בית המשפט דן בשאלה האם כיסוי ביטוחי הקיים במסגרת פוליסה תקנית לביטוח רכב, חל גם על בעל הפוליסה ששמו נקוב בתעודת הביטוח או רק על הנהג ששמו נקוב בה?
בבית המשפט העליון |
רע"א 5875/22 |
לפני: |
כבוד השופט י' עמית |
המבקש: |
פלוני |
|
נ ג ד |
המשיבים: |
1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ |
|
2. קרנית -קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים |
|
3. פלוני |
|
4. המוסד לביטוח לאומי |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים צ' ויצמן, ח' קיציס ו-ר' חיימוביץ) מיום 29.06.2022 בת"א 30218-10-21 |
תאריך הישיבה: |
י"ח בכסלו התשפ"ג |
(12.12.2022) |
החלטה |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים צ' ויצמן, ח' קיציס ו-ר' חיימוביץ) בע"א 30218-10-21 מיום 29.6.2022, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין) בת"א 39653-05-14 מיום 6.7.2021, שדחה הודעת צד שלישי ששלח המבקש למשיבה 1 (להלן: הכשרה).
לנוכח האמור, שלח המבקש הודעת צד שלישי כנגד הכשרה. המבקש טען כי על פי פוליסת "נהג נקוב בשם", שהייתה בתוקף ביחס למונית שבה נהג בעת קרות התאונה, קיים עבורו כיסוי ביטוחי בהכשרה. המבקש הבהיר כי ביחס למוניות שבהן משתמשים יותר משני נהגים הוא רכש פוליסת "כל נהג" המפורטת בסעיף 7(א) לפוליסת ביטוח רכב חובה שבתוספת הראשונה להוראות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאי חוזה לביטוח חובה של רכב מנועי), התש"ע-2010 (להלן: הפוליסה התקנית ו-הוראות הפיקוח, בהתאמה). לעומת זאת, ביחס למוניות שבהן משתמש רק נהג אחד, המבקש רכש ביטוח "נהג נקוב שם" לפי ההסדר שחל בסעיף 7(ב) לפוליסה התקנית, הרלוונטי אך למוניות ולאופנועים, והפרמיה המשולמת בגינו נמוכה מזו המשולמת בפוליסת "כל נהג". לשיטתו, על אף שבתעודת הביטוח צוין שם של נהג מונית אחר תחת רובריקת ה"נהג", הואיל ושמו נקוב בתעודת הביטוח כ"בעל הפוליסה", הכיסוי הביטוחי חל גם עליו בעת שנהג במונית. עוד טען כי יש לפרש את סעיף 7(ב) נגד המבטח. לחילופין, טען כי לפי רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (4.6.2019) (להלן: הלכת פיקאלי), יש להורות על שיפוי יחסי.
למען שלמות התמונה, יצוין כי במישור הנזק קבע בית משפט השלום כי נכותה הרפואית של המשיבה כתוצאה מהתאונה עומדת על 23.29% בתחום האורתופדי ותחום העיניים, ונכותה התפקודית עומדת על 45%; כי נזקי המשיבה מוערכים בסך של 234,760 ₪; וכי באשר לניכויי המל"ל, הפער בין תביעת המשיבה לניכויים נמוכים מ-25% ועל כן יש לפצותה ב-25% מהנזק בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בשורה התחתונה, נקבע כי קרנית תשלם למשיבה סך של 58,690 ₪ ולמל"ל 176,070 ₪, והמבקש ישפה את קרנית במלוא הסכומים, בצירוף הוצאות משפט.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות הצדדים
קרנית בתגובתה הצטרפה לטענות הכשרה, ואף הוסיפה כי לפי דברי ההסבר להוראות הפיקוח, ניתן להגביל את הנהיגה ברכב רק לאדם ששמו נקוב בתעודת הביטוח בהקשר זה, קרי נקיבת שמו כנהג; כי מדובר בפרשנות של הוראת חוק, ולא חוזה בין הצדדים, ועל כן לא ניתן לפרשה באופן שונה מזה שפורש עד כה. עוד נטען כי חלה חובה מוגברת על נהגים מקצועיים, כדוגמת המבקש, לבדוק אקטיבית את הכיסוי הביטוחי לנהיגתם; וכי קבלת עמדת המבקש משמעה ביטול נפקות ההבחנה בין שני סוגי הפוליסות.
