לפני	כבוד השופטת ורד בלוך-שכטמן
תובע		פלוני נגד
נתבעים		1. ____ 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " החוק").

רקע

1. התביעה הוגשה ביחס לתאונת דרכים מיום 8.3.2018 (להלן: " התאונה"), בה נדרס התובע, יליד 20.1.1956, כשחצה את הכביש עם אופניו. בעת התאונה היה התובע בן 62 וכיום הוא בן 69. הנתבע 1 נהג במועד התאונה ברכב הפוגע אשר בוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בפוליסת ביטוח חובה.
2. בין הצדדים לא קיימת מחלוקת בנוגע לחבות ולפיכך פסק דין זה יתמקד בשאלת הנכות הרפואית, הנכות התפקודית, הגריעה מכושר ההשתכרות ושומת הנזק.
3. מדובר בתאונה קשה בעקבותיה פונה התובע על ידי מגן דוד אדום לבית החולים ברזילי כאשר הוא בהכרה מעורפלת עם חשד לזעזוע מוח. לאחר כשבוע, הועבר התובע לבית החולים סורוקה בשל הפגיעה בראשו ועם אבחנה של שבר בגולגולת, דימום תוך גולגולתי (סוב דורלי פרונטו-פרייטלי), שברים בצלעות, פגיעה בכתף ימין עם שבר מרוסק בסקפולה (עצם השכם) עם תזוזה ובהמשך נמצא גם שבר בעמוד השדרה הגבי. ביום 25.5.18 אושפז למשך כחודש במרכז שיקומי "שיקום נגיש".
4. לבדיקת התובע מונו שלושה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: ד"ר דן דבי בתחום האורתופדיה, ד"ר אבי כהן בתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה ופרופ' צבי זמישלני בתחום הפסיכיאטריה.
5. בהליך זה התקיימו ארבעה דיוני הוכחות.

בדיון ההוכחות הראשון שהתקיים ביום 11.4.2022, הסתבר כי התובע מתקשה להעיד ללא מתורגמן ולכן נדחתה חקירתו לדיון הבא שהתקיים ביום 13.4.2022.

בדיון מיום 13.4.2022 העידו התובע ומר וילי ברנד, בנו של התובע (להלן: " דיון 4/22"); פרוטוקול הדיון ייקרא להלן: " פרוטוקול 4/22").

בדיון ההוכחות השלישי שהתקיים ביום 21.12.2022 נחקר האורתופד, ד"ר דבי (להלן: " דיון 12/22" ; פרוטוקול הדיון ייקרא להלן: ' פרוטוקול 12/22").

בדיון ההוכחות הרביעי שהתקיים ביום 21.1.2023 נחקרו הנוירוכירורג, ד"ר כהן, והפסיכיאטר, פרופ' זמישלני (להלן: " דיון 1/23" ; פרוטוקול הדיון ייקרא להלן: " פרוטוקול 1/23").

1. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב לאחר שלא עלה בידי הצדדים לסיים ההליך בהסכמות.

התאונה וחוות הדעת הרפואיות

1. התובע נדרס על ידי רכב ונחבל בראש, בעמוד השדרה, בצלעות ובכתף ימין. בהתאם לחוות הדעת בתחום האורתופדיה, מדובר בתאונת דרכים בקינמטיקה גבוהה. התובע עבר בירור מקיף בבית החולים ברזילי הכולל אשפוז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים ברזילי ולאחר מכן אשפוז במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים סורוקה. מאז התאונה מטופל התובע על ידי מומחים בתחום האורתופדיה בשל כאבים בצוואר ובכתף ימין, בתחום הנוירולוגיה בשל סחרחורות וכאבי ראש ובמחלקת בריאות הנפש בבית החולים ברזילי. התובע טופל בפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ומשככי כאבים וכן בכדורי הרגעה.

אפרט עיקר קביעות המומחים במסגרת חוות הדעת.

חוות דעת ד"ר דן דבי בתחום האורתופדיה מיום 3.12.2019:

1. המומחה מציין כי בעקבות התאונה נמצאו אבחנות אורתופדיות כדלקמן: שבר מרוסק של עצם הסקפולה וככל הנראה גם קרע בשרוול המסובב, שבע צלעות שבורות ושבר דחוס בחוליה גבית 7D, עם דחיסה קלה.
2. התובע הופנה על ידי המומחה לבדיקת מיפוי עצמות ובה נמצאו ממצאים באספקט הלטראלי של הסקפולה מימין, קליטות קלות בצלעות 7,8,9 מימין המתאימות לשברים לאחר חבלה, ממצאים בעמוד שדרה גבי, מותני וצווארי וכן קליטות נוספות על רקע ניווני ארטריטי.
3. בסקירת התיעוד הרפואי של התובע מציין המומחה בדיקת אולטרה סאונד של כתף ימין מיום 28.10.2018 בה תועד קרע מלא של SSP, ובהמשך חוות הדעת מציין המומחה כי ככל הנראה קיים גם קרע בשרוול המסובב.
4. בעברו של התובע רישומים על שבר רדיוס דיסטלי ביד שמאל, חבלת מעיכה באצבעות 3-4-5 בכף יד ימין, שברים באצבעות 4 ו-5 ותפירת גיד מיישר אצבע 4.
5. המומחה מציין כי לאחר התאונה סבל התובע מרעד בראש ובידיים והועלה חשד כי סובל מפרקינסון, טופל לתקופה מסוימת, אך בהמשך זה הופסק.
6. התובע התלונן בפני המומחה על כאבי ראש וסחרחורות, כאבי צוואר והגבלה בתנועות הצוואר כשמתקשה בהזזת הצוואר ימינה ושמאלה, אינו מסוגל להרים דברים ביד ימין, אינו מסוגל להרים את היד, רעד בראש ובידיים, וכן כי סובל מכאבים בגב התחתון ואינו מסוגל להתכופף על מנת לנעול את נעליו.
7. בבדיקת התובע במרפאתו, מצא המומחה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי בכל הטווחים. המומחה מציין תנועות נוקשות ואילו בתנועות ספונטניות הטווחים היו מעט גדולים יותר אך לא מלאים. עוד מצא המומחה כי התובע כאוב בתנועות עמוד השדרה המותני בכל הטווחים כשקיימת הגבלה קלה בכיפוף קדמי. בדיקת עמוד השדרה הגבי תקינה וכך גם בדיקת פרקי ירכיים וברכיים. המומחה מציין כי התובע מוסר שכל תנועה ברגל ימין הן בפרק הירך והן בברכיים גורמת לו לכאבי גב.

בבדיקת הכתפיים נמצאה הגבלה קלה משמאל והגבלה ניכרת בכתף ימין. קשת הנעיצה חיובית מימין מגובה 45 מעלות ואינו מסוגל להרים היד אף מעבר לכך.

1. ביחס לעמוד השדרה הצווארי מציין המומחה כי בדיקות ההדמיה הדגימו שינויים שחיקתיים מרובים, אשר היו עוד קודם לתאונה, אך קובע כי היו אסימפטומטיים וכי בעקבות התאונה הפכו להיות סימפטומטיים.
2. לתובע נקבעו נכויות צמיתות כדלקמן:

ביחס לכתף ימין ושכמה ימין – 25% לפי סעיף 41(4)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: " תקנות המל"ל") בגין מצב לאחר שבר מרוסק של עצם הסקפולה וככל הנראה גם קרע בשרוול המסובב, הגבלה ניכרת בתנועות הכתף ואינו מסוגל להרחיק את היד מעבר ל- 45 מעלות. מציין ביחס לכתף שמאל כי קיימת הפחתה קלה בתנועות אך לא במידה המקנה אחוזי נכות.

ביחס לעמוד השדרה הצווארי – 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל ולחילופין לפי סעיף 37(5)א לתקנות המל"ל.

ביחס לעמוד השדרה המותני – 5% לפי סעיף 35(1)בין (א) ל-(ב) ולחילופין לפי סעיף 37(7)א לתקנות המל"ל. גם ביחס לעמוד השדרה המותני מציין המומחה כי הודגמו שינויים ניווניים מפושטים אשר קרוב לוודאי היו קיימים עובר לתאונה. מאחר שאין תיעוד קודם ביחס לעמוד השדרה המותני מצבו הפך להיות סימפטומטי עקב התאונה והתובע מוגבל בשל כך בתפקודו.

ביחס לעמוד השדרה הגבי – 5% לפי סעיף 37(8)א לתקנות המל"ל וסעיף 38(1)ב(1) לתקנות המל"ל, בגין שבר בחוליה ושברים בצלעות שהתאחו, ללא מגבלת תנועה.

1. אם כן, בהתאם לחוות הדעת, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת בתחום האורתופדיה היא בשיעור של 39.08%.

חוות דעת ד"ר אבי כהן בתחום הנוירוכירורגיה מיום 2.12.2019:

1. המומחה מציין כי מנגנון חבלתו של התובע היה פגיעה רב איברית קשה בראש גולגולת ובמערכת השלד. התובע הובהל לבית החולים בהכרה מעורפלת ואושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים ברזילי. עיבוד כלל שילדי העלה שברים בעצמות הגולגולת והצטברות נוזל תת קשיתי. בנוסף בשל החמרה בתצורת בדיקת הדימות של המוח, הוחלט להעביר את התובע למחלקת נוירוכירורגיה בבית החולים סורוקה לניטור והשגחה, שם שהה כ- 4 ימים ללא טיפול חודרני ונשלח לביתו לשיקום.
2. המומחה מציין כי בבדיקת הדימות בעת קבלתו לאחר התאונה הסתבר שגולגולתו נפגעה בתנע שגרם גם להצטברות נוזל תת קשיתי אשר במיקומו ובתצורתו לא חייב כל טיפול למעט מעקב ובמעקב ארוך טווח נספג. בבדיקת דימות בתהודה מגנטית, לא הודגם כל נזק מרקמי למוח.
3. בבדיקתו, מציין בין היתר, רעד בראשו כשראשו מוטה לשמאל (לדברי התובע בגין כאב צווארי), עצבי המוח ללא ממצא חולני, תפקודי מוחון - קיים קושי להפיקם בצורה מדויקת אך לא נצפה קיפוח בולט. רעד לא ברור שאינו תואם מתווה נוירולוגי ברור (לא אקסטראפירמידלי), קושי בהרמת כתף ימין וברכו הימנית.
4. לעניין הרעד, המומחה מציין כי מעיון בהיסטוריה הרפואית של התובע עולה כי תועדה בעיה דומה שהחלה בשנת 1995, אז נבדק על ידי נוירולוג בשל רעד ותסמין בתר חבלתי בעקבות חבלת ראש.
5. המומחה קובע כי תלונות התובע ותסמיניו הגופניים מאששים תסמין בתר חבלתי אורגני בצורה קלה בינונית. המומחה מציין כי ההיבט הנפשי בולט, ובגינו נמצא במעקב ובטיפול וחוות הדעת לא תידון בו.
6. המומחה קובע כי התסמין הבתר חבלתי הבא לידי ביטוי בתסמיניו הסובייקטיביים (כאבי ראש, לקות זכרון ובעיות קשב וריכוז, עצבנות יתר עם נטייה לאגרסיה) מאוששים בתלונותיו, מעידים על התפתחות תסמונת בתר חבלת ראש עם מרכיב אורגני. לדבריו, מדובר בנבדק אשר נחבל בתאונה אשר מנגנון החבלה והדינמיקה של התסמינים ללא כל צל של ספק גרמו לתסמין בתר חבלתי אדיטיבי (מוסף לבעיותיו מהעבר והעצים אותן).
7. המומחה קובע נכות בגין תסמין בתר חבלת ראש בצורה בינונית (היבט אורגני), בשיעור 15% לפי סעיף 32א(1) בין (ב) ל-(ג) לתקנות המל"ל, אולם קובע כי יש לנכות 5% בגין היבט מעברו המתועד. לכן, הנכות הרפואית הצמיתה בתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 10% .
8. בתשובת המומחה מיום 21.5.20 לשאלות ההבהרה מטעם התובע קבע המומחה כי אינו מוצא בסיס לשנות מחוות דעתו. המומחה עמד על קביעותיו, ואף חזר על כך שבדיקת הדימות האולטימטיבית לסקירת מרקם המוח לא הדגימה כל נזק מרקמי למוח. בנוסף ציין כי לתובע היסטוריה ענפה של נפילות ואובדני הכרה בטרם החבלה הנדונה, ואילו בבדיקתו ואף בבדיקות נוירולוג קופת החולים, לא נאמד קיפוח גופני. המומחה השיב כי נכותו כוללת את כל המרכיבים של חבלת ראש, כולל במידה וקיים קיפוח ברור מאושש קלינית של סחרחורת, ולכן לא היה מקום להעניק נכות נפרדת. נכותו כפי שכומתה בחוות הדעת מכילה גם היבט זה של תלונותיו.

