לפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו למנוח אשר נהרג בהיותו נהג אופנוע בתאונת דרכים מיום 27/1/2021. התאונה ארעה במסגרת עבודתו של המנוח והוכרה ככזו במל"ל. האופנוע המעורב בתאונה ואשר מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה, נמצא בבעלות מעסיקתו של המנוח ומשכך אין חולק כי מדובר ברכב בשרות המעסיק. (להלן: " המנוח", "התאונה").

התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:" חוק הפיצויים"). אין מחלוקת בנוגע לסוגיית החבות וקיומו של כיסוי ביטוחי תקף לתאונה. (הודאת הנתבעת מיום 6/1/25).

הדיון להלן יעסוק בשאלת גובה הנזק וחלוקתו בין התובעות לבין עצמן, סוגיה סביבה ניטשה מחלוקת בין הצדדים, חלקה מחלוקת מהותית בנוגע לסטאטוס של התובעות או מי מהן להיחשב כתלויות במנוח, מה שמשליך מטבע הדברים על חישוב חלק מראשי הנזק, וחלקה מחלוקת חישובית הנוגעת לאופן חישוב ראשי הנזק ובעיקר בשל היחס בין תביעת התלות אל מול תביעת העזבון, בשים לב לסוגיה, שאף היא שנויה במחלוקת, הנוגעת למידת החפיפה מלאה או חלקית, בין היורשות לתלויות.

רקע כללי והצגת הצדדים

1. המדובר בתביעת עיזבון של המנוח יליד 24/1/1963 אשר נפגע אנושות בתאונת דרכים מיום 27/1/2021, אושפז בבית חולים איכילוב למשך 13 ימים במהלכם נלחמו הרופאים על חייו ואולם לדאבון הלב, בסופם נפטר המנוח ביום 6/2/21 כתוצאה מפגיעתו בתאונה. המנוח, בן 58 מותו, הותיר אחריו אישה מנישואין שניים ובת בגירה מנישואיו הראשונים.
2. התובעת 2, אלמנת המנוח הינה ילידת 26/2/1962, בת 59 במועד התאונה ובת 62 כיום, אם לארבעה ילדים בגירים מנישואיה הראשונים, עובדת עוד עובר לתאונה ועד היום כאם בית ומבשלת בצהרונית של העמותה לקידום החינוך מטעם הרווחה של עיריית ת"א.
3. התובעת 3, ביתו היחידה של המנוח מנישואיו הראשונים, ילידת 1993 בת 28 במועד התאונה כיום בת 32, נישאה עוד בחיי המנוח וכיום בעלת משפחה ואם לחמישה ילדים.
4. התובעות 2-3, אלמנת המנוח וביתו היחידה, הינן היורשות החוקיות של עזבון המנוח בהתאם לצו ירושה מיום 23/5/2021 בחלקים שווים, מחצית כל אחת (להלן: " האלמנה", " הבת").
5. עזבון המנוח, באמצעות יורשותיו החוקיות, באות בנעליו ותובעות את הפיצויים בגין פטירתו כתוצאה מהתאונה. כמו כן תובעות כל אחת מהן בטענה לתלות במנוח, תביעה עצמאית בנפרד מתביעת העזבון. כאן המקום לציין כי בשל חילוקי דעות בין התובעות לבין עצמן, כל אחת מיוצגת בנפרד בהליך זה, הגם שבתחילת ההליך הייצוג היה משותף. למען הבהר ספק יודגש כבר עתה, כי אין בכוונת בית המשפט להיכנס למחלוקות הנוגעות לענייני שכ"ט עו"ד בין התובעות ו/או מי מהן לבין באי כוחן, עניין אשר ממילא זר ואקס-טריטוריאלי לעילות התביעה הדורשות הכרעה בהליך זה.
6. יריעת המחלוקת בין הצדדים בתובענה זו, מתמקדת סביב הסוגיות הבאת:
7. בסיס שכרו של המנוח (לגבי בסיס שכר של האלמנה קיימת הסכמה).
8. טענת התובעת 3, ביתו הבגירה של המנוח, להיותה תלויה באביה.
9. טענת התובעת 3, כי התובעת 2, אלמנת המנוח, לא הייתה תלויה בבעלה המנוח.
10. חישוב תביעת העזבון
11. חישוב תביעת התלויה/תלויות
12. אופן חישוב היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים

נושאים אלו ידונו על פי סדרם להלן;

בסיסי השכר של המנוח

1. המנוח עבד כשליח משפטי וכאב בית של משרד עורכי דין החל מ- 1/12/92 ועד למותו הטרגי בתאונה, כלומר במשך 28 שנים באותו תפקיד ומקום עבודה. המנוח עבד בהיקף של משרה מלאה עד שעות הערב המאוחרות ולשביעות רצון מעסיקתו, עו"ד שלומית ארליך, כעולה מתצהירה וחקירתה. עוד העלתה חקירת המעסיקה כי האופנוע שהיה אמנם בבעלות המשרד, עמד לרשות המנוח כל שעות היממה לרבות לצרכיו האישיים ולא רק לצרכי עבודה. בנוסף, העידה מעסיקתו כי לאחר שהמנוח נהרג בתאונה הטרגית לא לקחו עובד אחר תחתיו, אלא עברו להיעזר בשירותים של חברת שליחויות והעסיקו מזכירה אחר הצהרים "ועוד אנשים שמילאו את תפקידו". לגבי נתוני שכרו אישרה המעסיקה כי הללו משתקפים בתלושי השכר כפי שצורפו למוצגי התובעות (חקירת המעסיקה בעמ' 1-5 לפרוטוקול).
2. לתיק מוצגי התובעות צורפו נתוני שכרו של המנוח (טפסי 106- נספח 5 למוצגי התובעת 3) וכך גם לתיק מוצגי הנתבעת צורף דו"ח רציפות ביטוח (נספח 2) בנוגע לנתונים אלו המצביעים על תמונת המצב המוצגת בטבלה הבאה, המרכזת את נתוני הכנסותיו של המנוח עובר לתאונה כדלקמן:

1. שכרו הרבע שנתי במל"ל של המנוח הינו בסך 10,338 ₪ נומינלי, נתון אשר ככל הנראה מבוסס על ממוצע שנת 2020 הסמוכה לתאונה שארעה ב- 1/21. עם זאת, לצרכי החישוב של הפסדי השתכרות לעיזבון, יילקח בחשבון ממוצע השכר של שנת 2019 מאחר ושנת 2020 הייתה שנת קורונה וככזו אינה מייצגת מבחינת היקף עבודה ושעות נוספות, מה גם שבמהלכה היה המנוח מצוי בחל"ת בחודש 4/20. שערוך שכרו הממוצע לשנת 2019 להיום הינו בסך 14,609 ₪ ברוטו ובניכוי מס הכנסה לפי מדרגות מס ובהתחשב ב- 2.25 נקודות זיכוי (כנקוב בתלושי השכר): 13,116 ₪ נטו.
2. באשר לטענת התובעת 3 כי על בית המשפט להוסיף לסכום זה רכיב של הטבת שכר בגין השימוש באופנוע שהועמד לרשות המנוח ואשר לא מגולם בתלושי שכר, בסך של 980 ₪, אומר כבר עכשיו כי אין בידי לקבל טענה זו ודינה להידחות. ראשית, טענה זו בדבר "זקיפת שווי רכב למעסיקים" כנטען על ידי התובעת 3, אינה מצויה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט אלא דורשת ראיה עצמאית שלא הובאה במקרה דנן, מה גם שהמעסיקה עצמה כלל לא נחקרה על כך. שנית, סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, עליו סומכת התובעת 3 את ידה, לא נוקב בנתון אותו מבקשת התובעת מבית המשפט להניח אלא רק קובע אמירה נורמטיבית לפיה הטבה הניתנת לעובד בגין החזקת רכב מטעם המעסיק, מחוייבת אף היא במס בהיותה מקור הכנסה, הא ותו לאו. כיצד מבקשת התובעת 3 מבית המשפט להניח כי שווי החזקה של האופנוע במקרה של המנוח שקול לסכום בו נקבה? לתובעת 3 הפתרונים.
3. הוא הדין באשר לטענת שתי התובעות גם יחד, בנוגע לתוחלת חיי עבודתו של המנוח, עד גיל 75 לשיטת התובעת 3, ועד גיל 70 לשיטת התובעת 2. התובעות סומכות ידיהן על עדותה של המעסיקה לפיה "סביר שהיינו ממשיכים להעסיקו אף לאחר גיל פרישה לו היה מעוניין בכך", (סעיף 4 לתצהיר המעסיקה). טענה זו, הסותרת את החזקה שנקבעה בפסיקה מקדמת דנא ביחס לגילאי תוחלת חיי עבודה לשכירים (67) ועצמאים (70), וסותרת את הפסיקה שדחתה קטגורית כל ניסיון מעין זה לחרוג מהגילאים שנקבעו כחזקה בפסיקה.
4. ראה בעניין זה ע"א 7019/22 הפניקס נ' פלוני מיום 9/3/23 (), שם דובר על ניזוק עו"ד עצמאי במקצועו, שהיה בשנות הארבעים לחייו במועד התאונה ובית המשפט המחוזי ערך את חישוב הפסדי ההשתכרות עד הגיעו לגיל 75. בית המשפט העליון דחה אופן חישוב זה המניח סטייה מחזקת גיל תוחלת חיי עבודה שנקבעה בפסיקה לעצמאים (70), אף אם עסקינן במקצוע חופשי כגון עו"ד, והגם שניסיון החיים מלמד כי מרביתם של בעלי המקצועות החופשיים כגון עו"ד, רו"ח וכדומה ממשיכים לעבוד גם מעבר לגיל זה. וראה הנמקתו של כב' השופט עמית בסעיף 10 לפסק הדין, הנותנת משנה תוקף ובצורה מובהקת לחזקה שנקבעה בפסיקה בכל הנוגע לגיל תוחלת חיי עבודה עם העדפה לאחידות בפסיקה: " בית משפט קמא חישב את הפסד השכר של המשיב לעתיד עד לגיל 75. בכך סטה בית המשפט מהכלל לפיו חישוב הפסד השתכרותו של עצמאי ייעשה עד לגיל 70. אכן, עורכי דין רבים ממשיכים לעבוד גם לאחר גיל 70, אך יש גם עורכי דין רבים שפורשים לפני גיל 70, אם מחמת שחיקה ותחושת מיצוי ואם מסיבות אחרות. מכל מקום, העובדה שמקצוע עריכת הדין מוכר וקרוב יותר לליבו של השופט, אינה מצדיקה לבכר מקצוע זה על פני עצמאים במקצועות אחרים ובתחומים אחרים. מכאן, שיש לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא בנקודה זו, ולערוך את חישוב הפסדי השכר לעתיד עד גיל 70 בלבד".
5. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפנינו סבורתני כי על סמך אמירתה הבלתי מחייבת של מעסיקתו של המנוח, שהינה בבחינת הערכה כללית ותו לאו, לפיה סביר שהמנוח היה ממשיך להיות מועסק גם לאחר גיל הפרישה, לא ניתן לסטות מהחזקה הנוהגת, לא כל שכן עת מדובר במנוח שבנוסף לעבודתו כשליח עבור המשרד, עבד גם בעבודות תחזוקה קלות במשרד מה שכרוך בעבודה פיזית (חקירת המעסיקה בעמ' 5 לפרוטוקול), ואשר נהרג בתאונה תשע שנים בטרם הגיעו לגיל הפרישה וכידוע לא ניתן להעריך או להתנבא, מה היה קורה במהלך תקופה זו, או לאן היה מתגלגל מהלך חייו, אלמלא התאונה.
6. נתוני שכרה של האלמנה עובר לתאונה- באשר לבסיס השכר של אלמנת המנוח, התובעת 2, ולצרכי הקופה המשותפת, אין חולק בין הצדדים כי יש להעמידו על סך של 3,750 ₪ נטו לחודש בערך ריאלי נכון להיום. (סעיף 20 לסיכומי התובעת 2 וסעיף 6 לסיכומי הנתבעת. התובעת 3 שותקת בעניין זה בסיכומיה).

