מבוא

1. לפניי תביעה בגין רשלנות רפואית. לטענת התובעת, ילידת 1948, חרף סימנים קליניים ומעבדתיים שכללו, בין היתר, חום ופריחה מפושטת בכפות הידיים והרגליים, הנתבעת 2, טרם – טיפול רפואי מיידי (להלן – טרם/הנתבעת), לא אבחנה כי היא סובלת מספסיס (אלח דם – תגובת יתר של המערכת החיסונית לזיהום) שנגרם על ידי חיידק הריקציה (מחלה הנגרמת מטפיל החי על קרציות), ושיחררה את התובעת לביתה.
2. לטענת התובעת לנוכח רשלנות הנתבעת מצבה החמיר עד כדי שוק ספטי (הלם זיהומי – עקב היעדר טיפול ראוי), שאובחן יומיים לאחר מכן כאשר פונתה לבית החולים שיבא, ולאחר מתן הטיפול התרופתי הנדרש בתרופות מכווצות כלי דם, הדבר הוביל לפגיעה בזרימת הדם ברגליים, לנמק ולכריתה של רגלה השמאלית מתחת לברך ולכריתה של בהונות רגלה הימנית.
3. התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת 1, קופת חולים כללית, כמפעילת בית חולים בלינסון (להלן – בלינסון), אליו פנתה התובעת יום קודם הגעתה לנתבעת ושוחררה לאחר אבחון (בדיעבד שגוי) של זיהום ויראלי, אולם התביעה כנגדה הסתיימה בהסדר פשרה במסגרת הליך גישור, ומשכך צומצם הדיון לתביעה כנגד הנתבעת דנן בלבד.
4. הנתבעת הכחישה את חבותה הנטענת וטענה כי לאור הנתונים שהיו בפניה במועד בדיקת התובעת, ובהם הנתונים והאבחנה מבלינסון, תוצאות בדיקות התובעת והתרשמות הרופא המטפל ממצבה הקליני של הנתבעת, לא היה בסיס לחשוד שמדובר בספסיס או בריקציה, ומכאן כי לא התרשלה.

השתלשלות הטיפול הרפואי

1. ביום 8.7.15 (יום רביעי) בשעה 19:26 התובעת פנתה לחדר מיון בבית חולים בלינסון.
2. ממכתב סיכום רפואי – שחרור מהמלרד מיום 8.7.15 עולים, בין היתר, הנתונים הבאים: מזה 3 ימים חום עד 39, חולשה וכאבי שרירים, הופעת פריחה אדומה מפושטת בכל הגוף. נלקחו בדיקות מעבדה. במיון: מצב כללי טוב, נינוחה נשימתית, דופק 122, חום 37.4, ל"ד 56/99. עור: פריחה מקולרית מפושטת בכל הגוף, נעלמת בלחיצה.
3. בבדיקת רופא עור ד"ר פריד סבאח צוין: מספר ימים חום גבוה, מאתמול גם פריחה מפושטת אסימפטומטית וכן כאבי שרירים מהיום. בבדיקת העור "פריחה מפושטת מהרבת גו וגפיים כולל הגפות מורכבת מפפולות ומקולות אריתמיות", 33 CRP עלייה בקריאטינין ובאנזימי כבד. לסיכום – רושם למחלה ויראלית. בסיכום רופא נוסף בשעה 23:55 צוין "התמונה הקלינית מתאימה למחלה ויראלית".
4. במכתב השחרור צוין כי בעלה של התובעת היה מאושפז בשיבא בעקבות חום ופריחה דומה, השתחרר על דעת עצמו לפני כ- 6 ימים כאשר בסיכום השחרור של הבעל הרושם היה למחלה ויראלית.
5. התובעת קיבלה עירוי ושוחררה לביתה עם המלצה לבדיקת תפקודי כליה בקהילה.
6. למחרת בבוקר, ביום 9.7.15 בשעה 7:44 בבוקר (יום חמישי) ניתנה לתובעת הפניה למיון מרופאת המשפחה בקופת חולים כללית, כאשר בפרק התלונות צוין: מזה כ 3-4 ימים חום, כאבים בכל הגוף. נבדקה בחדר מיון. פריחה דומה גם אצל בעלה. בחילות, הקאות, לא מצליחה לשתות, כאשר האבחנה המשוערת למחלה ויראלית, ובתכנית הטיפולית צוין " לחזור לבדיקות דם במיקרה של חוסר שיפור או החמרה יחזור לביקורת בחדר מיון לקבל נוזלים".
7. בו ביום, יום 9.7.15 (יום חמישי) בשעה 18:35 בערב התובעת פנתה לטרם.
8. בגליון השחרור – סיכום הביקור נרשמו, בין היתר, הנתונים הבאים: בת 66, התקבלה עקב חום מיום ראשון, חום מלווה פריחה עורית, מהיום כאבים בגרון והקאות לסירוגין. צוין שבעלה היה מאושפז עם אותם סימנים לפני שבוע והשתחרר מבית החולים על דעת עצמו. נבדקה במיון אתמול, עברה בדיקות מעבדה שם נמצא קריאטנין 1.5, תפקודי כבד קצת מוגבהים וסוכמה כמחלה ויראלית.
9. כן צוין כי בטרם נראית טוב, עירנית, חיונית. חום 38, דופק 130. עור – פריחה מוקולרית מפושטת בכל הגוף נעלמת בלחיצה. קריאטנין 1.2. קיבלה עירוי נוזלים ומדווחת על שיפור ניכר.
10. עוד נרשם בגליון כי התובעת משתחררת הביתה במצב יציב והומלץ על מעקב רופא מטפל, ספירה חוזרת בקופה CMV-EBC, נוגדי חום לפי הצורך ובהחמרה לפנות לטיפול רפואי. בהנחיות המיוחדות והמלצות בשחרור צוין כי ככל הנראה התובעת סובלת מזיהום נגיפי (וירלי) שיחלוף מאליו ללא טיפול וכי עליה להיבדק על ידי רופא המשפחה בקופת חולים אם החום לא ירד בתוך יומיים.
11. נלקחו לתובעת מדדים, בדיקות דם, ניתן עירוי נוזלים והתובעת שוחררה, כאמור, לביתה.
12. ביום 11.7.15 (יום שבת) בשעה 13:45 בצהריים התובעת פונתה באמצעות אמבולנס לבית חולים שיבא – תל השומר.
13. בגיליון הקבלה הרפואית צוין, בין היתר, כי התקבלה בשל חום ופריחה, מזה 6 ימים חום עד 39 מלווה כאבי גרון, כאבי שרירים מפושטים בעיקר בשוקיים. בנוסף הקאות וחוסר תיאבון. יומיים טרם קבלתה הופיעה פריחה מעט מגרדת על הזרועות ולאחר מכן על גבי הגו. הפריחה מערבת כפות ידיים וכפות רגליים. פונתה לבלינסון שם היה רושם למחלה ויראלית ושוחררה לביתה. ביום פנייתה החלו שלשולים. צוין כי בעלה סבל מתסמינים דומים ואושפז בפנימית שם סוכם כמחלה ויראלית. לפני כחודש נחשפה לכלב של בנה. נלקחו מדדים ובדיקות מעבדה.
14. בשעה 20:38 התובעת אושפזה במחלקה פנימית .

בסיכום צוין "החולה מציגה מספר בעיות להתייחסות:

" 1. מחלת חום ופריחה – ייתכנו מגוון אטיולוגיות: מחלות ריקטסיאליות, Q FEVER, לפטוספירוזיס, מחוללים ויראלים...אין סיפור מובהק של חשיפה לריקטסיה אך לא שולל. בנוסף בסבירות יותר נמוכה – ממאירות המטולוגית (אך משטח תקין) וסקוליטיס STILLS.

2. ARF- הסיפור של אינטייק ירוד, שלשולים והקאות, שתן כהה בימים האחרונים מחשיד לגורם פרה – רנאלי (יחס U/C תומך). קטטר ללא שארית. בנוכחות תרומבוציטופניה חשד ל-TTP אך בהסתכלות ראשונית על משטח לא סביר.

3. הפרעה באנזימי כבד – יתכן כחלק מהמחלה החריפה (המחוללים הנ"ל גורמים לפגיעה כבדית) וירוסים הפטוטרופיים?

4. תרומבוציטופניה – במשטח דם פרומבוציטופניה אמיתית. טרומבוציטופניה כחלק ממחלה זיהומית? אטיולוגיה אוטואימונית?

