תמצית העובדות והמחלוקת

1.       למען הנוחות יכונו הצדדים להלן בשמותיהם הפרטיים.

          בין אינגה ובין מוריס, תושב ואזרח צרפת, נחתם הסכם, לפיו אינגה מוכרת לו את דירת המגורים שלה, כשהתמורה לכך היא סילוקו של חוב הלוואה, בסך 1 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית שהוסכמה, לפי הסכם קודם שנערך ביניהם.

          באותו מעמד נחתם ביניהם הסכם נוסף, לפיו תמשיך אינגה להתגורר בדירה כשוכרת ותשלם למוריס דמי שכירות במשך תשע שנים נוספות.

          הזכויות בדירה עברו על שם מוריס.

 

2.       מוריס מכר לאחר זמן את הדירה לאליהו, כשאינגה ממשיכה להתגורר בה.

          הזכויות בדירה עברו על שם אליהו.

          המצב כיום: הזכויות בדירה רשומות על שם אליהו, ואינגה עדיין מתגוררת בה.

 

3.       עו"ד אופיר ערך את הסכם המכר וטיפל בהעברת הזכויות על שם מוריס.

          עו"ד אירנה ערכה יפוי כח כללי, לפיו אינגה ייפתה את כוחו של גינאדי לבצע פעולות בשמה. גינאדי חתם, יחד עם אדם נוסף בשם לוגינוב רומן (להלן – רומן), כערב בהסכם ההלוואה.

          פרנק, אחיינו של מוריס, סייע לו וליווה אותו בכל ההליכים המתוארים (פרנק מתגורר בישראל.

 

4.       אינגה טוענת, שכל המעורבים: מוריס, פרנק, גינאדי ורומן, בסיועם של עורכי הדין אופיר ואירנה, הונו והטעו אותה, בנצלם את העובדה שהיא איננה קוראת הטב את השפה העברית.

          לדבריה, היא סברה שהיא חותמת על הסכם הלוואה בסך 100,000 ש"ח בלבד.

          לטענתה, היא לא קיבלה ממוריס כל סכום שהוא.

          לדבריה, היא לא חשבה שהיא מוכרת את הדירה למוריס לצמיתות, ונאמר לה שהדירה תוחזר לה לאחר זמן.

          בתביעתה זו היא עותרת, למעשה, לביטולו של הסכם המכר שנעשה עם מוריס, וכך גם לביטולה של העברת הזכויות לאליהו, משום שזה ידע על הסכסוך הקיים.

 

5.       המשיבים מכחישים את כל טענותיה של אינגה.

          מוריס ואביטל טוענים, שאינגה ידעה הטב שהיא חותמת על הסכם הלוואה בסך 1 מיליון ש"ח, שהיא מבינה וקוראת עברית, ושהיא היתה מלווית כל העת בגינאדי ורומן, שהיו למעשה שותפיה.

          לטענתם, סכום ההלוואה הועבר במלואו לאינגה.

          לדבריהם, וכך גם לדברי עו"ד אופיר, אינגה ידעה והבינה הטב, שהיא מוכרת את דירתה לשם סילוק החוב, כשממילא ניתן היה לממש את המשכנתא שנרשמה על הדירה, לטובתו של מוריס, לשם הבטחת תשלום החוב.

 

6.       עו"ד נודלמן טוענת שהיא הסבירה לאינגה, בשפה הרוסית אותה היא דוברת היטב, את משמעות חתימתה על יפוי הכח הכללי, והיא הבינה  את דבריה.

 

7.       אליהו טוען, כי אמנם ידע על הסכסוך שבין אינגה ומוריס על תשלום דמי השכירות, אך לא ידע על טענותיה בקשר להסכם המכר עם מוריס, וכי סמך על הרישום בלשכת רישום המקרקעין.

 

8.       גינאדי לא התגונן ולא התייצב.

          כתב התביעה נמסר לו על דרך של תחליף המצאה.

 

9.       במקביל לתביעה זו, התבררה תביעה נוספת שהגיש מוריס נגד אינגה בבית משפט השלום (ת.א. 10361-09-13), לפינויה מהדירה בשל אי תשלום דמי השכירות (להלן – תביעת הפינוי).

          התביעה התקבלה וניתן פסק דין, לפינוייה של אינגה מהדירה, המותנה בתוצאות ההליך כאן.

ניתוח הראיות

יפוי הכח לגינאדי

10.      גירסת אינגה בתצהירה (צורף להמרצת הפתיחה סעיפים 28-46):

          היא עלתה מרוסיה בשנת 2003, רוקחת במקצועה ובעיסוקה.

          בשנת 2008 היא רכשה דירת מגורים ברחוב הבושם 61 תל אביב (להלן –הדירה), בה היא מתגוררת יחד עם אמה.

          בחודש נובמבר 2011 היא פנתה לבנק כדי לקבל הלוואה בסך 15,000 ש"ח לצורך כיסוי חובות, אך הבנק סירב לתת לה את ההלוואה בשל שכרה הנמוך.

          היא חיפשה ומצאה מודעה בעתון בשפה הרוסית של חברה בשם GAL ACTIV (להלן – גל), המציעה מתן הלוואות.

          אינגה פנתה למשרדי גל, ושם פגשה את גינאדי ואת רומן.

          גינאדי ורומן שכנעו אותה לקחת הלוואה בסכום גדול יותר, 100,000 ש"ח, באמצעות "בנק פרטי", וביקשו ממנה להביא את מסמכי הבעלות על הדירה.

          בפגישה הבאה במשרדי גל היא פגשה את גינאדי ואדם נוסף בשם בוריס, מסרה להם את המסמכים של הדירה, ואלה אמרו לה שיקראו לה כדי לחתום על יפוי כח אצל עורך דין, הנדרש לשם קבלת ההלוואה.

          לאחר זמן, התקשר אליה גינאדי וביקש ממנה שתתלווה אליו, כדי לחתום יפוי כח אצל       עורך דין, ואז הגיעו יחדיו אל עו"ד אירנה, המשמשת גם כנוטריונית.

          לדבריה, עו"ד אירנה לא הסבירה לה מאומה ורק אמרה לה לחתום על יפוי כח.

          גינאדי אמר לה באותו מעמד שהחתימה על יפוי הכח דרושה כדי ש"הבנק הפרטי" יתן לה את ההלוואה.

          בעקבות כך חתמה אינגה על יפוי כח כללי נוטריוני, המייפה את כוחו של גינאדי לעשות כל פעולה בשמה (נספח ד' להמרצת הפתיחה).

 

11       גינאדי, כאמור, לא אותר, לכל הפחות לדברי אינגה ובא כוחה.

          לבקשתה, ביום 10.7.14 ניתנה על ידִי החלטה, המאשרת ביצוע תחליף המצאה בדרכים הנקובות בה.

          ביום 7.8.14 ניתנה על ידִי החלטה נוספת, המאשרת שתחליף ההמצאה בוצע בדרך עליה הוריתי.

         

12.      רומן לא נתבע. ב"כ אינגה הודיע בפתח הישיבה הראשונה (עמ' 1) שהוא "נעלם", בלא לפרט מה הם המאמצים שנעשו לאיתורו, ומבלי לצרף כל אסמכתא וראיה לאותם מאמצים, אם הם נעשו.

          לענין זה עוד אתייחס בהמשך.

13.      נותרה אם כן עדותה של עו"ד אירנה בלבד, ביחס למעמד החתימה על יפוי הכח.

          עו"ד אירנה סיפרה בתצהירה (סעיף 5), שיפוי הכח נערך בנוכחותם של אינגה וגינאדי, "לפי הסבר של שני הצדדים, לצורך לקיחת הלוואה בבנק", ציינה: "דיברתי עם מבקשת ברוסית, לא בעברית, הסברתי לה את משמעותה של פעולה זו ואת תוצאותיה, כתמיד נהוג אצלי במשרדי", והוסיפה (סעיף 6): "אך, לצערי הרב, המבקשת היתה אז, בזמן חתימת יפוי כח זה, כל כך מעוניינת בקבלת הלוואה, שלא היתה מוכנה אפילו לשמוע אותי כלל" (כך הניסוח במקור).

          גם בעדותה בבית המשפט סיפרה (עמ' 55): "זה מה שאני עושה תמיד עם לקוחות רוסיים, אני מסבירה לכולם ברוסית מה המשמעות של המסמך וזהו. שאלתי אותה אם היא רוצה לחתום, והיא אמרה שכן וחתמה בפני. זה הכל".

          היא נשאלה, האם דובר על הלוואה, והשיבה (עמ' 56): "לא זכור לי במדויק, אבל נראה לי שכן".

          כן נשאלה מדוע היא ציינה בתצהירה, כי "לצערה הרב" אינגה לא היתה מוכנה לשמוע לה, והשיבה (שם): "כי כשהסברתי לאינגה את המשמעות, הם דיברו ביניהם ולא שמעו מה שאני מסבירה. זה הכוונה במילים לצערי הרב. היה לי הרגשה שהם לא מעוניינים בהסבר הזה, למרות שאני מסבירה, לכן כך כתבתי".

