04 מרץ 2018

 

 

 

 

1.       האם יש להביא בחשבון הכנסותיו של התובע לצורך תשלום גמלת נכות כללית את פנסיית הנכות אותה הוא מקבל מקופת הפנסיה מנורה מבטחים – זו השאלה העומדת להכרעתנו בתיק זה.

 

ואלו העובדות הרלוונטיות:

 

2.       בשנת 2011, התובע נפגע באופן קשה בתאונת דרכים.

 

3.       התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום קצבת נכות כללית  ונקבע לו דרגת נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 88% ודרגת אי כושר יציבה בשיעור של 100% וזאת החל מחודש 3/2011.

          כפועל יוצא, התובע קיבל קצבת נכות כללית בהתאם למצבו המשפחתי בסך של 5,657 ש"ח.

 

4.       בנוסף, התובע הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד) שהתנהלה בבית משפט השלום בחדרה וסימונה ת"א 54701-11-10. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה התובע יקבל פיצוי בסך של 950,000 ש"ח מחברת הביטוח אליהו וזאת מעבר לכספים ששולמו וישולמו לו מהנתבע בגין נכות כללית.

          לטענת התובע, הסכמתו התבססה על חוות דעת אקטוארית בה נערך היוון של קצבת הנכות הכללית המשתלמת לו שהסתכם בסך של 1,020,514 ש"ח.

 

5.       במועד תאונת הדרכים, התובע היה מבוטח בפנסיה מקיפה קופת הפנסיה מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן – קופת הפנסיה או מנורה מבטחים). לאחר התאונה, התובע הגיש תביעה לקופת הפנסיה לתשלום פנסיית נכות. התביעה אושרה ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% עד ליום 30.4.2015 בגינה קיבל תשלום רטרואקטיבי החל מחודש 1/2014 בסך של 4,019 ש"ח ולאחר מכן, נכות זמנית בשיעור של 50% עד ליום 31.12.2016 בגינה קיבל סך של 1,995 ש"ח.

          בסיכומי התובע צוין כי תקופת הנכות הזמנית בשיעור של 50% הוארכה יל ידי קופת הפנסיה עד לתום שנת 2017.

 

6.       ביום 25.6.2015 הודיע הנתבע לתובע על חישוב מחדש של קצבת הנכות הכללית עבור התקופה שבין 1/2014 – 6/2015 והגמלה החודשית עודכנה והופחתה מסכום של 5,657 ש"ח לסכום של  2,714 ש"ח וזאת בנימוק כי על פי דיווח מעודכן קיימת לתובע הכנסה שלא מעבודה בסך של 4,019 ש"ח שהיה צריך לקחת בחשבון לצורך חישוב קצבת הנכות.

          כתוצאה מעדכון גובה הקצבה החודשית לסך של 2,714 ש"ח בגין התקופה שמחודש 1/2014 – 6/2015 נוצר לתובע חוב בסך של 54,828 ש"ח והנתבע החל לקזז את החוב מהקצבה החודשית.

 

7.       ביום 15.8.2015 פנה התובע לנתבע והלין על ההחלטה בדבר עדכון קצבת הנכות. לטענתו, במסגרת הסכם הפשרה עם חברת הביטוח אליהו קוזזו כל הכספים שהוא קיבל והיה אמור לקבל מהנתבע בגין נכות כללית וזאת בהסתמך על גובה הגמלה ששולמה לו באותה העת בסך של 5,657 ש"ח, כך שהפחתת הגמלה גורמת לו לנזק כספי אדיר ולאי צדק. עוד נטען כי ההכנסה מקופת הפנסיה הינה הכנסה מכח ביטוח פרטי שהנתבע אינו רשאי להביאה בחשבון לצורך חישוב הכנסותיו. בנוסף, ביקש התובע לקבל מידע האם הנתבע הגיש תביעה כנגד חברת אליהו להחזר כספי קצבת הנכות ששולמה לתובע.

8.       ביום 14.10.2015 שלח  התובע תזכורת וביקש לזרז את הטיפול בנושא. מכתב נוסף נשלח גם בחודש 19.1.2016 במסגרתו עדכן התובע את הנתבע בדבר הפחתת פנסיית הנכות מקופת הפנסיה שהועמדה על סך של 1,995 ש"ח החל מיום 1.5.2015 ואילך.

 

9.       ביום 20.3.2016 הודע לתובע כי הוחלט להפסיק את ניכוי החוב  מקצבת הנכות עד להחלטה בעניין החוב. התובע התבקש להגיש בקשה לבחינת חובות.