טענת התובעת 3 להיותה תלויה באביה המנוח- האמנם?

1. גורסת התובעת 3 כי חרף היותה ביתו הבגירה של המנוח, יש לראות בה כתלויה במנוח ולא רק זאת אלא כתלויה היחידה במנוח ללא האלמנה אשר לטענת הבת אין לראותה כתלויה באביה. בתצהירה מספרת הבת כי הוריה התגרשו בהיותה בת 15 ומאז ועד נישואיה התגוררה בשכירות עם אימה בראש העין. לדברי הבת, המנוח שילם לאימה מזונות עבורה עד הגיעה לגיל 21 ברם גם לאחר מכן המשיך לתמוך בביתו היחידה עד מותו, תמיכה חודשית של כמה מאות שקלים בהוראת קבע לחשבון הבנק של ביתו, ובאמצעות קניות לילדיה כגון ציוד לתינוק, מתנות לנכדים וכדומה (סעיף 12-13 לתצהירה). כתימוכין לטענות אלו צירפה הבת למוצגיה מוצג 7 הכולל אסופת חשבונות של תשלומים לקופ"ח כללית מהם עולה כי חלק מהחשבון החודשי על שם הבת בלבד, עבור ביטוח "כללית מושלם" וביטוח "סיעודי" בנוסף להוצאות בית מרקחת מזדמנות, אכן שולמו על ידי המנוח כעולה מהרישום ומסתכמים לטענת הבת בסך של 2,000 ₪ שנתי שהם כ- 170 ₪ לחודש. הבת מאשרת בחקירתה כי דמי החבר עבור כל יתר בני המשפחה קרי עבור בעלה וילדיה, שולמו על ידי בעלה או חמתה. (עמ' 28 לפרוטוקול).
2. בנוסף, צירפה הבת למוצגיה מוצג 8 הכולל שני עמודים של טבלאות נתונים מספריים ככל הנראה, בפונט מוקטן ובלתי קריא בעליל שכלל לא ברור מי ערך אותן, אשר מתיימרים להוכיח כביכול העברת כספים חודשית בהוראת קבע. ואולם אפילו הבת עצמה לא נקבה בסכום התמיכה החודשית שהייתה מועברת כביכול באמצעות הוראת הקבע, למעט אמירה סתמית בסיכומים של "כמה מאות שקלים מידי חודש בחודשו", ככל נראה כי בדומה לבית המשפט, גם היא עצמה התקשתה לפענח את הכתוב במסמך. יתרה מזאת, מהמעט שניתן להתרשם ממסמך בלתי קריא זה , הוא לא נחזה כתדפיס של חשבון בנק ולא נותר אלא לקבוע כי לא ניתן להקיש ממנו דבר וחצי דבר.
3. כתימוכין נוסף לטענת התלות במנוח, גורסת הבת כי אחזה בידה אחד מכרטיסי האשראי של אביה ורכשה עימו קניות עבור ילדיה בסכומים שנעו בין 400-1,300 ₪ לחודש בהתאם לטבלה שערכה הבת בסיכומיה ביחס לשלוש השנים שקדמו לתאונה. להוכחת טענתה זו צירפה הבת מוצג 9 הכולל עשרות עמודי תדפיס פירוט חשבון כרטיס אשראי על שם המנוח אשר לטענתה היה ברשותה והיא עשתה בו שימוש בידיעתו והסכמתו של המנוח, אם כי נהגה לעיתים לעדכן אותו ולבקש את רשותו לעשות בו שימוש כפי שניתן לראות בתכתובות של שלוש הודעות ווטסאפ עם אביה אותן צירפה הבת ("כרטיס האשראי היה אצלי בארנק...ברכישות שהרגשתי שאולי באותו חודש קניתי אולי יותר, הילדים היו קטנים אז אמרתי לו: אבא אני יכולה עוד לעשות את הרכישה הזאת? "- עמ' 25 לפרוטוקול). בהמשך החקירה התברר כי חלק לא מבוטל ולמעשה הארי של רכישות בכרטיס אשראי זה בוצע על ידי המנוח עצמו ולצרכי ביתו כגון: קניות בסופרים באזור המרכז שם מתגורר בעוד שהבת מתגוררת באשקלון, תשלום עבור חופשה במלון ואף הלוואות דרך חברת האשראי, דהיינו רכישות שלא נעשו על ידי ביתו, בניגוד למצג אותו ביקשה להציג עת טענה כי השימוש בכרטיס אשראי זה נעשה על ידה בלבד (עמ' 27 לפרוטוקול). בסעיף 34 לסיכומיה מבקשת הבת להתמודד עם סתירה זו שהתבררה במהלך חקירתה, בכך שמעלה טרוניה כנגד הנתבעת בגין ניסיון "לבלבל" אותה ואת בית המשפט עם רכישות מכרטיס אשראי אחר של אביה ולא עם זה שהחזיקה בידה. נשאלת אפוא השאלה, מדוע מצאה לנכון לצרף למוצגיה מלכתחילה אסופה של עשרות תדפיסים המתייחסים לכרטיס אשראי אחר שהיה בשימוש הבלעדי של המנוח ולא רק את אלו הרלוונטיים להוכחת טענותיה? לתובעת 3 הפתרונים. ודוק, "הבלבול" כנגדו מתרעמת הבת, נוצר בשל צירוף בליל של עשרות תדפיסים ללא אבחנה ביניהם ובהיעדר כל רלוונטיות לקו הטיעון אותו נועד התיעוד לשרת.