          עוד הוסיפה עו"ד אירנה בעדותה (עמ' 57) נתון מעניין, לפיו אינגה הגיעה אליה פעם נוספת, כדי לבקש העתק של יפוי הכח, ולא ביקשה לבטל אותו.

 

14.      הדיון באשר לטענותיה של אינגה, המתייחסות לכל המסמכים עליהם חתמה, ולמידת הבנתה את תוכנם ייעשה בהמשך, שכן, ממילא לא הוכח שנעשה שימוש כלשהו ביפוי הכח הנדון. בשלב זה ניתן להסתפק בקביעה, שעו"ד אירנה סתרה את עדותה של אינגה באשר לחוסר הבנתה את תוכן המסמך שנחתם על ידה, וכן כי עולה מעדותה, שאינגה היתה "כל כך מעוניינת" בקבלת הלוואה.

 

הסכם ההלוואה

15.      הסכם ההלוואה המדובר (נספח א' להמרצת הפתיחה) נושא את הכותרת "הסכם השקעה", מוריס מוגדר בו כ"משקיע" ואינגה "מקבלת האשראי ו/או הלווה", והוא מנוסח באופן שמוריס משקיע "במיזם" (סעיף 1 להסכם) סך של 1 מיליון ש"ח.

מוריס (סעיף 6 לתצהירו) ופרנק (סעיף 10 לתצהירו) סיפרו, שהמבקשת, גינאדי ורומן אמרו שהם זקוקים לכסף זה לצורך הקמת עסק לייבוא ושיווק שמנים.

          אינגה אישרה בעדותה בתביעה הפינוי (עמ' 34 לפרוטוקול – נ/1), שבעבר היה לה עסק לייבוא וייצוא (מלבד עבודתה בבית המרקחת), אך הכחישה שהיא עסקה בשמנים. כך או כך, מתוכנו של ההסכם עולה שמהותו האמיתית היא הסכם הלוואה: מוריס מלווה לאינגה סך של              1 מיליון ש"ח ואינגה מתחייבת להחזיר לו סכום זה בצירוף ריבית קבועה: 4.5% חודשית, כשגם סכומי הריבית מצוינים כקבועים (סעיף 3.10 להסכם). כלומר, השבת סכום ההלוואה ותשלום הריבית אינם קשורים כלל ל"השקעה", מוריס לא משתתף ברווחי "המיזם" ולא בהפסדיו. אינגה מכונה לכל אורך ההסכם "לווה" ואילו מוריס מכונה בו לעתים משקיע ולעיתים מלווה.

          יצוין, כי מוריס הודה בעדותו (עמ' 166-167), שהוא לא גילה כל ענין בעסקת הייבוא, ולא התכוון להיות שותף בעיסקה זו.

 

16.      עוד יצוין, שגינאדי ורומן חתמו באותו מעמד על שטר ערבות, לפיו הם ערבים לכל חובותיה של אינגה לפי הסכם ההלוואה.

          אינגה לא צירפה שטר זה להסכם שצורף לתצהירה וגם לא ציינה את קיומו.

          השטר צורף לכתב התשובה של מוריס ופרנק (בהמשך להסכם ההלוואה, נספח ב'), וגם העובדה שגינאדי ורומן חתמו כערבים בהסכם ההלוואה צוינה רק בתצהיריהם.

 

17.      המשך גירסתה של אינגה (סעיפים 46-62):

          מאז החתימה על יפוי הכח, ביום 31.1.12, ועד לתחילת חודש מאי 2012, היא דיברה פעמים אחדות עם גינאדי ורומן כדי לברר מתי תימסר לה ההלוואה, ובכל הפעמים הם אמרו לה שהם פועלים לכך.

          ביום 4.5.12 היא נפגשה עם גינאדי ורומן, ושלושתם נסעו יחדיו למשרדו של עו"ד יעקב זיו בנתניה.

          לדבריה, היא התבקשה להמתין "ברחוב", כשגינאדי ורומן עלו למשרדו של עו"ד זיו, ולאחר כשעתיים היא נקראה לעלות למשרדו.

          במשרד נכחו עו"ד זיו, גינאדי ורומן. מוריס, שעמו נחתם הסכם ההלוואה, לא נכח, לדבריה, בשעת החתימה.

          לטענתה, היא סברה שהיא חותמת על הסכם למתן הלוואה בסך 100,000 ש"ח, שתימסר לה על ידי גינאדי,  ולא ידעה שהיא חותמת על הסכם לקבלת הלוואה בסך 1 מיליון ש"ח  שתינתן לה על ידי מוריס, אותו כלל לא הכירה.

          לדבריה (סעיף 62), "אני הייתי בחדר מספר דקות, חתמתי והלכתי, וזאת מבלי שמוריס היה שם ומבלי שאני כלל ידעתי או ראיתי מי מהצד השני להסכם ההלוואה ובלי שבכלל הבנתי על מה אני חותמת!!!" (סימני הקריאה במקור).

 

 

 

18.      להמרצת הפתיחה צורף תצהיר של עו"ד זיו (נספח ה').

          עו"ד זיו סיפר, שפרנק פנה אליו וביקש ממנו להכין "בדחיפות" הסכם הלוואה עם משכנתא לבטחון עבור קרוב משפחתו מוריס.

          במועד שנקבע הגיעו למשרדו מוריס, גינאדי ורומן.

          מוריס אמר לו שהוא עומד להלוות כספים "למי מהשלושה", כשהדירה תשמש כבטוחה להחזר ההלוואה.

          על פי זכרונו, מוריס התחייב להעביר את הכסף בשלושה תשלומים.

          עו"ד זיו בחר להדגיש, כי הוא אינו יודע אם מוריס אכן העביר את כסף ההלוואה.

          בתצהיר נוסף שהגיש לאחר מכן, הוסיף עו"ד זיו, כי הוא לא פגש אף אחד מהמשיבים, לאחר אותה פגישה (עד לדיונים בבית המשפט).

 

19.      עו"ד זיו סיפר בעדותו (עמ' 34-35), שכל המעורבים היו נוכחים יחדיו באותה פגישה: מוריס, פרנק, גינאדי, רומן ואינגה עצמה, "כולם היו אצלי במשרד".

          וכך הוא תיאר בעדותו את הדברים (עמ' 35):

" ש.     טוענת התובעת שהחתמת אותה על כל המסמכים האלה: שטר משכנתא, תנאים מיוחדים והסכם השקעה ולא הסברת לה שום דבר והיא היתה בטוחה שהיא מקבלת רק 100 אלף ש"ח ובשום אופן לא 1 מיליון ש"ח. האם הטעית את התובעת לחשוב ולמעשה רימית אותה והחתמת אותה על ההסכם הזה?

ת.       הגיעו כל הצדדים וביקשו להכין את הסכם ההלוואה ואת שטר המשכנתא. ישבתי עם המבקשת והסברתי לה שזה כמו מסמכים של בנק, זה סכום של 1 מיליון ש"ח ויש בטוחה ובמידה והיא לא תעמוד בזה הבית הזה יכול להימכר בכינוס נכסים בהוצל"פ וכל הצדדים הבינו על מה הולכים לחתום וחתמו. אחרי שווידאתי את הכל החתמתי אותם.

ש.       לשאלת בית משפט: אנחנו כאן מתרכזים במבקשת.  ואני מבקש שתסביר מה הסברת למבקשת, לא לכולם. האם הסברת לה ספציפית, האם היא שאלה שאלות, מה היה החלק שלה, האם היא דיברה בכלל, האם אתה דיברת איתה?

ת.       הסברתי לה מפורשות שהולכים לרשום כאן משכנתא כמו שבנק עושה כאן אותו דבר על סכום של מיליון ש"ח. היא אמרה שהיא מבינה וזהו. שאלתי אותה אם בטוח היא מבינה והיא יודעת על מה היא הולכת לחתום והיא אמרה "כן, אני מבינה". היא גם קראה את ההסכם, היא הבינה על מה חותמים. אני הסברתי לה מילה במילה על מה חותמים. הסברתי לה ולכולם ביחד. הסברתי לה שעל הבית שלה לפי נסח הטאבו הזה תרשם עליו משכנתא. ההסכם הזה לא נוצר באותו יום. הוא נוצר עוד לפני כן והיו עליו כמה תיקונים על ידי כל אחד מהצדדים, על ידי מוריס, על ידי גינאדי ששלח לי מיילים. במשרד שלי הסברתי למבקשת את כל התהליך, ב-4 לחודש.

ש.       כמה זמן ארכה חתימת הסכם ההשקעה על כל נספחיו?

ת.       בערך שעה אחרי הסברים וחתימות. כמו עסקת מכר שאורכת בערך שעה."

