61,500 ש"ח פיצוי ללקוח שעורך דינו התפטר מייצוג ברשלנות

עמוד הבית > חדשות משפטיות למנויים בלבד > 61,500 ש"ח פיצוי ללקוח שעורך דינו התפטר מייצוג ברשלנות

61,500 ש"ח פיצוי ללקוח שעורך דינו התפטר מייצוג ברשלנות

בית המשפט פסק פיצוי בגובה 61,500 ש"ח ללקוח שעורך דינו התפטר מייצוג ברשלנות

 

בית משפט השלום בירושלים

 

ת"א 61636-07-14

 

 

 

 

 

 בפני

 

כבוד השופטת מיקה בנקי

 

 

 

תובע

 

 

 

נגד

 

 

נתבע  

 

  

 

פסק דין

 

 

 

תביעת לקוח נגד עורך דינו לשעבר בטענה כי התפטרות עורך הדין מייצוג הלקוח נעשתה ברשלנות וגרמה ללקוח נזקים שונים.

 

 

 

מבוא ותמצית העובדות

 

  1. התובע (להלן: "הלקוח") עבד בעבר כפקיד במוסד לביטוח לאומי. בשנת 2009 הגישה לשכת עורכי הדין תביעה נגד הלקוח בטענה שהוא מסיג את גבול המקצוע, ובשנת 2010 התקבל נגדו פסק דין הכולל סעד הצהרתי מניעתי וסעד כספי למקרה של הפרה.

 

  1. בשנת 2011 הגישה הלשכה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על יסוד אותו הפסק, בטענה שהלקוח הפר את פסק הדין. הלקוח הגיש בקשת רשות להגן שהובילה לבקשת הלשכה לקבל נגדו פסק דין.

 

  1. לאור השתלשלות הדברים פנה הלקוח לנתבע (להלן: "עורך הדין") בראשית שנת 2012 על מנת שייצג אותו בהליך, והצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה.

 

  1. לאורך ניהול ההליך, כמו גם הליכים נוספים בהם ביקש הלקוח את ייצוג עורך הדין, נחתמו הסכמי שכר טרחה נוספים אשר שינו מפעם לפעם את שיטת חיוב שכר הטרחה. בייצוג הלקוח נעזר עורך הדין הנתבע בעו"ד בני שעבד עמו, הופיע בתיקים, הגיש הודעות ואף העיד בפניי. אין חולק כי לצורך ההליך שלפני פעולות עו"ד בני הן כפעולות עורך הדין ומטעמו.

 

  1. חלק מההליכים שנדונו בתביעה שלפניי נובעים מאותו פסק דין, והם כוללים את התביעה הכספית לעיל של הלשכה נגד הלקוח על פי הפסק, בקשת ביזיון של הלשכה נגד הלקוח על הפרת הפסק ואף תובענת הלקוח נגד הלשכה לביטול הפסק.

 

  1. בחודש מרץ 2014 ביקש עורך הדין להתפטר מייצוג הלקוח מאחר שלטענתו לא שילם לו הלקוח את שכר טרחתו. לאחר שהגיש עורך הדין בקשות לשחררו מייצוג בתובענה לביטול הפסק ובתביעה הכספית ניתנו לחובת הלקוח החלטות ופסקי דין נוספים, בעטיים הוגשה התביעה דנן.

 

  1. הלקוח טוען כי התפטרות עורך הדין מייצוגו נעשתה ברשלנות ובניגוד להסכם בינהם, מבלי ליידע את הלקוח על כך ותוך שהדבר גורם לקבלת החלטות ופסקי דין לרעת הלקוח. הלקוח אף טען כי ייצוגו בתיקים השונים נעשה ברשלנות וכי אינו חייב לעורך הדין כספים כלשהם.

 

  1. לאור האמור תבע הלקוח כי עורך הדין ישיב לו את שכר הטרחה ששילם בתיקים השונים ללא תמורה הולמת (סעיף 55א בכתב התביעה), את שכר הטרחה ששילם לבא-כוחו החדש שהמשיך את ייצוגו בחלק מהתיקים (שם, סעיפים 54א ו-55ב), את הסכומים שחויב לשלם בפסקי הדין שניתנו לחובתו (שם, סעיפים 54ב ו-55ד) ואת ההוצאות שנגרמו לו (סעיף 55ג).

 

  1. בטענות הלקוח הועלו סוגיות נוספות ונראה כי הסעד הרלוונטי בעניינן הוא פיצוי בגין עוגמת נפש (שם, סעיף 55ה).

 

  1. להלן יבחנו הדברים על פי ההליכים השונים שהתנהלו, תוך ציון המספר שניתן להם בטענות הצדדים ולאור הסעדים שנתבעו.

 

  1. כבר עתה יש לציין כי הצדדים העידו על דברים רבים בעל פה, ללא תימוכין בכתב, ועל אף שמסמכים תומכים היו בנקל תחת ידם.

 

כך, לדוגמא, חלקו הצדדים על מספר הדיונים שהתקיימו בכל תיק, אך איש מהם לא הגיש ראיה בכתב כדוגמת תדפיס דיונים או פרוטוקולים על מנת להוכיח טענתו.

 

דוגמא נוספת היא טענות הלקוח לתשלומים ששילם לבא-כוחו החדש או לחוקר פרטי. ניתן בנקל להוכיח תשלומים שכאלו בראיות בכתב – אך מסמכים כאמור לא הוגשו.

 

לאור העובדה שענייננו בעדויות יחידות של בעלי דין, שבעניינים מסוימים לא מצאתי להן סיוע, ולאור הנסיבות המפורטות בהרחבה להלן, לא ראיתי כי ניתן לסמוך על עדויות הצדדים לבדן (ראו סעיף 54 בפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971). בנסיבות אלו אף אין צורך להכביר מילים אודות ההלכה שלפיה הימנעות בעל דין מלהציג ראיה כאמור פועלת לחובתו.

 

 

 

הרקע טרם ההתקשרות בין עורך הדין ללקוח

 

 

 

ת.א. (מחוזי)  3545-09 הלשכה נ' ניסן – הסגת גבול המקצוע

 

  1. בהליך זה תבעה לשכת עורכי הדין את הלקוח על הסגת גבול המקצוע. הלקוח ייצג את עצמו.

 

  1. ביום 18.4.2010 ניתן בתיק פסק-דין חלקי שעניינו סעד הצהרתי מניעתי נגד הלקוח, האוסר עליו להסיג את גבול המקצוע.

 

  1. ביום 30.5.2010 ניתן פסק הדין המשלים בתיק, שעניינו סעד כספי, ובו נקבע כי על הלקוח לשלם ללשכה סך של 30,000 ש"ח באופן מיידי, וכן כי ככל שיפר את הסעד ההצהרתי-מניעתי לעיל, הוא יחויב לשלם ללשכה סך נוסף של 270,000 ₪ (לעיל ולהלן: "פסק הדין").

 

 

 

תא"ק 10-11&searchtype=" target="_blank">14191-10-11  הלשכה נ' ניסן – תביעה כספית

 

  1. בשלב מסוים טענה הלשכה כי הלקוח הפר את פסק הדין שניתן בת.א. 3545-09 לעיל ולפיכך הוגשה תביעה כספית על יסוד הפסק. התביעה הועמדה על סך 292,725 ₪ שעניינם אותו חיוב בסך 270,000 ₪ שיהא על הלקוח לשלם ללשכה אם יפר את פסק הדין.

 

  1. הלקוח הגיש בקשת רשות להגן בכתב ידו וללא תצהיר, ועל פי הנטען הודה בדרך זו או אחרת בהגשת תביעות בשם לקוחות למוסד לביטוח לאומי.

 

במענה לכך הגישה הלשכה בקשה לדחות את בקשת הרשות להגן ולקבל פסק דין נגד הלקוח.

