לפני	כבוד השופט קובי אסולין
תובע		פלוני נגד
נתבעות		1. עיריית רמת גן 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התביעה שלפני עניינה בטענות התובע, יליד 1982 לנזקי גוף שנגרמו לו ביום 21.9.2018, כאשר התובע ובנו נפגשו עם חברים בשטח הפארק הלאומי ברמת גן לשחק כדורגל, ובמהלך המשחק נתקלה רגלו של התובע בבור שהיה מכוסה בדשא והתובע נפל ונחבל (להלן – התאונה).
2. הנתבעת 1, עיריית רמת גן, הינה הבעלים ו/או האחראית על תחזוקת המתקנים העירוניים לרבות על הפארק הלאומי ברמת גן (להלן – העירייה, הנתבעת).
3. הנתבעת 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הינה מבטחת העירייה.
4. הצדדים נחלקו בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.
5. בכתב התביעה מייחס התובע לעירייה התרשלות, בין היתר, בכך שלא דאגה להסדרת המפגע ולתיקונו; לא הזהירה את התובע מפני המפגע ולא הציבה שלטי אזהרה בהתאם; לא ביצעה בדיקות תקופתיות לצורך איתור מפגעים בפארק; לא עשתה דבר למניעת התאונה ונהגה בחוסר זהירות ו/או בחוסר אכפתיות.
6. לתמיכה בנכותו הנטענת כתוצאה מהתאונה, התובע הגיש תעודה רפואית בתחום האורתופדיה ערוכה על ידי ד"ר תומר קראבל. ד"ר קראבל קבע כי מדובר בחבלה משמעותית לברך שמאל, אובחן קרע חלקי של רצועה מייצבת מדיאלית וקרע מלא של רצועה צולבת קדמית שעבר שחזור עם אלוגרפט בניתוח, וכי ישנה הגבלה וחוסר יישור עם נוזל ורגישות עצבית על צלקת. המומחה קבע לתובע נכות בשיעור של 20% בגין הברך לפי תקנה 48(2)ז2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1965 (להלן- תקנות המל"ל) ו-5% בגין הצלקת הניתוחית לפי תקנה 75(1)ב' חלקי לתקנות המל"ל.
7. בכתב ההגנה מטעם הנתבעות הוכחש עצם קיום האירוע, נסיבותיו ואחריות העירייה לאירוע; נטען כי העירייה פעלה כרשות סבירה ולא היה מפגע במקום; התאונה אירעה ללא קשר למפגע אלא בשל התנהגותו של התובע אשר פעל בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב.
8. הנתבעות צירפו חוות דעת נגדית בתחום האורתופדיה ערוכה על ידי פרופ' אנגל. פרופ' אנגל קבע כי מדובר בפציעה בברך שגרמה לנזק לרצועה הצולבת שחייב תיקון. לאחר התיקון הטווח שמור, סימון פיבוט שלילי, סימון מקמרי שלילי, סימן לחמן שלילי וסימן מגירה שלילי. אלו מעידים על תקינות הרצועה ושחזורה. המומחה קבע לתובע נכות בשיעור של 5% בגין פציעה תוך מפרקית בברך ו-5% בגין הצלקת.
9. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה נכותו הרפואית של התובע בתחום האורתופדיה תעמוד על 12.5% ובגין הצלקת על 5% (ניתן להסכמה תוקף של החלטה ביום 1.12.22).
10. הצדדים הגישו ראיותיהם, ובדיון ההוכחות נחקרו התובע, חברו שהיה עד לתאונה מר נחום, ומטעם העירייה העידו גורמים שאמונים על הפארק, מר שמואל, מר שיבולי ומר אוחנה.
11. התובע טען בסיכומיו, כי זו היתה הפעם הראשונה שהגיע לפארק כדי לשחק כדורגל. התובע סיפר כי כאשר רץ לכיוון השער לפתע רגליו נכנסו לתוך בור והוא נפל ונחבל. לאחר שישב בצד והבין כי יתכן ומדובר בפציעה קשה הוא ניגש לצלם את הבור וכדי להמחיש את עומקו ביקש מבנו לעמוד בתוך הבור. נטען כי חברו מר נחום אישר בעדותו את נסיבות התרחשות התאונה ואת קיומו של הבור כמפגע.
12. עוד טען, כי שטח הפארק מצוי תחת שיפוטה של הנתבעת ומזה שנים מגיעים קבוצות מאורגנות שמשחקות כדורגל בשטח הפארק, שאף מאחסן לקבוצות את השערים ופועל להקמת שערים באישור קונסטרוקטור. מכאן קיימת חובת זהירות קונקרטית ויש ציפיה כי לא יהיו בורות בשטח בו משחקים. כן נטען כי הפרשנות למונח "בור" או "מפגע" על ידי עובדי הפארק מרחיקת לכת. בפועל אין נוהל לאיתור מפגעים שעלולים לפגוע בשחקני כדורגל ומכאן שהופרה חובת הזהירות.
13. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי אומנם התובע טוען כי במועד האירוע שיחק לראשונה כדורגל בפארק, אולם, אין מדובר בפעם ראשונה שהתובע מבקר בפארק. התובע שחקן כדורגל מקצועי וחובב בעברו ועושה זאת דרך קבע ויודע להבחין אם הדשא מתאים למשחק או לא. התובע מנסה לשכנע כי הדשא אמור לעמוד בסטנדרט של מגרש כדורגל תקני אולם לא כך הדבר. הדשא עליו שיחק התובע אינו מגרש כדורגל תקני ואינו אמור לעמוד בסטנדרט של מגרש כדורגל.
14. נטען כי הנתבעת אינה מונעת ממבקרי הפארק לשחק כדורגל בדשא כפי שהיא לא מונעת כל משחק כדור אחר. מדובר בפארק רחב ידיים ולא ניתן לעבור על כל סנטימטר ולוודא שאין מהמורות. לו סבר התובע כי המקום עלול להיות מסוכן היה עליו לבדוק אם המגרש עומד בסטנדרט שהוא חושב שצריך להיות או לעבור לשחק במקום המיועד למשחקי כדורגל. עצם העובדה שהנתבעת מסייעת לחובבי כדורגל באחסון ציוד, אין בה כדי להטיל על הנתבעת חובות שאינן מוטלות עליה על פי דין.
15. לגופו של "מפגע" הנתבעת הפנתה לעדויות בעלי המקצוע מטעמה שסברו כי ה"בור" הנטען על ידי התובע כלל אינו מפגע אלא מהמורה של הפרש גובה זניח שלא חייב איתור וטיפול קודם לתאונה. לא כל חסר בדשא הוא מפגע ולא ניתן למלא כל חסר למרות שהנתבעת עושה כל שביכולתה על מנת לשמור על מצב הדשא.
16. עוד טענו, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין אשר אינה נתמכת באף ראיה חיצונית. הדיווח שנעשה מספר חודשים לאחר האירוע אין בו כדי להועיל לתובע שכן מדובר בדיווח בדיעבד. כי נפילת התובע יכלה להתרחש גם ללא מפגע, אלא כחלק מסיכון טבעי ואינטגראלי של משחק כדורגל, ומכאן שלא הוכח הקשר הסיבתי בין אותו "בור" לבין הנפילה.
17. כן נטען, כי גם אם התאונה אירעה בנסיבות המתוארות על ידי התובע אין להטיל כל אחריות על הנתבעת. אין מדובר במפגע והנתבעת עושה כל שביכולתה לשמור על הפארק בטוח ולשם כך מעסיקה מנהלים, ופקחים אשר מסיירים בפארק כל יום ומסירים מפגעים. בנוסף הנתבעת מפעילה מוקד עירוני ולאחר קבלת תלונת התובע מספר חודשים לאחר התאונה ניתן לראות כי הבור כוסה בחול. עוד ציינו, כי מדובר במדשאות שיש להם הפרשי גובה, יש ממטרות, ויש קרחות שנוצרות בשל השימוש בהן. לחילופי חילופין נטען כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 100%.

