לפני	כבוד השופט אמיר סלאמה
תובעת		פלונית
נגד
נתבעת		1. ___ 2. ___

פסק דין

 

עניינו של הליך זה בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

כללי

1. התובעת, ילידת 1981, הועסקה כעובדת ניקיון אצל הנתבעת 1.

לטענתה, ביום 5.10.23, ובעת שעסקה בניקוי שולחנות המיועדים לתלמידים במכללה של הנתבעת 2, היא נכוותה בבטנה מחומר ניקוי מסוג מסיר שומנים בו היא עשתה שימוש.

1. התובעת סבורה כי על הנתבעות מוטלת חבות בנזיקית לפיצויה בגין נזקי הגוף שנותרו לה.

הנתבעות הכחישו את נסיבות האירוע, ואת חבותן בנזיקין לו.

1. במסגרת ההליך הסתמכה התובעת על חוות דעת של מומחה מטעמה בתחום הפלסטית, לפיה הפגיעה באירוע הותירה אצלה נכות בשיעור 10% בשל צלקת בבטן.

הנתבעות הסתמכו על חוות דעת מטעמן ולפיה לתובעת נותרה נכות אסתטית בשיעור 4%.

1. ביום 4.5.25 נשמעו ראיות הצדדים, ואלה כללו את חקירת התובעת וחקירת הגב' סמירה שחאדה (להלן – "סמירה"), מנהלת עבודה אצל הנתבעת 1, כאשר שתיהן הקדימו ונתנו תצהיר עדות ראשית.

כמו כן צורפו והוגשו מסמכים, כפי שיפורטו בהמשך, במידת הצורך.

בתום שמיעת הראיות נשמעו טיעוני הצדדים בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל, תוך השתת אשם תורם על התובעת, ואילו כנגד הנתבעת 2 להידחות.

להלן נימוקיי.

נסיבות האירוע

1. לטענת התובעת, ביום הנדון היא נתבקשה על ידי סמירה לנקות שולחנות המיועדים לתלמידים במכללה, והונחתה לעשות שימוש בחומר ניקוי מסוג מסיר שומנים, בכדי להבטיח את ניקוי השולחנות.

לדבריה, לאחר שהניחה את החומר על השולחנות לדקות ספורות, ובמהלך ניגוב אחד השולחנות, היא מתחה את גופה קדימה, עד אשר בטנה נגעה בשולחן ועליו חומר הניקוי, דבר שגרם לכוויה בעור הבטן, למרות שהתובעת היתה עם חלוק מבד ומתחתיו בגדים.

1. לאחר שמיעת הראיות מצאתי כי התובעת הוכיחה את הגרסה הנדונה, במידה הנדרשת במשפט אזרחית.
2. ראשית, הגרסה נסמכת על עדות התובעת, אותה מצאתי מהימנה.

הן בעדותה בשמיעת הראיות והן בדברים אותם מסרה התובעת בישיבת קדם משפט שהתקיימה בחודש פברואר 2025, מסרה התובעת גרסה סדורה שהותירה רושם חיובי, כאשר חקירתה הנגדית לא הצליחה לבקוע בה בקיעים של ממש.

1. שנית, סמירה, עדה מטעם הנתבעת 1, אישרה בעדותה כי ביום המדובר התובעת פנתה אליה בשעות הבוקר, והודיעה לה כי חומר ניקוי "נשפך עליה".

סמירה הוסיפה כי בהמשך היא שאלה את התובעת לפשר הנסיבות המדויקות, והתובעת סיפרה לה כי הדבר קרה כאשר היא התכופפה במהלך ניסיון ניקוי שולחן.

עוד מסרה סמירה כי החלוק אותו לבשה התובעת בעת שמסרה לה את הדברים אכן היה רטוב, אך לדבריה מקור הרטיבות הוא בברז או צינור כיבוי אש (כאשר עדות אחרונה זו היתה כבושה; לא נזכרה בתצהיר; והועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית).

אף שסמירה פקפקה בפניי באשר לסבירות ההתרחשות (ולכך עוד אתייחס בהמשך), יש בעדותה חיזוק לגרסת התובעת, שכן היא מוכיחה שהתובעת העלתה בפניה את גרסת הפגיעה מחומר ניקוי כבר ביום ההתרחשות, כאשר באותה עת נצפתה רטיבות על חלוקה.

