לפני	כבוד השופטת, סגנית הנשיא אביגיל פריי
תובע		פלוני
נגד
נתבעים		1. _____ 2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
פסק דין

 

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לתובע, מר _____ (להלן: " התובע"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 21/08/2022 (להלן: " התאונה").

2. הנתבעים הם מר _____, נהג הרכב המעורב בתאונה (להלן: " הנתבע 1") וחברת הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 2") שביטחה את הרכב בו נהג הנתבע 1.

3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב היקף הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים, בהתחשב במצבו הרפואי המורכב של התובע עובר לתאונה, וכן כימות הפיצויים הראויים, לרבות יישום דוקטרינת "הגולגולת הדקה" ותחולתה בענייננו.

טענות הצדדים בקצרה

טענות התובע בתמצית:

4. התובע טוען כי נפגע בתאונה כהולך רגל, וכי כתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף קשים, הן פיזיים והן נפשיים. התובע אינו מכחיש קיומו של עבר פסיכיאטרי משמעותי (סכיזופרניה), אך מדגיש כי מצבו היה יציב ובנסיגה (רמיסיה) במשך כשמונה שנים עובר לתאונה.

לטענתו, התאונה היוותה קו פרשת מים שהביא להתפרצות מחודשת של מחלת הסכיזופרניה, החמרה במצבו הנפשי והתפקודי, ואף הצריכה את אשפוזו במוסד סיעודי.

התובע נותח בברך ימין עקב שבר, וטוען לאובדן כושר השתכרות מלא, הוצאות רפואיות ניכרות (לרבות שהות במוסד), עזרת צד ג', הוצאות נסיעה מיוחדות וכאב וסבל.

התובע טוען כי דוקטרינת "הגולגולת הדקה" חלה במקרה זה, וכי הנתבעים צריכים לפצותו על מלוא הנזק שנגרם לו, גם אם מצבו הרפואי הקודם החמיר את הפגיעה.

טענות הנתבעים בתמצית:

5. הנתבעים מכחישים את הקשר הסיבתי בין נזקיו הנטענים של התובע לבין התאונה, וטוענים כי מקור תלונותיו במצבו הרפואי הקודם והמורכב.

הם מדגישים את עברו הפסיכיאטרי העשיר של התובע (סכיזופרניה, אשפוזים מרובים, טיפול תרופתי קבוע, 50% נכות פסיכיאטרית ו-100% אי כושר השתכרות לצמיתות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי עובר לתאונה), ואת העובדה שאחיו מונה כאפוטרופוס לגופו ורכושו של התובע עוד לפני התאונה.

הנתבעים טוענים כי התובע לא עבד באופן סדיר עובר לתאונה וכי הצהרותיו למוסד לביטוח לאומי משנים 2000, 2003 ו-2004 מעידות כי מעולם לא השתכר. לכן, לטענתם, אין מקום לפסוק לו הפסדי שכר כלשהם.

הנתבעים טוענים כי הוצאותיו הרפואיות מכוסות במלואן על ידי סל הבריאות והמוסד לביטוח לאומי (כולל מימון מלא של שהותו במוסד הסיעודי על ידי משרד הבריאות מדצמבר 2023), וכי עזרת צד ג' שקיבל מבני משפחתו אינה חורגת מעזרה מקובלת.

בנוסף טענו הנתבעים כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל.

קביעות מומחי בית המשפט:

6. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבדיקת התובע ומתן חוות דעת:

א) פרופ' יונה קוסאשווילי (מומחה בתחום האורתופדיה) – אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ארטריטיס בתר-חבלתית בברך ימין ו-5% בגין צלקת ניתוחית ובסה"כ 15% נכות אורתופדית משוקללת.

בנוסף, קבע המומחה תקופת אי כושר זמנית בשיעורים שונים למשך כחצי שנה לאחר התאונה.

ב) פרופ' מרק וייזר (מומחה בתחום הפסיכיאטריה) – אשר קבע נכות צמיתה בשיעור של 50% בגין סכיזופרניה (ללא קשר לתאונה) ו- 7.5% נכות צמיתה בגין סימפטומים חרדתיים בעקבות התאונה.

