חוזים מסחריים ומו"מ מסחריים בע"פ - טקסט חוזי מול ראיות חיצוני

 

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דן בחוזים מסחריים ומו"מ מסחריים בע"פ - טקסט חוזי מול ראיות חיצוני

 

  

לעיון בפסק הדין המלא (זמין למנויים בלבד)

  

 

מפסק הדין:

 

"

 

 

1.         לפניי תביעה לפיצויי-קיום בגין הפרת חוזה בעל-פה, ולחלופין – בגין הכשלת כריתתו בחוסר-תום-לב.

 

2.         התובעת הנה יצרנית רהיטים למוסדות. גם הנתבעת 1 (להלן: "תומר"), עוסקת בתחום זה באמצעות 3 יחידותיה: מסגרייה, מפעל פלסטיק ונגרייה. תומר הייתה, במועדים הרלבנטיים לתביעה, בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "תימורים"; ושתיהן ביחד יכונו "הנתבעות"). הנתבע 3 (להלן: "רמי") היה יו"ר ההנהלות של הנתבעות, והוא ניהל מטעמן את המשא-ומתן הנדון בתביעה זו. הנתבע 4 (להלן: "יהודה") היה חבר בהנהלות הנתבעות, ושותף לקטע מתוך המו"מ הנדון.

 

3.         התובעת טוענת כי הוסכם שהמו"מ על רכישת פעילותה של תומר מידי תימורים יתנהל מול התובעת בבלעדיות. גובשה הסכמה על מתווה משולב של שכירת החצרים והציוד של תומר במסגרייה ובמפעל הפלסטיק,...

 

 4.         לחלופין טוענת התובעת כי המו"מ בינה לבין הנתבעות התקרב מאוד לכריתת חוזה בהתאם להסכמות שגובשו במהלכו. דא-עקא, שבישיבת ההנהלה של הנתבעות הציג רמי מצג כוזב וממעיט אודות הצעתה של התובעת, ועל-ידי כך גרם, בחוסר-תום-לב, להעדפת הצעתו של אזרחי ולהכשלת העסקה המתרקמת בין הנתבעות והתובעת...

 

5.         עוד לחלופין טוענת התובעת כי בהתנהגות זו עוולו הנתבעים כלפיה בנזיקין; לרבות העוולות של רשלנות, תרמית וגרם-הפרת-חוזה...

11.      לנוכח המחלוקות האמורות יש להכריע בשאלות הבאות:

א.     האם, במו"מ בין התובעת והנתבעות, הוסכם (בעל-פה) על בלעדיות?

ב.     האם מתווה הרכישות, להבדיל ממתווה השכירות, בהתייחס לנגרייה, היה היענות של התובעת לדרישת הנתבעות (כפי שהוסכם ביניהן בעל-פה), או שמא היה מתווה זה המרב שהתובעת נכונה הייתה אז להציע?...

 

 

 

12.      בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי – לא דנתי אלא באלו מבין הטענות והראיות שהדיון בהן נדרש להכרעה ולהנמקתה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר. תצוין, בהקשר זה, תקנה 135 בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2015 [נוסח עדכני ליום 3.8.15]:

 

(א)   בתום הדיון בהליך ייתן בית המשפט בהקדם האפשרי את החלטתו.

 

(ב)   ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות והשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה ותמצית הנימוקים. כללה ההחלטה חידוש משמעותי או שיש להחלטה חשיבות מיוחדת, רשאי בית המשפט ליתן הנמקה מפורטת."

 

קיומה של תקנת-משנה (ב) המוצעת הוא תנאי להשאת הסיכוי למימושה של תקנת-משנה (א); אם לא בהליך הנוכחי – אזי, כמקווה, בהליכים הבאים.

