לפני	כבוד השופטת מיכל ברלינר לוי
תובע		פלוני נגד
נתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

 

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). המחלוקת עניינה, הן בשאלת סיווג התאונה והאם זו עולה כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והן בסוגיית גובה הנזק.

התובענה הוגשה תחילה בבית המשפט המחוזי בלוד, ונדונה בגדרי ת"א 30089-04-21. ביום 14/12/22 נמחקה התובענה, תוך שנקבע כי ההליכים וההחלטות יחייבו בכל הליך עתידי (להלן: " ההליך הקודם").

רקע וטענות הצדדים בתמצית

טענות התובע

1. התובע יליד 15/6/1997. הנתבעת חברת ביטוח אשר ביטחה את משאבת הבטון מ.ר. 1069039 בפוליסת ביטוח חובה 19-075-530-1146683.
2. נטען, כי ביום 8/4/20, בסיום יום העבודה על משאבת הבטון, נדרש התובע לבצע שטיפה של משאבת הבטון; כי שטיפת משאבת הבטון מתבצעת באמצעות הכוח המכני, פעולה הפוכה לפעולת הוצאת הבטון, כאשר לצינור המשאבה מוכנס ספוג ניקוי שנפלט בצדו השני (מהצד ששואב את הבטון). התובע הכניס את ספוג הניקוי לתוך צינור המשאבה וזה החל להישאב לצורך פליטתו מהצד של סל הבטון. במהלך יציאת הספוג, התברר כי הספוג היה בלוי ונקרע ולכן נדרש התובע להוציא את חתיכות הספוג מפתח היציאה (השאיבה). בעת שהכניס את ידו לשם הוצאת חתיכות הספוג, ותוך כדי פעולה של הכוח המכני של משאבת הבטון, זז סוגר פתח המשאבה על ידו הימנית של התובע וקטע מידית את אצבעות 1-4 (להלן: " התאונה").
3. לטענת התובע, התאונה מהווה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק.
4. לאחר התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית חולים רמב"ם, שם עבר ניתוח דחוף בניסיון להשתיל את האצבעות שנקטעו, ובמהלכו נדרשו שתלי וריד הן לתיקון העורקי והן לתיקון הורידי שנקצרו מהאמה באגודל. באצבע 2 הגדם נסגר באמצעות שתל עור בעובי מלא מהחלק הקטוע. באצבעות 3-4 מצב החלקים הקטועים לא אפשר השתלתם ולכן הגדמים נסגרו ראשונית בגובה הקטיעה. התובע אושפז עד ליום 14/4/20 ובשחרורו הומלץ על שימוש במשככי כאבים, מעקב, חופשת מחלה והמשך ריפוי בעיסוק בקופת חולים. במהלך האשפוז החל לסבול מפלאשבקים, דריכות יתר וקשיי שינה והופנה לייעוץ פסיכולוגי שהמליץ בשחרור על המשך טיפול.
5. בהליך הקודם, מונו 2 מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי. המומחה בתחום הנפשי קבע כי לתובע נכות בשיעור 10%. לאחר שאלות הבהרה שהופנו למומחה בהליך הקודם, זה סייג את קביעתו הראשונית וקבע כי מתוך 10% הנכות, 5% בלבד הם בגין התאונה ו-5% יש לייחס לעבר, כפי שיפורט בהמשך.
6. המומחה בתחום האורתופדי קבע כי לתובע נכויות כדלהלן: 10% בגין הפגיעה באצבע 1, 5% בגין הפגיעה באצבע 2, 10% בגין הפגיעה באצבע 3, 8% בגין הפגיעה באצבע 4, 10% בגין הפגיעה באצבע 5.
7. התובע חלק על קביעות המומחה בתחום האורתופדי בטענה, כי כשמדובר בפגימה מרובה של אצבעות הידיים, קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות ושילוב של פגימות שונות, יש לקבוע את אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה, בהתאם להוראות תקנות 43-45 לתקנות המל"ל ולפסיקה הנוהגת. לפיכך לטענתו, המומחה שגה עת לא העניק לתובע את אחוזי הנכות המגיעים לו בגין הפגימות של הצלקות, פגיעה עצבית, ומגבלה בתנועה, בגין כל אחת מן הפגימות במצטבר. בהתאם עתר התובע לחקירת המומחה על חוות דעתו.
8. נטען עוד, כי התובע, אשר היה בן כ-23 ביום התאונה, צעיר ובריא בגופו ונפשו, נותר כאוב ומוגבל כתוצאה מן התאונה, נגרמו לו הפסדי שכר ממושכים, הוא מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות, כשבפועל ידו הימנית אינה מתפקדת כלל, באופן שהתובע הפך לאדם סיעודי הזקוק לטיפול בפעולות רבות ביום יום.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת הכחישה חבותה הנטענת לתאונה. נטען, להיעדר יריבות ולהיותה של התביעה מופרזת ומוגזמת, שכן הנזקים הנטענים, שיעורם הנטען, והקשר הסיבתי בינם ובין התאונה הוכחשו.
2. נטען עוד, כי הכיסוי הביטוחי מותנה בין היתר בהוכחת אירוע התאונה והיותה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. אלא, שלעמדת הנתבעת, כפי שנטענה בגדרי ההליך, התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, משלא מדובר בתאונה עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה ו/או עקב שימוש בכוח המכני של הרכב למטרות הלא תחבורתיות שלו.
3. נטען כי במקרה דנן, התאונה ארעה לאחר שהסתיימה פעולת פריקת הבטון באמצעות המשאבה, וכי פעולת השטיפה אינה פעולה הנדרשת מבחינה תחבורתית לשימוש במשאבה, ואינה מהווה חלק מפעולת הפריקה של הבטון (ראו ס' 2 לתחשיב נזק הנתבעת; עמ' 10 לסיכומים).
4. נטען עוד, כי לתובע לא נגרמה כל נכות עקב התאונה, כי לא נגרמו לו נזקים בגינה, וכי הוא אף לא עשה די להקטנת נזקיו. בנוסף נטען, כי ממילא יש לנכות מכל סכום שיפסק, ככל שיפסק, את מלוא הסכומים שקיבל או יקבל התובע מכל גוף אחר, לרבות המל"ל.

