כללי

1. לפני תביעה לתשלום פיצויים לתובע, א.א. (יליד 9.9.99) בעקבות תאונת דרכים מיום 12.2.20. הנתבעת הינה מבטחת הרכב ואינה חולקת על החובה לשלם את הפיצוי בגין התאונה.
2. בתחילת ההליך מונה ד"ר אמיר השרוני כמומחה בתחום האורתופדיה. לאחר שניתנה חוות הדעת שבה קבע כי לא נותרה נכות, נחקר המומחה ביום 3.6.24. בהחלטה מיום 18.7.24 קבעתי כי יש מקום למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה ועל כן הורתי על מינוי ד"ר משה לוינקופף.
3. ביום 22.1.25 ניתנה חוות הדעת של ד"ר לוינקופף שבה הוא קבע, בניגוד לד"ר השרוני, כי לתובע נכות בשיעור 5% לפי פרט 37(7(א) (חלקי) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 לאחר שמצא הגבלה בטווח התנועות ביישור, הטיה לימין והטיה לשמאל. יובהר כי קביעה זו ניתנה לאחר שחוו"ד של ד"ר השרוני הועברה לעיונו.
4. לאחר הגשת חוות הדעת הודיעו הצדדים כי אינם מבקשים לחקור את המומחה ועל כן הוגשו הסיכומים מטעמם.

טענות התובע

1. לטענת התובע יש לקבוע כי הנכות הינה 10% (לפי פסק הדין שנתתי בת.א.(שלום - באר שבע) 44265-01-22 א.ח. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2023) וכן פסיקה נוספת). את הנכות התפקודית הוא מבקש להעמיד על 20%.
2. התובע מבקש להעמיד את נזקיו על סך כולל של 1,241,199 ₪ וזאת כדלקמן:-
3. כאב וסבל – 17,000 ₪;
4. הפסדי שכר בעבר – 124,063 ₪ (לפי 20% תפקודי ובסיס שכר של 10,000 ₪);
5. הפסדי כושר השתכרות בעתיד – 859,079 ₪ (התובע טוען כי הואיל והינו סטודנט לכלכלה יש לקחת בחשבון בסיס שכר של 15,000 ₪);
6. הפסדי פנסיה וקרן השתלמות לעבר ולעתיד – 196,624 ₪;
7. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 15,000 ₪;
8. תרופות והוצאות רפואיות – 15,000 ₪;
9. נסיעות – 5,000 ₪
10. החזר אגרה – 819 ₪;
11. החזר תשלום בעבור חקירת ד"ר השרוני וחוו"ד של ד"ר לוינקופף – 8,614 ₪.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת יש להעדיף את חוו"ד של ד"ר השרוני אשר לא נפסלה ואשר עמדה לעיונו של ד"ר לוינקופף שבחר שלא להתייחס אליה. הנתבעת טוענת כי הואיל וד"ר לוינקופף לא נחקר (וד"ר השרוני כן), הואיל והבדיקה אצל ד"ר השרוני הייתה תקינה, הואיל וד"ר השרוני קבע שאין התאמה בין תלונות התובע לEMG והואיל וד"ר לוינקופף בחר שלא להתייחס לחוו"ד של ד"ר השרוני, יש להעדיף את חוו"ד של ד"ר השרוני ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה.
2. הנתבעת מפנה לפסיקה של מותבים אחרים שחולקים על הדעה שהצגתי בפסיקה שהציג התובע, ועל כן (לטענתה) יש לקבוע כי הנכות הינה 5%.
3. הנתבעת טוענת כי מאז התאונה התובע, אשר היה חייל סדיר בשירות חובה בעת התאונה, התקדם, סיים קורס קצינים (מבלי שקיבל פטור או הנחה) וכיום משרת כקצין בצבא הקבע (בתפקיד טכני בחיל האוויר), וכי הפרופיל שלו לא נפגע ומכך יש לקבוע אין כל פגיעה תפקודית.
4. לטענת הנתבעת בסיס השכר של התובע הינו בסיס השכר לפי התלושים שהציג (12,887 ₪ ברוטו, המהווים שכר נטו של 11,738 ₪).
5. לפיכך טוענת הנתבעת כי יש לפסוק לטובת התובע פיצוי של 2,000 ₪ בגין כאב וסבל (כלל שיקבע שאכן לא נותרה נכות) ולְמִצְעָר (וככל שיקבע כי הנכות הינה 5%) יש לפסוק פיצוי כדלקמן:-
6. כאב וסבל לפי התקנות – 10,985 ₪;
7. הפסדי שכר בעבר – אין כל הפסד ועל כן אין מקום לפיצוי;
8. הפסדי כושר השתכרות בעתיד – 41,376 ₪ (לפי 25% מהחישוב האקטוארי על בסיס השכר בפועל של התובע);
9. הפסדי פנסיה לעתיד – 5,172 ₪;

