כללי

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1960, נפגע בתאונת דרכים בשד' בן גוריון בתל אביב בתאריך 28.2.2014, יום שישי, בשעות הצהריים, עת רכב על אופנוע מ.ר.15-437-78 (להלן גם: האופנוע") שהיה מבוטח במועד הרלוונטי בביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל – 1970 אצל הנתבעת. אין מחלוקת אשר לחבות הנתבעת לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באירוע. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשני נושאים: בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה וזכאות התובע לרבע מסכום הנזק.

הנזק

הנכות הרפואית

1. התובע נפגע פגיעה רב מערכתית, פונה לבי"ח איכילוב, שם נותח ואושפז עד יום 24.3.2014 ולאחר מכן עבר לבי"ח שיבא שם נותח ואושפז עד יום 22.5.2014. לאחר מכן החל הליך שיקום יום בבי"ח רעות.
2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי העמיד נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 66% כדלקמן: 30% בגין שבר פריקה בקרסול ימין; 20% בגין שבר בשורש כף יד ימין; 20% בגין שבר בשוק שמאל; 5% בגין שבר בחוליה 3D-; 5% בגין שבר בחוליה D-4; 5% בגין שבר בצלעות; 10% בגין צלקות. נכות זו מחייבת בתיק זה כנכות הרפואית שנותרה לתובע עקב התאונה בהתאם לסעיף 6ב לחוק.

הפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות

1. התובע הוא בעל השכלה של 8 שנות לימוד ועסק מגיל 13 בפחחות רכב, תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי. במהלך השנים ריצה עונשי מאסר בכלא. לאחר שחרורו ממאסר החל לעבוד במוסך שהיה בעבר בבעלותו ברחוב דוד חכמי בתל אביב ועבר לבעלות בתו מורין וחתנו אסף לוין (להלן גם: "מורין" ו -"אסף"). בשנת 2006 הפך המוסך לחברה בשם שגיא (ע.ב.) בע"מ (להלן גם: "חברת שגיא" או "המוסך" או "החברה"), כאשר אסף הוא בעל המניות והדירקטור היחיד בה. התובע עבד במוסך כשכיר עד יום התאונה.
2. התובע ציין בתצהירו כי תפקידו במוסך היה פחח רכב והוא ידע לעסוק בעיסוק זה בלבד. הוא עבד משרה מלאה, 6 ימים בשבוע, 10 שעות ביום ויותר מכך, וביום שישי עד שעות הצהריים. נוסף לכך, ציין, "לאור העובדה כי הכרתי אישית לקוחות רבים, הייתי אחראי על גביית כספים מלקוחות שלא היו משלמים עבור השירות שקיבלו במוסך. במסגרת זו הייתי נדרש לנסוע לבית הלקוח ולגבות את התשלום...לא היה מדובר במקרים רבים אלא במקרים חריגים".
3. התובע ציין בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל ממגבלות וכאבים חזקים, בעיקר ברגליים, בידיים, בגב ובעמוד שדרה צווארי, שמגבילים אותו בתפקודו. עוד ציין כי הוא סובל מבעיות בתחום הנפשי והאורולוגי. לאחר התאונה לא חזר לעבוד.
4. בהתאם לדו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי שכרו של התובע במוסך בשנים שקדמו לתאונה היה כדלקמן (נתוני שכר ברוטו): בשנת 2009 – שכר שנתי של 266,422 ₪ עבור 12 חודשים, 22,202 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2010 – 336,422 ₪ עבור 12 חודשים, 28,075 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2011 – 100,789 ₪ עבור 8 חודשים, 12,599 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2012 – 183,934 ₪ עבור 12 חודשים, 15,328 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2013 – 231,584 ₪ עבור 12 חודשים, 19,299 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2014 – 83,231 ₪ עבור חודשיים, 41,616 ₪ בממוצע לחודש. יצוין כי לפי תלושי השכר שצורפו לשנת 2013 חלה עליה חדה בשכר התובע בחודש נובמבר 2013 – משכר ברוטו של 16,735 ₪ לשכר ברוטו של 33,169 ₪. התובע ציין בתצהירו שארבעה חודשים לפני התאונה הועלה שכרו וזאת כיון "שבאותם שנים היקף העבודה במוסך גדל ובהתאם גדלו הרווחים. הניהול המצוין של אסף ומורין הצליח להביא למוסך חוזי התקשרות מול מבטחות מהם קיבל המוסך מסה גדולה של עבודה".
5. בחקירתו ציין כי היה במאסר בין השנים 1987 ועד 1991 ולאחר מכן בשנים 2001-2000, זאת בשל עבירות של סחר בחלפים גנובים (עמ' 67-66). "בגדול הצעירות שלי הייתה עם רקע פלילי שכל הזמן הייתי סביב העולם התחתון, כל הזמן הייתי סביב הסתבכויות...הייתי בבית מעצר לא מעט". הוא אישר שהיה מעורב גם בזיוף רישיונות רכב (עמ' 68). הוא התייחס לכמה מסמכים בהם מופיעה לכאורה חתימתו, כאשר החתימה בכל פעם נראית שונה. הוא השיב שהחתימה בתצהירי גילוי המסמכים הכללי והספציפי שנערך בשמו, המאושרת על ידי בא כוחו, אינה חתימתו (עמ' 74, עמ' 76). החתימה על תצהיר התשובות לשאלון שנערך בשמו, אף היא מאושרת על ידי בא כוחו: "דומה לחתימה שלי...אני לא בטוח במאה אחוז. החתימה שלי יותר קצת מעוגלת" (עמ' 75). גם החתימה על טופס הוויתור על סודיות רפואית, שוב, חתימה המאושרת על ידי בא כוחו, אינה חתימתו וכך גם החתימה על גבי טופס ההודעה על התאונה לנתבעת שנשלח מאת בא כוחו לנתבעת, למעט שמו שנכתב בכתב ידו. (עמ' 76). הוא טען כי את שכרו היה מקבל במזומן (עמ' 88) וכן "יכול להיות שהיו נותנים לי שיק, פורטים אותו אצל מישהו וזהו, נותנים לי את הכסף" (עמ' 89). "היה דברים שמתבצעים בהעברה לגרושה שלי שהיא היום, לאמא של הילדים. היא הייתה מקבלת דרך הבנקים אבל אני אישית רק מזומן" (שם). הוא הופנה להודעתו במוסד לביטוח לאומי שם נרשם כי הוא מקבל את שכרו בהעברות בנקאיות והשיב: "אולי היו נותנים לי את זה בשיק והשיק היה נפרע כאילו הכוונה שהעסק היה משלם את זה באיזושהי צורה מסודרת" (עמ' 90). בהמשך ציין כי אינו זוכר כיצד קיבל את שכרו בחודשים עובר לתאונה (עמ' 93). הוא ציין כי לאחר התאונה לא פנה לשיקום במוסד לביטוח לאומי ולא עשה ניסיון לשוב לעבודה (עמ' 94). הוא ציין כי בשנת 2022 התחתן עם מי שהייתה המטפלת שלו וגם נולד להם ילד (עמ' 97). הוא גם נסע עמה מספר פעמים לחו"ל (104-101). בעבודה משרדית במוסך אינו יכול לעבוד (עמ' 105).
6. מורין ציינה בתצהירה כי בעת שהות אביה במאסר היא החלה לנהל את המוסך. עם שחרורו ממאסר בשנת 2002 היא ביקשה ממנו לחזור לנהל המוסך אך באותה העת היו לו חובות בסך של מאות אלפי שקלים ו"אבא הבין שאין לו את היכולת לנהל עסק אלא עדיף שיתמקד רק בעבודת פחחות. בנסיבות אלה, לבסוף, אבא הסכים שאני אנהל את העסק, הוא יעבוד כפועל פשוט בפחחות בלבד ובתמורה אני צריכה לדאוג לשלם את המשכנתה על הדירה בה גרנו ולחסל את החובות שצבר". היא המשיכה לנהל המוסך. לאחר מכן הכירה את אסף והוא הצטרף לעבודה במוסך ושניהם הפכו את המוסך לעסק רווחי. תוך 4-3 שנים הרווחים גדלו והחובות שצבר התובע סולקו. בשנת 2006 הפך המוסך לחברה בע"מ, כאשר היא ואסף הם בעלי המוסך. בכל השנים האלו עבד התובע כפחח שכיר בשכר חודשי. עוד ציינה כי "בשלהי שנת 2013 בשיחה עם רואה החשבון של המוסך הוחלט להגדיל את שכרו של אבא. הגדלת השכר נבעה מהעובדה שהרווחיות של העסק צמחה בגדול, אבא היה איש המקצוע הבכיר והותיק במוסך וחלקו בהצלחת המוסך היה גדול מאד...בחודש 11/13 עלה שכרו החודשי של אבא במוסך לסכום ברוטו בסך 32,000 ₪ בקירוב. העלאת השכר של אבא דווחה בזמן אמת לרשויות המס וכד' ו/או הופק תלוש שכר בזמן אמת".
7. בחקירתה ציינה מורין כי בשנת 2006 נישאה לאסף ובשנה זו הקימו את חברת שגיא (עמ' 117). כאשר התובע השתחרר מהכלא "הוא היה חייב המון המון כספים, היה תקופה לא נעימה...עבריינות, חובות, כל מיני כאלה...הוא היה מוגבל אני חושבת בבנקים וכאלה" (עמ' 118). היא ניהלה את הכספים במוסך (עמ' 120) ובסוף החודש הייתה מעבירה את כל הנתונים לרואה החשבון (עמ' 122). לשאלה כיצד שולם שכר התובע השיבה: "לאורך כל התקופה היה לי את המשכנתה של אמא שלי עם המזונות שלה...כל חודש הייתי מעבירה לאמא שלי 11,000 ₪. את היתרה שהיה מגיע לו בגלל שלא היה לו חשבון בנק אז היינו צריכים או להוציא שיק פתוח וללכת לבנק פיסית ...או להעביר לי לחשבון כסף, ממנו הייתי מביאה לו במזומן" (עמ' 128). לעניין העלאת השכר ציינה: "בדצמבר 2012 הרואה חשבון סגר כביכול ב- 2013 את הדו"ח המבוקר הוא אמר לנו שיש רווחים לחברה. אבא שלי במשך תקופות לא מעט היה אומר לי, המשכורת שלי לא מספיקה לי, אני צריך עוד כסף, אני צריך עוד כסף. והייתי אומרת לו, כמובן שיהיה לנו את האפשרות אתה הראשון שתקבל...הרואה חשבון הגיש את המבוקר ב- 2013 ומתי שהוא הגיש לקראת סוף השנה של 2013 העלינו לו את השכר" (עמ' 134). לעניין הירידה בהכנסה החייבת בשנת 2013 ציינה: "יכול להיות שהרואה חשבון עשה איזה משהו בגלל המלאי, בגלל שההוצאות גדלו, יכול להיות שהיה משהו...הוא יודע איך לסדר את זה כדי שזה ייראה בדו"ח מבוקר סבבה..." (עמ' 135). היא ציינה שלפני העלאת השכר הסכום שהיה נותר לתובע לאחר העברת סך של 11,000 ₪ לאם היה קטן: "לא נשאר לו הרבה. אלף, אלפיים..." (עמ' 136). היא נשאלה לגבי צילומי שיקים שצרף התובע לראיותיו (משוכים מהמוסך לפקודתו) לגביהם נטען כי מדובר בתשלום שכרו. היא אישרה שהיא חתומה בשם המוסך על השיקים וציינה כי התובע היה נוהג לפרוע השיקים במזומן בבנק, אלא שלא ידעה להסביר מדוע אין חותמת כלשהי של הבנק על גבי השיקים ואיך הגיעו לידיהם עותקי השיקים (עמ' 141).
8. אסף ציין בתצהירו דברים דומים לגבי העלאת שכרו של התובע בנובמבר 2013. בחקירתו ציין כי באותה התקופה עבדו במוסך כ 7-6 פחחים מתוך 17 עובדים. ברישומי החברה לגבי שכר העובדים בחודשים נובמבר - דצמבר 2013, שצורפו למוצגי התובע, מפורטות משכורות העובדים כאשר שמותיהם נמחקו. אסף אישר כי בעלי השכר הגבוה - 32,000 ₪ - לעומת המשכורות האחרות הנעות בין 3,100 ₪ ועד 10,600 ₪ - הם התובע והוא עצמו (עמ' 17). מלבד העיסוק בפחחות התובע "היה עוזר לי עם לקוחות בעייתיים, לגבות מהם כספים. עם כל מיני אנשים מהעבר שלו...הוא לא היה מאה אחוז בחיים שלו. אז היו לקוחות שהם היו מגיעים דרכו, המוסך הזה בפועל היה שלו לפני שאני נכנסתי לתמונה. אז שמעון לפעמים כשהיה לי תקלות עם אנשים אז הוא היה דואג להביא את הכספים" (עמ' 18). הוא נשאל לגבי מועדי הגשת הדוחות השנתיים והשיב כי רו"ח דנינו, שעדיין משמש כרואה החשבון של המוסך, הוא זה שידע לענות על כך (עמ' 21). הוא ציין כי הייתה שריפה במוסך בשל קצר חשמלי אך אין בידיו רשימה של מה שנשרף בשריפה (עמ' 22). הוא אינו יודע אם רו"ח דנינו דיווח למס הכנסה שספרי החשבונות נשרפו, הוא אישית לא דיווח (עמ' 35). הוא שילם לתובע משכורות "בהעברה בנקאית או בשיק" (עמ' 38). הסיבה להעלאת השכר בנובמבר 2013 הייתה כי "שמעון היה עושה את כל העבודה. בלי שמעון בזמנו לא הייתי יכול לעבוד בכלל. הוא בעל המקצוע, הוא היה מתקן את הרכבים...אם הייתי יכול בזמנים אחורה לפני שהעלינו את המשכורת לשלם לו, לא היה לי את היכולות אז. ברגע שהתחלנו לעבוד ונהיה לנו עבודה וגדלנו היה לי את האפשרות לשלם לו. שילמתי לו. אם הייתי יכול גם הייתי משלם לו יותר, כי הגיע לו יותר" (עמ' 51). הוא נשאל אם שכרו של התובע גם הופחת בתקופות אחרות והשיב: "הכל תלוי באותה תקופה אם היה לנו כסף או לא היה לנו כסף. אני לא זוכר...אם במצב שלא היה לנו כסף, היה לנו בעיה אז כן" (עמ' 55).
9. הנתבעת עמדה על קבלת מסמכים חשבונאים מחברת שגיא בקשר לטענה בדבר הגדלת שכר התובע עובר לתאונה וכן בקשר לסוגיית היות האופנוע רכב מעביד (שתידון בהמשך). בנושא קבלת המסמכים התנהל דין ודברים וניתנו מספר החלטות. במסגרת ראיותיו (שהוגשו ביום 20.10.2020) צירף התובע מסמך מיום 22.9.2014 (שנערך כפי הנראה לצורך ההתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי) מרואה החשבון של המוסך, יעקב דנינו, המופנה לאסף, בו נרשמו דברים לגבי שכרו של התובע עובר לתאונה. בהמשך למסמך זה וכן לצורך בחינת סוגיית רכב המעביד ביקשה הנתבעת להורות לעדי התביעה אסף ומורין להביא עמם לישיבת ההוכחות מאזני בוחן ודוחות רווח והפסד של חברת שגיא על נספחיהם לשנים 2014-2010, לרבות טפסי פחת; דוחות מס הכנסה לשנים אלו על נספחיהם ושומות שהוצאו לחברה בשנים אלו. בהחלטה מיום 28.12.2020 התבקש התובע לפנות לאסף ומורין כדי שיעבירו המסמכים המבוקשים עד מועד ישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה לינואר 2021. במקביל הגישה הנתבעת בקשה לזימון רו"ח דנינו לישיבת ההוכחות. התובע הגיש התנגדות לזימון רו"ח דנינו ונקבע כי הנושא ידון בישיבת קדם המשפט. יום לפני הדיון הגיש התובע בקשה לצרף תקצירי שומה של המוסך לשנים 2014-2010 ונקבע כי גם בקשה זו תידון בדיון.
10. תקצירי השומה אותם ביקש התובע לצרף הם תקצירי שומה של חברת שגיא לשנים 2014-2010. לפי תקצירים אלו ההכנסה החייבת של החברה בשנת 2010 עמדה על 299,163 ₪ (מחזור 5,082,085 ₪); בשנת 2011 על 473,942 ₪ (מחזור 5,710,985 ₪); בשנת 2012 על 888,780 ₪ (מחזור 6,458,923 ₪); בשנת 2013 על 471,510 ₪ (מחזור 6,643,865 ₪) ובשנת 2014 על 250,000 ₪ (מחזור 7,265,574 ₪). יש לציין כי לפי הרשום בתקצירים דוחות השומה לשנים 2011-2010 הוגשו שניהם באותו היום - 22.2.2012, אך שודרו ביום - 2.12.2014 (מספר חודשים לאחר התאונה) והשומות הוצאו ביום 3.12.2014. הדו"ח לשנת 2012 הוגש ביום 26.12.2013 ושודר אף הוא רק ביום 2.12.2014 והשומה הוצאה ביום 3.12.2014; הדו"ח לשנת 2013 הוגש ביום 17.11.2014 ושודר אף הוא ביום 2.12.2014 והשומה הוצאה ביום 3.12.2014 והדו"ח לשנת 2014 הוגש ביום 18.11.2015, שודר ביום 19.11.2015 ובאותו היום גם הוצאה השומה. מעיון בתקצירים ניתן לראות שבכל שנה הוגשו מספר גרסאות לכל דו"ח וכפי הנראה בשל כך פער הזמנים בין מועד ההגשה הרשום (של הגרסה הראשונה) ובין מועד השידור (של הגרסה האחרונה): 5 גרסאות לשנת 2010, 3 גרסאות לשנת 2011, 2 גרסאות לשנת 2012, 3 גרסאות לשנת 2013 ו -2 גרסאות לשנת 2014. לא הוגשו הגרסאות הקודמות מהן ניתן לדעת מה היו השינויים בין גרסה לגרסה.
