בפני	כבוד הנשיא, השופט מנחם מזרחי
תובע:		פלוני נגד
נתבעות:		מועצה מקומית שגב שלום הפניקס חברה לביטוח בע"מ
צד שלישי: אלבשיר עמותה לקידום הספורט בשגב שלום (ע"ר) 580527059
פסק-דין

 

תביעה אזרחית, נזיקית, לפי דיני הרשלנות, שבמסגרתה טענת התובע, יליד שנת 2000, כי בתאריך 16.11.2021, בעת ששיחק כדורגל במסגרת אימון קבוצה בבעלות ובניהול הצד השלישי, ובמגרש עשוי דשא סינטטי, שבבעלות הנתבעת 1, נתפסה רגל שמאל של התובע במשטח הדשא, שנטען כי היה רפוי ובלתי מתוחזק, רגלו השמאלית הסתובבה ועקב כך נגרם לו קרע ברצועה צולבת קדמית, קרע במיניסקוס, נכות רפואית בשיעור 19% (בהתאם למומחה בית-המשפט) ונזקים כלכליים הנובעים מכך.

א. החבות:

בכתב-התביעה תוארה התאונה במילים הבאים:

 

עיקר עמדת הנתבעות בכתב-ההגנה:

 

עיקר הטענה של הצד השלישי בכתב-הגנתו היא כדלקמן:

 

התובע מסר תצהיר ועדות במשפט.

נוכח הרושם הישיר והבלתי אמצעי שעשה התובע בעדותו, אני קובע שהוא מסר עדות מהימנה ואמינה, המאפשרת לקבוע ממצאי עובדה בהליך זה, אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי.

שקלתי את עדות התובע בזהירות רבה, כפי שיש לשקול את עדותו של תובע, בעל דין, כעדות יחידה, אך כפי שאראה בהמשך, קיימים חיזוקים נכבדים לעדותו, שבהחלט מאפשרים לקבלה, בהתאם לדין.

בהתאם לעדותו, ביום המקרה הוא השתתף באימון קבוצת הכדורגל במסגרת הצד השלישי. בשלב מסוים, לקראת בעיטה בכדור, רגלו השמאלית נתקעה במפגע שהיה קיים בדשא הסינטטי הפגום שהונח במגרש. עקב כך, ברכו הסתובבה, נפגעה, והוא ניזוק.

הוא שכב על הדשא כשעה, המתין לפינוי, לא הוזמן אמבולנס והוא פונה לבית-החולים ברכב פרטי על-ידי חבריו.

הדוח הרפואי מתאריך 16.11.2021 שעה 20:46 מציין, כדלקמן:

 

אכן, הרישום מציין: "לאחר חבלה סיבובית של ברך שמאל, במהלך אימון כדורגל מהיום, לדבריו", מבלי הפירוט הנוגע לטיבו של המפגע בדשא הסינטטי.

יחד עם זאת, אני מקבל את הטענה, כי בבית-החולים תשומת לב הצוות הרפואי ממוקדת באופי הפגיעה הבריאותית, לשם הענקת הטיפול הרפואי, ואין מעייניה בפירוט עוללות הנזק, כאילו הייתה זו חקירה משטרתית הגובה עדות.

התובע הגיש את התמונה הבאה, שעליה העיד, והוא סימן בעיגול אדום את אזור המפגע אשר גרם לחבלתו:

 

לדבריו, הוא עצמו צילם את התמונה כחודש – חודש וחצי לאחר המקרה.

עיון בתמונה מלמד על קיומו של מפגע, ואיני נדרש בעניין זה לחוות דעת מומחה בטיחות, מעבר לנצפה ולעדות התובע.

בהחלט ניתן לראות קמט בלתי מודבק של הדשא הסינטטי, שבהחלט מוביל למסקנה כי זהו מפגע רשלני.

גורם המאפשר לתובע ולשחקנים כדוגמתו לשחק על משטח דשא פגום שכזה, חייב לשאת בנזקי אדם אשר נפגע בגינו.