 

 

 

ההתקשרות בין עורך הדין ללקוח וההליכים שנוהלו במסגרתה

 

 

 

המשך תא"ק 10-11&searchtype=" target="_blank">14191-10-11  הלשכה נ' ניסן – תביעה כספית [הליך מס' 1]

 

הסכם שכר הטרחה ותשלומו

 

  1. הלקוח פנה לקבל את שירותיו של עורך הדין בהליך, וביום 6.2.2012 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה שעניינו הגשת תגובה לבקשת הלשכה לעיל וניהול ההליך המשפטי תמורת מקדמה ולאחריה תשלום על פי שעות עבודה (מוצג 1 בתיק).

 

המקדמה הועמדה על סך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (שעמד באותה עת על 16%) ושולמה עוד באותו החודש (חשבוניות 911 ו-920 שהוגשו במסגרת הראיות).

 

עד לחודש יולי 2012 שולמו עוד 10,200 ₪, יתכן שכחיוב לשעות עבודה (חשבוניות 984, 992 וחלק מחשבונית 994). כמו כן שולמו הוצאות בסך 299 ₪ (חשבונית 983).

 

  1. בראיות הלקוח הוצג מכתב דרישה ששלח עורך הדין ביום 30.8.2012 לתשלום 6 שעות עבודה נוספות בתיק, בסך כולל של 2,700 ₪. על פי הסכם שכר הטרחה שווי שעת עבודה הוא 450 ₪ בתוספת מע"מ וחישוב מתמטי מראה כי הדרישה לא כללה את חישוב המע"מ שנקבע בהסכם.

 

  1. מהראיות עולה עוד כי לאחר קבלת דרישה זו פנה הלקוח לעורך הדין וביקש לשנות את הסכם שכר הטרחה בין הצדדים. עורך הדין נעתר לבקשה וביום 23.9.2012 נחתם בין הצדדים הסכם (מוצג 3) שקבע כי התמורה בגין הטיפול בתיק כולו, עד למתן פסק דין, תשולם כסכום גלובאלי של 39,025 ₪ ב-6 תשלומים, בתוספת תשלום בסך 1,500 ₪+מע"מ בגין כל דיון.

 

הסכום הגלובאלי שולם במלואו ב-6 המחאות ובהתאם להסכם (חשבוניות 1023, 1028, 1047, 1058, 1067, 1082, שנפרעו בין אוקטובר 2012 לפברואר 2013), ובא בנוסף לתשלומים שבוצעו עד אותה עת לפי ההסכם הקודם.

 

כמו כן נמצא תשלום נוסף בסך 1,755 ₪ (חשבונית 1052) המשקף תשלום בגין דיון אחד.

 

לטענת הלקוח התקיים בתיק דיון אחד בלבד (עמ' 15 שורות 28-29, עמ' 22 שורות 2-3). לטענת עורך הדין התקיימו בתיק 4 דיונים – אחד בגישור ושלושה בבית המשפט (עמ' 32 שורות 14-16). בראיות לא הוצג כל תימוכין בכתב למספר הדיונים שהתקיימו בתיק.

 

  1. בסך הכל שילם הלקוח לעורך הדין שכר טרחה עבור טיפולו בתיק, שאמור היה להימשך עד לסיומו בפסק דין, סך כולל של 68,380 ₪.

 

 

 

הטיפול בתיק והפסקת הייצוג

 

  1. עורך הדין החל בייצוג הלקוח והגיש בין היתר בקשה לתקן את בקשת הרשות להגן שהגיש הלקוח טרם ייצוגו.

 

  1. בחודש נובמבר 2012 הגיש עורך הדין בשם הלקוח תביעה לביטול פסק הדין שניתן בת.א. 3545-09 (ההליך יפורט להלן – ה"פ 11-12&searchtype=" target="_blank">54194-11-12) ולפיכך נכנסה תביעה כספית זו לעיכוב הליכים, עד להכרעה בתביעת הביטול.

 

  1. בחלוף כשנה וחצי, ובעוד התיק נמצא בעיכוב הליכים, עלו ככל הנראה יחסי הלקוח ועורך הדין על שרטון. לטענת עורך הדין קרה הדבר בשל אי תשלום חשבונותיו בתיקים השונים, אך לא הוצגה בתיק זה כל דרישת תשלום שלא שולמה. יתר על כן, משעה שהתיק היה בעיכוב הליכים משך למעלה משנה עד להתפטרות עורך הדין מהייצוג – ודאי שלא התקיימו בשנה שקדמה להתפטרות דיונים כלשהם.

 

  1. בחודש מרץ 2014 הגיש עורך הדין לתיק "הודעה על הפסקת ייצוג ובקשה לשחרור מייצוג" ובית המשפט נתן בה החלטה כלשהי ביום 19.3.2014.

 

ההודעה וההחלטה לא הוגשו בתיק שלפניי וקיומן עולה מההודעה הנוספת שהגיש עורך הדין ביום 25.3.2014 – הודעה בה פירט את כתובת הלקוח ושב על בקשתו לשחררו מהייצוג.

 

על גבי הודעה שניה זו נתן בית המשפט את החלטתו ביום 28.3.2014 ובה הורה על שחרור עורך הדין מייצוג הלקוח (נספח ח' לראיות הלקוח ונספח יב לראיות עורך הדין).

 

  1. קשה להניח ולקבל כי עורך הדין טוען שהתפטר מייצוג במרץ 2014 כיוון שחשבון עלום שלא הוכח לא שולם לו למעלה משנה קודם לכן. כמפורט לעיל – קביעת השכר הגלובאלי והתשלום על הדיון הנוסף סותמים לכאורה את הגולל על טענת חסר בתשלום וזאת בפרט כאשר אחריהם נכנס התיק לעיכוב הליכים ממושך.

 

  1. בתיק שלפניי לא הוכח המועד בו ידע הלקוח על התפטרות עורך הדין מהייצוג.

 

הלקוח טוען כי הדבר נודע לו לאחר שקיבל את החלטת בית המשפט העליון, שניתנה בחודש פברואר 2015, הדוחה בר"ע שהגיש בעניין הליך מס' 2 שיפורט להלן (עמ' 22 שורות 23-24). לטענת הלקוח הוא ביקש לבטל את ההחלטה על שחרור מייצוג אך לא הוצגה לי כל בקשה כאמור או החלטה בה, וממילא אין בדבר כדי להשפיע על ענייננו.

 

  1. כך או כך, זמן מה לאחר חידוש ההליכים בתיק ובמועד שאף הוא לא הוכח, אך נראה כי אירע בראשית שנת 2015, החל בא-כוחו הנוכחי של הלקוח לייצגו בהליך.

 

  1. במסגרת הייצוג החדש, ובחלוף שלוש שנים(!) מהתפטרות עורך-הדין מהייצוג, הגיעו הלקוח והלשכה להסכמה שתינתן הכרעה בתיק לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט. בעקבות הסכמה זו ניתן ביום 28.3.2017 פסק דין בו חויב הלקוח בתשלום 120,000 ₪ ללשכה.

 

 

 

התביעה שלפניי

 

  1. הלקוח טוען כי עורך הדין לא נתן לו טיפול משפטי ראוי וייצוג הולם בתיק. טענת הלקוח היא שאילו היה מקבל 'ייצוג הולם' בתיק מהרגע הראשון – היה נפסק לחובתו סכום נמוך בהרבה ואף מינורי.

 

  1. בסיכומיו טען הלקוח כי במסגרת התביעה הכספית היה על עורך הדין לפעול להקטנת סכום החיוב נשוא פסק הדין בת.א. 3545-09. תוכן הטענות לא נדון ולא הוכח אלא נותר בגדר כותרת גרידא, והלקוח אף לא טען בסיכומיו כיצד בא-כוחו החדש טען טענה זו או אחרת ולכאורה 'הפך את הקערה על פיה'.

 

  1. לא די בטענה בעלמא כי היה על עורך הדין לפעול בקו מסוים או אף לטעון טענה מסוימת כדי להקים לו חבות ברשלנות:

 

"עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול-דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עורך-דין ברשלנות."

