האם תקופת התיישנות של 45 יום הינה סבירה?

בית המשפט דן בשאלה האם תקופת התיישנות של 45 יום הינה סבירה? 

  

 

 

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

 

ק"ג 25246-09-19

 

 

 

 

31 אוקטובר 2023

 

לפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג  ציבור (עובדים)  מר רפאל אלקובי

נציג ציבור (מעסיקים)  מר שלמה פארי

 

התובעים

1. ______

2. ______

 

                                                     -
 

הנתבעת

1. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ

 

 

 

 

פסק דין

 

  1. בתביעה שלפנינו מתבקש בית הדין לקבוע כי בעת קרות האירוע הביטוחי המזכה ובעת פטירתו של המנוח ______ ז"ל (להלן: המנוח), היה מעמדו בקרן הפנסיה כ"עמית פעיל"; ועל כן הנתבעת, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: מבטחים), מחויבת להעביר לתובעים שהם יורשיו של המנוח את דמי התשלומים המגיעים בהתאם לתקנון הקרן ולהוראות הדין.

 

 

  1. התובעים הם אלמנתו ובנו של המנוח, אשר נפטר ביום 21.12.2018. המנוח הועסק על ידי עמותת רעות – שירותי שיקום ושילוב בקהילה לאנשים עם מוגבלות (להלן: המעסיקה), החל מיום 29.7.2012. במסגרת זאת, הופרשו לזכות המנוח כספים לקרן הפנסיה "מנורה מבטחים פנסיה", הכוללת בין השאר כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה (לעיל ולהלן: הקרן או קרן הפנסיה).

 

  1. על-פי הנטען בכתב התביעה, מתחילת שנת 2015 החל המנוח לסבול מתסמינים רפואיים שהקשו מאוד על אופן תפקודו והתנהלותו בשגרה. בעקבות זאת, המנוח יצא לחל"ת מחודש מאי 2015 ועד לחודש אוקטובר 2015 (כולל). אין מחלוקת על כך שבמהלך אותה חצי שנה שבה שהה המנוח בחל"ת, הופסקו ההפרשות לקרן הפנסיה; וכי ההפקדה האחרונה לקרן בוצעה ביום 13.5.2015 עבור חודש אפריל 2015.

 

  1. בחודש אוקטובר 2015 שלחה מבטחים מעטפה בדואר רגיל לכתובת מגוריו של המנוח. מעטפה זו כללה שני מסמכים: הראשון, הודעה בדבר שינוי דמי הניהול בחשבון; והשני, מכתב "התראה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי" (להלן: הודעה בדבר שינוי דמי הניהול ו- מכתב ההתראה, בהתאמה; המסמכים צורפו כנספח 1 ל-תע"ר פליישמן).

 

  1. במכתב ההתראה צוין במפורש כי הפסקה בתשלומים לקרן הפנסיה במשך תקופה העולה על 5 חודשים רצופים תגרום לפגיעה בכיסוי הביטוחי. הובהר, כי הקרן לא תכסה אירוע נכות במהלך תקופה זו; וכי הפסקת הכיסוי הביטוחי תביא לספירה מחדש של תקופת האכשרה, ואף תותנה במילוי הצהרת בריאות חדשה. אשר על כן, התבקש המנוח לפעול באופן מידי לשימור זכויותיו, אחרת "יפגע הכיסוי הביטוחי שלך באופן בלתי הפיך".

 

  1. בחודש נובמבר 2015 חזר המנוח לעבוד אצל המעסיקה, וזו בהתאם חידשה את הפקדותיה החודשיות לקרן; וביום 9.12.2015 התקבלה הפקדה לזכותו של המנוח עבור חודש נובמבר 2015.

 

  1. ביום 2.2.2016 שלחה קרן הפנסיה מכתב למנוח המודיע על הצטרפותו לקרן הפנסיה, תוך שצוין באותיות הקטנות כי מועד ההפקדה הראשונה לחסכון הפנסיוני בקרן הוא 12/15 (להלן: מכתב ההצטרפות מחדש, צורף כנספח "4" לתע"ר פליישמן).

 

  1. ברם, לאחר חזרתו של המנוח לעבודה, המשיך מצבו הרפואי להידרדר; וביום 27.3.2016 אובחן אצלו סרטן הדם מסוג מיאלומה נפוצה (להלן גם: האירוע המזכה). בהמשך לכך, ולנוכח הידרדרות במצבו הרפואי, לא שב המנוח לעבודה עד למועד פטירתו ביום 21.12.2018.

 

  1. ביום 3.1.2019 התובעים שהם כאמור יורשיו של המנוח פנו למבטחים ב-"טופס בקשת תשלום פנסיית נכות" בגין האירוע המזכה מיום 27.3.2016 (להלן: הבקשה לקבלת נכות).

 

  1. ביום 27.5.2019 נשלח דואר רשום לתובעים, שבו צוין כי הבקשה לקבלת נכות נדחתה בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 21.5.2019, שבה נקבע כי "הסיבות הרפואיות אשר בגינן נתבעת קצבת נכות, נובעות ממחלה הקודמת למועד ההצטרפות המנוח לקרן הפנסיה "מנורה מבטחים פנסיה" בחודש 12/2015 הואיל ולא נצברו 60 חודשי חברות רצופים בקרן הפנסיה מנורה מבטחים פנסיה כנדרש בתקנות הקרן" – על כן אין זכאות לקבלת קצבת נכות מקרן הפנסיה והבקשה לקצבת נכות נדחית (להלן: מכתב החלטת הוועדה הרפואית).

