בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע |
|
|
|
ק"ג 5526-11-14 שימשילשוילי נ' קרן מקפת- עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות
|
בפני |
כבוד השופט יוחנן כהן
נציג ציבור עובדים: מר משה זיכרמן נציגת ציבור מעסיקים: גב' עדי עסיס |
|
התובעת: |
קרינה שימשילשוילי ע"י ב"כ עו"ד אילן אבירם |
|
נגד |
||
הנתבעת: |
קרן מקפת- עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות ע"י ב"כ עו"ד תומר אלטוס |
|
פסק דין |
1. האם התובעת עונה על הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" הקבוע בתקנון קרן מקפת וכפועל יוצא מכך זכאית לקצבת שאירים מקרן הפנסיה – זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה זו.
רקע עובדתי
2. הנתבעת – קרן מקפת (להלן: "הקרן"), נמנית על קרנות הפנסיה הוותיקות, עליהן חל ההסדר התחיקתי הקבוע בפרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981 ומכוחו התקין המפקח על הביטוח במשרד האוצר תקנון אחיד לכלל קרנות הפנסיה הוותיקות, לרבות לקרן מקפת, אשר נכנס לתוקף ביום 1/10/2003 (להלן: "התקנון").
3. מר רוזן משה ז"ל ת.ז. 06883857-2 (להלן: "המנוח") צבר זכויות בקרן הפנסיה החל מחודש 10/1979 ועד ליום פטירתו – ביום 29/4/2013.
4. התובעת תושבת העיר באר-שבע, עבדה החל משנת 1996 במשק בית אצל המנוח; כמו כן עבדה במשק בית גם אצל אימו של המנוח ובמקומות נוספים (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 11-22).
5. ביום 21/1/2013 אישר בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט אלון גביזון), הסכם לחיים משותפים עליו חתמו התובעת והמנוח.
במסגרת ההסכם הסכימו התובעת והמנוח כי כל הנכסים והזכויות אשר פורטו בהסכם לא יאוזנו ביניהם, ובין השאר: לא יאוזנו שוויים של נכסים טרם מועד תחילת החיים המשותפים – ירושות, מתנות ו/או זכויות שיש למי מהם בנכסים כלשהם; לא יאוזנו שוויים של נכסי תגמולים, קרנות, קופות גמל, חסכונות ופיצויים; לא יאוזנו שוויים של נכסי מקרקעין כאשר הדירה של התובעת אשר ברח' שפרינצק 10/8 באר שבע תיוותר בבעלותה הבלעדית ולאיש לא תהיה כל זכות או חלק בה, בהתאם – הדירה של המנוח אשר בשד' יוהנה ז'בוטינסקי 14/43 באר שבע תיוותר בבעלותו הבלעדית ולתובעת לא תהיה כל זכות או חלק בה (נספח ד' לתצהיר התובעת, סעיף 2 להסכם הממון).
6. ביום 19/5/2014 פנתה התובעת אל הנתבעת באמצעות בא כוחה, בבקשה לתשלום קצבת שאירים בתור ידועה בציבור של המנוח.
7. במכתב נציג הקרן מיום 23/10/14 פורטו תנאי התקנון והובהר לתובעת כי על מנת לבחון את זכאותה לתשלום קצבת שאירים ולהכיר בה כאלמנתו של המנוח, יש להגיש תביעה כנגד הקרן בבית הדין לעבודה להכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח. עוד הובהר במכתב הקרן כי אישור הסכם ממון בבית המשפט לענייני משפחה שצורף לפניית התובעת (ללא צירוף ההסכם עצמו) אין בו כדי להחליף את ההליך הנדרש להכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח.
8. מכאן התביעה שבפנינו.
התקנון
9. הוראות התקנון האחיד לקרנות פנסיה קובעות כי שאיר פנסיונר שנפטר זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר (סעיף 17 לתקנון). הגדרת "שאיר פנסיונר" כוללת גם "אלמנת פנסיונר", והמונח "אלמנת פנסיונר" מוגדר בתקנון כך:
"אלמנת פנסיונר - בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה :
(1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;
(2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.
לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין."
המונח "בת זוג" כולל לצד אשת המבוטח גם "מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך."
10. בתיק זה מתעוררת שאלת פרשנות ויישום החלופה "הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר". אין חולק כי התובעת והמנוח הסדירו את יחסיהם בהסכם אשר אושר כאמור בבית המשפט לענייני משפחה ביום 21/1/2013, כמו כן אין חולק כי התובעת והמנוח לא מיסדו את יחסיהם בקשר נישואים פורמאלי, ולכן מיקודה של יריעת המחלוקת הוא בשאלה אם בנסיבות העניין ניתן להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, והאם מתקיים בנסיבות העניין הרכיב "גרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר".