 

          ובהמשך, לשאלות עו"ד אופיר (עמ' 36-37):

"ש.      כשאתה אומר שהסברת לתובעת את כל מה שיש בהסכם ההשקעה, ההסבר היה רק בעברית או שהיו דברים שהיא לא הבינה והיא ביקשה מרומן שיתרגם לה?

ת.       רק בעברית.

ש.       התרשמת שהיא מבינה עברית היטב?

ת.       כן.

ש.       התרשמת שהיא מבינה את הדברים היטב ואת המשמעות?

ת.       כן."

 

          כן הוסיף עו"ד זיו (עמ' 35-36), שהוא ראה את השלושה: אינגה, גינאדי ורומן "כמקשה אחת", וכי גינאדי ורומן חתמו כערבים על הסכם ההלוואה בנוכחותה ובידיעתה של אינגה, "זה היה מול כולנו, באותו שולחן".

          יצוין, שעו"ד זיו העיד באופן דומה גם בבית משפט השלום במסגרת תביעת הפינוי (הפרוטוקול הוגש וסומן נ/1), ואני מפנה לעמ' 64-65 לפרוטוקול שם.

 

20.      מוריס ופרנק סיפרו, כאמור, בתצהיריהם, שאינגה, גינאדי ורומן ביקשו הלוואה בסך                 1 מיליון ש"ח, לצורך הקמת עסק לייבוא וייצוא שמנים, וכי אינגה ידעה והבינה היטב על מה היא חותמת. פרנק, בעל מספרה, סיפר בעדותו (עמ' 65), שמידי פעם הוא הלווה כספים ללקוחות שהסתפרו אצלו, אך הכחיש שהוא עוסק במתן הלוואות. לדבריו (עמ' 78), רומן, שנהג להסתפר אצלו, סיפר לו שיש אחת שזקוקה לכסף לצורך יבוא שמן, כשבעסק זה מעורבים גם הוא (רומן) וגינאדי. הוא סיפר זאת לדודו, מוריס, שביקר אצלו באותה עת וזה הביע את נכונותו לתת את ההלוואה כנגד בטוחה מתאימה (עמ' 81-82).

          בהמשך נפגש עם גינאדי ורומן שהביאו לו את מסמכי הדירה, יחד עם חוות דעת שמאי, לפיה שווי הדירה היה 1,200,000 ש"ח (עמ' 84-85).

          אזי, פנה לעו"ד זיו על מנת שיכין את הסכם ההלוואה והמשכנתא, וההסכם נחתם בפניו בנוכחות כל המעורבים (עמ' 88).

          את אינגה הוא פגש לראשונה רק ביום החתימה על ההסכם (עמ' 83).

 

21.      מוריס, העובד כנהג מונית בצרפת, סיפר (עמ' 157 ואילך), שהסכים לתת את ההלוואה, לאחר פנייתו של פרנק אליו, וכן סיפר שכל המעורבים היו נוכחים בשעת החתימה על הסכם ההלוואה (עמ' 158).

22.      הנה כי כן, כנגד גירסתה של אינגה עומדת גירסת כל המעורבים האחרים, שהגיעו להעיד: מוריס, פרנק ועו"ד זיו, אשר העידו שאינגה הבינה היטב שהיא חותמת על הסכם הלוואה בסך 1 מיליון ש"ח, ושלהבטחת התשלום היא משכנה את דירתה.

          יצוין שעו"ד זיו זומן להעיד מטעם אינגה, וזו לא הצביעה על כל מניע שיצדיק את הטיית עדותו לטובת המשיבים.

          השלושה סתרו גם את דבריה של אינגה, לפיהם מוריס לא היה נוכח בעת החתימה על ההסכם.

 

23.      יתר על כך, גם טענתה המרכזית, שהיא איננה קוראת ומבינה היטב עברית, הוכחה כשקרית.

          בחקירתה בתביעת הפינוי (עמ' 28 לפרו' נ/1) היא התבקשה לקרוא בקול את אחד הסעיפים בהסכם השכירות וקראה אותו היטב, למרות שלאחר מכן הוסיפה "אני לא מבינה במשמעות הזה".

          כמו כן, היא הופנתה שם לאחד הסעיפים בתצהירה, ועל פי הרשום בפרוטוקול (עמ' 32) היא עיינה בתצהיר ואישרה את האמור בו.

          גם בחקירתה כאן, היא אישרה שהיא רואה שבהסכם כתוב "משכנתא" (עמ' 9). בהמשך        (עמ' 31) אישרה שהיא מבינה את משמעותו של מונח זה: "אם אני לא משלמת משכנתא יכול להיות שבסוף יקחו את הבית בלי לשאול אותו. את זה אני מבינה".

          כן צוין בפרוטוקול (עמ' 25), שכאשר הוצג לה טופס של דיווח לרשות המסים בגין עסקת המכר, והיא התבקשה להשיב האם החתימה עליו היא חתימתה, היא קראה אותו קודם לכן, ואז השיבה בחיוב.

          אזכיר, כי אינגה היא רוקחת במקצועה ובעיסוקה, והיא אישרה (עמ' 28): "כרוקחת אני חייבת עברית מקצועית".

 

24.      בפסיקה עקבית נקבעה החזקה, כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו.

          חזקה זו מתעצמת, שעה שמדובר במסמכים מהותיים כמו שטרי משכון ומשכנתא, ראו:     ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.08), והפסיקה המובאת שם.

          אולם, אפילו אם היה מוכח שאינגה לא היתה מסוגלת להבין את אשר קראה, ואינני מאמין לגירסתה זו, הרי שעל פי הדין הקיים, אין בכך כדי לפטור אותה מההתחייבויות שהיא נטלה על עצמה בחתימתה על ההסכם.

          כך נפסק ב-ע"א 2119/99 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77, 84:

          "הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שאינו יודע קרוא וכתוב – והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא בזה – אומר כדלקמן:

          (א) אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה."

 

25.      לאינגה נלוו כאמור גם רומן וגינאדי.

          אינגה אישרה בעדותה בתביע הפינוי (עמ' 20 לפרו' נ/1) שרומן "מדבר עברית טובה". היא כינתה אותו "חבר שלי" (עמ' 18 לפרו' שם), ובעדותה כאן היא סייגה את דבריה: "חבר לא כמו חבר רומנטי, הוא איש קשר" (עמ' 11 לפרו' כאן).

          וכן הוסיפה (עמ' 19-20 לפרו' שם), שלה ולרומן היו עסקים משותפים אחרים.

רומן גם העיד מטעמה באותה תביעה (עמ' 70 ואילך לפרו' שם).

          מה מנע ממנה, אפוא, אם לא הבינה את תוכן ההסכם, כגירסתה, לפנות לרומן ולבקש ממנו להסביר לה את שלא הבינה, בשפתה?

          יצוין, שעל פי עדותה (עמ' 29 לפרו' כאן), כך היא עשתה לפני חתימתה על הסכם המכר, כפי שיפורט בהמשך.

 

26.      זאת ועוד: סכום ההלוואה נקוב בהסכם בספרות "1,000,000 ש"ח" (סעיף 1), כך שאינגה לא נזקקה לדעת עברית כדי לעמוד עליו.

          אינגה אישרה בעדותה (עמ' 8-9): "עכשיו אני רואה 1 מיליון".

          כיצד הדבר מתיישב עם גירסתה, כי סברה שההלוואה היא בסך 100,000 ש"ח בלבד?

 

27.      עוד הוכח, שכארבעה חודשים קודם לחתימה על הסכם ההלוואה, בסוף חודש ינואר 2012, ביקר שמאי בדירתה של אינגה, וביום 31.1.12 נתן חוות דעת, המעריכה את שווי הדירה בסך של 1,650,000 ש"ח, בהפחתת 15% כ"שווי למימון מהיר".

          חוות הדעת (נספח א' לתשובת מוריס ופרנק) מופנית "לכב' בנק המשכנתאות/מוסד פיננסי", ונכתב בה: "מטרת השומה: לצורך אשראי – לבטוחה, תמורה סבירה בעסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון, בתנאי השוק הנוכחיים".

          כאמור, פרנק סיפר, שרומן וגינאדי הציגו לו את חוות הדעת, יחד עם מסמכי הדירה. דבר זה מלמד על כך שבניגוד לגירסתה, אינגה היתה מעוניינת למשכן את דירתה כדי לקבל הלוואה, ובודאי שהיא לא התכוונה לממש דירה בשווי של 1,650,000 ש"ח (או בהפחתה מסוימת) עבור הלוואה בסך 15,000 ש"ח, כגירסתה הראשונה, או אף עבור הלוואה בסך 100,000 ש"ח כגירסתה השניה.

          אינגה נחקרה על כך וטענה (עמ' 17), שהיא לא הזמינה את השמאי, אלא רומן הוא שהזמין אותו. ומה בכך? מהו ההבדל אם היא שטיפלה בהזמנתו או רומן הוא שטיפל בכך? הרי הדבר נעשה בהסכמתה. יתירה מזו, יש בדבריה הללו חיזוק נוסף לקשר האמיץ שבינה ובין רומן בכל הקשור לקבלת ההלוואה והשתלשלות הדברים.