 

  1. למכתב בדבר החלטת הוועדה הרפואית צורף פרוטוקול הועדה הרפואית לקביעת נכות, שבמסגרתו נקבע כי מועד גילוי המחלה הוא חודש מאי 2015. כך, בפתח הפרוטוקול צוין כי "בחודש 05.2015 לקה במיאלומה נפוצה עם מעורבות גרמית נרחבת ואי ספיקת כליות"; ובדומה, בפרק ה-"מסקנות והמלצות" נכתב כי בחודש מאי 2015 הועלה "חשד משמעותי" למיאלומה.

 

  1. לנוכח האמור, ומשנמצא כי מועד גילוי המחלה שבגינו הוגשה הבקשה לתשלום פנסיית נכות הינו מאי 2015, החליטה הוועדה על דחיית הבקשה מהטעם שמדובר ב"מחלה קודמת למועד הצטרפות העמית לקרן הפנסיה, בחודש 12/2015". בפתחו של מכתב החלטת הוועדה הרפואית, צוין בין השאר כי השגות על החלטת הוועדה הרפואית, ניתן להגיש בתוך 6 חודשים מיום משלוח החלטת הדחייה; ואילו השגות "בנושאים שאינם רפואיים (כגון החלטה שקובעת כי התביעה התיישנה או שהעמית אינו עמית פעיל), הנך רשאי לערער לבית הדין לעבודה תוך 45 יום מיום המצאת ההחלטה".

 

טענות הצדדים

 

  1. התובעים טוענים כי המנוח היה עמית פעיל בקרן הפנסיה החל משנת 2012, הרבה לפני קרות המחלה ולרבות במועד קרות האירוע המזכה, אשר בגינו איבד את כושר העבודה והגיע למצב סיעודי עד למועד פטירתו בחודש דצמבר 2018. לטענתם, לפי תקנון הקרן המנוח היה זכאי לתגמולים בגין אובדן כושר עבודה ובגין מצב סיעודי.

 

  1. לטענת התובעים, הוועדה הרפואית שגתה בקובעה כי המנוח הצטרף לקרן רק בחודש דצמבר 2015, ועל כן לא חלפה תקופת האכשרה הנדרשת, משעה שהמחלה הייתה קיימת עוד קודם להצטרפותו לקרן. התובעים מפנים לדו"ח השנתי המסכם לשנת 2015 שנשלח אל המנוח בשנת 2016, שבו הוגדר מעמדו של המנוח בתור "עמית פעיל".

 

  1. התובעים טוענים כי מכתב ההתראה שנשלח בדבר הפסקת ההפקדות והפגיעה הצפויה בביטוח לא נתקבל על ידם; ואף לא נתקבל אצלם מכתב ההצטרפות מחדש לקרן. לטענתם, המנוח היה מבוטח באופן רציף משנת 2012, ולא נשלח לביתם או הובא לידיעתם כל מידע שקובע אחרת.

 

  1. לנוכח האמור, נטען כי מבטחים הפרה את חובות הגילוי והאמון המוגברות המוטלות עליה, וכי יש בהתנהגותה כדי להפר את כוונת המחוקק להעניק למבוטח זמן התארגנות של חמישה חודשים לשם הסדרת נושא הביטוח מבלי שזכויותיו ייפגעו. לטענתם, בשים לב למאפייניו של מכתב ההתראה, מחויבת הקרן לשלחו באמצעות דואר רשום, אשר יוכיח כי המכתב נשלח והגיע ליעדו. כמו כן, הקרן הפרה את חובותיה במשלוח מכתב ההתראה בצירוף ההודעה לשינוי דמי ניהול. זאת, לאור תכליתו של מכתב ההתראה בדבר השינוי הצפוי ברציפות הביטוחית ובכיסוי הביטוחי, המחייבת כי מכתב ההתראה יישלח בתור דיווח נפרד ומפורט; ולטענתם הדבר אף מחויב בחוזר המאסדר.

 

  1. עוד נטען, כי בחירתה של מבטחים לשלוח את מכתב ההתראה מועד קצר לפני שמסתיימת תקופת ארכת הביטוח מהווה הפרה של החובות המוגברות בעניין תום לב ונאמנות המוטלות עליה. לטענת התובעים, בנסיבות העניין הייתה מוטלת חובה על מבטחים ליצור קשר טלפוני עם המנוח ולהביא את מצב הדברים לידיעתו – ומשלא נעשה כן מחויבת חברת הביטוח להכיר במנוח כעמית פעיל ולשלם ליורשיו את התגמולים שלהם הם זכאים מכח התקנון.    

 

  1. מנגד, מבטחים טענה כי דין התביעה להידחות על הסף ולגופו של עניין. אשר לטעמי הסף, מבטחים טענה כי התובעים לא הגישו ערעור במועד על ההחלטה שלא לאשר את פנסיית הנכות, והחלטה זו הפכה להיות חלוטה. בהקשר זה, נטען כי היה על התובעים להגיש את השגותיהם בעניין קביעת הקרן בדבר מועד הצטרפותו של המנוח לקרן בתוך 45 ימים ממועד המצאת מכתב החלטת הועדה הרפואית. נטען כי מכתב זה נשלח לתובעים ביום 27.5.2019 בדואר רשום, והומצא לתובעים ביום 11.6.2019. לפיכך, המועד האחרון להגשת הערעור לבית הדין לענייני עבודה הוא עד ליום 26.7.2019. ואולם, התובעים הגישו את תביעתם ביום 10.9.2019, כלומר 46 ימים לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנון הקרן.

