גדר המחלוקות:

 

האם הוכיחה התביעה את נסיבות התאונה?

אם הוכיחה, האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

מהי סיבת מותה של המנוחה?

מהם נזקיה של המנוחה בהנחה ונפגעה ב"תאונת דרכים".?

האם יש לנכות מסך הנזקים הנטענים תגמולי מל"ל ואם כן, כמה?

 

הפן העובדתי:

1.                 ביום 18.11.2015 הגישה המנוחה, ילידת 1955, כתב תביעה בעילת "נזקי גוף" עפ"י חוק הפלת"ד, התשל"ה-1975".

2.                 בסעיף 3 לכתב התביעה נטען כי "ביום 7.12.2014 נפגעה התובעת בתאונת דרכים מול הכניסה למיון בבית החולים איכילוב. התובעת נפגעה במהלך הירידה מהמונית, וזאת לאחר שהחל לפתע הנתבע לנסוע טרם סיימה התובעת פעולת היציאה. כתוצאה מכך נפלה התובעת ונחבלה קשות, כולל בפלג גופה הימני (להלן: "התאונה").

3.                 בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען כי "דין התביעה להדחות שעה שהתובעת לא נפגעה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה אלא בנסיבות שונות לחלוטין שלא מטילות כל חבות על הנתבעת...גם אם ארעה תאונה כלשהי הרי שהיא אינה 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק...".

4.                 בדוח פעולה של שוטר שהגיע למקום התאונה ביום קרותה, נכתב כי הגיע למקום והבחין במנוחה שוכבת על הארץ וכי צוות מד"א שנכח במקום מסר לו ש"הגברת החזיקה את הדלת והנהג התחיל לנסוע". הנתבע 1 מסר "שהיא סגרה את הדלת והחל בנסיעה. נעצר כאשר שמע צעקות". מפאת כאביה של המנוחה, לא ניתן היה לחקור אותה על אתר. בערבו של יום חזר השוטר וביקר את המנוחה אשר מסרה לו "שהיא ירדה מהמונית סגרה את הדלת והחזיקה במונית ואז הנהג החל בנסיעה והיא מעדה".

5.                 למקום הגיע גם בוחן תנועה, מר יואב אטל, אשר הוציא תחת ידיו דוח והוא אף נחקר בבית המשפט ביום 24.6.2019. מחקירתו עולה כי חוות דעתו "היא תמצית מה שהנהג אמר ומה שהנוסעת אמרה. התיק שנסגר מחוסר הוכחות. לא היה ניתן לקבוע מה היה...הגעתי למסקנה שאחרי שיצאה מהמונית, אנחנו לא יודעים אם נשענה או לא, וכנראה נפלה, היתה אישה מבוגרת עם הליכון". בחוות הדעת כתב  "רכב מונית מס' 9297126 הוריד נוסעת בכניסה למיון וכאשר יצאה מהרכב נשענה על הרכב כאשר המונית התחילה לנסוע, נפלה הנוסעת על הכביש, הנסיעה היתה לאחר סגירת הדלת".

6.                 הוסכם בין הצדדים שהתובעת, אחות המנוחה, "שמעה מפי המנוחה בערב התאונה בחדר המיון כי נסיבות התאונה כמתואר בהודעת המנוחה במשטרה".

7.                 התובעת צירפה לכתב התביעה את סיכום האשפוז מבית החולים האמור ובו נכתב ביום 11.12.2014, כי "ביום קבלתה כאשר יצאה ממונית, נפלה ונחבלה בפלג גוף ימין, ללא חבלת ראש ללא איבוד הכרה".

8.                 ביום 22.1.2015 הגישה התובעת תביעה לשר"מ ובתביעתה כתבה "לאחר שנגררתי ע"י רכב נפלתי...". באותו יום חידשה את תביעתה לגמלת נכות וכתבה כי "הגעתי לבי"ח למיון לצורך בדיקה אורטופדית. ירדתי ממונית ואז הנהג החל לנסוע, גרר אותי, נפלתי כתוצאה מכך...".

