ב

 

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

 

ע"א  426/17

 

וערעור שכנגד

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

 

כבוד השופט נ' סולברג

 

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

 

המערערים

1. פלוני

והמשיבים שכנגד:

2. הדר חברה לביטוח

 

3. אבנר - איגוד לביטוח רכב בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה והמערערת שכנגד:

פלונית

 

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א  027817-11-12 שניתן ביום 19.12.2016 על ידי כבוד השופט א' בכר

 

בשם המערערים

והמשיבים שכנגד:

 

עו"ד משה עבדי

 

 

בשם המשיבה

והמערערת שכנגד:

 

עו"ד ורדה באסטאקאר

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

1.       המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה), ילידת 22.10.1962, נפגעה בתאונת דרכים קשה ביום 3.9.2003. בתאונה נהרג חבר לעבודה של המשיבה.

 

          בית משפט קמא מינה ארבעה מומחים רפואיים, שנתנו חווֹת דעת בעניינה של המשיבה: בתחום האורטופדי נקבע כי לא נותרה למשיבה נכות; בתחום הא.א.ג נקבע כי למשיבה נכות בשיעור של 10%; בתחום הראומטולוגיה נקבע כי למשיבה נכות בשיעור של 10% בגין פיברומיאלגיה; ובתחום הנפשי העמיד המומחה, פרופ' נוימן, את נכותה של המשיבה על 40%.

 

          נציין כי פרופ' נוימן נתן ארבע חוות דעת בעניינה של המשיבה. בשלוש חוות הדעת הראשונות העמיד את נכותה של המשיבה על 20%, בחוות הדעת הרביעית הגדיל את הנכות ל-30% ובמהלך חקירתו בבית המשפט העמיד את נכותה הצמיתה על 40%. בית משפט קמא עמד על כך שאמונו של פרופ' נוימן במשיבה הלך וגבר, לאחר שמצא בחומר הראיות שהוצג לו תימוכין למצבה הנפשי ההולך ומתדרדר. כך, בתחילת הדרך עוד חזרה המשיבה לעבודתה לאחר התאונה עד שפוטרה/התפטרה, אך בהמשך התדרדר מצבה הנפשי, כדי כך שביצעה מספר נסיונות אובדניים וטופלה ארוכות באשפוז יום. בית משפט קמא אימץ את מסקנות המומחים והעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת של המשיבה על 51.4%.

 

           את נכותה התפקודית של המשיבה העמיד בית משפט קמא על 75%, בקבעו כי מצבה התפקודי בשיעור נכות זה מונע ממנה לשוב לעבודה סדירה במקום עבודתה הקודם, ואף מחייב עזרה וסיוע בחיי היומיום. אשר להפסדי השכר לעתיד, קבע בית המשפט כי יש לקחת בחשבון כי המשיבה תוכל במידה מסויימת לשוב למסגרת עבודה מוגבלת.

 

2.       על בסיס הנחות אלה חישב בית משפט קמא את הפסדי ההשתכרות של המשיבה לעבר (13 שנים מיום התאונה ועד למתן פסק הדין) כלהלן: משך 8 שנים ראשונות על פי בסיס שכר חודשי של 5,848 ₪ כולל הפרשות ותנאים סוציאליים והפסד שכר מלא, ובשנים שלאחר מכן על פי בסיס שכר חודשי של 6,500 ₪ והפסד שכר מלא. את הפסדי השכר לעתיד העמיד בית המשפט על סכום גלובלי של 850,000 ₪ לפי בסיס שכר חודשי של 7,500 ₪ אך תוך שהוא לוקח בחשבון "אפשרות התובעת לעבוד באופן מינורי במסגרות המתאימות למצבה הנפשי".

 

          מסכום הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד נוכה סכום של 334,000 ₪ (במעוגל) בגין הסכומים שהשתכרה המשיבה במהלך השנים 2008-2004, וכן נוכו תגמולי הפנסיה לעתיד בסך של 264,000 ₪ (במעוגל). סך הכל נפסק לזכות המשיבה בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד ובניכוי הסכומים דלעיל - 1,173,000 ₪ (במעוגל).

