לפני	כבוד השופט אריאל ברגנר
התובעת		____
נגד
הנתבעים		1. _____ 2. הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ
פסק דין

 

בפני תביעה לנזקי גוף.

כתב התביעה

ביום 23.9.17 עמדה התובעת, ילידת 2002, שהיתה באותו מועד בת 14, בפינת האוכל במרכז מסחרי ליד טיילת "מול הים" באילת כאשר לפתע טרקטורון חשמלי (להלן – "הטרקטורון") שבבעלות הנתבע 1, פגע בה (להלן – "התאונה"). כתוצאה מהתאונה התובעת נפלה אל הרצפה ונחבלה בגופה ובעיקר בברך שמאל.

הנתבע 1 כאמור בעלי הטרקטורון והנתבעת 1 ביטחה את הנתבע 1 בפוליסת ביטוח חבות כלפי צדדי ג'.

התובעת פונתה אל ביה"ח יוספטל ואובחנה דפורמציה גסה בברך ופריקה של פיקת ברך שמאל. התובעת אושפזה עברה פעולה להחזרת הפיקה ורגלה גובסה. התובעת שוחררה לביתה ביום 24.9.17.

במסגרת הטיפולים שעברה התובעת, ביום ם18.5.19 אושפזה לניתוח ארתוסקופיה ופלקציה מדיאלית של הפיקה.

התובעת צירפה חוו"ד ד"ר מאיר נסינג שקבע לה נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין הגבלה תפקודית.

התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים לקרות התאונה ולפיצויה על כל נזקיה.

כתב הגנה

הנתבעים מכחישים הכחשה כללית את טענות התובעת.

הנתבעים מכחישים קיומו של מפגע או מכשול או סכנה. למעשה הנתבעים אינם מודים בדבר וכל טענות התביעה מוכחשות.

הנתבעים צירפו חוו"ד פרופ' נרובאי שהעריך את נכותה של התובעת בשיעור של 5% בלבד.

ההליך

ביהמ"ש מינה כמומחה מטעם ביהמ"ש את פרופ' יונה קוסאשוילי אשר קבע לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין הפרעה קלה בתפקוד ברך שמאל.

בדיון ק"מ שהתקיים ביום 19.3.23 התובעת העידה וסיפרה על קרות האירוע ולאחר מכן אביה של התובעת.

ביום 10.12.24 הגישה התובעת לינק לצפיה בסרטון קרות התאונה באתר YOUTUBE וביהמ"ש צפה בסרטון.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 12.12.24 ושמעתי עדויות התובעת, מר דודי גרוס אביה של התובעת ומר בוני דניאל.

לאחר מכן הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.

הכרעה

תק' 14 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת:

"(א) חלקו השלישי של כתב הטענות יכלול את פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב הטענות וכל מידע נוסף, שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתות שבין בעלי הדין.

(ב) הנתבע ייחשב כמודה בכל העובדות הכלולות בכתב התביעה, זולת אלה שהכחיש באופן מפורש ומפורט בחלקו השלישי של כתב ההגנה, ואולם לעניין שיעור דמי נזק יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הנתבע הודה בו במפורש".

למרות החובה לכלול את פירוט העובדות המשמשות יסוד לכתב הטענות וכל מידע נוסף, שתכליתו לסייע בהבהרת המחלוקת ובמיקוד הפלוגתות שבין בעלי הדין, בחרו הנתבעים להגיש כתב הגנה כללי וסתמי ביותר המכיל הכחשות בלבד וללא כל פירוט עובדתי כלשהו.

מכאן, שכל הטענות העובדתיות שהוספו בסיכומי הנתבעים, לרבות לגבי אופי השכרת הטרקטורון, היותו חשמלי או לאו, כי מדובר בהשכרה בלבד, צירוף מפרט טכני, מתן הדרכה והסברים ע"י עובד הנתבע 1 וכי "הנתבע 1 בפשטות משכיר רכבים לילדים והאחריות עובדת להורים ששכרו את הרכב" (סע' 54 לסיכומי הנתבעים), הן שינוי והרחבת חזית אסורים. דבר מכך לא נטען בכתב ההגנה למרות חובתם של הנתבעים לעשות כן על מנת להעמיד את המחלוקות האמיתיות למבחן ועל מנת לאפשר לתובעת לדעת מה עליה להוכיח.