 

ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, מד(4) 446 (1990), וראו גם ע"א 735/75 מרדכי רויטמן נ' יצחק אדרת, ל(3) 75 (1976).

 

  1. יתר על כן, במקרה דנן קיים ספק רב האם לאופי טענותיו של עורך הדין בבקשת הרשות להגן הייתה השפעה על התוצאה הסופית.

 

בשלב התפטרות עורך הדין מהייצוג היה התיק בעיכוב הליכים, לאחר שעלה בידי עורך הדין לתקן את בקשת הרשות להגן שהגיש הלקוח, ורשות להגן אכן התקבלה. במובן זה היה התיק פתוח לניהול, והגעה לעיכוב הליכים עד להכרעה בתובענה לביטול הפסק ודאי שאינה רשלנית אלא מהווה ניהול סביר, יעיל ונכון עבור הלקוח.

 

  1. משעה שהתפטרות עורך הדין אירעה במהלך עיכוב ההליכים – לא מצאתי כל קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, בין פעולותיו של עורך הדין בייצוג עד לעיכוב ההליכים ובהתפטרות עצמה ובין המשך ניהול התיק. העובדה שהתיק עבר לניהולו של בא-כוח אחר, אשר ייצג את הלקוח בתיק משך כשנתיים נוספות עד לגיבוש הסכמה להכרעה לפי סעיף 79א, אינה מלמדת דבר וחצי דבר על איכות עבודתו של עורך הדין הקודם או על רשלנותו.

 

  1. הנזק הנטען לגבי תיק זה הועמד בסעיף 54א בכתב התביעה על סך 35,000 ש"ח בגין שכר הטרחה שנטען כי שולם לב"כ הנוכחי של הלקוח בגין טיפולו בהמשך ההליך, ובסעיף 54ב בכתב התביעה על סך 120,000 ש"ח בגין הסכום הסופי שחויב הלקוח לשלם ללשכה בפסק הדין שניתן.

 

  1. דא עקא, משעה שניתן פסק דין, ובוודאי במסגרת הסכמה להכרעה לפי סעיף 79א, אין הדבר יכול להוות נזק בתביעה נזיקית:

 

"כלל גדול הוא: ACTUS LEGIS NIMINI FACIT INIURIAM - פסק-דינו של בית-משפט (כל עוד לא בוטל מחמת שהושג במרמה או מחמת שניתן ללא סמכות) אינו מסוגל להזיק, ונזקו אינו נזק כמשמעותו בפקודת הנזיקין (ראה לאחרונה: ע"א 280/73, [1], בע' 611). ויש דברים בגו: לפסק-דין שיצא מתחת ידיהם, אחראים השופטים - ואין שום אחר(י)ות בגינם מוטלת על שכם עורך-הדין. תהא אשר תהא חוסר יעילותו של עורך-דין בטיעונו לפני בית-המשפט (ואנן סהדי לשגגות לא מעטות), אין השופט יכול להסתתר מאחורי גבו של עורך-הדין ולהעמיד עליו את האחריות על משגהו. ואפילו נסתכל בפסק-הדין מבחינת רשלנותו של עורך-הדין בלבד, הרי הוא בגדר ‎NOVUS ACTUS INTERVENIENS המפסיק את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין התוצאה - אלא שלענין מיוחד זה גם אפשרות הציפיה מראש, האמורה בסעיף 36, אינה מועילה, באשר פסק-הדין ותוצאותיו אינם בגדר "נזק" כלל."

 

ע"א 735/75 מרדכי רויטמן נ' יצחק אדרת, ל(3) 075 (1976)‏‏.

 

לפיכך, אין יסוד לתביעה להשבת אותם 120,000 ₪ מושא פסק הדין.

 

  1. הלקוח מוסיף וטוען כי לא הייתה הצדקה להתפטרות עורך הדין כיוון שלא היה חייב לו כספים. על פי הסכם שכר הטרחה השני והראיות בתיק אכן לא נמצא הלקוח חייב לעורך הדין תשלום כלשהו. יתר על כן, שכר הטרחה שולם ב'קבלנות', וכפי שנקבע בהסכם - קיבל עורך הדין שכר טרחה בגין הייצוג בהליך כולו, עד למתן פסק דין.

 

  1. הלקוח טען בפתח סיכומיו כי מגיע לו החזר כספי בשל "אי מתן שירות כלל" וכי למרות ששולם לעורך הדין תשלום מלא - ההליך עוכב ועורך הדין התפטר מהייצוג (סעיף ב1 בסיכומים).

 

  1. לאור המתואר לעיל צודק הלקוח בדרישתו להחזר שכר טרחה מסוים בשל אי קבלת תמורה הולמת, והתפטרות עורך הדין מהייצוג אינה עולה בקנה אחד עם הוראות דיני החוזים. ניתן לומר כי מדובר בהפרת הסכם, הפרת חובות עורך הדין ללקוח ואף עשיית עושר ולא במשפט, וכי התנהלות עורך הדין מהווה הפרת חובה חקוקה.

 

  1. הנזק הכספי שנגרם ללקוח נובע מהייצוג הנוסף בגינו נאלץ לשלם, שהרי אילו לא היה מתפטר עורך הדין מהייצוג לא היה נדרש הלקוח לשכור מייצג חדש. שכר הטרחה שכבר שילם הלקוח לעורך הדין אמור היה לכסות את הייצוג המשפטי עד תומו.

 

  1. הלקוח טען כי שילם לבא-כוחו החדש 35,000 ₪ אך לא הוצגה ראיה לתשלום זה. הצהרת בא-כוחו החדש של הלקוח כי זה שכר טרחתו, כמו גם עדות הלקוח בעל פה, אינן מהוות ראיה מספקת להוכחת נזק נטען זה. עם זאת, קיומו של נזק עומד בעינו ויש לפיכך לפסוק אותו על דרך האומדנה.

 

  1. הצדדים הסכימו על תשלום שכר טרחה גלובאלי ומכאן שאין דרך מדויקת 'לחשב' את היקף העבודה שבוצע או את שכר הטרחה היחסי שיש לשייך לכל שלב. באופן גס ניתן להעריך את היקף עבודתו של עורך הדין בתיק בשיעור של כמחצית מכלל העבודה שצריכה הייתה להתבצע. מחד, הגיע עורך הדין לשלב של קבלת רשות להגן ועיכוב הליכים, ומאידך לא נכנס כלל לשלב הראייתי ולסיכום ההליך שהיקפם לא היה ידוע לאור מכלול התיקים שנוהלו.

 

  1. לאור היקף התשלום ששילם הלקוח לעורך הדין עבור הליך מלא וקיבל ייצוג עבור כמחציתו, יש להורות לעורך הדין להשיב ללקוח 30,000 ₪ משכר הטרחה שקיבל. מאחר שהפסיקה לעיל היא מלכתחילה על דרך האומדנה לא ראיתי מקום לשערך את הסכומים והם ישולמו בערכם נכון ליום מתן פסק דין זה.

 

 

 

 

 

ת.א. (מחוזי) 3545-09 הלשכה נ' ניסן – הליך הביזיון [הליך מס' 5]

 

  1. בהמשך לטענת הלשכה כי הלקוח הפר את פסק הדין בת.א. 3545-09 והמשיך להסיג את גבול המקצוע, הוגשה נגדו בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

 

  1. ביום 17.10.2012 נחתם בין הלקוח לעורך הדין 'מזכר הבנות ביחס להסכם שכר טרחה' (מוצג 4) שלפיו ישלם הלקוח לעורך הדין שכר טרחה בגין התגובה לביזיון בשיעור "3 אלש"ח כולל 2 דיונים ראשונים (4095 ש"ח. לאחר מכן, כל דיון 1,500 ₪ + מע"מ." (כך במקור, וראו עדות עורך הדין עמ' 36 שורות 1-16).

 

  1. סמוך לאחר חתימת ההסכם שילם הלקוח לעורך הדין סך של 4,095 ₪ (חשבונית 1038).

