התקבלה תביעת מייסדי קרן הפנסיה הותיקה עתידית לקבלת דמי ניהול

 לעיון בפסק הדין המלא (זמין למנויים בלבד)

מפסק הדין: 

"

בשנת 1989 ייסדו התובעים את קרן הפנסיה עתידית קופת פנסיה בע"מ עוד בשנת 1989 (להלן: "קרן הפנסיה" או "עתידית"), ובסמוך ייסדו את לעתיד חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ (להלן: "חברת הניהול" או "לעתיד"), באמצעותה ניהלו את קרן הפנסיה.

ביום 9.5.1993 התקשרו התובעים עם קבוצת ידידים (להלן: "קבוצת ידידים" או "הנתבעים"), בהסכם לפיו העבירו התובעים לקבוצת ידידים 75% מהון המניות המונפק של חברת הניהול. ביום 3.3.1994 העבירו התובעים לקבוצת ידידים 4% נוספים מהון המניות המונפק  של חברת הניהול, באופן שמאז מחזיקים התובעים ב – 21% מהון המניות המונפק של חברת הניהול בעוד קבוצת ידידים מחזיקה ב – 75% מהון המניות המונפק של חברת הניהול (הסכמים אלה יכונו להלן: "הסכם הרכישה").

במסגרת הרפורמה משנת 1995 נסגרו קרנות הפנסיה התקציביות, בהן קרן הפנסיה, לקליטת עמיתים חדשים ובכך הפכה קרן הפנסיה לקרן סגורה. בסמוך ייסדה קבוצת ידידים את קרן "עתידית אישית קרן פנסיה מקיפה" (להלן: "הקרן החדשה").

בהסכם הרכישה, נקבע כי התובעים יהיו זכאים לתגמולים בשיעור של 10% מהכנסות חברת הניהול מדמי ניהול נטו שייגבו מקרן הפנסיה (סעיף 5 להסכם מיום 9.5.1993) ועמלות בשיעור 10% מדמי ניהול שישולמו לחברת הניהול ממבטחי משנה (סעיף 3א להסכם מיום 3.3.1994) (להלן: "התמלוגים"). בשלב מסוים לא שילמו הנתבעים את התמלוגים האמורים והתובעים נקטו בהליך משפטי (ת"א 1561/97) בו תבעו לחייב את הנתבעים לשלם להם את התמלוגים. במסגרת ההליך האמור הגיעו הצדדים להסכם פשרה, מיום 1.6.2000 (להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים את חוב התמלוגים. אלא שבסמוך לאחר כריתת הסכם הפשרה שוב הפסיקו הנתבעים לשלם לתובעים את התמלוגים, ובפועל לא משולמים התמלוגים עד היום....

27.  בינתיים ועד לעריכת הדו"ח כאמור בסעיף 25 שלעיל , תשלם חברת הניהול לזקס ומאירי את הסכום הנקוב בנספח  20 לתצהירו של מר דותן, דהיינו 4,105,918 ₪ על חשבון התמלוגים המגיעים לזקס ומאירי כפי שיחושבו כאמור בסעיף 25 שלעיל. סכום זה ישולם לזקס ומאירי בתוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין...

סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיפים 26, 27, 28 ו – 29... "