כמו כן, על פי תק' 27 בעל דיון אינו רשאי לטעון טענה שבעובדה סותרת או חלופית אלא אם אימת בתצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו. למרות איסור זה, הנתבעים בסיכומי טענותיהם טענו טענות סותרות וחלופיות וכן מבלי שנטענו כלל בכתב ההגנה, ולמשל כי לא הוכח ש"אותו רכב ילדים בבעלות הנתבע 1. ובאותו ההבל פה כי "גם אם אותו רכב ילדים בבעלות הנתבע 1" (סע' 4-5 לסיכומים) וכי סה"כ השכיר רכבי ילדים קטנים להורים ... ועוד...

כמו כן, למרות קיומו של סרטון המראה באופן מדויק את קרות התאונה, למרות התרשמות ביהמ"ש מסרטון זה, כפי שנרשם בפרוטוקול, הנתבעים התכחשו להיות הטרקטורון רכב חשמלי (גם רכב הנוסע מכוחה של בטרייה מהווה רכב חשמלי) וגרמו להתארכות ולסחבת לדיון.

מכל מקום, לאחר צפייה בסרטון ושמיעת כל העדים עולה התמונה העובדתית כדלקמן:

1. לנתבע 1 עסק של בין היתר השכרת טרקטורונים חשמליים (גם הנעה באמצעות סוללה הינה חשמלית) בטיילת אילת.
2. הנתבע 1 השכיר טרקטורון חשמלי לצד ג' כלשהו. בהיעדר עדות העובד דוד, לא ניתן לדעת למי הטרקטורון הושכר, מה היו תנאי ההשכרה ואיזו הדרכה ניתנה אם בכלל ע"י העובד לשוכר.
3. התובעת ששהתה במתחם האוכל בסמוך נפגעה מטרקטורון של הנתבע 1 נהוג ע"י ילד כלשהו.
4. כתוצאה מהתאונה התובעת נפגעה ופונתה לטיפול רפואי.

העובדות שפירטתי הוכחו בפני.

הטענה המרכזית של הנתבעים (שהועלתה לראשונה באופן מפורט רק בסיכומים) כי לנתבע 1 אין אחריות לקרות התאונה בשל ניתוק הקשר הסיבתי שבין השכרת הטרקטורון להורי הילד לבין הפגיעה בתובעת.

הנתבעים טוענים כי:

האחריות על הורי הילד ששכרו את הטרקטורון.

כל פועלו של הנתבע 1 השכרת ה"בימבה" לילדים.

המחדלים הם של הורי הילד, בעלי מתחם האוכל ו/או עיריית אילת.

על התובעת היה לתבוע את עיריית אילת, בעלי מתחם האוכל ואת הורי הילד ששכרו את הרכב בימבה.

מדובר בעסק של השכרה בלבד ולא מתחם סגור לרכיבת ילדים. כל אחד לוקח את הרכב לאן שהוא רוצה.

מסבירים להורה ששוכר כי הוא אחראי לילד שלו.

עיריית אילת לא הגבילה את רישיון העסק של הנתבע 1.

אין המדובר ברכב חשמלי אלא בבימבה על בטרייה נטענת.

לא ניתן לנטרל הפעלת הטרקטורון ע"י הילד.

הנתבעים ניסו להשוות השכרת הבימבה/הטרקטורון להשכרת רכבים בנזקי רכוש.

לאחר בחינת מלוא הטענות והנסיבות איני יכול לקבל את טענות הנתבעים ואסביר.

כאשר הנתבע 1 משכיר טרקטורונים ולדעתי אין נפקא מינה אם מדובר בחשמלי, הפועל סוללה או על מנוע אחר, הנתבע 1 יוצר ומקים את הסיכון לפגיעה בציבור המצוי בטיילת.

