לפני:

כב' השופטת קרן כהן נציג ציבור (עובדים) מר אברהם סולומון נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אורלי ברגמן

התובע	______
הנתבע	המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. התובע, מבוטח המקבל קבצת נכות כללית, יצא לחו"ל מיום 12.10.2021 ועד ליום 18.12.2022, קרי - תקופה העולה על שנה וחודשיים. הנתבע שילם לתובע קצבת נכות בעבור שלושת החודשים הראשונים שבהם שהה בחו"ל (נובמבר 2021 עד ינואר 2022) והפסיק.

האם התובע זכאי לתשלום קצבת נכות כללית גם בעבור התקופה המתחילה ביום 1.2.2022 והמסתיימת ביום 30.11.2022 מכוח סעיף 324א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק)?

זו השאלה שבה עלינו להכריע במסגרת פסק הדין.

1. ביום 20.9.2023 נערך דיון במעמד הצדדים שבמסגרתו נשמעו טענותיהם.

בסיום הדיון ניתנה לתובע הזדמנות להגיש מסמכים רפואיים נוספים ולפרט את טענותיו.

1. ביום 18.2.2024 הגיש התובע מסמכים סיכומים מטעמו.

ביום 10.3.2024 הגיש הנתבע סיכומים מטעמו.

הרקע העובדתי

1. התובע יליד 1992.
2. ביום 31.10.2019 דנה ועדה רפואית מדרג ראשון בעניינו של התובע וקבעה כי יש לו נכות יציבה בתחום הנפשי בשיעור 25% מיום 1.1.2020^[1].
3. התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.
4. ביום 2.11.2020 דנה ועדה רפואית לעררים בעניינו של התובע וקבעה כי יש לו נכות רפואית זמנית בתחום הנפשי בשיעור 40% מיום 1.1.2020 ועד ליום 30.11.2022^[2].
5. בעקבות החלטת הוועדה לעררים שולמה לתובע קצבת נכות.
6. מיום 12.10.2021 ועד ליום 18.12.2022 שהה התובע מחוץ לארץ בתאילנד והשתתף מידי פעם בסדנאות שונות של יוגה, מדיטציה ומיינדפולנס, וטיפול במים^[3].
7. ביום 2.2.2022 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת תשלום קצבת הנכות החל מיום 1.2.2022 מכיוון ששהותו בחו"ל עולה על שלושה חודשים רצופים^[4].

במכתב צוין כי כדי לבחון את המשך זכאות התובע לתשלום הקצבה על אף שהותו בחו"ל עליו להודיע בכתב היכן הוא שוהה, מה מטרת שהייתו שם ולצרף מסמכים מתאימים.

1. ביום 18.1.2023 בעקבות פניית התובע לנתבע נבחן עניינו בשנית, אולם הנתבע לא שינה עמדתו בנוגע להפסקת תשלום הקצבה^[5].