5. המודינמית – מצויה ב- SEVERE SEPSIS עם פגיעה באברי מטרה כולל ירידת לחץ דם. מקבל נוזלים"

1. בשעה 22:28 נרשם כי הוסכם כי קיים חשד למחלה ריקטציאלית, התבקש ברור נרחב כולל ריקטציה קונורי/ריקטצי והוסף בהתאם להמלצות דוקסילין (אנטיביוטיקה ייעודית לטיפול בריקציה).
2. ביום 12.7.15 בוצעה ביופסיה בשאלה של רקציה, ביופסיה PUNCH 4. בסיום הפרוצדורה נשלחה דגימה לפתולוגיה.
3. בשעה 13:22 התובעת הועברה לטיפול נמרץ.
4. דו"ח תוצאות מעבדה - הביופסיה הדגימה חיובי לקדחת הכתמיםRICKETTSIA CONORII/ SPOTTED FEEVER.
5. ביום 19.7.15 שוחררה מטיפול נמרץ למחלקת כוויות.
6. ביום 22.7.15 שוחררה ממחלקת כווית למחלקת פנימית. עברה ייעוץ אורתופדי אשר קבע "מצב אחרי סגירת פריפריה ונמק בשתי הגפיים התחתונות על רקע ריקטסיה ספסיס. הרס רב של רקמות, במיוחד ברגל שמאל. שם מעורבות של כל FOREFOOT והצד הדורסלי. ברגל ימין שטחים נמקיים נרחבים. לדעתי, הרגל השמאלית צריעה לעבור קטיעה. עדיין לא ברור מה גובה ומה אופן הביצוע. לציין כי החולה שמורה וסקולארית, קיימת תחושה חלקית ותנועתיות בהונות. בשלב זה אינה מסכימה לקטיעה. מצבה בשלב זה אינו מחייב התערבות ניתוחית דחופה, יש להמשיך מעקב. טיפול מקומי להמשיך בהמלצת הפלסטיקאים."
7. ביום 4.8.15 התובעת עברה ניתוח קטיעת רגל שמאל בגובה תחת לברך וכריתת בהונות בכף רגל ימין, ועברה שיקום לאחר מכן.

חוות דעת המומחים הרפואיים

1. התובעת הגישה חוות דעת בסוגיית האחריות ערוכה על ידי ד"ר חיים גרנות, מומחה ברפואה פנימית (להלן – ד"ר גרנות / מומחה התובעת). חוות דעתו התייחסה הן לאחריות בלינסון והן לאחריות טרם.
2. המומחה קבע כי בפנייה הראשונה לבית חולים בלינסון נמצאו מספר ביטויי מחלה קליניות ומעבדתיות שהעידו שהתובעת סבלה מתסמונת ה- SEPSIS. על הרופא היה לאשפזה לצורך ניטור, להמשיך בטיפול בעירוי נוזלים, להתחיל בטיפול אנטיביוטי רחב טווח כמקובל בספסיס וכן להעלות אבחנות מבדלות לסיבת הספסיס.
3. בהקשר זה נטען כי זיהום על ידי חיידק הריקציה הינה אחת האבחנות המבדלות שהיו צריכם להעלות בשל אופי הפריחה המפושטת, ובאשפוז הצוות הרפואי היה צריך להתחיל בטיפול ספציפי בזיהום זה עוד בטרם האבחון המעבדתי. הטעות בהערכת חומרת מחלתה על ידי המטפלים בבית חולים בלינסון ובטרם, וחוסר ההכרה שמדובר היה בתסמונת הספסיס הובילה לשחרור התובעת מהמסגרת הרפואית לה נזקקה, מבלי שהוענקו הטיפול וההשגחה הנדרשים במצב חירום זה, שאפשרה החמרת מחלתה לכדי SEVERE SEPSIS.
4. עוד קבע המומחה כי מחלה זיהומית שלוותה בפריחה מקולו-פפולארית מפושטת אשר עירבה את כפות הרגלים והידיים, צריכה הייתה לעורר בקרב הרופאים את החשד הכבד שמדובר בקדחת כתמים ים תיכונית. כי ביטויי מחלתה של התובעת היו זהים בשלוש פניותיה אך החמירו לקראת פנייתה השלישית לבית חולים שיבא. תסמיני מחלתה והפריחה שעירבה את כפות הגפיים, הקיפוח ההמודינמי והחריגות בבדיקות המעבדה היו זמינים גם לרופאים שבדקו אותה בשתי הפניות הראשונות. תולדות המחלה וממצאיה החשידו מאוד לאפשרות המאוד סבירה שמדובר היה בקדחת כתמים ים – תיכונית. על הרופאים היה לאמץ חשד זה ולא לקבוע באופן נחרץ שמדובר היה בזיהום ויראלי, מבלי לבדוק אפשריות סבירות אחרות. האבחנה שמדובר בקדחת הכתמים הוחמצה בבלינסון ובטרם אך אומצה על ידי הרופאים בבית חולים שיבא ושם זכתה לטיפול המתבקש והמתאים. עוד קבע כי אבחנה וטיפול מוקדמים היו מביאים להחלמה מלאה של התובעת והיתה נמנעת הידרדרותה ל SEVERE SEPSIS עם סיבוכיו אשר הביאה בסופו של דבר לקטיעה מתחת לברך של רגל שמאל ולקטיעה חלקית של כף רגל ימין.
5. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית בתחום רפואה דחופה ערוכה על ידי פרופ' פנחס הלפרן (להלן – פרופ' הלפרן/מומחה הנתבעת).
6. פרופ' הלפרן ציין בחוות דעתו כי קדחת הבהרות הינה מחלה נדירה יחסית בישראל, נגרמת על ידי אחד מזני חיידק RICKETTSIA CONORII. המחלה מועברת באמצעות קרציה מבעלי חיים לרוב כלבים. הואיל ולוקח לעיתים כמה שבועות עד שהיא מתבטאת לאחר העקיצה, קשה מאד לזכור את העקיצה וליצור קשר בינה לבין הופעת סימני המחלה. הסימנים הראשונים של המחלה אינם ספציפיים ומתבטאים בחום, כאבי ראש ופריחה. סימנים הקיימים בזיהומים נגיפיים רבים.
7. פרופ' הלפרן הוסיף, כי התובעת הגיעה למוקד עם סיפור של ארבעה ימים חום, פריחה, כאבי גרון והקאות ללא כאב ראש. בעלה של התובעת היה מאושפז עם מחלה דומה מה שמרמז בעיקר על מחלה מדבקת. קדחת הבהרות אינה מחלה מדבקת בין בני אדם.
8. פרופ' הלפרן קבע כי ההחלטה של הנתבעת לשחרר את התובעת לביתה באבחנה טנטטיבית של מחלה נגיפית, תוך מתן המלצות מפורטות ביותר להמשך מעקב וביקורת רפואית, היתה החלטה סבירה, ופירט החלטתו כדלקמן: מחלת התובעת נמשכה 4 ימים, הממצא החריג היחיד שהיה לחולה היה טכיקרדיה (עליית קצב לב בזמן מנוחה). בבדיקת מעבדה היתה טרומבופניה קלה 98,000, בדיקה גופנית ללא ממצא מדאיג, היתה במצב טוב בקבלה ובשחרור; התובעת נבדקה יום קודם בחדר מיון בבית חולים בלינסון ושוחררה עם אותם תסמינים. רמת הקריאטינין השתפרה מהביקור בבלינסון וירידה מינורית בטסיות; התובעת טופלה כמה שעות במוקד והיתה תחת השגחה, קיבלה נוזלים לוריד וחשה שיפור לאחר מכן התובעת שוחררה במצב מצוין עם הנחיות מאוד מפורטות אחרי מה לעקוב ומה לעשות במקרה של החמרה.

עדות התובעת וילדיה

1. התובעת בתצהירה ציינה כי היא אינה זוכרת את פרטי האירועים, אלא רק זוכרת שלא הרגישה טוב במשך כמה ימים ולכן בנה אברהם לקח אותה למיון בבית החולים בלינסון, ולאחר מכן כשהמשיכה להרגיש לא טוב בנה אסף לקח אותה לטרם.
2. התובעת התייחסה בתצהירה לקטיעה ברגליים, לסבל היום יומי כתוצאה מכך, לטיפול במשככי כאבים, במרפאת כאב, בקנאביס, בחבישות, הקושי בהתנהלות עם הפרוטזה, למעבר מדירה בקומה שלישית ללא מעלית לדירה עם מעלית בקרבה לבנה אברהם, לשיפוץ הדירה והתאמתה לצרכיה ולסיוע הנדרש בשל מצבה.
3. בנה של התובעת אברהם התייחס בתצהירו לליווי התובעת לבית החולים בלינסון לאחר שראה שהיא חיוורת, מבולבלת ורועדת וכל גופה היה מכוסה פריחה אדומה, כי במיון התובעת ישבה כשהראש שלה וידיה שמוטים, וכי קיבל בהלם מוחלט את הודעת הרופא על שחרורה, כי התווכח עם הרופא שצריך לאשפזה.
4. עוד התייחס בתצהירו לתקופת האשפוז, השיחרור, מעבר הדירה, והסיוע שניתן לתובעת על ידו ועל ידי אשתו אשר גרים במרחק דקות הליכה מדירה התובעת.
5. בנה של התובעת אסף התייחס בתצהירו לליווי התובעת לטרם, וטען כי ביום 9.7.15 הגיע לבית הוריו לאחר קבלת טלפון בהול מאביו בשל מצבה של התובעת, הבחין שיש לה פריחה בידיים וברגליים, ליווה אותה עם מונית לטרם, ומאחר והיא לא יכלה לעמוד על הרגליים הכניס אותה לבדיקה עם כיסא גלגלים.
6. הבן הוסיף כי האחות לקחה לתובעת מדדים ונתנה לה עירוי, וכאשר הרופא בדק אותה הוא אמר שמבחינתו נראה שהכל בסדר ושיחרר אותה ללא בדיקה מעמיקה.
7. למחרת (שישי) נשאר לעשות עם הוריו את השבת בשל היעדר השיפור במצבה, כי בארוחת השבת התובעת לא אכלה ונראתה חלשה וחיוורת, ולמחרת בהיעדר שיפור במצב, ועל רקע דברי האב על התנהלות בית החולים בלינסון, הוא פינה אותה באמצעות אמבולנס לבית החולים שיבא, שם מצבה הדרדר, במוצ"ש היא הועברה למחלקה פנימית, ולאחר מכן הועברה מורדמת ומונשמת למחלקה לטיפול נמרץ.
8. עוד התייחס בתצהירו לשיקום הממושך של התובעת, לכאבים, לתרופות, לקנאביס, ולגדיעת תכניות התובעת כאשר האירועים הנ"ל התרחשו בסמוך לאחר יציאתה לפנסיה.
9. ביתה של התובעת הגישה תצהיר בו התייחסה, בין היתר, לתקופת האשפוז של התובעת, הניתוחים, השיקום, והשלכות הנ"ל על התובעת שבאו לידי ביטוי בכאבים, טיפולים תרופתיים וחוסר יכולת בביצוע פעולות יומיומיות, וכן התייחסה לעזרה שניתנת לתובעת על ידה בהסעות, בישולים, ניקיונות והבאת תרופות מבית מרקחת.
10. הנ"ל עמדו על תמצית עדותם במהלך חקירתם הנגדית.