מגרש כדורגל הנושא דשא סינטטי אמור להיות חלק לפעילות ספורט, כיחידה שטוחה אחת, בלא חלקים מודבקים הבולטים מעל פני הקרקע, כנצפה בתמונה דלעיל, במיוחד כאשר מביאים בחשבון את אופיו ומטרתו של המגרש, כלומר לאפשר פעילות ספורט של משחק כדורגל, שבמסגרתה אין מצופה מן השחקנים להתמקד בתקינות הדשא, אלא בעצם פעילות הספורט הנדרשת ממשחק כדורגל.

עבד פראונה, עד הנתבעות מסר תצהיר והעיד.

ניתן לקבוע, כי תצהירו תצהירו כולל עדות מפי השמועה, אודות התנהלות הנתבעת 1, ולכן איני מקבל את עדותו בעניין זה.

אילו ביקשה הנתבעת להוכיח את הטענות העולות מתצהירו, כלומר שהמגרש הוקם כדין ונמסר לנתבעת 1, והוא מתוחזק בצורה טובה ושוטפת, היה על הנתבעת 1 להביא לעדות את מקימי המגרש, את הבודקים, את המבקרים, את המתחזקים עצמם, ולא להשמיע את גרסתם של אלו מפי העד.

איני יכול לסמוך על עדותו בעניין זה, מה גם שכלל המסמכים והראיות הנוגעות לתקינות המגרש מצויות ברשות הנתבעת 1, ואלו לא הוצגו כראיה. יצוין, כי בתאריך 7.5.24 הוצאתי לבקשת התובע צו גילוי מסמכים המופנה אל הנתבעת 1 כדי לקבל את כלל המסמכים והראיות הנוגעות למגרש, אך למרות זאת אלו לא הוצגו במשפט. עניין זה רובץ לפתחה של הנתבעת 1, ומקים יסוד סביר להנחה, שאילו היו מוגשים היו אלו טופחים על פני גרסת הנתבעת 1.

יחד עם זאת, העד אישר את כי התמונות שאותן הגיש התובע, ובעיקר התמונה דלעיל, מתעדות נאמנה את המצב הקיים במגרש. מעבר לכך, הוא אישר כי המפגע הנראה בתמונה הנ"ל, שעליה העיד התובע היא חלק מן המגרש המדובר ואף אישר כי מדובר ב"מפגע".

לטענת העד, לאחר המקרה הוא צפה במצלמות האבטחה של המגרש, וראה שהתובע סובב את רגלו במקום אחר – ליד שער של המגרש – ולא בסמוך למפגע המדובר, אולם איני מקבל את עדותו בעניין זה, משום שהיה על הנתבעת 1, לשמר את ראיותיה המצולמות, ומכל מקום לא הוכח בפני כי מצלמות האבטחה אינן משמרות את הנצפה לפרק זמן כזה או אחר.

מעבר לנדרש, כאמור, העד מסר, כי הוא הביט במצלמות האבטחה וראה שהאימון התנהל בצדו של המגרש, ליד השער, בריחוק מן המפגע. אם כך הדבר, לפנינו אישור לקיומו של המפגע – בזמן אמת – בעת התאונה, משום שהעד אישר את קיומו.

עד הצד השלישי, זיאד אבו בלאל, מסר תצהיר והעיד.

זהו יו"ר הצד השלישי ומנהלו.

תצהירו כולל הכחשה כללית, נעדרת שום ידיעה אישית.

מעבר לנדרש, התרשמתי כי העד אינו מתנהל בזהירות הסבירה הנדרשת ממי שמנהל קבוצת כדורגל, משום שהוא בדר"כ נסמך אך ורק על הודעת הנתבעת 1 בכל הקשור לכשרות המגרש והוא אינו מחדד את חושיו למפגעים הקיימים תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי.

יחד עם זאת, הוצגה בפניו תמונת המגרש שעליה העיד התובע, והוא אישר, כי מדובר ב"חצי" מפגע.

מסקנה:

מסקנתי, כי במגרש נפל פגם בדשא הסינטטי, אשר הובילה לפציעתו של התובע, ומדובר במפגע רשלני.

החבות המרכזית ביחס למפגע המצוי במגרש, רובצת לפתחה של הנתבעת 1, היא בעלת המגרש, האחראית לתקינותו ולתחזוקתו.

