בית משפט השלום בתל אביב - יפו |
ת"א 8952-01-16
|
לפני כבוד השופט טל חבקין
|
|
התובעת: |
פלונית ע"י ב"כ עו"ד עמית פוגל |
נגד
|
|
הנתבעת: |
שומרה חב' לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זיו מנדלוביץ
|
פסק דין |
תביעה לפיצוי מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. סוגיית החבות אינה שנויה במחלוקת. פסק הדין נסב על שאלת הנזק בלבד.
התאונה, התיעוד הרפואי והנכות הרפואית
1. התובעת, ילידת 1982, נפגעה ביום 22.2.2015 בתאונת דרכים בעת שנהגה חגורה ברכב שנפגע מאחור. במיון התלוננה על כאבי צוואר. בבדיקה תנועות הצוואר נמצאו חופשיות וללא כאב. בצילומי עמוד שדרה צווארי לא נמצא ממצא גרמי חריף. המשיכה במעקב מרפאתי עקב תלונות על כאבי צוואר שמקרינים לזרוע ימין וכאבי גב תחתון. ביום 8.5.2015 נרשם כי בצילומי עמוד שדרה צווארי נראה שבר Tear Drop בחוליה C7 וחשד לדחיסת חוליה. בהמשך בוצע CT צווארי שהדגים בלט בגובה C3-4 שלוחץ על השק; יישור הלורדוזיס הצווארי עם קיפוזיז בגובה C5-6; הסתיידות גרמית קדמית בין חוליות אלה; קומפרסיה עליונה קלה בחוליה C6 עם הקטנה של 10% בגובה החוליה. טופלה בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים.
2. מומחית מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר מיכל עמית כהן, קבעה ביחס לעמוד השדרה הצווארי כי הממצא אינו מתאים לשבר מסוג Tear Drop, אלא בהסתיידות ולא שבר על רקע ניווני וחבלה; וכי יש לייחס את התלונות והממצאים לחבלה. בבדיקה נמצאה הגבלה בהטיית הצוואר לימין. אשר לעמוד השדרה המתני: מנגנון החבלה מתאים לחבלה מתנית. לא היו תלונות על אזור זה בבדיקה הראשונית בסמוך לתאונה והתלונות הופיעו מעט מאוחר יותר. תלונה זו פחות דומיננטית. בבדיקה לא נמצא ממצא קליני. לא הועברו צילומים ולא דווח על ממצא הדמייתי. על כן לא נמצא בסיס לקבוע נכות מתנית. ייתכן שמדובר על כאב קורן צווארי. המומחית קבעה נכות זמנית בגובה 100% לשבוע; 50% למשל שבועיים נוספים; ונכות קבועה בדרגה 10% לפי פרט 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחית לא נחקרה על חוות דעתה.
הנכות התפקודית
3. התובעת עורכת דין במקצועה. היא עבדה במשרד פרטי משנת 2006 עד 2012, יצאה לחופשת לידה (ולא עבדה שנה וחצי), ולאחר מכן עבדה תקופה קצרה במשרה חלקית במשרד פרטי נוסף. בשנת 2014 היא החלה לעבוד במחלקה המשפטית של חברה ממשלתית. משרדי החברה ממוקמים מרחק של מעל שעה נסיעה מביתה, והיא נוסעת מדי יום ברכב פרטי. היא נפגעה בתאונה שלושה חודשים לאחר שהחלה לעבוד בעבודה זו.
4. לטענתה היא סובלת מכאבים בצוואר שמאז התאונה נמצאים תמיד ברקע, בעוצמה משתנה לפי אופי הפעילות. הם מתגברים בעת שהייה בתנוחה קבועה, בעמידה או בישיבה ממושכת, ובמיוחד בזמן עבודה על מחשב, בישיבות ובפגישות. כשהיא יושבת בתנוחה קבועה, כבר לאחר דקות מספר כאבי הצוואר מחמירים, מתפשטים לשכמות, מקרינים לידיים וביחד עמם מגיעים גם כאבי ראשי. הכאבים מתגברים בעת נסיעות, עם הטיית הראש, ומסבים קשיי ריכוז. הם מצריכים הפוגות תדירות במהלך היום, שינויי תנוחת ישיבה, וביצוע התמתחות ושחרור. התובעת נוטלת משככי כאבים ומורחת משחות. הממונים עליה מגלים הבנה, הן באשר לצורך בביצוע הפוגות כאמור, הן כשהיא נדרשת לצאת מוקדם לטיפולים. משרתה מבוקשת, ולאחרונה היא קודמה לתפקיד של סגן מנהל אגף, לאחר שזכתה במכרז. במסגרת התפקיד רמת האחריות גדלה וכך גם העומס. ככל שהיא מתקדמת בסולם הדרגות מצופה ממנה להשקיע יותר שעות ולהתמסר לעבודה. כיום יש התחשבות במגבלותיה אך אין ערובה שכך יהיה גם בהמשך, ומקנן בה חשש שחילופי תפקידים בהנהלה עלולים לגרום לפגיעה במשרה הנוכחית ובקידום העתידי. התובעת מתגוררת יחד עם בעלה ובתה בת הארבע בדירה בקומה ראשונה ללא מעלית. כאבי הצוואר משפיעים על התפקוד במשק הבית ובטיפול בילדה. היא מתקשה בביצוע מלאכות הבית, בעיקר במה שכרוך בהרמת משאות (מצרכים לדירה, סל כביסה, הזזת רהיטים) ובישול המצריך עמידה ממושכת, ונזקקת לעזרה מבעלה, שעוזר לה יותר מבעבר, על אף שהוא עובד שעות ארוכות ונמצא מחוץ לבית. במהלך השבוע הבית מוזנח והיא זקוקה לעזרה בשכר בשל כך. לא הוצג תיעוד על נטילת עזרה בשכר.
