1.       לפניי בקשת הנתבעת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של משרד הביטחון – אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות (להלן: "הועדה הרפואית"), מיום 30.11.2015, אשר קבעה לנפגע יוסף שמואלי (להלן: "הנפגע") נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 66% בגין התאונה שאירעה ביום 12.03.2014.

         

העובדות הרלוונטיות לעניין:

 

2.       הנפגע יליד 18.04.1992 נפגע במהלך שירותו הצבאי בתאונת דרכים ביום 12.03.2014 כאשר רכב הנפגע על האופנוע שהיה בבעלות מסעדת ג'אפניקה, וזאת במסגרת עבודתו כשליח בזמן שהיה בחופשה מאושרת מצה"ל, וכאשר הגיע לדרך ירושלים בעיר הרצליה, פגע בו רכב חולף וכתוצאה מכך נפצע קשות בכל חלקי גופו (להלן: "התאונה"). התאונה הנה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

 

3.       הנפגע מיצה זכויותיו בהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") לאחר שבחר שלא לתבוע את מבטחת השימוש באופנוע (הנתבעת), ובמקום זאת קיבל התגמולים וההטבות המגיעים לו על-פי חוק הנכים, שהוראותיו חלות על חיילים. לאחר שמדינת ישראל שילמה לנפגע זכויותיו, מבקשת היא כי הנתבעת, מי שביטחה את השימוש באופנוע,  תשפה אותה בגין סכומים ששילמה לנפגע וזאת בהתאם לסעיף 36 לחוק הנכים. נטען כי שולמו וישולמו לנפגע על-ידי התובעת, תגמולים,  הענקות והטבות על-פי החוק בסך העומד על לא פחות מ-2,970,625 ש"ח נכון לחודש 01/2017 סכום אשר שוערך עד ליום הגשת התביעה לסך של 3,437,305 ש"ח, וזאת בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה לנפגע.

4.       כמתואר בכתב התביעה, כתוצאה מפגיעתו הנטענת, קבעה הוועדה הרפואית של משרד הביטחון לנפגע נכויות זמניות, ובסופו של יום נקבעה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 66% בגין פגיעותיו בתאונה, והוא הוכר כזכאי על-פי חוק הנכים לקבלת תגמולים והטבות בהתאם להסדרי חוק זה כמפורט להלן: 60% בגין שיתוק חלקי PLEXUS קשה ביד ימין; 10% בגין שבר בעצם השכר והבריח מימין; 5% בגין צלקות בגוף ובגפיים שאינן מפריעות.

 

5.       על רקע האמור, הוגשה הבקשה שלפניי בגדרה מבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה לנפגע על-ידי הוועדה הרפואית של משרד הביטחון.

 

הבקשה:

 

6.       הנתבעת מבקשת מבית המשפט לקבוע, כי חל שינוי מהותי במצבו הרפואי של הנפגע ועל כן יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית במשרד הביטחון בכל הנוגע ליד ימין, על דרך של מינוי מומה רפואי בתחום האורתופדיה, אשר יקבע אם נותרה בנפגע נכות בגין התאונה נשוא התביעה.

 

7.       בבקשתה טוענת הנתבעת כי בהשוואה בין הנאמר בדוחות הוועדות הרפואיות לעניין מצב ידו הימנית של הנפגע לזה העולה מהתמונות שצולמו על-ידי חוקרי הנתבעת עולה כדי "פער קיצוני ומטריד" המצדיק היעתרות לבקשה.

 

8.       הנתבעת פירטה בבקשתה את קביעות הועדה הרפואית הן אלה שעלו מהדיון ביום 31.07.2014 והן אלה שנקבעו בדיון מיום 30.11.2015, תוך שהיא מפנה לכך כי בדיון הראשון קבעה הוועדה בגין השיתוק ביד ימין נכות זמנית בשיעור 60% תוך שהיא קובעת "למעשה היד הדומיננטית-ימין, אינה מתפקדת כלל" וכי הנפגע "כיום סובל מחוסר תנועה של יד ימין...". עוד הפנתה הנתבעת לקביעת הוועדה הרפואית מיום 30.11.2015 לפיה "מבחינה נוירולוגית מדובר על שיתוק קשה בפלקסוס ברכיאלי מימין" והיא הותירה את אותה דרגת נכות זמנית על כנה, וקבעה כי לנפגע נורתה נכות בשיעור 60%.