טענות הצדדים

1. התובע טען שבתקופה שבה שהה בתאילנד קיבל טיפולים רפואיים אלטרנטיביים שסייעו לו להתמודד עם מצבו הרפואי, כגון: מדיטציה, יוגה, טיפול במים ועוד. נטען כי לא ניתן לקבל טיפולים אלה בישראל באותם תנאים, באותה עלות ובאותו היקף. הוא המציא לנתבע אישורים המעידים על הטיפולים שקיבל בתקופת שהותו בחו"ל. לפיכך, הוא זכאי לגמלת נכות בחודשים שבהם שהה בחו"ל בהתאם לסעיף 324א(ב)(3) לחוק מכיוון שמתקיימות בעניינו "נסיבות רפואיות מיוחדות". את המונח "נסיבות רפואיות מיוחדות" יש לפרש כצורך של הנכה לקבל טיפולים רפואיים בזמן שהותו בחו"ל והכרתו של הרופא המטפל בארץ בסוג וביעילות של הטיפולים הניתנים בחו"ל, פרשנות זו מתקיימת במקרה שלו.
2. הנתבע טען כי שלילת זכאותו של התובע לקצבת נכות עקב שהייתו בחו"ל, לאחר שלושה חודשים, נעשתה כדין. קצבת נכות משולמת לתושב ישראל ולכן נקבע פרק זמן סביר של שלושה חודשים שבהם ניתן להיעדר מהארץ ולהיות זכאית לקצבת נכות כללית. לפי סעיף 324(א) לחוק על מנת שניתן יהיה לאשר קצבת נכות למבוטח הנמצא בחו"ל יש צורך שיהיה מדובר בטיפולים רפואיים של ניתנים בישראל. פרט לעובדה שהתובע לא הציג אישורים רפואיים המעידים על קבלת הטיפולים בפועל בזמן שהותו בחו"ל ולא הוכיח שהם מיועדים לסוג המחלה ממנה הוא סובל, הרי שמדובר בטיפולים שניתן לקבלם גם בארץ. השיקול הכלכלי אינו שיקול רלוונטי לפי החוק ולכן אף אם עלות הטיפולים בחו"ל זולה יותר, אין בכך כדי לסייע לתובע . כמו כן, בהתאם לסעיף 11 לחור הבריאות יש צורף בהתקיימותם של נסיבות רפואיות מיוחדות, דבר שלא הוכח. התובע הודה שלא קיבל אישור ממשרד הבריאות לקבל טיפולים אלה בחו"ל והחליט על דעת עצמו לצאת לחו"ל מבלי שהייתה לו ידיעה על הטיפולים השונים הניתנים בחו"ל. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נאלץ להסתייע בשירותי בריאות מסוימים בחו"ל בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות. גם באישור רופא המשפחה לא פורטה סיבה מיוחדת לקבלת הטיפולים בחו"ל דווקא.

דיון והכרעה

1. כאמור, השאלה שבה עלינו להכריע היא אם התובע זכאי לתשלום קצבת נכות כללית בעבור תקופת שהייתו מחוץ לארץ מחודש פברואר עד נובמבר 2022 ואם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 324א(ב)(3) לחוק.

התשתית המשפטית

1. סעיפים 324 ו-324א לחוק מסדירים את זכאות המבוטח לגמלה בתקופת שהייתו מחוץ לארץ קובעים כך:

"324. (א) הנמצא בחוץ לארץ למעלה משלושה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה משלושת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד; ואולם רשאי המוסד לשלם את הקצבה, כולה או מקצתה, לתלויים בו.

(ב) ......".

כלומר, ככלל, מבוטח השוהה מחוץ לישראל תקופה העולה על שלושה חודשים זכאותו לקבלת הקצבה תישלל בעבור התקופה העולה על שלושת החודשים הראשונים

1. עם זאת, סעיף 324א לחוק קובע כך:

"324א. (א) שהה אדם מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך שנה והוא זכאי לגמלה בתנאי שהוא מתגורר בישראל, לא תשולם לו או בעדו גמלה כאמור, כל עוד לא תמה שנה שבמהלכה התגורר בישראל 183 ימים לפחות, אלא אם כן הודיע המוסד במועד, בתנאים ובאופן שקבע השר על יציאתו מישראל, על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי –

........

(3) מי ששהה מחוץ לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי הניתן לפי הוראות סעיף 11 בחוק ביטוח בריאות.

......".

כלומר, בהתאם לאמור בסעיף זה ניתן יהיה לשלם גמלה למבוטח גם אם שהה בחו"ל מעל 183 ימים אם מתקיים במקרה שלו אחד החריגים הקבועים בסעיף 324א(ב) לחוק.

החריג הרלוונטי לענייננו הוא החריג הקבוע בסעיף 324א(ב)(3) לחוק העוסק בקבלת טיפול רפואי בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות.

1. סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות) קובע כי "שר הבריאות רשאי לקבוע כי שירות בריאות מסוים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שיינתן במדינה חוץ, בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים והנהלים לכך ואת שיעור ההשתתפות הכספית של המבוטח בעד השירות".
2. מכוח סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות הותקנו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינת חוץ), התשנ"ה-1995 (להלן: תקנות ביטוח בריאות) אשר קובעות את ההוראות והנהלים לקבלת שירותי בריאות מחוץ לארץ.

תקנה 2 קובעת שסוג השירותים שניתן יהיה לקבל בחוץ לארץ יהיו באחד מהתחומים הבאים: מערכת העצבית והמוח; מחלות לב וכלי דם; גידולים; השתלת איברים או מומים מולדים.