11. בישיבת יום 28.1.2021 הודיע ב"כ התובע כי כל המסמכים החשבונאים של המוסך הועברו על ידי רו"ח דנינו למוסך אך ביום 31.12.2018 פרצה במוסך שרפה שכילתה את כל המסמכים. מה שנותר הוא רק אותם תקצירי השומה לשנים 2014-2010 שנשמרו במחשב ואותם ביקש התובע להגיש. ב"כ התובע הציג אישור בדבר הגשת תלונה על שריפה במוסך מיום 31.12.2018. הוא ציין כי אין לו התנגדות שהנתבעת תפנה לרשות המיסים לקבל נתונים, כפי שביקשה. ב"כ הנתבעת עמד על כך שרו"ח דנינו יגיע לעדות, כאשר ממילא אם התובע מבקש להגיש המסמך עליו חתם רו"ח דנינו היה על התובע לזמנו. עוד ביקש ב"כ הנתבעת ייפוי כוח מאסף ומורין לפנות לרשות המסים לקבל נתונים לגבי המוסך. בהחלטה בתום הדיון נקבע כי רו"ח דנינו יזומן על ידי התובע אלא אם התובע יודיע כי הוא מוותר על זימונו ועל המסמך החתום על ידו שצורף לתיק מוצגי התובע, כאשר הנתבעת רשאית להגיש רשימת מסמכים אותם יידרש רו"ח דנינו להמציא ולגביהם יינתן צו להמציאם.
12. אשר לתקצירי השומה אותם ביקש התובע להגיש – הנתבעת התנגדה להגישם בטענה שמדובר במידע חלקי ומגמתי בו לא ניתן לתת אמון, כי מדובר כפי הנראה בדוחות שתוקנו או הוגשו לגביהם מספר גרסאות וכי מועד הוצאת השומה לשנים 2013-2010 הוא זהה, 3.12.2014 – אחרי התאונה. בהחלטה מיום 18.2.2021 נקבע כי המסמכים יישארו בתיק כפוף להגשתם באמצעות מנהלי החברה ורו"ח דנינו שיעידו וייחקרו על המסמכים וכי כל טענות הנתבעת שמורות לה. הנתבעת הגישה בקשה לזמן את רו"ח דנינו לישיבת ההוכחות עם המסמכים שביקשה עוד בעבר ובקשה זו אושרה ביום 7.4.2021 אלא אם התובע יודיע על התנגדותו בתוך 7 ימים.
13. הנתבעת, כאמור, ביקשה שיינתן צו לרשות המיסים להמציא מלוא המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים לגבי חברת שגיא. אסף נשאל בחקירתו (בדיון מיום 22.5.2022) אם הוא מאשר שיינתן צו לפקיד השומה להמציא לבית המשפט את הדוחות הכספיים של המוסך משנת 2012 ואילך. תחילה השיב בחיוב (עמ' 23). כאשר הנושא עלה שוב השיב: "אין לי מה להסתיר" (עמ' 60). לאחר מכן שאל :"אני חייב או לא חייב?". כאשר בא כוחו של התובע השיב לו: "אתה לא חייב כלום" השתנתה תשובתו והוא השיב: "אם אני לא חייב אני לא רוצה לתת לו...אני חוזר בי. לא מוכן לתת להם...התחרטתי. מה קרה, אסור לי?" (שם). ב"כ התובע הודיע לאחר מכן: "אני מתנגד לגילוי מסמכים בשלב הזה. זה הכל. העד אמר שהוא מסרב להמציא כל מסמך והוא ימשיך עם הסירוב שלו" (עמ' 61). מורין, שנחקרה אחרי אסף, נשאלה אף היא אם היא מסכימה כי פקיד השומה יעביר עותקים מהדוחות הכספיים של המוסך והשיבה: "אני חושבת שזה ממש לחדור לי לפרטיות. יש לי הרבה דברים שמה עם כל הכבוד...למה אני צריכה להראות לו את הדוחות של העסק? מאיזה סיבה?" (עמ' 144). כאשר הוסבר לה שהדוחות מתבקשים כדי לבחון למשל את נושא הפחת וכי תקצירי הדוחות ובהם הנתונים הכספיים כבר הועברו השיבה: "הרגע עניתי על זה. אני לא מאשרת...אני חושבת שזה לא לעניין...יש לי סיבות אישיות שלי למה וזה לא עניינך...זה חוצפה גם לשאול אותי את זה...זה חוצפה" (עמ' 144). היא נשאלה לגבי מסמכים שונים שצרף התובע לגבי המוסך והשיבה שאינה יודעת להסביר המסמכים והפנתה לרו"ח דנינו (עמ' 148-146).
14. רו"ח דנינו זומן לבקשת הנתבעת לישיבת 22.5.2022 וביום 8.5.2022 הגיש בקשה לדחות עדותו בשל שהיה בחו"ל, למרות שזומן למועד זה למעלה משנה קודם לכן. בקשתו נדחתה והובהר כי יוכל להתייצב למועד הנוסף שנקבע לשמיעת הראיות - בתאריך 6.6.2022 - ככל שיבקש זאת. בהחלטה מיום 23.5.2022 התבקש רו"ח דנינו להעביר לנתבעת את המסמכים שהתבקשו על ידה. ביום 29.5.2022 הודיע רו"ח דנינו כי הוא החזיר את כל החומר שהיה ברשותו למוסך. ניירת נוספת שהייתה במשרדו וניירות העבודה הועברו לביעור ביום 3.2.2020. ביום 5.6.2022 הודיעה הנתבעת כי נוכח הודעת רו"ח דנינו כי אין בידיו המסמכים שהתבקש להמציא היא מוותרת על זימונו להעיד. במקביל הגישה הנתבעת בקשה להמצאת מסמכים מפקיד השומה לגבי מוסך שגיא. הבקשה הועברה על ידי התובע לקבלת עמדת בעלי מוסך שגיא וביום 29.5.2022 הודיע אסף כי "אני מתנגד בתוקף שפקיד השומה יחשוף את הדוחות של מוסך שגיא". בהחלטה מהדיון ביום 6.6.2022 נקבע כי נוכח התנגדות זו לא יינתן צו להמצאת מסמכים כמבוקש על ידי הנתבעת אלא שלנתבעת שמורות טענותיה בגין אי הגשת הדוחות המלאים.
15. התובע טוען בסיכומיו כי פגיעתו התפקודית עקב התאונה עומדת על 100%. מקצועו היחיד הוא פחח ומדובר בעבודה פיסית הכרוכה בשימוש ובהפעלת כוח בידיים, עמידה ממושכת והכל בתנאי אקלים קשים. לאחר התאונה הוא לא יכול לעבוד עוד במקצועו וגם לא בכל עיסוק אחר המתאים לו. הוא טוען כי לולא התאונה היה ממשיך לעבוד במוסך ושכרו היה ממשיך לעלות כיון שרווחי המוסך עלו משנה לשנה. התובע טוען כי יש לחשב הפסדי שכרו לעתיד בהתאם לשילוש השכר הממוצע במשק. הוא טוען כי תלושי השכר שמעידים על העלאת שכרו מחודש נובמבר 2013 הודפסו בזמן אמת, עובר לתאונה, ויש לקבלם כמשקפים העלאת שכר אמיתית הנובעת מגידול בהכנסות המוסך. גם חוקרי המוסד לביטוח לאומי חקרו את נושא העלאת השכר לפני התאונה ונוהל הליך משפטי בנושא, כאשר בסופו של דבר קיבל המוסד לביטוח לאומי את גרסת התובע. תקצירי דוחות השומה של המוסך מראים גידול ברווחי המוסך בשנת 2012 לעומת השנים הקודמות, מה שמסביר את העלאת השכר בסוף שנת 2013, מועד הגשת הדו"ח. תשלומי ביטוח לאומי שולמו בזמן אמת. התובע טוען כי הנתבעת ויתרה על זימון רואה החשבון של המעביד ובכך ויתרה על העד באמצעותו יכולה הייתה לברר את טענתה בעניין שכר התובע.
16. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין בנכותו של התובע כדי להצדיק אי עבודה. לתובע אין פגיעה קוגניטיבית או פסיכיאטרית ופגיעתו אורטופדית בלבד. כמו כן לחלק ניכר מהנכות, ובכלל זה הנכות בגין שברים בחוליות שנרפאו והצלקות, אין משמעות תפקודית. התובע יכול להמשיך לעבוד בתחום הפחחות במוסך ולתרום מהידע שצבר, בלימוד, ליווי והדרכת פחחים במוסך ופיקוח על עבודתם. התובע יכול גם להשתלב בעבודות אחרות כמו סחר במכוניות יד שניה, ייעוץ לסחר במכוניות, סחר בחלפים לרכב, גביית כספים, ניהול מו"מ עם שמאים ועוד. התובע כלל לא פנה לשיקום ולא עשה כל ניסיון לחזור לעבודה. התובע רוכב על אופניים לאחר התאונה ומבלה בבריכה ובים. כמו כן מרישומי לשכת רשות האוכלוסין עולה כי בין יולי 2014 (כארבעה חודשים לאחר התאונה) ועד ספטמבר 2019 טס לא פחות מ - 22 פעמים לחו"ל, מה שמלמד על מצבו התפקודי התקין ועל יכולת הניידות העצמאית שלו. אין סיבה לכך שמאז התאונה לא עבד כלל וחובתו להקטין את נזקו. הנתבעת טוענת כי נכותו התפקודית של התובע אינה עולה על שיעור מחצית מנכותו הרפואית.
17. התובע השיב בסיכומי התשובה מטעמו כי הנתבעת נמנעה מהגשת דוחות חקירה שבכוחם לסתור את גרסתו בעניין תפקודו. המערכת השיקומית שלו מתקיימת בבריכת גורדון. טיסותיו לחו"ל אינן סותרות את גרסתו ונסיעותיו עם בת זוגו אף הן מהוות חלק משיקומו, בעיקר בתחום הנפשי.
18. אשר לגובה השכר, טוענת הנתבעת, נוכח העובדה שהתובע הועסק על ידי קרובי משפחתו שכרו היה נתון למניפולציות ולהשתנות במיוחד כאשר איש מעובדי המוסך או רואה החשבון של המוסך לא הובאו לעדות. הנתבעת מפנה לכך שמדובר בדוחות שומה שעודכנו לאחר התאונה. מתקצירי השומות של המוסך עולה כי קיימת תנודתיות רבה בהכנסה החייבת של המוסך במהלך השנים. עוד עולה כי שנת 2013 הייתה שנה לא מוצלחת למוסך במהלכה ירדה ההכנסה החייבת בכ- 47% לעומת שנת 2012 כך שלא ייתכן שלקראת סוף השנה הייתה הצדקה כלכלית כלשהי לתת לתובע העלאת שכר. בשנים 2014-2013 חלה ירידה תלולה בהכנסה החייבת של המוסך ולא צורפו נתונים לגבי השנים לאחר מכן. מעדותו של אסף עולה כי שכרו של התובע היה תנודתי ולא קבוע, היה תלוי בהכנסות המוסך והיה עלול אף לרדת. הנתבעת טוענת עוד כי יש לבחון כושר השתכרותו של אדם לאורך תקופה ומפנה לשכרו של התובע בשנים שקדמו לתאונה. הנתבעת מציעה לחשב הפסדי שכרו של התובע על בסיס שכר נטו של 13,736 ₪.
19. בחנתי טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו. עולים מספר סימני שאלה מעיון בתקצירי השומה של המוסך נוכח העובדה שלדוחות השומה הוצאו מספר גרסאות וקיים פער גדול בין מועד הגשת הגרסה הראשונה של הדו"ח, לפני התאונה, ובין מועד השידור והוצאת השומה, לאחר התאונה. דוחות השומה לשנים 2013-2010 שודרו בגרסתם האחרונה כולם באותו היום, בדצמבר 2014, לאחר התאונה. התובע ביקש להגיש תקצירי שומה אלו כראיה המסבירה את עליית שכרו כחודשיים לפני התאונה, אך לא מצא לנכון להביא לעדות מטעמו את רו"ח דנינו אשר יכול היה לתת הסברים לסימני השאלה העולים מהתקצירים, ואשר אף חתם על מכתב בנושא זה אותו ביקש להגיש התובע אך הובהר שניתן יהיה להגישו רק באמצעות עורכו. יוזכר כי בהחלטה מיום 18.2.2021 נקבע כי תקצירי השומה יישארו בית המשפט רק כפוף להעדת מנהלי החברה ורו"ח דנינו. למרות החלטה זו התובע, כאמור, לא הביא את רו"ח דנינו לעדות ולכך יש נפקות למשקל שיש לתת לתקצירים. התובע גם לא מצא לנכון להגיש הדוחות המלאים ואת מלוא הגרסאות לכל דו"ח, כדי להסיר את סימני השאלה והספקות אותם העלתה התובעת, להם היה מודע היטב, אלא להפך, העדים מטעמו (אשר העידו כי יעשו כל שביכולתם לסייע לתובע) בחרו להתנגד להעברת הדוחות המלאים, נושא שידון גם בהמשך. בנסיבות אלו, בהן לא הוצגו ראיות מספקות ובעלות משקל בנושא, נותרה עמימות בכל הנוגע לאמינות הטענה בדבר העלאת שכרו של התובע סמוך לפני התאונה.
20. עם זאת, בנסיבות העניין, החלטתי לא להתעלם לחלוטין מנתונים אלו, אשר בסופו של דבר התקבלו גם על ידי המוסד לביטוח לאומי. אלא שאין להתייחס לנתונים אלו כנתונים בלעדיים לצורך קביעת בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה. ניתן לראות שעל פני השנים קיימת תנודתיות בשכרו, וכן קיימת תנודתיות בהכנסה החייבת של המוסך, שהיא הפרמטר החשוב לעניין הטענה בדבר גידול ברווחי המוסך ולא נתוני המחזור. אסף אישר כי שכרו של התובע היה משתנה לפי רווחי המוסך ולפיכך עשוי היה גם לרדת שוב. ניתן לראות כי לאחר עלייה חד פעמית בהכנסה החייבת של המוסך בשנת 2012 חלה ירידה בשנת 2013 וירידה נוספת בשנת 2014, וההכנסות חזרו לשיעור דומה כפי שהיו בשנים 2011-2010. בנסיבות אלו, אף אם עלה שכרו של התובע נוכח עליה בהכנסות המוסך בשנת 2012, נוכח הירידות בהכנסות אלו בשנים לאחר מכן, קיימת אפשרות סבירה ששכרו היה יורד שוב, בהתאמה.
21. נוכח כל האמור, החלטתי לערוך את הפסדי שכרו של התובע על בסיס שכרו הממוצע בשנים 2014-2011 (תקופה של 34 חודשי עבודה). השכר הממוצע החודשי ברוטו בתקופה זו עומד על 17,633 ₪. לאחר שערוך להיום ובניכוי מס הסכום הוא 16,837 ₪.
22. אני מעריכה את פגיעתו התפקודית של התובע כמלאה לתקופה של שנה מהתאונה והפיצוי בגין תקופה זו יעמוד על 202,044 ₪. לאחר שנה, אני מעריכה את פגיעתו התפקודית בשיעור 75%. איני סבורה שיש לקבל הטענה כי התובע לא היה ואינו מסוגל לעבוד כלל, במיוחד לאור הראיות לפיהן הוא נייד ופעיל, ואף נוסע נסיעות רבות לחו"ל. אני סבורה שלא הייתה ואין מניעה לתובע לעבוד מספר שעות בשבוע עבודה שאינה עבודה מאומצת באופן פיסי, אפילו במוסך – בהדרכת פחחים או בתחום סחר ברכבים, חלפים לרכבים, גביית כספים, משא ומתן עם שמאים וכד', נושאים בהם יש לו מומחיות וניסיון. בהתאם לכך – הפיצוי לתקופת העבר עד היום יעמוד על סכום של 1,187,008 ₪. לעתיד, עד גיל 67, לאחר היוון – הפיצוי יעמוד על סך 670,070 ₪.
23. לסכומי הפיצויים בגין הפסדי השתכרות יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - לעבר – סכום של 173,631 ₪ ולעתיד סכום של 83,758 ₪.
24. להפסדי העבר לא תתווסף ריבית ומאידך לא תתווסף ריבית גם על ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
25. סה"כ הפיצויים בראש נזק זה יעמוד על 2,316,511 ₪.