 

9.       נטען כי הנפגע הציג בפני הוועדות הרפואיות תמונה רפואית תפקודית לפיה ידו הימנית בעצם לא מתפקדת כלל עקב הפגיעה הקשה במקלעת השרירים העליונה ועל כן נקבעה לו דרגת נכות קשה השווה לנכות בגין קטיעת היד בגובה המרפק לפי תקנה 40(12)(ג) לתוספת תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות הנכים").

 

10.     לטענת הנתבעת מצבו הרפואי של הנפגע כיום אינו משקף את הנכות שנקבעה לו על-ידי הוועדה הרפואית שכן מצבו הרפואי השתפר פלאים, ללא היכר ממש, ממועד קביעת נכותו על-ידי הוועדה הרפואית ועד היום, וזאת כפי שעולה מהתמונות שצורפו לבקשת הנתבעת בהן נצפה הנפגע מחזיק מגש אוכל בשתי ידיו, מפעיל מחשב "כאחד האדם" תוך שימוש בידו הימנית, מרים מחשב נייד בשתי ידיו כשידו הימנית מתפקדת ללא כל מגבלה, מחזיק בעגלת קניות בשתי ידיו, סוגר דלת הנהג ברכב עם ידו הימנית, מרים בעזרת שתי ידיו את מלוא שקיות המוצרים שרכש במרכול.

 

11.     ביום 04.06.2019 הגישה הנתבעת הודעה שמצורף לה שתי תמונות מתוך הפרופיל האישי של הנפגע ברשת החברתית "פייסבוק", שבהן נצפה הנפגע, בתמונה הראשונה, מחזיק בכוס בירה בידו הימנית ומביא את הכוס קרוב לפיו, ובתמונה השנייה מרים את ידו הימנית תוך שהוא מכופף חלק מאצבעותיו.

 

12.     בהתאם לאמור נטען כי התמונה העולה מהאמור לעיל, כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של נפגע מאז שנקבעה נכותו על-ידי הועדה הרפואית וכי נכותו הרפואית ביד ימין הנה בשיעור נמוך משמעותית, אם בכלל קיימת. על כן, ובשים לב לסכומים הנתבעים בתביעה נשוא הדיון אשר מגיעים למיליוני שקלים, נכון וצודק כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יבדוק את הנפגע ויקבע את דרגת נכותו האורתופדית ביד ימין.

 

13.     מנגד, ביקשה התובעת בתגובתה להורות על דחיית הבקשה. נטען כי אין בנימוקים שהועלו בבקשה כדי להתיר הבאת ראיות לסתור, בהתאם להלכה הפסוקה. נטען כי הוועדה הרפואית הפעילה שיקול דעת עצמאי, עיינה במסמכים הרפואיים, לא ראתה את חוות הדעת מטעם הנפגע כ-"ראה וקדש" ואף פסלה אותה, בדקה את הנפגע בדיקה קלינית ויסודיות, וקבעה ממצאים רפואיים המשקפים של מצבו הרפואי של הנפגע לאושרו, ואז קבעה את שיעור הנכות תוך שהיא מציינת את הסעיפים שבחוק הרלוונטיים עליהם היא מתבססת.

 

14.     לטענת התובעת אין בבקשה כל טענה המצדיקה להיעתר לה כאשר האמירות שצוטטו בבקשה לא נאמרו על-ידי הועדה, אלא מדובר באמירות שנטענו על-ידי ב"כ הנפגע. נטען כי הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר מאיר נסינג מטעם הנפגע, ונימוקיה ומסקנותיה נדחו על-ידי הוועדה. על כן מדובר בהחלטה עצמאית של הועדה ונטולת השפעה אשר התבססה על נסיבות רלוונטיות אודות מצבו הרפואי של הנפגע, כאשר התיק הרפואי של הנפגע הונח במלואו בפני הוועדה.

