האם נזק גוף שנגרם כתוצאה מנתזים של בטון שעפו לעינו של תובע, אשר הביאו לנפילתו מסולם עליו עמד, במהלך יציקת הבטון ושימוש במשאבת בטון הינה בגדר תאונת דרכים?

בית המשפט דן בשאלה האם נזק גוף שנגרם כתוצאה מנתזים של בטון שעפו לעינו של תובע, אשר הביאו לנפילתו מסולם עליו עמד, במהלך יציקת הבטון ושימוש במשאבת בטון הינה בגדר תאונת דרכים?

 

 

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 18448-09-18

 

 

 

	לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן
התובע		פלוני
נגד
הנתבעים		1. ____ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ   3. ____ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין חלקי

 

בפניי תביעה לנזקי גוף בגין תאונת עבודה שארעה לתובע. התביעה היא תביעה חילופית מחד לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: החוק), ולחילופין, בהתאם להוראות פקודת הנזיקין. פסק הדין החלקי יעסוק בשאלה האם אירוע התאונה מהווה תאונת דרכים, אם לאו, ובמיוחד בשאלה האם התובע נפגע עקב ניצול הכוח המכני של הרכב המעורב.

 

רקע וטענות הצדדים

 

1. התובע, יליד 1993, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.3.2015. עובר לאירוע התאונה התובע עבד באתר בניה (תוספת בניה לבניין קיים - 2 קומות של ממ"דים) בשכונת בת גלים בחיפה. הנתבע 3 היה באותה עת המעביד של התובע ואילו נתבעת 4 מבטחת המעביד בביטוח חבות מעבידים.

 

               על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך עבודתו של התובע, הוא התבקש לשחרר כבל חשמל שנתקע בפיגום החיצוני בגובה. לצורך כך, התובע נדרש להציב סולם על הפיגום בגובה של כ-1.5 מטר מהקרקע ולעמוד על הסולם על מנת להגיע ולשחרר את הכבל התקוע. בו זמנית בוצעו במקביל עבודות יציקת בטון לגג האחרון של הממ"דים באמצעות משאבת בטון. בזמן פעולת המשאבה עפו נתזים של בטון. התובע בהיותו מטפס על הסולם ומביט כלפי מעלה לשחרור הכבל, לפתע נתז בטון עף מהמשאבה ונכנס לתוך עינו של התובע, כתוצאה מכך איבד התובע את שיווי משקלו ונפל מהסולם ארצה. בזמן הנפילה נתקלה ידו של התובע בברזל שבלט מהפיגום וכתוצאה מכך נגרם נזק לידו הימנית של התובע. בזמן אירוע התאונה נטען כי המשאבה הופעלה על ידי הנתבע 1 ואילו נתבעת 2 ביטחה את המשאבה בעזרתה בוצעה היציקה הרלבנטית בביטוח חובה.

 

2. בכתב ההגנה של נתבעים 1-2 הודו כי נתבעת 2 ביטחה את המשאבה בזמן אירוע התאונה בביטוח חובה. יחד עם זאת, הוכחשו נסיבות אירוע התאונה למעט עצם אירועה. כן הוכחש כי המשאבה המבוטחת פעלה באתר הבניה בעת אירוע התאונה נשוא כתב התביעה, או כי הנתבע 1 היה מפעיל המשאבה (ראו: סעיף 2 לכתב ההגנה בו הוכחשו סעיפים 1-2 לכתב התביעה).

 

               הנתבעים 3-4 טענו בכתב הגנתם כי עובדות אירוע המקרה אינן ידועות להם כהווייתן וכן הכחישו את חבותם הנזיקית לאירוע התאונה. בנוסף טענו כי התאונה היא בגדר תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

 

               בשים לב למחלוקת זו, ולאחר שהליך של הגשת תחשיבי נזק לא הוביל לסיום התיק, הוריתי על שמיעת התיק בשאלה האם התובע נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק, ובהמשך התווספה שאלה נוספת - האם משאבת הבטון שבוטחה על ידי נתבעת 2 הייתה באתר ונעשה בה שימוש לצורך היציקה בעת אירוע התאונה.

 

לצורך כך נשמעה עדות התובע, עד מטעמו מר יוסף ג'מאל יאסין - פועל שעבד בעת הרלבנטית ביחד עם התובע, עדות מר נדב אזולאי - מנהל בחברה שבבעלותה משאבת הבטון הרלבנטית, ועדות הנתבע 1. בנוסף הצדדים הגישו תיקי מוצגים אליהם אפנה בהמשך. הנתבעים לא הביאו עדים מטעמם.

