תביעת מזונות של אלמנה מעזבון בעלה שמצוי בפשיטת רגל

 

בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעת מזונות של אלמנה מעזבון בעלה שמצוי בפשיטת רגל

פסק הדין:

 

 

 

 

 

 

 

 

1.             מונחת לפני תובענה לפסיקת מזונות מן העזבון שהגישה תובעת, אלמנתו של המנוח ש' ע' ז"ל (להלן: "המנוח"), כנגד עזבון בעלה המנוח אשר מצוי בפשיטת רגל.

 

רקע עובדתי ודיוני:

 

2.             התובעת והמנוח נישאו זל"ז בשנת 2010.

 

3.             למרבה הטרגדיה, ביום ... נרצח המנוח מפעולת טרור.  

 

4.             המנוח היה עוד בחייו בהליכי פשיטת רגל.

 

5.             ביום 31.12.07 מונה הנתבע 1 (להלן גם: "הנאמן"; "מנהל העזבון הזמני") כנאמן על נכסי המנוח בתיק פש"ר 1809/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל - אביב (צו המינוי צורף כנספח א' לכתב התביעה). 

 

6.             ביום 24.11.13 הגישה התובעת את התביעה דנן (להלן: "התביעה למזונות מן העזבון"; "התביעה") כנגד הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"). בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב העזבון במזונותיה בסך של 15,050 ₪ לחודש בהתאם להוצאות שפורטו בסעיף 5 לתביעה. 

 

7.             בד בבד לתביעה זו, הגישה התובעת ביום 24.11.13 תביעה לפסק דין הצהרתי בבית משפט זה כנגד הנאמן וכנגד מספר נתבעים נוספים (תמ"ש 43980-11-13) (להלן: "התביעה לפסק דין הצהרתי").

 

8.             ביום 27.11.13 הגיש הנאמן בקשה לדחיית/למחיקת התביעה למזונות מן העזבון על הסף בין היתר מטעמים של העדר עילה, העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה ואי צירוף כל הנושים העלולים להיפגע מהתובענה.

 

9.             ביום 8.1.14 הגישה התובעת בקשה למזונות זמניים.

 

10.          ביום 26.1.14 הגישה התובעת תביעה נוספת לבית משפט זה, תביעה כספית בסך 6,094,012 ₪ כנגד הנאמן וצדדים נוספים (תמ"ש 51875-01-14) (להלן: "התביעה הכספית").

 

11.          ביום 13.4.14 הגיש הנאמן כתב הגנה בתביעה למזונות מן העזבון. בכתב ההגנה עתר הנאמן לדחות את התביעה מהנימוקים שפורטו בבקשתו מיום 27.11.13 לעיל. כן צירף הנאמן לכתב התביעה הודעה של התובעת על קבלת גמלה בגין פעולות איבה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 8,308 ₪ לחודש החל מחודש ינואר 2014.

 

12.          ביום 7.4.14 התקיימה ישיבת קדם משפט מאוחדת בכל התביעות, במסגרתה נדונה הבקשה למחיקת התביעה למזונות מן העזבון על הסף וכן שתי בקשות נוספות שהגיש הנאמן למחיקת התביעות למתן פסק דין הצהרתי והכספית על הסף. לנוכח הסוגיות שהועלו במסגרתן הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

 

13.          מכאן ואילך, התעכב הדיון בשלוש התביעות על ידי בית המשפט לפשיטת רגל, וזאת עד שהתובעת תקבל היתר מבית המשפט המחוזי לניהול התביעות (ר' החלטת כב' השופט א. אורנשטיין מיום 8.6.14).

 

14.          ביום 1.12.14 ניתן היתר לתובעת על ידי בית המשפט המחוזי לברר את התביעה למזונות מן העזבון בלבד. כפועל יוצא, הוריתי על מחיקת התביעות לפסק דין הצהרתי והכספית. 

 

15.          ביום 11.3.15 ניתנה החלטתי בבקשה לסילוק התביעה למזונות מן העזבון על הסף, בה קבעתי כי לנוכח ההיתר שניתן לתובעת לניהול התביעה על ידי בית המשפט של פשיטת רגל, משקיים ספק האם יש מקום למנות מנהל עזבון זמני לניהול ההליך שכן ממילא כל נכסי המנוח הוקנו לנאמן עוד בחייו כך שהנאמן יכול לשמש נתבע בתביעה ומשניתן להתגבר על משוכה זו באמצעות מינוי הנאמן גם כמנהל עזבון זמני של המנוח (בכפוף להסכמתו) לצורך ניהול התביעה דנן ומשהנאמן יפרוש בפני בית המשפט זה את מלוא הנתונים לרבות בנוגע לצדדים השלישיים שעלולים להיפגע – אין מקום למחיקת התובענה על הסף. בנסיבות אלו, הוריתי לנאמן להודיע בתוך 7 ימים האם הוא מקבל על עצמו להתמנות כמנהל עזבון זמני.