9.                 בסיכום ייעוץ- יחידת ריפוי בעיסוק, מיום 28.1.2015, נכתב כי "ב-7.12 כאשר יצאה ממונית שהמשיכה לנסוע, נפלה ונחבלה בפלג גוף ימין, ללא חבלת ראש ללא איבוד הכרה".

10.              ביום 12.2.2015 נכתב בבית החולים כי "השבר אירע כאשר ניסתה לצאת ממונית והמונית המשיכה לנסוע וכך נפלה".

11.              ביום 28.4.2015 נחקר הנתבע 1 תחת אזהרה "בכך שבתאריך 7.12.214 בשעה 16:40 לערך נהגת ברכב הנ"ל וכאשר הורדת נוסעת בכניסה של המיון בבית החולים איכילוב לא אפשרת לנוסעת לסיים את הירידה בבטחה וגרמת לפציעתה של הנוסעת וגרימת חבלה של ממש". בחקירתו מספר הנתבע כי כאשר הגיעו השניים לבית החולים, שאל את המנוחה האם זקוקה לעזרה וזו השיבה בשלילה. "היא ביקשה שאני המתין עד שהיא תצא כי קשה לה, אני המתנתי וגם משכתי בלם חירום וגם כאשר היא יצאה מהרכב הסתכלתי אחורה לראות שהיא לא שכחה כלום ברכב ורק שראיתי שהדלת סגורה ואין כלום מאחור שחררתי את הבלם והתחלתי לנסוע, אחרי מטר בערך אני שומע צעקות מאחורה...אני לא יודע מדוע היא נפלה...אני אומר בוודאות שהיא יצאה מהרכב והדל הייתה סגורה. יש לי ברכב חיישן שמראה על פתיחת הדלת וגם אני הסתכלתי בעיניים שלי לראות שהדלת סגורה...כשאני נסעתי היא הייתה מחוץ לאוטו, אני לא ראיתי איזה מרחק היא הייתה מהמונית...יכול להיות שהיא נשענה על הרכב הוא שקיבלה סחרחורת".(כך המקור).

12.              ביום 30.4.2015 מסרה המנוחה את גרסתה לחוקרי המשטרה. לטענתה, "המונית עצרה עצירה מלאה, אני יצאתי מהמונית ואז אני שמתי יד על גג המונית להתייצב והמונית התחילה לנסוע ואני נגררתי עד שנפלתי על הכביש...יש נקודות מסוימות שאני לא כל כך זוכרת".

13.              בית המשפט מינה לבדיקת המנוחה מומחה בתחום האורתופדיה. ד"ר הלפרין כותב ב"תולדות המחלה" כי "כאשר יצאה ממונית. המונית המשיכה לנסוע. והיא נפלה ונחבלה בפלג גופה הימני."

 

טענות התובעת בסיכומיה:

14.              הנתבעת מכחישה סתם את נסיבות התאונה ועושה שימוש ציני במותה של המנוחה.

15.              בניגוד לטענתה נתבעת שלא היה מגע בין הרכב לבין המנוחה, טען הנתבע 1 אחרת בהודעתו במשטרה.

16.              מחוות דעת הבוחן עולה כי התאונה נגרמה עת המנוחה נשענה על המונית וזו החלה בנסיעה וגרמה לנפילתה. גרסה זו נתמכת בעדות המנוחה. הנתבע 1 לא שלל אפשרות זו. התובעת שמעה גרסה זו מהמנוחה.

17.              יש לקבל את עדות המנוחה ולקבוע כי משקלה מספיק לשם קבלת התביעה.

18.              המדובר בתאנ"ד בין אם המנוחה טרם השלימה את הירידה מהמונית ובין אן השלימה אך איבדה את שיווי משקלה עקב התחלת נסיעת המונית עת נשענה עליה, או נגררה על ידיה או נבהלה מנסיעתה.

