רקע ומבוא

1. מונחת לפניי תובענה כספית שעילתה נזיקית, ועניינה בטענת התובעת – לנזק גוף אשר נגרם לה "בקניון שרונים" ביום 8.01.19, בשל מפגע אשר נוצר כתוצאה ממרווח שבין משטח מדרך המתכת העליון של הדרגנוע, לבין הריצוף בקומת הכניסה לקניון, בתום מסלול העלייה מקומת החניון אל קומת הקרקע (להלן – " המפגע"). לטענת התובעת, בעקבות שקיעת מדרך המתכת, אשר היה אמור להיות מקביל לריצוף שבקומת הקרקע, נתקלה כף רגלה בבליטה אשר נוצרה בזירת האירוע, נפלה ונגרם לה נזק גוף. עוד לטענתה, באותו מועד בקשה לדווח על כך, ואולם לא היה איש במשרדי הנתבעות. כן נטען, כי יש להחיל את היפוך נטל הראיה.
2. מנגד טענו הנתבעות, כי הנזק אשר נגרם לתובעת - ככל שנגרם, נבע מרשלנותה הבלעדית ולחלופין, בשל תרומת רשלנותה וכי אין להחיל את היפוך נטל הראיה. עוד נטען, כי התובעת איננה סובלת מכל מגבלה שהיא וכי אין קשר סיבתי, בין תלונותיה לבין הממצאים הרפואיים. כמו כן, מאחר ומדובר בתאונת עבודה, על התובעת למצות את מלוא זכויותיה במוסד לביטוח לאומי (להלן – " המל"ל") וכי יש לנכות תגמולים מכל מקור, ומכל פיצוי המגיע לתובעת. במסגרת ההודעה לצד ג', טענו הנתבעות - כי ככל שיש ממש בדברי התובעת, הרי שהדבר מצוי באחריותו של צד ג', כגורם המוסמך מטעם משרד העבודה, בתחום הדרגנועים, וכמי שהיה אחראי על בדיקתו של הדרגנוע במישור הבטיחותי.
3. בכתב ההגנה טען צד ג' – כי הוא בודק מעליות ודרגנועים מוסמך, הוא אינו אחראי לתיקון הליקויים ואף לא אחראי לפקח על ביצוע התיקונים שבתסקיר מטעמו, וכי אינו אחראי לליקויים אשר התרחשו לאחר בדיקתו. עוד נטען, כי גם לפני הבדיקה מטעמו ואף לאחריה – לא נמצא מפגע כנטען ע"י התובעת, ואין להטיל עליו אחריות בשל נזקי התובעת.

סיכומי הצדדים

תמצית סיכומי התובעת

1. במסגרת סיכומיה, שבה התובעת וחידדה את גרסתה. לשיטתה נתקלה במפגע, אשר בשל טיבו ומיקומו יצר סכנה להיתקלות בו, כל אימת שחולפים על פניו באי המקום. כן טענה, שרק בדיעבד, התברר לה, כי מדרך המתכת, היה שקוע לעומת הריצוף בקומת הקרקע, באופן שיצר הפרש מסוכן בין הריצוף למשטח הדרגנוע - בתום מסלול העלייה שלו. את גרסתה תמכה התובעת בחו"ד מומחה מטעמה, אליה צירפה תמונות אשר צולמו על ידה מספר ימים לאחר האירוע, וכן תמונות מהמועד בו ביקר המומחה מטעמה במקום, ביום 24.09.19.
2. התובעת הוסיפה וטענה בסיכומיה, כי במועד הבדיקה של המומחה מטעמה, בזירת האירוע - הבחין המומחה, כי הדרגנוע מצוי באותה העת - בשיפוצים, וכי המומחה מטעמה מצא במקום, בין היתר, סרגלים באמצעותם ניתן לצמצם הפרשי גבהים בין משטח המתכת למשטח הריצוף.
3. נוכח האמור, ובהיעדר אזכור של טיפול כלשהו שבוצע לדרגנוע במועד ביקור המומחה – ב"ספר המתקן", אשר צורף לתיק בית משפט, ומבלי שניתן הסבר למחדל זה בכל הנוגע לרישום ביצוע עבודות על הדרגנוע - ע"י עדי הנתבעות, טענה התובעת, כי הנתבעת תיקנה את המפגע באופן בו יישרה והרימה את המדרך במועד שאינו ידוע לה, כל זאת על מנת לצמצם את ההפרש שנוצר בין הריצוף בקומת הקרקע - לסוף מסלול הדרגנוע ומדרך המתכת. לדידה של התובעת, תיקון זה מהווה בבחינת 'הודאת בעל דין'.
4. כן נטען, כי מעיון ב"ספר המתקן" של הדרגנוע עולה, כי במהלך חצי שנה בשנת 2019 בוצעו בדרגנוע 6 טיפולים - מבלי שניתן להבין מעיון בספר הנ"ל או מעדות עדי הנתבעות – מהו טיב הטיפולים שנעשו. לדידה של התובעת, הימנעות מרישום עבודות המבוצעות על הדרגנוע מעת לעת, מעביר את נטל הראיה ביחס לטענה לאי קיומו של המפגע - אל שכם הנתבעות, מאחר ומחדל זה - מטיל על הנתבעות 'אחריות מוגברת'.
5. לחיזוק עמדתה טענה התובעת, כי מיד לאחר האירוע הנזיקי, יצרה קשר עם בעלה ומסרה לו את אשר ארע לה בקניון השרונים. כן ניסתה לדווח על האירוע למינהלת הקניון, אך לאחר שלא איתרה איש, הודיעה על כך הן למר יוסי קופרלי - שותף מנהל הקניון והן לגב' מזל - עובדת הניקיון (כפי הנראה כך סברה בטעות). התובעת הפנתה בסיכומיה, לתיעוד הרפואי הראשוני שהופק בעקבות התאונה, בחלוף כ - 3 ימים מיום התאונה, ובו נרשם בין היתר: "לדבריה נפלה ביציאה ממדרגות נעות" וזאת כראייה לאמיתות גרסתה. עוד גורסת התובעת, כי מנגנון הנפילה במקרה הנדון בו כלשונה - 'עפה קדימה' - ונפלה על כתף שמאל, מלמד על היתקלות במפגע.
6. ובאשר לנזק אשר נגרם לתובעת – נטען, כי בעקבות התאונה, נגרם לה שבר בכתף שמאל, שהותיר מגבלת תנועה בכתף זו, ובהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים הוסכם כי לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של - 15%. עוד נטען, כי התובעת עובדת כעצמאית, בעלת 2 עסקים וכי בעקבות התאונה חלה ירידה בהכנסותיה מעסק שהקימה בשלהי שנת 2016 יחד עם בעלה, שעיקר פעילותו של עסק זה - בשיווק טובין באמצעות פלטפורמה אינטרנטית. כך נטען גם ביחס לעסק הנוסף והעיקרי - במסגרתו עובדת התובעת כמנהלת מערכות מחשב עבור חברות שונות, כגון – רשות שדות התעופה.

תמצית סיכומי הנתבעות

1. מנגד טענו הנתבעות בסיכומיהן, כי ככל ובית המשפט יקבל את התביעה, תתגבש התפיסה, לפיה על בעל המקרקעין מוטלת אחריות מוחלטת לנזקי הנפגעים בשטח שבבעלותו, בלי קשר לאופן שבו שומר בעל המקרקעין על ביטחונם של באי המקום בשעריו. במצב זה, הנפגע יגיע אל המקום לאחר הנפילה ויחל באיתור מפגע בדיעבד ולאחר מעשה, וזאת כדי להשליך את אירוע התאונה, על קיומו של מפגע כלשהו באותה טריטוריה, במטרה להשית על בעל המקרקעין את נזקי הנפגע, מבלי שקמה חבות של בעל המקרקעין לנזקים אלה. כך תוטל על בעל המקרקעין - חובת זהירות בלתי סבירה, בה לא יוכל לעמוד.

1. אליבא דהנתבעות - התובעת לא ידעה בזמן אמת ובמועד התאונה מה בדיוק גרם לנפילתה, ורק בחלוף מספר ימים, אימצה התובעת דעה בדבר הגורם לנפילתה הנטענת. והואיל ולא ניתן לחייב בעל מקרקעין על כל נפילה בשטח שבבעלותו - מכל סיבה שהיא, ובנסיבות התובענה, התובעת לא הוכיחה קיומו של מפגע ואף לא את נסיבות האירוע. לצד האמור, לא אוזכר מפגע שכזה בתיעוד הרפואי, הגם שקיבלה טיפול רפואי ראשון בחלוף של כ-3 ימים, ולפיכך יש לדחות את התביעה מטעם זה, אף מבלי להיזקק לבירור בדבר קיומו של הפרש גבהים מהסוג הנטען בגדר 'מפגע'.
2. לחלופין, נטען כי אם יחליט בית המשפט לקבל את גרסת התובעת לעניין נסיבות האירוע, הרי שאין להטיל את החבות על הנתבעות, לאור היותן של הנתבעות 1 ו-2 בעלים של הקניון, וככאלה אין להן כל ידע מקצועי בדבר תקינותם של הדרגנועים, אשר לשם בדיקת תקינותם שכרו גורם מקצועי האמון על תקינותם ובטיחותם של הדרגנועים - בשטח המצוי בבעלותן. במקרה זה, כך נטען, שכרו הנתבעות את שירותיו של צד ג' - מר יעקב טל, אשר לטענתו לא היה שום ליקוי בדרגנוע, במועדים הרלוונטיים לתובענה.
3. ובאשר לביצוע עבודות בדרגנוע לאחר התאונה הנדונה בעת ביקורו של המומחה מטעם התובעת בזירת האירוע, ואשר לטענת התובעת עבודות אלה נועדו לסלק המפגע – הרי שמדובר בטענה שטעות ביסודה. שכן, העבודות אשר בוצעו בדרגנוע, במועד ביקור המומחה מטעם התובעת, לא כללו יישור כלשהו של המדרך אל מול המרצפות, אלא חיזוק המדרך כדי שיהיה יציב ולא יתנדנד. אציין לאלתר, כי אפשר והשיפוץ שנעשה במדרך יש בו כדי ללמד על קיומה של בעיה טכנית במדרך - בחוסר יציבותו, ובהיעדר רישום מדויק באשר לעבודות שבוצעו בהקשר זה, הרי שאין לנתבעות להלין אלא על עצמן.
4. כן דבקו הנתבעות בעמדתן, כי המשטח עליו נפלה התובעת, היה המדרך (פודסט) ולא המרצפות, בניגוד לנטען על ידה.
5. עוד נטען, כי לתובעת אשם תורם משמעותי העולה כדי 50% ולו נזהרה, יכולה היתה למנוע את התאונה. עוד נטען, כי נכותה התפקודית של התובעת אין בה כדי להשליך על פגיעה בכושר ההשתכרות שלה, תוך פירוט עמדתה באשר לראשי הנזק.

תמצית סיכומי צד ג'

1. לדידו של צד ג', דין ההודעה נגדו – לדחייה, כמו גם דין התובנה העיקרית. לטענתו, התובעת נמנעה מלזמן עדים מטעמה, על אף טענותיה כי היו עדים במקום, לרבות עובדי המקום, כאשר יכלה לעשות זאת בנקל. משכך מדובר בעדות יחידה של בעל דין הצפוי להרוויח רווח כספי באם טענותיו לעניין החבות - תתקבלנה.
2. לגופה של התביעה נטען, כי בזמן אמת לא ידעה התובעת מה גרם לנפילתה, וכאשר חזרה למקום האירוע, עשתה זאת על מנת לחפש מפגע שיתאים לנפילתה. על אף הבדיקות שערך צד ג', במסגרת מילוי תפקידו, כ - 9 חודשים לפני אירוע התאונה, וכחודשיים וחצי לאחריו - לא נמצא מפגע מסוג הנטען. כנוהל, צד ג' עורך בדיקות תקינותם של הדרגנועים, לרבות הפרשי גבהים מסוג הנטען - אחת לשנה, בהתאם להזמנת המודיע 1, בעת קיומו של מפגע מסוג הנטען או כאשר קיים ליקוי כלשהו בדרגנוע. כן נטען, כי הדבר נרשם בתסקיר בדיקת הליקויים, ובמקרה מהתאים - צד ג' פוסל השימוש בדרגנוע, דבר שלא קרה בבדיקות שבוצעו על ידו בתקופות הנ"ל.
3. עוד נטען ע"י צד ג', כי לו היה בנמצא מפגע מסוג הנטען, אזי עובדי הנתבעות 1 - 2 או עובדי הניקיון היו מבחינים בכך, ובייחוד נציגי החברה המספקת שירותי תחזוקה לדרגנועים בקניון, המבצעים טיפול לדרגנועים אחת לשלושה חודשים.
4. באשר לחו"ד המומחה מטעם התובעת, הרי שהאחרון הגיע למקום האירוע בחלוף כ - 8 חודשים מאז קרות האירוע הנטען, בזמן שהדרגנוע היה מצוי בשלבי תחזוקה. משכך מומחה התובעת לא ביצע מדידות במקום ואף לא שוחח עם האנשים אשר בצעו עבודות תחזוקה. מכאן, שחוות הדעת מבוססת על הערכות וסברות, ועל תמונות שצולמו ע"י התובעת, ובניגוד לנטען ע"י המומחה - לא ניתן לקבוע על בסיסן, את הפרשי הגבהים. זאת אף זאת, המומחה נעדר הכשרה והשכלה בתחום הדרגנועים זאת בשונה מצד ג', שהינו מהנדס חשמל אלקטרוניקה ובודק דרגנועים במקצועו, החל משנת 2009. כן נטען, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המפגע הנטען, ובכלל זה הפרש גבהים לא תקין, אשר גרם לנפילתה.