 

  1. לטענתה, מאחר שמבטחים היא חברה מנהלת של קרן פנסיה וקופות גמל, כל זכות של הקרן צריך שתוענק לפי הוראות התקנון ובהתאם לעקרון השוויון בין עמיתים. לפיכך, נטען כי לא ניתן לסטות מהמועדים הקבועים בהוראות התקנון; ומשאיחרו התובעים בהגשת הערעור על עניינים לא רפואיים לבית הדין האזורי בכחודש וחצי – לא ניתן לשעות לטענותיהם ודין תביעתם להידחות על הסף. בהקשר זה, הודגש כי לבית הדין יש סמכות לדון רק בעניינים שאינם רפואיים, והוא נעדר סמכות להאריך את המועד להגשת ערעור, וממילא לא קיימת הצדקה שלא להביא במניין הימים את תקופת פגרת הקיץ בנסיבות העניין.

 

  1. לגופו של דבר, טענה מבטחים כי המנוח לא ביצע הפקדות לקרן הפנסיה בתקופת החל"ת שנמשכה מעל ל-5 חודשים, ולא פעל במועד להסדיר את תשלומיו השוטפים. משכך, בסוף חודש אוקטובר 2015 נשלל לו הכיסוי הביטוחי שעמד בתוקף.

 

  1. מבטחים הוסיפה וטענה כי בהתאם להוראות הדין שלחה ביום 6.10.2015 לכתובתו של המנוח מכתב התראה בדבר פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי בשל ההפסקה בתשלומים השוטפים לקרן הפנסיה לתקופה העולה על חמישה חודשים רצופים, והצעה להצטרף להסדר ריסק זמני להבטחת זכויותיו הפנסיוניות.

 

  1. לטענת מבטחים, בתקופת החל"ת לא פעל המנוח להסדיר את רצף זכויותיו הפנסיוניות בקרן ולא הופקדו כספים לקרן הפנסיה במשך חצי שנה. על כן, הסתיים הביטוח והמנוח חדל מלהיות עמית פעיל. לפיכך, עם חזרתו לעבודה בחודש נובמבר 2015 הוגדר כ"מצטרף חדש", הנדרש בתקופת אכשרה של 60 חודשים.

 

  1. בהקשר זה, הפנתה מבטחים למכתב ההצטרפות מחדש מיום 2.2.2016 שנשלח למנוח בדבר חידוש הצטרפותו לקרן הפנסיה החל מחודש דצמבר 2015, וטענה כי המנוח ידע בזמן אמת על שינוי מעמדו בקרן והצטרפותו מחדש כבר בחודש דצמבר. לדבריה, סעיף 64 לתקנון הקרן מתנה את ההצטרפות בקיום תקופת אכשרה בת 60 חודשים, ולכן מחלות שהתגלו במהלכה אינן מזכות בכיסוי ביטוחי. אשר על כן, נטען כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה הרפואית ובדחיית הבקשה.

 

  1. מבטחים טענה כי עמדה בחובות תום הלב, הגילוי והנאמנות המוטלות עליה. לטענתה, לפי הוראות תקנון הקרן והוראת החוזר, היא נדרשת לשלוח מכתבי התראה לעמיתים באמצעות דואר רגיל לכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין, וזאת 21 ימים קודם למועד השינוי בכיסוי הביטוחי של העמית. בהקשר זה, צירפה מבטחים עמדות שונות שהציגה רשות שוק ההון בהליכים משפטיים שלפיהן אין חובה לשלוח מכתבי התראה בדואר רשום, שכרוך בטרחה ועלויות גבוהות, וניתן לשלוחם באמצעות דואר רגיל; וכי אין חובה לשלח את מכתבי ההתראה בדבר הפגיעה הצפויה בביטוח בתור דיווחים נפרדים. לטענת מבטחים, יש ליתן משקל רב לעמדת הרגולטור המהווה גוף מקצועי ואובייקטיבי.

 

  1. מבטחים הוסיפה וטענה כי לפי סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א -1971 (להלן: פקודת הראיות), חזקה כי דברי הדואר נתקבלו אצל המנוח, ודי בהוכחת המשלוח על מנת להעביר את הנטל לנמען. לבסוף, מבטחים הדגישה כי לא הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, ודי בשני המכתבים ששלחה בשנים 2016-2015 בדבר עדכון מעמדו הביטוחי וכן במשלוח המכתב בעניין דחיית הבקשה לקבלת נכות אשר נתקבל במענם של התובעים – כדי לעמוד בחובות הגילוי המוטלות עליה לפי דין.

 

  1. יצוין כי בהליך דנן התקיימו 5 דיונים – שבמסגרתם תוקנו מספר פעמים כתבי בי-הדין; הוגשו תצהירים וקוים הליך הוכחות שבו נחקרו המצהירים; ולבסוף הוגשו סיכומים בכתב מאת הצדדים. מטעם התובעים הוגש תצהיר מאת התובעת 1, הגב' ______ שהינה אלמנתו של המנוח (להלן: ורד). מטעם מבטחים הוגשו תצהירים מאת הגב' לימור רופא מנהלת צוות ועדות רפואיות במבטחים ומאת מר גיא פליישמן מנהל תחום ניהול זכויות עמיתים במבטחים (לעיל ולהלן: תע"ר פליישמן).

 

 

דיון והכרעה

 

  1. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם, ולאחר ששקלנו את העדויות שנשמעו לפנינו, הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.

 

  1. נתייחס תחילה לעניין ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת כבר בבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת ביום 13.11.19. לטענתה היה צריך להגיש ערעור לערכאה המתאימה תוך 45 ימים (דהיינו תובענה לבית הדין – זו הפעם הראשונה שערכאה שיפוטית בוחנת העניין - היא התביעה דנן) מעת מתן התשובה של הקרן, לבקשה דהיינו עד יום 26.7.19 . מאחר שהתובעת הגישה התביעה לבית הדין רק ביום 10.9.19 חלפו למעשה 91 ימים ולכן טענה כי יש לסלק על הסף את התביעה בטענת התיישנות.

