ניתן ביום 04 מרץ 2024

המוסד לביטוח לאומי		המערער
-
יוסף אברהמי		המשיב
לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא וייצמן

 

פסק - דין

השופטת חני אופק-גנדלר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר אסי מזרחי; ב"ל 43565-09-18) בגדרו נתקבלה תביעת המשיב להכיר בסרטן שלפוחית השתן בו לקה כפגיעה בעבודה.

(א) הרקע העובדתי

1. המשיב עבד כמפעיל תחנת כוח בחברת החשמל. בשנת 2017 הגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) תביעה להכיר בסרטן שלפוחית השתן כפגיעה בעבודה. המוסד דחה את התביעה, ונוכח כך הוגשה תובענה לבית הדין האזורי.
2. בית הדין האזורי מינה את דר' קרין ציקל שלום, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית כמומחית מטעמו (להלן: המומחית הראשונה). התשתית העובדתית שהועברה למומחית הראשונה היא כדלקמן (סעיף 2 להחלטה מיום 17.1.21, ההדגשה שלי-ח.א.ג):

"א. התובע יליד שנת 1960. עבד כמפעיל בתחנת כוח בחברת החשמל משנת 1987 ועד לשנת 2017, במשרה מלאה.

ב. עבודתו של התובע היתה במשמרות. משמרת בוקר משעה 07:00 – 15:00, משמרת ערב משעה 15:00 – 23:00 ומשמרת לילה משעה 23:00 – 07:00. התובע עבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות של 16 שעות, בכל ימות השנה כולל שבתות וחגים בסבב 24/7/365, כאשר בנוסף הוא שובץ למשמרות נוספות בימי חופשה.

ג. התובע עבד כמפעיל בתחנת כוח רידינג, כאשר התחיל כתורן עוזר בשנת 1988 עד שנת 1992 ואז קיבל תפקיד של משנה לתחנה. בשנת 1994 עבד בתפקיד תורן בתחנה ב'. בשנת 1998 עבד בתפקיד תורן ראשי בתחנת ב' עד לשנת 2004. ואז חלק מהתחנה נסגר והתובע עבר לתפקיד תורן מים אחראי על זיקוק של מים לצורך הפעלת התחנה עד ליום 1.1.2017.

ד. במסגרת עבודתו התובע היה מפעיל את המדליקות שאחראיות לבערה של הדוד לצורך חימום המים ויצור הקיטור להפעלת הטורבינות ובנוסף הוא היה מנקה גם את המדליקות מסתימות של מזוט וסולר, סגירת ברזים ושסתומים, הוספת חומרים כימיים שונים כתוספת למים.

ה. בתפקידו האחרון של התובע כתורן מים, הוא היה מגיע לעבודה ובודק אם קיים צורך לבצע ריענון עם חומרים כימיים ובמסדר מים ואם כן קיים צורך בריענון אז התובע מוסיף כימיקלים שונים למכלים מסוג סודה קאוסטית וחומצה מלחית.

ו. במסגרת עבודתו של התובע היומיומית הוא היה חשוף לחומרים המסוכנים הבאים: הידרזין, פוספט, אסבסט, היפוכלוריט, חומצה מלחית, סודה קאוסטית, אנטיסקאלנט, סולר, מזוט. בנוסף התובע היה חשוף לגזים רעילים וחומציים מסוגים שונים כמו תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן לדוגמא: CO2, SO4, SO2, CO, NOX.

ז. מצבו הבריאותי של התובע כעולה מהחומר הרפואי".

1. במאמר מוסגר יצוין כי העובדות נשוא החלטת המינוי נקבעו לאחר שהמשיב הגיש ביום 15.9.19 רשימת עובדות מטעמו, והמוסד בהודעתו מיום 28.12.20 הסכים למינוי המומחה על יסוד תשתית זו למעט מחלוקת (שאינה מעניינה של ערעור זה) ביחס לחשיפה לשני חומרים. בית הדין בהחלטתו מיום 17.1.21 הכריע במחלוקת שנפלה ומינה כאמור את המומחית הראשונה. יצויין כי בשים לב להשתלשלות עניינים זו לא נדרש בית הדין לקיים דיון הוכחות.
2. המומחית הראשונה קבעה כי קיים קשר סיבתי בין סרטן שלפוחית השתן, בו לקה המשיב, לבין חשיפתו לגזים במהלך עבודתו. בגוף חוות הדעת ציינה המומחית כך:

" מסקירת החומרים המסוכנים אליהם נחשף התובע לפי סעיף ו' לא נמצא אף גורם כמסרטן וודאי לסרטן שלפוחית השתן.

...

סולר ומזוט – פליטות מנועי דיזל גורמים בוודאות לסרטן הראות. מחקרים אפידמיולוגיים תורמים לעשות [כך במקור – ח.א.ג] לקשר חיובי בין חשיפה לפליטות מנועי הדיזל והסיכון לסרטן שלפוחית השתן.

...

מבין הגורמים לעיל המסרטנים הם אסבסט וחומצות חזקות אשר אינם יודעים כגורמים וודאיים מסרטנים לסרטן שלפוחית השתן. דיזל גורם מסרטן לראות עם קשר חיובי לסרטן שלפוחית השתן. בסקר ספרות עדכני בחנתי 3 מחקרי מקרי בקורת שפורסמו לאחר קביעת ה IARC מ 2012 לגבי הקשר בין חשיפות לפליטות דיזל לבין סרטן שלפוחית השתן. מחקרים אלה תומכים אף הם בקשר החיובי. נמצא סיכון עודף בין חשיפה לריכוזים גבוהים של דיזל ומעל 10 שנים, יש לציין כי חלק מהתוצאות ללא מובהקות סטטיסטית...

לפי אתר רשם הסרטן בישראל היארעות של סרטן שלפוחית השתן בגברים מתחת לגיל 60 קיים בשיעור של מחצית מאשר בגילאי 60 ומעלה.

מעיון בעובדות, ברשומה הרפואית ובספרות המקצועית נסיבות חשיפתו הייחודית של התובע מלמדות כי לא קיים גורם וודאי לסרטן שלפוחית השתן בו לקה. אצל התובע - לא נמצא סיכון ייחודי לחלות בסרטן שלפוחית השתן. לנוכח עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לדיזל עלולה להיות קשורה לסרטן שלפוחית השתן בו לקה גם בהיעדר קביעה מובהקת של IARC קיימת אפשרות למחלת התובע על רקע חשיפתו התעסוקתית. למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל. לנוכח המקרה הייחודי של סרטן שלפוחית שתן באדם לא מעשן בן 56, לא ניתן לשלול תרומה אפשרית של העבודה על מצבו הרפואי" (ההדגשה שלי-ח.א.ג).

בהמשך לכך סיכמה המומחית כי "על בסיס הנתונים שהועברו לעיוני ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין סרטן שלפוחית השתן"; כי "ניתן להניח כי המנגנון המתואר הביא לפגיעה", וכי "לעבודת התובע השפעה משמעותית על התפתחות מחלתו על פי הפסיקה בשיעור של 20%".

1. ביום 5.5.21 הגיש המוסד בקשה לשאלות הבהרה, ובין היתר בקש לשאול (סעיף 2):

"(א) האם ניתן לקבוע בוודאות כי היתה חשיפה לאדי שריפה של גזי דיזל או מזוט.

(ב) האם סביר שתהיה פליטה של גזי דיזל מטריבונות המחוברות לארובות גבוהות במיוחד (עד כדי מאות מטרים)?

(ג) האם חשיפה כזו, במידה והיתה קיימת, יכולה להיות תוצאה של תקלות טכניות בלבד? אם כן, לאלו פרקי זמן?

(ד) האם סביר כי לא בוצעו ניטורים סביבתיים בחברת חשמל?

(ה) האם לא נכון היה לקבל דוחות ניטורים בעמדת עבודתו של התובע על מנת לבסס את חוות הדעת?

..."

1. המשיב התנגד לשאלות אלה, שכן מדובר בשאלות עובדתיות ולא רפואיות. מקומן, כך נטען, לכל היותר בסיכומים, ו אין זה מתפקיד המומחית לקבוע עובדות אחרי קביעתן על ידי בית הדין. בית הדין בהחלטתו מיום 10.6.21 דחה את הבקשה לשאלות הבהרה בקובעו:

"אכן, כל תתי השאלות נוגעות לתשתית עובדתית אשר לא נטענה על ידי הנתבע, לא הוכחה וגם לא הוסכמה בין הצדדים וממילא לא הועברה למומחית במסגרת החלטת המינוי. משכך, שאלה זו לא תופנה למומחית ".