סיכומי תשובה (תובעת)

1. בתשובתה לטענות הצדדים, טענה התובעת כי גרסתה אמת, וכי העדות מטעמה הייתה עקבית ומהימנה, זאת לצד מארג ראיותיה, אשר הוגשו לתיק בית המשפט – וה'מצביעות על הנפילה בגין מרווח', כלשונה. התובעת שבה והכחישה את טענות הנתבעות וצד ג' - לפיהן רק בדיעבד ידעה מה הסיבה לנפילתה, כמו גם את טענה בדבר החיפוש אחר מפגע.

דיון והכרעה

1. בהתאם לקביעת מחוקק המשנה, יש ליתן פסק דין קצר ותמציתי. כמו כן, אין בדעתי להידרש לראיות וטענות שאינן צריכות להכרעה בתובענה שלפניי.
2. למען הסדר הטוב אציין, כי בדעתי לבחון במישור הראייתי, קיומו של מפגע - כנטען בכתב התביעה. ככל שיוכח קיומו של מפגע היוצר סיכון, שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעת – גם לאור שאלת היפוך נטל הראיה, אבחן לצד הנכות הרפואית, את הנכות התפקודית וכן את ראשי הנזק הנוספים ככל שיידרש.

עדי הצדדים וראיותיהם

1. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. כן העידו מטעם התובעת - בעלה מר אליעזר הלפרין, מר רן שרעבי – הנדסאי בניין אשר ערך חוו"ד מומחה מטעם התובעת, ומר משה שטרק – רואה החשבון מטעם התובעת.
2. מטעם הנתבעות, העידו מר מירון שוורצמן – האחראי של התחזוקה השוטפת של הדרגנוע, מר יובל פרימן – סמנכ"ל התפעול של הקניון, ומר יוסי קופרלי אביטל – מנהל משותף בקניון שרונים.
3. צד ג' הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עליו נחקר, בצירוף 2 תסקירים.

לגופו של עניין:

1. מעדות התובעת וראיותיה עולה, כי היא מבקרת מידי פעם בקניון ועולה מידי פעם במדרגות נעות וכי אין זו הפעם הראשונה בה היא עושה שימוש בדרגנוע זה. עוד עולה, כי להערכתה המרחק בין תחילת המדרך למרצפות הקומה, הוא למעלה ממטר. לדבריה, בסיום העליה " הורדתי את רגל שמאל על המשטח, צירפתי את רגל ימין ואז נתקעתי ברגל שמאל במדרגה, מפגע ואז עפתי קדימה." (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 8 ש' 1 – 2). כלומר, בפסיעה השלישית מעדה התובעת ונפלה. להערכתה, בעת שהיא צועדת, היא איננה גוררת רגליים. בהמשך חקירתה הנגדית הבהירה התובעת, כי אם המרווח היה כ – 1 ס"מ, הרי שהאירוע הנזיקי לא היה מתרחש ובלשונה: " אם זה היה סנטימטר ופחות אז לא הייתי נופלת." (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 8 ש' 16).
2. התובעת המשיכה והעידה, כי לאחר שנפלה, ניגשה אליה אישה מדוכן התכשיטים הסמוך, ועזרה לה לקום. כן ציינה, כי ניסתה להשיג את פרטיה – ללא הצלחה. עוד ניסתה התובעת לדווח להנהלת הקניון על האירוע הנזיקי, ברם ולמרות שניגשה לקניון לא הצליחה לאתר את המנהלים ובלשונה: " הלכתי למשרדים והיה סגור" (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 9 ש' 10). לפיכך התקשרה ושוחחה עם בחורה בשם 'מזל', אשר העבירה אותה להנהלה.
3. במועד התאונה, סברה התובעת כי מדובר בפגיעה שאינה חמורה ולפיכך, ניגשה לקבל טיפול רפואי בחלוף 3 ימים. לשאלה מדוע במסמך הרפואי כתוב " נפלה ביציאה ממדרגות נעות" ולא נתקלה באריח – השיבה כי אין לה שליטה על מה שהרופא כותב. (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 9 ש' 19). אציין, כי לטעמי, העובדה שנכתב כי התובעת נפלה ביציאה ממדרגות נעות, מחזקת את גרסתה במישור העובדתי וכן באשר לנסיבות פציעתה. לשאלת בית המשפט, לפיה עולה מעדותה כי לא ידעה בזמן אמת מה היה הגורם לנפילה, השיבה: " ...שזו המסקנה שהגעתי אליה כמה ימים אחר כך אבל כשכל כך המומים, לא הלכתי למדוד. אם הייתי מודעת לזה, הייתי מרימה את הרגל יותר כמו שאני עושה היום." ((פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 9 ש'25). אבהיר כי אני מקבל את עדותה גם בעניין זה.
4. בהמשך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי מדדה את המרווח שבין הריצוף למדרך המתכת - עם סרגל, ובכגון דא ראוי להביא דברים כלשונם:

"ש. לא מדדת?

ת. מדדתי.

ש. תראי לי את המדידה.

ת. לשאלת ביהמ"ש – יצא 1.7 סנטימטר. מדדתי עם סרגל. אני לא מודדת מוסמכת. אני לא חושבת שצילמתי עם הסרגל."

1. לסיכום והערכת עדותה של התובעת, באשר לנסיבות האירוע הנזיקי – אני מוצא את עדותה מהימנה וקוהרנטית, העולה בקנה אחד עם מכלול הראיות והנסיבות כפי שהובאו שלפניי.

1. מחקירתו הנגדית של עד ההגנה הראשון מטעם הנתבעות - מר מירון שוורצמן (להלן – " שוורצמן"), עולה כי הוא מנהל החברה (סוורד מעליות) האחראי על הטיפול השוטף של הדרגנוע ובכלל זאת, שימון, גירוז, טיפול בתקלות ובתחזוקה שוטפת של הדרגנוע. ובלשונו: " טכנית, הכל. חשמל. אלקטרו מכאניקה." ((פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 19 ש' 13). כן עולה מעדותו, כי בדרך קבע נעשה טיפול שוטף בדרגנוע אחת ל 3 – 4 חודשים ומי שאחראי להזמין את שירותיו זה היזם של המקום, האחראי להודיע לו על קיומה של תקלה וכאשר זו מתקבלת במוקד – נשלח טכנאי. כן מסר, כי הם מטפלים בדרגנוע מיום היווסדו של הקניון. לדבריו, את התיקונים מתעדים בדו"ח התיקונים אשר נשלח לחברה.
2. העד ידע לציין כי הוא מכיר את "ספר המתקן". כן ציין, כי ראה זה מכבר את התמונות (בחוו"ד המומחה מטעם התובעת) וכי מדובר בטיפול שנעשה בדרגנוע בהתאם לרשימה מסודרת המוגדרת בזמן פעילותו של הדרגנוע. כן עולה מעדותו, כי בספר המתקן, לא נרשם פירוט העבודות אלא מספר קוד של הטיפול. בהמשך תיקן את עדותו ומסר כדלקמן:

"ת. נכון. יש בנוסף לספר תיק מעלית, סליחה, טעיתי, דרגנוע. יש תיק ששם יש פירוטים יותר עמוקים...

ש. אמרת שבספר המתקן לא יהיה כתוב מה פירוט התיקון, אבל תאריך התיקון כן כתוב בספר המתקן?

ת. בוודאי.

ש. ממה שאתה יודע האם מאז תחילת היווסדו של הקניון ועד היום מדובר באותו דרגנוע?

ת. כן."

(פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 20 ש' 29 - 36).

1. במסגרת חקירתו הנגדית לצד ג' – עלה, כי הטכנאי המטפל בדרגנוע מושגח ע"י "מעליתן מוסמך". על אף זאת, אינו יודע לומר מתי טופל הדרגנוע עובר לתאונה. לצד האמור העיד, כי כל 3 חודשים נעשה טיפול שוטף בדרגנוע, תוך תיעוד הטיפולים. כן עולה מעדותו, כי אם היו הפרשי גבהים בין המדרך לריצוף, הם היו שמים לב לזה, כמו גם הבודק מטעם משרד העבודה וכן בעל המקום היה מעיר לשני הצדדים - ככל שהיה צורך לבצע דבר מה. בסיום עדותו מסר העד לשאלת בית המשפט - כי הטיפול אותו הם המבצעים הוא טכני בדרגנוע עצמו וכי אין להם אחריות לחיבור של הדרגנוע לרצפת הקומה. אעיר בקצרה, כי עדות מתחמקת זו לא נעלמה מעיני והיא עומדת בסתירה לעדותו מוקדם יותר, שם ציין כי לו היו הפרשי גובה הם היו שמים לב לכך. עוד אבהיר, כי לדרגנוע אין מטרה משל עצמו ותכליתו הסעת מבקרים לעבר קומת המטרה. לפיכך, הוא קשור בקשר אמיץ - תרתי משמע - לקומת היעד, וכל ניסיון להתחמק מאחריות מעין זו – דינה לכישלון.

1. מחקירתו הנגדית של עד הנתבעות השני - מר יובל פרימן (להלן – " פרימן"), עולה כי הוא מנהל תפעול של הקניון - בעשר השנים האחרונות. לדבריו, כאשר מדווח על מפגע הם בודקים את העניין באמצעות איש מקצוע - יועץ בטיחות בשם דימה קבוב. יצוין לאלתר, כי יועץ הבטיחות לא זומן למתן עדות מטעם הנתבעות. כן מסר, כי במקרה כזה, הם מזמינים את צד ג' לבוא ולבדוק. כמו כן, פעם בשנה מגיע צד ג' לבצע בדיקת סקר, וככל שקיים צורך נוסף הוא מוזמן לאותו הצורך. עוד מסר, כי קיימת מצלמה באיזור בו התרחשה התאונה והצילומים נמחקים בתוך עשרה ימים לכל היותר. העד ציין, כי מצבים מעין אלה של תקלות – מצויים תחת אחריותו כמנהל תפעול. הנתבעות לא השכילו להגיש את הצילומים ממצלמות האבטחה בקניון, לטענתו משום שעבר יותר מדי זמן ממועד האירוע.
2. בהמשך חקירתו הנגדית, הוצג לו "ספר המִתְקָן" ממנו עולה כי הוחלפו החלקים הנדרשים בדרגנוע בהתאם להחלטת היועץ, ולא כל הדרגנוע. לטענתו, כמנהל תפעול הוא מבצע את המלצות היועץ. לדבריו הוא אינו בודק את הדרגנוע אלא זה תפקידם של אנשי המקצוע, וככל שהוחלף המדרך, הרי שזה אמור להירשם בספר המתקן. כן העיד, כי נודע להם על המקרה מספר חודשים לאחר התרחשותו עם קבלת המכתב, וכי לא ידעו על כך בזמן אמת. לשאלה מי זו מזל – השיב כי זו היתה עובדת לשעבר בחברה, וכי אינו יודע מה היה תפקידה אך היא עבדה במשרד. לשאלת בית המשפט השיב כי אינו זוכר את שם משפחתה.
3. מהערכת עדותו עולה, כי מדובר בעד המנסה להרחיק מעצמו כל אחריות לכל תרחיש אפשרי המצוי תחת אחריותו וסמכותו. עדותו התאפיינה בתשובות מתחמקות וכלליות, שאינן עולות בקנה אחד עם אופי תפקידו ומסגרת סמכויותיו.
4. מעדותו של עד ההגנה השלישי מטעם הנתבעות – מר יוסי קופרלי (להלן – " קופרלי"), עולה כי הוא מנהל משותף יחד עם מר פרימן וכי שניהם באותו דרג - ואחראים על התפעול. כן עולה, כי בעוד שמר פרימן עוסק בצד הטכני, הרי שמר קופרלי מתנהל יותר עם החנויות והעובדים ובלשונו:

"ש. אז בתפקיד שלך אין לך נגיעה בדרגנועים או מעליות?

ת. אני מתנהל מול לקוחות שיש להם טענות נגד החנויות, נגד המתחם, נגד כל דבר שיש.

ש. אבל לא בצד הטכני?

ת. לא."

(פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 25 ש' 22 - 25).

1. עוד עולה מחקירתו הנגדית, אינו זוכר את המקרה וכי מעולם לא דווח לו על כך. הוא אכן ידע לומר כי מזל לא היתה עובדת שלהם - אלא של חברת הניהול של הקניון, וכי היא עבדה בחנות לאקססוריס כמנהלת החנות (פרילנסרית) ולא במשרד. העד אף ידע לנקוב בשמה המלא – מזל דבוש, אשר כאמור, לא זומנה לעדות. עוד עולה מעדותו, כי החנות אותה ניהלה הגב' מזל דבוש, נמצאת בדיוק בקומה העליונה ביציאה מהקניון. אציין, כי מדובר בחנות המצויה באיזור בו התרחש האירוע הנזיקי.

1. בהמשך חקירתו הנגדית ציין העד, כי כאשר קיבלו את המכתב מעורך הדין, עברה תקופה ממושכת מאוד והמצלמות לא יכולות לשמור תיעוד לטווח זמנים כזה. כן מסר, כי חלק מהמצלמות שומרות בזיכרון עד חודש ימים, וחלקן עד 10 ימים כתלות בגודל הזיכרון. עוד מסר בחקירתו הנגדית, כי יש שומר בכל כניסה, יש חנויות פעילות ויש מי שמגיש עזרה ראשונה במקרה חירום, וכי לא תיתכן סיטואציה שמישהו לא יודע ממקרה כזה, בשים לב לכך שיש שומר בכל שער וכי מעולם לא קרה מקרה שמישהו לא קיבל עזרה.
2. כן מסר בחקירתו, כי אין לו מידע טכני לגבי הדרגנוע וכי אינו עוסק במנועים " אבל כן יכול להגיד שכן השפה והרצפה נשארו אותו דבר." ובהמשך הבהיר כי התכוון כי לא נעשה תיקון בריצוף וכי " ... [ש]הרצפה והריצוף של הקניון נשאר אותו דבר לגבי המדרך אני לא יודע." (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 27 ש' 1 – 3).
3. לפיכך אני מוצא לציין, כי ככל שאכן לא בוצע תיקון של הריצוף, הרי שהמרווח אשר נוצר בין המדרך לריצוף, נובע משקיעת המדרך. עוד אציין, כי עדותו של מר קופרלי, התאפיינה במענה ישיר לשאלות שנשאל ואף שפכה אור על אחריותו של מר פרימן במישור התפעולי הטכני, לתקינותו ותחזוקתו של הדרגנוע.
4. מעדותו וחקירתו הנגדית של צד ג' - מר יעקב טל (להלן – " טל") עולה, כי ראה את התמונות אשר צורפו לראיות התובעת, מהן ניכר כי לא הותקן פרופיל סף, בין מדרך המתכת לריצוף של הקניון. אלא שלדבריו, התַּקָּנָה בעניין זה שהוצגה לו, עניינה בדיני התכנון והבניה ולא בדרגנועים. העד הוסיף בהגינותו, כי לפי התקן של הדרגנועים שהוא תקן אירופאי, שאומץ ע"י משרד העבודה ( תקן 115 EN-) ולפי תקן זה אסור שיהיה הפרשי מפלס בין משטח היציאה מן הדרגנוע למפלס הקומה. לשאלת בית המשפט השיב העד בהאי לישנא:

"ש.ב. זאת אומרת שום הפרש אסור שיהיה אף לא מילימטר לפי התקן?