נראה לנו כי קביעה בתקנון של לוח זמנים כל כך קצר להתיישנות, נוגדת את הוראות הדין ובפרט את ס' 19 לחוק ההתיישנות. הוראת ההתיישנות קבועה בחיקוק, והתניה עליה כפופה לסעיף 19 לחוק ההתיישנות, הקובע:

"רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ובתביעה שענינה אינו מקרקעין – גם על תקופת התיישנות קצרה מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר מששה חדשים (ההדגשה שלי א.א)".

מדובר אפוא בהוראה סטטוטורית שלא ניתן לחרוג ממנה. קביעת תקופה כל כך קצרה (ובפרט ביחס לזו הקבועה בדין) מנוגדת להוראתו המפורשת של סעיף 19 לחוק כאמור ולכן היא בטלה. יתר על כן עמידה על טענה זו, תוך התעלמות מהוראת הדין, ומהמצוקה בה היתה התובעת בסמוך לאחר פטירת בעלה מהווה חוסר תום לב מהותי. במקרה דנן פנתה התובעת לעורך דין לאחר דחיית הבקשה לקבלת פנסיה על ידי הנתבע, וזה קיבל על עצמו לייצגה והגיש התביעה לבית הדין,בסמוך לאחר פגרת בתי המשפט. נכון אפוא  לומר במקרה זה שלא חלה ההתיישנות המקוצרת שנקבעה על ידי הקרן בתקנונה הואיל וקביעה זו אינה כדין והתקופה לא יכולה לפחות משישה חודשים כאמור בס' 19 הנ"ל.

 

  1. כעת נבחן את התביעה לגופה. כפי שיוסבר להלן, קרנות הפנסיה חבות חובה מוגברת של תום לב, אמון וגילוי מלא לעמיתיהם. לנוכח מאפייניו הייחודים של הביטוח הפנסיוני ובהינתן פערי הידע והכוחות שבין הצדדים, חובה זו כוללת גם את הדרישה לנקוט בפעולות אקטיביות ויזומות במקרים מתאימים – ובכלל זאת מצופה מקרן הפנסיה לנהוג בהגינות ובשקיפות כלפי העמית ולהפנות את תשומת ליבו לפרטים מהותיים בעניינו. כך בתמצית – ועתה בפירוט.

 

  1. נקודת המוצא היא שאין מחלוקת על כך שבמהלך תקופת החל"ת, הופסקו ההפרשות לקרן הפנסיה. לפי תקנון הקרן, לכל עמית אשר הפקדותיו בקרן הופסקו, תהא הסיבה לכך אשר תהא –יישמרו הכיסויים הביטוחים הקיימים לפרק זמן נוסף של 5 חודשים (סעיף 7 ל-תע"ר פליישמן).

 

  1. תקופה זו מכונה "ארכת ביטוח", שבה ניתנת לעמית תקופת התארגנות של חמישה חודשים לצורך הסדרת זכויותיו הביטוחיות תוך ניכוי עלויות הכיסוי הביטוחי מתוך היתרה הצבורה (ראו למשל, ק"ג (אזורי ת"א) 33447-05-19 זלסקי - הראל פנסיה וגמל בע"מ , פסקה 34 (7.10.2021); ק"ג (אזורי ת"א) 20011-06-18 פלונית - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 31 (1.12.2019), להלן: עניין פלונית).

 

  1. הסדר ביטוחי זה מעוגן גם בתקנה 4 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כיסויים ביטוחיים בקופות גמל), התשע"ג-2013 (להלן: תקנות הפיקוח), בזו הלשון:

 4.(א)  על אף האמור בתקנה 3(1) –

(1)   חברה מנהלת תנכה את עלות כיסוי ביטוחי מיתרתו הצבורה של עמית לשם שמירת אותו כיסוי ביטוחי, זולת אם הורה העמית אחרת, וזאת למשך תקופה שאינה עולה על חמישה חודשים מן החודש שבו הסתיימה תקופת ההפקדות כאמור;

(2)   עמית יהיה רשאי להפקיד סכום בגובה עלות כיסוי ביטוחי בקופת הגמל או להורות לחברה המנהלת לנכות את עלות אותו כיסוי ביטוחי מיתרתו הצבורה לצורך המשך שמירת הכיסוי האמור, למשך תקופה שאורכה כתקופת ההפקדות הרצופה האחרונה של העמית להגדלת יתרתו הצבורה בקופת הגמל, ובלבד שאינה עולה על 24 חודשים מן החודש שבו הסתיימה תקופת ההפקדות כאמור.

          (ב)  משך העמית כספים ממרכיב התגמולים בקופת הגמל, כולם או חלקם, או העביר את יתרתו הצבורה או חלק ממנה לקופת גמל אחרת, לא יחול האמור בתקנה משנה (א)(2).

 

 

  1. תקנה 4(א)(1) לתקנות הפיקוח קובעת "ארכה אוטומטית" לתקופה של חמישה חודשים מן החודש שבו הסתיימה ההפקדה האחרונה, שבה נשמרות כל זכויותיו הביטוחיות של העמית, ובמהלכה נדרש המבוטח להסדיר את הנושא הביטוחי, אחרת יישלל קיומו של הכיסוי הביטוחי הקיים. בהתאם, תקנה 4(א)(2) לתקנות הפיקוח מציעה למבוטח הסדר ביטוחי שעניינו בהסדרת רציפות הזכויות של המבוטח לתקופה כוללת שאינה עולה על 24 חודשים במחיר מופחת (ראו גם: עניין פלונית, פסקה 33).

