בית דין אזורי לעבודה בחיפה |
|
|
ק"ג 2133-10-16 |
21 אוגוסט 2017
לפני: |
|
|
כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן גיגי נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אזלן |
||
התובעים |
1. פנחס דוידוב 2. ננסי נעמה דוידוב 3. אוראל דוידוב |
|
- |
||
הנתבעות |
1.
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) 2.
גלינה דובינסקיה |
|
פסק דין |
1. האם התובעים, שהינם יורשיו של מר אלישע דוידוב ז"ל (להלן –המנוח), זכאים לכספי הפיצויים הצבורים בקופת הפנסיה של הנתבעת 1, או שמא, הנתבעת 2, אלמנת המנוח היא זו שזכאית לכספים אלו – זו השאלה העומדת להכרעתנו בהליך זה.
המחלוקת בדבר זכאות התובעים לכספי הפיצויים נובעת מהעובדה שבצוואתו ציווה המנוח את כל רכושו לתובעים ובכלל זה את כל הכספים המופקדים לזכותו אצל הנתבעת 1, בעוד שלפי תקנון הנתבעת 1, הנתבעת 2, אלמנתו של המנוח, היא הזכאית לכספים הצבורים בקרן בגינו של המנוח.
במסגרת הדיון המוקדם מיום 22.6.2017 התברר כי העובדות אינן שנויות במחלוקת והצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב, בנוגע לשאלת היחס שבין סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק הירושה) לבין הוראות התקנון של הנתבעת 1.
ואלו העובדות הרלוונטיות:
2. המנוח, מר אלישע דוידוב ז"ל, היה מבוטח בתכנית פנסיה מקיפה בקופת הפנסיה של הנתבעת 1.
3. הנתבעת 1 (להלן – מבטחים ו/או קרן הפנסיה) היא חברה בע"מ (בניהול מיוחד) המנהלת תכנית פנסיה מקיפה במסגרת קרן הפנסיה לעמיתים ותיקים מכח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 (להלן – תקנות מס הכנסה) וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005 (להלן – חוק קופות הגמל).
4. בשנת 2013, משך המנוח את חלק התגמולים מקרן הפנסיה, כאשר חלק הפיצויים נשאר בידי קרן הפנסיה, לאור מחלוקת בין המנוח לבין מס הכנסה לעניין גובה המס, שיש לשלם בגין מימוש חלק זה.
5. חלק הפיצויים שנותר בקרן הפנסיה עומד על סך של 159,951 ש"ח בהתאם לנוסחת ערכי הפדיון הקבועה בתקנון הקרן.
6. המנוח הלך לעולמו ביום 9.4.2014 .
7. מאחר והמנוח משך את חלק התגמולים בקרן הפנסיה, שאירי המנוח אינם זכאים לקצבת שאירים, אלא למשיכת הכספים מקרן הפנסיה בסכום חד פעמי. בהתאם לסעיף 49 לתקנון קרן הפנסיה העוסק בהחזרת כספים בהעדר זכאות לקצבה, במקרה שבו הלך המבוטח לעולמו ולא קמה לשאירים זכאות לקצבת שאירים, על הקרן להשיב את הכספים לשאירים ורק אם המנוח לא השאיר אחריו שאירים, זכאים היורשים להשבת הכספים.
8. הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת), התחתנה עם המנוח ביום 12.11.2012 בנישואים אזרחיים בקפריסין, כאשר בהתאם להסכם חיים משותפים מיום 4.11.2009 התגוררו המנוח והנתבעת יחדיו וניהלו משק בית משותף (נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעת 2). כך גם, במהלך הדיון המוקדם מיום 22.6.2017, הודתה התובעת 2, כי הנתבעת היתה אשתו של המנוח, כי הנתבעת התגוררה עם המנוח עד לפטירתו וכן כי הנתבעת היא אלמנת המבוטח בהתאם להגדרות תקנון קרן הפנסיה (עמ' 2 ש' 6-13 לפרוטוקול).
9. ביום 4.2.2014 חתם המנוח על צוואה ולפיה הוא הוריש את כל רכושו ובכלל זה את הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה לשלושת ילדיו שהינם התובעים בתביעה זו.
10. ביום 21.7.2014 הוציא הרשם לענייני ירושה בחיפה צו קיום צוואה (נספח א' לכתב התביעה).