יחד עם זאת, אף לצד השלישי אחריות, משום שאסור לקבוצת כדורגל לאפשר פעילות ספורט במגרש פגום שכזה. מאמן קבוצה המגיע אל המקום ורואה לנגד עיניו את המפגע המדובר לא יוכל להתכסות תחת המעטה שהנתבעת 1 פתחה את שעריה בפניו, ולא להפעיל שיקול דעת אחראי עצמאי.

מדובר במעוולים ביחד ולחוד, אך אני מעריך את חלקה של הנתבעת 1 בשיעור 80% ואת חלקו של הצד השלישי בשיעור 10%.

אני מעריך את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 10% בלבד: התובע שיחק באימון לפי הוראת מאמניו, קיימים בין השניים יחסי מרות של עובד-מעביד, הוא שיחק במסגרת הצד השלישי כחודש ימים לפני התאונה, אך עדיין עיניו בראשו, ומצופה ממנו לנקוט כללי זהירות עצמאיים כנדרש מאדם סביר בנעליו.

ב. הנזק:

הנתונים הבסיסיים:

התובע יליד שנת 2000.

תאונה מיום 16.11.2021

מומחה בית המשפט אשר לא זומן לעדות, ולפיכך חוות דעתו מתקבלת לגופו של עניין קבע לתובע נכות צמיתה אורתופדית בשיעור 19%, וכן נכויות זמניות בשיעור מלא ובשיעור של 50% למשך 16 שבועות מלאים.

הפסדי שכר לעבר:

התובע צרף תלושי שכר לשנת 2021, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע הינו כ- 10,100 ₪.

על כן, נוכח תקופת אי הכושר הזמנית, כפי שקבע מומחה בית המשפט, ואציין כי תקופת אי כושר חלקית בשיעור 50% משמעה הלכה למעשה אי כושר מלא, ולכן אני פוסק לתובע:

10,100 ₪ X 4 = 40,400 ₪.

 

הפסד כושר השתכרות לעתיד, לפי היוון בשיעור 3%, כולל הפסדי פנסיה בשיעור 12%:

התובע, יליד שנת 2000, במועד פסק הדין כבן 25 שנים, צעיר שכל עתידו התעסוקתי בפניו, שעלה על מסלול חיים נורמטיבי, עובד לפרנסתו כאינסטלטור, ויש להניח שבעתיד לבוא "תפגוש אותו" נכותו הרפואית ותגרע מכושר השתכרותו, באופן מלא.

נכותו הרפואית זהה לנכותו התפקודית.

בעניין זה יש להפנות לחוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר ציין: "לא צפוי שינוי משמעותי במצבו הרפואי..." וכן הוסיף: "בשל הפציעה קיימת הגבלה ביכולתו לבצע מאמץ כעמידה ממושכת, הליכה מרובה, פעילות גופנית וכיוצא באלה".

הפסיקה קבעה כי יש לראות את נכותו התפקודית של בעל נכות רפואית בשיעור 19%, כאשר מדובר בתובע צעיר, שעתידו התעסוקתי לפניו, באופן משיק.

אפנה בעניין זה לקביעות בית-המשפט העליון בע"א 432/80 שושן נגד אוטוקרס, פ"ד לז (1) 17: ע"א 722/86 יונס נגד המאגר הישראלי, פ"ד מג (3) 875.

אני מקבל את הטענה שלפיה החישוב של הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד לצעיר כבן- 25 תעשה בהתאם לשכר הממוצע במשק שעומד על 13,153 ₪.

ראו בעניין זה: ע"א 10064/02 מגדל נגד רים אבו חנא (27.09.2005): ע"א 4772/02 סהר נגד צי'בוטארו (25.11.2009): רע"א 7490/11 פחרי נגד חאג' (28.12.2011):" אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש".

על כן, אני סבור כי יש לערוך את החישוב הבא:

13,153 ₪ X 328 (מקדם היוון 3% כולל רכיב פנסיוני 12%) X 19% (נכות רפואית) X 100% אקטוארי = 819,694 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד:

התובע התייחס בתצהירו ובעדותו לעזרה, אשר לה נזקק לאחר התאונה: "...נעזרתי בעיקר באימי וחבריי, אשר נאלצו להיצמד אליי ולסור לעזרתו...".