 

  1. עורך הדין טען בעדותו כי הגיש תגובה לבקשה, התקיים דיון בו נחקרו עדים וניתנה החלטה (עמ' 32 שורות 7-8) ובכך הסתיים התיק (עמ' 43 שורות 11-12). לא הוגש כל מסמך לתמוך טענות אלו ואף לא הוגשה כל ראיה מה הטיפול המשפטי שנדרש לאחר מכן.

 

  1. הלקוח מצדו הגיש לתיק שלפניי הסדר פשרה בת.א. 3545-09 שקיבל תוקף של פסק דין בחודש מרץ 2015.

 

מהסדר זה עולה כי ב"כ החדש של הלקוח הגיע להסדר עם הלשכה במסגרתו שילם הלקוח קנס של 1,500 ₪ והתחייב שלא לפעול בניגוד למוסכם שם (נספח ב' לראיות התביעה). לטענת עורך הדין מדובר בבקשת ביזיון נוספת שהוגשה לאחר שסיים את הטיפול בבקשת הביזיון הקודמת בה הוא טיפל (לעיל וכן עמ' 35 שורות 31-32).

 

  1. הלקוח לא הגיש כל ראיה למהות טיפולו של עורך הדין החדש בבקשת ביזיון למעט אותו הסדר. היקף העבודה שבוצע בתיק, בין ע"י עורך הדין הנתבע ובין ע"י ב"כ החדש של הלקוח לא הוכח לי ואף לא הוכח לי הקשר בינהם ואם עניינם באותה בקשה או בשתי בקשות נפרדות. בנסיבות אלו אין בידי לקשור את הייצוג החדש, שהסתיים בהסדר שנה לאחר ההתפטרות, לעבודה כלשהי שהיה על עורך הדין לתת בתמורה לתשלום לעיל.

 

  1. יתר על כן, הפער הדרמטי בין סכום שכר הטרחה ששולם לעורך הדין בתיק זה בסך 4,095 ש"ח ובין שכר הטרחה שנטען כי שולם לכאורה לב"כ החדש בסך 35,000 ₪ (ואשר לא הוכח) תומך אף הוא בהנחה כי אין המדובר באותו שירות משפטי.

 

  1. לאור האמור אני דוחה את הנדרש בסעיף 55ב בתביעה.

 

 

 

ה"פ (מחוזי) 11-12&searchtype=" target="_blank">54194-11-12 ניסן נ' הלשכה – ביטול פסק דין [הליך מס' 2]

 

הסכם שכר הטרחה ותשלומו

 

  1. הליך זה הוא המרצת-פתיחה שהגיש עורך הדין בשם הלקוח נגד הלשכה על מנת לבטל את פסקי הדין בת.א. 3545-09 – החלקי מיום 18.4.2010 והמשלים מיום 30.5.2010.

 

  1. בעניינו של הליך זה נקבע באותו 'מזכר הבנות ביחס להסכם שכ"ט' מיום 17.10.12 (מוצג 4) כי בשלב ראשון ישלם הלקוח 7,500 ₪ + מע"מ (8,775 ₪) כאשר הסכום כולל את הדיון הראשון, ובשלב שני ישולם סך של 14,000 ₪ + מע"מ, ועבור כל דיון ישולם סך של 1,500 ₪. עוד נקבע כי אם ההליך יימשך מעל שנתיים ישבו הצדדים ויסכמו על המשך שכר הטרחה והייצוג.

 

באותו מזכר אף צוין כי ידוע ללקוח שהיה עליו להגיש את תביעת הביטול זמן רב קודם לכן אך הוא  לא רצה בכך גם משיקולי שכר-טרחה, וזאת על אף הפצרות עורך הדין.

 

  1. בגין השלב הראשון שולם הסך של 8,775 ₪ במלואו ימים ספורים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה (חשבונית 1032).

 

בגין השלב השני שולם סך של 16,000 ₪ בארבעה תשלומים חודשיים עוקבים (פברואר עד מאי 2013) בסך 4,000 ₪ כל אחד (חשבוניות 1084, 1096, 1110, 1122 – קבלה 94).

 

אמנם 14,000 ₪ בתוספת מע"מ מסתכמים בסך של 16,380 ₪, אך נראה כי התשלומים לעיל נעשו תוך עיגול הסכום או ויתור על 380 ₪ וממילא עורך הדין לא טען ביחס לחוב זה של 380 ₪. התשלומים לעיל בגין ההסכם הסתיימו בחודש מאי 2013.

 

  1. אשר לתשלום בגין דיונים, לא הוכח כי נשלחה דרישה כלשהי לתשלום כאמור וממילא לא נמצא כל תשלום שכזה. בחקירתו טען הלקוח כי התקיים דיון אחד בלבד, וכי לו היה מקבל בקשה לתשלום – היה משלם אותה, אלא שעורך הדין לא ביקש (עמ' 17 שורות 17-19).

 

לתיק הוגש פרוטוקול דיון מיום 10.12.2013 בלבד, היינו ראיה המוכיחה קיומו של דיון אחד.

 

  1. בעדותו טען עורך הדין כי התקיימו בהליך זה שלושה דיונים (עמ' 32 שורות 19-20).

 

  1. בחקירת הלקוח בפניי הפנה עורך הדין לפסק דינו של כב' השופט רומנוב וטען על בסיס הכתוב שם כי התקיימו בתיק שני דיונים בגינם היה על הלקוח לשלם שכר טרחה. הלקוח השיב כי השופט התבלבל וכי היה רק דיון אחד. לשאלת בית המשפט, לא ידע עורך הדין למסור את תאריכי שני הדיונים שטען להתקיימותם (עמ' 17 שורה 23 - עמ' 18 שורה 5).

 

  1. עניין אחרון שיש לציין בסוגיה זו הוא שעורך הדין אישר בחקירתו כי שולמו לו השלב הראשון והשני הכוללים דיון אחד, ולא שולם לו בגין דיונים נוספים (עמ' 36 שורות 17-34). עם זאת, כאמור, לא הוכח קיומם של דיונים נוספים ולא הוצגה כל דרישת תשלום נוספת או התראה ששלח עורך הדין ללקוח בגין קיומו של תשלום חסר עבור דיון נוסף בתיק זה.

 

 

 

  1. בסך הכל שילם הלקוח לעורך הדין שכר טרחה עבור טיפולו בתיק, שאמור היה להימשך עד שנתיים, סך כולל של 24,775 ₪.

 

 

 

הטיפול בתיק והפסקת הייצוג

 

  1. הצדדים טענו כי במקביל לפתיחתו של הליך זה נדון בבית המשפט העליון הליך בין לשכת עורכי הדין ללבנת פורן שעניינו הסגת גבול המקצוע (להלן: "תיק פורן"). לטענת עורך הדין היו לתוצאותיו של תיק פורן השלכות על ההליכים בין הלקוח ללשכה – ועל כן הוא קיווה כי ההליכים בתביעה לביטול פסק הדין יעוכבו עד להכרעת בית המשפט העליון בתיק פורן (נספח יד' לתצהיר עורך הדין – פרוטוקול הדיון בה"פ 11-12&searchtype=" target="_blank">54194-11-12 מיום 10.12.2013, עמ' 6 שורה 16 ואילך).

 

  1. נראה כי עמדת עורך הדין לא התקבלה, ובדיון שהתקיים ביום 10.12.2013 במעמד הלקוח נקבע התיק לשמיעת ראיות וסיכומים ביום 1.5.2014.

 

  1. לטענת עורך הדין הוא פנה ללקוח בבקשות חוזרות ונשנות לפרוע את חוב שכר הטרחה. עם זאת, עורך הדין לא תמך טענה זו בכל אסמכתה כתובה מכל סוג שהוא ואף לא פירט מהו סכום שכר הטרחה המבוקש ספציפית בגין תיק זה. בסעיף 52.1 בתצהירו טען עורך הדין כללית לחוב בסך 12,519 ₪ בגין ארבעה תיקים ובהם תובענה זו לביטול פסק הדין, אך לא הראה מה החוב הנטען לכל תיק ותיק, ממה הוא נובע, והיכן דרישת שכר הטרחה ששלח ללקוח, אם שלח.