ת. אסור. מ"מ גם אם יש זה לא קריטי, אבל לא 6 מ"מ בוודאי שלא."

(פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 28 ש' 28 - 29).

1. הנה כי כן, וכעולה מעדותו של מר טל – כגורם המוסמך מטעם משרד העבודה, כי התקן לפיו פועלים בישראל הוא התקן האירופי האוסר על קיומו של מרווח כלשהו בין המדרך לריצוף. מר טל שב וציין, כי הגם שהתמונות שהוצגו לו מלמדות על טיפול שיגרתי בדרגנוע, הרי אסור שיהיה משטח מחבר בין הריצוף לבין המדרך העליון (פס אלומיניום מקשר), כיוון שזה יפריע לפתוח את המדרך בשעת הצורך. העד המשיך וציין, כי עבודה מהסוג שהוצג לו בתמונות צריכה להירשם בדוח טיפול או תיקון, אותו בצעה חברת השירות.

1. במסגרת חקירתו הנגדית ציין מר טל, כי במסגרת עבודתו, הוא בודק את הבטיחות, לרבות מערכות שהן מסוכנות ועלולות לגרום לתאונות. כן מסר מר טל בעדותו, כדלקמן:

אני בודק. וגם אני עניתי לשאלות הראשונות ששאלתם אותי שגם לפי התקן נדרש שמפלס הדריכה יהיה באותו מפלס בין הריצוף לדרגנוע באותה קומה. כיוון שאני לא מציין את כל המתקנים שבדקתי אם הם בסדר או לא בסדר אלא אני מציין בדוח שלי רק את הליקויים, זאת אומרת המערכות שהן לא בסדר, כלומר אם היה הפרש בין המדרדך של הדרגנוע לריצוף של הקומה – הייתי מציין את זה. אני שומע מבית המשפט שזאת אומרת שבמועד הבדיקה לא היה? נכון. אם היה הפרש של 6 מ"מ הייתי פוסל את הדרגנוע מפעולה. (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 30 ש' 17 - 22).

1. עוד מסר מר טל, כי מתמונה מס' 3 - מתחזקת המסקנה כי לא היו הפרשים כנטען, משום שהמדרך נסגר בתוך זויתנים ולכן חייב ל"שבת" במקומו. כן מסר, כי ה"שימסים" הם בעובי מילמטר ונועדו לייצב את המדרך ולא לצורך הגבהה או הנמכה. אבהיר לאלתר, כי עיינתי אף אני בתמונה מס' 3 לחוות הדעת מטעם מומחה התובעת ובכל הכבוד – אני מוצא כי מהתמונה עולה בבירור קיומו של מרווח בין המדרך לריצוף. גם בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעות (שולחות ההודעה נגדו), שב וציין כי מתמונה 3 עולה כי אין הפרשים ולו מצא הפרש בבדיקתו – היה מציין זאת.
2. דומה, כי בנסיבות הללו, וללא צורך של ממש, מסר העד עדות בלתי מהימנה ביחס לתמונה מס' 3, על מנת להרחיק עצמו מכל אחריות, וטוב היה עושה לו נמנע מכך. באשר ליתר הנושאים בעדותו – אני מוצא את עדותו מהימנה ועולה בקנה אחד עם המארג הראייתי הנוסף בתיק, לרבות הדוחות אותם הגיש במסגרת תצהירו.

האחריות

1. מראיות התובעת הנוגעות למפגע עצמו ולנסיבות האירוע הנזיקי – עולה, כי במועד האירוע הנזיקי עלתה התובעת במדרגות הנעות, מהחניון אל קומת היעד. בהגיעה אל קומת הקרקע, במעבר שבין מדרך הדרגנוע המתכתי לבין הריצוף של קומת הקרקע – מעדה ונפלה. בעת ההיא חיפשה ולא מצאה את הגורמים המתאימים בהנהלת הקניון, לצורך דיווח על האירוע הנזיקי. בחלוף 3 ימים, שבה לזירת האירוע וצילמה את מקום התאונה.
2. מעיון בצילומי התובעת עולה, כי קיים מרווח כלשהו - בין מדרך הדרגנוע העליון ובין הריצוף בקומת הקרקע, שאת שיעורו קשה להעריך מהצילום אשר צורף, ואשר לגביו נטען כי הוא מהווה בבחינת "מפגע".
3. כפי שפירטתי בת.א. 61147-07-20 פלוני נ' מבשלת המקור בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 23/5/24) וכן בת.א. 71108-12-20 פלונית נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, ניתן ביום 16/5/24), הרי שהוכחת מפגע איננה טעונה חוו"ד מומחה באופן קטגורי, ואפשר במקרים הברורים - מהם ניתן להסיק קיומו של מפגע, להוכיח את קיומו מנסיבות העניין וראיות הצדדים. לפיכך, מצאתי להביא להלן ציטוטים ומובאות, מתוך פסקי הדין הנ"ל, לצורך התובענה שלפניי.
4. בעניין פלונית הנ"ל, ציינתי, כי בדרך כלל, כאשר בעל דין טוען לקיומו של 'מפגע' אשר הוביל לנזק, עליו להוכיח ראשית - את קיומו של המפגע ככזה, בבחינת "המוציא מחברו". דהיינו, לא כל מפגע או פגם יכול להיחשב ל"מפגע של ממש" - במובנו הנורמטיבי. יובהר, כי על המפגע של ממש כנטען, להיות כזה היוצר סיכון, למשתמשים במתחם בו הוא מצוי.
5. כך למשל, אפשר כי סדק דק של מספר מילימטרים – לא יהווה בבחינת מפגע, מאחר ואינו יוצר "סיכון בלתי סביר" לציבור, במתחם בו הוא מצוי ובשימוש שנעשה בסביבתו. לעומת זאת, אפשר כי סדק של מספר מילימטרים במקום אחר, בנסיבות מסוימות – עשוי להיכלל במונח "מפגע" כיוצר סיכון בלתי סביר, וכמטיל אחריות בנזיקין. מכאן אפוא, שעל התובע להוכיח ראשון וראשית קיומו של 'מפגע של ממש', וכן את ה'קשר הסיבתי' שבין המפגע - לנזק שנגרם לו. כך נקבע לעניין זה בע"א 145/80  שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1), 113 - כי חובת זהירות לא תוטל על מזיק כל עוד המדובר בסיכונים סבירים, וכדלקמן:

"....אך דומה, כי השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה: purkis v. Walthamstow borough [49] (1934) council) המשחק עם כלב עשוי להישרט .lee and another v) [50] (1940) and another(a firm) walkers והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים."

1. הוכחת קיומו של מפגע ממשי, אפשר שייעשה בכמה דרכים. לאמור, לא תמיד מוטלת החובה על התובע להוכיח קיומו של מפגע כאמור באמצעות חוו"ד הנדסית או בטיחותית, כפי שנקבע ע"י כב' השופטת אורלי מור-אל בת.א. (ת"א) 30703-05-16 פלונית נ' עיריית אור עקיבא ואח', (לא פורסם, ניתן ביום 17/1/19) ובזו הלשון:

"אכן לעיתים השאלה האם מדובר במפגע יכולה להיות מוכרעת בהתאם לחוות דעת מומחה ואולם חוות דעת כזו אינה הכרחית בכל מקרה ומקרה והלכה למעשה, מדובר בהכרעה שהיא הכרעה עובדתית ונורמטיבית בהתאם למכלול העדויות שנשמעו. חוות דעת מצד זה או אחר יכול ויהא בה כדי לתרום להכרעה אך אין מדובר בראיה מרכזית שאין בילתה לצורך הקביעה האם אכן במפגע עסקינן. השאלה שיש לברר היא האם התובעת עמדה בנטל המוטל עליה באמת המידה של מאזן הסתברויות."

1. עוד יובהר, כי אין די בהוכחת קיומו של מפגע ממשי, ויש להראות לבית המשפט בראיות מהימנות, גם את קיומו של 'קשר סיבתי' בין המפגע, לנזק אשר הוסב לניזוק. במה דברים אמורים? תכליתן של מדרגות נעות, הוא בהסעת מבקרי המקום במהירות ובביטחון - אל עבר קומת היעד. יודגש, כי מהירות זו של הדרגנוע, גם במישור האנכי וגם במישור האופקי - גבוהה באורח ניכר, על פני העלייה הרגלית במדרגות, אל קומת היעד. מהירות זו מחייבת התייחסות ראויה של המחזיק במקרקעין, לתוצאות האפשריות הנובעות ממנה.
2. בסיום ההיסע בדרגנוע, מצוי "מדרך מתכת" – עליו מתבצעת הדריכה הראשונה של נוסעי הדרגנוע. זהו חוצץ סטאטי ראשון, בין הדרגנוע ובין קומת המטרה. אלא שנוסע המגיע לקו הסיום של הדרגנוע – ומוסע לעבר מדרך המתכת, מגיע במהירות היוצרת תנופה אשר הודפת את הנוסע קדימה, באופן הדורש ממנו לבלום את מהירות תנועתו על גבי המדרך. מכאן, קיים הצורך במדרך תקין - ובהקבלה מושלמת ומפולסת לחלוטין, בין מדרך המתכת לבין הריצוף, שבקומת היעד. כל מרווח בין המדרך לריצוף, אפילו של מס' מילימטרים, עלול להוות בבחינת מפגע - נוכח הסיכון הקיים בהסעת המבקרים - במהירות, באמצעות הדרגנוע.
3. אבהיר, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות בשאלת הדרגנוע כ'דבר מסוכן'. לטעמי, הדרגנוע עצמו כאשר הוא מורכב ומותקן באופן ראוי ובטיחותי – איננו דבר מסוכן כשלעצמו. את הסיכון יוצרים בני האדם, הן אלה העושים בדרגנוע שימוש בלתי סביר והן אלה המתקינים אותו באופן בלתי סביר או שאינם מטפלים בו כנדרש – באופן היוצר סיכון.
4. במקרה שלפניי, וכעולה מהתמונות הברורות אשר צורפו לחוו"ד המומחה מטעם התובעת בעמ' 7 – 9 (ואני מסתפק בכך), ניכר כי קיים מרווח כלשהו בין הריצוף של קומת המסחר ובין מדרך המתכת של הדרגנוע. די בכך כדי לקבוע קיומו של מפגע, בעצם יצירת הסיכון המצטרף לתנופה של נוסעי הדרגנוע, לאור ההדיפה אל עבר קומת המסחר והעצירה הפתאומית (הגם שהיא צפויה), בתחילת קומת המסחר.
5. לפיכך, קיומו של מצב מעין זה, בו קיים מרווח בלתי מפולס - בין קומת המסחר ובין מדרך הדרגנוע – עלול להוות 'סיכון בלתי סביר', וככזה גם בבחינת מפגע של ממש ואני קובע כאמור.
6. אוסיף, כי אין בכך כדי לפטור את התובעת מהתנהלות מתאימה בעצם השימוש בדרגנוע. ואכן מצופה כי אדם המגיע לסיום הנסיעה בדרגנוע (שזו אינה פעם ראשונה בה הוא עושה במתקן זה שימוש), ירים את רגלו קמעה ויעבור לקומת המסחר בדריכה על הריצוף. מן העבר השני, אין בכך כדי לפטור כליל את האחראי לקיומו של המפגע, אשר יצר את הסיכון
7. יתרה מכך, תכלית ההתקנה של מדרך המתכת באופן מפולס ובהתאמה מדויקת לריצוף בקומת היעד, נועדה למנוע בדיוק את האירוע מושא התובענה שלפניי, באופן שגם אם נוסע בדרגנוע לא הספיק להרים את רגלו ולדרוך בבטחה על הריצוף כתוצאה מהמהירות וההדיפה שלו לעבר קומת היעד – הרי שלא ייגרם לו נזק, מאחר והוא לא ייתקל בשום מכשול.
8. מכאן, מקום שהמדרך העליון של הדרגנוע איננו מפולס באופן מדויק ואיננו מאוזן עם ריצוף הקומה אליה מוסעים הנוסעים בו – הרי שהדבר מהווה מפגע בהיותו 'סיכון בלתי סביר'.
9. עיינתי ושמעתי את עדותו של המומחה מטעם התובעת. לא אכביר מילים בנושא, מחמת שלטעמי דעתו בעניין זה אינו אינה עדיפה על פני דעתו של כל אדם סביר אחר. בשים לב לכך שלא בוצעה כל מדידה על ידו בשטח, ובמועד בו בדק את הדרגנוע מושא התובענה – לא ניתן היה ליטול מידות כלל ועיקר. בנסיבות הללו, לא מצאתי לסמוך ידיי על חוות דעת זו, לצורך ההכרעה בתובענה שלפניי ובמקרה זה, גם אין בכך צורך.
10. כאמור לעיל, מצאתי את עדותה של התובעת בעניין נסיבות האירוע הנזיקי – כמהימנה. אבהיר, כי במקרים מסוימים ניתן לקבל עדות יחידה מעין זו, תוך הסקת המסקנה כי האירוע הנזיקי אכן נגרם בהתאם לנסיבות שתוארו - כתוצאה מהמפגע. השוו: תא (חי') 18493-09-13 פלונית נ' עיריית קריית שמונה (לא פורסם, ניתן ביום 13/2/19).

