לפני כבוד השופט הבכיר, ישי קורן
התובעים:	פלונים נגד
הנתבעים:	הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

פתח דבר

1. לפניי תביעת עזבון לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק פלת"ד או חוק הפיצויים). התביעה הוגשה ביום 31/5/2018 וביסודה תאונת דרכים מיום 19/7/2016. אבראהים זועבי ז"ל (להלן – המנוח) נהרג בתאונת דרכים חזיתית בין רכבו לבין משאית.
2. הנתבעת, מבטחת הרכב בו נהג המנוח, אינה חולקת על חבותה כלפי יורשי המנוח. הצדדים נחלקו בנוגע לסכום הפיצויים.

התביעה

1. המנוח, יליד 13/11/1956, כבן 60 שנה במותו, היה גרוש ואב לשישה ילדים. התובע 1 הוא עזבון המנוח. התובעים 2 - 5 הם ארבעה מתוך ששת ילדיו של המנוח, והם יורשי המנוח לפי צו קיום צוואה מיום 11/12/2016 (נספח 3 לכתב התביעה).
2. המנוח עבד כעצמאי, ובבעלותו היו מספר חברות ש"גלגלו" מאות מיליוני שקלים, חברות שעסקו בתשתיות בנייה ויזמות, וכן בנכסים והשקעות. בנוסף, היה המנוח שותף בחברות נוספות, ובהן מסעדת סהרה בגליל. כתוצאה ממותו של המנוח, נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים וחברת התשתיות שבבעלותו פתחה בהליכי חדלות פירעון.
3. תוחלת חייו של מנוח - לצורך בירור סוגיית תוחלת חייו של המנוח, מינה בית המשפט את פרופ' איתן סקפה, מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, ואת ד"ר נילי פעילן, מומחית בתחום האונקולוגיה. מתוך חוות דעת המומחים עולה שהמנוח היה צפוי להאריך ימים לפחות עד גיל 70. בהתאם לכך יש לחשב את הפסדי השתכרותו לתקופה של כ-10 שנים ממועד התאונה.
4. הפסדי השתכרות - המנוח היה איש עסקים חרוץ ומצליח. על פי עדויות ילדיו של המנוח, רישומי רשם החברות והדוחות הכספיים שהוגשו לשלטונות המס, היה המנוח בעלים ושותף במספר רב של חברות והרוויח מדי חודש סכומים העולים בהרבה על שילוש השכר הממוצע במשק.
5. ניכוי קצבת השארים – לאחר מותו של המנוח פנתה אם התובעים, הגברת דינא זועבי, אל המל"ל בבקשה לקבלת קצבת שארים, ותביעתה התקבלה (נטען שהגירושין של המנוח ואם התובעים היו גירושין למראית עין בלבד). מוסכם על התובעים שיש לנכות את סכום קצבת השארים מכל סכום שייפסק לתובעים. (סע' 18 לסיכומי התובעים).
6. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצויים לפי ראשי הנזק הבאים:
• הפסדי שכר בשנים האבודות – 984,674 ₪ (סכום שמשקף 30% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד, לפי הלכת פינץ'. הפסדי השכר חושבו לפי בסיס שכר של 30,075 ₪ לחודש, שילוש השכר הממוצע במשק, נטו, לשיטת התובעים).
• הוצאות קבורה, לוויה ומנהגי אבלות – 50,000 ₪.
• נזק שאינו ממוני – 52,016 ₪.

סך הכול – 1,086,690 ₪, בתוספת הוצאות משפט, אגרה ושכר טרחת עו"ד.

