1. לפני תביעת התובע, יליד 7/3/97, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה מיום 20/2/22.

העובדות

1. התובע, עובד עצמאי בענף ההובלות, ישב במושב הקדמי לצד הנהג ברכב ולפתע רכב צד ג' אשר היה לפני הרכב בו ישב התובע, בלם בפתאומיות ועל מנת שלא לפגוע ברכב צד ג' , סטה הנהג לצד הדרך ופגע במעקה הבטיחות (להלן: "התאונה").
2. הצדדים אינם חלוקים לעניין החבות אלא לעניין נכותו של התובע ושאלת הנזק.
3. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ישי בן עמי -יועץ המס של התובע ולינוי עזריה בת זוגו.
4. הנתבעת ביקשה לזמן לעדות את ד"ר דוד הנדל, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה אשר בדק את התובע והגיש חוות דעתו.
5. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

הנכות הרפואית

1. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו מיום 16/5/23, כי נותרה לתובע נכות כדלקמן:

מיום 20/2/22 ועד 19/4/22 – 100% נכות זמנית

מיום 20/4/22 ועד 30/6/22 – 40% נכות זמנית

מיום 1/7/22 ועד 31/8/22 – 20% נכות זמנית

מיום 1/9/22 5% נכות צמיתה לפי התאמת תקנה 9(3) (צ"ל 39(3) לאחר הבהרת המומחה כי נפלה טעות סופר) למצבו ובנוסף עקב מגבלת תנועה כואבת, 5% בהתאמת תקנה 35(1) ב' בחציה לאור השפעת הכאב והמגבלה על תפקודו, סה"כ 9.75% נכות צמיתה.

1. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה כי התובע סבל משבר בעצם הבריח בחלקה החיצוני, שבר שמועד ל"אי חיבור" ובהדמיה האחרונה שהוצגה לפניו, לא נמצא חיבור בשבר ולכן התובע הופנה על ידו לצילום CT אשר בוצע ביום 7/5/23 ו"בו נראה חיבור גרמי יציב של השבר עם עיוות קל והרחבת המרווח המפרקי עם האקרומיון." המומחה ציין כי הימשכות הסבל ואי הכושר מעידים על בעיה.
2. הנתבעת ביקשה לחקור את המומחה על חוות דעתו.
3. התובע טען כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה, עדותו היתה ברורה, קוהרנטית ומתיישבת עם האמור בחוות דעתו ועל כן עתר לאמץ את חוות הדעת ולקבוע כי הנכות הצמיתה עומדת על 9.75%.
4. מנגד, הנתבעת חולקת על קביעת המומחה וטוענת כי הוא לא יכול לבצע התאמות של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") למצבו של התובע, באופן בו הוא ביצע אותן, ואין מדובר במקרה בו אין בתקנות סעיף ספציפי שעוסק בפגיעת התובע.
5. כן טענה הנתבעת שהמומחה אישר בחקירתו כי אילו היה עושה שימוש בסעיף ספציפי בתקנות ביחס לכתף, הרי שלא היה קובע נכות לתובע והנכות הנוספת אשר נקבעה בשיעור של 5% בגין כאב (תקנה 35(1)), גם היא נקבעה ללא בסיס שכן בהתאם לפסיקה הרי שאין מקום לקבוע נכות בגין כאב שהינו סובייקטיבי ולחילופין לקבוע נכות כוללת של 5% בגין הממצא ההדמייתי בלבד.
• המומחה נשאל בחקירתו מהו סעיף 39.3 לתקנות בגינו קבע 5% והשיב "עצם הבריח מתחברת בשני צידיה בצד הפנימי לעצם הסטרונום ובצד החיצוני לשכמה הוא נקרא אקרומיו קלאביקולרי. המפרק הזה נפגע עקב התאונה. לכן, השם נקע הוא שם כללי, זה לא בדיוק נקע, זה פגיעה במפרק.
• ש. נקע זה בעצם פריקה של הכתף, זה הכוונה שאנו מדברים, כאשר מדברים על נקע של המפרק זה פריקה של הכתף זה הפגיעה עליה אנו מדברים?