 

28.      סיכום הדברים עד כאן הוא, שאינני נותן כל אמון בעדותה של אינגה בהקשר לחתימה על הסכם ההלוואה והמשכנתא.

          עדותה זו, מלבד שהיא נסתרת בעדויותיהם של מוריס, פרנק ועו"ד זיו, היא גם איננה סבירה לאור כל הממצאים האמורים.

          מלבד זאת, אפילו אם גירסתה היתה מתקבלת, והיא נדחית, לא היה בכך כדי לפטור אותה מהתחייבויותיה, על פי הפסיקה הקיימת.

 

29.      הרחבתי בענין זה, למרות, שלמעשה, הענין הנדון כאן הוא תוקפו של הסכם המכר ולא תוקפו של הסכם ההלוואה, משום שממצאים אלה, כפי שיפורט להלן, נכונים ותקפים גם ביחס לטענותיה של אינגה בקשר להסכם המכר, מלבד זאת, שממצאים אלה חשובים גם להבנת ההתפתחויות שאירעו לאחר מכן, עד החתימה על הסכם המכר.

 

מתן ההלוואה

30.      אינגה טוענת שלא קיבלה ממוריס את סכום ההלוואה, או כל סכום שהוא, מלבד 20,000 ש"ח שקיבלה מגינאדי, שעליו נעשה הסכם נפרד (סעיף 73).

          מוריס ופרנק מכחישים את דבריה בתוקף.

          לדבריהם (סעיף 13 לתשובתם), אינגה קיבלה סכום של 200,000 יורו (שהיה שווה ערך באותה עת ל-1 מיליון ש"ח), בשלושה תשלומים:

א.       סך של 100,000 יורו, ביום 6.5.12, במשרדו של עו"ד זיו, ובנוכחות אינגה, גינאדי ורומן;

ב.       סך של 50,000 יורו, ביום 6.8.12, במספרה של פרנק. גם אז נכחו אינגה, גינאדי ורומן, מלבד מוריס ופרנק;

          ג.        סך של 50,000 יורו, ביום 6.11.12, במספרה של פרנק, בנוכחות אותם אנשים.

 

31.      מוריס ופרנק צירפו עותק מסמך "אישור קבלת הכספים" ולפיו אישרה אינגה בחתימתה את קבלת הסכומים האמורים, בכל אחד מהמועדים האמורים.

          בדיון ביום 9.9.14 הוצג המסמך המקורי וסומן נ/4 (עמ' 40 לפרו').

          מסמך זה הוכן על ידי עו"ד זיו. כך סיפר פרנק (סעיף 16 לתצהירו) וכך אישר עו"ד זיו בעדותו (עמ' 37) והוסיף, כי הוא רשם מראש את מועדי ההעברה. אך, יצוין, שאין חולק כי עו"ד זיו עצמו לא נכח בעת חתימתה של אינגה על  המסמך (פרנק, סעיף 16 לתצהירו; עו"ד זיו, עמ' 37 לפרו').

 

32.      כאמור, עו"ד זיו העיד גם, שהוא לא היה נוכח בעת העברת הכספים, והוא איננו יודע דבר על כך (סעיף 7 לתצהירו).

          גם פרנק אינו מזכיר את עו"ד זיו, כמי שנכח בעת העברת הכספים.

          מעדותו של מוריס (עמ' 161) יכול להשתמע, שהסכום הראשון הועבר בנוכחותו של עו"ד זיו, אולם ניתן לפרש את דבריו גם, שהוא הועבר במשרדו: "נתתי 50,000 יורו בנוכחות עוה"ד במשרד של עוה"ד... מול עוה"ד, בתוך המשרד" (יצוין, שלאחר מכן הוא תיקן את דבריו ואמר שהסכום הראשון שהועבר היה 100,000 יורו, עמ' 163).

 

33.      מועדי העברת הכספים, עליהם העיד מוריס בבית המשפט, היו שונים במעט מהמועדים הנקובים במסמך.

          באשר לסכום הראשון סיפר, שהוא ניתן "מתי שעשינו את הפרוטוקול אצל עוה"ד", וכוונתו כמובן להסכם ההלוואה (יש לזכור ולציין, שעדותו תורגמה מצרפתית).

          ההסכם נחתם ביום 4.5.12, ואילו על פי המסמך הסכום הראשון הועבר ביום 6.5.12.

          כן סיפר שהסכום השני הועבר "בערך בסוף יולי" (עמ' 163 לפרו').

          התאריך הרשום במסמך כיום קבלת הסכום השני הוא: 6.8.12.

          מוריס נשאל על כך והשיב (עמ' 164): "...אני לא זוכר, אני חושב  שנתתי כסף קצת לפני, אני לא זוכר את אוגוסט".

          הסכום השלישי הועבר, על פי עדותו (עמ' 163) בחודש נובמבר, והדבר מתאים למועד הרשום במסמך: 6.11.12.

 

34.      גם פרנק העיד שהסכום הראשון הועבר ביום חתימת ההסכם, כלומר: 4.5.12 (עמ' 104) והסכום השני הועבר במחצית חודש יולי (עמ' 113).

          פרנק הסביר את הפער שבין המועדים הללו למועדים הנקובים במסמך, בכך שהמסמך הוכן מראש לפי תאריכים מסוימים, אך הסכומים שולמו במועדים מעט שונים, כשבכל פעם היא חתמה על אותו מסמך בפיסקה המתייחסת לאותו תשלום.

          הוא הסביר שהוא ציין בתצהירו את המועדים הנקובים במסמך ולא את המועדים המדויקים בהם הועברו הסכומים, "בטעות" (עמ' 116).

 

35.      משהוצג לה מסמך "אישור קבלת הכספים", טענה אינגה (עמ' 15): "זה מסמך מזויף, זה חתימות מזויפות, אני מבקשת מכון שיבדוק בדיקה גרפולוגית את המסמך המקורי".

בסיום הדיון בבית המשפט מיום 9.9.14 (עמ' 60 לפרו') הודיע ב"כ מוריס ופרנק, כי הוא איננו מתנגד למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת החתימות על המסמך נ/4, למרות שלדעתו "המשקל של המסמך הוא נמוך".

          ב"כ אינגה התנגד למינוי.

          בהחלטה שניתנה על ידי ביום 9.9.14 הוריתי על מינויו של עו"ד יונתן נפתלי מהמכון "נפתלי – המכון לזיהוי כתב יד גרפולוגיה משפטית בע"מ" למומחה מטעם בית המשפט, כדי לחוות את דעתו בשאלה: האם החתימות על המסמך הנדון (מסמך אישור קבלת הכספים) הן חתימותיה של אינגה?

          חוות הדעת התקבלה ביום 26.1.15.

 

36.      מר נפתלי השווה את החתימות על המסמך לדוגמאות הַכְתבה שנעשו לה ודוגמאות אקראי שלה שנמסרו לו, ומצא שונות ברוב תכונות הכתב בין חתימות המחלוקת לבין הדוגמאות, אך גם זהות בחלק מהתכונות, ולהלן מסקנותיו (פרק ו'):

          "דיון ומסקנות

1.       כאמור, קיימת שונות ברוב תכונות הכתב לרבות בתכונות בלתי מודעות כגון מיקום יחסי לקוו שורה, מבנה קוו מיקרוסקופי, כיוון תנועה וביצוע זוויות החורגות מהטווח הטבעי של החותמת.

2.       מנגד, ישנן תכונות כתב בלתי מודעות כגון הסיום השיפודי וחלק מרכיבי הלחץ שבהן נמצאה זהות.

3.       בנסיבות האמורות עלי להתמודד עם האפשרות שמדובר בזיוף עצמי במטרה להכחיש את החתימות במועד מאוחר יותר.

4.       איני סבור שמדובר בזיוף עצמי מאחר ולא סביר שאדם יצליח לשנות כל כך הרבה רכיבים בלתי מודעים ו/או הקשים לשינוי כמפורט לעיל."

 

          יצוין, כי על פי "מדרג המסקנות" שצורף לחוות הדעת, מסקנת "הקרוב לוודאי" היא השניה (מלמטה) מבין ארבע דרגות, כשמתחתה הדרגה "קיימת אפשרות סבירה לשונות", ומעליה הדרגות "קרוב מאד לוודאי שקיימת שונות" ו"קיימת שונות".

          (יצוין, שמדרג דומה נעשה גם באשר ל"זהות" וכן קיים מדרג ביניים של "שקילות").

          הצדדים לא ביקשו לחקור את מר נפתלי על חוות דעתו,  והוא לא העיד בבית המשפט.

