בית משפט השלום בכפר סבא |
|
|
|
ת"א 43305-07-16
|
בפני |
כבוד
השופט אלדד נבו
|
|
תובע |
פלוני
|
|
נגד
|
||
נתבעת |
ישיר איי.די.איי חברה לביטוח
|
|
ב"כ התובע: עו"ד יריב וינצר
ב"כ הנתבעת: עו"ד טל שליט ועו"ד צפריר איש-טוב
פסק דין |
1. האם אופניים חשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק הפלת"ד"]?
זו השאלה במרכזו של פסק דין זה.
2. התובע נפגע ביום 14.7.2014 בתאונת דרכים שאירעה בכפר קאסם בה היה מעורב גם רכב נוסף המבוטח על ידי הנתבעת.
3. התובע טוען, כי בעת התאונה רכב על אופניים חשמליים וכתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת נפגע פגיעות גוף שונות. לכן, הגיש את תביעתו על פי חוק הפלת"ד כנגד מבטחת הרכב שפגע בו ולטענתו יש לראות בו כהולך רגל שנפגע על ידי רכב.
4. הנתבעת מכחישה כי התובע רכב על אופניים חשמליים וטוענת כי בזמן התאונה הוא רכב על אופנוע שהיה בבעלותו אותה עת – ללא ביטוח.
בכל מקרה, כך טוענת הנתבעת, גם אם רכב על אופניים חשמליים, הרי שיש לראות בו כמי שעשה שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח חובה ועל כן אינו זכאי לסעד לפי חוק הפלת"ד.
5. לנוכח המחלוקת בין הצדדים, הוחלט על פיצול הדיון כך שתידון תחילה שאלת החבות.
6. על מנת להכריע במחלוקת, אדון תחילת בשאלת סיווגם של האופניים החשמליים שכן אם אלה יסווגו כרכב מנועי, אין עוד חשיבות למחלוקת העובדתית ביחס לכלי הרכב בו נעשה שימוש על ידי התובע בזמן התאונה.
ההגדרה הבסיסית
7. בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מוגדר מהו "רכב מנועי":
""רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות; "
8. ההגדרה הבסיסית הקבועה בחוק הפלת"ד כוללת אם כן, מספר יסודות מצטברים:
א. רכב הנע בכח מכני.
ב. על פני הקרקע.
ג. ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית.
שימוש בכוח מכני על פני הקרקע
9. דומה שאין מחלוקת כי האופניים החשמליים הם כלי רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע.
אמנם, במקרה אחר בו נדונה שאלת סיווגם של האופניים החשמליים, התבסס בית המשפט על טענה כי באופניים החשמליים נעשה שימוש משולב, פיזי ומכני (ת.א 23489-01-13 צ. ואח' נ' ביטוח ישיר) והגיע למסקנה כי אין המדובר בכלי רכב הנע בכוח מכני.
אולם, בספרו, "תאונות דרכים" התייחס כב' השופט (בדימ') א. ריבלין להגדרת הכוח המכני שבחוק הפלת"ד (במהדורה רביעית, 2011 בעמ' 91):
""רכב המונע בכוח מכני" אינו אלא רכב הנע בכוח מוטורי. גם רכב אשר מותקן בו מנוע, וזה לא הופעל בעת הנסיעה – למשל, כלי רכב שנדחף או הידרדר בירידה, או אופניים הנושאים מנוע עזר שהופעלו באמצעות דוושת רגל – הם "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק והשימוש שנעשה בו הוא בגדר "שימוש ברכב מנועי", כהגדרתו בחוק הפיצויים."
דעתי היא, כי האופניים החשמליים הנעים כיום בכבישי הארץ, בהחלט עונים על ההגדרה של כלי רכב הנע בכוח מיכני.
אציין, כי לא הובאו ראיות לתכונותיהם הספציפיות של האופניים החשמליים בהם עשה התובע שימוש. הדבר אף אינו מעשי לנוכח טענתו כי הם אינם עוד ברשותו ואינו יודע היכן הם.
אולם, גם ליתר כלי הרכב המעורבים בתאונות דרכים, לרבות אופנועים, לא נהוג להביא ראיות בדבר תכונותיהם המכניות [אלא אם מתעוררת שאלה של כיסוי ביטוחי].