היפוך נטל הראיה

1. כאמור, הוכיחה התובעת בראיות מהימנות, קיומו של מרווח בין מדרך המתכת לריצוף קומת הכניסה לקניון. לדידה של התובעת נכון להפוך את נטל הראייה במקרה שלפניי.
2. ארבעה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות.

האחד – קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113). קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות קרי, האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. נקודת המוצא היא, כי מקום שניתן לצפות נזק כעניין טכני - קיימת חובת זהירות מושגית. גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחנת במבחן הצפיות ואולם הבדיקה נעשית בין המזיק הספציפי והניזוק הספציפי ונסיבות המקרה. השני – הפרת החובה. השלישי – נזק. הרביעי - קשר סיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות לנזק שנגרם (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122).

1. לית מאן דפליג, באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית ביחס למבקרים, והמשתמשים בדרגנוע - בתוך הקניון. יובהר, כי הנטל החל על התובעת בהקשר זה, הוא הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - דהיינו את האירוע הספציפי, את האחריות הנובעת מאותן עובדות האירוע, את הנזק אשר אירע כפועל יוצא מכך וכן את הקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע הספציפי.
2. בקשר עם נטל השכנוע, נקבע בפסיקה בזו הלשון :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

1. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות, לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598. נקבע, בכל הנוגע למאזן ההסתברויות, כדלקמן:

"... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

ודוק: נטל זה קיים ביחס לכל אחד מיסודותיה של עוולת הרשלנות.

1. לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות במקרים בהם, בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות. במקרה זה, כאמור מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. בהקשר זה ראוי לציין, כי קיימים חריגים בפקודת הנזיקין כגון: בסעיף 41, בהם לאחר שהתובע הוכיח את התקיימות תנאי סעיף 41, עובר הנטל אל הנתבע.
2. סעיף 41 לפקודת הנזיקין, קובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה"

1. וכך נקבע ב לע"א 6332/15 מגדי אחמד צלאח נ' מוסלח מטייר עדוי, (לא פורסם, ניתן ביום 23.11.17), וכדלקמן:

"סעיף 41 לפקודה נותן אפוא לבית המשפט כלי עזר לפתרון מצבים מסוימים של אי-ודאות עובדתית לגבי נסיבות המקרה. בהתקיים שלושת התנאים הנזכרים בסעיף, דחיית התביעה רק בגלל חוסר וודאות עובדתית לא נראית צודקת משלוש נקודות המבט – התובע, הנתבע ובית המשפט. חוסר הצדק – וכאן הקשר בין התנאי השלישי לשני התנאים הראשונים – משקלל את הנתון שהתובע אינו יודע מה קרה ואילו הנתבע שולט בנכס. במובן זה, העברת הנטל לא נועדה להביא לקבלת התביעה אלא לסייע להכרעה צודקת – למנוע את דחייתה מבלי שהעניין נשקל לגופו בצורה המקסימלית. בראיה זו, התנאי השני – שליטת הנתבע בנכס – נועד לאזן את דרישות הצדק. מצד אחד, התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת. מצד שני, הנתבע הוא בעל זיקה לידיעה, בשל היותו שולט בנכס. רק בהתקיים שני התנאים הללו יש לעבור למבחן בשלב השלישי. כאשר מתקיימים כל תנאי סעיף 41 ל פקודת הנזיקין , ההנחה היא שהטלת נטל ההוכחה דווקא על שכמו של הנתבע מובילה לתוצאה ראויה יותר. כך גם במקרה הנתון ובמאזן הצדק בין הצדדים הקונקרטיים, וגם באופן כללי – לנוכח שיקולים של יצירת תמריץ למניעת נזקים ראייתיים ולמניעת הנזק עצמו באופן אופטימלי"

1. שלושה תנאים מצטברים, קבועים אפוא בסעיף 41 לפקודת הנזיקין והם:
2. לתובע לא הייתה ידיעה או יכול לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע הנזק;
3. הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע;
4. אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

1. נטל זה להוכיח את הצטברות שלושת התנאים הקבועים בסעיף 41 הנ"ל, מוטל על כתפי התובע. ועם הוכחתם, עובר נטל השכנוע אל שכם הנתבע, להוכיח – כי לא התרשל. (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001).

1. במקרה שלפניי, העידה התובעת בעדות מהימנה שלא נסתרה בחקירתה הנגדית, כי בסיום עלייתה בדרגנוע, נפלה אפיים ארצה וכי באותה העת לא ידעה מה היה הגורם לכך. אכן, לאחר מספר ימים בעת שהגיעה לצלם את זירת האירוע, מצאה כי קיים מרווח בין הריצוף למדרך המתכת של הדרגנוע - והסיקה מכך, כי זהו הגורם לנפילתה.
2. אבהיר, כי העובדה לפיה התובעת הסיקה את המסקנה כי נפגעה בנסיבות הללו דווקא, רק לאחר מספר ימים, בעת שביקרה בזירת האירוע - אינה מעלה ואינה מורידה - מחמת שאין מדובר במספר מפגעים שונים ומאובחנים, אלא במפגע אחד יחיד ובודד, הקיים בדיוק בנקודה - בה התרחש האירוע הנזיקי.
3. בנסיבות הללו, אני קובע, כי הגם שהתובעת לא ידעה מה גרם לנפילתה במועד האירוע הנזיקי, הרי שהמסקנה שלה - באשר לגרימת הנזק כתוצאה מהמפגע, איננה תלושה מן המציאות, בהינתן קיומו של המפגע, ובהינתן שזהו המפגע היחידי שהיה קיים בזמן ובמקום המדויק, בו התרחש האירוע הנזיקי. אוסיף, כי בהיעדר ראיות מטעם הנתבעת לקיומו של גורם אחר אשר אפשר והיה בו כדי לגרום לאירוע הנזיקי (מלבד הטענה לאשם התורם של התובעת) וכן באשר למצבו של הדרגנוע במועד האירוע - על אף היותן בעלות השליטה במקום, הרי שהדבר פועל לחובתן.
4. מכלול הנסיבות הללו, מוביל למסקנה, כי ההתקלות של התובעת במרצפת קומת היעד, כתוצאה מהמרווח שבין המדרך לבין ריצוף קומת הקניון - הוא הגורם היחידי האפשרי להתרחשות האירוע הנזיקי, בזירת האירוע. מבחינה זו, הוכיחה התובעת במישור העובדתי בעודף ראיות – קיומו של מפגע, הגם שאינה יודעת לומר בבירור, מה היה הגורם לנפילתה במועד האירוע הנזיקי.
5. אציין, כי אין לצפות מאדם הנופל ושובר את הכתף, לברר באותה העת בדיוק מה היה הגורם הספציפי לנפילתו. וכך נקבע בעניין זה ע"י כב' השופטת אורלי מור-אל, בת.א. 70321-10-18 (ת"א) פלונית נ' עיריית גבעתיים, (לא פורסם, ניתן ביום 16/12/21) בזו הלשון:

"... הרי שאין לצפות ממי שנפגע, נפל ונגרם לו נזק גוף, שיצביע בדיוק על הצעד והתנועה שגרמה לנפילה. סביר לקבוע שבלהט הנפילה וחלוף הזמן לא ניתן יהא לשחזר אותה במדויק ודי בכך שנפגע מוסר גרסה ומצביע על מפגע שאכן יכול וסביר שגרם לנפילה. קשה להלום שבכל מקרה ומקרה נפגע ידרש ויוכל להצביע על האבן הספציפית או התנועה הספציפית שגרמה לנפילה וברמת דיוק מלאה. ... ולפיכך המסקנה שהאירוע נגרם אכן בנסיבות שתוארו סבירה, הגיונית ומתחייבת בנסיבות העניין (השוו: תא (חי') 18493-09-13 פלונית נ' עיריית קרית שמונה (13/2/19))."

1. באשר לתנאי השני, דומה כי אין מחלוקת באשר לשליטת הנתבעות על הדרגנוע.
2. ובאשר לתנאי השלישי – מרגע שהוכח קיומו של מפגע היוצר סיכון ולאור שליטת הנתבעות בנכס, הרי שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות התרשלו, מאשר עם המסקנה כי נקטו בזהירות סבירה. הותרת המפגע כפי שהוא, שעה שהמפגע נוצר ע"י נכס שבשליטת הנתבעות - מתיישבת יותר עם המסקנה לפיה הנתבעות התרשלו. לעניין זה, נקבע כי הבדיקה היא כללית ומסתברת. וכך נקבע בעניין מאגדי אחמד צלאח הנ"ל, כדלקמן:

"הדרישה היא לבחון את הראיות הכלליות, ובהתאם לתוצאות הבחינה – האם האירוע שייך לקטגוריה כללית של חוסר זהירות או לקטגוריה של זהירות סבירה (יצחק אנגלרד "הכלל 'הדבר מעיד על עצמו' – כלל שדברו שלו אינו ברור".... הכלליות של הבחינה הכללית נובעת מכך שהתוצאה של המבחן השלישי תלויה באיזה צד של הקו מצוי המקרה. האם הוא מתיישב יותר עם המסקנה של זהירות או חוסר זהירות מטעם הנתבע? לאמור, הבחינה אינה של התאונה הספציפית, אלא של תאונה מן הסוג המדובר. הבדיקה היא כללית – הסתברותית אם תרצו – של תרחישים אפשריים לתאונה מן הסוג שעל הפרק, תוך התחשבות בנתונים הקונקרטיים שכן ידועים לגבי המקרה.

1. לפיכך, שעה שהתובעת הציגה לעיון בית המשפט, תמונות מהן נראה בבירור מרווח בין המדרך לריצוף, כאשר מנגד, הנתבעות לא סיפקו כל ראיה אובייקטיבית, המעידה על מצב דברים נתון במועדים הרלוונטיים לשעת הנפילה – כשלו הנתבעות בהוכחת טענותיהם. עניין זה מקבל משנה תוקף, בשעה שבמקום הנפילה ובמועדים הרלוונטיים, הייתה מותקנת מצלמה המתעדת המתרחש. יובהר, כי על אף שהתובעת דיווחה לנציגי הנתבעות, אלה לא עשו דבר לשמירת התיעוד ואף לא לבדיקת היתכנות בעניין זה. תחת האמור, בהגיע השעה לדרישת התובעת לקבל את התיעוד - טענו הנתבעות, כי בחלוף הזמן לא נשמר התיעוד ממצלמות המותקנות באזור נפילת התובעת.
2. למען הסר ספק יובהר, כי העברת הנטל הינה גם ביחס לקשר סיבתי שבין התרשלות הנתבעים לנפילת התובעת וחבלתה בעקבות הנפילה. וכך נקבע לעניין זה בעניין מאגדי אחמד צלאח הנ"ל:

"עם זאת, הדעה המקובלת במשפטנו היא כי סעיף 41 מעביר את נטל הראיה גם ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי (ראו למשל עניין שטרנברג, עמוד 556; ע"א 2303/11 מדינת ישראל נ' לוטפי חסן עואודה, פסקה 7 לחוות דעתי (24.6.2014)). כך או כך, השקפה מעניינת של המשפט העברי – וטעמה הברור עמה – היא כי כאשר ההתרשלות מוכחת מוצדק להעביר את נטל ההוכחה ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי."

ובע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק (לא פורסם, ניתן ביום 26/9/89) נקבע כדלקמן:

"הנטל שהצליח המערער להעביר אל כתפי המשיבה הוא נטל הבאת הראיות, שמשמעותו כי כפות המאזניים נוטות לטובת התובע ועל הנתבע, הרוצה בכך, החובה להחזיר ולאזן ביניהן... תוצאתו הדיונית הרגילה של כלל זה היא הטלת נטל הבאת ראיות נגדיות על הנתבע; היינו, עליו להמציא בראיותיו תשובה כלשהי שיהא בה כדי לעקור את המסקנה הלכאורית בדבר רשלנות (ע"א 411/70 פינס (פנטשי) נ' בן עמירה ואח', פד"י כ"ה (2) 297,284)..."

1. בנסיבות הללו, נכון להפוך את נטל הראיה ולחייב את הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו. אלא שהנתבעות כשלו בעניין זה ולפיכך, אני קובע כי נתמלאו יסודות עוולת הרשלנות במלואן. מכאן, ובהיעדר ראיות סותרות מטעם הנתבעות אני מוצא לקבוע, כי הוכח קיומו של המפגע וכן הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי - שבין המפגע לבין נזק שנגרם לתובעת.
2. אבהיר, כי לטעמי, לאור הוכחת קיומו של המפגע – כפי שקבעתי לעיל, לא זו בלבד שהנטל עובר אל שכם הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו, אלא שנוכח העמידה של התובעת גם ביתר התנאים לצורך שכלולה של עוולת הרשלנות - הן ביחס לנסיבות, הן ביחס לנזק והן ביחס לקשר הסיבתי שביניהם – הוכיחה התובעת את תביעתה ואת אחריותן של הנתבעות.
3. משקבעתי את אחריות הנתבעות, אינני נדרש לבחינת עילות נוספות שבכתב התביעה.