ההגנה

1. כושר ההשתכרות של המנוח – התביעה מבוססת על טענות מופרכות בדבר השתכרותו של המנוח, תוך ניסיון להציג תמונה מוטה של יכולותיו העסקיות. מתוך העדויות והמסמכים שהוגשו עולה כי השתכרותו של המנוח הייתה נמוכה בהרבה מכפי שטוענים התובעים. מצבו הבריאותי של המנוח בשנים שקדמו לתאונה התדרדר מאוד, והשפיע על תפקודו, יכולתו לעבוד וכושר השתכרותו. כושר ההשתכרות של המנוח היה צפוי להמשיך ולרדת וסביר להניח כי אף אלמלא התאונה היה פורש מעסקיו.
2. תוחלת חייו של המנוח – בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים. בהתאם לחוות הדעת של ד"ר פעילן, תוחלת חייו של המנוח הייתה צפויה להיות עד גיל 67. (12 שנים לאחר הניתוח שעבר בגיל 55).
3. הנתבעים מבקשים לחשב את סכום הפיצויים לפי ראשי הנזק הבאים:
• הפסדי שכר בשנים האבודות – 311,520 ₪ (סכום שמשקף 30% מהפסדי השכר לעבר ולעתיד, לפי הלכת פינץ'. הפסדי השכר חושבו לפי בסיס שכר של 11,800 ₪ לחודש).
• הוצאות קבורה, לוויה ומנהגי אבלות – 15,000 ₪.
• נזק שאינו ממוני – 52,016 ₪.

סך הכול – 378,536 ₪. מסכום זה יש לנכות את קצבת השארים בסך 436,389 ₪ "בהתאם לסכום התביעה של המל"ל" (סע' 12 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, סכום הפיצויים נבלע בתגמולי המל"ל ויש לדחות את התביעה.

הראיות

1. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית של התובעים 2 ו-3, בניו של המנוח, וכן תצהיר של רואה החשבון כילאן זועבי, שטיפל בענייניו של המנוח. התובעים הגישו תיק מוצגים, ובו טופסי 106 של המנוח, תקצירי שומה ודו"חות כספיים של חברות שונות.
2. הנתבעת הגישה חוות דעת מקצועית של רו"ח אלישע סער ותיק מוצגים שכולל מסמכים שונים בקשר לחברות של המנוח. הוגשו גם דו"ח רציפות של המוסד לביטוח לאומי ובו פירוט הכנסותיו של המנוח, וכן תיק המל"ל בעניין קצבת השארים שמקבלת אם התובעים.

חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט

1. לבקשת הנתבעת מינה בית המשפט (כב' השופטת קצבוי) מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה (פרופ' איתן סקפה) ובתחום האונקולוגיה (ד"ר נילי פעילן רמו) לצורך הערכת נכותו של המנוח עובר לתאונת הדרכים וכן לצורך הערכת תוחלת חייו בהתאם.

בחוות דעת מיום 7/12/2021 מפרט פרופ' סקפה את הליקויים השונים שמהם סבל המנוח בתחום הגסטרו' ואת הניתוחים הרבים שעבר בשנים 2010 – 2011. המנוח סבל מנכות רפואית משוקללת של כ-34% בגין 4 ליקויים שונים בתחום הגסטרו' שכל אחד מהם זיכה אותו ב-10% נכות. בעניין תוחלת החיים של מנוח קובע המומחה שמחלת הסעיפים של המנוח (דיברטיקולוזיס) לא הייתה אמורה לקצר את תוחלת חייו של המנוח. לעומת זאת, בגין עודף משקל צפוי היה המנוח לקיצור תוחלת חיים של 3 שנים וארבעה חודשים, ובגין עישון צפוי היה המנוח לקיצור תוחלת חיים של 11 שנים ו-6 חודשים.

בחוות דעת מיום 29/5/2022 מתארת ד"ר פעילן את מצבו של המנוח בתחום האונקולוגי ומפרטת את השיקולים השונים בקביעת תוחלת החיים במצב זה. בסיכום חוות הדעת מפרטת המומחית את שיעורי הההישרדות לתקופות שונות לפי הפרמטרים השונים של המצב האונקולוגי. הואיל ולא ניתן היה לחלץ מתוך חוות הדעת נתון מספרי ברור בנוגע לקיצור תוחלת החיים של מנוח בקשר עם מצבו האונקולוגי, התבקשה המומחית על ידי בית המשפט להבהיר את חוות דעתה. (החלטת השופטת קצבוי מיום 2/1/2023). במענה לשאלת בית המשפט בחרה המומחית לצטט שורה מתוך מסקנות חוות הדעת, בהאי לישנא: "לפי הנורמוגרמה לסרקומות לאחר ניתוח של MSKCC הסיכון למוות ל-12 שנים כתוצאה מליפוסרקומה T3 בעומק הגפיים התחתונות, בגיל 55, הוא כ-55%". (נספח לבקשה מס' 21). שוב התבקשה המומחית להבהיר את חוות דעתה ובתשובה הוסיפה המומחית נתונים סטטיסטיים נוספים, לפיהם 44% ימותו מסרקומה בתוך 8 שנים ו-33% ימותו מסרקומה בתוך 4 שנים. (נספח לבקשה מס' 73).