15.     נטען כי הועדה לא קבעה עובדתית כי ידו של הנפגע לא מתפקדת כלל, היא קבעה את עוצמת הפגיעה הנוירולוגית והסתמכה על תקנות הנכים בעניין זה אשר מזכות בדרגת נכות לפי סעיף 31(2)(א)(3) לתוספת שבתקנות הנכים. נטען כי באותו סעיף ישנה אפשרות לקבוע כי קיים שיתוק מלא ביד, אך הוועדה קבעה על-פי הממצאים שעמדו לרשותה כי קבוצת השרירים סובלים משיתוק "בצורה קשה" בלבד.

 

16.     עוד נטען כי הוועדה הרפואית לא הסתפקה בחומר הרפואי שהונח בפניה, אלא במהלך הדיון הראשון התבקש הנפגע להמציא שלל צילומים עדכניים ביניהם בדיקת EMG של ידיים ורגליים, צילום עצם הבריח, השכם, ירכיים שמאל וימין. נטען כי בדיקת ה-EMG, שהנה בדיקה אובייקטיבית, מאבחנת את הנפגע כסובל מפגיעה בפלקסוס הבריכאלי מימין. על כן נטען כי לא נוצרה אי בהירות באשר לדרך עבודת הוועדה, באשר לטיב הנתונים שעמדו בבסיס החלטתה ולשיקולים ששימשו אותה להכרעתה.

 

17.     לטענת התובעת, אין בתמונות כדי להצביע על שינוי משמעותי שחל במצבו הרפואי של הנפגע, שכן מדובר בפעולות פשוטות שגרתיות שכל אדם יכול לעשות, שאינן דורשות כוח והן לא משקפות בצורה נאמנה את יכולת התפקוד של הנפגע. נטען כי לא מדובר בעדות ליכולת תפקודית חריגה ויוצאת מן הכלל ביחס לנפגעים אחרים שיש להם אותן נכויות. נטען כי הוועדה לא קבעה שהנפגע סובל משיתוק מלא, אלא הוצג כמי שמתפקד באופן חלקי בדיוק כפי שהנכות שנקבעה לו משקפת שיתוק חלקי בשיעור 60%. על כן נטען כי אין במוצג בתמונות כדי להראות קיומה של טעות בקביעת נכות רפואית על-פי ממצאים קליניים ואובייקטיביים. 

 

דיון והכרעה:

 

סעיף 6ב לחוק הפלת"ד- כללי

 

18.     לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה וכן לאחר שעיינתי בחוות דעתה של הוועדה הרפואית של משרד הביטחון ובשים לב לפסיקה הנוהגת, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

 

19.     נציין תחילה, כי הצדדים אינם חלוקים כי על קביעות הועדה הרפואית דנן חל סעיף 6ב לחוק, וכי אף שמדובר בתביעה עצמאית ולא בתביעת סוברגציה, ניתן להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה, זאת מאחר והנתבעת אינה חייבת לשלם יותר מאשר הפיצויים להם זכאי הנפגע מכח אותו חוק שמחייב אותה לשלם פיצויים לנפגע (ראו לעניין זה הוראות סעיף 36 (א)(2) לחוק הנכים וכן ראו פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול - חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה (4) 230 (1991) (להלן: "עניין מדינת ישראל נ' הפול")).

 

20.     סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע, כי:

 

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

 

21.     התכלית מאחורי הסעיף, כפי שנקבעה בפסיקה, נעוצה בטעמי יעילות דיונית וברציונל של צדק מהותי על מנת לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית, כפי שנקבע ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.09.2006):

 

"סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.... לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית".

