חיוב מבטחת בריבית מיוחדת בשיעור של פי-ארבעה מן הריבית הקבועה

בית המשפט חייב מבטחת בריבית מיוחדת בשיעור של פי-ארבעה מן הריבית הקבועה

 

 

 

 

בית משפט השלום בהרצליה

ת"א 43240-06-19 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

 

בפני	כבוד השופט אמיר ויצנבליט
התובע		פלוני
נגד
הנתבעת		הפניקס חברה לביטוח בע"מ

 

 

 

פסק דין

 

1. התביעה דנא היא לתגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה. לאחר שהוגשה חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט ובהתאם לאמור בה, הגיעו בעלי הדין לכדי הסכמה כי לסיום התביעה תשלם הנתבעת לתובע תשלום תגמולי ביטוח בסך 291,626 ש"ח המשקפים 25% נכות צמיתה. המחלוקות שנותרו להכרעה הן לגבי דרישת התובע לפסיקת ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח (להלן –חוק חוזה ביטוח) והוצאות המשפט, והוגש בנושא טיעון בכתב. לאור הסכמת הצדדים להכרעה בסוגיות אלו על בסיס טיעונים בכתב, זו תעשה בהתבסס על המסמכים שהוגשו.

 

2. התובע נפצע לטענתו בתאונה ביום 7.8.2017, כאשר מעד לבור ונחבל בברכו הימנית. לפי המתואר בכתב התביעה, פנייתו לנתבעת נעשתה למעלה משנה לאחר מכן, ביום 22.10.2018, ובה דרש מהתובעת לשלם לו תגמולי ביטוח המשקפים נכות צמיתה בשיעור של 35% בהתבסס על חוות-דעת רפואית מטעמו (בחוות-הדעת אחוזי הנכות המשוקללים הם 31.6%; התובע צרף את אישורי המסירה של פנייתו לנתבעת שלא הוכחשו על-ידיה; נספחים ד' ו-ה' לכתב התביעה). לאחר מכן נבדק התובע לטענתו על-ידי מומחה מטעם חברת ביטוח אחרת, הראל חברה לביטוח בע"מ, וגם הרופא מטעם אותה חברת ביטוח הגיע לדבריו לאותו ממצא בדבר נכות בשיעור של 35%. לטענת התובע, מלבד הנתבעת, יתר חברות הביטוח שבהן הוא מבוטח שילמו לו את תגמולי הביטוח כפי שדרש.

 

3. למעלה מחודש לאחר מכן, ביום 25.11.2018, הודיעה הנתבעת לתובע כי נפתחה אצלה תביעה בעניינו, וכי התביעה הועברה לטיפול עורכת-דין. במכתב זה נרשם כי התובע מתבקש להמציא מסמכים שונים, ובין היתר, מסמכים אודות מצבה הקודם של הברך, שכן אובחן בה קרע ניווני חודשים לפני התאונה הנטענת (נספח ז' לכתב התביעה). 

 

4. התובע השיב למכתבים אלו בימים 11.12.2018 ו-13.12.2018 (נספח ח' לכתב התביעה). התובע מסר לנתבעת כי באחד המסמכים הרפואיים נפלה טעות קולמוס, שכן אותה בעיה קודמת בברך הייתה בברך שמאל (שנפגעה בתאונה קודמת משנת 2014), ולא בברך ימין שנפגעה בתאונה הנוכחית. התובע צירף למכתביו מסמכים רפואיים התומכים בכך. לדברי התובע, לא התקבלה תשובה למכתביו, ועל כן ביום 23.1.2019 פנה לממונה על פניות הציבור בנתבעת (נספח ט' לכתב התביעה). לדבריו גם מכתב זה זכה להתעלמות. ביום 7.3.2019 שלח התובע לבאת-כוח הנתבעת התראה טרם הגשת תביעה משפטית, שבה הלין על התעלמות הנתבעת ממנו (נספח י' לכתב התביעה). לפי הנטען, לאחר מכן שוחחה עימו באת-כוח הנתבעת טלפונית וביקשה שהות של מספר ימים למסור את עמדת הנתבעת. אולם לאחר מכן חלפו עוד כשלושה חודשים וכל מענה לא ניתן – ומשכך ביום 19.6.2019 הוגשה התביעה לבית המשפט. התובע טוען כי כל המסמכים שהתבקשו על-ידי הנתבעת לבירור חבותה הומצאו לה לכל המאוחר ביום 13.12.2018, כחצי שנה לפני הגשת התביעה לבית המשפט. סכום התביעה הוא 397,987 ש"ח, המשקף טענה לנכות בשיעור 35%. 

