תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה אודות גובה הנזק בלבד.

הרקע העובדתי

1. התובע יליד 1983. ביום 27.9.2014 נפגע התובע בתאונת דרכים חזיתית עת נהג לבדו במכונית פרטית והתנגש בקיר אשר תומך בגשר המצוי מעל מעבר תת קרקעי (להלן - התאונה).
2. התובע הובהל לבית חולים קפלן וסבל מפגיעות רבות, אושפז מיום 27.9.14 עד ליום 6.10.14.
3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי לאחר הליך בבית הדין האזורי לעבודה ( להלן – המל"ל).

הנכות הרפואית והתפקודית

1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל (נספח 5 לכתב התביעה). לתובע נקבעו הנכויות הבאות:
• 10% בגין הפרעות ראיה בעין ימין לפי תקנה 52(1)(1ה) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1965 (להלן- תקנות המל"ל).
• 25% בגין צניחת עפעף לפי תקנה 55(א)(V) לתקנות המל"ל – ראייה אפשרית בהרמה ידנית של העפעף.
• 10% צלקות בעור לפי תקנה 75(2)(ב) לתקנות המל"ל – צלקות מכערות או הגורמות לשינוי צורת העפעפיים.
• 10% שבר בקרסול ימין לפי תקנה 48(3)(א) לתקנות המל"ל – הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול.
2. סך הנכות הרפואית המשוקללת הינה בשיעור של 46% החל מיום 1.5.2016 בהתאם להחלטה ועדת הערר מיום 8.8.21.
3. התובע קיבל דמי פגיעה מיום 28.9.14 – 26.12.14 (90 ימים).

כן נקבעו נכויות זמניות כדלקמן:

• 100% 27.12.14 – 31.3.15.
• 95% 1.4.15 – 30.9.15.
• 65% 1.10.15 – 31.12.15.
• 55% 1.1.16 – 12.4.16.
• 100% 13.4.16 – 30.4.16.

ראה גם נ/1 תעודת עובד ציבור מענף נפגעי עבודה.

1. התובע צירף תמונות פנים (נספח 13 למוצגי התובע).
2. בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 46%.
3. הנכות התפקודית – הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית. ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.
4. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נפסק (בפסקה 8, עמ' 799) כי:

"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

1. התובע כתב בתצהירו כי הוא עצמאי בתחום המזגנים. כי הוא נפגע קשה בחלקי גוף שונים. הראיה בעין ימין נפגעה, מופיעים עיגולים שחורים שמפריעים לראיה, כאבים ודקירות בעין. הדבר מפריע במהלך היום והלילה והוא זקוק לתכשירים שונים להרטבת העין; מראה הפנים השתנה והדבר משפיע על מצב רוחו; הוא סובל מצלקת מכוערת בפניו, פגיעה בסימטריה, עפעף ימין מורם ומצולק; הוא סובל מכאבים בקרסול, ומתקשה בעמידה ממושכת במהלך כל היום; סובל מקושי לישון בלילה; התאונה השפיעה על כושר השתכרותו (סעיף 15 לתצהירו).

עוד הצהיר, כי במשך תקופה ארוכה נעזר באחרים אחרי תקופת אי כושר ארוכה; קושי בניידות; קושי בעבודה כטכנאי מזגנים; עדיין נזקק לפיזיותרפיה; קושי בעמידה ממושכת; כאבים בקרסול; קושי ועליית מדרגות; צורך לשבת; היעזרות במשככי כאבים באופן קבוע; אינו מסוגל לעבוד כמקודם ולבצע את כל בפעולות הפיזיות שביצע בעבר (סעיף 13 לתצהיר התובע).