11. לאחר קיום הצוואה, פנו התובעים לקרן הפנסיה וביום 19.2.2015 הגישו בקשה למשיכת כספי הפיצויים הרשומים לזכות המנוח (נספח ג' לכתב התביעה). בהעדר מענה, ביום 5.7.2016 פנה ב"כ התובעים לקרן וביקש לפעול בהתאם לבקשה למשיכת הכספים ולדחות את בקשת הנתבעת לשחרור הכספים לטובתה (נספח ד' לכתב התביעה).
12. ביום 8.9.2016 השיבה הקרן לב"כ התובעים כי זכויות בקרן הפנסיה אינן בגדר העיזבון על פי סעיף 147 לחוק הירושה ולכן אין האמור בצוואה חל, ככל שיש למנוח שאירים זכאים. על פי התקנון, הכספים הצבורים בקרן על שמו של המנוח מגיעים לאלמנה ואולם לנוכח העובדה שהתובעים מערערים על מעמדה של האלמנה, הקרן מעכבת את תשלום הכספים עד לקבלת פסק דין או הסכמה משותפת בין האלמנה לבין היורשים.
13. מכאן התביעה שמונחת בפנינו.
תמצית טענות הצדדים
14. תמצית טענות התובעים –
14.1 יש לכבד את רצונו של המנוח להוריש את הכספים הצבורים לזכותו בקרן הפנסיה לילדיו וזאת כפי שבא לידי ביטוי מפורש בצוואה ובהסכם לחיים משותפים עם הנתבעת.
הוראות הצוואה גוברות על הוראות תקנון קרן הפנסיה.
14.2 הצוואה קבעה במפורש שהכספים המופקדים בקרן הפנסיה הם חלק מהעיזבון ועל כן גם לפי סעיף 147 לחוק הירושה הכספים שייכים לעיזבון.
14.3 לנוכח העובדה שהכספים שצבורים בקרן הפנסיה אינם מיועדים לקצבה, יש להתייחס אליהם ככספים רגילים המופקדים בבנק והנכללים במסגרת העיזבון.
14.4 עם הפסקת זכאות התובע לקצבה, פסקה חברותו בקרן ולפיכך, תקנון הקרן אינו חל על הכספים הצבורים לזכותו בקרן. עוד נטען כי לנוכח הפסקת זכאות התובע לקצבה, סעיף 147 לחוק הירושה לא חל על הכספים הצבורים בקרן.
14.5 המנוח לא ציין את הנתבעת כמוטבת שלו לצורך קבלת כספים מהקרן.
14.6 לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן –חוק החוזים) ניתן באמצעות הצוואה לשנות את זהות המוטב בקופת תגמולים ולהעמיד במקומו מוטב אחר. המנוח באמצעות הצוואה שינה את זהות המוטב לכספים המופקדים בקרן על שמו, כך שהתובעים הם המוטבים הזכאים לכספים במקום האלמנה.
14.7 הכספים שנצברו לזכות המנוח בקרן הפנסיה לא נצברו במהלך החיים המשותפים של המנוח עם הנתבעת ולכן לנתבעת אין זכות לכספים אלו.
15. תמצית טענות קרן הפנסיה –
15.1 סעיף 49 לתקנון קרן הפנסיה קובע כי הזכויות בכספי הפיצויים שנצברו לזכות המנוח הן של השאירה ולא של היורשים וקרן הפנסיה מחויבת לפעול בהתאם לתקנונה. תכלית ההוראה לדאוג לרווחת שאירי המנוח (האלמנה או היתומים) אשר היו סמוכים על שולחנו של המנוח ואשר מותו גורם להם לחיסרון כיס ומשום כך יש ליתן להם עדיפות על פני יורשי המנוח אשר לא היו סמוכים על שולחנו של המנוח.
15.2 הוראות התקנון האחיד גוברות על האמור בכל הסכם או הסדר אחר.
15.3 ככל שהתובעים מבקשים לתקוף את הוראות התקנון האחיד, הפורום המתאים לתקיפת התקנון הוא בית המשפט העליון, מאחר שהתקנון הותקן על ידי הממונה על שוק ההון מכח הוראות פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), התשמ"א -1981 (להלן –חוק הפיקוח).
15.4 כספים המופקדים בקרן הפנסיה אינם חלק מעיזבונו של המנוח כאמור בסעיף 147 לחוק הירושה. עמית בקרן הפנסיה אינו יכול לצוות בצוואה על זכויות בניגוד להוראות תקנון הקרן.
