בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו |
|
|
ב"ל 42364-10-15 |
11 אוקטובר 2017
לפני: |
|
|
כב' השופטת כרמית פלד
|
||
התובעת |
1. לילך אברמוב ע"י ב"כ: עו"ד ניר תורג'מן |
|
- |
||
הנתבע |
1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל |
|
פסק דין |
1. האם ביצוע בדיקות סקר רפואיות הוא בבחינת פעילות נלווית לעבודה, כך שיש להכיר בתאונת הדרכים בה נפגעה התובעת בדרכה לביצוע בדיקות סקר רפואיות כתאונת עבודה. זו השאלה שעומדת להכרעה בתביעה זו.
מבוא ורקע עובדתי[1]
2. התובעת, ילידת 1972, עובדת כמנהלת חשבונות שכירה בחברת ההיי טק IDE TECHNOLOGIES (להלן – המעסיק).
3. ביום 1/4/14 בשעה 8:30 בבוקר אירעה לתובעת תאונת דרכים (להלן – התאונה) עת היתה בדרכה לבדיקות סקר רפואיות בבית חולים תל השומר (להלן – הבדיקות).
4. התובעת הודיעה למעסיק באותו יום על התאונה.
5. נוהל בדיקות הסקר התקופתיות הינו יוזמה של הנהלת המעסיק וועד העובדים.
6. המעסיק נשא בהוצאות הבדיקות באופן מלא.
7. לתובעת שולם שכר עבור זמן הבדיקות ולא קוזז יום חופש בגין ההיעדרות בשל הבדיקות.
8. התובעת, כמו שאר עובדי המעסיק, יכולה היתה לתאם את יום הבדיקות ביום שנוח לה.
9. ההגעה לבדיקות מבוצעת באופן פרטי ומימון הוצאות הנסיעה לבדיקות נעשה על חשבון העובד.
10.התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן - החוק).
11.בהחלטה מיום 22/10/14 דחה הנתבע את תביעת התובע להכרה בתאונה כתאונת עבודה.
12.ביום 10/1/17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרה התובעת על תצהירה וכן נחקרה אחותה, גב' אסתר יעקובוב. סיכומי התובעת הוגשו ביום 18/4/17. סיכומי הנתבע הוגשו ביום3/7/17.
טענות הצדדים
13.כעולה מהסכמת הצדדים כאמור, אין למעשה חולק בדבר התאונה והמחלוקת בין הצדדים הינה אך בשאלה האם יש לראות בבדיקות כפעילות נלווית לעבודה.
טענות התובעת בתמצית
14.למעסיק יש אינטרס מובהק בביצוע הבדיקות ומשכך אף מימן את הבדיקות, תוך תשלום שכר מלא עבור יום ביצוע הבדיקות ומבלי שנוכה יום חופשה בגין ההיעדרות מהעבודה. ביצוע הבדיקות מעוגן בהסכם ההעסקה של התובעת. הבדיקות היו חלק אינטגרלי מעבודתה של התובעת.
15.המעסיק "המריץ, דרש ועודד" את התובעת לבצע את הבדיקות. המעסיק היה אקטיבי ומעורב בייזום וארגון הבדיקות. התובעת נדרשה לבצע את הבדיקות פעם בשנה בקביעות במשך 9 שנות העסקתה עובר לתאונה.
16.לא יתכן שבדיקות רפואיות פולשניות, הנעשות בצום, ייחשבו כהטבה לעובד.
17.הבדיקות הן בבחינת פעילות נלווית לעבודה ומשכך יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק.
טענות הנתבע בתמצית
18.אין לראות בבדיקות כפעילות נלווית הקשורה לעבודה ומשכך אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה.
19.הבדיקות מבוצעות ביוזמת התובעת בלבד, אשר מתאמת את מועדן ומגיעה אליהן באופן עצמאי ועל חשבונה, מבלי להעביר את תוצאות הבדיקות אל המעסיק.