1. שלישית, בטופס בל/250 של הביטוח הלאומי (בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), צוין כי לפי דברי התובעת, בזמן העבודה היא נכוותה ממסיר שומנים על פני עור הבטן, כאשר המעביד לא ציין כל הסתייגות במקום המיועד לכך (סעיף 4 לטופס).
2. רביעית, במסמך הרפואי הראשון לאחר האירוע (מיום 8.10.23), נרשם כי לתובעת נגרמה כוויה בבטן "ע"י מסיר שומן".
3. חרף האמור לעיל, פקפקו הנתבעות בנכונות הגרסה ובאמינות התובעת, ואולם לא מצאתי ממש בטיעוניהן בנדון, כפי שיפורט מייד.
4. לשיטת הנתבעות, גרסת התובעת אינה מופיעה במסמכים הראשונים, לרבות במסמך הרפואי הראשון מיום 8.10.23, בו כלל לא צוין שהיא נפגעה במהלך עבודתה.

אלא שלצד העובדה שהתובעת טענה כי היא כן סיפרה לרופא אודות פגיעה בעובדה (ומטבע הדברים אין לה שליטה על הרישום המדויק שם), עוקצה של טענה זו מוקהה עד מאוד, נוכח עדותה סמירה ולפיה התובעת העלתה בפניה את הגרסה מייד לאחר ההתרחשות, בעודה בעבודה.

1. הנתבעות תהו מדוע התובעת נשארה במקום העבודה ביום פגיעתה, עד לסיום המשמרת, במקום לעזוב מייד ולפנות לטיפול רפואי.

התובעת מסרה הסבר המניח את הדעת בנדון, ולפיו היא ישבה בצד והמתינה עד שההסעה אותה ארגן המעסיק תחזיר אותה הביתה, כאשר היא לא רצתה לחזור הביתה לבדה, ולא היה בבית מי שיחזיר אותה.

לעומת זאת, עדותה של סמירה, במהלכה אכן אישרה שהתובעת (ביחד עם עובדות אחרות), הוסעה דרך כלל מביתה ובחזרה באמצעות הסעה של המעסיק), לפיה היתה הסעה שבכל עת יכולה היתה להסיע את התובעת ממקום העבודה, אינה שוללת את נכונות גרסת התובעת בנדון.

1. גם בתהייה לגבי עיתוי פניית התובעת לטיפול רפואי ראשון (8.10.23) לא מצאתי ממש.

בנדון מסרה התובעת, ועדותה לא נסתרה, וכי ביום בו התרחש האירוע, ולאחר שחזרה לביתה, עבר בעלה אירוע מוחי שהצריך את אשפוזו בבית חולים נהריה, כאשר בימים הסמוכים היא היתה עסוקה בענייני בעלה, ולא התפנתה לפנות לטיפול בעצמה.

גם סוגיית השימוש במשחה בשם "סילברול" על דעת עצמה בימים הראשונים, לעומת שימוש בשמן כפי שמסרה התובעת בפניי, היתה לטעמי סוגיה זניחה וחסרת משמעות.

1. לא מצאתי ממש בתהייה שהעלתה סמירה לגבי סבירות ההתרחשות כפי שתוארה על ידי התובעת, תהייה שאומצה על ידי הנתבעות בסיכומיהם.

תחילה אציין כי אינני סבור שסמירה היא עדה נטולת כל אינטרסים בנדון, והגם שמדובר בעובדת שכירה של הנתבעת 1, הרושם שהתקבלה היה שמדובר בעובדה ותיקה מאוד, ויחסית רמת דרג אצל נתבעת 1, אשר גילתה להיטות רבה בעדותה לפניי להציג את התנהלות מעסיקתה ככזאת שהיתה ללא רב.

כך או אחרת, כלל לא מצאתי שגרסת התובעת היא בלתי הגיונית או בלתי סבירה.

