האם המחזיק במקרקעין אחראי לתאונת עבודה שאירעה לקבלן עצמאי שהעסיק בשטחו? בשאלה זו יעסוק פסק הדין שלהלן.

עובדות המקרה והשתלשלות ההליכים

1. התובע 2 (להלן: "התובע"), יליד 28.2.58, חשמלאי מוסמך ראשי בהכשרתו ובמקצועו, הועסק כקבלן עצמאי אצל הנתבע 1 (להלן: "הקיבוץ"), החל משנת 1994. בשנת 2007 התאגד התובע כחברה, והחל מתקופה זו ההתקשרות בין התובע לבין הקיבוץ נעשתה באמצעות החברה שבבעלותו, והתובע הפך לשכיר של החברה. אין חולק שהתובע מעולם לא הועסק על ידי הקיבוץ כעובד.
2. על פי עדות התובע, "עד למועד התאונה ביצעתי את רוב עבודות החשמל ואת עבודות החשמל אשר כללו טיפוס ביצעתי בעצמי" (ס' 7 לתצהירו).
3. ביום 4.5.09 טיפס התובע על עמוד חשמל עשוי עץ, העמוד נשבר והתובע נפל. עמוד העץ שייך לקיבוץ, ולא לחברת החשמל. כתוצאה מהנפילה נפצע התובע בכתף שמאל, מרפק שמאל באמה ובשורש כף יד שמאל. אירוע זה יכונה להלן "התאונה".
4. התאונה הוכרה על ידי התובע 1 (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי מספר וועדות רפואיות של המל"ל, אשר קבעו את ששיעור נכותו הצמיתה של התובע הוא 43%. סך התגמולים שקיבל ומקבל התובע מהמל"ל עומד על 1,791,435 ש"ח.
5. תחילה הגיש המל"ל תביעתו נגד הקיבוץ והמבטחת שלו, ובהמשך ביקש התובע להצטרף כתובע נוסף, בקשה שהתקבלה.

טענות הצדדים

6. התובעים טוענים שעמוד העץ נשבר כיוון שהיה רקוב בתחתיתו, וכי הקיבוץ התרשל כיוון שלא ערך בדיקות תקופתיות לעמוד החשמל לאיתור הרקבון.
7. עוד טוענים התובעים שהקיבוץ הפר חובתו על פי ת' 56 לתקנות החשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות במתח של עד 1000 וולט) תשנ"ה – 1995, המטילה על הבעלים, המפעיל או המחזיק של רשת חשמל את החובה לתחזק אותה, ואת עמודי החשמל בכלל זה, במצב תקין ויעיל.
8. התובעים מוסיפים וטוענים שהעובדה שתחתיתו של העמוד הייתה נתונה בתוך מעטפת בטון מנעה מהתובע לראות שמתחת לחבית, חלק העמוד המצוי בתוך האדמה רקוב ועשוי להישבר.
9. התובעים מפנים לכך שאף שהתובע היה קבלן עצמאי, הרי שהקיבוץ הוא שקבע את שיטת העבודה בה נקט, והוא שהעביר לו הדרכות בטיחות.
10. הנתבעים חולקים על תיאור התאונה כפי שנמסר על ידי התובעים בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן, וטוענים שזו אירעה באשמת התובע, אשר ניתק את כבל העיגון שהחזיק את העמוד.
11. הנתבעים מפנים לכך שאין חובה חוקית לבדוק מעת לעת עמודי חשמל עשויים עץ, ואף התקן אינו מחייב זאת.
12. הנתבעים מוסיפים וטוענים שאת האחריות, רובה ככולה, יש להטיל על התובע, ועל החברה שבבעלותו, שהיא המעבידה שלו. לטענתם, כיוון שלא ניתן לומר שהתרשלו בבחירת התובע כקבלן מטעמם, אין להטיל עליהם אחריות כלפיו.

 

דיון והכרעה

נסיבות התאונה

13. בס' 3 ו- 4 לכתב התביעה המקורי תוארה התאונה כך:

"ביום 4.5.09 הגיע הנפגע, חשמלאי עצמאי בעיסוקו, לקיבוץ חצרים, על מנת לתקן עמוד חשמל שהתקלקל. יצוין שעמוד החשמל המקולקל היה מוצב בתוככי רפת הקיבוץ. לצורך התיקון, טיפס הנפגע על עמוד החשמל שהיה עשוי מעץ,  כשלפתע התמוטט העמוד והנפגע נפל לקרקע מגובה 6 מטרים."

תיאור זהה נכתב בס' 6 ו- 7 לכתב התביעה המתוקן, במסגרתו צורף הנפגע כתובע נוסף.

14.  נדמה כי תיאור זה לקוח מהודעת התובע, כפי שנרשמה על ידי חוקר המל"ל כשנה או למעלה מכך לאחר התאונה. ההודעה הוגשה וסומנה כ- ת/2. יודגש שההודעה, הרשומה בכתב יד, קריאה אך בקושי, והאמור להלן הוא על פי מיטב הבנתי את כתב היד:

"המקרה שלי קרה בתאריך 4/2009 עליתי על עמוד לטפל בו. עליתי על עמוד עץ עם מטפסים, חגורות ואביזרי הבטיחות וכל מה שקשור. ואני טיפסתי על העמוד בגובה של 7 מטר בערך ותוך כדי עבודה על העמוד נפלתי ביחד עם העמוד. העמוד קרס זה עמוד עץ. נפלתי יחד עם העמוד."