 

1. על יסוד חוות הדעת של המומחית הראשונה הכיר בית הדין האזורי בפסק דינו הראשון בסרטן שלפוחית השתן כפגיעה בעבודה.
2. על פסק הדין הראשון הגיש המוסד ערעור. במסגרת הערעור נטען כי לא ניתן היה לקבל את התביעה על סמך חוות דעתה של המומחית בהיותה הססנית וספקולטיבית. עוד נטען, בין היתר, " לאור דבריה של המומחית בדבר קיומו של קשר סיבתי חיובי רק בחשיפה לריכוזים גבוהים מעל 10 שנים והיות ובמקרה דנן היקף החשיפה לא היה ברור, המערער סבור כי קיים צורך בהבהרת קביעתה כי קיים קשר סיבתי מעל 50% במקרה הנדון" (סעיף 15 להודעת הערעור). עוד הלין המוסד על כך שבקשתו לשאלות הבהרה נדחתה. בהסכמת הצדדים הוחזר התיק לבית הדין האזורי למינוי מומחה נוסף מתחום הרפואה התעסוקתית על סמך אותה תשתית עובדתית. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי לרשימת החומרים המופיעים בהחלטה על מינוי מומחה, יתווסף החומר טריכלוריאתילן (עבל 35941-10-21).
3. בעקבות כך מונתה דר' דורית וינברג, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית כמומחית מטעם בית הדין (להלן: המומחית השניה). המומחית השניה סברה כי " למרות גילו הצעיר יחסית של התובע בעת גילוי מחלתו והעובדה שלא עישן העלו חשד לסיבה תעסוקתית. עם זאת החומרים אליהם נחשף על פי עובדות המקרה אינם חשודים כגורמים לסרטן שלפוחית השתן ולפיכך איני מוצאת סבירות של 50% לפחות לקשר בין מחלתו לחשיפתו התעסוקתית". בהמשך חוות הדעת ובזיקה לסעיף 2(ד) להחלטת המינוי ציינה המומחית השניה כי "... כפי שציינתי בחוות הדעת, אדי המזוט והסולר אינם מסרטנים חשודים או מוכחים לסרטן שלפוחית השתן. קיים חשד לקשר בין חשיפה לתוצרי שריפת מנועי דיזל וסרטן שלפוחית השתן ולא לאדים של החומרים עצמם". למומחית הועברה חוות הדעת של המומחית הראשונה והיא נשאלה אם לאור חוות דעת זו ובהתחשב בחשיפה המשולבת לטריכלורואתילן ואדי פליטת דיזל, האם יש בכך כדי לתרום משמעותית להתפתחות סרטן שלפוחית השתן אצל המשיב, ולכך השיבה:

"קראתי את חוות דעתה של דר' קרין ציקל. עם זאת כפי שציינתי טריכלורואתילן אינו מסרטן מוכח או חשוד לסרטן שלפוחית השתן, ומעובדות המקרה לא עולה כי התובע היה חשוף לפליטות שריפה של מזוט וסולר (פליטות המשתחררות מהארובות) אלא לחומרים עצמם טרם השריפה. לפיכך אין שינוי בחוות דעתי" (ההדגשה שלי-ח.א.ג).

1. בהמשך הפנה בית הדין מיוזמתו למומחית השניה שאלת הבהרה שזו לשונה:

"המומחית מופנית לסעיף ד' בהחלטת המינוי לפיה "במסגרת עבודתו התובע היה מפעיל את המדליקות שאחראיות לבערה של הדוד לצורך חימום המים ויצור הקיטור להפעלת הטורבינות ובנוסף הוא היה מנקה גם את המדליקות מסתימות של מזוט וסולר, סגירת ברזים ושסתומים, הוספת חומרים כימיים שונים כתוספת למים".

בהתאם להחלטת המינוי, נחשף התובע לאדי פליטת סולר ומזוט מהמדליקות והדוודים. האם נכון לומר כי החשיפה לאדי שריפת הסולר והמזוט הינה גורם מסרטן לסרטן שלפוחית השתן?

תשומת לב המומחית כי התובע נחשף לחומרים הן בהפעלת המדליקות והן בניקוי המדליקות לאחר הבערה.

האם בכך התובע לא נחשף לתוצרי שריפה של מנועי דיזל?"

1. המומחית השניה השיבה כדלקמן (ההדגשה שלי-ח.א.ג):

"אדי פליטת סולר ומזוט מהמדליקות והדוודים אינם תוצרי שריפה של מנועי דיזל. אלו שתי חשיפות שונות. אדים נפלטים מסולר ומזוט בצורתם הגולמית ואילו עשן של מנועי דיזל נוצר בעת תהליך השריפה של החומרים ואמור להיפלט מהארובות. איני יודעת איך בנוי מקום העבודה ואיך מבוצע תהליך ההדלקה של המדליקות והדוודים, והאם העובד נמצא במקום בו יש פוטנציאל חשיפה לתוצרי שריפה. הסתמכתי על עובדות המקרה, שם צויין כי היה חשוף לסולר ומזוט ולא לתוצרי השריפה שלהם. כפי שציינתי בחוות הדעת, אדי המזוט והסולר אינם מסרטנים חשודים או מוכחים לסרטן שלפוחית השתן. לציין כי גם לגבי תוצרי שריפה של מנועי דיזל הקשר הקיים בין חשיפה לסרטן שלפוחית השתן הינו בדרגת חשד, ולא קשר מוכח. כפי שניתן לראות בטבלה של IARC המופיעה בחוות דעתי, תוצרי שריפה של מנועי דיזל הינם ברשימת החומרים המוגדרים כבעלי עדות מוגבלת – Agents with limited evidence in humans לגבי סרטן שלפוחית השתן".

פסק הדין מושא הערעור

1. לאחר היאסף החומר נתן בית הדין האזורי את פסק דינו, ובגדרו קבל את התובענה שהגיש המשיב. בית הדין ציין כי השאלה העומדת להכרעה היא באיזה מצב היו הסולר והמזוט בשעה שהמשיב נחשף אליהם? בית הדין שב וציטט את סעיף 2(ד) להחלטת המינוי ולאורה קבע כי "משמע, בעת הפעלת המדליקות וניקיונן – נחשף התובע גם לתוצרי השריפה של המזוט והסולר, אשר נותרו במדליקות ולא רק לאדים של חומרים אלה". נוכח קביעה זו העדיף את חוות דעתה של המומחית הראשונה.
2. בהמשך קבע בית הדין האזורי (סעיפים 16-18 לפסק הדין) כך:

"..... לאחר שעיינו שוב בשתי חוות הדעת שבפנינו ובסיכומי הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל וזאת משני נימוקים:

הנימוק האחד הוא, שעסקינן בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה והטענה היא שהתובע נחשף מידי יום, במשך כ-365 ימים בשנה, כאשר מידי יום הוא עובד לפחות משמרת אחת בת 8 שעות ועל פי התשתית העובדתית הוא גם עבד 2 משמרות ביום עבודה, והכל לפחות משנת 1987 עד 2004 (ראו ס' ב' לחוות דעת המומחית) (ס' 2(ב) להחלטת המינוי) לתוצרי שריפה של סולר ומזוט. כאשר בכל פעם, החשיפה גורמת לנזק קטן עד להופעת המחלה של סרטן שלפוחית השתן (דר' ציקל שלום אישרה את קיום מנגנון המיקרוטראומה בתשובתה לשאלה ג' בעמ' 6 לחוות דעתה).

בבל (חי) 19029-04-18 שמעון מנדיל – המוסד לביטוח לאומי (24.8.2020) קבעה המומחית כי PAH היא "קבוצה של 100 כימיקליים שונים שנוצרים בעקבות שריפה לא מלאה של חומרים שונים כגון דלק, גז, פחם, זבל וחומרים אורגניים כמו בשר. חלק מה-PAH ידועים כמסרטנים וודאיים וחלקם חשודים כמסרטנים" ועוד קבעה כי ה-PAH גורם לסוגי סרטן כמו סרטן עור, סרטן ריאה, סרטן שלפוחית השתן וגידולים של מערכת העיכול. מהויקיפדיה עולה כי PAH הוא פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים, אשר נגרמים מבעירה של, בין היתר, דיזל וחלקם נחשבים לקרצינוגנים (גורמים מסרטנים).

הנימוק השני, הוא שבפנינו שתי חוות דעת המגיעות למסקנות שונות, כאשר ההבדל ביניהן הוא שדר' ציקל שלום מתייחסת לתנאי העסקת התובע ולמאפייניו האישיים: מדובר באדם צעיר שאינו מעשן ובמובן זה אין לו גורמי סיכון אחרים. בנסיבות אלה אנו מוצאים הצדקה להעדיף את חוות הדעת המטיבה עם התובע (עבל (ארצי) 61433-06-21 נתן כהן - המוסד לביטוח לאומי (1.3.2022)) ולכן אנו מקבלים את חוות דעתה של דר' ציקל שלום".

1. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי מופנה הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים בערעור

1. לטענת המוסד שגה בית הדין במסקנתו ובנימוקיו. במסגרת פסק הדין ציין בית הדין כי המומחיות חלוקות ביחס למצב הצבירה של הסולר והמזוט ולכן השאלה היא באיזה מצב היו אלה עת נחשף אליהם. בית הדין קבע קביעה עובדתית לפיה המשיב נחשף לתוצרי הבעירה של המזוט והסולר, אולם המדובר בקביעה עובדתית שלא הוכחה ולא הובאו לגביה ראיות, כפי שקבע בית הדין בהחלטתו מיום 10.6.21 בה לא התיר למוסד לשאול שאלות הבהרה בנושא בשל אופיין העובדתי ומשמושא השאלה לא הוכח. חשיפה לאדים הנפלטים מסולר ומזוט בצורתם הגולמית שונה מחשיפה לעשן מנועי דיזל הנותר כתוצאה מתהליך השריפה של החומרים האמורים ואמור להיפלט מהארובות. המומחית השנייה ציינה כי המשיב נחשף לאדי חומרי הגלם, ולא לתוצרי הבעירה. לא בכדי עובדה זו לא הועברה לשתי המומחיות, שכן היא לא נקבעה בתשתית העובדתית, בה לא הוזכרו דיזל, או חשיפה לפליטת תוצרי שריפה כלשהם. קביעתו של בית הדין בדבר קיום ממצא עובדתי בסוגיה אינה עולה בקנה אחד עם החלטתו מיום 10.6.21. אין להסיק מניקיון המדליקות חשיפה לתוצרי הבעירה. בנוסף, מהודעות המשיב למוסד עולה כי פעולות אלה בוצעו על ידי המשיב לכל המאוחר עד שנת 1992, עת היה עוזר. בנוסף, ניקוי המדלקה, כך נטען, ארך כחצי שעה למשמרת, ובכל מקרה לא פורט ריכוז החומרים אליהם נחשף. לא ניתן להשעין את ההכרעה על חוות דעתה של המומחית הראשונה, שכן חוות דעתה הססנית, כוללת השלמות עובדתיות בשל החסר העובדתי, ולמוסד לא ניתנה האפשרות לשאול אותה שאלות הבהרה. יש להעדיף את חוות דעתה של המומחית השניה, שהינה מפורטת, עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית ממנה עולה כי היה חשוף לחומרי הגלם, ולא הוזכרה חשיפה לתוצרי הבעירה. מכל מקום, על פי חוות דעתה של המומחית השניה ממילא אין המדובר בקשר מוכח אלא בדרגת חשד בלבד, כשבטבלת ה IARC מוגדרים תוצרי הבעירה כבעלי עדות מוגבלת ביחס לסרטן שלפוחית השתן. העדפת חוות הדעת המטיבה עם המבוטח היא כאשר חוות הדעת שקולות, ואילו במקרה דנן אין המדובר בחוות דעת שקולות. ממילא בנסיבות הענין בהחלטה על מינוי מומחה נוסף בעקבות פסק הדין הראשון מקופלת ההנחה שנפלו פגמים בחוות הדעת של המומחית הראשונה.
2. לטענת המשיב המדובר בערעור עובדתי וכי השלב להגשת ערעור על החלטת העובדות (אשר ניתנו בהסכמת המערער) היה במסגרת הגלגול הקודם, הוא הערעור הראשון אותו הגיש המוסד על פסק הדין. כיום משעברו למעלה משנתיים מיום מתן פסק הדין הראשון ושעה שהמערער לא חלק על המסכת העובדתית במסגרת הערעור הראשון וביקש כי ימונה מומחה רפואי נוסף בלבד, אין מקום להישמע לטענותיו אלו ועסקינן בעובדות חלוטות. עוד מוסיף המשיב וטוען כי אין לקבל את עמדת המערער לפיה נדרשת חשיפה למסרטן וודאי וגם חשיפה למסרטנים אפשריים מקימה קשר סיבתי. בתוך כך הפנה המבקש לעבל (ארצי) 38687-04-19‏ המוסד לביטוח לאומי - לאה בונשטיין‏ (19.1.20), שם ציטט בית הדין מפסק דינו של בית המשפט העליון לפיו " על בית-המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת ודאות שהיא מעבר ל-50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשת לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת הסתברות של 51%, אינה נחשבת כהוכחה כלל. לשם כך, על בית-המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם, ורמות ההוכחה אליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות...". עוד טען המשיב כי למעשה המומחית השניה היא זו שחרגה מן העובדות לפיהן המשיב נחשף לפליטת דיזל. טענה נוספת היא כי חוות דעת המומחית הראשונה אינה הססנית, ולא נוקטת במושגים חמקניים או ספקניים. מכל מקום, נטען כי ספק צריך לפעול לטובת המבוטח.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ואת כלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו במובן זה שהענין יוחזר לבית הדין האזורי. זאת, לשם השלמת הבירור העובדתי הנדרש הן בהיבט עצם החשיפה לתוצרי הבעירה והן בהיבט היקפה (במונחי זמן וריכוז החשיפה). ואלה נימוקיי:
2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם בסעיף 2(ד) לתשתית העובדתית נקבע כי המשיב נחשף לתוצרי הבעירה או שעניינו של הסעיף הוא בחשיפה לחומרי הגלם בלבד. למען הנוחות אזכיר כי בסעיף 2(ד) נקבע כך:

"במסגרת עבודתו התובע היה מפעיל את המדליקות שאחראיות לבערה של הדוד לצורך חימום המים ויצור הקיטור להפעלת הטורבינות ובנוסף הוא היה מנקה גם את המדליקות מסתימות של מזוט וסולר, סגירת ברזים ושסתומים, הוספת חומרים כימיים שונים כתוספת למים".

1. לטעמי, העובדה שנקבעה בסעיף 2(ד), שעניינה הפעלת המדליקות וניקוין, מתייחסת לחשיפה לחומרי הגלם הדרושים לפעולת ההדלקה, וביחס לתוצרי הבעירה היא שותקת. קביעה זו מיוסדת בראש ובראשונה על לשון סעיף 2(ד), אשר אין בה עיגון לשוני לחשיפה לתוצרי הבעירה. זאת ועוד. הכרעתו של בית הדין במחלוקת העובדתית נעשתה בפסק הדין על דרך ההיסק מנוסח עובדה 2(ד) המצוטטת לעיל תוך שימוש במילה " משמע". אולם, להיסק זה אין עיגון בלשון סעיף 2(ד) המצוטט לעיל, ולכן מעורר קושי. עוד אחדד כי במקרה דנן לא נתקיים הליך הוכחות, אלא המשיב הציע רשימת עובדות מטעמו, אשר המוסד הסכים להן, ולכן לא ניתן לייחס היסק זה להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין האזורי מן המארג הראייתי שנפרש בפניו. למעשה, ההיסק נסמך על הדרך בה המומחית הראשונה פירשה את העובדות המוסכמות, וגם בכך יש קושי, שכן למומחה תפקיד בהיבט הרפואי ואין הוא מקור להשלמת תשתית עובדתית שותקת (ומכל מקום המומחיות הרפואיות נחלקו בסוגיה זו). כמו כן, בהחלטה מיום 10.6.21, הדוחה את הבקשה לשאלות הבהרה בנוגע להיקפי החשיפה לתוצרי הבעירה שראתה המומחית הראשונה לנגד עיניה, נימק בית הדין את החלטתו בכך ש"כל תתי השאלות נוגעות לתשתית עובדתית אשר לא נטענה על ידי הנתבע, לא הוכחה וגם לא הוסכמה בין הצדדים וממילא לא הועברה למומחית במסגרת החלטת המינוי" (ההדגשה שלי-ח.א.ג). לבסוף, גם העובדה שכל אחד מהמומחיות הרפואיות הבינה את התשתית העובדתית באופן שונה מצביעה על קיומו של חסר אובייקטיבי אותו כל אחת מהמומחיות מילאה כהבנתה הסובייקטיבית. לאור האמור יש לטעמי קושי במסקנתו של בית הדין האזורי כאילו התשתית העובדתית המוסכמת התייחסה גם לענין החשיפה לפליטת הבעירה להבדיל מהחשיפה לחומרי הגלם הדרושים לפעולת ההדלקה.
2. עם נפול ההנחה כי התשתית העובדתית כוללת קביעה לפיה המשיב נחשף לפליטת הבעירה נופלות גם שתי הנמקותיו המרכזיות של בית הדין האזורי. ההנמקה הראשונה, מבוססת על האמור בסעיף 2(ב) לתשתית העובדתית, ואולם סעיף זה מבטא את מסגרת עבודתו הכללית של המשיב, ואין בו בפני עצמו כדי ללמד על חשיפה לתוצרי הבעירה או היקפה. ההנמקה השניה מניחה כי שתי חוות הדעת שקולות, ולכן הועדפה חוות דעתה של המומחית הראשונה. קביעה זו מעוררת קושי. " כידוע, עת מונחות לפני בית הדין שתי חוות דעת עליו לבחון כל אחת מהן ולהכריע מה הוא המשקל שיש ליתן להן, והכלל של העדפת חוות הדעת המטיבה חל רק כאשר מדובר בשתי חוות דעת שקולות" (מתוך עבל 45213-07-23 אליבינה ריפס – המוסד לביטוח לאומי (23.12.23), וההפניות שם). בית הדין האזורי לא ערך ניתוח של כל אחת מחוות הדעת, אלא שב ואימץ את חוות הדעת של המומחית הראשונה מבלי להתייחס לחוות הדעת הנוספת. זאת ועוד, נוכח המחלוקת העובדתית – האם הייתה אם לאו חשיפה לתוצרי בעירה וככל שהיתה מה היה היקפה – לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחית הראשונה כל עוד לא תוכרע המחלוקת האמורה. בנוסף, לטעמי בחינת חוות הדעת של המומחית הראשונה, כשהיא עומדת לעצמה מעוררת קשיים שאינם מאפשרים אימוצה. המומחית הראשונה סברה כי על פי התשתית המחקרית-מדעית למשך החשיפה (עשר שנים) וריכוזה (גבוהה) יש רלבנטיות. אולם, משלא נקבעו בתשתית העובדתית נתונים ביחס לכך מילאה המומחית הראשונה את החלל העובדתי באמצעות "חזקה" שיסודותיה לא ברורים, וכלשונה "למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל" (ההדגשה שלי-ח.א.ג). השלמה זו מעוררת קושי, וגם מטעם זה קשה לומר כי חוות הדעת שקולות.
3. לכאורה, לאור שתיקת העובדות המוסכמות בנוגע לחשיפה לפליטת הבעירה, ומששתי המומחיות מסכימות כי חשיפה לחומרי הגלם, כשלעצמה, אינה מבססות זיקה סיבתית לסרטן שלפוחית השתן - ניתן היה לדחות את התובענה שהגיש המשיב. אולם, על מנת לאפשר מיצויה של הזכות הסוציאלית בשים לב לעמדתה של המומחית הראשונה, ועל אף חלוף הזמן, יש לטעמי לאפשר השלמתה של התשתית העובדתית בהיבט החשיפה לפליטת הבעירה והיקפה, כפי שארחיב להלן.
4. מחוות דעתה של המומחית הראשונה, אשר הצורך בהתייחסות לחשיפה לפליטת הבעירה, עולה כי עצם החשיפה והיקפה מהווים נתונים רלבנטיים לצורך בחינת קיומה של זיקה סיבתית. המומחית הראשונה ציינה בחוות דעתה כי המחקרים המאוחרים עליהם היא נסמכת הצביעו על סיכון לפתח סרטן שלפוחית השתן עקב סיכון הכרוך בהיקף חשיפה במונחי זמן וריכוז החשיפה, וכלשונה בחוות הדעת " נמצא סיכון עודף בין חשיפה לריכוזים גבוהים של דיזל ומעל 10 שנים, יש לציין כי חלק מהתוצאות ללא מובהקות סטטיסטית". מששאלת היקפה החשיפה בעלת רלבנטיות להכרעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לפליטת הדיזל (ככל שהיתה כזו) לבין סרטן שלפוחית השתן יש לערוך את הבירור העובדתי הנדרש. זאת, הן בנוגע לעצם החשיפה לתוצרי הבעירה והן בנוגע להיקפה, ככל שהיתה כזו, מבחינת משך החשיפה (קרי, שנות העבודה בשים לב לתפקידים השונים שמילא בחברת החשמל; תדירות המשמרות; ופרק הזמן בו נחשף בכל משמרת) ומבחינת ריכוז החשיפה (גבוה או נמוך). ערה אני כי המדובר בהשלמת בירור עובדתי, על כל הכרוך בכך, ואולם לטעמי אין מנוס מכך. בעבל (ארצי) 48120-06-21‏ ‏ ויקטור אביב - המוסד לביטוח לאומי‏ (27.3.22) ציינתי בהקשר לרטט - ורוח הדברים יפה גם לענייננו - כי (סעיף 20):

