לפני	כבוד השופט, סגן הנשיא יורם ברוזה
תובע		י.מ. נגד
נתבע		התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ
פסק דין

כללי

1. התובע, יליד 23.2.90, נפגע ביום 12.6.21 בתאונת דרכים בזמן שרכב על אופנוע אשר בבעלותו. הנתבעת ביטחה את האופנוע בפוליסה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970. אין בתיק זה מחלוקת בשאלת עצם קרות התאונה, תוקפו של רישיון הנהיגה ותוקף הפוליסה ועל כן הנתבעת מסכימה כי עליה לשלם לתובע פיצוי בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
2. לאחר שמיעת הראיות, ניתנה על ידי החלטה ביום 22.1.25 שבה קבעתי כי קיים קושי עם חוות הדעת של ד"ר גפטלר, בתחום האורתופדיה. על כן הורתי על מינוי ד"ר משה לוינקופף כמומחה נוסף. ביום 4.5.25 ניתנה חוות הדעת של ד"ר לוינוקפף, הצדדים שלחו שאלות הבהרה (מספר פעמים, באישור בית המשפט) וויתרו על חקירת המומחה.

הנזק הרפואי

1. הנזק הרפואי שנגרם בתאונה פורט בהרחבה בהחלטה מיום 22.1.25, ולא אחזור על כך בשנית. בקליפת אגוז אציין כי לתובע נגרם שבר מרוסק בחוליה S5 וכי לאחר התאונה המשיך התובע להתלונן על כאבים. (והכל כמפורט בהחלטה מיום 22.1.25).
2. כפי שפורט באותה החלטה, התובע מטופל כיום במרפאת כאב, יש לו מרשם לתרופות נרקוטיות וכן רישיון לשימוש בקנאביס.

חוו"ד הרפואיות

1. בהחלטה מיום 19.5.22, הורתי על מינוי ד"ר אלכס גפטלר כמומחה מטעם בית המשפט. חוות הדעת ניתנה ביום 29.8.22. את ממצאי חוות הדעת פרטתי בהרחבה בהחלטה מיום 2.1.25, הנכויות שנקבעו על ידי המומחה היו כדלקמן:-
2. נכות זמנית של 100% למשך שלושה חודשים;
3. נכות זמנית של 50% למשך שלושה חודשים;
4. ונכות לצמיתות בשיעור 10% לפי פרט 37(8)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "תקנות הביטוח הלאומי") הדן בשבר בגוף חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת וללא הגבלת תנועה. הנכות נקבעה לאור השבר בעצם הזנב (Coccyx).

ד"ר גפטלר לא שינה את דעתו לאחר שאלות ההבהרה ולאחר החקירה.

1. בהחלטה מיום 22.1.25 הבהרתי כי יש קושי לקבל את חוות הדעת של ד"ר גפטלר וזאת לאחר שמצאתי קשיים בחוות הדעת כדלקמן:-
2. חוסר בהירות לגבי השאלה איזה בדיקות היו לפני המומחה ובמה הוא עיין;
3. העובדה שהעדר קביעת נכות בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה (שנמצא בבדיקה ישירה) מתבססות על בדיקה עקיפה עלומה לאחר שבבדיקה מכוונת נמצאה הגבלה;
4. חוסר התייחסות לעניין הצלקות.

באותה החלטה דחיתי את הבקשה של התובע למינוי מומחה בתחום הכאב בנוסף.

1. אשר על כן הורתי על מינוי ד"ר לוינקופף כמומחה נוסף, ד"ר לוינקופף קבע לתובע את הנכויות הבאות:-
2. נכות זמנית של 100% למשך שלושה חודשים;
3. נכות לצמיתות בשיעור 8.5% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני לפי פרט 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי;
4. נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין השבר בחוליה לפי פרט 37(8)(ב);

סה"כ 17.65% נכות.