 

22.     על-פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, רק בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, כאשר מתקיימים טעמים משפטיים כפגם מהותי שנפל בהליך בו נקבעה הנכות על-פי הדין, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או בהתקיים טעמים עובדתיים כבדי משקל המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאושרו, כאשר לדוגמא לא היו בפני הוועדה הרפואית עובדות מהותיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הניזוק עובר לתאונה, או כאשר חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר הקביעה הקודמת (רע"א 018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (08.04.2013) (להלן: "עניין סונול"); ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן: "עניין הפניקס"); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 5 (24.01.2016)).

 

 

 

23.     הטעמים שנקבעו להבאת ראיות לסתור פורטו ברע"א 634/85 עודה נ' "רותם" – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985), תוך שנקבע שם כי אין מדובר ברשימה סגורה:

 

"בהקשר זה הכלל הוא, שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

מן הראוי, שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה, תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן, לדעתי, להצביע על שני סוגי טעמים:

(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי);  (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, כמובן, לפתחו של הטוען לקיומן".

 

24.     באשר למקרים שבהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, נפסק כי המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח בהכרח שחלה "החמרה" אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי במצב הרפואי. "הכול מסכימים, שאם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו 'על פי כל דין' ועד לדיון בבית המשפט, יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור" (רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים, פ"ד מז 815, 822 (1993)).

         

          לעניין זה יפים הדברים שנקבעו ברע"א 4396/13 פלוני נ' הפול חברה לביטול בע"מ (22.12.2013):

 

"מן האמור לעיל אנו למדים כי תובע המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח כי בהכרח חלה הרעה במצבו (או מנגד, הנתבעת לא תידרש במקרים המתאימים להוכיח כי חלה הטבה במצבו של התובע), אלא די בכך שבעל דין יצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו של הניזוק בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית משפט, או למצער על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך. אגב, יתכן שיסתבר בהמשך כי שינוי זה לא גרר אחריו גם שינוי בדרגת הנכות, אך עצם קיומו של השינוי המהותי במצב העובדתי מצדיק בחינה חוזרת של מצב הנפגע" (ההדגשה אינה במקור, נ.ג'). 

 

25.     בעניין מדינת ישראל נ' הפול הנ"ל עמד בית המשפט העליון על תביעת שיפוי המוגשת על-פי חוק הנכים ועל הוראות סעיף 6ב. בית המשפט העליון סבר כי בתביעות מן הסוג הנדון, הגם שאין מדובר בתביעת סוברגציה, ניתן להביא ראיות לסתור במקרה שבו חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע.

 

מן הכלל אל הפרט:

 

26.     בענייננו טוענת הנתבעת כי חל שינוי מהותי במצבו הרפואי של הנפגע ביד ימין, מאז שנקבעה נכותו הצמיתה על-ידי הוועדה הרפואית, ואשר נראה כי כיום נכותו הרפואית הנה בשיעור נמוך משמעותית. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתמונות שהוגשו על-ידי הנתבעת, סבורני כי בנסיבות העניין, השכילה הנתבעת להצביע על נסיבות עובדתיות שיש בהן שינוי מהותי במצבו הרפואי של הנפגע, אשר יש בהן לדידי לאפשר לה להביא ראיות לסתור.

 

27.     ראשית אציין כי התובעת אינה טוענת לגבי התמונות טענות כלשהן כנגד קבילות התמונו. היא לא טוענת כי התמונות אינן מתעדות את הנפגע, אין היא טוענת כי מדובר בתמונות מלפני התאונה, ואין היא טוענת כנגד מהימנות התמונות.

 

28.     עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בפני הוועדה הרפואית מיום 31.07.2014 מעלה כי הנפגע טען באמצעות ב"כ כי ידנו הימנית אינה מתפקדת כלל, "למעשה היד הדומיננטית-ימין, אינה מתפקדת כלל... כיום סובל מחוסר תנועה של יד ימין". בפרק המתעד את בדיקת הנפגע על-ידי הועדה הרפואית צויין כי "פגיעה ניכרת בחלק העליון של פלקסו ברכיאליס ימין" ועוד צוין כי "חולשה בינונית בכף יש בשרירים... הפרעות תחושה ביד ימין באזור פלקסוס ברכאל". בהתאם לאמור העריכה הועדה הרפואית נכותו בתחום הנוירולוגי בשיעור 60% לפי סעיף 31(2)(א) III לתוספת תקנות הנכים – שיתוק חלקי של פלקסוס ברכיאלי בצורה קשה ביד ימין לשנה. וכן 10% בגין שבר בעצם השכם והבריח מימין לפי סעיף 39(2) לתוספת תקנות הנכים.