האופניים החשמליים הם תופעה כה נפוצה עד ניתן לקבוע כידיעה שיפוטית, ששימוש בדוושות האופניים [הפדלים] לצורך נסיעה, הוא עניין נדיר והנעת האופניים החשמליים נעשית כמעט אך ורק באמצעות המנוע החשמלי.
עיקר היעוד למטרות תחבורה יבשתית
10. הקושי המתעורר בדרך כלל בפסיקת בתי המשפט נוגע לשאלת ייעודם של כלי הרכב הנבחנים.
ההגדרה הבסיסית שבחוק הפלת"ד קובעת כי רכב מנועי הוא זה אשר עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית.
האם זה ייעודם של האופניים החשמליים? גם כאן התשובה חיובית.
למעשה, אינני סבור כי במציאות השוררת כיום, יימצא מי שיטען כי לאופניים החשמליים ייעוד אחר מלבד תחבורה יבשתית ואבהיר:
בע"א 2606/06 שפורן נ' תורג'מן קבע בית המשפט העליון כי:
"...דרישה זו מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים: האחד – כי לפחות אחד מייעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית; השני – כי מבין הייעודים השונים, היעוד התחבורתי יהיה עיקר ייעודו של הרכב (פרשת חב' אליהו, בפסקה 11). לצורך רכיב זה, יש להתמקד בבחינת הייעוד של הרכב דרך כלל, ולאו דווקא בהקשר לנסיבות המיוחדות שבהן הופעל הכלי בעת קרות התאונה נשוא ההליך."
(סעיף 14 לפסק הדין)
וכן –
"השינוי שחל בהגדרת "רכב מנועי" בתיקון מס' 4, והשינוי בהגדרת "תאונת דרכים" בתיקון מ' 8 לחוק, הביאו להחלפת המבחן הייעודי במבחן התעבורתי בהקשר לתאונת דרכים (פרשת חברה ישראלית לקירור, בפסקה 14). על פי המבחן התעבורתי, תאונת דרכים מתרחשת כאשר נוצר סיכון תעבורתי."
(סעיף 18 לפסק הדין)
11. במקרה שנדון בפרשת שפורן הנ"ל, מדובר היה בקורקינט צעצוע ממונע ובאותו פסק דין נקבע כי הוא אינו עונה על ההגדרה הקבועה בחוק הפלת"ד.
המתנגדים לסיווגם של האופניים החשמליים כרכב מנועי, נעזרים בפסק דין זה על מנת לחזק את טיעוניהם, אולם דומני כי עמדתם שגויה.
בהתייחס לפסק הדין בעניין שפורן, יש לזכור כי אין הקורקינט שנדון באותו מקרה דומה דמיון כלשהו לאופניים החשמליים הנעים על כבישי הארץ ובהם האופניים החשמליים עליהם רכב התובע, לטענתו, בזמן התאונה.
כך נפתח פסק הדין בעניין שפורן:
""השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא – האם קורקינט המשמש ככלי משחק לילדים, המונע על ידי מנוע בנזין (להלן: קורקינט מכני), הינו "רכב מנועי" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק)." [ההדגשה שלי א.נ].
האופניים החשמליים, בהם התובע עשה שימוש, כמו יתר האופניים החשמליים הנעים בכבישים, אינם משמשים ככלי משחק לילדים, אלא משמשים למטרות תחבורה יבשתית.
האופניים החשמליים, הנעים במהירות רבה, באמצעות מנוע חשמלי, משמשים את הרוכבים עליהם על מנת להגיע למקום העבודה, לבית הספר, ליעדים שונים בתוך העיר ואף לנסיעה בכבישים בין – עירוניים.
הם עושים שימוש בכביש (שהרי החוק אוסר עליהם לנוע על המדרכה) וגורמים לסיכון תעבורתי משמעותי.
התאונות הנגרמות כתוצאה משימוש באופניים חשמליים, זהות בנסיבותיהן ובתוצאותיהן לתאונות בהן מעורבים אופנועים.
כזכור, גם במקרה זה, המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא – האם התובע רכב על אופנועו או על אופניים חשמליים, כאשר נסיבות התאונה מתיישבות עם שתי האפשרויות.
12. במקרה נוסף שנדון בפסיקה, התבסס בית המשפט, בין היתר, על טענה כי האופניים החשמליים משמשים לנסיעות למרחקים קצרים (החלטתו מיום 31.5.15 של כב' השופט עמית כהן בת.א 4909-06-14 פלוני נ' שומרה).