התובעת תיארה כי עמדה ליד שולחן, ונתמחה קדימה בניסיון להגיע לחלק מרוחק מהמקום בו עמדה, כאשר היא מתכופפת קדימה, וחרף תהיות הנתבעות בדבר סבירות הגעת החומר לבטנה של התובעת בדרך זו, לא הוכח לפניי כי מידות השולחן או יחסי מידותיו אל מול מקום עמידתה של התובעת, הפכו את הגעת החומר אל בטנה לבלתי אפשרית או בלתי סבירה.

1. הנתבעת 1 טענה כי התובעת נמנעה מהבאת עדת ראיה שהוזכרה על ידה, וכי הדבר הפועל לרעת התובעת.

אלא שהתובעת מסרה בעדותה לפניי כי היא פנתה לאותה עדה, אך האחרונה הביעה חוסר רצון להגיע, נוכח המשך היותה של אותה עדה עובדת של הנתבעת 1.

1. לסיכום המישור העובדתי, מצאתי כי חומר הראיות מבסס, ברמה של מאזן ההסתברויות, את גרסת התובעת ביחס לנסיבות פגיעתה.

סוגיית האחריות

1. לשיטת הנתבעות, אחריותן לאירוע כלל לא הוכחה.

לטענתן, התובעת עשתה שימוש בחומר ניקוי רגיל ושגרתי, בו נהוג לעשות גם שימוש ביתי; לגביו היא קיבלה הדרכות וידעה אודות הסכנה הנשקפת ממנו; כאשר התאונה ארעה אך ורק בשל חוסר זהירות מצדה.

אינני סבור כך.

1. מגרסת התובעת, אשר כאמור הוכחה כדבעי, עולה כי היא נכוותה בבטנה עקב שימוש בחומר מסוג מסיר שומנים במהלך ניקוי שולחן.
2. מחומר הראיות עולה כי התובעת עשתה שימוש בחומר תוצרת חברת "סנו", בשם R-200, אשר תמונה שלו, כולל מדבקת היצרן על גבי אריזת המוצר, הוגשה וסומנה ת/1, והכל כאשר סמירה מאשרת בעדותה לפניי את הדברים.

עיון במדבקה שעל אריזת החומר מעלה כי מדובר ב- "נוזל לניקוי יסודי של רצפות", לגביו צוין כי "מתאים לשימוש ידני או במכונה. מנקה לכלוך וכתמי שמן כהכנה לפני ציפוי בווקס, מתאים לכל סוגי הרצפות כולל PVC באולמות ספורט".

כבר בעניין זה עולה בעייתיות בעצם השימוש בחומר זה לצורך ניקוי שולחנות העשויות פורמייקה.

מדובר בחומר רב עוצמה, המיועד על פי הוראות השימוש של היצרן לניקוי יסודי של רצפות, ולא ברור מדוע נעשה בו שימוש לצורך ניקוי של שולחנות פורמייקה.

במהלך חקירתה נשאלה סמירה מדוע היא בחרה לעשות שימוש בחומר זה לניקוי שולחנות, ותשובתה בנדון היתה כי זהו החומר היחיד אותו היא מצאה כיעיל לניקוי מוחלט של השולחנות, לאחר שניסתה לעשות שימוש בחומרים אחרים (כגון כלור) ללא הצלחה דומה.

הנה כי כן, המעסיק, באמצעות סמירה, שעל פי הודאתה אין לה כל כישורים בתחום השימוש בחומרי ניקוי למיניהם ובטיחות השימוש בהם, החליט לעשות שימוש בחומר לפעולת ניקוי באופן החורג מגדר השימוש לשמו הוא יועד על פי הוראות היצרן

1. זאת ועוד. על פי הוראות היצרן, יש לבצע דילול של החומר, כך שכל כוס מהחומר (200 סמ"ק) תדולל ב- 10 ליטרים של מים.

סמירה, שהעידה כי רק היא הרשתה את השימוש הפרטני בחומר והיא בעצמה עסקה בדילולו, סיפרה תחילה כי היא דיללה את החומר בכך שעל כל כוס של חומר היא הוסיפה שתי כוסות מים, ולעיתים אף נעשה שימוש בחומר ללא כל דילול, וזאת להשגת תוצאות מרביות.

אופן שימוש זה בחומר אינו עומדת בקנה אחד עם דרישות היצרן המפורטות במדבקה שעל אריזת המוצר.