1. התובע נחקר אודות תצהירו. התובע השיב כי יש לו 11 שנות לימוד ללא תעודת בגרות. עשה שירות צבאי (שם בעמ' 10). אחרי הצבא עבד כשכיר ובחודש יוני 2006 פתח עסק בתחום מיזוג אויר (שם בעמ' 11). בשנת 2021 החל לספק שירות הדרכה במיזוג, והעביר שני קורסים. כל קורס 100 שעות, מונה כ-20 מפגשים, קיבל כ-100 ₪ לשעה, כל מפגש היה כ-4-5 שעות. התובע העביר 2 קורסים ברצף ואז הפסיק לטענתו כי היה לו קושי לעמוד, להגיע, לשמור על קצב (שם בעמ' 22).
2. התובע אישר כי הועמד לדין על החזקת סמים לשימוש עצמי מספר פעמים וכי הוא לא השתמש בסמים ערב התאונה בשל כאב (שם בעמ' 11). התובע השיב כי עבר 2- 3 תאונות דרכים נוספות ולא נפגע קשה אולם לא זכר פרטים אודות התאונות (שם בעמ' 12 -13). כן השיב כי עבר מספר תאונות עבודה, אולם הוא לא זוכר פרטים אודותיהם (שם בעמ' 14). התובע נשאל אם סבל מכאבי גב לאורך השנים ואפילו אושפז. על כך השיב כי ככל הנראה מדובר באירוע נקודתי כזה או אחר אבל לא ניתן לומר כי הוא סבל מכאבי גב (שם בעמ' 14).
3. ביחס לפגיעה בעין התובע השיב כי הומלץ לו לעבור ניתוח לתיקון עפעף אולם כשהגיע למנתח שניתח אותו במועד התאונה , הומלץ לא לנתח ולהשאיר את המצב כמו שהוא היות והמצב גם יכול להחמיר (שם בעמ' 16).
4. התובע ציין בחקירתו כי חזר לעבוד אחרי כחצי שנה מהתאונה ואולי יותר וגם אחרי שחזר לעבוד, עבד באופן חלקי. בהמשך התובע השיב כי הוא לא זוכר אם לא עבד כחצי שנה (שם בעמ' 17). התובע נשאל למה לא צירף חשבוניות בשנים 2014 – 2015 כדי שיהיה אפשר לדעת מתי חזר לעבוד, על כך השיב " אני לא יודע להסביר לך את זה, המסמכים קיימים." (שם בעמ' 18). התובע לא זכר אם היו תעודות מחלה או אישורי רופא תעסוקתי אחרי 15.12.2014 (שם בעמ' 18).
5. התובע נשאל אם הוא מקבל טיפול אחרי שנת 2020, על כך השיב " מקבל טיפול תרופתי, ולמדתי לחיות עם מה שנשאר ומה שאי אפשר לשנות. לא בהכל אפשר לטפל. אני מקבל תרופות לעיניים, לכאבים כרוניים, לשיפור מצב רוח, זה יצר לי בעיה בתפקוד המיני ואני מקבל גם תרופה לטיפול בזה. "(שם בעמ' 19). התובע השיב כי כיום אינו עושה שימוש בקנביס (שם בעמ' 19). התובע השיב כי אחרי התאונה לא היה לו רישיון נהיגה והיה לו עובד שנוהג (שם בעמ' 20).
6. התובע ציין עוד בחקירתו כי יכל להשתכר יותר משכרו כיום אלמלא התאונה –

"ש. בית משפט – אמרת קודם שאלמלא התאונה יכולת להרוויח יותר. אתה איש מקצוע מיומן ומקצועי, יש מגמת עליה ולמרות התאונה ונסיבות האישיות של הגירושין אתה מחזיק עצמך ומפתח ואני מברך על כך. אמרת שאלמלא התאונה יכולת להרוויח יותר, זו נכות משמעותית בראיה ובאיבר חשוב. לכן אני רוצה שתסביר אלמלא הנכות איך יכולת להרוויח יותר. תפרוט לי איפה הנכות שלך לטענתך כאיש מקצוע בתחום יכלה להשפיע יותר בזה שתרוויח יותר?

ת. אני שם לב בהצעות מחיר שאני לא מקבל עבודות. רק המראה שלי נשאר. אנשים, נשים וילדים קטנים נרתעים ממני, אני גם מבין למה. מבחינה פיזית קשה לי להתחייב לדברים גדולים ולעשות מה שכן הייתי עושה בגלל הניסיון שיש לי. אתה צודק שמשנת 2006 יש רף עליה אך היום זה לא השיא שלי, אני רואה את הקולגות שלי, אני לא ממצה את עצמי, אני שם לב פיזית שאני עייף יותר מהר, כשאני לא ישן טוב בלילה אני פוחד ביום לעשות דברים. והנראות לא מוסיפה לי חן מעבר לקשיים הפיזיים." (שם בעמ' 24).

1. התובע השיב כי הוא נותן שירות והתקנה, קצת מפעלים, בתים פרטיים ועדים של מושב ונמנע מלקחת מזגנים ענקיים " אני לא יכול להתחייב. כל ההתנהלות של העבודה הזו היא כבדה, כל האביזרים לתעלות והכל, צריך יותר ממה שאני יכול לעשות. אני לא יכול לקחת עובדים כי יש לילות שאני לא ישן בגלל הכאבים ויש ימים שהפרסונה שלי לא טובה ..." (שם בעמ' 24). התובע השיב כי אין דוגמאות מוחשיות למה לא קיבל עבודות, זו תחושת הבטן שלו (שם בעמ' 24). לבסוף התובע השיב בעניין "המצב הפיזי שלי גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם לא מאפשר לי להגשים את עצמי כמו שיכולתי להיות. אני רואה את המקבילים בתחום המיזוג, גדלים, מתעצמים ולוקחים פרויקטים גדולים שיש לי ידע לעשות ואין לי יכולת פיזית לעשות אותם. זה עצוב ומבאס. התסכול הוא מהפער הזה של מה שיכולתי להיות ולעשות תומה שיש לי היום ביד. אני כן נחוש ולא הייתי חמדן על מל"ל כדי לנהל חיים תקינים, לקום ולעבוד. אז אני כן עושה מה שאני יכול לעשות אך אני לא יכול לוותר על יכולת לקום לעבוד, זה שאני עובד, מנסה, חרוץ זה לא אומר שאני לא מפסיד. אני רואה את הקולגות, רואה את הפרויקטים, רואה שהם קונים בתים, רואה את הקולגות שלי לאורך שנים עובדים מבוקר עד ערב דבר שלי קשה לעשות, כי אני לא ישן טוב בלילה ולא מתפקד ביום בגלל זה, כי כואב לי. אני לא יכול לתת 100% ממה שאני באמת.

