על הסיכון הטמון בשימוש בעגלת סופר בתוך משרד

מס' פרטי ההליך גיל התובע ומקצועו עילת התביעה נזק הגוף הפיצויים שנפסקו הצגה
1 תא 5146-09-09
תאריך: 12/10/2014
בית משפט: שלום בתל אביב
צדדים: דליה כהן נגד יוסי חיון, חברת קבוצת גולף א.ק בעמ, הריבוע הכחול ישראל בעמ, כלל חברה לביטוח בעמ
שופטים: רמי חיימוביץ

תובעת
שנת לידה: 1986
גיל בעת האירוע: 19
גיל בעת פסק הדין: 28
עיסוק: פקידה (שכירה), אשר הוכרה טרם התאונה כנכה על ידי המל"ל (ראה הערה 1 להלן)
שכר: 7,350 ש"ח
תאריך האירוע: 31/10/2005
כתוצאה מ: התובעת טוענת כי במהלך עבודתה במשרד פגעה בה עגלה עמוסה ארגזים, וכתוצאה מכך היא נפלה.
נקבע אשם תורם בשיעור: 0.00%
תיאור נזק הגוף:
נ. רפואית: 20%
נ. תפקודית: 15%

שבר עם תזוזה בעצם הירך התובעת נדרשה לעבור ניתוח לתיקון השבר, כולל פלטה לאיחוי העצם. נכות אורטופדית בשיעור 15%, נכות פלסטית בשיעור 5% בגין צלקת מהניתוח. התובעת שהתה בבית-חולים כעשרה ימים ולאחר מכן טופלה במרכז שיקומי רעות למשך כחמישה חודשים, מ-9/11/05 עד 6/4/06, בחלקם הייתה מרותקת לכיסא גלגלים. נכות רפואית בשיעור 20%, נכות תפקודית בשיעור 15%.
הפיצויים שנפסקו (ש"ח)
הפסד שכר לעתיד: 130,000
עזרת הזולת / צד ג: 110,000
הוצאות ניידות (נסיעה): 100,000
נזק לא ממוני: 120,000
פיצוי כולל: 460,000
פיצוי בניכוי אשם תורם: 460,000


שיערוך הפיצויים ליום 12/10/2014
הפסד שכר לעתיד: 130,000
עזרת הזולת / צד ג: 110,000
הוצאות ניידות (נסיעה): 100,000
נזק לא ממוני: 120,000
פיצוי כולל: 460,000
פיצוי בניכוי אשם תורם: 460,000
הצג כ- html 