חוות דעת פרופ' צבי זמישלני בתחום הפסיכיאטריה מיום 10.8.2020:

1. המומחה מציין כי התובע מתקשה לדבר, לפעמים שוכח מה רצה להגיד, במהלך השיחה אינו רגוע ומפגין אי שקט. עוד מציין המומחה כי התובע נראה אמין וללא ניסיון להאדרת הסימפטומים.
2. המומחה מציין כי כשלושה חודשים לאחר התאונה פנה לטיפול פסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפש בבית החולים ברזילי ואובחן כסובל מהפרעת הסתגלות ופגיעה קוגניטיבית על רקע פגיעה מוחית והוחל בטיפול בברינטליקס. בהמשך טופל בציפרלקס.
3. המומחה מציין כי התובע מתלונן שלאחר התאונה השתנה מאוד והפך לעצבני וחסר סבלנות, רב עם אשתו, רגיש מאוד לרעשים, סובל מירידה בזיכרון, סובל מהתקפי זעם ומהפרעות בשינה וחלומות קשים על התאונה וכי לא עושה כלום כל היום, רק צופה בטלוויזיה. בנוסף המומחה מציין כי לתובע היו מחשבות אובדניות: "פעם רציתי להתאבד, בשביל מה לחיות". המומחה מציין כי התובע מתלונן כי אינו יוצא לבד מהבית מחשש שיפול, אינו מסוגל להרים חפצים ביד ימין, נעזר באשתו ובילדיו בנעילת נעליים.
4. המומחה מציין כי בשיחה עם האישה גניה נאמר לו שלפני התאונה היה אדם רגוע, עובד ועוזר בבית ומאז התאונה הוא אינו עובד, עצבני ומתפרץ על כל דבר קטן, טורק דלתות ובלילות מסתובב ומדבר לעצמו. עוד סיפרה כי התובע השתנה לחלוטין, עצבני, בעבר אהב לצאת והיום שונה, לכולם בבית קשה איתו והכדורים לא עוזרים לו.
5. המומחה מציין כי במהלך השנתיים עד לבדיקה הגיע התובע לפגישות סדירות אצל הפסיכיאטר. האבחנה נותרה הפרעת הסתגלות ומצב לאחר חבלת ראש. שינויים בסוג התרופות ובמינונים, לא הביאו לשיפור משמעותי.
6. המומחה מציין בחוות דעתו כי התובע סובל ממצב בתר חבלתי המוכר בשם Post concussion syndrome, מצב המתאפיין על ידי סימפטומים קוגניטיביים והתנהגותיים. הליקויים הקוגניטיביים הם, בין היתר ירידה בריכוז וקשיים בזיכרון, והסימפטומים ההתנהגותיים כוללים בין היתר, דיכאון, אימפולסיביות, עליה בתוקפנות ושינויים באישיות. ההפרעה נגרמת על ידי התנועה המהירה של המוח כנגד הגולגולת בזמן החבלה, וכתוצאה מכך פגיעה בתאי מוח ובחיבורים ביניהם. במקרה זה, עקב הימשכות הסימפטומים מעל שנה, מדובר בשינויים קבועים.
7. המומחה קובע כי התובע סובל מכאבי ראש, עצבנות יתר, סף גירוי ותסכול נמוכים, מצב רוח ירוד, חוסר הנאה מהחיים, רגישות לרעש, הפרעות בשינה כולל סיוטים בלילה ואובדן כושר עבודה. סימפטומים אלה הם חלק מהתמונה של מצב לאחר חבלת ראש. בנוסף, התובע מתקשה להסתגל למגבלותיו הפיזיות, הקוגניטיביות והשינויים שחלו באישיותו והוא מטופל בתרופות נוגדות דיכאון. בנוסף להפרעת ההסתגלות קיימים מרכיבים של הפרעה בתר טראומטית חלקית (עוררות יתר, חודרנות, מצב אפקטיבי דכאוני).
8. המומחה קובע כי נכותו הנפשית הצמיתה של התובע היא בשיעור של 20% לפי סעיף 34(ב)(3) לתקנות המל"ל, בגין הפרעת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים ומרכיבים של PTSD חלקי.
9. המומחה מתייחס לחוות דעת המומחה בתחום הנוירוכירורגיה ומדגיש כי ד"ר כהן קבע נכות בגין ההיבט האורגני-קוגניטיבי של חבלת הראש וכי הנכות בתחום הנפשי היא בנוסף לנכות בתחום הנוירולוגי/נוירוכירורגי.
10. המומחה מתייחס לתאונת העבודה משנת 1997 וקובע כי אין מקום לניכוי נכות נפשית בגינה שכן התובע חזר לאחריה לעבודה ולחיים נורמטיביים.

חקירות המומחים וקביעת שיעור הנכות הרפואית

1. הנתבעת זימנה את המומחים לחקירה והמומחים נחקרו ארוכות.
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש להפחית את שיעורי הנכויות הרפואיות בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה. בתחום האורתופדיה נטען על ידי הנתבעת כי יש להפחית הנכות לשיעור של 14.5% חלף 39.08%. בתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה נטען על ידי הנתבעת כי יש להפחית הנכות לשיעור של 5% חלף 10%. הנתבעת בסיכומיה אינה חולקת על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה בתחום הפסיכיאטריה (סעיף 49 לסיכומי הנתבעת).
3. התובע מנגד טוען בסיכומיו ובסיכומי התשובה כי קביעות המומחים לא נסתרו.
4. על מנת לקבוע את שיעור הנכות הרפואית בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה/נוירוכירורגיה, אבחן את טענות הצדדים ביחס לנכויות הללו תוך דיון בחקירות המומחים בתחומים האמורים.

הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה

1. כמפורט לעיל ד"ר דבי העמיד נכותו האורתופדית המשוקללת של התובע בשיעור של 39.08%. הנתבעת זימנה את המומחה לחקירה והמומחה נחקר ביום 21.12.2022 ושב על קביעותיו בחוות הדעת במסגרת חקירתו.
2. אדון בטענות המרכזיות ביחס לסוגיית הפחתת הנכות הרפואית בתום האורתופדיה.
3. שינויים ניווניים

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי המומחה אישר בחקירתו (בעמ' 1 ש' 37-39 ובעמ' 20 ש' 30-36 לפרוטוקול 12/22) שעובר לתאונה סבל התובע משינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי והמותני, וכי לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי מצבו הרפואי נובע דווקא מהתאונה ולא מגילו וממצבו טרם התאונה. לכן, לשיטתה, לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות הרפואית שנקבעה ביחס לעמוד השדרה הצווארי (10%) והמותני (5%) ויש לקבוע שהנכויות הללו אינן נובעות מהתאונה (סעיף 40 לסיכומי הנתבעת).

אין בידי לקבל טענה זו שאינה מתיישבת עם חוות הדעת וחקירת המומחה.

המומחה אכן אישר כי היו קיימים שינויים ניווניים גם קודם לתאונה, אך מאחר שלא נמצא תיעוד רפואי רלוונטי ביחס לתלונות לא ניתן לייחס את הנכות למצב התובע עובר לתאונה. המומחה הבהיר כי מצבו לפני התאונה היה אסימפטומטי.

המומחה ציין כי לא הוצג לו שום מסמך שמראה שהתובע התלונן עובר לתאונה על מגבלה בעמוד השדרה הצווארי או המותני. המומחה הבהיר כי אילו היה עומד בפניו תיעוד קודם היה קובע שיש להפחית בגין הגבלות קודמות, אך בהיעדר תיעוד קודם סביר בעיניו לקבוע שזה שייך לתאונה (עמ' 20 ש' 30-41 ; עמ' 21 ש' 1-24 ובהמשך עמ' 27 ש' 34-41, עמ' 28 ש' 1-7, עמ' 29 ש' 22-41 לפרוטוקול 12/22).

כידוע, בהתאם להלכת מרגוליס, לא די בעצם קיומם של שינויים ניווניים כדי ללמד באופן אוטומטי על הפרעה תפקודית אלא יש להצביע על מסמכים מוכחים לקיומה של הגבלה בכושר הפעולה או הגבלת תנועה בגין אותם שינויים ניווניים (ראו: דיון (ארצי) נג/ 46-01 מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו(1)364); בר"ע (ארצי) 28645-10-23 נפתלי עבדייב נ' המוסד לביטוח לאומי (16.1.2024)).

בנסיבות אלו ובשים לב כי הנתבעת לא הציגה בפני המומחה כל תיעוד רפואי המעיד על מגבלות תנועה בעמוד השדרה המותני או הצווארי עובר לתאונה, המביאים לקביעת נכות, מצאתי לקבל את קביעת המומחה ביחס לקשר הסיבתי בין הנכויות לבין התאונה וביחס להעדר ניכוי בגין עבר.

1. נכויות רלוונטיות קודמות

הנתבעת טוענת בסעיף 14 לסיכומיה כי התובע סבל מנכויות אורתופדיות קודמות תוך הפניה לסעיף 11 בתצהיר התובע, וטוענת כי על פי האמור בו סבל מנכויות קודמות כדלקמן: 10% בגין עמוד שדרה צווארי, 10% בגין עמוד שדרה מותני ו- 15% בגין כתף ימין. לכן הנתבעת טוענת כי יש להפחית משיעור נכותו של התובע נכויות אלו ומפנה לחקירתו של ד"ר דבי, לפיה אם היו נכויות קודמות " צריך למחוק את הכל" (עמ' 22 ש' 2-3 ו- 7 לפרוטוקול 12/22).

בסעיף 11 לתצהיר התובע (מיום 20.6.2021) נכתב כך: "ערב התאונה סבלתי ממגבלות/ נכויות (10% ליקוי ע"ש צווארי, 10% ע"ש מותני ו-15% ליקוי כתף ימין), אולם הנכויות הנ"ל לא מנעו ממני לעבוד ולהשתכר בכבוד".

בסיכומי התשובה מתייחס לכך התובע והבהיר כי טענות הנתבעת אינן במקומן זאת בשים לב כי נפלה טעות בתצהיר התובע וכבר בדיון מיום 11.4.2022 (יומיים קודם לדיון בו נחקר ד"ר דבי) תוקן סעיף זה והובהר כי הפגימות מהן סבל התובע עובר לתאונה הן: 10% PTSD ; 10% בגין קטיעת אצבע ביד ימין ו- 5% בגין קשיון נוח ביד ימין, ולא כפי שטוענת הנתבעת.

אכן, כפי שטוען התובע בסיכומי התשובה, סעיף 11 לתצהירו תוקן בפתח הדיון מיום 11.4.2022 לנוסח זה: " ערב התאונה סבלתי ממגבלות נכויות, 10% לפי סעיף 34 ב' בגין PTSD, 10% לפי סעיף 43 (4)(ב) בגין קטיעת אצבע ביד ימין, 5% לפי סעיף 44 (4) בשל קישיון נוח באצבע יד ימין. אולם הנכויות הנ"ל לא מנעו ממני לעבוד, מהליקוי הנפשי החלמתי כבר ערב התאונה ותפקדתי גם מבחינה נפשית ללא קשיים כלשהם"

בהחלטה מהדיון שהתקיים ביום 11.4.2022 הסעיף תוקן בהסכמת הנתבעת אולם מבלי להודות באמור בו. לכן, טענת הנתבעת בהקשר זה אינה מובנת שכן הטעות תוקנה והנתבעת אף לא חקרה את המומחה ביחס לנקודה זו ולא הציגה לו כל תיעוד רפואי קודם או קביעות נכות קודמות ביחס לצוואר, הגב והכתף.