1. בתחילה ייחס המומחה את הנכות בגין הגבלת התנועות (במחצית) למצב קודם, אולם לאחר שאלות הבהרה של התובע הוא הודה כי מדובר בשגגה. לאחר מכן הנתבעת שלחה שאלות הבהרה (פעמיים), להן השיב המומחה והבהיר כי אכן יש רישומים בעבר שנוגעים לגב אולם מדובר בביקור חד פעמי שלא מעיד על תחלואה (תשובה מיום 7.5.25). בתשובות מיום 11.8.25 חזר המומחה על קביעה זו.

עתה, לאחר שהצדדים הודיעו כי הם אינם מבקשים לחקור את ד"ר לוינקופף, ולאחר שהוגשו השלמות סיכומים, אפנה למתן פסק הדין.

בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, והואיל ואין בפסק הדין חידוש משמעותי או חשיבות מיוחדת, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

טענות הצדדים לגבי חוות הדעת

1. לשני הצדדים יש טענות לגבי חוות הדעת השונות. התובע מצד אחד מבקש שאאמץ את חוו"ד של ד"ר לוינקופף, ומצד שני חוזר על הטענה ולפיה יש מקום למנות מומחה בתחום הכאב. עוד הוא מפנה לפסק הדין שניתן על ידי בת.א. 43814-07-15 ש.ד. נ' הכשרת חברה לביטוח בע"מ (2017) וטוען כנגד הפחתת 1.5% מהנכות שנקבעה בתקנות לגבי הגבלה בתנועות עמוד השדרה.
2. הנתבעת טוענת כי חוות הדעת של ד"ר גפטלר לא נפסלה ועל כן יש לתת לה משקל, היא טוענת שכן היה מקום להפחית מחצית מהנכות בעבור ההגבלה בתנועות עמוד השדרה בגין מצב קודם.
3. לגופו של עניין – הצדק (ברובו) עם התובע. מינוי ד"ר לוינקופף הינו תולדה של הקושי שמצאתי עם חוות הדעת ותשובות ד"ר גפטלר בכל הנוגע לגבי ההגבלה בתנועות עמוד השדרה. ספק זה אושש בחוות הדעת של ד"ר לוינקופף ומשכך יש ללכת לפי חוו"ד זו ואין לתת משקל לקביעות ד"ר גפטלר.
4. גם לגבי הנכות הרפואית בגין הגבלה בתנועות, צודק התובע. והצדדים מופנים לעניין זה, בו הרחבתי בת.א. 21997-06-20 ע.א. נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2024). אולם, קביעה זו עוסקת רק ברכיב הכאב והסבל (רכיב שבו התובע ביקש שיפסק פיצוי לפני נכות משוקללת של 17.65%) ולכן אין משמעות לטיעון זה בתיק שלפני.
5. אולם, התובע חזר, בקצרה, על הטענה כי יש למנות מומה כאב, ומפנה לכך שד"ר לוינקופף לא התייחס לעניין. שוכח התובע כי עניין זה נידון בהחלטה מיום 22.1.25 ונדחה. התובע בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור ומשכך אין לדון בשאלה זו פעם נוספת.