המומחים נחקרו על חוות דעתם וגם לאחר חקירתם על ידי הנתבעת עמדו על דעתם ביחס להיקף הנכות ממנה סובל התובע.

פרופ' וייזר ציין כי התובע סבל ממצב נפשי קשה עוד לפני התאונה, אך העיד כי התאונה היוותה קו פרשת מים עבורו, והקשתה עליו להשתקם ממנה.

דיון והכרעה

שאלת הקשר הסיבתי ודוקטרינת הגולגולת הדקה:

7. העיקרון המנחה בדיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו, כלומר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין.

מטרת הפיצוי היא לפצות את הנפגע על נזקי ממון ונזק לא ממוני שנגרמו לו בעקבות התאונה, תוך ניסיון להעמידו, ככל האפשר, במצב שבו היה לפני התאונה. הערכת הנזק וקביעת שיעור הפיצויים מבוססת על גישה אינדיווידואליסטית, הבוחנת את הנזק הספציפי שנגרם לניזוק ואת צרכיו האישיים (ע"א 3375/99 אריה אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ (05.09.2000)).

 

 

כן נקבע בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.01.2015) כי אין זהות הכרחית בין נכות רפואית, פגיעה תפקודית וגריעה מכושר השתכרות, וכי הערכת הנזק היא אינדיבידואלית ומונחית על ידי עקרון השבת המצב לקדמותו, תוך התחשבות במכלול נתוני הנפגע.

 

בנוסף יש לבחון בענייננו את כלל "הגולגולת הדקה", הקובע כי המזיק חייב לקבל את הניזוק כפי שהוא, ואחראי לנזק שנגרם גם אם היקפו עלה על הצפוי בשל רגישות מיוחדת של הניזוק. עיקרון זה חל כאשר הנזק שנגרם הוא מסוג צפוי, אך היקפו בלתי צפוי וזאת בשונה מהחמרת מצב קיים שמתייחסת למצב שבו הניזוק סבל מנזק מוקדם, והעוולה גרמה להגדלתו.

במקרה של החמרת מצב קיים, יש להבחין בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לבין זה שהיה קיים עוד טרם ביצועה. כאשר מדובר בפגם שהיה גלוי וידוע לפני התאונה, והתאונה רק החמירה אותו, לא יחול בהכרח עקרון הגולגולת הדקה, והמזיק יחויב רק בגין תוספת הנזק שגרם.

משמעות הדבר היא ששבריריותו המיוחדת של הניזוק אינה מפחיתה מאחריות המזיק.

כלל זה מיושם בפסיקה הישראלית באופן עקבי, ונועד להבטיח פיצוי מלא לנפגע על כל נזקיו בפועל, גם אם אלו חריגים בעוצמתם או בהיקפם בשל מצבו הייחודי.

8. עם זאת, יישום הכלל אינו פוטר את בית המשפט מלבחון את הקשר הסיבתי העובדתי בין התאונה לבין כל רכיב נזק. יש להבחין בין החמרה של מצב קודם כתוצאה מהתאונה לבין התפתחות טבעית של מחלת הרקע שהייתה מתרחשת ממילא, גם ללא התאונה.

כך למשל נקבע בע"א 132/21 פלונית נ' פלוני (13.04.2022) וכך יש לבחון את מצבו של התובע בענייננו.

9. במקרה שלפני, מומחי בית המשפט קבעו נכויות ספציפיות הקשורות לתאונה: 15% נכות אורתופדית ו-7.5% נכות פסיכיאטרית.

קביעות אלו מהוות בסיס לקביעת הקשר הסיבתי הרפואי.

10. באשר למצבו הנפשי, התובע סבל ממחלת סכיזופרניה קשה וממגבלות תפקודיות משמעותיות עובר לתאונה.

עם זאת, טענתו כי מצבו היה ברמיסיה במשך כשמונה שנים, וכי התאונה הייתה קו פרשת מים שהביא להתפרצות מחודשת והחמרה, נתמכת בעדותו של פרופ' מרק וייזר.