ראשי נזק נוספים

1. התובע זכאי לפיצוי בסך 139,439 ₪ בגין כאב וסבל לפי 66% נכות רפואית ו 84 ימי אשפוז. מסכום זה יש לנכות סך 25,000 ₪ השתתפות עצמית. יתרת הפיצוי תעמוד על 114,439 ₪.
2. מורין ציינה בתצהירה כי לאחר התאונה התובע היה זקוק לעזרה 24 שעות ביממה בכל פעולות היומיום והיא עזרה לו ב"הלבשה, ניידות, הסעות, אוכל ועוד". גם אסף ציין בתצהירו כי סייע לתובע "בניידות, להתלבש ולהתקלח". התובע עותר בסיכומיו לפיצוי בגין עזרת בני המשפחה בעבר ועזרת צד שלישי בחיי היומיום לעתיד לפי סכום של 4000 ₪ לחודש. עוד עותר התובע לפיצויים בגין ניידות מוגברת, והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.
3. הנתבעת טוענת כי מאז התאונה לא הוצגה כל ראיה שהתובע נשא בעלות עזרת צד שלישי כלשהי. היא מזכירה כי כארבעה חודשים וחצי לאחר התאונה, ביולי 2014, כבר טס לחו"ל ובשנת 2014 טס עוד 5 פעמים לחו"ל. מכאן יש ללמוד כי מצבו התפקודי החל מיולי 2014 לא היה כזה שדורש עזרה צמודה כנטען על ידו. אין בנכות הרפואית ממנה הוא סובל כדי להגביל אותו בביצוע עבודות משק הבית. אשר להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי, טוענת הנתבעת, מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי לקבל כל הטיפולים הרפואיים והאביזרים הרפואיים וכן הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ללא תמורה מהמוסד לביטוח לאומי ישירות או באמצעות קופת החולים. גם לא הונחה כל תשתית ראייתית לצורך ביסוס הטענה כי ייגרמו לו הוצאות רפואיות כלשהן. אשר לניידות מוגברת – הרי שאין בנכותו של התובע כדי להגביל אותו בניידותו. התובע אף לא פנה למוסד לביטוח לאומי לענף ניידות בהקשר זה, ואם הוא טוען שהוא סובל ממגבלת ניידות עליו למצות זכויותיו בתום לב ובסבירות מול המוסד לביטוח לאומי.
4. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, טיב הפגיעה, העדר קבלות בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות מוגברות לטיפולים רפואיים וזכאותו של התובע כלפי המוסד לביטוח לאומי, אני מעמידה את גובה הפיצוי בראשי נזק אלו על סכום כולל של 300,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ניכויים

1. סכום הגמלאות שקיבל ויקבל התובע עקב התאונה מהמוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי עבודה, בהתאם לחוות דעת אקטוארית לתאריך 31.1.2021 עומד על 5,685,713 ₪ (ללא ריבית על תשלומי העבר וללא התחשבות בקצבת ניידות שהתובע עשוי להיות זכאי לקבל).
2. סכום הפיצויים לו זכאי התובע, אף ללא צורך בעדכון חוות הדעת האקטוארית נכון להיום וללא התחשבות בניכוי פיצויי פרישה, נבלע בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

זכאות התובע לרבע מסכום הנזק

רקע

1. לאור גובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי העולים על גובה הנזק, מתעוררת שאלת זכאותו של התובע לרבע מהנזק. נוכח הוראת סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובעת כי לא יראו את המעסיק כצד שלישי שהמוסד לביטוח לאומי רשאי לחזור אליו בתביעה, התובע אינו זכאי לרבע מהנזק לפי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 אם התאונה ארעה ברכב המעביד ובשירות המעביד. הרציונל העומד בבסיס הפטור מחובת שיפוי כאשר התאונה מתרחשת ברכב המעביד הוא שהמעביד פטור מתשלום פיצויים עקב תאונת עבודה בגין עובדים שבעדם שולמו דמי ביטוח לאומי. חברת הביטוח המבטחת את המעביד באה בנעליו ולכן אף היא נהנית מהפטור האמור. אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשירות המעביד. המחלוקת היא בשאלה אם התאונה ארעה ברכב המעביד.