מהמשך ההודעה ניכר כי החוקר ניסה להבין את הסיבה לקריסת העמוד:

"העמוד קרס אני לא יודע למה קרס... באותו יום של המקרה לא היה משהו חריג בעמוד  ולא ראיתי איזה סדק מיוחד. לכלל עמודי העץ יש סדקים באופן טבעי גם עמוד חדש מגיע עם סדקים. (לא ברור) עץ וזה תקין ככה. אני לא זוכר אם העמוד נפל מלמעלה או מהאמצע. לא ראיתי אם העמוד היה רקוב. בגלל (לא ברור)..."

הנה כי כן, מהודעת התובע לחוקר המל"ל ניכר כי הוא אינו יודע את סיבת התאונה.

15.  אלא שעם חלוף השנים, ידע התובע לספק פרטים נוספים אודות התאונה, כפי שמתברר מעדותו במסגרת קדם המשפט ביום 14.6.18. כך, לפתע ידע התובע לציין שסיבת הנפילה היא פגם בעמוד עליו טיפס, שנשחק או נרקב עם השנים. בדומה, בהודעתו במל"ל התובע ציין שאינו זוכר אם העמוד נפל מלמעלה או מהאמצע, מכל מקום התובע לא העלה את האפשרות שהעמוד נפל מתחתיתו, בסמוך לאדמה. והנה, בקדם המשפט לפתע ידע התובע להעיד שהעמוד נשבר בדיוק מתחת לחבית בחיבור בין הקרקע לחבית:

"עליתי על עמוד חשמל שהייתי צריך לפרק הזנה זמנית לשכונה חדשה. עליתי כמו שצריך לעלות לזה יש תמונות שמראים. פירקתי את אותו כבל שפירקתי, זה כבל שהזין שכונה בחשמל זמני, היה מוזן מעמוד עץ בקוטר של 30 סמ' לערך, החלק התחתון שלו היה מדופן עם חבית בטון ורק בדיעבד הבנתי אחרי שהוא נפל, והעמוד היה גלוי, הם שמו אותה חבית של בטון כי הפרות שהיו בסביבה ליחכו את העץ והעץ הפך להיות כמו קיסם של גפרור. מי ששם את החבית לא התייחס לחוזק  של העמוד למטה. אני לא ידעתי את זה. הבטון החזיק את העמוד מהקרקע למעלה  ולא יותר למטה. בחלק הקבור העמוד נשאר אותו עמוד... במהלך הירידה מהעמוד העמוד קרס. אני למעלה, העמוד נשבר.  הוא נשבר בדיוק מתחת לחבית בחיבור בין הקרקע לחבית." (פ' עמ' 2 ש' 1-10)

16.  גם בתצהיר, ציין התובע שהעמוד נשבר בדיוק מתחת לחבית, בחיבור בין הקרקע לחבית (ס' 21). לתצהיר צורפו מספר תמונות צבעוניות של עמוד חשמל מעץ, שכוב על הקרקע. אין בתצהיר כל התייחסות אל התמונות, לא נאמר בו שהן של עמוד העץ הרלוונטי, מי צילם את התמונות, מתי הן צולמו וכיוצ"ב. על התמונות כתובים מספרים (3, 10, 11, 12, 14, 15, 16, 17, 18 ו- 19), אשר יכולים לרמז על כך שהן הוגשו כנספח למסמך אחר, אולם לא ברור מהו המסמך אליו הן צורפו.

17.  בתמונות אלה נראה עמוד שלם שוכב על הקרקע, בקצה אחד שלו יש חבית בטון, ובקצה השני קופסת חשמל. ההתבוננות בעין בלתי מקצועית בתמונות 10 ו- 11 נראה שישנה זווית בעמוד מעל החבית, שיכולה ללמד על שבירה של העמוד שם, אף שייתכן שהעמוד נותר בשלמותו, ולא נשבר כליל לשני חלקים. יצוין, שהמומחה מטעם התובעים לא התייחס לזווית זו בחוות דעתו.

18.  מומחה זה ביקר במקום האירוע בחודש דצמבר 2018 (למעלה מ- 9 שנים אחרי התאונה) וצילם עמוד עץ, שהיה מונח זרוק על הקרקע, וכתב שנאמר לו שזה העמוד המדובר (ר' עמ' 4 לנספח הצילומים). מהתמונה ניתן לראות שקיים שבר כמטר מעל יציקת הבטון, ושבר בתחתית היציקה (ר' גם ס' 19 לחוות הדעת). אלא שלא ברור איזה משני השברים נגרם בתאונה עצמה, ואיזה נגרם בשלב מאוחר יותר, אולי תוך כדי פירוק העמוד לצורך הצבת עמוד חדש.

