מי נושא בנזקי תאונה במצב של שיהוי בהעברת בעלות במכירת רכב יד שניה עקב פריסה לתשלומים?

פרטים

קטגורית אב: חדשות משפטיות

קטגוריה: נזיקין

מי נושא בנזקי תאונה במצב של שיהוי בהעברת בעלות במכירת רכב יד שניה עקב פריסה לתשלומים?

בית המשפט לתביעות קטנות בעכו דן בשאלה - מי נושא בנזקי תאונה במצב של שיהוי בהעברת בעלות במכירת רכב יד שניה עקב פריסה לתשלומים?

מפסק הדין:

"לשני הצדדים בתיק זה אחריות לנזק הכספי שנגרם לתובע, באשר כל אחד מהם עצם את עיניו ונמנע מפעולה, בעת שנוכח הנסיבות ונוכח התוצאות הוודאיות של עצימת עיניים זו – היה עליו לנקוט בצעדים מקדימים, שבלי ספק היו מונעים את התוצאה הלא-רצויה, בה חוייב בנזקי תאונה אדם שלא היה לו כל קשר לנסיבותיה. אין ספק כי אחריותה של הנתבעת גדולה בהרבה מזו של התובע, בהתחשב בכך שהוא נאלץ לפרוע את חובה, ובהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל אני מורה כי על הנתבעת להשיב לתובע את מלוא התשלום בו נשא בהליכי ההוצל"פ, בניכוי 15% בגין רשלנות תורמת."

לפסק הדין:

1. התובע ביקש למכור את רכבו לנתבעת, והשניים התקשרו בהסכם למכירת הרכב ביום 10.3.13. בשל מצבה הכלכלי של הנתבעת הוסכם ביניהם כי המחיר עליו הסכימו בתמורה להעברת הבעלות והחזקה ברכב - יסולק ב - 12 תשלומים. עוד הוסכם כי במידה ותשלום אחד מבין התשלומים הללו לא ייפרע, כי אז תחזור הבעלות ברכב לידי התובע. בסופו של יום ובניגוד לכוונתם המוצהרת של הצדדים כי הבעלות תעבור מידית, לא הועברה הבעלות ברכב על שם הנתבעת, עקב התנהלות הנתבעת. כך או כך, החזקה ברכב הועברה בפועל לידי הנתבעת, וכחלוף שנה לאחר מועד זה, ביום 10.3.14, אירעה תאונה בה הייתה מעורבת הנתבעת.
2. בהסכם המכר צוין כי תמורת הרכב תשולם ב-12 תשלומים חודשיים, ולהבטחתם נמסרו לתובע המחאות מתאימות; אלא, שהנתבעת לא עמדה בתשלומים, והתובע הסכים להאריך את פריסת התשלומים על פני שנתיים, במקום שנה אחת. כתוצאה מהארכה זו, ובשל כך שכבר לא היו בידיו המחאות לפירעון- קיימו הצדדים פגישות מעת לעת ובהן נמסרה לתובע יתרת התמורה. לעובדה זו חשיבות , כפי שיפורט להלן

3. מכאן ואילך חלוקים הצדדים ביניהם כמעט בכל ענין רלוונטי. התובע טוען כי לא ידע על אירוע התאונה אלא לאחר שקיבל את מכתבה של חב' הביטוח "שומרה" בע"מ, אשר ביטחה את צד ג' באירוע התאונה, ואילו הנתבעת טוענת כי מסרה לתובע הודעה על התאונה מיד לאחר שאירעה.

ועוד זאת- התובע טוען כי העמיד את הנתבעת על הגשת התביעה והיא התחייבה בפניו כי תטפל בה בעצמה מול חברת הביטוח "שומרה" בע"מ, ואילו הנתבעת מכחישה זאת, ומשיבה כי לא ידעה כלל על הגשת התביעה לביהמ"ש מצד חברת הביטוח, אלא לאחר שזו כבר קיבלה מביהמ"ש פס"ד לזכותה, בהיעדר הגנה מצד התובע.

4. על המשך השתלשלות העובדות אין חולק : התובע, אשר כנגדו הוגשה תביעת חברת שומרה בע"מ, לא התגונן כנגדה, ולפיכך ניתן כנגדו פס"ד בהיעדר הגנה, אשר חייב אותו לשלם לחברת הביטוח סך כולל של כ- 11,000 ₪. ניסיונו של התובע להשית תשלום זה על הנתבעת, נתקל בהתנגדותה, בין היתר בשל כך כי סברה שבאמתחתה טענות הגנה טובות בנסיבות התאונה: לפיכך, נאלץ התובע, כך טען, לשלם לחברת הביטוח את מלוא סכום התביעה, והוא תובע עתה השבה של סכום זה.