4. עוד עולה מתצהירה וחקירתה של הבת כי לאחר שנישאה וילדה את בנה הבכור, אובחנה כסובלת ממחלת הזאבת וגם בשל כך, לטענתה, נאלצה להפסיק לעבוד למעט עבודות מזדמנות וארעיות בין הלידות (חברת פרטנר, חברת מגדל, מזכירה ממלאת מקום בבית ספר וכו'). אין חולק כי במועד קרות התאונה הייתה ביתו של המנוח אישה נשואה, אם לשניים ובהריון עם ילדה השלישי, בעלה עובד בתחום ההי-טק והמשפחה מתגוררת באשקלון. (עמ' 23-25 לפרוטוקול)
5. לטענת הבת בסיכומיה, אביה מימן באופן קבוע את הוצאותיה כגון תשלום שכר דירה, שיעורי נהיגה, נתן לה כסף מזומן, שילם באמצעות כרטיס האשראי שלו תשלומים עבור קופת חולים, וכאמור העביר בהוראת קבע מידי חודש סכומים לחשבון הבנק שלה. הדבר היחיד שהוכח משלל טענות אלו, הוא תשלום של דמי חבר קופ"ח ולעיתים חשבונות בית מרקחת וכן עזרה בקניות מזדמנות עבור ילדיה, נכדיו של המנוח, בחנויות כגון שילב וכדומה. אין ראיה להעברת בנקאית של סכומים מידי חודש לחשבונה, אין ראיה לתשלום שכר דירה וכדומה. למעשה אין ראיה לתמיכה חודשית קצובה וקבועה מידי חודש בחודשו כתלוי הנסמך על שולחנו של התומך. ונזכיר, מדובר בבת בגירה בעלת משפחה משלה במועד התאונה, מאז גירושיו של המנוח מאימה עת הייתה נערה בת 15, לא התגוררה עם אביה המנוח, נישאה והקימה משפחה כמה שנים לפני התאונה בה קיפח אביה את חייו, בעלה עובד ומפרנס את משפחתו, לא זומן לעדות מטעם התובעת 3, ומשכך למעשה לא הובאה כל עדות מטעם בני הזוג לפיה הם אינם מסוגלים לפרנס ולכלכל את עצמם, או כי מקורות הפרנסה של בני הזוג לא מספיקים להם דיים כדי מחייתם ומשכך הם נאלצים להיות סמוכים על שולחנו של המנוח. באשר לאי זימון בעלה של התובעת 3 כעד אשר יוכל לתמוך בטענתה לעניין התלות הכלכלית במנוח, אפנה לספרו של קדמי, על הראיות - חלק שלישי (תשס"ד, 2003), 1649: "דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע".
6. מקובל עליי כי המנוח נהג לסייע לביתו היחידה ולקנות לה ולנכדיו מתנות מעת לעת כמקובל וכנהוג במחזותינו, ואולם בין זה לבין תמיכה חודשית קצובה בסכום, רצופה וקבועה והכרה בבת הבגירה כתלויה באביה, בניגוד לחזקה הנוהגת בפסיקה בנוגע לגיל התלות, ארוכה הדרך ודומני כי התובעת לא צלחה להרים את נטל השכנוע בעניין זה. אפנה בעניין זה לפסק הדין המרכזי שדן בסוגיה של סטייה מחזקת גיל התלות בעניין ע"א 8961/16 פלוני נ' הפול (, 14/6/17, להלן: " הלכת פלוני"). פסק הדין עסק בשאלה האם ילדים בגירים, אשר מסוגלים להתפרנס באופן עצמאי בכוחות עצמם, יכולים להיחשב "תלויים" בהורה שנפטר. וכך קובע כב' השופט עמית בסעיף 18 לפסק דינו: "כאשר מדובר בילדים קטינים, שסמוכים על שולחנו של המנוח, יש בידם זכות מלאה לפיצוי על אבדן התמיכה. בניגוד לכך, ענייננו הוא בילדים בגירים ועצמאים כלכלית, וככאלה, אינני סבור שיש בידם זכות משפטית להמשיך ליהנות מהתמיכה שהייתה נהוגה. לפיכך, במקרה שבו אין "תלות" ממשית, אלא רק נוהג של סיוע כלכלי, מן הראוי להשאיר את ההחלטה על המשך התמיכה בידי העיזבון (בפרט במקרים כגון דא, שבהם היורשת היא בת-זוגו של המנוח)" (הדגשה שלי- א.ב)

