בית משפט השלום בחדרה |
|
|
|
תא"מ 18227-09-16 בע"מ נ' לוי ואח'
|
לפני כבוד השופטת הדסה אסיף |
|
|
התובעת |
א.ב.מ. טכנולוגיה בע"מ, ח.פ. 514564715
|
|
נגד
|
||
הנתבעים |
.1 רפאל לוי ת.ז. 27084607 .2 שלמה סיקסט
חברה לביטוח בע"מ
|
|
פסק דין |
1. התביעה היא בגין נזק שנגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים. התובעת טוענת כי רכבה נסע בנתיב הימני בכיכר שבה שני נתיבי נסיעה, והתכוון להמשיך בנסיעה בתוך הכיכר על מנת לצאת מהכיכר ביציאה שבה נכנס אליה (לעשות מעין פניית פרסה בכיכר). רכב הנתבע נסע מעט מאחוריו בכיכר, בנתיב השמאלי, ובשלב מסוים ביקש לצאת ימינה מהכיכר ותוך כדי כך פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי שמאלי.
לטענת התובעת, בנסיבות האלה, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.
2. התובעת טענה כי נגרמו לה נזקים שונים בגין איבוד הנחת העדר תביעות, כינון, עלות השתתפות עצמית וסכום נוסף של 3,000 ש"ח בגין "הוצאות, טרטור, הפסד ימי עבודה וכו'" (סעיף 6 ד' לתביעה).
3. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת. לטענתם, האחריות לתאונה היא על התובעת, מאחר שרכבה התפרץ לכיכר ללא מתן זכות קדימה תוך שהוא עוקף מימין את רכב הנתבעים.
הנתבעים טוענים גם כי הנזקים הנטענים לא הוכחו וביניהם הדרישה לאובדן הנחת העדר תביעות, הוצאות וימי עבודה.
4. בדיון היום שמעתי את שני הנהגים ולאחר ששמעתי אותם, הגעתי לכלל מסקנה שעלה בידי התובעת להוכיח כי האחריות לתאונה היא ברובה על הנתבעים.
5. עדות נהג התובעת אודות נסיבות התאונה הותירה רושם מהימן מאוד. עדותו הייתה ברורה וסדורה והרושם שהותיר העד היה אמין. עד התובעת העיד כי שני הרכבים היו בנסיעה בתוך הכיכר, כשהוא בנתיב הנסיעה הימני ואילו רכב הנתבעים בנתיב השמאלי. לטענתו, לפתע ביקש רכב הנתבעים לפנות ימינה על מנת לצאת מהכיכר, ובשל כך פגע ברכב התובעת שהיה בנתיב הימני.
6. לעומת זאת, עדות עד הנתבעות הייתה רצופה בלבולים וסתירות והותירה רושם בלתי מהימן. רושם זה מתחזק לנוכח העובדה שהגרסה, שתוארה על ידי עד הנתבעות בדיון, עומדת בסתירה לגרסה שפורטה בכתב ההגנה ובהודעת הנתבע על התאונה, כפי שצורפה לכתב ההגנה.
7. כך, בעוד שבכתב ההגנה ובהודעה, נטען כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת ניסה להיכנס לכיכר (סעיף 1.3 להודעה) ו"התפרץ לכיכר ללא מתן זכות קדימה" (סעיף 7.3 לכתב ההגנה), טען עד הנתבעות בדיון היום כי אינו יודע מאין הגיע רכב התובעת.
8. כאילו לא די בכך, עד הנתבעים אף ניסה להרחיק עצמו מהכיכר וטען שהתאונה כלל לא התרחשה בתוך הכיכר (ראו עדותו וגם השרטוט שערך (נ/1)).
יחד עם זאת, לאחר עדותו שוכנעתי כי התאונה ארעה לאחר ששני הרכבים היו כבר בכיכר, גרסה שהיא שונה לחלוטין מהגרסה שתוארה בכתב ההגנה ובהודעת הנתבע על התאונה, ומתיישבת דווקא עם עדות נהג התובעת.
9. הנתבעים טענו כי נהג התובעת הוא שנסע בניגוד לכללי התנועה בכיכר. לטענתם, לפני הכיכר מסומנים נתיבי הנסיעה על גבי הכביש, באופן שמנתיב הנסיעה הימני מותר לנסוע ישר או לפנות ימינה, ואילו מנתיב הנסיעה השמאלי מותר לנסוע ישר או לפנות שמאלה. לטענת הנתבעים, מאחר והמשך נסיעה בתוך הכיכר משמעו תמיד נסיעה שמאלה, ממילא רשאי היה נהג התובעת לעשות כך רק מתוך נתיב הנסיעה השמאלי. מאחר שהוא המשיך בנסיעה בכיכר בנתיב הנסיעה הימני, ממילא הוא שאחראי לתאונה.