 

  1. לנוכח ההשלכות החמורות שיכולות להיגרם כתוצאה מביטולו של הכיסוי הביטוחי – המאסדר פרסם חוזר פנסיה מס' 2003/4, שכותרתו "הודעה לעמית בקרן הפנסיה על שינוי הכיסוי הביטוחי", שבו הוטלה חובה על קרנות הפנסיה לשלוח לעמיתים "בדיווח נפרד ומפורט" הודעה על "השינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי למקרה פטירה או אובדן כושר עבודה, לפחות 21 יום בטרם יתבצע", הכוללת הסבר בדבר האפשרויות העומדות לרשותם ובדבר המשמעויות הביטוחיות הכרוכות בהפסקת הפקדת התשלומים לקרן (להלן: החוזר). וראו גם, סעיף 4.3.5 לחוזר פנסיה מאוחד, שכותרתו "דיווחים והודעות לעמיתים":

 

                            "4.3.5          דיווחים והודעות לעמיתים

                            (א)   הודעה לעמית על שינוי הכיסוי הביטוחי

                            (1)   חברה מנהלת של קרן פנסיה חדשה תודיע לעמית שהפסיק לשלם דמי גמולים, על השינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי למקרה פטירה או אובדן כושר עבודה, לפחות 21 ימים בטרם יתבצע. הודעה כאמור תשלח באמצעות הדואר, לכתובת מגוריו של העמית, כפי שהיא מופיעה ברישומיה של החברה המנהלת".   

 

  1. במקרה דנן, אין מחלוקת כי החל משנת 2012 ועד לחודש אפריל 2015 המנוח היה מבוטח בקרן הפנסיה והופרשו לזכותו הפקדות חודשיות ורציפות לקרן. עוד הוכח, כי בתקופה שבין ה-1.5.2015 ועד ליום 31.10.2015 יצא המנוח לחופשה ללא תשלום; בשל כך שאותה עת הרגיש לא טוב, ככל הנראה כתוצאה מהופעת התסמינים הרפואיים הקשורים למחלה. שכן, וכפי שעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית, החשד לקיומה של המחלה ומועד גילויה הינו בחודש מאי 2015. כלומר, בחודש הראשון ליציאתו לחל"ת וממילא במסגרת תקופת ארכת הביטוח שבה נשמרים הכיסויים הביטוחיים של המבוטח.  

 

  1. מהראיות שהוצגו עולה כי בתקופה זו הופסקו ההפקדות החודשיות לזכותו של המנוח בקרן. כמפורט לעיל, בהתאם להסדר הביטוחי המעוגן בתקנה 4 לתקנות הפיקוח ולהוראות תקנון הקרן, בחמישה החודשים הראשונים שלאחר החודש בו בוצע התשלום האחרון (התשלום האחרון היה בחודש מאי ויש אפוא לספור חמישה חודשים מיוני ואילך) נשמר הכיסוי הביטוחי של המנוח, קרי – הזכויות הפנסיוניות נשמרו למנוח עד תום חודש אוקטובר 2015. בחודש נובמבר 2015 המנוח חזר לעבוד אצל המעסיקה, וזו חידשה את ההפקדות לקרן הפנסיה מעת חזרתו לעבודה – חודש נובמבר; וביום 9.12.2015 התקבלה לזכותו הפקדה בקרן בגין העבודה של חודש נובמבר [סעיף 12 ל-תע"ר פליישמן].

 

  1. כאמור, בתום תקופת ארכת הביטוח עומדות לפני המבוטח שתי אפשרויות לשם שמירה על הכיסוי הביטוחי: הראשונה, ביצוע הסדר ריסק לתקופה שלא תעלה על 24 חודשים; והשניה, חידוש מיידי של ההפקדות לקרן באמצעות המעסיק או באופן עצמאי (עניין פלונית, פסקה 32).

 

  1. במקרה שלפנינו, היה למנוח כיסוי ביטוחי עד סוף חודש אוקטובר 2015, ועם תום תקופת ארכת הביטוח שב לעבודתו, והמעסיקה חידשה באופן מיידי את הפקדותיה לקרן הפנסיה והעבירה תשלום עבור חודש נובמבר (התקבל בקרן עבור חודש נובמבר); ובהתאם הופקדו לזכותו תגמולים בגין חודש העבודה של נובמבר 2015. לפיכך, אפשר לטעון כי אין במקרה דנן "העדר רציפות", משעה שהכיסוי הביטוחי הסתיים בחודש אוקטובר 2015, וההפקדה הראשונה לזכותו של המנוח בקרן הופקדה בגין חודש נובמבר 2015. ניתן לומר כי נוצר אפוא רצף ביטוחי.

 

  1. בכך ניתן היה לכאורה לסיים את כתיבת ההחלטה. עם זאת, מבטחים טענה כי הכיסוי הביטוחי של המנוח פקע ביום 31.10.2015, בשל אי-הסדרת זכויותיו במועד, על אף מכתב ההתראה על פגיעה בכיסוי הביטוחי שנשלח שבו פורטו האפשרויות העומדות לפניו לשם שמירה על זכויותיו בקרן. על כן, ובהתאם לתקנון הקרן, חידוש התשלומים לאחר מועד זה מחייבת לראותו כמצטרף חדש לקרן, המחויב בתקופת אכשרה.