 

הכרעה ודיון

 

3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בעדויות שהובאו לפניי ובראיות הנוספות שנכללו בתיקי המוצגים, הגעתי למסקנה שהתאונה במסגרתה נפגע התובע היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק. הדיון להלן יתחלק לשני שלבים: השלב הראשון נסיבות אירוע התאונה, לרבות השאלה מה גרם לנפילת התובע, האם נפל כתוצאה מהזרמת הבטון במשאבה ונתזי בטון שעפו לעיניו, והאם בזמן הנפילה הכוח המכני של המשאבה היה מופעל והאם גרם לנפילת התובע. בשלב השני אדון בשאלה המשפטית האם הנסיבות שהוכחו לפניי מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

 

נסיבות אירוע התאונה

 

4. בטרם אפרט את המסקנות והראיות שהובילו אותי לקביעה לפיה עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו העובדתית כמפורט לעיל, אסיר מדרכי שתי טענות שהעלו הנתבעים 1-2 בסיכומיהם. טענה ראשונה, שעדות התובע, לפיה בטון פגע בעיניו, היא עדות יחידה. לא רק שמדובר בעדות יחידה, אלא הרף הראייתי הנדרש במקרה כגון זה, לעניות דעת נתבעים 1 – 2, הוא רף העולה על הרף הנדרש במשפט אזרחי, קרי: הוכחה ברף העולה על מאזן הסתברויות של  51%. טענה שנייה היא, שדוח"ות משרד העבודה, שהוגשו כחלק ממוצגי התובע, אוצרים בתוכם עדויות מפי השמועה, ולכן הם אינן עדויות קבילות ולא ניתן להסתמך עליהן במשפט זה.

 

5. באשר לטענה הראשונה, אכן לצורך הוכחת העובדה שבטון פגע בעיניו של התובע הובאה עדות יחידה מפי התובע, כאשר יתר העדים שהובאו לא ראו את התאונה עצמה וחלקם אישרו כי ראו את התובע רק אחרי הנפילה הנטענת. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 קובע:

 

"54.              פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו..."

 

 עדות בעל דין לא תיחשב כ"עדות יחידה", ולא יחולו עליה הכללים של עדות יחידה, במקרה בו יש לעדות סיוע. בענייננו, כפי שנראה להלן הנתבע מס' 3 הודה מחוץ לכותלי בית המשפט ומודה גם כעת בגרסת התובע, ולכן אינני בטוח כי ניתן לראות בעדות התובע עדות יחידה. סיוע נוסף לעדות התובע היא עדות הנתבע מס' 3 ונתבע מס' 1 – מפעיל המשאבה – כי באותה עת הייתה יציקה של בטון. לכן יש בכל כדי להוות סיוע לעדות התובע, ומשכך לא חלים כללי ההכרעה בעדות יחידה (למקרה בו לעדות יחידה יש סיוע ואין תחולה של סעיף 54 לפקודת הראיות ראו: ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאגור נ' סונול ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (9.5.2011)). אך לצורכי הדיון, אצא מנקודת הנחה, שמדובר בעדות יחידה ואראה להלן כי התובע עומד בתנאי סעיף 54 לפקודת הראיות.

על עדות יחידה חלים הכללים כקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות והפסיקה שפירשה סעיף זה, לפיהם על בית המשפט להזהיר את עצמו כי מדובר בעדות יחידה ועליו  לנמק מדוע הוא מקבל את התביעה על סמך העדות היחידה (ראו:  ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ' פיירמנס אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 93 [1979]). יחד עם זאת, אין בידי להסכים לחלקה השני של הטענה ולפיה במקרה זה הרף הראייתי הנדרש הוא רף הגבוה במאזן הסתברויות.  בטרם חוקק סעיף 54 לפקוד הראיות חל סעיף 6 לפקודת העדות לפיו על מנת שבית משפט יכריע במשפט על סמך עדות יחידה, דרוש סיוע לעדות. דרישה כזו כבר אינה חלה והיא הוחלפה בסעיף 54 לפקודת הראיות בחובת ההנמקה, כאמור לעיל. אין דרישה לרף ראייתי מוגבר, כפי שבסורים הנתבעים 1 -2, ורף כזה יחול רק במקרים קונקרטיים כגון מקרה בו צד מיחס לצד שכנגד ביצוע עבירה פלילית או תרמית (ראו: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012)). לכן לדוגמא בע"א , בו הסתמך בעל דין על עדות יחידה לצורך הוכחת טענת חוסר תום לב, הסתפק בית המשפט ברף ראייתי של מאזן הסתברויות וקבע כי המערער לא הרים רף זה במאזן הסתברויות (ראו: ע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דסקונט למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (29.1.2017) סעיף 4 לחוות דעת של השופטת ברון וכן דברי השופט ג'בראן בסוף פסק הדין).

 

6. באשר לטענה השנייה, ולפיה מסמכים שנערכו על ידי משרד העבודה מהווים למעשה עדות מפי השמועה, אני מסכים לאבחנתו של ב"כ נתבעים 1-2 כי מדובר בעדויות מפי השמועה, אך יחד עם זאת יש לדחות את הטענה שלא ניתן להסתמך על עדויות אלה במשפט זה. במשפט אזרחי הכלל הוא, שאם הצד שכנגד לא התנגד בעת הגשת העדויות או השמעתן, בנימוק שאלו מהוות עדות שמיעה, הוא מפספס את המועד להעלאת טענות אלה בשלב מאוחר יותר.