היה לי שבר בקרסול, רגל ימין. אני נשען על רגל שמאל כשאני עומד, לא יכול לעמוד עמידה ממושכת. עזוב את הכאבים מהצד, אחרי כמה שעות עבודה אני לא יכול להמשיך." (שם בעמ' 26 -27).

1. הוגש תצהיר מטעם אחיו הגדול של התובע, בו ציין, בין היתר, כי לאחר התאונה עזר לתובע כלכלית (סעיף 9 לתצהירו).
2. אחי התובע נחקר אודות תצהירו. אחי התובע השיב כי נתן לאחיו הלוואה בסך 60 אלף ₪ וכי אחיו יחזיר לו אותה (שם בעמ' 8).אחיו לא ידע לומר אם התובע העסיק עובדים ערב התאונה ולאחריה (שם בעמ' 8). אחיו ידע שהתובע הועמד לדין פלילי אך לא ידע לומר כמה פעמים ועל מה (שם בעמ' 9 -10).
3. במל"ל לא הופעלה תקנה 15, בדו"ח הועדה צוין כי התובע חזר לעבודה מלאה ללא פגיעה בהכנסות (נספח 5 לכתב התביעה).
4. ב"כ התובע טענה בסיכומיו, כי כל נכויות התובע תפקודיות.
5. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי אומנם נכותו הרפואית של התובע 46%, אך בפועל אין גריעה או הפחתה בכושר השתכרותו, נראה שהתובע חזר לשגרת חייו ושכרו הושבח מאז התאונה באופן ריאלי. עוד טענה, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין.

כן נטען, כי התובע נמנע מלציין את מועד חזרתו לעבודה בפועל, לא צירף דו"ח מע"מ לשנים 2014 -2015 ואף לא זימן רו"ח לעדות. עוד הוסיפה, כי גם בוועדות המל"ל נמנעו מלהפעיל את תקנה 15 וציינו כי התובע חזר לעבוד ואין ירידה בהכנסותיו. עוד טענה כי הנכות בגין הצלקת חופפת לנכות שנקבעה בגין צניחת עפעף ונעדרת השפעה תפקודית . מכאן שיש להעמיד את נכותו התפקודית על 25%.

1. צורפה תעודת עובד ציבור מטעם המל"ל, מחלקת אבטלה, ערוכה על ידי הגב' סיגלית בר כוכבא, לפיה התובע היה באבטלה בחודשים מרץ- מאי 2004 (הוגש ביום 13.3.2024).
2. הלכה פסוקה היא כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פסקה 6 (11.1.2015)).
3. כן נפסק כי קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהנפגע (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, פסקה 4 (27.1.2014).
4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטים, לרבות גילו של התובע (כבן 42), עיסוקו (טכנאי מזגנים), סיים 11 שנות לימוד ללא בגרות, והשפעת הנכות על תפקודו בסוג העבודה בו עוסק, היקפה אופייה ומיקומה של הפגיעה, התובע נפגע בעינו ובקרסול וצלקת בפניו, כאשר צניחת העפעף ניכרת, יחד עם זאת, התובע ממשיך לעבוד באותה עבודה ושכרו אף הושבח עם השנים בהתאם לדו"חות השומה שהוגשו (ודחיית המל"ל את הפעלת תקנה 15), ולאחר שהתרשמתי גם ממראה התובע בדיונים בפני, מצאתי לייחס לחלק מהנכויות הרפואיות, ובכללן הצלקות וצניחת העפעף, משמעות תפקודית נמוכה במעט מהנכות הרפואית שנקבעה בגינן, מכאן, מצאתי להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על שיעור של 35% נכות.

הנזקים

בסיס השכר

1. הוגש דו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי לשנים 2001 – 2023 (נספח 4 לתיק מוצגי הנתבעת).
2. התובע הגיש תקציר שומה ליחיד לשנת 2012, סך הכנסה מעסק 80,821 ₪, שכר ממוצע לחודש ברוטו 6,735 ₪ (עמ' 203 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2013, סך הכנסה מעסק 97,174 ₪ , שכר ממוצע לחודש ברוטו 8,098 ₪ (עמ' 170 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2014 (שנת התאונה), סך הכנסה מעסק 60,807 ₪, שכר ממוצע לחודש ברוטו 5,067 ₪ (עמ' 171 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2015, סך הכנסה מעסק 46,475 ₪ , סך הכנסות פטורות 37,926 ₪ וסך הכנסה מקצבאות 29,360 ₪ . (עמ' 204 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2016, סך הכנסה מעסק 57,750 ₪, סך הכנסה מקצבאות 43,683 ₪ (עמ' 205 למוצגי התובע) .

תקציר שומה ליחיד לשנת 2017, סך הכנסה מעסק 104,489 ₪ . שכר ממוצע לחודש ברוטו 8,707 ₪ (עמ' 206 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2018, סך הכנסה מעסק 96,453 ₪. שכר ממוצע לחודש ברוטו 8,038 ₪ (עמ' 207 למוצגי התובע).