הסיפא של סעיף 147 לחוק הירושה המאפשר התניה ולפיה הכספים הצבורים בקרן שייכים לעיזבון אינו מתייחס להתניה באמצעות הצוואה, אלא להוראה בתקנון הקרן. קבלת פרשנות התובעים ולפיה במסגרת הצוואה ניתן לקבוע כי כספי התגמולים מהווים חלק מהעיזבון תהפוך הלכה למעשה את סעיף 147 לחוק הירושה לאות מתה.
15.5 טענת התובעים כי יש להבדיל בין מקרה בו הקרן משלמת לשאירים קצבת שאירים, שאז חל סעיף 147 לחוק הירושה, לבין מצב בו הקרן משלמת סכום חד פעמי, שאז יש לתת עדיפות ליורשים, אין לה על מה לסמוך.
15.6 סעיף 36 לחוק החוזים לא חל במקרה דנן. ניתן לעשות שימוש בסעיף 36 לחוק החוזים ולהודיע לקרן על החלפת מוטבים, רק כאשר המוטב החדש זכאי לקבלת הכספים בהתאם להוראות התקנון. בענייננו, לתובעים לא קמה זכאות לקבלת כספים מהקרן מאחר ולפי התקנון, זכאות הנתבעת גוברת על זכאות התובעים.
16. תמצית טענות הנתבעת 2 –
16.1 לפי סעיף 147 לחוק הירושה הכספים הצבורים בקרן הפנסיה אינם חלק מנכסי העיזבון.
16.2 הנתבעת היא שאיר של המנוח לפי הגדרת התקנון ובהתאם לתקנון קרן הפנסיה, שאירי המנוח הם הזכאים לקבל את הכספים הצבורים בקופה על שם המנוח ורק מקום בו אין למבוטח שאיר, זכאים יורשי המבוטח למשוך את הכספים הצבורים.
16.3 אין אבחנה בין כספים שצבורים בקרן הפנסיה המיועדים לקצבה לבין כספים אחרים המופקדים בקרן המכונים על ידי התובעים "כספים רגילים". הכספים המופקדים בקרן לרבות במסלול פיצויים אינם דומים לכספים המופקדים בבנק ומכל מקום חלים עליהם הוראות תקנון הקרן וסעיף 147 לחוק הירושה. כל הכספים המופקדים בקופת תגמולים הינם כספים שאינם נכללים בעיזבון וקיימת עדיפות למוטב בקרן על פני כל הוראה בצוואה.
16.4 לא ניתן להתגבר על הוראות תקנון קרן הפנסיה באמצעות צוואה.
16.4 טענות התובעים סותרות את הוראת סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים הקובעת כי במות העובד ישולמו כספי הפיצויים לשאירי המנוח.
16.5 הנתבעת תומכת בטענות הקרן וחוזרת עליהן.
דיון והכרעה
17. אין מחלוקת כי הנתבעת היא אלמנתו של המנוח וככזו היא בגדר שאיר של המנוח בהתאם להגדרת תקנון קרן הפנסיה.
כך גם, אין מחלוקת כי הנתבעת אינה זכאית לקצבת שאירים וזאת לנוכח העובדה שהמנוח משך את חלק התגמולים מקרן הפנסיה.
18. סעיף 49 לתקנון הקרן העוסק בהחזרת כספים במקרה שהמבוטח הגיע לגיל קצבת זקנה ואינו זכאי לקבל מהקרן קצבת זקנה קובע כי, במקרה של פטירת המבוטח, קיימת עדיפות לשאירים על פני היורשים, כך שהשאירים יהיו זכאים להחזר הכספים שנצברו לזכות המבוטח בקרן ורק בהעדרם של שאירים תקום זכאותם של היורשים לכספים וכדלקמן:
"49. החזרת כספים במקרה בו אין זכאות לקצבה:
(א). הגיע מבוטח לגיל קצבת זקנה ואינו זכאי לקבל מהקרן קצבת זקנה – תשלם לו הקרן סכום חד פעמי שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כמפורט בנספח ה'. במועד התשלום כאמור יפוגו כל חיוביה של הקרן בגינו של המבוטח.
(ב). מי שהיה מבוטח לשעבר במועד הקובע- זכאי לקבלת סכום חד פעמי מהקרן השווה לגבוה מבין שני אלה:
(1)....
(2)....
.......