בענייננו, הוריתי לצדדים ביום 22.1.2021 על הגשת תיקי מוצגים ורשימת עדים. כמו כן, קבעתי באותה החלטה כי "כל צד שמתנגד למסמך בתיק המוצגים של חברו, יודיע לבית המשפט בתוך 14 יום לאלו מסמכים הוא מתנגד וסיבת ההתנגדות, אחרת לא אשמע התנגדויות להגשת מוצגים מסוימים". עוד קבעתי, כי דיון בהתנגדויות ייעשה בישיבת הקדם שנקבעה לצורך כך. ב"כ נתבעים 1-2 לא הודיע לאחר הגשת המוצגים ועד לישיבת ההוכחות שהתקיימה, שהוא מתנגד להגשת אותם מוצגים. גם בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה או השנייה לא עלתה שום טענה כי הוא מתנגד להגשת המוצגים, מאחר והם כוללים בתוכם עדויות מפי השמועה, ובכך פספס את המועד להעלאת ההתנגדויות לעדויות מפי השמועה. על כן ניתן להסתמך על דוחות החקירה והמסמכים שנערכו על ידי משרד העבודה כראיה בתיק זה.

 

7. לאחר הדברים הנ"ל בהם הכרענו בטענות ראייתיות מקדמיות, אני קובע שעלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לפיה הוא נפגע כתוצאה מנתזים של בטון שעפו לעינו, וכתוצאה מכך הוא נפל מהסולם עליו עמד, כאשר כל זה ארע במהלך יציקת הבטון ושימוש במשאבת הבטון. להלן אפרט ואנמק.

ראשית, עדות התובע הייתה עדות אמינה עליי, לא נפלו בה סתירות או פרכות היורדות לשורש העדות, ואם היו סתירות - הן היו סתירות מינוריות שמטבע הדברים ועם חלוף הזמן אך טבעי שהתובע לא יזכור או לא ידייק בפרטים מסוימים. יש לזכור בנוסף כי מדובר בתובע שנפגע בצורה קשה, כאשר כתוצאה מהתאונה נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 60% ביד, זאת בנוסף על נכות נפשית. לכן אין לדקדק עם התובע על שלא דייק או לא זכר פרטים מסוימים כפי שניסו נתבעים 1-2 לעשות. 

 

               על פי עדות התובע, הוא עבד אצל נתבע 3 בבניית שני ממ"דים חדשים בשכונת בת גלים בחיפה. מדובר בתוספת בניה לבניין שהיה כבר קיים. באותו יום עסקו ביציקת בטון בנוגע לממ"ד בקומה השנייה. במהלך אותה יציקה התובע עלה על סולם על מנת להוציא כבל חשמלי שלא היה אמור להיות שם. התובע מסר שאם הכבל היה נותר שם ובטון יפגע בו, הדבר עלול להוביל להתנתקות הזרם החשמלי. התובע הניח סולם על המרפסת בסמוך לממ"דים שהיו בתהליך יציקה. התובע עלה על הסולם על מנת להוציא את הכבל, הסתכל למעלה ובמקום "הייתה משאבה יציקה (צ.ל יצקה - א.כ.) בטון בפרצוף שלי". התובע מסר עוד, כי הסתכל למעלה על מנת להוציא את הכבל והמשאבה "הכניסה לי בטון". כתוצאה מכך התובע מעיד כי נפל וברזל נכנס לידו ויצא מהצד השני וכתוצאה מכך הוא איבד את ההכרה. בנוסף העיד התובע, כי כשאמר שמשאבה הייתה מעליו התכוון ששרוול המשאבה, דהיינו הצינור של השרוול, הוא שהיה מעליו ולא המשאבה עצמה (ראו: עדות התובע עמוד 2 שורה 29 עד עמוד 3 שורה 14).

 

               לאחר מכן נשאל התובע כיצד הוא יודע שהמשאבה הייתה בפעולה בעת התאונה ועל כך השיב "כי היינו מציקים (צ.ל יוצקים - א.כ.) והייתה יציקה. בזמן יציקה אנחנו שם, אין לנו מה לעשות חוץ מיציקה שם" (עמוד 3 שורות 8-9). כאמור, עדות התובע בעניין זה היא עדות אמינה עליי.

               למותר לציין כי ההלכה הפסוקה קבעה כי מתן אמון מלא בעדות בעל דין, יש בה כד לספק את חובת ההנמקה הקבועה בסעיף 54 לפקודת הראיות (ראו: ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח ז"ל נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679,  681 (1973)).

 

8. שנית, המעביד אומנם לא ראה את התאונה עצמה, כפי שמסר במשטרה בעדותו מיום התאונה מיד לאחריה. לטענתו הוא הגיע למקום התאונה כששמע צעקות. על פי ההודעה התאונה הייתה בשעה 16:45. הוא הוביל לאחר מכן את התובע ברכבו לבית והחולים (שהיה בסמיכות מקום), ואת ההודעה לשוטרים מסר רבע שעה לאחר מכן בשעה 17:00.  בהודעה למשטרה, מסר כי התובע היה על סולם "מה שהבנתי שהוא החליק וידו נתקעה בפיגום, כך אמרו לי העובדים." (ההדגשה שלי – א.כ.). כלומר גרסת ההחלקה  היא מפי העובדים (ולא מפי התובע). כשהתבקש לפרט כיצד התובע החליק השיב: "הבנתי שהוא היה על מרפסת ומשם הביאו אותו...הגובה של הפיגום של המרפסת מגובה של חצי מטר לערך לכן אני אחזור לשטח לבדוק מה קרה." (ההדגשה שלי – א.כ.).