טענות התובע לגבי הנכות התפקודית/גריעה מכושר השתכרות

1. התובע טוען כי יש מקום להעמיד את הפגיעה התפקודית על שיעור של 20% (טענה שהופיעה גם בסיכומים הראשונים וגם בהשלמת הסיכומים). לטענתו טרם התאונה הייתה בבעלתו חברה שעסקה ביבוא, שיווק והתקנת מוצר של רצפות מודולריות מארה"ב שהיו מותקנות בתי עסק (בעיקר בתחום הרכב) ומספר חודשים טרם התאונה נכנס (כשותף) בעסק של יבוא חלקי חילוף לרכב (עמ' 13, שורות 8-12).
2. לטענתו העבודה ברצפות המודולריות כללה אלמנט פיזי שכן הוא היה המתקין, ועל כן לאחר ששיווק היה נוסע למחסן, מעמיס את הרכב, נוסע לבית העסק, שם פורק ארגזים (של 25-30 ק"ג) ומבצע את ההתקנה ולאחר מכן מספק שירות של תיקונים (עמ' 13, שורות 14-20). התובע אישר כי בכל הקושר לחלקי החילוף העבודה היא משרדית (עמ' 13, שורות 22-25).
3. לטענת התובע, העסק של הרצפות המודולריות התבסס עליו, לא היו לו עובדים. לטענתו לאחר התאונה אחיו עזר בהתקנות ואלו בת הזוג שלו עזרה בשיווק (עמ' 14, שורות 14-22). לטענתו לאחר התאונה, ועקב הקושי הפיזי, ניסה לעבור לשיטת "עשה זאת בעצמך" אולם העניין לא תפס (עמ' 14, שורות 30-35). ולכן סגר את החברה (עמ' 16, שורות 9-13).
4. עיקר הטענות של התובע לגבי המגבלה התפקודית מתבססות על הטיפול במרפאת כאב, והטיפול בחומרים נרקוטיים.
5. הנתבעת, מנגד, טוענת כי עדותו של התובע לא הייתה אמינה. היא מפנה לכך שהתובע הסתיר את הנסיעה שלו לחו"ל, את שירותו הצבאי (134 ימי מילואים נכון לדיון ההוכחות ביום 1.10.24), את העובדה כי במהלך שירותו הצבאי (כפי שאישר) לא השתמש בחומרים נרקוטיים או בקנאביס, את הפערים הגדולים ברכישת התרופות.
6. לטענת הנתבעת השבר בחוליה אינו מהווה מגבלה עצמאית, ואין לתת לה משקל נפרד בקביעת הנכות התפקודית.
7. לאחר שעברתי על התצהירים, החקירות והראיות, מצאתי כי לא ניתן לקבל את טענת התובע וכי למעשה המשמעות התפקודית של התאונה אינה כטענתו.
8. כפי שהנתבעת מפנה, הטענות של התובע לגבי חלק מהקשיים הפיזיים שלו בעקבות התאונה נסתרו. כך למשל התובע טען כי החבלה בגב מנעה ממנו לטוס לחו"ל, רכיב חשוב בעבודה של היבוא, רק שהתובע כן טס לחו"ל לצורכי בילוי (כגון פסטיבל Burning Men), פסטיבל שההגעה אליו מחייבת לפחות שתי טיסות וכן נסיעה. מעבר לכך התובע נסע עם בת זוגו עוד נסיעות לחו"ל (אומנם קצרות יותר). התובע אישר כי בפסטיבל הוא רקד ועשה חיים (עמ' 20, שורות 8-11)
9. התובע טען כי הוא מתקשה בהרמת משאות אולם הוכח כי הוא ביצע שירות מילואים משמעותי, שכלל משקלים (אפוד קרמי וציוד מגן) אותם נשא בעת הכניסה לרצועת עזה לאחר אירועי 7.10.23. עוד הוכח כי במהלך כל תקופת המילואים התובע לא נדרש ולא צרך חומרים נרקוטיים (כולל לא שימוש בקנאביס רפואי כמשכך כאבים) ובכך נשמטה הטענה שלו בדבר הצורך במשככי כאבים חזקים או בקנאביס.

יובהר - התובע ראוי לכל הערכה על כך שהתנדב לשירות מילואים ארוך (מעל ארבעה חודשים), בתקופה הקשה של מדינת ישראל, אולם שירות זה (שלא היה קצר) מלמד כי הטענה התפקודית אינה נכונה (גם אם התובע לא היה לוחם פעיל אלא תפקד בסיוע לוגיסטי לכוחות).

1. לתובע נגרם שבר בחוליה עם תזוזה ניכרת שהתחבר ללא הגבלת תנועה (לפי פרט 37(8)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי) וכן נכות בשיעור 8.5% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה. מבחינה תפקודית הפגיעה חופפת ועל כן אני קובע כי הנכות התפקודית של התובע הינה 10%.

