לפני כבוד השופטת ויג'דאן חליחל
התובעים	1.פלוני 2.פלונית
נגד
הנתבעת	הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

 

1. לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 06.07.2022 (להלן: התאונה).

 

1. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה עת נהג התובע 1 (להלן: התובע) ברכב המבוטח על ידי הנתבעת. תוך כדי הנסיעה, חיית בר חצתה את הכביש ובתגובה לכך, סטה התובע עם רכבו ימינה ונפל לתוך תעלה בצד הכביש. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע ולבת זוגו שהייתה איתו ברכב, התובעת 2 (להלן: התובעת), הנזקים המפורטים בתביעה.
2. בכתב ההגנה, הנתבעת כופרת בטענות התובעים ביחס לשאלת החבות והנזק.

דיון והכרעה

שאלת החבות:

1. באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מצאתי לקבל את גרסת התביעה, אסביר:
2. גרסת התובעים הותירה עליי רושם אמין, והיא מתיישבת עם התיעוד הרפואי. בתצהיר עדות הראשית של התובע תוארה התאונה בצורה הבאה :

"נפגעתי אני ואשתי בתאונת דרכים במהלך נסיעה פרטית מכיוון דיר חנא לכיוון עילבון. חיית בר חצתה את הכביש שבו נסענו, ובעקבות כך סטיתי ימינה והרכב נפל אל תוך התעלה בצד הכביש"(סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית).

1. גם בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה מיום האירוע אשר צורף לכתב התביעה נכתב:

"פנה למיון לאחר מעורבותו תאונת דרכים עצמית בתור נהג עם חגורות בטיחות, לא נפתחו כריות אוויר, קינמטיקה קלה." (נספח ג' לכתב התביעה).

 

1. למקום האירוע הגיע אמבולנס אשר פינה את התובעים לבית החולים. בדוח שצורף לכתב התביעה נכתב: "ת.ד עצמי" (נספח ג' לכתב התביעה).
2. התובעת בחקירתה הנגדית, תיארה את התאונה בצורה הבאה:

"העדה, התובעת 2: אני כבר הסברתי לו, הכביש שאת יורדת בו, הוא לוקח אותך לצומת. או לעילבון או למע'אר, אז אנחנו היינו הולכים למע'אר, לאכול כנאפה בלילה, בא לנו ככה. פתאום חיית בר קפצה ככה,

עו"ד ..: מה? איזה? חזיר?

העדה, התובעת 2: כנראה שזה חזיר.

עו"ד ..: לא שמתם לב?

העדה, התובעת 2: אני לא שמתי לב, את האמת, היינו מדברים, פתאום קפץ משהו, אז אני נכנסתי להלם, אני מפחדת, את האמת, ואני רועדת עכשיו כשאני מדברת, לא רוצה לזכור. אז בעלי רצה לברוח לזה, אז ברח לצד ימין, כמובן, כי מעקה באמצע, אז פתאום, בום, אנחנו היינו, ירדנו בתעלה, ואז, אני לא זוכרת שום דבר, כי הביאו אמבולנס, הזעיקו אמבולנס, ואז אני הייתי עם הזה של ה, היה להם צווארון." (עמ' 8 לפרוטוקול).

1. התובע במעמד הדיון העיד על התאונה בצורה הבאה:

"העד, מר ...: יש לנו, אני בדרך נסיעה, קפץ לי, הפתיע אותי, כאילו, איזה חזיר, היה פר, לא יודע מה, קפץ מצד ימין, אני, כאילו, ברחתי ממנו לצד ימין, ירדתי בתוך התעלה" (עמ' 9 לפרוטוקול).

1. נתתי דעתי לטענת הנתבעת, לפיה בתצהיר תשובות לשאלון (סעיף 16) צוין כי מדובר בתאונה חזיתית עם רכב צד ג'. יחד עם זאת, מצאתי לקבל את ההסבר שנתן ב"כ התובעים לחוסר ההתאמה בשאלון " נוסח מובנה, ונגררת." (עמ' 8 שורות 41-43 לפרוטוקול). גם התובעת נשאלה בעניין זה והעידה כי מבחינה לוגית טענה זו היא בלתי אפשרית מאחר ויש בכביש מעקה שמפריד בין שני הנתיבים ולכן לא הייתה אפשרות לסטות שמאלה אלא ימינה בלבד.
2. צודקת הנתבעת בדבר החשיבות שיש לתצהיר שאלון, אומנם אין זה אומר שיש בו לקעקע את גרסת התובעים, כאשר זאת נסמכת על מצבור כה רב של ראיות, ובשעה שהם עצמם אינם מעלים טענה זאת באף שלב אחר של ההליך. ראה ת"א (מחוזי מרכז) 35346-07-23  פלוני נ' בית חולים שיבא (24.8.2025):