הראיות

1. האופנוע המעורב בתאונה היה רשום במועד התאונה על שם אסף, בעל החברה שהעסיקה את התובע. אסף הוא זה שגם ערך את פוליסת ביטוח החובה לאופנוע אצל הנתבעת והוא רשום כבעל הפוליסה. בפוליסה נרשם כי הנהג המורשה לנהוג באופנוע הוא התובע בלבד. בהצעת הביטוח נרשם על ידי אסף כי האופנוע משמש למטרה פרטית ולא לצרכי עסק וכי עלות האופנוע ו/או הוצאותיו השוטפות ו/או הפחת שחל עליו לא דווחו או ידווחו כהוצאה עסקית (מה שמביא להוזלת הפרמיה). בהצעת הביטוח נרשם התובע כנהג נקוב בשם. הוצגה קבלה על תשלום הביטוח המקיף בחברת כלל על שם מורין, כאשר אסף הוא המבוטח. בטופס "דיווח ראשוני על תאונת דרכים" שמולא בכתב יד ונשלח על ידי ב"כ התובע לנתבעת ונושא תאריך 18.6.2018 סומנה האופציה: "הרכב בבעלות מעבידי" ולא האופציה - "הרכב בבעלותי". עוד נרשם בתשובה לשאלה: "מה הקשר לבעל הרכב/ המבוטח" – "עובד". בשולי הטופס נרשם שמו של התובע כמי שמצהיר כי כל הפרטים הם נכונים ומדויקים ומופיעות שתי חתימות: חתימת הנהג וחתימת המבוטח, בצידה נרשם שמו של אסף. בישיבת קדם המשפט מיום 28.1.2021 טען ב"כ התובע כי התובע וכן אסף מכחישים שחתמו על מסמך זה (שנשלח, כאמור, ממשרדו של ב"כ התובע לנתבעת), כי שתי החתימות בו מזויפות ואמר שאולי יפנה את המסמך לגרפולוג. עוד נאמר באותו הדיון על ידי ב"כ התובע כי התובע הוא זה ששילם על האופנוע וגם הוצאות תיקונים ודלק וכי "יש לו הרבה כסף". נאמר כי האופנוע נרשם על שם אסף מהסיבה שלא היה לתובע חשבון בנק לאחר שהיה במאסר.
2. התובע טען בתצהירו כי מדובר באופנוע פרטי שלו. הוא ציין כי האופנוע הותאם לרישיון הנהיגה שהיה ברשותו באותו המועד, כי רק הוא היה מורשה לנהוג עליו וכי האופנוע היה בשימושו הבלעדי. למוסך היו קטנועים אחרים ששימשו את השליחים. הוא טען כי שילם את כל ההוצאות השוטפות של האופנוע מכיסו הפרטי. האופנוע נקנה על ידי אסף לא בכובעו כמעסיק אלא כחתנו. הסיבה לכך שאסף קנה את האופנוע נובעת מהעובדה שעד יום 17.10.2014 לא היה לו חשבון בנק. את הביטוח שילמה בתו מורין מחשבונה מאותה הסיבה. לא היה לו חשבון בנק בשל ה"אכזבה שלי מהבנקים שנהגו כלפי בחוסר תום לב לאחר שהסתבכתי מבחינה כלכלית...בנוסף לא ידעתי להתנהל נכון מבחינה כלכלית. לאחר שהתאוששתי מבחינה כלכלית החלטתי שאני לא רוצה חשבון בנק וכך משנת 2002 בערך ועד ליום 27.10.2014 לא היה לי חשבון בנק". רק לאחר שנקבעה לו נכות במוסד לביטוח לאומי לא הייתה לו ברירה אלא לפתוח חשבון בנק על שמו לצורך קבלת קצבאות. לפני התאונה קיבל שכרו בשיקים. כאשר היה יוצא מהמוסך לצרכי עבודה היה משתמש בקטנועים של המוסך. מורין ואסף קיבלו ממנו "עזרה גדולה" בתחילת דרכם, הוא נתן להם את המוסך ועבד עבורם מתחילת הדרך. לאחר שהתבסס מעמדם הכלכלי "הם עזרו ועוזרים לי מבחינה כספית בכל עניין שאני מבקש מהם וביכולתם לסייע".
3. התובע ציין בתצהירו כי ביום התאונה, יום שישי, היה אמור לעבור בשעה 14:00 אצל אחד מלקוחות המוסך בשם יוסי בוגנים כדי לגבות חובו למוסך. אסף ביקש ממנו כי בתום יום העבודה ובדרכו הביתה יבצע הגבייה. הוא סיים את עבודתו במוסך בשעה 13:45 ויצא ברכיבה על האופנוע לכוון ביתו של יוסי בוגנים ומשם תכנן להמשיך לביתו. בדרכו ליוסי בוגנים ארעה התאונה.
4. בהודעתו במוסד לביטוח לאומי מיום 13.8.2014, כחצי שנה לאחר התאונה, ציין כי הוא עובד במוסך כפחח רכב וכן יוצא לשליחויות באזור תל אביב ו"כשאני יוצא לשליחויות בחוץ זה עם אופנוע של המוסך". ביום הארוע יצא לגבות כסף מהלקוח יוסי בוגנים אשר עיכב התשלום למוסך כחודש ועמו קבע בשעה 14:00. בשעה 13:45 יצא מהמוסך לכוון הלקוח ובמהלך הנסיעה ארעה התאונה. הוא הוסיף וציין "אסף הוא בעל המוסך אבל אני ממונה על הלקוחות הבעייתיים בנושא של גבייה. אני ממונה על כל הנושאים שיש בהם כאבי ראש ואני אחראי לגבות את הכספים מהלקוחות הבעייתיים כי יש לי רקע בתחום של 40 שנים ואני מכיר הרבה מהלקוחות". חוקר המוסד לביטוח לאומי, אוריאל שלום רשם ב"דו"ח סיכום חקירה" מאותו היום כך: "עובד בעסק משפחתי, מוסך לפחחות רכב. עוסק בטיפול בלקוחות, גביית כספים ושליחויות שונות. מתנייד באופנוע של המוסך. ביום הפגיעה נפגע בתאונת אופנוע עת היה בדרכו לגביית כסף. התחייב להמציא האישור הנדרש. פרטים בגוף החקירה".
5. בחקירתו הכחיש כי החתימה על גבי טופס "דיווח ראשוני על תאונת דרכים" לנתבעת, שם נרשם, כאמור, כי מדובר ברכב מעבידו, היא חתימתו, למרות ששמו נכתב בכתב ידו (עמ' 78). הוא ציין: "האופנוע הוא שלי, הוא נמצא על שמו. בגדול הוא שלי. אני הבעלים היחידי של האופנוע. אני עושה באופנוע כרצוני...אני היחידי שמשתמש בו לכל אורך הדרך" (עמ' 78). הוא נשאל איך שילם על האופנוע והשיב: "אני העברתי את זה לבת שלי לטפל בזה. מעבר לזה אני לא התעסקתי. אני לא מתעסק בכספים" (עמ' 79). הוא נשאל אם בתו דאגה לו לדברים נוספים מלבד האופנוע והשיב: "היא דואגת לי. אפילו למגורים נכון להיום. היא קנתה בית על שמה בשביל שאני אוכל לגור בו...אני לא יכולתי לרשום על שמי ואני לא רושם על שמי נכסים או דברים מסיבות שהייתי כולי בעיקולים, כולי בהוצאות לפועל. כל פעם צץ לי משהו חדש. אני רוצה שקט..." (שם). הוא נשאל אם החתימה על גבי טופס רישום ההודעה של המוסד לביטוח לאומי היא חתימתו (7 דפים) והשיב כי בחלק מהדפים מדובר בחתימתו ובחלק האחר אין זו חתימתו (עמ' 81). הוא ציין כי "כשאני יוצא להביא שליחות אני יוצא עם אופנוע ששייך למוסך, לא עם הפרטי שלי. בשביל לנסוע עם האופנוע הפרטי שלי אני צריך ללבוש ז'קט, מגפיים, מגנים. אני לא אתחיל להתלבש בשביל לצאת לשליחות" (עמ' 83). ביום התאונה "יצאתי עם האופנוע שלי כי כבר ביום שישי אני לא חוזר לעבוד בשעה אחת וחצי. זה כבר נסגר יום שישי. אין אחרי זה חזרה. אז ללקוח ומשמה הביתה. אז כבר נסעתי באופנוע הפרטי" (עמ' 84). הוא נשאל מדוע בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי לגבי מחלת מקצוע משנת 2012 נרשם כי אין קרבה משפחתית בינו לבין המעביד. בסופו של דבר השיב: "אני לא אמרתי דברים, אל תכניס דברים בצורה שאני לא אמרתי. כל מה שקשור לחתן שלי לא קשור אלי...אתה שואל שאלה שאני לא יודע לענות עליה. המעביד שלי היא הבת שלי...יש לי עסק עם הבת שלי בלבד, לא עם מישהו אחר. חד משמעית" (עמ' 86-85). הוצג לו פרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה לגבי התאונה דנן מיום 8.1.2015 שם נשאל בחקירתו של מי היה האופנוע והשיב: "שייך לחתן שלי, זה עסק משפחתי שאנחנו עובדים בו ואני משתמש באופנוע והוא שייך למערכת המשפחתית". הוא התייחס לכך ואמר: "יכול להיות שאולי הגבתי על דברים בצורה קלילה, לא נכנסתי לפרטים מדויקים כמו שאני עומד פה בבית המשפט ואני צריך לדייק. אבל שהחתן שלי זה חלק מהמשפחה והעסק זה חלק מהמשפחה אין בזה שקר. זה אותה גברת בשינוי אדרת...בגדול הוא על שם החתן שלי, זה אסף" (עמ' 91).
6. מורין ציינה בתצהירה כי התובע, אביה, הוא "כל עולמי, קיים ביננו קשר הדוק והוא חלק מרכזי מחיי". בסוף שנת 2012 ביקש ממנה אביה לקנות עבורו אופנוע מרוץ מדגם דוקאטי בסכום של 70,000 ₪, הוא האופנוע המעורב בתאונה. אסף קנה את האופנוע לשימושו הפרטי של התובע. היא שילמה את פרמיית הביטוח על האופנוע מחשבונה הפרטי. היא ציינה כי אין מדובר באופנוע שנקנה לשירות המוסך אלא לשירותו הפרטי של אביה ורק הוא רכב עליו. המוסך החזיק לשימושו קטנועים ו"העיסוק של אבא שלי במוסך כפחח לא הצריך שימוש באופנוע בכלל ובפרט לא אופנוע מרוץ בשווי של 70,000 ₪". קניית האופנוע לא הייתה חריגה ביחסים עם אביה - לאביה לא היה חשבון בנק וכל בקשה שלו לרכוש משהו בסכום גבוה או לבצע הוראת קבע מולאה על ידה ועל ידי אסף, לפי יכולתם הכלכלית. בחקירתה ציינה: "אני ובעלי רכשנו לו את האופנוע. נרשם על שם בעלי. עשינו רכישה" (עמ' 122). הם שניהם שילמו על האופנוע ואת הביטוח היא שילמה. היא אינה זוכרת אם סכום הרכישה שולם במזומן, בהעברה בנקאית או בדרך אחרת (עמ' 122). היא קיבלה קבלה "אם אני לא טועה". היא נשאלה מדוע לא פנתה לחברה ממנה נרכש האופנוע כדי לקבל עותק החשבונית והשיבה: "אני לא יודעת אבל איפה קניתי את האופנוע...אבא שלי רצה את האופנוע הזה..." (עמ' 123). לאחר מכן ציינה: "בעלי יותר זוכר את הפרטים של הרכישה. זה גם נרשם על בעלי האופנוע" (עמ' 124). היא נשאלה מדוע האופנוע לא נרשם על שמה והשיבה: "אין לי רישיון לאופנוע ואולי בגלל שבעלי יש לו רישיון לאופנוע...מה זה משנה אני או בעלי? אנחנו יחידה אחת" (עמ' 125-124). לשאלה מדוע האופנוע לא נרשם על שם התובע השיבה: "הוא עדיין היה עם קשיים...אתם מדברים עם בן אדם מלא בבעיות של עבריינות...חובות" (עמ' 125). התובע נהג להגיע עם האופנוע למוסך ולחזור עמו הביתה (עמ' 149). הוא עסק בגביית חובות עבור המוסך: "אבא שלי מוכר בשוק העברייני במאפיה" ו"כיבדו" אותו (עמ' 151). את פרמיית הביטוח עבור האופנוע היא שילמה: "אני חושבת באשראי, באשראי שלי" אך לא שמרה אסמכתה: "אני לא שומרת אסמכתאות לשום דבר" (עמ' 148).
7. אסף ציין בתצהירו כי התובע היה "חובב אקסטרים ובפרט אופנועים". בסוף שנת 2012 ביקש התובע ממורין לרכוש עבורו לשימושו הפרטי אופנוע ספורט דגם דוקאטי שעלותו הייתה כ 70,000 ₪. התובע ביקש זאת ממורין כי לא היה חשבון בנק באותה העת. אסף ציין כי לא מדובר בבקשה חריגה כיון שהתובע סייע לו ולמורין בתחילת דרכם "וכמשפחה אנחנו היינו עוזרים לו בכל מה שדרש ובהתאם ליכולתנו הכלכלית". אסף ציין כי האופנוע נקנה עבור התובע לשימושו הפרטי בלבד וכי "זה צוין היטב בכל הטפסים שמולאו לחברת הביטוח בעת רכישת הביטוח ורק שמעון היה רשאי לנהוג על האופנוע. מדובר באופנוע ספורט יקר מאד אשר אינו מסוג האופנועים שהמוסך רוכש לשירותו. המוסך רוכש לשירותו קטנועים בשווי של 15-10 אלפי ₪ לכל היותר". הוא ציין כי העיסוק של התובע לא הצריך רכישת אופנוע למילוי תפקידו במוסך ואם הוא היה צריך לצאת לסידור עבור המוסך הוא היה עושה זאת באמצעות קטנוע של המוסך ולא באופנוע פרטי.
8. עוד ציין אסף בתצהירו כי "יש מצבים בהם לקוחות לא משלמים עבור השירות שקיבלו. כאשר הייתי נתקל בסיטואציה כזו לא הייתי משחרר ללקוח את הרכב. במידה והיה מדובר בלקוח שהגיע דרך שמעון הייתי מבקש משמעון לפעול לגביית החוב מהלקוח. יום לפני התאונה של שמעון הגיע למוסך לקוח בשם יוסי בוגנים שלא שילם עבור התיקון שבוצע במוסך לכלי הרכב שלו. הודעתי ליוסי שהרכב לא משוחרר עד שיסדיר התשלום למוסך. יוסי ביקש לשלם את החוב למחרת (28.2.2014) בשעה 14:00 בביתו. ביקשתי משמעון כי ביום 28.2.2014 לאחר סיום העבודה ובדרכו הביתה יעבור אצל יוסי בבית ויגבה את התשלום של המוסך" בדרכו של התובע ליוסי ארעה התאונה. מביתו של יוסי היה התובע אמור להמשיך לביתו.
9. בעדותו במשטרה לאחר התאונה (ביום התאונה) ציין אסף כי בעת התאונה "שמעון נהג באופנוע שבבעלותי".
10. בחקירתו ציין אסף כי הוא עצמו קנה את האופנוע, אופנוע חדש מהחברה, ושילם עליו "אני חושב בהעברה בנקאית". הוא קיבל קבלה (עמ' 19) ו"אפשר לבקש מהם" את הקבלה (עמ' 20). הוא נשאל אם היו מקרים נוספים בהם הוא או מורין קנו לתובע נכסים ב 70,000 ₪ והשיב בחיוב וכי הוא יכול להוכיח זאת. לאחר מכן השיב: "קניתי לו יותר ואני לא חייב להגיד לך". וכן: "קנינו עכשיו בית...וקנינו לו גם רכב אחרי התאונה... נכון שזה רשום על השם שלי גם...עליי ועל אשתי" (עמ' 33). הוא נשאל אם ייתכן שהעסק שילם עבור קניית האופנוע והשיב: "לא. לפי דעתי לא" (עמ' 31). לאחר מכן אמר: "אני שילמתי או אשתי. אחד מהחשבונות של שנינו. אני לא זוכר...זה האופנוע שלי. אופנוע שאני קניתי אותו" (עמ' 32). הוא נשאל על טפסי הפחת והפנה לרו"ח דנינו: "אני לא מבין בזה" (שם) "אני לא יודע להתעסק עם ניירת...אין לי מושג" (עמ' 33). לתובע אין כסף: "הוא חי מביטוח לאומי" (עמ' 34). האופנוע נרשם על שמו במשרד הרישוי ולא על שם התובע "כי זה אופנוע שלי, מה זאת אומרת". יתר האופנועים שמשרתים את העסק רשומים על שם המוסך ולא על שמו (עמ' 40). הוא עצמו קיבל את סכום הפיצויים בגין נזק הרכוש לאופנוע (עמ' 41). הוא ציין כי "שמעון לא השתמש באופנוע הזה בשעות העבודה בכלל. הוא היה נוסע איתו הביתה, היה ישן איתו, מחבק אותו. בשבילו זה היה אהבת חייו, עד המקרה" (שם). הוצג לאסף טופס ההודעה לנתבעת שם נרשם כי מדובר ברכב מעביד ושם נמצאת חתימתו כמבוטח והוא השיב כי לא מדובר בכתב ידו וגם לא בחתימתו (עמ' 43). הוא נשאל אם התובע היה מבצע גם שליחויות אחרות, כמו קבלת חלקי חילוף וכד', והשיב: "היו דברים נקודתיים...יכול להיות שהיה יצא לפה, היה קופץ לשם...דברים שקשורים לעבודה" (עמ' 45). כשיצא לשליחויות מטעם המוסך נהג באופנועים של המוסך (עמ' 47). הוא הכחיש כי הוא חתום בשם המעביד על טופס התביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (עמ' 54).