ההליך

1. כאמור, התביעה נפתחה בהליך קודם אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בלוד, ונמחקה תוך שנקבע כי כל ההליכים בגדרה יחייבו הצדדים אף בהליך עתידי. בגדרי ההליך הקודם אף מונו מומחים מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ובתחום האורתופדי.
2. ביום 8/2/24 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, של התובע עצמו ושל אחיו. בנוסף, ביקש התובע לזמן את המומחה בתחום האורתופדי ואת האקטואר מטעם הנתבעת לחקירה על חוות דעתם. ביום 25/12/24 הוגש תיק מוצגים מטעם הנתבעת, לרבות חוות דעת אקטוארית. חוות דעת אקטוארית מעודכנת הוגשה ביום 14/5/25.
3. ביום 12/1/25 התקיים דיון הוכחות בפני, במסגרתו העידו: התובע ואחיו; האקטואר, מר בוכבינדר; והמומחה בתחום האורתופדי, ד"ר אורן שריג. ביום 26/1/25 הוגש תמליל הדיון לתיק (להלן: " הפרוטוקול").
4. ביום 18/5/25 התקיים דיון נוסף במסגרתו סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה. תמליל הסיכומים הוגש לתיק ביום 19/6/25 (להלן: " הסיכומים").

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה - להידחות, כמפורט להלן.
2. סעיף 1 לחוק מגדיר " תאונת דרכים" כדלקמן:

" בחוק זה –

"תאונת דרכים"- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;"

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף זה כדלקמן:

" שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"

1. על מנת לבחון אם תאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, יש לבחון האם מתקיימים מרכיבי ההגדרה הבסיסית שבחוק, וככל שלא, להמשיך ולבחון אם המקרה נופל לגדרי אחת החזקות המרבות, ולא חלה החזקה החלוטה הממעטת. ראו רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נ(3) 532 עמ' 555 :