"על פי הפסיקה, הודאה פורמלית של בעל דין היא הודאה הנכללת בכתבי הטענות או נמסרת במסגרת הליך דיוני ייעודי, והיא מוציאה את העובדה המודה מתחום המחלוקת, פוטרת את הצד שכנגד מהוכחתה, ומחייבת את בעל הדין המודה "כמאה עדים", אלא אם בית המשפט התיר לו לחזור בו בתנאים מסוימים. (ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פסקה 8, (נבו 30.4.64(".

1. בשים לב למשקל המכריע והחד משמעי של הראיות לטובת גרסת התובעים, גרסה המופיעה בכתב התביעה, בתצהירי עדות ראשית, בדוח המיון בסמוך לתאונה, בדוח של מד"א בעת פינוי התובעים ובגרסת התובעים שתועדה בחוות דעת המומחה, אין לי אלא לקבל את גרסת התובעים בדבר התאונה כתאונה עצמית.
2. לאור האמור, מצאתי לנכון לאמץ את גרסת התובעים בדבר נסיבות קרות התאונה; דהיינו, כי חיית בר שקפצה לכביש בפתאומיות הביאה את התובע לסטות מהדרך ולהיפגע בשול הכביש. משקבעתי כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, התביעה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את נסיבות התרחשות התאונה כנטען על ידה ואת חבות הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהן.

קביעת הנזק בעניין התובע:

 

הנכות הרפואית:

1. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונה מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה, ד"ר טנצמן (להלן: המומחה).
2. המומחה מצא לנכון לקבוע לתובע נכות רפואית בגובה של 5%, זאת בעקבות הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה צווארי לכל הכיוונים, ללא פחת נוירולוגי בגפיים התחתונות, ודלדול שרירי או פגיעה וסקולרית לפי סעיף 37(5) א לתקנות המל"ל. כמו כן, המומחה בדק את התובע ומצא כי בהתאם לבדיקה הקלינית תנועות תקינות בעמידה בכיפוף לאחור, לצדדים ותנועות סיבוביות. המומחה עיין בצילומי CT ולא מצא שיש מקום לניכוי בגין מצב קודם. הבדיקה הקלינית של עמוד השדרה הייתה תקינה וטווחי התנועה מלאים ואין פחת נוירולוגי בגפיים התחתונות או דלדול שרירי. המומחה ציין כי בצילום CT אין כל פתולוגיה ראויה לציון ולא נותרה כל נכות בגין עמוד שדרה מותני נשוא התאונה.
3. גם בחקירתו בבית המשפט המומחה עמד המומחה על קביעה זו מכאן לא מצאתי לסטות ממנה. בהתאם לכך, מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה, ולקבוע לתובע נכות רפואית בשיעור 5%.

הנכות התפקודית:

1. כפי שנקבע בפסיקה, הערכת הפגיעה התפקודית מצויה בליבת שיקול דעת בית המשפט, אשר נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל ,לשינויים שחלו בשכר הנפגע (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.07.10)).
2. בעניינו של התובע, לא הונחה לפני תשתית ראייתית אשר יש בה כדי ללמד שנכותו התפקודית גבוהה או נמוכה מנכותו הרפואית. כל שיש לפני הם הסעיפים 6 ו-7 בתצהיר העדות הראשית שלו, שם הוא מספר כי הוא סובל מכאבים ומהגבלת תנועה, שהוא נזהר מתנועות פתאומיות ומהרמת דברים כבדים. בשים לב לכתוב, עדותו בפניי ולנסיבות אני מוצאת לנכון שיש לקבוע כי נכותו התפקודית זהה לנכותו הרפואית, קרי נכות תפקודית בגובה 5%.
3. משקבעתי את הנכות התפקודית של התובע אפנה לכימות ראשי הנזק.