(ד). האמור בסעיף קטן (ב) יחול גם לגבי יורשיו של מבוטח על פי כל דין, שבמועד בו נפטר היה מבוטח בקרן בתכנית יסוד וכן גם לגבי שאירי מבוטח שנפטר כשהתקיים אחד מכל אלה:
(1) כל שאיריו של המבוטח אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובלבד שהמבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר.
(2) המבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ולגבי כל שאיריו חל האמור בסעיף 26(ד1), או שלגבי חלקם חל האמור בסעיף 26(ד1) וחלקם אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובלבד שכל השאירים שחל לגביהם האמור בסעיף 26(ד1) הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו של המבוטח בטרם החלו לקבל קצבה מהקרן וצרפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהי מהקרן.
.......
.......
(ה). נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים – יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין – זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ה' לתקנון."
19. כאמור, הטענה המרכזית של התובעים היא כי הוראות הצוואה גוברות על הוראות התקנון וזאת לנוכח הסיפא של סעיף 147 לחוק הירושה המאפשר לכלול את הכספים האמורים במסגרת העיזבון.
20. סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי:
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון.
סעיף זה מסדיר את המשאבים שהינם נכסים מלבר עיזבון, אשר לא חלים עליהם דיני הירושה החלים על נכסי העיזבון. מכאן, שהשאלה הראשונה שבפנינו היא האם כספי הפיצויים שנצברו לזכות המנוח בקרן הינם כספים שאינם נכללים במסגרת העיזבון כמצוות סעיף 147 רישא.
21. בפרשת שחר קבע בית המשפט העליון כי לאור התכלית הסוציאלית של סעיף 147 לחוק הירושה, יש לפרש את נוסחו של הסעיף ככזה שאינו מבחין בין הסוגים השונים של קופות הגמל, כך שכל הכספים המופקדים בקופות גמל אינם מהווים חלק מהעיזבון. זאת, בין אם המדובר בכספים, אשר העילה לתשלומם נולדה עקב פטירתו של המיטיב כגון כספי "ריסק" ובין אם המדובר בכספי חיסכון המשולמים למוטב בעת פטירת העמית, מאחר והעמית לא משך בעצמו את הכספים להם היה זכאי בעודו בחיים [רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' רחלה שחר (ניתן ביום 7.9.2016) (להלן – פרשת שחר); וראו גם: ע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בהירה בכר (ניתן ביום 27.7.1981 (להלן – פרשת בכר)].
22. באותה פרשה עמד בית המשפט העליון על השוני בין הכספים המופקדים בקופת גמל לבין כספים אחרים המופקדים כחיסכון בבנק והנימוקים להוצאת הכספים המופקדים בקופת גמל מנכסי העיזבון וכדלקמן:
"מתעוררת השאלה – במה שונה חיסכון של הפרט במסגרת קופת גמל מחיסכון פרטי שלו בכל מסגרת אחרת, כגון חשבון בנק? מדוע יש להוציא נכסים הוניים של הפרט מגדר עיזבונו, רק משום שהם מצויים במסגרת של קופת גמל? ובכן, נראה כי התשובה לכך טמונה בתכליתה של קופת הגמל, המקבלת משמעות, בין היתר, משתיים אלו: צורתה של קופת הגמל בדמות התקיימותה תחת המעטפת של גוף פיננסי מוסדי; וההגבלות שהטיל המחוקק על החסכונות בה. הכסף בקופת גמל אמנם שייך ליחיד, אך אין לו גישה ישירה וחופשית אליו, כפי שיש לו בחשבון בנק רגיל. תכונות אלו מובילות להגשמת התכלית הסוציאלית. כך בנבדל מחסכונות אחרים אשר יכולים ויצטברו לטובת אדם, בהתאם לרצונו ויכולתו.