המארג הראייתי ביחס לשאלת החבות

1. התובע צירף לתצהירו תמונות של המפגע הנטען (עמ' 3-4 לתצהיר התובע).
2. התובע תיאר בתצהירו את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן-

" 3. יש לי חברים שמשחקים מידי שבוע בפארק הלאומי ברמת גן מידי שבוע. וכמעט בכל שיחה עם אחד מהם הוזמנתי לשחק. בתאריך 21.9.18 החלטתי ללכת לשחק איתם. היה זה יום שישי ולקחתי איתי את בני הקטן. הגעתי למקום בפארק בו נערך המשחק, היו עוד אנשים שאת חלקם לא הכרתי והתחלקנו לקבוצות. זה לא מסגרת מסודרת שיש לפני המשחק חימום וכו' אז כמה חברה שיחקו עם כדור וחלקם נעלו נעליים פקקים המתאימים למשחק על דשא. עליי לציין כי השטח גדול מאוד ומרחוק לא ניתן לראות בורות, מהמורות או מכשולים בכר הדשא. בתחילת המשחק רצתי עם הכדור לכיוון השער של הקבוצה היריבה כאשר לפתע ממש נכנסתי עם הרגלים לבור ונפלתי. תוך כדי הנפילה הרגשתי שהברך השמאלית שלי הסתובבה ושמעתי "קליק"...

4. עלי לציין כי לא ראיתי את הבור לפני שנפלתי גם בגלל שזה קרה בתחילת המשחק וגם בגלל הדשא הגבוה שהיה סביבו והסתיר את עומקו.

5. הרגשתי כאב חד בברך ובקרסול רגל שמאל. בגלל שנשארתי על הרצפה המשחק נעצר למספר שניות. מי שהיה קרוב אלי הגיע ועזר לי לקום ואני זוכר שקובי נחום היה לידי וראה גם את הבור. הכאבים לא פסקו ורק הלכו החמירו והבנתי שלמשחק איני יכול לחזור לשחק אז ישבתי בצד עד שהכאבים יחלפו. הברך החלה להתנפח והבנתי שזה אולי משהו יותר רציני אז ניגשתי לצלם את הבור וכדי להראות את עומקו ביקשתי שיעמוד בתוך הבור וכך צילמתי את המקום בו נפלתי."