תצהיר הרופא המטפל מצד הנתבעת

1. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ערוך על ידי ד"ר סמארה אשר בדק את התובעת בטרם ביום 9.7.15 (התצהיר הוגש לא חתום ולא מאומת).
2. ד"ר סמארה ציין בתצהירו כי מהתיעוד הרפואי עולה כי בשעה 18:35 התובעת הגיעה למרפאה, כאשר תלונתה העיקרית היתה חום גבוה, בטריאז' (הערכה ראשונית) בוצעו לתובעת בדיקות של סימנים חיוניים (חום, דופק, ל"ד), כי בשעה 18:46 לערך התובעת נבדקה על ידו ונטלה אנמנזה (תולדות החולה) שהועלתה על הכתב, לאחר מכן בוצעה בדיקה קלינית, בשעה 18:50 הופנתה התובעת לביצוע בדיקת שתן ודם ולקבלת עירוי נוזלים, ובשעה 19:08 הפנה את התובעת לביצוע ספירת דם ובדיקת קריאטנין (לתפקוד הכליות), בהמשך התייחס לבדיקות השונות שבוצעו והועלו על הכתב בגיליון הרפואי, כן עקב אחר תוצאות בדיקות הדם שחל שיפור בתוצאותיהן לאחר מתן העירוי לתובעת, ולאחר שהתובעת דיווחה על שיפור ניכר, ולאור התסמינים, מצבה בעת בדיקתה ובשים לב לעובדה שבעלה אושפז שבוע קוד לכן עם תסמינים דומים, האבחנה היתה כי מדובר במחלה ויראלית, ובשחרורה ציין כי מצבה בעת השחרור היה מצוין, והתובעת שוחררה עם הנחיות.

תמצית טענות הצדדים

1. התובעת טענה בסיכומיה, כי אין חולק שהפריחה אצל התובעת עירבה את כפות הידיים והרגליים, כי רופא מטעם בלינסון הצהיר על כך בתצהירו כך שמדובר בעובדה מוגמרת.
2. כל הנתונים שעמדו בפני הנתבעת היו חייבים להוביל למסקנה כי התובעת סובלת מספסיס על רקע זיהומי. התובעת הציגה את כל התסמינים שחייבו את האבחנה; ד"ר סמרה מטעם טרם השתמש בנתונים מבלינסון כ"בסיס" להערכת החולה ואבחונה והתעלם ממצאים שהלכו והחמירו בתוך פחות מ24 שעות; ערכי CRP גבוהים מבלינסון לא זכו להתייחסות ד"ר סמרה בזמן אמת ולא התבקשה בדיקה חוזרת (עמ' 74 לפר' מיום 16.5.22 ועמ' 75 רישא לפר'); לערך הCRP יש להוסיף ירידה בערכי PLT, חום שעלה, קצב נשימות וערכי הקריאטינין שנותרו מעל הנורמה, כסימנים נוספים התומכים בספסיס על רקע זיהומי; ד"ר סמרה התעלם מעליה בנויטרופילים מ-86^ ל-92%, ערך המופיע כתגובה לזיהום חיידקי בדם. עוד נטען כי אי יכולת התובעת לשתות גם זכה להתעלמות מוחלטת בביקורה בטרם; ד"ר סמרה הפנה את התובעת לבדיקת שתן המהווה מדד להתייבשות אך לא טרח לקבל את התוצאות שכן התרשם כי התובעת אינה מיובשת; נראה כי ד"ר סמרה היה שבוי תחת הקונספציה כי התובעת נדבקה מבעלה במחלה ויראלית.
3. נטען כי לאור תסמיני התובעת בשילוב פריחה מפושטת מערבת את כפות הידיים והרגליים, היה על ד"ר סמרה לאבחן כי התובעת סובלת מספסיס ולהפנותה למיון להמשך טיפול; הטעות בשחרור התובעת ומבלי שקיבלה את הטיפול המתאים גרמה להחמרת הספסיס לכדי SEVERE SEPSIS.
4. עם קבלת התובעת לבית חולים שיבא, אובחנה התובעת כסובלת מספסיס עם פגיעה רב מערכתית וקבלת טיפול מתאים. אילו התובעת היתה מקבלת טיפול מתאים עם פנייתה לטרם, ניתן היה למנוע את ההידרדרות במצבה של התובעת.
5. באשר לחוות הדעת הנגדית מטעם הנתבעת, התובעת טענה לפערים קיצוניים בקביעותיו של פרופ' הלפרן בין חוות דעתו שהוגשה מטעם הנתבעת בתיק דנן לבין חוות דעת חיצונית שערך עבור תובע בתיק אחר (להלן: חוות הדעת החיצונית) וחקירתו (עמ' 8 לפר' מיום 1.5.22) כך שיש לקבוע כי אין לחוות דעתו כל משקל.
6. הנתבעת שבה וטענה בסיכומיה כי בהתאם לנתונים שהיו בפניה לא היה מקום לאבחון ספסיס ו/או חשד לריקציה, אלא למחלה וירלית.
7. כך למשל נטען כי בעלה של התובעת אשר היה עם סימנים דומים של חום ופריחה אושפז בבית החולים שיבא בחשד למחלת חום ויראלית ולא אובחן כמי שסובל מריקציה.
8. בביקור התובעת בבלינסון ביום 8.7.15 על יסוד תלונות התובעת, תוצאות הבדיקה הקלינית והסימנים החיוניים, בדיקות הדם, בדיקות שני רופאים לרבות רופא עור, ומצבה הכללי נטען כי אבחונה של התובעת כסובלת ממחלה ויראלית היה סביר ולא עלה חשד לריקציה.
9. לטענת הנתבעת לא ניתן לקבוע כי לתובעת היתה פריחה בכפות הידיים, שכן אם כך היה הדבר וגם לבעלה, אין זה סביר כי גם בלינסון וגם שיבא לא קישרו בין הפריחה לבין הריקציה, ועוד בהקשר זה נטען כי אין לקבל את האמור בתצהירו של ד"ר פריד מטעם בלינסון כי התובעת סבלה מפריחה בכפות הידיים, שכן התצהיר אינו מאומת והוא לא התייצב לחקירה נגדית.
10. לטענת הנתבעת גם מתיעוד הרשומה הרפואית של התובעת בבוקר יום 9.7.15 בקופת החולים שבו הרופאה המטפלת הנחתה את התובעת לבצע בדיקת דם חוזרת ובמקרה של חוסר שיפור או החמרה כי עליה לחזור לביקורת בחדר מיון לקבל נוזלים, הרושם הוא כי לאור ההנחיות הנ"ל מצבה של התובעת לא היה חריף.
11. באשר לביקור התובעת בטרם בערב יום 9.7.15 נטען כי בתוך מספר דקות מקבלתה התובעת התקבלה על ידי האחות, נלקחו סימנים חיוניים, בוצע תשאול ראשוני, והוזמנו בדיקות שתן, דם, ניתן עירוי נוזלים, בסמוך לאחר מכן התובעת נבדקה על ידי ד"ר סמרה, והוזמנה ספירת דם חוזרת ובדיקת קריאטין, ניטלה אנמנזה, בוצעה בדיקה קלינית מקיפה, נסקרו בדיקות הדם והשתן, ולאחר קבלת העירוי, כאשר צוין כי התובעת מדווחת על שיפור ניכר, התובעת שוחררה כשעתיים לאחר קבלתה עם המלצות שונות.
12. באשר לפינוי התובעת לבית החולים שיבא ביום שבת בצהריים בתאריך 11.7.25 הנתבעת טוענת כי הדבר נעשה לאור ההחמרה במצבה של התובעת ותסמינים נוספים כגון שילשול, כאשר בתחילה לא עלה חשד של ריקציה חרף המצבה שהוחמר, ורק לאחר כשלוש שעות התגבשה מסקנה כי מצב התובעת מתאים יותר לאלח דם מאשר ל TTP (מחלת דם קשה) ועלה חשד ראשוני לספסיס והוא אינו מוזכר בהקשר של ריקציה; כן נטען כי ככל שהיתה לתובעת פריחה על כפות הידיים כיצד שיבא לא חשדו באופן מיידי בריקציה;
13. בשעה 20:38 התובעת אושפזה בפנימית ו' ונמסרו פרטים חדשים שלא נמסרו בבלינסון או בקופת החולים או בטרם; בשלב זה, התובעת כבר היתה באלח דם חמור עם פגיעה דה פקטו באיברי מטרה; רק כשהועלה חשד ראשוני כאבחנה מבדלת לריקציה ניתנה לראשונה הוראה להוסיף דוקסילין, אנטיביוטיקה מתאימה לטיפול בחיידק ריקציה;
14. למחרת בשעה 14:00 התובעת נכנסה לראשונה לשוק ספטי והועברה לטיפול נמרץ, ובמהלך הימים שלאחר מכן מצבה הוחמר עד לכריתת רגל שמאל מתחת לברך וכריתת עצמות מסרק בכף רגל ימין;
15. לטענת הנתבעת מומחה התובעת התעלם בחוות דעתו מנדירותה של ריקציה ומכך שטיפלו בבעלה עם אותם תסמינים, המומחה ערבב בין הרשומה בבלינסון לרשומה בטרם, התעלם מביקורה בקופת החולים והמאמרים אליהם מסתמך אינם רלוונטים לקביעותיו.
16. נטען כי גם בבית חולים שיבא לקח לצוות הרפואי המעורב זמן להגיע לאבחנה המבדלת וגם זאת רק לאחר שהתובעת היתה באלח דם חמור עם פגיעה באיברי מטרה.
17. בהתאם לכך, נטען על ידי הנתבעת כי הסטנדרט הרפואי של מומחה התובעת אינו אלה חוכמה שבדיעבד חסרת כל אחיזה במציאות; הסימנים המהותיים אליהם מכוון ד"ר גרנות בחוות דעתו כגון פריחה בכפות הידיים, לא היו בשיבא, ואם היו לא היה בהם די כדי ששיבא יאבחנו מיד או במהירות אלח דם ובהמשך ריקציה שגרמה לאלח דם; אין בסיס לקביעות הרפואיות שהעלה ד"ר גרנות, בבית חולים שיבא תוצאות בדיקות הדם היו חמורות יותר וגם אז אלח דם אובחן רק לאחר כשלוש שעות.
18. באשר לרופא הנתבעת, נטען כי ד"ר סמרה לא התרשל, מדובר בתובעת שיום קודם ביקרה בבית חולים בלינסון ואובחנה כסובלת מזיהום ויראלי, לכך יש להוסיף את האנמנזה של בעלה שהוערך גם הוא בבית חולים שיבא כסובל ממחלת חום ויראלית. לא היו דגלים אדומים לאלח דם;
19. כאשר ניתן לתובעת דוקסילין התובעת כבר היתה בספסיס חמור עם פגיעה באיברי מטרה; בהנחה והתובעת היתה מפונית מטרם לבית חולים בלינסון או שיבא, אין דרך לדעת כיצד בית החולים היה נוהג; בלינסון התרשלה והרשומה של שיבא תומכת בעמדה זו, בלינסון יצרו מיסוך כאשר אבחנו את מצבה של התובעת כויראלי; לתובעת עצמה היה חלק משמעותי בתוצאה הסופית;
20. לטענת הנתבעת אם לאחר יומיים מהבדיקה בטרם, כשמצבה של התובעת גרוע וחמור באופן ניכר ממצבה בטרם, כאשר היא מגיעה באמבולנס ולא בכוחות עצמה, הרופאים בשיבא אבחנו ספסיס רק כשלוש שעות לאחר הגעתה וריקציה רק לאחר כשש וחצי שעות מאז הגעתה (כאבחנה מבדלת), אזי לשיטתה אין למצוא דופי בהתנהלות בטרם (הנתבעת הפנתה בעניין זה לעדות מומחה התובעת בעמ' 40-46 לפר').
21. באשר לחוות דעת מומחה הנתבעת פרופ' הלפרן שניתנה בתיק אחר, הנתבעת טענה כי לאור בחירת התובעת שלא לחקור את פרופ' הלפרן על חוות הדעת החיצונית, כמצוות בית המשפט המחוזי במסגרת בר"ע שהוגשה בעניין (רע"א 21275-11-22), התובעת לא יכולה להיבנות בתיק דנן מהפערים בנתונים ובמדדים האובייקטיביים לכאורה הנזכרים בשתי חוות הדעת, ומכל מקום מדובר במקרים שונים.
22. באשר לסוגיית הקשר הסיבתי הנתבעת טענה כי התובעת לא ביססה את הטענה שלו היתה מופנית לחדר המיון על ידי טרם מאן דהוא היה מאבחן ריקציה ואין די בטענה לפיה היה צורך באבחון אלח דם, שכן הטיפול באלח דם אינו זהה לטיפול בריקציה, וכי היתה נדרשת הידרדרות במצבה (כפי שהיה עת הגיעה לשיבא) על מנת שינתן לה דוקסילין.
23. באשר לחלוקת האחריות, הנתבעת סבורה כי לא נפל פגם בהתנהלותה או בהתנהלות בלינסון, אולם ככל שתתקבל חוות דעת התובעת יש לקבוע כי רשלנות בלינסון זהה לרשלנות הנתבעת, וככל שתתקבל עדותו של אברהם אזי רשלנות בלינסון חמורה שבעתיים לרבות לנוכח יצירת מיסוך כאשר אבחנו את מצבה של התובעת כויראלי.
24. כן נטען לאחריותה של רופאת התובעת בקופת חולים כללית שלא בדקה את התובעת וההפניה שמסרה לתובעת גם היא יצרה מיסוך בפני רופא בטרם.
25. באשר לאשם התורם – נטען כי לתובעת חלק משמעותי בתוצאה הסופית, וזאת לנוכח עדות בניה של התובעת להחמרה במצבה של התובעת בעיקר ביום שישי ושבת, כך שהשתהותה בפנייה לבית החולים רק בשבת בצהריים הביאה לעיכוב משמעותי לפחות בן יומיים באבחון מצבה.