פרופ' וייזר, מומחה בית המשפט, קבע כאמור 7.5% נכות פסיכיאטרית צמיתה כתוצאה מהתאונה בגין סימפטומים חרדתיים, וציין בעדותו כי התאונה הייתה מן איזושהי קו פרשת מים עבור התובע.

הוא הוסיף כי "במצב סכיזופרני כל כך קשה, מאוד, זה מסובך מאוד, לבן אדם מהסוג שלו להשתקם מפגיעה כזו, שהיא מלווה גם בעניין חרדתי נפשי וגם בעניין אורתופדי לא קל בכלל" (פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 15.2.26 עמ' 31 שורות 28-30)). עדות זו מצביעה על קשר סיבתי בין התאונה להחמרה במצבו הנפשי, גם אם מצבו הקודם הפך אותו פגיע יותר.

המומחה למעשה מבהיר כי התאונה היא שהביאה את התובע לשינוי באורחות חייו כפי שהתנהלו טרם התאונה וכך למשל הבהיר שהמעבר למוסד היה פועל יוצא של הפגיעה האורתופדית ולא בשל מצבו הנפשי.

11. גם לעניין הנזק האורתופדי, ראוי ליישם את כלל "הגולגולת הדקה".

התובע סבל מהשמנת יתר (BMI 30.48) ותת פעילות של בלוטת התריס עובר לתאונה.

הנתבעים טענו כי מצבים אלו עשויים להשפיע על תפיסת הכאב, שיתוף הפעולה בטיפול וקצב ההתאוששות.

פרופ' יונה קוסאשווילי, מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, אישר בעדותו כי השמנת יתר מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות או החמרה של בעיות אורתופדיות בברכיים, וכי במקרה של החמרה עתידית, ה-BMI של התובע יכול להיות גורם תורם.

עם זאת, הוא הדגיש כי הנכות בשיעור 10% בגין הפגיעה התוך-מפרקית היא מינימום ששבר כזה יכול לגרום וכי היא אינה קשורה לנכות הנפשית או להשמנה באופן ישיר לעניין קביעת הנכות.

פרופ' קוסאשווילי גם אישר כי למרות שהנכות האורתופדית אינה חריפה או אקוטית, וביחס לניזוק אחר ניתן היה לצפות התניידות יעילה ולא רק בכיסא גלגלים כפי שהתובע מתנייד כיום, הרי שלאור מצבו הכללי מצבו של התובע הינו אכן בעל מגבלה בהתניידות ובשל המצב הסכיזופרני יכול להיות פער בין יכולת ללכת לבין עצם ההליכה.

12. על כן, אני קובעת כי התאונה גרמה לתובע נכויות רפואיות כפי שנקבעו על ידי המומחים, וכי יש לייחס נכויות אלו לתאונה, תוך יישום כלל "הגולגולת הדקה" לעניין החמרת מצבו הנפשי והשלכותיו. ודוק- אירוע התאונה והפגיעות שבעקבותיו הביאו לנכויות שאינם חלק ממהלכה הטבעי של מחלתו ערב התאונה ובמובן זה אין המדובר בהחמרת מצב קיים אלא בפגיעה בגולגולת דקה.

13. המומחה הפסיכיאטרי העיד כי הצורך באשפוז במוסד היה בתחילה בשל פציעתו האורתופדית ולא בשל מצבו הנפשי- אולם הקושי להשתקם נובע ממצבו הנפשי עובר לתאונה ולאו דווקא כתוצאה מהחרדה בה לקה בעקבות התאונה.

רוצה לומר- אלמלא התאונה- לא היה צורך באשפוז ובשל מצבו לפני התאונה אינו יכול לעזוב את האשפוז.

הערכת הנכות התפקודית:

14. אין זהות הכרחית בין נכות רפואית לנכות תפקודית.

הנכות התפקודית מבטאת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בחיי היומיום ועל כושר השתכרותו.

במקרה זה, לתובע נכות רפואית משוקללת של 20.91% (15% אורתופדית ו-7.5% פסיכיאטרית).