         

10.     ביום 5.6.2016 הוגשה התביעה דנן במסגרת עתר התובע לביטול החלטת הנתבע מיום 25.6.2015 בדבר הפחתת קצבת הנכות והודעת החוב שנזקף לחובתו וכן לתשלום הפרשים בגין ההפחתה החל מחודש 5/2015 ולהחזר הסכומים שנוכו מהקצבה על חשבון החוב.

 

11.     ביום 6.12.2016 הגיש התובע בקשה לבחינת החוב ואולם הבקשה לא טופלה על ידי הנתבע לנוכח ההליך דנן.

 

12.     בהעדר מחלוקת עובדתית, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם המשפטיות בכתב.

 

תמצית טענות הצדדים

 

13.     לטענת התובע, ההכנסה ממנורה הינה הכנסה מתגמולי ביטוח שרכש וממן מכספו הפרטי ולכן לא היה בסיס בדין לקחת אותה בחשבון בעת חישוב הקצבה. עוד נטען כי ההכנסה מ'קופת הפנסיה אינה עונה על הגדרת הכנסה כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגדרת הכנסת נכה) תשל"ו – 1975 ולכן הוראת סעיף 202 (ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) לא התמלאו ולנתבע היה אסור לנכות הכנסה זו מהקצבה. התובע מוסיף כי הוא מודע לפסק הדין של בית הדין הארצי בעב"ל 65/96 אמיר מנקר נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22.5.2001) (להלן – עניין מנקר) בו נקבע כי תגמולי ביטוח נחשבים כאנונה לחיים ולכן יש לראותם כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה משולב] (להלן – פקודת מס הכנסה או הפקודה) ואולם בעקבות תיקון מס'  138 לפקודה, שהינו מאוחר לפסק הדין בענין מנקר, ההכנסה מקופת הפנסיה אינה נחשבת עוד כהכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אלא היא נחשבת כהכנסה אחרת כהגדרתה בסעיף 3(א) לפקודה, כך שאין לראותה כהכנסה לפי סעיף 195 לחוק.

          יצוין כי בסיכומיו זנח התובע את הטענות בדבר הסתמכותו על גובה הקצבה במהלך ניהול המשא ומתן לפשרה עם חברת הביטוח אליהו וכן בדבר התנהלות חסרת תום לב של הנתבע.

 

14.     מנגד, לטענת הנתבע, הפחתת קצבת הנכות של בתובע נעשתה כדין בהתחשב בהכנסה הנוספת של התובע שמקבל התובע מקופת הפנסיה.

          לטענת הנתבע, התקבול שקיבל התובע מקופת הפנסיה בגין אובדן כושר עבוד הינו בגדר הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ,מאחר שמדובר  בתשלום חודשי קבוע על פני תקופה ארוכה. עוד נטען כי סעיף 3(א) לפקודת מס הכנסה אינו מקור עצמאי ונפרד להגדרת הכנסה, אלא המדובר בסעיף פרשנות למקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, כפי שנקבע לאחרונה בעב"ל 14809-05-13 ישראל מילוא נ' המל"ל (ניתן ביום 14.5.2017) (להלן – ענין מילוא).

 

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

 

15.     סעיף 202(ב)(3) לחוק, שעניינו ניכוי הכנסות מקצבת נכות כללית קובע כדלקמן:

 

"(ב) נכה שהיתה לו הכנסה –

(1)     ...

(2)     ...

(3)     היתה לו הכנסה חודשית שלא מעבודה או ממשלח יד, תנוכה הכנסה זו מההפרש שבין הקצבה המשולמת לו ובין הקצבה הקובעת".

 

המונח "הכנסה" הוגדר בפרק ט' לחוק הדן בביטוח נכות בסעיף 195 לחוק כך:

 

"הכנסה" – הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור – "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד', ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים.

"הכנסה מעבודה או ממשלוח יד", כ"הכנסה חודשית, בפועל לפי סעיף 2(1),(2) או (8) לפקודת מס הכנסה".

 

בתקנה 1 בתקנות שהותקנו מכח סעיף 195 לחוק תקנות הביטוח הלאומי (הגדרת הכנסת נכה), התשל"ו – 1975 (להלן – התקנות) נקבע כי:

 

"הכנסה" – לעניין הגדרת הכנסה שבסעיף 195 לחוק, היא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, למעט הכנסה הפטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350(א)(1), ולפי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), תשכ"ו – 1966, וכן הטבות מכוח סעיף 9 לחוק הענקות לפי סעיף 40(ב1) לחוק חיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט – 1949".