19.  בשלב זה נציין שהתאונה נבדקה על ידי אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת, אשר מפקח שלו הגיע למקום כשבועיים לאחר התאונה. לאחר הביקור נשלח אל הקיבוץ מכתב מיום 18.5.09 ובו נכתב כך:

"בבדיקה התברר שהנפגע טיפס על עמוד לצורך ביצוע עבודות חשמל. הנפגע צויד בציוד מגן אישי המיועד לעבודה בגובה והודרך כראוי. בשלב מסוים של העבודה (התובע) ניתק את כבל העיגון של העמוד, והעמוד אשר היה פגוע בריקבון נשבר והנפגע צנח למטע (כך במקור) יחד עם העמוד". (נספח א' לתצהיר גוסטבו רוצ'מן)

בדו"ח הביקור במקום מיום 19.5.09 (נספח 3 לתגובה מיום 9.9.19) נרשם כי הביקור נערך בנוכחות מפקח מטעם משרד העבודה, ושני נציגי הקיבוץ, אחד מהם ממונה בטיחות. דו"ח הביקור הוא קצר מאד, ופרק הממצאים בו קובע כהאי לישנא:

"בוצעה בדיקת סיבות ונסיבות תאונת עבודה מיום 4.5.09 בה נפגע (התובע). בבדיקה התברר שהנפגע צנח לקרקע יחד עם עמוד חשמל אשר נשבר עקב רקבון. הנפגע היה מצויד בציוד מגן אישי בעבודה בגובה. בוצע שחרור של עוגן אחד של העמוד והעמוד נשבר ונפל."

הנה כי כן, בתחקיר נשללו סיבות אפשריות ונפוצות לתאונה, דוגמת טיפוס ללא ציוד מגן, או טיפוס שגוי עקב הדרכה לקויה. כיוון שנשללה האפשרות שהתובע לא קיבל הדרכה מספקת, אין משמעות לעובדה שהקיבוץ הוא שנתן לתובע הדרכות בטיחות, אף שלא היה מעבידו.

20. המפקח ציין שתי סיבות לתאונה, ניתוק כבל העיגון וריקבון של העמוד. יצוין כי התובעים חולקים על מסקנות התחקיר, אף שלא זימנו את עורכיו לעדות.
21. כך או כך, נוכח ממצאי התחקיר דגש רב הושם בחקירת התובע לשאלת כבלי העיגון. על פי עדות התובע במהלך ישיבת קדם המשפט, הוא עצמו הוסיף אחד מכבלי עיגון, בטרם חיבר לעמוד החשמל כבל חשמל נוסף, וזאת על מנת לייצב את העמוד (פ' עמ' 2 ש' 11). אולם הוא שלל באופן מפורש את הטענה שהוא ניתק כבל עיגון, ועמד על כך שהוא ניתק רק את כבל החשמל (שם, ש' 2).
22. לטענת המומחה בתצלומים שצורפו לתצהיר התובע הוא ראה בראש עמוד העץ השבור שני כבלי עיגון (ס' 6.8.5 לחוות הדעת). אציין שאף שכאמור המומחה צילם את העמוד הרלוונטי, הוא לא צילם את ראש העמוד, כך שלא ניתן לראות אם כבלי העיגון היו מחוברים אליו במועד ביקור המומחה במקום.
23. בהקשר זה יצוין שבשעת התאונה עבד עם התובע עוזר חשמלאי, שהיה מועסק על ידו, ושהיה עד לתאונה. אף שעד זה היה עובד של התובע, הוא לא זימן אותו להעיד על נסיבות התאונה, ועל כן עדות התובע באשר לניתוק הכבל היא עדות יחידה של בעל דין, אשר אין לה סיוע מכל מקום אחר.
24. ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, מחייב את בית המשפט לנמק מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה של בעל דין כאשר הוא מסתמך על עדות זו לצורך קביעת ממצא שבעובדה. לא מצאתי בנסיבות המקרה שבפני נימוק להסתמך על העדות כנדרש. ראשית, עצם השינוי הבלתי מוסבר בגרסת התובע בעדותו בפני לעומת עדותו בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי לגבי סיבות שבירת העמוד, ומקום השבר בתחתית העמוד, בחלקו העליון או באמצע, אינו מוסיף למהימנותו, וזאת בלשון המעטה. שנית, התובע יכול היה להביא את עד הראיה לתמוך בגרסתו, והוא לא עשה כן, ועל כן חזקה שהעדות הייתה פועלת לרעתו. שלישית, מפקח מטעם אגף הפיקוח קבע אחרת. ולבסוף, על פי עדות התובע, כבל העיגון לא היה נדרש כאשר כבל החשמל מנותק. בנסיבות אלה, סביר בעיני שגם עובר לתאונה חשב התובע שכבל זה מיותר, וייתכן שמסיבה זו הוא ניתק אותו. יתרה מזו, לא ניתן לשלול שהעובד שעבד עם התובע ניתק את כבל העיגון בלי ידיעתו של התובע.
25. אשר על כן, אני סבורה שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח שהתובע (או העובד מטעמו) לא ניתק את כבל העיגון עובר לתאונה. לפיכך, אני סבורה שעמוד העץ עליו טיפס התובע היה רקוב בחלקו, ואחד משני כבלי העיגון שייצבו אותו נותק על ידי התובע או העובד שעבד עמו.