אחריות צד ג'

1. לאחר שעיינתי בראיות צד ג' ובמארג הראייתי בכלל, לא מצאתי כי קיימת אחריות לצד ג', באירוע הנזיקי שלפניי. לפיכך, אני מורה על דחיית ההודעה של הנתבעות נגד צד ג'. אסביר את הדברים בתמצית.
2. תפקידו ומקצועו של צד ג' הוא בודק דרגנועים מוסמך, וככזה אחראי הוא להגיע כל אימת שנקרא ולפחות אחת לשנה. צד ג' הגיע ביום 26/3/18 וביום 23/6/19, כעולה מן התסקירים אשר צורפו לתצהירו. מעיון בתסקירים ניכר, כי לא נצפה מפגע כאמור ואני נותן אמון מלא בעדותו של צד ג', כי לו היה מפגע כאמור – היתה לכך אינדיקציה בכתובים. משלא נמצאה אינדיקציה כאמור בשתי הפעמים בהם ביקר צד ג' וסקר את הדרגנוע הספציפי, לפני האירוע ולאחריו, סביר בעיניי כי המפגע מושא תובענה זו – לא היה קיים בשני הביקורים. אין לצפות ואין להטיל אחריות על צד ג', שכן אין זה מתפקידו לעמוד יום ולילה בסמוך לדרגנוע, ולחפש מפגעים.
3. תפקידו של צד ג' מתבטא בבדיקה ובדו"ח הסקירה כאמור במועד בו בדק את הדרגנוע.

אוסיף, כי תפקידן של הנתבעות, באמצעות האחראים על שירותי האחזקה והבטיחות, להביא לתשומת לבם של האחראים, את דבר קיומו של המפגע - אשר בעטיו נכון להזמין את צד ג' כדי שיורה כיצד לפעול על מנת לאיין את המפגע. הלכה למעשה, אני קובע כי במישור העובדתי, בעת הבדיקות שנערכו ע"י צד ג' – לא היה מרווח בין הריצוף לבין מדרך המתכת של הדרגנוע.

1. לפיכך אפוא, אני שולל במקרה שלפניי כל אחריות של צד ג' - להתרחשות האירוע הנזיקי ולנזק. מכאן, אני מורה על דחיית ההודעה נגד צד ג'.

רשלנות תורמת

1. לטענת הנתבעות, התובעת אמורה הייתה לשים לב לאופן בו התהלכה, וכי יכולה היתה בנקל למנוע את התאונה.
2. ככלל, האשם התורם הוא בבחינת מגן ולא חרב. לאמור, אין בו כדי לאיין מפני עצם האחריות בנזיקין, אלא יש בו כדי להפחית משיעור הפיצוי לניזוק. לפיכך, שומה עלינו לבחון האם התובעת נהגה באופן סביר, בעת שעשתה שימוש בדרגנוע בשעה שהגיעה לקומת היעד ופסעה קדימה, למול החובות המוטלות על הנתבעות. למעשה, אשם תורם משמעותו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק ושל הניזוק זה מול לצורך הערכת תרומתו של כל אחד מהם לנזק. (ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו (לא פורסם, ניתן ביום 2/12/09).
3. מעיון בעדותה וראיותיה של התובעת עולה, כי היא נוהגת לצעוד תוך כדי הרמת כף רגלה, במקרים דומים. יתרה מכך, לטענתה בצעידה רגילה היא מרימה את כף רגלה לגובה של 3 ס"מ לפחות. אפשר כי במקרה שלפניי לא הרימה התובעת את רגלה די הצורך במעבר שבין המשטחים, כדרך שהיתה רגילה. מצב דברים זה, מחייב התייחסות, שכן גם על העושה שימוש בדרגנוע, חלה חובה לנהוג באופן סביר, בפרט בשעה שמדובר באדם בוגר השוקל את צעדיו ומודע לנסיבות בהן הוא נתון.
4. לאחר ששקלתי בדבר, אני מוצא להשית על התובעת אשם תורם בשיעור העולה כדי 20%, אשר להערכתי יש בו מחד כדי לבטא את תרומתה לגרימת הנזק, ברם ומאידך – מטיל את האחריות על הנתבעת באשר לקיומו של המפגע.

אי הבאת עדים וראיות

1. הלכה מושרשת היא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. משכך, הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ע"א  465/88  הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) )651.
2. במקרה שלפניי, נמנעו הנתבעות מהצגת הסרטון של האירוע הנזיקי, על אף שזירת האירוע מצולמת תדיר (פרוטוקול) ועל אף הדיווח של התובעת באשר לאירוע הנזיקי - ולא מצאתי להכביר מילים בקשר לכך. הטענה לחלוף הזמן מקומה לא יכירנה שעה שזו נטענה לאחר חלוף זמן רב ולמעשה בעניין זה אין לנתבעות אלא להלין על עצמן. אוסיף כי מעדותו של מר קופרלי עולה, כי אפשר והצילומים נשמרו למשך כחודש ימים. יובהר, כי בעניין זה לא הובאו ראיות כלשהן, שיש בהן כדי ללמד על המועד בו נשמרים הסרטונים ממצלמות האבטחה. בשים לב לטענה, כי מכתב של ב"כ התובעת נשלח לנתבעות ביום 19/2/19 (כעולה מסעיף 7 לתצהיר התובעת), ראוי היה לפחות לבדוק בסמוך לקבלת המכתב - האם צילומים אלה נשמרו, ואם לאו. ההמתנה של הנתבעות לאורך זמן רב עד לקבלת התביעה – הובילה לנזק ראייתי.
3. עוד נמנעו הנתבעות מזימונו של אחראי הבטיחות מטעמן – שהוא הגורם הרלוונטי והאחראי לאיתור מפגעים מעין אלה. ואם אין בכך די, הרי שגם הגב' מזל דבוש, אשר שמה ופרטיה היו ידועים לנתבעות ואשר נכחה במועד האירוע וסייעה בידי התובעת – לא זומנה לעדות.
4. בכל האמור, יש כדי להטות את כפות המאזניים לעבר גרסת התובעת כמו גם לחובת הנתבעות, במסגרת חובתן להוכיח כי לא התרשלו. בשולי הדברים אך לא בשולי העניין אציין, כי התובעת לא הצליחה לאתר את הגב' דבוש על אף ניסיונותיה ולפיכך, אינני מוצא להחזיק עניין זה נגדה.

הנזק

הנכות הרפואית

1. בגדרה של חוות הדעת הרפואית מטעם התובעת, נקבעו לתובעת 20% נכות לצמיתות. מנגד מטעם הנתבעות – הוגשה חוו"ד אשר קבעה לתובעת 10% נכות בלבד. במסגרת הסכמת הצדדים ומיצוע נכויות – הסכימו הצדדים לקבוע את נכותה הרפואית של התובעת, בשיעור של 15% לצמיתות (החלטה מיום 24/2/21).

חישוב ראשי הנזק

1. לצורך עריכת וחישוב הפיצוי בגין התאונה, הבאתי בחשבון את הנתונים הבאים:
2. תאריך לידה של התובעת: 21/6/1956.
3. מועד התאונה: 8/1/2019.
4. גיל התובעת בעת התאונה: 63
5. גיל התובעת כיום: 68
6. שיעור נכות תפקודית: 7.5%.
7. בסיס שכר לעבר: 40,825 ₪ .
8. בסיס השכר לעתיד: 23,154 ₪.

הפסדי שכר לעבר

1. מקום שנטען להפסדי עבר, עניין לנו ב"נזק מיוחד" אותו יש להוכיח באופן מדויק בראיות קבילות ומהימנות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט (1)477). במקרה כזה, חלה על התובעת החובה להביא נתונים מדויקים אלה. לצד האמור, וכאשר לא ניתן לחשב באופן מדויק את הפסדי ההשתכרות לעבר מטעמים אובייקטיביים – הרי שבסמכות של בית המשפט לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי - בהתאם לאומדן המתיישב עם הנתונים אשר כן הוכחו (ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (לא פורסם, ניתן ביום 5.3.84). אבהיר, כי ראש הנזק בגין הפסדי שכר לעבר, הוא נזק אשר התגבש זה מכבר (בשונה מהפסדים לעתיד אותם יש לאמוד בדרך שונה) ולפיכך, מוטל הנטל לפתחה של התובעת בעניין זה, להוכיח בראיות מהימנות במידה הדרושה בדין האזרחי - את טענותיה להפסדי עבר, כאמור.
2. כעולה מעדותו של רואה החשבון מטעם התובעת, היתה דווקא עליה מסוימת בהכנסות מעסק התובעת משנת 2019 לעומת 2018 (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 17 ש' 16 – 21). לצד האמור, הציגה התובעת אישורי מחלה למשך 12 ימים. אציין, כי הזמן בו שהתה התובעת בחופשת מחלה, תואם את נסיבות פגיעתה. מעבר לאמור לא הוכח לפניי הפסד שכר נוסף לעבר.

לפיכך אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך של – 16,330 ₪.

הפסדי שכר לעתיד

1. באשר להפסדי השכר לעתיד, טענה התובעת בסיכומיה, כי מגבלותיה ישפיעו על עבודתה כמנהלת מערכות מידע, וכן בהפעלת החנות האינטרנטית. לטענתה, ניכרת ירידה בהכנסותיה לאורך השנים תוך שהיא מייחסת ירידה זאת בהכנסות – לאירוע הנזיקי. מחישוב ראש נזק זה לשיטת התובעת ובשים לב לכך שהיא עצמאית וצפויה לעבוד עד גיל 72 לפחות – הרי שנזקיה בתחום זה מסתכמים בסך של – 300,000 ₪. מנגד טענו הנתבעות, כי התובעת כיום בת 68, ונותרו לה עוד שתי שנות עבודה, בהיותה עצמאית. לדידן של הנתבעות, בשים לב לכך כי עמדתן היא שלא נותרה לתובעת נכות תפקודית, הרי שאין היא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה. לצד האמור, הציעו הנתבעות פיצוי גלובלי בסך של – 10,000 ₪.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

1. עיון בפסיקה מלמד, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, ובין האחרונה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות. המלאכה בעניין זה מסורה לבית המשפט. כך נקבע בע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 12.6.2011) כי קביעה זו: "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית". קביעה כאמור, נסמכת על מכלול נתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל כושר השתכרותו של התובע בנסיבותיו (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, (לא פורסמה, ניתנה ביום 11.1.15) ; ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792)].
2. לאחר שעיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים, ושקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה דנא, אחוזי הנכות הרפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של כושרה של התובעת לתפקוד יום-יומי, לרבות כושרה התעסוקתי. קביעתי זו נסמכה בין היתר על חקירתה הנגדית של התובעת, לאור עיסוקה ועברה הרפואי, כמפורט בסעיף ד3 לחוות הדעת מטעמה. כמו כן, מחוות הדעת מטעם הנתבעות עולה, כי מדובר בשבר ללא תזוזה עם קרע חלקי בגיד, ובשיתוף פעולה חלקי של התובעת בעת בדיקתה. יתרה מכך, ההפרשים בנתוני הגבלת התנועה, אשר מצא המומחה מטעם הנתבעות לא תאמו את התוצאות בחוו"ד המומחה מטעם התובעת.
3. גם בחקירתה הנגדית, התקשתה התובעת להסביר מהי באמת ובתמים המגבלה התפקודית שלה תוך ניסיון להאדיר את מגבלותיה, וכיצד זו משפיעה על אבדן כושר השתכרותה. כך למשל העידה התובעת כי היו עסקאות שלא דרשו כלל את ההתעסקות הפיזית וכי מגבלותיה נוגעים לשלב האריזה של המוצרים. ברי כי להכניס "סים" לתוך שעון - איננו יכול להיות המגבלה לה טוענת התובעת, כך גם החלפת סוללה. (פרוטוקול מיום 13/9/23 עמ' 12 ש' 4 – 20).
4. אכן ראוי לציין, כי הסכמת הצדדים באשר לנכות הרפואית, יש לה על מה שתסמוך. לצד האמור, ולאור מכלול הדברים, אני קובע כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בעקבות התאונה על – 7.5% בלבד. כן אני מוצא כי נכותה התפקודית משליכה באותו שיעור, על אבדן כושר ההשתכרות של התובעת ולפיכך, אני מעמיד את שיעורה בהתאמה.
5. בשים לב לנתונים שהוכחו לפניי, הרי שנתוני היסוד לצורך חישוב ראש נזק זה הם כדלקמן:
6. גריעה מכושר ההשתכרות – 7.5%.
7. בסיס שכר קובע לעתיד – 23,154 ₪.
8. חודשי השתכרות לעתיד - 24
9. מקדם היוון (עד גיל 70) – 23.2659
10. אקטואריה – 50%
11. נוכח פסיקת בית המשפט העליון, בכל הנוגע לפסיקת פיצויים באופן גלובלי, בהינתן אחוזי נכות צמיתה בשיעור שלפניי – אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי של – 20,000 ₪ ,בגין הפסדי שכר לעתיד. אציין, כי הערכת ראש נזק זה, מצויה בגדרי החישוב האקטוארי, בשיעור של - 50%.

הפסדי פנסיה וסוציאליות

1. להפסדי השכר לעבר ולעתיד כמובא לעיל, יש להוסיף פיצוי נוסף בשיעור של - 12.5% בגין ההפסדים הסוציאליים, לרבות הפסדי הפרשה לפנסיה, העתידים להיגרם לתובעת [(ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (לא פורסם, ניתן ביום 14.11.11), וכן ת.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 26.5.11)].