הערות:
1. התובעת סובלת ממחלות רקע רבות שגורמות לה מגבלות של ממש, כשעוד לפני התאונה נדרשה להיעזר בקביים לחלק מפעולותיה. בשל מגבלות אלו הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% ו-64% ניידות. לענייננו נאמר כי בין השאר סובלת התובעת ממחלה של פריכות עצמות (אוסטואוגנזיס) שכתוצאה ממנה היא מועדת לשברים בעצמותיה.
2. מפסק הדין: "5. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנסיבות התאונה ולסיבת נפילתה של התובעת התאונה. אין חולק כי בזמן התאונה עבר נתבע 1, מר חיון, שעבד כנהג עבור נתבעת 2, חברת גולף, במסדרון כשהוא דוחף עגלת סופר עמוסה קרטונים מלאים בתלושים. לטענת התובעת מר חיון פגע בה מאחור עם העגלה בעת שצעדה במסדרון והיא סבורה שהאחריות לתאונה היא על הנתבעים משום שאפשרו למר חיון לדחוף את העגלה ברשלנות ולא קיימו סביבת עבודה בטוחה. הנתבעים מכחישים שהעגלה פגעה בתובעת וטוענים שהתובעת נפלה ללא קשר לעגלה וכי היא האחראית לתאונה משום שעזבה את חדרה ללא קביים ונטלה סיכון בכך שיצאה מחדרה מבלי שבדקה אותו. "
3. מפסק הדין: " 7. התובעת העידה כי יצאה מחדרה למסדרון ופנתה לכיוון מחלקת משאבי-אנוש. לאחר שצעדה ארבעה או חמישה צעדים נפגעה בגבה והוטחה ארצה ...התובעת מודה כי לא הבחינה בעגלה פוגעת בה, אך היא מסבירה כי חשה בוודאות בפגיעה בגבה שהפילה אותה וכי לאחר התאונה העגלה הייתה החפץ היחיד במסדרון ישר מאחוריה ולכן אין ספק כי היא זו שגרמה לפגיעה ולנפילה"
4. מפסק הדין: "8. בחינת העדויות מעלה כי האפשרות הסבירה ביותר היא שמר חיון נכנס למסדרון עם העגלה העמוסה ראה את התובעת יוצאת מחדרה מספר מטרים לפניו, אך חישב את קצב התקדמותו ביחס להתקדמותו של אדם רגיל בעוד שהתובעת, בשל מגבלותיה, צועדת באיטיות רבה. נוכח גובהה של התובעת, כ-120 ס"מ, הוא לא ראה אותה מעבר לעגלה העמוסה, ולכן סבר כי המסדרון שלפניו פנוי. לפיכך התקדם עם העגלה ואז פגע בתובעת...."
5. מפסק הדין: "10. לשלמות התמונה נתייחס לשתי טענות נוספות של הנתבעת. טענה ראשונה היא על כך שהתובעת לא הביאה עדים לתמיכה בטענותיה. לעניין זה נאמר – "הפוסל במומו פוסל". לתאונה עצמה לא היו עדים, ואילו העדים שהגיעו למקום מיד אחריה הם, כולם, עובדי הנתבעת 3. ברי כי קשה לעובד כמו התובעת לגייס עובדים אחרים לעדות כנגד המעביד, ואם סבר המעביד כי קיימים עדים רלוונטיים היה עליו להביאם בעצמו. אלא שהמעביד בחר שלא להביא עדים כלשהם, ובנסיבות שכאלו משקל אי הבאת העדים הוא לחובתו. טענה שניה היא כי התובעת לא פרטה את נסיבות התאונה במסמכים למוסד לביטוח לאומי. טענה זו משקלה נמוך. אכן, לעתים יש משקל לתיאור נסיבות התאונה במל"ל, אולם במקרה הנוכחי, כפי שהסבירה התובעת בעדותה, הואיל ולא היה מחלוקת כי מדובר בתאונת עבודה לא היה צורך בפירוט הנסיבות שאינן רלוונטיות למל"ל."
6. מפסק הדין לעניין האחריות: "12. הנתבעים מיוצגים במשותף והציגו חזית אחידה, ולפיכך די אם תקבע אחריות למי מהם. לגופם של דברים, הנתבע 1 צעד במסדרון עם עגלה עמוסה ב-7-8 ארגזים כבדים, מלאי תווים. מדובר, על פי עדותו, בארגזים בגודל דף A4, שהונחו בעגלת סופר שמעצם טיבה אינה מיועדת לסחוב משקל ונפח כאלה, וסביר כי הסתירו חלק משדה הראיה שלו ובוודאי גם הכבידו על אפשרות ניווט וכיוון העגלה והגדילו מאוד את משקלה ואת התנע שלה. בנסיבות אלו קמה אחריות לכל אחד מהנתבעים. נתבעים 1-2 נהגו בחוסר סבירות בכך שהעבירו את התווים ע"י עגלת סופר שאינה מתאימה לצורך זה וכך יצרו סיכון שהתממש. אדם סביר אמור לצפות כי סחיבת עגלה כבדה במסדרון עלולה לגרום לפגיעה במי שצועד במסדרון, וניתן למנוע סיכון זה בקלות ע"י הפחתת המשקל והעברת התווים בשתי פעמים במקום העמסת כל שמונת הארגזים על העגלה. נתבעות 2-3 גם יכלו להפחית את הסיכון ברכישת עגלה מתאימה יותר לסחיבת הארגזים. אחריותו של המעביד נובעת גם מהיותו המחזיק במקרקעין וכמובן בהיותו מעביד, שחלה עליו החובה לנקוט באמצעים סבירים כדי להבטיח סביבת עבודה בטוחה לעובדיו (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ אמסלם, פ"ד לה(2) 211 [1980]; ע"א 3463/95 מ"י נ דרעי, פ"ד נ(3) 433 [1996]). עולה כי כל אחד מהנתבעים התרשל, כי כולם היו צריכים ויכולים לצפות כי דחיפת עגלה כבדה במסדרון יוצרת סיכון, וכי ניתן היה למנוע את הסיכון בנקל. חשוב להעיר כי אף שבעניינה של התובעת הסיכון הוא גדול במיוחד בשל גובהה ומצבה הרפואי, מדובר בסיכון שיכול להתממש גם לגבי עובדים בריאים שעלולים להיפגע מהעגלה העמוסה (למשל – פגיעה בברך). "
7. הפסדי השתכרות בעתיד הוערכו באופן גלובאלי, והם כוללים הפסדי פנסיה.
8. עזרת צד ג כוללת 10,000 ש"ח בתקופת השיקום ו- 100,000 ש"ח לאחר תקופת השיקום (עד תום תוחלת החיים).
9. מסכום הפיצויים יש לנכות תגמולי המל"ל בסך 182,184 ש"ח. סך נזקי התובעת לאחר ניכויים עומד על סך של 277,816 ש"ח.

הצגת חוות דעת המומחים הרפואיים המוזכרים בפסק הדין