 

  1. בחקירתו הנגדית ובמענה לשאלות ממוקדות טען עורך הדין בעל פה להיקף עבודתו בתיקים אך כאמור לא הציג כל אסמכתה לטענותיו ואף לא למספר הדיונים בתיק.

 

  1. בסעיף 54 בתצהירו טען עורך הדין כי הוא ועו"ד בני פנו בפניות חוזרות ונשנות ללקוח על מנת שיסדיר את חוב שכר הטרחה אך ללא הועיל. עורך הדין טען כי פניות אלו נמשכו לפני ואחרי הדיון בתיק, אך הלקוח לא שילם את חובו.

 

הלקוח מכחיש טענות אלו. לדבריו שילם את כל שכר הטרחה שהתבקש לשלם כבר כשנה וחצי לפני התפטרות עורך הדין. הלקוח אף הכחיש כי עורכי הדין פנו אליו בענייני שכר טרחה וטען כי בזמן אמת כלל לא ידע מדוע החליט עורך הדין להתפטר מהייצוג.

 

בהקשר זה יש לציין כי תצהירי שני עורכי הדין (הנתבע ועו"ד בני) זהים בחלק מסעיפיהם. איש מהם אינו מצביע על פניה בכתב, על אסמכתה לדרישות התשלום או על כל אינדיקציה אחרת שתתמוך בטענותיהם. מדובר בטענות בעל פה, עו"ד בני הוא 'ידו הארוכה' של עורך הדין הנתבע ולא מצאתי כל יסוד להסתמך על עדותם בעניין זה.

 

יש לזכור כי לטענת עורך הדין שלח ללקוח דו"ח חודשי או תקופתי עם פירוט שעות עבודתו באותם תיקים בהם סוכם על תשלום שעתי, כך שהתנהלות של שליחת דרישות תשלום בכתב אינה זרה לו ואף הייתה הבסיס לתשלומי הלקוח. העדרן של דרישות תשלום שלא שולמו תומך בטענת הלקוח כי דרישות שכאלו לא הוצגו לו.

 

  1. ביום 19.3.2014 הגיש עורך הדין הודעה על הפסקת ייצוג וביקש מבית המשפט לשחררו מייצוג הלקוח (נספח יא לתצהיר עורך הדין). בהודעה זו כתב עורך הדין כי (הדגשות שלי, מ.ב.):

 

"נוכח חילוקי דעות, לרבות בענייני שכ"ט ובנוגע להמשך ניהול התיק, אשר נתגלעו בינהם, הודיע מר משה ניסן לח"מ על הפסקת ייצוג משרד הח"מ".

 

  1. אף כי בהליכים לפניי טען עורך הדין כי הוא שביקש להתפטר מהייצוג בשל אי תשלום שכר טרחתו, הרי שבחר משום מה להודיע לבית המשפט שדן בתיק כי הלקוח הוא שביקש את הפסקת הייצוג. עורך הדין ניסה לנמק אמירה תמוהה זו בטענה כי יש לראות אי תשלום מצד הלקוח כרצון להפסיק את הייצוג אך מדובר בטענה כה מרחיקת לכת, שטוב היה אילו לא הייתה נטענת.

 

  1. מכל מקום, הן בהליך שהתנהל לפני כב' השופט רומנוב והן בהליך לפניי - נקודת המוצא הייתה כי עורך הדין מבקש את שחרורו מייצוג הלקוח בהתאם לתקנה 473(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

 

  1. כבר ביום בו הוגשה ההודעה לעיל קבע כב' השופט רומנוב כי עורך הדין יעביר העתק מההודעה ללקוח, על מנת שהאחרון ימסור את התייחסותו למבוקש בה תוך 7 ימים.

 

  1. ביום 24.3.2014 שלח עורך הדין את ההחלטה בפקס ללקוח. עו"ד בני העיד כי טרם משלוח הפקס שוחח עם הלקוח בטלפון, וזאת גם על מנת שהלקוח יעביר את הטלפון למצב פקס שכן מדובר באותו מספר קו (עמ' 27 שורות 1-10, אישור הפקס צורף לנספח יא לתצהיר עורך הדין).

 

  1. על מהלך הדברים שקרה בתיק לאחר מכן ניתן ללמוד מפסק הדין שניתן בתיק ומההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. מהכרעות אלו עולה שהלקוח לא הגיש לתיק כל התייחסות להודעה ולהחלטה מיום 19.3.2014.

 

עוד עולה כי ביום 22.4.2014 הגיש עורך הדין הודעה נוספת לבית המשפט בה הודיע כי מסר ללקוח את החלטת בית המשפט הקודמת ווידא קבלתה ועל כן הוא שב ומבקש שבית המשפט ישחרר אותו מייצוג הלקוח. ביום 24.4.2014 נתן כב' השופט רומנוב החלטה נוספת בה ביקש את התייחסות הלקוח לדברים עד ליום 28.4.2014 וציין כי יראה העדר התייחסות כהסכמה. באותה החלטה שב כב' השופט רומנוב וביקש כי עורך הדין יעביר ללקוח את העתק ההחלטה. לאחר החלטה זו לא התקבלה באותו תיק כל התייחסות – לא תגובה מצד הלקוח ולא הודעה מצד עורך הדין המאשרת את מסירת ההחלטה השנייה ללקוח.

 

בנסיבות אלו נותרו הדברים בעינם ולא ניתנה החלטה על שחרור עורך הדין מייצוג בתיק.

 

  1. יש לציין כי גם בתיק שלפניי לא הגיש עורך הדין כל אסמכתא לכך ששלח ללקוח החלטה זו מיום 24.4.2014, בניגוד לאישור הפקס שהראה את משלוח ההחלטה הקודמת ללקוח, ועל כן אין בידי להניח כי החלטה אחרונה זו הובאה לידיעת ללקוח.

 

  1. לדיון שהתקיים ביום 1.5.2014 לא התייצבו הלקוח או עורך הדין. מהרישום בפרוטוקול אותו דיון ומפסק הדין שניתן באותו מעמד עולה כי ב"כ הלשכה שוחח עם עו"ד בני אשר מסר כי הוא-עצמו אינו מתכוון להגיע לדיון וכי הוא שוחח יומיים קודם לכן עם הלקוח ווידא כי הלקוח יודע שעליו להתייצב לדיון.

 

  1. תוצאת הדברים הייתה שניתן כאמור פסק דין אשר הורה על מחיקת התביעה תוך חיוב הלקוח בהוצאות בסך 10,000 ₪. כמו כן הותנתה הגשת כל תביעה נוספת נגד הלשכה באותו עניין בתשלום הוצאות נוספות בסך 15,000 ₪.

 

  1. בקשת הלקוח לביטול פסק הדין נדחתה וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט העליון. מהחלטות אלו עולה כי הלקוח הגיש את הבקשות בעצמו, ללא ייצוג חדש.

 

 

 

התביעה שלפניי

 

  1. בתיק שלפניי תובע הלקוח כי עורך הדין ישיב לו את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין בסך 10,000 ₪ ואשר נפסקו לדידו רק בשל רשלנות עורך הדין אשר לא התייצב לדיון ולא ווידא כי הלקוח יודע על הדיון ומתייצב אליו.

 

  1. החלטותיו של כב' השופט רומנוב עומדות בעינן ועל פיהן, כמו גם על פי פרוטוקול הדיון בו השתתף הלקוח, ידע הלקוח על מועד הדיון שנקבע ליום 1.5.2014. לפיכך ניתן לומר כי גם הלקוח עצמו נושא באחריות מסוימת לדרך בה הסתיים התיק באותו יום ולפסיקת ההוצאות. אומנם אין לדעת מה היה קורה אילו היה מתייצב הלקוח לדיון ללא עורך הדין והאם היה הדיון מתקיים או לא, ואולם בשלב בו מיוצג הלקוח ע"י עורך הדין – מוטלת לדידי אחריות כבדה יותר על עורך הדין שלא שוחרר מהייצוג ולא טרח להתייצב לדיון.