" ...מבנה חקיקתי זה מוביל אותנו לחלק את התהליך הפרשני בכל הנוגע לתחולתו העניינית של חוק הפיצויים לשלושה שלבים אלה: בשלב הראשון על השופט לקבוע אם המאורע שלפניו נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית. במסגרת זו עליו לבחון גם אם היה במאורע שלפניו "שימוש" ואם המאורע נגרם על-ידי "רכב". הגדרתם של מונחים אלה מופיעה, מבחינה "טופוגרפית", בהמשכו של סעיף 1, אך מבחינה עניינית הם מהווים חלק מההגדרה הבסיסית עצמה. בחינתם של אלה היא חלק "פנימי" של ההגדרה הבסיסית עצמה. אכן, בגדר השלב הראשון על השופט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים ¬ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים – משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית. במצב דברים זה, על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. בחינה זו היא "חיצונית" להגדרה הבסיסית. הנטל בשלב זה מוטל גם הוא על הטוען לקיומה של חזקה חלוטה מרבה. אם גם התשובה על שאלה זו היא בשלילה, מסתיים תהליך הבדיקה בכל הנוגע לתחולתו של חוק הפיצויים. המסקנה האחת והיחידה הינה, כי המקרה אינו בגדר תחולתו של חוק הפיצויים. אך ייתכן שהבחינה הפרשנית תוביל את השופט למסקנה כי המקרה הוא "תאונת דרכים". למסקנה זו הוא יכול להגיע משום שהמקרה נופל לגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", או משום שהמקרה אינו נופל לגדרה של ההגדרה הבסיסית, שכן אחד ממרכיביה חסר, אך הוא נופל לאחת החזקות החלוטות המרבות. במצב דברים זה יעבור השופט לשלב השלישי של ההליך הפרשני. עליו לבחון, בשלב זה, אם על המקרה שלפניו לא חלה החזקה החלוטה הממעטת. ...."

1. בענייננו, אין חולק כי משאבת הבטון היא רכב דו-תכליתי, בעל תכלית תחבורתית ותכלית לא תחבורתית מקורית (השוו רע"א 5971/95 עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ ואח' נ' שמחון ואח', פ"ד נב(5) 70, עמ' 75). אין אף מחלוקת כי התאונה אירעה בעת שהתובע ביצע פעולת ניקוי של משאבת הבטון וכי התאונה אינה נופלת לגדר ההגדרה הבסיסית. המחלוקת מתמקדת בשאלת התקיימותה של החזקה החלוטה המרבה בדבר " ניצול הכוח המכני של הרכב".
2. כך, לטענת התובע, התאונה ארעה בסיום יום העבודה, בעת שטיפת משאבת הבטון, כאשר הכניס את ספוג הניקוי לתוך צינור המשאבה וזה החל להישאב לצורך פליטתו מהצד של סל הבטון. במהלך יציאת הספוג, כשהתברר כי הספוג היה בלוי ונקרע, התובע הכניס ידו להוציא את חתיכות הספוג מפתח היציאה (פתח השאיבה). בעת שהכניס את ידו לשם הוצאת חתיכות הספוג, ומאחר שהמשאבה המשיכה לטענתו בכל הזמן הזה לפעול, נסגר פתח המשאבה על ידו הימנית ונקטעו באופן מידי האצבעות בידו, כחיתוך סכין, והכל תוך כדי שהסל עובד בפעולת המנוע של משאבת הבטון. נטען, כי פעולת ניקוי משאבת הבטון הינה חלק בלתי נפרד מעבודת משאבת הבטון ועל מנת שניתן יהיה לבצע את הפעולה של שאיבת הבטון, כך שלא נעשה שום שינוי במשאבת הבטון בזמן שביצע את הניקוי, והכל היה במסגרת עבודה רגילה ושגרתית (ס' 8- 9 לתצהיר התובע). לפיכך לטענתו, מדובר במאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב אשר בעת התאונה לא שינה את ייעודו המקורי.
3. מנגד, לטענת הנתבעת, התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, משני טעמים. האחד, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הכוח המכני שהפעיל הרכב לבין התאונה. זאת, משום שלא הוכח כי הסוגר של משאבת הבטון אשר לטענת התובע זז וקטע את אצבעותיו, זז כתוצאה מהפעלת הכוח המכני. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי " ככל הנראה הסוגר נפל על האצבעות של התובע כתוצאה מכוח הכבידה, כתוצאה מהתזוזה של היד של התובע שגרמה לתזוזה של הסוגר, ובכל מקרה ללא קשר לפעולה מנועית כזו או אחרת..." (עמ' 10 לסיכומים, ש' 15-24). הטעם השני, כי פעולת ניקוי המשאבה, איננה פעולה הקשורה בייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהוגש, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר בתאונת דרכים, מן הטעמים שיפורטו להלן.
5. נסיבות התאונה פורטו בטופס ב/250 כדלקמן: " במהלך שטיפת משאבת בטון (ניקוי שיגרתי) יד ימין נתפסה בצילינדרים של המשאבה וכתוצאה מכך נקטעו לעובד 4 אצבעות..." (עמ' 15 לתצהיר התובע בנט). ביחס לנסיבות התאונה ראו אף עדות התובע בעמ' 10 - 11 לפרוטוקול, ממנה עלה בברור כי בסוף יום עבודת היציקה, נגמרה היציקה, וכשסיים את היציקה התובע החל בשטיפת המשאבה: " כל יציקה, שאני מסיים סוף היציקה אני שוטף את המשאבה אי אפשר להשאיר במשאבה בטון, אסור..." (עמ' 10, ש' 34-35).