 

37.      הלכה היא, כי משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון סביר להניח שבית המשפט יאמץ את ממצאיו, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, ראו:

          ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (21.12.88, פורסם בנבו);

          ע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568;

          הדברים אמורים בוודאי גם ביחס לחוות דעת מומחה המתייחסת להשוואת חתימות, שכפי שנקבע ב-ע"א 1986/92, 2527 מדינת ישראל נ' אבו-סאלח, פ"ד נ(1) 500, עמ' 508, כוחו של בית המשפט בהשוואת החתימות הוא מוגבל. בית המשפט אינו מומחה לכתבי יד, ואין לו הכישורים הטכניים לבצע אבחנות דקות בדבר זהותו של בעל חתימה פלונית. לכן, במצבים שבהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה רצוי להיעזר בחוות דעת של גרפולוג מומחה.

          יחד עם זאת, נפסק גם, שבעת שמוגשת חוות דעת מומחה, נשמרת בידי בית המשפט סמכות ההכרעה והוא הנשאר הפוסק האחרון. חוות דעת המומחה היא רק אחת ממכלול הראיות העומדות בפני בית המשפט בבואו להכריע במחלוקת שבין הצדדים, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 ,174; ע"א 8950/07, 10477/07 עיריית נצרת נ' כרדוש (24.11.10, פורסם בנבו)).

 

38.      במקרה דנן, אני סבור שעל בית המשפט לסטות ממסקנת חוות הדעת של מר נפתלי.

          אמרתי "לסטות", מאחר שאין מדובר בדחייתה המוחלטת, שהרי גם המומחה נפתלי הותיר פתח, גם אם מצומצם, לכך שנעשה במקרה דנן "זיוף עצמי".

          כדי לנמק את מסקנתי זו, עלי להקדים את המאוחר, ולציין כבר בשלב זה, שאני סבור שאינגה חתמה על הסכם מכר דירתה למוריס בידיעה ובהבנה מלאות, והדברים יפורטו במקומם.

          מסקנה זו מחייבת כמובן את המסקנה שאינגה אכן קיבלה את כספי ההלוואה, שאם לא כן בודאי שהיא לא היתה מסכימה למכור את דירתה למוריס, כשהתמורה לכך היא סילוק החוב.

          זאת, מלבד חוסר האמון שמצאתי לכל אורך גירסתה של אינגה, שעל חוסר סבירותה והסתירות שנמצאו בה, עמדתי כבר לעיל ועוד אעמוד להלן.

          אוסיף עוד, שגם דרישתה בבית המשפט (עמ' 15) למנות מומחה לבדיקת החתימות מחזקת את דעתי שהיא תכננה מראש "זיוף עצמי" כשחתמה על המסמך, ומכאן גם בטחונה שהמומחה ימצא שאין אלו חתימותיה.

          דווקא בא כוחה, שבודאי לא היה מודע לכך, התנגד למינוי מומחה.

 

39.      ובאשר לסתירות שנמצאו בין מועדי העברת התשלומים שצוינו בעדויותיהם של מוריס  ופרנק ובין המועדים הנקובים במסמך, אני מקבל את הסברו של פרנק.

          המסמך הוכן מראש, כאמור, על ידי עו"ד זיו, בהתאם למועדים שנמסרו לו בעת הכנת המסמך, שקדם כמובן להעברת התשלומים בפועל.

          התשלומים הועברו בפועל במועדים מעט שונים, בלא שטרחו לתקן את התאריכים שבמסמך.

          בכתב התשובה צוינו המועדים שנלקחו מהמסמך.

          אוסיף, שדווקא סתירות אלה מוכיחות את אמינותם של השניים, שהרי אם חפצו לשקר, הם היו מתמידים בשקרם ומציינים אותם מועדים הנקובים במסמך גם במהלך עדויותיהם.

          כאמור לעיל, גם כשמוריס עומת מול המועדים המצוינים במסמך, הוא דבק בעדותו באשר למועדים הנכונים של העברת התשלומים.

          לא היה כל אינטרס לשניים לציין מועדים אחרים מאלה הנקובים במסמך, מלבד זאת שהם ביקשו לציין את המועדים הנכונים בהם בוצעו התשלומים למעשה, ואין לזקוף זאת לחובתם.

         

הסכם המכר

40.      ביום 14.11.12 נחתם הסכם (נספח ב' להמרצת הפתיחה), לפיו אינגה מכרה את דירתה למוריס, כשהתמורה לכך היא סילוק החוב הקיים של אינגה בקשר להסכם ההלוואה (סעיף 5 להסכם).

          גירסת אינגה (סעיפים 77 ואילך לתצהירה):

          רומן וגינאדי הודיעו לה, שעליה להגיע בדחיפות למשרד עורך דין בנתניה. היא סברה שהיא עומדת לקבל את הסך של 100,000 ש"ח שהובטח לתת לה כהלוואה. כך הגיעה למשרדו של עו"ד אופיר, שם היו גם עו"ד אופיר, מוריס ופרנק. ואלו דבריה בתצהירה (סעיפים 80-90. כל ההדגשות במקור):

"80. כל הנוכחים הצביעו על מסמך שהיה מוכן וכתוב ואמרו לי : "תחתמי" !! (נספח ב' )

81. אני שאלתי על מה אני חותמת ומר סופר מוריס אמר שלא משלמים את ההלוואה שלקחו ולכן צריך שהיא תעביר לו את הבית והוא רק ירשום הערת אזהרה!!!! ושאין לי מה לדאוג.

82. אני שהייתי המומה התחלתי לבכות ואמרתי שלא קיבלתי שום כסף בגין הסכם ההלוואה ושאני עדיין מחכה, ומה פתאום לרשום לו הערת אזהרה ולתת לו את הבית ?????

83. פרנק ומוריס אמרו לי שנתנו כסף לגנדי ולחברת "גל אינווסט" שלא החזירו להם ועכשיו יש חוב גדול ואמרו לי שאני צריכה לתת למוריס את הבית כדי "לעשות איפוס".

84. לא אמרו לי כמה כסף נתנו ולא אמרו לי מה היה רצף האירועים וגם לא הוסבר לי מדוע אני בכלל בהפרת הסכם.

          די היה אם מישהו היה טורח לקרוא את הסכם ההלוואה על מנת להבין שאין כל עילה לא חוזית ולא משפטית לקחת את דירתי בשום דרך או צורה.

          וזה בדיוק מה שהיה מצופה מעורך הדין אודי אופיר, אשר לכאורה ייצג אותי.

85. עורך הדין אודי אופיר ( המשיב 3 ) הסביר לי שאין ברירה ובגלל שהייתה הפרה של הסכם ההלוואה אני צריכה לחתום על הסכם נוסף ושצריך לתת את הדירה למוריס ואמר לי גם שאין לי מה לדאוג כי תוך מקסימום חודשיים אני אקבל את הבית בחזרה. מוריס ופרנק עמדו ליד עו"ד אופיר ואישרו את זה!

86. אצל עו"ד אודי אופיר הוכח באופן חד משמעי ועוד טרם החתימה על הסכם המכר כי הסכם המכר הינו תוצאה ישירה ובלעדית של כביכול הפרת הסכם ההלוואה וכי לא מדובר בהסכם מכר העומד בזכות עצמו בין קונה ומוכר.

87. לא נאמר לי שאני מוכרת את הבית ממש ומוותרת על זכויותיי אלא נאמר לי "לא לדאוג" ושמוריס ופרנק רוצים לעשות "רק איפוס".

88. עו"ד אופיר ( המשיב 3 ) אמר לי שמייד לאחר החתימה על הסכם המכר הוא גם יערוך לצדדים הסכם שכירות ל 9 שנים ולכן אני לא צריכה לדאוג שמישהו ייקח את הדירה וימכור אותה וככה אני אהיה מוגנת ואף אחד לא ישליך אותי ברחוב ! !

89. עורך דין אודי אמר לי גם שקבע פגישה עם גנדי זלדיץ לתאריך 06.12.2012 והוא לא הסביר לי למה אלא טען שזה רק כדי לדבר איתו.

90. עו"ד אופיר ( המשיב 3 ) לא בדק ולא טרח להבין את נסיבות הסכם המכר אשר העוול על נסיבות חתימתו זועק לשמיים. "

         

41.      עוד לפני שאפרט את גירסותיהם של יתר המעורבים שהעידו (עו"ד אופיר, מוריס ופרנק), אני מבקש להצביע על חוסר העקביות וחוסר ההגיון בגירסתה של אינגה.

          האם ידעה או לא ידעה שהיא מעבירה למוריס את זכויותיה בדירה? פעם היא אומרת שנאמר לה שצריך להעביר למוריס את הדירה, והיא אפילו בכתה ושאלה מדוע עליה "לתת לו את הבית?", ופעם היא אומרת שלא נאמר לה שהיא מוכרת את הבית ומוותרת על זכויותיה.

          פעם היא אומרת שנאמר לה שרק תרשם הערת אזהרה ולכן "אין לה מה לדאוג", ופעם היא מספרת שהיא בכתה: "מה פתאום לרשום לו הערת אזהרה ולתת לו את הבית?". ואם נאמר לה שהיא צריכה לתת למוריס את הבית כדי "לעשות איפוס" לחוב של פרנק ומוריס, הרי שמשמעות הדבר היא שהבית ימסר לסילוק החוב, אם כן, כיצד הבינה שעדיין הזכויות ישארו על שמה?