1. התובע מסר בחקירתו כי ביקר בעבר בפארק הלאומי, אולם ביום האירוע מדובר בפעם ראשונה ששיחק כדורגל בפארק (פרוטוקול מיום 8.6.23 עמ' 5). התובע ציין כי עובר לאירוע היה משחק כדורגל בבתי ספר, בליגה למקומות עבודה, במגרש במרום נווה ובמגרשי אספלט (שם בעמ' 6). עוד ציין כי המשחקים בפארק הלאומי מסודרים ויש חבר'ה קבועים שמביאים שערים ומשאירים אותם בפארק. מדובר בשערים פרטיים (שם בעמ' 7).
2. התובע הוסיף כי כשהלך לשחק כדורגל אף פעם לא חשב על להיפצע " אני הולך ליהנות מהמשחק ולחזור הביתה בשלום" (שם בעמ' 9). התובע ציין כי מר נחום העד מטעמו, הזמין אותו לשחק איתם בפארק הלאומי (שם בעמ' 9). היו בערך 20 שחקנים (שם בעמ' 18). התובע נשאל לגבי הקרחות בצילום שצירף ומסר כי מקרחות לא אמורים ליפול (שם בעמ' 13). התובע מסר כי התאונה קרתה בהתחלת המשחק "משהו כמו רבע שעה". התובע נשאל מתי הצילום צולם והשיב כחצי שעה בערך לאחר הפציעה (שם בעמ' 15). התובע נשאל למה צילם את המקום והשיב " כי נפצעתי, נפצעתי, לא ידעתי את חומרת הפציעה, לא ידעתי אם אני אחזור לשם שוב, זה היה בור מאוד מאוד עמוק, אני לא יודע אם אתה רואה את זה פה בתמונה." (שם בעמ' 15).
3. התובע נשאל איזו רגל נכנסה לבור והשיב רגל שמאל ואז הוא נפל קדימה ומעצם כניסת הרגל לבור הרגל התעקמה (שם בעמ' 22). התובע זכר שנשכב על צד ימין, מר נחום עזר לו לצאת מהמגרש והוא ישב ליד עץ, חשב שמדובר בפציעה שטחית (שם בעמ' 22). בהמשך נסע הביתה הוריד את בנו והמשיך למוקד (שם בעמ' 23).
4. התובע נשאל מדוע לא צוין במסמך הרפואי שנחבל במהלך משחק כדורגל והתובע השיב כי ציין זאת ולא ברור לו למה לא נרשם והוסיף כי הוא זוכר שנשאל על ידי הרופא אם נדחף והשיב כי לא נדחף " רצתי על הכדור, היה בור נפלתי מהבור" (כך במקור – ק.א) (שם בעמ' 24). התובע הוסיף כי דיווח למוקד " זה היה תקופה של חגים בדיוק בספטמבר וגם הייתי כאוב מאוד, עבר הזמן, גיליתי שיש לי קרע ברצועה, הבנתי שזה מסוכן, החלטתי כן להרים טלפון למוקד ולהגיד להם חבר'ה יש שם בור מסוכן, אני לא רואה בזה פסול להגיד להם בור מסוכן תתקנו את הבור." (שם בעמ' 28). העד ציין כי הוא לא זוכר את מועד הדיווח וב"כ הנתבעת הפנה לדיווח ביום 23.12.2018 , 3 חודשים אחרי האירוע (שם בעמ' 29),
5. העד מר נחום שיחק עם התובע כדורגל במועד האירוע ומסר בתצהירו כדלקמן-

" 3. במהלך המשחק ובזמן הריצה לכיוון השער, ראיתי ש... ממש נתקל בבור ונפל, ... זעק מכאבים, רצתי אליו יחד עם חברים כי ניתן היה לראות שמדובר בפגיעה משמעותית ולא משהו סטנדרטי תוך כדי משחק ...

4. כשהגעתי ל..., ראיתי את הבור הגדול שגרם לנפילתו."

1. בחקירתו אישר שהוא צילם תמונות בסיום המשחק לאחר שהתובע הלך וכי הן לא צורפו לתצהירו (שם בעמ' 44, 45). כשנשאל מדוע צילם השיב " הוא נפצע, נכנס בבור, בן אדם נכנס בבור." והוסיף שצילם כדי ליידע את הקבוצה שלו ואת אנשי הפארק (שם בעמ' 45). העד נשאל אם התמונות מיום האירוע והתמונות שנשלחו למנכ"ל הפארק אותן תמונות, והשיב כי אינו זוכר (עמ' 48). העד ציין כי למרות הבורות הם משחקים שם כל שבוע כי הם אוהבים לשחק כדורגל (שם בעמ' 50). בהמשך עדותו תיאר את אירוע הנפילה " אני רואה אותו רץ, נופל וקורס" (שם בעמ' 57) עוד הוסיף " לא ליד בור, הוא נפל בתוך הבור, אתה רואה אותו, איך אפשר לטעות ממה הוא נפל? לא ניתן לטעות ממה הוא נפל." (שם בעמ' 60).
2. ביום 23.12.18 נשלחה פניה למוקד עירוני רמת גן על ידי התובע. בתיאור הפניה צוין " כתוצאה מבור בפארק הלאומי ברחבה המרכזית קרע את הרצועה בברך. מציע לתקן את הבורות ברחבה. אם צריך אפשר להיפגש בשטח." מתיעוד המוקד עולה כי למחרת הבורות כוסו בחול (הוגש ביום 30.10.22).
3. התובע צירף מכתב שחרור ממוקד רפואה דחופה מיום 21.9.18. בסיבת הפניה צוין כי נחבל בקרסול שמאל (עמ' 19 למוצגי התובע). במסמך רפואי מיום 27.9.18 צוין "... בתאריך 21/9/18 במהלך משחק כדורגל, נפל, הרגיש "קליק" בברך, מאז כאב..." (עמ' 13 למוצגי התובע). בבדיקת MRI מיום 17.10.18 צוין " הערכה לאחר חבלה במהלך משחק כדורגל" (עמ' 15 למוצגי התובע).
4. מר שמואלי, מנכ"ל הפארק במועדים הרלבנטים, ציין בתצהירו כי כאשר מתרחש אירוע בפארק ממולא דו"ח על ידי אחד הפקחים בדבר נסיבות האירוע, אולם אין דו"ח אירוע ביחס לנפילה הנטענת (סעיפים 5-6 לתצהירו).
5. מר שמואלי השיב בחקירתו כי הבור בתמונה שהוצגה לו מראיות התובע אינו בור (שם בעמ' 77) אלא סחף (שם בעמ' 80). והוסיף כי הפניה היתה 3 חודשים לאחר האירוע (שם בעמ' 77). עוד השיב " אמרתי לך זה לא מפגע, אם כן הגננים ואלה שנמצאים בשטח שעוברים מדי פעם בשטחים ומנקים אם מזהים משהו שהוא בור כמו שאתה טוען בור שזה לא בור כן יטפלו בזה." (שם בעמ' 85). העד אישר כי אם אחד העובדים קיבל פניה ישירה או דרכו יש מצב שטיפל בזה ופיזר חול (שם בעמ' 85).
6. כאשר נשאל " מה מבחינתך נחשב מהמורה במקומות האלה בדשא שנהוג לשחק שם כדורגל באופן שמבחינתך זה, זה מצדיק שהפקחים שלך יבחינו בזה ויטפלו בזה?" על כך השיב "בור של כמעט רגל אני מסביר כאילו שממש רגל נכנסת בפנים ונעלמת זה בור, זאת אומרת בור בור, משהו חפור שזה אנחנו בקושי יכולים לראות בשטחים עצומים כאלה מתי, אסור לשכוח שעל כל המדשאה הזאת יש ממטרות, כשמשחקים צריכים להבין גם שיש ממטרות, הם יכולים ליפול על ממטרה, יכולים ליפול על גובים של ביוב או מים או כאלה. אכן קשה לנו לראות כאלה דברים, זה פה ממה שאני רואה זה מדובר פה ב-5-7 ס"מ, 5-7 ס"מ כזה דבר שהמדשאות הולכות בצורה כזאת כל הזמן בגלים אתה לא יכול לזהות כאלה דברים. זאת אומרת רק מי שממש יילך וינבור בשטח כזה ענק ויעשה כל הזמן ככה לדשא יכול לראות 5 ס"מ בצורה כזאת או אחרת. עכשיו לא מדובר פה בבור שאתה רואה באמת בעין הגיונית בור." (שם בעמ' 87). וכשנשאל " נניח שאתה מקבל תלונה על הבור הזה ואומרים לך מישהו שיחק שם כדורגל הרגע שלו נתקלה (צריך להיות הרגל- א.ק) והוא נפל נא לטפל ואתה מגיע ואתה רואה כמו שרואים בתמונה איזה טיפול אתה עושה שם אם בכלל?" על כך השיב "ישפכו שם חול" (שם בעמ' 87).
7. מר אוחנה משמש כפקח בפארק הלאומי, ובתצהירו ציין כי במועד האירוע לא פנו אליו ולא דיווחו על היווצרות בור, ועוד הצהיר כדלקמן-