" מומחה רפואי הוא איש מדע, הזקוק לשם מתן חוות דעתו לתשתית עובדתית עשירה ככל הניתן, הכוללת פירוט נתונים כמותיים. עמימות הנתונים העובדתיים עלולה להביא לעמימות חוות הדעת באופן שיצריך שאלות הבהרה על כל הטרחה הכרוכה בכך והשקעת זמן שיפוטי יקר".

1. חסר בנתונים רלבנטיים פוגע באינטרס הציבורי בקבלת החלטה מושכלת תוך מזעור הסיכון לטעות. בנוסף, תשתית עובדתית שאינה בהירה דיה עלולה להביא לריבוי שאלות הבהרה או ריבוי ערעורים הנובעים מעמימותה של התשתית העובדתית. עקב כך עלול להיפגע אינטרס היעילות, כשהדרך שנדמתה לקצרה הפכה לארוכה. משכך, השלמתה של התשתית העובדתית צריכה ככלל לחבוק את כלל הנתונים הרלבנטיים ולא רק את חלקם.
2. זה המקום להתייחס לטענת המשיב לפיה הוחמץ המועד לערער על סעיף 2(ד) לתשתית העובדתית, שכן היה לעשות זאת במסגרת הערעור הראשון. לטעמי, דין טענה זו להידחות, וזאת משני טעמים: ראשית, לשיטתי הוראת סעיף 2(ד) שותקת ביחס לחשיפה לתוצרי הבעירה, ולכן לא חלה על המוסד החובה הדיונית לדייק נתון שאינו נכלל ברשימת העובדות המוסמכות, ואשר המומחית הראשונה היא שהעלתה אותו לראשונה בחוות דעתה. שנית, מעיון ברשימת שאלות ההבהרה שבקש המוסד להפנות למומחית הראשונה ביום 5.5.21 בקש המוסד לאתגר את הנחותיה העובדתיות של המומחית, ובית הדין דחה בהחלטתו מיום 10.6.21 את בקשתו. בהמשך לכך, אחד מנימוקי הערעור הראשון נגע לצורך בהבהרת קביעתה של המומחית הראשונה בדבר קיומו של קשר סיבתי במקרה הנדון וזאת "לאור דבריה של המומחית בדבר קיומו של קשר סיבתי חיובי רק בחשיפה לריכוזים גבוהים מעל 10 שנים והיות ובמקרה דנן היקף החשיפה לא היה ברור" (סעיף 15 להודעת הערעור הראשונה). הנה כי כן, בהיבט הדיוני המוסד בקש לאתגר את המסד עליו השתיתה המומחית הראשונה את קביעתה. העובדה שבהסכמת הצדדים התקבל הערעור כך שפסק הדין הראשון בוטל ומונה מומחה נוסף, אינה יכולה להיזקף לחובת המוסד.
3. מטענת המשיב משתמעת טענה נוספת לפיה לאור התמשכות ההליך והסכמת המוסד לעובדות שהוא עצמו (המשיב) הציע מושתק המוסד מלבקש דיוקה של התשתית העובדתית בהיבט עצם החשיפה והיקפה. משני הטעמים לעיל איני סבורה כי נפל פגם בהתנהלות המוסד עת המדובר בנתון (חשיפה לפליטת הבעירה) שהתשתית העובדתית שותקת לגביה, והמומחית הראשונה היא שהעלתה אפשרות זו בחוות דעתה, ובכל מקרה המוסד בקש לאתגר את קביעת המומחית הראשונה בדרך של שאלות הבהרה ובנימוקי הערעור הראשון.
4. לאור כל האמור , יש לטעמי להחזיר את הענין לבית הדין האזורי לשם השלמת הבירור העובדתי הנדרש בהיבט עצם החשיפה לתוצרי הבעירה וככל שייקבע שהיתה חשיפה כאמור גם בהיבט היקפה במונחי זמן וריכוז החשיפה. בית הדין יקבע את סדרי הדין להשלמת הבירור העובדתי הנדרש, וככל שיעלה קושי בהתחקות אחר מתכונת העבודה בשנים הרלבנטיות ניתן יהא לשקול, במידת הצורך ולאחר שמיעת עמדות הצדדים בקשר לכך, להיעזר בגהותן. בהתאם לתוצאת הבירור העובדתי, ובראי עמדות הצדדים, יחליט בית הדין האזורי כמיטב חוכמתו בדבר המשך ההליכים לרבות – וככל שיעלה הצורך - אם להפנות שאלות הבהרה למומחיות או למנות מומחה נוסף. בשים לב למועד הגשת התובענה מצופה כי לבירורה תינתן עדיפות, והכל בכפוף לאילוצי יומנו של בית הדין האזורי.
5. סוף דבר - לו תישמע דעתי הערעור מתקבל בחלקו כך שפסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל והענין יוחזר לבית הדין האזורי לשם השלמת התשתית העובדתית. בנסיבות הענין משהמדובר בתשתית עובדתית ששתקה ביחס לפליטת הבעירה, ומשזו גובשה בהסכמה, ומהטעמים שפירטתי אני סבורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. עיינתי בחוות דעתה של חברתי השופטת חני אופק גנדלר, אך דעתי שונה. לטעמי יש לאשר את תוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי, ואין הצדקה להסיג את ההליך לשלב הראשוני של בירור התשתית העובדתית לאחר שש שנות התדיינות תוך פריצה של העובדות המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים. להלן אפרט טעמיי בקצרה.