10. טענה זו של הנתבעים הינה בבחינת חרב פיפיות, וזאת מכמה טעמים:
ראשית, משום שטענת עד הנתבעים אודות הסימונים שבכביש שממנו נכנס לכיכר, וטענתו לפיה היה על נהג התובעת לציית לאותם סימונים, רק מחזקת את עדות עד התובעת, לפיה שני הרכבים נכנסו לכיכר מאותו כביש, טענה שנהג הנתבעת ניסה בכל כוחו להכחיש בעדותו. לכן, טענה זו מחזקת את גירסת התובעת ולא את גירסת הנתבעים.
שנית, משום שלא הוכח שהסימונים שאליהם הפנו הנתבעים בסרטון שהוצג בבית המשפט, היו במקום גם בזמן התאונה. נהג התובעת טען שהכיכר שופצה לאחר התאונה,וטענתו לא נסתרה. בהעדר ראיה, שתוכיח שהסימונים היו במקום גם בזמן התאונה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים.
שלישית, משום שלא שוכנעתי שאותם סימונים מתיישבים עם טענות הנתבעים באשר לכיווני הנסיעה המותרים לנתבע בכיכר. למעשה, ההיפך הוא הנכון. מאותם סימונים עולה שמי שחפץ לצאת מן הכיכר, שזו משמעותה של פניה ימינה מהכיכר, צריך לנסוע בנתיב הנסיעה הימני. למרות זאת, הנתבע, שביקש לצאת מן הכיכר, נסע בנתיב הנסיעה השמאלי.
11. התוצאה מכל האמור היא שאני קובעת כי הנתבעים אחראים לתאונה.
12. יחד עם זאת, מאחר שמדובר על כיכר שבה שני נתיבים, אני סבורה כי לא ניתן לפטור כליל את נהג התובעת מאחריות לתאונה, שכן נסיעה בכיכר כזו מחייבת משנה זהירות לכל הנוהגים בה.
לכן, אני סבורה שיש להעמיד את אחריותן של הנתבעות לתאונה על 85%, בלבד בעוד שעל התובעת לשאת ב- 15%.
13. על רקע זה יש לבחון את הנזקים שנטענו על ידי התובעת:
א. התובעת טענה לאובדן הנחה בהעדר תביעות, טענה שאותה ביקשה להוכיח באמצעות מכתב חב' הביטוח שצורף לתביעה.
אני סבורה כי לאור העובדה שהתביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2016, שנה לאחר התאונה, יש ממש בטענת הנתבעים לפיה היה על התובעת להוכיח כי הנזק שעל פי אותו מכתב היה צפוי, אכן התממש בפועל. משלא הובאה ראיה כזו, לא ניתן לקבוע שאותו נזק הוכח כנדרש.
ב. הנזקים של כינון והשתתפות עצמית הוכחו כנדרש באמצעות אותו מכתב, והנתבעים אף לא טענו אחרת.
ג. אשר לנזק שאותו דרשה התובעת כמפורט בסעיף 6 ד' לתביעה –אני מקבלת את טענות הנתבעים וקובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענותיה בעניין הזה.
14. את הנזקים בעניין זה ביקשה התובעת להוכיח באמצעות מכתב מיום 26/11/15 שהוגש בדיון היום (ת/2). על פי אותו מכתב, שהה רכב התובעת במוסך מיום 7/10/15 ועד ליום 14/10/15.
לא רק שמסמך אינו יכול לשמש ראיה להוכחת תוכנו, משעורכו לא העיד בבית המשפט, האמור במכתב גם אינו מתיישב עם הנתונים שפורטו במסמכים שצורפו לתביעה. בעוד שעל פי המכתב ת/2 נכנס הרכב לתיקון במוסך ביום 7/10/15, על פי החשבונית שצורפה לחוות דעת השמאי, הוכנס הרכב לטיפול רק ביום 12/10/15.
15. סתירות אלה, יחד עם העובדה שנציג המוסך לא התייצב להעיד, עד התובעת כלל לא העיד בעניין הזה, העובדה שלא הוצגו ראיות להוכחת האופן שעל פיו חושב הסכום הנקוב בסעיף 6 ד' לתביעה, ולא הוצגו דוחות רווח והפסד או מסמכים אחרים לביסוס החישוב הנטען, מביאים אותי למסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את הנזק האמור.
16. יחד עם זאת, ברור שתאונה שדרשה תיקון של הרכב, גרמה לתובעת לטרחה ואני מעמידה את הפיצוי בעניין הזה על דרך של אומדן על סכום של סכום של 500 ש"ח.
17. התוצאה היא אפוא שהתובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 85% מהסכום של 1,939 ש"ח (114+1,325 + 500).
בנוסף, זכאית התובעת להוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה לשכ"ט עו"ד בסכום של 1,755 ש"ח.
הנתבעות יחד ולחוד ישלמו את הסכומים האלה לתובעת בתוך 30 יום.
18. התובעת לא תוכל להגיש את פסק הדין לביצוע, כל עוד לא תשלום המחצית השניה של האגרה, אם זו לא שולמה לפני הדיון היום.
המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
הדסה אסיף