עסקו של הנתבע 1 בטיילת, השכרת הטרקטורונים מתבצעת בטיילת והטרקטורון נמסר לשוכר בטיילת. כאשר הדבר נעשה באופן זה, הנתבע 1 גורם להיווצרות סיכון רב לציבור המתהלך בטיילת אשר יועדה להולכי רגל ולא לכלי רכב מכל סוג שהוא.

אין הדבר דומה להשכרת רכב מנועי כפי שהנתבעים מנסים לעשות, רכב מנועי מושכר לא בטיילת לא על מדרכה אלא בכביש, במגרש חניה מיועד לכלי רכב. בכך חברת ההשכרה אינה מייצרת ומקימה סיכון מיוחד להולכי רגל ומכאן שאם שוכר רכב גורם לנזק הרי שמדובר בניתוק הקשר הסיבתי בין מעשיו ובין השכרת הרכב.

 

עצם קיומה של עילת תביעה לתובעת כנגד גורמים נוספים כגון הורי הילד או עיריית אילת אינם מונעים ממנה להחליט לתבוע גורם אחר, כל עוד קיימת לה עילת תביעה כנגדו.

האם לנתבע 1 חובת זהירות מושגית?

אני מקבל את טענות התובעת כי הנתבע 1 כמפעיל עסק המצוי בטיילת בה מצוי המון רב של הולכי רגל חב כלפיהם חובת זהירות ובמיוחד כאשר משכיר רכבים חשמליים קטנים המתעתדים לנסוע על המדרכה שם בסמוך להולכי הרגל. פעולה זו כאמור מקימה את הסיכון הרב כי הולכי הרגל ייפגעו ע"י כלי הרכב המושכר. על כן לנתבע 1 חובת זהירות מושגית. כאמור לעיל, ממילא טענות הנתבע 1 בסיכומיו מהוות שינוי והרחבת חזית אסורים מאחר שלא נטוע נו בכתב ההגנה אך כאמור בחרתי לבחון שאלות אלה בכל זאת על מנת שמלוא התמונה תהיה שלמה.

חובת זהירות קונקרטית?

גם כאן אני מקבל את טענות התובעת. התובעת היתה חלד מהולכי הרגל במתחם המיועד להולכי רגל בלבד ולא לכלי רכב. על כן כאשר הנתבע 1 השכיר כלי רכב שיועד לנסיעה ונסע בפועל במדרכה טיילת, חב כלפיה חובת זהירות קונקטרית.

הפרת חובת הזהירות

אני סבור כי הנתבע 1 הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.

הנתבע 1 לא דאג כי הנסיעה בטרקטורון תהיה רק באזור משחקים שאין בו הולכי רגל. אלא ההפך, הנתבע 1 ייעד את הטרקטורון לנסיעה במיוחד היכן שיש הולכי רגל רבים וכך נגרמה התאונה.

הנתבע 1 לא הוכיח את עובד מטעמו (דוד) שהיה במקום, נתן הדרכה או הסברים ראויים לשוכרי הטרקטורון. אותו דוד לא הובא למתן עדות וגם הנתבע 1 העיד כי דוד היה עסוק במתקנים נוספים מעבר לטרקטורונים (קרוסלה..) כך שלא5 ברור כלל האם אותו עובד יכול היה להשגיח, לפקח ולתת את ההדרכה המתאימה.

לאור הדברים לעיל אני קובע כי הנתבע 1 התרשל בכך שעשה מעשה שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות, במשלח ידו לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה נוקט באותן נסיבות. ומאחר שהנתבע 1 התרשל ביחד לאדם אחר – התובעת – שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות ומאחר שהרשלנות גרמה לנזק, הרי שהנתבע 1 עשה עוולה (סע' 35 לפק' הנזיקין [ נוסח חדש]).