 

16.          כמו כן, ביום 11.3.15 ניתנה החלטתי בבקשה למזונות זמניים לפיה מאחר שהבקשה הוגשה ללא אסמכתאות תומכות ומשטרם התבררה מלוא התמונה בנוגע למצבו הכלכלי של העזבון ומשאין בידי אינפורמציה בנוגע למרבית הפרמטרים המנויים בסעיף 59 לחוק הירושה אשר מהווים תנאי לפסיקת המזונות ומאחר שבשלב זה רב הנסתר על הגלוי – לא מצאתי לפסוק מזונות זמניים.

 

17.          ביום 24.3.15 הודיע הנאמן כי מאחר שקיימת אפשרות תיאורטית לניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין מינויו כמנהל עזבון זמני לצורך ניהול ההליך, הרי שאין הוא יכול לקבל על עצמו את המינוי. לאור האמור, נתבקשה תגובת הכנ"ר בנוגע לשאלת ייצוג העזבון בהליך וזאת בתוך 15 ימים ממועד ההמצאה.

 

18.          ביום 16.6.15 התקבלה תגובת הכנ"ר לפיה אינו מוצא ניגוד עניינים בין תפקידו של הנאמן לבין מינויו כמנהל עזבון זמני. עוד הוסיף הכנ"ר כי הנאמן אשר מלווה את תיק פשיטת הרגל במשך שנים רבות הוא המועמד המתאים ביותר להתמנות כמנהל עזבון זמני. לנוכח האמור, נתבקשה פעם נוספת עמדת הנאמן בתוך 3 ימים האם מקבל על עצמו את המינוי.

 

19.          ביום 25.6.15 הודיע הנאמן כי מבקש שלא להטיל עליו את המינוי. בנסיבות אלו, ניתנה ביום 25.6.15 החלטתי בה הוריתי על מינויה של עו"ד ע. אונגר-לטין על מנת שתייצג את העזבון בהליך דנן. כן הוריתי כי מאחר שמדובר בעזבון אשר מצוי בפשיטת רגל – מן הראוי שייצוג העזבון יעשה מטעם הסיוע המשפטי.

 

20.          ביום 3.8.15 התקבלה הודעה מטעם עו"ד א. פז, אחראית תחום מעמד אישי בלשכה לסיוע משפטי, לפיה היות והעזבון אינו מוגדר בתקנות הלשכה לסיוע משפטי, תשל"ג – 1973 כ"מבקש" לא ניתן למנות לעזבון עו"ד מטעם הסיוע המשפטי.

 

21.          ביום 10.9.15 הוריתי שוב לכנ"ר להסדיר את שאלת ייצוג העזבון.

 

22.          ביום 21.10.15 הודיע הנאמן כי בעקבות פניית הכנ"ר אליו, ניאות הוא לקבל על עצמו את התפקיד. לאור האמור, מיניתי ביום 21.10.15 את הנאמן כמנהל עזבון זמני לצורך ניהול התביעה דנן.

 

23.          כמו כן, במסגרת החלטתי מיום 21.10.15 קבעתי את התובענה לדיון הוכחות ליום 21.12.15 והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים. יצוין, כי דיון ההוכחות נדחה ליום 14.1.16 עקב דיון קודם שנקבע לב"כ התובעת במועד הנ"ל.

 

24.          ביום 5.11.15 הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, ואילו ביום 1.12.15 הוגש נייר עמדה מטעם הנאמן ומנהל העזבון הזמני. 

 

25.          ביום 14.1.16 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרה התובעת.

 

26.          בתום שמיעת הראיות, הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

 

27.          לאחר הגשת סיכומי הצדדים לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת – ניתן כעת פסק דיני. 

 

 

 

 

 

 

דיון והכרעה:

 

28.          זכותו של הזכאי למזונות מן העזבון נבחנת על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק ירושה") - הוראות אזרחיות טריטוריאליות החלות על כל תושבי המדינה. זכות זו לא נשלטת על ידי הדין האישי ואין היא זהה לזכות המזונות מהחיים (ראו ת"ע (ת"א) 3300/99 מחפוד נעמי נ' עזבון המנוח מחפוד עובדיה, תק –מש 2000 (1) 274). 

 

29.          על פי הוראות אלו תוכר זכאותה של האלמנה, בת זוגו של המנוח, אם יוכח בפנינו, כי היא זקוקה למזונות. המבחן הוא מבחן של "נזקקות". כך קובע סעיף 56 לחוק הירושה:

 

"הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה".

 

30.          על התובע מזונות מן העזבון, מוטל הנטל להוכיח כי אין בידו לספק את צרכיו ההכרחיים.  הפסיקה העניקה ל"מבחן הנזקקות" פרשנות מצמצמת. בע"א 393/93 פלוני נ' עזבון לויט, תק-על 94 (2) 563 קובע בית המשפט העליון מפי הנשיא שמגר כך:

 

"מוסד המזונות מן העזבון מהווה "מעין חקיקה סוציאלית" (ש. שילה, פירוק לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (ירושלים, התשנ"ב) 28). אכן, "בני המשפחה זכאים למזונות מן העזבון רק אם הם נצרכים, במקרה שאינם נצרכים, המוריש רשאי להעביר את כל רכושו לאחר" (שם, שם). ברוח זו פסקנו בעבר, כי מזונות מן העזבון יינתנו אך ורק אם הטוען למזונות אינו יכול לספק את צרכיו ההכרחיים (ע"א 632/89 לירז סעדון (קטין) נ. עזבון המנוח ג'ורג' סעדון ז"ל, תקדין 90 (3) 681). לכן, דין התביעה להיכשל אם התובע מזונות אינו עומד בנטל ההוכחה של נצרכותו..".  