דיון והכרעה

1. כללי – בתביעת נזיקין ברשלנות רפואית יש להוכיח את יסודות הרשלנות, נזק, וקשר סיבתי עובדתי ומשפטי ביניהם. חובת זהירות מושגית בין רופא למטופל הוכרה בפסיקה (ראו ע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (20.7.2011); ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פד"י נ(3) 784), ו" הכללים בדבר קביעת חובת הזהירות הקונקרטית בין רופא למטופל מתפתחים ממקרה למקרה", כאשר "ההתרשלות מבוססת על עיקרון הסבירות, ונבחנת לפי האמצעים שיש לנקוט על מנת להבטיח את שלומו של הניזוק, בהתאם לאמצעים שהיה רופא סביר נוקט בנסיבות העניין" (ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו (28.11.2007)).
2. כן נקבע כי מבחן "הרופא הסביר" איננו מבחן של "חכמה בדיעבד" אלא בחינת סטנדרט הטיפול הרפואי בשעת מעשה ובהתאם למקובל באותה השעה (ע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (10.8.2010).
3. בהקשר זה יש לומר כי האחריות המוטלת על רופא אינה אחריות מוחלטת הנקבעת על פי התוצאה, ולא כל החלטה במסגרת הטיפול הרפואי, אשר בדיעבד מתבררת כמוטעית היא בגדר טיפול רשלני, אלא על הרופא מוטלת החובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך בחינתם ושקילתם של כלל השיקולים הרלוונטיים בהתאם לידע הרפואי וסטנדרט הטיפול המקובל באותה עת, וחובה זו היא שתיבחן בעת קביעת הרשלנות.

אדני הטלת החבות

1. לאחר שסקרתי את השתלשלות הטיפול הרפואי, ובחנתי את ראיות הצדדים, את חוות הדעת וטענות הצדדים, אני סבור כי לאור הנתונים שעמדו בפני הנתבעת, הנתבעת התרשלה כלפי התובעת במסגרת הטיפול הרפואי שניתן לה על ידה, ולהלן פירוט אדני הטלת החבות.
2. תוצאות בדיקות המעבדה – מעיון בסיכום הרפואי מבלינסון ובתוצאות המעבדה שהיו בפני רופא בטרם (עמ' 75 לפר') ומעיון בתוצאות הבדיקות שנעשו בטרם נמצא כי היתה עליה במדד החום, עליה בדופק, לחץ הדם היה נמוך, היתה ירידה בטסיות (PLT), עליה בנויטרופילים, ערך גבוה מהנורמה של קריאטנין, ירידה במספר הלימפוציטים, ערך גבוה בבדיקת CRP ופריחה מקולרית מפושטת. גם רופא הנתבעת וגם מומחה הנתבעת התייחסו בחקירתם הנגדית להיות חלק מערכים אלו מוגברים (עמ' 74 לפר' מיום 16.5.22, עמ' 81 לפר' מיום16.5.22, עמ' 9 לפר' מיום 10.5.22).
3. פריחה בכפות הידיים – מחומר הראיות עולה כי התובעת סבלה מפריחה, בין היתר, בכפות הידיים. כך צוין ברישום בבית החולים בלינסון. המחלוקת הפרשנית בין הצדדים באשר למשמעות הרישום נשמטת לאור התייחסותו המפורשת של ד"ר סבאח במסגרת תצהירו החתום שהוגש לבית המשפט מטעם בלינסון שם ציין (סע' 12) כי "בבדיקת העור מצאתי פריחה מפושטת, העוברת בלחיצה, המערבת את הגב והגפיים, כולל כפות הידיים והרגליים, המורכבת מפפולות (קשריות) ומקולות אריתמיות (כתמים)". יש קושי לקבל את עמדתה של הנתבעת להיעדר ערך ראייתי לתצהירו של ד"ר סבאח מאחר ולטענתה התצהיר הוגש חתום אך לא מאומת והוא לא נחקר עליו, וזאת מאחר והתצהיר שהוגש מטעם הנתבעת עצמה הוגש גם לא חתום וגם לא מאומת והיא לא ביקשה לחקור את ד"ר סבאח על תצהירו. נושא זה מקבל חיזוק גם מעדות בנה של התובעת אסף שליווה אותה לטרם אשר הבחין בפריחה בכפות הידיים. כן יצויין כי מעדות רופא הנתבעת עלה כי אם היתה פריחה בכפות הידיים והרגליים יום לפני בבלינסון סביר להניח שתהיה גם יום למחרת (עמ' 54-55 לפר' מיום 16.5.22).
4. מצבה הגופני של התובעת – התובעת הגיעה לטרם ביום חמישי כאשר היא סובלת מחום במשך מספר ימים מיום ראשון. מצבה הקליני של התובעת היה במגמת הידרדרות. בנה אברהם שליווה אותה לבלינסון העיד כי ראשה וידיה היו שמוטים והיה בהלם כי שוחררה, בנה אסף נקרא למחרת לפניית אביו לקחת את התובעת שוב לבדיקה לאור הידרדרות במצבה כך שהיא לא יכלה לעמוד על הרגליים ונויידה לטרם באמצעות כיסא גלגלים. עוד יש לתת את הדעת לאינטרקציה שהיתה לתובעת בתוך 24 שעות עם 3 גורמים רפואיים, דבר המסביר את ההחמרה במצבה.
5. הסטנדרט הרפואי המקובל בטיפול בחולה עם חשד לזיהום ויראלי/נגיפי עד לאבחנה מבדלת לריקציה נזכר בפסק הדין בת.א. (ת"א) 36137-10-11 פלוני נ' מרכז רפואי צאנז (24.8.2016) ע"י כב' הש' ר. חיימוביץ, ושם נקבע, בין היתר:

"12. אינני מקבל את טענת התובע. אין ראיה לכך שפריחה בגב ובעכוז אופיינית לריקציה וגם המומחים מטעם התובע אינם טוענים זאת. מומחה בית-המשפט העיד שפריחה מסוג זה אינה אופיינית למחלה (עמ' 85, 21) ואינה מצדיקה מתן דוקסילין (עמ' 86, 1). התובע מפנה בסיכומיו לדברי המומחה כביכול היה מקום לתת טיפול ייעודי כבר ב-27/7 (עמ' 75, 1-4), אולם קריאת הפרוטוקול מגלה כי תשובה זו ניתנה לאחר שהוצג למומחה מצג שגוי כי כבר ביום זה הופיעה פריחה אופיינית בידיים. כשהובהר שהפריחה הופיעה בעכוז ובגב בלבד חזר בו המומחה והדגיש כי על בסיס נתונים אלה לא ניתן היה לאבחן ריקציה ולא היתה הצדקה לשינוי הטיפול התרופתי רחב הטווח. לדבריו נקודת הזמן שבה היה מקום לשנות את הטיפול היא רק לאחר הופעת פריחה בידיים (עמ' 125, 22-24). המחלוקת, כולל הערות בית-המשפט, מפורטת בעמ' 126-130.

13. חשוב להבהיר – אני מקבל את עמדת המומחים מטעם התובע כי נוכח שכיחותה של ריקציה באזור השרון ובשל התסמינים שהופיעו היה מקום לחשוד בריקציה וכן את עמדתם כי כשמופיעים סימנים לריקציה יש לתת דוקסילין גם ללא אישוש סרולוגי. אלא שהמסמכים הרפואיים מלמדים כי כך בדיוק עשה הצוות הרפואי. הריקציה "הייתה רשומה בראש רשימת המחלות באבחנה המבדלת" (חוות דעת המומחה) אך באותה עת התסמינים היו עדיין כלליים מדי וניתן היה לשייכם למגוון מחלות. המידע שהיה בפני הצוות הרפואי בזמן אמת הספיק כדי לחשוד בריקציה ולא היה בו די כדי לקבוע אבחנה וודאית יותר. שוכנעתי כי במצב זה, בהעדר סימנים אופיניים או שינוי מהותי במצבו הרפואי של התובע, כשהתובע חשוף למחלות חום נוספות, החלטת הצוות הרפואי על המשך אשפוז וטיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח שנועדה למנוע מגוון מחלות הייתה סבירה. ואכן, למחרת הופיעו סימנים אופניים לריקציה וניתן טיפול מתאים למרות שתרביות הדם (האישוש הסרולוגי כהגדרת ד"ר כץ) חזרו שליליות. הצוות נהג אפוא בדיוק כפי שממליצים מומחי התובע. "

בהמשך פסק הדין בית המשפט התייחס לממצאים ולטיפול שניתן (שם) ביום שלמחרת.

"14. הופיעה פריחה בכפות הידיים שהיא אופיינית לריקציה.

15. לכן הופסק הטיפול ברוצפין והחל טיפול בדוקסילין שהיא, כאמור, האנטיביוטיקה הייעודית לטיפול בריקציה. במקביל הופנה התובע לייעוץ המטולוגי (ד"ר טולטוב) שהמליץ על המשך הבירור הזיהומי.

16. כל המומחים מסכימים כי מתן דוקסילין בשלב זה הייתה הפעולה הנכונה."

1. הנה כי כן הסטנדרט הרפואי המקובל כאשר ישנו חום ממושך, בדיקות מעבדה שמצביעות על תהליך זיהומי, פריחה והתרשמות ממצב קליני מדרדר, יש להורות על אשפוז לצורך המשך בדיקות ומעקב, מתן אנטיביוטיקה רחבת טווח, לערוך אבחנה מבדלת, וכאשר ישנם סימנים אופיניים לריקציה, גם טרם אישוש סרולוגי, יש להתחיל טיפול בדוקסילין, התרופה הייעודית.
2. לאור מצבה של התובעת כפי שהיה בביקורה בטרם, לאור גיליון הבדיקות שנערך בבלינסון והיה בידיעת הרופא בטרם, לאור תוצאות הבדיקות בטרם, לאור ההידרדרות במצבה הקליני של התובעת, ולאור סימני הפריחה, מצופה היה כי רופא בטרם, גם אם לא חשד בריקציה, יאבחן כי התובעת מצויה בספסיס ויורה על הפנייתה לבית חולים להמשך מעקב, אבחון וטיפול נדרש, וזאת חרף האבחון (השגוי) של בעלה ששוחרר עם סימנים כביכול זהים. מצבה של התובעת היה צריך לעמוד בפני עצמו לצורך קבלת האבחון והטיפול הנדרשים.
3. בהקשר זה חוות דעת מומחה התובעת עדיפה בעיני לעניין הסימנים שהיו אצל התובעת והמשך הטיפול הנדרש התואמים את הסטנדרט הרפואי המקובל (ראו גם עמ' 55 לפר' מיום 14.4.22), כאמור, והן לאור הקשיים שעלו בחוות דעת מומחה הנתבעת וחקירתו, לרבות לנוכח חוות הדעת החיצונית אשר לא תאמה במשמעות שניתנה למדדים בחוות דעתו בתיק דנן.
4. כך למשל צויין בחוות הדעת החיצונית כי רמת CRP של 7.85 היא רמה מוגברת מאוד ומהווה מדד למצב זיהומי ומלמדת לרוב על זיהום חיידקי ולא נגיפי (במקרה דנן רמת ה CRP הייתה 33), כן בעניין זה חקירת המומחה הלפרן בעמ' 8 לפר' מיום 10.5.22). כן נטען בחוות הדעת החיצונית כי ערך טסיות הגבוה מ 117,000 והיפונתרמיה של 130 מעידים על זיהום חיידקי ומחייבים העלאת חשד לריקציה, במקרה דנן נמדדו ערכי טסיות של 98,000 והיפונתרמיה 133, ולעניין זה התייחס המומחה הלפרן בעמ' 9 לפר' מיום 10.5.22 [ראו לעניין זה החלטת כב'ק הש' ויצמן בבר"ע שהוגשה לעניין צירוף חוות הדעת החיצונית כראייה, רע"א (מרכז) 21275-11-22 פלונית נ' טיפול רפואי מיידי (טר"מ) בע"מ (4.12.2022)].
5. על אף שהמומחה לא זומן על ידי התובעת לחקירה משלימה על חוות הדעת החיצונית, בסיכומי הנתבעת לא ניתן הסבר מניח את הדעת לפערים אלו, שממילא איני נדרש אליהם לאור הסטנדרט הרפואי המקובל שנדרש כאמור באירועים דנן.
6. היעדר אשם תורם – איני מקבל את טענת הנתבעת כי יש להטיל אשם תורם על התובעת. התובעת פנתה לבית החולים בלינסון ושוחררה בחשד לזיהום ויראלי. למחרת בבוקר היא יצרה קשר עם קופת החולים ומשהידרדר מצבה פנתה בו ביום לנתבעת אשר הורתה על שחרורה, ובהמלצת השחרור צוין כי ככל הנראה התובעת סובלת מזיהום נגיפי (וירלי) שיחלוף מאליו ללא טיפול וכי עליה להיבדק על ידי רופא המשפחה בקופת חולים אם החום לא ירד בתוך יומיים. ואכן התובעת פנתה לשיבא לאחר פחות מיומיים. כאשר בלינסון וטרם עורכים בדיקות לתובעת ומשחררים אותה בקביעה שמדובר בזיהום ויראלי שיחלוף מאליו ללא טיפול, לא ניתן לייחס לתובעת השתהות ואשם תורם על כך שהיתה קשובה לאבחוניהם והמלצתם, ואכן כאשר מצבה הוסיף והידרדר עוד יותר פנתה שוב כמצופה לבית החולים.
7. הקשר הסיבתי – אני מקבל את עמדת מומחה התובעת כי עם העלאת חשד ממשי לריקציה מתן טיפול ייעודי באמצעות דוקסילין היו מונעים את הידרדרותה ל SEVERE SEPSIS עם סיבוכיו אשר הביא בסופו של דבר לקטיעה (ראו עמ' 55 לפר' מיום 14.4.22, עמ' 43 לפר' מיום 10.5.22). כאמור, השיהוי בפניית התובעת לטיפול בשיבא נעוץ באבחונים השגויים של בלינסון ושל הנתבעת כי היא סובלת מזיהום ויראלי שיחלוף מאליו.
8. למקרא טענות הנתבעת נדמה כי לשיטתה מתן טיפול ייעודי בדוקסילין בשלב החשד לריקציה כאבחנה מבדלת טרם אישור סרולוגי יתכן רק בשלב שהחולה מצוי בספסיס חמור ולאחר פגיעה באיברי מטרה, וזאת אין לקבל.
9. חלקה של הנתבעת בחבות – לאור ההסדר אליו הגיעה התובעת עם בית חולים בלינסון ובהתאם להלכת נון, רע"א 4474/20 נון יהודית נ' משה הרשקוביץ ואח', יש להידרש לחלקה של הנתבעת באחריות.
10. התובעת טוענת כי לנתבעת החלק העיקרי באחריות, וזאת בניגוד להלך הדברים בכתבי הטענות, חוות הדעת וראיותיה (שהוגשו טרם הסדר הפשרה), ומנגד טרם טוענת כי חלקה, אם בכלל, נמוך מחלקה של בלינסון לאור המיסוך שיצר בית החולים באבחון של מחלה ויראלית.
11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולאור שרשרת הטיפול הרפואי שהוצגה לעיל, וכן הפרקטיקה הנהוגה באבחון וטיפול בריקציה, אני סבור כי יש להעמיד את חלקה של הנתבעת על שיעור של 40%, כאשר החלק העיקרי מונח לפתחה של בלינסון, כאשר לאור הנתונים שהיו בפני בלינסון, לרבות, הודאת הרופא המטפל מטעמה בתצהירו כי היתה פריחה בכפות הידיים, היה על בית החולים להורות על אשפוזה ומתן טיפול ייעודי, ובכך יכלה להימנע ההידרדרות במצבה של התובעת עם שחרורה באבחון של מחלה ויראלית אשר תרם, גם אם באופן לא מוצדק, לאבחון דומה בטרם.