,

1. בהמשך פסק הדין בסעיף 20 קובע כב' השופט עמית בזו הלשון: "מסקנה- על יסוד הנימוקים המפורטים, אני סבור כי רק ילד שתלוי בהוריו זכאי להגיש תביעה לבקשה לפיצוי בגין אבדן תמיכה כלכלית. אשר למהותה של התלות, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ככלל, " הילד התלוי במנוח הוא זה אשר תלוי בו כלכלית – במובן הרגיל של המילה, היינו, סמוך על שולחנו ונעדר יכולת עצמאית לכלכל עצמו " (פסקה 13; ההדגשה במקור). הלכה למעשה, ילד בוגר שרכש מקצוע והקים תא משפחתי משלו, כבר אינו נחשב "תלוי" בהוריו, גם אם הוא זוכה לסיוע כלכלי תדיר מצידם וגם אם הוא מתקשה "לגמור את החודש" אילולא אותה תמיכה. הקשר המשפחתי של הורה וילד הוא קשר דם שאין לו תאריך תפוגה, ברם, במישור המשפטי, קשר זה איננו מנביע תלות כלכלית שמכוחה זכאי הילד הבוגר להגיש תביעה לפי סעיף 78 לפקודת הנזיקין...." תלות" לא מתמצה בסיוע כלכלי בפועל מצד ההורה. "תלות" היא מצב שבו הילד אינו עומד על רגליו מבחינה יכולתו הכלכלית בכוח או בפועל, ופרנסתו מוטלת (רובה או כולה) על כתפי ההורה".(הדגשה שלי- א.ב)
2. גורסת התובעת 3 בסיכומיה כי מכח עקרון השבת המצב לקדמותו, יש להכיר בה כתלויה באביה המנוח, ליתן לה עדיפות על פני האלמנה ואף לראות בה כתלויה יחידה ובלעדית במנוח. עמד על כך כב' השופט עמית בפסק דינו בסעיף 22 לפסק הדין בעניין פלוני: "התשובה לכך היא שעיקרון השבת המצב לקדמותו הוא אכן עיקרון יסוד בדיני הנזיקין אך אין הוא חזות הכל; ובסוגיית הגדרת מעגל התלויים, הדין בישראל מבטא גישה שונה. כפי שכבר נאמר, לא די בכך שאדם יספוג נזק כלכלי בפועל כדי להקים לו זכות תביעה בגין אירוע שבו אדם שלישי מצא את מותו. המחוקק הוסיף "מסננת נורמטיבית" שמגבילה את כח התביעה ושומרת אותו לתלויים שנמנו במפורש בפקודה, ואף בית המשפט נדרש להתחשב בשיקולי מדיניות בבואו לתחום את היקף מעגל התלויים (עניין חונוביץ, בעמ' 424 ובעמ' 442). בהתאם לכך אני סבור כי בעניינו של ילד, יש לפרש את הפקודה כך שזכות התביעה תינתן רק לילד אשר תלוי בהוריו תלות ממשית" (הדגשה שלי- א.ב)
3. בתום הניתוח בהלכת פלוני, מסכם כב' השופט עמית את ההלכה בקובעו: " ילד יוכר כ"תלוי" ויוכל לזכות בפיצוי כתובע עצמאי רק אם הוא תלוי תלות ממשית בהוריו, היינו – נסמך על שולחנם וחסר יכולת להתפרנס כאדם בוגר. המבחן הוא מבחן מעשי של עצמאות מול תלות. הפרמטר הראשוני והעיקרי לבחינת קיומה של תלות הוא גיל הילד, שלכל הדעות מהווה אינדיקציה חשובה (עניין פליישר, בעמ' 628). במקרי גבול ניתן להיעזר בפרמטרים נוספים, כגון יכולת השתכרות, רכישת מקצוע וקיומו של תא משפחתי עצמאי. הכלל הרגיל הוא שילד עד גיל 18 נחשב תלוי בהוריו תלות מלאה, בתקופת השירות הצבאי הסדיר התלות פוחתת, ולאחר מכן הילד אינו נחשב עוד "תלוי" בהוריו. במקרים מתאימים ניתן יהיה לפסוק פיצוי בגין אבדן תמיכה בתקופת הלימודים לתואר ראשון, שמא לעיתים גם לתואר שני. לעומת זאת, ילד מבוגר יותר שיבקש להכיר בו כתלוי, יידרש להראות נסיבות מיוחדות, כגון חוסר יכולת השתכרות בגלל מצב רפואי או נפשי". (הדגשה שלי- א.ב)
4. ודוק, גם במקרה של הלכת פלוני דובר על שני ילדים בגירים של המנוח בני 30 ו- 38 נשואים ובעלי משפחות במועד התאונה, בעלי מקצועות אשר טענו לתלות כלכלית באביהם המנוח. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו: " ובהיעדר נסיבות חריגות, הם אינם יכולים להיחשב "תלויים" במנוח לצורך סעיף 78, ובדין נדחתה תביעתם... זוגות צעירים רבים בישראל נעזרים כלכלית על ידי הוריהם, ואין בכך כדי להפוך אותם לתלויים במובן המשפטי הרלוונטי לענייננו" (הדגשה שלי- א.ב)
5. ודוק, במקרה דנן התובעת 3 גם לא תוכל לחסות תחת גישתו המרחיבה והמקלה יותר של כב' השופט סולברג בהלכת פלוני, הקובעת בסעיף 7 לפסק דינו בזו הלשון: " נכון בעינַי לאפשר גם לילדים בוגרים לחסות תחת הגדרת 'תלויים', אם יוכיחו כי פרנסתם – כולה או עיקרה – מסופקת על-ידי הוריהם. זאת, אף אם הילדים הם בעלי יכולת השתכרות, ואף אם פרחו מן הקן ועזבו את בית ההורים. יחד עם זאת, בתביעה מעין זו, ראוי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הטוענים לתלות, בעוד באי הקטגוריה המצמצמת יחסו תחת 'חזקת תלות'. ודוק, לא בנקל יעמדו הילדים הבוגרים בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם בטענת התלות – עליהם להוכיח תלות של ממש בהוריהם, כאשר ללא תמיכת ההורים לא עמד להם מקור לקיום באופן עצמאי". (הדגשה שלי- א.ב)