 

נטל הראיה בתביעות חוזיות ללא כתב

 

13.      בפרשה שמתאים להקיש ממנה על ענייננו, ע"א 4921/12 איש חירם חברה קבלנית לבנייה והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (16.12.2014), דובר על טענה לכריתת הסכם ליווי פיננסי בעל-פה. דברי בית-המשפט העליון מורים את ההתייחסות הנכונה לטענות לכריתת חוזה בעל-פה בהקשרים מסחריים מובהקים; ולפיכך יצוטטו בהרחבה, אך בהשמטות למען הקיצור, כלהלן [פסקאות 11­-12 בפסק-הדין. ההדגשות הוספו]:

 

"לצורך התגבשותו של הסכם ליווי פיננסי נדרשת, כבכל חוזה אחר, התקיימותם של שני יסודות שבלעדיהם אין: גמירות דעת להתקשר בחוזה הקונקרטי הנבחנת בפרמטרים אובייקטיביים, ומסוימות במובן זה שעל החוזה להיות מפורט דיו כדי שייתפס כמחייב (...). דרישת המסוימות, יש לציין, רוככה במרוצת השנים ונקבע כי היא עשויה לבוא על סיפוקה אף בהעדר פרטים מהותיים לעסקה, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי דין או על פי נוהג (...). עם זאת, מקום שבו חסרה התייחסות לעניינים הבסיסיים והחיוניים ביותר לעצם התהוותו של החוזה הנטען, יש בכך כדי ללמד על העדר מסוימות ועל כך שהחוזה לא נכרת. חשוב להדגיש כי יסוד המסוימות ויסוד גמירות הדעת אינם מנותקים זה מזה ועל כן העדר התייחסות לפרט מהותי עשוי לשלול לא רק את יסוד המסוימות. במקרים מתאימים הוא עשוי להצביע גם על העדר גמירות דעת להתקשר בחוזה ועל כך שטרם התגבשה ההסכמה החוזית הנדרשת (...).

 

לצד שני היסודות האמורים ישנם סוגי חוזים הטעונים מסמך כתוב. בחוזים שבהם דרישת הכתב הינה קונסטיטוטיבית, מותנית עצם יצירתו של החוזה בקיומו של מסמך בכתב. כאלו הם למשל חוזים שעניינם עסקאות במקרקעין (...). סוג אחר של חוזים שלגביהם קיימת דרישת כתב אף שאין היא תנאי לעצם יצירתם הם אותם חוזים אשר "על פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב" (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאני). לגבי חוזים מסוג זה דרישת הכתב היא ראייתית, דהיינו – הכתב נדרש על מנת להוכיח את קיומם. עם זאת, דרישה ראייתית זו פורשה בצמצום באופן שדי בראשיתו של מסמך כתוב כדי להגשימה (...).

 

... העדרו של הסכם ליווי פיננסי כתוב עשוי להצביע על העדר גמירות דעת ועל העדר מסוימות הנדרשים להוכחת קיומו. עם זאת, ומשדרישת הכתב לגבי הסכם ליווי פיננסי אינה דרישה קונסטיטוטיבית המתנה את עצם קיומו במסמך כתוב, יתכנו מקרים שבהם יעלה בידי בעל-דין להוכיח כי בניגוד ל"רגיל והנהוג" הסכם כזה נקשר בעל פה. אך טענה בדבר כריתת הסכם ליווי בעל-פה יש לבחון בזהירות יתרה בהיותה, כאמור, עסקה שעל פי טיבה אינה מתאימה להסדרה בעל-פה (...). ובמילים אחרות – העדר הסכם ליווי פיננסי כתוב אינו מכשיל כשלעצמו את הטענה כי נכרת הסכם כאמור, אך עובדה זו מציבה משוכה גבוהה בפני הטוען לקיומו של ההסכם והוא יידרש להציג ראיות מוצקות המעידות על כריתתו בעל-פה."

 

14.      גם שיקולי-מדיניות משפטית עוינים את ההימנעות מתיעוד של הסכמות מסחריות, ואת היומרה להתדיין בערכאות בניסיון להוכיח הסכמות שלא תועדו בדרך מקובלת. מלבד הסיכון המיותר והבלתי-סביר, והעלויות המיותרות והבלתי-סבירות, שהצדדים מביאים בכך על עצמם, וזה על זה – יש בפרקטיקה נלוזה זו משום החצנת עלויות כלפי הציבור. שורות ספורות של דוא"ל, או מסרון סלולארי, בתום פגישת-מו"מ – עשויות לחסוך התדיינות הגוזלת מן הציבור משאבי שפיטה עצומים. "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" [רבי בחיי בן אשר אבן חלואה, ספרד, המאה ה-14]. האור שתכתובת קטנה עשויה לזרות על המו"מ דוחה הרבה מחשכת העמימות של הראשומון הנוצר בהיעדרה, עקב מגבלות התפיסה והזיכרון והטיות האינטרסים. מכוח שיקולי-מדיניות אלה, עדיפה דחיית תביעה שאינה מבוססת די-הצורך, חרף הסיכון לקיפוח נפגע מהפרת הסכמה בלתי-מתועדת במקרה ספציפי, על פני הסתכנות בטעות ההפוכה, אשר לא רק כופה חוזה שאינו משקף מפגש-רצונות מגובש – אלא גם יוצרת דפוס המערער את הוודאות המסחרית והמשפטית ומרבה התדיינויות.