תקנה 3 קובעת כי כדי לקבל טיפול רפואי בחוץ לארץ על המבוטח לקבל אישור של קופת החולים, כלהלן:

"(א) שירותי בריאות כאמור בתקנה 2 יינתנו אם ראתה קופת חולים כי מתקיימים שני אלה:

(1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי;

(2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים לא יקבל את שירות הבריאות המסוים.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יכול ששירות הבריאות יינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת חולים כי קיימת נסיבה רפואית חריגה".

תקנה 4 קובעת כי על החלטת קופת החולים הדוחה את הבקשה לקבלת שירותי בריאות בחוץ לארץ ניתן להגיש ערר לוועדת ערר.

1. בעניין מכבי שירותי בריאות^[6] התייחס בית הדין הארצי לתנאים הקבועים בתקנה 3(א) לתקנות ביטוח בריאות וקבע שיש לבחון את התקיימותם בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, ובכללם מצבו הרפואי של המבוטח, אפשרות קבלת הטיפול בישראל, איכות הטיפול והיקפו, וכן יש לבחון אם לא ניתן להסתפק בקבלת הטיפול בארץ.

בית הדין הארצי הפנה לעניין בן ציון^[7] שבו דן בית המשפט העליון בתקנה 3 לתקנות ביטוח בריאות, בזו הלשון:

"בג"ץ נדרש לפרשנות תקנה 3(א) לתקנות על תנאיה המצטברים וקבע: כי המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי, וכי למבוטח נשקפת סכנת אובדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסוים. באשר לתנאי הראשון, קבע השופט יצחק עמית בפסקה 19 לפסק דינו את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו (ההדגשות במקור – ו.ו.ל):

'לטעמי, לא די בכך ששירות הבריאות ניתן באופן עקרוני בישראל, כדי להגיע למסקנה כי ניתן לקבלו בישראל, מקום בו שירות הבריאות לא נגיש למבוטח הספציפי אם מפאת מצבו הרפואי הפרטני ואם בשל אי זמינות שירות הבריאות'.

על פי פסק הדין, יש לפרש את התקנה בהתבסס על נתוני אמת באשר למצב קיומו, איכותו והיקפו של הטיפול הנדרש בישראל ועל מצבו הקונקרטי של המבוטח. כן הוסיף השופט עמית בפסקה 23 לפסק דינו את הדברים הבאים:

'לדידי, המסקנה של בית הדין כי די בכך שמבוצעות השתלות כליה בישראל כדי לקבוע שהמבוטח יכול לקבל את שירות הבריאות בישראל, טעות יסודה. למצער, על מנת לקבוע זאת, יש להניח תשתית עובדתית-רפואית כאמור לעיל. כך גם לגבי הקביעה כי דיאליזה מהווה תמיד 'שירות בריאות חלופי' וכי השתלת כליה לעולם אינה דחופה מאחר שטיפול דיאליזה שולל 'סכנת אבדן חיים'".

אשר לחריג הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות ביטוח בריאות שעניינו קיומה של "נסיבה רפואית חריגה" נקבע כי "ברי כי המונח האמור הינו מונח שסתום, אשר יש למלאו בתוכן, כל מקרה ונסיבותיו. על פי החוק, הכלל הוא ששירות הבריאות יינתן בישראל, ואת החריג לכלל אשר מאפשר מתן שירותי רפואה בחו"ל, ככל חריג, יש לפרש עקרונית בצמצום".

1. נוסיף כי בעניין אנין^[8] דן בית הדין הארצי בסעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 הקובע בדומה לסעיף 324 לחוק שיציאה מחוץ לארץ תוביל, ככלל, לשלילת הזכאות לגמלה. החריג לכלל הוא שהנסיעה לחו"ל הייתה למטרת קבלת טיפול רפואי או שהמבוטח התלווה לבן משפחה הזקוק לטיפול כאמור וכן שהטיפול ניתן מכוח סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות.