יוער, כי לאחר שעומתה סמירה עם הוראות היצרן בנדון, היא שינתה את גרסתה, וטענה כי היא אכן דיללה את החומר ע"י שימוש בכמות קטנה ממנו וערבובו בכמות גדולה של מים, וכי אף פעם לא נעשה שימוש בחומר ללא דילול, כאשר עצם שינוי זה בגרסה נבע מהבנתה של סמירה שהיא נתפסה בהודאה בשימוש בחומר שלא בהתאם להוראות היצרן.

1. נוסף לכך, לתובעת אמנם סופקו כפפות מפלסטיק והיא נדרשה לעשות בהן שימוש כל אימת שהיא משתמשת בחומר הנדון, אך בד בבד היא נתבקשה לעשות שימוש בחלוק בד דק, כפי שמסרה.

הדעת נותנת כי שימוש בחומר מסוג זה, שעלול לגרום כוויות בעור, דורש מחשבה מצד המעסיק בנוגע לאמצעי המיגון המתאימים מפני סיכון זה, ולא מן הנמנע כי מלבד שימוש בכפפות מפלסטיק, היה מקום לספק לעובדות חלוקים העשויים מחומר דומה, כאשר בעליל מתברר כי חלוק מבד, דוגמת זה שלבשה התובעת, אינו מספק הגנה ראויה.

1. הנה כי כן, אחריותו של המעביד במקרה זה עשויה מכמה רבדים:

האחד, עצם השימוש בחומר לייעוד שאינו הייעוד אותו קבע היצרן;

השני, שימוש בחומר באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות היצרן, וביתר שאת ההוראות בעניין אופן דילול החומר.

השלישי, אי אספקת אמצעי מיגון מתאימים, שיקנו הדנה נאותה על חלקי גוף שיכולים לבוא במגע עם החומר, מלבד הידיים.

1. העובדה שהתובעת עשתה שימוש בחומר זה במקום עבודתה במשך שנים רבות עד התאונה, אינה פוטרת את המעבידה מאחריות, שכן עצם אי התממשותו של הסיכון הבלתי סביר שנבע בשימוש בחומר לאורך השנים כמפורט לעיל, לא ביטלה את אופיו הרשלני של השימוש.

כך גם העובדה שהתובעת היתה מודעת לסכנות שבחומר, ושהיא קיבלה הדרכות (על פי הודאתה), לרבות בעניין התרחקות ממקום הנחת החומר, או שימוש בכמות כזו או אחרת שלו.

התובעת אכן היתה מודעת לסכנה שבשימוש בחומר, ואולם הדבר אינו משנה מכך שעצם השימוש בו בניגוד להוראות היצרן היתה בלתי סבירה ורשלנית, כאשר לא הוכח שהתובעת היתה מודעת להוראות היצרן בנדון.

כך גם ביחס לרשלנות באופן השימוש בו, לרבות אופן דילולן, שוב בניגוד להוראות היצרן.

התובעת אכן עברה הדרכות מפעם לפעם, ואולם מלכתחילה לא היה מקום להורות לה על שימוש בחומר לצורך ניקוי שולחנות, שלא בהתאם לייעודו על פי היצרן, ולא היה מקום לתת לה לעשות בו שימוש ללא דילול מתאים, כאשר אלה היו הגורמים העיקריים לאירוע, וגורמים אלה היו בשליטת המעביד.

גם אין ממש בטענה שמדובר בחומר בו עושים שימוש ביתי, שכן מהראיות עולה כי מדובר בחומר המיועד לניקוי מקצועי של רצפות; מעדות התובעת עלה כי אין מדובר במסיר שומנים ביתי; ובכל אופן לא הרי שימוש ביתי בחומר מסוים, כשימוש שהמעביד מורה לעובד שלו לעשות במהלך עבודתו.

1. ב"כ הנתבעת 2 טען כי לא הוכח שיש קשר סיבתי בין עצם השימוש בחומר, או אי דילולו, לבין הכוויה, ואולם בנדון הקשר הסיבתי מדבר בעד עצמו.