 

  1. בנסיבות אלו יש לומר כי עורך הדין התרשל, ולו בלשון המעטה, בכך שלא התייצב לדיון הקבוע ליום 1.5.2014. אין לי ספק כי אילו היה מתייצב עורך הדין לדיון – היה מוודא מבעוד מועד כי גם הלקוח יתייצב אליו. כך או כך, לאור אחריותו כעורך דין מייצג להגיע לדיון ולאור הרקע המתואר לעיל – יש לזקוף לחובתו את מלוא ההוצאות שנפסקו.

 

  1. לפיכך אני מקבלת את תביעת הלקוח בסוגיה זו ומחייבת את עורך הדין לשלם ללקוח סך של 10,000 ₪ כשהם משוערכים מיום 1.5.2014 ועד לתשלומם בפועל.

 

  1. הלקוח תובע גם את השבת כל שכר הטרחה ששילם לעורך הדין, אך משעה שהתיק הסתיים במחיקה ולא בדחיה אין בידי לומר כי כל עבודת עורך הדין בתיק ירדה לטמיון. לכאורה, אילו היה בוחר הלקוח להגיש תביעה חדשה היה יכול להשתמש בחלק מהעבודה שעשה עורך הדין בתיק עד לסיומו. יתר על כן, לא נמצא כי לצורך הטיפול בתיק זה לקח הלקוח ייצוג חדש כלשהו, והוא לא נדרש לתשלום שכר טרחה נוסף.

 

  1. הסכם שכר הטרחה בין הצדדים לא ביאר מהו "שלב ראשון" ומהו "שלב שני" בגינם נקבעו שיעורי שכר הטרחה, אך נקבע בו כי אם ההליך יימשך מעל שנתיים – ישבו הצדדים ויסכמו לגבי המשך שכר הטרחה והייצוג.

 

  1. במועד הדיון אליו לא התייצבו, 1.5.2014, טרם חלפו אותן שנתיים. מכאן שתשלום שכר הטרחה בגין השלב השני, שתשלומו הסתיים שנה ויותר קודם לכן, וודאי שאמור היה לכלול ייצוג בדיון ההוכחות.

 

  1. הלקוח טען כאמור בפתח סיכומיו כי מגיע לו החזר כספי בשל "אי מתן שירות כלל". בעניין הליך זה טען כי שילם לעורך הדין את כל שכר הטרחה, ואף ביתר לטענתו, ועל אף שעורך הדין היה מחויב לטפל בתיק על פי ההסכם – הוא הודיע חד צדדית על התפטרותו (סעיפים 10-11 בסיכומים).

 

  1. לאור המתואר לעיל צודק הלקוח בדרישתו להחזר שכר טרחה מסוים בשל אי קבלת תמורה הולמת, וגם כאן התפטרות עורך הדין מהייצוג אינה עולה בקנה אחד עם הוראות דיני החוזים. גם כאן ניתן לומר כי מדובר בהפרת הסכם, הפרת חובות עורך הדין ללקוח ואף עשיית עושר ולא במשפט, וכי התנהלות עורך הדין מהווה הפרת חובה חקוקה.

 

  1. עורך הדין התפטר מהייצוג בטרם חלפו אותן שנתיים ובטרם סיים את עבודתו המוסכמת - ועל כן עליו להשיב חלק יחסי משכר הטרחה ששולם לו. גם בהליך זה אין מנוס מפסיקה על דרך האומדנה, שכן אין דרך מתמטית לשקלל במדויק את היקף העבודה והתמורה המצופה לכל חלק יחסי ממנה, וזאת בפרט כאשר הצדדים הסכימו על שכר טרחה גלובאלי.

 

  1. לאור האמור, ובהינתן שייצוג ניתן משך מרבית התקופה המוסכמת אך הייצוג המהותי בדיון ההוכחות כשל, וממילא לא שולם שכר טרחה בגין אותו דיון אליו לא הופיע עורך הדין - אני מורה כי עורך הדין ישיב ללקוח סך של 5,000 ₪ כערכם היום.

 

  1. בשולי הדברים אציין כי הלקוח קושר בטיעוניו בין ההודעות שהגיש עורך הדין במסגרת התפטרותו מהייצוג בתיק ובין ידיעת הלשכה על היות הלקוח בטרום-התמחות ולא בהתמחות או על כוונתו להתקבל להתמחות. ההודעות הנטענות לא הוגשו ומדובר בטענות בעלמא שאף הלקוח עצמו לא ירד לפשרן. למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי כיצד לשכת עורכי הדין, המנהלת לדברי הלקוח רדיפה אחריו בשל הסגת גבול המקצוע, לא תדע שהוא מגיש בקשה לאישור התמחות. מכל מקום לא הוכחו כל ידיעה או פעולה של הלשכה ואף לא השפעה על התנהלות הלשכה כלפי הלקוח, וגם מסיבה זו יש לדחות את הטענה.

 

 

 

ת"א 45042-02-12 סרדם נ' ניסן – תביעה כספית [הליך מס' 3]   

 

  1. עניינו של הליך זה בתביעה כספית שהגיש מר סרדם נגד הלקוח על סך 116,000 ₪, ככל הנראה בשל טענה למחדלים ומצג שווא של הלקוח שהתחזה לעורך-דין.

 

  1. ביום 01.04.2012 נחתם בין הלקוח לעורך הדין הסכם שכר טרחה (מוצג 2) במסגרתו התחייב הלקוח לשלם לעורך הדין שכר טרחה עבור הגשת כתב הגנה וניהול ההליך. על פי ההסכם נקבע שכר הטרחה לפי שעות עבודה לאחר מקדמה בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סוכם שישולם סך נוסף, השווה ל-15% מסכום ההפחתה שיושג בתיק.

 

  1. הלקוח שילם את המקדמה במלואה (חשבוניות 942, 960, 979), ואף הוסיף ושילם בחודש יולי 2012 סך של 3,654 ₪ (חשבונית 990) המשקפים ככל הנראה 7 שעות עבודה נוספות.

 

  1. בנספח לתצהיר הלקוח נמצאה דרישת תשלום מיום 30.8.2012 בה ביקש עורך הדין תשלום שכר טרחתו בגין 2.75 שעות עבודה סך של 1,237.5 ₪ בתוספת מע"מ. הצדדים לא התייחסו לדרישת תשלום זו בטענותיהם, וממילא ביום 23.9.2012 כבר חתמו על הסכם שכר טרחה מתוקן בתיק, אשר ודאי בלע כל דרישה קודמת. יתר על כן, עורך הדין אישר בפניי כי אין ללקוח יתרת חוב שכר טרחה בתיק.

 

  1. מטענות הצדדים עולה כי חודשים ספורים לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה הסתיים ההליך במחיקה ונראה כי עורך הדין דרש מהלקוח את תשלום אותם 15% בגין הפחתה מלאה של סכום התביעה. בעקבות זאת נחתם ביום 23.9.2012 הסכם נוסף (מוצג 3) שהתייחס לסכום ההפחתה הנדרש וסיכם כי עורך הדין יעשה ללקוח הנחה כך שישלם סך כולל של 16,599 ₪ בלבד בשלושה תשלומים חודשיים. הסכום האמור שולם במלואו (חשבוניות 1094, 1107 וקבלה 84).

 

  1. היינו, הלקוח שילם לעורך הדין שכר טרחה כולל של 31,853 ₪ עבור טיפולו בתיק.

 

  1. בדיון האחרון אישר כאמור עורך הדין כי אין טענה ליתרת חוב שכר טרחה בתיק זה, אך טען לפתע כי דרישת החזר הוצאות בתיק זה בסך 2,400 ₪ לא שולמה. דא עקא, בסעיף 52 בתצהירו טען עורך הדין כי בתיק זה יש דווקא יתרת חוב של שכר טרחה ואילו אותם 2,400 ₪ נטענו כחוב כללי של הוצאות ללא ייחוס לתיק מסוים. במצב דברים זה אין בידי לקבל את טענת חוב ההוצאות שעורך הדין לא ידע להסבירה ולאמתה.