אולם, כבר בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת "לה נסיונל", נקבע כי:
"...אין החוק מבחין בין רכב, אשר מהירותו גבוהה, לבין רכב, שמהירותו מוגבלת, ומבחינה עקרונית, מה ההבדל בין השניים? אף נשאלת השאלה:ב לשיטתם של אלה הסבורים, שיש היגיון בהבחנה זו - מהי המהירות המאקסימאלית אליה יכול כלי להגיע, על-מנת שייחשב ל"רכב", ולמטה ממנה לאו? הוא הדין ביחס למרחק הנסיעה המאקסימאלי שיכול הכלי לנוע - אין שוני מבחינה עקרונית בין רכב, הנע או מסוגל לנוע ממקום אחד למקום אחר הרחוק ממנו, לבין רכב, אשר מסוגל לנוע ממקום אחד למקום אחר קרוב יותר. וגם כאן - מהו, ועל יסוד מה ייקבע, המרחק המינימאלי, שרכב יכול לנוע בו על-מנת שייחשב ל"רכב מנועי" במובן החוק?..."
(ע"א 81/82 לה נסיונל, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קרנית פ"ד לז(1) 806, 810)
במקרה דנן, נזכור כי על פי עדותו של נהג הרכב בו פגע התובע במשטרת ישראל, לא ניתן היה להבחין האם התובע רכב על אופניים חשמליים או על אופנוע, וזאת בשל מהירות התפרצותו לכביש ומהירות הפגיעה. כך שגם מבחינת כושר הנסיעה, דומים האופניים החשמליים לאופנוע.
13. ניתן לקבוע כבר עתה, כי מבחינת ההגדרה הבסיסית הקבועה בחוק הפלת"ד, יש להגדיר את האופניים החשמליים כרכב מנועי.
לכך ניתן למצוא חיזוק בנוסחו הקודם של חוק הפלת"ד וההגדרה שהייתה בו לרכב מנועי.
משמעות הגדרת "רכב מנועי" לפני תיקון 4 לחוק הפלת"ד
14. נוסח ההגדרה לפני תיקון 4 לחוק הפלת"ד היה שונה מהנוסח כיום:
"רכב המונע בכוח מיכני לרבות אופנוע עם רכב צידי, תלת אופנוע, אופניים ותלת-אופן עם מנוע עזר ולרבות רכב הנגרר או נתמך על ידי רכב מנועי".
הנה אנו רואים כי בנוסח שלפני תיקון 4 מופיעים אופניים ותלת אופן עם מנוע עזר באופן מפורש בהגדרת כלי רכב. כלומר, המחוקק היה סבור כי אופניים עם מנוע עזר הם רכב מנועי לעניין חוק הפלת"ד. האם העובדה שבהגדרה כיום האופניים הממונעים אינם מופיעים מעידה על כך שהמחוקק שינה את דעתו? התשובה לכך שלילית.
השינוי שבא במסגרת תיקון 4 לחוק הפלת"ד היה שינוי שמטרתו היתה למנוע אי וודאות בסיווג כלי רכב, להקל בשאלת הסיווג ואף להרחיבה.
הרי גם אופנוע עם רכב צידי (הידוע יותר בכינויו – "אופנוע עם סירה") אינו מופיע כיום בהגדרה הבסיסית ואין מי שיטען כי הוא הוצא מתחולת החוק.
יחס הגומלין בין פקודת התעבורה וחוק הפלת"ד
15. טוען התובע, כי בכך שהמחוקק לא קבע חובת ביטוח לאופניים החשמליים, חברות הביטוח לא מוכרות פוליסות ביטוח חובה ואין מענה ביטוחי למשתמשים בהם – מחייב את המסקנה כי המחוקק רואה בכלי זה כאופניים רגילים ולא רכב מנועי. התובע אף מציין בסיכומיו כי פקודת התעבורה החלה להתייחס לאופניים החשמליים רק לאחר התאונה נשוא תביעה זו ולכן גם מהיבט זה אין לסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי.
16. אני סבור, כי אין מקום לפרש את חוק הפלת"ד לאורן של תקנות התעבורה.