תהיתי רבות האם מרגע השכרת הטקרטורון ועד לתאונה, האם עצם העובדה כי מי שנהג בו היה ילד, האם יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בינו לבין הנתבע 1 והחלטתי כאמור לעיל שלא לסבור כך. לדעתי קיים קשר סיבתי כיוון שהנתבע 1 יצר בעצמו את הסיכון הישיר שנמשך מרגע מסירת הטרקטורון ועד לתאונה.

דומה הדבר להשכרת נשק מסוכן ומסירתו לילד קטן. האם ניתן יהיה לטעון לניתוק הקשר הסיבתי היה והילד יפגע במישהו?

על כן אני סבור כי הנתבע 1 אחראי לגרימת התאונה ברשלנותו, ועל כן עליו לפצות את התובעת על נזקיה.

הנזק

התובעת נבדקה ע"י מומחים מטעם הצדדים ולאחר מכן ע"י מומחה ביהמ"ש פרופ' יונה קוסאשוילי. המומחים לא נחקרו בביהמ"ש, ועל כן לא ראיתי שלא לאמץ את חוו"ד מומחה ביהמ"ש במלואה.

מומחה ביהמ"ש כותב במסקנות חוות דעתו:

לתובעת נגרמה פריקה של הפיקה בברך שמאל בעקבות התאונה, דבר שגרם לקרע של רצועת MPFL וסבלה מפריקה חוזרת ביום 8.1.18.

התובעת עברה ניתוח ביום 19.5.20 ופריקה נוספת ביום 20.5.21.

התובעת סובלת מכאבים והגבלה תפקודית.

"אין ספק, כי מצבה של גברת גרוס מזכה אותה בנכות צמיתה של בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב') בגין ארטריטיס בתר חבלתית הגורמת להפרעה קלה בתפקוד הברך.

אין מגבלה תפקודית בגין הפציעה.

נכות זמנית מלאה 6 חודשים, לאחר מכן בשיעור של 30% עד ליום 20.8.20.

קיימת סתירה במסקנות המומחה כאשר מחד קובע חבלה והפרעה קלה בתפקוד ברך שמאל ומאידך שאין מגבלה תפקודית.

מכל מקום, לאחר עיון בתיעוד הרפואי ושמיעת עדותה של התובעת אשר סיפרה בפרוטרוט את השתלשלות העניינים אני סבור כי נכותה הרפואית שנקבעה ל- 10% זהה לזו התפקודית. התובעת סובלת מפריקה חוזרת של הפיקה בברך שמאל וחיה את חייה בחשש תמידי כי הדבר יחזור על עצמו. כמו כן בחייה היומיומיים מגבלתה בברך מפריעה לניהול חיים מלאים וכפי שהיה ויכול היה להיות לפני התאונה ולולא התרחשותה.

אני פוסק לתובעת פיצוי בגין ראשי הנזק כדלקמן:

בחרתי לעשות שימוש בסמכותי ולפסוק סכומים על דרך האומדנה שכן ממילא הדבר נתון לשיקול דעת ביהמ"ש שכן מדובר בהערכה ולא במדע מדויק.

הפסדי שכר

התובעת לא צירפה ראיות לגבי שכרה ו/או הפסדי שכרה.

על כן אני פוסק לתובעת פיצוי בגין העבר והעתיד לפי הערכתי בסך של 40,000 ₪.

הפסדי פנסיה – 12.5% ובסך של 5,000 ₪.

עזרת הזולת והוצאות

בהיעדר ראיות מדובר בהערכה לפי פציעתה ומגבלותיה של התובעת ולכן פוסק לה לעבר ולעתיד סך של 25,000 ₪.

כאב וסבל

התובעת אושפזה ועברה ניתוח לרבות שיקום. אני סבור כי יש לפסוק לה פיצוי כולל בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.

סה"כ – סך כל הפיצוי הינו 100,000 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך של 100,000 ₪ והחזר הוצאות משפט הכוללות החזר אגרה, שכר המומחים בהם נשאה התובעת ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ, והכל בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, 06 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.