טענת התובעת 3 כי אין לראות באלמנה כתלויה בבעלה המנוח

1. בניגוד לנתבעת, אשר אינה חולקת על היותה של האלמנה תלויה בבעלה המנוח בהתאם להלכה הנוהגת, קוראת התובעת 3, ביתו של המנוח, תיגר על חזקה זו וגורסת בסיכומיה כי אין לראות באלמנה כתלויה במנוח. הבת תומכת את טיעונה זה בנימוק כי הזוגיות בין אביה לאלמנה הייתה קצרה מ- 15 שנה, כי נחתם ביניהם הסכם ממון ולשניים היו חשבונות בנק נפרדים, מה שמעיד על רצון להפרדה רכושית וכלכלית מוחלטת, כי הלכה למעשה בני הזוג התגוררו בבתים נפרדים ולא ניהלו משק בית משותף וכי המנוח היה עסוק רב שעות היום בעבודתו ולכן לא היה סיפק בידו לבצע עבודות ניקיון ותחזוקה בבית בבחינת עזרת בן זוג. משכך גורסת הבת כי האלמנה לא הוכיחה כי המנוח פרנס אותה וכי הייתה תלויה בו לכלכלתה.
2. טענותיה אלו שמעלה הבת בסיכומיה, דינן להידחות מניה וביה בהיותן סותרות את החזקה שנקבעה בפסיקה הנוהגת, מבלי שהונחה תשתית ראייתית שיש בכוחה לסטות מהחזקה. במקרה דנן מדובר בבני זוג שנישאו ב- 1/1/2014, והיו נשואים עד לתאונה, כלומר במשך 7 שנים ונמצאו בקשר זוגי עוד 8 שנים קודם לכן כעולה מתצהיר האלמנה. עוד עלה מהראיות כי אלו נישואין שניים לשני בני הזוג, כאשר האלמנה, אם לארבעה, התאלמנה עוד בשנת 2001 מנישואיה הראשונים ואילו המנוח היה גרוש מנישואיו הראשונים (מאימה של הבת, התובעת 3). מעדותה של האלמנה ובנה מצינו כי בני הזוג התגוררו יחדיו בדירה שכורה כל שנות נישואיהם וניהלו משק בית משותף. (עמ' 8-9, 16-17 לפרוטוקול). ודוק, גם הבת בתצהיר עדותה הראשית לא מעלה כל טענה לפיה אביה המנוח ואשתו לא התגוררו יחדיו או כי התגוררו בבתים שונים וניהלו משקי בית בנפרד. טענה זו מועלית, ראה זה פלא, לראשונה בסיכומי הבת מבלי שיש לה תשתית ראייתית ולו בדמות גרסתה העובדתית של הבת עצמה, אשר וודאי ידעה עם מי והיכן התגורר אביה המנוח כל שנות נישואיו לאלמנה.
3. בנוסף, עצם העובדה כי האלמנה הינה בעלת דירה משלה אותה ירשה ברבות הימים מאימה, אליה הגיעה לעיתים בסופי שבוע לבקר את אימה הקשישה או את בנה שהתגורר שם עם סבתו, אין משמעה כי האלמנה ניהלה משק בית בנפרד מהמנוח (עמ' 19 לפרוטוקול). הוא הדין לגבי עריכת הסכם ממון עקב נישואי בני הזוג. מדובר בהליך מקובל ושכיח בנישואין המהווים "פרק ב'" בחיי בני הזוג המבטיח שהרכוש שנצבר בחיי כל אחד מבני הזוג עד לנישואין, לא יהווה רכוש משותף עם פקיעת הנישואין ("היה הסכם ממון וזה מה שהיה לפני שהתחתנתי, לפני היו לי ילדים, חשבתי על הילדים שלי ועשיתי הסכם ממון"-עמ' 20 לפרוטוקול). אין בין זה לבין קיומה של תלות הדדית של בני הזוג זה בזה בתקופת נישואיהם שנמשכו על פני 7 שנים עד לתאונה ולא כלום ובוודאי שאין בכוחו של הסכם ממון לסתור את חזקת התלות. בסעיף 28 לסיכומיה, מעלה הבת טענה לפיה האלמנה לא הוכיחה שבעלה המנוח פרנס אותה או תמך בה כלכלית. בחקירת האלמנה מגדילה הבת לעשות עת מבקשת מהאלמנה להמציא ראיות על כך שהמנוח שילם שכירות או מימן חופשות משותפות. אין בידי לקבל קו טיעון זה כלל ועיקר שכן דומני כי הוא מבטא בלבול היוצרות: הנטל לסתור את חזקת התלות בין בני זוג נשואים, מוטל על הטוען זאת ולא להיפך כפי שמניחה הבת בסיכומיה, נטל שכאמור לא הורם על ידה כלל ועיקר.