המסגרת הנורמטיבית
11. קצבת שאירים הינה חלק מרשת המגן הסוציאלית, העומדת לשאיריו של אדם שנפטר, והיא נועדה להבטיח לאלה אמצעי קיום לאחר פטירתו. הצורך הסוציאלי בשימור מקורות מחייה לשאיריו של נפטר הינו בעל שני רבדים המוגשמים – בהתקיים התנאים לכך - באמצעות קצבת השאירים הסטטוטורית ובאמצעות הסדרי פנסיה תעסוקתית. הגם שקצבת השאירים הסטטוטורית והתעסוקתית חולקות מקור רעיוני דומה, וקווי דמיון רבים בהיבט היישומי, הרי שעדין קיים ביניהן שוני הבא לידי ביטוי בתכלית, במקור הנורמטיבי, בתנאים לקבלת הקצבה ובסופו של יום גם בשיעורי הקצבה המשתלמים. קצבת השאירים הסטטוטורית מעוגנת בחוק ביטוח לאומי, תשנ"ה-1995, וזו בעיקרה מכוונת להבטיח קיומם של אמצי קיום בסיסיים. ואילו, קצבת השאירים מכוח הסדרי פנסיה תעסוקתית מעוגנת בתקנונים הרלבנטיים, והיא בעיקרה מכוונת "לשמור על רמת חייו של השאיר, כך שזו תישאר כפי שהיתה, פחות או יותר, לפני מועד הפטירה" (מתוך ע"ע 1818-05-14 החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (24.9.15) (להלן: ענין פלונית). הגם שהתכלית של מתן הקצבאות הינה כלכלית הרי שאין לזהותה עם תלות כלכלית. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בענין פלונית על ידי בית הדין הארצי. וכך נאמר:
"עוד אנו מוצאים לנכון לציין, כי בהתייחסות ל"תלות כלכלית" בפסקי הדין השונים, אין הכוונה בהכרח למצב בו הנפטר תמך כלכלית בבן הזוג שנותר בחיים. הנכון הוא כי נדרש קיום קשר כיחידה משפחתית, שבה ניתן למצוא, בין השאר, ביטוי לקשר ושותפות כלכלית בין בני הזוג. על כך עמדנו למשל בפסק הדין בעניין טלינסקי בו ציינו כי "גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית" (ע"ע (ארצי) 1016/00 טלינסקי - קרן הגמלאות המרכזית ואח', [פורסם בנבו] (21.6.2001), בפסקה 10 לפסק הדין וההפניות שם, וראו גם ע"ב (תל אביב) 9020/06 גוסיס – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (בניהול מיוחד) [פורסם בנבו] (5.3.09), וההפניות שם)".
12. קצבאות השאירים הסטטוטורית ומכוח הסדרי פנסיה תעסוקתית, הניתנות לבני זוג, אינן מותנות במיסוד הזוגיות במסגרת נישואין. נהפוך הוא, כפי שהובהר בענין פלונית, "ניתן למצוא בהסדרים הנורמטיביים השונים לעניין תשלום קצבת השאירים ניתוק מן המסגרות הרשמיות של נישואין וגירושין, ובחינה של המסגרות האמיתיות של החיים הזוגיים, כפי שהן מתרחשות בחיי היומיום" (פיסקה 32 לפסק הדין). ההתנתקות מהגדרות פורמליות והגמישות, המאפיינת את מוסד הידועים בציבור, הצריכה פיתוחן של אמות מידה לקביעת הזכאות לקצבת שאירים מכוח חיים משותפים. בע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד נ' מבטחים [פורסם בנבו] (3.5.07) (להלן: ענין קריסלדה) וכך נאמר:
"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול; ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (דב"ע נג/7-6 בטר - קג"מ [פורסם בנבו] פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97/37-6 פוגל - מבטחים [פורסם בנבו] פד"ע לב' 372 עמ' 376). נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדו ראויה להיתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אוביקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עבל 241/05 זאמרא מירי – המוסד [פורסם בנבו]); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף".
בענין זה ראו גם: עע (ארצי) 10153-10-14 רבקה אביגדור נ' החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ [פורסם בנבו] (20.6.16).
יסודות מהותיים אלה, מהווים עיגון בחקיקה של עקרונות שפותחו בהלכה הפסוקה, כפי שצוטטו לעיל, אשר יישומם מצוי במוקד תיק זה. נציין כי בין רכיבים אלו קיימת זיקה רעיונית, כפי שנרחיב להלן:
13. קיום חיי משפחה – מימד זה מתמקד במחויבות רגשית-ערכית, היינו אם היחסים מושתתים על חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. הגם שערכים עוסקים במימד רגשי-פנימי, הרי שהמשפט תר אחר ביטויים אובייקטיביים-חיצוניים למימד זה, שהרי אין לשופט היושב בדין כלים להתחקות אחר צפונות ליבו של אדם. דפוסי התנהגות עשויים איפוא ללמד על מידת קיום מחויבות כאמור או העדרה בין בני הזוג. כך למשל, הדרישה לקיום משק בית משותף – עליה נרחיב להלן – עשויה להיות בבואה אובייקטיבית-חיצונית למחויבות ערכית זו.
14. קיום משק בית משותף – דרישה זו מתמקדת בביטוי הזוגיות באורחות החיים היומיומיים, והאופן בו הנחת השיתוף באה לידי ביטוי בניהול משק הבית. הדגש הוא על ממדי שיתוף מגוונים, בין שהם כלכליים ובין שאינם כלכליים, קרי המאמץ ההדדי שהושקע על ידי כל אחד מבני הזוג בהתאם ליכולותיו ואפשרויותיו לצורך כינון משק בית משותף. נבקש לחדד כי רכיב זה אינו מתמקד בהכרח בפן הקנייני, אלא הדגש הוא בבחינת מאמץ משותף. לענין זה נבקש להפנות לע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 קובע כך:
"משק בית משותף' אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.
מהו משק בית משותף?
לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה ע"י השופט ברנזון, בע"א
621/69... בעמ' 619:
'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום המגורים,
אכילה שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר
כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי
יכולתו ואפשרויותיו... היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום
הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש
לבני הזוג חשבון נפרד".
נבקש לחדד איפוא כי הבחינה אינה טכנית, אלא מהותית, ונדרש איתור של סימני קיום יחידה משפחתית.