" 4. במסגרת עבודתי אני מסייר בפארק ואם אני רואה בור או מפגע אחר אני דואג לקרוא לצוות תחזוקה על מנת למלא את הבור בחול או לתקן את המפגע.

5. במהלך היום אנשים רבים מתהלכים, רצים ומשחקים משחקי כדור במדשאות ובורות עלולים להיווצר במהלך משחק כזה או אחר.

6. המשחק במדשאות מותר אבל על המשחקים לשים לב למה שהם עושים שכן מדובר במדשאה ולא במגרש כדורגל מסדר.

7. הפקחים מסיירים ודואגים לתיקון המפגעים שאנחנו מאתרים אולם בשל גודל הפארק ברור שלא ניתן לאתר כל מפגע ומפגע ולתקנו כאשר חלק ניכר מהמפגעים נוצרים תוך כדי המשחק עצמו שכן מדובר בדשא וחול."

1. מר אוחנה נשאל בחקירתו מה זה בור שמצריך תגובה והשיב " בור זה לפחות מבחינתי 3-4 מטר עומק. זה בור. אני עוד פעם אומר אבל משהו עמוק, בור." (שם בעמ' 100). וכשנשאל אם יש נוהל כתוב שקיבלו לגבי טיפול בבור השיב שזה לשיקול דעתם (שם בעמ' 102).
2. מר שיבולי משמש כמנהל מחלקת פיתוח גנים בפארק ציין בתצהירו כי משחקי הכדורגל אינם אסורים במדשאות אולם המדשאות אינן מהוות מגרש כדורגל. עוד הצהיר כדלקמן:

" 9. עובדי הפארק מסתובבים בשטח הפארק וכשמזהים בורות עמוקים במדשאות אלו מכוסים בחול.

10. כל שטחי הדשא עוברים כיסוח דשא בתדירות של פעם בשבוע. העובדים שמכסחים את הדשא מתודרכים ליידע את מנהלי העבודה במידה ומזהים מפגע כלשהו.

11. לא איתרתי במוקד העירייה בפניה של אזרח עובר לאירוע התאונה או פניה של התובע בסמוך לאירוע התאונה בדבר המפגע הנטען או התאונה הנטענת.

12. מבדיקה שערכתי איתרתי פניה למוקד של התובע עצמו ביום 23.12.18 וכפי שניתן לראות מדו"ח הפניה עצמו, הפניה טופלה יום למחרת."

1. מר שיבולי העיד כי במועד האירוע לא עבד אצל הנתבעת (שם בעמ' 92). בהמשך העיד כי אין נוהל כתוב על חיפוש מהמורות בדשא אולם " יש התנהלות קבועה שבה ברגע שמזהים איזשהו מפגע משמעותי מדווחים עליו בעיקר בנושא הדשא, בעיקר אלה שמכסחים את הדשא, שעוברים עליו, כמעט כל שבוע כיסוח דשא עובר על נקודה, כמעט על כל נקודה ברחבי הפארק ואם הם רואים איזשהו, הם מזהים איזשהו מהמורה לא סבירה שלא, לא אופיינית לדשא אז מועבר דיווח או כל אחד אחר שעובר ורואה..." (שם בעמ' 89). מר שיבולי נשאל לגבי הבור והשיב כי זה לא בור " הכל ביחס לאותו מתאר של השטח. במקום הזה זה בהחלט נורמלי, במרחב הדשאים של הפארק זה בהחלט נורמלי, אם הייתי עכשיו בא ורואה כאן חצי מטר עומק זה היה בור בשבילי, זה לא חצי מטר עומק." (שם בעמ' 90).