התובע אף נשאל: " או-קיי עכשיו, כלומר, בוא תסביר את המציאות, עומדת המשאבת בטון אתה סיימת את היציקה ואז אתה מנקה אותה, נכון? התשובה היא נכון?" והשיב: " נכון". (עמ' 10, ש' 38-עמ' 11, ש' 1).

ראו בנוסף עדותו של אחיו של התובע, ומעסיקו בעת התאונה, מר חאלד, בעמ' 1, ש' 28-29; עמ' 4, ש' 22-27:

" ש: או-קיי והפעולה ואת הפעולה של שטיפת הבטון הוא ביצע מהמשאבה אחרי שהוא סיים את יום העבודה, נכון?

ת: הוא סיים את היציקה שלו, הוא בא לשטיפה הוא מעביר ספוג בתוך המשאבה, המשיבה עובדת על המנוע של המשאית, הוא מכניס לספוג לזרוע, הזרוע נתקע בתוך הסל הוא ניסה להוציא את הספוג הזה האיקס סגר על היד שלו וחתך לו את האצבעות, זה כל המקרה שלו. "

ראו עוד התמונות שצורפו כנספחים 3 - 4 לתצהירי התובע; דו"ח מגן דוד אדום מיום התאונה (נספח 5, עמ' 25 לתצהירי התובע בנט), וכן סיכום האשפוז בבית החולים (עמ' 29 לתצהירי התובע בנט).

1. על פי הנפסק, החזקה בעניין " ניצול הכוח המכני של הרכב", מכוונת למקרים בהם הרכב הוא "רב תכליתי". משמע, רכב אשר על פי ייעודו המקורי, מיועד לא רק לנסיעה, אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המכני, ובלבד שבעת התאונה " לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". לתחולת החזקה המרבה, בדבר ניצול הכוח המכני, נדרשים חמישה תנאים: (1) מאורע; (2) שנגרם עקב; (3) ניצול הכוח המכני; (4) של הרכב; (5) בעת הניצול לא שינה הרכב את ייעודו המקורי (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי (28/11/96), ס' 8).
2. נפסק, כי " אחד התנאים לתחולתה של החזקה המרבה שעניינה ניצול הכח המכני הוא שניצול הכח המכני נועד לשם הגשמת אחד מייעודיו המקוריים של הרכב שאינם תעבורתיים. הלכה זו נקבעה ברע"א 1056/01 אלרם חברה לשינוע בע"מ נגד גרינשטיין יעקב (1.7.2001), שם אימץ בית המשפט העליון את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בבר"ע 2411/00 אלרם חברה לשינוע בע"מ ואח' נגד גרינשטיין יעקב ואח'." (רע"א (נצ') 23676-05-16 א. ניר פינוי פסולת בע"מ נ' פלוני (8/9/16), ס' 10). בראי נסיבות התאונה כפי שפורטו לעיל, הרי שפעולת ניקוי המשאבה, אף אם נעשתה תוך ניצול הכוח המכני של הרכב, לא נועדה להגשמת ייעודו המקורי של הרכב שאינו תעבורתי. ראו והשוו רע"א (נצ') 23676-05-16 א. ניר פינוי פסולת בע"מ נ' פלוני הנ"ל, ס' 12, אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת:

" לענייננו, מפסק דינו של בית המשפט קמא עולה כי בעת אירוע התאונה עמד הכלי בחצרי החברה לצורך תיקונו בעקבות נזילת שמן שהתגלתה בו, כאשר המנוח, סדרן העבודה ושני עובדים נוספים של החברה ניסו לתקן נזילת שמן שהתגלתה בו ובמהלך פעולות אלה, אירעה התאונה. בעת תיקון הרכב, ניצול הכוח המכני של הרכב לא נועד לשום מטרה, ובוודאי שלא למטרה הלא תעבורתית של הרכב. הכוח המכני במקרה זה נוצל באופן מקרי ביותר עקב פעולה של פירוק צנרת שאף היא לא בוצעה בכוונה לנצל את הכוח המכני של הרכב, אלא בכוונה לתקנו. על כן, פעולת פירוק הצנרת במהלך התיקון לא נועדה לשם ניצול הכוח המכני של הרכב ואף לא נועדה לשם הורדת הכף, אלא מדובר בתוצאה מקרית של הפעולה, ועל כן היא אינה נכנסת לגדר התנאי שעניינו שניצול הכוח המכני נועד לשם הגשמת המטרה הלא תעבורתית של הרכב ומכאן שאין המדובר בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק." (ההדגשה אינה במקור)