               הנתבעים 1 – 2 מפנים לגרסת ההחלקה שמסר המעביד, כשוללת את גרסת התובע  לנתזי בטון שעפו ופגעו בעינו.  אולם גרסה זו, היא עדות מפי השמועה שמסרו עובדים אחרים לנתבע מס' 3, ולא התובע למעביד. יתרה מכך, מדובר בבירור ראשוני שערך המעביד מול עובדים אחרים ולא התובע, ואין מדובר בבירור ממצה. לכן משקל עדות המעביד במשטרה לפיה התובע נפל עקב החלקה הוא משקל נמוך. בעוד, ומאידך, אני מיחס משקל גבוה לגרסה שמסר המעביד ביום למחרת, למפקח מטעם משרד העבודה, לפיה התובע נפגע מנתזי בטון, כפי שפרט להלן.

 

 

9. שלישית, למשרד העבודה המעביד מסר יום למחרת כי התובע נפגע מנתזי בטון עת עמד על סולם. משרד העבודה מסר במכתב שצורף לתעודת עובד ציבור, כי בעקבות דיווח טלפוני שהתקבל למשרדם, מפקח בשם אנטולי פודולוני בדק את נסיבות התאונה ופירט את ממצאיו והתרשמותו. הדיווח התקבל ביום 8.3.2015 על גבי טופס הודעה על תאונת עבודה ממעסיקו של התובע. המפקח ביקר במקום, הבחין בליקויי בטיחות מסוימים, אשר אינם קשורים באופן ישיר להתרחשות התאונה, ועל כן שלח בעקבות כך דוח ביקור לקבלן (ראו: מכתב משרד העבודה החתום על ידי גיל אורן מיום 23.4.2020 במוצגי התובע). לתעודת עובד הציבור שנערכה על ידי משרד העבודה צורף מכתבו של אותו מפקח שנערך ביום 18.3.2015 ובו נכתב כדלקמן:

 

 

"1.         הודעה טלפונית על התאונה קיבל סגן מפקח אזורי פנחס ברי בתאריך 6.3.2015 בשעה 17:15 לערך מיומנאי אסלאן ממשטרת חיפה. הגעתי למקום התאונה למחרת האירוע בבוקר ונפגשתי עם יוסף מנשה ואשתו רחל - בעלי דירה מספר 1 בבית מספר 31 ברח' שרל לוץ. יוסף מסר כי הוא ושכנו בקומה א' ליאוניד קוגל בונים שני ממ"דים ושתי מרפסות בקומת כניסה ובקומה א'. עבודה מתבצעת ע"י קבלן ראיף המאם מטמרה שכוללת עבודות בטון, ריצוף, טיח, חשמל. יוסף ואשתו לא היו בבית בעת קרות התאונה.

2. באותו יום נפגשתי עם קבלן ראיף המאם, אשר הצביע לי על מקום התאונה. לדבריו, ביום קרות התאונה עבדים הרכיבו טפסות ליציקת ממ"ד ומרפסת בקומה א'. אחרי צהריים החלו עובדים ביציקת בטון. מאליק המאם עבד במקום במפלס קרקע כעוזר טפסן ועסק בהכנת לוחות/קרשים לטפסות. בשעה 16:30 מאליק התחיל לאסוף כלי עבודה למחסן בקומת כניסה. כדי לשחרר כבל מאריך למסור חשמלי, אשר היה מקושר לפיגום זקפים בגובה כ-2.5 מ', מאליק עלה על סולם עץ מתקפל בגובה 1.5 מ'. בהיותו על סולם נפלו על פניו רסיסי בטון מיציקה שהתבצעה מעליו. מאליק איבד שיווי משקל ונפל מסולם. תוך כדי נפילתו נפצע מאליק ביד ימין מפין ברזל בזקף הפיגום". (ההדגשה שלי – א.כ.)

 

מדובר בגרסה של בעל דין (נתבע 3) שנמסרה יום למחרת האירוע. אמנם נתבע 3 לא העיד לפניי, אך גרסתו שנרשמה על ידי מפקח העבודה התקבלה כפי שהיא ללא שהנתבעות התנגדו לה, בלא שנדרשה על ידי הנתבעות חקירה של מפקח העבודה או הנתבע 3, ועל כן יש לקבלה כגרסה נכונה ומחזקת בצורה משמעותית את גרסת התובע. בהקשר זה נתבעים 1-2 טענו שהתובע לא הביא את נתבע 3 לעדות. לעניות דעתי "פגם" זה מתרפא נוכח הבאת עדותו של נתבע 3 באמצעות הדוח שערך המפקח אנטולי מיום 18.3.2015, דו"ח שהוגש ללא התנגדות. אני מעדיף גרסה זו על פני הגרסה שמסר המעביד במשטרה, שכן המעביד בהודעתו במשטרה סייג את עצמו וביקש לחזור לשטח ולברר פרטים. לכן סביר להניח כי הגרסה השונה נובע מאותו בירור שערך.