בפסק הדין נקבע כי מתן שירות מכוח סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות טעון אישור של קופת החולים, באופן הבא: "חוק ביטוח בריאות מקנה למבוטחים את הזכות לקבל שירות רפואי בעין, והטיל על הקופה את החובה לתיתו בין בעצמה ובין באמצעות נותני שירותים מטעמה. תפיסה זו של המחוקק - המושתתת על מתן שירות בעין - חלה גם ביחס למתן שירותים רפואיים במדינת חוץ מכוח סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות. מסקנה זו עולה מלשונו של סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות, הקובע כי 'שר הבריאות רשאי לקבוע כי שירות בריאות מסוים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שיינתן במדינת חוץ....' (ההדגשות הוספו). משמע, שירותים מכוח סעיף 11 לחוק טעונים אישור, מראש או בדיעבד, של קופת החולים והם במימונה בכפוף להסדרי השתתפות עצמית (ראו: ע"ע (ארצי) 31642-10-18 עזבון המנוח אילן דיאמנט ז"ל - קופת חולים מאוחדת, (11.2.20).

הגיונו של סעיף 14א(ד) לחוק ברור: בהתקיים סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות (והתנאים בתקנות 2 ו-3 לתקנות הביטוח), מראש או בדיעבד, זכאי מבוטח לממש במדינה זרה את זכותו לשירות רפואי (שנכלל בסל הבריאות) בעין ושהוא זכאי על פי חוק ביטוח בריאות לקבלו בישראל. במצבים אלה השהייה במדינה זרה היא פרי אילוץ הנובע מחוסר יכולת קופת החולים ליתן את השירות בארץ.

מטעם זה, לא ראה המחוקק לשלול את הזכאות להבטחת הכנסה על יסוד יציאה זו מהארץ. מכאן נגזרת המסקנה שלא כל טיפול רפואי שלא ניתן לקבלו בארץ בכוחו להפוך את היציאה למדינה זרה לצורך קבלת אותו טיפול ליציאה שבגינה לא נשללת גמלת הבטחת ההכנסה. רק יציאה מהארץ לצורך טיפול רפואי כאמור בסעיף 11 לחוק ביטוח בריאות מונעת את שלילת הזכאות. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בסיפא של תקנה 5א' לתקנות הבטחת הכנסה המחייב את המבוטח להמציא 'אישור של קופת החולים בדבר קבלת הטיפול הרפואי מחוץ לישראל'. ברי, כי האישור אליו מכוונת התקנה הוא האישור כי הטיפול הרפואי במדינה זרה ניתן מכוח הזכאות לפי סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות. זאת, כיוון שרק לגבי טיפול כאמור יכולה הקופה לאשר כי המבוטח אכן קיבל במדינה זרה טיפול רפואי כהגדרתו בתקנות הביטוח. לאמור נוסיף כי אין הגיון מנהלי ומעשי לגרום לכך שהמוסד יידרש לבחון לגופה כל טענה של זכאי לגמלה על יציאה לקבלת טיפול רפואי מחוץ לישראל. ברי כי למוסד יהא קושי מעשי לבחון אם ניתן אותו טיפול רפואי (בהנחה כי עסקינן בטיפול רפואי) והאם אכן אותו טיפול רפואי ניתן רק במדינה הזרה. לשם כך יצר חוק הבטחת הכנסה מנגנון פשוט לתפעול המבוסס על אישור קופת החולים כי הזכאי לגמלה נדרש, במסגרת זכאותו לפי סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות לטיפול רפואי מחוץ לישראל" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

נציין כי בחוק לא קיימת דרישה מפורשת להצגת אישור מקופת החולים לצורך קבלת שירותי בריאות מחוץ לארץ, אולם דרישה זו חלה על סעיף 324א לחוק מכוח תקנה 3 לתקנות ביטוח בריאות המעניקות לקופת החולים את הסמכות לאשר את מתן שירות הבריאות.