שיעור הנזק של התובע:

1. הצדדים חלוקים בנוגע להפסדים של התובע בכל אחד מראשי הנזק. משנקבע מצבו הרפואי והתפקודי של התובע, אפנה עתה לדיון והכרעה בהיקף נזקיו ולכימות ראשי הנזק.
2. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

תאריך התאונה: 06.07.2022.

תאריך לידה: 03.05.1988 .

גיל בעת התאונה: 34 ; גיל כיום: 38.

עיסוק: עובד בניין ומנהל עבודה בחברה בנייה.

נכות רפואית: 5% ; נכות תפקודית: 5%.

בסיס שכר: 11,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר:

1. התובע עתר לפיצוי לפיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪, בגין הפסד שכר לעבר.
2. הנתבעת מתנגדת לפיצוי, משלא הוכח נזק מיוחד בראיות.
3. כידוע וכפי שנקבע בפסיקה, כי הפסדי שכר בעבר מוגדרים כ"נזק מיוחד", הטעון הוכחה בראיות והנטל להוכחה על התובע (ראו: ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי, לט‏(‏1‏)‏ 477 ‏(‏1985‏)‏‏).
4. משלא צורף מסמכים אשר יש בהם ללמד על הפסד שכר לעבר הנטען, אני סבורה שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב שכר זה .

גריעה מכושר השתכרות והפסד פנסיה:

1. באשר להפסד שכר לעתיד, התביעה עתרה לחשב את בסיס שכרו של התובע לפי נכות תפקודית בשיעור 10%, אשר מסתכמת בהפסד שכר בסך 406,500 ₪ והפסד פנסיה בסך 52,000 ₪.
2. מנגד, הנתבעת טוענת, כי בהתאם לכך שמדובר בנכות מזערית, יש מקום לפסוק סכום גלובאלי בלבד, סכום אשר לטעמה במקרה צריך לעמוד על 40,000 ₪.
3. בעניין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נקבע כלל, לפיו אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית, וכי אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. על כן, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד וזאת ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה.
4. במכלול הנסיבות ובכלל זה התרשמותי ממצבו של התובע ומיכולתו להתגבר ולהסתגל לנכותו המזערית, מפרק הזמן שעבר ומהתנהלותו לאחר התאונה ובעיקר שכרו שהמשיך להשתבח, אני סבורה שיש לפסוק סכום גלובלי.
5. כפי שהובהר בפסיקה, פסיקת סכום גלובלי בגין גריעת שכר בעתיד יכולה להיות בנכויות נמוכות בשיעורים עד ל-10% (ראו: רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה ‏(‏22.11.2018‏)‏‏; רע"א 3362/21 פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ‏(‏23.5.2021‏)‏‏)‏‏. לחישוב גלובלי בפסיקת בתי המשפט,ראו: ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 28709-11-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (1.1.2025‏)‏‏;רע"א 3362/21 פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ ‏(23.5.2021‏)‏‏; ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ ;ת"א ‏(‏שלום ת"א‏)‏ 41969-12-18 פלונית נ' עיריית נצרת ‏(‏ 22.1.2023‏)‏).
6. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי לעניין חישוב הפסד השתכרות לעתיד, נוכח העובדה כי מדובר בנכות זעירה ומהנימוקים המפורטים לעיל, יש לפסוק פיצוי גלובאלי הכולל הפסד פנסיה בסך 60,000 ₪ (סכום גלובלי אשר מתיישב עם חישוב בשיעור של 40% אקטוארי).

 

עזרת צד ג'

1. התובע טוען, כי עובר לתאונה הוא תפקד באופן עצמאי ועקב התאונה הוא נזקק לעזרה. התובע העמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד בשיעור 15,000 ₪.
2. לעומתו, הנתבעת טוענת, כי התובע לא קבל עזרת צד ג' ולבטח לא בשכר והעזרה שניתנה לו היא עזרת בן משפחה בסיסית.
3. בהתאם לפסיקה, פיצויים בשל עזרה ייפסקו בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרת בני משפחה תזכה בפיצוי כאשר יוכח כי חרגה בהיקפה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה.
4. לעניין שיעור הפיצוי, נקבע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ראו: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27.12.1973)), וכי ניתן לפסוק סכום פיצוי גלובלי כאשר לא הוצגו נתונים אובייקטיביים (ראו: ע"א 515/83 עגור נ' אייזנברג ואח' (26.2.1985)).
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, מצאתי שיש לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה. בנסיבות העניין, לאור טיבה של הנכות הצמיתה, אני קובעת פיצוי בסך של 3,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