חישוב הפסד השתכרות לעזבון "בשנים האבודות"- תוחלת חיי עבודה עד גיל 67 (4 ידות)

1. חישוב הפסדי ההשתכרות לעיזבון בשנים האבודות, יערך לפי עיקרון "קופה משותפת" של הכנסת המנוח ( 13,116 ₪) והאלמנה (3,750 ₪), ידת משק הבית וידת חסכון – לפי 4 ידות, לפי שלוש תקופות כדלקמן:
2. ממועד התאונה ועד היום קרי 6/25 כולל- 53 חודשים (ידת קיום=4,217 ₪)- 472,000 ₪.
3. מהיום ועד הגיע האלמנה לגיל פרישה 67 ב-2/2029 (בעוד 44 חודשים לעתיד)- (ידת קיום=4,217 ₪)- 378,000 ₪.
4. מ- 2/29 ועד הגיע המנוח לגיל פרישה 67 ב- 1/2030 (למשך 11 חודשים)- בתקופה זו הכנסת האלמנה עולה ל- 5,318 ₪ הכוללת קצבת פנסיה (מוסכם על הצדדים) (ידת קיום=4,609 ₪) ובהוון כפול לעוד 4 שנים- 89,000 ₪.
5. סה"כ- 939,000 ₪ ובתוספת 12.5% פנסיה (מוסכם על הצדדים)= 1,056,375 ₪.

חישוב הפסד התמיכה לתלויה- תוחלת חיי עבודה עד גיל 67 (3 ידות)

1. חישוב הפסדי התמיכה לתלויה יערך לפי עיקרון "קופה משותפת" על הכנסת המנוח ( 13,116 ₪) והאלמנה (3,750 ₪), ידת משק הבית– לפי 3 ידות יעשה לפי 3 תקופות כדלקמן:
2. ממועד התאונה ועד היום קרי 6/25 כולל- 53 חודשים (ידת קיום=5,622 ₪)- 397,000 ₪.
3. מהיום ועד הגיע האלמנה לגיל פרישה 67 ב- 2/2029 (בעוד 44 חודשים לעתיד) (ידת קיום=5,622 ₪)- 319,000 ₪.
4. מ- 2/29 ועד הגיע המנוח לגיל פרישה 67 ב- 1/2030 (למשך 11 חודשים)- בתקופה זו הכנסת האלמנה עולה ל- 5,318 ₪ הכוללת קצבת פנסיה (מוסכם על הצדדים) (ידת קיום=6,145 ₪) ובהוון כפול לעוד 4 שנים- 73,000 ₪.
5. סה"כ- 789,000 ₪ ובתוספת 12.5% פנסיה (מוסכם על הצדדים)= 888,000 ₪.

הפסד השתכרות לעזבון בשנים האבודות- תקופת הפנסיה מגיל 67 עד גיל 80 (קצבת זקנה)

1. התובעת 3 בסיכומיה גורסת כי "יש להוסיף לחישוב גם את הפסד קצבת הזקנה של המנוח" מבלי שהיא עורכת חישוב כלשהו, מצביעה על נתונים כלשהם או אפילו נוקבת בסכום כלשהו. כנראה מותירה מלאכה זו לידי בית המשפט לעשותה, ולא היא. מנגד, התובעת 2 עורכת בסעיף 23 לסיכומיה חישוב על סמך נתוני קצבאות זקנה שמשלם המל"ל ובסופו מגיעה לסכום של 61,263 ₪. בסעיף 35 לסיכומיה, מאמצת הנתבעת את הסכום המבוקש על ידי האלמנה, ומשכך הרי שהסכום אינו שנוי עוד במחלוקת בין הצדדים ובית המשפט לא צריך להידרש לאופן החישוב, מה גם שממילא אף לא מי מהצדדים הגיש נתונים כלשהם לגבי אופן חישוב ראש נזק זה.