15. לענין מגורים משותפים – נקודת המוצא היא ש"עובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף". יחד עם זאת, הפסיקה הגמישה דרישה זו נוכח שינוי העיתים והשינוי שהביא עימו גם במרכיב זה, שכן "התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהיביטציה יכול ויינתנו לו ביטוים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים או בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר" (מתוך דב"ע מד/62-0 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי [פורסם בנבו] פד"ע טז, 3; וראו גם: ע"ע 144/00 אסתר לב נ' הממונה על תשלום הגמלאות [פורסם בנבו] (15.3.04)). עוד נפסק בעניין זה כי יש לפרש את דרישת המגורים יחדיו לא כפשוטה אלא במובנה המושגי. גם מי שאינם מתגוררים יחדיו, אך מבלים חלק גדול מזמנם בצוותא, וחיים חיי שיתוף אמיתיים ייחשבו בנסיבות מסויימות כ"ידועים בציבור", כאשר הכוונה הינה קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו (ע"ע 513/06 הנ"ל; ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נ' קג"מ, [פורסם בנבו] (26/06/01). במילים אחרות, משמעות הגמישות ביישום אמת מידה זו הוא כי נדרשת בחינה כוללת של נסיבות הענין לרבות המניעה למגורים משותפים וכן יש לתור ביתר שאת אחר קיום יחידה משפחתית על מנת שניתן יהא לקבוע בוודאות הנדרשת כי חרף העדר מגורים תחת קורת גג אחת עדין נתקיימו חיי שיתוף אמיתיים לרבות שותפות גורל בפן הרגשי-ערכי. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין פלונית. וכך נאמר:
"השאלה בדבר מגורים משותפים, כאמת מידה לבחינת הזכאות לקצבת שאירים, עלתה פעמים אין ספור לבירור בפסיקתו של בית דין זה, תוך שמחד, הוכר משקלם של המגורים תחת קורת גג אחת כמבסס בדרך כלל קיומם של חיי זוגיות הכוללים תלות או שיתוף כלכלי בין בני זוג, ומאידך, מלמדת אותנו הפסיקה, כי היעדרם של מגורים משותפים לא בהכרח שולל קיומם של חיי שיתוף כאמור. על רקע זה, חוזרת בפסקי הדין העוסקים בסוגיה פעם אחר פעם ההנחיה, לפיה יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו... הנה כי כן, אף אם המגורים בנפרד היו תוצאה של אילוץ ...עדיין יש לבחון אם התקיימה בין הצדדים מערכת יחסים שיש בה סממנים של שיתוף, ולעניין זה, לאור תכלית תשלום הקצבה, מתבקשת בעיקר בחינת קיומו של קשר ושיתוף כלכלי בין בני הזוג."
16. לאחר שפרסנו עקרונות כלליים אלה נפנה ליישמם במקרה דנן.
מן הכלל אל הפרט
17. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר בראשיתה של הכרעתנו, כי לאחר שבחנו את הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת אינה עומדת בתנאי התקנון ולא מתקיים בנסיבות העניין התנאי של: "גרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר".
מניתוח הראיות והעדויות התרשמנו כי התובעת לא הייתה ידועה בציבור של המנוח ולא ניהלה עימו משק בית משותף במשך שנה רצופה עובר לפטירת המנוח.
להלן נפרט נימוקינו להכרעתנו זו.
18. ראשית, התובעת לא הציגה בפני בית הדין מסמכים המלמדים על שיתוף כלכלי שוטף בחיי היום יום בינה לבין המנוח. נהפוך הוא: מעיון בהסכם לחיים משותפים שצורף לראשונה לתצהיר התובעת ואושר בבית המשפט לענייני משפחה שלושה חודשים לפני פטירת המנוח (נספח ד' לתצהירה) למדנו כי התובעת והמנוח החזיקו בדירות נפרדות והסכימו שלא יערך איזון שוויים של הדירות, ואף לא איזון שוויים של קרנות פנסיה וקרנות מכל סוג שהוא, כמו גם זכות ציבורית למונית וכן מונית שבבעלות המנוח וכן צויין בהסכם שכל רכב אשר יהיה בבעלות אחד הצדדים יישאר בבעלותו (סעיף 2 להסכם).
19. התובעת לא הציגה בפני בית הדין מסמכים המלמדים על כך שהיא והמנוח נשאו במשותף בתשלומים השוטפים של דירת המנוח בגין מיסי עירייה, חשבונות חשמל, גז, מים וכד'.
התובעת אף לא הציגה בפני בית הדין, ראיות המלמדות על רכישת מוצרים בני קיימא יחדיו, כמו ריהוט או מוצרי חשמל או כל רכוש אחר במהלך היכרותם.
20. שנית, בענייננו לא הוכח כי התובעת גרה עם התובע במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר. כאמור, הסכם חיים משותפים קיבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה ביום 21/1/13, 3 חודשים לפני פטירתו של המנוח.
משמיעת עדותם של בתו של המנוח – הגב' אורית שלמה (להלן: "אורית") ובנו של המנוח – מר אבירם רוזן (להלן: "אבירם"), למדנו כי מדובר בקשר קצר מאוד ובמגורים משותפים בדירת המנוח במשך מספר מועט של חודשים (מחודש דצמבר 2012 עד אפריל 2013), אשר אין בו כדי להקנות למערכת היחסים הכרה כידועים בציבור בהתאם להוראות התקנון.
אורית העידה בפנינו כדלקמן:
"ש. האם התובעת הייתה בת זוג או הידועה בציבור של אביך המנוח במשך תקופה של לפחות שנה?
ת. שנה, לא.
...