טענות הצדדים

1. התובע טוען בסיכומיו כי מדובר באופנועו הפרטי. האופנוע אינו בבעלות המעביד ומדובר באופנוע בבעלות פרטית. הוא טוען כי מעביד הוא מי שחייב לפי החוק בתשלום דמי ביטוח לאומי בעד העובד. המבחן להוכחת רכב מעביד הוא מבחן טכני הנבחן לפי השאלה – מי הגורם ששילם את דמי הביטוח למבטחת בעד השימוש ברכב. רישום בעלות במשרד הרישוי יוצר "חזקת בעלות" שעל הטוען כנגדה מוטל הנטל להפריכה. המבחן הוא מבחן קנייני, ונשאלת השאלה למי הזכות למירב ההנאות שניתן להפיק מהנכס – הזכות להחזיק, להשתמש, הזכות לפירות הנכס, לבצע בו עסקאות והזכות לכלותו. בענייננו – מוסך שגיא הוא זה שהיה חייב וגם נשא בפועל בדמי הביטוח הלאומי עבור התובע ולא אסף באופן אישי. אין לראות בחברה ובמנהלה אישיות אחת. מי שרשום כבעל האופנוע הוא אסף וגם בתעודת הביטוח נרשם אסף כבעלים בבעלות פרטית ולא החברה ולכן הנטל על הנתבעת לסתור את חזקת הרישום ולהוכיח שהאופנוע היה בבעלות קניינית של המעביד. הנתבעת לא הציגה ראיות שתומכות בטענה שהאופנוע היה בבעלות המעביד הסותרות את ראיות התובע: הרישום במשרד הרישוי, רישום הפוליסה על שם אסף, תשלום פרמיית ביטוח החובה של האופנוע על ידי מורין, טופס ההצעה לביטוח, עדות אסף במשטרה שם אמר שהאופנוע בבעלותו. התובע טוען כי למוסך היו קטנועים אחרים וזולים יותר בבעלותו וזאת ניתן ללמוד גם מפרטי תאונה משנת 2006 שעבר התובע בקטנוע שהיה בבעלות המוסך. התובע טוען עוד כי מתלושי השכר עובר לתאונה ניתן ללמוד כי לא נזקף לזכות התובע שווי השימוש באופנוע. התובע מתייחס לטופס הדיווח על התאונה לנתבעת שם סומנה האופציה שמדובר ברכב בבעלות מעביד. הוא טוען כי החתימה על גבי הטופס אינה חתימתו וגם אסף טוען כי אינו חתום על גבי המסמך. לכן לא ניתן לקבל המסמך ולהתבסס עליו. התובע טוען כי הנתבעת לא הביאה עדים שיעידו שהאופנוע היה של המוסך. מטופס ההודעה של התובע למוסד לביטוח לאומי אין ללמוד על כך שהרכב היה בבעלות המוסך וגם לא מעדותו בבית המשפט לתעבורה כי מטרת הליכים אלו לא הייתה בירור נושא הבעלות ברכב.
2. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מדובר בתאונה ברכב המעביד ובשירות המעביד. היא מפנה לנושאים אלו: תחילה, רישיון הרכב ותעודת הביטוח הם על שם אסף. האופנוע נרשם על שם אסף כדי שניתן יהיה לדרוש החזר הוצאות בגין רכישתו והוצאות שוטפות במסגרת הדו"ח השנתי של המוסך. לא הוצגו ראיות כי תעודת הביטוח שולמה מחשבונה הפרטי של מורין, כנטען. הטענה כי בהצעת הביטוח רשם אסף כי השימוש הוא למטרה פרטית לא מלמד שכך היה בפועל. יש הנחה משמעותית (למעלה מ – 20%) בפרמיית הביטוח כאשר המבוטח מצהיר שזהו אופנוע בבעלות פרטית ולא אחרת. לא ניתן הסבר הגיוני מדוע האופנוע לא נרשם על שם התובע. הטענה שהיה בחובות וחשוף לעיקולים אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו לפיו כל חובותיו כוסו על ידי מורין.
3. שנית, הנתבעת מפנה למסמך "דיווח ראשוני על תאונת דרכים" שנשלח לנתבעת ממשרדו של ב"כ התובע. במסמך זה סומן שמדובר ברכב "בבעלות מעביד". בטופס מופיעה חתימת התובע. הנתבעת טוענת כי מדובר בהודאה פורמלית המחייבת את התובע בהליך זה שזהו רכב מעביד. ב"כ התובע טען עוד בישיבת קדם המשפט כי שתי החתימות במסמך מזויפות, למרות שהמסמך נשלח ממשרדו, אך לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי להצביע כי מדובר במסמך מזויף וגם לא הובאה חוות דעת גרפולוגית, כפי שאמר ב"כ התובע שיעשה. לא ניתן כל הסבר הגיוני מי יכול היה למלא הטופס ולהעבירו לב"כ התובע וסביר להניח שב"כ התובע לא היה מעביר לנתבעת מסמך שלא היה בודק אותו קודם לכן. בטופס מצויים פרטים רבים שהם בידיעתם האישית של התובע ואסף בלבד ולא בידיעת אדם אחר במוסך. יש לזכור כי לתובע אינטרס כלכלי בתביעה וכך גם לאסף ומורין והתובע לא זימן לעדות עד אובייקטיבי כלשהו אלא רק את בני משפחתו. שלישית, הודעת התובע במסגרת חקירת המוסד לביטוח לאומי, שם העיד כי כאשר הוא יוצא לשליחויות מחוץ למוסך זה עם אופנוע של המוסך. בהמשך לכך רשם חוקר המוסד לביטוח לאומי כי התובע מתנייד באופנוע של המוסך. רביעית, טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי, שם נרשם כי התובע היה אמור לשוב למוסך לאחר השליחות ולא לביתו, כנטען על ידו, מה שמלמד על כך שמדובר באופנוע של המוסך.
4. חמישית, הסתרת המסמכים החשבונאיים. הנתבעת טוענת כי לתובענה זו פן ייחודי, כיון שהתובע ומעבידיו, שהם גם העדים היחידים מטעמו, הם קרובי משפחתו – בתו וחתנו, ולהם אינטרס משותף ואחיד בניהול התובענה. כתוצאה מכך לתובע שליטה מלאה על המסמכים שגולו לנתבעת. התובע ומשפחתו ביקשו ליצור אי ודאות וכאוס של ממש: התכחשו למסמכים שחתמו עליהם, אפילו על תצהירי גילוי מסמכים וטופס וס"ר, וסרבו לגלות מסמכים שיכולים לשפוך אור על האמת. התובע ועדיו בחרו לא להמציא כל תיעוד חשבונאי גולמי שיכול היה לסייע בחקר האמת והסתפקו בהגשת תקצירי שומה בלבד. הדוחות הכספיים וטופסי הפחת של המוסך היו נותנים מענה לסוגיית רכב המעביד. משמעות אי הגשת מסמכים אלו והסירוב להגישם היא שהרשום בהם תומך בטענות הנתבעת שהרי איזו סיבה אחרת יש לסרב לגלותם. משעה שתקצירי השומה שהוגשו מלמדים על מחזור והכנסות המוסך אין בתיעוד הגולמי של הדוחות הכספיים וטופסי הפחת, המפרטים את הרכוש בגינו נדרש פחת וזאת בלבד, כדי ליתן מידע מהותי נוסף על זה שמופיע בתקצירי השומה, אולם יש בו כדי ללמד אם האופנוע מושא התביעה נרשם בספרי המוסך, בדוחות הכספיים ובטופסי הפחת כאופנוע המצוי בבעלות המוסך.
5. הנתבעת מפנה לכך שלא הוצגה קבלה על רכישת האופנוע מבלי שניתן הסבר לכך. אסף לא היה החלטי בתשובתו לשאלה אם ייתכן שהמוסך שילם עבור האופנוע. אסף הפנה לכל אורך עדותו לרו"ח דנינו, אך רו"ח דנינו כלל לא זומן לעדות על ידי התובע. אסף ידע כי לרו"ח דנינו אין מסמכים נוכח הטענה שהייתה שריפה במוסך וההפנייה לרו"ח דנינו הייתה מצג שוא נוסף של העד. כשניתנה לאסף ולמורין הזדמנות לגלות המסמכים החשבונאייים הרלוונטיים, באמצעות פנייה לרשות המיסים, התגלה פרצופם האמיתי והם סירבו בכל תוקף להעברת המסמכים. התובע ועדיו בחרו לגלות גילוי חלקי, בררני ומניפולטיבי של המסמכים ומכך יש ללמוד על חוסר תום ליבם ומטרתם היחידה – להסתיר מידע רלוונטי לסוגיות שבמחלוקת מהנתבעת ומבית המשפט. עדותה של מורין הייתה מגמתית, מתחמקת ולא אמינה. גם היא בחרה להפנות לרו"ח דנינו לצורך קבלת תשובות. היא לא נתנה הסבר מדוע האופנוע נרשם על שם בעלה אם בשנת 2012 כבר חוסלו חובות התובע, כנטען על ידו. סירובה להתיר המצאת הדוחות הכספיים מפקיד השומה אינו מתיישב עם עדותה שתעשה הכל עבור אביה. אם היה בדוחות הכספיים וביתר הנתונים החשבונאיים שהתבקשו כדי לסייע לאביה – חזקה שהייתה מגלה אותם. יש לזכור כי למורין אינטרס כלכלי ישיר שהתובע יקבל פיצוי כיון שהיא זו שרוכשת עבורו כל מה שהוא מבקש. הסתרת המסמכים פועלת לחובת התובע ונגד גרסתו, ומלמדת שהאופנוע נרכש על ידי המוסך, מעבידו של התובע, שהוא הוצהר כאופנוע של המוסך לצרכי ניכוי פחת ושהיה רשום בטופסי הפחת כחלק מנכסי המוסך. לפיכך, מדובר ברכב המעביד. לולא כן, לא הייתה כל סיבה לתובע ולעדיו להתנגד להמצאת המסמכים. אין ספק שלו היה התובע מבקש מבתו ומחתנו שימציאו המסמכים הם היו נענים מיד לרצונו. הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד והבעלות הקניינית בפועל הייתה של המוסך. המוסך הוא מתיר השימוש ולכן גם חובת הביטוח הייתה מוטלת עליו.
6. התובע טוען בסיכומי התשובה כי לא הסתיר מידע והמסמכים שלא הועברו אינם מסמכים שבחזקתו והוא לא התנגד להגשתם. הוא ומעבידו הם ישויות שונות. גם אין מקום להרמת מסך בין חברת שגיא ובין בעליה. התנגדותו המאוחרת של אסף להעביר חומר נובעת מהתנהלות ב"כ הנתבעת שגרמה לו להרגיש מאוים ולסיבותיו האישיות. הוא נאחז בחיסיון "מתוך תחושת פחד". עוד טוען התובע כי גם אם נרשם בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי כי הוא היה אמור לשוב למוסך אחרי ביצוע השליחות אין ללמוד מכך שהאופנוע היה בבעלות המעביד וכן צויין בטופס שהתחנה האחרונה ביום התאונה הייתה מקום מגוריו. החשבונית על רכישת האופנוע לא צורפה כי לא נדרשה על ידי הנתבעת במסגרת גילוי מסמכים. נושא זיוף החתימות אינו רלוונטי לסוגיית רכב המעביד ולכן לא פנה לגרפולוג.