דיון

5.     לצורך הכרעה בתיק זה אין לי צורך לפסוק במחלוקות שצויינו לעיל בין הצדדים. לכל אחד מהם אחריות, חלקית, לאשר התרחש, כפי שאפרט להלן. בין אם מסרה הנתבעת לתובע הודעה על אירוע התאונה, מיד לאחר שאירעה, ובין אם לא, בין אם הבטיחה הנתבעת לתובע כי תטפל בתביעה שהוגשה נגדו, ובין אם לא- כך או כך, שני הצדדים תרמו , איש כחלקו, לתוצאה הסופית.

6.     אחריותו של התובע: מפסק דינו של בימ"ש השלום בהרצליה, בעניינו של התובע (צורף לכתב התביעה) עולה כי כתב התביעה כנגדו הוגש לביהמ"ש שם ביום 13.8.2014. התובע עצמו פנה לחברת שומרה בע"מ במייל ובמכתב מיום 4.8.14, ומכאן יוצא כי ידע על התאונה, אם לא מפי התובעת בתכוף לאחריה, הרי לפחות ידע על כך במועד כלשהו בחודש 8/2014, כנראה מכוח מכתב דרישה שקיבל מאת חברת הביטוח. אלא, שבניגוד למצופה מכל אדם סביר, הוא הסתפק בפניה יחידה זו לחברת שומרה, לא  עקב אחר תשובתה ועצם למעשה את עיניו נוכח ההתפתחויות הצפויות. מן המסמך שצורף לכתב התביעה עולה כי פסק הדין נגדו ניתן כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 2.2.2015, והיה בידי התובע זמן למכביר לעמוד על קבלת תשובתה של חברת הביטוח ובמידת הצורך- לפנות בדחיפות לביהמ"ש, בעצמו או לאחר ייעוץ משפטי, ולהתגונן כראוי, בין היתר ע"י הגשת הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת, הודעה אשר ניתן להניח, במידה קרובה לוודאי, כי היתה פוטרת אותו מהמשך ההליכים, ומסירה מעליו את החשש כי יחוייב בתשלום לזכות חברת הביטוח. את זאת לא עשה התובע, ועל פי גרסתו שלו, העדיף לדבוק בהבטחות שהבטיחה לו הנתבעת, לכך כי היא תטפל בעצמה בתביעה, ובכך התרשל. היה עליו לצפות כי בנסיבות בהן הנתבעת איננה פונה בעצמה לחברת שומרה, או לחילופין איננה פונה לביהמ"ש ,הרי אם לא יגיש בעצמו את כתב ההגנה- יינתן כנגדו בלבד פס"ד בהיעדר הגנה. לא עומדת לזכות התובע הטענה של אי-ידיעת החוק, במיוחד בהתחשב בכך שטופס ההודעה, אשר צורפה לכתב התביעה נגדו כולל, כאמור בתקנות, התייחסות מפורשת לכך כי במידה ולא יגיש כתב הגנה במועד החוקי - יינתן כנגדו פסק דין בהיעדר. בנסיבות בהן שמע התובע מן הנתבעת כי עומדות לה טענות הגנה טובות- היה פס"ד כזה עתיד לגרום לפגיעה בלתי צודקת בזכויותיה, ואף את זאת היה עליו לצפות ובזאת להתחשב. היה מצופה מן התובע כי יפנה לייעוץ משפטי מיד כאשר התקבל כתב התביעה, או, לחילופין, משבוששה תשובתה של חברת הביטוח להגיע, ולו היה עושה כך- חזקה שהיתה נמצאת הדרך המשפטית להביא בפני ביהמ"ש השלום בהרצליה את הצדדים הנכונים בנסיבות התאונה. משלא עשה כן, בין שהבין את משמעות המחדל, ובוודאי אם סבר כי כל תוצאה כנגדו הוא יוכל להשית על הנתבעת- התרשל כלפיה, ובכך תרם לנזקיה. על חלקו בשיעור הנזקים- להלן. למעלה מהדרוש, אוסיף עוד כי על פני הדברים נראה כי, בנסיבות בהן לא היתה לו כלל חזקה על הרכב המעורב במועד התאונה, היה מקום מצד התובע לשוב ולפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול פסק הדין, אף לאחר שזה ניתן, ובלי ספק היה ביהמ"ש מאזין לו ברוב קשב, במיוחד משהיה מתברר כי פנה לחברת הביטוח ימים אחדים קודם להגשת התביעה, והעמיד אותה על זהותם האמיתית של המעורבים בתאונה. מסיבות שלא התבררו התובע לא עשה כן. אעפ"כ את זאת לא אפסוק לחובתו.