ש. האם הם חיו כבני זוג שקיימו חיי משפחה מלאים ומשק בית משותף, אבקש שתפרטי את טיב מערכת היחסים ששררה ביניהם?
ת. אבא שלי ז"ל בסוף אוקטובר 2012 נפרד מבת זוג קודמת בשם בתיה. לאחר תקופה של בערך חודש חודש וחצי הם התחילו להיות בני זוג ולאחר מכן הם עברו לגור ביחד, לדעתי מ-1/13 עד שהוא נפטר.
ש. אבקש לפרט האם לאביך היו מערכות יחסים קודמות? כיצד הוסדרו מערכות היחסים הקודמות בין אביך המנוח לבין בנות הזוג כולל הגב' בתיה אותה הזכרת?
ת. בדרך כלל בת זוג שהוא היה איתה היה מנהל איתה מערכת יחסים וחותם איתה על הסכם ממון, גם בת הזוג הקודמת בשם בתיה הוא חתם איתה על הסכם ממון לפני שהיא עברה לגור איתו.
ש. האם תוכלי לומר באשר לחיי השיתוף... האם היה להם חשבון בנק משותף?
ת. לא.
ש. האם היו רכישות משותפות?
ת. עד כמה שידוע לי לא היו רכישות משותפות, אבי ביצע את הרכישות לבד.
ש. מי שילם את החשבונות?
ת. אבא שלי.
ש. ידוע לך אם יצאו לחופשות משותפות?
ת. לא.
ש. יש לך תיעודים לגבי הדברים שאת אומרת, לגבי מועד הפרידה שבין אביך לבין הגב' בתיה שזה המועד הקריטי מבחינתנו?
ת. יש לי את הפלאפון של אבא שלי ובו יש את ההתכתבויות בינו לבין בתיה שזה היה באוקטובר 2012. זה נמצא פה איתי."
(המסרונים הוצגו בפני בית הדין במהלך הדיון; הערה שלי, י.כ., עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 25-26).
ובהמשך:
"ש. תוכלי לספר לנו כיצד אביך המנוח והתובעת הכירו?
ת. היא עבדה אצלו כמנקה במשך מספר שנים גם כשהוא היה נשוי. ובסיטואציה זאת הכירו.
ש. כיצד התוודעת במערכת היחסים ששררה בין אביך לבין התובעת החל ממחודש 1/13 או סוף שנת 2012, מה ראית?
ת. הפעם הראשונה שהבנתי שהם בני זוג זה היה לקראת סוף נובמבר 2012 כאשר עברתי איזה שהוא ניתוח ואז היא באה ביחד עם אבא שלי לביתי.
ש. אז אביך הציג אותה כבת זוג?
ת. הוא נכנס איתה ואחר כך הסביר שהם כרגע בני זוג.
ש. אמרת שלקראת סוף שנת 2012 תחילת שנת 2013, החלה התובעת להתגורר בביתו של אביך המנוח, האם ראית איזה שינוי שחל בבית, האם הם רכשו מוצרים חדשים או העבירה את בגדיה ותכולת דירתה?
ת. הם לא רכשו מוצרים יחד, היו מספר דברים כמו שידה שלה שהיא העבירה לבית אבי ואם אני לא טועה גם טלוויזיה ובגדים כמובן.
ש. אני מניח שלאחר שאביך נפטר היתה מודעת אבל ומן הסתם בניתם מצבה, האם התובעת הוזכרה במודעת האבל?
ת. לא.
ש. אני מניח שגם אביך הניח צוואה?
ת. נכון.
ש. האם התובעת מוזכרת בצוואה?
ת. לא.
ש. האם שילמתם מזונות מעיזבון המנוח?
ת. לא שולמו לתובעת מזונות מהעיזבון.
ש. כלומר ברמת התדירות שהתובעת ביקרה בבית אביך במהלך תקופת עבודתה עד לחודש 11/12 12/12?
ת. בנובמבר ובדצמבר הם היו כבר בני זוג. לפני כן היא הייתה מגיעה לביתו פעם בשבוע על תקן מנקה. לעתים פעמיים בשבוע על תקן מנקה בלבד."
(פרוטוקול מיום 8/10/2015, עמ' 3 ש' 26 – עמ' 7, 14, ההדגשה הוספה, י.כ.).
21. כאן המקום לציין כי ב"כ התובעת עתר במסגרת הדיון בו נשמעה עדות הבת "למחיקת עדותה" בטענה כי הקרן לא פנתה לעדה ואף לא ביקשה לגבות ממנה תצהיר עדות, וזאת בניגוד להחלטת בית הדין מיום 11/3/15. בהחלטתנו קבענו כי דין הבקשה להידחות, שכן ב"כ התובעת משתמש בטענות פרוצדוראליות על מנת "למסמס" את המטרה העיקרית שהיא חקר האמת. עוד ציינו בהחלטה כי הייתה פנייה קודם להזמנת העדים ורק לאחר שאחיו של המנוח הודיע לב"כ הנתבעת כי העדים מעוניינים להעיד במסגרת הדיון בלבד ולא בתצהיר, או אז הוגשה הבקשה להזמנת העדים (ר' פרוטוקול מיום 8/10/15, עמ' 8, ש' 4-32).
22. בנו של המנוח מר אבירם העיד בדומה לאחותו כי אביו המנוח ניהל מערכת יחסים עם הגב' בתיה גומבו עד לסוף חודש אוקטובר 2012.