 

טענות הנתבעת בסיכומיה:

19.              הנטל הינו על התובעת להוכיח את נסיבות התאונה וכניסתן בגדר חוק הפלת"ד.

20.              לתביעה מספר גרסאות לקרות התאונה, אלא שגם אם נכונה הגרסה שהתאונה קרתה ממש במהלך יציאתה מהרכב[1], הרי שיש בכך להוביל לדחיית התביעה. גם אם יצאה יציאה מוחלטת מהרכב והניחה את ידה לאחר מכן על הרכב אשר החל בנסיעה, הרי ספק אם המדובר בתאנ"ד וממילא לא הועלתה גרסה כאמור בכתב התביעה.

21.              אל מול גרסת המנוחה, גרסתו של הנתבע 1, אשר הכחיש בתוקף את החשד בגינו נחקר במשטרה.

22.              הנתבעת מתנגדת לכל הרחבת חזית עובדתית.

 

 

 

דיון והכרעה- הפן העובדתי:

23.              לאחר שעיינתי בשלל המסמכים הנוגעים לנסיבות התאונה, נחה דעתי לקבוע כי התאונה אירעה כדלקמן: המנוחה הגיעה עם מונית לשערי בית החולים "איכילוב" כאשר את המונית נוהג הנתבע 1. המנוחה ישבה במושב האחורי ימני. עם הגיעה המונית לבית החולים, פתחה המנוחה את הדלת, יצאה מן המונית כאשר היא נעזרת בהליכון, סגרה את דלת המונית והניחה ידה על גג המונית, ככל הנראה על מנת לייצב את עמידתה. הנתבע 1 אשר ראה כי המנוחה יצאה את המונית ואף סגרה הדלת מאחוריה, ביקש להמשיך בדרכו ונסע, או אז שמע צעקותיה של המנוחה, אשר נפלה כתוצאה מנסיעת המונית ואיבוד שיווי המשקל, ועצר המונית.

24.              גרסה זו מתיישבת היטב עם גרסתה הראשונית של המנוחה כפי שנמסרה לשוטר שביקרה מספר שעות לאחר התאונה ואף עם גרסתה כפי שנמסרה במשטרה בחודש אפריל 2015.  אכן, גרסה זו שונה מהגרסה המובאת בכתב התביעה ודומה כי הגרסה האחרונה מתבססת על גרסתה "המתפתחת" של המנוחה בימים והחודשים לאחר התאונה[1], או אז מוסיפה המנוחה נופח דרמתי לתאונה, טוענת כי נגררה ואף משנה את גרסתה וטוענת כי התאונה אירעה כאשר "ניסתה" לצאת מהמונית. אין פלא, אם כן, כי הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה וטענו כי אין המדובר בתאונת דרכים על פי חוק וכי קרתה בנסיבות שונות לחלוטין מאלה הנטענות בכתב התביעה.

25.              כעת נשאלת השאלה האם ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד עסקינן. אכן, המנוחה השלימה את יציאתה מהרכב ולו בכך הייתה נגמרת המסכת העובדתית, הרי שדין התביעה היה להידחות. אלא שלדידי בנסיבות המקרה אותן קבעתי, היה שימוש ברכב מנועי של הנתבע 1 אשר קשור קשר סיבתי לנפילתה של המנוחה, גם אם "רק" נאחזה בגג המונית. שהרי המנוחה לא נפלה "סתם" כתוצאה מאובדן שיווי משקל. היא איבדה את שיווי משקלה כתוצאה מתחילת נסיעתו של הנתבע 1 ומכאן כי נפילתה אינה אלא הסיבה בלעדיה אין לנזקיה[1].

 

 

 

 

 

 

סיבת מותה של המנוחה:

26.              התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי התאונה הביאה להתדרדרות מצבה של התובעת עד כי נפטרה בשל כך ביום 28.3.2018 והיא בת 63.