ההסכמה הדיונית ומשמעותה

2. כפי שעולה מתיאור ההשתלשלות העובדתית על ידי חברתי, הצדדים הגיעו בהליך זה להסכמה דיונית שעניינה מינוי מומחה רפואי על סמך עובדות מוסכמות. בהתאם גובשו העובדות על ידי באי כוח הצדדים עוד בשנת 2019, לפי מיטב שיקול דעתם המקצועי ועל סמך כלל חומר התיק כפי שעמד לפניהם, תוך שהתבקשה מעורבות בית הדין בקשר לנקודה ספציפית אחת שנותרה במחלוקת (ואינה עוד במחלוקת כיום). תהליך זה של גיבוש עובדות מוסכמות הוא פרקטיקה מקובלת בתיקים המתנהלים בבית הדין לעבודה מול המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם נקבעו לגביו במהלך השנים מספר כללים פסיקתיים. בראש ובראשונה הובהר כי עובדות מוסכמות הן למעשה הסכמה דיונית, ככל הסכמה דיונית אחרת אליה רשאים צדדים להגיע במסגרת התדיינות משפטית, ומתוך נקודת מוצא זו יש לבחון בקשה של צד לחזור בו מהסכמתו. כפי שהבהיר השופט (כתוארו אז) אילן איטח:

" אין חולק כי הצדדים רשאים להגיע להסכמות דיוניות בקשר לניהול ההליך, בסוגיה ראייתית ואף להסכים על התרחשות או אי התרחשות עובדה זו או אחרת. הצדדים אף רשאים להגיע להסכמות בקשר לאופן סיום ההליך כולו (הסכמות הצדדים יכונו להלן - ההסכמה הדיונית).

כאשר ההסכמה הדיונית מקבלת מאת בית הדין תוקף של החלטה או של פסק דין, משלבת ההסכמה הדיונית בנוסף ליסוד ההסכמי גם יסוד של החלטה. הדרך ל"ביטול" ההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה נגזרת מהיסוד אותו מבקשים לתקוף: אם נפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בדרך מתן התוקף - הדרך היא הגשת ערעור; ואם נפל פגם ביסוד ההסכמי, אין מקום לערעור והדרך הנכונה היא תקיפת יסוד ההסכמה. במקרה שלפנינו הטענה היא שנפל פגם בהסכמה - טעות לגבי העובדות המוסכמות. לפיכך, הדרך היתה לפנות לבית הדין בבקשה לביטול ההסכמה הדיונית...

כבר נפסק כי בנסיבות מסוימות וברשות בית הדין רשאי צד לחזור בו מההסכמה הדיונית. הגישה המקובלת היא שעל אף שמדובר למעשה בחוזה בין הצדדים שדיני החוזים חלים עליו, מדובר בחוזה מסוג מיוחד שחלים עליו כללים נוספים ולא רק אלו של חוק החוזים, ועניינם עשיית משפט צדק. לפיכך נקבע כי אין לנהוג בהסדרים דיוניים כב"מיטת סדום", אלא יש לראותם כמכשיר לייעול עשיית המשפט בלא נוקשות מופרזת, תוך בחינת כל מקרה לנסיבותיו. ההלכות הנ"ל חלות גם בבית הדין לעבודה וגם בתובענות כלפי המוסד לביטוח לאומי.

גם בית הדין לעבודה התיר במקרים מתאימים לחזור מהסכמה דיונית. בבואו לבחון חזרה מהסכמה דיונית על בית הדין לתת דעתו מחד גיסא לחיוניות של התיקון לעשיית משפט צדק, ומאידך גיסא גם לשלב בו מועלית הבקשה ולהתנהלות הדיונית"

(עב"ל (ארצי) 40914-12-11 עזרא מנצורה - המוסד לביטוח לאומי (9.10.12) והאסמכתאות שם; הערות השוליים נמחקו).

3. בהתאם נקבע כי ככלל אין לאפשר תיקון בדיעבד של עובדות מוסכמות, וביתר שאת לאחר שכבר ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי. הלכה זו מוחלת מזה שנים רבות בבתי הדין הן כאשר המבוטח מבקש זאת (וראו למשל בעב"ל (ארצי) 12338-06-10 אשר חמו - המוסד לביטוח לאומי (23.2.12) ובר"ע (ארצי) 36427-12-21 סהר ידידיה - המוסד לביטוח לאומי (29.1.22)), והן כאשר המוסד הוא שעותר לכך (ראו למשל בדב"ע (ארצי) לח/0-64 יוסף טבצ'ניק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י' 26 (1978), בו הודגש כי " אין המוסד יכול להתנער בנקל, אם בכלל, מהסכמתו-הודאתו, ובכך אין מצבו שונה ממצבו של כל מתדיין", וכן בעב"ל (ארצי) 20750-04-21 אנה מרגרט כהן - המוסד לביטוח לאומי (17.11.21)).

בד בבד הובהר כי " כלל זה אינו מוחלט, וייתכנו מצבים שבהם יש מקום לאפשר את השלמת התשתית העובדתית. כך, כאשר מתברר כי לצורך מתן חוות דעתו של המומחה הרפואי נדרשת התייחסות להיבט ספציפי של התשתית העובדתית, אשר המבוטח או בית הדין האזורי לא יכול היה לצפות את חשיבותו בטרם ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי" (עב"ל (ארצי) 18992-01-19 יעקב לרר - המוסד לביטוח לאומי (5.4.20), להלן: עניין לרר, וכן בבר"ע (ארצי) 37333-09-14 אלינור בידרמן - המוסד לביטוח לאומי (4.8.15) ובר"ע (ארצי) 53509-05-21 חנוך ידייב - המוסד לביטוח לאומי (30.5.21)).

4. במקרה שלפנינו, העובדות המוסכמות גובשו כאמור עוד בשנת 2019. אציין בקשר לכך כי מקובלת עלי הערתה העקרונית של חברתי המבוססת על ההלכה הפסוקה, בה נקבע כי " יש להקפיד שהתשתית העובדתית המוסכמת תהיה מפורטת, ותכלול את כל העובדות הרלוונטיות לצורך מתן חוות הדעת, תוך הפנייה למסמכים רלוונטיים ככל שנדרש, כדי למנוע, עד כמה שניתן, היווצרות מצב בו המומחה הרפואי אינו יכול לתת את חוות דעתו בשל חסר בתשתית העובדתית" (עב"ל (ארצי) 3714-03-13 אמה קוגן - המוסד לביטוח לאומי (4.9.16)). משמעות הדברים היא כי על העובדות המוסכמות לכלול במידת האפשר את כל המידע הדרוש באופן סביר לצורך מתן חוות דעת רפואית מדויקת ומלאה בשאלה שבמחלוקת. בד בבד, אין לפרש את הדרישה לכך באופן דווקני, שעלול להכביד על השגת הסכמות דיוניות המאפשרות ככלל סיום מהיר ויעיל יותר של ההליכים המשפטיים.

בנסיבותיו של המקרה שלפנינו מקובלת עלי הערת חברתי כי ניתן היה לנסח את העובדות באופן בהיר ומפורט יותר, שיאפשר הבנה טובה יותר של תפקידו של המשיב וחשיפותיו התעסוקתיות. עם זאת, זו ההסכמה אליה הגיעו הצדדים עוד בתחילת ניהול ההליך, מבלי שהמוסד ביקש בכל שלב - לא בבית הדין האזורי, לא בערעור הקודם שהוגש מטעמו ולמעשה גם לא במסגרת הערעור שלפנינו - לחזור בו מההסכמה הדיונית או לשנותה.

חוות הדעת מטעם המומחית הראשונה והסתמכות בית הדין האזורי עליה

5. המומחית הראשונה שמונתה, ד"ר קרין ציקל-שלום, ביססה את חוות דעתה על התשתית העובדתית שהוצגה בפניה כפי שהובנה על ידה במסגרת מומחיותה כרופאה תעסוקתית, ושוכנעה בהתבסס על מכלול הנסיבות, לרבות תיאור תפקידו של המשיב כמפעיל בתחנת כוח שנים רבות והקשר הידוע בין המחלה בה לקה לבין חשיפות תעסוקתיות, כי יש לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי, וכי השפעת העבודה היא משמעותית (תרומה העולה על 20%). המוסד אמנם טען כי חוות דעתה הססנית וספקולטיבית אך מומחי בית הדין אינם נדרשים לוודאות מוחלטת אלא לסבירות העולה על 50%. המומחים אמורים לשקלל את כלל נסיבות המקרה בהתבסס על הספרות והמחקרים כמו גם ניסיונם המקצועי על מנת לחוות דעתם בשאלה אם סביר יותר שקיים קשר סיבתי מאשר האפשרות שלא קיים קשר כזה, ומטבע הדברים קיימים מקרים בהם יש פנים לכאן ולכאן. גם כאשר קיימת התלבטות, אין משמעות הדברים כי התשובה היא "הססנית" בלשונו של המוסד באופן המצדיק שלא לאמצה. נהפוך הוא, התלבטות מסוג זה והעלאה על הכתב בשקיפות גם את צדדיו הנוספים של המטבע אך מגבירה לטעמי את משקלה של חוות הדעת הרפואית, שהרי מעטים המקרים בהם קיימות תשובות פשוטות וברורות. התלבטות עשויה לשקף ניתוח יסודי ומעמיק, גם במצב בו המחקרים אינם מספקים תשובות נחרצות ועדיין נדרש לבצע שקלול מקצועי ומושכל של ההסתברות לקיומו של קשר סיבתי.