בהמשך פסק הדין אתייחס למשמעות הנודעת לחוות דעת המומחים.

דיון והכרעה

השאלות שעומדות לדיון

1. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב ראש הנזק של הפסדי שכר בשנים האבודות. לצורך הכרעה בעניין זה יש לקבוע ממצאים באשר לתוחלת החיים של המנוח אלמלא התאונה, ובאשר לבסיס השכר של המנוח.
2. במהלך הדיון התברר כי בעת פטירת המנוח היה המנוח נשוי לאשה בעלת אזרחות ירדנית, ולהם שלושה ילדים משותפים. בשלב מסוים בדיון טענה הנתבעת שהיא עלולה להיות חשופה לתביעת תלויים מהאלמנה ומהילדים שאינם צד להליך זה. התובע 2 נשאל על הקשר שבין התובעים לבין האלמנה והילדים והשיב: "אנחנו לא יכולים ליצור איתם קשר והם עזבו את ירדן והם בערב הסעודית" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 19 - 21), "אמא שלהם סירבה (לקבל עזרה – י"ק) ואני יודע שהתחתנה עם מישהו מאוד עשיר והלכה לערב הסעודית" (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 37 - 38). התובעים טוענים שהאלמנה והילדים ניתקו קשר ומתגוררים בערב הסעודית, ולא סביר שיתבעו את זכויותיהם אם לא עשו כן 8 שנים מאז התאונה. לפיכך, מבקשים התובעים בסיכומיהם שבית המשפט יפסוק את מלוא הפיצוי לתובעים, ואם בהמשך תיתבע הנתבעת על ידי התלויים בעתיד, יוכלו התלויים לתבוע את העיזבון של המנוח.

טענת הנתבעת בעניין התלויים הוזכרה במהלך הדיון אך לא עלתה בכתב ההגנה, ונזנחה גם בסיכומי הנתבעת. עוד זאת, הנתבעת לא הציגה גם תשתית עובדתית שבעזרתה ניתן לברר את זכויות התלויים לעומת זכויות העיזבון.

לפיכך, שאלת קיומם של תלויים ש"מתחרים" עם יורשי המנוח על הזכות לקבלת חלק מהפיצויים אינה עומדת לדיון.

תוחלת חייו של המנוח

1. כפי שציינתי לעיל, מומחים מטעם בית המשפט התבקשו לחוות דעתם בקשר לנכותו של המנוח עובר לתאונה, וכן בקשר לתוחלת חייו הצפויה אלמלא התאונה. ממצאי המומחים, אף הם תוארו לעיל, בפרק נפרד. איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחים על חוות הדעת.
2. התובעים טוענים שעל פי חוות דעת המומחים תוחלת חייו של המנוח – אלמלא התאונה – התקצרה ב11.5 שנים. הואיל ותוחלת החיים של גבר בישראל עומדת על 81 שנים, היה המנוח צפוי להאריך ימים עד גיל 70. כמו כן, בהיות המנוח איש עסקים, דינו כדין בעלי מקצועות חופשיים ויש לחשב את הפסדי השכר שלו בשנים האבודות עד גיל 70.

לעומתם, טוענת הנתבעת, שעל פי חוות הדעת של ד"ר פעילן, 55% מהחולים בסרקומה במצבו של התובע, שהם בני 55 שנים (כגילו של התובע במועד הניתוח), ימותו בתוך 12 שנים ממועד הניתוח. לפיכך, יש לקבוע שהמנוח היה צפוי להאריך ימים עד גיל 67 בלבד, ואת הפסדי השכר בשנים האבודות יש לחשב עד גיל 67 בלבד.