העובדה שהתובעת נכוותה ממגע עם החומר, למרות שכבת בגדים וחלוק, ביחד עם העובדה שנעשה בחומר שימוש שלא לצורך ייעודו המקורי וללא דילול ממתאים, מהוות הוכחה מספקת של הקשר הסיבתי בין הרשלנות שבשימוש בחומר לבין הנזק שאירע.

1. אין לגלגל לפתחה של התובעת את האחריות המלאה או המכרעת לאירוע, כפי שניסו לעשות הנתבעות.

גם אם הוסבר לתובעת שמדובר בחומר מסוכן ושיש להישמר ממנו, וגם אם התובעת ברגע האירוע לא נתנה את דעתה בצורה מספקת לקרבה שבין גופה לבין החומר, הדבר אינו משנה מהעובדה שעיקר האחריות רובצת על המעסיק, שחשף את התובעת מלכתחילה לסיכונים מהסוג הזה, כאשר ההלכה הפסוקה בעניין חבותו הנזיקית של מעסיק כלפי עובדו היא ידועה, ואין צורך לחזור כאן על מושכלות יסוד.

1. לתובעת ניתן לייחס אשם תורם, ואולם לא בשיעור מכריע.

אכן, התובעת ידעה שעליה להתרחק מהשולחן בעת שימוש בחומר, והיא אמנם ציינה כי היא עשתה שימוש בכמות גדולה יחסית של החומר, כשהיא מבהירה בחקירתה הנגדית שהיא שפכה כוס אחת של החומר כפי שתמיד נהגה, ואולם בעוד שניתן לזהות אשם תורם מצדה בעצם התרחשות האירוע, כנראה עקב אי השגחה נאותה מצדה, אין להפריז במידת האשם התורם שיש לייחס לה.

התובעת לא חרגה מהוראות בעצם השימוש בחומר; מעדותה עולה כי כמות החומר שהיא עשתה בה שימוש לא חרגה מהכמות הרגילה בה היא השתמשה (ואם היתה בעיה בכך, פיקוח סביר מצד המעביד היה אמור לגלות נוהג זה עובר לתאונה); והיא נפגעה משום שהשתדלה לנקות את השולחן ולמלא את תפקידה כפי שנתבקשה.

אשר להדרכות שקיבלה התובעת, הרי שעצם קיומן אמנם הוכח, ואלה התייחסו גם לשימוש בחומרים מסוכנים, ואולם הטופס עליו חתומה התובעת היה כללי למדי ובשפה העברית (כאשר שליטתה הכללית של התובעת בשפה העברית אינה גבוהה, ויכולות הקריאה שלה בשפה זה לא הובררו), וממילא מדובר בחומר בו עשה המעביד שימוש רשלני, כמפורט לעיל.

אשר לבעיות ריכוז אשר מהן סובלת כביכול התובעת, בין היתר על סמך רישום רפואי משנת 2016, אציין כי מהרישום האמור לא עולה בעיה מהותית בתחום זה (למעט חסר בברזל, בעקבותיו התובעת נוטלת ויטמין B12 כפי שהסבירה בעדותה), וממילא העובדה שהתובעת עשתה שימוש בחומר הנדון משך שנים רבות מבלי שנפגעה פגיעה דומה, מעידה דווקא כי ברגיל דובר בעובדת זהירה ולא רשלנית.

1. בנסיבות אלה, ומתוך הנחה שהתובעת לא הקפידה עד תום עם מידת הזהירות שנדרשה בשימוש בחומר האמור, מצאתי לייחס לה אשם תורם בשיעור של 20%.
2. בעוד שאחריות המעביד לאירוע הוכחה, אחריותה של הנתבעת 2 לא הוכחה לטעמי.

הנתבעת 2 היא בעלת המכללה, אשר הזמינה את שירותיו של גורם מקצועי לצורך ביצוע עבודות .

מעדות התובעת וסמירה עולה, כי התובעת קיבלה הוראות עבודה באופן בלעדי מסמירה; כי האחרונה היא שקבעה באופן בלעדי את שיטת העבודה ואת החומרים בהם נעשה שימוש; וכי לנתבעת 2 לא היתה מעורבות כלשהי בעניינים אלה.