לטענת הנתבעת, יתר ראשי הנזק לא הוכחו (כולל לא העזרה).

בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, והואיל ואין מדובר בפסק דין שכולל חידוש משמעותי או חשיבות מיוחדת, יכלול פסק הדין את ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי.

הנכות הרפואית

1. בניגוד לטענות הנתבעת, יש לקבוע כי חוו"ד המחייבת הינה של ד"ר לוינקופף ואין משקל לחוו"ד של ד"ר השרוני. לא אחזור על נימוקי ההחלטה מיום 18.7.24 (אשר פורסמה) אולם אבהיר כי ההחלטה ניתנה לאחר שמצאתי כי הבדיקה שערך המומחה לא הייתה שלמה ולא הייתה ממצה וחוו"ד של ד"ר לוינקופף וממצאיו מצדיקים זאת.
2. בעצם העובדה שד"ר לוינקופף היה מודע לחוו"ד של ד"ר השרוני ועדיין מצא לנכון לקבוע נכות (ומצא הגבלה) יש בכדי לחזק את הקביעה. באשר לשיעור הנכות, לא מצאתי בפסיקה שהנתבעת הציגה כדי להצדיק שינוי דעתי שפורטה בהרחבה בפסיקה, להפך.
3. אזכיר כי הקביעה שלי הינה פשוטה. בכל הקשור לפיצוי בגין כאב וסבל, שם תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976 מחייבת פסיקת פיצוי לפי תקנות הביטוח הלאומי, אין מקום לביצוע ההתאמה המבוצעת חדשות לבקרים, ויש לקרוא את התקנות ככתבן וכלשונן והגבלה קלה בטווח אחד זהה להגבלה קלה בשישה טווחים.
4. הדבר שונה בכל הקשור לנכות התפקודית, ולגריעה מכושר ההשתכרות, שם יש להבחין בין מי שיש לו הגבלה בטווח אחד למי שיש לו הגבלה בשישה טווחים. אולם זה תפקידו של השופט ולא תפקידו של המומחה.
5. משכך, לצורך הפיצוי בגין כאב וסבל, יש לקבוע כי הפיצוי יהיה לפי 10%.

בסיס השכר

1. התובע משרת כיום בשירות קבע, שכרו המצטבר בשנת 2024 עמד על 154,642.94 ₪ וכן הכנסות חד פעמיות של 26,529.29 ₪ (מענק ב' וכן מענק מפקד בחודש 4/24, קצובת נופש בחודש 5/24, וכן מענק ג' בחודש 11/24). מדובר בשכר (ברוטו) של 15,000 ₪ לחודש.
2. התובע זכאי לפטור ממס כתושב דימונה (גם המס ששולם הוחזר בחודש 7/24). הואיל ויש להפחית מס לפי השיעור החל על התובע (לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975) אין מקום להפחית מס.
3. על כן בסיס השכר הינו 15,000 ₪. מעבר לשכר הממוצע במשק