תקציר שומה ליחיד לשנת 2019, סך הכנסה מעסק 123,625 ₪, שכר ממוצע לחודש ברוטו 10,302 ₪ (עמ' 172 למוצגי התובע).

1. דו"ח שומה לשנת 2020, שכר ממוצע לחודש 13,486 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה) (נספח 14 למוצגי התובע) הכולל מענק סיוע מביטוח לאומי בתקופת הקורונה.

דו"ח שומה לשנת 2021, שכר ממוצע לחודש 10,027 ₪ (שכר ברוטו בניכוי מס הכנסה) (עמ' 196 למוצגי התובע).

דו"ח שומה לשנת 2022, שכר ממוצע לחודש 6,961 ₪ (שכר ברוטו) ( הוגש ביום 25.7.24).

1. התובע אישר בחקירתו כי ערב התאונה השתכר 7,828 ₪. כן אישר כי בשנים 2016 עד 2021 היתה עלייה בשכרו לפי השומות (שם בעמ' 23).
2. לאור האמור, יועמד בסיס השכר לעבר על סך של 8,000 ₪ ולעתיד על שיעור השכר הממוצע במשק המשקף את פוטנציאל השתכרות התובע 13,163 ₪ ולאחר ניכוי מס- 11,959 ₪ .

הפסדי שכר בעבר

1. התאונה ארעה בחודש ספטמבר בשנת 2014.
2. מראיות התובע לא ברור מתי התובע חזר לעבוד גם באופן חלקי. אחיו בתצהירו ובחקירתו השיב כי התובע חזר לאחר 3 חודשים, והתובע השיב בחקירתו לאחר כחצי שנה פחות או יותר. מדו"חות השומה ניתן לראות כי הכנסת התובע בשנים 2015- 2016 היתה נמוכה מערב התאונה וכי קיבל קצבאות. בנוסף לתובע נקבעו נכויות זמניות גבוהות מסוף חודש דצמבר 2014 עד חודש אפריל 2016.

מכאן, סברתי כי התובע זכאי לפיצוי כדלקמן:

• בתקופת דמי הפגיעה – 8,000 ₪ * 3 חודשים = 24,000 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה 26,587 ₪.
• בשנים 2015 – 2016 לפי שיעור הנכות- 8,000 ₪ * 24 חודשים * 35% = 67,200 ₪ ובתוספת ריבית מחצית תקופה 73,971 ₪.
• בשנים 2017 – 2021 שכר התובע הושבח ולא הוכח מקום לפיצוי בתקופה זו.
• בשנת 2022 יש ירידה בשכר אולם לא הוכח ממה נובעת הירידה בשכר לאחר מספר שנים של השבחה בשכר וכי היא קשורה בתאונה ולא לענייניו האישיים של התובע.
• לא נמסרו נתונים לשנים 2023 – 2025 מכאן שלא הוכח מקום לפיצוי.
1. לאור האמור, התובע זכאי לפיצוי בסך של 100,558 ₪ בגין הפסדי העבר.

