המערער בע"א 7655-09-17

המשיב בע"א 27502-10-17:      אלמוני

                                                  ע"י ב"כ עו"ד צחית עופר

 

                                                  נ ג ד

 

המשיבה בע"א 7655-09-17

המערערת בע"א 27502-10-17: המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")

                                                  ע"י ב"כ עוה"ד יונית לוי ויעקב רהט

 

 

פסק-דין

 

השופט קובי ורדי - סג"נ:

 

 

1.    2 ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופט יוסי ברכיה) מיום 10/7/17 בת.א. 7245-10-12.

 

2.    מדובר בתובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למערער יליד 1975 עת רכב על אופנוע ונפצע בתאונת דרכים ביום 14/12/10, כאשר בעקבות התאונה נקבעו למערער ע"י ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (התאונה הוכרה כתאונת עבודה) נכויות זמניות וכן נכויות קבועות בשיעור משוקלל של 52% לפי הפירוט כדלקמן:

 

15% בגין פגיעה בכתף ימין.

25% בגין החמרה בברך ימין.

10% בגין החמרה בשורש כף יד ימין.

15% בגין צלקות.

 

 

פסק הדין של בית משפט קמא

3.    בית המשפט קמא בפסק דינו ניתח את עיסוקו של המערער ושאלת הפסדיו, כאשר בתחילה (ב-2003 לערך) הייתה לתובע חברת הובלות, בסביבות 2005 החל לעבוד כפרילנסר בחברת רב בריח ובספטמבר 2007 פתח שותפות עם ע.א. (להלן: "השותף") - עסק שעסק בשיפוצים, התקנת דלתות וטמבוריה, כאשר ביום התאונה מלאו לשותפות זו 3 שנים ו-3 חודשים.

 

4.    בית המשפט מציין כי הכנסות העסק גדלו עם השנים והעסק צמח במשך השנים ללא קשר כלשהו למועד קרות התאונה וזאת גם לאור חוות דעת המומחים משני הצדדים.

 

5.    בית המשפט דחה את טענת המערער לצורך בגיוס עובד נוסף לעסק וקבע שאין שום קשר בין מצבת העובדים בשותפות לבין מועד התאונה של התובע וזאת מניתוח של מספר העובדים בעסק לאורך השנים והעליה בהם, כאשר גידול העובדים שהחל משנת 2013 יכול להיות מוסבר בשל הרחבת הפעילות העסקית המוכחת מנתוני ההכנסה של השותפות ולא עלה בידי המערער להוכיח כי נגרמו לו הפסדים כספיים כתוצאה מהצורך לגייס עובד או עובדים בעקבות פציעתו.

 

6.    לגבי טענת המערער שנגרם לו הפסד הוני בשל ירידת חלקו היחסי בשותפות מ-50% ל-35%, קבע בית המשפט שההפחתה בחלקו של המערער בשותפות נובעת מפגיעה בכושר השתכרותו בלבד ואת הפגיעה בכושר השתכרותו יקבע בית המשפט בהתאם לנכותו התפקודית ולא בהתאם להפחתה הנטענת של חלקו בשותפות, כשלא ידוע מהו תאריך החתימה של ההסכם בין המערער לשותף המפחית את חלקו בשותפות ל-35% ומדובר גם בהפחתה אקראית שנעשתה בהתאם לעצת רואה חשבון ולא הוכח שזה קשור להכנסות השותפות ושהמערער ויתר על 15% מנכסי השותפות או רווחיה, מה גם שמדובר בהסכם שאינו קבוע, הנתון לשינוי ולא ברור המשך עתידה של השותפות.

7.    בית המשפט קמא קבע כי בעקבות התאונה סובל המערער מירידה חמורה באפשרותו לבצע את סוג העבודה של השותפות המצריכה עבודות פיזיות, כך ששיעור פגיעתו התפקודית הוא משמעותי והוא מעמיד אותה על 45% (בגובה הנכות הרפואית עם תוספת מעטה הקשורה לצלקות).

 

8.    בית המשפט סוקר את ריכוז הכנסות המערער בין השנים 2008 – 2010 ובין 2011 ל-2014 וקבע את שכרו המשוערך של המערער עובר לתאונה על סך 10,700 ש"ח (מעוגל) בניכוי מס, ובהתאם למדרגות המס נכן לשנת 2010 סך של 9,700 ש"ח (מעוגל), כאשר השכר המשוערך של המערער ממועד התאונה ועד למועד פסק הדין הינו 10,300 ש"ח (מעוגל) ובניכוי מס נכון לשנת 2015 – 9,000 ש"ח (מעוגל) ולעתיד מוערך שכרו המשוערך של המערער בשיעור של 9,500 ש"ח (במעוגל) לאחר ניכוי מס.