27.              בתעודת הפטירה של התובעת לא נקבעה סיבת מותה.

28.              הנתבעים מתנגדים לקביעת קשר סיבתי בין מותה של המנוחה לבין התאונה ו/או תוצאותיה וטוענים כי לשם קביעת קשר סיבתי כאמור היה צורך לעתור למינוי מומחה, עתירה שלא הוגשה על ידי התובעת לאחר תיקון כתב התביעה.

29.              מסיכום פטירה שנכתב על ידי "קשת", מרכז גריאטרי משולב בגבעת השלושה, עולה כי המנוחה לעת פטירתה הייתה סיעודית, זקוקה לעזרה ברוב תפקודי היומיום, דמנטית עם סימנים תוקפניים שהועברה למוסד האמור בשלהי שנת 2017. עוד נכתב כי סבלה משוק ספטי (בחודש 7/2017 ונפילה מלווה חבלת ראש בחודש מאי אותה שנה- ראה דוח סיכום אשפוז ב"לוינשטין"). בעשרת הימים לפני פטירתה הייתה מאושפזת פעמיים בבית החולים "בילינסון" עקב החמרה ב-COPD [1] ושוחררה "במצב די גרוע" ולאחר יומיים נמצאה ללא רוח חיים.

30.              דעתי כדעתם של הנתבעים. לא ניתן לקבוע כי המנוחה נפטרה כתוצאה מתוצאות התאונה. על מנת להקים קשר סיבתי כאמור היה על התובעת לעתור למינוי מומחה/ים אשר יקבעו ככל האפשר מה הביא לסופה של המנוחה. משלא מונו מומחים כאמור, אין לקבוע קשר סיבתי כמבוקש.

 

נכותה של המנוחה:

31.              עוד בחייה, מינה בית המשפט לבדיקת המנוחה.

32.              ד"ר נחום הלפרין, אורתופד, בדק את המנוחה ביום 21.6.2016. בחוות דעתו קובע המומחה הנכבד כי בעקבות התאונה נותרו במנוחה 30% נכות "על רקע ההגבלה בתנועות מפרק ירך ימין עם הכאבים בברכיים" סעיף הנכות הינו סעיף "סל" 35(1) ד'. המומחה כותב בחוות הדעת כי למנוחה הגבלה קשה בהנעת הירך, אין צפי לשיפור וכי היא מאד מוגבלת בכושר תפקודה ואינה יכולה לחזור לעבודתה[1] "הכוללת פעילות גופנית והליכה".

33.              המומחה לא נחקר על חוות דעתו והנתבעים טוענים כי לפחות חלק מנכותה של המנוחה קשור בעברה הרפואי. דין הטענה להידחות. אכן, המנוחה סבלה ממגבלות שונות קודם התאונה אולם משלא הועברו למומחה שאלות הבהרה והוא אף לא נתבקש להיחקר על חוות דעתו, אין מקום לקבוע כעת כי נכותה של המנוחה אינה קשורה ולו בחלקה לתאונה מושא כתב התביעה.

34.              זאת ועוד זאת, בחוות דעתו קובע המומחה כי לא מצא מגבלה בהנעת הברכיים, הקרסוליים והגב. משמע, יש לקבוע כי למנוחה 0% נכות בפלגי גוף אלה, בכפוף למוסבר להלן. על המשמעות של קביעה זו, בהמשך.

35.              אשר על כן אני קובע כי למנוחה נותרו 30% נכות בירך ובברכיים בעקבות התאונה.

 

 

הנזק:

כאב וסבל:

36.              בהינתן גילה של המנוחה, אחוזי נכותה, ימי אשפוזה ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יש לפסוק למנוחה סך כולל של 40,000 ש"ח (במעוגל), כפי הצעת הנתבעים.