 

  1. נתונים אלו מביאים למסקנה כי ללקוח לא היה כל חוב לעורך הדין בגין הליך זה.

 

  1. בשלב מסוים טען הלקוח כי עורך הדין לא עשה דבר בתיק, כיוון שההליך הסתיים שלא ביוזמתו, ועל כן אינו זכאי לשכר טרחה ואולם אין לטענה זו אחיזה בראיות או בהסכם בין הצדדים.

 

  1. הלקוח לא טען לרשלנות בטיפולו של עורך הדין בתיק ואף לא הסביר מדוע לא יישא בשכר הטרחה עליו סיכם עם עורך הדין, כאשר שכר הטרחה הותנה בהגשת כתב הגנה וייצוג בהליך – כפי שאכן נעשה. טענת הלקוח בסיכומיו כי עורך הדין לא היה "הגורם שסגר את התיק" וכי לא כתוב בהסכם "שהסכום יילקח בכל מקרה ולא תלוי במעשי הנתבע" הינה היפוך היוצרות ואינה נתמכת בלשון ההסכם שקבע תוספת תשלום התלויה בתוצאה – ללא אבחנה כיצד התקבלה.

 

  1. לפיכך נדחית כל טענה או תביעה בנוגע לייצוג הלקוח ע"י עורך הדין בהליך זה או ביחס לתשלום בגינו.

 

 

 

הפ"ב 17200-03-13 במקום ה"פ 28555-02-13 ניסן נ' לוי - ביטול פסק בורר [הליך מס' 4]

 

  1. עניינו של הליך זה בבקשה לביטול פסק בורר שניתן בין הלקוח לגב' לוי.

 

  1. הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הלקוח לעורך הדין ביום 3.3.2013 (מוצג 5), קובע כי הלקוח ישלם לעורך הדין שכר טרחה גלובאלי בסך 13,500 ₪ כולל מע"מ בגין ניהול ההליך מתחילתו ועד סופו. אין חולק כי שולמו 12,000 ₪ ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם (חשבונית 1087) ונותר חוב של 1,500 ₪. לא הוצגה כל דרישת תשלום או התראה בגין יתרה זו.

 

  1. לטענת הלקוח הגיש עורך הדין בקשת ביטול רשלנית שלא על פי העילות המנויות בחוק והשלה אותו שיש סיכוי להליך. עוד טען הלקוח כי בדיון שהתקיים בתיק, ובעקבות הערות בית המשפט שם, הוא ביקש למחוק את ההליך כנגד המלצתו של עורך הדין. בהתאם לעמדה זו נמחק ההליך באותו דיון והלקוח לא חויב בהוצאות.

 

  1. בסיכומיו טוען הלקוח כי תביעה לביטול פסק בורר היא בעלת סיכויים נמוכים וכי עורך הדין לא הכיר את הדין דיו והתרשל בעצם פתיחת הליך שכזה, שסיכוייו נמוכים.

 

  1. אין בידי לקבל טענה שלפיה יש לראות רשלנות בהגשת בקשה לביטול פסק בורר או נקיטת כל הליך אחר אשר הפסיקה מציינת כי הוא חריג או קשה להוכחה. קביעה שכזו חותרת תחת עצם קיומה של האפשרות הקבועה בדין לנקוט הליכים אלו ואינה סבירה, וראו הפסיקה המפורטת לעיל לעניין הקושי בטענת רשלנות בשל העלאת טענות מסוימות או אי העלאתן.

 

  1. הלקוח מוסיף ומלין בסיכומיו על עורך הדין, על שלא הגיש בתיק כאן את הבקשה שהגיש באותו הליך כדי להוכיח את טיב טענותיו שם. ראשית יובהר כי הנטל להוכחת רשלנות עורך דין היא על הלקוח התובע אותו. עצם העלאת טענת רשלנות אינה מעבירה את נטל הבאת הראיות או נטל ההוכחה לידי עורך הדין. אילו היה מדובר בבקשה 'רשלנית על פניה' כפי שאולי ניתן לסבור מאופי טענות הלקוח – היה על הלקוח להגישה ולהוכיחה.

 

  1. מסיכומי הלקוח משתמע כי הנזק הנתבע בגין הרשלנות הנטענת הוא עצם תשלום שכר הטרחה, ואולם משעה שלא הוכחה רשלנות בעצם פתיחת ההליך אין בידי לקבוע כי שכר טרחה ששולם על פי ההסכם הוא בגדר נזק.

 

  1. עניין זה מתחדד שעה שהלקוח אישר כי הוא שהחליט למשוך את הבקשה בניגוד לדעתו החולקת של עורך הדין. לטענת הלקוח הביע המותב באותו התיק את דעתו מחוץ לפרוטוקול שלהליך אין סיכוי ועל כן העדיף הלקוח לוותר על ההליך (עמ' 15 שורות 13-18).

 

  1. אין צורך להכביר מילים כי דעה מחוץ לפרוטוקול על סיכויי הליך היא בגדר דעה מחוץ לפרוטוקול ותו לא. פסק דין סופי תואם לעיתים את הפשרה או העמדה שהובעה בתחילת ההליך, ולעיתים הוא חורג ממנה ואף הפוך ממנה לחלוטין. הכרעה סופית בתיק נעשית בפסק דין. בירורים וניסיונות פשרה אינם מחייבים את בית המשפט או הצדדים ואינם משקפים בהכרח את התוצאה הסופית שתתקבל. לפיכך, זו אכן זכותו של הלקוח לבטל את ההליך והוא הקובע את ניהולו, אך אין להסיק מכך כי עצם פתיחתו הייתה ברשלנות.

 

  1. לאור זאת אני דוחה את טענות הלקוח נגד עורך הדין בגין הליך זה.

 

  1. משעה שהלקוח הודה בחוב שכר טרחה בסך 1,500 ₪ בגין תיק זה – יש לקזז סכום זה כערכו היום מכל חיוב שיוטל על עורך הדין.

 

 

 

ע"ק 31565-07-12 הלשכה נ' דש ניהול קופ"ג - אישור עיקול [הליך מס' 6]

 

  1. עניינו של הליך זה הועלה ע"י עורך הדין במסגרת טענת קיזוז.

 

  1. מנספח א' לכתב ההגנה, שלא הוגש כנספח לתצהיר עורך הדין, עולה כי במסגרת התביעה הכספית [הליך מס' 1 לעיל] הגישה הלשכה בקשה לאשר עיקול על כספי הלקוח בדש קופות גמל. עורך הדין הגיש התנגדות לאישור העיקול באותו הליך, ת.א. 10-11&searchtype=" target="_blank">14191-10-11. עוד עולה מאותו נספח כי בית המשפט שם הבהיר כי בקשה לאישור עיקול מתנהלת בתביעה נפרדת ולא כחלק מהתביעה הכספית ועל כן לא דן בטענות נשוא הבקשה וההתנגדות.

 

  1. עורך הדין לא הגיש כל מסמך הנוגע לע"ק 31565-07-12 - ואין טענה כי נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה כלשהו.

 

  1. היינו, מחד – הגשת ההתנגדות הייתה חלק מת.א. 10-11&searchtype=" target="_blank">14191-10-11 וכלולה בשכר הטרחה ששולם בו, ומאידך – לא הוכח כי עורך הדין נתן שירות משפטי כלשהו בע"ק 31565-07-12 או כי סוכם על תשלום שכר טרחה כלשהו.

 

  1. די בכך כדי לדחות את טענת הקיזוז ומתייתר הצורך לדון בשאלת הצידוק או הסבירות של דרישת שכר טרחה ראוי בסך 5,000 ₪ במסגרת זו.

 

 

 

סיכום הטענות לעניין הפסקת הייצוג

 

  1. לטענת עורך הדין הוא התפטר מייצוג הלקוח מאחר שהאחרון נמנע מלפרוע את חשבון שכר הטרחה בתיקיו השונים, וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות.