בחיסכון מהסוג של קופת גמל, ישנן הגבלות שמטיל המחוקק על אופי ותצורת החיסכון. בכך הוא שונה מאפיקי חיסכון אחרים, שהגבלותיהם מבוססות בעיקרן על יחסים חוזיים. למשל, המחוקק מגביל, בדרך כלל, את גובה הסכומים שניתן להפקיד בקופת גמל. סעיף 22 לחוק הפיקוח על קופות גמל מורה כי "השר [שר האוצר], באישור ועדת הכספים, יקבע שיעורים או סכומים, מרביים, לתשלומים של עמית, ואם הוא עמית-שכיר – גם של מעבידו, לקופת גמל". הגבלות כאמור קבועות כיום בתקנות מס הכנסה – ניהול קופות גמל, ובהעדר תקנות חדשות מכוח סעיף 22(א) לחוק הפיקוח על קופות גמל, הן עומדות בעינן. כך למשל שיעורי התשלום של מעביד לטובת עובדו מוגבלים בסעיף 19 לתקנות אלו להפרשה של עד 15.83% ממשכורת העובד (לתגמולים או קצבה ולפיצויים); ושיעורי התשלום של העמית-שכיר מוגבלים להפרשה של עד 7% ממשכורתו. כמו כן רשאי שר האוצר לקבוע הוראות נוספות בעניין התשלומים לקופת גמל כגון: תנאים שיחולו על תשלומים עודפים, דהיינו תשלומים שמעבר לשיעורים שייקבעו; אופן הפקדת התשלומים; הריבית שתיגבה בגין איחור בהפקדה; ועוד (סעיף 22(ב) לחוק הפיקוח על קופות גמל). הוראות נוספות כאלו אכן הותקנו בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל), תשע"ד-2014.
הגבלה משמעותית נוספת על חיסכון במסגרת של קופת גמל נוגעת למשיכת הכספים על ידי העמית. הגבלות על משיכת כספים מקופות הגמל קבועות בתקנות מס הכנסה – ניהול קופות גמל (ראו סעיף 34 בנוגע לעמית-שכיר וסעיף 38 באשר לעמית-עצמאי). עם חקיקת החוק, ההגבלות נקבעו בחקיקה ראשית, בסעיף 23 אשר קובע כי "משיכת כספים מקופת גמל, לרבות קבלת קצבה מקופת גמל לקצבה, והעברת כספים מקופת גמל אחת לקופת גמל אחרת, מחשבון אחד בקופת גמל לחשבון אחר וממסלול השקעה אחד בקופת גמל מסלולית למסלול השקעה אחר באותה קופה" תהיה כמפורט בסעיף, וכך בלבד. הסעיף מונה מספר חלופות למשיכת כספים מקופת גמל, המשתנות גם כן כתלות בסוגה של קופת הגמל ובסוג העמית – שכיר או עצמאי.
תכלית סעיף 147 לחוק הירושה -נראה שהתכלית הסוציאלית אכן עומדת בבסיס ההסדר המוציא את קופות גמל מגדר העיזבון עולה בבירור כי מרכיב דומיננטי בתכלית סעיף 147 הוא סוציאלי. עולה כי לא רק לשון החוק אלא גם תכליתו תומכות במסקנה כי יש לפרש את נוסחו של סעיף 147 ככזה שאינו מבחין בין סוגי קופות הגמל השונים, ולכל הפחות הסוגים המנויים במפורש בסעיף, ביניהם – קופת הגמל לתגמולים.
אם כן, במכלול הדברים, מסקנתנו עומדת ואף מתחזקת, והיא כאמור – הוצאה גורפת של כספים המשתלמים מקופת גמל לתגמולים מגדר העיזבון."
23. הנה כי כן, לאור ההלכה הפסוקה בדבר התכלית הסוציאלית של קופות הגמל, כספי הפיצויים הצבורים על שמו של המנוח בקרן אינם חלק מעיזבון וזאת גם אם המנוח יכל למשוך את הכספים בחייו והוא נמנע מלעשות כן מטעמים מיסויים. בהקשר זה ולנוכח טענת התובעים נבהיר כי אין בעובדה שהמנוח משך את כספי התגמולים ולפיכך לא היה זכאי לקצבה כדי להוציא את הכספים הצבורים על שמו ברכיב הפיצויים מתחולת התקנון של הקרן. כאמור לעיל, התקנון שהמנוח קיבל על עצמו במועד הצטרפותו לקרן מסדיר את היחסים בינו לבין הקרן גם במקרה שבו המבוטח מושך את כספי התגמולים. מכאן, שגם במקרה זה, הכספים הצבורים על שמו של המנוח אינם חלק מהעזבון לפי סעיף 147 רישא לחוק הירושה.
24. כעת, נעבור לבחינת השאלה השניה והיא האם המנוח יכל להתנות במסגרת הצוואה ולקבוע שכספי הפיצויים המופקדים בקרן יהיו לחלק מהעיזבון.
לכאורה, בהתאם לסיפא לסעיף 147 לחוק, אין מניעה לכך שבעל חשבון ובענייננו, המנוח, יקבע ויתנה במסגרת הצוואה שכספי התגמולים יהיו לחלק מהעיזבון.