 

31.          קביעת נזקקותו של הזכאי למזונות מן העזבון על פי סעיף 56 לחוק הירושה נסמכת על הוראות סעיף 59 לחוק הירושה, אשר זו לשונו: 

 

"בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט, בין השאר:

(1)           בשווי העזבון;

(2)           במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על פי צוואה;

(3)                     ברמת-החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהייתה ערב מות המוריש ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;

(4)           ברכושו של הזכאי למזונות;

(5)                     בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית-המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח-ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;

(6)                     במזונות שהזכאי יכול לקבל על פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959;

(7)                     לגבי בן-זוגו של המוריש - במה שמגיע לו על פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה".  

 

32.          כפי שניתן לראות, סעיף 59 לחוק הירושה קובע הנחיות הן לעצם קביעת הזכאות והן למידת הזכות. בע"א 530/80, 398 שחר נ' שור פ"ד לו (2) 281, בעמ' 288 נקבע כי המילים "קביעת הזכות למזונות" בסעיף 59 לחוק הירושה מקפלות בתוכן גם את ההחלטה אם בן המשפחה זקוק למזונות וכי רק בעקבות תשובה חיובית לשאלה זו קמה ועולה הזכות למזונות. בית המשפט ממשיך ומבהיר, כי בקביעת הזכות למזונות על בית המשפט ליתן דעתו לנתונים המנויים בסעיף 59 לחוק הירושה ולהתחשב בהם, אך אין הכרח שתהא זיקה בין הנתונים להכרעת הדין. יוצא, איפוא, כי הנתונים המפורטים בסעיף 59 לחוק הירושה משמשים את בית המשפט הן בקביעת הנזקקות והן בקביעת מידת המזונות מקום שנקבעה הנזקקות (ראו ע"א 181/78 דורון נ' דורון פ"ד לב (3) 533, 536). אם מגיע בית המשפט למסקנה, לאחר יישום האמור בסעיף 59 לחוק הירושה כי אין התובע זקוק למזונות, תידחה התביעה.

 

מן הכלל אל הפרט, לענייננו:

 

33.          לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ובשים לב לשיקולים המנחים בפסיקת מזונות מן העזבון - הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה הן לעניין עצם זכאותה למזונות מן העזבון והן לעניין מידתה של הזכאות. להלן יפורטו הטעמים שעומדים ביסוד מסקנתי זו.

 

שאלת נזקקותה של התובעת:

 

34.          כבר בראשית הדברים אציין כי כתב התביעה שהוגש הינו לקוני ביותר ואף לא עומד בהוראות חוק הירושה ותקנות הירושה, התשנ"ח – 1988 (להלן: "תקנות הירושה").

 

35.          תקנה 28 (ב) לתקנות הירושה אשר דנה באופן בו יש להגיש תובענה למזונות מן העזבון קובעת כך:

"בתובענה יצוין דבר זכותו של התובע למזונות מן העזבון ויפורטו בה, ככל האפשר, הפרטים המצוינים בסעיף 59 לחוק וכן פירוט הכנסות התובע בשנים עשר החודשים שקדמו להגשת התביעה; לתובענה יצורף תצהיר לשם אימות העובדות שעליהן היא מתבססת ויצורפו כל המסמכים התומכים בתובענה".

 

36.          בענייננו, אין חולק כי התובעת לא התייחסה לפרמטרים המצוינים בסעיף 59 לחוק הירושה ואף לא פירטה את הכנסותיה בשניים עשר החודשים שקדמו לתביעה. כמו כן, התובעת לא צירפה כל מסמך לכתב התביעה למעט צו מינוי הנאמן. יצוין, כי גם טופס הרצאת הפרטים שצורף היה ריק מתוכן והתברר במהלך חקירתה הנגדית של התובעת כי החתימה על גבי הטופס אינה חתימתה של התובעת (ראו עדותה בעמ' 4 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 18-21). בנסיבות אלו, ניתן היה להורות על מחיקת התובענה על הסף כבר לעת הגשתה. עם זאת, לפנים משורת הדין התרתי לתובעת לצרף לתביעתה מסמכים נדרשים בהתאם לתקנה 28 (ב) לתקנות הירושה (ר' החלטתי מיום 24.3.14). אולם, חרף החלטה זו צירפה התובעת ביום 31.3.14 אסופת מסמכים אשר אינה עונה על דרישות התקנה, ואלו הם: מכתב שחרור ממרפאה בריפוי בעיסוק – נספח א'; אישור מביטוח לאומי על קבלת גמלה בסך 8,308 ₪ לחודש; 7 תלושי משכורת של התובעת לחודשים 2/2013- 8/2013 מחברת "Xבע"מ" בסך ממוצע של 5,282 ₪ לחודש. כידוע, תביעה למזונות מן העזבון היא תביעה כספית לכל דבר ועניין, אשר יש להוכיחה באמצעות ראיות. בענייננו, התובעת לא צירפה קבלות להוכחת ההוצאות הנטענות, ומשכך ניתן לומר באופן ברור כי התובעת לא ביססה את תביעתה כדין.  