7.     אחריותה של הנתבעת: כאמור, גרסתה של הנתבעת היא שונה, ולטענתה היא לא ידעה כלל על התביעה עד לאחר שניתן בה פס"ד. בטענה זו יש קושי ממשי, בהתחשב בדבריה של הנתבעת בביהמ"ש כי היא היתה זו שייעצה לתובע לשלוח את המייל מיום 4.8.2014 לחברת הביטוח (ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 1). בהתחשב במועד בו ניתן פסה"ד, כאמור 13.8.2014, מתברר כי היא ידעה גם ידעה על התביעה, לפחות 9 ימים קודם למתן פסק הדין. דברי עדותה הנ"ל מחזקים את גירסת התובע כי הודיע לנתבעת על הגשת התביעה, מיד עם הגשתה, ואם הודיע כך- מותר להניח כי שמע ממנה גם הבטחה לטפל בה בעצמה. חיזוק נוסף ניתן למצוא בפגישות שקיימו הצדדים במהלך אותה התקופה, לשם ביצוע המשך התשלומים עבור הרכב, לאחר שלא עלה בידי הנתבעת להשלים את מלוא התמורה במהלך 12 החודשים הראשונים שלאחר חתימת ההסכם. בנדון זה, אני דוחה את טענת הנתבעת כי ידעה על דבר הגשת התביעה רק לאחר שהחלו הליכי ההוצל"פ. עדיפה בעיניי גרסת התובע כי מסר לנתבעת על הגשת התביעה נגדו מיד עם קבלתה, באשר אכן היתה לו הזדמנות נאותה לעשות זאת, אם לא בשיחת טלפון, בוודאי במהלך הפגישות שקיים עימה לאחר מכן.

8. היטב ידעה הנתבעת כי הרכב עודנו רשום על שם התובע. לגבי נסיבות התאונה עצמה - אין לדעת האם בידי צד ג' היו פרטיה האישיים של הנתבעת. יתכן שהתשובה לכך שלילית, שאחרת אין להבין את הגשת התביעה כנגד הבעלים הרשום בלבד, ולא כנגד הנהגת, או שניהם. מכל מקום, הנתבעת לבדה יודעת האם נמסרו פרטיה האישיים לצד ג' הנ"ל, ואם לא נמסרו- היה עליה לצפות כי תביעה בגין נסיבות התאונה תוגש כנגד התובע לבדו. בוודאי שכך, אם ההנחה דלעיל שגויה, והנתבעת וצד ג' אכן החליפו ביניהם פרטים אישיים, כנדרש בחוק. כך או כך, חייבת היתה הנתבעת ליזום, בעצמה ועל חשבונה, פעולה אקטיבית, בין מיד לאחר התאונה, אם ידעה את זהותו של צד ג' וזהות חברת הביטוח שלו, ובין מיד לכשהתברר לה כי הוגשה תובענה או נתקבל מכתב דרישה, במידה ולא ידעה פרטי צד ג'. משקבעתי כי הנתבעת ידעה על הגשת התביעה, הרי משהסתפקה במתן עצה  לתובע, כי ישלח מייל לחב' הביטוח, - לא יצאה ידי חובתה.  לפחות באותו המועד היה עליה לעשות את שידעה לעשות מאוחר יותר, לאחר שנתבעה להשיב לתובע את הסכום ששילם לחברת הביטוח, ולפנות לייעוץ משפטי. לו כך היתה עושה היה ייעוץ כזה מעמיד אותה, בלי ספק, על חובתה להתייצב באופן מיידי בפני חברת הביטוח ואף בפני ביהמ"ש, להצטרף להליך שם ולגרום למחיקתו ממנו של התובע. אין מקום לזקוף לזכותה של הנתבעת את העובדה כי החמיצה את ההזדמנות להתמודד עם טענות התביעה של חברת הביטוח, על אף שהיתה משוכנעת כי בידיה טענות הגנה טובות. את זאת היה עליה לצפות מראש, ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה להלין בזאת על התובע.

9. סוף דבר- לשני הצדדים בתיק זה אחריות לנזק הכספי שנגרם לתובע, באשר כל אחד מהם עצם את עיניו ונמנע מפעולה, בעת שנוכח הנסיבות ונוכח התוצאות הוודאיות של עצימת עיניים זו – היה עליו לנקוט בצעדים מקדימים, שבלי ספק היו מונעים את התוצאה הלא-רצויה, בה חוייב בנזקי תאונה אדם שלא היה לו כל קשר לנסיבותיה. אין ספק כי אחריותה של הנתבעת גדולה בהרבה מזו של התובע, בהתחשב בכך שהוא נאלץ לפרוע את חובה, ובהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל אני מורה כי על הנתבעת להשיב לתובע את מלוא התשלום בו נשא בהליכי ההוצל"פ, בניכוי 15% בגין רשלנות תורמת.

על הנתבעת לשלם אפוא לתובע סכום כולל של 9350 ₪, אשר, במידה ולא ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.1.2016 ועד התשלום בפועל.

בנסיבות הענין - אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

זהבה (קאודרס) בנר