20.למעסיק אין ענין ממשי בעצם ביצוע הבדיקות ע"י התובעת ובתוצאות הבדיקות. הדבר עולה, בין היתר, מתשובת המעסיק על "שאלון למעביד – פגיעה בדרך לבדיקות רפואיות" [ת/8 להלן - השאלון], הן בנוגע לנחיצות הבדיקות לעבודת התובעת והן בנוגע לכך שאין חובה להשתתף בבדיקות. בנוסף, המעסיק אישר כי תוצאות הבדיקות אינן מועברות אליו כלל [ר' מסמך מיום 17/8/14, ועל גביו הערות שנכתבו ע"י המעסיק. המסמך הוגש, ללא התנגדות, בדיון ההוכחות עמ' 4 ש' 22-23 ויכונה להלן – המסמך מיום 17/8/14].
21.אין כל קשר בין עבודתה הפקידותית של התובעת כמנהלת חשבונות לבין הבדיקות. העובדה שכל מעסיק שמח לוודא כי עובדיו בקו הבריאות אינה יוצרת קשר אוטומטי בין עריכת בדיקות רפואיות לבין עבודת העובדים.
דיון והכרעה
22.לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפני ולאחר שעיינתי במלוא המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי אין מנוס מדחיית התביעה. להלן אפרט טעמיי.
מסגרת נורמטיבית
23.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
24.בשל שינויי העיתים והתפתחות שוק התעסוקה המודרני, אשר בו לעיתים יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות העבודה ולמסגרות העבודה הרישמיות והמקובלות בתוך חצרי המעסיק, ניתנה למונח "תאונת עבודה" פרשנות דינמית, גמישה ותכליתית. בכלל זה הוכרו כתאונות עבודה גם אירועים תאונתיים אשר התרחשו תוך כדי ביצוע פעילויות "נילוות לעבודה", דוגמת השתלמויות, סמינרים, ימי גיבוש ואירועי ספורט ונופש – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו (ר' בין היתר, עב"ל (ארצי) 91/99 אלברט אילוז נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ז 209 להלן – פרשת אילוז, עב"ל (ארצי) 1006/01 ירדנה שרתוק נגד המוסד לביטוח לאומי (28/8/02) ודב"ע מט/ 1830 המוסד לביטוח לאומי נגד רונית כנף פד"ע כא(1) 464).
25.בפרשת אילוז התווה בית הדין הארצי מבחן דו-שלבי לבחינת סוגיית ההכרה בפעילות כפעילות נלווית, הזוכה לכיסוי ביטוח בהתאם לחוק אם לאו. בשלב הראשון יש לבחון האם האירוע כולו בו נטל העובד חלק הינו פעילות נלווית לעבודה. מבחן זה מורכב ממבחני משנה שונים, אשר העיקרי בהם הוא מידת הענין שיש למעסיק בקיומו של האירוע. ענין זה נבחן בהתאם למבחן הסבירות ותוך מתן משקל מתאים לכל אמת מידה שנבחנת. בשלב השני, וככל שנעברה המשוכה של היות האירוע בכללותו פעילות נלווית לעבודה, יש לבחון האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע היתה חלק אינטגרלי מהאירוע אשר הוכר כפעילות נלווית (ר' גם בג"צ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (26/10/14) אשר אישר את המבחן הדו שלבי האמור).
26.בדב"ע (ארצי) נא/144-0 ברונו שפירא נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – פרשת שפירא) דן בית הדין הארצי בפרשה שנסיבותיה דומות לנסיבות ענייננו, תוך שנקבע כי פגיעה במהלך ביצוע בדיקות סקר רפואיות איננה בבחינת תאונת עבודה, שכן ביצוע בדיקות סקר תקופתיות, בנסיבות אותה פרשה, לא הוכר כפעילות נלווית לעבודה.