 

37.          זאת ועוד, לאורך ההליך שינתה התובעת את גרסאותיה בנוגע לצרכיה הנטענים מבלי ליתן כל הסבר בנוגע לשינוי זה ו/או לתמוך שינוי זה באסמכתאות והדבר בא לידי ביטוי הן בנוגע לסוג הצרכים הנטענים והן בנוגע לסכומים שנתבעו במסגרתם, כמפורט להלן:

 

בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב העזבון במזונותיה בסך של 15,050 ₪ לחודש על פי הפירוט הבא: כלכלה – 1,500 ₪; ארנונה + מים – 1,000 ₪; חשמל – 1,000 ₪; ועד בית – 150 ₪; טלפון ואינטרנט – 300 ₪; ביגוד והנעלה – 500 ₪; דמי כיס – 1,000 ₪; נסיעות/דלק/הוצאות רכב – 3,000 ₪; קוסמטיקה/מספרה – 500 ₪; הוצאות החזקת בית  - 1,000 ₪; תבל/אגרת טלוויזיה – 100 ₪; תרבות – 1,000 ₪; מדור/שכירות – 4,000 ₪.

 

לעומת זאת, בתצהיר עדות הראשית העמידה התובעת את כלל הוצאותיה על סך של 16,754 ₪ תוך הוספת צרכים שונים ותוך שינוי הסכומים המפורטים בכתב התביעה, כמפורט להלן: כלכלה – 1,500 ₪; ארנונה + מים – 500 ₪ (שונה מ – 1,000 ₪); חשמל – 300 ₪ (שונה מ – 1,000 ₪); ועד בית – 450 ₪ (שונה מ – 150 ₪); טלפון נייד – 100 ₪; ביגוד והנעלה – 300 ₪ (שונה מ – 500 ₪); דמי כיס – 1,000 ₪; נסיעות/דלק/הוצאות רכב – 1,200 ₪ (שונה מ-3,000 ₪); קוסמטיקה/מספרה – 200 ₪ (שונה מ – 500 ₪); הוצאות החזקת בית  - 100 ₪ (שונה מ-1,000 ₪); תבל/אגרת טלוויזיה – 204 ₪ (שונה מ- 100 ₪); טלפון אינטרנט – 200 ₪ (שונה מ-300 ₪); תרופות – 200 ₪; מלווה – 1,000 ₪; הלוואות – 2,300 ₪; גז – 250 ₪; ביטוח לאומי (חוב) – 300 ₪; אחזקת בית ב ... – 1,000 ₪; טיפולי שיניים – 1,000 ₪; חוב בהוצאה לפועל – 1,000 ₪; דמי שכירות - 3,650 ₪ (שונה מ- 4,000 ₪). יצוין, כי בסיכומיה העמידה את התובעת את הוצאותיה על סך של 16,754 ₪ כמפורט בתצהיר עדותה הראשית. 

 

38.          ברי, כי אין לקבל התנהלות זו של התובעת אשר עשתה דין לעצמה ושינתה את פירוט הצרכים הנטענים תוך הוספת צרכים שונים ואף שינוי הסכומים המפורטים בכתב התביעה, וזאת מבלי ליתן כל הסבר בנוגע לשינויים המהותיים שחלו בהוצאותיה ו/או לקבל את אישורו של בית המשפט. התנהלות זו מלמדת כבר עתה כי יש קושי של ממש ליתן אמון בגרסת התובעת, ויש להידרש לתביעתה בזהירות רבה.

 

39.          יתר על כן, למעלה מן הצורך, גם אם היו מוכחים צרכיה של התובעת, שוכנעתי כי בכל הנוגע לצרכים הרלוונטיים לשאלת הנזקקות, די בהכנסותיה של התובעת המתקבלות מהקצבה החודשית מהמוסד לביטוח לאומי על מנת לכלכל את עצמה, ואפרט:

 

40.          כבר עתה ייאמר כי בחינת צרכי התובעת מלמד כי הצרכים פורטו על דרך ההגזמה וההפרזה. כמו כן, בניגוד לדין התובעת לא ערכה הבחנה בין צרכים הכרחיים לבין צרכים שאינם הכרחיים. בנוסף, כפי שקבעתי לעיל רוב רובן של ההוצאות כלל לא גובו במסמכים ולמעט מסמכים בודדים בנוגע לתשלומי ארנונה וחשמל, לא צורפו קבלות המעידות על ההוצאות הנטענות. עם זאת, גם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי (ראה בהתאמה לסוגיית מזונות קטינים: ע"א 687/03 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69); ע"א 613/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 825). לפיכך, יש לבחון את צרכיה הנטענים של התובעת תוך הפעלת שיקול דעת מתאים.