הפסדי השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

1. התובע כבן 42 כיום. לפניו כ- 28 שנות עבודה.
2. התובע נעדר תעודת בגרות ועובד בעבודה פיזית של התקנת מזגנים.
3. התובע צירף חוות דעת אקטואר בעניין הפסד השתכרות מעסק מיום 19.6.22, לפי הפסד בשיעור 50% הפסדי התובע לעבר עומדים על 763,066 ₪ ולעתיד 2,429,234 ₪ (נספח 20 למוצגי התובע).
4. ביום 18.7.23 הוגשה חוות דעת משלימה של האקטואר מטעם התובע לפיה חוות דעתו מתבססת על רווח נקי לפני מס הכנסה כיוון שהתיאומים המבוצעים בדו"ח הרווח והפסד אינם משקפים בהכרח את ההתאמה הספציפית מבחינה תפעולית לעסק הנדון. עוד הוסיף, כי בחוות דעתו התבסס על הפסד השתכרות בשיעור 50%. עוד הוסיף כי לא התבקש לנכות מההפסד, כל פיצוי שקיבל התובע מחברות הביטוח ולא כלל מענקים שקיבל התובע (נספח 24 לראיות התובע).
5. המומחה נחקר בבית המשפט. המומחה מטעם התובע השיב כי במסגרת חוות דעתו בשאלת הפסד ההשתכרות התבקש להניח שיעור של 50% הפסד השתכרות. כשנשאל האם להערכתו שיעור זה משקף את הפסד התובע בפועל, על כך השיב " לא התבקשתי לדון בשאלה זו. על פניו אחוז הנכות שנקבע על ידי המל"ל נקבע על 46% ולכן אני לא רואה בזה משהו בעייתי." (שם בעמ' 28). אשר לחישוב השיב " החישוב שלי מתחלק לשני חלקים, הפסדי עבר ועתיד. הפסדי עבר- במקרה דנן הוא ייחודי בניגוד לאופו החישוב של קצבאות המל"ל כי פהאנחנו יודעים מה קרה בפועל. אני מניח שחמישים אחוז מההכנסות היו שצפויות לתובע בעצם זה ירד, הערכתי שהרווח השנתי שנשאר זה פחות שיעור ההפסד. נניח אם אפנה לשנת 2021, רווח שנתי ברוטו בפועל היה 136,864 ₪ בעמודה הראשונה בסעיף 4.4 לחוות הדעת. בעמודה שליד חישבתי רווח שנתי ברוטו אלמלא נכותו של התובע. הכפלתי בשתיים בגלל נקודת המוצא של הפסד 50%. אני אם ניקח את הסכום של 273,000 ₪ שזו ההנחה שלי לרווח השנתי הרלוונטי. עמודה 3 זה שיערוך למועד החישוב. זה למועד חוות הדעת. ואז הערכת גובה ההפסד בצירוף השערוך למועד החישוב נותן את ההפסד המשוערך שבעמודה השמאלית בסעיף 4.4. לחוות הדעת. כדי לחשב את סך כל הפסדי העבר, בעצם סכמתי את כל ההפסדים המשוערכים משנת 2015 עד 5/2022 וקיבלתי בעצם את ההפסדים בגין תקופת העבר. כפי שאפשר לראות בסעיף 5 לחוות דעתי. באשר להפסדי העתיד, פה נדרשת הערכה, בניגוד להפסדי העבר נדרשת הערכה אקטוארית, חשבונאית. כפי שציינתי בסעיף 4.5 לחוות דעתי, אני הנחתי שההפסד בחודשי הממוצע, הוא בהתאם לממוצע שהתקבל בשנים האחרונות. הממוצע הוא 124,492 ₪ , ממוצע הפסד שנתי לשנת 2019 עד 2021. כחלק מהערכה אקטוארית אני נדרש מצד אחד שיהיו לי שנים שכמה שיותר מייצגות, אני לא יכול לקחת את שנת 2013 כי היא עתיקה ולא מייצגת את מה שצפוי בעתיד, מצד שני אני רוצה לתת מקום לשיקול הקרדיביליות סטטיסטית, שהמשמעות היא להביא מספר שנים מספקות כדי לא להתבסס רק על שנה אחת. 3 שנים היא תקופה מספיק מייצגת בעיני. אז הגעתי ל126,492 ₪ הפסד שנתי עד גיל 67- גיל פרישה. כפי שמצוין בחוות הדעת היוונתי הפסד חודשי כדי להגיע לדיוק מרבי, כי ההכנסות מתקבלות בשוטף, ואז הגעתי להיוון עד גיל פרישה. הגעתי לסכום המצוין בסעיף 5 בחוות הדעת, 2,429,234 ₪ ." (שם בעמ' 29).
6. המומחה מטעם התובע אישר כי החישוב הוא טכני בהתאם לאחוז שהתבקש על ידי התובע (שם בעמ' 30). המומחה מטעם התובע נשאל למה לא התבסס על הכנסות שהיו בפועל טרם התאונה ועל כך השיב " אם הייתי מתבקש לערוך תחשיב ממש במועד האירוע ב-2014, הייתי מתבסס על נתוני העבר ונותן הערכה שהיא פחות מדויקת, כי לא יודעים מה יהיה בעתיד. ככל שעובר הזמן, ויש בידי נתוני אמת אני מעדיף להתבסס עליהם." (שם בעמ' 30).
7. כשנשאל מה גרם לו להאמין שבשנת 2015 היה מכפיל את הכנסותיו, השיב כי התובע איבד 50% מיכולת ההשתכרות שלו אז בעצם הכנסתו נפגעה ב50%. הוא לא התבקש לקבוע בעצמו את ההשתכרות (שם בעמ' 30). המומחה השיב כי החישוב שלו נעשה ברוטו וכשנשאל אם ידע שבתאונות דרכים לוקחים ברוטו בניכוי מס הכנסה, השיב " לא ידוע לי." (שם בעמ' 31).
8. כשנשאל " מה הבסיס שעליו הנחת שהוא היה מצליח להכפיל את הרווח שלו? השיב " הרווח בסופו של דבר שנשאר לתובע החל מיום התאונה מייצג את יכולת ההשתכרות שלו. אם נותרה לו יכולת ההשתכרות של 50% הוא איבד את הרווח שלו."(שם בעמ' 32). המומחה מטעם התובע השיב כי לא התבסס על הכנסות של קולגות ונותני מגמת שוק, כי הוא התבקש להניח 50% ובהתאם להנחה זו ערך את חוות דעתו (שם בעמ' 32).
9. המומחה מטעם התובע נשאל אם הוא יודע מה זה תקנה 15 והשיב בחיוב וכשנשאל אם הוא יודע שהמל"ל קבע שאינו זכאי לתקנה 15 בגלל עליה בשכר והשיב כי לא התבקש לדון בשאלת תקנה 15 (שם בעמ' 34). כן השיב כי לא ביצע התאמה בין שומות מס לדו"חות רווחת והפסד (שם בעמ' 34). כי התבסס על דוחות רווח והפסד לא על דו"חות שומה (שם בעמ' 35). כי לא לקח בחשבון מענקים כמו מענק קורונה (שם בעמ' 35). וכי לא ראה הכנסה מקצבאות (שם בעמ' 36).
10. הנתבעת צירפה חוות דעת ערוכה על ידי רו"ח איל וינשטיין מיום 23.5.23 (נספח 8 למוצגי הנתבעת). רו"ח וינשטיין ציין כי הכנסתו של התובע לאחר שנתיים מהתאונה חזרו לרמתם טרם התאונה ;בשנים 2014 -2015 שם נראה כי הכנסות התובע יותר נמוכה, לא נגרמה לתובע כל ירידה בפועל בשנים אלה; טענת מומחה התובע לפיה התובע יכל להרוויח פי 2 ממה שהרוויח נטענה ללא ביסוס והצדקה; מומחה התובע לא מתייחס להכנסות בפועל שדווחו לרשויות; היעדר ירידה בהכנסות אובחן גם על ידי המל"ל בפרוטוקולים משנת 2020; בהמשך היתה עליה ברורה בהכנסותיו לאחר התאונה.
11. רו"ח איל וינשטיין ציין כי המומחה מטעם התובע התייחס למחזור עסקי של התובע ולא לרווח נקי; אין תימוכין וחישוב לפי 50% הפסד השתכרות; יש להפחית כל תשלום מחברת ביטוח ומקצבאות; יש לכלול מענקים; המומחה מטעם התובע מתעלם מהנתון לפיו טרם התאונה היתה ירידה מהותית בהיקפי הפעילות של התובע.