האחריות לבדיקת תקינות העמוד

26.  טענת התובעים העיקרית היא שהקיבוץ התרשל בתחזוקת עמוד העץ בו אירעה התאונה. כשנה לאחר התאונה העיד התובע בפני חוקר המל"ל שאין חובה לבדוק את עמודי העץ מעת לעת. עדות התובע בפני חוקר המל"ל, לפיה "אין בדיקות שעושים לעמודי עץ" עולה בקנה אחד עם תשובת המוסד לבטיחות וגהות במענה לשאלה ישירה שהפנה אליהם ממונה הבטיחות בקיבוץ בנושא זה לאחר שהתקבלה אצלו התביעה דנן. כך, במכתב מיום 23.3.14 (נספח ב לתצהירי נתבעת), חתום על יד דוד זיו, אשר תוארו אינו ידוע, וערוך על ידי בוריס פרידלנדר, אשר גם תוארו אינו ברור, נרשם כי אין חובה לבצע בדיקות תקופתיות לעמודי עץ:

"לא קיימת תקנה או תקן או הדנה (כך במקור – מ.צ'.) בדרישות למתקן תאורה שלם הכוללות דרישות לעמוד... לא אותרו על ידינו דרישות תחיקתיות או תיקניות לעמודי על לגבי תחזוקתן או בדיקתם. לידיעתך. קיימות תקנות חשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות במתח עד 1000 וולט, תשנ"ה – 1995). תקנות אלה מתייחסות לעמודי עץ. מוצע לפנות למנהל מחלקת רשתות חשמל עיליות בחברת החשמל שיש בה נסיון בעבודה על עמודי העץ ובדיקתם."

27.  עיון בתקנות אליהן הפנה המכתב מלמד שיש בהן פירוט של דרישות טכניות לעמודי עץ, למשל שיהיה מוספג לכל אורכו בחומר המבטיח עמידותו לאורך ימים ובעל חוזק מכני מזערי לכפיפה של 40 ניוטון לסמ"ר (ת' 22(ב)), שיהיה טמון בקרקע בעמוד של 1.4 מ' לפחות (ת' 24), ותחתיתו בקוטר של 18 ס"מ לפחות (ת' 25). יודגש כי אין טענה שהעמוד לא עמד בדרישות טכניות אלה בעת התקנתו. כמו כן, ת' 56 לתקנות קובעת כי "רשת תתוחזק במצב תקין ויעיל; נתגלו ליקויים ברשת, יופסק המיתקן הלקוי או חלקו הלקוי עד לתיקון התקלה".

28.  ת' 57, הקובעת את חובת בדיקתה של הרשת, אינה קובעת חובת בדיקה תקופתית:

"(א) רשת חדשה תיבדק לפני הפעלתה וכן ייבדק כל שינוי יסודי ברשת לרבות השלכותיו האפשריות; לענין זה, "שינוי יסודי" – שינוי תוואי, הוספת סמכים וכן שינוי חומר המוליכים או משקלם."

במילים אחרות, התקנות קובעות חובה לתחזק רשת חשמל במצב תקין, אולם הן אינן קובעות חובת בדיקה תקופתית של עמודי העץ המהווים חלק מרשת חשמל.

29.  המומחה מטעם התובעים הפנה בחוות דעתו למפרט הכללי לעבודות בנייה של משרד הבטחון, המחייב מריחת חלק עמוד העץ הקבור בקרקע במריחת ביטומן לפני ההתקנה. כמו כן הפנה המומחה למפרט הטכני להקמת מרכיבי בטחון של פיקוד העורף העוסק בתאורת בטחון, ומחייב מריחת ציפוי זפת או ביטומן גם חצי מטר מעל לפני הקרקע לפחות. אין חולק שההנחיות שפורטו בשני המסמכים הללו אינן חלות באופן ישיר על  העמוד הרלוונטי, ואף לא היו בתוקף במועד בו הוצב בקרקע.

30.  כן הפנה המומחה לקובץ חוקים ותקנים אמריקאים, המחייבים מעבידים לבדוק עמודי עץ לפני שעובד יטפס עליהם, כאשר שיטות הבדיקה המומלצות הן בחינה ויזואלית, בדיקת הקשה, החדרה של חפץ חד בקרבת הקרקע וטלטול. המומחה לא הפנה לחוק, תקנה או תקן (ישראלי או זר) המחייבים את בעלי העמודים לערוך להם בדיקה.

31.  המומחה מטעם התובעים לא הפנה לתקנות שהתקין מחוקק המשנה הישראלי, אף שדומה שהן התקנות החלות בעניין זה, ואף שיש בהן התייחסות ספציפית למקרה. בדומה לקובץ החיקוקים האמריקאי, גם המחוקק הישראלי קבע חובת בדיקה לעמודים לפני הטיפוס עליהם. בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007, אשר פרק ז' בו עוסק בביצוע עבודה המצריכה טיפוס על תרנים, נקבעו הכללים המחייבים בנושא זה. ת' 40 בתקנות אלה קובעת שעבודה מסוג זה תבוצע בידי מטפס תרנים, תחת השגחה ישירה ומתמדת של מנהל מקצועי לעבודות טיפוס על תרנים, ות' 41(4) קובעת שלפני הטיפוס על תורן, על המנהל המקצועי לנקוט בפעולות הבאות:

"(א) יבחן חזותית את יציבותו ושלמותו של התורן, ויבדוק את כבלי העגינה, ונקודות העיגון, אם קיימים, וירשום את ממצאי הבדיקה ומועדה בפנקס;

(ב) יוודא כי קיים עותק טופס בדיקה המעיד כי התורן ומערכות האבטחה נבדקו לחוזקם, יציבותם ותקינותם על ידי בודק מוסמך..."