דיון והכרעה

1. הכוונה במונח "רכב מעביד" היא לרכב המצוי בבעלות המעביד לפי דיני הקניין, לפי המובן המשפטי הרגיל, ולאו דווקא לרכב הרשום על שמו במשרד הרישוי. הרישום אינו אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד והזיקה הקניינית של המעביד לרכב היא הקובעת (רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2.6.2011); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 539 מהדורה 5 2020). הרציונל לפטור את חברת הביטוח המבטחת את המעביד מחבות כלפי המוסד לביטוח לאומי ממשיך להתקיים גם כאשר לא קיימת זהות בין המעביד לבין הבעלים הרשום של הרכב, ובלבד שברור כי מבחינה מהותית ולפי דיני הקניין הרכב שייך למעביד ושימש לצרכי העבודה. לרישום במשרד הרישוי קיימת חשיבות ראייתית אך סוגיית הבעלות לא תוכרע על בסיס הרישום בלבד אלא על יסוד בחינת הבעלות הקניינית ברכב.
2. סעיף 2 לחוק המטלטלין, תשל"א – 1971 קובע כי "הבעלות במטלטלין היא הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה, בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם". מקובל, אם כן, להגדיר את הבעלות כמעניקה את הזכות למרב ההנאות שניתן להפיק מהנכס מושא הבעלות. התכנים האופייניים לזכות זו הם הזכות להחזיק, להשתמש, ליהנות מפירות הנכס, לבצע עסקאות בנכס ולכלות את הנכס, לרבות להעבירו לאחר. מרכז הכובד של זכות הבעלות הוא כי בעל הנכס יכול לעשות הכל בנכס המצוי בבעלותו, וקיימת לו האוטונומיה לנהוג בנכס כחפצו, לבד ממה שנאסר עליו (ראה: יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף 26-25 תשנ"ז). במסגרת זו יש לבחון למי נתונות מרב זיקות הבעלות בנכס. כך למשל, יש לשאול: מי רכש ומי שילם עבור הנכס? מי היה רשאי למכור את הנכס? מי היה רשאי להתיר השימוש בנכס לאחרים? האם נעשה דיווח לרשויות על הנכס לצרכי מיסוי או צרכים אחרים? מי נשא בחיובים בגין הנכס ומי נהנה מהטבות כלכליות הקשורות לנכס? מי נשא בהוצאות השוטפות של השימוש בנכס? על מי הייתה החובה לבטחו? מי שילם עבור הביטוח של הנכס? במקרה של הטלת עיקול נכסיו של מי שטוען לבעלות על הנכס – האם ניתן היה לעקלו?
3. האופנוע הנדון היה רשום במשרד הרישוי על שם אסף, בעל המוסך וחתנו של התובע. התובע טוען והצהיר כי מדובר היה באופנוע בבעלותו וכי הרישום במשרד הרישוי אינו משקף את הבעלות הקניינית (קיימת גם גרסה נוספת מטעם התובע, כפי שיפורט להלן). הנתבעת טוענת אף היא כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו משקף את הבעלות הקניינית באופנוע וכי האופנוע היה למעשה בבעלות המוסך. שני הצדדים, למעשה, טוענים נגד הרישום במשרד הרישוי כמשקף את הבעלות הקניינית באופנוע ושניהם מסכימים כי יש לבחון את הבעלות באופנוע כשאלה ראייתית באופן מנותק מהרישום.
4. לאחר שקילת כלל הראיות וטענות הצדדים אני מקבלת את טענות הנתבעת וקובעת כי הבעלות באופנוע הייתה של המוסך, שהתיר לתובע להשתמש בו, וכי מדובר ברכב המעביד.
5. מסקנה זו נובעת ממספר שיקולים, והעיקרי שבהם הוא אי הנוחות הניכרת שהותירו עדויות והתנהלות התובע ושני עדיו – בתו וחתנו - במהלך ניהול ההליך, אי נוחות המובילה לכך שלא ניתן לתת אמון כלשהו בעדויות אלו ולהפך, לכך שיש להגיע למסקנה אחרת מזו הנטענת בהן. התובע ועדיו הותירו תחושה כי הם מסתירים מידע מהותי ועובדות חשובות מבית המשפט, כיון שידעו שאם היה מתגלה המידע והעובדות אותם בחרו להסתיר – היו אלו פועלים כנגד הגרסה שבחרו להציג מטעמם. הם בחרו באופן מכוון ומתוכנן להותיר עמימות ראייתית ועובדות מעורפלות וסלקטיביות. עדויותיהם היו מתחמקות, מתחכמות לעיתים, מיתממות, לא הגיוניות, מגמתיות ומעוררות תמיהות וסימני שאלה רבים. גם זיכרונם היה סלקטיבי. התובע ועדיו לא אפשרו בחינה אובייקטיבית של כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת וניסו להעמיד את בית המשפט במצב בו קיים מסך המסתיר את הנתונים שאינם מתיישבים עם הגרסה אותה ניסו להציג, גרסה שתשרת את אינטרס התובע בלבד. כמעט כל אמירה בעדות וכל מסמך שהוגש על ידם מעוררים תמיהות, סימני שאלה וספקות רבים לגבי אמינותם.
6. יובהר ויודגש כבר עתה כי טענת התובע כי בתו וחתנו הם לכאורה גורמים נפרדים ממנו ואינם בשליטתו ולכן עדויותיהם ואי הצגת מסמכים ונתונים השייכים להם ולמוסך שבבעלותם אינם קשורים אליו ואינה אמורה לפעול כנגדו – אינה יכולה להתקבל. בתו של התובע וחתנו, מעבר להיותם בני משפחתו הקרובה, העידו כי הם מרגישים חייבים חוב גדול לתובע, כי הם עשו, עושים ויעשו כול שיידרש עבורו. מורין ציינה כי אביה הוא "כל עולמי", כי יש ביניהם קשר הדוק, כי הוא חלק מרכזי בחייה וכי היא ממלאה את כל דרישותיו ורצונותיו. ברור, אם כן, שאם התובע היה מבקש משניהם לסייע לו להוכיח טענותיו במסגרת הליך זה באמצעות העברת מסמכים ונתונים הקשורים למוסך – הם היו עושים זאת ללא היסוס. עוד ברור כי אם התובע ביקש מהם לא להעביר נתונים וכך לסייע לו בהצגת גרסה לא אמיתית המשרתת אותו במשפט, הם עשו כרצונו. העדים היחידים מטעם התובע הם בתו וחתנו ולא הובאו עדים אובייקטיבים מהמוסך שאינם בני משפחתו. גם רואה החשבון של המוסך לא הובא לעדות על ידי התובע והתובע בחר לבסס את תביעתו על עדויות בתו וחתנו בלבד. ראיות התובע כוללות מסמכים נבחרים וחלקיים של המוסך ושל מנהליו, וכולם באים לשרת את גרסת התובע בלבד. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות בתובע ובעדיו גורמים נפרדים שאין קשר ביניהם ולא ניתן לראות בעדי התובע עדים אובייקטיבים חסרי עניין ואינטרס בתוצאות המשפט. להפך. יש לראות בהם יחידה אחת ומערכת משפחתית אחת בעלת אינטרס משותף בתוצאות המשפט. בהקשר זה יש להפנות גם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 הקובע כי מקום בו יש לפסוק במקרים מסוימים לפי עדות יחידה במשפט אזרחי ללא סיוע נדרשת הנמקה כיון שיש להטיל ספק במהימנות עדות זו. בין מקרים אלו נמנים עדות של בעל דין או קרוב משפחתו מדרגה ראשונה, וכן עדות של "אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד". בענייננו, מדובר בעדות בתו של התובע ובעלה. מעבר להיותם קרובי משפחה של התובע יש לראות בהם כמי שיש להם עניין בתוצאות המשפט ועניין לסייע לתובע. שלוש העדויות מהוות, למעשה, עדות יחידה של בעל דין. בהתאם לכך יש להתייחס לעדויות אלו ולהעריך משקלן.