לפיכך, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה סך של – 4,541 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. ככל שמדובר בנזקי עבר, הרי שמדובר בנזק מיוחד - אשר מוטל על התובעת להוכיחו בראיות של ממש (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 588, 580). בסיכומיה, דרשה התובעת בגין ראש נזק זה של "עזרת הזולת" (בלא אבחנה בין העבר לעתיד), פיצוי בסך של – 133,395 ₪ תוך עתירה לסך של – 800 ₪ בחודש בגין עזרת הזולת (לאחר היוון) עד לגיל 85. אלא שהתובעת לא הציגה כל ראיה בעניין זה. לצד האמור, הלכה פסוקה היא כי מקום שניזוק זקוק לעזרה הזולת אשר ניתנה לו ע"י קרוב משפחה ולחלופין - עזרה שלא היה בידו להוכיח, הרי שאין בכך משום עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק באופן מוחלט וקטגורי (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כ(1) 277). יצוין, כי התובעת נמנעה מהבאת עדים אשר יכלו לשפוך אור על טענותיה כי ילדיה סעדו אותה. מנגד טענו הנתבעות, לפיצוי התובעת באופן גלובלי בגין כל הוצאותיה לרבות עזרת הזולת בשיעור של - 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.
2. השאלה המונחת לפתחי היא - האם זכאית התובעת לקבל עזרה מעין זו, ולאו דווקא אם קיבלה אותה התובעת בפועל ; וזאת, בין על ידי אדם קרוב ובין מי שאינו קרוב, תוך שקלול השפעת מיהות נותן העזרה, על שיעור הפיצוי אשר ייפסק ע"י בית המשפט.
3. במקרה שלפניי, לאור הנכות הרפואית והתפקודית של התובעת - סביר בעיני כי הסיכוי לפיו התובעת תזדקק לעזרת צד ג' בעתיד בגין התאונה - אינו רב. בנסיבות הללו, אני מוצא כי ראוי לפסוק לתובעת סכום גלובלי ביחס לראש נזק זה לעבר ולעתיד, בסך של – 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

1. ככל נזק לעבר, מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות. בהיעדר ראיות, אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לצד האמור, מוסמך בית המשפט במקרים המתאימים, לפסוק סכום גלובלי בגין ראשי נזק אלה. יצוין כי במסגרת הסיכומים מטעם התובעת, עתרה התובעת לפיצוי בשיעור של -20,000 ₪ ללא פירוט וללא ראיות. לאחר עיון בטענות הצדדים וראיותיהם, אני פוסק לתובעת סכום גלובלי סביר של – 5,000 ₪, בגין הוצאות נסיעות ורפואיות לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. חישוב ראש נזק זה, נערך כדרך שבשגרה, תוך הפניית מבט לגילה ולנכותה של התובעת - בשיעור של 15% (ללא ימי אשפוז). לאחר שעיינתי בחוות הדעת, במסמכים הרפואיים ובטענות הצדדים אני קובע כי סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה הוא – 43,500 ₪.
2. לפיכך, אני מחייב את הנתבעות באחריות לנזקי התובעת, לפי הפירוט הבא:
3. הפסדי שכר לעבר - 16,330 ₪.
4. הפסדי שכר לעתיד - 20,000 ₪.
5. פנסיה וסוציאליות - 4,541 ₪.
6. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 25,000 ₪.
7. הוצאות רפואיות ונסיעות - 5,000 ₪.
8. כאב וסבל - 43,500 ₪.
9. ניכוי אשם תורם - (22,874 ₪).

=======

סה"כ (במעוגל): 91,500 ₪

סוף דבר

1. משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך של – 91,500 ₪ (במעוגל), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של - 23.4% מסכום הפיצוי שפסקתי.

כן אני מחייב את הנתבעות לשאת בהוצאות ושכ"ט של צד ג' בסכום כולל של – 12,000 ₪.

מעבר לאמור, כל צד יישא בהוצאותיו.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור בתוך 60 ימים, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ד, 20 יוני 2024, בהעדר הצדדים.

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. התביעה מתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד").

הצדדים

1. התובע, נ' ח', יליד 23.6.1994, בן 30 כיום, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 28.10.21, כשהיה כבן 27, עת נהג ברכב מ.ר. 2719038 (להלן: " התאונה").
2. הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, היא מבטחת רכבו של התובע בביטוח חובה שהיה בתוקף במועד התאונה. הנתבעת חבה, על כן, בפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי והחבות. המחלוקת הינה לגבי גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואית

1. נכותו הרפואית של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), אשר הכיר בתאונת הדרכים כתאונת עבודה. המל"ל קבע כי כתוצאה מהתאונה, נכותו של התובע הייתה בשיעור של 100% באופן זמני למשך חודש וחצי, החל ממועד התאונה ועד לתאריך 17.12.21. לאחר מכן, מיום 18.12.21 ולצמיתות, נכותו של התובע היא בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: " התקנות") (עמ' 43- 49 לראיות התובע).
2. קביעת המל"ל מהווה קביעה על פי דין המחייבת בהליך זה, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

הנכות התפקודית

1. לטענת התובע, נכותו התפקודית הינה בשיעור זהה לנכותו הרפואית, ויש להעמידה על 10% לצמיתות. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת להיעדר נכות תפקודית כלל ולהאדרה מצד התובע.
2. הלכה היא כי הנכות התפקודית מבטאת את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע הספציפי ומידת הגריעה מכושר השתכרותו. הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שעמדו בפניו בנוגע לכלל הנסיבות הרלוונטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכותיה על תפקודו ועיסוקו (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פס' 8 (25.7.2010)). לעיתים יש חפיפה בין הנכות הרפואית לנכות הרפואית, אולם אין לקבוע חזקה המזהה את שתי הנכויות וייתכנו מקרים שבהם בית המשפט יגיע למסקנה כי לפי נסיבותיו הספציפיות של הנפגע, הנכות התפקודית עולה על הרפואית או להפך (ע"א 2577/14 פלוני נ' הפול (11.1.2015); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011); ע"א 3049/93  גירוגיסיאן נ' רמזי (8.6.95)).
3. לצורך בחינת השפעת הנכות הרפואית על תפקודו, ייבחנו להלן עיסוקיו של התובע לפני ואחרי התאונה.
4. התובע מתאר בתצהירו את מסלול התקדמותו בתחום המחשבים וההיי-טק:
• לטענת התובע, הוא סיים את לימודי התיכון עם בגרות מלאה, 5 יחידות כימיה ו- 5 יחידות רובוטיקה, בציון ממוצע של 85. לאחר התיכון למד כעתודאי וקיבל תואר של הנדסאי מכנטרוניקה. בשל כך, נדחה גיוסו לגיל 20, לאחר תום שנתיים לימודים.
• בצבא שירת התובע בין השנים 2014- 2017.
• עם שחרורו, החל לעבוד בחברת "אינטל", שם עבד כשנתיים כהנדסאי מכנטרוניקה, בשכר ממוצע חודשי של 15,581 ₪ לחודש.
• בשנת 2019 החל התובע בלימודי מהנדס מכונות, בהתמחות מכנטרוניקה באוניברסיטת אריאל. לימודים אלו נמשכו כארבע שנים והיו אינטנסיביים ביותר, ועל כן במהלכם נאלץ התובע לעזוב את אינטל ולעבוד בעבודות סטודנטיאליות, בהן הכנסתו הצטמצמה. בין היתר, באותה תקופה עבד התובע בחברת "דיפ-טק".
• במהלך הלימודים, ב- 28.10.21, התרחשה התאונה נשוא התביעה.
• ב- 1/2023 סיים התובע עבודתו בחברת "דיפ-טק".
• התובע סיים לימודיו ב- 7/2023, לאחריהם שהה בחופשה במשך כחודש וחצי, בהם לא עבד.
• ב- 8/2023, החל התובע לחפש עבודה כמהנדס והתראיין בשלושה מקומות, באלביט מערכות, ייז-מדיקל ואפלייד מטריאליס. במקביל, החל לימודי תואר שני בהנדסת מערכות ב- H.I.T. בחולון. מעט לאחר מכן, ב- 7.10.23, פרצה מלחמת חרבות ברזל ולמעט באלביט, הקפיאו החברות בהן התראיין את הליכי גיוס העובדים.
• בעדותו סיפר התובע, שכיום, והחל מ- 1/2024, הוא עובד בחברת קלאסיטק כמהנדס מכונות, בשכר ראשוני של 12,000 ₪ ברוטו לחודש, אשר לטענתו צפוי לעלות תוך מספר חודשים.
5. התובע טוען כי המגבלה שנגרמה לו בצוואר עקב התאונה מקשה עליו, גורמת לצוואר "להתאבן" לאחר ישיבה ממושכת של כשעתיים, והוא נאלץ לקום, להסתובב מעט ולשחררו, וכך הוא מאבד ריכוז וזמן, ונדרש לו זמן נוסף להמשך בעבודה מאותה נקודה בה היה קודם. הדבר השפיע על הזמן בו נדרש להתמודד עם משימות בלימודיו, ולהערכתו הדבר ישפיע מאד על התפוקה שלו בעבודתו כמהנדס (סעיפים 17- 18 לתצהירו). התובע טען כי המגבלה שנותרה בצווארו צפויה לפגוע גם בתפקודו בעבודה ובכושר השתכרותו, ועשויה לעורר קשיים נוספים בעתיד עם חלוף השנים.
6. הנתבעת טוענת, כי המגבלה בצווארו של התובע היא קלה ולא השפיעה על תפקודו של התובע, אשר המשיך בשגרת חייו, סיים לימודיו, עבד בעבודה קבועה, טייל בחו"ל עם משפחתו והשביח את שכרו. אין, על כן, לנכותו השפעה על תפקודו התקין.
7. התובע נחקר על טענתו לקשיי ריכוז הנובעים מהתאונה, ואישר כי סבל מהפרעת קשב וריכוז עוד מילדותו, בתקופת בית הספר היסודי. עם זאת, טען כי קיים שוני מהותי בין קשיי הריכוז מהם סבל בילדותו לעומת אלו שהופיעו לאחר התאונה. לדבריו, קשיי הריכוז מעברו היו חזותיים והם נפתרו באמצעות הארכות זמן שניתנו לו בגינם, או סיוע של אדם שהקריא לו. לעומת זאת, קשיי ריכוז הנובעים מהתאונה נגרמים עקב כאב פיזי שדוקר אותו דקירות קטנות ורצופות בגב ובצוואר אחרי ישיבה של למעלה משעה- שעה וחצי. עקב כאבים אלו, קשה לו להתרכז בדבר אחד, ולכן הוא נאלץ לקום, להסתובב ולהקל על הכאב. בנוסף, הוא נרשם לבריכה באריאל והחל לשחות כדי להתמודד עם הקושי והכאב הפיזי (עמ' 11 שו' 19 לתמלול הפרוטוקול מיום 14.3.24, ממנו יובאו כלל ההפניות והציטוטים להלן).
8. עוד יש לציין, כי כאשר התובע נבדק על ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל, הוא טען כי לאחר התאונה הוא שב למשרד חלקית, וכי נגרמה לו ירידה בהכנסות בשל כך שהוא עובד פחות שעות. אף על פי כן, קבע המל"ל כי אין מקום להגדלת אחוזי נכותו על פי תקנה 15, שכן הוא יכול לחזור לעבודתו.
9. לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמחד, התובע המשיך במסלול חייו ואף התקדם בו, ומנגד, מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית, לרבות עבור מי שעבודתו כוללת ישיבה ממושכת ביותר, של שעות ארוכות מול מחשב, והתובע בחור צעיר שרוב שנות השתכרותו לפניו, ואין לדעת כיצד הן תושפענה מנכותו, אני מעמידה את הנכות התפקודית של התובע בשיעור הנכות הרפואית, היינו 10%.
10. על בסיס האמור, יידונו להלן ראשי הנזק השונים.

הפסדי שכר לעבר

1. התובע לא ביקש פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר, לא בתחשיב הנזק מטעמו ולא בסיכומיו. ממילא טען התובע בעדותו להעדרות של חודש אחד בלבד לאחר התאונה, ואף זאת מבלי להוכיח כי נגרם לו הפסד שכר בפועל בתקופה זו, כמו גם בתקופה שלאחר מכן, בה טען כי חזר לעבודה מנהלתית וחלקית. התובע לא הגיש תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה לצורך השוואתם לתלושים שאחרי התאונה, ולא הגיש אישור מעסיק על הפחתה בהיקף העבודה עקב התאונה. בנוסף, מפירוט שהוגש מענף רציפות ביטוח במל"ל עולה כי בניגוד לטענתו להיעדרות של חודש, התובע עבד ברצף בחודשים שלאחר התאונה, ללא העדרות (עמ' 81 לראיות הנתבעת). בנוסף, המל"ל דחה את דרישת התובע לתשלום דמי פגיעה בתקופת אי הכושר.
2. לאור האמור, אין מקום לפיצוי בראש הנזק של הפסדי שכר לעבר.