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחים, אני סבור שיש להעמיד את תוחלת החיים של המנוח – אלמלא התאונה – על 69 שנים. נתון זה מתקבל מהפחתה של 11.5 שנים מתוחלת חיים של 80.5 שנים של גבר בישראל. לשון אחר, אני מקבל את שיטת החישוב של התובעים, אלא שאריתמטית יש להפחית שנה אחת ממנין השנים שקבעו התובעים.

להלן ההסבר; חרף שאלות ההבהרה שהופנו לד"ר פעילן, לא ניתן לחלץ מתוך חוות דעתה את מספר השנים שבו התקצרה תוחלת החיים של התובע כתוצאה ממצבו האונקולוגי. כמו כן, הואיל ולא הופנו שאלות הבהרה לפרופ' סקפה, והואיל והמומחה לא נחקר על חוות דעתו, הנחתי שקיצור תוחלת החיים בגין עודף משקל חופף לקיצור תוחלת החיים הנובע מעישון, ועל כן קבעתי שקיצור תוחלת החיים של התובע עומד על 11.5 שנים. הואיל ותוחלת החיים של גבר בישראל על פי טבלאות תוחלת חיים עומדת על 80.5 שנים, נמצא שתוחלת החיים של המנוח הייתה עד גיל 69.

בהתחשב בעיסוקו של התובע כשכיר בחברות שבבעלותו, אני מקבל את טענת התובעים לפיה יש לחשב את הפסדי השכר של התובע כדין בעלי מקצועיות חופשיים, ובמקרה של התובע – עד תום תוחלת חייו בגיל 69.

הפסדי ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות

1. התובעים טוענים כי שכרו החודשי של המנוח היה למעלה משילוש השכר הממוצע במשק. התובעים מסתמכים על חלקו של המנוח בבעלויות של חברות שונות. התובעים מתארים את המנוח כאיש עסקים מרכזי, כאשר עם מותו חלק מעסקיו נקלעו לקשיים.

לצורך ביסוס טענותיהם, הגישו התובעים טפסי 106 לשנים 2008 - 2010, תקצירי שומה לשנים 2011 - 2014, טופס 106 ותקציר שומה לשנת 2015, טופס 106 ותקציר שומה לשנת 2016, ודוחות כספיים שנתיים של החברות "שותפות מתחם כליל יופי" (2014), "שותפות סיבוני, אוחנה, א.ח.ח נכסים והשקעות בע"מ" (2008 - 2013), "בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ" (2010 - 2015). התובעים מתארים בסיכומיהם את ההכנסות לשנת 2015 (שנה שקדמה למותו של המנוח): בחברת "בני בכר זועבי" – רווח נקי של המנוח בסך 1,101,000 ₪ לשנה, ובחישוב חודשי, כ-91,750 ₪; בחברת "חומדה זועבי" – רווח נקי של המנוח בסך 526,895 ₪ לשנה, ובחישוב חודשי, כ-43,907 ₪. עוד הם מציינים כי במועדים אלו היה המנוח שותף גם בחברות: ""מתחם כליל יופי", "חברת א.ח.ח. נכסים והשקעות בע"מ", "סהרה בגליל בע"מ", "דור העמק בע"מ" (עמוד 4 לסיכומים).

1. בתצהירו של רו"ח כיאלן זועבי, שהועסק בחברת "בני בכר זועבי בע"מ" כרואה חשבון, הוא מעיד (סעיף 27 לתצהיר): "המנוח היה איש העבודה בחברות, איש העסקים המרכזי אשר היה מרושת מבחינת היכרויות וקשרים כלכליים על כל הגורמים הכלכליים במדינת ישראל ובצפון הארץ בפרט, עם מותו, נותר חלל גדול וחלק מעסקיו נקלעו לקשיים".

בעניין הקשיים שאליהם נקלעו החברות לאחר מות המנוח, העיד התובע 3 בחקירה הנגדית (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 34 - 39, ועמוד 21 לפרוטוקול, שורות 1 - 4): "חברות פשטו את הרגל, אנחנו שאבא נפטר בתאונה דרכים, ב-19.7.206, כל המשקל בוא נגיד, כל מה שקשרו להנהלה, גם בני בכר וגם בחבות האחרות אבא הוא הדמות. אז הבנק הפועלים בתקופה הזאת הזמין אותנו... ביקש מאתנו להתחיל לצמצם... הוא האמין יותר לאבא, ולא האמין, לא יודע לא סמך עלינו..."