הנכות התפקודית/פגיעה בכושר השתכרות

1. התובע נפגע בתאונה בגיל 21, בעודו חייל בשירות חובה, ההלכות בעניין צעירים ולפיהן הכלי המרכזי הינו שיעור הנכות הרפואית (ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי ואח' (2008), ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' זק תורגמן ואח' (2014)) חלות עליו.
2. אולם מעבר להלכה זו, המשיכה הפסיקה והבהירה כי יש מקרים בהם אין מתאם בין הנכות הרפואית לתפקודית אצל צעירים ויש מקום לפסוק פיצוי גלובלי במקרים מתאימים (רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה ואח' (2018)).
3. עוד יש לזכור כי ההלכה ולפיה יש מתאם בין הנכות הרפואית לתפקודית, מדברת גם על חישוב לפי השכר הממוצע במשק כאשר התובע כבר היום מרוויח מעל לסכום זה (ובהתאם הוא מבקש שיפסק לו הפיצוי) במקרים אלו, כאשר בית המשפט סוטה מההלכה לגבי צעירים בכל הקשור לבסיס השכר, יש מקום לסטות מהלכה גם לגביה החישוב האקטוארי ולפסוק פיצוי גלובלי.
4. עוד אזכיר כי בעניינו של התובע יש מקום לקבוע כי הפגיעה התפקודית הינה 5% (ולא 10% כשיעור הנכות הרפואית) וזאת בשים לב לכך שההגבלה הינה רק בחלק מהתנועות. וכי הפגיעה בכושר ההשתכרות הינה נמוכה יותר ומצדיקה פיצוי גלובלי.

הנזק

1. כאב וסבל – לתובע מגיע פיצוי לפי 10%. אולם, הואיל והתובע ביקש בסיכומים פיצוי בשיעור 17,000 ₪, לא מצאתי לנכון לחרוג מכך ואני קובע כי הפיצוי שישולם הינו בשיעור 17,000 ₪;
2. אובדן שכר בעבר – מדובר בנזק טעון הוכחה. אין כל פגיעה ועל כן אין מקום לפיצוי.
3. אובדן כושר השתכרות בעתיד – הפיצוי האקטוארי לפי בסיס השכר של התובע כיום (15,000 ₪) עומד על 215,000 ₪. בשים לב לאופי הנכות, וגילו יש מקום לפסוק פיצוי בשיעור 100,000 ₪.
4. אובדן פנסיה – יש מקום לפסוק פיצוי בשיעור 12.5% - 12,500 ₪.
5. אובדן קרן השתלמות – התובע זכאי לקרן השתלמות לפי תלושי השכר שלו, גם הנתבעת מאשרת זאת, ומשכך יש מקום לפסוק בגין הפרשות המעביד. מנגד, יש לקחת בחשבון שהשכר שנכלל בקרן ההשתלמות הינו בסך 10,503.94 ₪ (כלומר רק 2/3 מהשכר) וההפרשה הינה 858.84 ₪ (8.17%) ולכן יש לפסוק את הפיצוי בגין ההפרשות בהתאם.

לפיכך ההפסד הינו 6,000 ₪.

1. עזרה וסיעוד – לאחר ששמעתי את התובע ואימו אני מעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד על 5,000 ₪.
2. החזר הוצאות – בשים לב לקבלה שצורפה והצורך, מדי פעם, לקנות משככי כאבים ללא מרשם – פוסק פיצוי של 1,500 ₪;
3. סה"כ נזקים – מכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את סכומים הבאים:-
4. בגין כאב וסבל – 17,000 ₪;
5. בגין הפסדי כושר השתכרות – 100,000 ₪;
6. בגין הפסדי פנסיה – 12,500 ₪;
7. בגין הפסדי קרן השתלמות – 6,000 ₪;
8. בגין עזרה וסיעוד – 3,000 ₪;
9. בגין החזר הוצאות – 1,500 ₪.

סה"כ – 140,000 ₪.

לסיכום

הנני מחייב את הנתבעת בתשלום סך של 140,000 ₪ לתובע.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34%, וכן החזר הוצאות (אגרה, חוו"ד, חקירת מומחה).

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 171,000 ₪.

כלל הסכומים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מקבלת פרטי חשבון בנק שאם לא כן ישולמו בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 נכון ליום מתן פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ה, 26 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.