 

* רכיב הכלכלה – התובעת תבעה סך של 1,500 ₪ לחודש. הגם שבנקל יכלה התובעת לצרף מסמכים להוכחת הוצאה זו, לא עשתה כן והדבר נזקף לחובתה. עם זאת, לבית המשפט יש שיקול דעת להעריך את שיעור ההוצאה ומשכך, אני מעריכה את הוצאותיה של התובעת בגין רכיב זה בסך 1,200 ₪ לחודש.

 

* רכיב הארנונה + המים – התובעת תבעה סך של 500 ₪ לחודש. התובעת צירפה קבלה אחת לפיה החיוב בגין הארנונה לשנת 2015 עמד על סך של 5,172 ₪ (נספח ז' 1 לתצהיר עדות ראשית), ובממוצע 431 ₪ לחודש. בנוגע להוצאות המים, לא צורפה קבלה. בנסיבות אלו, ההוצאות המפורטות מהווה הוצאות סבירות ועל כן, אני מעמידה את הוצאותיה של התובעת בגין רכיבים אלו בסך 500 ₪ לחודש. 

 

* רכיב החשמל – התובעת תבעה סך של 300 ₪ לחודש. התובעת צירפה  שתי קבלות: האחת, לתאריכים 1.11.14-14.12.14 בסך 226 ₪. השנייה, לתאריכים 6.10.14-3.12.14 בסך של 648 ₪ (נספח ז' 2 לתצהיר עדות ראשית). לפיכך, אני מעמידה את הוצאותיה של התובעת בגין רכיב זה בסך 324 ₪ לחודש בהתאם לקבלות שצורפו.

 

* רכיב ועד בית – התובעת תבעה סך של 450 ₪ לחודש. עם זאת, בעדותה העידה התובעת כי רכיב זה עומד על סך של 400 ₪ לחודש (ר' עדותה בעמ' 8 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 26). התובעת לא צירפה אסמכתא להוכחת סכום זה. לפיכך, לפנים משורת הדין, הגם שמדובר בסכום גבוה לאין שיעור, אני מעמידה את הוצאותיה בגין רכיב זה בסך 400 ₪ לחודש. 

 

* רכיב טלפון נייד – התובעת תבעה סך של 100 ₪ לחודש. אין המדובר בצורך הכרחי, ועל כן איני מאשרת רכיב זה.

 

* רכיב ביגוד והנעלה –  התובעת תבעה סך של 300 ₪ לחודש. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת, המדובר בסכום סביר ועל כן, אני מעמידה את הוצאותיה בגין רכיב זה בסך 300 ₪ לחודש.

 

* רכיב דמי כיס  -  התובעת תבעה סך של 1000 ₪ לחודש. מדובר בסכום מופרז לכל הדעות וממילא אין המדובר בצורך הכרחי ועל כן, איני מאשרת רכיב זה.  

 

* רכיב נסיעות/דלק/הוצאות רכב – התובעת תבעה סך של 1200 ₪. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה ולפיכך רכיב זה לא הוכח. עם זאת, מצאתי לנכון להעמיד את ההוצאות בגין נסיעות בלבד בסך  300 ₪ לחודש.

 

* רכיב  קוסמטיקה/מספרה – התובעת תבעה סך של 200 ₪ לחודש. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת המדובר בסכום סביר ועל כן, אני מעמידה את הוצאותיה של התובעת בגין רכיב זה בסך 200 ₪ לחודש.

 

* רכיב הוצאות אחזקת בית – התובעת תבעה סך של 100 ₪ לחודש. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. כמו כן, לא ברור מה כולל רכיב זה שכן הוצאות הבית פורטו באופן ספציפי כמפורט לעיל ולהלן, ועל כן איני מאשרת רכיב זה. 

 

* רכיב תבל/אגרת טלוויזיה – התובעת תבעה סך של 204 ₪ לחודש ואף צירפה קבלה בעניין זה (ז' 3 לתצהיר עדותה הראשית). עם זאת, אין המדובר בצורך הכרחי, ועל כן איני מאשרת רכיב זה. 

 

* רכיב טלפון ואינטרנט – התובעת תבעה סך של 200 ₪ לחודש. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת, מצאתי לנכון להעמיד את ההוצאה בגין טלפון בסך 100 ₪ לחודש.

 

* רכיב תרופות – התובעת תבעה סך של 200 ₪ לחודש. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת המדובר בסכום סביר, ועל כן אני מעמידה את הוצאותיה בגין רכיב זה בסך 200 ₪ לחודש.

 

* רכיב מלווה – התובעת תבעה סך של 1,000 ₪ לחודש עבור מלווה. בחקירתה אישרה התובעת כי אין הוצאה כאמור וכי המלווה שמלווה אותה לבית הלוחם ממומנת על ידי ביטוח לאומי (ר' עדותה בעמ' 8 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 8-16). לפיכך, איני מאשרת הוצאה זו.

 

* רכיב הלוואות - התובעת תבעה סך של 2,300 ₪ לחודש עבור החזר הלוואות. עם זאת, בחקירתה הודתה התובעת כי מדובר בהלוואה שבתה נטלה עבור החנות "X" (ר' עדותה בעמ' 5 לפרוט', ש' 23-24 ועמ' 6, ש' 13). לפיכך, איני מאשרת הוצאה זו.