גם הדרכות הבטיחות נערכו ע"י הנתבעת 1 או מי מטעמה, ללא מעורבות מצד הנתבעת 2.

בנדון חל סעיף 15 לפקודת הנזיקין, הפוטר את הנתבעת 2 מאחריות, כאשר לא הוכח שמתקיימים אחד המקרים המנויים בסעיף זה, מכוחם ניתן להטיל על הנתבעת 2 אחריות.

העבודה שאדם בשם "דודו" מטעם הנתבעת 2 הגיעה מעת לעת למקום, אינה מבססת מעורבות מצד הנתבעת 2 שיש בה כדי להטיל עליה אחריות בנזיקין.

לכך יש להוסיף כי במערכת היחסים שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2, ציינה הראשונה כי אין לה כל טענה כלפי הנתבעת 2 בסוגיית האחריות (ראו דברי בא כוחה בישיבה מיום 12.2.25).

משכך הם פני הדברים, יש לקבוע כי אחריותה של הנתבעת 2 לאירוע לא הוכחה, וכי דין התביעה נגדה להידחות.

מישור הנזק

מהות הפגיעה והטיפולים בה

1. בהתאם למסמכים הרפואיים שהציגה התובעת, בעקבות התאונה נגרמה לה כוויה באזור במרכז הבטן התחתונה .

התובעת ביקרה פעמים בודדות בקופת החולים; בביקורים אלה, שנמשכו עד חודש דצמבר 2023 התגלו סימני זיהום בפצע; והתובעת קיבלה טיפול, בעיקר באמצעות משחות, ובמקביל קיבלה אישורי מחלה.

1. יוער כי המסמכים הרפואיים שהוצגו מסתיימים בחודש דצמבר 2023, וטענתה של התובעת לפיה היא המשיכה להיות במעקב וטיפול רפואיים לאחר מכן אינה מגובה במסמכים.

הנכות

1. התובעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה בתחום הכירורגיה הפלסטית – ד"ר מנאר קעאור – אשר ניתנה בחודש יוני 2024, ולפיה נותרה לה נכות בשיעור 10% בתחום זה.

מומחה התובעת תיאר את הצלקת כבולטת עם שינוי בצבע העור, במידות של 3 ס"מ X 5 ס"מ, כאשר לשיטתו צלקת מסוג זה יכולה לגרום ליובש, גירוי, גירוד ולרגישות, כפי שהתובעת מתלוננת כיום.

1. מומחה מטעם הנתבעות בתחום הכירורגיה הפלסטית – ד"ר עזיז שופאני - ציין בחוות דעת שניתנה בחודש אוגוסט 2024 כי הנכות המתאימה במקרה זה עומדת על 4%.

ד"ר שופאני סבר כי חל שיפור במצב הצלקת, לעומת המצב בעת בדיקת מומחה התובעת, וכי שיפור נוסף צפוי בעתיד.

1. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ובנסיבות לא מצאתי למנות מומחה מטעם בית המשפט.
2. יוער כי ועדות רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי בדקו את התובעת, ולבסוף העמידו את שיעור הנכות הפלסטית על 7.5%.

התובעת צירפה לתצהירה את הפרוטוקולים של ועדות המל"ל, כאשר לפי ועדת עררים מחודש מאי 2024, הצלקת אינה רגישה למגע, ללא סימני דלקת או גירוי, ונוכחותה אינה מגבילה בתנועות (עמ' 42 לתצהיר התובעת).

1. בנסיבות מצאתי להעמיד את שיעור הנכות הרפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית על 7.5%.

כאב וסבל

1. ב"כ התובעת ביקש בסיכומיו להעמיד את סכום הפיצוי בנדון על שילוש החישוב לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הנתבעות סבורות שאין לכך בסיס.

1. בשים לב לאופי הפגיעה; להיקף הטיפולים בעקבותיה; לאופי הנכות שנותרה אצל התובעת, שהיא מחד בעלת אופי אסתטי בעיקרו במקום שאינו גלוי, ומאידך כזאת היכולה לגרום לגירוי, רגישות וחוסר נעימות; ובשים לב לגילה של התובעת; מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין כאב וסבל.