5. טענות התובעת בדבר מגבלותיה נתמכו בעדותה-שלה בלבד. לכתחילה ניתן תצהיר של קולגה לתמיכה בהן, אך בדיון נטען שהיא ילדה זמן קצר לפני הדיון ולכן לא היה באפשרותה להתייצב למתן עדות. על כן התובעת משכה את תצהירה. בעלה של התובעת לא נתן תצהיר ולא העיד, לא ברור מדוע. אף לא ניתן תצהיר של בן משפחה אחר, מכר או קרוב. העדות נתמכת בתיעוד רפואי בדמות 25 טיפולי פיזיותרפיה שבוצעו לסירוגין החל מ-24.3.2015 עד 22.8.2016 (ת/15). בימים 29.10.2017 ו-10.1.2017 התובעת הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה (ת/55, ת/61), אך אין ראיה שביצעה אותם. הוצגו מרשמים אחדים לתרופה משככת כאב. הוצגה גם הפניה לטיפולים אלטרנטיביים, אך אין ראיה שבוצעו כאלה.
6. התובעת עושה חיל במומה. אין ראיה שנעדרה מהעבודה ושספגה הפסדים כלשהם בעקבות התאונה, וגם לא נטען כך. המעסיק לא הובא לעדות. שכרה עלה עם השנים ולאחרונה היא קודמה בתפקיד. לפנינו אפוא עדות יחידה של בעל דין בדבר הכאב והמגבלות התפקודיות. התשתית לתמיכה בטענות דלה.
7. עם זאת, בשים לב לטענות התובעת שלא נסתרו, לתיעוד הרפואי ולקביעת המומחית, אני מוצא שהחזקה שהנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית לא נסתרה, ומעמיד את הנכות התפקודית של התובעת על 10%. על רקע זה נבוא לחשב את הפיצוי.
הפיצוי
8. נתוני הבסיס: התובעת ילידת 26.3.1982. התאונה אירעה ביום 22.2.2015, בעת שהייתה בת 32 ועשרה חודשים. כיום היא בת 35 ועשרה חודשים. מקדם היוון 3% עד תוחלת חיי עבודה (גיל 67): 246.6592. נכות תפקודית בדרגה 10%.
9. הפסד השתכרות: התובעת לא טענה שנגרמו לה הפסדי השתכרות, ואלה גם לא הוכחו.
10. אובדן כושר השתכרות וגריעה מזכויות סוציאליות: התובעת לא ספגה הפסדי השתכרות; היא עושה חיל במומה; עובדת בעבודה קבועה בתאגיד ממשלתי בשירות הציבורי והיא לאחרונה קודמה באופן שמעיד על שביעות רצון מתפקודה. אין ראיות אובייקטיביות לפגיעה בתפקוד בעבודה, ועד כמה שאפשר להעריך, הסיכון שהשתכרותה תיגרע כתוצאה מהנכות לא נראה גבוה. מנגד, התובעת עובדת במקום הנוכחי פרק זמן של שנים אחדות בלבד, ואין לומר שמקום העבודה מובטח לה לעד. לפניה כ-32 שנות עבודה עד גיל פרישה, ובכל זאת קשה להעריך מה ילד יום. יש תיעוד על רצף טיפולי וכאב, לרבות מהעת האחרונה (הגם שהתיעוד מהעת האחרונה הוא דל ואין ראיה שמבוצעים טיפולים בפועל מאז אוגוסט 2016). בשים לב לנתונים שלפניי, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בסך של 286,000 ש"ח, המבוסס על 52.5% מתחשיב אקטוארי מלא לפי בסיס שכר של 19,660 ש"ח נטו (בסיס השכר הוסכם בדיון, ראו עמ' 10 שורות 22-20 לפרוטוקול); 10% נכות; מקדם היוון 3% (246.6592); והפסד פנסיה בשיעור של 12.5%.