 

* רכיב גז (חימום בית) – התובעת תבעה סך של 250 ₪ לחודש עבור רכיב זה. התובעת לא צירפה כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת, המדובר בסכום סביר ועל כן, אני מעמידה את הוצאותיה בגין רכיב בסך 250 ₪ לחודש.

 

* רכיב חוב ביטוח לאומי –  התובעת תבעה סך של 300 ₪ לחודש עבור חוב לביטוח לאומי. בחקירתה אישרה התובעת כי סיימה לשלם חוב זה (עמ' 7 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 10-20) ועל כן, איני מאשרת הוצאה זו. 

 

* רכיב אחזקת בית ב ... – התובעת תבעה סך של 1,000 ₪ לחודש עבור הוצאות הבית ב ... למותר לציין, כי לא צורפה כל אסמכתא שהיא להוכחת ההוצאות הנטענות ואף התברר בחקירתה של התובעת כי קרובים וחברים עוזרים לה לטענתה להחזיק את הבית (עמ' 9 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 9). לפיכך, איני מאשרת הוצאה זו. 

 

* רכיב טיפולי שיניים –  התובעת תבעה סך של 1,000 ₪ לחודש עבור טיפולי שיניים בסך של 5,000 ₪. עם זאת, בחקירתה של התובעת התברר כי ההוצאה לא קיימת בפועל וכי התובעת אף טרם קיבלה הצעת מחיר בעניין זה (ר' עדותה בעמ' 8 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 3). על כן, איני מאשרת הוצאה זו.  

 

* רכיב חוב להוצל"פ – התובעת תבעה סך של 1,000 ₪ לחודש בגין תיקי הוצל"פ. בתימוכין לכך צרפה התובעת מסמך אחד ובו פירוט רשימת תיקים מיום 19.2.14. עיון ברשימה מלמד כי החוב הגדול ביותר הוא משכנתא בסך של 680,000 ₪. עם זאת, בחקירתה התברר כי סכום המשכנתא נפרע על ידי הגרוש שלה (עמ' 6 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 26-28).  יתר על כן, כאשר נתבקשה התובעת להציג קבלה אחת בגין תשלום זה, לא עשתה כן והציגה שיק בגין תשלום לרמי לוי. עם זאת, מעיון בשיק ובמסמכים שצורפו (סומן בימ"ש/1) עולה כי מדובר בפרעון שיק שמשכה בתה של התובעת בשם חברת "X". כך שגם הוצאה זו לא הוכחה, ואיני מאשרת אותה.

 

* רכיב דמי שכירות – התובעת תבעה סך של 3,650 ₪ לחודש עבור דמי שכירות. הן מחוזה השכירות (צורף עמ' ראשון בלבד) והן מעדותה עולה כי דמי השכירות עומדים על סך של 3,250 ₪ לחודש. לפיכך, אני מאשרת את הוצאות דמי השכירות בסך של 3,250 ₪.

 

41.          חישוב כל ההוצאות בגין צרכים הכרחיים (כלכלה, ארנונה + מים, חשמל, ועד בית, ביגוד והנעלה, נסיעות, קוסמטיקה/מספרה, טלפון, תרופות, גז, דמי שכירות) מעלה כי סך הוצאותיה של התובעת על הצד הגבוה הינו 7,024 ₪ לחודש. כזכור, החל מחודש ינואר 2014 קיבלה התובעת קצבה מביטוח לאומי בסך 8,308 ₪ לחודש, אשר כיום עומדת על סך 9,400 ₪ לחודש, כך שדי בקצבה זו כדי לספק את מלוא צרכיה ההכרחיים, ואף מעבר לכך.  

 

42.          בענייננו, גם בחינת הפרמטרים המפורטים בסעיף 59 לחוק הירושה מלמדת כי דין התביעה להידחות, ואפרט;

 

שווי העזבון (סעיף 59 (1) לחוק הירושה):

 

43.          אין חולק כי עסקינן בעזבון בפשיטת רגל. בענייננו, הנאמן הגיש לתיק בית המשפט רשימת תביעות חוב כנגד העזבון מעודכן ליום 31.5.15 ממנה עולה כי חובותיו של המנוח עוד בחייו עומדים על סך של 17,447,574 ₪. כמו כן, תלויה ועומדת תביעת חוב של בנק דיסקונט על סך של 13,000,000 ₪ (נ/1). לטענת הנאמן, אין בקופת הנשייה כדי להוות 10% מחובות אלו. התובעת בחרה שלא לחקור את הנאמן על כך ו/או להביא ראיה אחרת מטעמה, כך שטענותיו בעניין זה לא נסתרו.