 

5. ביום 22.10.2019 הגישה הנתבעת את כתב הגנתה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין היתר, שהתובע לא עמד בחובתו על-פי הפוליסה להודיע לה על התאונה תוך 30 ימים – אלא עשה כן לאחר כשנה ושלושה חודשים. עוד טענה הנתבעת למצב רפואי קודם בברך שנפגעה בתאונה ולאי-עריכת גילוי מלא בעת ההצטרפות לפוליסה. הנתבעת חלקה על הטענה שמדובר בטעות קולמוס באחד המסמכים הרפואיים. כן נטען כי האירוע שתואר על-ידי התובע, שבו סובב את הברך בעת שטייל בשדה חשוך, אינו עונה להגדרת "תאונה" בפוליסה, שכן אין מדובר בחבלה שנגרמה על-ידי "גורם חיצוני". הנתבעת הוסיפה כי בכך שהאירוע התרחש בעת שהתובע טייל עם כלבתו בשדה חשוך בשעת לילה, כשהוא נתמך בקב בשל ניתוח בברך שמאל שערך מעט קודם לכן, התובע גרם לעצמו לסיכון במתכוון, ועל כן הוא מוחרג מהכיסוי הביטוחי.

 

6. ביום 24.10.2019 הגיש התובע בקשה למחוק חלקים נרחבים מכתב ההגנה, בטענה שהנתבעת מנועה מלטעון להם שכן לא מסרה לו מענה לפנייתו לקבלת תגמולי הביטוח.

 

7. ביום 5.8.2020 התקיים קדם משפט. בסוף קדם המשפט הגיעו בעלי הדין לכדי הסכמה, שלפיה המחלוקת היחידה שתיוותר בין הצדדים היא שיעור הנכות כתוצאה מהתאונה המתוארת בתביעה. זאת מבלי להידרש ליתר טענות ההגנה שהועלו בכתב ההגנה. לעניין זה הוסכם שהנתבעת תוכל להגיש חוות-דעת רפואית מטעמה.

 

8. ביום 26.8.2020 הגישה הנתבעת חוות-דעת רפואית שבה נאמר שלתובע נכות צמיתה בשיעור 20% (לא משוקללת, ו-19% משוקללת). הנתבעת הודיעה כי היא לא תתנגד למיצוע הנכויות או למינוי מומחה מטעם בית המשפט. התובע לא נתן הסכמתו למיצוע הנכויות (כזכותו), ומשכך מונה מומחה מטעם בית המשפט. ביום 28.12.2020 הגיש מומחה בית המשפט את חוות-דעתו, ובה החווה דעתו שלפיה לתובע נותרו 25% נכות צמיתה (לא משוקלל; ו-23.5% נכות משוקללת). לאחר מכן הוסכם על בעלי הדין שישולמו לתובע תגמולי ביטוח על בסיס שיעור של 25% נכות צמיתה. סכום התגמולים הכולל המגיע לתובע הוא 291,626 ש"ח (כשחלקם כבר שולם לו כתגמולי ביטוח שאינם במחלוקת לאחר הגשת חוות-הדעת מטעם הנתבעת ולאחר שהתובע פנה לבית המשפט ועתר לכך).

 

9. הצדדים הגישו טיעון בכתב בנוגע לדרישת התובע לחיוב בריבית מיוחדת ולגבי הוצאות המשפט. התובע עומד בטיעוניו על השתהות הנתבעת בבדיקת זכאותו לתגמולי הביטוח, שהובילה אותו לפנות לבית המשפט. כן טוען התובע שכשהגישה הנתבעת את כתב הגנתה, כללה בו שלל של טענות שהן לשיטתו מופרכות. התובע מתייחס בטיעוניו להתנהלות הנתבעת לאורך ניהול ההליך, לרבות אי-הגשת תשובה לבקשתו למחוק חלקים מכתב ההגנה, התעלמות מהחובה לקיים הליכים מקדמיים, אי-זימונו של התובע לבדיקה רפואית עד לאחר קדם המשפט, ועיכוב תשלום תגמולי ביטוח שאינם במחלוקת. התובע טוען כי העובדה שהנתבעת ויתרה בקדם המשפט על מרב טענות ההגנה שלה מלמדת על כך שהיא העלתה אותן בחוסר תום-לב. התובע טוען שכל אלו מצדיקים חיוב בריבית מיוחדת.