דיון והכרעה

1. אין מדובר במגרש כדורגל תיקני, אלא מדובר בכר דשא בפארק הלאומי ברמת גן. בתיק שלפנינו קיימת מחלוקת בין הצדדים, באשר לקיומו של מפגע. ובנוסף נשאלת השאלה האם פארק המאפשר פעילות ספורטיבית לרבות משחקי כדורגל בשטחו עד היכן חלה חובת זהירות ביחס למפגעים אשר יכול ויהיו בכר הדשא.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , ראיותיהם וסיכומיהם, אני סבור כי יש לקבל את התביעה תוך הטלת אשם תורם על התובע בשיעור של 50%.
3. עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. בעוולת הרשלנות יש לבחון מספר שלבים: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. הפרת חובת הזהירות. קיומו של נזק, והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק הנטען לבין הפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 122 (1982) (להלן – "הלכת ועקנין").
4. הלכה פסוקה כי על מחזיק במקרקעין חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים במקרקעין (הלכת ועקנין – פסקה 5), מלבד מקרים בהם מדובר בסיכונים שאינם מטילים חבות זהירות קונקרטית (ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630, 636 (1977); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985), תא (מחוזי י-ם) 67112-01-18 פלוני נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים, פסקאות 23 – 25 (4.5.2021)).
5. על מנת לגבש חובת זהירות קונקרטית עלינו לבחון האם המפגע אשר גרם לנזק, מצוי בשליטת המזיק והאם ניתן היה לצפות, באופן סביר, את התרחשות הנזק.

במקרה דנן, מדובר בפעילות ספורטיבית, משחק כדורגל. פציעה במהלך משחק כדורגל עשויה להיות פועל יוצא של אותה פעילות ועל כן מדובר בסיכונים טבעיים הנובעים מאותה פעילות ספורטיבית שאין ביחס אליהם מקום להטיל חובת זהירות קונקרטית על מחזיק המקרקעין, אולם, במידה ומדובר במפגע, החורג מן הסכנות הטבעיות הכרוכות בפעילות ספורטיבית, יש לבדוק האם המחזיק במקרקעין נקט באמצעים סבירים על מנת למנועו (ראה: ת"א (מחוזי ת"א) 62188-02-15 דהן נ' סרנה, פסקאות 37 – 38 (30.12.2019), הלכת ועקנין פסקה 8).

סיבת הנפילה – קיומו של בור?

1. לאחר שעיינתי בתמונות המפגע שצורפו לראיות התובע, שם רואים את בן התובע עומד באמצע "הבור" וניתן לראות הפרשי גובה, ושמעתי את העדויות, התרשמתי כי עדותו של התובע מהימנה באשר לנסיבות קרות התאונה, אשר קיבלה חיזוק גם מעד הראיה מר נחום, כך שאין לקבל את עמדת הנתבעת שמדובר בעדות יחידה של בעל דין.
2. בנוסף, התמונות צולמו מיום האירוע כאשר בנו של התובע נכח עימו ומופיע בתמונות, גם העד נחום צילם תמונות והציג הודעות לעירייה ביחס למפגעים נטענים, ובנוסף ביחס למפגע נשוא התביעה הוגשה הודעה כעבור 3 חודשים אשר טופלה למחרת. בתמונה ניתן לראות הפרשי גובה שעלולים היו לגרום לנפילת התובע בהתאם לתיאור אופן התרחשותה, כאשר התאונה גם מתיישבת עם מנגנון הפגיעה והתיעוד הרפואי.
3. מכאן, סברתי כי התובע הוכיח, במאזן ההסתברויות, כי אכן היה הפרש גבהים במקום שהוביל לנפילתו ולחבלה בברכו.
4. האם קיימת חובת זהירות קונקרטית?

הנתבעת מאפשרת למבקרים לעסוק בשלל פעולות ספורטיביות בשטחה לרבות משחקי כדורגל. התובע הגיע פעם ראשונה לשחק כדורגל בשטח הנתבעת והוזמן על ידי חבר לשחק עם קבוצת אנשים שמשחקים בקביעות במקום. לאור התדירות הגבוהה שמגיעים לשחק כדורגל באותו מקום והנתבעת אף מעודדת משחקי כדורגל במקום ומאפשרת את אחסון השערים הרי שחלה עליה חובת זהירות קונקרטית.

1. האם הופרה חובת הזהירות?

מדובר בפארק גדול המשתרע על כ-450 דונמים, ומחובת הנתבעת כמחזיקת המקרקעין להפעיל ולטפח את המקום ולמנוע קיומם של מפגעים ולשם כך הנתבעת מחזיקה צוות עובדים. היות ומדובר בשטח נרחב הנתבעת לא יכולה לאתר כל מהמורה והפרשי גובה בפארק. לעיתים מגיעים לטיפול במפגעים תוך כדי טיפול בפארק ולעיתים בעקבות פניה של מבקרים למוקד העירייה. ראיה לכך הפניה למוקד ביום 23.12.18 אודות המפגע מחודש ספטמבר והטיפול במפגע שבוצע למחרת.