17. גם לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בעניין שפורן הנ"ל וקבע כי :
"...אולם התייחסותה של פקודת התעבורה להגדרת "רכב" או "רכב מנועי" אינה מכרעת לצורך סיווג הכלי לצורכי חוק הפיצויים. תכליותיה של פקודת התעבורה ותכליות חוק הפיצויים שונות זו מזו. הראשונה נועדה להסדיר ברגולציה את תנאי השימוש ברכבים המונעים בכח מכני. השני נועד ליצור מסגרת לפיצוי על פגיעה בתאונת דרכים בלא הוכחת אחריות..."
(סעיף 22 לפסק הדין)
18. לכן, הפרשנות הניתנת להוראות חוק הפלת"ד בפסק דין זה היא ללא כל קשר להוראות תקנות התעבורה.
שיקולים של מדיניות שיפוטית
19. כאמור לעיל, ההגדרה שבחוק הפלת"ד מחייבת סיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי ומחייבות להחיל את תנאי החוק על תאונות דרכים בהן מעורבים כלי רכב אלה.
20. אולם סיווג זה יוצר מטבע הדברים קושי והתנגשות בין אינטרסים.
לדוגמה – לסיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי תהיה השלכה על שאלת הפיצוי לרוכב האופניים שנפגע בתאונה ואין לו ביטוח חובה. אילו היה ניתן לרכוש ביטוח חובה עבור כלי רכב זה, לא היה מתעורר הקושי – אולם כיום אין חברת ביטוח אצלה ניתן לרכוש ביטוח חובה לאופניים חשמליים.
ואכן – בפסק הדין בת.א 23489-01-13, פתח כב' השופט מ. קליין את החלק העוסק בשאלת סיווגם של האופניים החשמליים במילים אלה:
"22. אקדים ואומר בגילוי לב כי השאלה בדבר סיווגם של האופניים חשמליים בתיק ספציפי זה איננה "שאלת מיקרו" [EX-POST] בלבד אלא מושפעת גם מ"שאלות מקרו" ומההשלכות אשר תהיינה לכלל הציבור בעניין ההכבדה שתיווצר בסיווג שכזה [EX-ANTE] מבחינת רישוי, מבחן כשירות, רכישת ביטוח חובה, הטלת נטל כבד על קופת קרנית וכלל הציבור ומתן תמריץ שלילי לתופעה שבעיקרה חיובית שכן היא גורמת לדילול עומסי התנועה והפחתת זיהום אוויר במקומותינו.
23. המשמעות של סיווג אופניים חשמליים כרכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד תכביד על הציבור הכבדת יתר שאינה רצויה מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה ותביא לנזק מצרפי מבחינת זיהום אויר ועומסי תנועה לכלל הציבור. משכך נראה שבמידה ו"מאזני הפרשנות" מאוזנות, יש להעדיף את גישת התביעה והנתבעת 3 על פני זו של נתבעת 2 (וזאת בנוסף לטיעון של ב"כ הנתבעת 3 – המקובל עלי – על כי טענת הנתבעת 2 היא טענת הגנה ועליה הנטל לשכנע את בית המשפט בגינה)."
ואכן, לאור שיקולים אלה, נקבע באותו פסק דין, כי אין לסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי.
21. אף אני סבור כי בבואו לפרש את לשון החוק, על בית המשפט לקחת בחשבון שיקולים של מדיניות שיפוטית נכונה. אולם במקרה זה דעתי שונה מזו שהובאה לעיל.
בהניחי על כפות המאזניים את האינטרס של ציבור המשתמשים באופניים החשמליים אל מול האינטרס של ציבור הולכי הרגל, ידם של הולכי הרגל על העליונה.
אני, בניגוד לדעה שהובאה בפסק הדין בת.א 23489-01-13 הנ"ל, אינני רואה בתופעת האופניים החשמליים תופעה מבורכת או תופעה שיש לעודד אותה.
מדובר בתופעה אשר יש להסדיר אותה ולצמצם ככל שניתן את נזקיה כפי שהם באים לידי ביטוי כיום.
ייתכן, כי אם המחוקק היה נותן דעתו לעניין ומסדיר את השימוש באופניים החשמליים כפי שמוסדר השימוש באופנוע, תוך חיוב בלימוד נהיגה וקבלת רשיון, חובת רישום ורישוי כלי הרכב, וחובת ביטוח – היה השימוש בהם הופך לתופעה חיובית.