 

          אשר לשכר-טרחת בא-כוח התובע, התובע טוען כי לפי ההסכם בינו לבא-כוחו שאותו צירף לטיעוניו, הוא חב בתשלום שכר-טרחה בשיעור של 25% מהתגמולים המשולמים לאחר הגשת התביעה, בתוספת מע"מ. כן פירט התובע את יתר הוצאותיו בהליך, שהן אגרת בית המשפט והוצאות מומחים.

 

10. הנתבעת חוזרת בטיעוניה על טענות ההגנה שלה מפני התביעה וטוענת כי מדובר היה במחלוקת בתום-לב. הנתבעת מוסיפה כי היא נאותה לוותר על טענותיה אלו בעקבות קדם המשפט, ושאין לזקוף זאת לחובתה. הנתבעת מצביעה על כך שלאחר קדם המשפט קידמה את הגשת חוות-הדעת מטעמה במהירות. כן עומדת הנתבעת על כך שהיא ניסתה לסייע בהבאת המחלוקת לכדי סיום על-ידי מיצוע הנכויות, כי התובע הוא שסרב לכך ולבסוף הסתבר שמומחה בית המשפט נוטה לטובת הנתבעת. בנסיבות אלו סבורה הנתבעת שאין לחייבה בריבית מיוחדת.

 

          אשר להוצאות המשפט, הנתבעת טוענת כי אותה חוות-דעת רפואית שימשה את התובע מול חמש חברות ביטוח שונות, ועל כן אין להטיל על הנתבעת את מלוא עלות חוות-הדעת. אשר להוצאות המומחה מטעם בית המשפט, הנתבעת טוענת כי על התובע לשאת בהן, שכן זו נוטה לטובת הנתבעת, ולמעשה הרעה את מצבו של התובע ביחס להצעת הנתבעת למצע את הנכויות. כן חולקת הנתבעת על שיעור שכר-טרחת עורך-הדין המבוקש.

 

דיון והכרעה

 

א.       ריבית מיוחדת

 

11.   סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובע, בחלקו הרלוונטי לענייננו, כי "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט... בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961...". לענייננו לא היה חולק כי הביטוח שבו עסקינן בא בגדר "ביטוחים אישיים" (ראו, הגדרת המונח באותה הוראת חוק).

 

12. עמדתי בהרחבה על גלגוליה של אותה הוראה ופרשנותה בפסק-דיני בתא"ק (שלום הרצ')12105-09-17‏ פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (15.4.2019). באותו עניין הובאו ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ותיקוניו לאורך השנים, שמהם עולה שיתכן שכוונת המחוקק הייתה שיש להרחיב את קשת המקרים שבהם תוטל הריבית המיוחדת ולהגביר את השימוש בכלי זה. עוד תשומת הלב כי כאשר מדובר ב"ביטוחים אישיים", לשון החוק נוקטת לשון ציווי ("יחייבו בית המשפט"), להבדיל מביטוחים אחרים שבהם הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט ("רשאי בית המשפט לחייבו"). תום הלב שבו עסקינן הוא אובייקטיבי, ועניינו בשאלה האם המבטחת פעלה בדרך מקובלת (ראו, ירון אליאס, דיני ביטוח כרך א 590 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן – אליאס)). עם זאת עצם העובדה שבסופו של יום נקבע כי המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח, אין משמעה שעמדת המבטחת לקתה בחוסר תום לב שכן אין לבחון את הדברים בחוכמה שבדיעבד (ראו, ע"א (מחוזי ת"א) 3711/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קידר, פיסקה 15 (13.6.2009)).

 

13. לענייננו, מצאתי שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת, אולם לא בשיעור המקסימלי הקבוע בחוק כי אם בשיעור מתון יותר.