ביום 12.12.2022 התקיים בפני דיון בבקשה, שבמהלכו התחדדו טענות הצדדים. המבקש עמד על טענתו ולפיה הכיסוי הביטוחי לפי סעיף 7(ב) יחול רק על נהיגתו של אדם שגם קיבל היתר לנהוג במונית, וגם מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח. קרי, לשיטתו, סעיף 7(ב) אך מצמצם את סעיף 7(א), ולא שולל אותו. הכשרה בתגובה עמדה על טענתה בדבר בעלותו הקניינית של בעל הפוליסה ואפשרותו לשנותה ולבטלה לנוכח כך, וכן על השלכות הרוחב ככל שתתקבל עמדת המבקש.
דיון והכרעה
(א) רק בעל הפוליסה, בעל הרכב, המחזיק ברכב כדין וכל המשתמש ברכב בהיתר מאת מי מהם רשאים לנהוג ברכב.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), נקבע בתעודת ביטוח שהוצאה לאופנוע או לרכב המסווג "מונית" ברישיון הרכב, כי חבות המבטח תכסה נהיגה ברכב רק בידי מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח, רשאי לנהוג ברכב רק מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח כאמור. (ג) נהג ברכב מי שאינו רשאי לנהוג בו לפי הוראות סעיף זה, פטור המבטח מחובתו לפי פוליסה זו (ההדגשות הוספו – י"ע).
קרי, סעיף קטן (א) מגדיר פוליסת "כל נהג" הקובעת כי ככלל, הכיסוי הביטוחי יחול על כל אחד מהשלושה המצוינים בו – בעל הפוליסה, בעל הרכב והמחזיק ברכב כדין, וכן על נהג המשתמש ברכב שקיבל היתר לנהוג בו על ידי מי מהשלושה. לעומת זאת, בסעיף קטן (ב) נקבע כי בכלי רכב מסוג אופנוע או מונית, הכיסוי הביטוחי יחול אך על מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח. פוליסה זו – "נהג נקוב בשם" – הינה פוליסה מוזלת מפוליסת "כל נהג", והיא מוגבלת כאמור לכלי רכב מסוימים.
כאמור, לשיטת המבקש, הואיל ולשון סעיף קטן (ב) נוקטת במילים מי ששמו נקוב בתעודת הביטוח ואינה מציינת מפורשות את המילה נהג, יש לפרשו כך שהכיסוי הביטוחי חל גם על בעל הפוליסה, ששמו נקוב בחלק אחר בתעודה.
אלא שפרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו.
אף קריאה רחבה של לשון הוראות הפיקוח מובילה למסקנה דלעיל. סעיף 1 לפוליסה התקנית מגדיר מיהו בעל הפוליסה – "מי שהתקשר עם המבטח בפוליסה זו ושמו נקוב בתעודת הביטוח כבעל הפוליסה". מלשון הסעיף עולה כי נקיבת שמו של בעל הפוליסה בתעודת הביטוח היא לצרכי הגדרתו כבעלים של הפוליסה, שבאפשרותו לבטלה או לערוך בה שינויים (כפי שהמבקש בענייננו החליף את שם הנהג הנקוב מספר פעמים). קרי, שמו של בעל הפוליסה אינו רשום בהקשר של בני האדם הרשאים לנהוג ברכב, אלא כמי שהתקשר עם החברה המבטחת. הגדרה זו עולה בקנה אחד גם עם המבנה הוויזואלי של תעודת הביטוח, אשר בחלקה הראשון מצוינים פרטי בעל הפוליסה וסוג הרכב המבוטח, ובחלקה השני פרטים אודות הנהג בפועל, ובתוך כך מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב ומהו השימוש המותר בו.