רו"ח וינשטיין סיכם וציין כי לא היתה פגיעה בהכנסות התובע לאחר התאונה, להיפך, הכנסותיו עלו. הירידה בפעילות העסקית היתה עוד קודם לתאונה. נתוני ההכנסות המוצגים על ידי המומחה מטעם התובע אינם תואמים את הנתונים בפועל.

1. רו"ח וינשטיין נחקר אודות חוות דעתו. רו"ח וינשטיין העיד כי לא ביצע תחשיב מטעמו לעניין הפסדי השתכרות אלא העיר את השגותיו (שם בעמ' 38). עוד הוסיף כי לא נכנס ליכולת השתכרות ולא לאחוזי הנכות אלא ציין שלפי הנתונים הכנסתו של התובע עלתה וכך גם ציינו במל"ל. (שם בעמ' 39). רו"ח וינשטיין השיב כי הוא לא מסכים עם הטענה כי המומחה מטעם התובע עשה חישובים על סמך רווח נקי לפני מיסים וציין כי " המספרים לא תואמים לשומות" " אבל מה שקובע זה שומות." (שם בעמ' 40).
2. לאחר שעיינתי בחוות דעת מטעם הצדדים ובחקירתם, אני סבור כי אין לקבל את חוות הדעת מטעם התובע. חוות הדעת הסתמכה על פגיעה של 50% מכושר ההשתכרות כהנחת עבודה ונתון עובדתי ללא ביסוס ומבלי להתייחס לדו"חות השומה ולבדיקת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע בפועל בהתאם לדו"חות השומה.
3. כמו כן בחישוב בסיס השכר לצורך קביעת שיעור הפגיעה בהפסד ההשתכרות יש לנכות מס הכנסה ולקחת בחשבון מענקים שהתקבלו בתקופת הקורונה, דבר שלא בא לידי ביטוי בחוות הדעת.
4. עוד אציין כי חישוב אובדן השתכרות לעתיד מתבסס על דו"חות השומה של התובע ולא על דו"חות רווח והפסד של החברה אלא אם הוכח כי העסק נסגר בעקבות התאונה, דבר שלא קרה במקרה דנן. העסק ממשיך לעבוד ושכר התובע אף הושבח עד שנת 2020, אז החלה תקופת הקורונה. אציין כי אין נתוני שכר לשנים 2023 – 2025.
5. בסיכומו של דבר, מדובר בחוות דעת תיאורטית אשר יוצאת מנקודת הנחה שהותוותה למומחה שאלמלא התאונה עסקו של התובע היה מכפיל עצמו, הגם שטרם התאונה לא הוכחה צמיחה בשיעור דומה, ולכל היותר מדובר בחישוב מתמטי על יסוד הנחות שנאמרו לרואה החשבון שלא מצריכות מומחיות בדבר.
6. אבדן השתכרות לעתיד מחושב בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות לעתיד, שיעור הנכות התפקודית והשיעור האקטוארי. חוות הדעת אינה מהווה תמיכה בפרמטרים הנ"ל למעט חישוב מתמטי פשטני. יתירה מכך, לא הוצגו ראיות לנתוני שכר לעובד מקביל בעבודת התובע מעבר לאמירת התובע המהווה עדות יחידה של בעל דין ללא אסמכתאות נדרשות.
7. בע"א 4837/92, " אליהו" חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, מט(2) 257 [1995], נקבע כי:

"מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. בית המשפט קמא אמד הפסד זה לפי מחצית שיעור הנכות, ואין מקום להתערב בכך."