ראו עוד הנפסק בהמשך פסק הדין, בס' 14:

" המקרה שבפנינו שונה באופן מהותי מהמקרה שנידון בפרשת לוינסון. כאמור, מבחינה אובייקטיבית, לא נעשתה על ידי המנוח או שני הפועלים האחרים של החברה כל פעולה הדומה במהותה לפעולה שמבצע מפעיל הכלי לשם הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי. גם לא ניתן לומר כי מבחינה אובייקטיבית פעולת התיקון באה להגשים את מטרתו הלא תעבורתית של הכלי. מכאן, לא ניתן להקיש מפסק הדין שניתן בפרשת לוינסון לענייננו ונותרנו עם ההלכה כפי שבאה לידי ביטוי בשורה של פסקי דין קודם לפרשת לוינסון." (ההדגשה אינה במקור)

1. בראי הנפסק כי פעולת תיקון הרכב, אף אם נעשתה תוך ניצול הכוח המכני שלו, אינה באה להגשים את מטרתו הלא תעבורתית המקורית, יש לקבוע כי אף פעולת ניקוי המשאבה לא נועדה להגשים את המטרה הלא תעבורתית מקורית, וזאת אף אם במהלך ניקוי המשאבה המנוע דלק והופעל באופן מסוים הכוח המכני של הרכב.
2. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לעולה מטופס ב/250, כי פעולת ניקוי המשאבה במהלכה אירעה התאונה, הייתה פעולת ניקוי שגרתית ומשאין חולק כי הפעולה נעשתה בסוף יום העבודה, לאחר שפעולת השאיבה הסתיימה, ומשאף לגרסת התובע פעולת הניקוי היא פעולה הפוכה לפעולת השאיבה. ראו והשוו ת"א (נצ') 24671-02-20 פלוני נ' מ.י.ר. הצפון למסחר בע"מ (24/5/22), בדגש על הנפסק בס' 19 - 20:

" עדות זו מלמדת, כי בעת ביצוע הגירוז, השופל איבד למעשה את "כושרו" הלא תעבורתי, מאחר והכף נותקה ממנו.

בענייננו, הכוח המיכני הופעל, כ חלק מתהליך טיפול וגירוז של השופל, ובוודאי אין לומר כי מדובר בפעולה הקשורה להגשמת ייעוד מקורי לא תעבורתי של השופל. כעולה מעדות התובע, והעד מטעמו, שאף הוא עבד כמפעיל שופל, מדובר בטיפול תחזוקה שיגרתי המתבצע לרב בסוף כל יום עבודה וכהכנה לקראת בוקרו של יום העבודה הבא.

הנה-אם-כן, הנזק שנגרם לתובע לא נגרם עקב ניצול הכוח המיכני של השופל לייעודו המקורי הלא תעבורתי, אלא במהלך ביצוע טיפול שגרתי של השופל, כאשר המטרה הייתה תחזוקה שוטפת לשופל." (ההדגשה אינה במקור)

1. לאור כל שפורט לעיל, ועל אף שטענת התובע בעמ' 1-2 לסיכומיו, לפיה פעולת הניקוי היא חלק בלתי נפרד מפעולת שאיבת הבטון, שכן על מנת לשאוב את הבטון פעם אחר פעם יש לנקות את המשאבה, הינה שובת לב - יש לדחותה.
2. מקובלות עלי אף טענות הנתבעת בעמ' 10 לסיכומיה, לעניין היעדרו של קשר סיבתי בין ניצול הכוח המכני של הרכב לתאונה.
3. על פי הנפסק, " ...המילה "עקב" המופיעה בחזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני מבטאת דרישה סיבתית כאשר המבחן הסיבתי הינו מבחן משולב, סיבתיות עובדתית ("סיבה בלעדיה אין") וכן סיבתיות משפטית שביסודה עומד מבחן הסיכון." (ת"א (ת"א) 47146-07-18 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (5/1/22), ס' 26).
4. לטענת הנתבעת, לא הוכח שסוגר המשאבה אשר לטענת התובע זז וקטע את אצבעותיו, זז כתוצאה מהפעלת הכוח המכני דווקא. בהקשר זה נטען, כי " ככל הנראה הסוגר נפל על אצבעות התובע ללא קשר לפעולה מנועית כזו או אחרת..." (עמ' 10 לסיכומים, ש' 15-24).
5. בהינתן כי לא הוגשה חוות דעת לעניין זה, מצאתי טעם בטענות הנתבעת בנקודה זו. ואולם, אף אם אניח כי אין ממש בטענה להיעדר קשר סיבתי עובדתי, עדיין לא התקיים בנסיבות הקשר הסיבתי המשפטי להתקיימות החזקה, אשר ביסודו כאמור עומד מבחן הסיכון תוך שילובו עם מבחן השכל הישר (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי הנ"ל). זאת, מן הטעם, שלא ניתן לומר כי פעולת ניקוי משאבת הבטון, המתבצעת לאחר שהסתיימה פעולת השאיבה, נכללת בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני של הרכב לייעודו המקורי הלא תעבורתי יצר. הסיכון שהתממש בשל פעולת ניקוי משאבת הבטון, אינו מצוי במתחם הסיכון שנוצר עקב הניצול הכוח המכני של הרכב בייעודו הלא תחבורתי, שכן לא מדובר בפעולת שאיבה או התזת בטון, אלא בפעולת לוואי אגבית, של ניקוי המשאבה לאחר השימוש בה, המתבצעת באופן שיגרתי בתום כל יום עבודה.
6. דומה כי דבר היעדרו של קשר סיבתי משפטי בנסיבות, עולה אף מפסק הדין אליו הפנה התובע עצמו. השוו ואבחנו רע"א 7454/17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (7/1/18), ס' 9:

" לבסוף, אני סבור כי ניתן להותיר על כנה את הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי משפטי. בנסיבות המתוארות, שבהן לא מדובר בהפסקה מוחלטת של הפעילות אלא בהתנהלות אגב הפעלת הרכב לייעודו המקורי, ניתן לומר כי הסיכון שהתממש מצוי במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני בייעוד הלא-תעבורתי של הרכב: שאיבת והתזת בטון (למקרים שונים, שבהם נשלל קשר סיבתי משפטי, ראו ע"א 6000/93‏ קואסמה‎ ‎נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996); רע"א 2616/00 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' אביהוד לחמי (27.3.2001))."

1. מכאן, שבנסיבות שם נקבע כי הסיכון שהתממש מצוי במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המכני שבייעוד הלא תעבורתי של הרכב, בשל כך שהתאונה אירעה בעת שאיבת והתזת בטון, כעולה אף מסיכומי התובע בעמ' 2, ש' 20 ואילך. זאת, בשונה מן המקרה דנן, בו ניצול הכוח המכני לא התבצע לשם ייעודה המקורי של המשאבה, בעת פעולת שאיבת הבטון, אלא בעת ביצוע פעולת לוואי, ניקוי המשאבה, אשר התבצעה בתם יום העבודה, ולאחר שפעולת שאיבת הבטון הסתיימה זה מכבר. ראו עוד סיכומי הנתבעת בעמ' 10, ובעמ' 12, ש' 33-39 - עמ' 13; והשוו עוד ת"א (ת"א) 47146-07-18 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ הנ"ל, ס' 31:

"... לא הוכח ולא נטען שהרמת הקבינה הינה חלק מן הפעולה המשמשת ביעוד הלא תעבורתי של המשאית, העובדה שיכול שמדובר בפעולה הנדרשת לצורך תיקון המשאית (עובדה שלא הוכחה) אינה מצדיקה מסקנה שמתקיים הקשר הסיבתי המשפטי."

1. בנוסף ראו והשוו הנפסק בע"א (מרכז) 43995-06-21 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (12/12/21), ס' 16 ואילך, אשר ערעור לגביו נדחה בגדרי רע"א 889/22 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (13/2/22), בין היתר לעניין המגמה לצמצם את המונח "תאונת דרכים" שבחוק (ס' 7-8).
2. לנוכח כל האמור ולסיכום, אני קובעת כי התאונה איננה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, ומשכך דין התביעה להידחות.
3. למעלה מן הצורך, ועל מנת שלא ימצא הנייר חסר, אתייחס בתמצית אף לסוגיית הנזק.

הנזק

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שהוגש, שוכנעתי כי אף ככל שהיה מדובר בתאונת דרכים, התביעה הייתה נבלעת בתגמולי המל"ל, כמפורט להלן.