27.בדב"ע נד/0-223 המוסד לביטוח לאומי נגד שלומית אורגד (18/9/94) דן בית הדין הארצי בעניינה של עובדת אשר נפגעה ברגלה, במהלך יום עבודתה, בעת שהיתה בדרכה לסדנה שעסקה בתזונה נכונה ואורגנה ע"י יחידת הרווחה של המעסיק. נטען כי מהות הסדנא הינה סיוע בשמירה על אורח חיים בריא לטובת רווחת העובדים ובריאותם. נקבע כי השתתפות בסדנא אינה בבחינת "פעילות נלווית" לעבודה, תוך שנפסק, כדלקמן:
"דרוש שהפעולה הנלווית לעבודה תהיה נלווית "במידה סבירה לעבודה". התרחבות הפעילויות הקשורות לעבודתו או למקום עבודתו של עובד, מחייבת התייחסות זהירה לאפייה של הפעילות, על מנת שלא להביא למצב שפעילות שאינה קשורה במישרין לעבודת העובד, גם כאשר המעביד מעודד אותה, תיחשב כפעילות נלווית, לענין ביטוח נפגעי עבודה על-פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-.1968
הכרה בפעילות נלווית, גם אם הפעילות נעשית בזמן העבודה, חייבת אפוא להיעשות על-פי מידת הסבירות המתאימה, בשים לב למטרות ביטוח נפגעי עבודה במסגרת חוק הביטוח הלאומי מחד וההתפתחויות ביחסי העבודה מאידך....."
מן הכלל אל הפרט
28.אין חולק כי הבדיקות מומנו ע"י המעסיק, כי שולם לתובעת שכר עבודה בגין יום הבדיקות ולא נוכה בגין ההיעדרות יום חופשה, אלא שאין די באלה כדי ללמד על ענין ממשי של המעסיק בבדיקות ועל היותן של הבדיקות בבחינת פעילות נלווית לעבודה. בפרשת שפירא נקבע בהקשר זה:
"יתר על כן, מימון בדיקות רפואיות על ידי המעביד אין בו, כשלעצמו, כדי לקבוע את הקשר הדרוש לעבודה, שכן מעבידים רבים מממנים (במידה זו או אחרת) את ביטוח הבריאות של עובדיהם, ואין בכך כדי להביא כל טיפול רפואי שמקבל העובד למסגרת סעיף 35לחוק הביטוח הלאומי.
כדי שבדיקה רפואית תהפוך לפעולה נלווית לעבודה יש צורך בקשר לעבודתו של העובד, מעבר לעניין הכללי שיש למעביד בשמירת בריאות עובדיו."
29.במסמך מיום 1/7/15, אשר הונפק ע"י המעסיק (ת/3 להלן – מכתב המעסיק) צויין כי "כחלק מהסכם העסקתה של גב' אברמוב בחברה, היא זכאית לעבור בדיקת סקר רפואית פעם בשנה". מכתב המעסיק נוקט לשון "זכאית" להבדיל מ"חייבת". הסכם העבודה לא הוצג ומשכך לא ניתן ללמוד ממנו על האינטרס של המעסיק בביצוע הבדיקות.
30.בהתחשב במלוא הראיות שהוצגו סבורני כי לא הוכח כל ענין ממשי של המעסיק בביצוע הבדיקות ע"י התובעת. אבאר.
31.התובעת מבצעת תפקיד משרדי במהותו. לא נטען וממילא לא הוכח כי ביצוע תפקידה של התובעת כמנהלת חשבונות מחייב כשירות רפואית כל שהיא. זאת, להבדיל מתפקידים שונים אחרים הדורשים אינהרנטית, בשל טיבם וטבעם, כשירות גופנית מסויימת לצורך ביצועם. תפקידה של התובעת אף אינו דורש עריכת בדיקות רפואיות מכוח הדין, דוגמת טייסים הנדרשים לכשירות רפואית מכוח הוראות הדין או עובדים עם חומרים מסוכנים, אשר חובתם לבצע בדיקות רפואיות מוסדרת בדין (ר' לשם השוואה הוראות הדין הבאות אשר נזכרות בפרשת שפירא: סעיף 11 לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א 1971, סעיף 29 לחוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט, 1959, תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות ובריאות העובדים בויניל כלור) התשמ"ד 1983 ותקנה 61 לתקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס) התשי"א 1981).
