בשמיעת עדים המצויים כולם ברשות הפלסטינית (שכן היא נגזרת באופן ישיר משאלת זהות הנהג הפוגע). יתרה מכך, הראיה החדשה שצירופה התבקש על ידי המערערת בענייננו, קרי, תצהיר שנמסר לבית המשפט בעזה, ואשר עשוי להיות לו משקל מכריע בהחלטה בשאלה הנתונה במחלוקת – קשורה קשר מהותי לערכאה מוסמכת ברשות הפלסטינית, ומן הראוי, לפיכך, שבירור הסוגיה כולה ייעשה שם". 

27.  לפיכך נקבע כי הואיל ומירב הזיקות בשאלה שנותר להכריע בה לאחר שהוכרעה תביעת הניזוק הישראלי, הן לבתי המשפט של הרשות הפלסטינית, ובשים לב לשיקולים של יעילות דיונית, בשל הקושי בהבאת עדים פלסטינים לשטחי ישראל, הפורום הנאות לדיון בשאלה האמורה הוא בית המשפט המוסמך ברשות הפלסטינית.

28.  שונים הם פני הדברים בענייננו, שעה שהמחלוקת היא בראש ובראשונה בשאלת נזקיה של הנפגעת הישראלית. זהות הנפגעת מטה את הכף בענייננו לעניין נאותות הפורום. כפי שהוזכר בפרשת עזה אלאהלייה (ובהלכה הפסוקה בכללה), מבחן הזיקות אינו המבחן היחיד לקביעת נאותות הפורום, ולצדו יש לשקול גם את הציפיות הסבירות של הצדדים באשר למקום ההתדיינות בסכסוך, וכן את השיקולים הציבוריים באשר לפורום הנאות לבירור התובענה (ראו לעניין זה גם את דברי כב' השופט א' ברק בע"א 300/84 אבו עטיה נגד ערבטיסי, פ"ד לט (1) 65,384; ע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD (2.8.2012); ואת דברי כב' השופט י' עמית בפרשת אלמשרק). 

29.   (לעניין זה ראוי להזכיר כי בפרשת אבו מור פירט היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו כי ניתן ללמוד על נאותות הפורום הישראלי גם מהוראת סעיף 2ב בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, שעניינה בסמכותו של בית משפט בישראל בעניינים אזרחיים:
"2ב(א) בית משפט או בית דין לא יימנע מלדון בתובענה של ישראלי שהוא מוסמך לדון בה על פי דין, שעילתה מעשה או מחדל או פעולה אחרת שאירעו בשטחי המועצה הפלסטינית, אך מהטעם כי תושב שטחי המועצה הפלסטינית הוא נתבע או צד לה.

(ב) הוראות תקנת משנה (א) אינן פוגעות בסמכות בית משפט או בית דין להימנע מלדון בתובענה במקרים הבאים:

(1) נושא התובענה הוא עסק מתמשך של ישראל המתנהל בשטחי המועצה הפלסטינית.

(2) נושא התובענה הוא מקרקעין המצויים בשטחי המועצה הפלסטינית.
(3) נושא התובענה הוא חוזה שבו תניית שיפוט מפורשת הקובעת כי מקום השיפוט יהיה מחוץ לישראל;

(4) קיים הליך תלוי ועומד באותו עניין בין הצדדים.)"

30.  בענייננו תומכים המבחנים שנקבעו בפסיקה בכך שהפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה, שהיא תביעה המוגשת בידי אזרחיות ישראליות (המוגשת, בין היתר), גם נגד נתבעת ישראלית.  הסכם הביניים והחקיקה שנקבעה ליישום ההסכם האמור, מלמדים הן על הציפיות של אזרח ישראלי המגיש תביעתו בבית משפט ישראלי כי ההתדיינות תעשה לפני בית המשפט הישראלי, והן על השיקולים הציבוריים התומכים בהיותו של הפורום הישראלי 'פורום נאות' לדון בתביעה.

31.  לפיכך יש לדחות את טענתה של הקרן הפלסטינית, באשר לנאותות הפורום.

 

מינוי מומחים מטעם בית המשפט

32.  טענה שלישית שנטענה על ידי קרנית, היא כי בהתאם לדין הפלסטיני, החל בענייננו, על המבקש להוכיח עניין שברפואה להגיש חוות דעת רפואית, ועל כן אין מקום שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו. אף שאין מחלוקת באשר לדין החל, חלוקות התובעות וקרנית על עמדה זו, ומצדדות בסמכות בית המשפט למנות מומחים מטעמו, מבלי שיוגשו חוות דעת מטעם הצדדים. 