 

          בגין חונכות ועזרת צד ג' לעתיד נפסקו למשיבה – בנוסף ל-9 שעות שבועיות של חונכות וסומכות להם היא זכאית ממשרד הבריאות – עוד כ-10 שעות שבועיות בגין שירותי חונכות וסומכות ועוד כ- 10 שעות שבועיות סיוע למשק הבית. סה"כ 20 שעות שבועיות, כ-80 שעות לחודש לפי 40 ₪ לשעה – 3,200 ₪ לחודש = סכום גלובלי של 750,000 ₪. בגין עזרת צד ג' לעבר נפסק למשיבה סכום גלובלי של 150,000 ₪.

 

          בגין ניידות נפסק למשיבה סכום של 50,000 ₪; בגין הוצאות רפואיות 20,000 ₪; בגין כאב וסבל 239,000 ₪ (במעוגל).

 

          סך הכל נפסק לזכות המשיבה 2,382,000 ₪, בניכוי גמלת נכות כללית לעבר ולעתיד בסך 511,000 ₪ (במעוגל), וזאת לאחר ניכוי מן הניכוי של קצבת הזיקנה. כן הורה בית המשפט להקפיא סך של כ-161,000 ₪ למשך שנה, אם וככל שהמשיבה תזכה בקצבת שר"מ.

 

          על סכומי הפיצוי שנפסקו נסבים הערעור והערעור שכנגד שבפנינו.

 

3.       המערערת הלינה על כך שנכותה התפקודית של המשיבה הועמדה על 75%, כ-50% יותר מאשר הנכות הרפואית המשוקללת, שאף היא מוגזמת לטענתה; על כך שבית המשפט סמך קביעותיו ומסקנותיו על עדותה של המשיבה ובעלה בלבד, למרות שהיו יכולים להביא עדים נוספים; על כך שהסכום הגלובלי של 850,000 ₪ שנפסק לזכות המשיבה בגין הפסדי שכר לעתיד גבוה יותר מהסכום שהיה צריך להיפסק גם על פי נכות תפקודית של 75%; וכן הלינה המערערת על הסכומים שנפסקו לזכות המשיבה בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

 

          בערעור שכנגד הלינה המשיבה על מיעוט הסכומים שנפסקו לזכותה בגין הפסדי השתכרות לעתיד ובגין ניידות; על כך שההיוון בוצע על פי שיעור של 3% ולא 2%; ועל כך שהניכוי מן הניכוי לא התחשב בתוספת קצבת הזקנה.

 

4.       אומר בקצרה, כי על פניו הסכומים שנפסקו למשיבה הם על הצד הגבוה בכל אחד מראשי הנזק, ואפתח בערעור שכנגד מטעם המשיבה.

 

          הטענה לגבי שיעור ריבית ההיוון הועלתה בשלב הסיכומים בלבד, ולא הונחה לה תשתית ראייתית כלשהי, כגון חוות דעת כלכלית. לכן, לא אדרש לטענה זו במסגרת תיק זה.

 

          כך גם לגבי הטענה לפיה בקביעת ה"ניכוי מן הניכוי" יש לקחת בחשבון גם את התוספת בשיעור של 50% לקצבת הזקנה הבסיסית. המשיבה עבדה בהיקף של 2/3 משרה קודם לתאונה, לא הוגשה חוות דעת אקטוארית נגדית מטעמה, ולמצער, לא ננקב הסכום אותו יש לנכות לשיטתה מן הניכוי (אף אחד מהצדדים לא צירף לתיק המוצגים את חוות הדעת האקטוארית, ומעיון בסיכומי המשיבה בבית משפט קמא מצאתי כי החישוב מטעמה שם נעשה על פי היוון של 2%). מכל מקום, על פניו מדובר בסכום זניח של עשרות אלפי שקלים, ועל כן לא אדרש לשאלה אם הניכוי מן הניכוי צריך לקחת בחשבון גם את תוספת הוותק. 