1. הנתבעת מצידה טוענת שמצבו הרפואי של המנוח לפני התאונה גרם להתדרדרות משמעותית בתפקודו. כתוצאה מההתדרדרות במצבו הרפואי של המנוח הייתה ירידה חדה בהכנסות המנוח בשנים שלפני התאונה. לשיטת הנתבעת, כושר ההשתכרות של המנוח היה צפוי להמשיך ולרדת וסביר להניח שהיה פורש מעסקיו, ללא קשר לתאונה.
2. הנתבעת הגישה חוות דעת של רו"ח אלישע סער שמבוססת על מסמכים רבים ובהם דו"ח רציפות ביטוח וגביה של המוסד לביטוח לאומי, בקשה להקפאת הליכים של חברת "בני בכר זועבי", מימוש משכנתא, אכיפת שעבוד של חברת "בני בכר זועבי", שעבוד מבנה בעיר אום אל פחם, תביעה כנגד "בני בכר זועבי", משכנתא ושעבוד.

רו"ח אלישע סער מטעם הנתבעת סיכם בחוות דעתו כך:

1. כושר ההשתכרות של המנוח הוא 8,683 ₪ לחודש בהתבסס על השנים 2011 - 2012, כאשר הוא לא כולל שנים שבהן לא עבד כלל.
2. הכנסות פסיביות ומימוש מקרקעין אינן רלוונטיות לעניין כושר השתכרות.
3. עסקאות מימוש הנדל"ן הפסיביות מעידות כי המנוח היה בקשיים כספיים שאילצו אותו לממש נכסים פרטיים.
4. אין לקבל את הטענה כי בעקבות מותו של המנוח קרסו עסקיהם של חברות "בני בכר זועבי בע"מ" ו"סהארה בגליל בע"מ".
5. החברות היו במצב פיננסי גבולי עוד טרם מותו – היקפי חובות בעשרות מיליוני שקלים לפחות, המחאת זכויות בלתי חוזרת לטובת קבלן משנה. נאלצו לגייס אשראי חוץ בנקאי וכן הזרימו הלוואות בעלים.
6. הסיבה לקריסת החברות נעוצה בכך שבני המשפחה בחרו שלא להזרים כספים נוספים לחברות, או שלא יכלו לעשות כן.
7. בחקירתו הנגדית מיום 22.9.2024 נשאל רו"ח סער מדוע לא כלל את רווחי החברות בהכנסות המנוח. לכך השיב (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 30 - 33): "רק במקרים נדירים ביותר, אפשר לקשר בין הכנסותיו של התובע או עזבונו לבין הרווחים של חברה. הסיבה שציינתי את העודפים זה כדי להראות שהחברות היו במצב פיננסי גרוע מבחינת הנזילות שלהם עוד טרם האירוע".

בתגובה לשאלת בית המשפט עד כמה רווחי החברות משקפים את הכנסות המנוח, ענה רו"ח סער (עמוד 30 לפרוטוקול, שורות 1 - 3 ועמ' 31 שורות 10 -11): "לא רק שהם לא משקפים, אלא במקרה הספציפי של החברה במשך שנים רבות בכלל לא היו קשורים בכושר השתכרותו, לא משכו מעולם דיבידנדים, לא אחרי שנת 2014... ולא לפני שנת 2014".

בתשובה לשאלת ב"כ התובעים לעניין קריסת החברות חודשיים לאחר שהמנוח הלך לעולמו, ענה רו"ח סער (עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 11 - 21, ועמוד 43 לפרוטוקול, שורות 2 - 6):

עו"ד זך: "אתה חושב שזה מקרי שהחברות קרסו חודשיים אחרי שהמנוח הלך לעולמו?"

רו"ח סער: "לא. אני לא חושב שזה מקרי, הם היו צריכים לקרוס לדעתי כבר הרבה לפני זה, וזה שזה קרס אחרי שהוא, זה לא קשור אליו..."

...