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועל יסוד המתווה לחישוב הפיצוי שנזכר בפסיקה שצוינה לעיל, מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, לפסוק לתובע פיצוי המשקלל את מכלול הנתונים שהובאו בפני. לעניין זה הבאתי בחשבון, בין השאר, את גילו של התובע (כבן 42); את העובדה כי לפניו שנות עבודה רבות; את היות התובע נעדר השכלה בעל עסק עצמאי למיזוג אויר; את סוג הנכות; ואת השפעתה האפשרית על עבודתו של התובע.
2. חישוב הפסדי השכר לעתיד החל מחודש אוקטובר 2025 מבוסס על הפסד בשיעור של 35% משכר חודשי של 11,959 ₪ לחודש עד גיל 70, היות והתובע עצמאי (מקדם היוון 228.21). החישוב האקטוארי בגין הפיצוי הכולל המגיע לתובע עבור הפסדי שכר בשנים אלו מסתכם בסך של 955,190 ₪. לאור שיעור הנכות התובע זכאי ל100% חישוב אקטוארי בהתאם לנכות התפקודית.
3. הפסדי פנסיה – היות והתובע עצמאי הוא אינו זכאי להפסדי פנסיה.

הוצאות רפואיות

1. התובע ציין בתצהירו כי נשא בעלויות הכרוכות בקבלת טיפולים רפואיים ובעלות משככי כאבים. התובע צירף דו"ח ניפוקים / מרשמים מ-1.1.14 עד 23.6.19 לפיו שילם 292 ₪ בגין תרופות (עמ' 145-150 למוצגי התובע)
2. התובע צירף רשימת ניפוקי תרופות 2014 – 2024 (הוגש ביום 25.7.24).
3. לתובע רישיון להחזקה ושימוש בקנביס. תוקף הרישיון 24.4.21 -20.10.21 (נספח 15 למוצגי התובע).
4. התובע השיב בחקירתו כי הפסיק לעשות שימוש בקנביס לפני שנה – שנה וחצי (שם בעמ' 25).
5. התובע השיב כי נוטל תרופה מסוג דלוקסיטן בשביל כאב עצבי בעין וגם למצבי רוח. עוד השיב כי מרשם אחרון מלפני 3 חודשים, מדובר במרשמים של חודשיים שלושה חודשים (שם בעמ' 25).
6. מרבית טיפוליו והוצאותיו של התובע מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, התובע זכאי גם החזר מהמל"ל, שכן התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
7. בהתחשב בנכות שנקבעה, באסמכתאות שצורפו בגין הוצאות שהוצאו ובהוצאות שצפוי התובע להוציא, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוב'), אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סך גלובלי בסך של 30,000 ₪ .
8. אשר לטענת התובע לפיצוי בגין פגיעה בזוגיות, יצוין כי התובע התחתן כארבע שנים לאחר התאונה, לימים התגרש ובמועד דיון ההוכחות היה בזוגיות, ומכאן כי לא מצאתי מקום לפיצוי בראש נזק זה.

עזרת הזולת

1. אחי התובע הצהיר כי היה מגיע לתובע פעמיים שלוש בשבוע על מנת לסייע לו בחלק ממטלות הבית במשך חצי שנה לאחר התאונה (סעיף 9 לתצהירו).
2. אחי התובע השיב בחקירתו הנגדית כי במועד התאונה התובע גר בדירת 2 חדרים וכי הוא הגיע לתובע פעמיים שלוש בשבוע למשך שעתיים שלוש כל פעם. התובע חזר לעבודה אחרי כשלושה חודשים והוא עדין הגיע לעזור לתובע (שם בעמ' 8).
3. התובע לא הביא ראיות לעזרה בשכר, אך בשים לב למאפייני הנכות שנסקרו לעיל, לגילו של התובע ולמצבו המשפחתי, ולהתרשמותי מפגיעתו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת ויזקק לעזרה אף בעתיד, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה שניתן לו על ידי בני משפחה או שינתן לו בעתיד, למשך תוחלת חייו.
4. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 120,000 ₪ .

נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

1. בשים לב לשיעור הנכות והוראות הדין ואשפוז התובע למשך 10 ימים (27.9.14 – 6.10.14), התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 115,494 ₪.

ניכויים

1. התובע צירף חוות דעת אקטואר ערוכה על ידי האקטואר, המומחה מטעם התוב, מיום 27.4.2022 בעניין שערוך והיוון קצבאות נכות מעבודה ששולמו וישולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי. מועד ההיוון נכון ליום 30.4.2022. סך קצבאות ההיוון ושיערוך קצבאות העבר עומדים על 962,464 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי עבר 977,133 ₪ (נספח 19 לראיות התובע).
2. הנתבעת צירפה חוות דעת אקטוארית ערוכה על ידי האקטוארית, ענת ספיר, מיום 16.5.2023 בעניין שערוך קצבת נכות מעבודה. מועד ההיוון 31.5.2023. סך קצבאות ההיוון ושיערוך קצבאות העבר עומדים על סך 1,038,365 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי העבר 1,047,149 ₪ (נספח 6 למוצגי הנתבעת).
3. בהמשך צירפה חוות דעת אקטוארית עדכנית מיום 7.7.24, מועד ההיוון 30.6.24, לפיה סך קצבאות ההיוון ושיערוך קצבאות העבר עומדים על סך 1,095,887 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי העבר 1,114,670 ₪ (מסומן נ/2).
4. ב"כ התובע מקבל בסיכומיו את שיעור ניכוי קצבאות נכות מעבודה. מכאן שיש לנכות מסכום הפיצוי סך של 1,114,670 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי העבר (עמ' 11 לסיכומי התובע).
5. לאחר הסיכומים, הנתבעת הגישה חוות דעת עדכנית מיום 29.4.25, מועד ההיוון 30.4.25, סך קצבאות המל"ל 1,143,566 ₪ בצירוף ריבית על תשלומי העבר 1,174,582 ₪ .
6. התובע מתנגד להגשת חוות דעת אקטוארית לאחר הגשת סיכומי הצדדים.
7. הנתבעת השיבה כי אין מדובר בתיקון. מאז חוות דעת אקטוארית אחרונה חל עדכון בקצבאות ועדכון חישוב הצמדה על תשלומי עבר ושאר הנתונים זהים.
8. לאחר שעיינתי בחוות הדעת האקטואריות ובטענות הצדדים, אני סבור כי טענות הנתבעת עולות בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הבסיסית הראויה והנוהגת לפיה יש לנכות את השווי הריאלי של התגמולים שהתובע קיבל בגין התאונה, ובהתאם כי יש לקבל את חוות הדעת האקטוארית העדכנית ולנכות מסכום הפיצוי סך של 1,174,582 ש"ח.