 

          [במאמר מוסגר: אציין בהקשר זה כי הוראת תקנה 10(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 קובעת כי הניכוי בהיוון של קצבת הזיקנה ייעשה ללא תוספת הוותק המשתלמת לפי סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. לאור הוראה זו, נפסק בשעתו כי יש לנכות מהניכוי את קצבת הזיקנה הבסיסית בלבד, ללא תוספת וותק (ע"א 558/83 שטינמן נ' אגד אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד לט(4)785, 787 (1985)). עוד אציין, כי תביעת השיפוי של המל"ל על פי סעיף 328 לחוק זה נעשית על פי קצבת זקנה בסיסית].

 

5.       למשיבה נפסקו הפסדי השתכרות לעבר על פי גריעה של 100% מכושר ההשתכרות. הסכום הגלובלי שנפסק לזכות המשיבה בגין הפסד השתכרות לעתיד, על פי חישוב אקטוארי של 7,500 ₪ X 75% X 129.0454 (היוון 13 שנים עד גיל 67) מביא לתוצאה של כ-726,000 ₪, דהיינו, כ-124,000 ₪ פחות מהסכום של 850,000 ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא.

 

          עם זאת, וכפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטתו בבקשה לתיקון טעות קולמוס, אין מדובר בטעות קולמוס, והסכום של 850,000 ש"ח נפסק באופן גלובלי מתוך הנחה כי למערערת כמעט לא נותר כושר השתכרות.

 

          מכאן, כי למשיבה נפסקו הפסדי השתכרות לעתיד על פי גריעה של כ-87% מכושר ההשתכרות. כאמור, בית משפט קמא פסק על הצד הגבוה, אך בהינתן שקביעת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, איני רואה לקבל השגתה של המשיבה, על כך שחישוב הפסד ההשתכרות לא נעשה על פי גריעה של 100%. בדומה, איני רואה לקבל השגתה של המערערת לגבי חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד, ובנקודה זו אנו מגיעים לערעור המערערת. 

 

6.       אשר לערעור העיקרי, מצאתי להתערב בנקודה אחת בפסק הדין הנוגעת לסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' לעתיד.

 

          מחומר הראיות עולה כי גם לשיטת המומחה בתחום הנפשי, הצורך בחונכת/סומכת למשיבה, אינו לכל אורך חייה אלא לתקופה מוגבלת בלבד והמשיבה אף חדלה מלהסתייע בשירותי חונכת/סומכת שהועמדה לה בשעתו. גם הפער בין הסכום שנפסק עבור עזרת צד ג' לעבר (150,000 ₪ עבור 13 שנים משקף סכום של כ-1,000 ₪ לחודש) לבין הסכום של 3,200 ₪ לחודש לעתיד, מדבר בעד עצמו. לכך יש להוסיף, כי גם מעדותה של המשיבה עצמה עולה שהיא מבצעת בעצמה עבודות משק בית רבות, לרבות בישול, ובמהלך השנים הגיעה בכוחות עצמה לאשפוז יום. מכאן, שהקביעה של 20 שעות עזרה בשבוע, בנוסף לסיוע בשירותי חונכות/סומכות שהמשיבה זכאית לקבל ממשרד הבריאות המדינה, היא על הצד הגבוה.

 

          אמליץ אפוא לחברי להפחית את הסכום שנפסק בגין עזרת צד ג' לעתיד, ולהעמידו על הסך של 500,000 ₪ חלף הסכום של 750,000 ₪ שנפסק לזכות המשיבה בראש נזק זה.

 

7.       אשר על כן, הערעור מתקבל חלקית במובן זה שיופחת הסכום של 250,000 ₪ מהסכום שנפסק לזכות המשיבה, דהיינו במקום 1,871,000 ₪ יעמוד הסכום על 1,621,000 ₪ "נטו". יתר הוראות פסק הדין יעמדו על כנם. הסכום שהופחת (בצירוף שכ"ט ומע"מ) ינוכה מתוך הסכום שעוכב על פי החלטתי מיום 15.1.2017 והיתרה תועבר למשיבה.

 

 

          ניתן היום, ‏ג' בטבת התשע"ח (‏21.12.2017).

 

י' עמית, נ' סולברג, י' וילנר

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17004260_E07.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il