1. יחד עם זאת, מעדויות גורמי המקצוע אשר אמונים מטעם הנתבעת על איתור המפגעים והטיפול בהם עלו פערים תהומיים באשר למה נחשב מצד העיריה מפגע של בור אשר מצריך טיפול. לשיטת מנכ"ל הפארק בור יחשב בעומק של רגל, לשיטת מנהל מחלקת הגנים בור יחשב בעומק של חצי מטר ואילו לשיטת המפקח שמסייר באתר ומאתר מפגעים ודואג לתיקונם לדידו בור שמצריך תגובה יחשב בור בעומק של 3-4 מטרים.
2. משעלה כי העירייה מאפשרת ומעודדת משחקי כדורגל בתחום הפארק, יודעת על קיומם ותדירותם, אולם אינה פועלת לאיתור וטיפול במפגעים כדוגמת המפגע נשוא התביעה, אלא נותנת דעתה להפרשי גבהים ניכרים בלבד, וללא נוהל כתוב, הרי שהעירייה לא נקטה באמצעים סבירים העומדים לרשותה לטיפול במפגע הנטען ולמניעת התאונה כדוגמת התאונה נשוא התביעה, ומכאן חבותה בנדון.

אשם תורם

1. הנתבעות טענו כי לתובע אשם מכריע לקרות האירוע, והתובע עצמו הוא מונע הנזק הטוב ביותר.
2. בהקשר זה נטען כי מעדותו של התובע עלה כי התובע גר בסמיכות לפארק, מבקר בפארק הרבה עם ילדיו, שיחק כדורגל באופן קבוע בכל מיני מגרשים לא ייעודיים, התובע יודע שבמשחק כדורגל ניתן להיפצע גם ללא מפגע, התובע לא חשב שיש צורך לבדוק אם המקום מתאים למשחק לפני תחילת המשחק, התובע לא בדק את המקום לפני שהתחיל לשחק בפועל ולא ביצע סריקה, ומכאן לשיטתן כי יש לקבוע כי לתובע אשם מכריע לפי סעיף 64 לפקודת הנזיקין, ובהתאם לדחות את התביעה.
3. בנסיבות המקרה דנן, אין מקום לקבוע כי מדובר באשם מכריע לפי סעיף 64 לפקודת הנזיקין אלא יש לקבוע אשם תורם לפי סעיף 68 , ויש לבחון את נסיבות העניין ולבדוק אם הניזוק נהג כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה לפי מבחן האשמה המוסרית (ראה: ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, (2.12.2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1)1 (2003)).
4. כאמור, מדובר במפגע הנובע מהפרשי גובה בכר הדשא בפארק הלאומי ברמת גן באזור בו משחקים כדורגל בתדירות גבוהה. לטענת התובע זו פעם ראשונה שמצטרף לחבריו למשחק במקום זה. התובע נהג לשחק כדורגל באופן תדיר במספר מסגרות. לאור זאת היה מצופה מהתובע טרם תחילת המשחק לבצע "חימום", לסקור את המגרש, לשאול את חבריו האם ישנם מפגעים במגרש אותו הם מכירים, בייחוד כאשר מדובר בכר דשא נרחב כאשר על התובע לדעת כי יתכנו מפעם לפעם מהמורות/הפרשי גבהים בכר הדשא בין כאלו הנובעים מתוואי הפארק והן כאלו שיכול ויגרמו בשל השימוש בדשא, ומכאן אני סבור כי היה על התובע לנקוט זהירות משנה, ובהתאם ומאחר ולא עשה זאת יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 50% .
5. משהוכרעה סוגיית החבות, נותר אפוא לדון בשאלת הנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

1. התובע עובד כלוחם אש.
2. בהסכמת הצדדים, נכותו הרפואית של התובע בתחום האורתופדיה הועמדה על 12.5% ובגין הצלקת על 5%.
3. בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 16.87%.
4. הנכות התפקודית – הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית. ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.
5. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נפסק (בפסקה 8, עמ' 799) כי:

"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

1. התובע ציין בתצהירו כדלקמן-

"9 . מהעבודה נעדרתי כתשעה חודשים ולאחר מכן חזרתי להיות לוחם אש. מאז ועד היום קשה לי בעבודה, קשה לי לרדת ולעלות מדרגות וסולמות או לעמוד הרבה זמן על הרגליים אבל אין לי ברירה, אין לי מקצוע אחר ולא רכשתי השכלה שתביא לי שכר יפה כפי שאני מרוויח בשירותי הכבאות. העבודה בכבאות במשמרות מסביב לשעון והפעולות מגוונות ומשתנות ממשמרת למשמרת. הכאבים בברך מלווים אותי במהלך היום במיוחד בעליה לרכב או בטיפוס על סולמות כשאני עם משקל עליה. אני הולך לעבודה עם נעלים כבדות מאוד וגם זה מכביד עלי, בגלל הוותק שלי הרבה פעמים אני מעביר עבודה או מאציל סמכויות ללוחמים צעירים ממני וזה עוזר לי אבל לא תמיד זה אפשרי, איני מתלונן בפני אחראים אלי ואף אחד לא יודע מה עובר עלי באמת כי העבודה חשובה לי מאוד.

10. חרף הזמן שחלף אני עדיין סובל מכאבים ומהגבלה בברך ימין. אני מרגיש כאילו הברך בורחת לי מידי פעם, אני מוכרח להודות שיש לי ימים טובים יותר וטובים פחות והמצב משתנה אבל מוחמר במיוחד לאחר מאמצים פיזיים מרובים וימי עבודה ארוכים. ישנם ימים עמוסים באירועים שמצריכים ממני טיפוס על סולמות והליכה עם משאות כבדים על הגב בהם אני חוזר מותש וכאוב הביתה שוכב על הספה ומניח על הברך שקית קרח כדי להרגיע קצת את הכאבים.