הנזקים

1. התובעת ילידת 1948 בת 77 כיום.
2. התובעת הגישה מטעמה חוות דעת ערוכה על ידי פרופ' אלי איסקוב, מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום.
3. פרופ' איסקוב ציין בחוות דעתו כי התובעת אינה עובדת ואין ביכולתה לנהוג בשל מצבה הרפואי ופירט את צרכיה הרפואיים והשיקומיים.
4. כמו כן, פרופ' איסקוב קבע לתובעת בחוות דעתו את הנכויות הבאות: 50% נכות בגין קטיעת רגל שמאל מתחת לגובה הברך לפי סעיף 47(7)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו – 1965 (להלן – תקנות המל"ל), 25% נכות בגין קטיעת כף רגל ימין דרך עצמות המסרק, לפי סעיף 49(7) לתקנות המל"ל, 30% נכות בגין קשיון לא נוח של מפרק הקרסול מימין לפי סעיף 48(3)(ג) לתקנות המל"ל ו- 10% נכות בגין צלקות מכאיבות ומכערות בכף רגל ימין לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות המל"ל. לתובעת נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% מיום 8.7.15 עד ליום 31.8.16 בגין אשפוזים ממושכים כולל קטיעת רגל שמאל מתחת לברך, קטיעה חלקית של כף רגל ימין ותקופת שיקום תותבי ממושך.
5. לטענת התובעת בעקבות הקטיעה ברגלה השמאלית ובכף רגלה הימנית היא הפכה לנכה התלויה לחלוטין בעזרת הזולת, וכיום היא סובלת מכאבי פאנטום, מצב רוח ירוד, דימוי עצמי נמוך, קושי בתפקוד יומיומי, ירידה באיכות החיים ופגיעה קשה בעצמאותה, ולפיכך יש להעמיד את נכותה התפקודית על 100% נכות.
6. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית ערוכה על ידי ד"ר ערן תמיר, מומחה לכירורגיה אורתופדית ושיקום.
7. ד"ר תמיר ציין בחוות דעתו כי התובעת עברה קטיעה מתחת לברך שמאל וקטיעת מחצית כף רגל ימין. ולאחר התאמת תותבת סטנדרטית לרגל שמאל ונעליים אורתופדיות בבניה אישית התובעת עברה שיקום הליכה מוצלח, וכיום מסוגלת לתפקד באופן עצמאי אך היא מתקשה בתפקוד ודרגת תפקודה נמוכה.
8. כמו כן, ד"ר תמיר אמד את נכויות התובעת כדלקמן: 50% נכות בגין קטיעה דרך שוק שמאל. 25% נכות בגין קטיעה דרך עצמות המסרק בכף רגל ימין. 10% נכות בגין פגיעה בינונית בעצב הטיביאלי בכף רגל ימין. לטענתו התובעת לא סובלת מקישיון לא נוח של קרסול רגל ימין, ומאחר והצלקות בכף רגל ימין אינן מכאיבות או מכערות שכן אינן חשופות כביכול בשל נעל גבוהה לא קיימת נכות בגין צלקות. סך הנכות המשוקללת הצמיתה לשיטתו 70% נכות, בנוסף קבע נכות זמנית בשיעור של 100% בגין אשפוזים בין התאריכים 11.7.2015 – 1.8.2016.

עזרת צד ג' – עבר ועתיד

1. התובעת מפנה לחוות דעת המומחה מטעמה פרופ' איסקוב בה קבע כי לאחר אירועי התביעה התובעת נהיתה תלויה בעזרת הזולת לביצוע פעולות היומיום (ADL) ומפנה לחקירתו בעניין (עמ' 94 לפר' מיום 14.6.22), ובאשר לפעולות משק הבית (IADL) כי התובעת מוגבלת בפעולות הכרוכות בכפיפה, והרמת חפצים כבדים, ועמידה יציבה לאורך זמן, ובכלל זה, כביסה, בישול, קניות וכיוב', ובהתאם העריך כי התובעת זקוקה לעזרה בהיקף של 5 שעות ביום, כאשר נטען כי במהלך הראיות התברר כי התובעת נזקקת ל- 8 שעות עזרה ביום, דהיינו, 57 שעות שבועיות.
2. לטענת התובעת מומחה הנתבעת בחקירתו אישר היקף סיוע זה שעתיים בבוקר, שעה וחצי הסעה לפיזיותרפיה והתניידות, ארוחת צהריים חצי שעה, ליווי ביציאה אחה"צ, סיוע בארוחת ערב ומקלחת כשעתיים (עמ' 117-118 לפר').
3. בנוסף נטען כי התובעת נעזרת במבשלת למשך 4 שעות שבועיות, נעזרת בילדיה כחמש שעות שבועיות.
4. בהתאם לכך עותרת התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר מתקופת אשפוזה ועד לשחרורה ממחלקת השיקום במשך של 5.5 חודשים לפי 8,000 ₪ לחודש – 44,000 ₪, ממועד שחרורה ועד היום לפי 228 שעות בחודש X 50 ₪ לשעה X 85 חודשים – 969,000 ₪, ומהיום ועד תום תוחלת חיים 11,400 ₪ X 101.33 (מקדם היוון 1117 חודשים) – 1,155,162 ₪, וסה"כ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד הוערכה על ידי התובעת בסך של 2,124,162 ₪.
5. יצויין כי בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי התובעת מקבלת גמלת סיעוד בהיקף של 19 שעות שבועיות, ובעניין זה אף הוגשה על ידי הנתבעת חוות דעת אקטוארית ביחס לתגמולי המל"ל. בסמוך למתן פסק הדין הנתבעת הגישה חוות דעת עדכנית בה צויין כי התובעת מקבלת 21 יחידות שירות שבועיות.
6. לטענת הנתבעת בשל גילה של התובעת ומחלת רקע של סכרת ממנה סבלה, כמו גם לאור מצבו הרפואי של בעלה לו נכות בשיעור של 100% כפי שעלה בעדויות (עמ' 151 -152 לפר' 14.4.22), העזרה שניתנת לתובעת אינה חורגת מהעזרה שהם היו מספקים לה ולבעלה.
7. כן נטען כי מחקירת ילדי התובעת עלה כי עזרתם היא מוגבלת ובאה לידי ביטוי בעיקר בסופי שבוע ופעם בשבוע לקניות (עמ' 191, עמ' 95 לפר').
8. בהתאם לכך מוערכת עזרת צד ג' על ידי הנתבעת בשיעור של 250,000 ₪ לעבר ולעתיד.
9. התובעת סובלת מקטיעת רגל שמאל מתחת לברך ומקטיעה בכף רגל ימין. הפגיעה התפקודית הקשה ממנה סובלת התובעת מגבילה אותה בביצוע מרבית פעולות היומיום ופעולות משק הבית, וכפי שעלה מתצהירי התובעת וילדיה ועדויותיהם. התובעת עברה דירה בשל מצבה למקום קרוב לילדה על מנת שתוכל להיעזר בו. באשר למצבו הרפואי של בעלה, אשר גם הוא מצריך את טיפול הילדים, אולם בנסיבותיה האישיות של התובעת נגרעת ממנה היכולת להסתייע בבעלה, ולפיכך גם עזרה מוגברת זו של ילדי התובעת, אשר ניתנת מעבר לעזרה רגילה תילקח בחשבון, בהתאם לפסיקה [ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ, מיום 19.11.1997)].
10. לנוכח אופי הנכות והמגבלה התפקודית והיקף הצורך בעזרה אני סבור שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 8,000 ₪ לחודש, לעבר ולעתיד (כארבע שעות וחצי עזרה ביום). לפיכך זכאית התובעת לפיצוי לעבר מיום שחרורה משיקום 21.12.2015 ועד היום (116 חודשים) לסכום של 928,000 ₪ לעבר, וכן בסכום של 600,000 ש"ח ₪ לעתיד (תוך הפחתה מסויימת בשל ההנחה כי ממילא היתה נזקקת לעזרה מוגברת בתום חייה). סך הפיצוי לו זכאית התובעת תחת ראש נזק זה הוא 1,528,000 ש"ח.