לא. כיוון שהשימוש בנקע אומרים יש לי נקע בקרסול, אבל הקרסול במקום, זה מצב שגרם לנזק. נקע זה SPRAIN או OSTARINE זה לא חייב ששני חלקי המפרק לא נוגעים אחד בשני אלא כל מיני מצבי ביניים, זה הסוג הזה של פגיעה במפרק אקורמיו קלאביקולרי." (עמ' 6 ש' 3)

1. המומחה מאשר כי הוא קבע את הנכות בהתאמה לסעיף היות וזה ה"הדבר הכי קרוב" ואילו היה משתמש בסעיף ספציפי לכתף על הגבלות תנועה, הרי שהתובע לא היה זכאי לנכות.
2. כמו כן נשאל המומחה מדוע נקבעה נכות כפולה, קרי בגין נקע בלי הגבלה בתנועה ובגין כאב והאם לא מדובר בנכות זהה ועל כן היה מקום לקבוע נכות של 5% בלבד והשיב "זה לא נכון. הנקע או איזה שהיא הפרעה יכולה להיות גם ללא כאב. במקרה הזה, שעמד בפנינו הכאב היה משמעותי והמפרק נפגע. מה זה מפרק? יש לו סחוס וכשהוא נפגע והתהליך הריפוי פה היה מאוד ממושך, ולכן גם שלחתי אותו לבדיקת סיטי להיות בטוח שזה התחברה וראיתי אותו שנה לאחר התאונה, כי לא הייתי בטוח שזה מחובר. בבדיקה הזו ראיתי שיש פגיעה משמעותית במפרק, אז לא מדובר רק על נקע, אלא נקע עם כאב מעבר לצפוי במצבי נקע. יש כל מיני מצב נקע, בינוני, קשה כל מיני מצבים בין עצם הבריח לאקרומיו. פה יש הרחבה, פגיעה בסחוס וכאב ואדם שעובד פיזית יש לכך משמעות מעבר לממצא הרנטגני. גם אם הייתי רואה צילום היה מגיע לו 5% אבל זה לא אומר מה המשמעות על תפקודו." (עמ' 6 ש' 21, הדגשה שלי- א.ז. )
3. המומחה נשאל לעניין הכאב והאם קבע את הנכות רק על בסיס דבריו של התובע והשיב כי הוא קפדן מאוד ואינו מסתפק בדברי הנבדק אלא מברר את הסיבה לכאב ואכן הוא מצא את הסיבה לכאבו בתנועות מסוימות ולא מדובר בפגיעה קלה ועל כן חרג ממנהגו וקבע גם נכות תפקודית לפי מחצית מסעיף 35(1)ב', קרי 5%, זאת על אף שב"כ הנתבעת הפנה בשאלתו לעובדה כי בתיקו הרפואי של התובע אין רצף טיפולי ממושך, מלבד 4-5 ביקורים בקופת חולים ואין הפניה למרפאת כאב ופיזיותרפיה.
4. חקירתו של המומחה היתה קצרה והמומחה השיב תשובות ממוקדות, באופן בהיר וענייני ומבלי שעלה ספק בתשובותיו, תוך שהוא מסביר את נימוקי קביעותיו ואת הנכות שקבע בהתאם לממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים, הצילומים, תלונות התובע והבדיקה שביצע לתובע, מכל אלה עולה כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה כלל ואף עדותו חיזקה את האמור בחוות דעתו.
5. הלכה היא כי חוות דעתו של מומחה רפואי, מטעם בית המשפט, הינה בגדר ראיה שנועדה לסייע לבית המשפט, להגיע למסקנות בשאלות שברפואה, אך גם שאלות שברפואה, ככל שאלה אחרת השנויה במחלוקת, נתונות בסופו של דבר, להכרעתו של בית המשפט.
6. לפיכך, מקום בו מסקנות חוות הדעת, שגויות הן, רשאי בית המשפט שלא לקבל את חוות הדעת הרפואית או לסטות מקביעותיה, ראה לעניין זה, ע"א 16/68 ר מת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב (2) 164, 168; ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ (3) 706; ע"א 2160/90 רז נ' לאץ ואח', פ"ד מז (5) 170, שם נפסק:  ".. אך לעיתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, עליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת". כן ראה, ע"א 7991/96 א לקבהא נ' כנעאן, תק-על 2000 (1) 181, שם נפסק מפי כב' השופט אור : "ראשית, יש להדגיש שאין בית המשפט חייב לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי. הוא רשאי לקבל חוות דעת של מומחה, להסתייג מחלקים שבה או לדחותה. כאשר ראיות המובאות בפניו מצדיקות מסקנה השונה מזו של המומחה הרפואי, רשאי בית המשפט, ואף חייב, להגיע למסקנה שונה משל המומחה, התואמת את המסקנה העולה ממכלול הראיות שבפניו. אכן, הנחה היא שמומחה המתמנה על ידי בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב. בדרך כלל, חוות דעת זו מתקבלת ועל פיה מחושבים הפיצויים. אך אין בכך למנוע מבית המשפט לבקר את עדותו של המומחה הרפואי ואת מסקנותיו. ברי, ש"המילה האחרונה" בעניין זה היא של בית המשפט".
7. עיינתי בפסיקה אליה הפנתה הנתבעת אשר מתייחסת הן לקביעת נכות ביחס לכאב והן לקביעת נכות לפי סעיף ספציפי לכתף ומנגד עמדו לפניי חוות הדעת ועדותו של המומחה, ולמקרא עדות המומחה עולה כי הערכת נכותו של התובע הביאה בחשבון מספר שיקולים והערכת הנכות לא בוצעה בצורה מתמטית גרידא והתאמה שביצע המומחה לסעיף 39.3 אשר עוסק בנקע, נומקה בכך שבמקרה של התובע מדובר בסוג פגיעה במפרק אקורמיו קלאביקולרי (עמ' 6 ש' 10), ועל כן נדרש המומחה לקבוע נכות בהתאם לסעיף זה שהוא הקרוב ביותר.
8. מכל האמור לעיל מצאתי לקבל את חוות דעתו של המומחה ולהעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 9.75% נכות.