הנכות הרפואית

1. כאמור, במסגרת ההליך הקודם מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בתחום האורתופדי מונה ד"ר אורן שריג, ובתחום הנפשי מונה ד"ר ירמי הראל.
2. ביחס לתחום הנפשי, על אף שהמומחה בתחום זה קבע בחוות הדעת כי שיעור נכותו של התובע בגין התאונה עומד על 10%, במסגרת תשובות ההבהרה מיום 24/10/22 לשאלות הנתבעת, סויגה קביעתו האמורה וצוין כי לאחר עיון בשאלות ההבהרה להם צורף חומר רפואי שלא עמד לנגד עיניו בעת מתן חוות דעתו, יש לקבוע כי מתוך 10% הנכות, 5% בלבד הם בגין התאונה ו-5% יש לייחס לגורמי עבר (ראו תשובות ההבהרה שבמוצגים).
3. ביחס לתחום האורתופדי, המומחה בתחום זה קבע כי לתובע נכויות כדלהלן: 10% בגין הפגיעה באצבע 1, 5% בגין הפגיעה באצבע 2, 10% בגין הפגיעה באצבע 3, 8% בגין הפגיעה באצבע 4, 10% בגין הפגיעה באצבע 5. סך הכול שיעור הנכות האורטופדית המשוקללת: 36.3%. בנוסף, על פי חוות הדעת האורתופדית, התובע סבל מנכויות זמניות. נכות זמנית בשיעור 100% מיום 8/4/20 - 12/9/20, נכות זמנית בשיעור של 60% מיום 13/9/20 - 12/11/20. נכות זמנית בשיעור של 40% מיום 13/11/20 - 12/1/21.
4. התובע חולק על קביעות המומחה האורתופדי ותשובותיו, ולעמדתו על פי הוראות הדין והפסיקה, כשמדובר בפגימה מרובה של אצבעות הידיים, קטיעות, קישיון בפרקי האצבעות או אחרות ושילוב של פגימות שונות, יש לקבוע את אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה, בהתאם להוראות תקנות 43-45 לתקנות המל"ל ולפסיקה הנוהגת. לפיכך לטענתו המומחה שגה עת לא העניק לתובע את אחוזי הנכות המגיעים לו בגין הפגימות של הצלקות, פגיעה עצבית, ומגבלה בתנועה, והיה עליו לקבוע את אחוזי הנכות בגין כל אחת מן הפגימות במצטבר.
5. אלא, שהמומחה האורתופדי נחקר על חוות דעתו והעיד בפני עדות מקצועית וקוהרנטית, במסגרתה עמד על קביעותיו, בין היתר, לעניין שיעור הנכויות שנקבעו ואופן חישובן (ראו, בין היתר, עמ' 14, 15, 16, ש' 22 ואילך, 17, ש' 1-3, ובדגש על העולה מעמ' 19, ש' 7-19, ועמ' 20, ש' 15 ואילך לתמליל).
6. בראי עדותו האמורה של המומחה האורתופדי אשר הותירה עלי רושם מקצועי ואמין, ובראי ההלכה לפיה בית המשפט יסטה ממסקנות חוות דעת של מומחה רפואי שמינה רק בנסיבות מיוחדות - הרי שחוות הדעת לא נסתרה.
7. אשר על כן, הייתי מעמידה נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בשיעור של 39.5%.

הנכות התפקודית

1. כידוע, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית והגריעה מן השכר, ונפסק זה מכבר כי אלה יקבעו בכל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות, על מנת להשיב את מצב הניזוק לקדמותו (ראו רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (20/10/21), ס' 8).
2. בעניינו, בשים לב, מחד גיסא לאמור בחוות הדעת האורתופדית, בין היתר לעניין טיב העבודות שיוכל התובע לבצע לאור פגיעתו (עמ' 7, ס' 4 לחוות הדעת), ולטענות התובע בתחשיב הנזק מטעמו ובסיכומיו ביחס לשיעורי הנכות הרפואית והנכות תפקודית; ומאידך גיסא, לשיעורי הנכות שנקבעו ונסיבותיו המיוחדות של התובע כפי שנפרשו במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת ומוצגיה - הייתי מעמידה את שיעור נכותו התפקודית של התובע בשיעור זהה לנכותו הרפואית, 39.5%.