11. חשוב לי לציין שאני עושה כדי לשפר את המצב, כפי שהמליצו לי בעבר אני כן עושה תרגילים לחזק את השרירים מסביב לברך, לפעמים בבית ולפעמים במתקני כושר אבל לא ניתן להגיע למצב בו הייתי לפני התאונה."

1. מחקירתו הנגדית של התובע עלה לראשונה כי בחודש נובמבר 2022 שוב קרע את הרצועה במהלך עבודה, הוגשה תביעה למל"ל והתאונה הוכרה כתאונת עבודה (שם בעמ' 37). התובע מסר כי אינו עובד מחודש נובמבר 22 והוא ממתין לניתוח (שם בעמ' 38). עוד ציין כי הוא נמצא בחל"ת כי אין לו ימי מחלה (שם בעמ' 39).
2. התובע טען בסיכומיו, כי עבודתו כרוכה במאמצים פיזיים מרובים לרבות טיפוס על סולמות, הליכה ועמידה ממושכת ונשיאת משקל כבד על גופו. נכות בברך עלולה להשפיע על כושר עבודתו בעתיד וכי יסבול מפגיעה נוספת.
3. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי נכותו של התובע חסרת כל משמעות תפקודית. וציינו, כי התובע עבר תאונה נוספת אשר גרמה לו לאי כושר ממושך וכי יש להביא לחובתו, הן לעניין היעדר מהימנות והן לעניין חוסר השפעה תפקודית של התאונה דנן, לאור פציעתו המאוחרת, בייחוד לאור העובדה שלא ראה לנכון לציין זאת. נטען כי התובע חזר לאחר התאונה דנן לפעילות מלאה ובעקבות התאונה הנוספת הוא אינו עובד מחודש נובמבר 2022.
4. הלכה פסוקה היא כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פסקה 6 (11.1.2015)).
5. כן נפסק כי קביעת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהנפגע (ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, פסקה 4 (27.1.2014).
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטים, לרבות גילו של התובע (43), עיסוקו (לוחם אש), השכלתו, והשפעת הנכות על תפקודו בסוג העבודה בו עוסק כיום, היקפה אופייה ומיקומה של הפגיעה, תאונת עבודה נוספת במסגרתה נגרם לתובע קרע ברצועה באותה ברך בה נפגע, והיות התובע בחל"ת ללא קשר לתאונה דנן, מצאתי כי יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על 12.5% נכות.

הנזקים

בסיס השכר

1. תלושי שכרו של התובע בחודשים שלפני התאונה ולאחריה – הוגשו לבית המשפט כנספחים 26 -51, 63 – 68 למוצגי התובע.
2. כן הוגש דו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי לשנים 2014 - 2021 (נספח 5 לתיק מוצגי הנתבעת).
3. התובע צירף תלושי שכר לחודשים ינואר – אוגוסט 2018, שכר ממוצע לחודש 14,807 ש"ח (שכר ברוטו).

שכר התובע בחודש ספטמבר 2018 14,043 ש"ח (שכר ברוטו); בחודש אוקטובר 2018 14,597 ש"ח; בחודש נובמבר 2018 10,883 ש"ח; בחודש דצמבר 2018 11,273 ש"ח.

שכר ממוצע לחודשים ינואר – אוקטובר 2019 – 13,475 ש"ח (שכר ברוטו).

שכר ממוצע לחודשים ינואר – יוני 2021 – 18,645 ש"ח (שכר ברוטו).

1. התובע העמיד בסיכומיו את בסיס שכר התובע לעתיד על 16,846 ש"ח.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות שצורפו, בסיס שכר התובע ערב התאונה יעמוד על 14,807 ש"ח ובסיס שכר התובע לעתיד יעמוד על 16,846 ש"ח.

הפסדי שכר בעבר

1. התאונה ארעה בחודש ספטמבר בשנת 2018.
2. התובע צירף אישור היעדרות מכבאות והצלה לישראל מחוז דן, ממנו עולה כי התובע נעדר מהעבודה מיום 22.9.18 עד ליום 30.6.2019. התובע ניצל 178.45 ימי מחלה ו- 81.39 ימי חופשה (הוגש ביום 15.6.22). מכאן העמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 36,850 ש"ח .
3. בסיכומיו טען התובע כי נעדר מעבודה כ- 9 חודשים, שכרו שולם על חשבון ימי מחלה. התובע כעובד נציבות כיבוי אש זכאי לפדות ימי מחלה.
4. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי לאחר התאונה התובע קיבל שכר מלא, לא נגרמו לתובע כל הפסדי שכר, התובע עבר קורס סמלים, המשיך לעסוק בפעילות ספורטיבית ובעבודתו. התובע אומנם זכאי לפדיון ימי מחלה אולם הוא אינו יכול לקבוע באופן שרירותי שווי של יום מחלה אלא היה עליו לצרף אישור מעביד בדבר שווי כל יום מחלה וכן אישור לגבי מספר ימים אותם הוא יכול לפדות. התובע נעדר 67 ימים וככל שזכאי לפיצוי, הפיצוי אינו מגיע ליותר מ8,800 ש"ח.
5. התובע צירף אישורי מחלה (עמ' 11, 22 – 25 למוצגי התובע).
6. הגם שמדובר בהפסדי שכר לעבר, שהם בבחינת נזק מיוחד, יש מקום במקרים מתאימים ועל מנת למנוע קיפוח של מי מהצדדים, לאמוד את הפיצוי באופן גלובלי, על רקע מכלול הנתונים המונחים בפני בית המשפט בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד משמעיים (ע"א 348/78 יפה נ' טרם, פ"ד לג(3) 659 (1979); ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף, 11.6.14)).
7. התובע נעדר מהעבודה מיום 22.9.18 עד ליום 30.6.19, וניצל 178.45 ימי מחלה ו- 81.39 ימי חופשה. מכאן, סברתי שיש מקום לפיצוי גלובלי על אובדן השתכרות לעבר כאומדן דמי פידיון בסכום של 25,000 ש"ח נכון להיום.