11. שיעור ההיוון: בהיעדר תשתית ראייתית התומכת בטענה שיש מקום לשנות את שיעור ההיוון כדי שיגשים את תכליתו, אני סבור שיש להותירו בעת הזו על 3%. עמדתי על כך לאחרונה בעניין אחר (ת"א (שלום ת"א) 5190-04-14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (4.2.2018)), והדברים שנקבעו שם יפים גם לכאן. תמציתם: ראיתי לדבוק בהלכה מנחה של בתי המשפט המחוזיים, אשר קבעו ששינוי שיעור ההיוון מצריך הנחת תשתית ראייתית הולמת, ואין די בשינוי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח-1978 לשם כך (ת"א (מחוזי י-ם) 29349-12-12 ר' ר' נ' שירותי בריאות כללית (17.8.2016) (השופט א' דראל); ת"א (מחוזי י-ם) 53143-09-12 ש' ב' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (28.3.2017) (השופט א' דראל); ת"א (מחוזי ת"א) 43473-07-11 י' פ' ו' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 84-82 (11.1.2018) (השופטת ח' וינבאום-וולצקי)).
12. עזרת הזולת, נסיעות והוצאות רפואיות: התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל. אין תיעוד ממשי להוצאות רפואיות זולת תרופות משככי כאבים וטיפולי פיזיותרפיה שמכוסים בסל הבריאות, והתובעת זכאית לקבל החזר בפטור מדמי השתתפות עצמית. הסכום שיש לפסוק בגין הוצאות רפואיות ונסיעות הוא אפוא מינימלי. אשר לעזרת הזולת, אין ראיה לנטילת עזרה בשכר. בשים לב לקשיים הנטענים ולגילה הצעיר של התובעת, סביר שהיא תידרש לעזרה מסוימת בתקופות חריגות של עומס, אך אין מקום לפסוק עזרה קבועה. סך של 12,000 ש"ח נראה לי סביר בגין ראשי נזק אלה גם יחד (להיום).
13. אי יכולת לבטח אובדן כושר עבודה: התובעת טענה בתצהיר שחברת הביטוח מחריגה את האפשרות לבטח אובדן כושר עבודה שייגרם מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי בגין העלאת שכר מאז שבוצע חיתום. לתמיכה בכך הוצגה התכתבות עם סוכנת ביטוח (ת/59). התובעת עותרת לפצותה בגין כך בסך גלובלי של 15,000 ש"ח. הנתבעת טוענת שמדובר באובדן ספקולטיבי שלא הוכח. אני סבור שאין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בהעדר תשתית עובדתית מספקת. חברת הביטוח המבטחת את התובעת אומנם סירבה לבטחה כאמור, אולם לא הוצגה חוות דעת חיתומית או בדיקה מקיפה יותר, לרבות עם חברות ביטוח נוספות, שמעידה שלא ניתן לבטח רכיב זה כלל, אף לא בתוספת פרמיה. יתר על כן, בהיעדר תשתית קונקרטית בדבר הנזק, מקום שאפשר היה להניח תשתית כזו, אין מקום לטעמי לפסוק פיצוי בסכום גלובלי שמבוסס על הערכה כמעט שרירותית.
14. כאב וסבל: לפי נכות רפואית משוקללת בדרגה 10% ובניכוי גיל – סך של 17,510 ש"ח להיום.
15. ניכויים: התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לתובעת 10% נכות. לפי התיעוד שאיתרתי, ביום 28.1.2017 שולם לה מענק חד פעמי בסך של 27,895 ש"ח (ת/19), ומשוערך להיום: 28,200 ש"ח (מעוגל). לא מצאתי תיעוד לסכום שנטען בסיכומי ההגנה (38,990 ש"ח). התובעת אומנם נמצאה זכאית לדמי פגיעה, אך לא מצאתי את סכומם, ולא ברור אם הם שולמו לה או למעסיק.
סיכום
16. התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן:
אובדן כושר השתכרות – 286,000 ש"ח
הוצאות רפואיות, עזרת הזולת ונסיעות – 12,000 ש"ח
כאב וסבל – _ 17,510 ש"ח
סך הכול 315,510 ש"ח
ניכויים - (28,200- ש"ח)
סך הכול 287,300 ש"ח (מעוגל)
לסכום זה יש להוסיף אגרת משפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21%. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ב באדר התשע"ח, 27 בפברואר 2018, בהעדר הצדדים.
טל חבקין