עם זאת, מצבו התפקודי של התובע היה מוגבל עוד עובר לתאונה, כפי שעולה מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי מיום 13/02/2005, לפיהן נזקק לעזרה ברחצה, הכנת מזון, לבוש, ואף סבל מאי שליטה על סוגרים.

כמו כן, נקבעה לו נכות כללית בשיעור 50% ו-100% אי כושר השתכרות לצמיתות עוד לפני התאונה. בנוסף, הנכות האורתופדית כוללת גם נכות בגין צלקת, אשר המומחה קבע לגביה כי היא רגישה ברמה קלה בלבד.

על כן, בשים לב לקיומן של נכויות רפואיות שנגרמו בתאונה, השפעתן התפקודית על חיי התובע שהביאה לאותו לקושי תפקודי משמעותי, ואשר טרם התאונה תפקד באופן יחסי (גם אם רחוק מתפקוד נורמטיבי), אני קובעת כי הנכות התפקודית המשוקללת של התובע כתוצאה מהתאונה עומדת על 30%. אמנם כיום התובע ברמת תפקוד נמוכה משמעותית מהרמה אליה הורגל טרם התאונה, אולם כאמור לעיל, השקלול מתייחס גם לרמת תפקודו טרם התאונה ביחס לרמה הכללית.

בסיס השכר:

15. התובע טען כי עובר לתאונה השתכר כ-2,500 ₪ נטו לחודש מעבודתו כעובד מטבח בבית אבות, וכי מדובר היה בעבודה מוגנת לאדם מאותגר נפשית וחברתית.

הנתבעים טענו כי התובע לא עבד ולא השתכר, והפנו להצהרותיו למוסד לביטוח לאומי.

אני מקבלת את עדות אחיו של התובע ומר משה ניסים ששימש כאחראי הישיר על התובע במקום תעסוקתו כי התובע עבד באופן חלקי בעבודה מוגנת והשתכר סכום זה.

גם אם מדובר בעבודה מוגנת, היא היוותה עבורו מסגרת תעסוקתית וסייעה לשמירה על תפקוד מסוים. אובדן יכולתו לחזור לעבודה זו מהווה נזק בר פיצוי.

על כן, אני קובעת כי בסיס השכר הרלוונטי לחישוב הפסדי השתכרות הינו 2,500 ₪ לחודש.

ראו והשוו ב-ת"א (מחוזי ב"ש) 7097-06 אבו ריאש עבד אלרחמן נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (06.12.2011). באותו מקרה היה מדובר בקטין שנפגע קשות בתאונה אולם סבל ממצב רפואי קודם ולפיכך נקבעה הפחתה מפוטנציאל ההשתכרות שלו- אולם לא נשללה לחלוטין אפשרות השתכרות.

בענייננו הוצגו לפנינו עדויות כי התובע עבד באותה עבודה מוגנת פרק זמן של כ-20 שנים ולפיכך פוטנציאל השתכרות מינימלי הוכח.

16. הנתבעת לא הצביעה על המשמעות הכספית של ההעסקה ואין בפני חוות דעת אקטוארית המתייחסת למשמעות של אי הדיווח ביחס להעסקתו.

כך גם לא נבחנה השאלה עד איזה מועד ניתן היה לצפות להמשך העסקתו של התובע בעבודה ומשכך, אין לי אלא להניח כי התובע אכן הרוויח את הסכומים הנ"ל כמעיין עבודה מוגנת אולם הציג פוטנציאל השתכרות, גם אם מינימלי.

ראשי הנזק:

17. למען הנוחות, נציין את הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לצורך הכרעה:

התובע יליד: 1.1.75, בן 51

מועד התאונה: 21.8.2022

היקף הנכות הרפואית 20.91%

היקף הנכות התפקודית 30%

א. נזק לא ממוני (כאב וסבל):

בהתאם לנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי המומחים (20.91%), ובהתחשב בהוראות הדין, סכום הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על סך של כ-80,000 ₪ (כאשר ימי האשפוז במוסד כשהוא מצוי באי כושר של 100% נלקחים בחשבון לעניין זה)

ב. הפסד השתכרות לעבר:

התובע טען להפסד השתכרות בסך 2,500 ₪ לחודש.