משכך אף אין לראות פגם כלשהו בקביעת המומחית הראשונה לפיה קיים קשר סיבתי על אף שאין מחקרים שמצאו קשר סיבתי ודאי בין החומרים להם נחשף המשיב לבין מחלתו; נהפוך הוא. כפי שהודגש לעיל, אין הכרח בוודאות אלא אך בהסתברות העולה על 50%, וכבר הובהרה בפסיקה ההבחנה בין סיבתיות רפואית לסיבתיות משפטית (עב"ל (ארצי) 38687-04-19‏ המוסד לביטוח לאומי - לאה בונשטיין‏ (19.1.20)).

6. המוסד ביקש להפנות למומחית הראשונה שאלות הבהרה, ובקשתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי. ראשית אעיר כי השאלות הופנו באיחור של כשלושה חודשים ולאחר שכבר הוגשו סיכומי המשיב. המוסד גם לא טרח להגיב להתנגדות המשיב לשאלות ולנסות להסביר את הצורך בהן, על אף שניתנה לו ההזדמנות לכך. לגופם של דברים, לטעמי צדק בית הדין בקביעתו כי רוב השאלות שביקש המוסד להפנות למומחית - וביניהן השאלות אם סביר כי לא בוצעו ניטורים סביבתיים בחברת החשמל והאם לא נכון לקבל את הניטורים הסביבתיים לצורך מתן חוות הדעת - אינן שאלות שאמורות היו להיות מופנות למומחית אלא נושאים שאמורים היו למצוא את ביטוים בשלב גיבוש התשתית העובדתית על ידי הצדדים. גם השאלה שקשורה לכאורה למחלוקת הנוכחית - "האם ניתן לקבוע בוודאות כי הייתה חשיפה לאדי שריפה של גזי דיזל או מזוט" - נוסחה באופן שמקשה לאשרה שהרי כאמור לא ניתן לצפות מהמומחית ל"וודאות", ודאי בהיבט עובדתי שלא חודד דיו בתשתית העובדתית. משכך כל שצריך היה באותו שלב הוא לבקש מהמומחית להסביר ולנמק את מסקנתה המקצועית לפיה "למרות שהיקף החשיפה לא ברור, חזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות (24/7/365) נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל", או לחלופין לבקש את פתיחת המסכת העובדתית משהסתבר שאינה ברורה דיה. אף אחת מהאפשרויות הללו לא ננקטה על ידי המוסד.

המוסד אף לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לאשר את שאלות ההבהרה. משכך ניתן היה לטעמי לקבל את התביעה על יסוד חוות דעתה של המומחית הראשונה, כפי שאכן עשה בית הדין האזורי בפסק דינו הראשון.

הערעור הקודם והטענות שהועלו במסגרתו

7. במסגרת הערעור הקודם טען המוסד כי חוות הדעת של ד"ר ציקל-שלום הססנית נוכח השימוש שעשתה (אם כי לא בחלק הסיכום של חוות הדעת) בביטוי "לא ניתן לשלול"; סותרת את עצמה בהתחשב בכך שגם לגישתה אף אחד מהחומרים אליהם נחשף המשיב (כולל פליטות דיזל) לא הוכר כגורם "ודאי" לסרטן שלפוחית השתן; ולא ניתן להבין ממנה למה שוכנעה המומחית כי קיימת הסתברות העולה על 50% לקשר סיבתי בהתחשב בקביעתה כי "היקף החשיפה לא היה ברור". עוד ציין המוסד כי לא התאפשר לו לשאול שאלות הבהרה, אך הסתפק בהעלאת הטענה באופן כוללני ללא הפניה לשאלה ספציפית.

במסגרת הערעור הקודם המוסד לא ביקש אם כך את פתיחת התשתית העובדתית המוסכמת או הבהרתה ואף לא כפר, באף אחד מסעיפי הערעור הקודם או בדיון שהתקיים, בעצם חשיפתו התעסוקתית של המשיב לפליטות דיזל שהיוותה כאמור את הבסיס לפסק הדין הקודם (אלא אך טען שהיקפה אינו ברור).

8. בדיון המוקדם בערעור הקודם הסכימו הצדדים על הוספת חומר נוסף לרשימת החומרים המסוכנים להם נחשף המשיב, וכן למינויו של מומחה נוסף על בסיס אותה תשתית עובדתית שהוסכמה בבית הדין האזורי בצירוף החומר הנוסף. כל זאת, מבלי שסוכם על שינוי אחר כלשהו בעובדות המוסכמות; מבלי שהמוסד ביקש הבהרה עובדתית אם המשיב נחשף אם לאו לפליטות דיזל ובאיזה היקף; ותוך שהוסכם (מעצם מינויו של מומחה נוסף ולא אחר) כי חוות דעתה של ד"ר ציקל-שלום - היוצאת מנקודת הנחה של חשיפה לפליטות דיזל - תיוותר בתיק.

חוות דעתה של המומחית השנייה ופסק הדין בעקבותיה

9. המומחית השנייה שמונתה, ד"ר דורית וינברג, סברה כפי שפורט בחוות דעתה של חברתי שאין הסתברות העולה על 50% לקיומו של קשר סיבתי. בסיכומי המוסד בבית הדין האזורי ביקש הוא להעדיף את חוות דעתה של ד"ר וינברג נוכח היותה ברורה ונחרצת ומהטעם שקביעתה של ד"ר ציקל-שלום הססנית; מתעלמת מכך שאין הכרה ודאית של ה-IARC בקיומו של קשר סיבתי; וקבעה קשר למרות "חסר בנתונים אודות היקף החשיפה של התובע לחומר הדיזל" (סעיף 18; ההדגשות הוספו). היינו, גם בסיכומיו בבית הדין האזורי לאחר מתן חוות דעתה של המומחית השנייה לא כפר המוסד בהנחתה העובדתית של ד"ר ציקל-שלום כי במסגרת עבודתו כפי שתוארה על ידי הצדדים בעובדות המוסכמות נחשף המשיב לפליטות דיזל. כל שטען הוא כי לא ברור היקף החשיפות, ובין היתר בשל כך יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר וינברג. לאחר קבלת סיכומי הצדדים הפנה בית הדין האזורי מיוזמתו שאלת הבהרה נוספת ביחס לחשיפה לתוצרי שריפת דיזל, כאמור מבלי שהקושי הועלה על ידי המוסד, ונענה על ידי המומחית כפי שפירטה חברתי בחוות דעתה.

10. למרות עמידת ד"ר וינברג על עמדתה, העדיף בית הדין האזורי את חוות דעתה של ד"ר ציקל-שלום מהטעם שהיא מיטיבה עם המבוטח, וכן התייחסה לנתוניו האישיים (גיל צעיר יחסית בו לקה במחלה והעדר עישון או גורמי סיכון אישיים אחרים), ועל בסיסה קיבל את התביעה. על כך בחר המוסד להגיש ערעור שני מטעמו.

הטענות שהועלו בערעור שבפנינו

11. במסגרת הודעת הערעור הנוכחית טען המוסד כי בעובדות המוסכמות אין כל התייחסות לשוני בין הפעולות שביצע המשיב ושאלת חשיפתו לחומרים מסוכנים במהלך התפקידים השונים אותם מילא; אין כל פירוט באשר לאופן, תדירות ומשך החשיפה לחומרים וריכוזם; אין התייחסות לשימוש באמצעי מיגון; והמשימה של הפעלת המדליקות וניקיונן צוינה "בכלליות בלבד" ומבלי לפרט באילו תפקידים שביצע המשיב נדרש לבצעה, באיזו תדירות, באיזה אופן ולמשך כמה זמן. כך גם ביחס לרשימת החומרים הכלולים בסעיף (ו) לעובדות המוסכמות (סעיפים 11-12 להודעת הערעור).

המוסד הוסיף והעלה טענות המשוות בין העובדות המוסכמות, שגובשו כאמור בהסכמתו עוד בשנת 2019, לבין הודעת המשיב לחוקר המוסד כפי שנגבתה לפני הגשת כתב התביעה ובינן לבין אישור המעסיק מיום 12.5.21 שלא היווה חלק מהעובדות המוסכמות וממנו עולה לפי הנטען כי ניקוי המדליקות ארך חצי שעה בלבד ובוצע רק במסגרת תפקידו של המשיב כעוזר היינו עד לשנת 1992 (סעיף 35). בהמשך לכך נטען כי חוות הדעת של שתי המומחיות אינן שוות משקל; כי בית הדין צריך היה להעדיף את חוות דעתה של ד"ר וינברג; כי אין זה נכון כי המשיב נחשף לתוצרי הבעירה של המזוט והסולר לאור "העדר ראיה אובייקטיבית לכך ובשים לב לעובדה כי לא נמצא פירוט לגבי ריכוז החומרים, התדירות, אופן החשיפה ומשכה" (סעיף 48); וכי ממילא לא די במחקרים המספקים "עדות מוגבלת" לקשר סיבתי בין פליטות הדיזל לבין הסרטן בו לקה המשיב.