 

15.      בענייננו, טוענת התובעת לכריתת חוזה בעל-פה לרכישת פעילות מסחרית של חברה, בהיקף של מיליונים רבים במבט רב-שנתי. מדובר בעסקה מורכבת, המתייחסת לשלושה מפעלים של החברה הנרכשת (מסגרייה, מפעל פלסטיק ונגרייה). העסקה מעוררת היבט של הגבלים עסקיים, נוכח תחום הפעילות המשותף לתובעת ולתומר. העסקה מקרינה על רווחתה של קהילת תימורים וכן על עובדים, ספקים ונושים. חוזים כאלה, "על פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב".

 

16.      עצם ההתדיינות בענייננו מעידה כי הנושאים-והנותנים שגו בכך שנהגו חסכנות מפליגה במשלוח מסרים כתובים זה לזה. המחשבה כי ניתן להימנע מתיעוד במקום שבו שוררים לכאורה יחסים של אמון היא מחשבת-שווא; כפי שנלמד בקל-וחומר מן החובה לערוך בכתב אפילו הסכם-ממון בין בני-זוג [חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, סעיף 1]. מחשבה זו היא שורש פורה רוש ולענה, והפועל לפיה מניח כספו, וגם את כספי-הזולת, על קרן-הצבי.

 

17.      האמצעים הטכנולוגיים של זמננו, לרבות בתקופה הנדונה כאן, בוודאי בהשוואה לאמצעים שהיו זמינים בשנת 1879, עת נחקק חוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני – הופכים את התיעוד לקל ופשוט מאין-כמותו. דבר זה מגביר את הרגילות והנוהג של תיעוד הסכמות, וכפועל-יוצא – גם את ההשלכות של הימנעות מכך.

 

18.      על סוג מסוים של יומרה ליצור חבות משפטית ללא ראיה ברורה עמד הרמב"ם באומרו: "אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם... וכל המלווה בלא עדים עובר משום לפני עיוור לא תיתן מכשול וגורם קללה לעצמו" [משה בן מיימון, יד החזקה, משפטים, מלווה ולווה, ב, ז]. כלומר, מלבד ההסתכנות העצמית של הנושה בכשל בגביית החוב – יש כאן גם הכשלת החייב, על-ידי יצירת פיתוי להכחשת החיוב.

 

19.      המורם מן האמור כי התובעת ניצבת לפני משוכה גבוהה בבואה לשכנע את בית-המשפט כי, בנסיבות העסקה המורכבת והגדולה הנדונה, הוסכם על בלעדיות; או נכרת חוזה מחייב; או הושגו הסכמות שהיו ראויות להשתכלל לכדי חוזה – והכל מבלי שהדבר יתועד בכל צורה שהיא. כל עמימות בעניינים אלה תיזקף לחובת התובעת, שעליה נטל הראיה; הן מטעמים ראייתיים והן מטעמי מדיניות משפטית....

 

108.   מסקנתי היא שהתובעת מעמיסה על הריכוכים הפרוגרסיביים של דיני החוזים יותר מכפי שהצורך בוודאות מסחרית ומשפטית יכול לשאת. כל אחד מן הריכוכים הללו שעליהם מסתמכת התובעת – וויתור על דרישת כתב מהותית, וויתור על דרישת כתב ראייתית, הסתפקות בעדות של נוגע-בדבר, חובת-תום-לב המשכללת חוזה אף בטרם נכרת – נועד להכשיר פרצה מסוימת בסוכת החוזה הפרדיגמטי. גמישות צורנית מסוימת נחוצה, לעתים, להגשמת תכליתו של מוסד החוזה. אולם, בנסיבות דנן, "הפרוץ מרובה על העומד". ..."

..."