1. התובע טוען כי בעקבות התאונה נזקק לטיפולים רפואיים ונגרמו לו הוצאות שונות. לפיכך, עותר התובע לפיצוי בגין הוצאות עבר ועתיד בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח, וכן לפיצוי בגין הוצאות נסיעה.
2. הנתבעת סבורה, כי הוצאותיו של התובע מכוסות על ידי קופת חולים. על כן, התובע זכאי לקבל שירותים אלה ללא תשלום מקופת החולים. עוד נטען, כי לא צורפו קבלות המעידות על קיומן של הוצאות כלשהן הכרוכות בתאונה.
3. כפי שנקבע בפסיקה, רכיב פיצוי זה הינו בגדר נזק מיוחד, אותו יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל ובשיעור נאות. בהעדר נתונים אובייקטיבים למלוא הסכום הנתבע, יש לפסוק סכום גלובלי לטובת התובע ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
4. בהתחשב בטיב הפגיעה והיקפה ובמגבלותיו של התובע, וכן בהתחשב בעובדה שהתובע לא הוכיח הוצאות בעין כנטען על ידו ולא הראה צורך מיוחד בהוצאות רפואיות, יש לפסוק בעניינו הוצאות על הצד הנמוך. בנסיבות העניין, ובשקלול כל הנתונים שהובאו בפניי, אני סבורה כי במקרה דנן ניתן לפסוק סכום גלובלי בסך 2,000 ₪.

כאב וסבל :

1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בגיל התובע, הנכות הרפואית של התובע וטיב הפגיעה שהותירה, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 11,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
2. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל (התובע):

הפסד שכר לעתיד ופנסיה: 60,000 ₪.

עזרת צד ג': 3,000 ₪.

הוצאות ונסיעה: 2,000 ₪.

כאב וסבל: 11,000 ₪.

סה"כ: 76,000 ₪.

קביעת הנזק בעניין התובעת:

הנכות הרפואית:

1. על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר עיין בתיעוד הרפואי ובבדיקות ההדמיה (MRI ו-CT) ובחן את מצבה של התובעת, בשים לב לעברה הרפואי ולתאונות קודמות, נקבעו לתובעת נכויות אלו: 10% נכות רפואית בגין ברך שמאל (עקב רגישות בסדק המדיאלי ותזוזה לטראלית), ו-5% נכות רפואית בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי.
2. המומחה הדגיש כי חרף תלונות עבר על כאבים בברך וקיומו של מצב קודם ברור ועקבי בעמוד השדרה המתני, הבדיקות הקליניות וההדמיות העדכניות מלמדות כי אין מקום לנכות שיעור נכות בגין עבר זה בתחומי הברך והצוואר, בעוד שבתחום עמוד השדרה המתני נמצא כי הבדיקה תקינה ולא נותרה לתובעת נכות צמיתה.
3. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי המומחה שגה בקביעותיו. לטענתה, המומחה מתעלם מההיסטוריה הרפואית של התובעת, מחווה דעתו על סמך ראיות מועטות מדי וללא הידע המקצועי הנדרש. על כן היא מבקשת שבית המשפט ידחה את קביעותיו.
4. המומחה נחקר על חוות דעתו, תחילה על חוות דעתו בדבר הנכות בגובה 5% שנתן לתובעת בגין ההגבלה הקלה בצוואר. המומחה עמד על חוות דעתו, כאשר נשאל האם יכול להיות שהמדובר בנכות מתאונות ישנות וכי הנכות ממצב קודם השיב המומחה: "אני ממש שולל שיש מצב קודם בנידון הצוואר. לא קיים." (עמ' 5, שורה 11 לפרוטוקול הדיון).
5. ב"כ הנתבעת מיקד את החקירה בעיקר בעניין הקביעה הקשורה לברך (עמ' 6 שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון).
6. בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך לתאונה, המומחה הבהיר את קביעת הנכות והקשר הסיבתי בינה לתאונה. המומחה התייחס תחילה לתאונה משנת 2006, והעיד:

"יש פה שני אירועים ספציפיים שקשורים לברך, בין השאר1. אירוע משנת 2006 ,2. אירוע משנת .2012 ב 2006- היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים, כתוב שנחבלה בגב צוואר ובברך שמאל, אני מחזיק פה את התיעוד של הרופא, גם הייתה בחדר מיון, ומיד אחרי זה כתוב, אני רוצה שתקרא את זה, "מתלוננת על כאבי גב בשוק שמאל", שוק. ואני ציינתי לי את זה ב 10- סימני קריאה. היא אפילו לא מתלוננת על כאב בברך, היא מתלוננת על כאב בשוק. נקודה. והייתה רגישות למישוש באספקט אחורי של השוק. כל נזק למניסקוס לא יכול לגרום לכאבים בשוק, הוא גורם לכאבים בברך, או באספקט המדיאלי, או באספקט הלטרלי. נקודה. לא בשוק. מעבר לכך, זה תיעוד בודד מ- 2006 . אחרי זה יש שקט תעשייתי במשך 6 שנים, אז אני חושב שהתאונה הזאת היא בכלל לא רלוונטית לברך." (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון).

1. ביחס לתאונה משנת 2012, העיד:

"העד, ד"ר טנצמן: חכה רגע. אז אנחנו מגיעים לתאונה ב-2012, וב-2012 היא אכן נחבלה בברך, וכתוב "רגישות קדמית בברך", גם הקדמי לא כל כך הולך עם מניסקוס, שהוא יותר צדדי, וכתוב ללא הגבלה.

...

העד, ד"ר טנצמן: זאת אומרת, אפילו במיון, בבדיקת הרופא, לא הייתה הגבלה. בניגוד למקרה שאנחנו עוסקים בו, שאם תקרא את קביעות חדר המיון, הייתה הגבלה בתנועות כבר במיון, גם הרופאים אחרי זה מצאו הגבלה בתנועות. היא קצת השתחררה מזה, כי אני מצאתי תנועות תקינות, זה לחלוטין לא שולל את מה שנפתר. שגם במיון הייתה הגבלה בתנועות, בניגוד לעבר, וגם בהמשך רופא מצא הגבלה בתנועות, אז אני חושב ששני אירועים בודדים, ויש אזכור, אמרת ב- 2015 ,של יומיים או משהו כזה, כאבי ברך, שזה לחלוטין כלום. כמעט 10 שנים מ- 2012 עד 2022 , היא לא פונה לרופא בגין ברך, ואני חושב שבברך, כפי שכתבתי בחוות הדעת, אין מצב קודם. ככה אני סבור." (עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון).

1. אציין בקצרה, כי ההלכה בדבר משקלה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט מוכרת ומושרשת בפסיקה, ולפיה בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, שבית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא אם כן קיימים טעמים כבדי משקל לסטייה מהם בין אם בשל פגם במקצועיותו או במהימנותו של המומחה (ראו: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4.2.2002); ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ (28.3.2007)).
2. בענייננו, סבורני כי חרף ניסיונות הנתבעת לקעקע את קביעות המומחה, חוות הדעת נותרה איתנה ומנומקת כדבעי, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. בדבר הטענה להעדר התייחסות המומחה לתיעוד רפואי קודם, המומחה נשאל על כך בחקירתו והעיד כי העדר תיעוד רפואי רציף ופרקי הזמן, כמו מוקדי הפגיעות יש בהם ללמד על חוסר קשר סיבתי בין הנכות לתאונות עבר (שורות 49-51 ,עמ' 4 לפרוטוקול; שורות 35-38 ,עמ' 6 לפרוטוקול; שורות 44-50, עמ' 6 לפרוטוקול).
4. בדבר הטענה לקביעה לא מבוססת מספיק ולא בתחום מקצועו, גם כאן אני רואה לדחות את טענות הנתבעת. בדבר ההסתמכות הלא מבוססת, קרי, ההסתמכות על תשובת MRI בלבד, ולא על פענוח עצמי. בפסיקה נקבע, כי מומחה רשאי לסמוך חוות דעתו על ממצאי רופאים אחרים וכי לא קיימת דרישה שפענוח של בדיקה תתבצע על ידו (ראו: קרן מילר מומחים במשפט האזרחי (2025), פרק 7: תהליך עבודתו של המומחה).
5. בדבר חוסר המקצועיות, אומר כי המומחה הדגיש כי בהתאם למומחיותו הוא מעדיף שבתחום הזה להסתמך על פענוח של הMRI. בעניין זה אציין, כי בהתאם לפסיקה, אין חובה למנות מומחה בכל תחום ספציפי של פגיעה (רע"א (מחוזי ת"א) 21348-05-25 י.ח נ' ע.א.ל (27.8.2025)).
6. הנתבעת לחלופין עתרה בסיכומיה, למינוי מומחה בתחום הרדיולוגיה על מנת שזה יחווה דעתו על תוצאות MRI. הנתבעת נסמכת דעתה על האמירה של המומחה בחקירתו:

"באשר למצב בו כן ישנה המומחה את עמדתו מסר באם תומצא לו בדיקת MRI תקינה:

"עו"ד ...: אבל אדוני בעצם אומר שאם לצורך העניין אני אשכנע את בית המשפט לשלוח אותה עכשיו לבדיקת MRI , אצל, נניח, רדיולוג של בית המשפט, וה- MRI יצא תקין, זה ישנה את אחוזי הנכות.

העד, ד"ר טנצמן: כן."(עמ' 6 לפרוטוקול).

1. אכן, כטענת הנתבעת, תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 , מעגנת את סמכותו של בית המשפט לבחון מינוי מומחה נוסף, אף בשלב מאוחר בהליך כשלב הסיכומים. אולם חובה על בית המשפט לבחון בקשה זאת בכובד ראש (ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 26407-06-20 נדלן גרופ נ.ד. בע"מ נ' טר - ארמה בעמ ( 13.5.2025)):

" הבקשה הוגשה בתום שלב הראיות, ולאחר שכבר ניתנה הוראה להגשת סיכומים. גם אם קיימת סמכות למינוי מומחה אף בשלב זה של ההליך, יש לבחון בקשה מעין זו, בקפידה."

1. סבורני כי הבירור העובדתי בנדון מוצה עד תום. מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על חקירתו הנגדית של המומחה, במסגרתה נדרש האחרון לסוגיית השפעתן של תוצאות בדיקת ה-MRI התקינה – אותן תוצאות עליהן משליכה הנתבעת יהבה כעת. יוער, כי דרישת הנתבעת הועלתה רק לאחר תום חקירת המומחה, וזאת חרף העובדה שכלל התיעוד הרפואי הרלוונטי עמד לנגד עיני הצדדים עובר לחקירתו.
2. אחזור ואומר שנסיבות הגשת הבקשה, אחרי החקירה ובשלב הסיכומים אינם סותמים את הגולל על האפשרות למינוי מומחה נוסף, אולם מצריכים את בית המשפט לבחון בקשה זאת בקפידה. ברע"א ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 3866-12-21 פלוני נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ‏(‏8.12.2021‏))‏‏ נקבע, כדלקמן :

"ודוק, מינוי מומחה נוסף הוא נושא שאינו מעוגן במפורש בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1987 (להלן- התקנות), להבדיל מפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו על פי סעיף 17(א) לתקנות. עם זאת, במהלך השנים, ומכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, התפתחה פרקטיקה של מינוי מומחה רפואי בנוסף למומחה קודם שמונה על ידי בית המשפט וזאת מקום בו הסתבר לבית המשפט כי אין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע (אליעזר ריבלין , תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 699-694 (מהד. 4, 2012)). ואולם בצד זה הובהר, כאמור, כי מינוי המומחה הנוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא אך ורק במקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון ( ע"א 1534/12 - מוחמד זידאן ואח' נ' הראל חברה לבטוח בעמ, (2013); רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, (להלן-עניין מזרחי) (2002); וראו פסק דיני תא (מרכז) 40227-01-14 - ת.ל. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2015)).".

בהמשך בית המשפט התייחס לטענות דומות שמעלה הנתבעת לפני, וקבע:

"אף בהחלטת בית משפט קמא הדוחה בקשת המבקש למינוי מומחה רדיולוג, לא מצאתי כל פגם. בית משפט קמא לא שוכנע בצורך במינוי מומחה בתחום זה, וציין בדין כי למומחה אורתופד כירורג יש את המומחיות לפענח בדיקות MRI הקשורות בפגיעות אורתופדיות וכי אין כל עילה למנות מומחה רדיולוגי אך ורק לצורך פענוח בדיקה, אשר המבקש אינו רואה עין בעין עם המומחה האורתופדי את משמעות פיענוחה".