לאור האמור, טענה זו של הנתבעת נדחית.

1. נכות התובע בגין כתף ימין

בסעיפים 41-42 לסיכומיה, הנתבעת חולקת על קביעת שיעור הנכות בגין כתף ימין. הנתבעת מציינת כי המומחה לא מצא דלדול שרירים בכתף, לרבות בהשוואה ביחס בין שתי הכתפיים, ולכן לשיטתה מדובר באינדיקציה כי התובע משתמש ומפעיל אותה (עמ' 14 לפרוטוקול 12/22). לטענת הנתבעת, אינדיקציה נוספת לכך שהנכות שקבע המומחה בגין הכתף אינה משקפת מצבו מצויה בממצאי בדיקת הצילום לפיה עמדת הכתף טובה (עמ' 23 לפרוטוקול 12/22). עוד טוענת הנתבעת כי הקביעה נשענת על טענת התובע ל"כאב", שהיא הערכה סובייקטיבית (עמ' 16 לפרוטוקול 12/22). הנתבעת מציינת כי התובע לא פנה לרופאים לטיפול בכתף והפסיק טיפול אורתופדי לפחות שנה עובר לעדותו (עמ' 18 לפרוטוקול 12/22).

אדון בטענות אלה תוך בחינת חקירת המומחה.

המומחה נחקר ארוכות ביחס לנושא דלדול השרירים ועל כך שקבע כי בבדיקתו לא מצא דלדול שרירים בכתף ימין. המומחה השיב כי אין בממצא זה כדי ללמד על שימוש ביד ימין, וכי חיזוק שריר הבייספס למשל יכול לחזק את הכתף מבלי בכלל להזיז את הכתף. כך, לשאלת בית המשפט ".. אם בן אדם לא עושה את התנועות המיוחדות האלה.. הוא לא עושה איזשהו משהו מיוחד עם אותה יד ימין. האם במצב כזה יכול להיות שדלדול השרירים מהכוח הגס.. זה יד אחת שווה ליד השנייה?", המומחה השיב שכן, ושהוא לגמרי מפריד בין התנועתיות לבין דלדול השרירים משום שברמה הרפואית ניתן לראות גם כאשר התנועות חלקיות שאין דלדול שרירים, ולהפך (עמ' 15-16 לפרוטוקול 12/22).

בהמשך נשאל המומחה האם במצב בו כמעט ואין תזוזה של היד היה נראה דלדול שרירים והמומחה השיב שכן. עם זאת המומחה שב והדגיש כי לכן במקרה דנן הוא ציין את טווחי התנועה שיהוו מדד לאחוזים (עמ' 14 ש' 30 עד עמ' 16; עמ' 18- 19 לפרוטוקול 12/22). עוד הרחיב ביחס לכך עת חקר אותו ב"כ התובע והבהיר: (דלדול שריר) " פחות ישים בכתף.. אין לך היקף בכתף. זה נכון באמה, בירך, בשוק. בכתף אתה יותר מסתכל לראות למשל, האם יש פתאום שקע איפה שהיה שריר... פחות עניין של היקף" (עמ' 27 ש' 5- 24 לפרוטוקול 12/22).

 

בחקירתו נשאל המומחה על ידי ב"כ התובע ביחס לממצאי בדיקת האולטרה סאונד. המומחה הבהיר כי רדיולוג הקופה מוצא קרע בסופרספינטוס וכי אין לשלול קרע מלא בבייספס (עמ' 25 ש' 26- 33 לפרוטוקול 12/22) עוד ציין המומחה : " הכתף הזו עברה חבלה, טראומה מאוד קשה וזה. היה שם שבר מרוסק של עצם השכמה.. אז אין לי ספק, שהפלג גוף הזה עבר חבלה קשה, טראומה קשה, אני לא צריך את האולטרה סאונד בשביל להוכיח את זה. האולטרה סאונד והצילומים והמיפוי עצמות, שהוא מאוד חשוב בעיניי, מראים שהייתה שם פגיעה ופגיעה קשה בכתף", לשאלת בית המשפט האם אותה פגיעה עשויה לגרום לאותה הגבלה שמצא בכתף, והמומחה השיב " כן, כן, כן". (עמ' 26 ש' 5-13 לפרוטוקול 12/22). בנוסף, המומחה משיב בחקירתו, על אף שלא נשאל באופן מפורש, ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בכתף: " הכתף, אין ספק שכל האחוזים שייכים לתאונה עצמה.. אין עוררין" (עמ' 26 ש' 23-29 לפרוטוקול 12/22).

עוד בעניין הכתף, נחקר המומחה ארוכות ביחס לסוגיית שימוש התובע בידיו על מנת להתפשט. הנתבעת טענה כי המומחה לא בדק את התובע בעת שהתפשט, כאשר מצד אחד, התובע בחקירתו הדגים שאינו יכול להיעזר ביד ימין לצורך פשיטת חולצתו (עמ' 14 ש' 25 לפרוטוקול 4/22), ומצד שני, המומחה בתחום הנוירולוגיה ציין בחוות דעתו כי התובע נעזר בשתי ידיו כדי להתפשט.

לעניין זה השיב המומחה בשניים:

ראשית, המומחה הבהיר כי דרש מהתובע להתפשט לפני הבדיקה אולם לא ציין זאת בחוות הדעת " זה חלק כמו שאני ביקשתי ממנו לעלות על המיטה לא מצויין על המיטה וזה אבל יש מתת בדיקה ואני בודק אותו" (עמ' 3 ש' 37- 41 לפרוטוקול 12/22). המומחה הבהיר כי לא מצא דבר חריג בתנועותיו וכי אילו היה רואה הבדל בטווח התנועות בזמן הורדת הבגדים היה מציין זאת כפי שציין ביחס להפרש שמצא ביחס לטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי בין התנועות האקטיביות לתנועות הפסיביות (עמ' 4 ש' 1- 4 ; עמ' 9 ש' 4-11 ; עמ' 24 ש' 15- 21 לפרוטוקול 12/22).

שנית, המומחה הבהיר כי לא ניתן להתייחס לטענת הנתבעת ביחס לאמור בחוות הדעת האחרת, מבלי לציין מה טווחי התנועה שמצא אותו מומחה בעת שהתובע השתמש בידיו לצורך פשיטת בגדיו וכי אין בעצם השימוש ביד להעיד מה היה טווח התנועה בעת שנעזר בה ואין כל אינדיקציה לכך שטווח התנועה היה גדול מ-45 מעלות. המומחה אף הדגים שימוש ביד מבלי לסתור את טווח התנועה שמצא בבדיקתו (עמ' 8 ש' 2-26 לפרוטוקול 12/22).

שאלה זו אף הופנתה למומחה בתחום הנוירולוגיה, על מנת שיבהיר התייחסותו להתפשטות התובע תוך שימוש בשתי ידיו, האם התייחסותו זו משמעותה כי אינו מוגבל בכתף ימין. ד"ר כהן השיב כי אין זו המשמעות וכי ניתן להיעזר מאחר והיד אינה קטועה. המומחה אף הסביר על עצמו כי אף לו יש מגבלה בכתף והוא מתקשה להרים אותה, אך הוא בכל זאת משתמש בשתי ידיים (עמ' 24 ש' 3- 7 לפרוטוקול 1/23).

תמיכה נוספת לטענותיה מוצאת הנתבעת בדברי התובע בפני הוועדה לשירותים מיוחדים במוסד לביטוח לאומי. ב"כ הנתבעת שאל את ד"ר דבי האם סביר שאדם בעל המגבלה שמצא, שאינו יכול להרים את ידו, לא היה מלין בפני הועדה על קושי להתקלח, לחפוף את הראש בשתי ידיים ולהתלבש ומבקש סיוע בפעולות אלו "השאלה היא שבן אדם בא לקבל עזרה סיעודית מביטוח לאומי לא יגיד להם אני לא יכול להרים את היד ושהוא צריך עזרה בלבישה?... לא נראה לך תמוה שהוא בכלל לא מזכיר שקשה לו להרים את היד?" (עמ' 7 ש' 9-10 ו- 12-13 לפרוטוקול 12/22).

המומחה השיב כי אכן סביר שהתובע היה מלין על כך, אך מאחר ולא היה שם לא יודע לומר מדוע לא אמר זאת, עם זאת, מציין כי תלונות התובע בפני הועדה תואמות את התלונות בפניו וזה דווקא חיזק את אמינותו של התובע (עמ' 10 ש' 38 – עמ' 11 ש' 7 לפרוטוקול 12/22). עוד ציין ד"ר דבי כי אם הוא היה יושב בוועדת המל"ל היה קובע כי התובע עצמאי בלבישה והתפשטות, "הוא מסוגל בתוך 45 מעלות להתפשט ולהתלבש כן אז הוא בהחלט יכול... אם הוא מסוגל לעשות את זה לבד.. הוא עצמאי" (עמ' 9, ש' 35-36 לפרוטוקול 12/22).

יוער כי בחקירת התובע, התובע טען כי אכן הלין שמתקשה בפעולה של התלבשות וב"כ אף ציטט את דבריו מתוך הועדה אשר מהם עלה כי בפועל אכן הלין על כך "זקוק לסיוע בהלבשה בעיקר נעליים ושרוכים" (עמ' 14 ש' 9-30 לפרוטוקול 4/22).

כאמור, אינדיקציה נוספת הנטענת על ידי הנתבעת היא היעדר פניית התובע לקבלת טיפול רפואי, מה שלשיטתה מעיד על העדר חומרת נזקיו. אין בידי לקבל טענה זו. ממועד התאונה חלפו שש שנים, במהלכם התובע טופל, ויתכן שאף מיצה את הטיפול הרפואי שהיה ניתן לקבל במצבו, ומשום כך גם מומחי בית המשפט לא התייחסו לטיפול עתידי בחוות דעתם. בנוסף יתכן כי התובע אף למד לחיות עם מגבלותיו כתוצאה מהתאונה. בנסיבות, לא מצאתי לקבל טענת הנתבעת כי היעדר טיפולים רפואיים בשנים האחרונות מהווה אינדיקציה להטבה במצבו הרפואי.

מכל האמור מצאתי לקבל את קביעתו של המומחה ד"ר דבי ביחס גם ביחס לכתף ימין.

1. הנתבעת לא הציגה תיעוד כלשהו המאתגר את קביעות המומחה בתחום האורתופדיה ולא מצאתי כי יש באינדיקציות עליהן הצביעה הנתבעת כדי לסתור קביעותיו. לאחר חקירה ארוכה, המומחה לא שינה מחוות דעתו, אשר מקובלת עליי ולכן לא מצאתי לנכון להתערב בקביעותיו המפורטות בחוות הדעת שחוזקו ונתמכו בחקירתו. לכן, נכותו המשוקללת של התובע בתחום האורתופדיה היא בשיעור של 39.08% (25%+10%+5%+5%) כקבוע בחוות הדעת התחום האורתופדיה.

הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה

1. כמפורט לעיל, ד"ר כהן העמיד נכותו הנוירולוגית של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10%. ב"כ התובעת שלח למומחה שאלות הבהרה, ותשובת המומחה פורטה לעיל, ואילו הנתבעת בחרה שלא לשלוח שאלות הבהרה למומחה וזימנה את המומחה לחקירה. ד"ר כהן נחקר בדיון מיום 2.1.2023, ושב על קביעותיו בחוות הדעת במסגרת חקירתו.
2. אדון בטענות המרכזיות ביחס לסוגיית הפחתת הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה (סעיפים 27-31 לסיכומי הנתבעת).
3. עברו הרפואי של התובע

הנתבעת טענה כי המומחה לא התייחס לעברו הרפואי של התובע, ובפרט לפגיעה משנת 1997 אז אובחן כבר כסובל מתסמונת בתר חבלתית. טענת הנתבעת נטענה ללא פירוט באיזה אופן לא מתייחס המומחה לעברו של התובע בשים לב לכך שהמומחה ציין בחוות דעתו תחלואתו הקודמת, ויתרה מכך אף בחר לנכות שליש מנכותו בגין אותה תחלואה קודמת (ראו סעיף 9 לעיל). גם ביחס לבדיקה הנוירוקוגניטיבית נשאל המומחה על ידי בית המשפט בית המשפט וקבע כי מצא לייחס את כל הירידה הקוגניטיבית לתאונה (עמ' 30 ש' 1-3 לפרוטוקול 1/23). לכן, לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה טענתה בעניין אי התחשבות בעבר.