12. המשיב מבחינתו התנגד מידית לניסיונו של המוסד לפתוח את המסכת העובדתית, והדגיש כי המועד לכך חלף זה מכבר. עוד הבהיר כי עולה בבירור מהעובדות המוסכמות כי לא נחשף רק לסולר ומזוט גולמיים, שהרי מצוין במפורש שעבד ב"מדליקות" שאחראיות על בעירת הדוד וכן עסק בניקיונן, כאשר סעיף (ו) לעובדות המוסכמות מפרט רשימה ארוכה של גזים רעילים שהם למעשה חלק מתוצרי פליטת הדיזל, וברור שלא היה נחשף להם לו היה עוסק באופן סטרילי במזוט וסולר גולמיים. משכך לשיטתו מי שחרגה מהעובדות המוסכמות היא דווקא ד"ר וינברג, שהניחה ללא ביסוס שהפליטות משתחררות רק מן הארובות, והתעלמה מרשימת תוצרי הפליטה המפורטת בסעיף (ו) לרשימת העובדות המוסכמות ומדברת בעד עצמה.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בכל חומר התיק ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי בהתחשב בהשתלשלות ההליך לאורך השנים אין הצדקה להתערב בהכרעת בית הדין האזורי לקבל את התביעה על סמך חוות דעתה של המומחית הרפואית הראשונה ד"ר ציקל-שלום. שוכנעתי כי המומחית הראשונה לא חרגה מהעובדות המוסכמות וכי לא הובא כל טעם אחר המצדיק שלא לקבל את חוות דעתה. משכך, צדק בית הדין האזורי במתן הכרעתו על בסיסה בהיותה חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח מבין שתי חוות דעת שוות משקל שניתנו על ידי מומחיות בית הדין.

14. כפי שציינתי לעיל, העובדות המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים אכן אינן בהירות דיין. עם זאת ניתן להבין מדרך ניסוחן כי לאורך כל שנות עבודתו של המשיב כמפעיל בתחנת הכוח לאורך 30 שנה (בין השנים 1987-2017) עבד במשמרות וביצע במסגרתן - לפחות עד שנת 2004 במהלכה עבר לתפקיד תורן מים - את הפעלת ה"מדליקות" האחראיות לבעירת הדוד לצורך ייצור הקיטור להפעלת הטורבינות, וכן עסק בניקיונן. עוד עולה מהעובדות המוסכמות כי במסגרת עבודתו היום-יומית של המשיב נחשף לחומרים ולגזים הרעילים שפורטו בסעיף (ו) לעובדות המוסכמות.

צודק המוסד בטענתו כי העובדות המוסכמות אינן מפרטות מה השוני שחל (ככל שחל) עם התקדמותו של המשיב בסולם התפקידים; מה משך הזמן בו עסק מדי יום בהפעלת ה"מדליקות"; מה כללה עבודת ההדלקה; מתי ואיך נחשף למכלול החומרים המסוכנים שפורטו בסעיף ו' לעובדות המוסכמות ומה היה היקף חשיפתו להם; האם השתמש באמצעי מיגון; ועוד. עם זאת טענות מסוג זה, כמו גם הטענות שהעלה המוסד בערעורו הנוכחי (לראשונה) ביחס לסתירות כביכול בין העובדות המוסכמות לבין הודעת המשיב לחוקר המוסד ובין העובדות המוסכמות לאישור המעסיק, אמורות היו להיטען על ידי המוסד טרם מתן הסכמתו לעובדות המוסכמות ולא כיום. המוסד לא העלה את הטענות הללו גם לאחר קבלת חוות דעתה של המומחית הראשונה וגם לא במסגרת הערעור הקודם, במהלכו הסכים במפורש שחוות דעתה של ד"ר ציקל-שלום תיוותר בתיק וכי מומחית נוספת תמונה על סמך אותה תשתית עובדתית. בנסיבות אלה, אין לטעמי הצדקה לאפשר כיום את פתיחת התשתית העובדתית כפי שהוסכמה בין הצדדים ואושרה כהחלטה לפני שנים רבות.

15. המומחית הראשונה שמונתה, ד"ר ציקל-שלום, למדה כאמור מהעובדות המוסכמות כי הייתה חשיפה של המשיב לא רק למזוט וסולר כחומרי גלם, אלא גם לתוצרי הבעירה שלהם. המומחית - שהיא רופאה תעסוקתית על כל המשתמע מכך - התייחסה לכך כדבר מובן מאליו בהתחשב בתפקידו של המשיב בתחנת הכוח, מאפייני מקום העבודה והחומרים אליהם נחשף כמפורט בסעיפים (ד) ו-(ו) לעובדות המוסכמות. המומחית אמנם הדגישה ובצדק כי אין נתונים על היקף החשיפה, ולמרות זאת שוכנעה כי בהתחשב בהיקף עבודתו של המשיב כפי שפורט בפניה הן מבחינת שעות עבודה ליום והן מבחינת שנות עבודה, ובהתחשב כדבריה ב"מקרה הייחודי של סרטן שלפוחית השתן באדם לא מעשן בן 56" - "ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי".

חברתי השופטת אופק גנדלר סבורה כי המומחית הראשונה חרגה מהעובדות המוסכמות שכן סעיף (ד) להן קובע חשיפה לסולר ומזוט כחומרי גלם בלבד, אך אינני סבורה כי ניתן להסיק זאת מדרך ניסוחו של הסעיף המוסכם ולא בכדי המוסד עצמו לא טען זאת ולו ברמז בערעורו הקודם; הסכים להותרת חוות דעתה של ד"ר ציקל-שלום בתיק; ואף לא טען זאת במסגרת סיכומיו בבית הדין האזורי לאחר מתן חוות דעתה של ד"ר וינברג. גם בטיעוני המוסד לפנינו עיקר טענתו הייתה להעדר פירוט מספיק לגבי היקף החשיפה. בנסיבות אלה, הגם שנותר ספק מסוים מעצם ניסוחם הלא-בהיר-דיו של העובדות המוסכמות בכלל וסעיף ד' בפרט, שוכנעתי כי אין הצדקה מספקת להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, לקבל את התביעה על סמך חוות דעתה של המומחית הראשונה.

16. לא נעלם מעיני כי ד"ר וינברג הבינה אחרת את העובדות המוסכמות ביחס לחשיפת המשיב לפליטות דיזל, וכי הדבר נובע מחוסר הבהירות בדרך ניסוחן של העובדות המוסכמות. עם זאת גם ד"ר וינברג פירשה את העובדות המוסכמות והשלימה אותן, למשל ביחס לפליטת תוצרי השריפה מהארובות בלבד הגם שהדגישה כי אינה מכירה את מקום העבודה.

קיומה של מחלוקת עובדתית בין שתי המומחיות שמונו על ידי בית הדין, או הבנה שונה שלהן של העובדות המוסכמות, אכן אינה רצויה, ובמצב דברים רגיל ראוי היה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך בירור המחלוקת שהרי התשתית העובדתית חייבת להיות מובנת על מנת שחוות הדעת הרפואית תהא מדויקת. למרות זאת שוכנעתי כי בנסיבותיו המיוחדות של ההליך אין לכך הצדקה. הטעם לכך הוא שבירור המחלוקת העובדתית כיום כפי שמציעה חברתי משמעו פתיחה מחדש של כל התשתית העובדתית, החזרת התיק לאחר שש שנות התדיינות לשלב התחלתי, וניהול מבראשית של דיון הוכחות מקיף על חשיפותיו התעסוקתיות של המשיב לאורך 30 שנות עבודתו בחברת החשמל. ככל שהדבר היה נטען לכל המאוחר בערעור הקודם ייתכן והייתי מתירה זאת בהתבסס על החריג שנקבע בעניין לרר, אך לא ניתן לטעמי להתעלם מההסכמות הדיוניות ומהתנהלות המוסד לאורך השנים כפי שפורטה בהרחבה לעיל, התנהלות המלמדת כי גם המוסד הבין את העובדות המוסכמות כפי שהבינה אותן ד"ר ציקל-שלום. מסקנתי מתחזקת בהתחשב בכך שאין מדובר במחלוקת נקודתית שניתן לבררה בקלות יחסית, אלא בבירור עובדתי שיחייב את פתיחת כלל המסכת העובדתית המוסכמת ויגרור דיון ממושך וסבוך. בהתחשב בכך שחלוף הזמן לא ניתן בנסיבות המקרה לפיצוי בפסיקת הוצאות אלא גורר גם קושי מהותי בהוכחת מתכונת העבודה ונתוני החשיפה המדויקים לאחר שנים רבות, שוכנעתי כי בנסיבות ההליך מוצדק כאמור לקבל את התביעה על סמך חוות דעתה של ד"ר ציקל-שלום, כפי שסבר גם בית הדין האזורי.