32.עוד לא נטען וממילא לא הוכח כי העסקה של התובעת ע"י המעסיק הותנתה בביצוע בדיקות רפואיות טרם קליטתה לעבודה או במהלכה, מכוח מקור נורמטיבי כלשהו.
33.לא הוכח כי התובעת הייתה חייבת לבצע את הבדיקות ו/או כי העסקתה או המשך העסקתה הותנו בעצם ביצוען. התובעת העידה כי "כל העובדים עושים את הבדיקות" וכי לא שמעה על עובדים אשר סירבו לכך [עמ' 5 ש' 6-9], אולם לא העידה כי היא חוייבה לבצע את הבדיקות. הדבר מתיישב עם תשובת המעסיק בסעיף 14 לשאלון, בו ציין המעסיק כי אין חובת השתתפות בבדיקות הרפואיות (תשובה לשאלה 14 בת/8]. לא מצאתי לקבל את טענת התובעת לפיה המעסיק דרש ממנה לבצע את הבדיקות או עודד אותה לבצען.
34.לא נעלמה מעיני העובדה שהמעסיק ציין בשאלון כי הבדיקות דרושות לביצוע תפקידה של העובדת. יחד עם זאת, נימוק המעסיק בשאלון היה "לבדוק את בריאותו השוטפת של העובד". סבורני כי אין די בנימוק זה כדי ללמד על אינטרס המעסיק בביצוע הבדיקות. לא נזכר כל טעם ענייני, קונקרטי וברור לביצוע הבדיקות, זולת דאגה כללית לבריאות שוטפת. בפרשת שפירא נפסק בענין זה כי:
"במקרה שלפנינו לא היתה חובה לבצע בדיקה, משמע שהזיקה לעבודה היתה פחותה במידה מה. האם הבדיקה הינה דחוקה מבחינת ה- work connectionעד כדי כך שיש לשלול את הקשר בין התאונה לעבודה? .20העובד מעוניין בבדיקות הרפואיות, הן לשם גילוי מוקדם של מחלות והן למניעתן. לעומת זאת, מידת העניין של מעבידו בבדיקות איננה בהירה ומוחשית.
לכל מעביד יש עניין בבריאותם של עובדיו. מחד גיסא - מעוניין המעביד בבריאותו התקינה של העובד כדי שיוכל לבצע את עבודתו כראי, מאידך גיסא - גילוי מוקדם של מחלה יכול לשפר באופן ניכר את סיכוי העובד להבריא ולחזור לעבודתו. המעביד גם אינו מעונין בעובד אשר עלול להדביק עובדים אחרים במחלה מדבקת. "תחזוקה מונעת" של בריאות העובד, מביאה תועלת למעביד. מידת התועלת תלויה בתפקידו של העובד ובעבודתו...
ואף על פי כן, אין אנו מכירים בכל תאונה אגב בדיקה רפואית או טיפול רפואי כתאונה בעבודה".
35.להשלמת התמונה אזכיר כי בתשובה לשאלה "עד כמה הבדיקות דרושות לביצוע תפקידו של העובד" השיב המעסיק בשאלון כי הבדיקות "רצויות", מדובר במידה הפחותה ביותר של הגדרת נחיצות הבדיקות, אשר קיימת בטופס השאלון המובנה. תשובה זו מופיעה לאחר התשובות "חיונית" ו"דרושה" אותן ביכר המעסיק שלא לסמן כתשובות המתאימות.
36.בנוסף לא הוכח כי תוצאות הבדיקות מובאות לידיעת המעסיק. התובעת העידה כי תוצאות הבדיקות מועברות אליה, אולם היא אינה נדרשת להעביר בעצמה את התוצאות למעסיק. עדות התובעת לפיה היא "בטוחה" שהמעסיק מקבל את תוצאות הבדיקות, לא גובתה בכל ראיה. מדובר בהשערה שהיא בבחינת הנחה היפותטית שאף אינה מתיישבת עם המסמך מיום 17/8/14 בו צויין על ידי המעסיק, בתשובה לפניית הנתבע, כי תוצאות הבדיקות אינן מועברות אליו.