 

44.          כלל יסוד הוא שמזונות משולמים מן העזבון ומנכסיו בלבד, וזאת לאחר סילוק כל חובות העזבון, בסדר עדיפות שנקבע בסעיף 104 (א) לחוק הירושה. מזונות מן העזבון הם חוב של העזבון, ורק לאחר סילוק חובות העזבון ובכלל זה המזונות, מן העזבון, תחולק יתרת העיזבון בין היורשים (סעיף 107 (א) לחוק הירושה). בענייננו, בשים לב לכך שהעזבון מצוי בפשיטת רגל וכי היקף חובותיו המאושרים של המנוח עומדים על סך של כ – 17 מיליון ₪ וכן תלויה ועומדת תביעה נוספת של בנק דיסקונט על סך של כ-13 מיליון ₪, אזי גם אם היתה מוכחת נזקקותה של התובעת, דבר שלא התקיים בענייננו, הרי שלא היתה יכולה לממש את זכאותה אל מול העזבון וחוב המזונות היה נדחה אל מול החובות האחרים. משכך, בשים לב לכך שעסקינן בעזבון בפשיטת רגל ובשים לב להיקף חובותיו של המנוח, יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי אין לתביעה למזונות מן העזבון על מה לסמוך וכי מדובר בתביעה תיאורטית בלבד.

 

45.          לנוכח האמור, אף לא מצאתי להידרש לטענת הנאמן לפיה אין בענייננו כלל עזבון. לטענת הנאמן מאחר שהמנוח הוכרז כפושט רגל עוד בשנת 2007, קרי לפני פטירת המנוח, ומאחר שעוד בחיי המנוח הוקנו נכסיו לידי הנאמן, הרי שנכסים אלו אינם נכללים בעזבונו של המנוח, כך שאין נכסים לעזבון וממילא לא ניתן היה להגיש תביעה כנגד העזבון. כתימוכין לדבריו מפנה הנאמן לע"א 990/11 מנהל מס שבח נ' עזבון המנוח שמחה איתן ז"ל (פורסם במאגרים, 15.7.13). מאחר שאין חולק כי בענייננו מדובר בעזבון בפשיטת רגל, אין מקום וצורך להידרש לסוגיה זו ודי באמור לעיל על מנת לבסס ממצא כנגד תביעת המזונות מן העזבון. 

 

מה שהתובעת זכאית לקבל מן העזבון כיורשת על פי דין (סעיף 59 (2) לחוק הירושה):

 

46.          הכלל הוא שבבוא בית המשפט לקבוע את מזונותיו של הנזקק יש להעריך את הכנסותיו ולהתחשב ברכושו ובכלל זה במה שהזכאי עשוי לקבל מהעיזבון. בענייננו, התובעת לא התייחסה לסוגיה זו. עם זאת, מאחר שמדובר בעזבון אשר מצוי בפשיטת רגל ומשאין אדם יכול להעביר לזולתו יותר ממה שיש לו, אזי סביר שהתובעת לא תקבל דבר מהעזבון כיורשת.

 

רמת החיים של המוריש ושל התובעת ערב מותו של המוריש והשינוי שחל בצרכי התובעת עקב מות המוריש (סעיף 59 (3) לחוק הירושה):

 

47.          סעיף זה קובע שיש להתחשב ברמת החיים אשר שררה ערב מות המוריש הן של המוריש והן של הזכאי למזונות. קביעה זו הולמת את גישת המחוקק לפיה תשלום המזונות הינו אך ורק לבני משפחה של המוריש שהם בן-זוג, הורים וילדים שהדאגה לפרנסתם הייתה על המוריש לפני מותו. בנוסף לעובדה שיש להתחשב ברמת החיים ששררה ערב מות המוריש, יש גם להתחשב בשינויים הנגרמים עקב מותו של המוריש.

 

48.          בענייננו, עסקינן במוריש אשר הוכרז כפושט רגל עוד בשנת 2007. נכסיו הוקנו לנאמן לצורך תשלום חובות לנושים. הצדדים נישאו בשנת 2010. התובעת מודה כי כשהתחתנה עם המנוח ידעה שהוא בפשיטת רגל ואף שנים רבות לפני כן (ר' עדות התובעת בעמ' 9 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 14). מעבר לכך, כמפורט בנייר העמדה שהוגש מטעם הנאמן עולה כי המנוח לא שילם דמי שימוש ואף לא ארנונה וגם לא שילם באופן סדיר את התשלומים העיתיים בהם חויב וצבר חובות רבים (ראו נ/2, נ/3, נ/4). משכך, עולה כי רמת החיים של המנוח בתקופת הנישואין עם התובעת ולעת פטירתו היתה נמוכה והמנוח היה שרוי בחובות כבדים.

 

49.          לא זו אף זו, המנוח טען כי התקיים מהכנסת התובעת (ראו סעיף 4 (ב) (4) למסמך שהוגש על ידי המנוח, עוד בחייו, באמצעות ב"כ דהיום של התובעת בה טען המנוח כי התקיים מהכנסות התובעת במהלך השנים 2009-2011 (צורף כנספח נ/5)). כך, שהמנוח היה תלוי בתובעת מבחינה כלכלית ולא להיפך, ומשכך נשמט הבסיס בדבר נזקקות התובעת לצורת פסיקת המזונות מן העזבון. 

 

50.          יוצא, איפוא, כי רמת החיים של המנוח והתובעת לא היתה גבוהה כטענת התובעת בשל חובות כבדים והליך פשיטת הרגל של המנוח שנפתח מספר שנים לפני פטירתו וכי המנוח נסמך על שולחנה של התובעת ודי בכך כדי להביא לדחיית תביעתה.