עם זאת, כפי שנפסק, ההתניה אמורה להיות חלק אינטגרלי מן ההסדר החוזי היוצר את יחסי הביטוח או את הזכות לקיצבה, או לתגמולים, דהיינו הסדר שנערך בין הגורם המבטח לבין האדם שערך עימו את הסדר הביטוח, הקיצבה או התגמולים [ע"א 5027/90 ד"ר חיים מילשטיין נ' שמעון אנקוה, פ"ד מז (3) 560].
מכאן, שכספי המנוח שהצטברו בקרן הפנסיה, אינם בגדר נכסי העיזבון, כך שהתובעים אינם זכאים להם מכח היותם יורשי המנוח לפי הצוואה.
25. עוד טוענים התובעים כי לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים הם בגדר המוטבים לפי הוראות הצוואה ולפיכך הם הזכאים לכספים שבקרן.
סעיף 36 (ב) לחוק החוזים קובע כי נושה רשאי לבטל זכותו של מוטב ולהעמיד במקומו מוטב אחר וכדלקמן:
"(ב) בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו."
על פי סעיף זה, לנושה הרשות לקבוע מיהו המוטב שיזכה בזכות זו, לבטל את זכותו של המוטב המקורי ולהעמיד תחתיו מוטב אחר ואולם על מנת שהשינוי יחייב נדרשים להתקיים התנאים הבאים: הודעה במועד לקרן הפנסיה על הצוואה והיעדר קיומה של "התניה נוגדת" בתקנון קרן הפנסיה השוללת את תחולתו של סעיף 36 (ב) לחוק החוזים [בג"ץ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (ניתן ביום 21.4.2009) והאסמכתאות המאוזכרות שם (להלן – פרשת אביבה שאוה-שוע).
26. בענייננו, לא מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 36 (ב) לחוק החוזים. המנוח לא הודיע לקרן על שינוי המוטבים בחייו ו/או מסר לה העתק מהצוואה והחשוב הוא כי קיימת הוראה נוגדת בתקנון הקרן ולפיה הנתבעת שהינה שאירה של המנוח זכאית לכספים הצבורים על שמו בקרן וזכאותה עדיפה על פני זכאות התובעים שהינם יורשיו של המנוח. המנוח לא יכול לשנות את הוראות תקנון הקרן באמצעות צוואתו.
הטעמים לכך, כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון, הם שמירה על התכלית הסוציאלית של קופות הפנסיה ושיקולים אקטואריים לפיהם אין להרשות לחבר בקרן להגדיל באופן חד-צדדי את חבותה של הקרן תוך סטייה מקביעת הזכאים המצויים בתקנות. עוד כפי שהובהר בפרשת אביבה שאוה-שוע, יש להבחין בין שינוי מוטבים "פנימי", דהיינו שינוי בין זכאים על פי תקנון קרן הפנסיה המופיעים ברשימת המוטבים של קרן הפנסיה (אישה וידועה בציבור), שינוי זה אפשרי לפי הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים לבין שינוי מוטבים "חיצוני", דהיינו שינוי בדרך של הכנסת אדם שאינו מופיע ברשימת המוטבים של קרן הפנסיה, שינוי זה הנוגד את תקנון הקרן אינו שינוי אפשרי. בפרשת אריאל הובהר כי כיוון שמצויים אנו במישור הלבר-עיזבוני, המוסדר במישור החוזי, הרי שעקרון כיבוד רצון המת אינו חזות הכל אלא נמצא במתח אל מול מגבלות שונות, ובענייננו מגבלות התקנון [ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (ניתן ביום 9.8.2010) בפסקה 62 לפסק הדין].
כאמור בענייננו, מדובר בשינוי מוטבים "חיצוני" שאינו אפשרי בהתקיים התניה נוגדת בתקנון הקרן, כך, שצוואת המנוח אינה קובעת את הזכאות לכספים הצבורים בקרן על שמו של המנוח.
27. אשר על כן, התביעה נדחית.
הזכאות לכספים של המנוח הצבורים בקרן הינה של אלמנת המנוח, הנתבעת 2 והקרן רשאית לשלם לה את הכספים.
28. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
|
|
|||
מר חיים אזלן נציג מעסיקים |
|
איריס רש, שופטת |
|
מר אברהם בן גיגי נציג עובדים |
איריס רש