1. בדיקת MRI

הנתבעת מפנה בסיכומיה לממצאי בדיקת ה- MRI אותה מציין המומחה בחוות דעתו, ואף מכנה אותה "הבדיקה האולטימטיבית", לפיהם לא הודגם כל נזק מרקמי למוח, וד"ר כהן אישר זאת בחקירתו. בנוסף מפנה לכך שד"ר כהן קבע בחוות דעתו שהנוזל התת עכבישי שנצפה לאחר התאונה נספג.

המומחה בחקירתו הסביר כי " MRI זה למעשה הבדיקה האולטימטיבית ששלחו את נפגעי הראש כדי לברר אם התלונות שלהם על פגיעה קשה בזיכרון קיימת.. וזה מוכח", המומחה הבחין מהמקרה של התובע, ומבהיר כי היעדר הממצאים בבדיקה הם הסיבה שניתנה לתובע נכות שאינה גבוהה על אף מנגנון החבלה (עמ' 24 ש' 32- 39 ו- עמ' 25 ש' 1- 6 לפרוטוקול 1/23).

משמע, אילו היו נמצאים ממצאים בבדיקת ה-MRI נכותו של התובע הייתה גבוהה יותר, אולם "היעדר ממצאים" אינם שווים ל"היעדר פגיעה", ולכן אינה מהווים אינדיקציה להפחתת שיעור הנכות שנקבעה. לשאלת ב"כ התובע למומחה: " כל התסמינים שבגינם קבעת לתובע נכות, יכולים להתקיים גם מבלי, בבדיקת MRI מראה איזשהי פתולוגיה חולפת?" השיב המומחה: "במפורש". (עמ' 25 ש' 4-6 לפרוטוקול 1/23).

1. הבדיקה הנוירוקוגניטיבית

הנתבעת בסיכומיה ובחקירתה מתייחסת לבדיקה הנוירוקוגניטיבית. לטענתה הבדיקה בוצעה סמוך למועד התאונה, טרם התגבשות נזקו של התובע, וכי אילו היה מפנה המומחה את התובע לבדיקה נוספת, עדכנית, במועד בדיקתו, יתכן והיה נמצא כי מצבו של התובע השתפר ושיעור נכותו היה מופחת. כך למשל מפנה לממצאי בדיקת MMSE בה הוצג שיפור במצבו (תוצאה של 26/30 בחודש 12/2018 לעומת 21/30 בסמוך לתאונה). הנתבעת מפנה לתשובת המומחה בחקירתו לפיה הסיבה שבגינה לא הפנה את התובע להערכה כזו היא כי זה "היה מאריך את התיק" (מפנה לעמ' 9 ש' 22 לפרוטוקול 1/23), ולכך שלבסוף הסכים ד"ר כהן כי היה אפשר לשלוח את התובע לבדיקה נוירוקוגניטיבית עדכנית (עמ' 14 ש' 14 לפרוטוקול 1/23).

המומחה השיב בחקירתו כי אין הנחיה להפנות לבדיקה נוירוקוגניטיבית נוספת, וזה נתון לשיקול דעת הרופא המטפל (עמ' 9 ש' 1 -4, 38-39 ו- עמ' 10 ש' 1- 6 לפרוטוקול 1/23). המומחה ציין כי תורים להערכה קוגניטיבית במסגרת הציבורית נקבעים כשנתיים קדימה ואילו עלות הערכה בפרטי עולה כ- 10,000 ₪ (עמ' 9 ש' 3-6 לפרוטוקול 1/23) . יוער כי אכן המומחה ציין את נושא התארכות ההליך בתשובתו כשיקול אחד מתוך שניים לאי הפניית התובע לבדיקה עדכנית, אולם כבר תוך כדי אמירתו זו, סייג כי זה לא היה אמור להוות שיקול "כנראה שזה לא מענייני בעניין הזה" (עמ' 9 ש' 22-26 לפרוטוקול 1/23).

בנוסף נשאל המומחה על ידי בית המשפט אם הייתה עומדת בפניו בדיקה נוירוקוגניטיבית מעודכנת, עם תוצאה של 28-29 מתוך 30, האם תוצאת בדיקה שכזו הייתה משפיעה על קביעת הנכות, המומחה השיב: " זה לא היה משנה הרבה, כי אין לי אפשרות לאמוד את התלונות האחרות של כאבי ראש שלו" (עמ' 27 ש' 35-38 לפרוטוקול 1/23). ערה אני לכך שבהמשך החקירה ציין המומחה אחוזי נכות מופחתים בשיעור של 7.5%, אולם השאלה הייתה תיאורטית משממילא לא קיימת בדיקה נוספת ובהתאם לאמור על ידי המומחה אין הנחיה לערוך בדיקה נוספת, ואף בתחילת תשובתו שב וטען כי חוות דעתו לא הייתה משתנה (ע' 28 ש' 26-31 לפרוטוקול 1/23).

1. סעיף הליקוי ושיעור הנכות

הנתבעת טוענת כי נוכח מיעוט התופעות הנוירולוגיות הבתר חבלתיות ובהעדר ממצאים בתר חבלתיים, הן קליניים (נוירולוגים) והן נוירורדיולוגיים (במרקם המוח), ולאור העובדה שתלונות התובע על כאבי ראש הן סובייקטיביות והופיעו עוד עובר לתאונה וכן לאור העובדה שמדובר בתובע בלתי אמין ולכך שהמומחה לא הפנה את התובע לבצע הערכה נוירוקוגניטיבית, לא היה מקום לקבוע נכות בשיעור של 10% בגין התאונה אלא לכל היותר היה מקום לקבוע נכות בשיעור של 5% וזאת בהתאם לסעיף 32 (1) בין (א) ל-(ב). בנוסף טוענת הנתבעת כי המומחה טעה עת עשה שימוש בסעיף הליקוי אותו בחר מאחר ולא היה מודע לכך שסעיף זה דורש הערכה נוירוקוגניטיבית או נוירופסיכולוגית (סעיפים 30- 31 לסיכומי הנתבעת) וכן כי טעה המומחה בממוצע שחישב בין סעיפי המשנה.

אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת. ב"כ הנתבעת הקריא למומחה את סעיף הליקוי "רואה יש פה שני תנאים. תנאי ראשון שזה חייב להיות מאושש בבדיקה נוירו קוגניטיבית". המומחה השיב " אבל יש לו בדיקה נוירוקוגניטיבית, אני לא דליתי את זה מהעץ" (עמ' 11 ש' 3-11 לפרוטוקול 1/23).

ראשית, התובע אכן ביצע בדיקה נוירוקוגניטיבית, על כך הנתבעת בפועל גם אינה חולקת, וסעיף הליקוי אינו דורש מועד ספציפי ביחס למועד ביצוע הבדיקה. שנית, נכותו נקבעה ביחס למצבו הכולל תוך התחשבות במנגנון הפגיעה וניסיונו של המומחה ביחס למקרים דומים אחרים. בפועל בוצעה הבדיקה ביום 19.12.2018, דהיינו כ- 9 חודשים לאחר התאונה, יתכן שבמועד זה מצבו כבר היה יציב. בהמשך לציטוט הנתבעת כי המומחה הסכים כי ניתן היה לשלוח לבדיקה נוספת, המשיך המומחה וקבע " זה לא שולל עדיין את התסמינים האחרים של החבלה שלו שזה כאבי הראש שלו, בעיות בזיכרון, נרגנות יתר, בעיות שינה. שזה חלק מהתסמין של מה שנקרא לאחר חבלת ראש" (עמ' 14 ש' 14-16 לפרוטוקול 1/23).

1. אם כן, מצאתי כי תשובותיו של המומחה מנומקות, משכנעות ומחזקות את האמור בחוות דעתו וכי שיעור הנכות שקבע מידתי, לוקח בחשבון את עברו של התובע ונתוני המקרה ומתאים למצבו של התובע על כל התסמינים הנוירולוגיים מהם סובל התובע. לפיכך נכותו של התובע בתחום הנוירולוגיה היא בשיעור של 10%.

טענות הנתבעת בדבר אמינות התובע

1. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי אין לתת אמון בתובע, ולראיה מפנה בין היתר לתצהיר הבריאות מטעם התובע שם ציין "לא סבלתי ממחלות כלשהן" וכן לתצהיר העדות הראשית.

לא מצאתי באמירה זו של התובע להעיד על חוסר אמינות מצד התובע. הנתבעת מתייחסת לפגימות גופניות בעוד התובע ענה על "מחלות" וטוען כי לא סבל ממחלות כלשהן. אינדיקציה נוספת לטענת הנתבעת לחוסר אמינות התובע היא אמירתו כי השפה העברית אינה שגורה בפיו (מפנה לס' 10 לתצהירו). הנתבעת חקרה את התובע ואת המומחים ביחס לדרך התקשורת של התובע בשפה העברית, אולם לא מצאתי כי סתרה טענות התובע ביחס לקשיי שפה בעת לחץ או כי אינו יודע קרוא וכתוב בעברית. בדיון שהתקיים ביום 11.4.2022 אף התרשמתי כי לא ניתן לקיים דיון ההוכחות ולחקור התובע ללא מתורגמן מה שמחזק את טענת התובע בדבר קשיי השפה. ערה אני לכך שלתובע לא התלווה מתורגמן לבדיקות אצל המומחים מטעם בית המשפט אולם גם המומחים עצמם בחוות הדעת לא סתרו טענות התובע בעניין השפה. כך למשל, פרופ' זמישלני ציין בחוות דעתו כי התובע מתקשה לדבר.

1. לאורך חקירת המומחה בתחום האורתופדיה, ניסתה הנתבעת לבסס טענתה כי התובע הטעה את המומחה, ומאחר ונכויותיו נקבעו על בסיס תלונות סובייקטיביות של התובע יתכן שהתובע הטעה אותו. המומחה ד"ר דבי אישר כי הערכת הכאב היא הערכה סובייקטיבית, ולכן שלח את התובע לבדיקות נוספות. ואכן, בבדיקות הנוספות רואים שיש גם חשד לקרעים בשרירי הכתף, שברים של עצם השכמה, שברים מרוסקים "י ש לו סיבה לכאב. זה לא שהוא בא עם כתף תקינה ואומר, 'כואב לי'". ד"ר דבי שב וחזר בחקירתו על כך שנוכח הניסיון שלו האמין לתובע, כלשונו: " אתה רוצה להגיד שהוא עבד עליי בצורה כזו מתוחכמת שגם בתנועות האקטיביות וגם בתנועות הפסיביות וגם בהתלבשות וזה, תמיד יכול להיות... אבל האם הסבירות לכך גבוהה? לדעתי לא" (עמ' 9 ש' 6-13 לפרוטוקול 12/22). בנוסף, המומחה אף חזר ואמר שאם ב"כ הנתבעת סבור שהתובע משקר ביחס לטווח התנועות הוא יכול היה לצלם אותו בחיי היום יום (ראו למשל עמ' 4 ש' 6-7 ; עמ' 7 ש' 17-23 לפרוטוקול 12/22).
2. חיזוק נוסף לאמינות התובע נמצא גם בהתרשמותו של ד"ר כהן מהתובע, המומחה ציין בחקירתו שהתובע שיתף פעולה ולא היתה האדרה של התסמינים (עמ' 15 ש' 1-9 לפרוטוקול 1/23) ועוד ציין כי " לא הייתה העצמה או האדרה של התסמינים שלו. הוא לא ניסה להתנגד לבדיקה הוא זרם" (עמ' 1 ש' 31-32 לפרוטוקול 1/23).
3. חיזוק נוסף נמצא גם בחוות דעת פרופ' זמישלני בה קבע כי התובע נראה אמין וללא ניסיון להאדרת הסימפטומים ובחקירתו חזר על התרשמותו כי התובע אמין (עמ' 40 ש' 15-39 לפרוטוקול 1/23).
4. לא מצאתי גם כי נסיעותיו של התובע לחו"ל מספר פעמים לאחר התאונה פגעו באמינותו הואיל והסביר את הצורך בנסיעות לריפוי, הבראה וניסיון להיטיב מצבו כמו גם ביקור אצל בן משפחה מבוגר (עמ' 12-13 לפרוטוקול 4/22).
5. התרשמתי שעדותו של התובע היתה אותנטית, כנה ועקבית תוך שהתיישבה עם המסמכים הרפואיים, עם האמור בחוות הדעת ועם הכרונולוגיה התעסוקתית.
6. נוכח האמור ומשהנתבעת לא צרפה ראיות להוכחת טענתה כי התובע אינו אמין, לא הציגה תיעוד רפואי לסתור את מצבו ואף לא הציגה ראיות כגון חקירות המעידות על חוסר אמינות או סתירות ביחס לדברי התובע בתצהירו או בעדותו, אין בידי לקבל את הטענה בדבר חוסר אמינות התובע.