          ומדוע הסכימה "לעשות איפוס" לחוב שהיא איננה קשורה אליו, אלא הוא חוב של גינאדי ומוריס?

 

 

 

 

42.      חוסר הגיונה של גירסה זו עולה גם מהתשובות שנתנה בעדותה לשאלותי (עמ' 33):

          "ש.     השתמשת מקודם במילה "איפוס". למה התכוונת?

ת.       התכוונתי לפי מה שהסביר לי אופיר ופרנק, שהם העבירו לגינאדי כסף. הם לא אמרו כמה כסף. הם אמרו שלא קיבלו מגינאדי החזר ובגלל זה נשאר חוב.

ש.       לשאלת בית משפט: חוב של מי?

ת.       הם לא אמרו לי חוב של מי.

ש.       לשאלת בית משפט: אז מה זה קשור לאיפוס?

ת.       ובגלל זה צריך לעשות איפוס.

ש.       לשאלת בית משפט: אז מה את קשורה לזה?

ת.       אני מבינה ככה את המשמעות.

ש.       לשאלת בית משפט: מה הבנת?

ת.       שצריך לעשות איפוס.

ש.       לשאלת בית משפט: מה את קשורה לזה שנתנו כסף לגנאדי?

ת.       (משתהה) אני חושבת שהם הביאו כסף לגינאדי ונשאר חוב. הם אמרו שזה גם קשור אלי."

 

43.      כאן המקום להדגיש, שבניגוד לרושם שאינגה ביקשה לטעת בבית המשפט, אין המדובר באדם חסר השכלה, או באדם לקוי הבנה, אלא ברוקחת מדופלמת, כלומר: בעלת השכלה על תיכונית, העוסקת במקצוע שנדרשים בו הבנה, דיוק ואחריות רבה כלפי הציבור. זאת, מלבד נסיונה של אינגה, על פי דבריה כאמור לעיל, בעסקים נוספים שהיו לה.

 

44.      כאמור לעיל, הוכח שאינגה קוראת עברית ומבינה מה שהיא קוראת, ולא היתה לה כל מניעה לקרוא ולהבין את האמור בהסכם, ולא אשוב כאן על הדברים שציינתי בהקשר לחתימתה על הסכם ההלוואה, שיפים הם גם ביחס לחתימתה על הסכם המכר.

 

45.      נקודה נוספת הראויה לציון היא, שאינגה היתה מלווית במעמד החתימה על ידי רומן.

          אינגה אישרה זאת בעדותה (עמ' 16).

          כאמור לעיל, גם אם הייתי מקבל את גירסתה בדבר חוסר הבנתה את השפה העברית, עדיין היא יכלה להעזר ברומן, שהוגדר על ידה, כאמור, כ"חבר", היה שותף לעסקיה ואף העיד מטעמה בתביעה האחרת.

          כאמור לעיל, העידה אינגה שרומן מבין היטב עברית.

          אינגה העידה (עמ' 24) שכאשר היא מתבקשת לחתום על מסמך היא קוראת אותו ואם היא לא מבינה אותו, היא מבקשת שיתרגמו לה אותו לרוסית.

          מדוע לא עשתה כך במקרה זה?

          בעדותה (עמ' 29) היא סיפרה, שבאמצע הפגישה היא יצאה מהמשרד עם רומן, שאלה אותו מספר שאלות ואחר כך חזרה למשרד וחתמה על ההסכם.

          משמע מכאן, שהיא קיבלה הסברים לכל שאלותיה מרומן ורק לאחר מכן חתמה על ההסכם.

 

46.      ועוד יצוין, שבאותו מעמד חתמה אינגה גם על הסכם שכירות, לפיו היא שוכרת את הדירה ממוריס במשך 9 שנים.

          אינגה מספרת על כך במפורש בתצהירה (סעיף 88):

"עו"ד אופיר ( המשיב 3 ) אמר לי שמייד לאחר החתימה על הסכם המכר הוא גם יערוך לצדדים הסכם שכירות ל 9 שנים ולכן אני לא צריכה לדאוג שמישהו ייקח את הדירה וימכור אותה וככה אני אהיה מוגנת ואף אחד לא ישליך אותי ברחוב ! !"

          אם אינגה סברה שהזכויות בדירה נותרו אצלה, לשם מה חתמה על שכירתה ממוריס?

 

47.      כנגד גירסתה של אינגה בדבר תיאור הפגישה של חתימת הסכם המכר, עומדות גירסאות יתר המשתתפים באותה פגישה, אשר העידו.

          פרנק (סעיפים 18-19 לתצהירו) ומוריס (סעיפים 11-12 לתצהירו) העידו, שמוריס "נאות" לחתום  עם אינגה על הסכם המכר, במקום תשלום החוב או מימוש המשכנתא לשם פרעונו.

פרנק העיד (עמ' 127 לפרו'), ששווי החוב עמד באותה עת (קרן וריבית) על סך של                              כ-1,300,000 ש"ח.

          בנקודה זו אני מסכים עם דברי בא כוחה של אינגה, כי על פי האמור בהסכם ההלוואה (סעיף 3.11), אינגה היתה חייבת להתחיל בתשלום ההלוואה רק ביום 6.12.12, כך שבעת החתימה על ההסכם, ביום 14.11.12, עדיין לא היה חוב הניתן לגבייה ולפרעון ועדיין לא ניתן היה לממש את המשכנתא. אולם, עדיין היה מדובר בחוב קיים וממשי, שאינגה היתה צריכה לפרוע אותו בהמשך, כשחוב זה ממשיך וצובר ריבית גבוהה במיוחד. היה, אכן, אינטרס ממשי לאינגה לגרום לסילוק החוב ועצירתו בדרך של מכירת דירתה.

          מכל מקום, גם פרנק וגם מוריס העידו בתצהירם ובחקירתם, כי אינגה ידעה והבינה על מה היא חותמת וכי עו"ד אופיר הסביר לה היטב את תוכן ההסכם וכי היא נעזרה לשם כך גם ברומן שדיבר איתה ברוסית (פרנק – עמ' 142-144 לפרו', מוריס – עמ' 190-192).

          כן הכחישו השניים את דברי אינגה, לפיהם היא בכתה במהלך הפגישה, או כי גילתה סימני התנגדות כלשהם לחתימה על ההסכם (פרנק – עמ' 144, מוריס – עמ' 192).

 

48.      אך חשובה מכל היא עדותו בענין זה של עו"ד אופיר.

          יצוין, כי אינגה ובא כוחה לא הוכיחו כל מניע שיצדיק את הטיית עדותו לטובתם של פרנק ומוריס, מלבד הטחת חשדות בלתי מבוססים.

          עו"ד אופיר העיד בתצהיר תשובתו להמרצת הפתיחה (סעיפים 5 ואילך) כי הצדדים להסכם המכר הגיעו למשרדו והביעו את רצונם שיערוך להם הסכם מכר המבטל את חובה של אינגה למוריס על פי הסכם ההלוואה, כנגד העברת זכויות בדירה, "הא ותו לא" (סעיף 5).

          הוא מוסיף ומספר (סעיף 6), כי עיין בנסח הטאבו, ממנו עולה כי רשומה על הדירה משכנתא לטובתו של מוריס ושאל את אינגה, האם היא מאשרת כי קיבלה את כספי ההלוואה ממוריס, והאם היא מוכנה לערוך הסכם כאמור?

          (סעיף 7): "המבקשת אישרה לי בפה מלא כי היא חייבת למשיב 1 את הכספים בגין ההלוואה, לטובתה רשומה משכנתא על דירתה, ולפיכך הורתה לי מרצונה החופשי באופן מפורש וברור לערוך הסכם בין הצדדים למכירת דירתה כנגד סילוק ההלוואה".

          לדבריו, באותו מעמד חתמה אינגה גם על יפוי כח לפעול לרישומה של הערת אזהרה ולהעברת הזכויות בדירה וכן חתמה (יחד עם מוריס) על נסח הדירה (נספחים א' ו-ב' לתצהירו). אינגה אישרה בעדותה (עמ' 25) חתימותיה הללו.

          עו"ד אופיר הכחיש את כל טענותיה של אינגה בתצהירה, כינה אותם "שקר מוחלט", "טענות שקריות ומופרכות שלא היו ולא נבראו" (סעיפים 12 ו-13 לתצהירו), ופירט (סעיפים 15-18):

          "15. מעולם לא הצבעתי על הסכם המכר והוריתי למבקשת לחתום. נהפוך הוא הקראתי את הסכם המכר על סעיפיו העיקריים וביחוד את סעיף התמורה לפיו מעבירה המבקשת למשיב 1 את זכויותיה בדירה נשוא הסכם המכר כנגד סילוק חובה של המבקשת למשיב 1 עפ"י הסכם ההלוואה שנערך ביניהם וזאת פעם אחר פעם עד שנחה דעתי כי המבקשת הבינה ומאשרת כי היא מוכרת את דירתה למשיב 1 כנגד סילוק חוב ההלוואה בגינו נרשמה משכנתא על דירתה.