33.  ברבות השנים נשמעו בערכאות הדיוניות עמדות סותרות באשר לטענה האמורה, ואולם  הגישה הרווחת היא כי סוגית מנוי המומחים  היא סוגיה פרוצדוראלית באופייה, ואינה נוגעת לדין המהותי, ולפיכך חל דין הפורום.

34.  בהתאם להלכה הפסוקה, כללי ברירת הדין מפנים בשאלות פרוצדורליות, להבדיל משאלות הדין המהותי, אל דין הפורום. כפי שנקבע למשל בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נגד כור סחר בע"מ, פ"ד (3) 45 (1990),  הטעם העומד ביסודו של כלל זה הוא-

"בנוחות המבנית של הפורום הדן בעניין. המטרה היא למנוע כפיית מנגנון דיוני זר על הפורום המקומי, אשר עלולה לגרור אחריה פגיעה בדרך תיפקודו של בית המשפט. לשון אחרת, הנימוק הוא פונקציונלי, והוא שזור בתפיסה, כי החלת דין זר על שאלה מסוימת, אשר בה דן הפורום, עלולה לגרור אחריה קושי ואי-נוחות מבניים".

35.  מדובר כאמור בשאלה פרוצדורלית, כיצד תוכח הנכות הרפואית, ועל כן, חל דין הפורום. עדיין תתכן השאלה האם הוכחת העניינים שברפואה תעשה על פי הפרוצדורה הקבועה בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 (להלן- "תקנות המומחים"), באמצעות מומחים המתמנים על ידי בית המשפט, או לפי הפרוצדורה הקבועה למינוי מומחים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"), כפי שנעשה בתביעות המתנהלות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], פרוצדורה המחייבת את התובע לצרף לכתב התביעה חוות דעת מטעמו רפואית מטעמו. 

36.  טענותיה של הקרן הפלסטינית גם לעניין זה היו טענות לקוניות וכלליות, מבלי שהוגש טיעון משפטי התומך בטענה שנטענה בעלמא.

37.  לעניין זה נכון לטעמי לבכר את הפרוצדורה הקבועה בתקנות המומחים על פני הפרוצדורה הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי. עיון בהסכם הביניים, כמו בהוראות הדין הפלסטיני, מלמדות על השאיפה לקבוע הסדר דומה ככל האפשר להסדר הקבוע בחוק הפיצויים, ועל אימוץ העקרונות הבסיסים של 'אחריות מוחלטת', 'ביטוח חובה' ו'תקרת פיצויים'. השיקולים הדומים שביסוד שני ההסדרים, לרבות שיקולי פיזור הנזק, תומכים באימוץ כללי פרוצדורה שנועדו להבטיח יעילות וחיסכון בהוצאות. שיקולים אלו תומכים באימוץ הסדרי הפרוצדורה הנהוגים לבירור נזקי תאונות דרכים בדין הישראלי, המבוסס כאמור על שיקולים דומים. מעבר לכך, מטעמי אחידות הדיון, וכיון שממילא הוחל דין הפורום, נכון וראוי לאמץ הסדר דומה ככל האפשר לפרוצדורה שבה נוקט הפורום בבירור תביעות נפגעי תאונות דרכים, על פי הדין הישראלי. שיקולים אלו מקבלים משנה תוקף בשעה שהתביעה מוגשת נגד נתבע ישראלי אחר, בענייננו קרנית, המבקשים להחיל עליהם את הדין הספציפי החל בתביעות נזקי גוף בעקבות תאונות דרכים, בשל שיקולי יעילות וחסכון בעלויות.

38.  לפיכך יש לדחות את טענותיה של הקרן הפלסטינית גם בעניין מינוי המומחים.

39.  החלטתי לגבי מינוי המומחים תינתן בנפרד.

 

 

סיכום

40.  אשר על כן אני דוחה את טענותיה המקדמיות של הקרן הפלסטינית.

41.  הקרן הפלסטינית תשלם לתובעות את הוצאותיהן בגין בקשה זו, בסכום של 7,000 ₪, תוך 30 ימים.

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.

 

יעל ייטב