32. כמו התקנות האמריקאיות, גם מחוקק המשנה בישראל סבר שאת חובת בדיקתו של עמוד העץ יש להטיל על מי שמבצע את העבודה בגובה, ולא על בעליו של העמוד, המחזיק במקרקעין בהם הוא מותקן וכיוצ"ב. יחד עם זאת, התקנה אינה מחייבת את מי שמטפס על תורן לזמן בדיקת בודק מוסמך, אלא רק לוודא שיש בנמצא אישור בדבר קיומה של בדיקה כאמור.
33. במילים אחרות, אין חובה לבצע בדיקות תקופתיות לכל עמודי החשמל בשטח הקיבוץ, אולם קיימת חובה לבדוק את עמוד החשמל לפני הטיפוס עליו על ידי בודק מוסמך, ולשמור עותק של טופס הבדיקה. על מי שמתכוון לטפס על עמוד החשמל מוטלת החובה לוודא בטרם הטיפוס שבדיקה כאמור בוצעה.
34. אין מחלוקת שהקיבוץ היה מודע לכך שעבודות החשמל בתחומו מבוצעות באמצעות טיפוס על עמודי העץ, ולא באמצעות סלי הרמה. לפיכך, בטרם יוזמן התובע לטפס על העמוד לצורך ביצוע עבודתו, היה על הקיבוץ לבצע בדיקה של תקינות העמוד באמצעות בודק מוסמך. הקיבוץ הפר חובה זו, ולפיכך התרשל.
35. אלא שבאותה נשימה יש לציין שהתקנות מטילות על התובע, ועל מעבידתו, דהיינו החברה שבבעלותו, את החובה לוודא בטרם יטפס שאכן הקיבוץ ביצע את הבדיקה, ולבחון בעצמו בבחינה חזותית את יציבותו של העמוד. אף המומחה מטעם התובעים אישר זאת בעמ' 18 ש' 3-4. התובע ומעבידתו לא עמדו בחובות אלו, ולפיכך התרשלו אף הם.
36. בפסק הדין בעניין ע"א 645/72 ראש העיר, מועצת העיר ובני העיר תל-אביב-יפו נ' נחמן כליליאן פ"ד כ"ט(1) 57, אליו הפנה המל"ל בסיכומיו, ואשר נסיבותיו דומות מאד לנסיבות המקרה שבפני,  נקבע שיש לחלק את האחריות בין בעלי רשת החשמל (חברת החשמל שם) ובין המעביד (העיריה שם) בחלקים שווים:

"העיריה טוענת, שהיא הייתה רשאית לסמוך על כך, שחברת החשמל תדאג לתקינות העמודים ולא היה זה מחובתה לבצע כל בדיקה. טענה זו אין לקבל. במקביל לחובת חברת החשמל לדאוג למצב תקין של העמודים, קיימת גם חובת העיריה כמעביד לדאוג לבטיחות עובדיה ולמנוע מהם כל סכנה מיותרת. מחובה זו אין העיריה יכולה להשתחרר על-ידי הטלתה על חברת החשמל (ע"א 314/59, (2], בע' 942; ע"א 248/64, 249/64, [3], בע' 278; ע"א 5/65, 7/65, [4], בע' 214]. העיריה לא התעניינה כלל בשאלה, אם עמודי החשמל שעליהם יש לתלות את הפנסים הם במצב תקין ומה הם אמצעי הזהירות, כדי לגלות סכנת שבר בעמוד. דווקא במקרה זה, כשקיימים היו חילוקי דעות בין העיריה ובין חברת החשמל ביחס לעניין תליית הפנסים, ועבודה זו הייתה מבוצעת ללא נוכחות עובדי חברת החשמל, חייבת הייתה העיריה לחשוש, שמא חברת החשמל לא עשתה את כל הנחוץ להבטחת שלום עובדי העיריה ועליה היה לברר אצל חברת החשמל, מה נעשה ומה יש עוד לעשות לשם מניעת סכנה לעובדים. אי-מילוי חובה זו מצדיק הטלת אחריות גם על העיריה. לפי מידת האשם של כל אחת משתי הנתבעות נראה לי, שיש לחלק את האחריות ביחסים שביניהן באופן שווה בין שתיהן."

אחריות לעיגון העמוד

37.  על פי עדותו בחקירה הנגדית, ולמרות שעובדה זו הוצנעה בס' 22 - 23 לתצהיר העדות הראשית, התובע הוא שחיבר את כבל העיגון (עמ' 2 ש' 18 וכן עמ' 27 ש' 18-20, עמ' 28 ש' 37). על פי העדות כאשר מותחים מעמוד כבל חשמל נוסף, יש לחזק את יציבות העמוד באמצעות מתיחת כבל עיגון לכיוון הנגדי. גם המומחה מטעם התובעים אישר זאת (עמ' 13 ש' 26 – 34).

38.  במילים אחרות, שיווי המשקל של העמוד מושפע מכבלי החשמל הנמתחים ממנו, ומשתנה בהוספת כבל חשמל. הדעת נותנת שגם הסרת כבל חשמל משנה את שיווי המשקל, ומצריכה שינוי של כבלי העיגון. כך גם קבע מומחה הבטיחות מטעם הנתבעים (עמ' 32 ש' 6 – 8).