 

 

 

29.     בדיון בפני הוועדה מיום 30.11.2015 בהצהרות הנבדק ובא כוחו צוין כי "יש פגיעה קשה ביד ימין שהיא הדומיננטית הגבלה קשה בתנועות דלדול שרירים קשה, חולשה קשה, היה שבר בעצם הבריח ובשכם מימין גם כאן יש כאבים, הגבלה בתנועות, חולשה וקושי לתפקד עם הכתף". בפרק העוסק בבדיקת הנפגע ובדיקות עזר צוין, כי "בדיקת EMG 6.8.15 סימנים של פגיעה אקסונלית במקלעת הברכיאלי מימין. בבדיקה דלדול שרירים בגפה העליונה מימין, חוסר תנועה אקטיבי בפרקים, חוסר תנועה בפרקים הגדולים של גפה עליונה ימנית, חוסר החזר ברכיארדיאלי מימין, ירידה בתחושה ביד ימין.." (ההדגשה אינה במקור- נ.ג'). הוועדה עוד קבעה כי היא עיינה בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנפגע, אולם אינה מקבלת את המלצתו עקב ממצאים שונים בזמן הבדיקה של הנפגע. בהתאם לאמור קבעה הוועדה "מבחינה נוירולוגיה מדובר על שיתוק קשה בפלקסוס ברכיאלי מימין" ועל כן אחוזי הנכות שנקבעו בדיון הקודם מבחינה נוירולוגית נותרו אצל הנפגע והם נקבעו לצמיתות.

 

30.     התמונה העולה מסיכום האמור לעיל, כי בפני הוועדה עמדו כל הנתונים הרפואיים של הנפגע, בין היתר בדיקת ה-EMG וכן נערכה לו בדיקה קלינית ועל בסיס האמור, נקבעה לנפגע הנכות האמורה. ההתרשמות היא כי בעת הבדיקה, הנפגע כמעט לא היה מסוגל לבצע כל פעולה בידו הימנית, שכן על-פי הצהרתו בפני הוועדה כאמור יש פגיעה קשה בידו הימנית וחולשה קשה, כאשר הוא סובל מחוסר תנועה של יד ימין. על כן ובהתאם לאמור נקבעה לו על-ידי הועדה דרגת נכות בשיעור 60% אשר על-פי סעיף 31(2)(א)III מהווה פגיעה בצורה קשה בצורת השרשים (Plexus) כאשר הועדה הרפואית קובעת כי הנפגע סובל מ"חוסר תנועה אקטיבי בפרקים". יצויין כי סעיף 31 לתוספת תקנות הנכים עוסק בפגיעות ב-"עצבי הגפיים העליונים" כאשר סעיף 31 (2) עוסק בשיתוק של קבוצת השורשים, כאשר שיתוק מלא בגפה ימנית מעניק 80% נכות, ואילו שיתוק "חלקי בצורה קלה" מזכה את הנפגע ב-20% נכות, שיתוק "חלקי בצורה בינונית" מזכה את הנפגע ב-40% ואילו שיתוק חלקי "בצורה קשה" מזכה את הנפגע ב-60%. מדובר בנכות גבוהה, וצודקת הנתבעת בטענתה כי השווואה בינה לבין נכויות אחרות בגפה ימנית עליונה, מעלה כי מדובר בפגיעה קשה, כך לדוגמא קובעת התוספת לתקנות הנכים כי אבדן יד ימין בשורש מקנה 60% נכות ואילו אבדן כף יד ימין בהישמר השורש מזכה את הנפגע בנכות בשיעור 55%.