בסיס השכר לעבר ולעתיד

1. בשים לב לפער בין שיעור שכרו של התובע בחודשים שקדמו לתאונה (ינואר עד מרץ 2020) בהם עבד אצל אחיו, והוגשו תלושי שכר על סך כ- 10,000 ₪ נטו לחודש (ראו טופס 106 ותלושי השכר, נספח 8 לתצהיר התובע), לבין שיעור שכרו בשנת 2019 אשר עמד בממוצע על כ- 6,500 ₪ נטו (6,500 ש"ח ברוטו בחודשים פברואר עד נובמבר 2019, ו-8,800 ₪ ברוטו בחודשים ינואר ודצמבר בהם עבד אצל אחיו) - הייתי מעמידה את שיעור שכרו המשוערך של התובע לעבר על סך של 8,000 ₪ נטו.
2. ביחס לשיעור השכר לעתיד, בהינתן כי התובע צעיר, כבן 23 בעת התאונה, אשר לא ניתן לומר כי נכתבה דרכו המקצועית, יועמד בסיס שכרו לעתיד על יסוד השכר הממוצע במשק נטו, בסך של כ- 12,200 ₪ (השוו ת"א (נת') 45401-08-19 פלונית נ' חיים בנון (20/7/25), ס' 47; ת"א (ב"ש) 58242-05-20 פלונית נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (20/7/25), ס' 45).
3. סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים

שנת לידה של התובע: 1997

מועד התאונה: 8/4/20

נכות רפואית: 39.5%

נכות תפקודית: 39.5%

בעת התאונה היה התובע בן: 23

במועד מתן פסק הדין יהיה התובע בן: 28

בסיס השכר לעבר: 8,000 ₪ נטו

בסיס השכר לעתיד: 12,200 ₪ נטו

גיל הפרישה אלמלא התאונה: 67

נזק לא ממוני

1. בשים לב לגילו של התובע, לאחוזי הנכות, ולתקופת האשפוז, יועמד הפיצוי ברכיב זה על סך של 92,000 ₪.

הפסד שכר לעבר

1. בהתייחס לנכויות הזמניות שנקבעו בחוות הדעת, ולתקופה שחלפה ממועד התאונה עד היום, יועמד הפיצוי לעבר על סך 236,120 ₪, כמפורט להלן:
2. בגין 7 החודשים שלאחר התאונה, ובשים לב לשיעור הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע, ותקופת אי הכושר, 7*8,000 - 56,000 ₪.
3. בנוסף הפסדי שכר מיום 13/11/20 ועד היום, 57 חודשים*8,000 *39.5% = 180,120 ₪.

הפסד שכר לעתיד

1. בשים לב לבסיס השכר לעתיד, לאחוזי הנכות, ובהתייחס לתקופה של 39 שנים וחישוב אקטוארי מלא (12,200 * 39.5% * 275), הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד יועמד על סך 1,325,225 ₪

הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד

1. פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד בשיעור 12.5%: (236,120+1,325,225) * 12.5%, ובסך הכול: 195,168 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

1. בשים לב לסוג הפגיעה ומהותה, לתקופת האשפוז, לתקופות אי הכושר, לעדות התובע (עמ' 12-13 לתמליל); ולטיעוני הנתבעת בעמ' 16 לסיכומים לעניין עבודות שמבצע התובע כיום - יועמד הפיצוי ברכיב זה לעבר ולעתיד על סך 150,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

1. בהינתן כי עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה ומשהתובע זכאי לטיפולים על פי חוק בריאות ממלכתי, יועמד הפיצוי לעבר ולעתיד על סך 50,000 ₪.

לסיכום

1. לנוכח כל שפורט לעיל, נזקי התובע בגין התאונה מסתכמים בסכומים להלן:

א. נזק לא ממוני - 92,000 ₪

ב. הפסד שכר לעבר - 236,120 ₪

ג. הפסד שכר לעתיד - 1,325,225 ₪

ד. הפסד פנסיה - 195,168 ₪

ה. עזרת הזולת - 150,000 ₪

ו. הוצאות - 50,000 ₪

סך פיצוי 2,048,513 ₪

1. ניכויים - בהינתן חוות דעתו המעודכנת של האקטואר מיום 14/5/25, יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 2,148,565 ₪, בתוספת ריבית על תשלומי העבר 16,676 ₪, כך שהתביעה נבלעת. יוער, כי אף אם הייתי שועה לטענות התובע בסיכומיו ביחס למועד הגשת חוות דעתו המעודכנת של האקטואר, וניכוי תגמולי המל"ל היה מתבצע על יסוד חוות דעתו הקודמת של האקטואר, מיום 24/12/24 (עמ' 87 למוצגי הנתבעת בנט), יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 2,121,960 ₪, בצירוף ריבית על תשלומי עבר בסך 12,545 ₪, כך שבכל מקרה התביעה נבלעת.

סוף דבר

1. אשר על כן ולסיכום, דין התביעה - להידחות.
2. לפנים משורת הדין, בנסיבות לא יעשה צו להוצאות.

 

ניתן היום, ט' אב תשפ"ה, 03 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.