1. הבקשה דנא היא, הלכה למעשה, בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 15.2.2024, בגדרה נדחתה בקשת המערער להשבת האגרה בהליך שבכותרת.

רקע

2. ביום 5.2.2023 הוגש הערעור דנא אשר נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין גובה שכר הטרחה אשר ישולם למערער, בא-כוח המבקש הייצוגי בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד המשיבות 2-1. ביום 9.5.2023 הגישו המערער והמשיבה 1 בקשה לאישור הסדר פשרה בערעור, ובה התבקש בית המשפט להורות על אישורו של הסדר הפשרה, על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות וכן על החזר אגרה וערובה למערער. במסגרת הסדר הפשרה הסכימו המערער והמשיבה 1 כי המשיבה 1 תשלם למערער שכר טרחה נוסף בסך של 165,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן החזר הוצאות ושכר טרחה בגין הגשת הערעור בסך של 35,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3. היועצת המשפטית לממשלה, היא המשיבה 4, הגישה תשובתה לבקשה לאישור הסדר פשרה ביום 6.9.2023, ובגדרה נטען כי הבקשה לאישור הסדר פשרה היא למעשה בקשה בהסכמה לקבלת הערעור בחלקו והגדלת שכר טרחתו של המערער, חרף פסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי בנדון. היועצת המשפטית לממשלה הוסיפה כי לעמדתה אין הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומשכך יש לדחות את בקשת המערער והמשיבה 1 לאישור הסדר הפשרה.

4. בהמשך לכך, נקבע דיון קדם ערעור בהליך בפני כב' השופט ע' גרוסקופף אשר התקיים ביום 7.2.2024.

5. לאחר הדיון, ביום 8.2.2024 ניתן פסק דין בערעור, בו נקבע כי אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי גובה הגמול ושכר הטרחה שנפסקו במסגרת התובענה הייצוגית. כן צוין בפסק הדין כי לאחר ששמע את הערות בית המשפט בקדם הערעור, הודיע המערער כי הוא אינו עומד על ערעורו. לצד האמור, נקבע כלהלן:

"במסגרת הערעור הוגש הסדר פשרה בין המערער לבין המשיבה 1... לא ראינו לנכון לאשר הגדלה ... לא בשכר הטרחה ולא בהוצאות. יחד עם זאת, בהינתן הסכמת המשיבה לשאת בעלות נוספת זו, הרינו להורות כי המשיבה תעביר לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 סכום של 160,000 ש"ח, ובגין הטבה זו לציבור יוגדל שכר טרחתו של המערער בסכום של 40,000 ש"ח... אשר על כן, הערעור נדחה בכפוף לאמור... אין צו להוצאות" (ההדגשה הוספה, למ"ש).

6. בהמשך לכך, הגיש המערער בקשה להשבת האגרה והערובה בהליך. בהחלטתי מיום 15.2.2024 קבעתי כי "בשים לב לכך שההליך לא הסתיים בהתאם להסדר הפשרה שהגישו המערער והמשיבה 1, הרי שלא חלה איזו מן העילות הנזכרות בתקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, ומשכך אין בידי להורות על השבת האגרה בהליך".

7. המערער לא השלים עם החלטתי, והגיש בקשה נוספת להשבת האגרה, שהיא במהותה בקשה לעיון חוזר בהחלטתי האמורה. בבקשה דנא נטען כי ההליך הסתיים בטרם נשמעו הצדדים בדיון לפני מותב של שלושה שופטים, וכי בהתאם להלכה הפסוקה, במצב דברים זה יש להורות על השבת האגרה. כן נטען כי הדיון בקדם ערעור עסק בהסדר הפשרה ולא בטענות הערעור עצמו, וכי בסיום הדיון המערער אף הודיע כי הוא אינו עומד על הערעור. בנסיבות אלה, כך נטען, יש להורות על השבת האגרה בהליך זה.

דיון והכרעה

8. לאחר העיון בטענות המערער, לא מצאתי לקבל את הבקשה לעיון חוזר.

9. כידוע, תשלום אגרה משקף את השתתפותו של יוזם ההליך בעלות השירות המשפטי שניתן לו (ראו: ער"א 6549/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2023)). לצד זאת, תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות), מורות על השבת תשלום אגרה (בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות) במקרים שבהם הסתיים ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט. התקנות המסדירות את השבת האגרה בהליכים המתנהלים בבית משפט זה הן תקנה 15 ותקנה 6(ב). למען הנוחות, יובאו תקנות אלה כלשונן:

"15. בהתקיים אחד מהענינים המפורטים בתקנה 6(ב) בהליך כאמור בפרט 16, 20, 21, 24 או 27 בתוספת, יורה בית המשפט על ניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 בתוספת כערכו במועד התשלום מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום ועל החזרת יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה, כאמור בתקנה 17".

"6(ב). הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2) ההליך הסתיים בפשרה;

(3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור" (ההדגשות הוספו, למ"ש).