 

14. הטעם העיקרי להטלת הריבית המיוחדת, הוא ההשתהות שבמתן המענה מצד הנתבעת לתובע קודם להגשת התביעה – נושא שהנתבעת לא נתנה לו הסבר בטיעוניה. לאחר שפנה התובע לנתבעת לראשונה (ביום 22.10.2018), ועד להגשת התביעה (ביום 19.6.2019), לא מסרה הנתבעת לתובע את עמדתה לגבי דרישתו לתגמולי ביטוח. זאת הגם שמספר חודשים לפני הגשת התביעה לבית המשפט, מסר התובע לנתבעת מענה לדרישתה לקבלת מסמכים נוספים (בחודש דצמבר 2018). כפי שתואר לעיל, פניות לא מעטות של התובע לנתבעת נותרו בחוסר מענה. לאחר חודשים ארוכים של חוסר מענה מצד הנתבעת, הפעם הראשונה שבה נחשף התובע לטענות ההגנה של הנתבעת הייתה במסגרת כתב ההגנה. ודוק, אני מוכן להניח שלא כל חריגה ממסגרת הזמנים למתן המענה למבוטח תביא לחיוב בריבית מיוחדת. אולם בנסיבות דנא, לאור משך הזמן ופניותיו החוזרות של התובע שזכו להתעלמות, מדובר בנסיבות שבהן קמה הצדקה לחיוב זה. אי-מתן המענה וההתעלמות מהתובע, מהווה התנהלות החורגת במידה מספקת מסטנדרט ההתנהגות המצופה ממבטח סביר הנוהג בדרך מקובלת, ועל כן עולה לכדי מחלוקת שאינה בתום-לב מצד הנתבעת.

 

          בכלל זאת, וכל עוד לא העלתה הנתבעת בפני התובע בזמן אמת את טענותיה בדבר שלילת הכיסוי הביטוחי, גם היה על הנתבעת לברר את החבות על-ידי זימון התובע לבדיקה רפואית. בהקשר אחר נאמר שאי-זימון המבוטח לבדיקה רפואית עשוי לעלות בנסיבות המתאימות לכדי חוסר תום-לב (ראו, רע"א 3046/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 20 (‏24.12.2018) (להלן – רע"א 3046/18 פלוני)).

 

15. מעבר לכך, ולאחר שעיינתי מקרוב בטענות הנתבעת, מצאתי שאין למצוא בעצם טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת בכתב הגנתה כדי להוות פעולות מצידה שעוררו מחלוקת בחוסר תום-לב. כמובן שלאור השלב שבו הסתיים ההליך, אין בידי להביע עמדה נחרצת לגבי טענות ההגנה של הנתבעת. לא מן הנמנע שאכן כפי שטוען התובע, חלק מטענות ההגנה של הנתבעת היו מוקשות (ראו, למשל, הדיון באליאס, בעמ' 444 ואילך בפרשנות המרחיבה שניתנה בבתי המשפט להגדרת תאונה בביטוח תאונות אישיות; ויתכן שקיים קושי לכאורי בטענה בדבר לקיחת סיכון במתכוון – והכל מבלי להביע עמדה נחרצת). אולם טענות אחרות, למשל בדבר אי-הגילוי בעת ההצטרפות לפוליסה והטענה למצב רפואי קודם, מצריכות בירור עובדתי, ולא ניתן לקבוע לגביהן שעצם העלאתן נעשתה בחוסר תום לב. זאת גם לאחר שעיינתי מקרוב במסמכים הרפואיים שהוצגו. אציין כי לא נעלמו מעיני טענות שונות של התובע, לרבות בדבר מניעות להעלאת טענות אלו, וטענתו כי אלו לא הועלו על ידי הנתבעת במקרה ביטוח קודם. אולם לא ניתן לומר שעצם העלאת טענות ההגנה מהווה בנסיבות העניין התנהלות שאינה בתום-לב (להבדיל מהשיהוי שבהעלאתן). כן יש לקחת בחשבון שבקדם המשפט ויתרה הנתבעת על טענותיה אלו – כך שממילא טענות אלו עמדו על הפרק למשך זמן תחום.