37.כאמור, אין חולק כי הבדיקות תואמו על ידי העובדת בעצמה, במועד שהתאים לה וכי התובעת הגיעה לבדיקות בעצמה, תוך שהיא נושאת בהוצאות הנסיעה. אינני מקבלת את טענת התובעת לפיה, לכאורה, לא ביקשה לבצע את הבדיקות האמורות "וזה לא היה ברצוני לבצען".
38.יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו בפרשת שפירא, כדלקמן:
"546המעביד לא הודיע למערער על רצונו שהוא ייבדק. המעביד לא דרש ולא קיבל במישרין העתק מתוצאות הבדיקות. לא הוכח שהמעביד העסיק רופא, אחות או עובד בטיחות שתפקידו להחזיק רישומים של בדיקות רפואיות של עובדיו. אין הוכחה שהמעביד פעל על מנת למנוע את המחלות אשד התגלו במהלך הבדיקות התקופתיות (כדוגמה: פעולות בעבודה הקשורות להפחתת מתח ולחץ), או שלמעביד היתה האפשרות לנקוט בפעולה כלשהי כלפי המערער בעקבות הבדיקות הרפואיות. מה עוד, שהמערער לא הגיש את ההסכם בין התאחדות התעשיינים לבין בית-החולים בעניין הבדיקות התקופתיות, שממנו ניתן ללמוד, אולי, על מידת החשיבות של הבדיקות למעבידים.
לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי הקשר בין הבדיקות והתקופתיות לבין עבודתו של המערער, מבחינת האינטרס של המעביד, היה פחות מהמידה הדרושה לצורך הכרה באירוע כתאונה בעבודה"
39.להשלמת התמונה אציין כי ערה אני לכך שהתובעת צירפה לתצהירה כנספח טיוטת תצהיר של גב' רונית גולדשטיין מטעם המעסיק, אשר בה צויין כי התובעת "מתבקשת לעבור בדיקות סקר רפואיות פעם בשנה". מדובר בטיוטת תצהיר לא חתומה. המצהירה כלל לא אישרה את האמור בתצהיר ואף לא התייצבה להיחקר על האמור בו ומשכך לא ניתן לתת למצויין בתצהיר האמור כל משקל. באשר לעדות גב' אסתר יעקובוב, אחותה של התובעת, משזו אישרה כי אינה עובדת בחברה [עמ' 5 ש' 24-26] ברי כי אינה מכירה את נהלי החברה ומשכך אין בעדותה כדי לעלות או להוריד ולא מצאתי לייחס לה משקל כלשהו.
40.אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה לא יתכן שהבדיקות יהיו בבחינת הטבה, שעה שמדובר בבדיקות בלתי נעימות ופולשניות הדורשות, בין היתר, לבצען בצום. עריכת בדיקות סקר רפואיות מסוג זה, באופן מרוכז, באותו יום ובבית חולים אחד, ללא עלות ותוך היעדרות מהעבודה וקבלת שכר בגין יום הבדיקות, בהחלט עשויה להיחשב כהטבה. אין ספק שלעובד אינטרס בשמירה על בריאותו ובכלל זה לעובד אינטרס ממשי בגילוי ואבחון מוקדם של מחלות ותופעות רפואיות הדורשות טיפול. משכך לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה לא ניתן לראות בכך הטבה.
41.מהטעמים האמורים ובשים לב להלכה הפסוקה מצאתי לקבוע כי בנסיבותיו הספציפיות של ענייננו לא הוכחה בפני זיקה ממשית בין ביצוע הבדיקות לבין עבודת התובעת ומשכך אין לראות בביצוע הבדיקות התקופתיות כפעולה נלווית לעבודה.
42.על כן – אין מנוס מדחיית התביעה.
43.כמקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
44.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ח, (11 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
כרמית פלד
[1] העובדות הנזכרות בסעיפים 2-11 הוסכמו ע"י הצדדים, כעולה מעמ' 4 ש' 1-17 לפרוטוקול הדיון מיום 10/1/17. כל ההפניות בפסק הדין הן לפרוטוקול הדיון האמור, למעט אם צויין אחרת. כל ההדגשות בסממך הוספו.