הפסדי שכר והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד

בסיס השכר

1. התובע טוען כי בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסדיו לעתיד צריך לעמוד על 25,000 ₪ לחודש, בהיותו בעל תואר ראשון ותואר שני כמהדס מכונות, ובהתאם לטבלאות שכר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לראיותיו צירף התובע טבלאות שכר של חברת כח האדם "מנפאואר", ועל בסיסן הוא טוען ששכר של מהנדס מתחיל עומד על 18,000- 25,000 ₪ לחודש. התובע גם טוען כי במקום עבודתו הנוכחי, הוא משתכר כ- 12,000 ₪ לחודש, אולם לאחר ארבעה חודשי עבודה הוא צפוי לעבור שיחת שכר בה האופק הוא להעלאת שכרו ל- 15,000 ₪ וב- 1.8.24 צפויה שיחת שכר נוספת, ואם המשוב על תפקודו יהיה חיובי, השכר יעודכן שוב.
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין מקום לקבל כראיה את טבלאות השכר שצורפו, שכן הן הוגשו ללא חקירת עורכן ומבלי שצורפה חוות דעת כלכלית לתמיכה בנטען. הנתבעת הפנתה לשכרו הנוכחי העדכני ביותר של התובע, בסכום של 11,246 ₪ בניכוי מס הכנסה וסך הכל 10,425 ₪, וטענה כי לפיו יש לבסס את חישובי העתיד, ומכל מקום יש לפסוק פיצוי גלובלי נמוך.
3. לטעמי, צודקת הנתבעת שאין מקום לקבל כראיה את טבלאות השכר של חברת "מנפאואר". אין לדעת על מה הן מבוססות והן הוגשו מבלי שהובא עורכן לעדות. בנוסף, כבר נקבע כי אין מקום להסתמכות על אתרי אינטרנט, שכן הם אינם יכולים להיות מקור רשמי, מהימן לקבלת נתונים לצורך הערכת השתכרות (ת.א. (מח-נצ') 52989-05-18 פלונית נ' קיבוץ עין גב (17.2.21)).
4. לפיכך, ועל מנת לקבוע את בסיס השכר לחישוב הפסדי התובע לעתיד, יש לבחון את נתוני שכרו של התובע כפי שהיו לאורך השנים, מלפני התאונה ועד היום:
5. כבר ב- 2018 עבד התובע כשכיר בחברת אינטל, שם השתכר כהנדסאי סכום ממוצע חודשי של 7,283 ₪ ברוטו בניכוי מס הכנסה (עמ' 12 לראיות התובע, תלוש שכר ל- 12/2018, הכולל נתונים מצטברים לאותה שנה). יצויין כי מהפירוט שהתקבל מענף רציפות ביטוח במל"ל עולה כי שכרו של התובע בשנת 2018 היה גבוה יותר, אולם הפירוט בתלושים גובר.
6. בגין חודשים ינואר עד אפריל 2019 לא צורפו תלושי שכר. התיעוד היחיד הוא מענף רציפות ביטוח במל"ל, ממנו עולה כי באותם חודשים שכרו של התובע באינטל, ברוטו בניכוי מס, עמד על 15,416 ₪ (עמ' 82 לראיות הנתבעת).
7. החל ממאי 2019 היה התובע סטודנט באוניברסיטת אריאל.
8. בשנת 2020 התובע לא עבד כלל.
9. בשנת 2021, החל מחודש יולי ובמקביל ללימודיו, עבד התובע, בין היתר, בחברת דיפ-טק בע"מ. לפי הסכם עבודתו שם, בסיס שכרו היה שעתי (עמ' 15 לראיות התובע). התובע הגיש רק את תלושי השכר לחודשיים שלאחר התאונה, חודשים נובמבר ודצמבר 2021, בהם שכרו היה 1,031 ₪ ו- 2,527 ₪ בהתאמה (עמ' 33- 34 לראיות התובע). מהפירוט שהגישה הנתבעת, מענף רציפות ביטוח במל"ל, עולה כי ממוצע שכרו של התובע ב"דיפ-טק" לחודשים יולי עד דצמבר 2021, היה 1,813 ₪ ברוטו לחודש, כאשר בהעדר תלושים מעבודת התובע ב"דיפ-טק" לפני התאונה, לא ניתן להעריך אם שכרו לאחר התאונה היה נמוך יותר ממוצע השתכרותו, או אופייני להיקף עבודתו שם.
10. בשנת 2022 המשיך התובע לעבוד ב"דיפ-טק" בשכר חודשי ממוצע של 3,155 ₪ (ראו הפירוט מענף רציפות ביטוח במל"ל הנ"ל). במקביל, המשיך בלימודיו.
11. בשנת 2023 אין תיעוד על שכר. התובע סיים את לימודי התואר הראשון וביולי באותה שנה יצא לחופשה.
12. במועד בו הגיש התובע את תצהירו, עליו חתם בתאריך 8.11.23, התובע לא עבד עדיין, אלא חיפש עבודה.
13. בעדותו, שנשמעה מספר חודשים מאוחר יותר, ב- 14.3.24, העיד התובע כי הוא כבר מצא עבודה בה החל לעבוד ב- 1.2.24, בחברת "קלאסי-טק". הוא הביא עמו לבית המשפט את תלוש השכר היחיד שקיבל עבור חודש פברואר 2024, וכן את הסכם העבודה ממקום זה. מסמכים אלו לא הוגשו כראיה לתיק על אף שהנתבעת ביקשה זאת והתובע לא התנגד לכך. עם זאת, ב"כ הנתבעת הקריאה לפרוטוקול את נתוני השכר שעולים מתלוש השכר, לפיהם שכרו ברוטו עמד על 11,246 ₪ ומס ההכנסה שנוכה עמד על 821 ₪. מכאן, ששכרו של התובע ברוטו בניכוי מס בחודש פברואר 2024 עמד על 10,425 ₪.
14. התובע טוען כי בהסכם העבודה שלו מול "קלאסי-טק" סוכם כי ב- 1.4.24 צפויה להתקיים שיחת שכר בה האופק הוא להעלאת שכרו ל- 15,000 ₪ ברוטו, וגם ב- 1.8.24 צפויה שיחת שכר נוספת. כאמור, הסכם העבודה לא צורף, אולם התובע הקריא במהלך עדותו, והפנה לסעיף 8.1 בו, שם נכתב כי שכרו של התובע יעודכן בהתאם להמלצת מנהל המחלקה, וכי בספטמבר 2024 תתבצע שיחת משוב עם התובע למול הנהלת החברה ומנהל המחלקה לגבי תנאי שכרו ובמידה ותתקבל המלצה חיובית מאת מנהל המחלקה יעודכן שכרו על פי סיכום בין הנהלת החברה והתובע לגבי גובה השכר שיעודכן.
15. התובע הסכים שאין בהסכם פירוט של השכר העתידי הצפוי לו. הוא גם טען שבחר לעבוד דווקא בחברת "קלאסי-טק", כי היא מתמקצעת בתחום ספציפי שמעניין אותו, של פיתוח, וזאת מתוך " בחירה מושכלת ברמה המקצועית" (עמ' 14 שו' 8 לתמלול הפרו'), על אף שהוא התפשר מעט בשלב הנוכחי על השכר, ומטעם זה הוא גם התעקש לכלול בהסכם העבודה שלו את שיחות השכר העתידיות (שו' 19 שם). לטענתו, צורת השתכרות זו נובעת מהעובדה שהוא מועסק ללא ניסיון קודם בתחום של תכנון ומידול, ואחרי שיכירו אותו שכרו יוכל לעלות, שכן כבר עתה מעסיקיו מרוצים ממנו ומנהלו האישי אף רכש עבורו קליבר ב- 450 ₪, והטבות נוספות המעידות על שביעות רצונו (שו' 34 שם).
16. יצויין עוד, כי התובע טען בתצהירו שבחודשים אוגוסט וספטמבר 2023 הוא התראיין לשלושה מקומות עבודה, כאשר משכורת התחלתית של 20,000 ₪ לחודש הינה סבירה לגמרי. עם זאת, הוא לא הציג נתונים קונקרטים בעניין זה, כמו הצעת עבודה או טיוטת הסכם העסקה המבסס את הטענה כי כבר כיום יש לתובע פוטנציאל להשתכר סכום זה. בעניין זה גם לא הובאו עדויות כלשהן ולמעשה טענה זו נטענה בעלמא.
17. מכלל הנתונים לעיל עולה, כי עוד לפני שהתובע היה בעל שני תארים, ועוד כאשר השתכר כהנדסאי בלבד באינטל, שכרו ברוטו בניכוי מס, שעמד על 15,416 ₪, היה גבוה מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על 14,079 ₪ ברוטו לחודש (ראו הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 4.6.24). מכאן, שאין זה מופרך כי גם בעתיד הוא יוכל לשוב ולהשתכר סכום דומה, בהיותו כיום בעל שני תארים בתחומי ההנדסה.
18. בנוסף, מאחר שהתובע הציג כבר פוטנציאל לשכר גבוה, העולה על 15,000 ₪ לחודש עוד לפני שרכש השכלה, לטעמי סביר בהחלט שבהמשך דרכו המקצועית, כמהנדס עם תואר שני, שכרו יעלה עוד. השאלה היא מתי צפוי שכר זה לעלות, ולאיזה סכום יעלה.

פוטנציאל השתכרות למהנדס

1. פסקי דין רבים דנו בשאלת בסיס השכר במקרים דומים של נפגעים צעירים, בתחילת דרכם המקצועית, אשר היו בעיצומה של רכישת השכלה כמהנדס, או בשנות העבודה הראשונות בתחום זה.
2. כך למשל, ב ת.א. (מח-ת"א) 10874-08-17 ת.ש.א נ' אלי מור משולם (28.4.23), נדונה תביעתו של תובע בן 31, בדומה לתובע אצלנו, שהוא בן 30. התובע שם היה בוגר תואר מוסמך למדעים בהנדסת ביוטכנולוגיה (B.Sc.), בשלהי לימודי תואר שני בהנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעבד כאנליסט במשרה חלקית. בית המשפט שם קבע כי הגם שטרם החל לכתוב את "סיפור חייו" התעסוקתי, הרי שאת מסלול דרכו המקצועית החל בהחלט לסלול, כאשר סיים תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה והיה בשלהי למודי התואר השני. לאחר שמיעת העדויות על כישוריו של התובע, מצא בית המשפט בסיס לקבוע פיצוי לפי פוטנציאל השתכרות העולה על השכר הממוצע במשק. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא מדובר בקטין שטרם בחר את דרכו המקצועית, אלא במי שהיה בישורת האחרונה של משעול הכשרתו המקצועית. לכן, היה עליו להציג ראיות בכל הנוגע ל"שוק העבודה" בו היה צפוי להשתלב כבעל שני תארים, וכן בכל הנוגע לקשת אפשרויות התעסוקה הרלוונטיות וטווח ההשתכרות בהן, החל מהעסקה בתחילת הדרך, ללא ותק מקצועי, והמשך בפוטנציאל הקידום והשכר המתאים.

עוד קבע בית המשפט שם, כי מוטל היה על התובע הנטל להציג ראיות בכל הנוגע ל'שוק העבודה' בו צפוי היה להשתלב כמהנדס ביוטכנולוגיה בעל תואר שני (עם סיום התואר השני כשלושה חודשים לאחר התאונה), לרבות קשת אפשרויות התעסוקה (מגזר ציבורי/פרטי, ביקוש והיצע), טווח ההשתכרות - מנתוני שכר ללא ותק מקצועי, דרך קצב ואופן הקידום בתפקיד ובשכר. בית המשפט קבע כי לא הייתה מניעה לזמן עדים רלוונטיים ואף להגיש חוות דעת מתאימה, ולא קיבל את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אליהם הפנה התובע, משאלו לא הוגשו כדין. בסופו של יום, על בסיס נתוניו האישיים של התובע ודרכו המקצועית, נקבע כי התובע ביסס את הפוטנציאל ה'לכאורי' להשתכרות העולה על השכר הממוצע במשק, אך אל מול החסר הראייתי הנ"ל והעמימות בנוגע לאפשרויות הקידום והפוטנציאל בשוק העבודה הרלוונטי, בוצע איזון באופן בו הפסד השכר לעתיד חושב לפי 150% השכר הממוצע במשק.

1. במקרה דומה נוסף, בת.א. (אש') 26304-08-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (23.7.23), נדונה תביעתו של תובע בן 27, שהיה סטודנט להנדסת מכונות במועד התאונה, ולאחריה החל לעבוד כמהנדס מכונות בחברת "אוסם השקעות בע"מ", שם שכרו הממוצע היה כ- 12,600 ₪ לחודש. בית המשפט קבע כי התובע היה בראשית דרכו התעסוקתית כמהנדס וכי אין זה מופרך להניח כי שכרו עשוי להשתבח, אולם ככל שהתובע מבקש לטעון להשבחה של ממש, היה עליו להוכיח זאת בראיות ולא להיבנות ממקרה ספציפי שנידון בפסק דין או מידיעה שיפוטית. בסופו של יום, חישוב הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד התבסס על בסיס שכר של 13,000 ₪ לחודש.
2. בת.א. (קריות) 19507-08-18 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-הפול (17.2.22), נדונה תביעת תובע כבן 24, אשר במועד התאונה היה סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בראודה, בשנתו האחרונה. התובע עדיין לא עבד בתחומו, ובית המשפט קבע כי

פוטנציאל השתכרותו בשלב זה אינו ידוע, אולם לא מדובר בצעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו, שכן התובע הנו סטודנט להנדסת מכונות, שעל אף פציעתו בתאונה לא הפסיק את לימודיו למרות מגבלותיו. מאידך, לא התקבלה עמדת התובע באשר לשיעור שכרו המבוסס על שכר של מהנדס בעל ניסיון שבין 5-10 שנים, שכן לניסיון המקצועי ולמסלול ההכשרה המקצועית, כמו גם לפרמטרים נוספים כמו מקום מגורים, עיסוק בתחום פרטי או ציבורי ועוד, ישנה חשיבות רבה בקביעת השכר. בשיקלול כל האמור, העמיד בית המשפט את בסיס שכרו של התובע על 13,000 ₪ נטו לחודש.

1. בת.א. (י-ם) 15099-07-11 נ. ד נ' המאגר לביטוחי רכב חובה ( הפול ) (20.12.16) נדונה תביעת תובע שנפגע בשתי תאונות דרכים, כשהיה בן 22 בתאונה הראשונה ובן 27 בתאונה השנייה. התובע היה בעל תואר ראשון של מהנדס והועסק כסטודנט במקום בו החל לעבוד במהלך לימודיו, תוך המתנה למציאת תקן מהנדס באותו מקום. בית המשפט קבע כי אין לקבוע את בסיס השכר על פי עדויות של מהנדסים אחרים, שכן בקביעת בסיס השכר ניתן ביטוי לפרמטרים שונים רבים נוספים מלבד ותק והשכלה, בהם יוזמה, חריצות, התמדה, כישורים אינטלקטואליים וארגוניים, יחסי אנוש ותכונות אחרות שיש עמן להגדיל את כושר ההשתכרות. בית המשפט אף קבע כי אין לקבל חוות דעת כזו או אחרת שאינה מבוססת על נתונים שמקורם אינו ידוע. בסופו של דבר, הסתמך בית המשפט שם על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לעיסוק הספציפי ובתקופה הרלוונטית (לעניין זה ראו גם ת.א. (מחוזי ים) 9131/07 קן אליעזר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (22.6.11)).
2. בניגוד לאמור, במקרה אחר דחה בית המשפט את הטענה לקביעת בסיס השכר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בת.א. (ת"א) 42058-01-16 פלוני נ' מ.ב. (7.5.17), נדונה תביעתו של נפגע בן 24, שהיה סטודנט להנדסת חשמל במועד התאונה ועבד עד לאחרונה בעבודות סטודנטיאליות. באותו מקרה העמיד בית המשפט את בסיס השכר נטו של התובע על סך מינימלי ומתון של 18,000 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס.