 

  1. מנגד, התובעים ביקשו שבית הדין יקבע כי המנוח היה עמית פעיל בקרן משנת 2012. התובעים עמדו על כך שמכתב ההתראה לא נתקבל לידיהם, והם לא ידעו כי קיימת פגיעה ברציפות הכיסוי הפנסיוני. לטענתם, בנסיבות הקיימות ולאור החשדות בדבר קיומה של המחלה – היו פועלים להבטיח את זכויותיו של המנוח אילו היו יודעים את מצב הדברים לאשורו.

 

  1. ורד נחקרה רבות בעניין זה, ולמרות שלא שללה את האפשרות כי המנוח קיבל את מכתב ההתראה, התעקשה כי הסבירות לכך היא נמוכה עד אפסית וכי הדברים לא הובאו לידיעתם [ראו, עמ' 19-17 לפרו' מיום 12.7.2022].

 

  1. עדותה של ורד, הייתה מהימנה וקוהרנטית. היא התיישבה עם הראיות שהוצגו לפיהן המנוח סבל מתסמיני המחלה כבר במאי 2015, ועם הגיונם של דברים כי מבוטח סביר במצבו היה פועל להסדרת מכלול זכויותיו הביטוחיות (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 7962-09-17 גולדשטיין - קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין, פסקה 8 (29.10.2018), להלן: עניין גולדשטיין). מצאנו אפוא לייחס לעדותה משקל רב.

 

  1. עדותה של ורד כי לא ידעו בזמן אמת על הפגיעה ברציפות ההפקדות הפנסיוניות של המנוח והיו תחת הרושם כי פוליסת הביטוח של המנוח לא השתנתה מתיישבת גם עם הדוח השנתי של מבטחים לשנת 2015, שנשלח לבית המנוח בשנת 2016, אשר בו לא הוזכר שינוי בסטטוס של המנוח באותה שנה ביטוחית, וממנו לכאורה עולה כי בשנת 2015 היה המנוח עמית פעיל בקרן. אף ה"ה פליישר שהצהיר מטעם הנתבעת, הודה כי מעיון בדו"ח לא ניתן לדעת שהחברות של המנוח בקרן הסתיימה ובוצעה הצטרפות חדשה [עמ' 24 לפרו', ש' 27-21]. גם בכך יש כדי להוכיח על העדר ידיעה בדבר השינוי בכיסוי הביטוחי, והצדקה לקבל את התביעה.

 

  1. ואולם, גם אם נניח אחרת, כלומר שלא מוטלת "על הקרן השולחת חובה להוכיח באופן פוזיטיבי כי דבר הדואר נתקבל אצל הנמען ודי בהוכחת המשלוח על מנת להעביר את הנטל לנמען; ומכל מקום אין חובת שליחת הודעה בדואר רשום" (עניין פלונית, פסקה 38; וראו גם עניין גולדשטיין, פסקה 8) – הרי שלא הוכח כי מכתב ההתראה ששלחה הקרן נשלח כדין, וכי תוכנו והשלכותיו הובא לידיעת התובעים כנדרש בנידון דידן.

 

  1. כפי שפורט לעיל, בתחילת חודש אוקטובר 2015 שלחה מבטחים מעטפה בדואר רגיל לכתובת מגוריו של המנוח, אשר כללה שני דיווחים שונים שצורפו לתוך מעטפה אחת: הראשון, הודעה בדבר שינוי דמי הניהול בחשבון; והשני מכתב ההתראה בדבר השינוי בכיסוי הביטוחי [נספח 1 ל-תע"ר פליישר].

 

  1. בהינתן חשיבות הנושא והפגיעה הפוטנציאלית של שלילת הכיסוי הביטוחי, הרי שיש טעם רב בטענות התובעים כי מצופה מקרן הפנסיה לשלוח את מכתב ההתראה בדיוור נפרד, באופן שמגשים את תכלית החובה ליידע את המבוטח על השינוי הצפוי ברציפות הביטוחית והאפשרויות העומדות לפניו על מנת שזכויותיו יישמרו.

 

  1. שכן, כריכתם של שני המכתבים הללו יחדיו במסגרת מעטפה אחת – בפרט כאשר אופן הכריכה בוצע בדרך שבה ההודעה שעניינה בשינוי שיעור דמי הגביה הונחה ראשונה במעטפה; ואחריה כמסמך נוסף צורף המכתב בדבר השינוי בכיסוי הביטוחי – עשויה להיות מטעה ולגרום למבוטח לחשוב שתוכנה של המעטפה שנשלחה עניינו בשינוי שיעור דמי הביטוח, מבלי להתייחס לנושא הסדרת הכיסוי הביטוחי, בעל ההשלכות הדרסטיות מבין השניים, ברצינות הנדרשת.

בעניין זה ראו קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה בק"ג (חי') 1139-06-16סאלם - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.18):

 

"... בנסיבות אלו, בהן מכתב ההתראה בדבר הפגיעה הצפויה בכיסוי הביטוחי "נחבא" מאחורי מכתב בדבר שינוי בדבר דמי הניהול, הקרן לא עמדה בחובת הגילוי והיידוע המוטלות עליה. קיים שוני מהותי בין הודעה בדבר שינוי דמי הניהול, שעיקרה  דיווח כספי על העמלה הנגבית על ידי הקרן והיא אינה בעלת השפעה על הזכויות של העמית בקרן לבין התראה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי שיש לה השפעה רבת חשיבות על הזכויות של העמית בקרן. כפועל יוצא, מצירוף מכתב ההתראה על הפגיעה הצפויה בכיסוי הביטוחי להודעה בדבר השינוי בדמי הניהול, הדעת נותנת כי מבוטח שדמי הניהול אינם מעניינים אותו, לא יטרח לדפדף ולעיין בדפים הנוספים שנשלחו לו על הקרן, מתוך מחשבה סבירה כי המדובר במסמכים הקשורים לשינוי דמי הניהול.