10. משילובן של תקנות אלה עולה כי האגרה תושב לבעל דין אשר יזם את ההליך בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: (1) מדובר באחד מבין ההליכים המפורטים בפרט 16, 20, 21, 24 או 27 בתוספת לתקנות; (2) טרם התקיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ובבית המשפט העליון – טרם נשמעו טענות הצדדים לפני מותב של שלושה שופטים (ראו: ע"א 6802/09 קמינצקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה להבים (26.1.2011) (להלן: עניין קמינצקי)); (3) התקיימה אחת מבין ארבע העילות הנזכרות בתקנה 6(ב) שהובאה לעיל – ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו, ההליך הסתיים בפשרה, הסכסוך הועבר להכרעה בבוררות או שהסכסוך הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור.

11. תכליתן של התקנות המורות על החזר אגרה היא יצירת תמריץ לסיום הליכים משפטיים בהסדרים בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט, והן מבטאות את החיסכון במשאבי המערכת ובזמן השיפוטי ללא צורך בהתדיינות בפני בית המשפט וללא צורך במתן החלטה שיפוטית מנומקת (ראו: עניין קמינצקי, פסקה 4; רע"א 9493/04 קפון נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (16.6.2005) (להלן: עניין קפון)).

12. יישום הכללים האמורים בראי תכליתם על ענייננו מוליך למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13. להלן ייבחנו כל אחד משלושת התנאים המצטברים הנדרשים להשבת האגרה (בניכוי), והתקיימותם במקרה הנדון.

14. התנאי הראשון: סוג ההליך – ההליך דנא הוא ערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי (לעניין סיווגם של הליכים ערעוריים על החלטות הקובעות את שיעור פסיקת גמול ושכר טרחה בהליך של תובענה ייצוגית ראו, למשל: בר"ם 3208/22 גרטנר נ' עיריית פתח תקווה, פסקה 7 (28.7.2022)), ומשכך מדובר בהליך כאמור בפרט 27 בתוספת לתקנות, אשר ניתן להחזיר אגרה בעניינו.

15. התנאי השני: השלב הדיוני בו הסתיים ההליך – בענייננו, אין מחלוקת על כך שבהליך דנא התקיים דיון קדם ערעור בפני דן יחיד, וכלל לא התקיים דיון בפני מותב של שלושה, ומשכך אף התנאי השני מתקיים במקרה הנדון.

16. התנאי השלישי: קיומה של אחת מבין 4 העילות הנזכרות בתקנה 6(ב) – לטענת המערער תנאי זה מתקיים אף הוא במקרה הנדון – הן מאחר שהמערער הודיע בדיון שהוא אינו עומד על ערעורו, כך שמתקיימת העילה הראשונה הנזכרת בתקנה 6(ב) לתקנות; והן מאחר שפסק הדין מבוסס על הסדר הפשרה שהגישו המערער והמשיבה 1, כך שמתקיימת העילה השנייה הנזכרת בתקנה 6(ב) לתקנות.

ואולם, כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל טענות אלה.

ראשית, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.2.2024, ההליך לא הסתיים בפשרה. אמנם, בית המשפט בחן את הסדר הפשרה וניתן פסק דין אשר עסק בהסדר הפשרה, ואולם פסק הדין לא אישר את הסדר הפשרה שהוגש, אלא הורה על תוצאה שונה כמפורט לעיל, וזאת בין היתר אף בשים לב לעמדת המשיבה 4 אשר התנגדה להסדר הפשרה האמור. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי ההליך הסתיים בפשרה בהתאם להסדר אליו הגיעו המערער והמשיבה 1 (ראו והשוו: עניין קפון).

שנית, אמנם המערער הודיע בקדם ערעור שהתקיים בעניינו כי הוא נכון למחוק את ערעורו, ואולם בסופו של דבר הערעור לא נמחק, וניתן פסק דין אשר מכוחו המערער אף זכה בסכום נוסף של 40,000 ש"ח. במצב דברים זה, חרף נכונותו של המערער למחוק את ההליך, בסופו של יום ההליך לא נמחק או בוטל בידי מגישו, אלא ניתן פסק דין אשר שינה מתוצאת ההליך קמא.

על רקע האמור, איני סבורה כי אחת מהעילות הנזכרות בתקנה 6(ב) התקיימה בענייננו, ומשכך לא ניתן להורות על השבת האגרה בהליך זה.

17. לכל האמור יש להוסיף כי תוצאה זו אף מתיישבת עם התכליות הנזכרות לעיל העומדות בבסיס התקנות, שלפיהן השבת האגרה נועדה לתמרץ צדדים להגיע לפתרון המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט וללא השקעת משאבים רבים של המערכת המשפטית. במקרה הנדון הצדדים לא סיימו את הסכסוך ביניהם מחוץ לבית המשפט, ובהקשר זה די אם אציין את התנגדותה של המשיבה 4 להסדר הפשרה אליו הגיעו המערער והמשיבה 1. בית המשפט נדרש למחלוקת שבין הצדדים, שמע את טענותיהם והפעיל את שיקול דעתו לשם מתן פסק דין, אשר כאמור, בסופו של דבר, הורה על תוצאה שונה הן מהסדר הפשרה האמור והן מהחלטת בית המשפט קמא בנדון.

18. בנסיבות אלה, אין מקום להשבת האגרה, ודין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"א באדר א התשפ"ד (‏20.2.2024).

_________________________

23009650_K13.docx מש

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il