 

הפסדי הכנסה עד מותה של המנוחה:

37.              מאז התאונה ועד לכתה של המנוחה לבית עולמה חלפו כשלוש שנים וארבעה חודשים.

38.              קודם התאונה ומאז 2008, ליוותה נכים/עיוורים בהסעות[1]. גרה בגפה בקומת קרקע בתל אביב.

39.              שכרה עד לחודש נובמבר בשנת התאונה עמד על ממוצע של 5,068 ש"ח ועל כך אין חולק בין הצדדים.

40.              נשאלת השאלה האם למנוחה נגרם אי כושר בעקבות התאונה ולאיזו תקופה.

41.              עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מעלה כי לעת כתיבת חוות דעתו לא הייתה מסוגלת המנוחה, לדעת המומחה, לחזור לעבודתה. בעת כתיבת חוות הדעת חלפו כ-18 חודשים מאז התאונה.

42.              עיון בשלל החומר הרפואי מעלה כי מאז עברה המנוחה את התאונה, נזקקה לטיפולים רפואיים הקשורים קשר ישיר לפגיעותיה, לרבות שיקום ארוך (עד 29.1.2015), ואף קיבלה מעת לעת חופשות מחלה אשר חברו האחת לשנייה עד 30.4.2015. חופשות אלה קשורות קשר סיבתי ישיר לתאונה וכולן כאחת מציינות את התאונה כסיבה בלעדיה אין לחופשת המחלה.

43.              כאן המקום לציין כי הגם שהנתבעים הפנו לחומר רפואי קודם התאונה נשוא כתב התביעה, הרי עובדה היא כי למרות תחלואיה של המנוחה, היא המשיכה בעבודתה עד יום התאונה.

44.              נשאלת השאלה עד מתי נמשך אי הכושר הקשור לתאונה, זאת בראי טענת הנתבעים כי המנוחה נקלעה לאי כושר שאינו קשור בתאונה זמן לא מבוטל קודם לכתה לעולמים. יש לזכור כי לעת בדיקת המנוחה על ידי המומחה מטעם בית המשפט (6/2016), לא מצא האחרון מגבלות בברכיים, בקרסוליים או בגב.

45.              עיון בשלל החומר הרפואי מעלה כי באמצע שנת 2017 הוחמר עד מאד מצבה של המנוחה, היא נפלה וסבלה מחבלת ראש, כעבור חודשיים חוותה שוק ספטי ומאז התדרדר מצבה עוד ועוד.

46.              אשר על כן אני קובע כי אי כושרה של המנוחה לעבוד בקשר ישיר לתאונה הינו ממועד התאונה ועד לחודש מאי 2017, לא כולל, קרי סה"כ שנתיים וששה חודשים.

47.              הצמדת שכרה של המנוחה להיום: 5,087 ש"ח.

48.              מכאן כי הפסדיה של המנוחה לתקופה האמורה הינם כדלקמן: 5,087*30=152,610 ובצירוף ריבית מאמצע התקופה: 156,170 ש"ח. בצירוף הפסדי זכויות סוציאליות: 19,521 ש"ח.

49.              נוכח מצבה הרפואי של המנוחה שלא קשור בתאונה ואשר הוא שהשבית אותה מכל עבודה, לא מצאתי לפסוק למנוחה סכומים נוספים מעבר לתקופה הנ"ל, שכן ברי הוא כי מצבה הרפואי שאינו קשור בתאונה מנע ממנה לעבוד.

 

הוצאות רפואיות:

50.              התובעת מבקשת פיצוי בראש נזק זה אולם מהקבלות שצירפה לא עולה תמיכה בדרישה זו. מרבית הקבלות עוסקות בהוצאות נסיעה, הוצאות בגין שירותי הולכת כלבים, התקנת אביזרים בביתה של המנוחה ועוד.

51.              אשר על כן ונוכח העובדה כי המנוחה הייתה מבוטחת בביטוח בריאות, אני דוחה התביעה בראש נזק זה.