הפסדי השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

1. התובע כבן 43 כיום.
2. התובע עובד כלוחם אש, עבודה הכרוכה מאמץ פיזי במהלך משמרת.
3. הנתבעות טענו בסיכומיהן כי נכות התובע חסרת משמעות תפקודית. התובע שב לפעילות מלאה לאחר התאונה ורק בשל תאונה נוספת נמצא בחופשת מחלה ממושכת.
4. בע"א 4837/92, "אליהו" חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, מט(2) 257 [1995], נקבע כי:

"מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. בית המשפט קמא אמד הפסד זה לפי מחצית שיעור הנכות, ואין מקום להתערב בכך."

1. כן נפסק כי הדרך הנאותה לפצות במקרים מסוג זה היא בקביעת סכום גלובלי שייקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לתובע (ע"א 395/81 ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537 (1984)), כאשר, כאמור, גם כשהחישוב גלובלי, הוא על בסיס חישוב אקטוארי, המהווה אמת בסיס "המצפן האקטוארי" (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי, (20.02.2008)).
2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועל יסוד המתווה לחישוב הפיצוי שנזכר בפסיקה שצוינה לעיל, מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, לפסוק לתובע פיצוי גלובלי המשקלל את מכלול הנתונים שהובאו בפני. לעניין זה הבאתי בחשבון, בין השאר, את גילו של התובע (43); את העובדה כי לפניו שנות עבודה רבות; את סוג הנכות; ואת השפעתה האפשרית על עבודתו של התובע; את היות התובע בחל"ת בשל תאונה עבודה נוספת שעבר לאחר התאונה דנן. אציין , כי שכר התובע הושבח לאחר התאונה (ראה ממוצע שכר התובע בשנת 2021). על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, מצאתי כי יש לערוך חישוב אקטוארי של הפסדי השכר לעתיד ממנו ייגזר רכיב הפיצוי כהערכה גלובלית.
3. חישוב הפסדי השכר לעתיד החל מחודש יוני 2024 מבוסס על הפסד בשיעור של 12.5% משכר חודשי של 16,846 ₪ לחודש. החישוב האקטוארי בגין הפיצוי הכולל המגיע לתובע עבור הפסדי שכר בשנים אלו מסתכם בסך של 174,576 ₪ (מקדם היוון 207.26). סכום המשקף כ- 40% מחישוב אקטוארי בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה.
4. משארעה לתובע תאונת עבודה מאוחרת לתאונה דנן בעטייה נגרם לו קרע ברצועה בברך שמאל בה נפגע בתאונה דנן, כי התאונה המאוחרת הוכרה כתאונת עבודה, כי התובע נמצא בחופשת מחלה ממושכת וצפוי היה לעבור ניתוח, מצופה היה כי התובע יביא באופן יזום לידיעת בית המשפט והצד שכנגד מידע זה אשר עשוי להיות רלבנטי לנזקיו הנטענים המיוחסים לתאונה דנן, ולא שהדבר יעלה באופן אקראי במסגרת החקירה הנגדית, וטענת התובע בעדותו כי לא סבר שהדבר רלבנטי אינה מניחה את הדעת, ולאור זאת ראיתי מקום להביא התנהלות זו והתאונה המאוחרת בחשבון במסגרת שיעור החישוב האקטוארי, הנקוב לעיל.
5. הפסדי פנסיה (לשכיר) – הפיצוי בגין הפרשות סוציאליות יחושב ובהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31.7.2014)) ובשיעור המקובל הכללי במשק לפי צוו ההרחבה, העומד על 12.5% מהפסדי השכר הכלליים שנפסקו, ובהתאם לאמור סכום זה הינו בשיעור של 21,822 ₪ בגין הפסדי עבר ועתיד.

הוצאות רפואיות

1. התובע צירף 3 קבלות בסכום של 6,868 ש"ח (נספחים 69- 71 למוצגי התובע).
2. מרבית טיפוליו והוצאותיו של התובע מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.
3. בהתחשב בנכות שנקבעה, באסמכתאות שצורפו ובהוצאות שצפוי התובע להוציא, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה), אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.

עזרת הזולת

1. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי התובע לא העסיק עזרה בשכר ולא הביא אף עד לעניין היזקקותו לעזרה.
2. התובע לא הביא ראיות לעזרה בשכר, אך בשים לב למאפייני הנכות, לגילו של התובע ולמצבו המשפחתי, ולהתרשמותי מפגיעתו, והניתוח שעבר, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת ויזקק לעזרה אף בעתיד, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה שניתן לו על ידי בני משפחה או שינתן לו בעתיד, ובהתחשב גם בתאונה המאוחרת. עזרה זו מוערכת בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 15,000 ₪.

נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

1. בשים לב לשיעור הנכות , לאופי הנכות לתקופת אי הכושר והשפעת הנכות, אני מעמיד את הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 75,00 ₪.

סיכום נזקי התובע

הפסד שכר לעבר		25,000	₪
הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה		196,398	₪
עזרת הזולת		15,000	₪
הוצאות		10,000	₪
כאב וסבל		75,000	₪
סך נזקי התובע		321,398	₪
ניכוי 50% אשם תורם		160,699	₪

סוף דבר

1. הנתבעות תשלמנה לתובע פיצוי בסך של 160,699 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.6% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' ניסן תשפ"ה, 05 אפריל 2025, בהעדר הצדדים.