 

  1. אין חולק על זכותו של עורך דין לבקש את הפסקת ייצוג הלקוח, ודאי כאשר לא משולם שכר טרחתו (ראו סעיף 13(א) בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 וכן רע"א 15/05 עו"ד מ' בלטר ואחרים נ' אמיתי יגאלי (נבו, 23.08.2005)

 

  1. עם זאת, על הדבר להיעשות על פי כל דין ובכלל זה קבלת אישור בית המשפט לרצונו לעשות כן. בבקשה כאמור לא נדרש בהכרח עורך הדין להוכיח יתרת חוב. ואולם משעה שעורך הדין הוא שמבקש להיתלות בטענה לאי תשלום שכרו כהצדקה לפעולותיו, הרי שלדחיית טענות אלו יש משקל לא מבוטל בעת שנבחנת התנהלותו מול הלקוח והתפטרותו מול בית המשפט.

 

  1. בתיק שלפניי לא הוכחו, כאמור, אותן פניות ללקוח להן טען עורך הדין ולא הוצגה דרישת תשלום שלא ניתן לה מענה או שלא בא בעקבותיה שינוי הסכם:

 

1)     בתביעה הכספית שולם תשלום גלובאלי על ניהול מלא של התיק ובאמצע ההליכים אישר בית המשפט את בקשת עורך הדין להשתחרר מהייצוג.

 

2)     בתובענה לביטול הפסק שולם תשלום גלובאלי למשך שנתיים ועורך הדין עזב את ההליך לפני שחלפו שנתיים וללא אישור מבית המשפט לשחרורו מייצוג.

 

3)     בתביעת סרדם הסתיים הטיפול בתיק בחודש ספטמבר 2012 ולא עלתה כל טענה ליתרת חוב שכר טרחה.

 

4)     בתובענת לוי לביטול פסק בורר הסתיים הטיפול במהלך שנת 2013 ובמהלך דיון ההוכחות בפניי הודה הלקוח בחוב שכר טרחה בסך 1,500 ₪ שנמצא באותה עת ולא נדרש בעבר.

 

5)     בבקשת הביזיון לא הוכח כי נדרש טיפול נוסף בבקשה בה טיפל עורך הדין ולא עלתה טענה ליתרת חוב.

 

6)     בתביעה לאישור עיקול לא הוכח טיפול משפטי בהליך הנפרד, לא נחתם הסכם שכר טרחה ולא הייתה כל דרישת תשלום של עורך הדין עד להעלאת טענת הקיזוז בכתב ההגנה דנן.

 

  1. היינו, בעת התפטרות עורך הדין בחודש מרץ 2014 מייצוג בהליכים 1 ו-2 לעיל (התביעה הכספית והתביעה לביטול הפסק) - לא רק שלא התקיים כל הליך אחר בו ייצג את הלקוח, אלא שבשני התיקים המדוברים קיבל עורך הדין מראש שכר טרחה לטיפול מלא בתיק.

 

מכאן שה"הצדקה" להתפטרות לה טוען עורך הדין לא התקיימה.

 

  1. בחינת הדרך בה נעשתה אותה התפטרות מלמדת כי גם בה כשל עורך הדין. סעיף 13(ג) בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, קובע כי:

 

"היה ענין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין לייצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק".

 

התפטרות עו"ד מייצוג מוסדרת בתקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי:

 

"473. (א)  בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו.

 

 (ב)  בלא חילופין בדרך האמורה, אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט או הרשם שלפניו היא תלויה ועומדת".

 

  1. בעל דין רשאי בכל עת להודיע לבית המשפט על הפסקת הייצוג, ואולם עורך דין המבקש להתפטר מייצוג חייב לקבל את אישורו של בית המשפט. ודוק, התפטרותו של עורך הדין תקפה רק לאחר שבית המשפט אישר אותה.

 

  1. כמפורט לעיל, עורך הדין לא שוחרר מייצוג הלקוח בתובענה לביטול פסק הדין, ולמרות זאת בחר שלא להתייצב לדיון שנקבע בו.

 

 

 

עוגמת נפש

 

  1. הלקוח טוען לעוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות עורך הדין. לאור ההכרעות שנקבעו בפסק הדין לעיל אכן ניתן לקבל כי ללקוח הייתה עוגמת נפש לא מבוטלת מהתפטרות עורך הדין שנעשתה שלא כדין וכאשר לדידו של הלקוח הוא שילם את כל שכרו של עורך הדין זמן רב מראש ולפתע מצא עצמו ללא ייצוג.

 

  1. עם זאת, לא ניתן לנתק את עוגמת הנפש של הלקוח מפסק הדין המקורי אשר הוביל לכל אותם הליכים ואף לבקשת ביזיון, אחת או יותר, בגין הפרתו. ה'רדיפה' של הלשכה אחר הלקוח, כטענתו, התרחשה בשל התנהלותו שלו כפי שטענה לה הלשכה. אין בידי לקבל את הטענה כי התנהלות עורך הדין תרמה לכך.

 

  1. לפיכך אני סבורה כי יש מקום לפיצוי הלקוח בגין עוגמת הנפש הקשורה לעורך הדין בסך של 5,000 ₪ כערכם היום.

 

סיכום

 

  1. ענייננו בתביעת לקוח נגד עורך דין שהתפטר מייצוגו.

 

עורך הדין טען כי התפטר כדין מהייצוג וכי עשה זאת מאחר שהלקוח חייב לו שכר טרחה ולא שילם אותו. בבירור התביעה נמצא כי לא רק שהלקוח לא חייב לעורך הדין שכר טרחה נוסף בתיקים בהם התפטר, אלא שבתיק המרכזי שהוביל את ההליכים בהם טיפל עורך הדין – נעשתה ההתפטרות שלא כדין. עורך הדין לא שוחרר ע"י בית המשפט מהייצוג ולמרות זאת לא התייצב לדיון. בעקבות זאת ניתן פסק דין נגד הלקוח והוא חויב בהוצאות.

 

  1. בבירור טענות הצדדים נמצא עוד כי על עורך הדין להשיב ללקוח חלק משכר הטרחה ששולם לו כיוון שקיבל תשלום על ייצוג מלא בהליכים אך עזב אותם באמצע. עוד חויב עורך הדין בהוצאות שנפסקו לחובת הלקוח מחמת אותה אי-התייצבות לדיון.

 

  1. בסיכום הדברים על עורך הדין לשלם ללקוח כספים כדלקמן:

 

1)     בגין החזר שכ"ט בהליך מס' 1 ישלם עורך הדין ללקוח סך של 30,000 ₪ כערכם היום.

 

2)     בגין החזר שכ"ט בהליך מס' 2 ישלם עורך הדין ללקוח סך של 5,000 ₪ כערכם היום.

 

3)     בגין ההוצאות שנפסקו בהליך מס' 2 ישלם עורך הדין ללקוח 10,000 ₪ כשהם משוערכים מיום 1.5.2014 ועד לתשלומם בפועל.

 

4)     בגין יתרת חוב בהליך מס' 4 יש להפחית מהסכומים לעיל 1,500 ₪ כערכם היום.

 

5)     בגין עוגמת נפש ישלם עורך הדין ללקוח סך של 5,000 ₪ כערכם היום.

 

  1. הלקוח טען בתביעתו כי שילם לחוקר פרטי 22,500 ₪ על מנת לאתר את כתובתו של עורך הדין, אך לטענה זו לא הוצג כל תימוכין. למעלה מן הדרוש ייאמר כי אף לא הוכח הצורך בהפעלת אמצעים מיוחדים לאיתור עורך הדין. לפיכך אני דוחה דרישה זו.

 

  1. לאור הפער בין תביעת הלקוח ובין התוצאה הסופית - יישא עורך הדין בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאות הלקוח ושכ"ט בא-כוחו.

 

ניתנה היום, ג' אדר תש"פ, 28 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.   

 

 

 

מיקה בנקי