 

הוצאות נסיעה, ניידות ועזרת צד שלישי:

52.              אכן, על גופה ונכסיה של המנוחה  מונתה, בין השאר, גם התובעת. עם זאת, לכל אורך המסמכים הרפואיים ואלה מביטוח לאומי, מצוין כי המנוחה התגוררה בגפה וכי איש לא גר אתה. לבד מקבלות על עזרה בהולכת כלבים, שכנראה הוצאו נוכח מגבלתה של המנוחה להתנייד, לא מצאתי כל ראיה לעזרת צד שלישי בכסף או בשווה כסף. צורפו שלל קבלות על תשלום למוניות ואני מקבל התביעה לעניין זה נוכח מצבה של המנוחה והקושי המובנה בנכותה.

53.              אשר על כן אני פוסק בראש נזק זה סך כולל של 20,000 ש"ח.

 

סך הנזק עד עתה: 235,691 ש"ח.

 

 

 

 

ניכויים:

54.              ביום 11.2.2015 קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי למנוחה 79% נכות, מתוכם 65% נכות זמניים בגין מצב אחרי שבר בעצם הירך החל מיום 7.12.2014,  ועוד 40% בשל מצב נפשי החל משנת 2009. הנכות הזמנית הועמדה עד 31.8.2015. לא למותר לציין כי הוועדה סימנה כי נכותה של המנוחה בירך אינה קשורה בתאונה, דבר תמוה לכשעצמו ועל פניו שגוי.

55.              ביום 16.9.2015 נבדקה המנוחה בשנית ואז נקבעה נכותה הצמיתה והועמדה בתחום האורתופדי על 20% בגין פרק הירך, 10% בגין קרע במיניסקוס ועוד 10% בגין כף רגל[1]. ביום 11.11.2015 נפסקו למנוחה 15% נכות בגין הפרעת אישיות ודיסטמיה, ללא השפעה על כושר העבודה. באותו יום סוכמה נכותה הצמיתה כדלקמן:

20%- ירך.

10%- מיניסקוס.

10%- כף רגל.

15% הפרעת אישיות.

סה"כ-45% נכות.

56.              ביום 21.12.2015 תביעתה של המנוחה נדחתה עקב קביעת נכות של 45% בלבד החל מיום 1.12.2015. המנוחה עררה על ההחלטה ווועדת עררים קיבלה את הערר ביום 2.1.2017 והעמידה את נכותה של המנוחה על שיעור של 60% החל מיום 1.12.2015. הקביעה הינה לצמיתות ולוותה בקביעה כי אי כושרה של המנוחה יעמוד על 100%. נוכח קביעה זו המשיכה המנוחה לקבל קצבת נכות כללית, אולם בשיעור גבוה יותר משקיבלה קודם התאונה. הנכות כדלקמן:

20%- ירך.

10%- מיניסקוס.

10%- כף רגל.

30%- הפרעת אישיות.

10%-גב תחתון.

10% - יתר לחץ דם.

10%- GEUD[1].

 

הוועדה לא קבעה תאריך מדויק לתחילת הנכות ו/או קשר סיבתי לתאונה מושא התביעה.

 

 

57.              מסיכומיי הנתבעים, תיק המל"ל[1] וחוות הדעת האקטוארית עולה כי המנוחה קיבלה עוד קודם התאונה מושא כתב התביעה גמלת נכות כללית בשיעור של 1,405 ש"ח וזו הוגדלה עקב פסיקת הוועדות הרפואיות לאחר התאונה לסך של 2,648 ש"ח שעודכנו מעת לעת ועד כדי סך של 2,692 ש"ח נכון לשנת 2017 וקודם השמתה במוסד סיעודי, או אז פסקו התשלומים והועברו ישירות למוסד הסיעודי בו שהתה עד לכתה לעולמים.