כאן המקום לציין כי אבירם התגורר עם המנוח בזמנים הרלבנטיים לתביעה והוא העיד בפנינו כי לאחר שאביו נפרד מבתיה, התייעץ עימו האם להתחיל ולנהל קשר עם התובעת ורק כחודש לאחר הפרידה מבתיה עברה התובעת להתגורר עם המנוח. וכך עלו הדברים בעדותו:
"ש. זומנת לכאן מאחר ועולה פה סוגיה עובדתית באשר למעמד התובעת, האם התובעת היתה בת זוגו של אביך במשך השנה האחרונה לחייו? מדובר מתקופה של חודש 4/12 עד מועד פטירתו 4/13, האם בכל התקופה הזאת התובעת היתה בת זוגו?
ת. לדעתי מסביבות 12/12 עד מועד פטירתו של אבי, אפילו אולי אחרי דצמבר קצת.
ש. האם לאביך היתה מערכת זוגית קודמת לפני מערכת היחסים שניהל עם התובעת כבת זוג?
ת. כן. לפני התובעת היתה לו חברה שקראו לה בתיה, כשהם נפרדו אחרי היום הולדת שלו, לקראת סוף אוקטובר 2012 לדעתי, קראו לה בתיה גומבו.
ש. אתה יודע איך אביך הסדיר את מערכת היחסים שלו עם בנות הזוג שלו?
ת. בדרך כלל אחרי חודשיים של מערכת יחסים לפעמים פחות, נניח כאשר עברו לגור איתנו, כל בת זוג שעברה לגור איתנו הוא היה עושה איתה הסכם אני לא סגור על סוג ההסכם, זה הסכם שבעצם אם הם יפרדו כל אחד יישאר עם הרכוש שלו.
ש. האם במהלך התקופה 2012 – 2013 עם מי אתה חי?
ת. עם אבא בבית שלו.
ש. ידוע לך האם לאביך בתקופה שהתובעת היה להם חשבון בנק משותף? רכשו משהו במשותף?
ת. לא שידוע לי.
ש. מי שילם את חשבונות הבית?(חשמל, מים וכדו')
ת. אבא.
ש. ידוע לך האם אביך והתובעת יצאו לחופשות משותפות כמו בחו"ל?
ת. לא. לא יצאו לחופשה בחו"ל.
ש. כמה פעמים בשבוע היתה התובעת, אם בכלל, מגיעה אליכם לצורך עבודת משק בית לפני שעברה להתגורר עם אביך?
ת. פעם בשבוע. היו לעתים שזה היה פעמיים. (פעמיים זה היה לעתים ממש רחוקות).
ש. האם אתה יודע אם התובעת עבדה גם במקומות אחרים?
ת. כן.
ש. האם אתה יודע היכן היא התגוררה כאשר עבדה במקומות אחרים?
ת. לא במדויק, זכור לי שהיא לא היתה גרה בדירה שלה.
ש. מצד שני היא גם לא גרה אצלכם לפני שהיא עברה לגור איתכם?
ת. לא.
ש. אני מבין מן הסתם שאביך והתובעת הכירו מזה שהיתה מגיעה אליכם לנקות את הבית?
ת. כן.
ש. מתי שמת לב שהקשר ביניהם הפך להיות לקשר זוגי אם אתה זוכר?
ת. אני זוכר. בערך חודש אולי קצת פחות או קצת יותר אחרי שנפרד מבתיה. הוא התלבט ודיבר איתי על זה פעם אחת לגבי זה שהוא רוצה להיות בן זוג של התובעת. הוא התלבט, אני זוכר שדיברנו על זה כמה ימים טובים, בסוף הוא החליט שכן.
ש. אביך הניח צוואה, העם התובעת מוזכרת בצוואתו של אביך?
ת. לא.
ש. האם התובעת היתה אחד מהיורשים?
ת. לא.
ש. האם שילמתם לתובעת מזונות כלשהם מהעיזבון?
ת. לא.
ש. במודעת האבל האם התובעת הוזכרה כבת זוג?
ת. לא.
ש. על המצבה של אביך היא מוזכרת?
ת. לא.
ש. בן כמה אתה היום?
ת. עוד מעט אני בן 19."
(פרוטוקול מיום 8/10/15, עמ' 15 ש' 18 – עמ' 16 ש' 32; הדגשה הוספה, י.כ.)
23. נציין כי אבירם ואורית הינם בגירים ולכן אינם מקבלים קצבת שאירים מקרן מקפת.
במובן זה אין לילדיו אינטרס כלכלי בהליך המשפטי ותוצאתו. עוד נציין כי עדותם של ילדי המנוח לא נסתרה בעת חקירתם הנגדית, גרסתם הייתה עקבית ומהימנה, תוך שימת דגש לעובדה שאבירם התגורר עם המנוח בתקופה הרלוונטית ויכול היה להעיד על הדברים ממקור ראשון. בשים לב לעובדה זו מצאנו לתת לעדותו של אבירם משקל מכריע בסוגייה העומדת במרכז תיק זה, קרי – תקופת המגורים המשותפים של התובעת והמנוח ומעמדה של התובעת כ"ידועה בציבור".
24. לסיכום נקודה זו נציין כי ילדיו של המנוח העידו כי התובעת עברה להתגורר בבית המנוח מספר חודשים לפני פטירתו (מחודש דצמבר 2012 עד אפריל 2013). עוד העידו ילדי המנוח, כי לא היו רכישות משותפות לבני הזוג; המנוח הוא זה ששילם את חשבונות הבית; למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף; לא היה שיתוף כלכלי בין התובעת למנוח והם הסדירו יחסיהם בהסכם תוך הפרדת הרכוש ביניהם; התובעת לא מוזכרת בצוואת המנוח, לא שולמו מזונות מן העזבון לתובעת והתובעת לא אוזכרה במודעת האבל של המנוח.