 

לפקודת מס הכנסה משולב] נקבע מהם מקורות ההכנסה החייבים במס הכנסה:

 

"2.     מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:

(1)     השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהי, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי;

(2)     (א)  השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעבוד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפים או שניתנו לאחר לטובתו;

(ב)  שר אוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד;

(3)     (בוטל);

(4)     דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה, ריבית, הפרשי הצמדה או דמי נכיון;

(5)     קצבה, מלוג או אנונה;

(6)     דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, פרמיות ורווחים אחרים שמקורם באחוזת בית או בקרקע או בבנין תעשייתי; בנה אדם אחוזת בית והשכירה וקיבל בעד ההשכרה דמי מפתח או פרמיה ואחר ההשכרה מכר אותה אחוזת בית לאחר, במישרין או בעקיפין, על פי הסכם שנעשה בשעת ההשכרה או לפני כן, יראו את הקונה כאילו קיבל הוא ביום הקניה דמי מפתח או פרמיה באותו סכום; נעשתה הקניה תוך שנה לאחר ההשכרה יראו זאת כראיה לכאורה שאמנם היה הסכם כאמור;

(7)     השתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי;

(8)     השתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות, בעבודת אדמה, בייעור או בגידולי קרקע, לרבות שווייה של תוצרת המתקבלת בשל השימוש בהון, בנכס, בזרעים או בחיות-בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפיסקה זו, לרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השימוש כאמור;

(9)     תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט או מדגם על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצאים על ידי היוצר, אם הומצאה האמצאה או נוצרה היצירה שלא בתחום עיסוקם הרגיל של הממציא או היוצר;

(10)   השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפיסקאות (1) עד (9), אך לא מוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר."

 

וסעיף 3(א) לפקודה עוסק בהכנסות אחרות החייבות במס הכנסה ובכלל זה הכנסות מביטוח אובדן כושר עבודה:

 

"סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו. לעניין זה, "ביטוח מפני אבדן כושר עבודה" – ביטוח מפני פגיעה בכושר עבודה, אבדן השתכרות או הפסד רווחים, הנובעים ממחלה, מנכות או מתאונה,  והכל בין אם הכספים על פי הביטוח שולמו בסכום חד פעמי  ובין אם שולמו בתשלומים תקופתיים, בין אם שולמו בידי קופת גמל ובין  אם שולמו בידי אחר".

 

16.     אין בידינו לקבל את טענת התובע ולפיה פנסיית הנכות שקיבל מקופת הפנסיה מנורה מבטחים אינה בגדר הכנסה לפי סעיף 2 לפקודה ועל כן היא אינה בגדר הכנסה לפי סעיף 195 לחוק. תקבולי פנסיית נכות או תשלום עבור אובדן כושר עבודה מכח פוליסת ביטוח נחשבים כאנונה לחיים ומהווים הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה. בענייננו, יפים הדברים שנפסקו לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בעניין מילוא וכדלקמן:

 

"סעיף 2(5) לפקודה דן בתגמולים הנובעים מ "קצבה, מלוג או אנונה". המערער טען בבית דין זה ובבית דין קמא כי תקבוליו מהביטוח הפרטי אינם נכנסים לגדר המקורות המנויים בסעיף 2(5) לפקודה, מן הטעם כי קצבה "משולמת לעובד או מי שהיה עובד מכוח חיקוק או הסכם בינו לבין מעבידו, ונועדה להבטיח תשלום לעובד עם פרישתו מהעבודה ללא הגבלת זמן". כמו כן נטען כי תקבולי הביטוח הפרטי אינם בגדר אנונה "היות שמדובר בפוליסה אשר נרכשה לזמן קצוב ואין זו אנונה לחיים". דין טענות המערער – להידחות.

בקובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה מבוארים המונחים "קצבה, מלוג ואנונה", כהגדרתם בסעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה (נציבות מס-הכנסה ומס-רכוש קובץ הפרשנות לפקודת מס-הכנסה (החבק) כרך I, ב – 29),  באופן הבא:

"1. קצבה

קצבה מוגדרת בפסיקה כסכום המשתלם לאדם במחזוריות, בקביעות מסוימת ולתקופה קצובה, כגון קצבת נכות, קצבת זקנה, קצבת שאירים, קצבת פרישה.

2. מלוג

תשלומים חוזרים ונשנים המתקבלים מכוח החלטה של ערכאה משפטית מוסמכת, כדין מזונות לאשה, מזונות לילדים, תשלומים ליורשים מתוך כספי העיזבון וכדו'.