ציוד רפואי ושיקומי

1. תותבת – התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין עלות תותבת קלת משקל שהומלצה בחוות הדעת על ידי מומחה התובעת, אשר לטענתה הינו בר הסמכא בתחום (עמ' 86 לפר'), שעלותה 91,906 ₪ (עמ' 72 למוצגים), להחלפה כל 3 שנים, ובשיעור של 275,718 ₪.
2. עוד טענה התובעת להחזר הוצאות בגין בית הגדם לעבר ולעתיד (33,726 ₪), נעליים אורתופדיות בהתאמה אישית לעבר/עתיד (4,862 ₪), כיסא גלגלים (576 ₪), כרית ישיבה עבר/עתיד (7,500 ₪), מזרן סיליקון (6,138 ₪), כיסא רחצה (200 ₪), קביים ומקל הליכה (700 ₪).
3. מומחה הנתבעת חלק בחוות דעתו על סוג התותבת שהומלצה על ידי מומחה התובעת, וטען כי היא אינה מתאימה לתובעת בשל דרגת תפקודה הנמוכה של התובעת ופגיעתה בשתי הרגליים, כך שאינה יכולה לנצל את הפונקציונאליות של תותבת משוכללת, וכי התותבת המומלצת לתובעת היא מודולרית עם בית גדם חיצוני קשיח ובית גדם פנימי מסיליקון עם פין נעילה, הממומן לתובעת, להחלפה כל 4 שנים.
4. באשר לנעליים קבע כי התובעת אכן זקוקה לנעליים בהתאמה אישית אולם היא זכאית למימון דרך משרד הבריאות, וממילא לנעל אין שחיקה מוגברת לאור שימוש מוגבל של עמידה/הליכה בקצב איטי למשך שעתיים ביום. עוד קבע כי התובעת זכאית ממשרד הבריאות למימון מיטה חשמלית מתכווננת, כיסא גלגלים, כיסא רחצה והליכון.
5. הנתבעת טענה בסיכומיה כי מומחה התובעת נזכר לספר בעדותו כי משרד הבריאות משתתף בעלויות של תותבות והתובעת משתתפת ב- 10% והיתר זה במימון קופת חולים (עמ' 153 לפר'), כך שהעלות מסתכמת באלפי שקלים בודדים.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והאסמכתאות לעניין חלק מההוצאות הנטענות הנ"ל, אני סבור כי התובעת זכאית לקבל את התותבת, בית הגדם, הנעליים וכיסא הגלגלים המותאמים לצרכיה במימון משרד הבריאות, כאשר התובעת נדרשת לשאת בדמי ההשתתפות העצמית, כפי שעשתה בעבר ובהתאם לקבלות שהציגה (ראה עמודים 67-70 למוצגי התובעת שם בקבלות עבור תותבת, החלפת גדם וגרב אליהם הפנתה התובעת צויין כי התשלום הוא בגין 10% השתתפות עצמית).
7. לפיכך אני מעריך את הוצאות התובעת ברכיבים אלו, בשל דמי ההשתתפות העצמית אותם תאלץ התובעת לשלם וכן הוצאות נלוות נוספות בשל מצבה ברכיבים שפורטו לעיל בהתאם לקבלות שהוצגו, לעבר ולעתיד, בסך כולל של 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ופרא-רפואיות

1. התובעת טוענת כי בשל מצבה הרפואי היא נדרשה ותידרש לאורך השנים להוצאות עבור ייעוצים פרטיים שונים בתחום הפלסטיקה, והשיקום, מומחי קטועי גפיים ייעוץ דיאטני, מומחה כאב, וכן החזר עבור טיפולי שיניים שנשברו בשל אינטובציה שעברה (4,071 ₪), ולעתיד 25,000 ₪, לתרופות עבר/עתיד – משככי כאבים, כדורי שינה ונוגדי דכאון – 42,483 ש"ח, קנאביס – מיולי 2015 (עמ' 28-39 למוצגים), ציוד לטיפול בפצע שלא מתרפה ברגלה הימנית עבר/עתיד – 46,582 ₪, וטיפולים נוספים בהמלצת המומחה מטעמה של פיזיותרפיה והידרותרפיה מעבר לזכאות בקופת החולים – 97,768 ₪. ובסה"כ בגין רכיב ההוצאות הנ"ל נדרש סכום של 356,961 ₪.
2. מומחה הנתבעת ציין בחוות דעתו כי התובעת זקוקה למעקב קבוע במרפאת כאב ותרופות נוגדות כאב כולל קנאביס רפואי וכי היא זכאית לקבל שירות זה במסגרת קופת חולים, כי התובעת זקוקה ל- 20 טיפולי פיזיותרפיה בשנה הניתנים במסגרת קופת החולים.
3. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מעיון בחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי אין תמיכה ראייתית לעלויות בהן היא נוקבת, והעד היחידי שיכל להעיד בעניין העולה מהחשבוניות והקבלות הספורות שצורפו הוא בעלה שנמנע ממסירת עדות (עמ' 154 לפר').
4. באשר לקנאביס נטען כי התובעת צרפה מספר קבלות בודדות בסכומים זניחים מחודשים ושנים לא עוקבים, כאשר הקבלה האחרונה מאוגוסט 2019, לא הוצג רישיון מתחדש לשנת 2020 – 2023, ולא הוצגה קבלה על רכישה לאחר אוג' 2019. כן נטען כי ביתה העידה שמעולם לא ראתה אותה משתמשת בקנאביס (עמ' 93 לפר') , וגם בנה אסף העיד שלמיטב ידיעתו היא הפסיקה להשתמש בקנאביס בשל שימוש בתרופות אחרות (עמ' 95 לפר').
5. מרבית טיפוליה והוצאותיה של התובעת מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.
6. בראיות התובעת הוצגו קבלות חלקיות ולא סדירות להוצאות הנטענות, כך שיש קושי לקבל את תחשיב התובעת כאילו מדובר בהוצאה קבועה ורציפה לעבר ולעתיד.
7. בהתחשב בנכות שנקבעה ואופיה, באסמכתאות שצורפו בגין הוצאות שהוצאו ובהוצאות שצפויה התובעת להוציא (כאשר ביחס לחלקם קיבלה החזר – עמ' 151 לפר'), ומאחר שמפעם לפעם יידרשו לתובעת בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבה, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות, ברפואה משלימה ככל שהתובעת תעבור את המכסה הניתנת על ידי הקופה, וכיוצא באלה), אני פוסק לתובעת, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 50,000 ש"ח.