25. שלישית, במסגרת סיכומיה טוענת התובעת כי יש לפרש את אי הזמנתה של גב' בתיה גומבו לעדות, לרעת הנתבעת. אליבא דתובעת, הבאתה של בתיה לעדות בבית הדין ואיתה הסכם הממון שנטען כי נחתם בינה לבין המנוח, יכלו באחת "למוטט" את תביעת התובעת, ועל כן יש לפרש מחדל זה לרעת הנתבעת (סעיפים 35-43 לסיכומי התובעת).
26. לעניין טענה זו של התובעת נאמר "הפוסל במומו פוסל", ונבאר.
גירסאות ילדי המנוח בנוגע ליחסי המנוח עם הגב' בתיה בכלל ובנוגע למועד פרידתם בפרט, נפרסו בפני הצדדים ובפני בית הדין רק במהלך עדותם מיום 8/10/2015.
27. מאחר ועדי הנתבעת – ילדי המנוח, העידו ראשונים והתובעת הייתה מודעת לתוכן עדותם ולמרות זאת בחרה התובעת שלא להזמין את הגב' בתיה על מנת להזים את עדותם, הרי שיש לפרש התנהלות זו כנגד התובעת, עליה מוטל נטל ההוכחה בתביעה שהגישה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח.
28. נציין כי בהתאם לתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, רשאי בית הדין להתיר רק לתובעת, להביא עדויות סותרות (עדויות הזמה). במקרה דנן, מה שמבקשת התובעת הוא שהנתבעת תביא עדות הזמה מטעמה, דבר שאינו עומד בקנה אחד עם הוראות תקנה 51 הנ"ל ואף לא עם ההיגיון והשכל הישר.
29. רביעית, נציין כי התובעת מנסה להיבנות על הכרתה כידועה בציבור של המנוח מכוח הסכם חיים משותפים שנחתם ואושר בבית המשפט לענייני משפחה ביום 21/1/2013. לעניין זה נציין הדברים הבאים:
א. ילדי המנוח העידו כי המנוח נהג לערוך הסכמים עם בנות זוגו כדבר שבשגרה וזאת על מנת להבטיח הפרדה רכושית. עיון בהסכם שצירפה התובעת לראשונה בתצהירה מחזק את עדותם של ילדי המנוח (נספח ד' לתצהיר התובעת, סעיף 2 להסכם הממון).
ב. גם אם נקבל את טענות התובעת כי הסכם החיים המשותפים מעיד על היות המנוח והתובעת ידועים בציבור (ולא כך הדבר), הרי שההסכם נחתם ואושר ביום 21/1/13 כשלושה חודשים לפני שהמנוח הלך לעולמו ואין בהסכם זה על מנת להוכיח כי התובעת התגוררה עם המנוח וניהלה עימו משק בית משותף במשך שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר.
ג. העובדה כי התובעת חתמה על הסכם חיים משותפים עם המנוח והוגדרה בהסכם כ"בת זוג", אין בה כדי ללמד על מהות היחסים בין התובעת למנוח, ואין במסמך זה כדי להכריע בזכויות התובעת כלפי הנתבעת במסגרת התביעה שבפנינו (עב"ל (ארצי) 92-10 חוה ביטון – המוסד לביטוח לאומי (7/4/11)).
30. חמישית, על יסוד מרשם האוכלוסין למנוח ולתובעת היו כתובות נפרדות. המנוח התגורר ברח' יוהאנה ז'בוטינסקי 14 באר-שבע ואילו התובעת התגוררה ברח' שפרינצק 10 באר שבע.
התובעת צירפה לתצהירה דו"ח ריכוז חיובים/זיכויים של חברת החשמל לתקופה שמיום 16/11/11 ועד ליום 8/2/2013 (נספח ב' לתצהיר התובעת) וכן מצב חשבון מים מטעם תאגיד המים – "מי שבע" (נספח ג' לתצהיר התובעת), הנוגעים לדירתה ברח' שפרינצק 10 באר שבע.
במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת כי בחודשים בהם לא מצויינת צריכת חשמל בריכוז החיובים, היא התגוררה עם המנוח ואילו בחודשים בהם מצויינת צריכת חשמל היא התגוררה בביתה, ובלשונה:
"ש. אני מבקש להפנות אותך לנספח ב' לתצהירך, זה חשבון חברת חשמל ברח' שפרינצק 10 באר שבע, יש פה חודשים שאין בהם צריכה בכלל?
ת. נכון. אני הייתי אצל המנוח בבית.
ש. ובחודשים שיש צריכה היית אצלך בבית?
ת. כן."
(פרוטוקול מיום 25/5/16, עמ' 25, ש' 25-30).
31. עיון בית הדין בריכוז החיובים של חברת החשמל מלמד כי רק החל מחודש נובמבר 2012 לא היתה צריכת חשמל בביתה של התובעת ("צריכת חשמל בקוט"ש – 0").
משמע, בהתאם לעדותה של התובעת ולאור הנתונים שבדו"ח חברת החשמל, רק החל מחודש נובמבר 2012 עברה להתגורר עם המנוח, ועל כן לא התגוררה עימו שנה רצופה לפני שהלך לעולמו.
32. שישית, בסעיף 6 לכתב התביעה נרשם כדלקמן:
"יצוין, כי התובעת והמנוח ניהלו חיים משותפים שנים טרם פטירתו והמשיכו בחייהם המשותפים עד ליום מותו של המנוח".