39. אלא שאף שהמומחה מטעם התובעים סבר שהתקנת כבל חשמל נוסף מסיטה את שיווי המשקל של הכוחות המופעלים על העמוד, באופן שמחייבת התקנת כבל עיגון נוסף בכיוון הנגדי, המומחה לא ערך חישובים באשר לשיווי המשקל של אותו עמוד לאחר הסרת כבל החשמל (עמ' 18 ש' 12 – עמ' 19 ש' 3).
40. כאמור בתקנות הבטיחות בעבודה, על העובד המטפס על עמוד חשמל לבדוק לפני הטיפוס גם את כבלי העגינה. במקרה שבפני, כאמור לעיל, לא רק שהתובע לא בדק את כבלי העיגון, הוא (או העובד מטעמו) אף הסיר אחד מהם.
41. אלא שאף לו הייתי מקבלת את גרסת התובע לפיה הוא לא ניתק את כבל העיגון, אלא רק את כבל החשמל, לא ניתן לשלול את אפשרות שניתוק כבל החשמל תוך הותרת כבל העיגון במקומו גרמה לנפילת העמוד, בשל שינוי שיווי המשקל שלו.
42. כך או כך, אני סבורה שהחובה לדאוג לעיגון העמוד די הצורך בעת פירוק כבל ההזנה, בשים לב לעומסים המשתנים עקב פירוק זה, מוטלת על כתפו של התובע. התובע לא וידא שהעמוד מעוגן כדבעי בכבלי עיגון מתוחים לכיוונים נגדיים לכוחות המופעלים על העמוד שכבל החשמל מנותק ממנו, ובכך התרשל.

חלוקת האחריות

43.  בחלוקת האחריות בין הקיבוץ שלא בדק את העמוד לבין התובע (והחברה שבבעלותו), שנמנעו מלבדוק את תקינות העמוד לפני הטיפוס עליו, והסירו את כבל העגינה, מבלי להביא בחשבון את השפעת הפירוק של כבל החשמל על יציבות העמוד, אני סבורה שאחריות מעבידתו של התובע והתובע עצמו גדולה יותר, ועומדת על 75%. בכך, הבאתי בחשבון הן את ההסרה האקטיבית של כבל העיגון לעומת המחדל בבדיקת העמוד, והן את העובדה שתקנות הבטיחות בעבודה מטילות את חובת הבדיקה על מי שמטפס על העמוד, ולא על בעליו.

44.  כמו כן הבאתי בחשבון שהתובע לא היה מבקר מזדמן בקיבוץ, או קבלן שמוזמן אליו לעיתים נדירות, אלא מי שראה עצמו כאחראי, או כשותף לאחריות, על תחזוקת רשת החשמל בקיבוץ, עובדה הנלמדת מהודעתו לחוקר המל"ל, שם אמר כי " חברת החשמל מספקת חשמל עד לכניסה של הקיבוץ ואז אנחנו ממשיכים לטפל בחשמל בתוך הקיבוץ."

הנזק

הנכות הרפואית

45. כאמור לעיל, ביום 4.5.09 נפל עמוד העץ עליו טיפס התובע, ויחד עמו נפל התובע, יליד 28.2.56. בשל הנפילה, נפצע התובע בפלג גופו השמאלי ונגרמו לו שבר פריקה של המרפק ופריקה קדמית של הכתף. התובע נותח לתיקון השבר בעצם הזרוע באזור המרפק, והושתלו לו פלטה וברגים. ביום 23.6.09 נותח התובע בשנית לצורך תיקון קרעים בגיד המסובב בכתף.
46. לתמיכה בתביעתם הגישו התובעים את חוות דעתו של ד"ר קורנגרין, לפיה לתובע נותרו 10% נכות בגין הפרעה בתנועות המרפק, 10% נכות בגין פציעה בינונית בגיד המסובב בכתף, ו- 5% בגין הצלקת בזרוע.
47. הנתבעות הגישו מטעמן את חוות דעתו של ד"ר וייס, אשר בעיקרה מסכימה עם קביעותיו של ד"ר קורנגרין, לפיהן לתובע 10% נכות במרפק ו- 10% נכות בכתף, אולם חולקת על קביעת הנכות עבור הצלקת הניתוחית.
48. שני המומחים בדקו את התובע זמן רב לאחר התאונה, בשנים 2016 ו- 2017 בהתאמה.
49. לעומת המומחים מטעם הצדדים, וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי נכותו הצמיתה של התובע היא 28%, על פי הפירוט הבא: 10% בגין הגבלת תנועה בשורש כף היד, 15% בגין הגבלת תנועה בכתף, ו- 6% בגין הגבלת התנועה במרפק. בנוסף, הפעילה הוועדה הרפואית את תקנה 15 במלואה, והעמידה את הנכות על 43%.
50. התובע לא ביקש מבית המשפט להתרשם מהצלקת, בגינה גם לא נקבעה נכות על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. כיוון שגם הוועדה הרפואית לא מצאה לנכון להעניק נכות בגין הצלקת, יונח שהנכות הרפואית היא 19%. ככלל, נכות זו גם תפקודית במהותה.

הפסדי שכר

51.  אף שברגיל ראש הנזק של הפסדי שכר הוא ראש נזק משמעותי, ואף שמאז התאונה ועד היום חלפו למעלה מעשר שנים, התובע הגיש רק ראיות מועטות להוכיח טענותיו בנוגע לראש נזק זה.