 

רכושה של התובעת (סעיף 59 (4) לחוק הירושה):

 

51.          רכושו של אדם הינו אחד המרכיבים החשובים ביותר הקובע את הזדקקותו של התובע למזונות.

 

52.          בענייננו, אין חולק כי התובעת נמנעה מלפרוש בפני בית המשפט נתונים רבים אודות רכושה. כך, למשל, בחקירתה של התובעת התברר כי התובעת ויתרה על זכויות במחצית דירה (ר' עדותה בעמ' 6 לפרוט' הדיון מיום 14.1.16, ש' 24-25); כי הגרוש שלה שילם את המשכנתא שרבצה על הדירה (שם, בש' 27-28); כן לא הובררה דיו המעורבות של התובעת בחברת התכשיטים "X בע"מ" אשר לטענתה שייכת לבתה, הגם שהתובעת חתמה על הבקשה לרישום חברה (שם, בעמ' 5 לפרוט', ש' 7); כן טוענת התובעת לזכויות בדירת מגורים ב ... וכן לזכויות נוספות ברכושו של המנוח. 

 

53.          בנסיבות אלו, משרב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לרכושה של התובעת, יש בכך כדי להצטרף למכלול הנתונים דלעיל אשר מחזקים את המסקנה בדבר אי נזקקותה של התובעת למזונות. 

 

הכנסתה של התובעת (סעיף 59 (5) לחוק הירושה):

 

54.          בנוסף לרכושו של הזכאי למזונות יש להתחשב בהכנסתו מכל מקור שהוא, דהיינו מעבודתו או מרכושו, דהיינו השכרת נכסים וכן מקצבאות המשולמות לו ע"י המדינה בגלל מצבו הכלכלי, או בתשלומים המגיעים לו עפ"י חוק מאת המוסד לביטוח לאומי.

 

55.          כאמור, החל מחודש ינואר 2014 קבלה התובעת קצבה מהביטוח הלאומי בסך 8,308 ₪ לחודש, כאשר קיצבה זו עומדת כיום על סך של 9,400 ₪ לחודש. מדובר בסכום משמעותי, אשר יש בו כדי לחזק את המסקנה כי התובעת אינה נכנסת לקטגוריה של "נזקקת" לצורך פסיקת מזונות מן העזבון וכי די בקצבה המשתלמת לידי התובעת כדי לספק את מלוא צרכיה ההכרחיים של התובעת ואף למעלה מכך, כמפורט לעיל.   

 

מזונות שהתובעת יכולה לקבל על פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (סעיף 59 (6) לחוק הירושה):

 

56.          גישתו של המחוקק היא, כי אם לתובע מזונות יש אפשרות להתפרנס ממקור אחר אין לגבות את המזונות מהעיזבון אלא עליו לתבוע תחילה את המקור האחר. בענייננו, התובעת לא התייחסה לאפשרות זו כלל ועיקר, כך שאין ביכולתי לשקלל נתון זה. 

 

מה שמגיע לתובעת על פי עילה הנובעת מקשר האישות לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובתה:

 

57.          סכומים המגיעים לאשה עקב מות בעלה, כגון כתובה, מהווים מקור פרנסה לאשה כמו נכסים אחרים שבידיה. אם בכספים אלה יש כדי לפרנס את האלמנה, אין מקום לקבוע לה מזונות מן העיזבון. גם סעיף זה עולה בקנה אחד עם מגמת היסוד של חוק הירושה לפיו יש לקבוע מזונות מן העיזבון רק אם אין למבקש מקור אחר לפרנסתו. בענייננו, אין כל התייחסות מטעם התובעת לנתון זה, כך שאין באפשרותי להתייחס אליו כשיקול רלוונטי.

 

58.          סיכומו של דבר, בחינת התביעה בכללותה וכן לאור הפרמטרים הנקובים בסעיף 59 לחוק הירושה מלמדת כי התובעת לא הוכיחה את נזקקותה בהתאם לסעיפים 56 ו-59 לחוק הירושה. יתר על כן, התברר כי לתובעת קצבה בסך  9,400 ₪ לחודש אשר יש בה כדי לספק את מלוא צרכיה ההכרחיים ואף למעלה מכך. כן בעובדה כי העזבון בפשיטת רגל אשר חובותיו עודפים באופן מובהק על הכנסותיו ומשרב הנסתר על הגלוי בנוגע לרכושה של התובעת – כל אלה מחזקים את המסקנה כי התובעת אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים להיותה "נזקקת" על פי חוק הירושה, ועל כן דין התביעה להידחות.

 

סוף-דבר:

 

59.          אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן:

 

א.        התובענה נדחית.

 

ב.        לאחר ששקלתי ושקללתי את סוגיית ההוצאות, בשל הליקויים הרבים בתביעתה של התובעת, לאור הזמן שהושקע בניהול ההליך מטעם הנאמן ובשים לב לתוצאת פסק הדין – אני מורה כי התובעת תשלם לידי הנאמן הוצאות בגין ההליך בסך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

 

ג.        ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

 

60.          המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

 

61.          ת"ע 43872-11-13 – ייסגר.

 

ניתן היום,  י"א אדר ב' תשע"ו, 21 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.

 

ורד שביט פינקלשטיין