נכות תפקודית

1. התובע עובד כעצמאי החל משנת 2021 בתחום חלוקת רהיטים באמצעות משאית.
2. התובע טען כי בעקבות התאונה סבל מפגיעה קשה, בין היתר בכתף ומצבו מקשה עליו להמשיך לעבוד בעבודה הדורשת הרמת משאות כבדים, רהיטים, ועל כן נדרש התובע לשכור את שירותיו של עובד נוסף שיסייע לו, ועל אף שהעובד היה קבוע, הוא נאלץ לעזוב אתה עבודה בשל הקושי בעבודה והשחיקה ועל כן עתר לקבוע נכות תפקודית של 13.5%.
3. התובע הצהיר בתצהיר עדותו כי לאחר התאונה הוא נאלץ להעסיק עובד שישא את המשקלים הגדולים ולאחרונה מעסיק עובדים מזדמנים שמסייעים לו בעבודה. התובע הצהיר כי הוא בקושי עובד ולא יודע אם יוכל להמשיך לעבוד בעבודה זו.
4. המומחה אישר בחקירתו כי יש פגיעה משמעותית במפרק, נקע עם כאב מעבר לצפוי במצבי נקע ואישר בעדותו כי מצבו הרפואי של התובע מקנה לו 5% נכות תפקודית.
5. אחוזי הנכות אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, והדבר תלוי בטיב העבודה ומהות הפגיעה. מכאן, כי הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה תמיד הוכחה של הנזק אלא אם כן מצטרפת אליה הוכחה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או כי קיים חשש של ממש כי יגרם בעתיד הפסד כאמור. ראו

" פריט הנזק של הפסד כושר השתכרות בעתיד מעמיד קשיים רבים בפני בית-המשפט הנדרש לקובעו. המדובר, בדרך-כלל, בהפסד אשר יש לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד, לעתים לתקופה של עשרות שנים, כאשר הנסתר רב על הנגלה. בין הנתונים החשובים כדי לקבוע הפסד זה יש חשיבות לאופי הפגיעה שנפגע התובע עקב התאונה ולמידתה, דהיינו אופי הנכות שנותרה לה ושיעורה". ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', נב(3) 792, 798 (1995)

1. אין חולק כי עבודתו של התובע הינה עבודה פיזית הכוללת הרמת משאות כבדים ורהיטים לבית הלקוחות, עבודה הדורשת שימוש ביד ובכתף על חלקיה השונים, כך שסביר כי תפקודו של התובע נפגע, הוא סובל מכאב ולכאב יש משמעות תפקודית.