התאמת דיור

1. לטענת התובעת טרם האירועים נשוא התביעה היא התגוררה בבניין דירות בקומה שלישית ללא מעלית, ובשל מצבה הרפואי נאלצה למכור את דירתה ולקנות דירה נגישה בבניין עם מעלית בסמיכות לבנה, כאשר פער המכירה/רכישה בצירוף דמי תיווך הינם בסך של 161,550 ₪, ומעבר לכך נאלצה לבצע שיפוץ בסך של 120,000 ₪ להתאמתה למגבלותיה, ובכלל זה, הרחבת מעברים, התקנת מאחזים בשירותים מקלחת, הנמכת כיריים, ארונות מטבח ושיש לעבודה נגישה עם כיסא גלגלים, וכן נטען כי אף מומחה הנתבעת הסכים לצורך בהתאמת הדירה (עמ' 132 לפר').
2. לטענת הנתבעת אין לייחס עלויות שיפוץ מלאות של בית, כגון מטבח חדש, כפי שהעידה התובעת לרופאים שטיפלו בה, שכן מטבח היה עליה לרכוש במסגרת המעבר לבית חדש. כן נטען כי לא הוצגו ראיות לעלויות בפועל של התאמת הדירה למצבה של התובעת, ומהו ההבדל בין ההתאמות שנדרשו לתובעת להתאמות שנדרשו לבעלה.
3. מומחה הנתבעת ציין בחוות הדעת כי נדרשת התקנת ידיות אחיזה בחדר השירותים ובמקלחת, שטיחון למניעת החלקה במקלחת וכו', וכי התובעת זכאית למימון התאמת תנאי הדיור דרך משרד הבינוי והשיכון.
4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים איני סבור כי יש מקום להשית את פערי מחירי הדירות על הנתבעת, כשם שלא ניתן להפחית מנזקה של התובעת את עליית ערך הדירה הנרכשת ביחס לדירה שנמכרה. התובעת משיקולים מובנים בחרה לעבור בסמוך לבנה, ומעבר מקומה שלישית ללא מעלית לבניין עם מעלית נדרש ממילא לרווחת התובעת ובעלה.
5. באשר להוצאות התאמת הדירה למגבלות התובעת, התובעת צרפה קבלות חלקיות, חשבונית על סך של 41,500 עבור מטבח חדש לפי תכנית, וחשבונית ממנה עולה הזמנה בסך של 5,200 ₪ עבור דלתות רחבות (עמ' 63-64 למוצגים).
6. התובעת בשל מצבה הרפואי נדרשה לבצע התאמות בדירה, גם לשיטת המומחים, כגון: התאמות של הפתחים בשל השימוש בכיסא גלגלים, התאמות בגובה המטבח, התאמות בחדרי השירותים והמקלחת לרבות מאחזים, ועל אף שעלות ההתאמות לא הוכחה כדבעי, ואין מקום לפצות על שיפוץ/שדרוג שלא נובע מההתאמות הנדרשות, אני מעריך את הפיצוי לתובעת בסכום של 50,000 ₪.

הוצאות נסיעה וניידות

1. לטענת התובעת יש לצמצם את הפגיעה בניידות התובעת בשל נכותה באמצעות העמדת רכב לרשותה. נטען כי לאחר האירוע התובעת הוסעה על ידי בעלה ובהיעדר זמינותו במוניות. לאור מצבו של בעלה היא נעזרת בעיקר במוניות, בילדיה או בשכנה בתשלום של 100 ₪ לנסיעה (בנסיעותיה ליפו להתאמת נעליים), כי משחרורה מבית החולים בינואר 2016 ועד למעבר לדירה מונגשת ביוני שילמה לשירותי מעלון 400 ₪ לכל יציאה מהבית, ובסה"כ 7,200 ₪.
2. כן נטען כי התובעת רכשה בחודש 2/2019 רכב גדול שאמנם אינו מותאם לצרכיה אך הוא נוח יותר מהרכב שהיה לה עובר לאירועים, עלותו 146,000 ₪ (עמ' 84 למוצגים), ותידרש להחליפו כל 5 שנים בעלות של 300,000 ₪, ובסה"כ בראש נזק הניידות נדרש פיצוי של 453,000 ₪.
3. מומחה התובעת ציין בחוות דעתו כי לאור מוגבלותה יש לה קושי משמעותי להתנייד בתחבורה ציבורית, ולאור מצבה בין היתר השימוש בקנאביס היא אינה מסוגלת לנהוג ועל כן זקוקה לעזרה מוגברת בהתניידות במוניות או בעזרת בני משפחתה, וזקוקה לרכב מותאם למגבלותיה על פי קביעה והמלצות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
4. הנתבעת טענה כי לתובעת אין רישיון נהיגה, כך שממילא היא אינה נדרשת לרכב מותאם, וממילא היתה נדרשת לעשות שימוש בתחבורה ציבורית או מוניות או להסתייע בבני משפחתה, וכי התובעת לא הוכיחה את הצורך המוגבר בניידות מעבר לצורך הבסיסי של התובעת מחמת בריאותה וגילה להגיע לבית המרקחת או לקופת החולים.
5. מומחה הנתבעת ציין בחוות דעתו כי עקב מצבה וצריכת הקנאביס היא אינה מסוגלת לנהוג ומשכך גם אין צורך בהתאמת רכב, כי היא מסוגלת להיכנס כנוסעת לרכב רגיל, והיא זקוקה להסעות במוניות.
6. התובעת לא הציגה קביעה והמלצה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לרכב מותאם למגבלותיה, ולכן אין מקום לדרישת התובעת לקבלת עלות רכב אחר יונדאי טוסון שנרכש על שם בעלה (עמ' 84 למוצגים), כל שכן לדרישה לקבל את עלות הרכב כל חמש שנים לשתי החלפות נוספות.
7. יחד עם זאת, התובעת במצבה הרפואי יכולה להתנייד מחוץ לבית רק באמצעות רכב. התובעת נדרשת לצאת מביתה בשל מצבה לבדיקות וטיפולים וגם לצרכיה האישיים נדרשת הוצאה מוגברת בשל שימוש במוניות או בעזרת בני משפחה מוגברת שאת שוויה יש לכמת.
8. הוצאות מוגברות אלו, בשים לב לגילה של התובעת וצרכיה, נאמדים בסך של 120,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. התובעת עותרת לקבלת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בשל נכותה, תקופת האשפוז, התלות באחרים, הכאבים, הקושי הנפשי, הטיפולים, גדיעת תכניותיה לפנסיה והפגיעה בהנאות החיים, סך של 800,000 ₪, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה.
2. הנתבעת טוענת כי המקרים אליהם התובעת הפנתה בסיכומיה אינם רלבנטים למקרה דנן, וכי בנזקים דומים בתביעות פלת"ד סכום הפיצוי הועמד על כ- 180,000 ₪ המהווה עוגן לפיצוי בתביעות נזיקין במכפלה מתאימה.
3. במועד האירועים התובעת היתה כבת 66 בסמוך לאחר יציאתה לפנסיה. התובעת כיום בת 77, נשואה, אם לארבעה ילדים וסבתא לנכדים. בגין מחלתה התובעת אושפזה לתקופה ממושכת בבית החולים, ועברה כריתה של רגלה השמאלית מתחת לברך וחלק מכף רגלה הימנית, ובהתאם עברה שיקום ממושך. בשים לב לנכותה הרפואית והתפקודית הגבוהה, הפגיעה בשתי רגליה, והשלכותיה על כל תחומי החיים, ובהתחשב בגיל בו אירעה הפגיעה לתובעת, אני מעריך את הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל בסך של 450,000 ₪.

ניכויי מל"ל

1. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית ערוכה על ידי האקטואר וליד דבור אשר העריך את קצבת הסיעוד לעבר/עתיד בסך של 604,636 ₪.
2. בשל חלוף הזמן ממועד הגשת חוות הדעת, הנתבעת נדרשה להגשת חוות דעת עדכנית (החלטה מיום 7.8.2025), ובחוות הדעת האקטוארית המעודכנת מיום 11.8.25 נאמדו קצבאות הסיעוד לעבר ועתיד על סך של 943,265 ₪.
3. לבקשת התובעת נקבע מועד לחקירתו הנגדית של אקטואר הנתבעת אולם היא וויתרה על חקירתו והגישה חוות דעת נגדית מטעמה בה טענה כי אין לנכות את הרווח של חברת הסיעוד ביחס לתשלומים אשר משולמים לבעלה של התובעת כנותן השירות בגין העזרה אותה מעניק לתובעת כעזרה בשכר, כך שיש להפחית תגמולי מל"ל בשיעור של 667,875 ש"ח.
4. מאחר ומדובר במחלוקת משפטית, האם מתגמולי קצבת הסיעוד יש לנכות רק את השכר המשולם בפועל לנותן השירות, כטענת התובעת, או גם את העלויות הנלוות של חברת הסיעוד, כטענת הנתבעת, הצדדים טענו בעניין בדיון שנערך ביום 2.9.25.
5. התובעת הפנתה בחוות הדעת מטעמה לת.א. 18224-09-10 רובין ואח' נ' רזינסקי (מחוזי י-ם), 22.7.2013 וכן לת.א. 41557-07-11 י.צ.כ נ' קרנית (שלום י-ם) 27.9.17, והוסיפה וטענה כי אין מקום שהנתבעת תרוויח על חשבון הניזוק ולכן יש לנכות רק את הסכום ששולם בפועל לנותן השירות.
6. הנתבעת טענה כי אין מדובר בהלכה מחייבת, וכי ממילא העלויות בפועל לא נטענו ולא הוכחו במסגרת ההליך, ולא ניתן לרפא פגם זה במסגרת הגשת חוות דעת נגדית, שהוגשה ללא היתר, לחוות דעת אקטוארית עדכנית.
7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי בעניין זה דין טענות הנתבעת להתקבל.
8. ראשית, טענות הנתבעת עולות בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הבסיסית הראויה והנוהגת לפיה יש לנכות את השווי הריאלי של כל ההטבות שהתקבלו (ע"א 709/80 יוסף פרלמן נ' בנימין לוזון, פ"ד לו(4) 273 (1982)).
9. שנית, טענה זו להיעדר הפחתת עלויות חברת הסיעוד נטענה במפורש ולא התקבלה (ת.א. (מחוזי ת"א) 26281-03-13 עז' המנוח מ.ז. נ' הפניקס (15.3.2018) – ראו סע' 123-127 בפסק הדין).
10. לפיכך תגמולי המל"ל אותם יש לנכות בשל קצבאות הסיעוד לעבר ולעתיד עומדים נכון להיום על סך של 943,265 ₪.

1. סיכום נזקי התובעת

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 518,000 ש"ח מעבר לתגמולי המל"ל, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל כנהוג וכמקובל של 23.6% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת (חוות דעת, שכר עדים ואגרה).
2. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"ה, 02 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.