 

9.    לגבי העבר, פסק בית המשפט הפסד מלא למשך 4.5 חודשים לפי 9,700 ש"ח (49,295 ש"ח), מיום 30/4/17 עד 30/7/17 לפי נכות תפקודית של 50% ולפי 9,000 ש"ח, 15,000 ש"ח ומיום 1/8/11 ועד לפסק הדין לפי 45% נכות תפקודית                  ו-9,000 ש"ח, 294,090 ש"ח וסה"כ פיצוי לעבר 358,390 ש"ח.

 

10.לגבי העתיד, עד גיל 70, פסק בית המשפט לתובע לפי 9,500 ש"ח ו-45% נכות סך של 974,490 ש"ח כשלא נפסקו הפסדי פנסיה שכן עסקינן בעצמאי ולא שכיר וזאת משהמערער לא הניח כל תשתית בדבר הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים כעצמאי.

 

11.כן פסק בית המשפט 93,710 ש"ח בגין כאב וסבל, 120,000 ש"ח בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד, 20,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.

 

12.סה"כ נפסקו למערער 1,566,590 ש"ח ובניכויי המל"ל 1,128,331 ש"ח יתרה לתשלום 438,260 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

 

 

טענות הצדדים בערעורים

 

13.המערער משיג על הסכומים שנפסקו לזכותו שהינם נמוכים לטענתו עקב נכותו התפקודית הגבוהה של המערער והפגיעה המשמעותית בו ובעסק, שהביאה להקטנת חלקו בשותפות, כשהיה לשיטתו גם מקום לקבוע את הפסדו בגין הגעתו של עובד נוסף שנאלצו להוסיף לעסק עקב מומו.

 

14.כן טוען המערער כי נפלה טעות בחישוב שכרו של המערער ערב התאונה כאשר שכרו עובר לתאונה נקבע על סך 10,700 ש"ח ברוטו ו-10,300 ש"ח נטו ובית המשפט העמידו על 9,000 ש"ח נטו עד למועד פסה"ד ו-9,500 ש"ח לעתיד וזאת בזמן ששכרו של המערער ערב התאונה עמד על סך 11,422 ש"ח ברוטו , 10,073 ש"ח נטו ומשוערך נטו 11,500 ש"ח. לאור זאת נטען כי יש לקבוע את פיצויי העבר על סך 458,682 ש"ח (במקום 358,390 ש"ח) ובעתיד 1,179,641 ש"ח (במקום 974,490 ש"ח).

 

15.כן נטען כי בית המשפט לא התחשב בשכרו במומו של המערער וכן בכך שלא פסק הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים למרות שביום 1/1/17 נכנס לתוקף חוק פנסיה חובה לעצמאים.

 

16.המשיבה בערעורה טוענת שלא נגרם למערער כל הפסד השתכרות בעבר, כשלשיטתה המערער עצמו בסיכומיו ביקש פיצוי בגין העבר בסך 310,784 ש"ח הנמוך מהסכום שנפסק (358,390 ש"ח) וזאת למרות שהמערער לא טען להפסדי שכר בפועל בעבר וכן בית המשפט קמא לא התחשב בכך שחלקו של המערער ברווחים הינו חמישים אחוז עקב השותפות ולכן היה עליו לפסוק לכל היותר מחצית מהסכום שפסק.

 

17.לשיטת המשיבה, אין מקום לפסוק למערער הפסדי פנסיה שלא הוכחו (כמו ההפקדה לפנסיה) ואין מקום לסטות מחישובי השכר שנעשו לפי ממוצע של שלוש השנים שלפני התאונה ואחרי התאונה.

 

 

דיון והכרעה

 

18.לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעות הערעור ובעיקרי הטיעון ובכתובים, אמליץ לחברי להרכב לקבל בחלקו את הערעור של המערער בנקודה אחת בלבד של הפסד השכר לעתיד ולדחות את ערעור המשיבה.

 

19.ראשית, מדובר בפסק דינו של בית משפט קמא בפסק דין מפורט ומנומק שניתח היטב את הראיות וחוות הדעת שהובאו בפניו וקבע ממצאים עובדתיים התומכים במסקנה המשפטית שלא נפלה בהם טעות שבחוק כך שניתן לאמצם בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, למעט הדגשות ושינויים חלקיים בפריט אחד של הפסדי השכר לעתיד כפי שיפורט.