בית המשפט שם קבע כך: " בחינת סיפור חייו של התובע אינה מעלה ספק, שהתובע נמצא בתחילת דרכו המקצועית... לא יכול להיות גם ספק שהתובע צפוי להתקדם בשכר במהלך השנים וסביר אף לעבור את בסיס השכר שנקבע. סיפור חייו של התובע עד כה מלמד על אדם עם פוטנציאל, רצון, יכולת התמדה והשקעה. אין לי ספק שהתובע יגיע לכפל השכר הממוצע במשק ואף למעלה מכך. כך שנכון להעמיד את בסיס שכרו על שיעור סביר שיבטא מחד את ההתקדמות הצפויה בשכר ומאידך את העובדה שלעת הזו ובמהלך השנים הקרובות צפוי שכרו של התובע להיות נמוך יותר.

אשר לבסיס השכר שלכאורה מצוי בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לא שוכנעתי כי מדובר בבסיס שכר המתאים לעובדים בתחום הנדסת החשמל ומכל מקום כל מקרה וכל תובע לנסיבותיו..." (פיסקה 18 והלאה לפסק הדין).

1. בע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' ארי כץ (14.1.09) נקבע, כי יש להפחית שיעור של 20% מהפיצוי שנקבע בגין הפסדי שכר לעתיד בערכאה למטה, שכן התובע לא הביא לעדות את מעסיקיו במקום עבודתו ולא סיפק הסבר מספק לכך. העד היחיד שהובא מטעמו היה חברו לעבודה, אשר לא ידע לפרט באשר למשכורתו ולתנאי עבודתו של התובע ובנוסף מיאן לחשוף את תנאי העבודה שבהם הועסק הוא-עצמו, בטענה שהוא כבול בהסכם סודיות.

בסיס השכר- מסקנות

1. במקרה הנדון, מלבד טענותיו של התובע שנשענו על טבלת שכר מחברת מנפאואר, אין ראיות בפני בית המשפט על פוטנציאל השתכרותו, כאשר כבר נקבע כי לא ניתן להסתמך על טבלה זו.
2. רק בסיכומיו טען התובע כי הוא מפנה לממוצע שכרו של מהנדס מכונות כפי שמפורט בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (עמ' 16 שו' 11 לתמלול הפרו'). עם זאת, הוא לא הגיש את הנתונים הרלוונטים, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לגלוש באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולנסות לאתרם בעצמו, מתוך כלל הנתונים על כלל המקצועות, העיסוקים והתקופות המפורטים בו. לנתבעת הזכות לראות על אלו נתונים מבסס התובע טענותיו, ולנסות לסתור אותם, דבר שנמנע ממנה בשל אי הגשת הנתונים על ידי התובע ואי הפנייה ברורה אליהם.
3. עוד נמנע התובע מהבאת עדים ממקום עבודתו הנוכחי ו/או מכל מקום עבודה בו עבד מאז התאונה ועד היום. לטענתו, החברה בה עבד במועד התאונה, "דיפ-טק", נסגרה בינתיים, והוא לא מצא לנכון להביא את המעסיק שלו משם, משחלפו כשנתיים מאז סיים עבודתו שם (" אולי באמת הייתי צריך לעשות את זה ולהביא אותו לפה, אני לא חושב שהייתי צריך להטריד אותו ואת מנוחתו שנתיים אחרי שאני כבר לא עובד בחברה"- עמ' 9 שו' 22 לתמלול הפרו').

אינני מקבלת טענה זו. אין בעובדה שחלף זמן כדי לפטור את התובע מהצורך להוכיח טענותיו כנדרש ולזמן לעדות את הגורם היחיד שיכול לתמוך בטענותיו לקיומם של מגבלות וקשיי ריכוז כתוצאה מהתאונה תוך כדי ובמהלך העבודה ולפגיעה בתפקוד במהלך העבודה עקב נכותו. אי זימון המעסיק הקודם פועל לחובת התובע ומקים את החזקה שבפסיקה שלו היה מוזמן המעסיק לעדות, ככל הנראה הוא לא היה תומך בטענותיו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי (15.5.1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' (12.9.91)).

1. שונה מכך העובדה שהתובע לא זימן לעדות את מעסיקו הנוכחי. במועד בו הגיש התובע את תצהירו הוא לא עבד כלל. במועד בו העיד בבית המשפט, התובע היה בעל ותק של כחודש וחצי בלבד במקום עבודתו החדש, כשהוא עושה מאמץ להותיר רושם טוב כדי שמנהלו יהיה מרוצה מתפקודו, במטרה להשביח את תנאי העסקתו בשיחות השכר שיתקיימו בעניינו. לכן, קשה לייחס לחובתו את העובדה שלא זימן את מעסיקו הנוכחי לעדות, אשר גם לא הכירו לפני התאונה.
2. לסיכום, כל שעומד בפני בית המשפט הוא עדותו של התובע ונתונים הבסיסיים, היינו ניסיונו התעסוקתי עד כה ותאריו, הראשון והשני.
3. כבר קבענו קודם כי שכרו של התובע באינטל, בהיותו הנדסאי בלבד, עמד על 15,416 ₪ לחודש בממוצע וכיום שכרו נמוך יותר, שכן לדבריו הוא בחר את מקום עבודתו הנוכחי בשל מקצועיותו הספציפית תוך ויתור מסויים וזמני על השכר, אולם צפויות לו שיחות שכר בהן פוטנציאל להשביח את שכרו, כפי שהוקרא לפרוטוקול בעדותו. על כן, אני סבורה שהתובע הראה פוטנציאל להשתכרות גבוהה יותר מזו שהוא משתכר כעת. השאלות שנותרו הן מתי שכרו יעלה, ומהו פוטנציאל ההשתכרות.
4. איני סבורה כי התובע ביסס את טענתו לשכר בגובה 25,000 ₪, שכן לא הובאה לכך כל ראיה. עם זאת, על בסיס כל האמור, תאריו והשתכרותו כבר היום ועוד בהיותו הנדסאי, ובהתאם לדוגמאות שהובאו לעיל מהפסיקה, אני מעריכה שבעוד כ- 15 שנים לכל המאוחר, צפויה כבר העלאה בשכרו מזה שהוא משתכר בו כיום. עד מועד זה, יש לחשב את הפסדיו לפי בסיס שכרו כיום, בסכום של 10,425 ₪ לחודש, ברוטו בניכוי מס.
5. באשר לגובה השכר בעוד 15 שנים, ובהעדר עדויות נוספות, אני מעמידה את בסיס שכרו של התובע, בהערכה שבין 150% השכר הממוצע במשק לבין 13,000 ₪ נטו שנקבעו בפסקי הדין השונים לעיל, על 20,000 ₪ ברוטו, ולאחר ניכוי מס הכנסה (2,857 ₪), בסכום של 17,143 ₪ לחודש.

הפסדי שכר והפסדי פנסיה לעתיד- החישוב

1. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי המבוסס על חישוב אקטוארי, לפי שכר של 25,000 ₪, לפי נכות בשיעור של 10% והיוון עד גיל פרישה. סך הכל מבקש התובע פיצוי בסכום של 340,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעתיד, להם יש להוסיף הפסדי פנסיה וסך הכל להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על 382,000 ₪.
2. מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בלבד, בהתאם לכך שנקבעה לו נכות בשיעור נמוך ובהתחשב בכך שלא נותרה לו נכות תפקודית.
3. לטעמי, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי לעתיד לפי החישוב האקטוארי המלא. נכותו התפקודית, בשיעור של 10% לצמיתות, בגין מגבלה קלה בצוואר, לא גרמה לו עד כה להפסדים בפועל, ולאורך השנים מאז התאונה הוא השלים שני תארים, ומגשים את תכניותיו לעבודה בחברת הייטק המתמקצעת בתחום המעניין אותו ואף עובד לשביעות רצונו מנהלו, לדבריו. מנגד, התובע כבן 30 בלבד, ומרבית שנות השתכרותו עוד לפניו, עד לפרישה בגיל 67. יש להביא בחשבון, על כן, כי מאחר שמדובר בתקופה ארוכה ביותר, יתכן שבעתיד הנכות תשפיע על עבודתו, יכולת הפריון של התובע בעבודה ושיעור השתכרותו. על הפיצוי שנפסק לתת ביטוי לפגיעה שעלולה להיגרם לתובע ולהשתכרותו עקב נכותו וכאביו, או עקב הצורך בהפסקות יזומות במהלך העבודה, במהלך כל שנות השתכרותו בעתיד.
4. לצורך האומדנה, יוצג להלן החישוב האקטוארי המלא של הפסדי השכר לעתיד:

בגין 15 השנים הקרובות- חישוב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר של 10,425 ₪:

10,425 ₪ X 10% נכות X 144.8054 היוון = 150,959 ₪.

בגין התקופה החל מעוד 10 שנים ועד הגיע התובע לגיל 67- (תקופה של 27 שנים) בהיוון כפול:

17,143 ₪ X 10% X 0.6418 X 193.0892 = 212,444 ₪.

סך הכל בגין שתי התקופות- 363,403 ₪.

סכום זה בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% עומד על 408,828 ₪.

1. בשיקלול כל המפורט לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד ובגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, בסכום גלובלי של 220,000 ₪, המבטא כ- 55% מהחישוב המלא.

הוצאות רפואיות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. בסיכומיו הודה התובע שהפיצוי בגין הוצאות רפואיות ועזרה " אינו משמעותי" ואינו " החלק הארי של הפיצוי" (עמ' 16 שו' 27 לתמלול הפרו'). התובע למעשה כלל לא דרש פיצוי ספציפי בגין שני ראשי נזק אלו, ולא נימק דרישתו. עם זאת, התובע הפנה גם לטענות בתחשיב הנזק מטעמו, שם הוא דרש פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרה בסכום אחד לשני ראשי הנזק, של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.
2. הנתבעת טוענת מנגד, כי אין הצדקה לפיצוי לעבר כלל, בשני ראשי הנזק, שכן מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח באמצעות אסמכתאות. בנוגע להוצאות טענה הנתבעת כי מאחר שמדובר בתאונת עבודה, התובע זכאי לקבל את כלל השירותים מקופת חולים ללא תשלום מצדו. בנוגע לעזרה טוענת הנתבעת כי זו ניתנה, אם בכלל, על ידי בני משפחה בהיקף שלא חרג מעזרה רגילה שצפויה בנסיבות והיא אינה מזכה בפיצוי.

הוצאות רפואיות

1. בכל הנוגע להוצאות, התובע העיד כי העביר לבא כוחו קבלות בסכומים של 1,000 ₪ עבור טיפולי הפיזיותרפיה במכבי טבעי וכן קבלה עבור רכישת כרית ויסקו אלסטיק (עמ' 6 שו' 9- 10; עמ' 15 שו' 27- 32 לתמלול הפרו'), אך קבלות אלו, או אחרות, לא הוגשו להוכחת קיומן של הוצאות בפועל.
2. על אף שלא צורפו ראיות להוצאות מטעם התובע ולמרות העובדה כי הוא ממילא זכאי לתשלום מלוא הוצאותיו מקופת החולים ומהמל"ל שכן מדובר בתאונת עבודה, בהתחשב בגילו הצעיר, שיעור וטיב הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה ולנוכח ההנחה הסבירה כי הוא בכל זאת נדרש ועלול להידרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסו עבור נסיעות, משככי כאבים, תרופות וטיפולים, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי, לעבר ובעיקר לעתיד, בסכום של 3,000 ₪.

עזרת הזולת

1. התובע טען כי יש לקחת בחשבון כי נכותו תתבטא בעתיד באופן שהוא אפילו אינו מודע לכך, כמו כשיהיה בגילאי 50 או 60, או כאשר יצטרך להחזיק את ילדיו שעות רבות על הידיים בלילות ועוד (עמ' 16 שו' 15 לתמלול הפרו').
2. התובע העיד כי בתקופת התאונה הוא גר במעונות באוניברסיטת אריאל, ובת זוגו, שכיום היא אשתו, הייתה מגיעה אליו לסייע לו לסדר ולנקות את ביתו. מאז הם גרים יחד, ולטענתו היא יודעת שהוא סובל מהגב והצוואר, ולכן הם מביאים מנקה פעם בשבוע (עמ' 15 שו' 4 לתמלול הפרו').
3. התובע אישר כי כחודש לאחר התאונה כבר חזר לעבודה הדרגתית וחודש לאחר מכן כבר חזר לעבודה מלאה. בנוסף, לאורך השנים שחלפו מאז התאונה, המשיך התובע בלימודיו, סיים שני תארים, הקים משפחה וטס לחו"ל. יש בכל אלו כדי להעיד על התנהלותו באופן עצמאי, ללא צורך בעזרה בהתנהלותו היומיומית. בכל הנוגע לעזרה נוספת, לא הובאו לה ראיות, ודאי לא בהיקף העולה על עזרת בני משפחה רגילה. אף על פי כן, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי מסויים, לתקופת אי הכושר בה שהה מהתאונה ובמשך חודש וחצי, ובעיקר בשל היותו כבן 30 בלבד, בגין עזרה לה יזדקק בעבודות קשות, או בהתבגרותו, בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע 10% וטיב הפגיעה שהותירה, אני פוסקת לתובעת סכום של 20,303 ₪ בראש נזק זה.

סיכום

1. להלן פירוט סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל:

הפסדי שכר לעתיד והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 220,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות- 3,000 ₪

עזרת הזולת- 5,000 ₪

כאב וסבל- 20,303 ₪

_________

סה"כ- 248,303 ₪.

ניכויים

1. אין מחלוקת שמהסכום שנפסק לעיל יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 36,003 ₪ מהפיצוי לו זכאי התובע (נספח 17 לראיות הנתבעת).
2. לאחר הניכוי הנ"ל, נותר לפיצוי התובע סכום של 212,300 ₪.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.
2. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 212,300 ₪ כאשר לסכום זה יתווספו הסכומים הבאים:
3. שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור כולל של 15.21%;
4. החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

5129371

1. 5467831הסך הכולל המפורט בסעיף 69 לעיל ישולם לתובע על ידי הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ד, 18 יוני 2024, בהעדר הצדדים.