52.  על פי עדותו של התובע, הוא עבד כחשמלאי עצמאי עד שנת 2007, אז קיבל ייעוץ של רואה חשבון שתכנון מס נבון מחייב התאגדות כחברה. התובע הגיש תדפיס של דיווחי ההכנסות שלו למס הכנסה מהשנים 2006 עד 2009, שהיא שנת התאונה. עיון בדיווחים אלה מלמד שהדיווחים לשנים 2006 – 2008 תוקנו על ידי התובע רטרואקטיבית, לאחר התאונה. התובע נשאל לסיבת התיקון, אולם לא ידע להשיב (עמ' 25 ש' 33). הלכה היא ש"יש ליתן משקל מוגבל, אם בכלל, לשומות מס הכנסה שנקבעו לאחר התאונה" (ע"א 5268/10 יגאל ג'רבי נ' נדאל מולחם (2.1.11), ו"יש מקום לבדיקה זהירה של האותנטיות" של מסמכי הכנסה שהופקו לאחר התאונה (ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן (25.11.13) משום ש"קיים חשש שאינם אובייקטיבים" (ע"א 501/84 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' דוד מירון, פ''ד מב(2) 089 (1988)), ועל כן "אין להתחשב בהם מחשש להטיה מכוונת של מה שנאמר בהם" (ת"א (י-ם) 8159/06 משה שטיין נ' מדינת ישראל (5.7.09)) וכן ר' ת"א (ת"א) 29156-05-13 ל.נ. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (8.4.18), ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (תשס"ג) 137-139 ואסמכתאות נוספות הנזכרות שם).

53.  מכל מקום, על פי דיווחי התובע, הכנסותיו בשנת 2006 עמדו על 478,531 ש"ח, הכנסותיו בשנת 2007 עמדו על 215,501 ש"ח, הכנסותיו בשנת 2008 עמדו על 294,944 ש"ח, ונוסף על כך הוא קיבל מהמל"ל בשנה זו תשלומים בסך 86,670 ש"ח.

54.  הכנסות התובע בשנת 2009, היא שנת התאונה עמדו על 89,359 ש"ח, כולן מאת הביטוח הלאומי. דיווח זה אינו עולה בקנה אחד עם אישור המל"ל אודות תקופות העיסוק של התובע (נספח א' לתצהירו), המלמד שבשנת 2009 התובע עבד כשכיר במשך 6 חודשים (ינואר – מאי וכן ספטמבר), ועם טופס 106 לאותה שנה ממנו ניתן ללמוד שבששת החודשים האמורים קיבל התובע שכר מאת החברה שבבעלותו בסך של 96,555 ש"ח. בנוסף, הדיווח אינו עולה בקנה אחד עם אישור המל"ל לפיו בשנת 2009 כולה שולם לתובע רק סך של 49,192 ש"ח (ר' עמ' 18 להודעה על הגשת ראיות מטעם המל"ל). יודגש, התובע נחקר בנוגע לסתירות העולות מהדיווחים, אולם השיב לכל השאלות שאינו יודע להסביר את מסמכי הנהלת החשבונות, עד אשר באת כוחו התנגדה להמשך החקירה בנושאים אלה (עמ' 25 ש' 24-48).

55.  בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח מה היה גובה הכנסותיו מעבודה בשנים ובחודשים שלפני התאונה, או אחריה.

56.  נוכח חומרת הפציעה, משך תקופת אי הכושר כפי שנקבע על ידי הוועדה הרפואית ועל ידי המומחה מטעם התובע, אני סבורה שיש להכיר באי כושר מלא סמוך לאחר התאונה. אלא שנוכח אי הבהירות העולה מהמסכמים האמורים, והסתירה בין טופס 106 לבין הדיווח למס הכנסה, כמו גם התיקון הרטרואקטיבי של הדוח משנת 2008, לא ברור האם נגרמו לתובע הפסדי שכר בפועל בתקופת אי הכושר. התובע העסיק בתקופה זו עובדים, ועל כן אין לשלול את האפשרות שהתובע המשיך בביצוע הפרויקטים שקיבל על עצמו לפני התאונה, או אולי אפילו קיבל פרויקטים חדשים, כאשר נוכח המגבלות הפיזיות מהן סבל, העובדים שהעסיק הם שביצעו את עבודה הפיזית, והתובע ביצע אך את עבודת הניהול, שאינה מצריכה הפעלה של יד שמאל, שאינה יד דומיננטית.

57.  יודגש כי הפסדי שכר בעבר הם נזק מיוחד, אשר הנטל להוכיחו מוטל על התובע. לפיכך, ובשים לב לנטל ההוכחה להוכחת נזק מיוחד, אני פוסקת לתובעים סך של 60,000 ש"ח עבור הפסדי שכר של התובע בשנת 2009. סכום זה חושב במעוגל על פי הסכום ששילם המל"ל לתובע, כשאליו נוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה.

58.  התובע לא הגיש כראיה שום נתון אודות שכרו והכנסותיו מהעסק שבבעלותו בשנים 2010 ואילך. התובע הגיש דוחות העסקת עובדים של החברה שבבעלותו מהשנים 2009 עד 2016, המלמדים על היקף הוצאת החברה עבור שכר עובדים בשנים אלה, אולם לא הגיש מסמכים העשויים לרמוז על היקף הכנסות החברה, או על גובה הכנסותיו שלו באותן השנים.

59.  בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהתובע הוכיח הפסדי שכר בשנים אלו. חזקה שהמסמכים המצויים בחזקת התובע היו פועלים לרעתו, ומבססים את טענת הנתבעים לפיה הוא ממשיך ועובד בהיקף מלא, ולא נגרם לו הפסד שכר. גם חשבוניות שהוציאה החברה שבבעלות התובע בגין עבודות שביצעה עבור הקיבוץ מלמדות שהתובע המשיך ועבד גם לאחר הפציעה, והכנסותיו היו גבוהות למדי. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר מעבר לתקופת אי הכושר.