עם זאת, בנסיבות האמורות, ולאחר ששקלתי את עדות המומחה וכן את טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית על 7.5%, שהם 2/3 מנכותו הרפואית.

כאב וסבל

1.  בהתאם לנכותו הרפואית של התובע וגילו יעמוד הפיצוי בסך-   21,452 ₪.

הפסדי שכר לעבר

1. התובע טוען כי בעקבות התאונה נאלץ להיעדר מהעבודה זמן ממושך ונאלץ לשכור עובד נוסף ועותר לפצותו בגין הפסדי עבר בסך 162,598 ₪, על בסיס הכנסה של 22,853 ₪ לחודש ונכות זמנית שנקבעה לו לתקופות השונות.
2. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע חזר לעבודה מספר ימים לאחר התאונה, לא המציא תלושי שכר של עובד שלטענתו העסיק בעקבות התאונה, ומעדותו עולה כי העסיק עובד גם עובר לתאונה, ועל כן לא הוכחו הפסדים בפועל ולכן אין מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר.
3. מטעם התובע העיד ישי בן עמי, יועץ מס של התובע, אשר העיד לעניין הכנסתו של התובע. העד אישר בעדותו כי מנתוני הדוחות של שנת 2021, עולה כי התובע העסיק עובד לפני התאונה (עמ' 8 ש' 30). כן אישר כי על פי מכתבו מיום 28/5/23 (מוצג 8 למוצגי התובע), השתכר התובע 37,498 ₪ לחודש, לתקופה של 10/21-1/22; 22,912 ₪ לחודש לתקופה של 02/22-12/22 ו- 14,586 ₪ לחודש לתקופה של 1/23-4/23.
4. התובע הצהיר בעדותו כי עובר לתאונה העסיק קבלני משנה לפרויקטים ספציפיים, כשנדרש להעמיס פריט גדול מאוד או עבודה מסובכת, ולאחר התאונה נאלץ להעסיק עובד באופן קבוע. התובע אישר כי חזר לעבודתו מספר ימים לאחר התאונה.
5. התובע נשאל בחקירתו לעניין הכנסתו והופנה לדוחות רווח והפסד שהגיש לשנים 2021-2023, לפיהם שכרו הממוצע עמד על כ 22,000 ₪ לחודש והשיב "אני מבחינת הרווחים שאם נראה ב 22 וב-23 זה רווחים שהייתי מכניס רק עם עובד. אם לא הייתי מעסיק עובד, זה עשרות אלפים שלא היו יוצאים ממני בחודש בשנה. ב-21 אני לא הייתי צריך את העובד הזה, כמובן שאני, אני לא (לא ברור) סליה את הלקוח גבע דיזיין שאנחנו דיברנו עליו, הוא לא היה יכול לשלם לי משהו שמשלם לי שהוא יודע שני שווה את זה. " (עמ' 14 ש' 7)
6. לאור האמור, בהתאם לנתוני השכר והעדויות ודוחות רווח שהוצגו, מצאתי לקבוע את שכרו החודשי של התובע בסך- 21,209 ₪, שהוא ממוצע להכנסות התובע בהתאם לדוחות רווח והפסד.
7. לתובע נקבעו נכויות זמניות של 100% מיום 20/2/22-29/4/22; 40% מיום 20/4/22-30/6/22; 20% מיום 1/7/22-31/8/22.
8. אמנם התובע חזר לעבודתו בסמוך לתאונה, כך שלא נגרם לו הפסד ממשי ואולם מצאתי להביא בחשבון את הנכות הזמנית של 100% שנקבעה לו על ידי המומחה מטעם בית המשפט למשך חודשיים ולפסוק פיצוי בסך- 42,418 ₪ בגין ראש נזק זה .