למעלה מכך, חיזוק נוסף למסקנה זו מצוי בטופס ב' בתוספת הראשונה להוראות הפיקוח העוסק בפוליסה לביטוח סחר – רכב חובה (להלן: פוליסת סחר). סעיף 1 לפוליסת הסחר מגדיר מיהו הנהג הנקוב – "מי ששמו או שמם נקוב בתעודת ביטוח שהוצאה לפוליסה זו". כפי שניתן להיווכח, האופן שבו מוגדר הנהג הנקוב בסעיף 1 לפוליסת הסחר כמעט וזהה לנוסחו של סעיף 7(ב) לפוליסה התקנית, כך ששניהם אינם מציינים מפורשות את המילה הנהג ששמו נקוב בתעודת הביטוח, אך ברי כי מדובר בכיסוי ביטוחי לנהג הנקוב בשם, ולא לבעל הפוליסה ששמו נקוב בתעודת הביטוח. כמו כן, מסעיף 6 לפוליסת הסחר המגדיר מי הם בני האדם הרשאים לנהוג ברכב – "רק בעל הפוליסה והנהג הנקוב רשאים לנהוג ברכב, בכפוף להוראות סעיף 7(א)(2)", נמצאנו למדים כי מקום שבו רצה המחוקק להחיל את הכיסוי הביטוחי הן על בעל הפוליסה והן על הנהג הנקוב בשם, הוא ציין זאת מפורשות. זאת, לעומת המקרה דנן, שבו המחוקק החריג את בעל הפוליסה (וכן את בעל הרכב, המחזיק ברכב כדין, ומקבל ההיתר) מהכיסוי הביטוחי שחל במסגרת סעיף 7(ב), ככל שהם אינם נקובים ברובריקת הנהג.
כך גם עולה מדברי ההסבר להוראות הפיקוח, שם צוין כי בכל הנוגע לפוליסה לביטוח מונית או רכב דו-גלגלי, "ניתן יהיה להגביל את הנהיגה ברכב רק למי ששמו נקוב בתעודת הביטוח בהקשר זה". קרי, הפוליסה תחול רק ביחס למי ששמו נקוב בהקשר בני האדם הרשאים לנהוג, ולא ביחס למי ששמו נקוב בתעודת הביטוח ככלל. טעם נוסף המצדיק פרשנות זו נוגע לתכליתו של הסעיף, ולרציונל העומד מאחוריי קביעת פרמיה נמוכה מזו המשולמת בביטוח "כל נהג" על פי סעיף קטן (א). כאמור, וכפי שעולה מתגובת הכשרה, הפרמיה המשולמת בגין פוליסת נהג נקוב בשם נמוכה בכ-20% מהפרמיה עבור פוליסת "כל נהג". אפשרות מוזלת זו, משקפת סיכון ריאלי של שימוש ברכב על ידי נהג אחד ולא על ידי כמה נהגים. זאת, שכן ניתן להניח שנהג אחד, שוהה זמן מועט יותר על הכביש וחשוף לפחות סיכונים אשר ידרשו את הפעלת הכיסוי הביטוחי.
כפי שהובהר זה מכבר, "מוצדקת הטלת החובה האקטיבית על נהגי מונית מקצועיים, המסיעים נוסעים במסגרת עיסוקם, שלא לעצום עיניהם בשאלות חשובות כמו ביטוח חובה ולהקפיד על כיסוי ביטוחי מתאים" (רע"א 8833/09 חן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 (27.12.2010)).
בענייננו, המבקש העיד בעצמו כי החל משנת 1993 בבעלותו צי מוניות, ומזה שנים רבות הוא מבטח אותן בהכשרה. חלק ממוניותיו מבוטחות בפוליסת "כל נהג" וחלקן האחר בפוליסת "נהג נקוב בשם", בהתאם לצרכיו ולשימוש הנעשה במונית. באשר לזו האחרונה, המבקש אף מבצע חילופי נהגים ככל שהדבר נדרש, בכדי לוודא שהכיסוי הביטוחי יחול ביחס לנהג הנקוב בפוליסה. אין מדובר בבעל פוליסה אשר ניסיונו בתחום מועט, וסביר כי לא יהא מודע להבחנות השונות בה. אלא, ניכר כי המבקש, אשר עוסק בתחום שנים רבות וזהו מקור פרנסתו, הכיר את הוראות הפוליסה והתנאים המגבילים שבמסגרתה, שכן ידע להתאים את סוג הפוליסה ואת הנהגים המבוטחים תחתיה בהתאם לצרכיו. משאלו הם פני הדברים, חזקה על המבקש כי ידע שככל שברצונו לבטח את נהיגתו של נהג נוסף, יהא אותו נהג אשר יהא – נהג מונית נוסף, בעל הפוליסה, בעל הרכב וכן הלאה – עליו להרחיב את הכיסוי הביטוחי. במקרה דנן, המבקש לא עשה כן, ונראה כי לנוכח היתרונות הכלכליים הגלומים בשימוש בפוליסת "נהג נקוב שם" המבקש לקח על עצמו סיכון, שאכן התממש.
משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.
בהינתן סכום הנזק שעל המבקש לשאת בו, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו התשפ"ג (22.12.2022).