58.              התובעת טוענת כי אין לבצע כל ניכוי תגמולים שכן גם ללא הנכות שנפסקה למנוחה בגין התאונה (20% ירך), הרי שחצתה את רף הנכות המינימלית לקבלת גמלה מלאה. הנתבעים טוענים כי יש לבצע ניכוי התגמולים שהוספו למנוחה בעקבות הנכות שנפסקה לה בגין התאונה.

59.              דעתי, כעיקרון, כדעת הנתבעים, אולם לא באופן מלא. נזכיר כי מעת שהוכיחו הנתבעים שהמנוחה קיבלה תגמולים שעל פניהם קשורים קשר סיבתי לתאונה, עבר הנטל למנוחה להוכיח היפוכו של דבר או, למצער, כי לא כל התגמולים קשורים בתאונה. נטל זה בא לידי ביטוי בבקשה שהייתה צריכה להיות מוגשת למינוי מומחים רפואיים לקביעת נכותה של המנוחה שאינה קשורה בתאונה. בקשה כאמור לא הוגשה.

60.              מחוות הדעת האקטוארית, שלא נסתרה, וממסמכי המל"ל עולה כי אי כושרה של המנוחה טרם התאונה הועמד על שיעור של 60% ואילו לאחר התאונה גדל כדי 100% וכך גם גמלאותיה גדלו בשיעור בלתי מבוטל. נכותה של המנוחה בירך, ולו לפי קביעת הוועדות הרפואיות, הינה לעין ערוך קשה יותר משאר נכויותיה בקרסול ובגב. משכך לא ניתן לומר כי לנכות זו לא הייתה השפעה על כושר עבודתה. עובדה היא כי הפסיקה לעבוד לאחר התאונה מושא כתב התביעה, עניין שיש בו כדי להוכיח קשר ישיר בין אי כושרה המלא לבין התאונה.

61.              ההלכות לעניין ניכויי התגמולים המתקבלים מביטוח לאומי ידועות ולאחרונה חזר עליהם בית המשפט המחוזי בתל אביב במספר פסקי דין (ראו ע"א 17557-01-17, וגם ע"א 9077-01-17) העיקרון הוא אחד: יש לנכות את התגמולים הקשורים סיבתית לתאונה ורק אותם.

62.              בענייננו, הוכח כי נכותה של המנוחה בגין התאונה עומדת על שיעור של 30%, כפי שקבע מומחה מטעם בית המשפט או כפי שקבע המל"ל שהעניק למנוחה את הגמלאות-20%. עם זאת, לא ניתן להתעלם מקביעת המומחה מטעם בית המשפט כי הנכות שניתנה למנוחה הינה בגין "ההגבלה בתנועות מפרק ירך ימין עם הכאבים בברכיים". לדידי, כלל בנכות שקבע הן נכות במפרק ירך ימין והן נכות בברכיים, בדיוק כפי שעשה המל"ל, אשר בחר לחלק את הנכות בין שני פלגי הגוף. הנכות בברך ימין אותרה רק לאחר התאונה ומפרוטוקולי המל"ל עולה כי המדובר בשבר מאמץ מצד ימין, צד השבר בירך, ושכל ישר הביאני כדי מסקנה כי הא בהא תליא.

63.              מאחר ומחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה כי למנוחה לא היתה נכות בגב ובקרסול, קביעה זו גוברת על קביעת המל"ל ומהווה קביעה של נכותה הכללית שאינה קשורה בתאונה. משכך נכותה של המנוחה בגין התאונה עומדת על 30% בגין מפרק ירך וברך.

64.              ומה על הנכות שלא בגין התאונה? הרי לא מונה מומחה מטעם בית המשפט לעניין זה והיום כבר לא ניתן לבדוק את המנוחה. דעתי היא כי בנסיבות העניין דנא אין הדבר מוריד או מעלה. לבד מן העובדה שהצדדים  לא העלו כל טענה לעניין הקשר הסיבתי של הנכות הנפשית לתאונה[1], הרי ברי כי אין כל קשר בינה לבין התאונה והדבר עולה ברורות ממסמכי המל"ל.