הנכות הרפואית של התובע

1. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, מומחה מטעם בית המשפט חב בנאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת וככלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ראו למשל האמור בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936 (4.2.2002); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (31.12.88); בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (20.11.06)).
2. בענייננו לא מצאתי כי הנתבעת הצביעה על נימוק משמעותי וכבד משקל לסטות מקביעות המומחים ביחס לנכותו הרפואית של התובע בהתאם לדיון שנערך לעיל. חקירת המומחים חיזקה ועיבתה את חוות הדעת מטעמם שלא נסתרו.
3. אם כן, לתובע נקבעו במסגרת שלוש חוות הדעת נכויות בשיעורים כדלקמן: 39.08% בתחום האורתופדיה; 10% בתחום הנוירולוגיה/נוירוכירורגיה ו- 20% בתחום הפסיכיאטריה.
4. לפיכך הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה בגין התאונה היא בשיעור של 56.14%.

הנכות התפקודית

1. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותו של התובע.
2. הלכה היא שהנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות התפקודית למעשה מבטאת את מידת השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בתחומי החיים השונים. עם זאת, בבגירים, הנכות התפקודית אינה שקולה בהכרח לנכות הרפואית, אך האחרונה תשמש כנקודת מוצא לקביעתה. להבחנה בין נכות רפואית לנכות תפקודית יפים דבריו של כב' השופט אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב (3) 792 (1995) (להלן: " עניין גירוגסיאן"): " המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע ...נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה.
3. בנוסף, יש להבחין בין נכות תפקודית, לבין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. ראו בסוגיה זו דבריו של כב' השופט אור בעניין גירוגסיאן (בעמ' 800): " בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות". לכן השופט אור קובע בעניינה של גב' גירוגסיאן, שפוטרה מעבודה כמנקה בגיל 57, כי הנכות הרפואית היא בשיעור 23.5%, הנכות התפקודית היא בשיעור 15% ואילו הגריעה מכושר ההשתכרות היא בשיעור של 50%. כלומר: לא בכל מקרה קיימת חפיפה בין נכות רפואית לנכות תפקודית ולא בכל מקרה קיימת חפיפה בין הנכות התפקודית לפגיעה בכושר ההשתכרות והוא למעשה נבחן בנפרד ובמקביל לפגיעה בכושר התפקוד הכללי, בהתאם לנתוניו של הנפגע הספציפי ובהתאם להשלכת הנכות הרפואית על עיסוקו הספציפי. ראו גם את פסק דינו של כבוד השופט ברנזון בע"א 50/62 צבי קליין נ' ברוך רוזנברג, טז 1572 (1962): "..הפסד הכנסה ונכות גופנית אינם היינו הך. יש ואדם נפגע פגיעה קלה יחסית מבחינה גופנית, אך תוצאותיה הכלכליות קשות וחמורות; ויש וקורה היפוכו של דבר. הדבר תלוי במקצועו של האדם, בכושר הסתגלותו למצבו החדש, בשלמותו הנפשית ואיתנותו הרוחנית ובגורמים רבים אחרים המשתנים ממקרה למקרה".

כן ראו האמור בפסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.15) אשר בו נקבע באשר להבחנה כך:

"המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי...על אף המגמה הגוברת והולכת לייעול, פישוט והאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, יש לזכור כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו. לכן, אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות"

שיעור הנכות התפקודית של התובע

1. לטענת התובע בסעיפים 4-5 לסיכומיו, התאונה שינתה את מצבו ולאחריה אינו יכול לתפקד ולעבוד כלל. התובע טוען כי מתקשה בהתנהלות עצמאית בחיי היום יום, נאלץ להיעזר בבני משפחתו לצורך פעולות כגון קניות, סידור וניקיון הבית, בישולים, לבוש ורחצה. עוד טוען התובע כי עובר לתאונה עבד כמפעיל מכונה, היה עובד חרוץ ומוערך וכוונתו הייתה לעבוד עד גיל 70 לכל הפחות. אולם, לאחר התאונה לא שב לעבודה וכן לא יצליח להשתלב בעבודה כלשהי בעתיד.
2. מנגד, הנתבעת טוענת בסעיפים 54 – 65 לסיכומיה כי נכויות התובע אינן תפקודיות ולכן לא הייתה סיבה רפואית לתובע שלא לשוב למעגל העבודה עקב התאונה. לטענת הנתבעת, לתובע לא היה תמריץ לשוב למעגל העבודה מכיוון שקיבל פנסיה מחברת מנורה וקצבת נכות כללית בסכום כולל של כ-7,500 ₪. עוד טענה, כי התובע לא הוכיח ניסיון להשתלב במעגל העבודה, לא צורפו כל מסמכים שיש בהם כדי ללמד כי התובע פנה לחפש עבודה ועדותו אינה נתמכת בכל ראיה חיצונית. לשיטתה, יכול היה התובע להשתלב במקומות עבודה כגון משגיח בחינות, מפעיל דוכן מפעל הפיס או במפעל מוגן דרך האגף לשיקום במוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי לכל היותר יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 25%.
3. לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי העדים והמומחים אני קובעת כי שיעור נכותו התפקודית של התובע זהה לשיעור נכותו הרפואית, בניכוי הנכות בגין שבר בחוליה, אשר אין מחלוקת כי אינה תפקודית (עמ' 20 ש' 10-26 לפרוטוקול 12/22). כלומר נכות בשיעור 53.83%. אפרט שיקוליי בקביעת שיעור הנכות התפקודית האמורה:
4. התובע היה בן 62 במועד התאונה, כאשר נותרו לו שנות עבודה מועטות, חסר השכלה, חסר הכשרה מקצועית והעיד כי עבד כל חייו בעבודות כפיים פיזיות. עוד העיד בתצהירו כי מאחר שהוא עולה מחבר העמים, שליטתו בשפה העברית מוגבלת, אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, וכן מוגבל בתקשורת בעל פה (ס' 10 לתצהיר). עד לתאונה, במשך כשמונה שנים, עבד כמפעיל מכונה במפעל שמייצר מושבים לאוטובוסים וחלקים למשאיות. בחקירתו תיאר התובע עבודתו, בין היתר נדרש להשתמש בידיו ועבודתו נעשתה בעמידה רציפה. לשאלת ב"כ הנתבעת איזה פעולות ביצע עם הידיים השיב כי נדרש להוציא חלקים מהמכונה, חלקם קטנים וחלקם גדולים וכבדים: " היו חלקים שהמשקל שלהם היה 20-30 ק"ג ולזה אני צריך כח" (עמ' 7 ש' 21-30 – עמ' 8 ש' 1-7 לפרוטוקול 4/22).
5. התובע העיד כי עובר לתאונה היה עצמאי בתפקודו, ואילו לאחר התאונה נפגע תפקודו והוא זקוק לסיוע בפעולות בסיסיות כגון לבישת בגדים, מקלחת, ובכלל לבצע מטלות במשק הבית אשר היה מבצע עובר לתאונה, בשל מצבה הרפואי של רעייתו, המוכרת בביטוח הלאומי בנכות כללית, כגון קניות, ניקיון וכביסות (ס' 15 לתצהיר התובע).
6. התאונה גרמה לתובע פגיעה קשה, פיזית ונפשית, והותירה אותו עם נכויות רפואיות משמעותיות. על פי חוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר דבי, לתובע, בין היתר, נכות משמעותית בכתף ימין (25%), ידו הדומיננטית, והוא מוגבל בשימוש והרמתה מעל גובה 45 מעלות, לכך יש להוסיף כי התובע סובל מנכות נפשית גבוהה (20%) המתבטאת בין היתר בעצבנות יתר, מצב רוח ירוד והפרעות בשינה וכן נכות נוירולוגית המתבטאת בהיבט האורגני של חבלת הראש לרבות כאבי ראש, פגיעה בזיכרון לטווח קצר וסחרחורות. כאמור, התובע העיד כי מתקשה בפעולות יומיומיות כגון לבוש ורחצה, וכן אינו פעיל בביתו כפי שהיה עובר לתאונה. עוד העיד כי מאז התאונה לא שב לעבודה במפעל ולמעגל העבודה בכלל. שילוב ומצרפיות נכויות התובע עם גילו המבוגר, מקצועו הפיזי בו עבד שנים רבות, העדר השכלה, העדר הכשרה והעדר יכולת קרוא וכתוב בעברית, מביאים אותי למסקנה כי לנכויותיו קיימת השלכה ממשית על כושר תפקודו הכללי אולם בעיקר על כושר השתכרותו.
7. מנגד, תשלום השירותים המיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי הופסק כבר בחודש 1/2020 והתובע לא שכר עזרה של מטפלת בכסף. התובע העיד כי מרבית שעות היום נמצא בביתו עם אישתו, אשר לדבריו כמעט עיוורת בעין אחת ולאחר ניתוחים בידיים כשאינה מבצעת מטלות בבית מלבד בישול ולטאטא את הריצפה (עמ' 17, עמ' 20 ש' 26-32 לפרוטוקול 4/22). חמו שמתגורר עימו נמצא במועדונית רוב שעות היום, ובנו הבכור, וילי ורעייתו אלכסנדרה מגיעים לסייע בשעות אחר הצהריים לשעות בודדות (עמ' 21 לפרוטוקול 4/22). כלומר שעות רבות במהלך היום נמצא התובע בביתו, נעזר בידו השמאלית, מגיש לעצמו אוכל ועושה פעולות גם באופן עצמאי (עמ' 19 לפרוטוקול 4/22). עוד העיד התובע כי מתלווה לבנו לקניות (עמ' 15 ש' 12-15 לפרוטוקול 4/22).
8. בנוסף, התובע המשיך לטוס יחד עם אשתו מספר פעמים מאז התאונה. יוער, כי מצאתי לקבל את קביעות המומחים כי אין בעובדה שהתובע טס כדי לשנות מקביעת שיעור נכותו, אולם אני סבורה כי יש בכך כדי להעיד על כושר תפקודו של התובע. התובע העיד כי נעזר בסבלים ובעוברי אורח לנשיאת המזוודות, אך ברור כי בתפקודי היומיום התובע הצליח להתנהל בעצמאות מסויימת על אף נכותו (עמ' 12 ש' 30-33, עמ' 13 ועמ' 16 לפרוטוקול 4/22).
9. לכן, ניכר כי תפקודו היומיומי של התובע נפגע באופן משמעותי, אך לא באופן מוחלט מה שהביאני למסקנה כי הנכות הרפואית משקפת באופן נכון גם את הנכות התפקודית.

שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע

1. ממכלול הנתונים, שוכנעתי שהפגיעות מהן סובל התובע משפיעות באופן ממשי ואף מוחלט על כושרו לעבוד בעבודה בה עבד בעבר – עבודה פיזית עם הידיים וגם בעמידה. כאמור לתובע נכות רפואית משמעותית אורתופדית, נוירולוגית ופסיכיאטרית. נוכח גילו (62 במועד התאונה), העדר השכלה, העדר כישורים מעבר לכישוריו הפיזיים, הקושי בשפה העברית ואי ידיעת קורא וכתוב, התמונה המצטיירת היא קשה ובנתוניו קיים קושי להשתלב שוב במעגל העבודה באותו מקצוע פיזי ובאותו מקום. משכך, אני קובעת כי התובע איבד את היכולת לשוב לעבודה פיזית נוכח נכויותיו.
2. השאלה היא אם התובע איבד את יכולתו לעבוד גם בעבודות אחרות, או שמא כושרו נשמר לו ולו באופן מופחת.
3. שילוב נתוניו, נכותו האורתופדית יחד עם הפגיעה הנפשית והנוירולוגית, בשים לב לגילו במועד התאונה ובפרט לאחר תקופת השיקום כאשר נותרו לו מעט שנות עבודה מאז התאונה, היעדר השכלתו, הקושי השפתי והיעדר רישיון נהיגה, מביאים אותי למסקנה לפיה אף אם נכותו אינה משפיעה על תפקודו הכללי באופן העולה על נכותו הרפואית באופן ניכר (במובן של תפקוד הגוף הכללי והצורך בעזרה לאורך שעות רבות), הרי ששיעור הגריעה מכושר השתכרותו גבוה משמעותית במקרה זה משיעור הנכות הרפואית והתפקודית ואפרט.
4. התובע עבד בעבודות פיזיות בשנים שקדמו לתאונה, עבודות המצריכות שימוש תכוף בידיו, לרבות לצורך נשיאת משקל כבד, וכן עמידה ממושכת. חלקה העיקרי של הנכות הרפואית היא נכותו האורתופדית בכתף ימין, ונכות פסיכיאטרית. בנוסף, נכויות מצטברות אורתופדיות כגון הגבלה בצוואר ופגיעה נוירולוגית כגון כאבי ראש ובעיות זכרון. למצבו הרפואי קשר ישיר לעיסוקו ולהגבלתו להמשיך לעסוק בעבודות פיזיות.
5. התובע פוטר מעבודתו בה עבד החל מיום 17.11.2011 (מכתב הפיטורין מיום 1.7.2018 צורף כמוצג ת/12 לראיות התובע). התובע תיאר כי ניסה לשוב לעבודתו (עמ' 8 לפרוטוקול 4/22) אך בשל המלצת רופא תעסוקתי מיום 1.7.2018, מעסיקיו הודיעו לו על פיטוריו וסירבו להחזירו לעבודה. יוער כי התובע לא צירף תצהיר מטעם מעסיקיו, אולם האמור במכתב הפיטורין לא נסתר ומדבר בעד עצמו. על פי מכתב הפיטורין ממעסיקו, פולירית אגש"ח בע"מ, התובע פוטר נוכח מכתב מרופא תעסוקה ולאחר שהמעסיק שקל והתחשב במכלול העובדות הנוגעות לתובע. הפיטורין נכנסו לתוקף ביום 1.8.2018.
6. התובע חסר השכלה, עולה מברית המועצות אשר העיד כי על אף שנותיו הרבות בארץ לא למד לקרוא ולכתוב בשפה העברית ואף מתקשה לעיתים לתקשר בעברית באופן טוב גם בעל פה (סעיף 10 לתצהיר התובע ועמ' 9 ש' 24-29 לפרוטוקול 4/22). לכן קשה עד בלתי אפשרי לתובע להשתלב בשוק העבודה במקצועות הדורשים כישורים שאינם פיזיים אלא ורבליים או טכניים או טכנולוגיים אף בישיבה. לתובע אין רישיון נהיגה (עמ' 18 ש' 13 לפרוטוקול 4/22), מה שגם מצמצם את סל המקצועות בהם יכול לעבוד.
7. לאור כל האמור לעיל ונוכח פגיעותיו הקשות והמשולבות של התובע מה שמביא לנכות מצרפית גבוהה והאמור בחוות דעת המומחים ובחקירותיהם כאשר בחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה אף הסיק המומחה כי לתובע אובדן כושר עבודה נוכח מצבו, הגעתי למסקנה כי לתובע יהיה קושי ממשי לשוב למעגל העבודה בכל מקצוע. למעשה כבר במועד התאונה ועד גיל פרישה (67), נותרו לתובע 5 שנות תעסוקה בסך הכל, ואף פחות מכך תוך התחשבות בתקופת שיקום שבוודאי נדרשה לתובע בזמן הסמוך לאחר התאונה. מדובר בנתון משמעותי שכן לא מדובר בתובע צעיר אשר לפניו עוד עשרות שנות עבודה, אלא בתובע שלפני לכל היותר 4 שנות עבודה בהתחשב בתקופת שיקום משמעותית ושאינו יכול לעסוק בעבודות כמו השגחה בבחינות או טלמרקטינג, עבודות הדורשות כישורי שפה וידיעת קרוא וכתוב ואף עבודות משרדיות הדורשות יכולת עבודה על מחשב וידיעת קרוא וכתוב. התובע טען כי לאחר כשנה מהתאונה ניסה לשוב למעגל העבודה, הן אצל מעסיקו, הן דרך חברות כוח אדם והן דרך המל"ל ((עמ' 8 ש' 30-33, עמ' 9 ש' 1- 8 ; עמ' 9 ש' 13-14). התובע אכן לא צירף אסמכתאות ביחס לכך, אך בשים לב לפגיעתו הגופנית הקשה של התובע, אשר פורטה לעיל בהרחבה, וכלל נתוניו, מצאתי לקבל גרסתו של התובע כי פנה אך לא נמצאה עבורו עבודה מתאימה. הנתבעת אף לא הביאה כל ראייה הסותרת את דברי התובע לעניין זה.
8. לראיות הנתבעת צורפו חוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מטעם המוסד לביטוח לאומי לבחינת כושר השתכרותו של התובע. בחוות הדעת הראשונה (מיום 27.1.2019) נקבע אובדן כושר השתכרות בשיעור 100% (עמ' 112 לתיק מוצגי הנתבעת). גם בחוות הדעת הנוספת, מיום 26.11.19, שנה ושמונה חודשים לאחר התאונה, סומן וי (V) על גבי הטופס ברובריקה של "חל אובדן כושר השתכרות בשיעור 100%" וצוין "לא מסוגל לעבודה מפרנסת" (עמ' 106 לתיק מוצגי הנתבעת). מצאתי כי נתון זה מהווה אינדיקציה נוספת לבחינת כושר השתכרותו של התובע, בעיקר משניתן שלא בסמוך לתאונה.
9. ערה אני להלכה שנקבעה, בין היתר, בע"א 1249/04 רבאח נ' רבאח (8.11.2006) לפיה: "כעניין שבעקרון, על בית-המשפט להימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם, פרט – כאמור – למקרים שבהם אין כל מנוס מכך".
10. עם זאת, בע"א 8074/15 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (22.5.2016) קבע השופט עמית: " אכן יש לעודד את הניזוק לצאת לעבוד ולהשתכר גם במומו, אך דומני כי יש להשמר מפני החלה 'אוטומטית' של הלכת רבאח. גם אם הניזוק אינו 'שבר כלי' אין משמעות הדבר כי נותרה לו יכולת השתכרות. לא דומה ניזוק שעבד עבודת כפיים לניזוק שעבד במשרד, לא דומה פרפלג המצנתר את עצמו מספר פעמים ביום למי שאינו נדרש לכך. כל ניזוק נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, האפשרות לחזור לעבוד באותו מקום עבודה, ומצב התעסוקה בשוק הרלוונטי".
11. בנסיבותיו המיוחדות של התובע כפי שפורטו בהרחבה בפרק זה ובהתחשב בנכויות המצרפיות הגבוהות בשלושה תחומים שונים, מצאתי לקבוע כי התובע איבד באופן מלא את יכולתו לעבוד בעבודתו עובר לתאונה או בכל עבודה פיזית אחרת ואינו בעל כישורי עבודה אחרים. גילו במועד בו נאלץ להסתגל למומו "ולחשב מסלול מחדש" היה קרוב לגיל פרישה (5 שנים לפני גיל פרישה של שכיר), ונוסף לכך, מצבו הפיזי הקשה, היעדר השכלתו או יכולתו ללמוד מקצוע או לעבוד בעבודות זמניות הואיל ואינו קורא וכותב בעברית (טענה שלא נסתרה), העדר כל הכשרה והיעדר רישיון נהיגה, הגבילו באופן אמיתי את האפשרויות התעסוקתיות.
12. בנוסף, מצאתי להתייחס לטענת הנתבעת ביחס לאינטרס התובע שלא לשוב למעגל העבודה נוכח הקצבאות אותן מקבל בשים לב לגובה הקצבאות, קצבת אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח "מנורה מבטחים" בסך של כ- 4,300 ₪ וקצבת נכות כללית מביטוח לאומי, בסך של כ- 3,300 ₪. אינני מקבלת את הטענה כי יש לזקוף לחובת התובע את אילוצי חייו והצורך להתקיים ולכלכל את ביתו בכל דרך אפשרית לאחר התאונה הקשה שעבר. לא סביר להניח שהתובע, אדם שהיה פעיל ועבד כל חייו בעבודה פיזית, גזר על עצמו חיי בטלה וכי הוא מעדיף לשבת בבית בחוסר מעש, רק משום שהוא מקבל תגמולים מחברת הביטוח ומהמוסד לביטוח לאומי וללא קשר למצבו הגופני והנפשי הקשה הבא לידי ביטוי בנכויות שנקבעו לתובע. הנתבעת אמנם חקרה את התובע בדבר הסכומים שמקבל ממנורה ומהמוסד לביטוח לאומי אולם לא חקרה את התובע בנוגע לאינטרס שלו שלא לחזור לעבודה ואף לא הגישה ראיות ביחס לפעילויותיו בחיי היומיום אשר יכולות להוות אינדיקציות לכך שהוא פעיל באופן שעשוי להעיד על אפשרות לעסוק במקצוע כלשהו.
13. נוכח נסיבותיו הפרטניות של התובע בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות ביחס לתובע עומד על 100%.

דיון והכרעה ביחס לגובה הנזק

1. בתובענה זו עומדים לדיון חמישה ראשי נזק: ראש נזק לא ממוני - כאב וסבל, וארבעה ראשי נזק ממוניים – הוצאות (לעבר ולעתיד), עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד), הפסד שכר לעבר והפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד לרבות אובדן זכויות סוציאליות.
2. לשם הנוחות אפרט את נתוני היסוד:

התובע יליד: 20.1.1956.

תאריך התאונה: 8.3.2018.

גילו של התובע בעת התאונה: 62 וחודשיים.

גילו של התובע כיום: 69 ו- 8 חודשים. 

נכות רפואית משוקללת: 56.14%.

נכות תפקודית: 53.83%.

שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות: 100%

1. הצדדים חלוקים בנוגע לסכום הנזק ביחס לכל אחד מראשי הנזק הרלוונטיים.