הפסדי שכר לעתיד

1. התובע עותר לפצותו בסך 883,464 ₪ בהתאם לשכר ממוצע ועד לגיל פנסיה לעצמאיים בגיל 70.
2. הנתבעת טוענת כי אף אם נכותו התפקודית של התובע עומדת על 5%, הרי שחלפו 3 שנים מהתאונה ואין פגיעה בשכרו של התובע ועל כן יש לפצותו בשיעור של 40% מהחישוב האקטוארי, בסך- 93,500 ₪.
3. האם יש מקום לפיצוי התובע בגין אובדן שכר לעתיד, שעה שהתובע חזר לעבודתו ושמר על רמת שכרו? בעניין בורבה (ע"א 4837/92  אליהו חברה לבטוח נ' ג'ורג' בורבה, , קבע בית המשפט העליון:  "...מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות לעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה."(עמ' 262 לפסה"ד(
4. מחד התובע חזר לעבודתו כנהג משאית עצמאי, סמוך לתאונה, ונראה כי הוא חרוץ ומתאמץ לשמור על עבודתו וההכנסה לצידה וייתכן שיתמיד בעבודה לעוד שנים רבות ועד גיל פרישה ללא הפסדים של ממש.
5. מאידך מדובר בתובע שעובד כנהג משאית ומוביל רהיטים אשר נפגע בכתפו, פגיעה אורתופדית אשר סביר כי עלולה להפריע את תפקודו בעתיד ועל כן מצאתי לחשב את ההפסד בהתאם ל 50% מחישוב אקטוארי כפי נכותו התפקודית, דהיינו בשיעור 7.5%.
6. הפסיקה מכירה בגיל 70 כגיל הפרישה של עצמאיים ועל כן בהתאם לנכות תפקודית בשיעור 7.5%, שכרו החודשי של התובע- 21,209 ₪ , ומקדם היוון כפי גילו, בניכוי 50%, יעמוד סכום הפיצוי לעתיד בסך- 227,184 ₪ .

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

1. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, ייעוץ רפואי, משככי כאבים כד' וכן בהינתן מצבו הרפואי בכתף והעובדה כי ככל הנראה יזדקק לבצע ניתוח לשיקום, הרי שיגרמו לו הוצאות עתידיות, ועל כן עתר לפצותו בהוצאות לעבר בסך- 15,000 ₪ והוצאות לעתיד בסך- 35,000 ₪.
2. הנתבעת טענה כי בהיעדר ראיות של ממש בדבר הוצאות רפואיות אשר נגרמו לתובע , אין מקום לפיצוי.
3. מצאתי טעם בטענות הנתבעת לעניין דלות הראיות אשר יש בהן כדי ללמד על הוצאות רפואיות אשר נגרמו לתובע, תוך שימת לב לכך כי ככלל הטיפולים אמורים להיות מכוסים על ידי קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.
4. יחד עם זאת, ובשים לב לטיפולים הרפואיים ולמעקב הרפואי אותו עבר התובע בעקבות התאונה, ובשים לב להוצאות הכרוכות בנסיעות לטיפולים, ובדיקות רפואיות, ולאפשרות כי בעתיד יזדקק לטיפולים נוספים, מצאתי כי יהא זה סביר לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום גלובאלי בסך 10,000 ₪.

עזרה לזולת עבר ועתיד

1. התובע טען בשל מצבו הבריאותי והכאבים בכתף, עולה הצורך בעזרת בני משפחתו וחבריו, בכל פעולה, בעבודות משק בית, לרבות בעת עריכת קניות. כך נטען גם בתצהירו.
2. התובע לא הציג אסמכתאות בדבר עזרה בתשלום, יחד עם זאת, נוכח מהות הפגיעה, בכתף, והעובדה כי סביר כי במועד הסמוך לתאונה נדרש לעזרה מוגברת מבני משפחתו מצאתי לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה, בסך- 7,500 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן הנתבעת תפצה את התובע בסכומים הבאים:

א. כאב וסבל 21,452 ₪

ב. הפסדי שכר לעבר 42,418 ₪

ג. הפסדי שכר לעתיד 227,184 ₪

ד. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 10,000 ₪

ה. עזרה לזולת עבר ועתיד 7,500 ₪

_______________________________________________

סה"כ 308,554 ₪

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% .

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשפ"ה, 20 יולי 2025, בהעדר הצדדים.