 

               יתרה מכך, אין ממש בטענת נתבעים 1-2, שעלתה בסיכומיהם, לפיה הגרסה שהתובע נפל מסולם היא גרסה שהועלתה אך ורק על ידי התובע בעדותו לפניי ואין לה זכר במסמכים אחרים. הנתבע 3 כבר למחרת האירוע טען בפני המפקח כי התובע נפל מסולם ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 בהקשר זה. גם בטופס דיווח על תאונה שערך המעביד נתבע 3 נרשם לצד "סוג התאונה" (סעיף 4) "נפל מעל סולם". גם בהודעה במשטרה מסר המעביד כי התובע היה על סולם.

 

10. אוסיף עוד, כי גרסת המעביד שהועלתה בפני מפקח העבודה יש בה מימד של אמינות, מאחר והיא גרסה המסבכת אותו הן בפן הנזיקי ובשאלה האם הוא התרשל כלפי התובע, והן בפן הפלילי בכל הקשור לאחריותו בגין אי שמירת כללי הבטיחות בעבודה. מתן הוראות לעובדים לעבוד מתחת ליציקה פעילה יש בה הצבת העובדים בפני סכנה. כפי שהעיד הנתבע 1 לפניי, לא נהוג לעבוד בעבודות אחרות על פיגומים מתחת ליציקה, שכן נתזי בטון עלולים להתעופף על אותם עובדים. לכן מסירת גרסה כזו על ידי המעביד, בניגוד לאינטרס שלו, יש בה כדי ללמד על מהימנותה של הגרסה.

 

               נתבעות 1-2 תלו את יהבם בכך שבדוח הביקור שערך מפקח העבודה לא צוין שהתובע נפגע כתוצאה מנתז של בטון בעת היציקה, או לא מוזכרת משאבת הבטון במאומה. אינני מקבל טענה זו בשים לב לכך שבמכתב מיום 23.4.2020 מטעם גיל אורן נאמר במפורש שהתאונה הנ"ל לא נחקרה על ידי משרדנו וכי דוח הביקור מתייחס לליקויים אחרים שנמצאו באתר ולכן אין לצפות כי באותו דוח ביקור תהיה התייחסות לנסיבות אירוע התאונה ולמסקנות הבטיחותיות המתבקשות מכך.

 

               הלכה הפסוקה קבעה כי מסירת גרסה תואמת בסמוך לאחר התאונה יש בה משום לחזק את התביעה ולכן בית משפט העליון לא התערב במסקנת בית משפט קמא לפיה התובע נפגעה בתאונת דרכים למרות שהייתה זו עדות יחידה והתגלו סתירות בעדות התובעת (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689). 

 

 

11           רביעית, תימוכין לגרסת התובע ניתן למצוא בהודעה על פגיעה בעבודה שצורפה לתיק המוצגים מטעם התביעה ונחתמה ביום 11.6.2015. באותה הודעה נרשמה הגרסה כדלקמן: "עמדתי על סולם בגובה כ-1.5 מ' בקומות עליונות של הבניין בוצעו עבודות עם משאבת בטון. בזמן פעולת משאבה עפים נתזים, אחד מנתזי הבטון נכנס לי לעין, איבדתי שיווי משקל ונפלתי". המעביד אישר בסוף הטופס בחתימתו את הגשת התביעה ובסעיף 15 הצהיר כדלקמן: "אנו החתומים מטה מאשרים, כי הפרטים שמסר העובד ומסרנו... בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו". לאחר משפט זה קיימת אפשרות למעביד להסתייג מפרטים מסוימים בהתאם לשיקול דעתו, אך במקום המיועד לכך המעביד לא הסתייג מגרסת התובע.

 

               נתבעים 1-2 טוענים שאין לקבל ראיה זו, מאחר והיא משמשת סיוע עצמי של התובע. אין בידי לקבל טענה זו. היה על הנתבעים 1-2 להתנגד להגשת ראיה זו והם לא עשו כן. בנוסף, לא ניתן לומר כי חתימת המעביד על אותו טופס ואי הסתייגות מאותה גרסה משמשת כסיוע עצמי לתובע ולכן גם לגופו של עניין הטענה אינה מדויקת.

 

12. ער אני לפסיקה שניתנה ברע"א 7218/20 פלונית נ' עמינח תעשיית רהיטים ומזרנים בע"מ [פורסם בנבו] (1.12.2020), לפיה "העובדה שהמעביד חתם על הטופס אינה בגדר ראיה קונקלוסיבית ואינה בהכרח הודאת בעל דין." בית משפט פסק כי כל מקרה ונסיבותיו, תוך שהוא קובע:

 

"כל מקרה ומקרה ונסיבותיו, ובין היתר, יש מקרים שבהם הטופס מפרט את נסיבות האירוע כדבעי ויש מקרים בהם הטופס לאקוני, יש מקרים בהם המעביד חי מפי עובדו ויש מקרים בהם המעביד או מי מטעמו היו עדים לאירוע, יש מקרים בהם המעביד טעה או הוטעה ועוד."