התאונה אירעה ביום 21/08/2022. עד היום חלפו כ-43 חודשים.

כאמור לעיל, שוכנעתי כי התובע עבד והשתכר שכר זה כמעין עבודה מוגנת שהתאפשרה חרף מצבו עובר לתאונה.

עדותו של מר משה ניסים היתה אמינה בעיני וכך גם העובדה שעבד במקום שנים ארוכות (על פי עדותו של מר שפר, אחיו של התובע- כ-20 שנים). על פי תיאורו של מר משה ניסים, העבודה היתה פיזית בעיקרה וחרף העובדה שיכול היה לחזור לעבודה באופן עקרוני לאור מצבו הפיזי בהתאם לעדותו של המומחה בתחום האורתופדי, מצבו הנפשי בעקבות התאונה הוביל למצב בו לא היה יכול לחזור לעבודתו כלל.

בהתחשב בכך שהתובע לא יכול היה לחזור לעבודתו במטבח עקב מגבלותיו הפיזיות והנפשיות שהחמירו בעקבות התאונה, אני קובעת כי נגרמו לו הפסדי השתכרות לעבר, כאשר בהתחשב בעובדה שיש מקום לשייך חלק מחוסר היכולת גם למצבו הנפשי עובר לתאונה יש מקום לפסוק הפסד חלקי ביחס לרכיב זה.

אני מעמידה את ההפסד, על דרך האומדנא על סך 53,000 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד:

בהתחשב בנתוני התובע, בסיס השכר (2,500 ₪), היקף הנכות התפקודית (30%) וגילו של התובע (יליד 1974, כבן 51 כיום), אני קובעת כי הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד תעמוד על 30% משכרו, וכי יש לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין רכיב זה, בהתחשב במגבלותיו הקודמות ובאופי עבודתו המוגנת.

כך גם יש לקחת בחשבון את האפשרות כי בשל מצבו ואופייה הפיזי של העבודה, לא היה ממשיך לעבוד בה עד לגיל הפרישה. מאחר שלא הוכח כי התובע שילם או היה זכאי להפרשות סוציאליות כלשהן עובר לתאונה (כפי שעולה, בין היתר, מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי), לא ייפסק פיצוי בגין רכיב זה.

אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך 78,000 ₪ (כ-70% מתחשיב אקטוארי לאור הנתונים כפי שנקבעו כשהוא מעוגל).

ד. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

התובע טען להוצאות רפואיות ניכרות, בעיקר בגין שהותו במוסד הסיעודי "תפארת הורים". לטענתו, הוריו נשאו בתשלום חודשי של כ-15,000 ₪ למשך 14 חודשים (עד נובמבר 2023), בסך כולל של כ-213,000 ₪, עד אשר משרד הבריאות החל לממן את שהותו במוסד באופן מלא. הנתבעים מנגד טענו כי כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות על ידי סל שירותי הבריאות, וכי שהותו במוסד הסיעודי ממומנת במלואה על ידי משרד הבריאות החל מדצמבר 2023.

עוד טענו הנתבעים כי קצבת השירותים המיוחדים המשולמת לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי מכסה אף היא הוצאות אלו.

בחינת שאלת נשיאת הנתבעת בעלויות האשפוז במוסד הסיעודי, בתקופה שקדמה למימון המלא על ידי משרד הבריאות (דהיינו, ממועד התאונה באוגוסט 2022 ועד נובמבר 2023), מחייבת יישום עקרון "הגולגולת הדקה".

עקרון זה מטיל על המזיק אחריות למלוא הנזק שנגרם לניזוק, גם אם נזקים אלו הוחמרו בשל מצבו הרפואי הקודם והייחודי של הניזוק. אם התאונה הייתה גורם שהוביל, או לפחות תרם באופן משמעותי, לצורך באשפוז במוסד, הרי שהנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה שהתובע היה מועד לפורענות ממילא.