אולם, במצב הקיים כיום, בו רוכבי האופניים החשמליים עושים שימוש בדרכי תחבורה, מבלי להכיר ולציית לחוקי התעבורה הבסיסיים וללא כל מיומנות בסיסית לנהיגה בדרך ציבורית, הם מהווים מפגע תעבורתי, המסכן את יתר ציבור המשתמשים בדרכים, את הולכי הרגל וגם את עצמם.
22. כאשר אנו באים לפענח את מפת האינטרסים ובעלי העניין שירוויחו או יפסידו מתוצאה זו או אחרת יש לקחת בחשבון את מגוון האופציות האפשריות במקרה של תאונת דרכים במעורבות של אופניים חשמליים [חסרי ביטוח חובה] כך שאם נסווג את האופניים החשמליים כרכב מנועי תתקבלנה התוצאות הבאות:
א. תאונה עצמית של רוכב האופניים החשמליים – במקרה זה, [בכל סיווג] רוכב האופניים יישאר ללא פיצוי.
ב. תאונה בה מעורבים אופניים חשמליים וכלי רכב מנועי אחר [כמו המקרה הנדון בתיק זה] –לרוכב האופניים החשמליים תהיה עילה לפי פקודת הנזיקין והפיצוי לו יזכה יהיה כמידת אשמתו בתאונה. אך לא תהיה לו עילה לפי חוק הפלת"ד.
ג. אם כלי הרכב הנוסף אינו ידוע [תאונת פגע וברח] – רוכב האופניים החשמליים יוותר ללא פיצוי, בהיעדר עילה נגד קרנית.
ד. תאונה בה נפגע הולך רגל מאופניים חשמליים – הולך הרגל יוכל לתבוע את קרנית ולה תהיה זכות חזרה אל הפוגע.
ה. כאשר רוכב האופניים החשמליים אינו ידוע – הולך הרגל יקבל פיצוי אך לקרנית לא יהיה אל מי לחזור בתביעת השבה.
מן האמור לעיל ברור כי הנפגע העיקרי מסיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי, הוא ציבור הרוכבים בהם ואילו המרוויח העיקרי הוא ציבור הולכי הרגל.
נפגעת משנית היא קרנית אשר תיאלץ לשלם פיצוי להולכי הרגל שנפגעים מאופניים חשמליים, אולם לאינטרס של קרנית, כקרן ציבורית – חשיבות פחותה בעיני ואני סבור כי "פגיעה" זו לאו פגיעה היא, שהרי בכך מגשימה קרנית את יעודה הציבורי, שהוא הענקת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, אשר אין להם ממי לתבוע את נזקיהם לפי חוק הפלת"ד.
האינטרס של חברות הביטוח תלוי בנסיבות התאונה ולכן אין להן אינטרס מובהק בסיווג זה או אחר.
23. לאור האמור לעיל, אני סבור כי האינטרס הציבורי מחייב הגדרה ברורה וחד משמעית של אופניים חשמליים [וכלי רכב דומים להם כגון הקורקינטים הממונעים המשמשיים למטרות תחבורה] כרכב מנועי לפי חוק הפלת"ד. כך לפחות נאפשר לציבור הולכי הרגל פיצוי מפגיעת כלי רכב אלה.
ייתכן, ובעקבות הגדרה זו והקשיים שהיא מעוררת, נעודד את המחוקק להסדיר את השימוש בכלי רכב אלה בהיבטי רישוי הנהיגה, רישוי רכב וביטוח.
24. מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.
25. התובע, בין אם רכב על אופנוע (כטענת הנתבעת), ובין אם רכב על אופניים חשמליים (כטענתו) – עשה שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח חובה.
סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד קובע:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
...
(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;"
26. תביעה זו הוגשה לפי חוק הפלת"ד. לכן, אין צורך להכריע האם התובע רכב על אופניים חשמליים כטענתו או על אופנוע, כטענת הנתבעת. כך או כך – דין תביעתו להידחות.
התוצאה
27. התוצאה היא כי התביעה נדחית.
בהתחשב בכך שהסוגיה המשפטית שבמחלוקת בין הצדדים היא סוגיה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון והפסיקות בעניין זה אינן זהות בבתי המשפט השונים, ובהתחשב בכך שנוהל הליך חלקי בלבד, ההוצאות שתיפסקנה תהינה על הצד הנמוך.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח [כולל מע"מ].
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"ז, 16 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
אלדד נבו