 

               ברי כי ככל הנראה מקור המידע, לפיו התובע נפגע מנתזי בטון, הוא התובע. עוד אני מסיק מהראיות כי מדובר במעביד מעורב שעשה צעדים לברר את הנסיבות. כך עולה מעדותו במשטרה. עצם העובדה כי הדברים נמסרו, למפקח מטעם משרד העבודה, בסמוך לאחר התאונה כתוצאה מבירור שעשה המעביד, מלמד על מהימנות הגרסה. הגרסה שנמסרה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה לאחר כשלושה חודשים אף תואם ת הגרסה שנמסרה למפקח מטעם משרד העבודה. לא ניתן לומר וגם לא הוכח כי הגרסה נמסרה על מנת ליצור יש מאין ועל מנת לנתב תביעה אפשרית למסלול של תאונת דרכים, בשים לב כי מדובר בגרסה מיום לאחר התאונה.

 

13. באשר לתביעה לקביעת דרגת נכות שהוגשה במהלך החקירה הנגדית של התובע, התובע אישר חתימתו על טופס זה (עמ' 14 ש' 25). התרתי את הגשת המסמך רק לעצם החתימה של התובע, תוך שקבעתי כי התובע טרם נשאל לגבי התוכן האם הוא אמת, וכן לאור טענת התובע טען כי יוצג על ידי עו"ד קודם עו"ד כהן שלא היה לו קשר איתו למעט בשלב מסירת התיק. כשנשאל האם מילא את הטופס בכתב ידו השיב שאינו יודע לכתוב בעברית (עמ' 17). במהלך עדותו כשנשאל האם עו"ד כהן עבר עמו סעיף סעיף באותו טופס, השיב התובע "לא עבר איתי על כלום" (עמ' 18 ש' 22). אולם בהתעלם ממחלוקת זו תוכן המסמך אינו סותר את האמור בתביעה. רשום בו "נפילה מגובה בעקבותיה נגרמה חבלה קשה ביד ימין." עצם העובדה כי נמסרה בו גרסה תמציתית אינו מעיד כי לא היו נתזי בטון או כי לא עמד על סולם. מטרת המסמך היא לקדם תביעה של קביעת דרגת נכות. התביעה לדמי פגיעה כבר הוכרה. לכן בשלב זה אינן כל חשיבות לגרסה לצורך קידות תביעת הנכות. לכן אני מיחס משקל אפסי לאי ציון פרטים כנ"ל.

 

              

14. חמישית, חיזוק לגרסת התובע היא העובדה שהוכח כי התאונה אירעה במהלך היציקה. כך מסר המעביד במשטרה ביום התאונה. כך גם מסר הנתבע מס' 1 כי התאונה אירעה במהלך היציקה ולא לפניה או בתומה. הנתבע מס' 1 מסר כי אינו יודע אם ברגע הספציפי המשאבה הייתה מופעלת והבטון הוזרם דרכה, כי הוא אינו זוכר פרט זה. אך יחד עם זאת, הוא מסר כי בעת התאונה עמד על המשאבה, ולדעתי ניתן לקבוע כי קיימת סבירות  שאכן התאונה אירעה בעת שהמשאבה הייתה מופעלת והזרימה בטון.  הנתבע מס' 1 מסר בעדותו, כי בעת הזרמת הבטון הוא עמד בחלקה האחורי של המשאבה ליד הסל, ותקשר עם הפועלים שביצעו את היציקה. עוד מסר כי אם היו הפסקות משמעותיות בהפעלת המשאבה או בהזרמת הבטון, כגון המתנה למערבל בטון שטרם הגיע, היה ממתין בקבינה של הנהג. לכן לדעתי עצם הימצאותו של נתבע מס' 1 על המשאבה ליד הסל, בזמן התאונה,  בשילוב עדות התובע האמינה עליי, לפיה נפגע מנתזי בטון שפגעו בעיניו, מחזק את הסבירות, לפיה התאונה אירעה בעת שהמשאבה הייתה מופעלת ברף ראייתי העולה על מאזן הסתברויות. חיזוק נוסף ניתן למצוא בעדות התובע כי שרוול המשאבה היה מעליו בעת התאונה.

              

גם עד התביעה, יוסף ג'מאל יאסין אישר כי התאונה אירעה בזמן יציקה וכי המשאבה פעלה ובטון זרם. תפקידו היה לעמוד על הפיגום ולדפוק על "הקרשים שיוריד את הבטון." (עמ' 22 ש' 54 – 55). כששאלתי אותו איך הוא יודע שהמשאבה פעלה והזרימה בטון באותו רגע העיד "הייתה זרימה של בטון" וכוונתו זרימה היכן שהיו הקרשים. עוד הוסיף כי גם אם לא הסתכל וראה זורם הוא ידע שהמשאה עובדת ומזרימה בטון "כי הוויברציה של המשאבה עצמה שנותנת דפיקות." (עמ' 23 ש' 47). עוד אישר כי בזמן שהתובע עלה על הסולם המשאבה השמיעה קולות "כאלה" (עמ' 23 ש' 54). אמנם העד לא ראה את הנפילה עצמה אך הוא יודע את מועדה ויכול להשיב לשאלה האם הייתה הזרמה של בטון. כפי שהעיד: "בצעקה אני רצתי אליו, אני על הפיגום, יש לי גישה לרוץ אליו." (עמ' 26 ש' 5 – 6).