1. בשים לב שהפענוח של הMRI היה " חשד לקרע במיניסקוס המידאלי", ושהמומחה עצמו העיד שמדובר בפגיעה מאוד קלה, זאת מתיישבת ומשלימה את הממצאים שהוא מצא בבדיקה שלו:

"אז אני כתבתי שזה ספק חיובי, זה לא היה מבחן ממש חד וחלק. מצד שני, הוא גם לא היה שלילי לחלוטין. תראה, אני חושב שזה הולך יחד גם עם הממצא הרנטגני." (שורות 47-49 לעמ' 5 לפרוטוקול).

1. האמירה של הנתבעת שבאם הממצא היה יוצא תקין היה משנה את הנכויות שקבע היא אמירה תאורטית וברורה שאין בה ממש, קרי באם ימצא שהבדיקה שהובילה את המומחה לקבוע נכות הייתה יוצאת שונה ותקינה, הנכות הייתה משתנה היא אמירה שאין בה ממש. אילו המומחה עצמו היה מעלה כי מדובר בהדמיה שראוי שתיבדק על ידי מומחה אחר, היה בזה כדי לשנות את דעתי. אולם לא כך מצב הדברים ומשכך אני מוצאת לדחות את בקשת הנתבעת.
2. בהתאם לכל האמור מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה, ולקבוע לתובעת נכות רפואית משוקללת של 14.5%, בגין פגיעתה בתאונה.

הנכות התפקודית

1. קביעת שיעור הנכות התפקודית היא עניין שבשיקול דעת של הערכאה הדיונית, המתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות המובאות בפניה בנוגע למצבו של הנפגע.
2. משמדובר בעיקר, בנכות רפואית בתחום האורתופדיה, מקובל בפסיקה, לזהות נכות רפואית זו עם הנכות התפקודית (ראו: ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף ‏(30.1.2008‏)‏‏; ע"א 9297/10 קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ‏ (21.6.2011‏))‏‏.
3. גם פה לא הונחה לפניי תשתית ראייתית המלמדת שיש לחרוג מהנכות הרפואית שנקבעה. התובעת מורה במקצועה מתארת שבמהלך עבודתה נאלצת לעמוד זמן רב על הרגליים משכך לטענתה יש להעמיד את נכותה התפקודית על 20%. מנגד טוענת הנתבעת שלתובעת אין נכות תפקודית כלל.
4. על מנת לא לחזור על השיקולים שנקבעו בפסיקה, אני מפנה לאמור לעיל בסעיף 17לפסק הדין.

ואדגיש כי מדובר בנכות אורתופדית ובהתאם לפסיקה, יש לכך השלכה תפקודית בהתאם לעיסוק התובעת. בעניין זה התובעת תיארה את הקשיים שנגרמו לה בעקבות פגיעתה והקשיים בהליכה ועמידה כנדרש מתפקידה (ראו: תצהיר עדות הראשית;סעיף10). יש לציין, כי בחקירתה הנגדית היא לא נחקרה כלל בעניין זה.

1. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בדומה לנכותה הרפואית ואין מקום לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.

שיעור הנזק של התובעת :

1. משהעמדתי את נכותה התפקודית של התובעת בהתאם לנכותה הרפואית, אעבור לבחינת הפיצוי הראוי לתובעת בגין פגיעתה בתאונת הדרכים, לפי הנתונים הבאים:

תאריך התאונה: 06.07.2022.

תאריך לידה: 10.08.1985.

גיל בעת התאונה: 36; גיל כיום: 40 שנה.

עיסוק: מורה.

נכות רפואית 14.5% ;נכות תפקודית 14.5%.

הפסד השתכרות לעבר:

1. בעניין המסגרת המשפטית, אני חוזרת על הדיון בסעיף 24 לפסק הדין.