  בנסיבות המתוארות, על פני הדברים, קיימת אפשרות סבירה כי התובע לא ראה את מכתב ההתראה ולפיכך לא היה ער למשמעות של הפסקת הפרשות המעסיק על הכיסוי הביטוחי ולאפשרויות העומדות לפניו לצורך שמירה על הכיסוי הביטוחי לרבות לעניין הזכאות לפנסיית נכות.

  אשר על כן, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אנו קובעים כי הקרן לא מלאה אחר חובתה להביא בפני התובע את הסיכון הכרוך בהפסקת ההפרשות לאחר תום ארכת הביטוח ועל כן היא לא הייתה רשאית לשנות את מעמדו של התובע ל"עמית לא פעיל"".

 

  1. מסקנה זו גם מתיישבת עם לשונו של החוזר, שבו נקבעה חובה לשלוח לעמיתים "בדיווח נפרד ומפורט" הודעה על "השינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי למקרה פטירה או אובדן כושר עבודה, לפחות 21 יום בטרם יתבצע". בהקשר זה יצוין, כי מבטחים צירפה עמדה מטעם המאסדר שהוגשה בהליך משפטי אחר, שלפיה אין חובה לשלוח מכתבי התראה בדבר הפגיעה הצפויה בביטוח בתור דיווחים נפרדים.

 

  1. הנתבעת סבורה כי יש ליתן משקל רב לעמדת המאסדר; והגם שהמאסדר הינו גורם בעל מומחיות ייחודית בתחום הביטוח הפנסיוני, נדמה כי בנסיבות העניין אין ליתן לה משקל מכריע. שכן, מדובר בעמדה שנחזית כעמדה נורמטיבית בדבר פרשנותו הראויה של החוזר בעניין הדיוור, ולא כעמדה של "יוצר הנורמה", קרי- העמדה של מי שערך את החוזר תוך פרישת השיקולים שהביאו לגיבוש ההוראה שעניינה "בדיווח נפרד ומפורט" (ראו והשוו: דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח (4.7.2021)).

 

  1. בנסיבות אלה, בצדק נטען כי יש להותיר את מלאכת פרשנותו של החוזר בידי בית המשפט, וכי הפרשנות הראויה היא שהנתבעת לא העבירה למנוח כנדרש את מכתב ההתראה על הנזק שייגרם כתוצאה מהפסקת התשלומים לקרן; וכי בכך הפרה את הוראות החוזר ואת חובותיה המוגברות ביידוע, בדיווח ובשקיפות כלפי המבוטח – ודי בכך כדי להורות כי דין התביעה להתקבל (וראו גם, עניין פלונית, פסקאות 57-43).

 

  1. מסקנה זו מתחייבת גם לנוכח פערי הכוחות שבין הצדדים והחובות המוגברות של תום לב, אמון וגילוי מלא החלות במערכת היחסים שבין קרן הפנסיה ובין עמיתיה; ובנסיבות העניין ניתן היה לצפות מהקרן שתנהג בהגינות ולאחר קבלת ההפקדה עבור חודש נובמבר 2015 תפנה את תשומת ליבו של המנוח באופן יזום לטענה בדבר ההעדר רציפות ביטוחית של חודש בודד, תתריע לפניו על הפגיעה בכיסוי הביטוחי, ובתוך כך תנסה ליתן מענה הולם למצב הדברים על מנת לצמצם ולמנוע את הנזק. ויוסבר.

 

  1. נושא החיסכון הפנסיוני הוא בעל חשיבות רבה לעובד ולבני משפחתו התלויים בו מבחינה כלכלית (ע"ע (ארצי) 1341/01 רפפורט - מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לח 630 (2003), להלן: עניין רפפורט). בהינתן טיבה ואופייה של מערכת היחסים בין קרנות הפנסיה לבין העמיתים, אשר מאופיינת בפערי מידע משמעותיים ויחסי כוחות בלתי שוויוניים, נפסק בעניין רפפורט כי על קרנות הפנסיה מוטלת חובת גילוי יזומה, רחבה ומוגברת כלפי העמיתים. כמו גם, חובות אמון, נאמנות ותום לב מוגבר במקרים שבהם עומד להיגרם נזק למבוטח עקב הפסקת הפקדת התשלומים לקרן (שם, בעמ' 641-636).

 

  1. יצוין, כי חובות האמון, הנאמנות והזהירות אשר תחילה הוטלו על קרנות הפנסיה מכוח ההלכה הפסוקה, מעוגנות כיום גם בסעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אשר כותרתו "נאמנות וטובת העמיתים", הקובע כך:

 

3.(א) חברה מנהלת תשמש נאמן על נכסי קופות הגמל שבניהולה, לטובת העמיתים.

(ב) בניהול נכסי קופות הגמל, במתן שירות לעמיתיהן ובמילוי שאר תפקידיה לפי הוראות חוק זה, תפעל החברה המנהלת באמונה ובשקידה לטובת כל אחד מהעמיתים, לא תפלה בין הזכויות המוקנות לאותם עמיתים ולא תעדיף כל ענין וכל שיקול על פני טובתם.

(ג) חברה מנהלת תנהג בזהירות וברמת מיומנות שנאמן מיומן היה נוהג בהן בנסיבות דומות, ותנקוט את כל האמצעים הסבירים לשם שמירה על נכסי קופות הגמל שבניהולה ועל הזכויות הנובעות מנכסים אלה.