הפסדי שכר בעבר

1. התובע מעמיד ראש נזק זה על 310,000 ₪. סכום זה הוא מבסס על הנתונים הבאים:-
2. לטענת התובע הוא שילם לב הזוג שלו 18,729 ₪ (בעבור שלושה חודשים) לצורך שיווק במקומו);
3. לטענתו בסיס השכר שלו בחברה שהייתה בבעלותו הוא 10,905 ₪ וכי החל מחודש ינואר 2022 הוא הפסיק למשוך שכר זה, לכן הוא מבקש סכום של 370,770 ₪ (לפי 34 חודשים), מסכום זה הוא מבקש 70%;
4. עוד הוא מבקש 3 חודשים לפי 10,905 ₪ לפי קביעת המומחים בדבר אי כושר מלא.

בסיכומים המשלימים, ביקש התובע 300,000 ₪ ולא שינה הסכומים.

1. הנתבעת מפנה לכך שהתובע לא ערך גילוי מלא של הנתונים. כך, למשל, על אף החלטות מפורשות שנוגעות להכנסתו של התובע מהשותפות שבבעלותו ליבוא חלקי חילוף לרכב, הוא הסתיר את המסמכים שלא גולו ולא הוצגו, וכי רק בסיכומים מטעמו הוא צירף (לראשונה) את השומה שאושרה במס הכנסה (שומה שאושרה ביום 30.6.24, חמישה חודשים לפני הדיון שהתקיים ביום 1.10.24).
2. לטענתה, בפועל, התובע כלל לא הוכיח הפסדי שכר בעבר, ובכל מקרה בת הזוג הועסקה על ידי החברה ולא על ידי התובע ולכן הוא אינו זכאי להחזר זה.
3. שני הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים בתחום ראיית החשבון שניתחו את מסמכי החברה שהייתה בבעלות התובע וויתרו על חקירת עורכי החוות הדעת:-
4. רו"ח אריק מימון (מטעם התובע) מציין כי הירידה במחזור החברה היא בשנת 2022 (לאחר התאונה), הוא מבסס את חוות הדעת שלו על הטענה של התובע כי בחברה הוא היה הרוח החיה, ובלעדיו אין תוחלת לחברה בעוד בשותפות, ועל טענות התובע כי הוא שותף סביל שעוסק רק בעבודה משרדית. את חוות דעתו הוא מבסס על דו"חות כספיים של החברה לשנים 2019-2022 וכן טופסי 106 של התובע לשנים 2019-2021
5. רו"ח אביזמל מטעם הנתבעת מבהיר כי לא הועברו לידיו דו"חות שנתיים כולל הצרופות וכן לא שומות מס, עוד הוא מבהיר כי התובע נמנע מלהציג את המסמכים לגבי השותפות (שהוקמה שלושה חודשים לפני התאונה). לטענתו במסמכים שהתובע הציג אין כדי לבסס את הטענה בדבר הפסדים.
6. צודקת הנתבעת בטענה כי התובע בחר להסתיר נתונים, לא הביא עדים רלוונטיים, וכי דו"ח השומה שצורף (רק לסיכומים), לא מסייע לתובע אלא להפך.
7. ראשית אציין, כי במסגרת מוצגי התובע הוגש דו"ח רווח והפסד של השותפות לשנת 2021 וכן לחודשים ינואר עד ספטמבר 2022, שני הדו"חות נערכו על ידי משרדו של רו"ח אריק מימון, על כן לא ברור כיצד רו"ח מימון טוען (בחוות הדעת) כי לא היו לו נתונים לגבי השותפות כאשר ברור שהניהול הינו אצלו במשרד.