 

1. התובעת עתרה לפיצוי בסך 15,000 ₪ אך לא צירפה שום מסמך אשר יש בו ללמד על הפסד שכר לעבר, ועל כן אני מוצאת שאין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

גריעה מכושר השתכרות לעתיד ופנסיה:

1. התביעה טענה בסיכומים כי ערב התאונה התובעת השתכרה בסך 13,000 ₪ וכי בשל הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות שלה יש לחשב את הגריעה מההשתכרות לעתיד לפי נכות תפקודית בשיעור 20% ובסיס משכורת בסך 17,000 ₪ . התביעה עתרה לפיצוי בסך 880,000 ₪ ופנסיה 111,000 ₪.
2. מנגד, הנתבעת סבורה כי יש לבצע חישוב גלובלי בסך 40,000 ₪ מאחר ולא נגרם לתובעת הפסד שכר.
3. מעיון בתלושי השכר שהוגשו לעיוני, עולה כי שכרה של התובעת נמצא במגמת עליה מאז התאונה, בעוד שבחודשים אוגוסט עד דצמבר 2022 עמד ממוצע השכר על סך של כ-13,474 ש"ח (כולל מענק הצטיינות חד-פעמי בחודש ספטמבר), הרי שמתלושי השכר העדכניים ביותר (חודשים יוני עד אוגוסט 2023) עולה כי שכרה החודשי הממוצע של התובעת עלה מאז התאונה, ועומד כיום על סך של כ-15,000 ש"ח.
4. לאור האמור לעיל, מצאתי להעמיד את בסיס השכר עבור הפסד ההשתכרות לעתיד לפי שכר 15,000 ₪.
5. בעניין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נקבע כלל, לפיו אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית.
6. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. על כן, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה ואף טיבו של המעביד וזאת ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה (ראו: ע"א 237/80 שבה ברששת נ' יגאל האשאש, לו‏(‏1‏)‏ 281 ‏(‏1981‏)‏‏; ראו גם ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ‏(‏"הפול"‏)‏ ‏(‏22.5.1991‏)‏‏‏).‏‏
7. התובעת עובדת כמורה, שכרה השתבח עם השנים, והמומחה מטעם בית המשפט הדגיש בעדותו שמדובר בנזק קל ובשתי נכויות זעירות (עמוד 5 לפרוטוקול).
8. כפי שנקבע בפסיקה, יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23.11.94)).
9. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לעיסוקה ולמקצועה כמורה, לשנות העבודה שנותרו לה ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותה לאור טיבה וטבעה ובהנחת עבודה עד גיל 67, מצאתי שיש לקבוע לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 280,000 ₪ (הפיצוי הוא בגבולות 50% מהתחשיב האקטוארי, נכות תפקודית בשיעור 14.5%, שכר 15,000 ₪ והפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

עזרת צד ג'

1. התובעת עתרה לפיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 60,000 ₪.
2. הנתבעת טוענת כי התובעת לא קבלה עזרת צד ג' ולבטח לא בשכר והעזרה שניתנה לה היא עזרת בן משפחה בסיסית.
3. בהתאם לראיות שהובאו לפני, ניתן לאמוד את סכום הפיצוי על-פי הנתונים שהובאו בנוגע לפגיעה ולמגבלות שנגרמו לתובעת במיוחד בסמוך למועד התאונה, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך  10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות:

1. התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 25,000 ₪.
2. הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, וכי התובעת לא הוכיחה דבר.
3. כפי שנקבע בפסיקה, רכיב פיצוי זה הינו בגדר נזק מיוחד, אותו יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל ובשיעור נאות. בהעדר נתונים אובייקטיבים, יש לפסוק סכום גלובלי לטובת התובעת ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
4. בהתחשב בטיב הפגיעה והיקפה, וכן בהתחשב בעובדה שהתובעת לא הוכיחה הוצאות בעין ולא הראתה צורך מיוחד בהוצאות רפואיות, יש לפסוק בעניינה הוצאות על הצד הנמוך. בנסיבות העניין, ובשקלול כל הנתונים, ובשל האפשרות שהתובעת תידרש להוצאות בעתיד, אני סבורה כי במקרה דנן ניתן לפסוק סכום גלובלי בסך  5,000 ₪.

כאב וסבל:

1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בגיל התובעת, הנכות הרפואית וטיב הפגיעה שהותירה, יש לפסוק פיצוי בסך 31,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
2. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל (התובעת):

כאב וסבל: 31,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר: 0

הפסד השתכרות לעתיד ופנסיה: 280,000 ₪.

עזרת צד ג': 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות: 5,000 ₪.

סה"כ נזקי תובעת: 326,000 ₪

סוף דבר :

1. על הנתבעת לשלם לתובע 76,000 ₪ ולתובעת 326,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% והחזר אגרה.
2. סכום פסק הדין ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם לדין.

ניתן היום, א' אייר תשפ"ו, 18 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.