17. סוף דבר – ככל שתישמע דעתי, הערעור יידחה והמוסד יישא בהוצאות המשיב בסך 6,000 ₪.

השופט רועי פוליאק

1. במחלוקת שנפלה בין חברותי, אני מצטרף לתוצאת חוות דעתה של חברתי השופטת חני אופק-גנדלר, הגם שאני מסכים לחלק נכבד מחוות דעתה של חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, למעט המסקנה הסופית. מאחר שהמסכת העובדתית והמחלוקת הוצגו בהרחבה בחוות דעתן המקיפות של חברותי, אפרט בתמצית רבה את דרכי לתוצאה.
2. בתקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 נקבע כי " רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה". הוראה דומה הופיעה אף בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שקדמו להן. הגרסה העובדתית של בעל דין וחוות הדעת הרפואית התומכת בה מועלות אפוא במערכת הכללית בעת ובעונה אחת, ומטבע הדברים הטיעון העובדתי של התובע עולה בקנה אחד עם ההנחות העובדתיות בחוות הדעת שהוגשה מטעמו. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תוגש לפיכך במקרה הרגיל לאחר הגשת חוות הדעת של בעלי הדין והוא "נדרש להתייחס לחוות הדעת האמורות ולהביע את דעתו לאורן" (רע"א 7840/20 פלונית נ' מרכז רפואי מעייני הישועה בע"מ. פסקה 8 (22.12.2020)).
3. לעומת זאת, מכוח הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, ההסדרים בכל הקשור להוכחת עניין שברפואה אינם חלים בהליכי ביטוח לאומי הנדונים במערכת בתי הדין לעבודה (בג"ץ 119/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734, 742; סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבתי דין לעבודה" המשפט ב' 199 (תשנ"ה). להלן - אדלר) והם מוסדרים בהנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים המוצאות מעת לעת על ידי נשיאי בית הדין הארצי לעבודה. הנחיות אלה " נועדו ליתן מענה יעיל, מהיר וזול (למעשה ללא כל עלות לנפגע), לשאלות הרפואיות שבית הדין נדרש להן" (עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון, פסקה 7 א. לחוות דעת השופט [כתוארו אז] י' פליטמן (8.3.2010)), תוך " סטייה מהשיטה האדברסרית" ( אדלר, בעמ' 214). כפועל יוצא מכך, נקבעת התשתית העובדתית טרם מינוי המומחה מטעם בית הדין. העובדות מוצגות למומחה וחוות דעתו הרפואית נסמכת עליהן. בענייננו נקבעה התשתית העובדתית בהסכמה.
4. כפי שציינה חברתי השופטת דוידוב-מוטולה בפסקה 3 לחוות דעתה " ככלל אין לאפשר תיקון בדיעבד של עובדות מוסכמות". עם זאת, כפי שנפסק בעניין לרר אליו הפנתה חברתי, " כלל זה אינו מוחלט, וייתכנו מצבים שבהם יש מקום לאפשר את השלמת התשתית העובדתית. כך, כאשר מתברר כי לצורך מתן חוות דעתו של המומחה הרפואי נדרשת התייחסות להיבט ספציפי של התשתית העובדתית, אשר המבוטח או בית הדין האזורי לא יכול היה לצפות את חשיבותו בטרם ניתנה חוות דעתו של המומחה הרפואי" (עב"ל (ארצי) 18992-01-19 לרר - המוסד לביטוח לאומי. פסקה 17 (5.4.2020)). אעיר, כי לגישתי "פתיחה" של התשתית העובדתית, או כל חלק ממנה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, לאחר קבלת חוות דעת המומחה הרפואי, צריכה להיות שמורה למקרים חריגים, בהם הצדדים (ולאו דווקא התובע) לא צפו את חשיבות המידע העובדתי הספציפי ואף לא היה מצופה מהם לצפותו בשקידה סבירה. פתיחת החזית העובדתית במקרים חריגים אלה היא "מחיר" שיש לשלם על הבחירה במסלול המהיר והזול של ההליכים בחלק הארי של המקרים, תוך הקדמה שלא כסדר הדברים הרגיל בהליך האדברסרי של ה"נעשה" (קביעת העובדות הנשמרת לפסק הדין במערכת הכללית) ל"נשמע" (חוות הדעת הרפואית).
5. לטעמי, ענייננו נופל בגדרם של המקרים החריגים המחייבים השלמת התשתית העובדתית מהטעמים המפורטים בהרחבה בחוות דעתה של חברתי השופטת אופק-גנדלר. בעיקרו של דבר נסמכת חוות דעתה של ד"ר ציקל שלום (להלן – חוות הדעת הראשונה) על הנחה עובדתית מובנה מאליה לגישתה, הנסמכת על הבנתה את אחת העובדות המוסכמות, מקום שד"ר וינברג הסיקה בחוות דעתה (להלן – חוות הדעת הנוספת) מאותה עובדה מוסכמת הנחה עובדתית שונה, שאם היא נכונה אזי על פני הדברים היה בה כדי לשנות את מסקנת חוות הדעת הראשונה. עיון בניסוח המוסכמה אינו מטה את הכף לאחת מההנחות שהוסקו ממנה ודומה כי אין חולק כי הצדדים ובית הדין האזורי לא צפו כי קיימת אפשרות שהסוגיה העובדתית של החשיפה ל"תוצרי הבעירה" עשויה להכריע את גורל ההליך.
6. חברתי השופטת דוידוב-מוטולה מסכימה כי " במצב דברים רגיל רצוי היה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך בירור המחלוקת", אך סבורה כי לאור חלוף הזמן והתנהלות המוסד בהליך לאורך השנים מוצדק לאמץ את חוות הדעת הראשונה. אני מסכים עמה כי חוות הדעת הראשונה אינה הססנית או ספקולטיבית וכי היא משקפת ניתוח יסודי ומעמיק. עם זאת, איני מוצא, מהטעמים המנויים בחוות דעתה של חברתי השופטת אופק-גנדלר, כי המוסד מנוע מלהעלות טענה כי התשתית העובדתית אינה תומכת בקביעות חוות הדעת הראשונה, ומזכיר כי נקודת המוצא היא כי " נטל הראייה כי התקיימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה מוטל על המבוטח, ועליו להביא במסגרת עדותו וראיותיו בבית הדין האזורי את כל הראיות הרלוונטיות להוכחת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה" (עניין שרר. ההדגשה הוספה – ר.פ). לגישתי, אלמלא האפשרות ל"פתיחה" של הסוגיה העובדתית שבמחלוקת, לא היה מנוס מדחיית התביעה משלא הוכחה כל התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות הדעת הראשונה.
7. בשולי הדברים אעיר, כי העובדות החדשות הנדרשות מצטמצמות לסוגיית החשיפה לתוצרי הבעירה, שלא לובנה בהיבט העובדתי, וככלל אין הן אמורות לסטות מהקביעות העובדתיות המוסכמות בהליך.
8. אני מצטרף אפוא לתוצאת חוות דעת חברתי השופטת אופק-גנדלר כמפורט בסעיף 27 לחוות דעתה.

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון:

יש לדחות את הערעור של המוסד מהטעמים הבאים: המומחית הראשונה ד"ר קרין ציקל-שלום התבססה בחוות דעתה על התשתית העובדתית שהוצגה בפניה ועל מומחיותה כרופאה תעסוקתית  וקבעה " כי יש לקבוע בסבירות העולה על 50% קיומו של קשר סיבתי, וכי השפעת העבודה היא משמעותית (תרומה העולה על 20%)". מבחינתי, די בקביעות אלה כדי לדחות את ערעור המוסד, ולכך אוסיף שאני מקבל את המסקנה המקצועית, שקצת נסוגה ביחס לטענות האחרות, " שחזקה כי אדם שעבד במשמרות של 8 שעות וגם משמרות כפולות נחשף במסגרת עבודתו לפליטות של דיזל" והרי יש לראות ברידינג מקום עבודה בעל סיכון גבוה לבריאותו של העובד במיוחד שרוב שעות עבודתו היו לצד חומרים מסוכנים שיש בהם כדי לפגוע בבריאותו. לפיכך אני מצטרף לעמדתה של השופטת סיגל דוידוב–מוטולה.  

נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא וייצמן:

אני מצטרף לחוות דעתה המפורטת והמנומקת של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה מהטעמים המנויים בה. בנוסף, לאחר הליך שנמשך 6 שנים יהיה זה נכון וצודק לדחות את הערעור של המוסד .

סוף דבר – בדעת רוב של השופטת סיגל דוידוב מוטולה ונציגי הציבור מר אמיר ירון ומר שרגא וייצמן נדחה הערעור, והמוסד יישא בהוצאות המשיב בסך 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשפ"ד (04 מרץ 2024), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת, אב"ד		חני אופק גנדלר, שופטת		אילן סופר, שופט

מר אמיר ירון, נציג ציבור (עובדים)

מר שרגא ויצמן, נציג ציבור (מעסיקים)