 

16. אציין כי לקחתי בחשבון גם את יתר טענות התובע באשר להתנהלות הדיונית של הנתבעת בנושאים שונים, לרבות אי-מתן תשובה לבקשות שונות שהגיש, טענותיו לאי-תשלום תגמולים שאינם במחלוקת אלא לאחר שפנה לבית המשפט, אי-מתן מענה בתחילה לדרישותיו המקדמיות, ועוד.

 

17. מנגד, יש לקחת בחשבון מספר שיקולים לקולא. שיקול מרכזי לעניין זה הוא ההשתהות של התובע עצמו עד פנייתו לחברת הביטוח. לעניין זה הצביעה הנתבעת על כך שלפי הוראות הפוליסה יש להודיע לה על נכות עקב תאונה, "תוך 30 יום ממועד קרות התאונה". התובע פנה לנתבעת בנושא למעלה משנה לאחר מכן. לאור השלב שבו הסתיים ההליך אין צורך להעמיק בשאלה אם רשאי היה התובע להמתין עם דיווחו לנתבעת עד להתגבשות הנכות הצמיתה (כפי שטען, בין היתר). לעניין דרישתו לריבית מיוחדת, די שנאמר שפרק הזמן שבו השתהתה הנתבעת במתן המענה לתובע, ממותן בעקבות פרק הזמן שהמתין התובע עד לפנייתו לנתבעת.

 

18. שיקול נוסף לקולא הוא שבקדם המשפט ויתרה הנתבעת על מרב טענותיה, והסכימה לפעול לבירור יעיל של זכאות התובע לפי הוראות הפוליסה. לאחר קדם המשפט הנתבעת הגישה חוות-דעת רפואית מטעמה במהירות יחסית, לא התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וכן לבסוף הסכימה לשלם לתובע תגמולי ביטוח על בסיס חוות-דעתו של מומחה בית המשפט.  משכך, מדובר במקרה חמור פחות מכזה שבו הנתבעת מחזיקה במלוא טענותיה המכחישות את הזכאות לתגמולי הביטוח לאורך כל בירור ההליך. זאת ועוד, גם במקרה שבו נמצא שמבטחת נוהגת שלא בדרך מקובלת בתחילת הדרך, יש לעודד אותה לחזור בה מעמדתה. על כן, גם בכך יש כדי למתן את שיעור הריבית המיוחדת. 

 

19. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, מצאתי שיש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת, אולם לא בשיעור המקסימלי הקבוע בחוק, כי אם בריבית שהיא פי ארבעה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן –חוק פסיקת ריבית והצמדה).

 

20. אשר למועד שהחל ממנו ישולמו שיעורי הריבית המיוחדת, סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח קובע כי "הריבית המיוחדת תחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל". התובע טען כי יש לחשב את הריבית המיוחדת החל מיום 22.1.2019. הנתבעת לא חלקה על מועד זה. מדובר במועד שהוא פרק זמן סביר לאחר פניית התובע לנתבעת ולאחר גרסתו בדבר השלמת המסמכים הנדרשים. לכן, הריבית המיוחדת תחושב החל מיום זה.

 

          הריבית המיוחדת תחושב על מלוא תגמולי הביטוח (לרבות אלו שכבר שולמו לאחר שהנתבעת הגישה את חוות-הדעת מטעמה). אולם תשומת הלב שלגבי החלק בתגמולי הביטוח שכבר שולם, הריבית המיוחדת תחושב עד מועד התשלום; ולגבי החלק האחר, היא תחושב עד מועד תשלומם בפועל. מובהר שהריבית המיוחדת מתווספת לשיעורי הריבית המשולמים לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח (עיינו, סעיף 28א לחוק סיפא).

 

ב.       הוצאות משפט

 