הכרעה

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח ששהה מחוץ לארץ לצורך קבלת טיפול רפואי לפי סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות ולכן אינו זכאי לקצבת נכות בעד חודשים פברואר עד נובמבר 2022, כפי שיפורט להלן.
2. ראשית, הפסקת התשלום של קצבת הנכות של תובע נעשתה כדין בהתאם לסעיף 324 לחוק.
3. אין חולק שהתובע שהה מחוץ לישראל מיום 12.10.2021 ועד ליום 18.12.2022, קרי - למעלה משנה וחודשיים.
4. כאמור, בהתאם לסעיף 324(א) לחוק אין לשלם קצבת נכות בעבור תקופה העולה על שלושה חודשים ראשונים של השהייה בחו"ל. לכן הודעת הנתבע לתובע שתשלום קצבת הנכות יופסק החל מיום 1.2.2022, קרי - לאחר שלושה חודשי שהות בחו"ל (נובמבר 2021, דצמבר 2021 וינואר 2022), נעשתה כדין.
5. נוסיף כי במכתב שנשלח לתובע הוא התבקש למסור פרטים ומסמכים בנוגע לשהייתו בחו"ל ולפרט את הסיבה שבגינה הוא שוהה שם במטרה לבחון אם קיימת לו זכאות לקצבת נכות על אף ששהותו בחו"ל עולה על שלושה חודשים. כלומר, הנתבע לא שלל את זכאותו של התובע מבלי שנתן לו אפשרות להציג את הסיבות לשהייתו בחו"ל תקופה כה ארוכה.
6. כמו כן, בעקבות פניית התובע לנתבע ביום 15.1.2023 נבחנה בשנית זכאותו של התובע לתשלום הקצבה אולם לא נמצאו נסיבות המצדיקות את תשלומה עקב השהייה הממושכת בחוץ לארץ.

אי לכך, הפסקת תשלום קצבת הנכות לאחר שחלפו שלושה חודשים ממועד יציאתו של התובע מחוץ לארץ נעשה כדין בהתאם להוראות סעיף 324(א) לחוק.

1. שנית, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 324א(ב)(3) לחוק.
2. כאמור, ניתן לשלם קצבת זקנה למבוטח השוהה מחוץ לארץ תקופה העולה על 183 ימים אם השהייה מחוץ לארץ הייתה עקב נסיבות רפואיות חריגות לפי הוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות.
3. בתקנה 3 לתקנות נקבע כי קופת החולים היא המוסמכת לאשר קבלת שירותי בריאות בחוץ לארץ. כמו כן, ישנה זכות ערעור על ההחלטה הדוחה בקשה לקבלת שירותי בריאות מחוץ לישראל ולכן גם ועדת הערר מוסמכת לאשר קבלת טיפול רפואי מחוץ לישראל.

אין חולק כי התובע לא פנה לקופת החולים כדי לקבל אישור לביצוע טיפולים רפואיים בתאילנד לפני נסיעתו. לכן, בהיעדר אישור כאמור לא עלה בידי התובע להוכיח שהטיפולים הרפואיים שקיבל בתאילנד עונים על דרישת סעיף 324א(ב)(3) לחוק המחייב שהטיפול הרפואי יינתן בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות.

• נוסיף כי אנו דוחים מכל וכל את טענות התובע שבענייננו מתקיימות "נסיבות רפואיות מיוחדות" ושלא ניתן לקבל בישראל את הטיפולים הרפואיים שקיבל התובע בתאילנד.

אין חולק שבהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות ביטוח בריאות הקביעה אם מתקיימת "נסיבה רפואית חריגה" נעשית לפי נסיבותיו האישיות של התובע ומצבו הרפואי ואין בעובדה שניתן לקבל טיפולים אלה בארץ כדי לשלול את זכאותו של התובע לקבלם בחו"ל. עם זאת, בעניין אנין נקבע במפורש שיש לקבל אישור מקופת החולים לביצוע טיפולים בחו"ל ולא ניתן להטיל על הנתבע את האחריות לקבוע אם הטיפול הרפואי עונה על הוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות. אין חולק שבענייננו לא ניתן לתובע אישור קופת חולים לביצוע הטיפולים בחו"ל.

• לא זו בלבד. עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה מעלה כי התובע השתתף בטיפולי יוגה במשך שבעה ימים מיום 1.2.2022 ועד ליום 8.2.2022; במדיטציות ובשיעורי מיינדפולנס במשך שבועיים מיום 4.4.2022 ועד ליום 18.4.2022; בהדרכה רוחנית ובמדיטציות במנזר בודהיסטי במשך כחודש מיום 29.5.2022 ועד ליום 26.6.2022; בטיפולי מים פעם בשבוע במשך כחודשיים ותשעה ימים מיום 1.7.2022 ועד ליום 9.9.2022.