הפסדי שכר בעבר

1. התובעת טענה להיעדרות בת 3 חודשים עקב התאונה, ולפיצוי מלא עבור תקופה זו לפי שכר של 5,000 ₪.

מעבר לכך הפנתה התובעת לכך שלאחר חזרתה לעבודה, ומקץ מספר חודשים, היא הפסיקה לעבוד, והיא ביקשה פיצוי נוסף עבור הפסדי שכר, לפי שיעור של 20% משכרה החודשים מאז ועד היום.

הנתבעות סברו שאין אינדיקציה להפסד מעבר להיעדרות של שלושה חודשים.

1. במועד המקרה עמד שכרה הממוצע של התובעת על כ- 4,500 ₪ ברוטו, כעולה מתלושי שכר שהוגשו, ומנתון השכר הרבע שנתי ששימש את המל"ל לחישוב דמי הפגיעה.
2. טענת התובעת להיעדרות בת שלושה חודשים ממקום עבודתה לא נסתרה ע"י המעסיק, והיא הולמת את אופי הפגיעה, את תעודות המחלה שצורפו, ואת החלטות המל"ל בעניין תקופת אי הכושר בה היתה נתונה.

בגין היעדרות בת שלושה חודשים זכאית התובעת לפיצוי בסך 14,700 ₪, לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום.

לסכום זה יש להוסיף הפסד תנאי סוציאליים בשיעור 12.5%, קרי 1,837 ₪.

1. מעבר לאמור התובעת לא הוכיחה הפסדי שכר בעבר.

במה דברים אמורים?

התובעת מסרה כי היא חזרה לעבודה רגילה אצל אותו מעסיק, וכי היא עבדה משך מספר חודשים, עד שסיימה לעבוד בחודש יולי 2024.

נתוני שכרה בתקופה זו מלמדים כי לא חלה ירידה כלשהי בשכרה הממוצע ביחס לתקופה שקדמה לתאונה, כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו (ראו למשל שכר מצטבר בתלוש של חודש יולי 2024), וכעולה מפרוטוקולים של ועדות המל"ל, שם צוין כי אין ירידה בהיקף ההכנסות לאחר הפגיעה (ראו עמודים 33 ו- 41 לתצהיר התובעת).

1. זאת ועוד. כעולה מדברי התובעת, אין קשר בין הפסקת עבודתה בחודש יולי 2024 לבין הפגיעה בתאונה, כאשר התובעת הטעימה, הן בישיבת קדם המשפט מיום 12.2.24 והן בישיבת שמיעת הראיות, כי היא פשוט התעייפה מעבודה ולא רצתה להמשיך.

לכך יש להוסיף כי גם אופי הפגיעה בתאונה והנכות שנותרה אצל התובעת, אינם יכולים להסביר הפסקת עבודה בחודש יולי 2024, ואי חזרה לעבודה מאז ועד היום.

התובעת אפוא אינה עובדת מאז חודש יולי 2024 ללא קשר לפגיעה, ומשכך אין מקום לפסוק עבורה פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר מעבר למפורט לעיל.

הפסדי שכר לעתיד

1. לטענת התובעת, הנכות שנותרה אצלה היא תפקודית, הואיל והצלקת מגרדת, רגישה ומכאיבה, וגורמת לה ביישנות וחוסר בטחון עצמי.

התובעת ביקשה פיצוי לפי חישוב אריתמטי של שכרה ושיעור גריעה של 5% משכר זה.

1. הנתבעות סבורות שהנכות אינה תפקודית, וכי התובעת ממילא יצאה ממעגל העבודה ללא קשר לתאונה, כך שאין היא זכאית לפיצוי עבור הפסדי שכר לעתיד.
2. אשר לכושר השתכרות התובעת, אינני סבור כי יש לראות בתובעת כמי שאין לה כיום כל כושר השתכרות.

התובעת עבדה במשך כ- 13 שנה ברצף לפני התאונה כעובדת ניקיון, והשתכרה בממוצע בסביבות שכר המינימום.