(ד) הוראות סעיף זה יחולו – (1) לגבי כל קופת גמל שבניהול החברה המנהלת, בנפרד, ולגבי העמיתים בכל קופת גמל כאמור; (2) על כל מי שעוסק מטעם החברה המנהלת בניהול נכסי קופות הגמל.

 (ה) בסעיף זה, "עמית" – לרבות עובד של עמית-מעביד, וכן מוטב של עמית או עובד כאמור, לאחר מותם."

 

  1. חובת הגילוי המוגברת המוטלת על קרנות הפנסיה, הכוללת בתוכה גם "חובת גילוי יזום", מחייבת את הקרן להפנות את תשומת ליבו של המבוטח לכך שהפקדותיו הסתיימו; ולכך שבהעדר תשלום עתיד להיפגע היקף הכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה (עניין רפפורט, בעמ' 638).

 

  1. לצד זאת, משמעותה של חובה זו אינה מתן ייעוץ פנסיוני למבוטח אלא תכליתה "להביא בפני העמית את עובדות היסוד המהותיות ליישום תכלית ההתקשרות הפנסיונית, ולכל הפחות להתריע בפניו על הצורך לבדוק את אותן עובדות כדי למנוע את 'הנזק', למשל, אובדן כיסוי" (ע"ע (ארצי) 17754-11-14‏ ח'דר - מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, פסקה 10 (26.4.2015); להלן).

 

  1. במקרה שלפנינו, נטען לקיומו של פער בן חודש בכיסוי הביטוחי, וזאת כאשר בסמוך לשליחת מכתב ההתראה חזר העובד להפקיד תשלומים באותה קרן פנסיה, שבה יש לו היסטוריית פעילות, ואשר לה יש את כל המידע והידע הרלבנטיים כדי למנוע את הנזק ולהבטיח כי זכויותיו של המנוח לא ייפגעו. בנסיבות אלה, מן הראוי ומן המצופה היה מקרן הפנסיה לנקוט בפעולות גילוי יזומות, ובתוך כך להביא לידיעת המבוטח את מצב הדברים לאשורם, ולהסביר לו "ברחל בתך הקטנה" את המשמעויות וההשלכות הנובעות מהעדר כיסוי פנסיוני בנסיבות דנן, תוך מתן פתרונות לגופם של דברים.

 

  1. כל אלה לא נעשו במקרה הנוכחי. הקרן שלחה למנוח רק הודעה אחת בנושא הפגיעה הצפויה בכיסוי הביטוחי, אולם הודעה זו נשלחה בצירוף הודעה לשינוי דמי ניהול, כשהמסמך של שינוי דמי ניהול היה המסמך הראשון; היא לא יצרה קשר עם המנוח בסמוך לאחר שליחת ההודעה; ואף לא כאשר גילתה כי ההפסקה בתשלומים הייתה זמנית וקצרצרה, וכי בחודש שלאחר מכן כבר הופקדו לזכותו תשלומים בקרן. ממילא, הנתבעת לא ביררה עם המנוח אם הוא מודע להשלכות על כך שהחסיר תשלום לקרן; לא הבהירה לו על פתרונות אפשריים במצב דברים כזה (וראו, חקירת פליישר בעמ' 23 לפרו', ש' 15-14); ומהדוח השנתי לשנת 2015 ששלחה אף הוצג כי המנוח היה מבוטח באופן רציף משנת 2012.

 

  1. בשונה מהנטען, אין גם במכתב ההצטרפות מחדש שלפי הטענה מבטחים מסרה למנוח כדי ללמד שיצאה בידי חובה. אדרבה – מכתב זה מלמד כי היה ראוי שמבטחים תפעיל שיקול דעת מדוד ושכל ישר, ותפנה בעל פה למנוח באופן יזום וישיר בסוגיה, לפני שהיא מצרפת אותו "באופן אוטומטי" לתוכנית ביטוחית חדשה.

 

  1. מסקנה זו מתחייבת נוכח ייחודיותו של שוק החיסכון הפנסיוני, בהינתן פערי הכוחות הניכרים בין קרנות הפנסיה לעמיתים ובשים לב לדרישת תום הלב המוגברת ועקרון הגילוי המלא הנובעים מהיחסים המיוחדים שבין הצדדים.

 

  1. אשר על כן, הוכח במידה הדרושה כי מבטחים הפרה את חובותיה המוגברות כלפי המנוח, ואנו מורים כי בנסיבות העניין יש להכיר במעמדו כעמית פעיל משנת 2012.

 

  1. בשולי הדברים, חשוב להבהיר ולחדד כי מסקנה זו נובעת מנסיבותיו הייחודיות של המקרה; ממילא אין משמעותה כי בכל פעם שמבוטח נמנע מלהסדיר את זכויותיו הביטוחיות תוטל על קרן הפנסיה חובה ליצור עימו קשר ישיר על מנת להסביר לו את הזיקה שבין העדר התשלום לאובדן תגמולי הביטוח והכיסוי הביטוחי. כך בייחוד כשמדובר בפרק זמן ניכר שבו נמנע המבוטח מלטפל בענייניו הביטוחיים, על אף ידיעתו בצורך להשלים את דמי התקבולים לקרן.

 

  1. לנוכח האמור לעיל ובמכלול נסיבות המקרה, לא מצאנו צידוק מיוחד ביתר הטענות שהעלתה הנתבעת – והן נדחות.

 

  1. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 30,000 ש"ח.

 

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה .

 

ניתן היום, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

 

 

נציג ציבור עובדים

רפאל אלקובי

 

נציג ציבור מעסיקים

שלמה פארי

 

אייל אברהמי, שופט