8. שנית, יש לראות כי התובע נמנע מלהציג מסמכים רלוונטיים ומהותיים וכן להעיד עדים רלוונטיים. כך (לדוגמא) מדוע השותף לא העיד מה בדיוק עושה התובע בשותפות ומה חלקו? מדוע התובע נמנע מלהציג את מסמכי החברה (דו"חות מבוקרים, כרטסת לקוחות, טופס 126 שמלמד כמה עובדים היו בפועל בחברה, ועוד)?
9. כפי שנקבע בע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פד"י לד(1) 701 (1979) "אי הזמנתם להעיד יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" (עמ' 706), הדבר נכון גם לכך שהתובע נמנע מלביא מסמכים ולכך שרואה החשבון מטעמו בחר שלא להתייחס למסמכים שברשותו (כמי שניהל גם הנהלת החשבונות של השותפות).
10. למעשה, מהמסכמים שהתובע כן צירף, למדנו שהמצב הכספי היה אחר ואבהיר:-
11. לפי השומה של שנת 2020 היה שכרו המצטבר 134,376 ₪ אותו משך כמשכורת מהחברה שבבעלותו;
12. התובע לא הגיש שומה לשנת 2021, הוא כן הגיש טופס 106 מהחברה ולפיה לא משך שכר שלושה חודשים וכי שכרו המצטבר באותה שנה היה 94,695 ₪. עוד הוא הגיש דו"ח רווח והפסד ולפיו הרווחים שלו מהשותפות היו 174,200 ₪;
13. הוא הגיש שומה שנתית שמלמדת כי בשנת 2022 הרוויח מעסק 263,215 ₪ וכלל לא משך משכורות מהחברה (לפי דו"ח הרווח והפסד שהגיש שמשקף רק הכנסות עד ל30.9.22, חלקו של התובע ברווחים באותה תקופה היה 93,883 ₪).
14. מעדות התובע ואחיו ניתן ללמוד שהם (יחד עם האב) מנהלים השקעות בחברות שונות. התובע אישר כי העבודה הינה מיחידת דיור בבית ההורים (עמ' 22, שורות 24-25). גם האח סיפר כי יש להם מספר עסקים (עמ' 31, שורות 10-12). למעשה האח העיד (בחקירה ראשית) שהוא איתר את העסק של רצפות מודולריות אולם בגלל שלא היה לו זמן לעסוק בזה העביר את העסק לאחיו (עמ' 30, שורות 13-16).
15. בשורה התחתונה כאשר רואים כי הפסקת הפעילות של החברה נעשתה בסמוך לפתיחת השותפות, שותפות רווחית (שהכפילה את הכנסותיו), וכאשר התובע נמנע מלהציג מסמכים (או להעיד עדים) יש לקבוע כי הפסקת הפעילות בחברה הינה תולדה של עסקים אחרים (רווחיים יותר) ולא התאונה.
16. התוצאה היא שהתובע לא הצליח להראות כי אכן סגירת החברה הינה תולדה של התאונה, הוא לא הראה כי אכן בת הזוג עבדה רק שלושה חודשים (לצורך כך היה עליו להגיש, למשל, טופס 126 של החברה, או דו"ח רציפות בעבודה מטעמה). מנגד, יש מקום להכיר בשלושה חודשי אי כושר (כפי שקבע המומחה) תקופה בה הוא לא משך משכורות.
17. משכך הפסדי השכר (בעבר) הינם שכר של 12,026 ₪ פחות מס הכנסה בשיעור 1,121 ₪ (10,905 ₪) למשך שלושה חודשים – סה"כ – 32,715 ₪.