התובעת אינה מפרטת בכתב התביעה ובתצהירה את המועד בו השתכלל הקשר בינה לבין המנוח לקשר של ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף. ילדי המנוח העידו כי התובעת עבדה לאורך השנים במשק בית אצל המנוח והתובעת העידה כי החלה לעבוד במשק בית אצל המנוח בשנת 1996 ועבדה במשק בית גם אצל אימו של המנוח ובמקומות אחרים (פרוטוקול מיום 25/5/16, עמ' 24, ש' 13-23). התובעת לא פירטה בתצהירה ובתביעתה ממתי הכירה את המנוח, באילו שנים עבדה אצלו במשק בית, באיזה שלב הפכו לבני זוג ובאיזה מועד עברה להתגורר עם המנוח. ילדי המנוח חזרו והבהירו בעדותם כי בתקופה שבה עבדה התובעת במשק בית אצל המנוח, לא התקיימה ביניהם מערכת יחסים זוגית. עניין זה מקבל תימוכין מהסכם החיים המשותפים שם נרשם בסעיף 2(ג5): "יחסי עובד מעביד שהיו בין הצדדים מתבטלים ולצדדים אין כל זכות מכך. האישה מאשרת כי קיבלה את כל זכויותיה על פי דיני העבודה בישראל".
33. שביעית, בעדותה לפנינו אישרה התובעת כי חתמה על הסכם חיים משותפים מיד אחרי שעברה לגור עם המנוח, וכך העידה:
"ש. מי רצה לחתום על הסכם חיים משותפים, של מי הייתה היוזמה?
ת. של המנוח.
ש. זה היה מיד אחרי שעברת לגור איתו?
ת. כן. הוא אמר "בואי עושים הסכם".
(פרוטוקול מיום 25/5/16, עמ' 24, ש' 29-32).
משמע, התובעת עברה להתגורר בדירת המנוח בסמוך ליום 21/1/13 – מועד חתימת ההסכם לחיים משותפים.
34. עינינו הרואות, עדותה של התובעת ואף המסמכים שצירפה לתצהירה מצביעים על כך שלא מתקיימים בעניינה תנאי התקנון בדבר מגורים משותפים במשך שנה אחת רצופה עד לפטירת המנוח.
35. שמינית, התובעת צירפה לכתב התביעה תצהיר אימו של המנוח – הגב' אולגה רוזן. בסעיף 4 לתצהיר הגב' רוזן נרשם: "אני מעידה כי הגב' שימשילשוילי ובני המנוח חיו כזוג במשך שנים גם בדירתה וגם בדירתו של בני המנוח".
ראש לכל נציין כי משמיעת הראיות עלה כי התובעת והמנוח לא התגוררו מעולם בדירת התובעת ובוודאי שלא "במשך שנים".
36. ביום 2/10/15 הגיש ב"כ התובעת בקשה על פי סעיף 36(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו – 1986, להמשיך ולייצג את התובעת בתיק דנן וכן להעיד בפני בית הדין מטעם התובעת.
בבקשה נטען כי מדובר בעדות טכנית ביחס לנסיבות כפי שהוצגו בפניו, אשר הובילו לחזרת הגב' רוזן מתצהירה.
בהחלטה מיום 7/10/15 דחינו את הבקשה מהנימוקים הבאים:
"...
6. בענייננו, כפי שעולה מתוכן הבקשה, לתובעת ולבא כוחה היה ידוע לפחות מחודש מאי 2015 כי אמו של המנוח חוזרת בה מן התצהיר שנחתם על ידה, אולם מטעמים לא ברורים, בחרה התובעת לפנות בבקשה זו בחלוף למעלה מ-4 חודשים ממועד הידיעה. משכך, לא ניתן לראות בנסיבות המתוארות בבקשה, כ"עובדות חדשות ומפתיעות" שבגינם יש להתיר לבא כוחה של התובעת להעיד עבורה ולהמשיך בייצוג.
במשך התקופה המתוארת לעיל, יכולה הייתה התובעת להגיש בקשה מתאימה לצורך זימונה של אמו של המנוח לעדות באמצעות החלטה שיפוטית, כמקובל, ולא קיבלנו כל טעם המניח את הדעת מדוע לא פעלה כך התובעת. בנסיבות אלה, ומחדלה של התובעת כאמור, ענייננו אינו מהווה נסיבות חריגות שבגינן יש להיעתר לבקשה.
7. מתוך עיון בתצהירו של ב"כ התובעת עולה כי הנ"ל קיים עם אמו של המנוח שיחה טלפונית מוקלטת ויזומה, במטרה לקבל את גירסתה, וזאת במקום להביאה לעדות כמקובל בפני בית הדין, וזאת על מנת לבצע את חקר האמת ולאפשר חקירתה כפי שנהוג ומקובל לעשות בכל תיק. במצב דברים זה, לא מצאנו טעם מוצדק לבקשה, ועל כן דינה להידחות.
אשר על כן, איני מתיר את הגשת התצהיר מטעם ב"כ התובעת."
37. ביום 4/4/16 הוגשה בקשת התובעת לזימון הגב' רוזן לעדות לישיבה שנקבעה ליום 25/5/16. בהחלטה מיום 13/14/16 נעתר בית הדין לבקשה.
גב' רוזן לא התייצבה לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25/5/16 ועל כן בתום הדיון ביקש ב"כ התובע הוצאת צו הבאה לעדה.
בהחלטה מיום 25/5/16 נעתרנו לבקשה.
38. בישיבה שהתקיימה ביום 1/1/17 נטען על ידי בנה של הגב' רוזן כי החל מחודש מרץ 2016 חלה התדרדרות משמעותית במצבה כאשר בחודש אפריל 2016 אובחנה כסובלת מדמנציה והיא אף אושפזה ולכן לא התייצבה לדיון בחודש מאי 2016 (פרוטוקול מיום 1/1/17, עמ' 31-32).