60.  התובע בן 63 היום, ולפניו עוד 7 שנות עבודה (אף שהתובע עובד כשכיר, למעשה הוא מועסק בחברה בבעלותו, ועל כן יש להניח שגיל הפרישה שלו הוא כשל עצמאי). אמנם לא הוכח שבעשר השנים שחלפו מאז התאונה נכותו של התובע פגעה בהכנסותיו, אולם לא ניתן לשלול שנכות בשיעור 19% בידו השמאלית לא תפגע בכושרו להשתכר ככל שיחלוף הזמן והתובע יתבגר. כאמור לעיל, לא ברור מה בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות. יחד עם זאת, בקביעת כושר ההשתכרות יש להביא בחשבון את המחזור העסקי השנתי לו טוענת הנתבעת, העומד על למעלה ממליון ש"ח. נוכח אי הוודאות בשאלת בסיס השכר, אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות. בקביעת גובה הפיצוי הבאתי בחשבון את הנתונים המועטים שבפני, את גילו של התובע ואת חומרתה של הנכות, אשר אינה שנויה במחלוקת, ואני פוסקת פיצוי בסך 180,000 ש"ח.

עזרה והוצאות רפואיות

61. התובע לא העיד על הוצאות בעבר בגין טיפולים רפואיים או עזרה. יחד עם זאת, בשים לב לחומרתה של הפגיעה, יש להניח שהתובע נזקק לעזרת קרובים מוגברת בתקופה הסמוכה לאחר כל אחד משני הניתוחים שעבר. לפיכך, אני פוסקת לתובע סך של 10,000 ש"ח בראש נזק זה.

נזק לא ממוני

62. בשים לב לגובה הנכות, אני פוסקת לתובע סך של 90,000 ש"ח בראש נזק זה.

תביעת השיבוב

63.  כאמור לעיל, תשלומי המל"ל בעבר ולעתיד עולים באופן ניכר על סך נזקי התובע. ואין תימה בדבר, אף שהמל"ל ביקש להסתמך על חוות דעת המומחה הקובעת לתובע נכות בשיעור 23%, תשלומי המל"ל חושבו לפי נכות גבוהה בהרבה, בגובה 43%. יתר על כן, המל"ל לא הביא בחשבון את הכנסות התובע מהחברה שבבעלותו, מעבר להכנסותיו כשכיר בה, לא לצורך קביעת בסיס השכר, ולא לצורך בחינת הפעלת תקנה 15. יתר על כן, המל"ל לא הביא בחשבון את התיקון הרטרואקטיבי בדוחות שלפני התאונה.

64.  מכל מקום, את הפיצוי יש לחשב על פי הנזקים בפועל, ולא על פי תגמולי המל"ל (ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' המוסד לביטוח לאומי (26.8.10)).

65.  לפיכך אני פוסקת לתובעים 25% מסך נזקי התובע כפי שפורטו לעיל, על פי שיעור אחריותה של הנתבעת 1. התובע 1 זכאי ל- 75% מתוך הסך האמור, והתובע 2 זכאי ל- 25% הנותרים.

לסיכום

66.  שני גורמים חברו יחדיו והביאו לקריסת העץ עליו טיפס התובע, העבדה שהעץ היה רקוב בתחתיתו , והעובדה שהוא לא היה מעוגן כדבעי באמצעות כבלי עיגון. על הקיבוץ כמחזיק לא חלה חובה לערוך בדיקה תקופתית של עמודי העץ שבשטחו, אולם כאשר הוא מזמין חשמלאי לטפס על אחד העמודים, עליו לבצע בדיקה של העמוד. הקיבוץ לא עמד בחובה זו.

67.  על התובע, ועל מעבידתו, החברה שבבעלותו, מוטלת החובה לבדוק בעצמו את העמוד לפני שיטפס עליו, ולוודא שהקיבוץ הזמין בודק מוסמך לבדוק אותו. כמו כן על התובע מוטלת החובה לבדוק שהעמוד מעוגן כראוי באמצעות כבלי עיגון. התובע ומעבידתו לא עמדו בחובה זו, ואף הסירו (התובע או עובד אחר של המעבידה) אחד מכבלי העיגון.

68.  לפיכך יש לייחס לתובע ולמעבידתו 75% מהאחריות לתאונה, ולקיבוץ 25% הנותרים.

69.  נזקי התובע הם כדלקמן:

הפסדי שכר בעבר       60,000   ש"ח

הפסדי שכר לעתיד      180,000 ש"ח

עזרה והוצאות            10,000   ש"ח

כאב וסבל                  90,000   ש"ח

סה"כ                        340,000 ש"ח

70.  מתוך הסך הנ"ל על הנתבעות לשאת בסך של 85,000 ש"ח.

71.  סוף דבר, הנתבעות ישלמו לתובע 1 סך של 63,750 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של  15,000 ש"ח ולתובע 2 סך של 21,250 ש"ח בתוספת שכ"ט והוצאות בסך 2,500 ש"ח.

 

 

 

ניתן היום,  י"א אלול תשע"ט, 11 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

 

מוריה צ'רקה