ממסמכים אלה ניתן ללמוד שלוש עובדות:

האחת, התובע החל לראשונה לקבל טיפולים רפואיים רק בחלוף שלושת החודשים הראשונים שבגינם הוא זכאי לגמלה. עובדה המצביעה על כך שמטרת יציאתו לחו"ל לא הייתה כדי לקבל טיפולים רפואיים.

השנייה, במהלך כל התקופה שבה שהה התובע בחו"ל (שנה וחודשיים) הוא קיבל טיפולים רפואיים במשך ארבעה חודשים במצטבר בלבד (ולא מידי יום). גם עובדה זו מצביעה על כך שנסיעתו לחו"ל לא הייתה במטרה לקבל טיפולים רפואיים.

השלישית, התובע סיים לקבל טיפולים רפואיים ביום 9.9.2022 אולם לא חזר לחו"ל סמוך למועד זה אלא נשאר בתאילנד במשך למעלה משלושה חודשים ראשונים. מכאן, ניתן ללמוד שיציאתו של התובע לחו"ל לא נבעה מנסיבות רפואיות מיוחדות.

• עוד נציין כי הטיפולים הרפואיים האלטרנטיביים שקיבל התובע בחו"ל אינו בתחומים הקבועים בתקנה 2 לתקנות ביטוח בריאות שכן לא מדובר בשירותי בריאות הנוגעים למערכת העצבית והמוח; למחלות לב וכלי דם; לגידולים; להשתלת איברים; למומים מולדים.
• לא זו בלבד. כל הטיפולים שקיבל התובע בחוץ לישראל - יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס, הדרכות רוחניות וטיפולי מים – ניתן לקבל גם בישראל ולא עלה בידי התובע להוכיח שהופנה לקבלת טיפולים אלה אולם נדחה על ידי קופת החולים.

בהקשר זה נבהיר כי השיקול הכלכלי רלוונטי לצורך קבלת הגמלה, שכן הוא לא מהווה נסיבות רפואיות מיוחדות. בכל מקרה, התובע לא הוכיח שעלות הטיפולים בתאילנד נמוכה מעלות דמי ההשתתפות שהיה עליו לשלם אם היה מקבל את הטיפולים בארץ.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי עלה בידי התובע להוכיח שהתקיימו בעניינו "נסיבות רפואיות מיוחדות" המהוות חריג לסעיף 324א לחוק.

 

1. בנסיבות העניין, הפסקת תשלום קצבת הנכות לתובע לאחר שחלפו שלושה חודשים ממועד יציאתו לחו"ל, קרי - מחודש פברואר 2022 עד חודש נובמבר 2022, נעשתה בהתאם להוראות סעיף 324(א) לחוק.

כמו כן, לא עלה בידי התובע להוכיח שמתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 324א(ב)(3) לחוק העוסק בקבלת טיפול רפואי בחו"ל בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק ביטוח בריאות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, יישא התובע בהוצאות הנתבע בסכום של 750 ₪ בלבד. הסכום ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג ניסן התשפ"ד, (1 מאי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אברהם סולומון נציג ציבור (עובדים)		קרן כהן, שופטת		גב' אורלי ברגמן נציגת ציבור (מעסיקים)

1. פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון צורף לכתב ההגנה (עמ' 3 – 6). ↑

2. פרוטוקול הוועדה לעררים צורף לכתב התביעה (עמ' 7 – 10). ↑

3. פסקה שנייה לכתב התביעה ונספחים לכתב התביעה (עמ' 12 -21); סעיף 8 לכתב ההגנה. ↑

4. המכתב צורף לכתב ההגנה (עמ' 7). ↑

5. סעיף 4 לכתב ההגנה; המכתב צורף לכתב התביעה (עמ' 6). ↑

6. ע"ע (ארצי) 415/08 ר.א (קטין) - מכבי שירותי בריאות, (12.1.2011). ↑

7. בג"ץ 3848/09 בן ציון נ' בית הדין הארצי לעבודה, (29.8.2010). ↑

8. סעיף 4 לכתב ההגנה; המכתב צורף לכתב התביעה (עמ' 6). ↑