 

20.כך גם לא נפל פגם בכך שבית המשפט קמא בחר שלא ללכת בקביעותיו ובחישוביו לפי הירידה הנטענת בחלקו של המערער בשותפות מ-50% ל-35% אלא לפי הפגיעה בכושר השתכרותו, כשהוא מנטרל את עניין השותפות וקובע נכות תפקודית וחישוב הפסדי השכר בהתאם לפגיעה שהייתה למערער.

 

21.כך גם אין להתערב בקביעות בית משפט קמא לגבי הנכות התפקודית של המערער ולגבי אי פסיקת פיצוי בגין הצורך הנטען בהוספת עובד לעסק, צורך שבית משפט קמא קבע שלא הוכח, ובשאר קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא והסכומים הנוספים שנפסקו על ידו, לאחר שבית המשפט ניתח היטב את העדויות, המסמכים, הראיות וחוות דעת המומחים שהוצגו בפניו.

 

22.יחד עם זאת אני סבור שיש מקום להתערבות מסויימת לגבי בסיס השכר של המערער המשליך על פסיקת תוספת מסויימת לסכום שנפסק בפסק הדין, כפי שיפורט להלן.

 

23.בנסיבות התיק דנן אני סבור שלא היה מקום לערוך חישוב ממוצע של 3 השנים האחרונות אלא להעמיד את השכר על שכר יותר גבוה, שכן הוכח ששכרו של המערער הלך וגדל אפילו במומו והיה מקום בנסיבות אלו לקבוע את בסיס השכר בהתאם לשכרו בסמוך לתאונה על סך של 11,500 ש"ח נטו ערב התאונה, דהיינו תוספת של 205,151 ש"ח לגבי העתיד.

 

24.לגבי העבר, בהתחשב בכך שהמערער עצמו ביקש בסיכומיו סכום של כ-310,000 ש"ח (גם אם בשיטת חישוב אחרת לגבי הפסדי השותפות/עובד נוסף, לא מצאתי מקום להגדלת הסכום שנפסק לעבר וחישובו באופן שונה, בהתחשב גם בכך שלכאורה לא היו הפסדים בפועל בעבר (כאשר לא מצאתי מקום גם להפחית מהסכום שנפסק לגבי פיצוי העבר כפי שביקשה המשיבה) שכן הסכום שחישב בית המשפט לא נעשה בדרך של חישוב לפי השותפות/עובד נוסף אלא לפי אחוז הנכות שנקבע.

 

25.כך גם אין מקום לקבלת טענת המשיבה לגבי פסיקת הסכומים עבור השותפות ושלמערער יש מחצית בלבד מהסכומים שנפסקו בעבר, שכן המסלול שבחר בית משפט קמא (ובדין) היה מסלול הפגיעה האישית במערער, תוך נטרול נושא השותפות, כך שאין מקום להיאחז בטענה זו של השותפות כנימוק להפחתת השכר שנפסק למערער בלא קשר לשותפות.

 

26.גם לגבי הפסדי פנסיה לא מצאתי מקום להוסיפם משנטען כי המערער לא טען בסיכומיו טענות לגבי חוק הפנסיה לעצמאיים וכן לא הוכחו ההפרשות לקרן הפנסיה.

 

27.גם מ"מעוף הציפור" אני סבור שהסכום המתוקן לאחר התוספת שנפסקה על ידי, הולם יותר את נסיבות התיק דנן.

 

התוצאה

28.לאור האמור אציע לחברי להרכב לדחות את הערעור של המשיבה ולקבל בחלקו את ערעור המערער באופן שעל הסכומים שנפסקו בבית משפט קמא יתווסף סכום נוסף של 205,151 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 13% + מע"מ, כשהסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

29.בהתחשב בתוצאה (החלקית) לא מצאנו מקום לחייב בהוצאות מעבר לשכר הטרחה שנפסק.

 

30.העירבון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות באת כוחו.

ההתחייבות העצמית שהפקידה המשיבה תוחזר לה באמצעות באי כוחה.

 

 

 

 

השופט י' שנלר, אב"ד-סג"נ:

אני מסכים.

 

 

 

 

 

השופטת ש' אלמגור:

אני מסכימה.

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קובי ורדי, סג"נ.

 

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

ניתנה היום,  ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

 

י' שנלר, ק' ורדי, ש' אלמגור