הנתבעים 1 – 2 הגישו את הודעת העד במשטרה נ/2. אין בהודעה זו כדי לגרוע מדברי העד לפני. בא כוח נתבעים 1 – 2 הטיח בעד בי במשטרה אמר שראה את הנפילה, ובעדותו לפני אמר שלא ראה. לא כך אמר העד במשטרה העד אמר כי התובע נפל והוא ראה שהתובע נחבל בראש. אין אמרה שהוא ראה את הנפילה עצמה.

 

               לבסוף, הנתבעים 1 – 2 העלו בסיכומיהם את האפשרות לפיה ייתכן שנתזי הבטון מקום בוויברטור שהפעילו הפועלים שביצעו את היציקה. אולם טענה זו לא נתמכה בשום עדות. הנתבעים  1- 2 לא הביאו שום עדות שתתמוך בטענה זו או תעלה אפשרות זו. לכן אני קובע כי תרחיש זה לא הוכח או לא הוכח כי הוא בעל סבירות ממשית.

 

15. לסיכום אני מקבל את גרסת התובע לפיה נתז של בטון פגע בעינו עת עמד על סולם ובעקבות כך הוא איבד שיווי משקל ונפל. עוד אני מקבל את טענת התובע לפיה הנתז הוא כתוצאה מהזרמת בטון על ידי המשאבה לצורך יציקת הגג והקירות של הממ"ד באתר בו עבדו.

               אין מחלוקת כיום כי אותה משאבה מבוטחת על ידי הנתבעת מס' 2, כי במקום הייתה אך ורק משאבה זו והיא המשאבה שבעזרתה בוצעה היציקה, זאת על פי עדות מנהל חברת המשאבות וכן נתבע מס' 1 שהעידו לפני.

 

               אין לזקוף לחובת התובע על שלא הביא עדים נוספים כגון פועלים נוספים או המעביד. התובע הביא די ראיות לצורך הוכחת תביעתו. התובע אינו צריך להביא ראיות מקסימאליות להוכחת התביעה, אל די לו בהרמת הנטל במאזן הסתברויות (ראו: ע"א 9656/05  נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו] (27.7.2008).

 

התאונה היא תאונת דרכים

 

16. הצדדים מיקדו את טענותיהם בעניין החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק. נתבע מס' 1 העיד לפני כי על מנת שבטון יוזרם למקום היציקה יש צורך בכוח המכני של הרכב. על כך אין מחלוקת בית הצדדים.

 

בכך לא שגי. על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ניצול הכוח המכני של הרכב לביו אירוע התאונה. מהבחינה העובדתית כבר קבעתי כי מתקיים קשר סיבת.

מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי חל מבחן הסיכון. בית משפט העליון דן מספר פעמים בסיטואציות בהן היה מעורבות משאבות בטון, ובהן התעוררו שאלות של קשר סיבתי, ובהן  ראה בניצול הכוח המכאני בשתי סיטואציות: או בתנועה של זרוע המשאבה (ראו: ע"א 7006/97 ברקן נ' עזבון המנוח חאג' מוסא, פ"ד נו(1) 776 (2001) בו התחשמל נפגע למוות בעת שזרוע המשאבה הייתה בתנועה ופגע בכבלי חשמל; לעומת מקרה שנידון ע"א 6000/93 עזבון המנוח פוז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד 661 (1996) (להלן: עניין קוואסמה ) בו מנוח התחשמל בעת יציקת בטון עת אחז בשרוול ומהשראת כבלי מתח גבוהה שבסמיכות התחשמל למוות נקבע שלא מדובר בתאונת דרכים מאחר והתאונה לא נגרם מסיכון שיצר הכוח המכאני אלא מהסיכון שיצרו כבלי החשמל); סיטואציה שניה בו הכוח המכאני נאצר באלמנט אחר ולאחר מכן משתחרר ופוגע בנפגע (ראו: רע"א 7454/17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] (7.1.2018) בו נפגע התובע מפיסטון של משאבת בטון. נקבע שהכוח שהיה אצור בפיסטון, ומקורו בכוח המכאני של הרכב, הוא שגרם לתאונה לכן מתקיימת החזקה המרבה).  אני סבור כי המקרה ענייננו נופל לסיטואציה השניה שמניתי לעיל.  המשאבה גורמת למִתְקָף (אימפולס) בהפיעלה כוח מכאני על הבטון והבטון נע ומוזרם על פי התֶנֲע (מומנטום) שיוצר הכוח המכאני.

 

בעניין קוואסמה נאמרו על ידי בית משפט העליון, דברים היפים לענייננו, כדלקמן:

 

 

"אילו נפגע המנוח מהבטון שהוזרם בצינור הנייד, או מזרם חשמלי שמקורו בכוח המוטורי של מנוע המערבל. בשתי דוגמאות אלה ניתן היה לומר כי הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכאני של המערבל יצר."