65.              יטען הטוען כי לא ניתן לערב בין קביעות מומחים מטעם בית המשפט לבין קביעות המל"ל. כעיקרו של דבר הטענה נכונה, אולם לדידי ישנן נסיבות מיוחדות, כנסיבות המקרה לפניי, בהן ניתן "לערב" את הקביעות. אחזור ואציין כי קודם התאונה הועמדה נכותה של המנוחה על שיעור של 40% ואילו לאחר התאונה הורדה כדי 30%. ברי אם כן כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותה הנפשית של המנוחה ואף מנספחי כתב התביעה לא עלתה ראשית ראיה לקשר כאמור ובקשת המינוי נדחתה על הסף. אשר על כן, שלא בגין התאונה עומדת נכותה של המנוחה על שיעור של 30% בגין הפרעה נפשית (שאר הנכויות מנופות ממילא).

66.              אשר על כן ולפי הפסיקה המנחה עלינו לחלץ חלקה של הנכות הקשור בתאונה מנכותה הכוללת של המנוחה (נכות כוללת משוקללת פחות נכות משוקללת שאינה קשורה בתאונה, לחלק בנכות הכוללת משוקללת, תוביל לתוצאה אשר תשקף את הנכות הקשורה בתאונה ואת אחוז הניכוי מגמלאות המל"ל):

51-30[1]  = 41%

  51

67.              הנה כי כן, שיעור הנכות הקשור בתאונה עומד על 41%.

68.              עם זאת, לעת התאונה, וכאמור לעיל, היתה זכאית המנוחה לגמלת נכות בשל נכותה הקודמת לתאונה והתאונה רק הגדילה את אחוז הזכאות. הנתבעים טוענים שיש לבצע ניכוי מהניכוי ולנכות רק את האחוז הקשור בתאונה מתוך הסכום שהוסף לגמלתה של המנוחה. למרבה הצער, נשרף ארכיב הביטוח הלאומי ואין לפנינו את הפרוטוקולים שקבעו את נכותה של המנוחה קודם התאונה מושא כתב התביעה. מפלטי המחשב של המל"ל שאינם אלא רשומה מוסדית, עולה כי הנכות קודם התאונה הועמדה על שיעור של 40% ע"ב סעיף 34 לתקנות הנכות של המל"ל, קרי מחלת נפש. לימים ולאחר התאונה הועמדה הנכות בתחום הנפש על 30% בלבד. משכך, דומה כי לא ניתן לבצע את הניכוי מהניכוי כמוצע על ידי הנתבעים שכן גובה הגמלה השתנה גם בגין מחלת הנפש. אשר על כן בחרתי לילך בדרך המקובלת של הכפלת אחוז הגמלה הקשור בתאונה מסך הגמלאות שקיבלה המנוחה לאחר התאונה ועד השמתה במוסד. דרך זו תשקף, גם היא, את החלק הקשור בתאונה ושאותו יש לנכות.

69.              סך כל הגמלאות שקיבלה המנוחה מאז התאונה עד 2017 עומד, כפירוט הנתבעת, על סך כולל של 77,193 ש"ח. 41% מסך זה עומדים על סך כולל של 31,649 ש"ח. זה יהיה אם כן סך הניכוי מסך פיצויים המגיע לעיזבון.

 

סוף דבר:

70.              נזקיה של המנוחה עומדים על סך נטו של 235,691 ש"ח. מסך זה יש נכות 31,649 ש"ח. סה"כ נזק עומד על 204,042 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 31,034 ש"ח. אגרות 745 ש"ח.

 

הסכום יועבר באמצעות ב"כ העיזבון תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.9.2019 ועד התשלום בפועל.

 

 

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין

 

 

ניתן היום,  ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

 

שי מזרחי