 

 

 

 

 

31.     ככלל ראוי שבית המשפט יימנע מלקבוע דבר הטבה או הרעה במצב רפואי לצרכי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד שלא בהתאם למסמכים רפואיים, וראוי כי בית המשפט יימנע מלקבוע ממצאים בדבר הטבה או הרעה בעין שאינה "עין רפואית". יחד עם זאת, לכלל הנ"ל יש יוצאים מן הכלל;  לדוגמא כאשר ברור לבית המשפט  באופן מובהק, כי ההגבלה לה טען הנפגע אינה קיימת עוד או שחל שיפור ניכר בתפקוד הנפגע. במקרה זה ייטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור, במיוחד כאשר הקביעה נסמכת, בין היתר, על תלונות הנפגע.  כך לדוגמא, ככל שהועדה הרפואית קבעה כי נפגע איבד את חוש הראיה ובית המשפט מקבל תמונות המוכיחות כי הנפגע רואה ולא איבד את מאור עיניו, ניתן יהיה לקבוע, לצרכי סעיף 6ב אף ללא מסמכים רפואיים, כי חלה הטבה במצבו של הנפגע המצדיקה הבאת ראיות לסתור.

 

32.     עיון בתמונות שהוגשו על-ידי הנתבעת, שכאמור עליהן אין התובעת חולקת, מעלה כי הנפגע נצפה כשהוא מחזיק מגש אוכל בשתי ידיו (תמונה מיום 23.12.2018), מחזיק מחשב נייד בשתי ידיו ולאחר מכן את מכניסו לתיק אגב שימוש ביד ימין (תמונה מיום 23.12.2018), מחזיק בעגלת קניות בשתי ידיו (תמונה מיום 16.04.2019), מחזיק ביד ימין שקיות המוצרים שרכש מהמרכול (ראו תמונות מיום 16.04.2019); מחזיק בכוס בירה ביד ימין ואף מצמידה קרוב לפה (תמונה שצורפה להודעה מיום 04.06.2019).

 

33.     משכך, נראה כי המקרה שלפניי הוא מקרה חריג. סבורני, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין ובזהירות המתבקשת, כי התמונות מלמדות, אף שהדברים נאמרים בעין שאינה "עין רפואית", כי כיום, הנפגע אינו סובל מחולשה ביד ימין עד כדי חוסר תנועה או חוסר תפקוד של היד כפי שהצהיר בפני הוועדה וכי מצב היד היום אינו הולם את קביעת הועדה הרפואית בבדיקתה האחרונה, לפיה קיים "דלדול שרירים בגפה עליונה מימין, חוסר תנועה אקטיבי בפרקים, חוסר תנועה בפרקים הגדולים של גפה עליונה ימנית וחוסר החזר ברכיארדיאלי מימין. נראה כי מי שמסוגל לבצע את הפעולות הנ"ל, לרבות החזקת מספר שקיות מוצרים בידו הימנית אינו באמת "סובל מחוסר תנועה אקטיבי" ביד ימין עד כדי "שיתוק קשה בפלקסוס ברכיאלי מימין" כפי שקבעה הוועדה, ומי שמחזיק כוס ומצמיד אותה עד קרוב לפה, אינו סובל מ-"חוסר תנועה אקטיבי בפרקים" ונראה, כי אכן חל שינוי מהותי במצבו הרפואי בהשוואה למצבו ביום קביעת נכותו על-ידי הוועדה הרפואית.

 

34.     על כן, סבורני כי התפתחויות עובדתיות אלה, מלמדות על סיכוי ממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור.

 

35.     בהתאם לאמור, הבקשה מתקבלת. אני מתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של משרד הביטחון בעניין הנכות שנותרה לנפגע בידו הימנית בלבד, וזאת על-ידי מינוי מומחה שבשכרו תישא הנתבעת באופן מלא.

 

36.     החלטה בדבר מינוי המומחה תינתן בנפרד.

 

37.     החלטתי זו לא תומצא לידי המומחה שימונה.

 

38.     אין צו להוצאות.

 

 

 

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ט, 05 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

 

נאסר ג'השאן