3. אנונה

זכות לרכוש תקבולים חוזרים ונשנים בתמורה להעברת סכום אחד או נכס בעל ערך רב, כגון העברת נכס למוסד ציבורי תמורת התחייבות המוסד לשלם למעביר סכום חודשי קבוע".

 

המלומד אמנון רפאל קובע בספרו "מס הכנסה" כי:

 

"המונחים קצבה (pension) ואנונה (annuity) מתארים תשלום החוזר ונשנה בצורה מחזורית ובעלת קביעות מסוימת. בדרך כלל משמש המונח קצבה לתיאור תשלומים המשתלמים לעובד עם פרישתו מעבודתו, בעוד המילה אנונה משמשת לתיאור תגמולים המתקבלים בידי נישום עצמאי מכוח פוליסות ביטוח, או הסדרים אחרים שעשה בעוד מועד לקראת פרישתו. אך אין הכרח שפני הדברים יהיו תמיד כך. כל אדם יכול לרכוש לעצמו זכות לתשלומים בקרות אירוע או אירועים, שעליהם יסכימו הצדדים בחוזה המתאים... מן האסמכתאות האנגליות עולה, כי אנונה היא תקבול הנושא אופי של הכנסה, בעל מחזוריות קבועה, המשתלם מכוח התחייבות משפטית, ונוסף לכך בולט בו האלמנט של רווח טהור...".

(א' רפאל, בהשתתפות שלומי לזר מס הכנסה כרך ראשון (מהדורה רביעית, 2009), עמ' 218; וכן ראה אופן פירוש המונח "אנונה" במאמרו של פרופ' יורן כ"תשלום קצוב המשתלם מדי שנה, בין שהתשלומים נעשים במשך תקופה מוגדרת מראש ובין שנעשים לתקופה שאינה מוגדרת מראש" והמונח "קצבה" כ"תשלום המשתלם לעיתים קצובות במשך תקופה ארוכה, על פי הסכם או מכוח הדין" (א' יורן (יורקוביץ) "מיסוי קצבה, מלוג, ואנונה", משפטים י' (תש"ם) עמ' 38, עמ' 39 ו - 52).

 

          הנה כי כן, עינינו הרואות מכלל המקובץ לעיל כי הגדרת המונחים קצבה ואנונה רחבה יותר מזו הנטענת על ידי המערער, וכי מהאמור עולה שאנונה או קצבה הינם תשלום קצוב וחוזר הנשנה בצורה קבועה לתקופה קצובה, הנובע בדרך כלל מהסכם אינדיווידואלי שנעשה במישרין בין המשלם למקבל. האנונה יכולה להוות תגמול המתקבל בידי נישום מכוח פוליסת ביטוח. הוא המקרה שלפנינו. לכן, אופי התגמולים המתקבלים בענייננו חוסים תחת כנפי סעיף 2(5) לפקודה. ולעניינינו סעיף 3(א) לפקודה לא בא אלא לבאר זאת."

 

17.     לנוכח ההלכה הברורה והמפורשת ולפיה תקבולים המתקבלים מביטוח פרטי בשל אובדן כושר עבודה ובכלל זה פנסיית נכות מקרן פנסיה מהווים מקור הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה וזאת גם לאחר תיקון 138 לפקודה, כאשר סעיף 3(א) לפקודה אינו מהווה מקור עצמאי ונפרד להגדרת הכנסה, אלא תכליתו לפרש את המקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה, יש לראות בפנסיית הנכות שקיבל התובע מקרן הפנסיה מנורה מבטחים כהכנסה לפי סעיף 195 לחוק שתובא בחשבון לצורך תשלום קצבת הנכות כאמור בסעיף 202(ב)(3) לחוק.

 

18.     אשר על כן, הנתבע פעל כדין, כאשר ניכה מקצבת נכות כללית של התובע את תשלום פנסיית הנכות שקיבל מקרן הפנסיה מנורה מבטחים ויצר חוב לתובע בגין תשלום גמלת יתר בגין החודשים 1/2014 – 4/2015 (כולל). בגין החודשים מאי ויוני 2015, על הנתבע לקחת בחשבון שיעור נמוך יותר של פנסיית הנכות בסך של 1,995 ש"ח וזאת לאור הקטנת שיעור הנכות הזמנית שנקבעה לתובע על ידי קרן הפנסיה החל מיום 1.5.2015.

 

19.     על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

 

20.     כמקובל בתביעות לביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות.

 

21.     זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ח, (04 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.