"זה שהבן אדם נפטר, זה כשלעצמו בהנחה שהוא איש מפתח וכמו שראינו הוא לא איש מפתח, יש לו שותפים שמחזיקים עשרות אחוזים, הוא בסך הכל בעל זכויות כלומר שהוא פעיל לטובת העסק. אבל היה תקופה ארוכה מאוד של למעלה משנתיים כמעט 3 שנים שהוא בכלל לא היה פעיל בעסק"

...

"...לפחות ככל שזה בא לידי ביטוי בדוחות הכספיים, הם לא חשבו שהמנוח היה איש מפתח לצורך גיוס כספים. אני בחוות דעת גם הראיתי שבשנים שהוא לא היה בעסק החברה כן הצליחה לגייס כספים... זה שהבנק קרא להם אחרי שאביהם נפטר זה לא אומר שהוא לא היה קורא להם אם הוא היה נשאר בחיים".

1. התובעים לא הציגו ראיות המוכיחות הכנסות ממשיות של המנוח מאותן חברות, או אישור ששולם מס בעד הכנסות אלו. לא הוגשו תדפיסי חשבון בנק של המנוח המוכיחים העברות כספים, ולא חוות דעת של רואה חשבון שמצביעה על הכנסות. כל שהוכח בפני בית המשפט לעניין הכנסותיו בפועל של המנוח הוא המשכורות שקיבל בהתאם לטפסי 106 ותקצירי השומה, ובהתאם לדו"ח תקופות עיסוק והכנסות של המל"ל. אני רואה לקבל את מסקנותיו של רואה החשבון מטעם הנתבעת, לפיהם החברות שהיו בבעלות של המנוח או בשותפות שלו, ספק אם היו רווחיות ובוודאי שאין לזקוף את רווחיהן הרשומים כחלק מהכנסות המנוח.

עם זאת, אני רואה לחשב את הכנסותיו של המנוח עובר לפטירתו בהתאם לטופסי 106 ולתקצירי השומה של שנים 2015 – 2016 שמשקפים את הכנסות המנוח בפועל בעשרת החודשים עובר לתאונה.

1. בשנת 2015 השתכר המנוח 19,871 ₪ נטו בחודשים 10 – 12. בשנת 2016 השתכר המנוח 87,756 ₪ נטו בחודשים 1 - 7 (עד למועד התאונה ביום 19.7.2016)(נספחים 8 - 9 למוצגי התובעים; נספח 12 למוצגי הנתבעת). סה"כ השתכר המנוח 107,627 ₪ בעשרת החודשים הסמוכים לפני התאונה. הכנסה זו משקפת הכנסה חודשית ממוצעת של 10,763 ₪, נטו. סכום זה ישמש כבסיס לחישוב הפסדי השכר בשנים האבודות, ובהיותו מלוא הכנסתו של המנוח הוא כולל גם הפרשות לקרן פנסיה, במידה שהיו. לשון אחר, אין כל ראיה שהופרשו עבור המנוח סכומים כלשהם לקרן פנסיה, מעבר לסכום ההכנסה הכוללת שבתקצירי השומה. לאחר חישוב ההפסד הנומינלי אוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה.
2. כפי שקבעתי לעיל, את הפסדי השכר במקרה זה יש לחשב באופן שמקובל לגבי מקצועות חופשיים. בהתחשב בקביעה בדבר תוחלת החיים של המנוח, יחושבו הפסדי השכר עד גיל 69. המנוח נהרג בתאונה בשנת 2016 בהיותו כבן 60. אלמלא התאונה צפוי היה המנוח להאריך ימים עד שנת 2025. בהתאם לכך יש לחשב את הפסדי השכר מחודש 8/2016 עד לחודש 11/2025, ובסה"כ 9 שנים ושלושה חודשים (שהם 111 חודשים).
3. הצדדים מסכימים שאת סכום הפיצויים בראש נזק זה יש לחשב לפי הלכת פינץ', דהיינו לפי 30% מסכום הפסדי השכר. בהתאם לכך הפסדי העיזבון בראש נזק זה יעמדו על 10,763 ₪ כפול 111 חודשים כפול 30%, דהיינו 358,408 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה (ינואר 2021), עומד על 454,815 ₪.