21. אשר לדרישת התובע לפסיקת שכר-טרחת עורך-דין, עיינתי בהסכם שכר-הטרחה שצורף. נקודת המוצא היא שבעל דין שזכה בדינו זכאי למלוא הוצאותיו הריאליות, וזאת בתנאי שהן סבירות (ראו, ע"א2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ''ד ס(1) 600 (2005) (הרשם (כתארו אז) השופט י' מרזל)). לענייננו, יש לתת את הדעת לכך שהתביעה הסתיימה לאחר קדם משפט יחיד. לאור ההסכמה שנעשתה בקדם המשפט, לאחריו התביעה התבררה ביעילות יחסית. לא קוימו הוכחות. כן יש לקחת בחשבון שבסופו של דבר, מומחה בית המשפט נטה בחוות-דעתו לטובת הנתבעת – כך שבסוף הדרך התובע לא זכה במלוא תביעתו. בשל כל אלו, מצאתי שדרישת התובע לפסוק את שכר-טרחת בא-כוחו בשיעור של 25% בתוספת מע"מ חורגת מהסביר. כן לקחתי בחשבון החלטות שבהן נקבע שהטענות לגבי ההוצאות שמורות לתום ההליך. מאחר שתגמולי הביטוח שולמו לאחר הגשת ההליך ובעקבותיו, שכר-הטרחה ייגזר ממלוא סכום התגמולים ששולם (ובהנחה שהתובע לא קיבל שכר-טרחת עורך-דין בגין התגמולים שכבר שולמו). לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, מצאתי שיש להעמיד את שכר-טרחת בא-כוח התובע על 51,000 ש"ח.

 

22. אשר להוצאות חוות-דעת המומחה מטעם התובע ומטעם בית המשפט, יתכן שבנסיבות אחרות, שבהן חוות-דעת מומחה בית המשפט נוטה לטובת המבטחת, ניתן יהיה לשקול שלא להטיל הוצאות אלו עליה (והכל, כפוף למכלול נסיבות העניין). אולם בנסיבותיו הספציפיות של עניין זה, לאור השתהות הנתבעת במתן המענה לתובע, שהיא שהצריכה את התובע לפנות לבית המשפט ורק אז להיווכח לראשונה בטענות ההגנה של הנתבעת, ראוי שהנתבעת תישא במלוא הוצאות התובע בקשר לחוות-דעת המומחים. כעולה מרע"א3046/18 פלוני (פיסקה 30 לפסק-הדין), במקרה שבו המבטחת לא מזמנת את התובע לבדיקה רפואית קודם לפנייתו לבית המשפט וללא הצדקה, התובע גם עשוי להיות פטור מהגשת חוות-דעת כלל – וגם בשל כך ראוי שהנתבעת תישא בהוצאות אלו.

 

כמובן שהנחתי היא שהתובע לא קיבל שיפוי בגין עלות חוות הדעת מטעמו מגורם אחר, שכן חזקה על התובע ובא-כוחו שלא היו טוענים להוצאות שמביאות לכפל תשלום.

 

23. מאותם טעמים, הנתבעת גם תישא במלוא אגרת בית המשפט שבה נשא התובע (לרבות בגין בקשות שונות). על אף הפער בין סכום התביעה לבין סכום התגמולים שהוסכם, החיוב במלוא האגרה נובע מהשתהותה של הנתבעת במתן עמדתה לתובע קודם להגשת התביעה, שהוביל לכך שהתובע לא היה מודע לטענותיה בעת שפנה לבית המשפט ועל כן לא יכול היה לכלכל את צעדיו.

 

סוף דבר

 

24. אשר על כן:

 

(א)      כפי שהוסכם, הנתבעת תשלים את תשלום תגמולי הביטוח לתובע לסך 291,626 ש"ח (כמובן, בהפחתת הסכום שכבר שולם; בהתאם להודעה מיום 9.2.2021, היתרה שנותרה לתשלום היא בסך 66,206.5 ש"ח).

 

(ב)      מעבר לתשלומי הריבית וההצמדה בהתאם לסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, הנתבעת תישא בריבית מיוחדת בשיעור של פי-ארבעה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה. הריבית המיוחדת תחושב החל מיום 22.1.2019. הריבית המיוחדת תחושב על מלוא סכום התגמולים (291,626 ש"ח), אולם לגבי כל חלק מהם היא תחושב עד מועד תשלומם בפועל.

 

(ג)      נוסף על כך, תישא הנתבעת בשכר-טרחת בא-כוח התובע בסך 51,000 ש"ח, וכן תישא בהוצאות משפט בגין מלוא האגרה ששולמה ובמלוא הוצאות המומחים (מטעם התובע על-פי הקבלה שצורפה לטיעוניו ומטעם בית המשפט).

 

זכות ערעור כדין.

 

ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"א, 08 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

 

אמיר ויצנבליט