אכן לא הובאו עדויות בעניין זה, אולם הדין קובע שעזרת הזולת, אף שנמסרת מאת בן משפחה ומכרים, היא ראש נזק מוכר שיש לשום אותו (ע"א 93/73 שושני נגד קראוז, פ"ד כח (1) 277), ובמקרה זה אני פוסק 30,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות, נסיעות לעבר ולעתיד:

התובע לא צרף קבלות המלמדות על הוצאות נסיעה, או רפואיות, שאינן משופות בהתאם לדין.

מומחה בית המשפט, קבע כי: "במידה ויזקק לטיפולים רפואיים עתידים, הריי שהם מצויים בסל הבריאות".

על כן אני פוסק בראש נזק זה 2,000 ₪.

כאב וסבל:

התובע תיאר את מהותה של הפציעה, רגלו נתפסה במשטח הדשא הלקוי, הברך הסתובבה, נגרם לו קרע ברצועה צולבת קדמית, קרע במינסקוס הפנימי.

ממקום התאונה הוא פונה לקופת חולים, ומשם למיון בית החולים.

בבית החולים אובחן כי לתובע חבלה סיבובית של ברך שמאל, הומלץ לבצע MRI, הומלץ משככי כאבים, פיזיותרפיה.

בתאריך 21.11.2021, בדיקת MRI הדגימה קרע ב ACL, עם קרע בשני המינסקוסים, הוא הופנה לבדיקות נוספות, מרפאת ספורט, הומלץ על מנוחה.

 

התאריך 27.01.2022, התובע עבר ניתוח תחת הרדמה כללית.

הוא עבר ניתוח שכלל ייצוב הברך, צוין כי הקרעים במינסקוסים מרוטשים, בוצעה הטרייה נרחבת של המינסקוס, קידוח מיקרו במספר נקודות, לאחר מכן נאסר עליו לדרוך על הרגל המנותחת, הוא נזקק למשככי כאבים, לפיזיותרפיה, ולביקורת.

במסמך מיום 24.04.2022, צוין כי לאחר שלושה חודשים מן הניתוח הוא עובר פיזיותרפיה יומיומית תוך המלצה להמשכה.

זה הוא תובע צעיר, ששולב כשחקן כדורגל, יש להניח כי תחום זה מהווה "שמחת חייו", הפציעה תוביל לאובדן הנאתו התמידית כשחקן כדורגל, ולגריעה עתידית מהנאת החיים.

על כן נוכח גילו של התובע, מהות הפציעה, הנכות הרפואית בשיעור 19%, הניתוח, הטיפולים הרפואיים, ואובדן ההנאה העתידית אני פוסק 100,000 ₪ בראש נזק זה.

סה"כ עד כאן:992,094 ₪.

ניכויים:

אין לנכות את הסכום שנפסק לזכותו במסגרת ביטוח תאונות אישיות ( ת"א 7709-04-23 שלום באר שבע).

יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 67,490 ₪, המוסכמים על הכל.

ויש לנכות את שיעור הרשלנות התורמת כפי שפסקתי לעיל בשיעור 10% (99,209 ₪).

ג. תוצאה:

אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 1, ומכח הסכם הביטוח כנגד הנתבעת 2, ומקבל את ההודעה לצד השלישי, כמעוולים ביחד ולחוד, בשיעור האשם שפרטתי לעיל.

אני פוסק שהנתבעת 1 והנתבעת 2, תשלמנה לתובע סך של: 80% X 825,395 ₪ = 660,316 ₪.

אני פוסק שהצד השלישי ישלם לתובע סך של 10% X 825,395 = 82,539 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעות והצד השלישי את שכר טרחת עורך דינו של התובע, בחלוקה דלעיל, בשיעור של 20% + מע"מ.

בנוסף ישלמו הנתבעות והצד השלישי את הוצאות המשפט, כפי שהוצאו בפועל המוכחות בראיות, בהתאם לחלוקה דלעיל.

וכן ישלמו את שכר טרחת העדים, כפי שפסקתי בפרוטוקול הדיון מהיום.

סכום הפסק ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לו בתוך 60 ימים.

התיק סגור.