נזק שאינו ממוני והוצאות קבורה

1. התובעים לא הגישו אסמכתאות לגבי הוצאות קבורה מיוחדות . בסיכומיהם טענו התובעים שלמנוח היה מעמד חברתי משמעותי באזור מגוריו, והם נדרשו להעניק למנוח לוויה מכובדת שלא תפגע בכבודו, וכך גם לגבי מנהגי האבלות. התובעים העמידו הוצאות אלו על סך של 50,000 ₪. הנתבעת סברה כי יש להעמיד את הפיצוי בגובה של 15,000 ₪.

 

1. בהעדר ראיות להוצאות קבורה מיוחדות, הפיצוי המקובל בגין הוצאות קבורה הוא בסך גלובלי של 15,000 ₪.
2. סכום הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע על פי התקנות ועומד כיום על 58,060 ₪.
   

קצבת השארים מהמל"ל שמקבלת בת זוגו של המנוח הגב' דינא זועבי

1. הצדדים מסכימים שיש לנכות את קצבאות השארים מהסכום שייפסק לעיזבון.

התובעים סבורים שהסכום לניכוי עומד על 246,638 ₪, כשהם מתבססים על חישוב היוון של קצבת השארים שעתידה לקבל הגב' זועבי. החישוב צורף לסיכומי התובעים והוא נכון ליום 1/1/2024 ולגיל 63 של הגב' זועבי. יצוין כי לפי תיק המוסד לביטוח לאומי שצורף לראיות הנתבעת הגב' זועבי היא ילידת 1960 ומכאן שמלאו לה 63 שנים בשנת 2023. סכום קצבת השארים ששולם לגב' זועבי ממועד התאונה ועד לשנת 2023, אינו כלול בסכום שנקוב בסיכומי התובעים.

הנתבעת טוענת שסכום הניכויים עומד על 436,389 ₪, כשהוא כולל את הסכום ששולם לגב' זועבי עד היום, ואת היוון הקצבה שעתידה הגב' זועבי לקבל בעתיד.

1. להשלמת התמונה ראוי לציין שהמוסד לביטוח לאומי הגיש נגד הנתבעת תביעה לשיפוי בגין קצבת השארים ששילם לגב' זועבי. תביעת המל"ל התבררה בתיק אזרחי 19806-03-24. תביעת המל"ל סולקה בהסדר גלובלי שהושג בין המוסד לביטוח לאומי לבין הנתבעת, ופרטיו חסויים. ההסדר שבין המוסד לביטוח לאומי לבין הנתבעת אינו רלוונטי לענייננו. מכל מקום, מעיון בתביעת המל"ל, ובמסמכים שצורפו לראיות הנתבעת, עולה שעד למועד הגשת התביעה שולמה לגב' זועבי קצבה בסך 197,624 ₪ (כולל הצמדה), וכי סכום הקצבה שהיא עתידה לקבל עומד – לאחר היוון – על 238,765 ₪. סה"כ – 436,389 ₪ - כטענת הנתבעת.

הנה כי כן, מסכום הפסדי השכר בשנים האבודות יש לנכות סך של 436,389 ₪.

סוף דבר

1. המנוח נהרג בתאונת דרכים ביום 19/7/2016. הנתבעת ביטחה את רכבו של המנוח בביטוח חובה ועליה לשלם לעיזבונו של המנוח וליורשיו פיצויים לפי חוק הפיצויים.

   התובעים זכאים לפיצויים לפי ראשי הנזק הבאים:

• הפסדי שכר – 454,815 ₪;
• הוצאות קבורה – 15,000 ₪;
• נזק שאינו ממוני – 58,060 ₪.

בגין קצבת השארים של הגב' דינא זועבי יש לנכות סך של 436,389 ₪.

בהתאם לכך יעמוד סכום הפיצויים הכולל על 91,486 ₪.

1. על יסוד האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים:

(1) פיצויים בסך 91,486 ₪.

(2) אגרת משפט בסך 704 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31/5/2018;

(3) שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.34% מסכום הפיצויים דלעיל.

התשלום ישולם עד ליום 30/7/25.

ניתנה היום, ל' סיוון תשפ"ה, 26 יוני 2025, בהעדר הצדדים.

ישי קורן, שופט בכיר