האם העובדה שבית משפט פרסם החלטה בשאלת חבות חברת ביטוח טרם הגשת סיכומי חברת ביטוח הינה סיבה מספקת לפסילת מוטב? 

בית המשפט העליון דן בשאלה האם העובדה שבית משפט פרסם החלטה בשאלת חבות חברת ביטוח טרם הגשת סיכומי חברת ביטוח הינה סיבה מספקת לפסילת מוטב?

          ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ) מיום 4.11.2020 בת"א 17584-03-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1. ביום 7.3.2019 הגיש המשיב נגד המערערת תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים. מכיוון שהצדדים נחלקו ביניהם בנוגע לשאלת חבותה של המערערת בפיצויים, הורה בית המשפט ביום 27.11.2019 על קיום דיון הוכחות בסוגיה זו. ביום 8.7.2020, לאחר שני דיונים שהתקיימו בנושא, הורה בית המשפט למשיב להגיש סיכומים "לעניין החבות" עד יום 8.8.2020, ולמערערת הורה להגיש את סיכומיה עד יום 8.9.2020. בפועל הגיש המשיב את סיכומיו בשאלת החבות רק ביום 31.8.2020 ובהמשך אותו היום הוציא בית המשפט מסמך הנושא את הכותרת "החלטה", אשר כלל דיון בשאלת החבות ובסופו נקבע כי המשיב "הוכיח שאלת החבות ויש מקום לקבל התביעה נגד [המערערת]". עוד הורה בית המשפט לצדדים להגיש תחשיבי נזק וקבע המשך דיון בהליך ליום 8.11.2020.

2. ביום 23.9.2020 הגישה המערערת בקשה כי בית המשפט יפסול את עצמו משמיעת ההליך וכי שמיעתו "מתחילתו ועד תומו" תתקיים בפני מותב אחר. בבקשתה הדגישה המערערת כי ההחלטה בשאלת החבות – שבה סקר בית המשפט את העדויות שניתנו וניתח אותן – ניתנה לפני שהגישה את סיכומיה ואף לפני שחלף המועד להגשתם. המערערת ציינה כי "אין זה ראוי ואין זה מקובל" שבית המשפט יורה לצדדים להגיש סיכומים בנוגע לסוגיה שהובאה לפתחו, אך יקבל החלטה על בסיס התרשמותו שלו והסיכומים מטעם צד אחד בלבד. לטענת המערערת מדובר "בפגם מהותי היורד לשורש העניין", ובנסיבות שנוצרו, הגשת סיכומים מטעמה לאחר ששאלת החבות כבר הוכרעה "לא תועיל [לה] מאומה", שכן דעתו של בית המשפט כבר "נעולה". עוד טענה המערערת כי "אין נפקא מינה באם ההחלטה פורסמה בשגגה או בתום לב"; כי לא ניתן לראות בהחלטה שפורסמה "כמשקפת עמדה לכאורית בלבד"; וכי אין זה ראוי שתהיה למותב עמדה "סופית ומגובשת" לפני תום ההליך. המערערת הוסיפה והפנתה לע"א 3591/19 קלימי נ' גיל (21.7.2019) (להלן: עניין קלימי), שם הורה בית משפט זה על פסילת מותב לאחר שטיוטת פסק הדין פורסמה לפני שהוגשו סיכומי הצדדים, וטענה כי עסקינן ב"מקרה זהה" לענייננו. המערערת הוסיפה כי בנסיבות העניין ראוי להעביר את ההליך לשמיעה בפני מותב אחר גם מטעמים של מראית פני הצדק.

3. המשיב מצידו התנגד לבקשת הפסלות ובית המשפט דחה את הבקשה ביום 4.11.2020, בהחלטה תמציתית בה נכתב:

"לאחר שעיינתי בתגובה אין כל מקום להעתר לבקשה. [המערערת] יכול[ה] [הייתה] לפנות לבית המשפט לבטל את פסק הדין. כן יכול[ה] [הייתה] להגיש ערעור על פסק הדין. לא ברור מדוע לא עש[ת]ה כן [המערערת] במועדים הקבועים ו'נזכר[ה]' רק בשלב מאוחר להגיש בקשה זו. בית המשפט לא פעל במשוא פנים. בתיק נשמעו ראיות ובית המשפט התרשם מהעדים כאשר נתן את פסק דינו."

          להשלמת התמונה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 8.11.2020  הודיעה המערערת כי בכוונתה לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות, ובתגובה קבע בית המשפט כי "במידה ולא תתקבל טענת [המערערת] לפסילה תינתן החלטה לעניין מינוי מומחה".

4. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת בעיקרם של דברים על האמור בבקשת הפסלות שהגישה לבית המשפט קמא. לטענתה, קיים בענייננו "חשש אובייקטיבי של ממש" שדעתו של בית המשפט התגבשה "באופן נחרץ", שכן הוא ביטא את עמדתו במפורש בהחלטה מנומקת ומפורטת ואף לא מצא טעם לפגם בכך שפסק הדין בשאלת החבות נכתב מבלי שניתנה למערערת ההזדמנות להגיש סיכומים מטעמה. עוד עומדת המערערת על טענתה כי האמור בעניין קלימי נכון בענייננו מ"קל וחומר", נוכח העובדה שבית המשפט לא התייחס להחלטה בשאלת החבות כאל החלטה שפורסמה בשגגה אלא כ"פסק דין לכל דבר".

5. המערערת מוסיפה ומשיגה על קביעתו של בית המשפט כי היה עליה להגיש בקשה לביטול פסק הדין בשאלת החבות או לערער עליו. לשיטתה, גם אילו הייתה מתקבלת בקשתה לביטול פסק הדין, לא היה בכך כדי לרפא את הפגם שנגרם עקב פרסומו, משום ש"תוצאת פסק הדין ועמדתו של בית המשפט קמא ידועה למערערת מראש" והיא לא הייתה משתנה. עוד טוענת המערערת כי פסק הדין בשאלת החבות מהווה "החלטה אחרת" שהדרך להשיג עליה היא בבקשת רשות ערעור לא בערעור, וכן כי "ערעור ניתן להגיש על פסק דין שניתן כדין ולא כאשר מדובר בפסק דין לקוי שניתן ללא שניתנה למערערת הזכות להגיש סיכומים מטעמה". עוד חולקת המערערת על קביעת בית המשפט כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, ומדגישה כי ההחלטה בשאלת החבות ניתנה בזמן פגרת בתי המשפט וכי "בחלק ניכר מהתקופה עד הגשת הבקשה לא פעל המשק באופן סדיר". מכל מקום, כך המערערת, בקשת הפסלות הוגשה תוך זמן סביר.

6. המשיב, מצדו, טוען כי דין הערעור להידחות. הוא מציין כי בתום אחד מדיוני ההוכחות שהתקיימו בהליך, לפני הגשת הסיכומים, בית המשפט הביע לבקשת הצדדים את עמדתו בנוגע לשאלת החבות ועמדה זו קיבלה ביטוי בפסק הדין שפורסם, אשר לטענת המשיב התבסס על העדויות שניתנו ולא על סיכומיו. כלומר, לעמדת המשיב המערערת ידעה את עמדתו של בית המשפט עוד טרם שפורסם פסק הדין, והיה ביכולתה להעלות את טענת הפסלות "בקונסטלציה נוספת". עוד טוען המשיב כי אף אם יתקבל הערעור אין מקום לנהל את ההליך מראשיתו שכן, כך המשיב, המערערת לא הצביעה על פגם בניהול דיוני ההוכחות.

7. לאחר שעיינתי בערעור, בנספחיו ובתשובה לו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. הפגם שעליו הצביעה המערערת אכן פגם הוא ובהחלט ניתן היה לצפות כי בית המשפט לא יקבל החלטה בשאלת החבות טרם הגשת סיכומי המערערת במועד שנקצב לכך על ידי בית המשפט עצמו. עם זאת, הליכי פסלות צופים פני עתיד, ומטרתם "לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא יש להעביר את הדיון בהליך המתנהל בפניו למותב אחר" (ע"א 6487/20 קרגו אריזה לוג'יסטיק בע"מ נ' גמאטרוניק תעשיות אלקטרוניות בע"מ, פסקה 7 (‏8.12.2020) (להלן: עניין קרגו אריזה)). בענייננו מיקדה המערערת את טענותיה – הן בבקשת הפסלות והן בערעור שלפניי – בשאלה אם פרסום ההחלטה בשאלת החבות מלמד על חשש למשוא פנים בכל הנוגע לשאלת החבות. אך שאלה זו כבר הוכרעה (השוו: ע"א 5218/18 פלוני נ' פלונית (5.8.2018)). בכך שונה המקרה דנן מעניין קלימי, שכן ההכרעה בשאלת החבות לא פורסמה בשגגה ולא הוסרה בהמשך ממערכת "נט המשפט". מדובר בהחלטה המסיימת את הדיון בשאלת החבות, כפי שאף הבהיר בית המשפט קמא בדחותו את בקשת הפסלות. בנסיבות אלו, טענותיה של המערערת בנוגע להחלטה זו, ובכללן הטענה בדבר הפגם שנפל בעצם מתן ההחלטה טרם הגשת סיכומיה, מקומן בהליכי ערעור מתאימים (עניין קרגו אריזה, פסקה 7; וכן ראו ע"א 9806/16 ארביב נ' איגר, פסקה 6 (31.1.2017)).

          אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

          ניתן היום, ‏י"ח בשבט התשפ"א (‏31.1.2021).

א' חיות