בסיס השכר לעתיד

1. התובע טוען שיש לעשות את החישוב כשילוב של שני נתונים:-
2. בהתאם לע"א 3304/13 פלוני ואח' נ' פלוני ואח' (2013), בהיותו שכיר ובעל שליטה יש לקחת את השכר אותו משך מהחברה (10,905 ₪);
3. לסכום זה להוסיף את ההכנסה שנלמדת מדו"ח השומה לשנת 2022 – 261,423 ₪ בניכוי המס בשיעור 46,241 ₪ (סה"כ יוצא 17,931 ₪ לחודש).
4. הנתבעת טוענת שאין לקחת בחשבון את השומה השנתית, אשר הוגשה רק לאחר ההוכחות ובניגוד להחלטה מיום 14.11.23 (ואשר היא מסכימה כי בית המשפט יתייחס אליה ואף מפנה את בית המשט, רק כדי להוכיח אי אמינות) וטוענת לבסיס הכנסה של 8,000 ₪.
5. מצאתי לנכון לדחות את שתי הגישות –
6. הואיל וקבעתי כי סגירת החברה הינה תולדה של מציאת מקור הכנסה טוב יותר ורווחי, הרי שבפועל אין לקחת בחשבון את השכר שמשך (או כל רווח שקיבל) מהחברה, לא התאונה אחראית לסגירה והתהליך החל עם פתיחת השותפות (שלושה חודשים לפני התאונה);
7. איני מקבל את עמדת הנתבעת ולפיה אין להתייחס לשומה. מדובר במסמך שאושר על ידי שלטונות המס ומשקף הכנסת אמת. מדובר במסמך שלא היה לפני התובע כאשר ניתנה החלטה מיום 14.11.23 (הוא מיום 3.6.24). כפי שהוא מלמד על אי האמינות לגבי הסיבה שהחברה נסגרה, הוא גם משקף את כושר ההשתכרות הנכון של התובע.
8. לפיכך אני קובע כי בסיס השכר של התובע הינו 17,931 ₪ (כפי שעולה מהשומה לשנת 2022).

הגריעה מכושר ההשתכרות/הפסדי כושר השתכרות לעתיד

1. אכן, נקודת המוצא הינה הנכות התפקודית (אותה העמדתי על 10% כאמור לעיל) וזאת עד לגיל 70 (שכן התובע הינו עצמאי) – מקדם 244.65. יש לזכור כי הואיל והתובע הינו עצמאי הוא אינו זכאי לתוספת בגין הפרשות לפנסיה (אותן הוא מפריש משכרו).
2. לכן, החישוב האקטוארי הינו 438,657 ₪. אולם בפועל, הנכות של התובע אינה גורעת 10% מהשתכרותו. הנכות אינה מונעת ממנו עבודה תמידית. התובע נמנע מלהביא ראיות (כפי שצויין לעיל) ומשכך יש מקום לחשוב גלובלי (ע"א 801/89 אהרון כהן ואח' נ' יוסף שבאם, פד"י מו(2) 136 (1992)) אותו אני מעמיד על 250,000 ₪.

עזרה וסיעוד

1. התובע נזקק לעזרה של שלושה חודשים, עד שהשבר החלים. מעבר לכך מדובר בעזרה מינימאלית שכן אין מגבלה תפקודית קשה ועל כן אני פוסק סכום גלובלי של 30,000 ₪.

החזר הוצאות

1. עיקר הטענה של התובע הינה לגבי הצורך לרכוש קנאביס, אולם כבר קבעתי כי בשים לב לכך שהתובע הסתדר מעל ארבעה חודשים ללא צורך בקנאביס אין קשר בינו לבין התאונה (וגם המומחה מטעם בית המשפט לא קשר שימוש זה לתאונה). לכן אין מקום להכיר בראש נזק זה ואני פוסק סכום גלובלי של 5,000 ₪.

כאב וסבל

1. לפי התקנות – 39,400 ₪.

סיכום

1. בשים לב לכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:-
2. בגין הפסדי שכר בעבר – 32,715 ₪;
3. בגין פגיעה בכושר השתכרות בעתיד – 250,000 ₪;
4. בגין עזרה וסיעוד – 30,000 ₪;
5. החזר הוצאות – 5,000 ₪;
6. כאב וסבל – 39,400 ₪.

סה"כ – 357,115 ₪, לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד (15.34% כולל מע"מ) והחזר האגרה ששולמה.

הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פרטי חשבון נאמנות.

1. לפני סיכום מצאתי לנכון להתייחס לשאלת חיוב התובע בהוצאת בשים לב להתנהגותו – שקלתי העניין בכובד ראש. התנהלות התובע שגילה טפח והסתיר טפחיים, שצירף ראיות לסיכומים ללא בקשה מתאימה, אכן הצדיקה העניין. אולם, לאחר שמצאתי כי הראיות לא תמיד עזרו לתובע אלא לנתבעת (לעניין חוסר המהימנות של התובע) לא אעשה כן.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים המפורטים בסעיף 46 לעיל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ו, 22 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.