 

               המחשה יפה לנושא של אצירת כוח מכאני של רכב ניתן למצוא ברע"א 5971/95 עובד לוי, תיעוש האבן והבניה בע"מ נ' שמחון, פ"ד נב(5) 70 (1998) נידון מקרה בו לאחר יציקת בטון קרסה התקרה היצוקה. באותו מקרה נקבע כי ההתמוטטות נגרמה משני גומרים: חבלה בתומכות שאמורות לשאת את הגג היצוק והחלשתן והגורם השני יציקה על הגג תוך שימוש ברכב דו תכליתי לייעוד הטבעי. נקבע כי משנני גורמים אלו גרמו להתמוטטות, והזרמת הבטון לא היה גורם זניח יש לקבוע כי שניהם היוו גורם ממשי ועל כן התאונה היא תאונת דרכים (שכן די להוכיח כי השימוש היה גורם ממשי לאירוע התאונה).

 

17. בענייננו הזרמת הבטון היווה גורם ממשי ודומיננטי בנפילת התובע, שכן עקב פגיעת הבטון שהוזרם בעינו, הוא איבד שיווי משקל ונפל. ניתן לומר כי הסיכון שיצר הכוח המכאני הוא שגרם לאירוע התאונה. לכן מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש בכוח המכאני לאירוע התאונה.

 

התוצאה

 

18. לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה בה נפגע התובע היא תאונת דרכים ועל נתבעים 1 ו- 2 לשאת בנזקיו על פי החוק. התביעה כנגד נתבעים 3 – 4 נדחית.

 

               כל הצדדים טענו להוצאותיהם, וכל הצדדים הסכימו כי מדובר בהוצאות מרובות ולא מבוטלות. הנתבעים 1 – 2 האריכו את הדיון שלא לצורך, עת בישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה ביום 25.2.21 העלו באופן פוזיטיבי לראשונה כי אין הסכמה שהמשאבה המבוטחת על ידי מנורה הייתה באתר וביצעה את יציקת הבטון. נוכח כך אפשרתי לתובע להשלים את ראיותיו.

 

               בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.3.22, לאחר שהתובע עדכן את תיק המוצגים, שב וטען כי אותה משאבה הייתה מעורבת. בא כוח הנתבעים לא אישר טענות אלו, למרות שבא כוח נתבעים 3 – 4 טען כי בא כוח נתבעים 1 -2 יכול לברר עם הנתבע מס' 1, המפעיל של המשאבה. דברים אלו לא זכו למענה הולם.

 

               קר יום לפני ישיבת ההוכחות אשר הייתה קבועה ליום 22.12.22, מצאו לנכון נתבעים 1 -2 להודיע כדלקמן:

 

"רכב משאת הבטון שפרטיו צוינו בכתב התביעה, ואשר בוטח ב'מנורה', היה באתר העבודה בזמן שארעה התאונה נשוא התובענה. אין בכך כדי לאשר שהתאונה ארעה כתוצאה משימוש ברכב משאבת הבטון לרבות בכח המכני לו."

 

               אולם בהצהרה זו לא היה די. בא כוח נתבעים 1 – 2 לא היה מוכן בפתח ישיבת ההוכחות לאשר כי לא היה באתר משאבה אחרת. לכן נאלצתי לשמוע עדות מנהל חברת המשאבות ומפעיל המשאבה, שאישרו בעדותם  כי רק המשאבה נשוא כתב התביעה היא שהייתה באתר.

 

19. המחלוקת האם התובע נפגע כתוצאה מהפעלת הכוח המכאני של המשאבה היא לגיטימית. לא אוכל לקבוע כי בשל מחלוקת זו נתבעים 1 – 2 האריכו את ההליך שלא לצורך. אך לא כך לגבי הימצאות המשאה באתר בעת התאונה וכי אותה משאבה ורק משאבה זו ביצעה את היציקה הרלוונטית. נתבעת מס' 2 נהגה בחוסר תום לב בהעלאתה טענה זו. היא יכלה על נקלה לאשש או להפריך את הטענה , לו עשתה בירור עובדתי קצר עם הגשת כתב ההגנה מטעמה עם מבוטחה. העדים לעניין זה אישור מיד עובדה זו לאחר שעלו על דוכן העדים, לא היה כל קושי במסירת הפרטים. מנהל חברת המשאבות אף ניהל רישום מסודר, הביא סידור עבודה מודפס של אותו יום (נ/3) ממנו עולה כי משאבה מס' 5 היא שביצעה את היציקה. עובדה זו עולה גם מהחשבונית בו רשום כי משאבה מס' 5. לכן הכחשת עובדות אלו הייתה הכחשת סרק, גרמה להארכת ההליך לתקפה של מעל שנה וחצי, גרמה להוצאות מיותרות לתובע שביצע חקירה מטעמו, ונתבעים 3 – 4 שנגררו לבירור טענה זו ובזבוז זמנו של בית המשפט בשים לב כי מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2018, ואנו נמצאים בבירור שאלה מקדמית האם התובע נפגע בתאונת דרכים. מדובר בתובע עם נכות גבוהה ונגרם לו בשל התנהלות זו עינוי דין.

 

 

20. בשים לב לאמור לעיל הנתבעת מס' 2 תישא בהוצאות התובע בסך של 15,000 ₪ ובסכום דומה לנתבעים 3 – 4 וכן לאוצר המדינה.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין החלקי לב"כ הצדדים.

 

 

ניתן היום, כ"ט כסלו תשפ"ג, 23 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.