39. ב"כ הקרן טען כי על בית הדין לקחת בחשבון בעת שקילת עדותה של הגב' רוזן, כי בעת שנחקרה בפני בית הדין סבלה מדמנציה ועל כן נפגעה זכותה של הקרן לחקור את העדה בחקירה נגדית (סעיף 41 לסיכומי הקרן).
40. במהלך חקירתה הנגדית העידה הגב' רוזן כי ביקרה בביתו של המנוח פעם בשבוע ואין היא זוכרת איך קראו לחברה של בנה לפני התובעת ואין היא זוכרת מתי המנוח נפרד מהחברה בתיה (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 21-25).
כאשר נשאלה האם היא זוכרת מתי המנוח והתובעת הפכו לזוג, השיבה:
"אני זוכרת 4 חודשים, כי אני לא הייתי שם יותר מפעם בשבוע, אני לא יודעת יכול להיות שהם היו בקשר, אבל אני הייתי שם רק פעם בשבוע ואני לא זוכרת."
(עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 31-32).
41. עדותה של הגב' רוזן השתלבה עם עדות ילדי המנוח ואף עם עדותה של התובעת עצמה, כי התובעת והמנוח החלו להתגורר בדירתו מסוף שנת 2012 ועד למועד פטירתו.
42. בתום הישיבה מיום 1/1/17 עתר ב"כ התובעת להתפטר מייצוג התובעת על מנת להעיד על הנסיבות שגרמו לגב' רוזן לשנות מתצהירה (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 5-9).
דחינו בקשת ב"כ התובעת בהחלטה מאותו היום, תוך שציינו כי בהחלטה מיום 7/10/15 נקבע כי לתובעת ולבא כוחה היה ידוע לפחות מחודש 5/2015 כי אימו של המנוח חוזרת בה מן התצהיר שנחתם על ידה.
ב"כ התובעת לא פנה בבקשה להתפטר מייצוג אלא בחלוף זמן רב, יותר משנה לאחר החלטת בית הדין מיום 7/10/15.
עוד הדגשנו כי למרות החלטתנו מיום 7/10/15, ועל אף מצבה של הגב' רוזן, על מנת לבצע את חקר האמת, הוציא בית הדין צו הבאה על מנת להזמין את הגב' רוזן לעדות.
גב' רוזן התייצבה לדיון, נשאלה שאלות על ידי ב"כ הנתבעת ובית הדין אף איפשר לב"כ התובעת לשאול שאלות, אך זה בחר שלא לשאול אותה שאלות (עמ' 34-35 לפרוטוקול מיום 1/1/17).
43. תשיעית, התגלו סתירות בגרסאות עדי התובעת ומצאנו אותן כבלתי מהימנות, להלן נעמוד על הקשיים בעדותם.
הגב' פאולינה פרץ העידה כי הדירה של התובעת הייתה סגורה משנת 2012 (פרוטוקול מיום 25/5/16, עמ' 27, ש' 2-9), עדות זו אינה עומדת בקנה אחד עם נספח ב' לתצהיר התובעת (ריכוז חיובים חברת החשמל) וכן עם עדות התובעת עצמה (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 25-30).
עדות זו אף סותרת את עדותה של הגב' פייסחוב ורה אשר העידה כי התובעת השכירה את דירתה עת התגוררה עם המנוח (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 23-26).
44. מר פרץ מאיר – בן זוגה של הגב' פרץ פאולינה, העיד בפנינו גם הוא כי החל משנת 2012 דירתה של התובעת הייתה סגורה והתובעת לא עשתה בה שימוש (בדומה לעדות בת זוגו). עמדנו על הקשיים והסתירות בין גירסה זו לבין הראיות שהציגה התובעת והעדויות של התובעת והגב' פייסחוב.
בהמשך עדותו נשאל מר פרץ כיצד ידע שדירתה של התובעת הייתה סגורה, ולכך השיב כי לא היה מסיע את התובעת לדירתה אלא היה מסיע אותה לדירת המנוח ממקום אחר (עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 21-25).
45. התרשמנו כי עדי התובעת העידו בצורה מגמתית, בשל היותם קרובים לתובעת, ולא מצאנו ליתן אמון בעדותם.
אחרית דבר
46. נוכח כל המקובץ, מצאנו כי התובעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל על כתפיה להוכיח כי מתקיימים בה המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הגדרתה כ"ידועה בציבור" של המנוח.
47. יודגש כי אף אם היינו מוצאים כי התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח בתקופה הרלוונטית לתביעה (מה שלא כך בענייננו), הרי שבהתאם לתקנון היה עליה גם להוכיח, בין היתר, כי היא גרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום שבו נפטר.
48. כמפורט לעיל, נוכח עדותם של ילדי המנוח, נוכח הודאת בעל דין העולה מעדותה של התובעת, ונוכח הראיות שצירפה התובעת לתצהירה ולאור הפסיקה והעדויות כפי שפורטו לעיל, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את היותה ידועה בציבור של המנוח.
יובהר כי התובעת אף לא חוסה בתנאי הנוסף של תקנון הקרן בדבר מגורים משותפים במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום פטירת המנוח.
49. כפועל יוצא מכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים מהקרן.
50. כללו של דבר - התביעה נדחית.
51. משנדחתה התביעה, ובשים לב להחלטותינו לאורך כל ההליך בדבר אופן ניהול התביעה, מצאנו לחייב התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
|
|
||||
נציג ציבור עובדים מר משה זיכרמן |
|
יוחנן כהן, שופט |
|
נציגת ציבור מעסיקים גב' עדי עסיס בובליל |
|
קלדנית: רות רחמים.