הוצאות ניהול מול מל"ל

1. הפרשנות הנהוגה כיום של בית המשפט העליון לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, הינה כי אין מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד נוסף בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי המנוכים מסך הפיצויים. ראו ע"א 72782-02-25 פלונית נ' הפניקס ואח' (29.9.25), וכאמור שם: "לבסוף, יצוין כי אין לקבל את טענת המערערים בעניין שכר הטרחה, בשים לב להלכה המושרשת, שלפיה בחישוב שכר הטרחה לא ייכללו תגמולי המל"ל, אלא רק סכומים שנפסקו בפועל לטובת הניזוק (ראו: ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191, 197 (1988))", מכאן, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת ב"כ התובע ברכיב זה.
2. סיווג הרכב בו ארעה התאונה ובהתאם שאלת זכאות התובע לרבע מנזקו – בכתב התביעה נטען כי ביום 27.9.2014 ביום ו' בשעה 03:00 עת נהג התובע לבדו במכונית פרטית מסוג מאזדה התובע התנגש בקיר תומך גשר המצוי מעל מעבר תת קרקעי. מרישיון הרכב עולה כי הבעלים של הרכב היא אימו של התובע ותעודת הביטוח הוצאה על שמו של התובע. התאונה הוכרה כתאונת עבודה וכי התובע היה בדרכו חזרה הביתה מקריאה.
3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה מטעמה כי מדובר בתאונת עבודה ועל התובע למצות זכויותיו במל"ל אולם לא היתה התייחסות לעניין סיווג הרכב.
4. התובע בחקירתו הנגדית נשאל על עניין סיווג הרכב, וטען כי לאימו אין רישיון והרכב משמש אותו עבור סידורים לטובת אימו וכן לעיתים לצרכי עבודה, אולם הרכב אשר שימש אותו לעבודה ועליו הזדכה בהוצאות הוא רכב מסוג ניסאן גדול (עמ' 12 לפר').
5. לנוכח העלאת טענות במישור זה במסגרת החקירה הנגדית התובע התנגד להרחבת חזית וביקש לצרף ראיה בעניין, ובהתאם הוגש אישור רו"ח התובע מיום 24.7.24 לפיו ע"פ ספרי הנהלת החשבונות הרכב היחידי שהתובע הזדכה עליו בשנת המס 2014 הוא רכב ניסאן לארגו וחשבוניות התדלוק סולר בלבד, כאשר נקבע כי הצדדים יטענו בעניין בסיכומיהם.
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מקבל את עמדת התובע כי הרכב אשר שימש אותו בעבודתו ועליו הזדכה אינו הרכב שבוטח על ידי הנתבעת אלא רכב ניסאן גדול, הדבר מתיישב עם עדותו של התובע אשר היתה מהימנה בעיני, עם כך שרכב המאזדה היה על שם אימו של התובע, עם כך שלאור עבודתו של התובע כטכנאי מזגנים הוא נדרש לרכב מסחרי גדול, ועניין זה מקבל חיזוק מהמסמך אשר הוגש, גם אם בשלב מאוחר, של רו"ח התובע. יתירה מכך, ככל שהיו לנתבעת השגות בעניין היה עליה להעלותן במסגרת כתבי הטענות/תחשיבי הנזק ו/או להעלות דרישותיה הספציפיות במסגרת הליכים מקדמיים. עוד אציין כי עובדת היות התאונה מהווה כתאונת דרכים עלתה לכל אורך הדרך במסגרת ההליכים במל"ל. לפיכך התובע יהא זכאי בנסיבות התובענה דנן לרבע מנזקו.

סיכום נזקי התובע

סוף דבר

1. נזקו של התובע מסתכם בסך של 1,321,242 ₪, ולאור תקבולי המל"ל התובע זכאי לרבע מנזקו, קרי, לסך של 330,311 ₪.
2. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 330,311 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.34% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע (חוות דעת ואגרה).
3. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ו, 05 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.