אכן, מאז יולי 2024 התובעת אינה עובדת משום שהיא "עייפה" מעבודה, ואולם מדובר עדיין באישה בת כ- 44.5 שנים, אשר במשך שנים רבות לפני התאונה עבדה ברצף, ולא יהיה זה סביר להניח שהיא יצאה לחלוטין ממעגל העבודה, או שהיא נעדרת כל כושר או יכולת להשתכר, כאשר לא מן הנמנע שבעוד תקופה כזאת או אחרת תרצה התובעת לשוב למעגל העבודה.

בנסיבות אלה מצאתי להעמיד את כושר השתכרותה של התובעת אלמלא התאונה על סכום של 5,000 ₪.

1. אשר למידת התפקודיות של הנכות ואפשרות של גריעה עתידית בשכר –

מחד, הנכות היא פלסטית-אסתטית במהותה, והיא בעיקר באה לידי ביטוי בצלקת שאינה במקום גלוי.

מאידך, קיימת אפשרות סבירה בהחלט, שהצלקת גורמת לתובעת חוסר נעימות, גירוי ורגישות, כשקיים בסיס רפואי לתלונות מסוג זה כעולה מחוות דעת המומחה מטעמה, וכאשר מומחה הנתבעות לא שלל בחוות דעתו אפשרות שכזאת.

עוד יש לקחת בחשבון את האפשרות שהצלקת מציקה לתובעת בהיבט הסובייקטיבי, כפי שהיא העידה בתצהירה, כאשר נקודה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית, וכן שהתובעת ציינה כי מאז האירוע היא נרתעת משימוש במסיר שומנים, דבר שיכול להפריע לה במידה מסוימת בעבודתה כפועלת ניקיון.

משכך, אין לומר כי מדובר בנכות תפקודית במהותה, ואולם אין לשלול כל אפשרות של הפרעה, ולו קטנה, לתפקודה הכללה של התובעת.

1. בנסיבות אלה, קיימת אפשרות שהנכות תגרע, במידה קטנה אמנם, בשכר עתידי, למשל בכך שתגרם לנטילת ימי מחלה או חופשה מדי פעם, או בכך שהתובעת לא תתפקד באופן מלא ומיטיבי, מעת לעת, בעבודתה.

בגין אפשרות זו, סבורני שהתובעת זכאית לפיצוי גלובלי עבור הפסדי שכר בעתיד, אותו אני מעמיד על 20,000 ₪ (כולל הפסדי פנסיה).

עזרת הזולת

1. מחומר הראיות עולה, כי התובעת זכאית לפיצוי מתון בגין עזרה מוגברת של בני משפחה אותה היא קיבלה בחודשים הסמוכים לאירוע.

בגין עזרה זו אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪.

הוצאות

1. בגין מספר נסיעות לביקורת רפואית, ורכישת תכשירים למיניהם לטיפול בצלקת, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪.

סך הנזק

1. נזקי התובעת עקב התאונה מוערכים בסכום של 82,537 ₪.

ניכוי תגמולי מל"ל

1. בהתאם למסמכים שצורפו לתצהיר התובעת ולתיק המוצגים מטעם הנתבעת 1, היא קיבלה עקב התאונה תגמולי מל"ל בסכום של 11,144 ₪ בערכים נומינאליים.

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלומים ועד היום מתקבל סך של 12,084 ₪, אותו יש לנכות מסך הנזק לאחר הפחתת אשם תורם.

סוף דבר

1. התובעת זכאית לפיצוי, בהפחתת אשם תורם בשיעור 20%, ובניכוי תגמולי מל"ל.

סך הפיצוי לו זכאית התובעת עומד על 53,946 ₪.

1. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצוי בסך 53,946 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ₪, החזר האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, והחזר עלות הסכום ששילמה התובעת למומחה מטעמה, כנגד הצגת אסמכתת תשלום מתאימה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

1. דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות.

הנתבעת 2 זכאית להוצאותיה, אותם יש להשית על התובעת, אשר צירפה אותה להליך, כאשר גם לאחר ישיבת קדם המשפט בה הודיעה הנתבעת 1 כי אין לה טענות כלפיה הנתבעת 2, היא עמדה על המשך ניהול ההליך נגדה.

בנסיבות מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת 2 בסכום כולל של 5,000 ₪, אותו יש לשלם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשפ"ה, 06 מאי 2025, בהעדר הצדדים.