 

 

התובע הציג אסמכתאות להוצאות שהייה במוסד בסך של כ-213,000 ₪ עבור 14 חודשים שקדמו למימון המלא. בתחשיב הנזק מטעמו (מתאריך 28/10/2024), התובע עצמו הציע קיזוז של חלק מהוצאות אלו, והעמיד את תביעתו בראש נזק זה על סך של 157,000 ₪, תוך הכרה בכך שחלק מההוצאות נחסכו או שאין להכיר בהן במלואן.

 

הנתבעת, מצידה, לא הציגה כל ראיה או תחשיב ספציפי לקיזוז הוצאות מחיה שנחסכו בתקופה זו, והסתפקה בטענה כללית כי הוצאות אלו מכוסות על ידי גורמים אחרים ובמסגרת סיכומיה כלל לא התייחסה לעלויות שהותו של התובע במוסד לאחר ובעקבות התאונה. בהיעדר כל ראיה מטעם הנתבעת הסותרת את תחשיב התובע או מציעה קיזוז נוסף, ובהתאם לעקרון הגולגולת הדקה המחייב את המזיק לשאת במלוא הנזק המוכח, יש לפסוק לתובע את הסכום שהוערך על ידו בראש נזק זה עבור תקופת העבר.

 

 

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשאת בעלויות האשפוז במוסד הסיעודי בתקופה שקדמה למימון המלא על ידי משרד הבריאות, בסך של 157,000 ₪, כפי שחושב והוצג על ידי התובע בתחשיב הנזק מטעמו.

 

ה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

התובע טען לזכאות לפיצוי בגין עזרת צד ג'.

הנתבעים טענו כי עזרה זו ניתנת במסגרת יחסים משפחתיים או על ידי צוות המוסד, ואינה מזכה בפיצוי. בהתחשב במגבלותיו התפקודיות הקודמות של התובע (כפי שעולה מהצהרותיו למוסד לביטוח לאומי מ-2005), ובכך שחלק ניכר מהעזרה מסופק במסגרת המוסד הסיעודי, לא ניתן לקבוע כי נגרם לו צורך מהותי וחריג בעזרת צד ג' כתוצאה מהתאונה, מעבר לזה שהיה קיים או מכוסה.

עם זאת, אני מכירה באפשרות שנדרשה עזרה מסוימת מעבר למסגרת הרגילה בשים לב לפציעותיו האורתופדיות שבוודאי דרשו סיוע מוגבר בסמוך לאחר התאונה, כפיצוי גלובלי, אני פוסקת לתובע סך של 20,000 ₪.

ו. הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד:

התובע טען כי בשל מצבו הנפשי והפיזי, הוא נזקק להסעות מיוחדות בכיסא גלגלים, המייקרות את עלות הניוד.

הנתבעים טענו כי מצבו הקודם כבר הצריך הוצאות אלו.

בהתחשב בהחמרת מצבו בעקבות התאונה, ובצורך הנגזר מכך בהסעות מיוחדות לטיפולים וביקורים, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות נסיעה וניידות בסך 10,000 ₪.

ניכויים:

18. הנתבעים שילמו לתובע תשלום תכוף בסך 13,000 ₪, אשר ינוכה מסך הפיצוי.

19. סיכומם של דברים, היקף הפיצוי לו זכאי התובע:

א) כאב וסבל: 80,000 ₪

ב) הפסד השתכרות לעבר: 53,000 ₪

ג) הפסד השתכרות לעתיד: 78,000 ₪ (הפסד הפרשות סוציאליות: 0 ₪)

ד) הוצאות רפואיות: 157,000 ₪

ה) עזרת צד ג': 20,000 ₪

ו) הוצאות נסיעה: 10,000 ₪

סה"כ פיצוי לפני ניכויים: 398,000 ₪

ניכויים:

תשלום תכוף: (13,000 ₪)

סה"כ ניכויים: (13,000 ₪)

סה"כ פיצוי לאחר ניכויים: 385,000 ₪

20. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 385,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרת משפט כפי ששולמה.

כן תישא הנתבעת בתשלום יתרת אגרת המשפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו ריבית שקלית עד לתשלום בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ו, 11 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.