          16. שוחחתי עם המבקשת והתרשמתי כי היא מבינה עברית (יש לזכור כי המשיבה הינה רוקחת במקצועה אשר עברה את בחינות משרד הבריאות וממילא נדרשת ממנה הבנה מלאה בשפה העברית).

          17. לאחר שהקראתי למבקשת את סעיף התמורה מילה במילה לאט לאט תוך הקפדה שהיא מבינה על מה מדובר ומה המשמעויות הנובעות מהליך המכר הורתה לי המבקשת להמשיך בעריכת הסכם המכר.

          18. יתרה מזו, על מנת להיות יותר בטוח מבטוח ביקשתי מרומן לוגינוב לתרגם את משמעות הסעיף למבקשת בשפתה, רומן שוחח עם המבקשת בפניי ואישר לי כי היא מבינה את אשר הסברתי לה ומאשרת להמשיך בהסכם המכר."

 

 

 

49.      עוד הכחיש עו"ד אופיר את דבריה, לפיהם אמר לה שמדובר ברישום הערת אזהרה בלבד, וכן  שהיא פרצה בבכי.

          בהקשר זה יצוין, שאינגה חתמה, כך העיד עו"ד אופיר (סעיף 19 לתצהירו), גם על הבקשה לרישום הערת האזהרה (נספח ג' לתצהירו) וגם על טופס הדיווח למס שבח (נספח ד').

          אינגה סירבה לאשר כי החתימה על הבקשה לרישום הערת האזהרה היא חתימתה, והשיבה (עמ' 24): "אני לא זוכרת שחתמתי על המסמך הזה", "אני לא יכולה להגיד בדיוק שזו החתימה שלי" ו"יכול להיות", אך אישרה את חתימתה על טופס הדיווח למס שבח, אחרי שהקפידה לקוראו.

          עוד העיד עו"ד אופיר (סעיפים 20 ואילך), שמעולם לא הוזכר בפניו שמה של חברת גל (חברת מתן ההלוואות של גינאדי ורומן), מעולם לא אמר לאינגה שהיא הפרה את ההסכם וכי אין לה מה לדאוג כי הדירה תוחזר לה אחרי חודשיים, "טענה שקרית, הזויה ומקוממת", וכן הכחיש את יתר טענותיה.

          לבסוף סיפר עו"ד אופיר (סעיף 49), כי ביקר במקום עבודתה של אינגה (בית מרקחת               בתל-אביב) מספר חודשים לאחר החתימה על הסכם המכר, ושם החתים אותה על שטרי מכר ועל תצהירי הרשות לפינוי ובינוי, "לא לפני שהסברתי לה על מה היא חותמת ווידאתי שהיא מבינה על מה היא חותמת".

          לתצהירו צורפו גם שטר המכר החתום על ידי אינגה (נספח ו') והתצהיר שניתן לרשות הפינוי והבינוי, החתום אף הוא על ידה (נספח ז').

 

50.      עו"ד אופיר חזר על עדותו זו גם בחקירתו בבית המשפט.

          להלן תיאורו את מעמד החתימה (עמ' 43):

          "פרנק פנה אלי וביקש לערוך הסכם מכר. בטלפון. וגם נפגש איתי פרונטלית. ביקש לערוך הסכם מכר. על בסיס חוב של גב' אינגה לפי הסכם השקעה שהיא מעוניינת לפרוע את החוב כנגד העברת הזכויות בדירה. הכנתי טיוטת הסכם, כמעט גמורה, ואז קבעתי פגישה לכל הצדדים אצלי.  דרך פרנק, שיצר קשר עם הצדדים האחרים כדי שיגיעו אלי בשעה מסויימת ביום מסויים. במועד שנקבע, אני ישבתי במשרד, הגיעו פרנק , מוריס, גב' אינגה ורומן. זוכר את סדר הישיבה, ישב לימיני מוריס, לצדו גב' אינגה, לאחר מכן רומן ואחר כך פרנק. אמרתי לגב' אינגה שאני הולך לערוך לה הסכם. שערכתי הסכם שאומר שהיא מעבירה את הזכויות בדירה כנגד חוב ההלוואה שלה לפי הסכם ההלוואה, שאלתי אותה אם היא מאשרת לי שקודם כל יש חוב, היא אמרה לי שכן. אמרתי לה את מודעת לכך שאתה הולכת להעביר את הזכויות בדירה שלך נגד החוב. היא אמרה לי אני יודעת, והיא מינתה אותי ונתנה לי את המנדט להמשיך בהחתמה על הסכם המכר. הסברתי לה ,ברחל בתך הקטנה, את סעיף התמורה, וחזרתי עליו פעמיים לפחות, לאט, בעברית ברורה, כמה שיותר ברור, לא בעברית משפטית. שהיא הולכת להעביר את הבית שלה כנגד ויתור על החוב לפי הסכם ההלוואה. גב' אינגה מהנהנת לי בראש ואומרת לי תמשיך. ישב לידה רומן, ואני אומר לרומן אני מבקש שלמרות שאמרתי לה בעברית תסביר לה גם ברוסית את כל מה שאני אמרתי, וחזרתי על הנוסחה הפשוטה של העברת זכויות בדירה כנגד ויתור על חוב לפי הסכם ההשקעה. הם שוחחו ביניהם בשפה הרוסית לידי, ליד פרנק , הוא יכול להעיד על כך, וליד מוריס, שלא נמצא. יצאו לדקות ספורות מחוץ לחדר, חזרו שניהם ואמרו לי בבקשה להמשיך, כמו שסיכמנו. והמשכנו."

          בהמשך העיד (עמ' 47), שהוא לא ראה בעיה בכך, שמועד פרעונו של התשלום הראשון על פי הסכם ההלוואה טרם הגיע באותה עת, משום ש"ניתן לסלק חוב עוד לפני הגיע מועד הפרעון הראשון, או עוד לפני שהלווה יהיה מצוי בשלב של הפרה. אני מבחינתי מתרגם את רצון הצדדים והופך אותו לנוסחה משפטית שהם מבקשים. אם אינגה אומרת לי עשה לי הסכם מי אני שאעמוד בדרכה ואסביר לה למה לא כדאי לה לעשות הסכם, כשהיא בעצמה מאשרת לי את החוב לפי ההסכם. זה היה רצונה".

          כן העיד (עמ' 49): "היא אישרה שהיא חייבת את הכסף לפי הסכם ההלוואה והיא מעוניינת להעביר את הזכויות בדירה".

          עוד העיד (עמ' 52): "האווירה במשרד היתה של שיתוף פעולה. האוירה היתה מאד נינוחה, לא היו שום סממנים של אי הסכמה או של... הכל היה זורם במובן הזה של שיתוף פעולה מוחלט ורצון משותף של שניהם כפי שהתגבש בהסכם שנחתם".

          לבסוף העיד (עמ' 54), "שהביקור בבית המרקחת תואם עמה לבקשתה בשעה מסוימת שתהיה נוחה לה".

          יצוין, כי עו"ד אופיר העיד על עיקרי הדברים הללו גם בתביעת הפינוי (עמ' 47-63 לפרו' שם).

 

51.      לא נמצאה כל סתירה או פירכה בעדותו של עו"ד אופיר ואני נותן בה אמון מלא.

          מעדותו זו עולים, אם כן, הממצאים הבאים:

א.       אינגה אישרה בפניו שהיא קיבלה הלוואה ממוריס וכי היא חייבת להשיב לו אותה, על פי תנאי הסכם ההלוואה;

ב.       אינגה היתה מעוניינת בהסדר, לפיו דירתה תועבר למוריס כנגד סילוק החוב;

ג.        אינגה הבינה היטב את מהותו ותוכנו של הסכם המכר, הן מתוך הסבריו והן משיחתה עם רומן;

ד.        אינגה שבה ואישרה את הסכמתה להעברת הזכויות מספר חודשים לאחר החתימה על הסכם המכר, בחותמה על שטר המכר והתצהיר המופנה לרשות לפינוי ובינוי.

52.      גם בהקשר לחתימתה של אינגה על הסכם המכר, אני מפנה לפסיקה שהזכרתי לעיל (בסעיף 24) בהקשר לחתימה על הסכם ההלוואה, ולפיה, אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תשמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי.

          דברים אלה נאמרים למעלה מן הצורך, שכן, כאמור, עובדתית הוכח, שאינגה ידעה לקרוא עברית והבינה את הכתוב, כי הדברים הוסברו לה היטב על ידי עו"ד אופיר ועל ידי רומן, וכי הסכם המכר נחתם ברצונה ובהסכמתה, ללא כל סייג.