ראש הנזק הלא ממוני

1. סכום הפיצוי בגין כאב וסבל יחושב על פי המדדים הקבועים לעניין זה – הנכות הרפואית, גילו של התובע ו-42 ימי אשפוז. בהתאם, הפיצוי בגין נזק לא ממוני עומד על סך של 107,700 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

1. התובע בסיכומיו אומד את הוצאותיו בסך של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד, בגין טיפול תרופתי ונסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים. כן טוען התובע בסעיף 21 לתצהירו כי הומלץ לו על ידי רופאיו המטפלים על טיפולים במסגרת רפואה משלימה.
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא הציג ולו קבלה אחת. בנוסף מפנה לחוות דעת המומחים ולכך שאף לא אחד מהמומחים קבע שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים כלשהם כתוצאה מהתאונה, ואף לא נחקרו על ידי ב"כ התובע בעניין זה. הנתבעת טוענת כי אף אם יזדקק התובע לטיפולים בעתיד ניתן לקבלם במסגרת הציבורית. לפיכך טוענת הנתבעת כי אין לפסוק פיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.
3. כידוע, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קובע כי זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק באמצעות קופת החולים שבה הוא חבר (סעיף 3(א)). בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) נפסק כי הזכות לקבלת שירותי בריאות חלה גם לגבי מקרים שבהם קיים מזיק הגורם לנזק. לכן, על פי דין, כאשר תובע אינו מוכיח כי אינו זכאי לטיפול מסוים מקופת חולים, לא יהיה מקום לפצותו.
4. התובע הצהיר בתצהירו כי " לא היו לי הוצאות רפואיות עד כה שלא כוסו ברובן ע"י קופ"ח, למעט ההוצאות לרכישת התרופות משככות כאבים ותרופות מרדימות", אותן אמד בסך של כ-2,400 ₪, והעריך הוצאותיו החודשיות בגין תרופות על סך של כ-50 ₪ (סעיף 20 לתצהיר).
5. משלא הוצגו אסמכתאות בדבר הוצאות רפואיות (אף לא בגין תרופות) ומשהתובע עצמו לא טען להוצאות ניכרות, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי, תוך התחשבות בראיות ובחוות הדעת מהן עולה שבסמוך לתאונה התובע אושפז זמן ממושך, פנה לבית החולים ולרופאים וביצע בדיקות הדמיה ובדיקות שונות, סביר להניח שנדרש להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לפחות בתקופה הסמוכה לתאונה. לאחר מכן, אני אומדת הפיצוי בשיעור נמוך יותר תוך שלקחתי בחשבון שלא הוגשה כל אסמכתא, גם לא מהשנים האחרונות. בהתאם, אני אומדת באופן גלובלי הוצאות התובע לעבר ולעתיד בסך של 10,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

1. התובע טוען בסיכומיו כי בעקבות התאונה הוא מתקשה בתפקוד יום-יומי וזקוק לעזרת הזולת בביצוע פעולות רבות הן בניהול משק הבית והן מחוץ לבית. התובע מפנה לדבריו בתצהיר עדותו בו פירט ביחס לעזרת בני משפחתו, לרבות בניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, תיקונים בדירה וכן כי מסיעים אותו לבדיקות וטיפולים. התובע עוד מפנה לתצהיר ועדות בנו ביחס לעזרה שלו ושל רעייתו הן בסמוך לתאונה והן לאחר מכן. התובע טוען כי נוכח העדר משאבים כספיים נמנע מלשכור שירותי עזרה בתשלום ולכן נאלץ להיעזר בבני משפחתו, מעבר לעזרה הניתנת בשיגרה. בנוסף, מציין התובע כי בתקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.12.19, הוכר על ידי המוסד לביטוח הלאומי כזכאי לקצבת שירותים מיוחדים. התובע טוען לפיצוי לעבר בסך של 255,500 ₪ (על בסיס הסך של 3,500 ₪ לחודש) ופיצוי לעתיד בסך של 907,200 ₪ (על בסיס הסך של 5,400 ₪ לחודש ותוחלת חיים עד גיל 82).
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי על אף שחלפו למעלה משש שנים מאז התאונה התובע לא נשא בעלות כלשהי של עזרת צד ג' בשכר וכן לא צירף אסמכתאות ביחס לעזרה מבני משפחתו. בנסיבות אלו, ומכיוון שעזרת צד ג' לעבר היא "נזק מיוחד" אותו יש להוכיח בראיות של ממש, הנתבעת מציעה פיצוי לעבר בסך של 6,000 ₪, על בסיס הסך של 1,000 ₪ לחודש לתקופה של שישה חודשים לאחר התאונה. ביחס לעתיד טענה הנתבעת כי אין בנכויות שנקבעו להצדיק פיצוי בראש נזק זה, בפרט הנכות בתחום הנפשי והנוירולוגי. תמיכה לכך מוצאת הנתבעת בכך שמומחי בית המשפט לא קבעו בחוות דעתם כי התובע יזדקק לעזרה. לחלופין טוענת הנתבעת כי גם אם נזקק לעזרה כזו או אחרת הדבר נובע מגילו וממצבו הרפואי עובר לתאונה וללא קשר אליה. בנוסף, טוענת הנתבעת כי בכל מקרה אין בנכותו בגין התאונה כדי להגביל אותו מביצוע עבודות משק הבית, למעט ניקוי חלונות. הנתבעת אומדת רכיב זה, בגין עבודות בית קשות במיוחד, על בסיס עזרה בהיקף של 4 שעות בחודש בהתאם לתוחלת חיים עד גיל 81, ובסה"כ 25,400 ₪.
3. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין עזרת צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015) וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4.8.2005)).
4. לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע. על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה (ראו: ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27.12.1973); ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (26.2.1985), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14.8.1990)).
5. בנסיבות המקרה דנן, אין ספק שפציעתו של התובע הסבה לו פגיעה משמעותית ביותר בכתף ימין, בראש ובנפש שמצדיקות להיזקקותו של התובע לעזרה בעבר ואף מצדיקות היזקקות לעזרה בעתיד.
6. אין מחלוקת כי התובע קיבל תשלום על שירותים מיוחדים עד ליום 31.12.2019, בסך של כ-1,422 ₪ לחודש (עמ' 80 לתיק מוצגי הנתבעת). אני מקבלת טענת התובע כי לא נעזר בעזרה בשכר אלא קיבל סיוע מבני משפחתו. בתצהיר עדותו העיד התובע כי מאחר שרעייתו מוכרת בנכות כללית בביטוח לאומי, בנכות בשיעור 100%, עול ניהול משק הבית עובר לתאונה היה מוטל ברובו על כתפיו (ס' 15 לתצהיר התובע), עוד העיד התובע כי לאחר התאונה בנו הבכור ורעיית בנו, אלכסנדרה, סייעו בין היתר במשק הבית ובקניות. בנו של התובע וילי ברנד, הגיש תצהיר עדות מטעמו ואף נחקר על תצהירו שלא הופרך.
7. בשים לב להלכה בפסיקה שפורטה, ניתן להניח שהתובע נזקק לעזרת צד ג' מוגברת של משפחתו בתקופת השיקום הראשונה, אותה אני מעריכה כחצי שנה לאחר התאונה, זאת בשים לב לעדותו של התובע ולפגיעות האורתופדיות הקשות ופגיעתו הנוירולוגית.
8. התובע העיד כי בחודשים הראשונים שכב וכלל לא יכול היה לקום, או לצאת מהבית (עמ' 11 ש' 27- 33 לפרוטוקול 4/22). בנסיבות, אין ספק כי התובע התקשה בביצוע פעולות בסיסיות ובכלל בביצוע תפקידיו במשק הבית ותחזוקתו. עוד עלה מעדותו כי אישתו לא מקבלת סיוע מהביטוח הלאומי לניקיונות הבית ומטלות נוספות, עדות שלא נסתרה (עמ' 18 לפרוטוקול 4/22), אולם לחמו, אשר מתגורר עימם, קיימת מטפלת צמודה שעתיים בשעות אחה"צ. בחקירתו טען כי היא צמודה לחמו, מטפלת רק בו ולא מנקה את הבית למעט את המקלחת המשותפת (עמ' 20 ש' 12- 21 לפרוטוקול 4/22).
9. בשים לב לקצבת השר"ם עד ליום 31.12.2019, ולמגבלות התובע אף כיום כתוצאה מהפגיעה בכתף ימין ובגב ולמצבו הנפשי, אני סבורה כי גם לאחר תקופת השיקום וגם לאחר תום תשלום קצבת השר"ם ועד היום נזקק ויזדקק התובע בעתיד לסיוע בניהול משק הבית ותחזוקתו.
10. יוער, כי לא מצאתי להעמיד לחובתו של התובע את אי הבאת רעייתו לעדות, זאת בשים לב למצבה הרפואי (דוח נכות כללית בעניינה צורף כמוצג ת/11 לראיות התובע). בנוסף מצאתי עדויות התובע ובנו אמינות ועקביות. גם ביחס לבניו הנוספים שגרו עימו במועד התאונה ועזבו כחצי שנה לאחר התאונה נוכח התערערות היחסים בשל מצבו הנפשי של התובע, מצאתי כי גרסאות התובע ובנו שלובות זו בזו, אינן מהונדסות, והתרשמתי כי דיברו בכנות ואף בכאב על המצב (עמ' 21 ש' 26 -32, ובחקירת הבן עמ' 22 ש' 24-31, עמ' 23 ש' 1-2 לפרוטוקול 4/22).
11. בנסיבות העניין מצאתי כי ניתן בהחלט לקבוע כי התובע היה זקוק לעזרת צד ג' מוגברת בסמוך לפגיעה, זאת כאמור בשים לב לאופי הפגיעה, גובה הנכות ומהותה וכן עזרה לעתיד נוכח נכויותיו התפקודיות האורתופדיות של התובע ואף נכותו הנפשית. מנגד, בהתחשב בכך שלמעט נסיבות העניין הנגלות מהמסמכים כמעט ולא הובאו ראיות לעניין זה ואף אשת בנו לא הובאה לעדות, ובשים לב לתקופה בה שולמו לתובע שירותים מיוחדים, אני מוצאת לנכון לאמוד ראש נזק זה בגין עזרת צד ג' לעבר (כ- 7 שנים) ולעתיד (כ-15 שנים) עד גיל 84 (תוחלת חיים של גבר בן 69) בסך של 220,000 ₪. סכום זה משקף בקירוב עזרה של כ- 3-4 שעות שבועיות בעלות של 60 ₪ לשעה, לפי תוחלת חיים של 84.

בסיס השכר והפסד שכר לעבר

1. התובע טוען בסיכומיו כי עובר לתאונה השתכר שכר חודשי בסך של 8,394 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה, ובשערוך להיום 10,112 ₪. התובע טוען כי מיום התאונה לא חזר לעבודה ולכן מבקש פיצוי מלא לעבר. נכון למועד הגשת סיכומי התובע, הסכום עמד על 941,747 ₪ לרבות ריבית והצמדה ובתוספת הפסדי פנסיה לעבר.
2. מנגד, הנתבעת טוענת לבסיס שכר משוערך בסך של 9,125 ₪ לאחר ניכוי מס הכנסה. הנתבעת טוענת כי בהתאם לתלושי השכר שצרף התובע עולה כי התובע המשיך לקבל שכרו בחודשים מרץ – אפריל 2018, ובאופן חלקי אף בחודש יוני 2018. על כן מציעה לפצות את התובע בששת החודשים לאחר התאונה על בסיס מלא, בניכוי הסכומים ששולמו לתובע בפועל בחודשים אלה, ובגין התקופה שבין 8.9.18, המועד בו טס התובע לחו"ל, ועד הגיעו לגיל פרישה ביום 20.1.23 מוצע פיצוי על בסיס נכות תפקודית בשיעור 25%. סך הכל הציעה הנתבעת בגין הפסדי השתכרות לעבר לרבות הפסדי פנסיה סך של 161,000 ₪.
3. ביחס לבסיס השכר של התובע - התובע צרף תלושי שכר להוכחת בסיס שכרו, תלוש לחודש 12/2017, תלושים לחודשים 3-4/2018 ותלוש לחודש 6/2018 (עמ' 157- 160 לתיק מוצגי התובע), בהתאם לנתונים מצטברים בתלוש 12/2017, ממוצע שכרו לשנת 2017 עמד על 8113 ₪ ברוטו, בשיערוך להיום 9,684 ₪, ולאחר ניכוי מס הכנסה סך של 9,175 ₪ לחודש.
4. ביחס לגובה הפיצוי לעבר – הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות. כמו כן, ככל שקיים הפסד שכר בגין היעדרות מהעבודה יש להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין ההיעדרות (ראו: ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פ"ד ל(3)281 (1976)).
5. מאז התאונה התובע לא שב למעגל העבודה בכלל. למעשה הנתבעת לא סותרת טענה זו, אלא סברה כי לא הייתה הצדקה לכך שהתובע לא יצליח להשתלב שוב במעגל העבודה. לאחר שסקרתי ודנתי בהרחבה בשיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעיל, ולאחר שהעמדתי את שיעור הגריעה על 100%, מצאתי לחשב את נזקיו בהתאם להפסדי עבר בפועל.
6. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע זכאי להפסד שכר מלא לעבר מיום התאונה (8.3.2018) ועד למועד בו היה אמור לצאת לפנסיה (20.1.2023) כלומר תקופה של ארבע שנים ו- 10 חודשים. מדובר בסך של 9,175 ש"ח x 58 חודשים= 532,150 ₪ ובתוספת הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5%, סך של 66,519 ₪ ובסך הכל סך של 598,669 ₪. לאחר הוספת ריבית מאמצע התקופה מגיע סכום זה לסך של 664,000 ₪ במעוגל.
7. ביחס לטענת הנתבעת על ניכוי התשלומים שקיבל התובע בחודשים שלאחר התאונה מצאתי לדחות את הטענה. במוצגי הנתבעת הוגשה אסמכתא כי התובע התחייב להשיב למעסיקתו תשלום בגין ימי המחלה ששולמו בעקבות התאונה דנן (עמ' 94- 95 לתיק מוצגי הנתבעת).

הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד

1. התובע טוען בסיכומיו להפסד השתכרות עד גיל 70 באופן מלא, אותו מעריך בסך של 210,733 ₪.
2. מנגד הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש להעמיד את תוחלת חיי העבודה של התובע בהתאם לסעיף 4 לחוק גיל פרישה, תשס"ד- 2004, קרי עד גיל 67. הנתבעת מפנה לבג"צ 9134/12 פרופסור משה גביש נ' הכנסת (21.4.2016).
3. בפסיקה נקבע כי מקום בו אין בידי בית המשפט לצפות בוודאות את הגיל בו היה הנפגע פורש מעבודתו לולא התאונה, תיושם חזקה הניתנת לסתירה, לפיה פרישתו של אדם שכיר מעבודה הינה בגיל 67, בהתאמה להוראות חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004. אשר לעובד עצמאי, נקבע כי חישוב הפסד השתכרותו ייעשה עד לגיל 70 (ראו:ע"א 7019-22 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.3.2023).
4. לא התרשמתי נוכח עיסוקו ומקצועו של התובע כמפעיל מכונה שכיר, כי היה מאריך עבודתו מעבר לגיל פרישה או כי ניתן להאריך עבודתו מעבר לגיל הפרישה. התובע עבר את גיל הפרישה ואף נושק לגיל 70, לא הציג מוטיבציה ונסיבות מיוחדות המעידות כי אלמלא התאונה, היה ממשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה הקבוע בחוק, לא הובאו ראיות כי במקצועו נהוג לעבוד מעבר לגיל פרישה והמעסיק לא הובא לעדות ביחס לסוגיה זו. על כן, לא מצאתי כי התובע סתר את חזקת הפרישה בגיל 67 ולכן אין לפסוק לתובע פיצוי מעבר לגיל 67.

סכום הפיצוי

1. לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים כדלקמן:

נזק לא ממוני 107,700 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 10,000 ₪

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 220,000 ₪

הפסד שכר לעבר (כולל פנסיה) 664,000 ₪

סה"כ 1,001,700 ₪

ניכויים

1. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לנכות מסכום הנזק קצבאות ותשלומים כדלקמן: קצבאות שירותים מיוחדים בסך כולל של 25,063 ₪, דמי אבטלה בסך כולל של 38,289 ₪, תשלום תכוף בסך של 23,000 ₪ וקצבאות נכות כללית בסך של 230,814 ₪ (סכום זה עודכן לסך של 264,097 ₪ בחוות דעת אקטוארית שהוגשה ביום 8.6.2025.).

להלן אדון בכל תשלום בנפרד.

1. שירותים מיוחדים - אין מחלוקת על ניכוי קצבאות שירותים מיוחדים (סעיף 7.1 לסיכומי התובע) בהתאם לאסמכתאות על קצבאות שירותים מיוחדים עד לחודש 12/2019 (עמ' 166-169 לתיק מוצגי התובע). לפיכך יבוצע ניכוי של סכום זה בהתאם לאמור בסיכומי הנתבעת, סך של 25,063 ₪.
2. דמי אבטלה - הנתבעת טוענת כי יש לנכות את דמי האבטלה ששולמו על ידי המל"ל לתקופה שבין 8/2018 ועד 3/2019 בסכום כולל של 38,289 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה). הנתבעת מפנה לתעודת עובד ציבור מהמל"ל שהוגשה לתיק ביום 27.1.2022 ומהווה חלק ממוצגי הנתבעת. מתעודת עובד הציבור עולה כי אכן שולמו לתובע דמי אבטלה בסכום האמור. את דמי האבטלה שקיבל התובע יש לנכות, שכן פסקתי לתובע פיצוי מלא ביחס לתקופה זו.
3. תשלום תכוף - התובע קיבל תשלום תכוף לאחר התאונה בסך של 23,000 ₪ ויש להפחית סכום זה מסכום הפיצוי. אין מחלוקת על כך (סעיף 7.5 לסיכומי התובע).
4. קצבאות נכות כללית - הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית לצורך הוכחת סכום ניכוי תקבולי המל"ל ועל פיה נטען כי יש לנכות סך של 264,097 ₪ מכל פיצוי המגיע לתובע (בהתאם לחוות הדעת האקטוארית המעודכנת כאמור).

התובע טוען כי יש לייחס לתאונה חלק יחסי בשיעור של 58.62% מהסכום הנקוב בחוות הדעת האקטוארית, כלומר סך של 135,303 ₪ (נכון ליום הגשת הסיכומים), זאת, בהתאם לחישוב המצורף כנספח 2 לסיכומיו בהתאם לרע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד סה (1)1 (27.3.2011) המשמש כבסיס לחישוב ועל פי הלכת פרלה עמר (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, נז(4)350).

הנתבעת חולקת על כך וטוענת כי יש לבצע ניכוי מלא של קצבאות הנכות הכללית הואיל והתובע הגיש תביעתו לנכות כללית בעקבות התאונה והנכויות שנקבעו לו בענף הנכות הכללית במל"ל, הינן בגין המגבלות מהתאונה, הגם שמומחי בית המשפט קבעו שיעורי נכות אחרים.

לטענת הנתבעת, בתביעה לקצבת נכות כללית מציין התובע כי הפסיק לעבוד בשל התאונה וכי נכותו נגרמה מהתאונה וכי המל"ל החל לשלם לתובע קצבאות רק לאחר התאונה (עמ' 88-116 לתיק מוצגי הנתבעת).על כן לטענת הנתבעת יש לנכות את מלוא הקצבאות. הנתבעת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין זה על פיה יש לנכות מן הפיצוי את מלוא הקצבה המשולמת בפועל ואין להפחית את הניכוי עד כדי שיעור הקצבה שהיתה משולמת לנפגע אילו היה המל"ל מאמץ את שיעור הנכות המופחת שנקבע על ידי מומחה בית המשפט.

הנתבעת טוענת כי היא הוכיחה שהמל"ל משלם לתובע תגמולים על בסיס הצהרתו בפני המל"ל כי נכותו נגרמה לו בעקבות התאונה נשוא התביעה ולכן הנטל להוכיח העדר קשר סיבתי בין התגמולים ו/או חלקם לבין התאונה מוטל על התובע בהתאם להלכה הפסוקה (רע"א 496/22 פלונית נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (20.3.2022), להלן: "עניין שומרה"). לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח העדרו של קשר סיבתי בין תגמולי המל"ל ו/או חלקם לבין התאונה.

כידוע, הרציונל העומד בבסיס כלל הניכוי הוא מניעת מצב שבו המזיק יישא בחיוב יתר והניזוק יזכה בפיצוי יתר. כפי שנקבע בעניין שומרה (פסקאות 15-24, ההדגשות לא במקור): " ככלל, לא יהא קושי לייחס את הגמלאות המשולמות על-ידי המל"ל לתאונה שאירעה לניזוק, מקום בו מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. קושי כאמור מתעורר במקרים שבהם הניזוק זכאי לגמלת נכות כללית מהמל"ל, שאז, כידוע, ועדה רפואית מטעם המל"ל נדרשת לכלל הנכויות של הניזוק, יהא מקורן אשר יהא. במקרים כאלה עומדת למל"ל זכות שיפוי מאת המזיק רק לגבי ה"חלק היחסי" מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה..ודוק, כאשר משולמת לנפגע גמלת נכות כללית בגין נכות שהוסבה לו מהתאונה, יש לנכות את הגמלה במלואה מן הפיצוי, אף אם שיעור הנכות כפי שהוערך על-ידי בית המשפט בתביעת הפיצויים נמוך משיעור הנכות שנקבע על-ידי המל"ל...לפיכך, במקרים מעין אלה יש לנכות מן הפיצוי את מלוא הגמלה המשולמת בפועל; ולא רק את שיעור הגמלה שהייתה משולמת לנפגע אילו היה המל"ל מאמץ את שיעור הנכות המופחת שנקבע על-ידי בית המשפט... מקום בו משלם המל"ל תגמולים לניזוק בגין נכות שנגרמה לו בעקבות התאונה הנדונה, יש לנכותם מן הפיצויים שנפסקו לניזוק, חרף העובדה שהנכויות שבגינן משולמים אותם תגמולים לא הוכרו על-ידי המומחים מטעם בית המשפט. לא למותר לציין כי שונים הם פני הדברים במקרה שבו מומחי בית המשפט שוללים את הקשר הסיבתי בין הנכויות שהוכרו על-ידי המל"ל ובין התאונה, שאז לא ינוכו תגמולים אלה מהפיצויים. יוזכר ויודגש, כי משעה שהמזיק הוכיח שהמל"ל משלם לניזוק תגמולים, הנטל להוכיח העדרו של קשר סיבתי בין תגמולים אלה לבין התאונה – מוטל על הניזוק".

טענת התובע לפיה קיים פער בין הנכויות שנקבעו על ידי מומחי בית המשפט לבין הנכויות שנקבעו במל"ל, אין בה כדי להוכיח את העדר הקשר הסיבתי בין תגמולי המל"ל לבין התאונה.

מתיק המל"ל עולה כי כלל קביעות המל"ל מתייחסות לתאונה ואינן מתייחסות למצבו של התובע עובר לתאונה. כך למשל אין התייחסות לנכויות התובע באצבעות יד ימין. תביעת הנכות הכללית הוגשה ביום 2.5.2018 (לאחר התאונה) וקשורה כל כולה לתאונה (ראו עמ' 88 לתיק מוצגי הנתבעת בו ניתן לראות כי בטופס התביעה מצוינת התאונה כסיבה הבלעדית להפסקת העבודה) והתובע לא הוכיח אחרת. התובע לא הוכיח העדר קשר סיבתי בין תגמולי המל"ל לבין התאונה ואף ניתן לראות כי כל התחומים הרפואיים והאיברים בהם נקבעו נכויות במל"ל – עמוד שדרה צווארי וגבי, כתף ימין והשלכות חבלת הראש – הם תחומים ואיברים הקשורים לתאונה, וכאמור, לא נטען ולא הוכח אחרת.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי יש לנכות את מלוא קצבאות הנכות כללית בסך 264,097 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שלא נסתרה.

1. אם כן, מהאמור לעיל עולה שיש לנכות הסכומים שנטענו על ידי הנתבעת וסכום הניכויים הכולל הוא 350,449 ₪.

סוף דבר

1. דין התביעה להתקבל.
2. כאמור, גובה הנזק עומד על סך של 1,001,700 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 350,449 ₪.
3. בהחלטתי מיום 21.12.2022 קבעתי כי הנתבעת תישא בשלב זה בשכרו של ד"ר דבי בגין הגעתו לדיון הקודם בסך 800 ₪ + מע"מ (936 ₪ נכון למועד ההחלטה) וכי במסגרת פסק הדין ייקבע סופית הגורם אשר יישא בהוצאות. הואיל ולמעשה הדיון אליו הגיע ד"ר דבי ביום 11.4.25 נדחה נוכח אי הגעת מתורגמן מטעם התובע, הרי שהתובע יישא בשכרו של ד"ר דבי שנפסק ולכן הסך של 936 ₪ ינוכה גם הוא מהפיצוי ככל ששולם על ידי הנתבעת.
4. בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסכום כולל של 650,315 ₪, לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 99,758 ₪.

בנוסף, תישא הנתבעת ביתרת האגרה ובהוצאות התובע שהן אגרת המשפט ששולמה.

1. הסכומים שנפסקו ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום. ככל שלא ישולמו במועד, לסכומים האמורים תצטרף ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור בתוך 60 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אלול תשפ"ה, 07 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.