1. אפרט מספר נושאים התומכים במסקנה שיש לדחות את גרסת התובע כי מדובר באופנוע בבעלותו הפרטית ולקבל טענת הנתבעת כי מדובר באופנוע של המוסך.
2. תחילה, הסתרת מסמכים ונתונים על ידי התובע ועדיו. כדי לבחון את שאלת הבעלות באופנוע היה צורך לבחון מספר נתונים ומסמכים פשוטים. בין מסמכים אלו יש לציין בראש ובראשונה את הדוחות הכספיים המלאים של המוסך מיום רכישת האופנוע ועד התאונה. מעיון בדוחות הכספיים ניתן היה לברר בקלות אם קיימות זיקות בעלות בין האופנוע ובין המוסך. היה ניתן לראות אם האופנוע רשום בספרי החברה כחלק מהרכוש הקבוע שלה והאם החברה קיזזה מס תשומות בגין רכישת האופנוע. יוער בהקשר זה כי התובע ועדיו בחרו לא לחשוף את החשבונית והקבלה על רכישת האופנוע והסתירו גם את המידע מאין נרכש, למרות שיכלו ללא מאמץ מיוחד לפנות למקום הרכישה ולקבל עותק החשבונית. עוד יוער כי אסף השיב תשובה מתחמקת לשאלה אם המוסך שילם עבור האופנוע. לא ידוע מי שילם עבור האופנוע וניתנו תשובות סותרות בנושא זה כאשר בישיבת קדם המשפט טען ב"כ התובע כי התובע עצמו שילם על האופנוע, טענה שלאחר מכן לא נשמעה עוד. בדוחות הכספיים, שהוסתרו, ניתן היה לראות אם האופנוע נרשם בטופסי הפחת של החברה ואם החברה תבעה בגינו פחת שנתי. ניתן היה לראות אם הוצאות אחזקה שוטפות, כולל ביטוח, אגרת רישוי ודלק נרשמו בספרי החברה ונדרשו על ידה כהוצאה לצרכי מס הכנסה ומע"מ. לצורך בחינת מלוא הנתונים האמורים היה צורך לעיין בדוחות השומה המלאים, לרבות דיווחים למע"מ וטופסי פחת ולרבות הגרסאות לדוחות השומה שהוצאו בכל שנה. תקצירי השומה שצורפו על ידי התובע אינם נותנים מענה לשאלות האמורות והם משקפים נתונים סלקטיביים וחלקיים בלבד, מהם לא ניתן ללמוד דבר לעניין הסוגיה שבמחלוקת. מסמכים נוספים שהוסתרו על ידי התובע ועדיו הם פרטים לגבי תשלום הביטוחים וכן מסמכי השעבוד של האופנוע, כאשר גם מהם ניתן היה ללמוד על קיום או העדר זיקה קניינית למוסך. התובע גם לא המציא ראיות שהוא עצמו שילם בגין ההוצאות השוטפות של האופנוע, כפי שטען.
3. סירוב בתו וחתנו של התובע לספק המסמכים והנתונים אינו הגיוני ואינו סביר. דומה שאסף ומורין עשו ככל יכולתם כדי למנוע מבית המשפט להיחשף לראיות אובייקטיביות שישפכו אור על הסוגיה המרכזית שבמחלוקת. תחילה טענו כי אין ברשותם וגם לא ברשות רואה החשבון את הנתונים הנדרשים וזאת עקב שריפה שפרצה במוסך לאחר התאונה. לאחר מכן, כאשר התבקש צו מתאים לרשות המיסים סרבו לכך. אמנם אסף הסכים תחילה במסגרת עדותו כי יינתן כזה אך לאחר מכן שינה דעתו וסרב, וכך גם מורין, וללא כל סיבה הגיונית. לא קיימת כל סיבה מתקבלת על הדעת להסתיר את הדוחות הכספיים ולא לשתף פעולה בהעברת מסמכים חיוניים שעה שהועברו ביוזמת התובע תקצירי השומות, המלמדים על הנתונים הכספיים של המוסך - הכנסות ומחזור העסק. אין בכך כל פגיעה נוספת בפרטיות המוסך, וממילא הנתונים, ומדובר בנתונים שהוגשו לרשות מוסמכת, אינם מפורסמים, אינם מועברים לגורמים אחרים ונועדו רק לצורך הוכחת טענות התובע בהליך זה. טענת התובע בסיכומיו כי אסף הרגיש "מאוים" בחקירתו, אינה הגיונית ואינה סבירה. גם אם השאלות שנשאל בחקירתו לא נשאו חן בעיניו, עדיין, אין בכך משום הצדקה סבירה לסרב להעביר מסמכים שעשויים לסייע לתובע מצד מי שהצהיר כי יעשה הכול עבור התובע והוא מחויב למלא את כל רצונותיו. יוזכר כי אף אם בלהט הדיון כעס אסף על שאלות בחקירתו, הרי שלאחר הדיון התבקש שוב לאשר העברת המסמכים וסירב. סירוב זה נעשה באופן מושכל לחלוטין, וסביר להניח שחשב על הנושא והתייעץ עם התובע לפני כן. יוזכר כי גם מורין התנגדה בתוקף בחקירתה להעברת המסמכים, ללא הנמקה הגיונית כלשהי.
4. ההתנגדות להמצאת המסמכים מעלה תהיות רבות. הדבר מקבל משנה תוקף בשים לב לחזקה כי בעל דין לא ימנע מבית המשפט ראיה שעשויה לפעול לטובתו, וכי אם נמנע מהבאתה בהיעדר הסבר סביר, ובמיוחד שעה שהיא בהישג יד, ניתן להניח שהבאתה הייתה פועלת לרעתו (ראה למשל: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1)539 (2001); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26.8.2014)).
5. החזקה האמורה, ההיגיון והשכל הישר מביאים למסקנה שאם הדוחות הכספיים היו מלמדים על כך שלא קיימת זיקה קניינית בין האופנוע ובין המוסך, הרי סביר שבתו וחתנו של התובע היו מיוזמתם פועלים להגישם ללא שיהוי, בדיוק כפי שהתובע יזם את העברת תקצירי השומות, שהרי התובע ועדיו ידעו מהי השאלה שבמחלוקת בתיק. מהסירוב להגיש הדוחות הכספיים, אותם יכול היה התובע להגיש ללא מאמץ או טרחה מיוחדים, רק אם היה מבקש מבתו וחתנו לאשר זאת, יש ללמוד שאם היו מוגשים – ניתן היה ללמוד מהם על זיקה קניינית לחברה כאמור. מכאן נובעות ההנחות העובדתיות הסבירות הבאות: סביר להניח שהחברה היא זו שנשאה בתשלום עבור האופנוע, לצורך שימוש בעסקה וכחלק מרכושה הקבוע; כי נרשמה חשבונית על שמה וכי קוזז מס תשומות בגין הרכישה (ויש לזכור כי מדובר באופנוע יקר יחסית); כי הוצאות האחזקה השוטפות נתבעו על ידי החברה לצרכי מס הכנסה ומע"מ באופן שוטף ורציף וכי האופנוע נרשם בטופסי הפחת של החברה ונתבע בגינו פחת שנתי. עוד סביר להניח, כי האופנוע נרשם בבעלות פרטית על שם מנהל החברה כיון שלרישום על שם חברה ערך נמוך יותר, וכי הביטוח נערך על שם אסף תוך הצהרה שמדובר בביטוח לשימוש פרטי כיון שהפרמיה בגין פוליסת ביטוח רכב על שם אדם פרטי זולה יותר מזו שעל שם חברה. סביר להניח שהאופנוע נקנה לשימושו של התובע לצרכי עבודתו ולצרכיו הפרטיים לבקשתו, כרכב צמוד מטעם המעביד, ורישום התובע כנהג נקוב בשם אף הוא הביא לתשלום פרמיה זולה יותר.
6. נוסף להסתרת המסמכים, התובע לא העיד מטעמו עדים אובייקטיביים שיכלו לתמוך בגרסתו והסתפק בעדות בתו וחתנו שאינם, כאמור, עדים אובייקטיביים. ניתן היה להעיד עובדים אחרים מהמוסך שיחזקו גרסתו כי מדובר היה באופנוע פרטי שלו וכי לא השתמש בו לצרכי המוסך. התובע נמנע מהעדת רו"ח דנינו שיכול היה לתמוך בגרסתו, הן לעניין העלאת שכרו (כמפורט לעיל), הן לעניין הבעלות באופנוע והן לעניין הנתונים עליהם דיווח המוסך. בעניין זה יש לדחות טענת התובע כי היה דווקא על הנתבעת לזמן את רו"ח דנינו. הנתבעת ניסתה לזמנו ועמדה על זימונו אך משהתברר לה כי העביר את כל המסמכים שהיו ברשותו למוסך – ומשנטען שהייתה שריפה במוסך - לא היה עוד טעם מבחינתה לזמנו. לא כך התובע – שיכול היה להעיד את רו"ח דנינו, שמלווה את המוסך שנים רבות ויש להניח כי בידיעתו האישית פרטים רבים לגבי התנהלות המוסך, כדי שיתמוך בגרסתו. אסף ומורין השיבו פעמים רבות לשאלות שנשאלו כי רו"ח דנינו יוכל להשיב לשאלות וכי הם אינם יודעים התשובות. אי המצאת מסמכים ואי העדת עדים שיכולים היו לתמוך בגרסת התובע פועלים כנגד גרסתו ולטובת גרסת הנתבעת. החזקה הברורה במקרה זה, המביאה לשלילת גרסת התובע וקבלת גרסת הנתבעת, כאמור, היא כי הסתרת המסמכים והנתונים הרלוונטיים נועדה למנוע מבית המשפט להתחקות אחר האמת.
7. נושא נוסף הוא העדר גרסה ברורה ואחידה של התובע ועדיו בשאלה – מי בעל האופנוע? גם בנושא זה ניסה התובע להותיר עמימות והעדר גרסה ברורה. התובע טען בתצהירו ובעדותו כי הוא בעל האופנוע ובכך, למעשה, טען כנגד הרישום במשרד הרישוי. גם מורין העידה כי מדובר באופנוע של התובע וגם אסף בתצהירו ציין כי מדובר היה באופנוע "פרטי" של התובע. בניגוד לכך, בהודעתו במשטרה מיום האירוע הצהיר אסף כי מדובר באופנוע "בבעלותי" וגם בעדותו בבית המשפט טען כי מדובר באופנוע בבעלותו שלו. בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי החתום על ידי התובע ואסף נרשם כי מדובר באופנוע של המוסך. בהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי אמר התובע כי הוא נוסע לשליחויות עם רכבי המוסך וכך נרשם גם בסיכום החקירה. בטופס ההודעה על התאונה לנתבעת שנשלח על ידי ב"כ התובע וחתום על ידי התובע ואסף נרשם כי מדובר באופנוע של המוסך, כי מדובר ברכב המעביד וכי התובע הוא עובד של בעל הרכב. בעדות התובע בבית המשפט לתעבורה העיד התובע כי מדובר באופנוע "של החתן". בסיכומי התובע מופיעות שתי הגרסאות: בתיאור העובדות תחילה נרשם כי התובע רכב על "אופנועו הפרטי" ובהמשך טוען התובע כי לא נסתרה "חזקת בעלות" לפי הרישום במשרד הרישוי, דהיינו – כי אסף הוא בעל האופנוע, טענה מנוגדת, כאמור, לתצהירו ולעדותו. ריבוי הגרסאות במהלך השנים פוגע אף הוא באמינות גרסת התובע ועדיו. למעשה, לא מוצגת בפני בית המשפט גרסה ברורה מטעם התובע ועדיו לשאלה הבסיסית והעיקרית המצויה במחלוקת בתיק – מי לשיטתם הוא בעל האופנוע? העדר גרסה ברורה ורצון התובע לצור עמימות בשאלה המרכזית בתיק – מחזקים את גרסת הנתבעת.
8. תמיהה נוספת שמתעוררת היא מדוע לא נרשם האופנוע על שם התובע, אם, כנטען על ידו, הוא היה בבעלותו הפרטית. ההסבר שניתן בהקשר זה הוא כי לתובע היו חובות ועיקולים והרישום על שם אסף נועד להתחמק מנושים. אלא שמורין והתובע העידו כי חובות התובע סולקו עוד טרם רכישת האופנוע. מעבר לכך לא הוצגו פרטים על עיקולים שהיו לתובע באותה העת וממילא טענה זו מעוררת קושי כאשר היא נטענת בבית המשפט, שהרי בית המשפט לא יסייע לחייב שטוען שהוא מתחמק מהליכי גביה שנעשו כדין ומנסה לפעול בדרכי מרמה. התובע ניסה לקשור הנושא להעדר חשבון בנק על שמו באותה העת, כאשר גם לכך ניתן הסבר מתחמק בעדותו – כי התאכזב מהבנקים ולא ידע להתנהל כלכלית. לא הוצג, למעשה, כל הסבר סביר מדוע, אם האופנוע היה בבעלות התובע והוא נקנה עבורו במתנה, הוא לא נרשם על שמו גם במשרד הרישוי?
9. נושא הכחשת החתימות והתנערות ממסמכים חתומים מוסיף אף הוא נדבך בעל משקל להעדר אמינות התובע ועדיו. חתימתו של התובע מופיעה על גבי מסמכים רבים. בכל פעם החתימה נראית שונה, אפילו אם מדובר במסמך אחד בעל מספר עמודים שנחתם באותו היום (כמו 7 דפי ההודעה למוסד לביטוח לאומי), וכבר בכך יש כדי לעורר סימני שאלה ותמיהות, כאילו מדובר במי שמכין מראש את האפשרות להתנער בדיעבד מחתימתו. התובע הכחיש כי חתם על המסמכים הבאים: תצהיר גילוי מסמכים כללי, תצהיר גילוי מסמכים ספציפי, תצהיר תשובות לשאלון, טופס וס"ר, תצהיר למוסד לביטוח לאומי וטופס תביעה למוסד לביטוח לאומי– כאשר בכולם אושרה חתימתו על ידי בא כוחו. הוא הכחיש כי החתימה בטופס הדיווח על התאונה לנתבעת היא חתימתו, למרות שמדובר במסמך שנשלח על ידי בא כוחו לנתבעת וטען (וגם בא כוחו טען זאת בישיבת קדם המשפט) כי חתימתו מזויפת. גם אסף הכחיש חתימתו על גבי טופס הדיווח על התאונה לנתבעת ועל טופס הדיווח למוסד לביטוח לאומי. למרות זיופי החתימות השיטתיים והרבים הנטענים – לא הוגשה כל תלונה למשטרה בגין זיוף חתימות על ידי התובע או אסף וגם לא הובאה על ידי התובע חוות דעת גרפולוגית, למרות שב"כ התובע הודיע כי הנושא ייבחן. התנערות זו מחתימות על מסמכים נראית התחמקות בוטה, אינה מתיישבת עם ההיגיון ופוגעת באופן ניכר באמינות התובע.
10. סימני שאלה לגבי אמינות התובע ועדיו עולים גם בכל הקשור לגרסת התובע בנוגע לאופן תשלום שכרו, למרות שהנושא אינו קשור באופן ישיר לסוגיית רכב המעביד. נשמעו מספר גרסאות לגבי אופן העברת התשלום לתובע – מזומן, העברה בנקאית, פריטת שיקים בבנק. הוצגו מספר צילומי שיקים על ידי התובע, כאילו מדובר בשיקים שנפרטו בבנק, אך עליהם לא מופיעים כל חותמת של בנק או כל רישום כאילו נפרטו בבנק. לא ברור כיצד הגיעו לידי התובע עותקים "נקיים" של שיקים שנפרעו וגם מסמכים אלו אינם מתיישבים עם ההיגיון ופוגעים באמינות העדויות מטעם התובע.
11. בחינת זיקות הבעלות לאופנוע אף היא שוללת את גרסת התובע ועדותו כי מדובר באופנוע בבעלותו – הוא לא היה רשאי להעביר הבעלות באופנוע; הוא לא היה רשאי להתיר שימוש בו לאחרים; אם היה מוטל עיקול על נכסי התובע האופנוע לא היה נכלל במסת נכסיו הנתונים לעיקול; הוא לא זה שרכש אותו ולא שילם עליו; הוא לא ערך את פוליסת הביטוח בגינו ולא שילם פרמיה בגין הביטוח; הוא לא הציג קבלות על תשלום ההוצאות השוטפות בגינו לרבות מבחן רישוי שנתי ודלק. הזכות היחידה שהייתה לתובע היא הזכות להשתמש בו, לרבות במסגרת ולצרכי עבודתו, וזאת בלבד. מהראיות נשללת לחלוטין גרסתו כי הוא היה בעל האופנוע.
12. לאור כלל האמור, אני מקבלת את טענת הנתבעת וקובעת כי הבעלות באופנוע בעת הארוע הייתה של המוסך, חברת שגיא, היא מעבידתו של התובע. לפיכך, מדובר בתאונת עבודה בשירות המעביד וברכב המעביד. התובע לא זכאי לרבע מנזקיו.
13. התביעה נדחית.
14. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 35,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, 09 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.