 

רומן

53.      אם ביחס לגינאדי התרתי, מחוסר ברירה ועל סמך האמור בבקשה שהוגשה לי, לבצע תחליף המצאה, ובכך נמנעה מבית המשפט האפשרות לשמוע עדות חשובה במיוחד במשפט זה ולהתרשם ממנה ישירות (מפנה להערתי בנדון בהחלטתי בפרוטוקול מיום 15.6.14, עמ' 3), הרי שהימנעותה של אינגה, הן לצרף את רומן כנתבע ישיר – כשלגירסתה, גינאדי היה שותפו לקנוניה שנרקמה נגדה (סעיף 30 להמרצת הפתיחה) – והן לזמנו לעדות, הינה תמוהה עד מאד.

          ב"כ אינגה, עו"ד עמבר טען בפתח הדיון (עמ' 1): "גם הבחור השני רומן נעלם. נכון שלא תבעתי אותו, את רומן, אבל הוא מופיע בתיק כחבר של גינאדי".

          מתברר שאינגה ידעה היטב לאתרו, כשביקשה להעידו לטובתה בתביעת הפינוי, ואכן הוא התלווה אליה, ונכח באולם, כשהיא העידה באותה תביעה (עמ' 18 לפרו שם), ושב והגיע למתן עדותו (עמ' 70 ואילך לפרו' שם).

          מכל מקום, אינגה לא נימקה את הימנעותה מלצרפו כנתבע או מלזמנו לעדות ב"היעלמותו", והסתפקה בהסברים הבאים (עמ' 20): "אנחנו לא בקשר מזה חצי שנה", "אני חושבת שהוא היה רק איש קשר ביני לבין גינאדי. אם אנחנו נדע שהוא גרם לגניבת הדירה, אנחנו נתבע אותו גם".

 

54.      הצורך בשמיעת עדותו של רומן "זעק" ממש, שכן זה היה מעורב בכל ההליכים המתוארים, חתם כערב על הסכם ההלוואה, נכח במעמד חתימת הסכם ההלוואה ונטל חלק פעיל בפגישה זו.

          באמצעותו יכולנו לדעת, האם אכן סברה אינגה שהיא נוטלת הלוואה של 100,000 ש"ח בלבד? האם היא קיבלה את ההלוואה בסך 1 מיליון ש"ח ממוריס? כיצד נקשר הסכם המכר? מה הבינה אינגה ומה הוסבר לה, בין היתר על ידו? מה הקשר האמיתי בינו לבינה ובין שניהם לגינאדי? ועוד.

          מאחר שרומן ליווה אותה בכל ההליכים הללו, העיד מטעמה בתביעה האחרת, פחות משנה לפני תחילת הדיון בתביעה זו, ואף הוגדר על ידה, כאמור, כ"חבר" שלה, הרי שזימונו לעדות על ידה היה דבר מתבקש.

          בהקשר זה ראויים הדברים שנכתבו בספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי (מהדורת 2009), עמ' 1890, בהסתמכו על הפסיקה:

          "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו.

          התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגִירסת היריב."

 

55.      מעבר לכך לא ניתן להתעלם מהרושם, שבכל הקשור לדברים שתוארו בתביעה זו, הקשר בין השלושה: אינגה, גינאדי ורומן, לא היה כפי שתואר על ידי אינגה, וכי השלושה התנהלו "כמקשה אחת", כפי שתואר על ידי יתר המעורבים, שאם לא כן, מדוע הסכימו גינאדי ורומן לחתום כערבים על הסכם ההלוואה, ומדוע גינאדי נתן לה, לגירסתה, 20 אלף ש"ח על חשבון ההלוואה שהיא היתה אמורה לקבל?

          אמנם, טיבו של הקשר בין השלושה לא הוברר לגמרי, אך מכלל הראיות עולה כי היה שיתוף פעולה הדוק ביניהם לכל אורך המאורעות המתוארים, בניגוד גמור לגירסה שאינגה ביקשה להציג.

         

אליהו פרטוש

56.      כאמור, מוריס מכר את הדירה, לאחר שהזכויות עברו על שמו, לאליהו. אליהו העיד, כי ידע שקיים סכסוך כלשהו בין מוריס ובין אינגה בקשר לדמי השכירות ובקשר לתביעת הפינוי, אך לא ידע שהסכסוך נוגע גם לעצם זכותו של מוריס בדירה.

          אליהו הסתמך על הרישום במשרדי רישום המקרקעין, כאשר אינגה נמנעה מלבקש צו מניעה זמני להעברת הזכויות על שמו של מוריס.

          בין כך, לאור המסקנה האמורה, לפיה, הסכם המכר נעשה כדין, ולכן גם העברת הזכויות על שם מוריס נעשתה כדין, הרי שמוריס היה רשאי וזכאי למכור את הדירה לאליהו.

          לפיכך אין כל צורך להיכנס לפרטי המחלוקת שבין אינגה לאליהו, ולבחון במדוקדק מה ידע אליהו על פרטי הסכסוך ומה טיב קשריו עם פרנק ומוריס.

 

 

 

 

הטענות לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות

57.      ב"כ אינגה הוסיף והעלה טענות באשר לתקפותן של הוראות הסכם ההלוואה, לאור חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 והוראותיו, במיוחד בהתייחס לגובה הריבית המותרת על פיו, כשלטענתו, מוריס ופרנק עוסקים במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

          אינני מוצא כל צורך לדון בטענות הללו במסגרת תובענה זו.

          כיוון שקבעתי שהסכם המכר נעשה כדין, ומתוך רצונה המודע והמלא של אינגה להמיר את חוב ההלוואה בהעברת דירתה, הרי שעם העברת הזכויות על שמו של מוריס פקע גם החוב על פי הסכם ההלוואה, ואין עוד צורך לדון בגובה הריבית או בטענות אחרות הקשורות אליו.

          מכל מקום, אם אינגה עדיין סבורה שיש לה זכות כלשהי להשבת כספים משום ששווי הדירה שהועבר עולה על הסכום שהיה עליה לשלם למוריס על פי הסכם ההלוואה, ובהתחשב בהוראות חוק זה, הדבר צריך להתברר בתביעה כספית נפרדת.

 

אינגה

58.      לקראת הסוף, אתייחס לרושם שאינגה ביקשה לטעת, של אשה פשוטה וקשת יום.

          גם אם אין בכך כדי להשליך על תוצאות פסק הדין, יש בכך כדי להוסיף על חוסר אמינותה.

          כאמור לעיל, אינגה היא רוקחת בהשכלתה ובעיסוקה, ונוסף לכך היו לה בעבר עסקים מסוימים (ככל הנראה יחד עם רומן), ודי בכך כדי להשליך על מידת הבנתה.

          באשר ליכולת הכלכלית, צירפו מוריס ופרנק בתשובתם להמרצת הפתיחה אישורים מרשם המשכונות (נספח ג') המעידים על כך שאינגה רכשה בשנים 2012 ו-2013 שלושה רכבים (המשכונות לבנקים נעשו לשם הבטחת ההלוואות שנלקחו לשם רכישתם). אינגה לא הכחישה בעדותה (עמ' 12-15) את הדברים ואישרה כי בחודש יולי 2013 היו רשומים על שמה ארבעה רכבים. כן אישרה שאחד הרכבים, שוויו מעל 200 אלף ש"ח ושוויו של רכב אחר 170 אלף ש"ח (ב"כ פרק ומוריס טען לסכומים גבוהים בהרבה). הרכישות הללו שנעשו סמוך למאורעות שנסקרו כאן אינן מתיישבות עם הרושם שביקשה ליצור או עם גירסתה המקורית, לפיה היא נזקקה להלוואה בסך 15 אלף ש"ח בלבד.

 

פסק הדין בתביעת הפינוי

59.      כב' השופט היימן שנתן את פסק הדין (ביום 8.12.15) הקפיד להדגיש כי פסיקתו מתייחסת לתביעה שבפניו בלבד ולא למחלוקת שנפרשה בתביעה זו.

          בית המשפט הצביע על שינוי גירסותיה של אינגה לאורך ההליך (סעיף 15) ועל הפירכות שנמצאו בעדותה (סעיף 28), ובסופו קבע שאינגה הפרה את חוזה השכירות הפרה יסודית, וניתן נגדה צו לפינויה מן הדירה, אך קבע כי הצו ייכנס לתוקפו לאחר 30 יום ממועד מתן פסק הדין בתובענה זו.

 

תוצאה

60.      לאור כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:

א.       התביעה נדחית, על כל חלקיה, וכלפי כל הנתבעים (המשיבים).

ב.       המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים הבאים: משיב 1 (סופר מוריס), משיב 2 (עו"ד אודי אופיר) ומשיב 4 (פרנק אביטל), ובסך 5,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים הבאים: המשיבה 3 (עו"ד אירנה נודלמן) והמשיב 6 (אליהו פרטוש).

          בסה"כ תשלם המבקשת לכל המשיבים, מלבד המשיב 5 (גינאדי זלדיץ) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח.

 

 

 

 

ניתן היום,  י"ח אלול תשע"ו, 21 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

 

יונה אטדגי