הוצאות קבורה ומצבה (לעזבון)

1. לטענת התובעות 2-3 נגרמה להן הוצאה של 55,000 ₪ בראש נזק זה. להוכחת טענתן צורפה חשבונית מיום 14/3/21 על סך 34,000 ₪ בגין חלקת קבר לחברת קדישא ובשערוך להיום בסך 40,000 ₪ במעוגל. לגבי היתרה, לא ברור על מה נסמכת דרישה זו ודומה כי הינה נטענת בעלמא, מה גם שהוצאות האבל ממילא אינן ברות פיצוי (ראה ספרו של אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, עמ' 929).

כאב וסבל לעזבון

1. אין חולק בין הצדדים כי יש להעמיד ראש נזק זה על סך 55,000 ₪ (במעוגל) בהתאם לתוכנת המשערכת (סעיף 4 סיכומי תובעת 3, 24 סיכומי תובעת 2, וסעיף 26 סיכומי נתבעת)

אובדן שירותי בן זוג (לתלויה)

1. בסיכומיה מבקשת האלמנה להעמיד סכום הפיצוי בראש נזק זה על 250,000 ₪. דומני כי מדובר בדרישה גבוהה מעל ומעבר למקובל עת עסקינן בנישואין שניים של בני הזוג, ללא ילדים משותפים בשים בל לגילו שם המנוח בעת פטירה (58). יתרה מזאת, האלמנה מאשרת בחקירתה את עדות המעסיקה לפיה המנוח עבד מרבית שעות היום והיה חוזר בשעות הערב המאוחרות לביתו. בהתחשב באמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתלויה סכום גלובלי של 100,000 ₪ לעבר ולעתיד גם יחד.

ניכוי גמלאות תלויים מהמל"ל- מחלקה של האלמנה בלבד

1. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית מיום 1/1/2025 בנוגע להוון גמלאות התלויה המשתלמים לאלמנת המנוח, התובעת 2, בקשר סיבתי עם מותו בגין התאונה בסך 992,000 ₪. אין חולק כי סכום זה יש לנכות מכל סכום פיצוי שייפסק על חלקה של התובעת 2 בלבד.

קיזוז תביעת התלויה מתביעת העזבון (שמפרנס את התלויה)- במתחם החפיפה בלבד

1. במקרה דנן קיימת חפיפה חלקית בלבד בין תביעת העיזבון לתביעת התלויה מאחר והתובעת 2 הינה גם יורשת מחצית מהעיזבון וגם תלויה במנוח, בעוד שהתובעת 3 הינה יורשת בלבד מחצית העיזבון שאינה תלויה. במקרה כזה, נקבע בפסיקה כי יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויה על דרך הפחתת מתחם התמיכה הכספית. ראה ספרו של ריבלין, שם בעמ' 937: " כאשר מדובר במתחם החפיפה של התמיכה הכספית, אופן הקיזוז בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים תלוי בשאלה האם יש זהות בין היורשים לתלויים. מקום בו אין זהות בין היורשים לתלויים, יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויים, כיוון שהזכות הישירה והעצמאית של התלויים לתבוע פיצויים מן המזיק מייתרת את הצורך של המנוח לשאת בהוצאה זו. יש להפחית לפיכך את מתחם התמיכה הכספית. הדין שונה כשמדובר בראשי נזק החורגים מתחום התמיכה הכספית. למשל: תמיכה שאינה כספית בתביעת התלויים (אובדן שירותים) או נזק לא ממוני בתביעת העיזבון . ראשי נזק החורגים ממתחם החפיפה, יפוצו במצטבר" (הדגשה שלי- א.ב).
2. במאמר מוסגר ציין כי הלכה למעשה סוגיה זו אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. ראה סעיפים 39-40 לסיכומי האלמנה וסעיפים 23-25 לסיכומי הנתבעת) ברם באופן החישוב, קיזזה הנתבעת על פי חישוביה גם את ראש הנזק של אובדן שירותים מתביעת העיזבון.

סיכום ראשי הנזק של תביעת התלויה (אלמנה המנוח)

• הפסד תמיכה בתלויה עד גיל 67: 888,000 ₪.
• הפסד תמיכה בגין אובדן קצבת זקנה של המנוח: 61,263 ₪
• אובדן שירותי בן זוג: 100,000 ₪.
• סך הכל (במעוגל): 1,049,000 ₪
• בניכוי גמלת תלויים 992,000 ₪-
• סה"כ: 57,000 ₪.

סיכום ראשי הנזק של תביעת עזבון המנוח

• הפסד השתכרות לעזבון עד סוף תוחלת חיי עבודת המנוח גיל 67: 1,056,375 ₪.
• הפסד לעזבון בגין אובדן קצבת זקנה של המנוח: 61,263 ₪
• כאב וסבל לעזבון (לא במחלוקת): 55,000 ₪.
• הוצאות קבורה ולוויה: 40,000 ₪.
• סך הכל (במעוגל): 1,213,000 ₪
• בניכוי הפסדי תמיכה בתלויה (ס"ק א'-ב' לסעיף 35)- 949,000 ₪-
• סה"כ: 264,000 ₪.

1. לתובעת 2- כתלויה ויורשת של מחצית מהפיצוי לעיזבון- 57,000 ₪+ 132,000 ₪= 189,000 ₪.
2. לתובעת 3- כיורשת של מחצית מהפיצוי לעיזבון- 132,000 ₪.
3. על סכומי פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק בהתאמה ומחצית אגרה לכל אחת מהתובעות.
4. סכום פסק הדין, ישולם לתובעות בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' תמוז תשפ"ה, 30 יוני 2025, בהעדר הצדדים